בדרכ אני מגיב רגשית יותר מאשר צקצ6ק עד כאב לב רציני

שאלה מצוינת.

אין לי תשובות

בנוגע לביטחון מעשי הפתרון הוא לעשות רשיון על נשק ובונוס ללכת לקורס.

ברמה האישית,ללמוד תורה,להגיד תהילים,
להיות בני אדם יותר טובים.

לקרב אנשים ליהדות. וחוץ כמובן מהחשיבות העצמית של זה, הם גם ממילא יבחרו במפלגה דתית, שתקבל יותר כח ותוכל לשנות את הדברים שאנחנו רוצים שתשנה.
לשכנע אנשים להיות ימנים קשה יותר...
מה יכול לגרום למצביע שמאל לבחור ימין? הרי גם מחנה השמאל-מרכז ברובם הם אנשים פטריוטים ובכל זאת הם מעדיפים את הדרך הזו כי הם תופסים שזה הפתרון שטוב לנו. רק אם יתקרבו ליהדות ויבינו מה זה ראש דתי, יש סיכוי שהם יקלטו סופסוף שהערבים לא חושבים כמו חילונים, הערך המרכזי אצלם זה לא חיה ותן לחיות. ולכן כל הפתרונות שלהם לא יעבדו.

ופה יש לכולנו מה לעשות. צריך רק להבין שזו האחריות שלנו. כמו שהבין הרב אטינגר הי"ד ועשה במסירות נפש.
אבל לא צריך לעשות דברים גרנדיוזיים, מספיק שכל אחד יפעל בסביבה שלו. לא יכפה את עצמו אלא פשוט יעשה חסד וייצג את היהדות בצורה נכונה.
אתה בצבא עם חילונים? תראה להם לדוגמא שלידך לא מדברים לשון הרע.
יש לך בבית כנסת נערים או בחורים לא הכי דתיים? שב תלמד איתם אמונה וכדו'. איתך הם יזרמו וידברו פתוח בניגוד לשיעור עם רב.
אתה עובד עם חילונים? תתעניין בהם באמת. להרבה אנשים יש בעיות והם מחפשים מישהו שיקשיב וייעץ.
הרבה רוצים לשמוע על יהדות, ולחבר שחי בעולם שלהם הם יקשיבו כי הם רואים יהדות לא מנותקת ומתבדלת.
יש לך בשכונה משפחות מצוקה וכדו'? תרימו פרוייקט בבני עקיבא לפני החגים לעזור להם.
אנשים שקשה להם ומישהו עוזר להם מבינים מה האמת.

תחשוב שלכל אחד יש סביבו מעגל של לא מעט אנשים. וזה מתרחב. השפעת על חבר? גם אשתו והילדים ממילא יושפעו. השפעת על נער? גם הנערים שעובדים איתו בפיצה יושפעו.
אם כל אחד יבין את זה ויגדיל ראש במקום להגיד "אין לי זמן","אין לי כח", "יש לי צרות משלי", נוכל להשפיע הרבה.
כשקורים פיגועים מזעזעים כאלה צריכים לקחת את הרגשות למקום של לצאת מעצמנו, ולפעול. לא סתם הרבה פעמים דווקא האנשים המיוחדים שתרמו מאוד לחברה הם אלו שנפגעים. שנלמד מהם ונלך בדרכם.

ושוב, לא צריך דברים בומבסטיים, מספיק שכל אחד יפעל במקומות שהוא ממילא נמצא בהם.
ואחרי שמתחילים זה זורם ומרגישים סיפוק, שותפות במשהו גדול. פתאום הבעיות הפרטיות מתגמדות. זה מקרין גם על המשפחה ו"מחסן" אותם.
היינו צריכים לעשות את הדברים האלה גם בלי המכות, אבל אנחנו לא כ"כ עושים. אז אנחנו חוטפים.

אלו אחים שלנו. צריך להיות אכפת לנו מהם. לא בתור טובה לקב"ה אלא כי הם אחים שלנו. וגם אם זה לא נראה ככה, החיים של הרבה מהם בזבל.
גירושין, בגידות, דכאונות, בעיות עם הילדים. כסף כסף כסף. הנהנתנות שגעה אותם. ובפנים הם רוצים שיעזרו להם לצאת משם. שיראו להם שאפשר להיות דתי ונאמן ואיש חסד ולחיות פנימיות וגם ליהנות מהחיים. אין סתירה.

ברור לי שזה מה שהקב"ה רומז לנו. מבלי לזלזל בתפילה ותורה, צריך בעיקר לעשות. שלא נצטרך לשאול את השאלה שלך שוב ושוב ח"ו.
שנזכה בע"ה לעשות.

במובן של לחוות אכפתייות יותר משניה.

ואני גם לא בעד להחיות את הרגש, זה לא חשוב. שיקהה, לא אכפת לי
כשיהיה לי את האפשרות להשתתף בצער של מישהו, בהחלט אעשה זאת. רנדומלי - לא.

והוא לא קורה.
עכשיו בבת אחת, אנחנו שאין לנו מגע ישיר עם האנשים הגבוהים שם בשלטון, לא נצליח להשפיע. לא לטווח הקרוב. זה לא יקרה ברגע אחד.
יש פה רעיון שאנחנו צריכים להעביר- שהדרך בה המדינה פועלת כיום היא לא פרקטית, לא מועילה. משום מה, המחבלים ממשיכים לרצוח, אפילו כשבג"ץ מאיים עליהם בעונש כליאה. (???).
נעלם כוח ההרתעה.
מה צריך? שר ביטחון חזק ויציב.
ממשלה שמחליטה ולא בית משפט עם דעות עקומות.
אני? לא יכולה לעשות את זה.
צריך לחשוב על שרשרת האנשים שאנחנו יכולים להשפיע עליהם- ראש הממשלה מושפע מחברו שמושפע מחבר כנסת שמושפע מציבור מסויים שמושפע מהדיבור שצועק באותו הרגע.
אז איך להשפיע? לצעוק! למחות! לא לקבל את המציאות כמו שהיא. להבין שהיא לא טובה.
איך לא להישאר אדישים למצב? ללמוד על מעלת אחדות עם ישראל, ללמוד על כך שכל יהודי באשר הוא, הוא חלק מאיתנו ממש. אח שלנו. וכואב לנו, ואנחנו כועסים על כל אחד ואחד שנרצח.
להגביר את האחדות, כל הזמן, ולא רק ביום פקודה. להקפיד על מצוות שבין אדם לחברו, ולהשתדל לדון לכף זכות כל יהודי, לאהוב אותו, בפן הכי עמוק שבנפש.
כשנגרום לעצמנו לא להישאר אדישים, ונשתדל לגרור אחרינו את שאר הציבור ואת עם ישראל, נוכל כבר לדעת בבהירות מהי הדרך להשפיע על הממשלה (פרקטיקה).

עבודה על המידות שלך, עבודת ומלאכת ה'.

ביום שישי האחרון קיבלתי לוואטספ את סרטון הטבח בניו זילנד. התיעוד ממצלמת הקסדה היה כל כך ריאליסטי, שלא הבנתי מה אני רואה, שזאת המציאות. ראיתי את זה עם חבר שעמד על ידי, לפני ששמענו על הטבח. הוא מיד אמר "איזה משחק מחשב זה?", "זה אמיתי, זה בטח רובי אוויר" עניתי לו.

בהמשך היום, צפיתי שוב בסרטון, לעומק, והזדעזעתי מהסיטואציה, לא מעצם הצפייה. סרטון טבח בעשרות בני אדם ממרחק מטרים ספורים, כולל וידוא הריגה, מסתובב ביננו חופשי. חי. טרי. המשפחות שלהם עדיין מתאבלות. והסרטון עצמו? מוכר לנו כל כך. הרי זה כמו משחק מחשב. כמו "משחק" פייטנבול, או איירסופט, או לייזר טאג, או וואט אבר משחקים שיורים אחד על השני.



אנחנו מוצפים בכמויות מידע. אנחנו חייבים לאמץ כלים אקטיביים לסינון המידע הפוגם בנפשנו.
איך? אני עדיין לא בטוח.

תמיר ליאון (אנתרופולוג מפורסם) מרחם על הצעירים מתחת לעשרים. ילדי שנות ה2000 (שהתגייסו כבר לצה"ל...) נולדו לתוך מהפכת הADSL, לתוך אינטרנט זמין 24/7, לתוך שטף מידע עצום, צונאמי ששוצף וסוחף איתו את הנפש.

זה ישנה משהו?

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?