ביות מלא/ ביות חלקי/ תינוקיה/ אפס הפרדה- מה כדאי?הריון ולידה

אני יודעת שהיו כאן המון שרשורים בעבר על הנשוא הזה אבל אני אשמח לשמוע עוד.

זאת לא לידה ראשונה שלי ובלידות קודמות כן שמתי בתינוקיה. מתלבטת לגבי הלידה הבאה בע"ה.

 

אני אשמח לשמוע במיוחד מאמהות בלידות חוזרות שבעבר שמו בתינוקיה ועכשיו בבית מלא/ חלקי או להפך.

איך היה? מה היה טוב ומה לא? ומה הן חושבות שהן יעשו בפעמים הבאות בע"ה?

 

אשמח לכל בדל מידע.

יתרון או חיסרון.

ולא לצטט לי מחקרים שנעשו על זה וכד'.

רוצה לשמוע איך היה לכן בתור אמהות אחרי לידה ואיך החויה שלכן בכל מצב שכזה.

(מי שתוכל לציין גם שם בית חולים ומתי ילדה- אשמח. לא חיבים כמובן   )

 

תודה מראש

 

בלניאדו יש מחלקה מעולה של 0 הפרדה וביותאמא חדשהה
מגיעים אלייך עם כל הבדיקות (חוץ מסוכר שהיינו צריכים לבוא אליהם, אבל בע"ה שלא תצטרכי)
האמת שבגלל שילדתי בסופ"ש לא הראו לנו נגיד איך לקלח וכו' אבל אם זה לא לידה ראשונה שלך אז לא תצטרכי..
המחלקה מאוד מתאימה לביות- אין כמעט תינוקות בתינוקיה, מותר להיכנס עם התינוק לחדר אוכל, יש שידה עם כל הציוד אצלך בחדר, המקלחת והשירותים גדולים ככה שהכנסתי אותה איתי אם הייתי צריכה.
לא ישנתי הרבה, כי או שהתינוקת שלי בכתה או שהתינוק של השכנה בכה, אבל בגלל שרציתי להניק אז כנראה שגם לא הייתי ישנה אם הייתי צריכה להניק בחדר הנקה. העדפתי שהיא ישנה איתי ומתי שאני רוצה אני מניקה אותה במיטה
כולם אומרים לי שאני יחכה ללידה הבאה ואז אני כן ירצה שישמרו עליה בתינוקיה.. אבל לא יודעת מה יהיה עד אז.
כן אפשר לשים בתינוקיה להתקלח/לישון לכמה שעות אבל לא ניסיתי, גם היו איתי בעלי או אחותי הרבה מהזמן אז זה לא חוכמה גדולה.
בהצלחה בהחלטות!
הייתי בביות מלא בעין כרםיוםטוב
אבל לידה ראשונה, ושמחה על זה כ"כ. התינוקת שלי הייתה עם ריפלוקס קשה ובכתה מהתחלה כל הזמן, ועדיין לא הייתי מוותרת, אני פשוט לא מבינה איך אפשר רגע אחרי שילדת להפרד ממנה. בכללי המחלקה של ביות מלא מהממת שם, האחיות גם שמרו לי עליה בלילה. ברור שלי שבע"ה בלידות הבאות אני גם בוחרת בביות מלא. לי היה תענוג להיות צמודה אליה (עד היום... היא בת שנה ו4)
ביות מלא זה גם לילה,לא?למה לא123


דוקא אצלי בלידה ראשונה התינוק היה בביות חלקי/ גמישיעל מהדרום
לק"י

הפלוס בברזילי שהם הביאו לי אותו להנקות בלילה לפי בקשתי, ואני רק החזרתי.
ובלידה השניה הייתי בביות מלא וגם היה טוב (בסורוקה). בלאו הכי התינוקת בכתה מלא בלילה, אז כנראה שהייתי מבלה הרבה בלהרגיע אותה, גם אם היא היתה בתינוקיה.

אז אין קשר הכרחי בין מספר הלידה לביות מלא או לא.

בפועל גם הגדול היה איתי רוב הזמן (וילדתי בניתוח. לא יודעת איך הייתי מסתדרת אם לא היתה תינוקיה והיו מביאים לי אותו כשעוד לא קמתי מהמיטה בכלל).
אצלי אחרי הניתוח לא הביאו אותובלדרית
ככה שראיתי אותו בפועל כמעט יום אחרי
וואו לי הביאו אותו אחרי 4 שעות אני חושבתיעל מהדרום
לק"י

וניסיתי גם להניק אותו.
אבל קמתי מהמיטה רק בבוקר, אז מניחה שכל הלילה הוא היה בתינוקיה (כבר לא זוכרת....עברו מאז כבר 5 שנים).
לי היה ברור שהוא יהיה איתיאהבתחינם
מיד אחרי הלידה.
לפני הלידה ביקשתי ללכת למחלקה של ביות מלא בשערי צדק ולא היה מקום אז יצא לטובה ושמו אותי במחלקה ד השוווווה!!!!
בלילה הראשון בגלל שהיה לו ירידה בדופק ביקשו שישאר בתינוקיה התעקשתי שבעלי יהיה צמוד אליו וככה היה.
בלילה השני כבר ישן איתי, במיטה, עלי, צמוד לגוף שלי .. אמלה לא נרדמתי מרוב אושר
את הבדיקות לא עשו לידי בגלל שלא הייתי במחלקה של ביות מלא, אבל הלכתי ל ה כ ל.
ולא התחילו שום דבר בלעדי. או בלי אישור שלי.
מבקשים בבית חולים לא לישון עם התינוק, זה מסוכןבלדרית
ב''ה אצלך הכל עבר בשלום אבל צריך להשתדל לא להירדם כשהתינוק עלייך. למרות שזה קשה.
גם אני בלידה האחרונה הייתי רוב היום איתה בידיים כי בעריסה היא בכתה. לא רוצה לחשוב מה היה עובר עליה בתינוקיה, בגיל הזה חשוב לתת להם הרגשה שהם לא לבד.
אבל מי שמרגישה מותשת אולי כן כדאי להיעזר בצוות כי אם נמצאים עם התינוק השינה ממש גרועה כי כל הזמן מטפלים בו או בודקים שהוא בסדר.
5 לידות ברוך השם ואת כולם שמתי בתינוקיהאמ פי 5

באתי כל 2-3 שעות להניק וגם כשקראו לי

 

אני בקושי זזה ביומיים האלה ומפחדת להשאר לבד עם התינוק

לי היה ממש טוב בביות מלא ראיתי ממשבתי 123
הבדל בין המלא לחלקי בחלקי שמים בלילה בתינוקיה וזה סיוט שמעירים וצריך לקום וללכת עד התינוקייה
החיסרות הכי משמעותי לדעתי זה שבחלק מהמקומות אם את בביות מלא את לא יכולה לשים את התינוק בתינוקייה בכלל ואז אם את רוצה לעשות מקלחת ארוכה את צריכה שיהיה לך מחווה שישגיח
מאוד תלוי איך את מרגישה אחרי לידותלמה לא123

ואם התינוק בכיין או שלא

אני לא מצליחה לישון אחרי לידות,והתינוקות שלי מאוד לא רגועים,בוכים לא מעט.קוראים לי הרבה לתינוקיה או שאני פשוט לא רגועה וכל הזמן בודקת אם הם בוכים.

לכן,בלידות האחרונות הם איתי ושנינו יותר רגועים.

מחוויותיי בשע"צ רקלתשוהנ

לידה ראשונה בתינוקיה, מצאתי את עצמי עם התינוק איתי בתנאים של ביות מלא, במזל שהיולדת שלידי הסכימה שהוא יהיה שם בלילה.

לא יכלתי לישון ולא יכלתי להירגע כשהוא היה בתינוקיה.

 

לידה שניה ביות מלא, לא ישנתי בכל מקרה אבל הייתי רגועה, והיו לי את התנאים של ביות מלא - מבחינת הציוד וכו.

 

יתרונות:

- יתרון ענק: לא מגרשים את הבעל הב9...הוא יכל להישאר עד מאד מאוחר, וזה היה מדהים כי במשך היום הוא פחות יכל להיות איתי כי הוא היה עם הבן שלנו.

- כשרציתי להתקלח או לנוח במהלך היום יכלתי לבקש לשים את התינוק בתינוקיה ושיביאו לי אותו אם יבכה.

 

חסרונות:

- זה כנראה תלוי בך אחרי הלידה. זה כמובן יותר עבודה - לקלח להחליף טיטולים וכו.

- את לא לבד בחדר, כלומר גם התינוק של השכנה שלך נמצא שם והוא יכול להפריע...

 

הערה לגבי שערי צדק:

- ממה שראיתי, התינוקיה ביולדות ב הרבה יותר המונית וענקית מהתינוקיה במחלקה ג. זה מאד משמעותי.

- לא ראיתי הבדל ביחס ובעזרה של האחיות (זה לא נקודה לשלילה או לחיוב, סתם ציון עובדה)

אני הייתי בשערי צדק בביות מלאואילו פינו
היה לי מעולה ממש ממש!
בלילה- יום אחד גירשו את בעלי ב9 בערב. ממש לא נתנו לו להישאר כי זה ביות מלא.
בלילה השני השומר היה קצת יותר גמיש ונתן לו עוד קצת להישאר. לא יודעת איך נתנו לבעלך להישאר..
מלווה אישה הם כן הסכימו...

זה לא יהיה לי רלוונטי לידות הבאות כי הוא יהיה עם הילדים בבית כנראה..
אולי השתנו הנהלים?רקלתשוהנ
בלילה הראשון גירשו אותו, בלילה השני אחת האחיות אמרה לשומר שזה ביות מלא ואפשר להישאר - נראה לי עד 11 או 12 משהו ממש מאוחר...
הלוואי.. ילדתי לפני שנה וחודשיים..ואילו פינו
ואו..אהבתחינם
לי בשערי צדק הסכימו שהסעל ישאר לישון, אפילו הביאו לי מזרון כרית ושמיכה
הביאו לואהבתחינם
הייתי בביות מלא והיה מהמם!מלאת אושר
אז זאת הייתה לידה ראשונה אז קשה להשוות, אבל ילדתי לפני 7 חודשים בשערי צדק..

היה יחס מעולה של הצוות במחלקה, הקטנציק היה איתי כל הזמן וכך גם בעלי (שישן איתי, גם בשבת וגם ביום חול)- אבל זה תלוי במי שאיתך בחדר, אני נגיד ילדתי בערב- ובלילה הראשון הייתי עם מישהי שלא הסכימה שבעלי ישאר- אז היה קשוח עם התפרים והכל לטפל לגמרי לבד בתינוק..

אני גם חושבת שזה מאוד עזר לי להקשר אליו זה שכל היום רק הייתי איתו, וגם עזר להגיע הביתה עם תחושת בטחון...

אני ממליצה גם לא להחליט מראש- כי ביות מלא אומר שכל הטיפול בתינוק עלייך, וכמעט לא ישנחם בלילה, ואם הייתה לידה קשה שדורשת התאוששות והרבה שינה ומנוחה - אז חב‏‪ל להתאבד על זה לדעתי רק כי החלטת מראש...

וגם האפס הפרדה היה לי טוב- זה שידעתי בדיוק מה קורה הייתי נוכחת בבדיקות נתן לי רוגע..
ככהבת 30
בלידה הראשונה לא הייתי בביות. לא הכרתי כ''כ את הענין. היה לי מאוד קשה להיות בלי הילדה. לא הצלחתי לישון כמו שצריך. התעוררתי בלילה והיה לי ברור שהיא בוכה בתינוקיה...אז הלכתי ובאמת היא בכתה.
בלידה השניה ילדתי במקום שלא היה בו ביות מלא, אז פשוט השארתי את התינוקת לידי, עד שבאו לקחת אותה..אפילו שקצת התעצבנו. בכל אופן- השתחררתי אחרי 36 שעות אז לא היה נורא..
מהלידה השלישית והלאה התעקשתי על ביות מלא, גם אם לא רצו לתת לי (קרה פעם אחת. שעתיים אחרי הלידה איימתי על הצוות שאם לא מאפשרים לי אני עכשיו עוזבת לבי''ח אחר..)
אני מרגישה רגועה ושמחה רק כשהתינוק/ת לידי כל הזמן.
לא קשה לי. כלומר- בכל אופן קצת קשה אחרי לידה, אבל התינוק לא מוסיף על הקושי.
שמתי לב שבביות מלא, שבו נוכחתי בכל הבדיקות, הצוות מתייחס יותר בעדינות לתינוק. מה לעשות, יש להם אותי על הראש...

הביות המלא של שערי צדק היה נהדר.
מקפיצה. מענין לי גם..מנסה לעזור


ממש תלוי איך את מרגישה, ואיך עברה הלידהאקונהמטטה
בלידה ראשונה היינו עם רעלת הריון, אז התינוק היה עם אינפוזיה בפגים, ואני הייתי במצב פיזי על הפנים גם עם עירוי...היינו מופרדים הרבה בגלל זה.

לידה שנייה הייתי בבית חולים שאין בו תינוקיה!!!!
היה לי ממש קשה לקום אחרי לידה לנקות את המים המיקוניאליים ולקלח ולחתל.. אפילו להיכנס למקלחת טובה וארוכה לא יכלתי אם בעלי לא היה.

בלידה שלישית הייתי בלניאדו והיה מעולה, בעלי היה איתה כל ההתחלה ואחכ 0 הפרדה. כשיהיה לי קצת קשה/רציתי להתקלח שמתי קצת בתינוקיה ולקחתי אח''כ.. היה מעולה.
אני חוויתי גם וגםאורי8
בעיקר בגלל שבלידות הראשונות שלי לא היתה אפשרות לא לשים בתינוקיה.
לי חד משמעית טוב באפס הפרדה.
ישנתי טוב יותר עם התינוק לידי, כשהוא היה בתינוקיה הסתובבתי כל הלילה לבקר אותו, להניק, לבדוק שהוא לא בוכה.
החסרון היחיד שאין מי שישמור עליו כשאת מתקלחת, אפשר להכניס את העריסה למקלחת או לבקש מאחת האחיות, או להתקלח כשבעלך/ אמא שלך שם.
אפילו אחרי ניתוח רציתי אפס הפרדה( עם בעלי ביממה הראשונה). כשהתינוק היה לידי כאב לי פחות, הרגשתי יולדת ולא אישה אחרי ניתוח, הרגשתי שיש משמעות לכאב הזה.
מבינה שיש נשים שטוב להן תינוקיה , לי תינוקיה היתה מטרד. וגם אחד השיקולים שלא הלכתי לבית החלמה.
אפשר בבית החלמה לבקש חדר פרטי ואז אפשר להשאר עם התינוק בחדר.61421

וזה לא חייב להיות דוקא החלק המפואר. אפשר חדר רגיל שמשאירים לך ריק.  זה פער של עד מאה- מאה חמישים ש"ח ללילה. רק לחדר אוכל לגמרי אסור להכניס.

(ככה זה בטלזסטון ובלאם ולילד בבני ברק)

היינו באפס הפרדה וזה היה מעולה בשבילנו ברוך השם.כי לעולם חסדו
בעיקר כי בעלי יכל להישאר איתנו בלילה.
במידה וזה לא אפשרי מבחינתכם/מבחינת השותפה לחדר או מבחינת בית הרפואה, אז זה יכולהיות מאוד קשה ולא פשוט בכלל.
בגדול, את שומרת על התינוק שלך כל הזמן. זה אומר שאם את הולכת להתקלח אז את לוקחת אותו איתך או משאירה אותו בחוץ (אני לא עשיתי את זה אף פעם. מפחיד אותי מאוד) או להשאיר אותו אצל האחיות בקבלה (והן עושות עוד דברים תוך כדי).

זה מאוד משתנה בכל מקום.
יש קבוצת פייסבוק מהממת בנושא של אפס הפרדה עם המון המון מידע.

אני הייתי אחרי לידה לא פשוטה וממש לא יכולתי לחשוב על זה שהיא לא תישאר לידי.
כשבאו מבקרים מדי פעם אז ניצלתי את זה להתקלח/ללכת לשירותים וכו'. גם ככה לא יכולתי לעשות מקלחות ארוכות כי הייתי מאוד חלשה, אז זה הסתדר.

מגיעים אלייך עם כל הבדיקות, גם בלילה.
רק לגבי המקלחתבת 30
במקומות עם ביות מלא נורמלי, המקלחת גדולה מספיק כדי להכניס אליה את התינוק. לפחות בשערי צדק זה ככה
נכון, אני העדפתי לא להכניס...כי לעולם חסדו
למה?בת 30
לא חששתי להשאיר אותו בחוץ?
לא השארתי בחוץ...כי לעולם חסדו
לכן כתבתי שלדעתי אם אין מלווה שיכול להיות כמה דקות עם התינוק - זה לא פשוט.
בבלינסון לא היה מקום...בלדרית
באמת בקושי התקלחתי באשפוז ואפילו לשירותים היה לי קשה ללכת. מזל שזה רק ליומיים.
באה לאזן קצת..ירושלמית טרייה
ילדתי לפני חמש שנים בשעצ, הייתי ביולדות א'.
היה ריק ורגוע.
שמו לי יותר מדי אפידורל אז לא יכולתי לרדת מהמיטה יום שלם, וגם אח"כ הייתי סמרטוט גמור.

הפשוש הייתה בתינוקיה, וכשבאתי - אחרי שהתחלתי להרגיש יותר נורמלי - תמיד היה שם רגוע ולא בכו. הן טיפלו בכזאת נעימות בתינוקות. ולי הייתה מנוחה ושלווה. הנקתי בחדר הנקה שבתוך התינוקיה וזה היה נחמד, אפשר היה לפטפט קצת עם יולדות אחרות.

בקיצור, האשפוז היה מושלם מבחינתי.

לצערי בגלל שהלידה להבנתי לא הייתה מספיק מקצועית, ובגלל שאני לא נעשיתי צעירה יותר ובריאה יותר עם השנים שעברו, אני נאלצת כנראה ללכת להדסה, וחוששת מאד מהאשפוז בביות חלקי.

הייתי חושבת שאם את לא יודעת מה יהיה לך טוב עדיף לך מקום עם תינוקיה. תמיד אפשר להשאיר את התינוק אצלך כל היום חוץ מכמה שעות בלילה, אבל אם את במקום בלי תינוקיה כבר אין לך בחירה, גם אם את פגר גמור. ולבנות על בעל או אמא שישהו איתך 24/7 נראה לי לא פייר ולפעמים פשוט לא מעשי.
אני חושבת שכל אחת מתאים לה משהו אחר..חגהבגה
בימים הראשונים אין חלב, יש רק טיפות כאלה.. והייתי חייבת להתאושש מהלידות.. תמיד ילדתי בערבים, אז לא יכולתי להיות עם הבנות ישר אחרי הלידה, עוד לא קמתי אפילו. מאוד עזר לי שבלילה היו בתינוקיה. עשיתי ככה- בלילה תינוקיה ותמ"ל, ביום הייתי והנקתי שיהיה מסודר אחרי כל הנקה של שני צדדים בערך 45 דק'-שעה, נתתי תמ"ל ואז ידעתי גם שהן יונקות ומעודדות ייצור חלב וגם שבעות. גם באמצע היום הייתי שמה קצת בתינוקיה. ובלילות, ישנה בנחת, לפני השיגעון בבית. וכך גם התרגלתי אליהן לאט לאט.. להיום השלישי מהלידה הגיע חלב ברוך ה' אז רק הנקה בלי תמ"ל... מאוד הפריע לי שבחדר שלי היו תינוקות של נשיםא חרות ולא יכולתי לישון ולנוח.
יכול להיות שלך ספציפית התאיםעדיין טרייה
לשלב תמל וזה מעולה. אבל רק רוצה להעיר שהגוף של התינוק מותאם לכך שיש רק קולסטרום בהתחלה והוא לא צריך יותר מזה וגם הנקה מלאה בימים הראשונים יכולה לספק לתינוק את כל מה שהוא צריך.
אחרי שעשיתי, מנסיון של 3 מצוקות במשקלים גדוליםחגהבגה
זה או שהיו מחוברות. כל היום ויונקות וזה עושה פצעים מטורפים ואני לא יכולה לנוח, או עושה מה שעשיתי, ו מצליחה טיפהלה להחלים
חייבת לכתוב כדי שבנות אחרות גם לא יטעוליד ה'
אין דבר כזה שאין לך מספיק חלב בימים הראשונים. התינוק צריך כמה כפיות בכל הנקה. ממש לא צריך 30 מל תמ''ל. הקיבה שלו פיצית ממש ולא יכולה להכיל את זה!
כיום מעודדים להניק כמה שיותר בימים הראשונים, וזה מעודד את ייצור החלב. שילוב של תמ''ל פוגע באיזון ולא מומלץ למי שרוצה להניק.
אם אין ברירה וקשה לאמא- זה משהו אחר, אבל שלא יחשבו כאן שלטובת התינוק- עדיף שיאכל תמ''ל. זו ממש טעות.
גם אני תמיד חשבתי ואמרתי ככהבת 30
היה לי ברור שזה כך.
אבל אחרי הלידה הרביעית התינוקת פשוט היתה רעבה!!! והחלב הראשוני לא הספיק, היא בכתה כל הזמן. ואחרי כמה שלוקים של תמ''ל נרגעה.
אגב, עם הילד החמישי החלב הגיע כבר ביום השני. מזל, כי הוא היה מאוד רעב!
נכוןלמה לא123

זה גם לא נכון לכל תינוק,יש תינוקות שבגלל החוק הזה,נשארים רעבים.

כמו שלכל אמא זה שונה כך גם כל תינוק שונה

לי לקח חודש וחצי עד להנקה מלאה..ירושלמית טרייה

מסקנה - לא כדאי להתייאש וגם לא צריך להשאיר תינוק רעב..

לצערי הייתי צריכה להשמין המון כדי שזה יצליח (וגם להיות בשלווה בבית רק עם בעלי ולא אצל ההורים).

מגיבה לכולכןליד ה'
נכון שכל מקרה לגופו. לא יודעת את הפרטים של הלידות והתינוקות שלכן. מה שכתבתי מתבסס על דעות של יועצות הנקה מוסמכות.
^^^גם אצלי זה היה שונה מלידה ללידהrivki
אחרי האחרונה לצערי נשברתי ונתתי תמ'ל. כי התינוק היה רעב ובכה בלי הפסקה. ועדיין לא היה לי כ'כ חלב ביום השני.
לעומת זאת, יש תינוקות שיום- יומיים אחרי לידה ישנים רוב הזמן.
ובלידות הקודמות היה לי חלב כבר ביום השני.
אצלי היה ככה עם הבכור, והסתבר שהיה עם לשון קשורהאם ל3+
העיקר שבתינוקיה צעקו עלי לתת לו תמ"ל כי אין לי חלב
גם אם נראה שאין חלב, כדאי לבדוק למה.
אצל השניה כבר יועצת הנקה נתנה לי עצה לסחוט או לשאוב מעט ולתת בכפיתישר לפה התינוק אם מרגישים שהוא לא יונק טוב בהתחלה
קושי טכני להניק ממש ממש נפוץ.44444
האמת שאני כמעט ולא מכירה מישהי שלא נתקלה בו.
נח להגיד שאין חלב, בפועל, בדר"כ זו בעיה טכנית.
מסכימהעדיין טרייה
הימים הראשונים הם ההשפעה הכי גדולה על ייצור החלב. אני יכולה להגיד שאצל הגדולה שלי פחות הנקתי לפי דרישה אלא יותר לפי זמנים כי הקשבתי לאמא שלי שהיו לה דעות פחות עדכניות וכל תקופת ההנקה היה הייתה במשקל גבולי והחלב שלי היה בכמות גבולית בשאיבות. לעומת זאת את הבן השני הנקתי לפי דרישה בלי סוף ביומיים הראשונים והוא היה באחוזון 97 והיה לי שפע של חלב בשאיבות הרבה יותר ממה שהיה צריך. יכול להיות שיש לזה עוד סיבות אבל אני הרגשתי שזה ממש היה קשור לכמות ההנקות בימים הראשונים (החלב הרגיל גם הגיע מהר יותר והוא התחיל לעלות במשקל כבר בבית החולים).
יכול להיות קשור ויכול להיות שלאבת 30
גם הגדולה שלי קיבלה תמ''ל בתינוקיה וההנקה שלה היתה עם שפע חלב בלי עין הרע.
דווקא אצלי זה האחרונים. שהיו מאוד גדולים ובנוסף להנקה11אמא

נתתי תמל (ושתו בין 40 ל50 מל שזה המון!!) בכמה ימים הראשונים ואז המשכתי הנקה מלאה עד גיל שנה פלוס.

(באיזשהו שלב נוספו מוצקים כמובן..) אבל לא היה עוד תמל

אין סיבה להרעיב תינוקות. יש ענין לעודד הנקה וייצור חלב11אמא


רוב הנשים סביבי משלבות.44444
זה שפיות.
אני למדתי בשני ובשלישי שלילה ראשון אני ישנה (ילדתי תמיד לילה- לפנות בוקר ככה שלילה שלם לא ישנתי) ואותם הנקתי עד קרוב לגיל שנתיים וההנקה הלכה לי הכי טוב.

את האמת לא נפגשתי עם יותר מידי נשים שלא היה להן חלב אבל כן עם הרבה שחשבו שאין להן.
הייתי גם וגםתיתי2
ההעדפה הברורה שלי היא ביות מלא. לפעמים בגלל מצב התינוק עוברים לתינוקיה.

יתרונות:
ישנה יותר טוב כשהתינוק לידי - לא דואגת לו
הלידות שלי קלות ואני מתפקדת מעולה אחריהן, ולכן זה נוח לי ומתאים לי. לא צריכה עזרה.
עוזר לי להלחם על ההנקה.

חסרונות:
התינוק של השותפה - אצלי התינוקות רגועים, לפעמים לשותפה יש תינוק צורח בלילות מהרגע הראשון.
בעלה של השותפה שנשאר בלילה.
אני ילדתי פעמייםליקה

בלידה הראשונה ילדתי בשע"צ והייתי בביות חלקי ומאד לא נהנתי מהענין בלילה רצתי כל הזמן לתינוקיה כי היא לא היתה רגועה וישבתי שם בחדר הנקה וזה לא היה פשוט בכל יצאתי מטורללת מכל הענין, היה לי גם קשה שבשעת הטיפול בתינוק ובחיסונים לא נתנו לי להיות על ידה

הבטחתי לעצמי שבפעם הבאה אני יעשה ביות מלא עם אפס הפרדה אז ילדתי בהר הצופים ואין שם אפס הפרדה אבל כן ביות מלא ז"א אחרי הלידה התינוק עולה לתינוקיה עם האבא לשעה ואז מביאים לאמא עד סוף האישפוז

את החיסונים והבדיקות כן עשו שהוא היה על ידי

והיה חלומי נהנתי מכל רגע ישנתי מעולה בלילה התינוק היה רגוע וגם אני הייתי רגועה את כשחיסנו ולקחו בדיקות צהבת ו PKU הוא היה עלי ואפילו לא צייץ, בקיצור ממליצה מאד מאד!

לידה שלישיתאמא ל

היה חלוםםםםם

לא יודעת אפילו להסביר למה כ"כ. נהניתי מכל דקה

נחתי מעולה

יכולה לשתףרייסית
בתור אמא- גם אחרי ניתוח לא הסכמתי להכניס לתינוקיה לשניה, וב"ה שאמא שלי ואחותי יכלו לישון איתי והוא נשאר לידי.
בתור סטודנטית, ראיתי עד כמה האחיות עובדות קשה בתינוקיה, במיוחד בלילה כשיש פחות אחיות וכל הנשים רוצות לישון. איפה שאני התנסתי- בלילה היו רק שתי אחיות, אחת על כל התינוקות (ויכלו להיות 30 במקביל) והשניה על הקבלות החדשות, כי יולדים גם בלילה. אני יצאתי בהרגשה שהתינוקיה זה המקום האחרון שכדאי להכניס לשם תינוק. הוא לא מקבל מספיק תשומת לב, אין זמן אליו, ורק אם הוא ילמד לבכות הכי חזק הוא יקבל אוכל או טיטול נקי. והאחות כן משתדלת, היא פשוט לא מספיקה כלום.
לא בטוח שזה ככה בכל בתי החולים, לא התנסיתי עדיין. אבל אני את שלי למדתי.
מניסיוני יש הבדל ענקי בין בתי החולים בנושא הזה.44444
ילדתי ב-3 שונים.
כפי שהבנתיהריון ולידה

ילדת גם במעיני הישועה.

אפשר לדעת מתי ילדת שם ואיך היה לך שם אחרי הלידה?

האם שמת בתינוקיה או ביות ואיך היה לכם?

האם חזרת ללדת שם שוב או לא ולמה?

 

(לא צריכה מידע לגבי הלידה עצמה. רק אחריה. במחלקה)

 

יעזור לי מאוד! תודה

 

ילדתי לפני יותר מ-5 שנים אז לא יודעת כמה זה רלוונטי.....44444
לא חזרתי ללדת מסיבות טכניות- עברנו דירה לאזור אחר בארץ.
הייתי ברגיל בלי ביות והיה מצויין.
היתרון הגדול שאפשר באמת לנוח שם.
היה לי טראומה מהקודם שילדתי בבי"ח שלא גביל כמעט ביקורים והיה נוראי!!!!
במעייני הישועה יש יחסית הרבה כח אדם בתינוקיה. הרבה יותר מבאחרים שילדתי בהם.
יש שם מתנדבות מה שמגדיל את כח האדם.
האוירה הרבה יותר נעימה ויש שקט.
אני גם בלידה בזו וגם בקודמת ילדתי לפנות בוקר ככה שאחרי הלידה בעצם הייתי ערה קרוב ל-24 שעות.
התאים לי השקט.
גם לילה ראשון רציתי שיתנו בקבוק שאני אשן לילה אחד נורמאלי אחרי שאני בעצם מגיעה ללילה אחרי מעל 36 שעות ערות אולי שינה של שעה- שעתחים.
שמה לא מהיקים בחדר בלילה וזה התאים לי.
גם הצוות היה מצויין.



* מניקים44444
ילדתי ב3 בתי חולים שונים, לא ראיתי הבדל גדול בין התינוקיותrivki
ומה שהיה לפני 13 שנה ראיתי גם השנה- מעט אחיות והמון תינוקות צורחים
כנראה זה גם עניין של עיתוי.....44444
במעייני הישועה (לפני יותר מ-5 שנים) ראיתי הבדל לעומת התינוקיות האחרות.
יחסית היה הרבה יותר צוות יוסית למספר התינוקות.
אגב, הבכור שלי היה צרחן ובאמת בכה הרבה. בסוף היתה לו לשון קשורה וכשפתרנו את העניין הוא נרגע מאד.

השניים האחרים ישנו הרבה והיו רגועים ובמילא ישנו הרבה יחסית.
ובגדול הגיוני שבקום שיש הרבה תינוקות יש הרבה בכי.44444
זה תינוקות.....
אצלי הבכור שבכה הרבה- הוא בכה הרבה גם בבית.
כן אבל בתינוקיה הם מעירים אחד את השני ..בלדרית
למרות שבסוף הם מתרגלים לרעש
עונהרק טוב!
עם הגדולים הייתי במחלקה רגילה-תינוקיה.
אח"כ עם ביות חלקי
אח"כ ביות מלא
והחמישי אפס הפרדה.

יכולה להגיד על עצמי שהתפלאתי על עצמי איך לא עשיתי את זה כבר בילד הראשון, לפחות את הביות המלא.

למה זה טוב?
א. אישית אני מרגישה טוב אחרי לידות ומסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק ללא עזרה צמודה.

ב. אני מניקה גם בלילה. מתעקשת שלא יתנו שום תוספות מעבר. אז כשהילדים לא היו איתי העירו אותי בשביל להניק. וזה ממש לא כיף לקום בלילה וללכת לתינוקיה, לשבת שם להניק כשאת חצי ישנה. לחזור למיטה ואז אחרי חצי שעה שוב קוראים לי כי הוא שוב בוכה...

ג. באפס הפרדה גילתי כמה בדיקות וטיפולים התינוק עובר אחרי הלידה, ולמה שזה לא יהיה עם אמא צמודה אליו?!

ד. את יודעת באמת מה קורה עם התינוק שלך. לומדת להכיר אותו ולהרגיש אותו. ולא משאירה אותו לבכות או לבהות בלי יחס אצל אחות עמוסה בעוד כמה תינוקות.


אם את שואלת אותי אם זה מתאים לך- תחשבי על סעיפים א ו-ב.


אפס הפרדה הייתי באסותא ואין על המחלקה הזאת. מקסימה ממש מכל הבחינות.
ביות מלאארץטרופיתיפה
הראשונים ביות מלא. בעיני זה הכי טבעי ומתוק. בלי שיפוטיות, אבל אני פשוט מתגעגעת אל התינוק שלי כל רגע שהוא לא איתי.
בשלישי היה לי ניתוח קיסרי והתינוק היה צריך השגחה בתינוקיה. באתי כל כמה זמן, כאב לי נורא, התחננתי שיביאו לי אותו לביות מלא, כי אני פשוט מתגעגעת וכואב לי כל צעד להגיע אליו.
אחרי יומיים מצבו התייצב ב'ה ב'ה ב'ה ואשרו לו להיות ולישון איתי בחדר. הרגשתי כאילו אני בגן עדן.

כלומר, מבחינתי, התינוק חייב מוכרח וצריך להיות לידי כל הזמן.
אגב, אני טיפוס ציני ומרוחק. אשת קריירה ולא מאריכה חופשת לידה, אבל התינוקות שלי ישנים איתי במיטה כמעט עד גיל שנה. אני פשוט מרגישה ששנינו זקוקים לזה. לא מסוגלת לדמיין את זה אחרת.
איך אפשר בלי אפס הפרדהפעם שנייה2
מי יכולה לנוח שהתינוק שלה שהרגע יצא מהרחם נמצא בחדר אחר? הזוי לי מצטערת.
אני ביקשתי אפס הפרדה בשתי הלידות
בלידה השנייה היינו לצערי צריכים טיפול בתינוקיה..
לא זזנו ממנה לרגע! ההורים היחידים שישנו בתוך התינוקיה ליד כל העריסות.
ואם הייתן יודעות על הבכי שם בלילה לא הייתן משאירות.
האחיות מדהימות ועושות כמיטב יכולתן..אבל הן מעט!!
למשל שהיו צריכים לטפך בבת שלי וזה לקח זמן..תינוק יכל לבכות ולבכות ולבכות!
למה? מה העוד יומיים האלה במחלקה יתנו לך ששווה בגלל זה להשאיר אותם ככה..
לא מבינה בחיי..
גם אם יש לידה קשה תמיד מישהו מהמשפחה יכול חעזורמולסייע.
מצטערת על הנחרצות אבל אני הייתי בהלם שראיתי את כמות התינוקות שמשאירים..<

ויותר מזה..מה עושה תינוק בן כמה שעות? רק ישן! ישן וקם לאכול..
מה הבעיה שיהיה לידכן?
עדיף שיקום רעב (כי רק בגלל זה קם) ועד שיתייחסו ועד שיתקשרו אלייך..ועד שתבואי..זה נצח עבורו..נצח!
עצוב מאוד בעיניי.
אל תשפטי אחרותלמה לא123

יש נשים שאין להן עזרה בכלל (תתפלאי),עוברות קיסרי,או לידה עם מיליון תפרים,או סתם גמורות מעייפות. התינוק שלהן יחסית רגוע ואין להן ברירה.

ותינוק שנולד לא תמיד רק ישן,בואי לבקר את התינוקות שלי,בוכים בלי הפסקה.

נתנו לך לישון בתינוקיה? ממש מוזר

במאיר נתנו לי וגם הביאו לי כורסה נפתחת.פעם שנייה2
ואם התינוק לא רגוע נראלך הגיוני שהוא יהיה בתינוקיה?
את חושבת שיש אחות שנמצאת רק עליו? זה לא המצב.
להפך בגלל זה עוד יותר צריך אותך. כם רגילים לחום שלנו..לצליל..לפעימות הלב.
לא לחדר ענק עם אורות ותינוקות סביבו.
מצטערת.
מוזר על הכורסא,אני הרגשתי שאחרי כמה זמןלמה לא123

בתינוקיה,הם רוצים שאלך

אני יודעת בדיוק מה הולך בתינוקיה ולכן התינוקות לידי

אבל,את אף פעם לא יכולה לדעת למה אחרות לא שמות,אל תשפטי

לא עניין אותי בכלל מה הן מרגישותפעם שנייה2
הצוות הרפואי לא פקטור מבחינתי.
אני את הבת שלי לא יעזוב בתינוקיה לבד.
והיא ישנה..באמת כל היום.
אבל שהיא קמה אני הייתי בשבילה.
השעות הראשונות בהן היא נכנסה לעולם ושום בכי לא יהיה פה..
רק אמא ואבא..ככה אני רואה את זה.
מצוין אז תעשי מה שנראה לך ואל תתני מוסר לאחרות.. ממש לא נעיםרעותוש10
אני גל דוגלת בביות והייתי באפס הפרדה באחת הלידות, היה מדהים.
לא תמיד זה מתאפשר ומי לדעתך אמור לשמור על הילדים הגדולים ?
אני לא יבקש עזרה משאר המשפחה יש כל אחד והעניינים שלו, מה שהציע לעזור לקחתי בשמחה, ואצלי זה משפחה מאוד תומכת.. מה עם מי שלא ?

ב2 לידות קיסרי דחוף לא הייתי בביות, בראשונה לא הבנתי בכלל מה קורה איתי, אבל להניק הנקתי מהרגע הראשון עד גיל שנה פלוס... בלי תמ"ל, זה היה לי קריטי
בניתוח שני 8 שעות לא ראיתי את התינוק!! הייתי אני והוא בסכנת חיים אחרי לידה מפרכת ואז ניתוח בהרדמה כללית. כשביקשתי לראות אמרו שאחד המלווים שלי יביא, את יודעת איפה הם היו ?
אחרי 30 שעות בלי שינה אמא שלי ובעלי הלכו לבית הוריי לישון קצת..
חיבוקאורוש3
גם אני את השניה לא ראיתי שבע ומשהו שעות אחרי החירום. זה עדיין כואב לי כשאני חושבת על זה. אבל עבר ונגמר והילדה מהממת ואוהבת וגדלה לה והכל טוב...
וזה העיקר !רעותוש10
האמת שרציתי לראות אותה כי פתאום נכנסתי לסרט שמשהו לא בסדר איתה ולכן לא מראים לי אותה...
כי היא הייתה במצב הזוי בלידה
ב''ה שנגמר בטוב. בהחלט מה שהכי חשובאורוש3
אני אוהבת אפס הפרדה ועדיין אי אפשר לשפוט אחרותאורי8
והתעקשתי על אפס הפרדה גם אחרי קיסרי. אבל את לא יכולה לזלזל במה שאחרות עושות.
הגדולים שלי היו בתינוקיה, כי לא היה מושג כזה - אפס הפרדה לפני 19 ו17 שנה. וב"ה ילדים טובים ורגועים. כך שנזק רגשי לכל החיים לא מקבלים מלהיות בתינוקיה .
דבר שני , עם כל הרצון הטוב שלי, אם בעלי לא היה נשאר איתי בבית החולים ב24 שעות הראשונות אחרי הניתוח, לא נראה לי שהיתי יכולה להיות במצב הזה באפס הפרדה, ולא תמיד אפשרי שיהיה מישהו, כי גם עם הילדים בבית צריך להיות מישהו, ולא לכל אחת יש הורים שיכולים לעזור.

^^^^^יעל מהדרום
לק"י

ולי דוקא התינוקיה בברזילי זכורה כרגועה.
רגע, לא הבנתיחגהבגה
ואם בבית יש לך עוד 8 ילדים, והוא בוכה , וזה שעת בלאגן ואת לא יכולה לגשת אליו?
גם מאוד עצוב....
אני אחת מאלה שמשאירה וביטלת לגמרי את התחושות שלי. לחלוטין! אחרי כל הלידות לא הצלחתי לקום מהמיטה, בחילה, סחרחורת, פשוט הייתי נופלת. הגיוני ללכת ו להיות ככה עם תינוק כשאני לא יכול. לקום לפעמים אפילו להתיישב? זה חוסר אחריות! ואם אני צריכה להתפנות ואין מי שבא לבקר אותי, להכניס את התינוק לשירותים? ממש ממש מגעיל אותי, מלא חיידקים ובכלל זה לא מקום שהתינוק שרק נולד צריך לבלות בו! אף פעם לא ראיתי תינוק שקרה לו משהו כי בכה עוד כמה דק' עד שקיבל אוכל , אבל ראיתי הרבה אימהות שנכנסות לדיכאון אחרי לידה כי איבדו את עצמן לחלוטין. אז בלי לשפוט, כל אחת מה שנוח לטוב לה. כשטוב לאמא, טוב לתינוק. זה הכלל הכי חשוב לדעתי.
ראיתי הרבה מהנשים שמסתכלות בעין עקומהלמה לא123

על נשים ששמות בתינוקיה,אבל הן שמות את התינוק בגיל 3 חודשים במעון מ7-16, עם עוד כמה תינוקות ומטפלת אחת.

 

לי זה נראה הזוי, אבל בגלל שזה מקובל,אז זה נראה בסדר

יגידו לךחגהבגה
שייך את משווה בין תינוק הן 3 חודשים לתינוק שהרגע נולד!?
היו רגעים שבאתי לתינוקיה ושנעצי אחרים בוכים וזה צבט לי בלב אבל לא יכול.י לוותר על המקלחת שלי, להתפנות.. וזה הכל לוקח זמן..לפעמים אם הייתי מגיעה והן ישנו הייתי משאירה ומבקשת שיתקשרו כשתתעורר. אבל שוב כל אחת ומה שמתאים לה... גם אני שמתי במעון, מ7-16, כי פשוט אין לח ברירה אחרת. ברות ה' מעון מקסים ומטפלות מדהימות, ואני יודעת שיש פעמים שהתינוק בוכה ואיןז פניות לטפל בו אבל אני יודעת לאן אני נכנסת..
לא רלוונטי אליפעם שנייה2
ואני לא מבינה למה להכנס עכשיו לפינה של מתי אמהות מכניסות למעון..

היא שאלה על איזה מחלקה עדיפה אחרי לידה.
מבחינתי איזה מחלקה עדיפה לילד שלי.
כי יש נשים שמצקצקות על נשים אחרותלמה לא123

כאילו הן אמהות טובות יותר כי לא שמות בתינוקיה,אבל הן שמות במעון להמון שעות,כשהוא בן 3 חודשים,מה ההבדל?

אני לא שופטת אף אמא,כ לא הייתי במצבן,וכנראה הייתי עושה כמותן

לפעמים אין ברירה

את לא רק כתבת מה נכון לך ולתינוקיעל מהדרום
לק"י

את גם כתבת למה נשים אחרות שבוחרות אחרת הן לא בסדר.
(לפחות ככה היה נשמע מדברייך).
מאחלת לך שתמיד תוכלי להמשיך לקבל את החלטתך בנחרצות הזואמא יקרה לי*

ושלא תתנסי במצבים שלא מאפשרים ביות.

שלא תדעי איזה לידות גיסתי עוברתאהבתחינם
ולא יכולה פיזית לקום מהמיטה לטפל בתינוק, ובעלה לא יכול להישאר איתה כי יש כמה וכמה ילדים בבית שצריכים דמות של הורה אחד לפחות, כי איאפשר כל לידה ששתי ההורים יעלמו והם יהיו אצל בייבסטר, מטפלת, סבא סבתא וכו...
אז כן, לא לכולן זה בא בקלות לקום אחרי הלידה
ומה לעשות? פיזית איאפשר!
אני גם שמה לידי, אבל לא כולן יכולות
לא לשפוט, לא לשפוט!!!!!!!!!
וואי וואי וואי,שגרה ברוכה
מה זו שליחת החיצים הזאת?? אפילו לא קראתי את כללל השרשור . איכשהו נעצרתי כל ההודעה שלך ופשוט נדהמתי מהנחרצות. זה שזה התאים לך יופי. לא אומר ששאר האמהות שלא עושות אפס הפרדה הן הזויות ואיך עושות את זה וזה מזעזע וכו'. ממני,אמא שאוהבת את הילדים שלה עד מאוד וביומיים שלושה הראשונים אחרי הלידה עם סחרחורות מטורפות לחץ דם ברצפה וכן הלאה.. אני מסוגלת לטפל בתינוק רק אחרי כמה שעות טובות מהלידה. ולא אסנגר את אמא שלי שתהיה שם . ובעלי עם שאר הילדים. אבל לא אכתוב בנחרצות על האופציות האחרות שעושות הנשים שזה בלתי נתפס או בלי הגיוני וכו'
גם אני עושה אפס הפרדה אבלמטילדה

מבינה מאד את מי שמשאירה בתינוקיה...

חושבת שטוב מאד שיש את שתי האפשרויות וכל אחת עושה מה שמתאים לה...

חבל לשפוט...

חוץ מזה שאני מזועזעת מהביקורת שלא במקומה, זה לא תמיד נכוןירושלמית טרייה
אני כנראה הייתי כשהיה ריק במחלקה, ופשוט לא היו בכיות בתינוקיה. היה שם נפלא.
מכל הסיפורים של כולן אני מבינה שזה תרחיש פחות מצוי, אבל זה הניסיון שלי.

ולגמרי הזוי להגיד שאת לא מבינה איך אפשר.. אבל את באמת פשוט לא מבינה, לפעמים צריך להשכיל ולשמוע מחיים של אחרים, או להשכיל מהעניינים של עצמך במקרה הפחות טוב, כדי ללמוד שלא לדון את חברך עד שתגיע למקומו..

לי למשל אין משפחה להביא שיהיו איתי, כולם מבוגרים מדי או עסוקים מדי, ואפילו למצוא בתשלום זה לא טריוויאלי. ואחרי הלידה לא יכולתי לקום יום שלם.

אני דווקא לא מבינה איך אמא חצי מעולפת מעזה לקחת אחריות על תינוק לבד..
אבל האמת היא שזה אף פעם לא לבד, זה תמיד עם מישהו מהמשפחה שנשאר, אז זה רק מראה כמה הביקורת מגוחכת. בוודאי שעדיף "תינוקיה פרטית" כזאת, אבל לא כל אחד יכול..

האמת שיש לי ביקורת על בתי החולים שעוברים כולם למודל של ביות חלקי במקרה הטוב. כי זה מחייב תמיכה אישית פרטית לכל יולדת. הם חוסכים ככה סכומים ניכרים, ומטילים על המאושפזות להסתדר לבד.
מצד שני, אם היולדות היו מתעקשות יותר על הצורך בשירות אחיות, גם אם לא ברצף אז לפחות שיהיה גיבוי נוח כדי להתקלח ולאכול, אולי המצב היה שונה. אבל כשהציבור חושב שתינוקיה זה מוסד מזעזע שעבר זמנו, אז למה להם לתקצב את זה. הם גם יכולים לחסוך וגם להיות אופנתיים.
רק לגבי הפסקה האחרונהרק טוב!
זוכרת לטובה את עין כרם עם ביות חלקי ואת אסותא עם אפס הפרדה, בשתיהן האחיות היו מתוקות ועזרו בכל מה שצריך.
בלידה האחרונה באסותא ביקשתי מהאחיות לשמור על התינוקת כדי שאוכל להתקלח והן הסכימו בשמחה.

אני חושבת שבי"ח צריכים לזכור שלא כל יולדת מסוגלת אחרי לידה לקחת אחריות מלאה על התינוק, וכן לאפשר חה את האופציה לתינוקיה.
ומצד שני למי שכן יכולה, לתת יותר נוכחות, תמיכה והסתובבות של האחיות לכל צורך שמתעורר.
היולדת באמת צריכה לדעת לבקש,לא תמיד אנחנו מעיזות לעשות את זהאם ל3+
הייתי בלידה האחרונה בביות מלא, הילד צרח המון בלילה, כבר לא יכולתי לשמוע אותו, אז יצאתי לסיבוב קטן שאולי יעזור לו להרגע... האחיות שמעו אותו וישר הגיע אחות לעזור.
הרימה אותו ושלחה אותי לשתות רגע כוס מים להרגע.
עזבה אותי רק אחרי שראתה שהוא נרגע
להיות עם הילד שלך זה אופנה?פעם שנייה2
מעניין מאוד.
ולא..לא עדיף תינוקיה פרטית גם עם אחות אחת לא הייתי משאירה.
לדעתי זה אחריות שלי כאמא להיות איתם.
כמובן שאם האמא במצב רפואי שלא מאפשר לה לטפל בו אז שלא תעשה את זה.
לא לזה התכוונתי.
כן.זה אופנהלמה לא123

אם היית יולדת לפני 20 שנה,זה לא היה עולה בדעתך

אמא שלי ילדה גם לפני 40נשימה ארוכה
ולגמרי זוכרת את הסיוט לרוץ כל רגע שהתינוק בןכהלתינוקיה,להפסיד את הארוחות ורק לחכות להגיע לנוח בבית...
ב''ה שזו האופנה היוםחילזון 123
בעבר גם חשבו שלילד ממש טוב לישון בבית ילדים בנפרד מההורים. והתברר בדיעבד שזה לא היתה גישה בריאה ככ...
מה את אומרת?למה לא123

אולי 0.05% מהאוכלחוסיה השתמשו בבית ילדים.

ב"ה שזו הגישה היום.אבל קיצוניות לא מועילה לאף אחד. גם בבית את כל היום ליד הילד? ואם את לא יכולה אז בעלך שם?או אמא שלך? נו באמת...

מבחינתי כל אישה אחרי לידה היא במצב רפואי מיוחד.

מי שיכולה,זה מבורך,אבל שאף אחת לא תרגיש אמא לא מספיק טובה כשהיא לא מסוגלת.

 

ולגבי טרנדים,לדעתי הגישה הזו התחילה מאמהות מתוסכלות שמגיל 3חודשים-במקרה הטוב,חזרו לעבודה מטורפת עם שעות מטורפות ובקושי ראו את התינוק,והרגישו אמהות הכי טובות בעולם,עם 0 הפרדה.

זה השקיט להן את המצפון.

לא שזה רע.זה מבורך ומעולה,כשהאמא מסוגלת.

ומה לגבי מעון,עוד מעט יתחיל טרנד של אמהות שנשארות עם הילד עד גיל 3 ומי שלא תוכל תהיה האמא הכי מזניחה בעולם. מה שנראה לנו היום נורמלי יראה בעתיד הזנחה. שכל אחת תקשיב לעצמה.

מצוין שאת יכולה,כל אחת מכירה את התנאים שלה

מסכימה איתך.מנסה לעזור

גם לגבי תינוקיה או ביות

וגם לגבי חזרה לעבודה בגיל כמה חודשים ולהשאיר את הילד אצל מטפלת.

 

 

מה קיצוני בלהיול צמודה לתינוק שלך?פעם שנייה2
הוא הרגע יצא לעולם..מהמקום החמים והנעים שלו..
מהריחות שהוא מכיר מקולות הלב שלך שהוא שמע..
למה שיהיה בחדר אחר ממני? בטיפול של מישהו זר?
באמת לא מבינה..
ואין שום קשר למעון או לא מעון..
לא שאני מכניסה בגיל הזה אבל שוב זה לא הדיון.
שוב, את מדברת במושגים של טרנדים וזה מאוד מנמיך את זהבאורות
ברור שיש גם עניין של נורמות, אבל יש גם עניין של מחקרים והעלאת מודעות.
המחקרים מראים שלאמא טוב יותר פיזיולוגית ונפשית להיות עם התינוק שלה אחרי הלידה, גם עבורה ובטח שעבורו. זה משמעותית טוב יותר להנקה. המודעות לזה עולה ולכן נשים בוחרות בזה על אף הקושי. פעם לא היה כל-כך הרבה ידע, נשים פשוט עשו מה שבית החולים אפשר.
ברור שכל אחת צריכה להיות קשובה לעצמה! בסוף אם היא לא מסוגלת לזוז ובוחרת שהתינוק יהיה איתה, זה פשוט לא ריאלי! אני בחרתי בזה מתוך ידיעה שיש לי אפשרות למלווה צמוד איתי. בלי זה ברור לי שזה לא היה אפשרי עבורי.
נכון,זה לא טרנדלמה לא123

מסכימה איתך,וגם אמרתי שזה מבורך,אבל השיפוטיות של זו שלפני מציק לי. ברור שזה טוב,אבל כשאמא לא מסוגלת ,זה לא יהיה טוב לא לה ולא לתינוק,והיא לא חייבת הסבר לאף אחד

כבר כתבתי שגם התינוקות שלי לידי,כי ככה בחרתי.אבל יש כאלה שקשה להן

לקיצוני התכוונתי שיש או להיות ליד או להיות אמא שלא אכפת לה,וזה ממש לא ככה. גם ככה כולנו עם יסורי מצפון,לא יתן כלום אם נוסיף על זה

עניין קטן לגבי מחקריםחגהבגה
מטרת המחקרים היא לא לטובת הציבור, שלא תטעו. מטרת המחקרים היא להרוויח כסף. לא מדברת ספציפית על הנושא אלא על מחקרים באופן כללי. רק כך יש להסתכל עליהם ולקחת את תוצאות המחקרים בעירבון מוגבל. היום יש ממצא אחד, מחר ממצא אחר. אם תעקבו תשימו לב שהדעות משתנות מקצה לקצה במהירות האור.
ולכן כל אמא תקשיב לעצמה. יכול להיות,שיש מישהי שקראה מחקר כמה ביות מלא ואפס הפרדה מדהימים והיא כל כך רוצה הכי טוב לילד שלה! אז היא תילחם בעצמה, בעייפות ותספר לעצמה שזה חשוב מאוד. ותבוא הביתה ותניק לפי דרישה, ותעשה מקלחת כל יום וגם טיול בחוץ כי זה חשוב לעור, ויוגה תינוקות ועיסויים וכל מה שצריך, ולא תיתן לילד לציית כי מסכן, רגיל לרחם, ולא תוריד מ הידיים כי הוא רגיל לריח ולפעימות הלב. לא תיתן בקבוק אף פעם בגלל מיליון סיבות. .. ואחרי כמה חודשים לא תזכור איך קוראים לה. ומישהי אחרת זה מתאים לה בול.
ולכן, כל אחת תעשה מה שהכי טוב לה, זה אוטומטית הכי טוב לתינוק. בלידה האחרונה הייתי ללא אפידורל כי לא הספקתי ולא הייתי מוכנה נפשית. זה היה סיוט הזוי שלא מהעולם הזה. הייתי מעולפת עם גז צחוק ולא הצלחתי להחזיק אותה אחרי שיצאה מהבטן. מי מדבר על הנקה , ועור לעור בכלל? רציתי רק שייקחו ממני את הכאב והסבל כמה שיותר מהר. פחדתי שלא אצא מזה. הרגשתי שלא אצליח לדבר עלהלידה הזו לעולם וברור שאין מה לדבר על עוד ילדים.
התחברתי לילדה הזו הכי מהר מכולן ואני אוהבת אותה ברמה אחרת היא יונקת מקסים ומתפתחת מצויין ברוך ה'. אבל מחקרים מראים! עור לעור! הנקה בחדר לידה! ביות!!!!!!!!
היא ישנה מעולה בתינוקיה, וקיבלתי אותה מקולחת, ריחנית ורגועה. וגם אכלתי בשקט. והתקלחתי. ונחתי. כדי שאוכל לשרוד. כן כן, לשרוד אח"כ בבית ולא לאבד את עצמי.
רק בקשר למחקריםבאורות
בתור מבצעת מחקרים בעצמי, את ממש מכלילה וטועה בהכללה שלך.
בקשר לכל השאר, שוב, צריך להיות קשובים לעצמנו ולגוף שלנו ולעשות את הטוב ביותר, במסגרת המגבלות. להיות הורה זה דבר קשה, ככה שאם נעשה את הטוב ביותר בשבילנו בלי קושי זה לבחור לא ללדת בכלל כנראה. יש גם מעבר לזה, מותר שיהיה קשה, הכל במסגרת גבולות ההגיון
ממש לא מסכימה איתך בנוגע למחקריםליד ה'
נכון שיש אינטרסים כלכליים שאולי משפיעים על מחקרים מסוימים, אבל ההכללה ממש לא נכונה.
מסכימה שצריך להיות מודעת למה נכון ועדיף לילד שלך, ואז להפעיל שיקול דעת, האם את יכולה להעניק לו את זה או לא, אבל לא לבחור לטמון את הראש בקיר ולהגיד שזה טרנד, כמו שאמרו כאן למעלה...
אף אחת לא טמנה ראש בחול ואמרה שזה רק טרנדלמה לא123

באמת קראת מה שכתבו? איזה הוצאה מהקשר....

להיפך,תקראי שוב טענתי שזה מבורך ואני עושה זאת בעצמי,היה לי חשוב שלא ישפטו נשים אחרות ויבינו שלא לכולן זה מתאים.

כל אחת עושה מה שנראה לה הכי טוב לה ולתינוק.וזה מה שחשוב.

מסכימה כל כך!!,שגרה ברוכה
מה שאני אומרת זה שלא חייב להגיב בתוקפנות....חילזון 123
להשאר עם ילד קטן בבית זה טרנד? מצחיק שאת קוראת לזה ככה

ועם תינוק בחודשים הראשונים? כן רוב הזמן אני לידו, מניקה כמה שיותר
גם אם אני בחדר אחר אני שומעת מה קורה איתו.ואם לא אני אז בעלי או אחד מהילדים הגדולים יכול להחזיק אותו
לפעמים הוא בוכה כמובן ,זה יכול לקרות ועדיין הוא נמצא בחיק המשפחה שלו ולא בין 20 תינוקות זרים
זה יותר מודעות עולה מאשר אופנהבאורות
אני גם חושבתיעל מהדרום
לגמרי....44444
אמא שלי וחמותי התפלאו לשמוע מהבנות הראשונות שלהן שילדו כמה "אחריות" נופלת על האמא שלפעמים פשוט לא יכולה לתפקד.
יש בזה המון דברים טובים לעומת העבר אבל צריכים לזכור שבעבר הרחוק שבכלל לא ילדו בבתי חולים הנורמה היתה אישה צמודה ליולדת- תינוקיה פרטית שבטוח טובה יותר.
היום זה לא המצב וצריכים למצוא את האיזון שטוב ביותר.
ובלי תינוקיה בכלל (מה שהיה פעם בסורוקה) זה זוועה. שמעתי על מישהי שילדה בלידה קשה ביותר שהסבתות והאחיות פשוט לקחו ימי חופש מהעבודה וטיפלו לה בילדה. בגלל אופי הלידה היא היתה צריכה להיות בביה"ח יותר זמן מהרגיל. זו בעיני גם קיצוניות.
לא כולן חצי מעולפות אחרי לידה...שירה515אחרונה
אני ב"ה מתפקדת טוב אחרי לידות, ואפילו שבלידה האחרונה באמת הייתי על סף עילפון (2 מנות דם פתרו את הבעיה), לא חשבתי לוותר על הנוכחות של התינוקת איתי. רוב הזמן הייתי לבד.

כשהשארתי תינוקות בתינוקיה, זה פשוט כי לא חשבתי על אפשרות אחרת... היום ברור לי שאני בוחרת אחרת. הולכת על 0 הפרדה, בעיקר כדי לקחת אחריות מלאה על התינוק שלי. כולל בחירה בחיסון ובמקלחת.

ממש יכולה להבין את מי שלא יכולה או מעדיפה לנוח.
אבל גם ממש מבינה את הזעזוע מהתינוקיה...
לא פשוט העולם שלנו!
הגזמתים...
התינוקייה היתה הצלה בשבילי
ועדין אנחנו מתגעגעים לתינוקייה בלילה
בלת'ק: את לא חייבת להחליט מראשrivki
אצלי ברירת המחדל זה ביות מלא (ילדתי בתל השומר, קפלן ואסף הרופא). אבל ידעתי שאם יהיה לי קשה מדי- תמיד אוכל להתחרט ולשים בתינוקיה.

אני מעריכה מאוד את האחיות בתינוקיה, אבל מתכווצת כל פעם שנכנסת לשם. אין לי לב לראות עשרות תינוקות צורחים עם 3 אחיות שמאכילות ומחליפות לפי שעות.
גם אין לי כוח ללכת לתינוקיה כל פעם שקוראים לי להניק.
אז מהלידה הראשונה השארתי את הקטנים איתי. האמת שככה הרבה יותר קל לי ואני רגועה יותר.

יש לי נטיה ללדת לפני שבת או חג. אז בשתי לידות בעלי 'נתקע' איתי בשבת ועזר לי. בשתי הלידות האחרות הוא לא היה קבוע במחלקה, רק ביקר. עדיין הסתדרתי מצוין. אם את רוצה להתקלח או לאכול בחדר אוכל - אפשר להחזיר לתינוקיה רק לזמן הזה.
אני מאוד אהבתי אפס הפרדה ועשיתי את זה בלי ליווי בכללרעותוש10
בעלי שעה אחרי הלידה הלך לילדה הגדולה (שלא הפסיקה לבכות ולצרוח כי השארנו אותה אצל דודים)

אבל הרגשתי טוב ועשיתי את זה בכיף- לרוב אחרי הלידה התינוק די רגוע וישן, הקושי מתחיל ביום השני, הייתי גם שבת לבד והיה מעולה. אבל שוב- הרגשתי טוב.

כשלא הרגשתי טוב אחרי ניתוח- כמעט כל היום התינוק היה איתי, אבל לא הייתי בביות. בלילה היה רישמית בתינוקיה אבל בפועל חצי לילה הייתי בחדר הנקה,
גם אז לא היה לי עזרה אבל לא עשיתי כלום חוץ מלטפל בתינוק לטפל בעצמי לאכול ולישון...

ממליצה מאוד על אפס הפרדה- בהדסה עין כרם, בעבר לא היה בשערי צדק, אבל גם על שם שמעתי דברים טובים.

זוכרת סיטואציה מאחד הלילות שהייתי עם ברזל ברצפה, אנטיביוקה בוריד ובכללי חלשה אחרי ניתוח- האחות באה לקרוא לי להנקה, בקושי התעוררתי, ראיתי אותה כפול 4 או 5 מרוב עייפות...
מלמלתי לה בחולשתי שאני לא מסוגלת לקום שיביאו לתינוקת מטרנה.
אחרי דקה לא נרדמתי חזרה, התאפסתי על עצמי וקמתי בשארית כוחותי להניק, מה פתאום שאוותר ?
רצתי (צלעתי בקושי יותר נכון) לתינוקיה ושאלתי אם כבר נתנו לה תמ"ל, כמובן שטרם הספיקו, לקחתי אותה ואת המדבקה שהסירו כבר הנקה בלבד, ביקשתי חדשה והדבקתי...
הרגשתי אמא לביאה...
יפה מאודלמה לא123

רק שתדעי שזה לא תמיד חכמה ללכת בכזה מצב

הייתי פעם בתינוקיה ,אמא עמדה ליד העריסה של התינוק והתעלפה,פשוט נפלה על הריצפה. נס שהתינוק לא היה בידיים שלה

ואו ה' ישמור...אהבתחינם
באמת מפחיד- אני באמת נמנעתי מלהחזיק את התינוקת בעמידהרעותוש10
בגלל שהייתי עם ברזל נמוך בערך 7
)במיוחד שהוא ירד במהירות שזה עושה הכי סחרחורת יותר מאשר יורד לאט לאט

אז הרמתי אותה רק כשישבתי, גם להנקה- מסיעים עם העגלה ורק כשיושבים אז מרימים...

הערה חשובה ביותר ! אצלי אחות במחלקה הזהירה אותי על כך, וגם הגעתי לחדר הנקה להדרכה קבוצתית שאמורים להשאיר את העריסה בחוץ,
נכנסתי איתה כדי לא להרים את התינוקת ואז היועצת שמעה את המצב ואמרה שתבוא להדריך אותי אישית בחדר
באמת בבי"ח אמרו לי לא להסתובב עם התינוק בידייםיעל מהדרום
לק"י

לקחת רק בעריסה.
לדעתי רק ביות מלא (והכי טוב אפס הפרדה)חילזון 123
שני הראשונים שלי היו בפגיה אז לא יצא לי להיות איתם הרבה וזה היה קשה מאד לטייל בין הפגיה למחלקה ולשאיבות
אחכ אצל אחד לקחתי ביות מלא, למרות שהייתי אחרי ניתוח. ההתחלה היתה מקסימה אבל ממש מהר הוא פיתח צהבת ושוב הייתי צריכה לטייל בין המחלקה לפגיה או לתינוקיה ולנסות להניק במהירות כדי שלא יפסיד שעות של פוטו. סיוט ממש. (+אחיות תינוקיה לא רגישות בעליל)
שניים נוספים היו בביות מלא וזה היה נהדר ממש
(חוץ מהקטע שצריך לחכות עד שאפשר יהיה לקום אחרי האםידורל ורק אז ללכת לתינוק, ועד שמשחררים אותו מהבדיקות... סתם זמן מלחיץ)
האחרון לקחתי אפס הפרדה וזה היה ככ ככ נח.
וממש מזל שלקחתי אפס הפרדה כי שוב היינו עם צהבת אז שמו לי את הפוטו ממש ליד המיטה שלי, יכולתי להניק זריז לעיתים קרובות ולהחזיר לפוטו בקלות בלי בעיות ובלי להלביש כל פעם וכו. ב''ה גם באמת הוא ינק בגלל זההרבה והצהבת ירדה ממש מהר.

האמת היא שברור שזה לא לגמרי קל והטיפול בתינוק וההנקה דורשים כמובן
אבללדעתי זה חלק מהלידה ואני לא רואה איך הייתי רגועה יותר בדרך אחרת

ילדתי בלניאדו אגב
עונהאורוש3
ילדתי בעין כרם. שני ניתוחי חירום. לקחו לתינוקיה, נתנו בהתחלה מטרנה. אף אחד לא ממש שאל אותי. תינוקיה שם זה רק בלילה. ביום היו איתי עם ליווי של בני משפחה. השלישי- ניתוח מתוכנן. כתבתי אפס הפרדה והנקה בלבד מראש. בעלי עלה איתו לטיפול כשהייתי בהתאוששות ואח''כ היה רק איתי. הכי טוב ורגוע. אבל היו איתי אנשים (משפחה ובתשלום) לאורך כל הזמן. לא לכל אחת יכולים להתגייס כך ולא כל אחת במצב שמאפשר את זה לבד. לכן עדיף לכבד כל אחת ולא לשפוט. מי שיכולה זה הכי הכי טוב לתינוקי ולאמא...
למה יש את הרושם שמישהו שופט?באורות
מעולם לא עלה בדעתי בכלל לשפוט מישהי ששמה בתינוקיה.
*עורכת*
רק עכשיו קראתי את התגובות הקודמות ואני מזועזעת מזה שבנות מגיבות בשיפוטיות כזו, אבל בחיי שלצערי אני כבר לא מופתעת.
רק מקווה שאף אחת לא תקח את זה באופן אישי ולא תרגיש רע עם עצמה לרגע
אני רק שאלהטל..
ילדתי בשע"צ, קיסרי, הייתי ביולדות א.
בעיקרון נתנו לי שהתינוקת תהיי איתי כל הזמן, ביום ובלילה,למעט בדיקות רופא, ובין 3 ל5 בלילה.
זה חריג? בדרך כלל אי אפשר שהתינוק יהיה איתי בלילה? כל השישה ימים שהייתי שם לא הנקתי בתינוקיה, וגם בלילה כשהשארתי בתינוקיה הביאו לי אותה כשרצתה לאכול.
מנסה להבין אם זה הרגיל שם או שרק חי היתה כזו חויה טובה..

)לא מדברת על הטיפול מבחינת מקלחות טיטולים ובגדים, הייתי אחרי ניתוח ולידה ראשונה ושמחתי שיש מי שלוקח את האחריות על זה במקום אמא רועדת שכמוני)
זה סוג של ביות חלקירעותוש10
כל בית חולים מגדיר אחרת מה זה חלקי מה זה מלא,
ואפס הפרדה זה אומר שאין הפרדה כלל בין התינוק לאמא- לא יודעת אם זה קיים אחרי קיסרי כי לרוב חדר התאוששות משותף לכלל חדרי הניתוח (לא דווקא יולדות)

נגיד בעבר בשערי צדק לפני עשור כשאני ילדתי שם בקיסרי לא מתוכנן, בלילה תינוקות רק בתינוקיה ובמשך היום היה שעה בבוקר שעה בצהריים שעה בערב שהיה צריך להחזיר לתינוקיה,
שנאתי את זה ובלידה הבאה הלכתי לעין כרם...

אבל זה שוק כזה כלכלי ומשתלם שהיום מציעים לך את כל האופציות שתרצי - רק תבואי ללדת אצלנו !!
זה ברכה גדולה ליולדות ויש הרבה יותר חופש בחירה- מקסים בעיני
לפי מה שאני יודעתליד ה'
באפס הפרדה אחרי קיסרי - התינוק נמצא עם המלווה שהודעת להם מראש. ויש בתי חולים שחדר ההתאוששות הוא רק ליולדות ולא לכלל המנותחים.
זה טוב ויפה שהקיסרי מתוכנןרעותוש10
בחירום- לא הגדרת מראש,
המלווים גם דואגים לך ומלווים אותך בהתאוששות,
הכל בלאגן

לגבי ההתאוששות המשותפת יכול באמת להיות, זה נפוץ ברוב בתי החולים,
שמעתי שבאיכילוב זה הולך להיות מופרד משאר הניתוחים כדי לאפשר באמת אפס הפרדה
בקיצור לכן הרוב לא מאפשרים אפס הפרדה שהתינוק ליד האם בקיסרירעותוש10
כן שאחד המלווים יכול ללות את התינוק למשל בתינוקיה אבל לא ליד האם
יש אפס הפרדה לאחרי קיסריעדיין טרייה
שהתינוק נמצא עם האם ולא רק עם מלווה אבל זה רק בקיסרי מתוכנן בחלק מבתי החולים ובימים מסויימים
לי היה אפס הפרדה אחרי קיסרי לא מתוכנןאורי8
בהתחלה לקחו את התינוק לתינוקיה, ואני הייתי בהתאוששות. ביקשתי אפס הפרדה, ומייד כשעליתי למחלקה בעלי הביא את התינוק, ומאז הוא נשאר איתי עד השחרור.
חייבת לומר שביממה הראשונה , לא היתי מסתדרת לבד אחרי הניתוח, זו היתה שבת ובעלי נשאר כל השבת. וגם היתי מאוד מנוסה בהנקה ובטיפול בתינוק, מניחה שאחרי קיסרי בלידה ראשונה , חייבים מלוה כל הזמן אם רוצים אפס הפרדה.
מעולה ! רק לפרוטוקול זה נקרא ביות מלא, לא אפס הפרדהרעותוש10
אפס הפרדה זה כשמו כן הוא ללא הפרדה בכלל היילוד צמוד לאם מרגע שנולד
זה היה אפס הפרדה מרגע שהוא הגיע אליאורי8
ושם קראו לזה אפס הפרדה, ילדתי באסותא באשדוד, ובגלל שהיתי באפס הפרדה, לא יכולתי להשאיר אפילו שניה בתינוקיה( בביות מלא , אפשר). באו לעשות את כל הבדיקות והשחרור לידי.
התינוק היה בתינוקיה רק בתפר שבין סיום הניתוח לעליה למחלקה, כי היתי בהתאוששות והיה ממש כניסת שבת ובעלי היה צריך להתארגן לשבת.
אז כל מקום קורא לזה אחרתיעל מהדרום
לק"י

בסורוקה יש ביות מלא, והתינוק איתך מאז שמביאים אותו. הבדיקות הראשונות הן לא עם האמא, אבל השאר הן בחדר של האמא.
ואין שם תינוקיה, אבל אם יש צוות פנוי אפשר להשאיר את התינוק איתם וללכת להתקלח למשל.
ואין אמבטיה לתינוק בחדר, אבל האמא מקלחת אותו.
ענין של מינוחים כל בית חולים קורא לזה אחרתרעותוש10
עקרונית:
אפס הפרדה- כשמו כן הוא, הכל ליד האם, אני הייתי ככה לפני 7 שנים בהדסה עין כרם הם די החלוצים
ביות מלא- התינוק איתך כל הזמן מלבד זמן התארגנות מסוים שהאם בהתאוששות (מלווה יכול ללות את התינוק)
כל מקום נותן או לא נותן להשאיר לכמה דקות או יותר בהשגחת אחות.
ביות חלקי- ביות של רוב הזמן חוץ ממתי שהחליטו שלא (נגיד לילה כדי לא להפריע לשינה של כולן)
אם ככה היום "ביות חלקי" זה הרגיל בתכל'ס.44444
אפס הפרדה=צמוד לאם או אב/מלווה אחרליד ה'
אני עברתי ל0 הפרדהשירה515
בלידות הראשונות הילדים שלי היו בתינוקיה, כי ככה זה היה, וזהו. לקראת הלידה החמישית כבר היו לי תובנות אחרות על האמהות שלי, וגם על האחריות שלי (גם בנושא החיסונים), והיה ברור לי שהתינוק שלי נמצא איתי, ואני מחליטה ואחראית על כל מה שקורה איתו.


אז בלידות האחרונות התינוק היה איתי. למעט זמנים קצרים שהשארתי להשגחה. היה בסדר. לפעמים קשה שהתינוק צורח ומפריע לשכנה לישון, או שהתינוק של השכנה צרחן...
זו עניין אישי לכל אחתהשב שכינתך

אני, באופן אישי, לא יכולתי להירדם כשהתינוק שלי לא היה לידי כי דאגתי כל הזמן שהתינוק אולי בוכה ולא מתייחסים אליו או שמביאים לו איזה בקבוק מטרנה  - וביקשתי הנקה בלבד.  הרגיע אותי להיות ליד התינוק בכל רגע ולדעת שהוא רגוע (או שלא - ואז שאני אטפל ולא אדם זר). 

 

ביות גם היה לי יותר קל פיזית כי בד"כ הייתי אחרי ניתוח (ילדתי ב2 לידות רגילות ו5 נתוחים) וציפו ממני לבוא לקחת ולהחזיר מהתינוקיה ופשוט לא היה לי כח ללכת כל כך הרבה אחרי הניתוח.  

 

מצד שני אני פגשתי בהרבה אמהות שהרגישו אחרת ממני.  כל אחת צריכה לעשות מה שטוב לה.

 

בהצלחה

ללא מחקרים ובלי חרטותהמקורית

לידה ראשונה ושנייה באפס הפרדה

זה היה לי ממש משמועתי כאמא ועזר לי, לא הרגשתי קושי מיוחד להפך זה עשה לי רק טוב

גם אפשר לי להיכנס לאמהות בצורה חלקה ועם קצת עזרה מהאחיות אז לא הייתי בשוק לגמרי

וגם לא רציתי משו אחר

הרגשתי שאם התינוק/ת לא יהיה לידי לא אוכל להיות רגועה

 

(אנונימית חדשה) מבחינתי רק אפס הפרדההריון ולידה
בלידה הראשונה לתינוק היה בעיה לנשום אז הוא היה בהשגחה צמודה בפגיה, ואני הייתי צריכה להיטרטר בין קומות אליו. סיוט.
והלידה עצמה גם לא הייתה משהו, עם מיילדות שלא הרגשתי שמאמינות בכוחות שלי ורק דוחפות אפידורל.

החלטתי לפני הלידה השניה שני דברים-
1. התינוק לא זז ממני.
2. אני מחליפה בית חולים למקום ידידותי ומאמין יותר.
לשמחתי הלידה השניה הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה, והלכתי למחלקה של אפס הפרדה.
וכשהרופא רצה להוריד את התינוק לתינוקיה בגלל משהו, התעקשתי, חתמתי על סירוב, ונשארתי באפס הפרדה.

לידה שלישית הייתה אפילו עוד יותר מדהימה, ותיקון לכמה דברים קטנים שהיו בלידה השניה.
אפס הפרדה ממש, לא זזתי ממנו לרגע.
אחרי השחרור הוא פיתח צהבת וחזרנו לאשפוז של יממה בתינוקיה, מה שחידד לי לגמרי שעבורי התינוקיה היא לא אופציה.
ישנתי לילה שלם על כיסא צמודה אליו, ולא היה שום סיכוי בעולם שיגעו בו בלי רשות שלי.

אני יודעת שאני נשמעת אולי קצת מפלצת, אבל אחרי חווית הפגיה בלידה הראשונה אין סיכוי בעולם שיפרידו ממני תינוק.
מבינה לגמרי מה שכתבת,שגרה ברוכה
חוץ ממשו אחד. כתבת בלידה השניה שהרופא רצה להוריד כדי לבדוק משהו וחתמת סירוב. איך לוקחים אחריות על כזה דבר ? אני מבחינתי תינוק פיצי כל חשש שהוא בריאותי שיקחו ויבדקו..
עונה לךהריון ולידה
לקחתי תרופה שיכולה להשפיע על התינוק, ולכן הרופא רצה שהתינוק יהיה כל הזמן בתינוקיה (עם מד דופק).
וסירבתי (והסברתי לו למה).
אז סיכמנו שיבדקו את התינוק במהלך היום כמה פעמים.
אה אוקי,שגרה ברוכה
תודה על ההסבר!
תחשיבי אם מתאים לך לטפל בתינוק מיד אחרי לידהים...

זה בעיקר תלוי בך ובלידה שלך

^^^^ (ובהאם יש לך עזרה)יעל מהדרום
לק"י

ות'כלס, זה מסוג הדברים שקשה לדעת מראש.
לדעתי עניין העזרה הכי משמעותי.44444
אם אין עזרה בכלל לפחות לרוב מוחלט של היום לדעתי זה לא רלוונטי.
לא נכון לגבי כל אחתיעל מהדרום
לק"י

אני הסתדרתי טוב לבד רוב הזמן בלידה השניה.
וגם בלידה הראשונה שהיתה בניתוח, רוב היום התינוק היה איתי מבחירה (ובלידות בתינוקיה, והביאו לי אותו להנקות בלילות ואני החזרתי).

הבעיה היא באמת שאין לדעת מה יהיה מצב האמא אחרי הלידה.
דווקא לא תמידלמה לא123

לי אין עזרה והתינוק היה לידי רוב הזמן, כי אני לא מצליחה להירדם בבי"ח (סיוט)

והתינוקות בכיינים,אז במקום לרוץלתיינוקיה כל הזמן,מעדיפה שיהיו לידי כל הזמן, ואני מסתדרת עם זה מצוין

לדעתי להפךחילזון 123
הרבה יותר קשה להיות כשהתינוק רחוק וצריך להתרוצץ וללכת אליו ואין מי שיביא אותו אליך כל פעם
מאשר פשוט להיות לידו
הבעיה שצריך לקלח אותו ולטפל בו.44444
עם תפרים וסחרחורות זה מאד קשה.
לקלח אפשר כבר בביתחילזון 123
בסדר אם יש סחרחורות חזקות זה כבר מצב מיוחד. זה לא משהו שקורה לכל אחת.
מן הסתם זה די אינדבידואלי
אם מניקים בלעדית,לי, יותר קל שהתינוק לידי מאשר כל פעם לדאוג מה איתו וכו
נכון (לכן זה תלוי במצב האישי של אשה)יעל מהדרום
אני הסתדרתי בלי עזרה, אבל לא באחת הלידות כשהרגשתי נורארעותוש10
זה באמת ענין מאוד אישי ולא ידוע מראש...

אני באתי מגישה מאוד טבעית באידיאל, אבל לפעמים המציאות לא כך ואחרי הרדמה כללית ואיבוד דם לא היה לי רלוונטי לטפל בתינוק מיד, לא ידעתי מימיני ומשמאלי

מה שאני חושבת שמי שחי "רק" לפי האידיאלים הנשגבים צפוי לפעמים להתרסק במבחן המציאות...

באידיאל שלי דגלתי וזה היה מקסים, כשלא התאפשר התגמשתי ופעלתי לפי מה שהיה לי, ללא הצהרות וללא משפטים מטיפים כמו איך אפשר בכלל...
הערה כללית.44444
מנסיוני ב-3 לידות.
היום, ההבדל בין כל האופציות בפועל לא כ"כ גדול.
בעבר (לפני 40 שנה) היו שעות הנקה ואמהות הורשו להוציא את ילדיהם מהתינוקיה בשעות מסויימות (היום זה נחשב הזוי לחלוטין).
בפועל, אני לא רשמתי בשום ביות וילדתי ב-3 בתי חולים שונים והייתי עם התינוק מתי שאני רוצה. רק בשינה ביקשו שאחזיר אותו לתינוקיה.
רק במעייני הישועה היה כלל שאפשר להניק בלילה כמובן אבל בחדר הנקה ולא בחדר הרגיל (לפני מעל 5שנים).

אני תמיד ילדתי בלילה- לפנות בוקר.
מהלידה הראשונה למדתי שבלילה הראשון חייבים לישון נורמאלי וביקשתי שיתנו לילד בקבוק.
זו הצלה.
ואם זה משנה אני מהמניקות לטווח רחוק מאד.
בתכל'ס זה לא באמת משנה מה בוחרים לטווח רחוק מאד.
מטו של מה מתאים עכשיו.
אני אישית מעדיפה בזמן שינה שישמרו על התינוק ולנוח נורמאלי ולא כל רגע לקום מתינוק של מישהי אחרת.
זה שפיות לכל הילדים לטווח הקצר.
לטווח הארוך- בעיני, זה חסר משמעות.
גם מקלחות עדיף שמישהו אחר יעשה.
אני לא מקלחת תינוק לבד עד שבועיים אחרי לידה בגלל שאני סובלת מסחרחורות וזה פשוט מסוכן....
איך אהבתי את מה שכתבת.ירושלמית טרייה
קצת שפיות, לא לקחת הכל בקיצוניות. תודה.
מסכימה לחלוטין,שגרה ברוכה
אני שמה בתינוקיה בפועל במהלך הימים עצמם יכלו להיות איתי הרבה שעות. או של הנקה או שסתם יצא.. בלילות אני שמה שם אחרת חוזרת זומבי לילדים שבבית. אבל בפועל.. מה מגדיר אם ביות או לא או חלקי אם בפועל מתי שרציתי שם שם מתי שרציתי היה איתי
באיכילוב היה מושלם!חדשה2

אני ילדתי באיכילוב,

לא יודעת אם רלוונטי במרחק, אבל היה מקסים!
לא היו כללים ברורים, היו לי תנאים של ביות מלא (הכל בחדר) אבל גם יכולתי לשים את התינוק בתינוקיה מתי וכמה שרציתי.

באיכילוב (במחלקה הרגילה) יש חדר אישי לכל אחת אז גם לא מתעוררים מתינוקות של אחרים...

בנוסף, יש בחדר מיטה נפתחת נוספת לבן הזוג (או כל מלווה) ככה שבעלך  יכול אפילו לישון איתך...

(בלידה הראשונה שלי בעלי ישן לילה אחד ואמא שלי בשני...)

אפס הפרדהמהי אמת
היי,
4 לידות..
3 ביות מלא וה4 אפס הפרדה..
לי היה מושלםם..כמובן לא תמיד קל, אבל שווה..
בתינוקיה לא פעם התינוקות בוכים ואיח אפשרות לגשת אליהם..ואמי אומרת זאת מהניסיון שלי האישי וגם ממישהמ שבצוות התינוקיה והיא חברה של המשפחה שלי..
תינוק צריך את אמא שלו במיוחד רגע אחרי שיצא מהרחם שלה.. צריך להריח ולהרגיש את החום שלה שזה מה שמביא לו ביטחון ורוגע..
אם את מסוגלת-אל תוותרי על זה!
בהצלחה ובידיים מלאות..אמן!!
לי ביות מלא היה סיוטחניתה

וכן רציתי אותו לידי כל הזמן את התינוק הבכור שלי

 

אבל היה לי ממש ממש ממש קשה

 

לא ישנתי בלילות

 

פתאום אני מגלה שהוא שלשל על כל הבגדים מתחת לשמיכה ואני בכלל לט שמתי לה מרוב שרק רציתי לישון

 

הייתי עייפה ועצובה וחלשה וחסרת ניסיון

 

 

בגלל שזה ביות מלא הצוות לא ממש עזר לי. הייתי צריכה להתחנן לשים אותו בתינוקיה כדי להתקלח ולאכול כמו שצריך כי הוא כל הזמן היה רעב. בקושי לימדו אותי אחרי שבכיתי איך להחליף טיטול. לא ידעתי. ממש עשו לי טובה על כל עזרה כי היה להם עומס והם ראו אותי כאחראית ולא הם לפי הביטוח.

 

 

בלידה השניה עשיתי ביות חלקי והיה נהדר

 

היתה לי חויה דומה בשע"צש.י.ש

בלידה הרביעית עשיתי ביות מלא.

בגדול היה מעולה להיות ליד התינוק כל הזמן אך היה הזוי מבחינתי שרוב הזמן  לא הסכימו שאשים את התינוק בתינוקיה בזמן שרציתי לאכול. לגב מקלחת- אמרו לי להכניס אותו איתי בזמן שאני מתקלחת. בעיני זה פשוט טיפשי. וכי אני יכולה באמת לטפל בו אם אני באמצע להתקלח והוא מתחיל לבכות??  אגב התלוננתי ביום השחרור כשביקשו שאכתוב משוב אם נהניתי מהאישפוז. כתבתי שהרגשתי שלא נותנים לי את האופציה להתחזק בצורה המינימלית. לאכול בלי תינוק 15 דק' ,3 פעמים ביום  ולהתקלח 10 דק' בלי תינוק פעם ביום.... תכלס אמא טרייה חייבת לטפל  בעצמה ע"מ לתפקד, וטוב שתתחיל בהרגל הזה מהיום הראשון אחרי לידה. זה הרגל שישרת אותה טוב במשך כל שנות גידול הילדים.

הכלל בעיני הוא שרק אם האמא שמחה ומכבדת את צרכיה- תוכל לגדל את ילדיה בשמחה.

מומלץ בחוםאורית ב
בעבר 2 לידות שמתי בתינוקיה, הייתי ילדה, לא הבנתי הרבה.... בלידה האחרונה לפני 2.5 שנים החלטתי עוד בהיותי בהריון שהילד הזה לא יתנתק ממני לרגע! אני רוצה להיות כל רגע לידו וכך היה! הילד לא הופרד ממני אף לא לרגע אחד ונהניתי מכל שניה איתו! לא קל מבחינת מנוחה אבל לא בשביל זה אנחנו מביאים ילדים לעולם! אנחנו כאן כדי לדאוג להם ככל יכולתנו ובי נשבעתי שכך יהיה!!!
ילדתי 3 פעמיםבלדרית
בפעם הראשונה התינוקת הייתה בפגיה ככה שלא היה מצב לביות, אפילו חלקי, 5 שנים.
בפעם השניה הייתי אחרי קיסרי, ביקשתי כשעוד לא ידעתי שיהיה ניתוח ביות מלא, לפני שנתיים.
בלידה שלישית אפס הפרדה, לפני 3 חודשים.
יכולה להגיד שאם מדובר בלידה רגילה, אפס הפרדה מקל עליך מאוד. את בעצם לא צריכה לזוז אם לא בא לך. ביות מלא צריך לזוז מעט ובביות חלקי את מתוזזת נון סטופ לתינוקיה/פגיה.
השאלה העיקרית היא- האם את רוצה להניק מלא או לתת תמ''ל.
אחרי קיסרי- כל קימה לתינוקיה היא סיוט. עדיף ביות מלא אבל- קשה להרים את התינוק אז כדאי מאוד שיהיה איתך מישהו בחדר לעזרה. מצד שני עדיף להיות פעילים אחרי קיסרי אז ההליכה הלוך חזור לתינוקיה יכולה לתת פעילות יזומה...
עייפות תמידיתאמא לאוצר❤

לא בהריון

לא אחרי לידה...

ילדים קטנים אבל כבר לא פיצים

כן רוב הלילות קמה בין פעם לשלוש אבל סוף-סוף כבר יש לילות שיכולה לא לקום בכלל....

ברזל תקין בי 12 בעייתי קצת אבל מטופלת בזריקות

ועדיין עייפה כל הזמןןןן

לא משנה מתי הולכת לישון, לא משנה מתי קמה, לא משנה כמעט איך ישנתי בלילה

פשוט מרגישה עייפות תמידית

כל הזמן גמורה כל הזמן עייפה כל הזמן מרגישה שרוצה לישון

כל הזדמנות שיש לי לישון/לנוח בבוקר או בצהריים כמעט תמיד קופצת עליה בלי לחשוב פעמיים גם על חשבון דברים אחרים...


זה נורמלי?! יש לכן רעיונות איך לעזור? זה מתיש ומתסכל🙈

בלוטת התריס גם בדקת?מתואמת
בכל אופן, עד שלא תסיימי את הטיפול בזריקות ל-B12 כנראה שהעייפות לא תעבור...
לא בדקתי.. יש קשר?אמא לאוצר❤
יש לי בעיה קבועה של בי12.. בגדול אני כבר 5 שנים מקבלת זריקות עם הפסקות קלות 
כן, לפעמים זה קשורמתואמת

זו בדיקת דם פשוטה, תבקשי הפניה.

וקשוח להיות עם מחסור קבוע של B12... מקווה שתצליחי לעלות אותו כמו שצריך במהרה...

ממש קשה, הלואי שנמצא פיתרון יעיל יותראמא לאוצר❤

תודה!! אבדוק את זה!

B12 בעייתי גורם מובהק לעייפותמשתדלתלהיותאני

מטופל ויש כבר התקדמות? כי חוסר בb12 הוא גורם מובהק לעייפות

באופן אישי אחרי התקופה הכי עייפה בחיים שלי גיליתי שחסר לי b12, וכשהצלחתי להעלות משמעותית העייפות התמידית שהייתי בה נעלמה.

כמו שכתבתי זה בעליה אבל יש בעיה כמעט תמידיתאמא לאוצר❤

מההריונות בגלל ההיפראמזיס....

אז מקבלת די קבוע... מתישהו בקרוב אמורה להיות לי עוד בדיקה לראות מה המצב שלו

בדקת בלוטת התריס לאחרונה?ואילו פינו
אני עם תת פעילות וזה ממש תסמין...
לא ידעתי שיש קשר.. פשוט לבקש הפניה מרופאת משפחה?אמא לאוצר❤
זה בבדיקות דם?
אופס. הדף אצלי לא היה מרוענןואילו פינו

וראיתי עכשיו שמתואמת כתבה לך..

בדיקת דם פשוטה. Tsh זה מה שבודקים...

עדיף גם freeT4מתיכון ועד מעון
ממליצה לבדוק גם פריטין בבדיקת דםתהילנה
שזה מאגרי ברזל. לא רק iron והמוגלובין. זאת בדיקה יקרה אבל חשוב להתעקש 
נבדק, תודה!אמא לאוצר❤
שומשום קלוי מעט מעלה ברזל (שמעתי על מקרה כזה)נפש חיה.

כל יום לאכול כף

בסלט, ביוגורט וכו...


 

חוץ מזה


 

יש גם תערובת פירות יבשים שממש עוזרת לאנרגיה

 

של דוד קאפח


 

ללא עצירות ותופעות לוואי...

100 גר´ שומשום לא קלוי-מלא,

100 גר´ צימוקים כהים,

100 גר´ תאנים יבשות,

100 גר´ שקדים קלופים,

100 גר´ תמרים,

8 אגוזי ברזיל.


 

לטחון את הכל טוב טוב (יש חנויות שמוכנות לטחון את הרכיבים הקשים)

ולאכול כף בבוקר וכף בערב.

(ד.א. זה גם ממש טעים=) )


 

בהצלחה ותרגישי טוב!


 

את בטח מכירה להיות בשמש, לעשות קצת התעמלות וכו....

כל השנה ככה? או שעכשיו במיוחד?אוזן הפיל
אולי דיכאון חורף
תמיד ובמיוחד בחורף ..מכירה..אמא לאוצר❤
אני רקתקומה

אגיד, שבעיני זה כן הגיוני.

ברור שטוב לבדוק בדיקות דם וכאלו

אבל

א. שינה לא רציפה, ממש משפיעה על איכות השינה. פעם אחת (ובטח שלוש), לא באמת מאפשרות שינה טובה. ואז, גם אם יש לך פעם פעמיים בשבוע שאת כן ישנה לילה, זה לא מספיק. כי יש משמעות לרצף של ימים שבהם את ישנה טובה, וזה לא שיום אחד יכול לחפות על כל השאר.

ב. מה את עושה במהלך היום? אם את רוב הזמן יושבת או בעבודה עם מעט תנועה, ממליצה להוסיף ספורט ותזוזה. אני ראיתי אצלי שזה ממש משפיע. ישיבה לאורך זמן, מעייפת אותי מאוד, ברמה של להירדם. כשאני זזה, הגוף מתעורר

תודה !!אמא לאוצר❤

זאת גם היתה השאלה שלי

האם זה הגיוני פשוט..

כן נכון, תכלס כבר 5 שנים אני לא ישנה נורמלי וקמה מלא , לא היתה תקופה אחת ארוכה שישנתי שינה רציפה וטובה בלילות....


אשים לב , תודה🩷

אזתקומה

אני חושבת שזה הגיוני

פשוט בשביל לדעת שזה הגיוני, צריך לישון טוב ואז האסימון נופל.

ולרוב זה לא קורה, אז זה נשמע שזה לא הגיוני...

אבל מניסיון שלי, יצא לי נגיד פעם לישון יומיים ברצף טוב (וזה ממש ממש נדיר) ופשוט קמתי אחרת. עם המון אנרגיות ולא עייפה בכלל.

וזה היה מדהים שאפילו לא חשבתי שזה קשור

אבל זה כן

אולי זה מונו? בדקו לך?פרח חדש

היה לי פעמיים מונו וככה הרגשתי

פעם שניה הייתי עם זה חצי שנה!!! עד שטיפלתי אצל איזה רופא בירושלים שיש לו שיטה לטפל במונו טזה עבר ב"ה

האמת לבעלי היה לא מזמן. לא בדקו לי חושבתאמא לאוצר❤

אבל האמת שלא כזה משנה כי לא באמת מה יש מה לעשות.. וואלה עכשיו קוראת שכתבת שהיה משו שעזר, מעניין!! אנחנו ביקרנו ממש כולם אמרו לנו מטבעי ועד קונבנציונלי שאין מה לעשות חוץ מלחכות....

תבקשי לבדוק קודם כלפרח חדש

אם זה מונו אני אכתוב לך מה הטיפול

אנסה גם להיזכר בשם של הרופא

מקווה שהוא עדיין עובד כי אז לפני 5 שנים הוא כבר היה ממש מבוגר

תודה על התגובות!אמא לאוצר❤

אבדוק בלוטת התריס, אולי גם מונו למרות שלא יודעת אם יש עניין

גם ככה אמורות להיות לי בקרוב בדיקות דם מקיפות לבדוק את בעיית הb12..


אבל האמת האמת אני ממש מופתעת שרוב התגובות מנסות לחפש סיבות 🤭  הייתי בטוחה שיהיו הרבה יותר תגובות מנרמלות שלהיות אמא, בטח לקטנים, ותינוק יונק, זה פשוט מעייף 🙈🙈🙈

לכולן יש כוח תמיד? אתן לא עייפות ומרגישות צורך תמידי בשנצ?

אני לא הספקתי להגיב אבל כןשוקולד פרה

אם אני לא ישנה את ה8 שעות מינימום ורצוף

-מה שבחיים לא קורה עם יונקים ןגם עם קטנים לא יונקים כמעט ולא) אני עייפהההה כל היום

ובדקתי- ברזל בלוטות התריס בי 12 הכל תקין

אה ואם הולכת לישון מאוחר אז גם- יותר עייפה מאשר אם נכנסת לישון מוקדם איזור 10 אפילו

שווה לך לנסות שבוע אם אפשרי לך

תודה!! זהו מרגיש לי שכמה שזה מבאס ממשאמא לאוצר❤
בסוף כל הדברים לא באמת עוזרים כשאין לי את המינימום שינה רציפה הזאת...
יש עייפות ויש עייפותאנונימית בהו"ל

ברור שתמיד אשמח לנוח צהריים ולקום מאוחר בבוקר/לחזור לישון אחרי פיזור של הילדים


ומכיוון אחר -

הרבה פעמים דיקור של מישהי מקצועית גם ממש יכול לעזור.

אני באמצע סדרת טיפולים שמטרתה לאזן כל מיני דברים, וממש מרגישה גם שיפור בתחום הזה.

שאני מסוגלת לעשות הרבה יותר ולא להגמר מכל דבר קטן.. כאילו כל המצברים של הכוחות שלי היו על הקצה ועכשיו הם באנרגיה טובה.

והמטפלת שלי אמרה לי כמה פעמיים שנשים חושבות לעצמן שזה הגיוני שמרגישים ככה כי את אחרי לידה.. בהריון.. או כל תירוץ אחר כשבעצם זה משהו אחר שאפשר לפתור אותו ולא ברירת המחדל של אישה.

נורמלי לגמריoo

וגם התגובות צפויות לגמרי

אני לא חושבת שהרגשה של עייפות תמידית זה נורמליפרח חדש

כלומר

אם את עסוקה הרבה עם הילדים ולא נחה לרגע וקמה מלא בלילה ועובדת משרה מלאה ועוד ועוד אז זה מסביר

אבל הילדים כבר לא פיציים

יש לילות שאת ישנה טוב

אז לא אמורים להרגיש ככה באופן תמידי, ככה לפחות מנסיון שלי.

כי אם ככה, לגרום לעצמך להיות פחות עייפה בלי למצוא סיבה זה לא בעיה ואת לא צריכה את העצות שלנו

נשמע שכן יש פה משהו חריג שהוא מעבר לשינה וזמן לעצמך.

את מתארת עייפות קיצוניתמתואמתאחרונה

לא עייפות רגילה של אמא לקטנים...

(ואני לא חושבת שנכון לתלות באימהות קשיים שמפריעים בתפקוד בחיים... לפני כמה שנים הייתה לי תקופה של חולשה מטורפת בידיים, והתקשרתי למוקד אחיות כדי לשאול מה זה. האחות שם שמעה שיש לי שבעה ילדים ומיד אמרה, "נו, מה את רוצה, ברור שתהיה לך חולשה". ואיך כעסתי! כי זו לא הייתה חולשה רגילה... אז מה הקשר לזה שיש לי שבעה ילדים? ב"ה רופאת המשפחה התייחסה לזה ברצינות ושלחה אותי לבירורים. בפועל לא היה לי כלום ב"ה ואני לא יודעת ממה זה נבע, אבל עדיין - זה לא משהו שאפשר לפטור באימהות...)

נורמלי בהחלטoo

עייפות יכולה לנבוע מהרבה דברים

פיזיים ונפשיים כמו:

1. חוסר בשעות שינה (8 שעות אחרי קיזוז קימות)

2. תזונה לא מאוזנת/ מספיק מזינה

3. חוסר בפעילות גופנית

4. חוסר במנוחה פיזית

5. עומס משימות

6. לחץ בעבודה/ בבית

7. חוסר בהפסקות ממשימות בעבודה/ בבית

8. חוסר בזמן עצמי

9. הימצאות תמידית במקומות רועשים 

משהו שלא מובן לי: מה ההבדל בין אוטיזם למחוננות?מתואמת

אני קוראת פה בשרשורים אפיונים של מחוננים, שמאוד מזכירים לי את כל מה שאני יודעת על אוטיזם... ואני שואלת: באמת מדובר על מחוננות, ולא על אוטיזם במסווה?

אני יודעת שבתוך הסיווג של אוטיזם יש אוטיסטים שמוגדרים מחוננים ויש כאלה שלא. ויש כאלה בתפקוד גבוה, שבאמת אולי המחוננות שלהם מחפה על האוטיזם...

אבל עד עכשיו חשבתי שמחוננות היא פשוט איי-קיו גבוה, שאולי עלול להוביל לקשיים חברתיים ורגשיים, אבל לא לצורך מוגבר בשקט, לרגישות לרעשים, לקושי במעברים... וכו' - דברים שאני מכירה מאוטיסטים.

וזהו, אני קצת מבולבלת, ומעניין אותי אם מישהי תדע לעשות לי כאן סדר...🙈

האמת שגם לי זה נשמע קצת מוזר ולא הכי קשוריעל מהדרום

לק"י


הבן שלי מחונן, והוא אומנם רגיש יחסית, ועם קצת רגישות תחושתית. אבל אני בכלל לא בטוחה שזה קשור אחד לשני. גם אני הייתי רגישה (מאלה שנעלבים ובוכים וכדומה), ואני לא מחוננת.

(והבן שלי לא אוטיסט. לפחות אין לנו סיבה לחשוד בזה🤷‍♀️).


לגבי אוטיזם- אוטיזם זה קודם כל קשיי תקשורת. שאר הדברים הם נלווים, אבל לא הבסיס. מה שאני חושבת לפחות.

אני רק אגיד לגביי המרכיבים הבסיסיים של אוטיזםפאף

כדי לאשר אבחנת אוטיזם בודקים שני מרכיבים-קשיי תקשורת בתחומי עניין חזרתיים , אצל מחוננים אני חושבת שאין תחומי עניין חזרתיים...

והיום מבינים גן שהמרכיב החושי (הקושי בוויסות חושי, חיפוש תחושה, רתיעה מתחושה ) הוא מרכיב מהותי מהתקשורת ואפילו שחלק מקשיי התקשורת נובעים מהמרכיב התחושתי והמוצפות מגירויים, (זה במחקרים, לא הכל מאוד מבוסס עדיין) מרכיב שאצל ילד מחונן לא חייב לבוא יחד עם המחוננות (אני מחוננת ואין לי שום קושי תחושתי, הבן שלי על הרצף והאמת שאני לא רואה דמיון, והוא בתפקוד גבוה עם יכולות קוגניטיביות גבוהות לדברי הפסיכולוג) . כן מאפיין את האוטיסטים איים של יכולות (גם לא תמיד) שיכולים להזכיר מחוננות, ואני מניחה שיש מחוננים על הרצף לא מאובחנים/מחוננים עם קשיים רגשיים ותחושתיים שאינם על הרצף, בסוף מאוד קשה לייצר אבחנה מבדלת בגיל הצעיר, במיוחד אצל ילדים בתפקוד גבוה, אבל אני חושבת (ומהיכרות אישית) שמחוננים כן ידביקו את הפער החברתי כשיגדלו, כי הם ובני גילם יתאזנו , אוטיסטים לא ידביקו את הפער, גן אם הם בתפקוד גבוה וזה לא בולט...

תודה על הדיוק!יעל מהדרום
באמת שאלה טובהנפש חיה.

אני חושבת שמחוננות קשור לתחום החברתי (קשה להבין מצבים חברתיים ויש פער בין השכל ליכולת הרגשית)


ואוטיזם קשור להפרעות/בעיות תקשורת (שזה גם קשור לתחום החברתי אולי בעקיפין)

ורמת התפקוד מצביעה על הטווח של רמת התקשורת

חחח מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי

גם אני מכירה כמוךיראת גאולה

שמחוננות זה מנת משכל גבוהה,

אבל יש מאפיינים של מחוננים שנובעים מהפער בין הרמה השכלית לבין הרמה הרגשית. כלומר, לרוב המחוננים יהיה בהכרח פער כזה, וההשלכות שלו (כמו שכתבת, רגשית וחברתית בעיקר) זה משהו שנראה אצל הרבה מחוננים.

מעבר לזה, לכל אדם אופי משלו ומאפיינים משלו בלי קשר למנת המשכל.

מחוננותתהילה 3>

למיטב ידיעתי היא נטו עניין של איי קיו, כלומר ה3% העליונים במבחני איתור (מקווה שזכרתי נכון את מספר האחוזים, אפשר לוודא).

בין המחוננים, יש כאלה שהם גם על הרצף האוטיסטי, ויש כאלה שלא ובכלל לא, והם לגמרי חברתיים, חברותיים וכו'.

יש ילדים מחוננים שפחות בשלים רגשית או חברתית וזה יוצר אצלם גם פערים מסויימים, אבל זה לא מחייב שהם על הרצף.


 

כמו כל העורבים שחורים אבל לא כל השחורים עורבים

 

אני האמת תוהה מה ההבדלבתאל1
בין סימנים של אוטיזם לקשב וריכוז. כי נשמע שיש הרבה מהמשותף. 
אוטיזם זה קודם כל לקות תקשורתיעל מהדרום

לק"י

 

נכון שהרבה פעמים גם יש להם גם קושי להתרכז לפרקי זמן ארוכים.

אבל זה שכל מי שעם לקויות קשב וריכוז יש לו גם קושי בתקשורת.

התסמינים יכולים להיות דומים אבלממשיכה לחלום

הגורם הוא אחר

ולכן המענה צריך להיות אחר

בתהליך האבחון של אוטיזם או הםרעת קשב שוללים את השני

די פשוטoo

אוטיזם זו לקות

מחוננת זו יכולת


אפשר לקשור לקות ליכולת ויכולת ללקות

זה לא אומר שזה בהכרח נכון


יש מחוננים שאין להם שום לקות או בעיה מיוחדת

רק נטו יכולות גבוהות 

תודה על כל התגובות!מתואמת

עדיין נותרתי בתהיות, האמת...🙈 כי באמת בנות פה מתארות קשיים למחוננים שיוצאים מגדר המחוננות הבסיסית.

אבל אולי באמת ההבדל הוא שאוטיסטים לא יודעים לתקשר כמו שצריך עם הסביבה ומחוננים - עם כל הקושי - כן יודעים...

(אני פשוט מסתמכת על מה שאני מכירה... בעלי מחונן כנראה, אבל אין כמוהו יודע לתקשר עם אנשים, והבן שלי גם מחונן, אבל מתקשה בתקשורת, ובאמת אובחן לאחרונה עם אוטיזם... אבל זה לקח זמן, כי הוא בתפקוד גבוה)

יש בזה מן הסטראוטיפיותנעומית

מחוננים מראים התנהגויות של אוטיסטים

אוטיסטים הם מחוננים.

וזה לא נכון. לרוב.


יש קשיים חברתיים ויש יכולות קוגניטיביות לפעמים דברים מופיעים ביחד. ולפעמים יכולת מסוימת משפיעה על משהו אחר.

ילד עם רמה קוגניטיבית מאוד גבוהה יכול להיות שיתקשה להשתעמם בלימודים, להסביר את עצמו כל הזמן, ויעדיף שיחות מבוגרים. (לאנשים יראה קושי תקשורתי).

ילד עם אוטיזם יראה עניין מוגבר בתחום מסוים, (לדוג' מתמטיקה, שחמט) , וימעט להשקיע משאבים בתחומים אחרים או ביצירת קשרים, אז יראה מחונן באותו תחום.


את מכירה אקולייזר?עוד מעט פסח

המכשיר הזה של די-ג'יים שמכוון עוצמות ותדרי קול?

שמעתי פעם משל ממש יפה, מפסיכולוגית שמתמחת באבחון אוטיזם, שאבחון הוא כמו אקולייזר-

יש כמה וכמה מאפיינים, שאצל כל אחד מאפיין אחר חזק יותר, ואחר יותר חלש. ויש הרבה אנשים 'נוירוטיפיקליים' (= לא אוטיסטים), שיש להם מאפיינים מסוימים של אוטיזם.

אבל כדי להגדיר מישהו רשמית כ''אוטיסט''- צריך שסך המאפיינים, והעוצמה שלהם, כבר יביאו לצרימה.


אז יש נוירוטיפיקליים עם תחומי עניין ספציפיים. או עם תנועות סטריאוטיפיות (זה נגיד קשור להפרעות קשב).

יש נוירוטיפיקליים עם רגישות לרעש או עם קשיים במעברים. בוודאי שיש עם קושי בהבנה חברתית.

אף דבר כזה בפני עצמו לא יגדיר אדם כאוטיסט.


רק כשיש מספיק מאפיינים יחד (אבל לאו דווקא הכל), והם יביאו להפרעה משמעותית בתפקוד- רק אז תהיה אבחנה.


ועכשיו אוסיף משלי, שאכן גם למחוננים, כמו לאוטיסטים, יש צורת חשיבה שונה משל שאר האוכלוסייה.

ויש מתאם בין אוטיזם למחוננות (כלומר, בקרב מחוננים תמצאי יותר אחוזים של אוטיסטים מבשאר האוכלוסייה). לכן הגיוני בעיניי גם שאצל אוטיסטים יהיו יותר מאפיינים של הרצף, למרות שזה לא מגיע לסף אבחנה רשמית.

(אני גם יודעת שבקרב מחוננים יש יותר בעלי הפרעות קשב, ויותר קשיים רגשיים. בסוף להיות חריג, גם אם זו חריגות שנתפסת כ'מתנה', יוצר כל מיני סוגי הפרעות נלוות).


וממש בקיצור-

יש קשר. יש דמיון. ויש לא מעט שהם גם וגם.

אבל זה לא באמת אותו דבר.

תודה!! הסברת את זה יפה ומניח את הדעת...מתואמתאחרונה
נראלי יש לי התקפי חרדה - חוששת...אנונימית בהו"ל

סובלת מזה כבר תקופה, אחת לכמה זמן סוג של נפילה לקראת הערב , בילבול, בחילות חזקות , עייפות מטורפת נכנסת למיטה ולא מסוגלת לדבר עם אף אחד, לא מצליחה להירדם גם עד הבוקר ככה סוחבת עד הבוקר והולכת בקשוי לעבודה, לוקח לי זמן להתאושש מזה. היה לי ככה פעם ב3 שבועות נניח, לאחרונה זה מגיע לי אחת לכמה ימים, ב"ה יש משפחה ברוכה, עבודה מחוץ לבית וגם שם עמוס, אתמול אחהצ זה קרה שוב לא תיפקדתי עד שנכנסתי למיטה מיותר לציין שלא נרדמתי עד שעה 5 בבוקר אולי

קמתי בתחושת פחד וחרדה שזה יחזור על זה שוב. מנסה להבין מה יש לי ולאט לאט מבינה שזה סןג של התקף חרדה.

הגיוני שאני לא מבינה ממה זה מגיע? אין שום טריגר וסיבה, ככה משום מקום? קבעתי למחר תור לרופאה שלי, אבל מה להתחיל טיפול תרופתי?? או שיש משהו עדין יותר

ממש מפחדת מהפעם הבאה, החוסר שינה , חוסר אנרגיות ממש מרגישה מתה באותו זמן מחרפן אותי, תחילה חשבתי שזה קשור לקיבה בגלל הבחילות אבל מבינה שלא...

עד עכשיו לא התאוששתי מאתמול, מתפקדת בבית ובעבודה כמו רובוט, עכשיו הפחד מההתקף הבא משתלט עלי

יצא קצת מבולבל אז סליחה, מנסה להבין מה הטיפול כי לא מסוגלת לסחוב ככה עוד

האמת שזה נשמע יותר נפילת סוכר/לחץ דם מחרדהאמהלה

התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

 

יש לי תור טלפוני מחראנונימית בהו"ל

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ממש לא. התקפי חרדה בד"כ לא כוללים בלבול ועייפותאמהלה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

זה גם יכול להיות חוסר בוויטמינים וכד'.אמהלה
יכולתקומה

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

חיבוקתהילה 3>

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

מה הכוונה עזרה רגשית?אנונימית בהו"ל
מוכנה לנסות הכל, הבעיה שנכנסתי לסוג של לחץ ופחד שזה לא יחזןר על עצמו בשנית, עזרה רגשית סוג של cbt וכאלה? לא יעזור באופן מיידי ובנתיים מרגישה שאני נשאבת לזה
לפעמים הפחד מהחרדה גדול מהחרדה עצמה.מוריה

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.


ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

נכון זה מה שאני חוןה כעתאנונימית בהו"ל
וזה מתסכל אותי מאוד 😔
תנסי נשימותמוריהאחרונה

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.


לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

מצפון, שומר בעבודהאנונימית בהו"ל

יש לנו שומר בכניסה לעבודה שמדבר הרבה עם מי שנכנס, בהתחלה הייתי תמימה וחדשה ונידבתי קצת מידע על מי אני ומאז הוא שואל הרבה שאלות ומגיע בהפסקה ואם ריק נכנס ומנסה לדבר.. וגם בסוף היום מנסה להתחיל שיחה..

הוא מבוגר ונראה שעבר הרבה קשיים בחיים...

מרחמת.. ויודעת שהקב"ה מצפה מאיתנו ליחס מכבד.

מצד שני באיזה שהוא שלב התחלתי לענות מהר, לעבור לידו מהר, לענות בקצרה ולהיות מהר בפלאפון ולהראות עסוקה.. הוא לא הפסיק!! וגם ניסה לדבר עם עוד מורה חדשה ולהראות לי שהיא כן זורמת - היא גם תמימה עוד..

יום אחד בעלי בא איתי והוא התחיל לדבר איתו גם..

יודעת שהתנהגתי אליו בקצת קוצר רוח,

מצד שני אני לא מעוניינת לדבר עם גברים!! ובקלות זה עלול להגיע למקומות של בעיה... הוא יכול לדבר ממש הרבה ולשאול שאלות.. ניסיתי לעצור את זה מהר...

אשמח למחשבות שלכן

מוסיפהאנונימית בהו"ל

הוא יודע שאני דוסית, אני לבושה ככה!!

בהתחלה חשבתי שהוא מדבר בקטע של סוג של סבא.. או משהו כזה.  

אבל זה נהיה שאלות של הרבה זמן והרגשה של רצון לברוח..

אני רואה מבוגרות ממני שמכבדות אותו ומקדישות לו זמן.. אני צעירה וזה לא מתאים לי גם בלי קשר. 

יש טיפוסים שהם לא מאה...באתי מפעם
זה לא נשמע כמו טיפוס שזה בעייתי לדבר איתו מבחינת 'לאן זה עלול להדרדר,' מכירה כמה שומרים כאלה וגם כשהייתי ממש צעירונת הרגשתי ממש לא נעים ואפילו מוטרדת, אבל כשהתבגרתי קצת (אני לא כזאת מבוגרת, פשוט לא ילדונת...חח) אז לא לקחתי את זה למקום כזה, הסתכלתי עליו בעיניים של ילד מסכן שמתחנן לטיפת יחס מכל עובר אורח, זה לא רק מנשים צעירות... אז את כמובן לא חייבת לתת לו יחס כ''כ אם זה מרגיש לך מעיק מידי, רק אומרת שאל תקחי את זה קשה. זה שאת לבושה דוסית לא אומר שהוא יסיק את המסקנה, כאמור, יש אנשים שהם לא ממש מאה בתפיסת העולם והבנה של דבר מתוך דבר, ומן הסתם גם לא מודע לכך שהוא חופר אלא בטוח שהוא חברהמן. 
אבל הוא ממש מסוגל להפוך להיות "חבר"אנונימית בהו"ל
כזה ולהרגיש מאוד בנוח לומר הערות ולייעץ ולהתקרב רגשית, ואני גם לא ילדונת.. ופשוט מעיק עלי הלשים גבולות בלי סוף, כשאני פשוט לא מעוניינת לפתח שיחה חוץ משלום ולהתראות. 
אז אל תפתחי שיחה. בעיני זה ממש בסדריעל מהדרום

לק"י


זה לא שהוא בודד לגמרי. אני מבינה שיש כאלה שכן משוחחים איתו.

(גם אם הוא היה בודד וזה היה מעיק עלייך, אז לא הייתי אומרת שמחובתך לשוחח איתו. אבל אם הוא גם לא בודד, אז בכלל).

תודה על זה.אנונימית בהו"ל
ברגע שאת מרגישה רצון לברוחכורסא ירוקה

זה הזמן לעצור. אפשר להתעלם או להגיד בוקר טוב בנימוס ולהכנס פנימה, בלי מה שלומך או שאלות. אם הוא שואל מה איתך - בסדר תודה שיהיה יום נעים.

אני מרגישה מועקה כזאת. שהוא מנסה לפתח קשראנונימית בהו"ל
ואני ממש לא בעניין, אבל מרחמת ואולי צריכה לחשוב קודם על עצמי וכמובן לכבד אותו אבל לשים גבול ברור
אי אפשר לייצר קשר מרחמים אם את לא רוצה את זהכורסא ירוקהאחרונה

אם יש אנשים שמתאים להם לדבר איתו או שמרגישים שזה פחות מעיק עליהם - הם ידברו איתו. עלייך זה מעיק אז פשוט תפסיקי.

אי אפשר לבנות קשר, ועוד כזה שלא מתאים לך ואת לא מעוניינת בו, אם הוא מעיק עלייך רק בגלל הרחמים.

תרחמי קודם על עצמך

למישהי יש ניסיון עם לידת עכוז אחרי קיסרי?אנונימית בהו"ל
תבררי מול בתי חולים אם זה בכלל אפשריהשם שלי
זה אפשרי אם חותמים על סירוב לניתוחאנונימית בהו"ל
יש הבדל גדולהשם שלי

אם בית חולים מאפשר מלכתחילה לנסות לידה רגילה במצב כזה.


או שהאישה מכריחה אותם לילד אותה ככה, כי היא מסרבת לניתוח.

ואז אולי זה מה שיקרה, כי לא יכולים לכפות ניתוח, אבל כל האווירה תהיה של הלחצות, ועל כל דבר קטן ינסו לשכנע לעבור לניתוח.


אין לי מושג מה המדיניות של בתי החולים. אבל אם יש בית חולים שמאפשר, ומוכן להתגייס לזה, אז עדיף.


ואגב, אני ילדתי בניתוח בלי לחתום על הסכמה. ברור שהסכמתי, אבל זה היה כל כך מיידי, שבכלל לא נתנו לי לחתום.

ואיך הרגשת אחרי?אנונימית בהו"ל
מבחינת הניתוח?השם שלי

ב"ה התאוששתי בקלות.


מבחינת זה שלא חתמתי על הסכמה,

אז קודם כל כן הסכמתי, ושיתפתי פעולה. רק לא חתמתי על הטפסים.

ולמחרת הרופא הגיע אלי להתנצל.

זה היה ניתוח חירום ממש, אם היו עוד מחכים, לא בטוח שהתינוק היה שורד.


לצערי אין בי"ח בארץ שמאפשר את זה ככה בקלותאנונימית בהו"ל
יילוד תינוק עכוזחנוקה

דורש מומחיות גדולה.

 

לא סתם הפסיקו ליילד עכוז- כי זה מסוכן.

אז אם בביח אין רופא מומחה לזה-

נשמע לי ממש התאבדות.

סליחה על החריפות...

אבל המטרה שהולכים לביח היא בשביל שיהיה שם מישהו שציל חיים במקרה הצורך.

אפשר גם ללדת בבית- שם אף אחד לא ייקח אותך לניתוח..

איך אפשר לדעת מראש אם יש רופא מתאיםאנונימית בהו"ל
או לא באותה משמרת?
לוקחים רופא פרטיעדיין טרייהאחרונה
תתחילי בלהתייעץ עם רופא מומחה. לא כל מנך ולא בכל מצב (לא יודעת לגבי לידה אחרי קיסרי) מתאים ליילד עכוז.
לי איןיעל מהדרום

לק"י


הקטן שלי היה במצג עכוז (וב"ה התהפך לבד בסוף), ואני אחרי קיסרי.

אבל כשהרופאה אמרה לי מה האפשרויות, היא אמרה שאפשר ללדת בלידת עכוז (היא לא המליצה. אבל לא אמרה משהו על הקיסרי שעברתי).


אז אולי בסורוקה זה אפשרי. לא ביררתי.

זו את מהשרשורים הקודמים?יעל מהדרום

לק"י


כתבת שבעבר היפוך לא עזר לך?

(אני בכל מקרה קבעתי תור להיפוך. לידת עכוז לא רציתי לנסות).

פריקהאנונימית בהו"ל

ואז היא אמרה לנו בצחוק

העולם לא כזה גרוע אם החלטתם להביא עוד ילד, לא?

והצביעה לי על הבטן

ואנחנו צחקנו והמשכנו בשיח עם כל החברים ובפנים בכיתי

אני רגילה לבכות בפנים

כבר הרבה זמן

 

האם ידעת, אחות אהובה שלי, שלפעמים נכנסים להריון בלי שמחליטים?

האם את יודעת שיש כל מיני סיבות למנוע?

נכון ההריונות שלך קשים וכולם רואים את זה

את מקיאה, חלשה, ואני הכי מעריכה אותך בעולם על כל ילד שלך

אבל האם ידעת שיש קשיים שקופים יותר?

 

את לא יודעת.

אני אחותך, אבל לא כל דבר מתאים להגיד לך

אנחנו גרים מספיק רחוק בשביל שלא יהיה באמת טעם לספר

האם את יודעת שבהריונות שלי אני לא עובדת

לא כי אני מפונקת

לא כי אני 'מוציאה שמירה'

אלא כי אני בדכאון?

קליני, אמיתי, מאובחן

(מנסה להיות) מטופל אבל לא ממש בהצלחה?

 

את לא יודעת

הקטן שלי בן שלוש

וכולם במשפחה אומרים שאני מפונקת

ולא רוצה הרבה ילדים

וההריונות שלי כל כך קלים 

ואני כל כך חזקה

אבל זה שהגוף חזק

לא אומר שהנפש לא מפורקת?

 

האם את יכולה להבין, שעוד לא התאוששנו מההריון האחרון

נכון עברו שלוש שנים

שעבדנו כמו משוגעים

לשקם את החיים שלנו

מאפס

זוגיות, מיניות

טיפולים לילדים שכבר יש, לבן זוג, לי.

האם את יכולה להעלות בדעתך שיש קשיים

שקשה לדבר עליהם

ממש קשה

אבל זה לא הופך אותם ליותר קלים?

האם תביני פעם שאנחנו לא מדברות

לא כי אני עסוקה

לא כי אני סנובית

אלא כי אין לי כח

וכשאני מדברת

בסוף אני בוכה

אז למי שלא רוצה לבכות

אני לא מדברת?

 

ואמא שלי,

שמדי פעם לוחצת

וכל כך מאושרת לשמוע על ההריון הזה 

ורומזת לי לא בעדינות בכלל שהשנים חולפות

אמא, את יכולה לכבד קצת?

לא להבין, אני יודעת,

תחשבו שזה בחירה או חוסר רצון או-

מה זה נקרא להיות במיטה? תקומי.

אחיות שלך קמות ומקיאות.

מה לא עושים בשביל ילד.

 

האם תסכימו לא להבין, 

ולמרות זאת לכבד אותי טיפ טיפה?

יש סיכוי שלא אמלט גם מהמפגש המשפחתי הזה?

 

ובכמה מאמצים זה עלה לי להגיע למפגשים האלו.

 

וגיסות שלי,

אתן חמודות

מאד.

די להתלחשש עלי.

כן, לא סיפרתי על ההריון. לא היה לי כח.

נכון. אין לי רצון לדבר עליו.

זה כל כך לא בסדר?

בקשתי מבעלי לספר, והוא העביר לכן את זה בדרכו שלו

וזהו.

לא בקשתי עזרה, לא בקשתי ארוחות.

בקשתי שתעשו לי מקום בשולחן.

 

רציתי החנוכה הזה לשחק קצת בנורמליות.

לעשות הצגה שאנחנו פה כמו שנה שעברה.

עם הילדים החמודים שלנו.

קלעתי צמות לבנות.

הלבשתי את כולם יפה.

התאפרתי לכבודכם. לכבוד כולכם.

(נכון לא הבאתי סלט, סליחה. לא בקשו אז...)

ונכון לא את הכל אפשר להסביר

ויש סימני שאלה אני מבינה

 

אבל רציתי לעשות כאילו.

לא הצלחתי.

חיבוקפייגא

איזו גיבורה את!

כל כך קשה להיות עם קושי שקוף

את סוחבת ככ הרבה,

זה שאת קמה כל יום ודואגת למשפחה שלך

מגיע לך מחיאות כפיים!

חיבוק גדולתהילה 3>

נשמע ממש קשוח.

ומציעה בזהירות, אולי שווה לספר למשפחה או לחלקה? אפילו לספר חלקית? כמה שמתאים לך?

נשמע שזה הרבה עול וקושי, וחבל לשאת לבד אם יש אפשרות לתמיכה והבנה..

שיהיה בקלות בע"ה

דכאון בהריון זה הוא שחורמתיכון ועד מעון

חיבוק ענק, עצום

מקווה ממש שאת מלווה ומטופלת כמה שאפשר

קשוח ברמות ואכן שקוף לגמרי 

חיבוק גדול! את כותבת כל כך יפהקופצת רגע

ושומעים את המורכבות והקושי.

מבאס לשמוע שיש מקומות ש'יורדים' על אשה שיש לה כמה ילדים והקטן שלה רק בן שלוש, שהיא מפונקת שרק עכשיו נכנסה להריון נוסף, ממש עולם הפוך בעיני.

חוץ מזה שזה באמת לא בסדר בעיני להכנס לשיקולי תכנון משפחה של מישהי אחרת, זה נראה שכמעט אין אפשרות לא לפגוע ככה.


ואם אפשר, אוסיף רק שהקושי הזה שקוף כי אנשים עובדים קשה לשמור עליו בלתי נראה. אולי דווקא אם כן תשתפי בכל זאת יוקל לך ולכם?

הלוואי הלוואי הלוואיהשתדלות !אחרונה

אנשים לא יוציאו בכזאת קלות את המילה "מפונקת".

שימי על כולם פס.


אומרת גם לעצמי, כי אני כמעט קורסת כי כולם חושבים שאני מתפקדת כרגיל אז אני מנסה לספק את זה. לכי תסבירי לכל אחד שאת ממש לא מרגישה טוב, ולא תמיד זה יהיה עם הסבר "רפואי"...

תני לעצמך צל"ש על ההצלחות הקטנות. זה ממש לא מובן מאליו שהגעת בכלל לארוע משפחתי. תראי כמה את עושה בשביל הילדים שלך, את אמא לביאה❤️

הוא בדרך הביתה…אנונימית בהו"ל

הוא בדרך הביתה… והדמעות עצב/כאב/עלבון/געגוע…

הפכו ברגע לדמעות אושר/שמחה/אהבה.


הוא בסבב מספר מילון וחצי. ואני כ"כ שמחה על הזכות להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. ואני מבינה את החשיבות. ואני מפרגנת. ואני תומכת. ואני מעודדת. ובאמת שלרוב המוחלט אני גם ממש מסתדרת.


אבל היום היה לי קשה. תכננתי לשבת הערב לכתוב ולפרוק כאן..


והקושי יושב על קושי שקצת מלווה אותי בסבב האחרון. כי הפעם הוא קרוב, הפעם הוא "רק" ביו"ש, הוא חצי שעה מהביתה. סופסוף לא עזה ולבנון. מרחק נגיעה.

וגם קצת יותר "קל"… ואני שומעת על "זמנים מתים" ומפרגנת, באמת שמחה בשבילו.  אבל לפעמים בזמנים המתים קצת רוצה שאני אהיה זו שממלא אותם. ולברור שלא תמיד זה הכי זורם.


שבת הייתי לבד עם הילדים, זה תמיד קשה. במוצ"ש רציתי כ"כ שהוא יתקשר, יתעניין, ישמע איך היה לי. הוא התקשר רק 40 דקות אחרי צאת שבת, להדליק איתנו חנוכיה בווידיאו. ישר אח"כ ניתקנו ואני סיימתי עם הילדים. התקשרתי אחרי ההשכבות לפרוק לו את שבת, הוא הקשיב ואז בשיא הכנות אמר שלא מצליח להתרכז (לא היה בפעולה ספציפית) אמר שיחזור אלי, וחזר אחרי 5 שעות (בדקתי🙈) ברור לי שזה לא מרוע, שאני חשובה לו, שיש עליו כ"כ הרבה על הראש (הוא לוחם בתפקיד פיקודי)

אבל נפגעתי. רציתי צומי, רציתי להרגיש היחידה שחשובה, להרגיש שהוא כל  זמן רק חושב עלי.


היום היה יום קשה. מכל מיני דברים שיושבים עלי. התקשרתי קצת לדבר והוא היה באמצע אימון. חזר אלי בדיוק באמצע סידור לא.ערב, שמע בעיקר שאגות שלי על הילדים.


סיימתי להשכיב את הילדים. כ"כ רציתי לסוע אליו, לחיבוק, לדבר.

ולא התקשרתי. פחדתי כ"כ מדחייה, פחדתי לשמוע שלא שייך שאגיע.

ולדבר בטלפון לא באמת מספיק לי, לא באמת עוזר תמיד.


אז יצאתי קצת להסתובב, כי זה תמיד עושה לי טוב. וכן חיכיתי שהוא לפחות ייתקשר, יתעניין…

והוא לא התקשר. וכבר מאוחר. ואני נעלבת, ונפגעת, ומקנאה, ומרגישה פחות חשובה.


ואז הוא התקשר.


הוא בדרך.


נבהלתי.


שאלתי אם קרה לו משהו.


ענה לי שלא, הכל איתו בסדר, פשוט הרגיש שאני צריכה אותו.


ואז כל הדמעות התפרצו.


והכל פתאום הפך להיות יותר קל. יותר בסדר.


הדברים נכנסנו לפרופורציות.


וזהו. יושבת על הספה, בוכה, פורקת ובעיקר מחכה.


ויודעות שיהיה עוד. עוד סבבים. עוד קשיים. עוד מבחנים בזוגיות.

ומתפללת שהקב"ה ימשיך לתת לנו יד כל הזמן.


ושתגיע הגאולה השלמה בקרוב.

שולחת לך חיבוק גדולואילו פינו

ותודה גדולה ממני ומכל עם ישראל על ההקרבה העצומה שלכם!

מזדהה עם המון ממה שכתבת.. קראתי והחזרת אותי למילואים האחרונים שהיו מאתגרים וממש כמו שאת מתארת..

שמחה בשבילך שהוא חוזר, שהצליח קרוא אותך מרחוק ושהתאפשר לו להגיע. מאחלת שיהיה זמן משמעותי וממלא יחד

שולחת לך מלא כוחות להמשך המילואים והמון הערכה ♥️♥️

את כל כך מחוברת לעצמךEliana a

אהבתי

זה כבר חצי ריפוי

מהממת שאת! תודה לך ותודה עלייך!!!אמהלה

ואיזה זוג מתוק אתם נשמעים

ותראי איך את חשובה לו

ואיך הוא הרגיש שאת צריכה אותו

איזו אינטואיציה חזקה היתה לו שנכון שיגיע הביתה היום

שיהיה לכם ערב קסום 

ושזה יתן לכם מלא כח להמשך

בשורות טובות

חיבוק ענקיתהילה 3>

זה קשוח בטירוף. נשמע שאת קשובה למה שהלב שלך זקוק ויודעת גם להביא את זה לזוגיות וזה כל כך חשוב.

איזה כיף שהוא חזר, תספרי לו כמה זה מחיה אותך ❤️

וואי אהובההבוקר יעלהאחרונה

כמה קשה. מבינה אותך כ"כ

שולחת חיבוק גדול.

ותודה לכם. 

יש דבר כזה לאבחן היפראקטיביות לפעוט?אנונימית בהו"ל

סליחה אני ממש נואשת

הבן שלי בן כמעט שנתיים (עוד חודש)

שובבבבבבבבבבבב

פרא ממש

אני לא עומדת בקצב!

הוא גם מגיע לכל דבר מטפס משתחל

כל פעם אני מוצאת אותו במקום מפחיד אחר

אני לא מצליחה לשמור עליו.

הוא יודע לפתוח קופסאות של תרופות עם נעילת בטחון

וכמעט את כל סוגי המנעולים לארונות

ולברוח מהכסא בטיחות או החגורה של כסא האוכל בקיצור- הבנתן את העיקרון...

הוא גם לא יישן טוב בלילה- קשה לו מאד להרדם 

הוא צורח שעות, אז אי מוציאה אותו שלא יפריע לאחים שלו

ואז הוא נשאר ער עד 11 בערך ומשתולל בכל הבית...

ביום הוא בכלל לא ישן והגננת קצת מתלוננת עליו

ויש לו מלא כח

היה עכשיו מפגשי חנוכה ואני רואה שהבני דודים מפחדים ממנו

לא אלה בגילו, ילדים בני חמש שש חוששים ממנו

הוא מרביץ, שורט נושך

זורק חפצים על ילדים אחרים

האמת לפעמים גם אני מפחדת ממנו (למרות שיחסית לי ולבעלי הוא לא מציק וגם לא לגננת כי יש לנו סמכות עליו)

הוא חכם, הוא מבין, אני רואה לגמרי.

הוא יודע מה מסוכן מה אסור

זה לא עוזר

הוא לפעמים אומר אחרי שעשה משהו רע 'עונש, אני עונש' _לא יודעת מאיפה זה בא, אולי מהגן.

אבל הוא בהחלט מבין שעושה מעשה אסור.

(עכשיו אמרתי לו שמחר חוזרים לגן, היה חופש יומיים, מיד אמר לי את השמות של החברים ומשחקים האהובים מהגן)

לפעמים אני חושבת ש*אני* צריכה כדור כדי להתמודד איתו

אבל לפעמים נדמה לי שגם לו אפשר לעזור

גם בשבילו מפחיד להיות כזה מנוע עוצמתי בתוך גוף של פעוט.

הוא מנחם את האחים אחרי שפוצע אותם...

 

אחים שלו גם לא אוהבים אותו כל היום מתלוננים עליו הוא הורס להם נוגע מציק

אני באמת מנסה לעזור אבל לא תמיד יכולה אני אחת ושי לי 2 ידיים והבית לא גדול

והוא אוהב את אחים שלו ורוצה שישתפו אותו במשחקים.

אבל כשאי קולטת שאני דוחה את ההחתלה שלו כי אין לי כח להתמודד איתה-

אני מבינה שמשהו פה לא תקין.

שאני שוקלת אם לקחת אותו לגינה (כי אני אצטרך בטוח לטפס על המגלשה מבחוץ להוריד אותו משם)

או שעדיף להשאר בבית (ועוד משהו יישבר..)

בקיצור מה עושים?

 

לכי להתפתחות הילדפאף

תבקשי הפניה מהרופא ילדים, לא יאבחנו היפראקטיביות בגיל הזה, אבל תדגישי את הקשיים ואולי יתנו לך אבחון אצל מרפאה בעיסוק שתבדוק וויסות חושי ודברים נוספים...

אם המצב באמת כמו שאת מתארת-מרפאה בעיסוק ממש יכולה לעזור, ללמד אותו לווסת את הכוח שלו, ללמד אותך איך להתמודד איתו-יכול להיות שהוא ילד שזקוק לגירוי תחושתי גדול יותר, כי נשמע שהוא מתנהג בצורה טיפוסית לגיל שנתיים-אבל מפעיל המון כוח, הרבה ילדים בגיל שנתיים מרביצים או מפרקים משחקים לאחים שלהם, נשמע שהעניין אצלו שבכל פעולה שלו הוא מפעיל המון כוח...

בהצלחה! נשמע קשוח ממש

תודהאנונימית בהו"ל

זה לא ילד ראשון שלי

קלאסי בגיל שנתיים להציק אבל הוא פשוט מנוע טורבו

זה בלי הפסקה ומתזז ואני לא מצליחה לעצור את זה

גם אין לו פחד

חופשי בגינה נניח

ילד בן ישר עוקף אותו בתור למגלשה

הוא מטפס מהצד על הסולם נוגס בו בברך

וואלה זה זר לי..

וגם מאש/כביש/כלבים שום דבר לא מפחיד אותו..

זה נשמע לי קשור לוויסות חושיפאף
אני מסכימה איתך שזה לא בו שנתיים רגיל, זה פשוט נשמע כמו התנהגויות של בן שנתיים מוקצנות, עם היפראקטיביות פחות יש מה לעשות בגיל הזה, אבל וויסות חושי, הפסקות תנועה יזומות, דברים כאלה לדעתי יכולים מאוד לעזור, כדאי להתחיל מרופא ילדים ולהתעקש על הפניה להתפתחות הילד ולמרפאה בעיסוק 
מסכימהיראת גאולה
לא מאבחנים היפראקטיביות בכזה גיל, אבל יכולים לתת כלים מכיוונים אחרים.
אני רק שולחת חיבוקאחת כמוני
נשמע מתיש ביותר 
רק רוצה להרגיע אותך שעם הגיל זה מתאזן קצת...חילזון 123
עבר עריכה על ידי חילזון 123 בתאריך ב' בטבת תשפ"ו 23:59

וזה כבר מפסיק להיות מעניין לעשות מה שעניין אותו בגיל שנתיים...
 

יש לי אחד כזה שבגיל יותר צעיר אפילו עלה לארון העליון במטבח ופתח ושפך את האקמולי... היה אלוף במתקנים בגינה...וכד'

ובכללי צריך כל הזמן אקשן ומשהו לעשות...

אחרת מפנה את המרץ להצקות ולצומי...

 

יש לאופי הזה גם יתרונות. זה אחד שתמיד ישיג מה שהוא רוצה, עצמאי מאד, אוהב אתגרים
 

 

גם לי נשמע כמו ויסות חושי. בהצלחה רבה!!!! לא פשוט❤שיפוראחרונה

אולי יעניין אותך