לא היה קל בכלל, אבל השינוי הצליח.

להיפגש במבט עם מישהו בעניים,

מה זה בשבילך ?

מה מסתתר מאחורי המבוכה תחושה של:

[חדירה פרטיות, מפגש רגשי, מיני וכו']

וגם רוב האנשים נעימים ובסדר להישיר אליהם מבט.

פעם שמעתי עצה להסתכל לכיוון הכללי בין העיניים וזה יצור את האפקט אצל האדם השני .

איך את/ה עם תקשורת בכללי? אם מביך אותך לתקשר עם אנשים או לא

לפעמים זה מבושה כשלא מסתכלים ותלוי בכל התקשורת הכללית עם מי שמולך.

איך את/ה בסקאלת האסרטיביות-ריצוי

האם את/ה יודע מה את/ה הולך/ת להגיד לפני שניגש/ת לדבר?

זה גם דברים שיכולים להשפיע

וגם רוב האנשים נעימים ובסדר להישיר אליהם מבט.

נעימים למי ? (לה לא..)

פעם שמעתי עצה להסתכל לכיוון הכללי בין העיניים וזה יצור את האפקט אצל האדם השני .

זה לא פתרון, אלא בריחה פרקטית.

איך את/ה עם תקשורת בכללי? אם מביך אותך לתקשר עם אנשים או לא

לפעמים זה מבושה כשלא מסתכלים ותלוי בכל התקשורת הכללית עם מי שמולך.

אם היתה לה בעיית תקשורת, היא לא הייתה שואלת את השאלה !

איך את/ה בסקאלת האסרטיביות-ריצוי

מה הקשר ?

האם את/ה יודע מה את/ה הולך/ת להגיד לפני שניגש/ת לדבר?

מה הקשר ?

ובאתי להגיב לא לפני שקוראת מה כבר כתבו, והרגשתי שחייבת לעצור רגע להתייחס לדברים שנאמרו פה.  

קודם כל, הגישה ודרך התגובה לא נעימה, אם לי כקוראת מבחוץ, אין לי ספק שלמי שכתבה את ההודעה שהגבת לה. אם יש לך משהו להגיד שנכון לדעתך, זכותך להגיד את זה גם בלי קשר למה שכתבו אחרים, ויש דרך לעשות את זה. לא חייבים לקחת הודעה של מישהו ולהגיב על מה שכתב באופן כזה, ועוד מאנונימי. לקחת הודעה ספציפית ו''לפרק לה את הצורה'' באופן כזה, זה לא שייך.

ועוד יותר בפורום שסביר להניח שמי שכותבים בו הם בעלי רגישות גבוהה מהרגיל.

אגב, רוב האנשים נעימים ונעים להתבונן בהם, החוויה הפנימית שמקשה עלינו להסתכל להם בעיניים קשורה באופן מסויים בחווית תקשורת טובה עם האחר וחווית הביטחון הפנימי שלנו במציאות ומול אחרים. אר''מ בדר''כ רגיש יותר לביקורת ומרגיש חשוף יותר מהרגיל, ככה שהשאלות שכתבה אגוז16 רלוונטיות כדי להבין יותר את המקום והחוויה האישית של השואלת וכמה משפיעה בהקשר של השאלה המקורית.

אתה מוזמן להעלות אותם בניסוח משלך כדי שאבין..

כרגע לא בדיוק הבנתי את כוונתך ונשמע שאתה עונה בשם פותחת השרשור על תוכן הדברים שהגבתי לה

קודם כל אשמח אם לא יצא משרשור שלי כעס זלזול וכדו' באחרים.

לאחרים אני לא מסתכלת כדי שלא יוכלו להישיר אלי מבט.

אני לא באמת יודעת ממה זה נובע, אני יודעת שזה מאוד מלחיץ אותי ומרגיש לי חדירה ממש עמוקה לפרטיות שלי שאין לה מקום מבחינתי. מוגזמת.

ובא נאמר שכנראה יש לי טראומה או 2 מהעבר אבל לא משהו שאני רואה איך זה קשור אליו...

אני אתן דוגמא לקיצוניות שבזה, לפני איזה שנתיים, היו לי כמה שיחות עם חברה כזה שהיא גם מטפלת וקצת התייעצתי איתה באיזה נושא... שיחות לא קלות וגם זה משהו חריג בחיי שיחות כאלה...

וכל הזמן הייתי עם מבט לרצפה או התקבעתי על איזה חפץ שהוא בכיוון למטה. ידעתי וראיתי שהיא מסתכלת עלי כל הזמן אבל לא נתתי לה אופציה לראות את העיניים. למטה קבוע.

הייתה פעם אחת שפתאום קלטתי שהיא ממש הזיזה את הראש בזווית מאוד לא טבעית למטה והצידה והסתכלה לי בעיניים לכמה שניות בודדות, וזה הפך לי את כל הבטן ממש. לא הבעתי את זה אבל בתוכי נכנסת להסטריה כזאת.. ואני עד עכשיו לפעמים קופץ לי בראש את השניות האלה כאיזשהו זיכרון לחוויה קשה שצפה בלי קשר לחיים ונהיה לי ממש מועקה ולחץ למרות שידעתי שזה צפוי בסוף בשיחה כזאת מחפשים עיניים. אבל ברגע שקלטתי את זה לא יכולתי לשאת את זה.

(ואגב לא אמרתי לה עד כמה זה השפיע עלי)

אני מאוד מאוד קנאית לפרטיות שלי. בצורה חריגה אפשר לומר... לא בדיוק מהמשחנ"שים... מעטים האנשים בחיים שיצא לי לשחנ"ש איתם בטח ובטח פא"פ.

אבל מבט בעיניים אני פשוט בכלל לא מסתכלת גם בסתם שיחות יומיומיות. אני לא מסוגלת.

ואני מבינה בשכל שזה דיי משהו דפוק אצלי אבל מצד שני לא מצליחה להבין איך אפשר שכן.. זה נורא אישי מבחינתי. אישי כזה שאפאחד לא אמור לראות.

זה מפריע לך שאת לא יוצרת קשר עין? את מרגישה שהיית רוצה שיקרה?

וגם מעניין אם המשפחה הקרובה שלך ובקשרים יותר קרובים את לא מסתכלת בעיניים.

להסתכל עמוק בעינים בשבילי זו באמת חוויה יותר חושפת אבל יכולה להיות טובה. וגם לא כל תקשורת מחייבת מבט עמוק, די מובן שכשהשיחה על נושא מורכב וקשה יהיה יותר קשה להסתכל ולחשוף ובשיחות קלילות שפחות נוגעות בכאב/פחד יותר קל

בקיצור, אני מנסה להגיד זה ששווה לבדוק איזה רגש עולה ובאיזה שיחות זה קורה כדי להבין יותר מה החוויה שאת מנסה להימנע ממנה

שלום

קודם כל פותחת יקרה,

אני ממש מעריך את האומץ שלך להביע ולכתוב כאן את התחושה הקשה הזאת, 

אני משוכנע שזה לא קל להביט בעצמך, ולראות ולהסכים ל'משהו דפוק' [במרכאות מכופלות..] שהינך חווה.

כמטפל מזה עשור, פגשתי כמה מטופלות עם התמודדות זהה, ברמה זו או אחרת.

בד"כ כלל הדיבור היה על הרגשה של 'אינטימיות חודרת', או 'רואים לי', וכו'

חשוב לי לומר לך שרוב האנשים בעולם, סובלים מפוביה כזו או אחרת.

אני ממש ממליץ לך ללכת למטפלת מקצועית,

ודברי איתה 'על הנושא הזה', [לאותה מטפלת לא היתה שום דרך לדעת שזה מציק כ"כ],

ובע"ה תתפטרי מזה לתמיד,

לפעמים שווה לצאת מאיזור הנוחות, בשביל להגיע לחיים רגועים יותר,

ואני בטוח שזה פוגש אותך הרבה, או הרבה מאוד !

אגב, אני רוצה להתנצל בפני אגוז16 אם נפגעת מתגובתי, אכן כשאני קורא אותה עכשיו אני רואה שהוא דוגרי מדי, והייתי צריך להתנסח בצורה עדינה יותר.

 כמטפל, הפריע לי שהכנסת את ה'רגשות שלך', ל'התמודדות שלה'.

אני לא מתחום הטיפול ולא טענתי לכך, אבל שרשור בפורום, גם 'אנשים רגישים מאוד', הוא ממש לא חדר טיפולים, ולכן הרגשתי בנוח להגיב ככה..

כמובן שאשמח להחכים ולשמוע דעות שונות משלי במיוחד אם הן של אנשי מקצוע.

האישיות שלך קורנת כאן, ואת לא צריכה לתרץ את עצמך.

מה שחשוב לשים לב,

שאנשים נוטים לפרש קשים של זולתם, מתוך עולמם הפרטי,

כל מילה של בנאדם כפירוש לטראומות/קשיים/דברים שסוחבים איתם גם בלי שמישהו פנה אליהם בכלל.

כבר אין אפשרות לומר אף מילה בלי שיחשבו מתוך מה היא נאמרה ולמה ולנתח כל פסיק מה הוא אומר וממה הוא נובע. וכמובן בסוף כל ניתוח כזה לכתוב שאפשר וצריך לטפל בזה בטיפול. מה אתם ספוטיפיי שכל שניה יש פרסומת שממליצה להרשם לספוטיפיי עד שנרשמים?

סורי. צרמת לי באיזשהו שלב. זה צביעות לבוא ולהגיד את מגיבה מתוך כך וכך כשאתה בעצמך מגיב מתוך כך וכך.

לפני שאתה מחליט למה אנשים כתבו משהו ושכל דבר זה מתוך איזה אישיו פנימי לא פתור של אנשים עם עצמם תשים לב שאתה מנתח אנשים דרך מקלדת בלי שביקשו ממך.

בחדר טיפולים מול מי שבחר בכך תהיה מטפל, פה בבקשה תהיה כאחד האדם ואל תנתח אנשים...

אני מקבל את דברך,

ומצטער אם נגרמה לך או לכל אחד אחר אי נעימות בעקבות דברי.

החל מעתה בע"ה אפסיק להגיב באר"מ,

רציתי לעזור ולא להכאיב.

אולי פחות מתאים להגיב כמטפל בפורום זה.

ובכו"א:

...גם בלי שמישהו פנה אליהם בכלל.

כבר אין אפשרות לומר אף מילה....
....למה ולנתח כל פסיק מה הוא אומר וממה הוא נובע

שאתה מנתח אנשים דרך מקלדת בלי שביקשו ממך.....

פה בבקשה תהיה כאחד האדם ואל תנתח אנשים...

מהציטוטים מדבריך נראה, שאני לחצתי על כפתור רגיש,

שמשהו בעולם של המטפלים מנתחים, טראומות פחדים וכו' - מפחיד אותך מאוד. 

אבל שים לב שזה לא אני שהתקנתי את הכפתור הזה...

ואיך לא, אני ממליץ על טיפול. וזה ללא ציניות. 

לסיום:

גם אתה התפרצת מתוך העולם הפרטי שלך....

במקביל גם לי משהו קפץ מתוך עולמי הפרטי.....

וזה ממש בסדר.

מה שלא בסדר זה לקבוע לשני איך הוא 'אמור' להגיב,

ולנסות לשנות את הזולת בהתאם לעולמך הפרטי !

תבדוק בעוד איזה מעגלים בחייך נמצאת הפטרונות וההתנשאות הזאת.

אני יכול להבין את מה שכתב האנונימי,

אבל דווקא חסר כאן בפורום מישהו גם מקצועי.

וחבל שלא תגיב יותר.

שבאמת מעניינת אותי כדי להבין כמה דברים..

אתה מגדיר את עצמך אר''מ בהגדרות המוכרות שלו?

והאם אלו שמגיעים אליך לטיפול מוגדרים כאר''מ ואתה מטפל ייעודי לכאלו או שלאו דווקא?

אם תוכל להבהיר זה ממש יעזור. 

אתה מגדיר את עצמך אר''מ בהגדרות המוכרות שלו?

כן. ממש.

והאם אלו שמגיעים אליך לטיפול מוגדרים כאר''מ ואתה מטפל ייעודי לכאלו או שלאו דווקא?

לכל פונה שנראה לי שאוכל לעזור לו.

אם תוכל להבהיר זה ממש יעזור. 

בשמחה.

זה מעורר למחשבות שונות ביני לבין עצמי על החוויה האישית שלי מול האר''מ שאני והחוויה של אחרים במקום הזה.

יש הרבה מה ללמוד מהשוני בין אנשים.

ומצטרפת לאנונימי האחרון שהגיב לך, זה באמת יכול להוסיף שתהיה פה גישה מקצועית נוספת מכיוון אחר, של מישהו מכיר את העולם הזה מבפנים בעצמו.

ומעריכה את היציאה מאנונימי, לא מובן מאליו. 

לפעמים מצליח. בדרך כלל לא.

בטח מחר עם מקלדת פיזית, תבוא תגובה יותר ארוכה.

שלא לתכנן כלום ליום חמישי.

לא פגישות חשובות, לא יום עמוס ומלא משימות, כלום.

הוא צדק מאוד

לשמחתי - מסיבות טכניות מטופשות לא הייתה לי עבודה היום

וויתרתי וראיתי סרט, וגם אז נרדמתי באמצע

אבל נצטרך להתמודד.

את ההכנות אליו פחות...

אבל בפסח עצמו יש נחת כזו (לפחות בשנים שאין מלחמה) ויש גם תחושה של חידוש באוויר, אבל לא חידוש זר, אלא חידוש מוכר משנה לשנה... וגם עונת האביב היא האהובה עליי, וזה כיף לטייל בה (שוב, לא השנה).

ועם האוכל של פסח אני מסתדרת. קצת קשה שכמעט תמיד צריך ליטול ידיים כשרוצים לאכול, אבל המצה בשבילי טעימה.

האלרגיות...

יש קצת בשוליים פה ושם, אבל זה נשלט. לא מגיע לקרסוליים של מה שזה היה בעבר. אולי אחוז.

אגב, באמת הלחץ של לפני פסח מוציא אותי מדעתי לפעמים... ויש כאלה שלא יבינו אותי...

בכל אופן, אולי אפשר לעבוד על הרגשה

נתקפת עצבנות מיוחדת לקראת פסח; ההכנות..

חושבת וכך שומעת שאנו הנשים מתייחסות להכנות

הפיזיות לקראת החג, לא באופן פרופורציונלי..

איך אמר הרב גנס שליט"א?  

אבק זה לא חמץ וילדים הם לא קרבן פסח...

אם היינו רק מתרכזים בהוצאת החמץ, כמה יותר קל

ונינוח זה היה...

אפשר להתכונן לפסח ב6 שעות....אמר ואומרים

רבנים.

אבל יש מן שגעון של נקיון אביב קדחתני כזה.

התעלמות זה אכזרי.

שולח חיזוק אחי.

קולטת את הכתיבה שיצאה לי..

כנראה התת מודע שלי עדיין מנסה לשמור עליי, גם כשכותבת מאנונימי.

כשזה נעלם ומתאדה זה הכי קשה, וכבר אמרו חזל שעל המת יש גזירה שישכח מן הלב - אבל על החי זה חסר אינסופי...

תתעודד שלפחות ההיעלמות תפתור אותך מלחוות דחייה וסבל על פעם מחדש (למרות שאיפשהו הנפש רודפת אחרי המניה-דיפרסיה הזו...).

עוד יבואו ימים יפים ♡

שיעור שחוזר כל פעם מחדש...

מנסה להבין מה לא למדתי עדיין שצריכה ללמוד שזה יפסיק לקרות שוב ושוב ושוב... ושוב.

ואמן!

תיאום ציפיות כזה?

למרות שזה צריך להיות מובן מאליו... דרך ארץ

בהחלט א, ב של דרך ארץ.

ולא הבנתי... מה לסכם מראש?

"בקשר הזה אין התעלמויות"?

"אני לא אתעלם, אז בבקשה אל תעשה את זה כלפיי"?

''בבקשה אל תעלם ממני''?

אמרתי שזה טריגר שלי. כמו עוד כמה נלווים לרגישות שלי.

עזר לי? לא ממש.

להפך, היה נדמה שמבטלים את הרגישות שלי במקרה הטוב, מנצלים את זה במקרה היותר גרוע.

יום אחד אבין.. וזה ישתנה.

מקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי.

ואולי כרגע זה לא מנחם אבל עם כזאת חוסר רגישות, מזלך שהוא לא נשאר בחיים שלך.

וזה לא קשור לזה שאת רגישה, זאת התנהגות מגעילה מול כל אדם.

אני לא הייתי אומרת עליו את זה.. בכל זאת חשבתי להתחתן איתו, ומצאתי בו טוב כמו בכל האחרים לפניו.

כמו בכל אחד שפוגשת בערך...

אבל כן, חוסר הרגישות הזו שהתבטאה בכל מיני דברים ודרכים, והיא בעיקר מה שגרם לשבר אצלי ולחוסר הרצון להמשיך את הקשר.

רק שאני כמו אני נתתי אמון שוב ושוב, ואמרתי אולי משהו יהיה אחרת, אולי היחס ישתנה כלפיי, אולי הפעם יקח אחריות ויהיה מוכן לנסות לפייס, לא כי אני מבקשת אלא כי זה אנושי לבקש סליחה ממי שאומר לך נפגעתי... כן, סליחה פשוטה.. במקום לספר לי במה התגובה שלי היתה לא בסדר, ושאני צריכה לשנות גישה ולהפסיק להיות דרמטית ומגזימה, ומה אני צריכה לשנות בי אם אני רוצה אותו בחיים שלי.

יודעת מה הכי הזוי?

שהוא גם אר''מ בהרבה היבטים, רק בהכחשה עצמית.

ואיך אמרת? מזלך.

כמה שקשה להכיל את זה ולהתמודד עם זה, זה כנראה באמת הדבר הכי טוב עבורי.

"מצאתי בו טוב כמו בכל הקודמים לפניו"

"נתתי אמון שוב ושוב"

בלי קשר אליו, יכול להיות שאת צריכה לבחון את מערכות היחסים שלך, אולי את טובה מדי ולא ביקורתית, לא מציבה גבולות.

אם כבר בשלב הדייטים הוא מנסה להגיד במה את לא בסדר ומנסה לשנות אותך כתנאי שתהיי בחיים שלו - זה דגל אדום, קשר לא בריא שצריך הפסקה מצידך ולא מצידו. 

מכולן הלא מציבה גבולות כנראה הכי קרוב לאמת.

וחושבת על זה שלפעמים קל מאוד לזהות דברים בדיעבד... ושואלת את עצמי אם היה לי סיכוי בכלל להגדיר את זה כדגל אדום וקשר לא בריא תוך כדי תנועה. כי הוא היה מקסים בדרכו וג'נטלמן וכל מיני דברים שלא פגשתי בבחורים שהכרתי לפני כן. וכולם מסביב תמכו בלהתחתן, ולא הבינו למה מתעכבים. וכמה דברים היו בדק שבדק בין 'זה נורמלי וכל הגברים ככה, וגם אני מתמודדת עם זה מול בעלי' שאמרו לי בדרך, ל'זה לא מרגיש לי טוב בגוף ובנפש, והמערכת שלי כבר לא שמחה ולא רוצה להתמסר ואני לא בוטחת בו כמו בהתחלה...' שאני הרגשתי.

וזה היה מתוחכם הניסיון לשנות, זה היה מתעתע.. כי זה הגיע לצד אמירות של גם אם יש את הבקשות שלי, תרגישי בנוח לעשות כמו שאת מבינה וצריכה.. וזה אחרי שבפעם האחרונה שעשיתי כמו שמבינה והסברתי גם למה והתנצלתי והודיתי על מה שהיה צריך להודות, היתה שיחה שלימה על תכבדי את הרצון שלי והצורך שלי.. אז רגע, יש לי מקום או אין לי? התבלבלתי.. או אני מבין ומכיל אותך.. יותר ממה שאת חושבת.. אבל לי זה לא מרגיש ככה...

וברגע שאני זקוקה להכלה יותר מהכל אני מקבלת 'את חושבת את זה, את לא מרגישה' ... 'תשני פרשנות תשתנה ההסתכלות שלך ומאליו הרגש שלך...' גם אם זה נכון, מה לשנות פרשנות.. נפגעתי. תתייחס לזה! לא למה אני צריכה לשנות בי כדי שתרגיש בסדר להמשיך הלאה בטוב ובלי לקחת אחריות או לבקש סליחה על בחירת המילים או המעשים שלך..

נכנסתי למצב פריקה ..

לברר מי נחשבת לטובה מאוד. זה שכולם נראו לך טובים ובכל זאת לא יצא שום דבר.....שווה חקירה. לטובתך.

שלא תיפלי למישהו שנראה לך טוב אבל לא מתאים ועלולה לגלות זאת מאוחר מדי.

"כל הגברים ככה" וכו' - לא מרגיע ולא מכיל ומבין. לענ"ד.

אם את מכירה.

אדם שכבר בדייטים אומר שאת צריכה להשתנות? זה נכון שאנשים נופלים בזה אחרי החתונה לפעמים אבל זה לא תקין ויודעים שצריך לשנות- אבל בדייטים זה ממש ממש לא תקין בשום כיוון! נשמע אדם שממש טוב שיצא מהחיים שלך גם אם בדרך גרועה

זה נהדר הגישה של לראות טוב בכל אחד, באמת ולא בציניות, בעז"ה ככה יבוא מישהו מקסים ולא תפספסי אותו בגלל דברים חיצוניים ושוליים.

אבל מסכימה עם מה שכתבה נעמי שכדאי לבדוק את מערכות היחסים שלך כדי שלא ינצלו את הנקודה הטובה הזאת לרעה ולא תמצאי את עצמך עם מישהו גרוע ובקשר לא בריא (שצריך להעלם כדי שתראו כמה הוא גרוע, נראה שה' עשה איתך חסד רציני..)

זה בייס בכל טיפול. בטח לאנשים מרצים.

נשמע כואב עד חרפון.

יש לי גם מחשבות פרקטיות. אבל לא עכשיו 

לכתוב הרבה. את כל מה שהיה  בקשר הזה ואת כל הסיטואציה מהצד שלך. כולל מה הרגשת  במהלך הקשר. לא רק זה שאת מכורה לו או רוצה אותו והוא מתעלם. הכל. גם את הכיווצים ואת הצדדים היותר כואבים.

תקראי את זה יום אחרי ויהיה לך חומר שאפשר לעבוד איתו. בסוף הוא דרך לך על נקודה כואבת ואין סיבה שהיא תכאב אחרי שתעשי בירור.

להיעלם זאת הדרך שלו לומר שהוא לא רוצה

פחדן

שחושב שאם הוא יתעלם בלי לומר כלום הוא לא יפגע בך.

בעצם הוא לא רוצה לפגוע בעצמו כי לא בא לו להתלכלך ואז תפגעי ואולי תבכי והוא ירגיש פח זבל.

גאוותן מרוכז בעצמו, חוסר אמפתיה, חוסר אנטלגנציה רגשית

אז מה היה לנו?

גאוותן, מרוכז בעצמו, ילדותי, לא בשל, פחדן לא אמפתי לא אנטלגנט וגאוותן.

ברוך שפטרנו

את לא רוצה אחד כזה.

וחייב לסייג מכל התגובות כאן נגד אנשים שעושים את זה.

ממש לא תמיד זה מגיע ממקום של רוע

זה יוכל להגיע ממקום של הימנעות/תמימות(ניסיון לא לפגוע באופן מפורש)

לרגע לא חשבתי שזה מגיע מרוע...

אתה לא חושב שזה משהו שבלי קשר למניע, זה אמור להיות ברור שלא עושים?

אם לא מסוגלים להתמודד חושבים שנכון לעצור... אין בעיה עם זה.

רק תגיד בצורה ברורה אני עוצר פה, גם בלי לתרץ. לא צריכה תירוצים והסברים, ולא אבקש אותם אם לא תרצה לתת. רק לא למחוק בפנים ופשוט ללכת כאילו כלום במיוחד שיודעים מה עובר מי שמולך.

זה לא רגיש לחשוב שהיעלמות כזו תעזור לצד השני לשחרר בקלות יותר מלסגור בצורה נורמלית את השיח.

אין אופציה מלבד להיעלם.

להגיד x y z זה סוג של עימות מסוים ואין להם את היכולת להכיל את זה. צריך לנסות להסתכל בעין טובה על השורש של העניין

(מדבר בתור מישו שחווה את זה כמה פעמים מבנות)

ואני רגיש רצח בקשרים אזממש כמו לזרוק את הלב שלי להר געש והוא נשרף לו באיטיות ובו זמנית -מחכה.

שאין אופציה אחרת.. לא יודעת אם מסכימה עם זה.

האוטומט שלי זה להסתכל בעין טובה... גם במחיר הבריאות הנפשית והרגשית שלי.

ושואלת בכנות אם אין מקום להישיר מבט למציאות ולזה שיש התנהלויות לא הוגנות, פוגעות ומנמיכות. ולומר זה לא בסדר. זה לא ראוי ולא הוגן להתנהל כך, במיוחד בקשר זוגי. בלי קשר ליכולת של מי שבחר להתנהל כך, ושהדגש יהיה לרגע על מה אני עברתי והרגשתי, ולא ישר לקפוץ מעל זה למקום של 'זו לא היתה הכוונה..'. מבינה שלא היתה כוונה, לא היו כלים.. הכל מבינה.

אבל הבלי כוונה הזה השפיע? היו לו השלכות עליי ועל הנפש שלי? למה אני צריכה לקבל את זה?

למה אתה צריך לחוות את זה?

ממגנטים אלינו קשרים כאלה

משהו בנו מושך אותם

השאלה מה ולמה

ותכתבי לו מכתב כועס עם הכללל ותשרפי את זה או תשמידי

לא מצאתי קשר מוכח לרגישות.

בסך הכל

רוב המטפלים הם אנשים טובים שאוהבים ורוצים לעזור. 

לא מחייב שיהיה אר''מ בעצמו, אבל כן שארגיש שיש מקום לרגישות שבי ויודעים איך לעבוד איתה נכון,

ושיהיה איזון נכון וטוב למי שאני, שיכיל וגם יקדם.

והרבה תפילות שה' יכוון למי ולמה שיהיה הכי מדויק לי.

כי באמת בלי תפילה על זה הסיכוי להגיע למישהו מתאים שיש חיבור טוב, כימיה טובה ותחושה שיש התקדמות שאני מרגישה בה, הוא כמעט אפסי בתוך השפע שקיים היום.

ואני מצאתי שתפילה חוסכת ממני כל מיני שלבי ניסוי וטעייה בדרך והגעה לכל מיני מטפלים לא מתאימים עבורי.

אמפטיה והיכולת להיכנס לנעליו של אדם אחר, כמו גם ידע מקצועי והתעדכנות במידע החדש ביותר באותו נושא, הם הדבר החשוב ביותר.

לדעתי, כאשר מדובר בדבר שהוא קשור לבני אדם באשר הם, כלומר לחוויה האנושית דווקא אז אין הכרח שהמטפל יהיה מישהו שחווה בעצמו (בשונה למשל ממשהו שקשור לתרבות או חברה מסויימת, כמו מטפל חילוני לאדם דתי). 

כן כדאי ללכת למטפל רגיש

או לפחות לאחד שלמד לתת לזה מקום

ולהתייחס לזה נכון 

מצד אחד רק רגישים יבינו עד העצם. מצד שני כאלה שהם לא יכולים לקדם אותך יותר

לכל מטופל יש המטפל שלו.

יש לזה יותר השפעה

כי נלך עם המחשבות האלה כמה שעות, ימים, שבועות

חודשים

ולפעמים שנים 

זה מציף את המערכת. אפשר להיות מודעים לזה וקצת יותר לשלוט בזה. ובכל זאת.

אפשר ללמוד לתת לזה מקום

ולהחליט בשלב מסויים מפסיקים להיות פרייארים ומתקדמים הלאה.

כי כמה נבזבז אנרגיה על משהו שמישהו אחר אמר או עשה.

פחות על למה הוא אמר או עשה אלא על למה זה כל כך מפריע לי...

דווקא את התגובהההראשונה שלך אהבתי אבל עם זה לא מסכימה כל כך

קראתי פעם משפט:

כשאתה כועס אתה מעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

זה כל כך נכון

עכשיו שלא תביני / תבין

לא נכון

לא קל לי לשחרר כעס על אנשים..

אבל-

אני גם מבינה קצת שזה בסוף בעיה שלי.

אנשים יכעיסו אותי

הם ימשיכו הלאה ( או שלא.. זה עניין שלהם)

אבל למה אני צריכה להמשיך ולשאת רגשות כאלה

אשמח לתגובתך..

ואני מסכימה עם זה במאה אחוז.

יש אנשים שלא שווים את זה שנפגע מהם בטח לא את זה שנלך עם זה.

אבל זה טיעון רציונלי. ובמקרים מסוימים קשים/מורכבים/טעונים/קרובים יותר הוא פשוט לא עובד. לא הוא ולא טיעונים רציונלים אחרים...

באמת יש פעמים שקשה לא להיפגע ולא לכעוס...

האם אתה המחבר של החלל במוח האדם???

בתור דני התחלתי לקרוא את דני אבל ייקח לי קצת זמן אני אעדכן אותך

מקווה שתהנה

זה נדיר שאני מחלק מחמאות אבל אני אומר לך הסיפורים הקצרים ההם (וכמובן הסגה האגדית של החלל במוח האדם) הם משהו ברמה אחרת לחלוטין

הייתי מזמין paperback מאמזון אבל לא שולחים לישראל lolz

בגלל שאני הכותב יכולתי להזמין במחיר הגיוני (20 שקל בערך), אבל הספר גבוה רחב ודק, ומרגיש יותר כמו  עלון

 תודה רבה על המילים הטובות בעזרת השם נעשה ונצליח