לא היה קל בכלל, אבל השינוי הצליח.

להיפגש במבט עם מישהו בעניים,

מה זה בשבילך ?

מה מסתתר מאחורי המבוכה תחושה של:

[חדירה פרטיות, מפגש רגשי, מיני וכו']

וגם רוב האנשים נעימים ובסדר להישיר אליהם מבט.

פעם שמעתי עצה להסתכל לכיוון הכללי בין העיניים וזה יצור את האפקט אצל האדם השני .

איך את/ה עם תקשורת בכללי? אם מביך אותך לתקשר עם אנשים או לא

לפעמים זה מבושה כשלא מסתכלים ותלוי בכל התקשורת הכללית עם מי שמולך.

איך את/ה בסקאלת האסרטיביות-ריצוי

האם את/ה יודע מה את/ה הולך/ת להגיד לפני שניגש/ת לדבר?

זה גם דברים שיכולים להשפיע

וגם רוב האנשים נעימים ובסדר להישיר אליהם מבט.

נעימים למי ? (לה לא..)

פעם שמעתי עצה להסתכל לכיוון הכללי בין העיניים וזה יצור את האפקט אצל האדם השני .

זה לא פתרון, אלא בריחה פרקטית.

איך את/ה עם תקשורת בכללי? אם מביך אותך לתקשר עם אנשים או לא

לפעמים זה מבושה כשלא מסתכלים ותלוי בכל התקשורת הכללית עם מי שמולך.

אם היתה לה בעיית תקשורת, היא לא הייתה שואלת את השאלה !

איך את/ה בסקאלת האסרטיביות-ריצוי

מה הקשר ?

האם את/ה יודע מה את/ה הולך/ת להגיד לפני שניגש/ת לדבר?

מה הקשר ?

ובאתי להגיב לא לפני שקוראת מה כבר כתבו, והרגשתי שחייבת לעצור רגע להתייחס לדברים שנאמרו פה.  

קודם כל, הגישה ודרך התגובה לא נעימה, אם לי כקוראת מבחוץ, אין לי ספק שלמי שכתבה את ההודעה שהגבת לה. אם יש לך משהו להגיד שנכון לדעתך, זכותך להגיד את זה גם בלי קשר למה שכתבו אחרים, ויש דרך לעשות את זה. לא חייבים לקחת הודעה של מישהו ולהגיב על מה שכתב באופן כזה, ועוד מאנונימי. לקחת הודעה ספציפית ו''לפרק לה את הצורה'' באופן כזה, זה לא שייך.

ועוד יותר בפורום שסביר להניח שמי שכותבים בו הם בעלי רגישות גבוהה מהרגיל.

אגב, רוב האנשים נעימים ונעים להתבונן בהם, החוויה הפנימית שמקשה עלינו להסתכל להם בעיניים קשורה באופן מסויים בחווית תקשורת טובה עם האחר וחווית הביטחון הפנימי שלנו במציאות ומול אחרים. אר''מ בדר''כ רגיש יותר לביקורת ומרגיש חשוף יותר מהרגיל, ככה שהשאלות שכתבה אגוז16 רלוונטיות כדי להבין יותר את המקום והחוויה האישית של השואלת וכמה משפיעה בהקשר של השאלה המקורית.

אתה מוזמן להעלות אותם בניסוח משלך כדי שאבין..

כרגע לא בדיוק הבנתי את כוונתך ונשמע שאתה עונה בשם פותחת השרשור על תוכן הדברים שהגבתי לה

קודם כל אשמח אם לא יצא משרשור שלי כעס זלזול וכדו' באחרים.

לאחרים אני לא מסתכלת כדי שלא יוכלו להישיר אלי מבט.

אני לא באמת יודעת ממה זה נובע, אני יודעת שזה מאוד מלחיץ אותי ומרגיש לי חדירה ממש עמוקה לפרטיות שלי שאין לה מקום מבחינתי. מוגזמת.

ובא נאמר שכנראה יש לי טראומה או 2 מהעבר אבל לא משהו שאני רואה איך זה קשור אליו...

אני אתן דוגמא לקיצוניות שבזה, לפני איזה שנתיים, היו לי כמה שיחות עם חברה כזה שהיא גם מטפלת וקצת התייעצתי איתה באיזה נושא... שיחות לא קלות וגם זה משהו חריג בחיי שיחות כאלה...

וכל הזמן הייתי עם מבט לרצפה או התקבעתי על איזה חפץ שהוא בכיוון למטה. ידעתי וראיתי שהיא מסתכלת עלי כל הזמן אבל לא נתתי לה אופציה לראות את העיניים. למטה קבוע.

הייתה פעם אחת שפתאום קלטתי שהיא ממש הזיזה את הראש בזווית מאוד לא טבעית למטה והצידה והסתכלה לי בעיניים לכמה שניות בודדות, וזה הפך לי את כל הבטן ממש. לא הבעתי את זה אבל בתוכי נכנסת להסטריה כזאת.. ואני עד עכשיו לפעמים קופץ לי בראש את השניות האלה כאיזשהו זיכרון לחוויה קשה שצפה בלי קשר לחיים ונהיה לי ממש מועקה ולחץ למרות שידעתי שזה צפוי בסוף בשיחה כזאת מחפשים עיניים. אבל ברגע שקלטתי את זה לא יכולתי לשאת את זה.

(ואגב לא אמרתי לה עד כמה זה השפיע עלי)

אני מאוד מאוד קנאית לפרטיות שלי. בצורה חריגה אפשר לומר... לא בדיוק מהמשחנ"שים... מעטים האנשים בחיים שיצא לי לשחנ"ש איתם בטח ובטח פא"פ.

אבל מבט בעיניים אני פשוט בכלל לא מסתכלת גם בסתם שיחות יומיומיות. אני לא מסוגלת.

ואני מבינה בשכל שזה דיי משהו דפוק אצלי אבל מצד שני לא מצליחה להבין איך אפשר שכן.. זה נורא אישי מבחינתי. אישי כזה שאפאחד לא אמור לראות.

זה מפריע לך שאת לא יוצרת קשר עין? את מרגישה שהיית רוצה שיקרה?

וגם מעניין אם המשפחה הקרובה שלך ובקשרים יותר קרובים את לא מסתכלת בעיניים.

להסתכל עמוק בעינים בשבילי זו באמת חוויה יותר חושפת אבל יכולה להיות טובה. וגם לא כל תקשורת מחייבת מבט עמוק, די מובן שכשהשיחה על נושא מורכב וקשה יהיה יותר קשה להסתכל ולחשוף ובשיחות קלילות שפחות נוגעות בכאב/פחד יותר קל

בקיצור, אני מנסה להגיד זה ששווה לבדוק איזה רגש עולה ובאיזה שיחות זה קורה כדי להבין יותר מה החוויה שאת מנסה להימנע ממנה

שלום

קודם כל פותחת יקרה,

אני ממש מעריך את האומץ שלך להביע ולכתוב כאן את התחושה הקשה הזאת, 

אני משוכנע שזה לא קל להביט בעצמך, ולראות ולהסכים ל'משהו דפוק' [במרכאות מכופלות..] שהינך חווה.

כמטפל מזה עשור, פגשתי כמה מטופלות עם התמודדות זהה, ברמה זו או אחרת.

בד"כ כלל הדיבור היה על הרגשה של 'אינטימיות חודרת', או 'רואים לי', וכו'

חשוב לי לומר לך שרוב האנשים בעולם, סובלים מפוביה כזו או אחרת.

אני ממש ממליץ לך ללכת למטפלת מקצועית,

ודברי איתה 'על הנושא הזה', [לאותה מטפלת לא היתה שום דרך לדעת שזה מציק כ"כ],

ובע"ה תתפטרי מזה לתמיד,

לפעמים שווה לצאת מאיזור הנוחות, בשביל להגיע לחיים רגועים יותר,

ואני בטוח שזה פוגש אותך הרבה, או הרבה מאוד !

אגב, אני רוצה להתנצל בפני אגוז16 אם נפגעת מתגובתי, אכן כשאני קורא אותה עכשיו אני רואה שהוא דוגרי מדי, והייתי צריך להתנסח בצורה עדינה יותר.

 כמטפל, הפריע לי שהכנסת את ה'רגשות שלך', ל'התמודדות שלה'.

אני לא מתחום הטיפול ולא טענתי לכך, אבל שרשור בפורום, גם 'אנשים רגישים מאוד', הוא ממש לא חדר טיפולים, ולכן הרגשתי בנוח להגיב ככה..

כמובן שאשמח להחכים ולשמוע דעות שונות משלי במיוחד אם הן של אנשי מקצוע.

האישיות שלך קורנת כאן, ואת לא צריכה לתרץ את עצמך.

מה שחשוב לשים לב,

שאנשים נוטים לפרש קשים של זולתם, מתוך עולמם הפרטי,

כל מילה של בנאדם כפירוש לטראומות/קשיים/דברים שסוחבים איתם גם בלי שמישהו פנה אליהם בכלל.

כבר אין אפשרות לומר אף מילה בלי שיחשבו מתוך מה היא נאמרה ולמה ולנתח כל פסיק מה הוא אומר וממה הוא נובע. וכמובן בסוף כל ניתוח כזה לכתוב שאפשר וצריך לטפל בזה בטיפול. מה אתם ספוטיפיי שכל שניה יש פרסומת שממליצה להרשם לספוטיפיי עד שנרשמים?

סורי. צרמת לי באיזשהו שלב. זה צביעות לבוא ולהגיד את מגיבה מתוך כך וכך כשאתה בעצמך מגיב מתוך כך וכך.

לפני שאתה מחליט למה אנשים כתבו משהו ושכל דבר זה מתוך איזה אישיו פנימי לא פתור של אנשים עם עצמם תשים לב שאתה מנתח אנשים דרך מקלדת בלי שביקשו ממך.

בחדר טיפולים מול מי שבחר בכך תהיה מטפל, פה בבקשה תהיה כאחד האדם ואל תנתח אנשים...

אני מקבל את דברך,

ומצטער אם נגרמה לך או לכל אחד אחר אי נעימות בעקבות דברי.

החל מעתה בע"ה אפסיק להגיב באר"מ,

רציתי לעזור ולא להכאיב.

אולי פחות מתאים להגיב כמטפל בפורום זה.

ובכו"א:

...גם בלי שמישהו פנה אליהם בכלל.

כבר אין אפשרות לומר אף מילה....
....למה ולנתח כל פסיק מה הוא אומר וממה הוא נובע

שאתה מנתח אנשים דרך מקלדת בלי שביקשו ממך.....

פה בבקשה תהיה כאחד האדם ואל תנתח אנשים...

מהציטוטים מדבריך נראה, שאני לחצתי על כפתור רגיש,

שמשהו בעולם של המטפלים מנתחים, טראומות פחדים וכו' - מפחיד אותך מאוד. 

אבל שים לב שזה לא אני שהתקנתי את הכפתור הזה...

ואיך לא, אני ממליץ על טיפול. וזה ללא ציניות. 

לסיום:

גם אתה התפרצת מתוך העולם הפרטי שלך....

במקביל גם לי משהו קפץ מתוך עולמי הפרטי.....

וזה ממש בסדר.

מה שלא בסדר זה לקבוע לשני איך הוא 'אמור' להגיב,

ולנסות לשנות את הזולת בהתאם לעולמך הפרטי !

תבדוק בעוד איזה מעגלים בחייך נמצאת הפטרונות וההתנשאות הזאת.

אני יכול להבין את מה שכתב האנונימי,

אבל דווקא חסר כאן בפורום מישהו גם מקצועי.

וחבל שלא תגיב יותר.

שבאמת מעניינת אותי כדי להבין כמה דברים..

אתה מגדיר את עצמך אר''מ בהגדרות המוכרות שלו?

והאם אלו שמגיעים אליך לטיפול מוגדרים כאר''מ ואתה מטפל ייעודי לכאלו או שלאו דווקא?

אם תוכל להבהיר זה ממש יעזור. 

אתה מגדיר את עצמך אר''מ בהגדרות המוכרות שלו?

כן. ממש.

והאם אלו שמגיעים אליך לטיפול מוגדרים כאר''מ ואתה מטפל ייעודי לכאלו או שלאו דווקא?

לכל פונה שנראה לי שאוכל לעזור לו.

אם תוכל להבהיר זה ממש יעזור. 

בשמחה.

זה מעורר למחשבות שונות ביני לבין עצמי על החוויה האישית שלי מול האר''מ שאני והחוויה של אחרים במקום הזה.

יש הרבה מה ללמוד מהשוני בין אנשים.

ומצטרפת לאנונימי האחרון שהגיב לך, זה באמת יכול להוסיף שתהיה פה גישה מקצועית נוספת מכיוון אחר, של מישהו מכיר את העולם הזה מבפנים בעצמו.

ומעריכה את היציאה מאנונימי, לא מובן מאליו. 

לפעמים מצליח. בדרך כלל לא.

בטח מחר עם מקלדת פיזית, תבוא תגובה יותר ארוכה.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.