את יכולה לכוון אותם להתנהלות נכונה, אבל לא לכפות אותה עליהם.

שני רעיונות שעולים לי איך לעשות את זה:

1. לפתוח להם חשבון בנק עם חיסכון. כך הכסף יהיה בחיסכון והם לא יבזבזו אותו.

2. לתת להם להיות אחראים על קנייה של דברים בשביל עצמם, כמו בגדים מיוחדים או תשלום לסניף.

כך הם ילמדו שיש ערך לכסף ושצריך להתנהל איתו בחוכמה.

(אני אישית מבקשת מהילדים שלי שיאמרו לי מה הם קונים בכסף, כדי שאוכל לשים לב אם זו קנייה שבעיניי מוגזמת. ב"ה הם זורמים עם בקשתי...)

ובקשר לפעילויות בחוץ - יש פה שני עניינים:

1. שעות החזרה שלהם.

2. המשימות בבית שאת מצפה שהם יעשו.

אז על העניין הראשון - אני אומרת לילדים שלי שאני דואגת להם וחוששת, ולכן בבקשה שיעדכנו אותי לאן הם הולכים ומתי הם חוזרים. אם הם מציינים שעת חזרה מאוחרת מדי מבחינתי, אני אומרת להם שלא מסכימה. אבל מכיוון שזה לאחר ביטוי הדאגה שלי להם - הם לא כועסים כל כך...

העניין השני הוא אחר - אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שניהול הבית הוא עליי. הילדים שותפים בו, אבל לא אחראים עליו. אז יש זמנים שבאמת הכול נופל עליי... ויש זמנים שאני מצליחה לגייס אותם לעזרה.

לאחרונה, למשל, הכנתי דף משימות שיש לבצע בכל יום בבית. בכל בוקר מי שמוכן ללימודים צריך להשתבץ למשימה אחת או יותר. בעיקרון כולם אמורים להשתבץ, וכך הם רוצים להתארגן מהר יותר בבוקר, כדי לתפוס את המשימות ה"שוות". את המשימה יש לבצע עד שמונה בערב.

ב"ה - אמנם לא תמיד זה הולך בצורה מושלמת, אבל לרוב כולם משתבצים בשמחה.

אולי משהו כזה יעזור לך?

מסייגת את כל דבריי שב"ה זכיתי במתבגרים טובים ולא מרדניים. יכול להיות שמה ש"עובד" אצלי לא יתאים לאחרות. ויכול להיות שבעתיד גם אצלי זה לא יצליח...

אני אמא למתבגרים ובוגרים מעולם לא התערבתי גם כשהבת 7 הייתה קטנה יותר ןהחליטה שהיא קונה מגנום לה ולחברה שלה..עיניין שלהם

שאני מתערבת להם.

זו היתה שאלה כללית.

ורציתי שיתנו פה טיפים לעזרה

רשמת "איך אוכפים"...זה אומר שאת מנסה בפועל לעצור אותם לא? אולי לא הבנתי נכון אז סליחה שוב

כל עוד שמדובר בקניה שהיא בזבוז בעיניי אך לא נוגדת את העקרונות שלי, 

אני אשוחח עם המתבגר, אומר לו את דעתי, אזכיר לו למה הוא רוצה לחסוך, אבל בסופו של דבר אשאיר את ההחלטה בידיו.

קניה שבעייתית מאוד בחינות (טלפון חכם בשלב שלא מתאים, אופניים חשמליות או כל דוגמה אחרת בהתאם לעקרונות שלכם) אני לא אאפשר.

ולגבי השאלה השניה, אני עדיין מחפשת את התשובה...

תודה!

הוא שלהם. אם זה סתם 'בזבוז'- זה מבאס, אבל זה מה יש. 

אפשר לדבר על דחיית סיפוקים, ולהציע פתרונות פרקטיים כמו- 

חסכון בבנק על שמם (בחשבון שלהם או שלכם. לא באמת משנה. קבוצת פייבוקס עם הכסף שלהם. הגדרה מראש של כסף ל'חסכון' ו'כסף לבזבוז' (ככה הבת שלי עושה. כל שקל שהיא מרוויחה היא שמה חצי בחסכון וחצי לבזבוז. וזה סבבה כי זו הבחירה שלה. והיא עומדת בזה יפה).

לגבי הסדר בבית, גם לי זה מורכב.

בעקרון יש אצלנו משימה לכל אחד, וזמן שבו כולם מסדרים יחד את הבית. ומי שלא נמצא- אני בד"כ מחליקה להם על זה. מצד שני, כשאחד הילדים לא עשה כלום במשך תקופה ממש ארוכה, הודעתי לו שאני לא מכבסת עבורו יותר. ואחרי חודש וחצי בערך הוא נשבר והבין ששווה לו לעשות את הקצת שלו בשביל לקבל שירותי כביסה. אבל עדיין אני בהתמודדות מול הנקודה הזו בלי סוף :/.

אני גם נהנית מזה שיש להם כסף בתחומי אחריות שלהם.

למשל, מי שמאחר את ההסעה משלם בעצמו על אוטובוס ציבורי. משקפיים שנעלמו ברשלנות מוגזמת הם ישלמו או ישתתפו בתשלום וכו'.

דברים שנראים לי ממש מותרות שהם מבקשים, אני מזכירה להם שיש להם כסף משלהם (נגיד הולכים לחנות ומבקשים ממני לקנות משחק/לק/קשקושים כאלה ואחרים שלא תכננתי לקנות).

ובגדול עם הזמן יהיו דברים שעולים יותר והם ירצו, ויבינו שכדאי להם להתאפק.

תודה רבה!

אחלה דרך להתחיל ללמד אותם על התנהלות פיננסית... 

יש מלא הרצאות בנושא ברשת!

ואיך אוכפים את הפעילות שלהם בחוץ ?

-אצלנו יש שעת חזרה קבועה. 

ויש רשימה לכל ילד, כל אחד צריך לדאוג למטלות שלו לפני השינה. אין לדחות למחר. קצת סובייטים פה...

לק"י

הבת שלי בת 7.5 (נראה לי גבוהה מהממוצע) ולובשת מידה 10.

יש שם עד מידה 14/ 16.

יש גם בפטרול אבל נורא קשה עם  המידות שם. פעם קניתי שם מידה 18 לילדה בת 12

נראה לי פחות כדאי לקנות שם באתר, עדיף בחנות פיזית ולראות בעין-לא לפי המידה

מבדים נעימים.

יש להם עכשיו גם אתר

בקושי נכנס לראש🤦‍♀️

היינו בקיווי ולא מצאנו משהו שאהבה

מקוה שנמצא בקרובב

היי אהובות 💛

שולחת לכן הדרכת ציור חינמית, קלילה וכיפית במיוחד! 🎨

מתאימה גם למתחילות וגם לפעילות משפחתית עם הילדים 🧑‍🎨👨‍👩‍👧‍👦

הפעם נצייר *ציור מינימליסטי ענפי לבנדר🪻*–

והנה מה שצריך להכין מראש:

🟡 דף עבה (כדי שלא יקרע מהצבע)

🟠 צבעי אקריליק/גואש

🔵 מכחול

💧 מים

🧻 וטישו לניגוב

📽️ קישור להדרכה:

תהנו מההדרכה!

– יהודית 💛

_________________

💫 נ.ב.

נשארו *8 קופונים בלבד* להצטרפות למועדון שלי ב10 שקלים לחודש הראשון!

הערב בשעה 20:30 מחכה לנו לייב ציור של עין ריאליסטית – הולך להיות מרתק 👁️

אם עדיין לא בפנים – זו ההזדמנות שלך להצטרף עכשיו >>

קוד קופון: 1010

מועדון הציור – עולם הציור והצבע

שירי כהן – דף נחיתה – קורס דיגיטלי

ממליצה ממש

והרבה נחת

איזה כיף לילדה שלך שראית בה כשרון ואת רוצה לעזור לה להתפתח

כל הכבוד

ובמחיר יחסית לא יקר בכלל.

אני אראה אם הילדים שלי מעוניינים...

מצד אחד - היא בחרה להיות בחופש בלי קייטנה, היא כבר גדולה ויכולה וצריכה לדעת להעסיק את עצמה. ולא צריך לכפות עליה סדר יום או למצוא לה תעסוקות

מצד שני - שיהיו עוגנים. אפילו בתור כללים בבית

למשל - בבית שלנו מתפללים שחרית / תפילה אחת ביום

יש x זמן מחשב / סרטים (ואז למשל - להקליד סיפור שהיא כותבת לא נחשב זמן מחשב)

ארוחות בשעות x y z ולא כל היום

כל יום 2 מטלות בבית (ובחירה שלה מתי)

חוץ מזה

להציע לה אולי קורס או משהו כזה שבסוף החופש היא לא תרגיש שהיא לא עשתה כלום

ולתת לה אחריות על הבחירה שלה להשתעמם. גם בגיל הרבה יותר צעיר אפשר לומר לילדה - את בחרת לא ללכת לקייטנה, תקחי אחריות על הבחירה שלך ואל תסתובבי עצבנית בבית אלא תמצאי דרך להירגע... (גם בגיל גן...)

באמת נזכרתי שהיא לא התפללה הבוקר🤦‍♀️

שתהיה שעה קבועה לקימה ושעה קבועה לשינה.

שיהיו כמה מטלות קבועות (אפילו פיציות כמו לסדר את המיטה ולחמם לעצמה ארוחת צהריים בשעה מסוימת).

וגם היא יכולה לתכנן לעצמה לו"ז קדימה, למשל מתי הולכת לבריכה או לספרייה, לבקר סבא וסבתא וכו'.

לדעתי אם היא בחרה לא ללכת לקייטנה- היא צריכה להנות מזה, וגם לגלות מה המשמעות- שזה השעמום.

בכלל, אני לא מפחדת בכלל משעמום, כל עוד אין מסכים נגישים.

ממה שאת מתארת בדרך כלל, נשמע שהילדים שלך מאוד יצירתיים, ואני בטוחה שעוד יעלו לה רעיונות לראש שאת לא חשבת עליהם מעולם.

ובגזרת העצה הפרקטית-

הבת שלי, הגדולה משלך בשנה, עובדת ברגע זה ממש כבייביסיטר לאישה שעובדת מהבית והמטפלת שלה לא עובדת ביולי. מה שכמובן נותן לה יופי של תעסוקה + כסף שווה.

אולי יש אצלכם גם מישהי שתרצה? בגיל עשר היא בהחלט יכולה לעזור במקביל לנוכחות של האמא, להרוויח כסף, ולקבל סיבה מצוינת לקום בבוקר.

הבעיה היא באמת שהיא עלולה לברוח למסך אם משעמם לה (אנחנו מאפשרים להם בעיקר לעשות דברים יצירתיים במחשב, אבל גם זה זמן מסך מבחינתנו).

ולצערי אין סיכוי שהיא תרצה לעבוד כבייביסיטר... גם על האחים הקטנים שלה היא אוהבת לשמור רק כשיש לה חשק לזה...

שתתמודד ותמצא לעצמה פעילויות. כן הייתי לוקחת אותה למקסטוק או משהו בסגנון, כדי לאפשר לה מרחב לפעילות יצירתית.

ומי יודע, אולי מתוך השעמום תחליט לשמור על אחים שלה...

אולי באמת אשלח אותה למקס סטוק לקנות חומרי יצירה. למרות שדווקא עשינו עכשיו הזמנה די גדולה של חומרים.

על האחים שלה היא שומרת רק לפי החשק, לא לפי השעמום... (כשהיא שומרת עליהם היא עושה את זה מהמם בד"כ)

לק"י

אין לו קייטנה.

נרשמנו לקייטנה וירטואלית, בפועל הוא בקושי עושה ממנה משהו (המזל שהסרטונים נשמרים, ונוכל להשתמש בהם שוב בהמשך).

רוב הזמן הוא במחשב. הרבה יותר מידי. הוא אוהב לקרוא, לצייר וכאלה. אבל זה כנראה לא ימלא יום שלם.

וחלק מהימים הוא לבד בבית כי אני עובדת (ובימים שלא, חלק מהיום אני משלימה שעות שינה, ואין לי כח לדאוג לו לתעסוקה. וגם אין לי כ"כ רעיונות).

מאמינה שכשהאחים שלו יסיימו את הקייטנות, אני אגביל יותר את עניין המחשב.

יש לכן רעיונות לתעסוקות לילד בגיל הזה?

לק"י

לא חושבת שהוא אוהב לבנות, וגם לא יודע להתעסק בכלי עבודה.

הוא כן הכין יום אחד דגם של הר געש (מדפים, כוס חד פעמית), ונהנה מזה. אולי צריך לדרבן אותו לעשות עוד דגמים כאלה.

(בכללי מחשב זו בעיה אצלינו. כי זה בערך הדבר שהכי אוהבים😐 אבל אולי צריך לתת אותו רק אחרי עיסוקים אחרים, שצריך למצוא מה הם...).

אז אפשר לחפש כל מיני רעיונות לניסויים באינטרנט - אם מתאים לך אז תני לו לחפש בעצמו את הרעיונות, ואז כך הוא ישתמש במלשב לצורך חיובי וממוקד.

אם לא - אז תחפשי בשבילו. בטח גם יש חוברות של רעיונות כאלו או אפילו ערכות מוכנות, אם מתאים לך לקנות...

שהמחשב הוא חלק ממנו אבל מוגדר ומסודר

וגם מגדירים מה עוזר לו להתנתק בסוף הזמן למרות שזה קשה

עם כל מיני ניסויים מדעיים פשוטים לילדים.

בן העשר שלי אוהב מאוד. 

ויש שם גם דברים שדומים למה שתארת פה... 

אולי לעדות תורנות עם עוד אימהות

כל יום אצל מישהו אחר?

קשה נראלי למצוא בגיל הזה תעסוקה כל היום

ולהחזיק סדר יום וכזה..

לק"י

והוא גם לא מביע הרבה רצון להפגש איתם.

אבל אני כן חושבת להגיד לו שייפגש יותר עם חברים. הבעיה שאין פה הרבה ממש לידינו. ועם חלקם העיסוק הוא בעיקר במחשב🤦‍♀️

אבל צודקת. כדאי שייפגש איתם יותר. כי בסוף הוא כן נהנה מזה.

בערך בגיל הזה גם קניתי לבן שלי עט תלת מימד- זאת תעסוקה ממש מגניבה, אבל קצת יקר (אפשר נגיד כפרס אחרי שיעשה משימות אחרות...).

אצלנו גם אוהבים בנייה של דגמים בקטן- לוקחים קופסת נעליים הופכים אותה לחדר/בריכת שחייה/אצטדיון כדורגל או כל דבר אחר שעולה להם בראש.

הרבה קריאה, אם יש ספרייה זמינה.

נראה לי באמת המפתח הבסיסי הוא הגבלה על שעות המסך.

למשל- להגדיר שמותר לו להיות רק אחרי שהוא עושה את הפעילויות של הקייטנה הוירטואלית. או רק x שעות ביום.

ואם זה לא נגיש- שיתכבד וימצא לעצמו תעסוקה, או שישתעמם. גם זה מותר.

מין מכשיר שאת מכניסה לתוכו חוט פלסטיק ארוך.

ובמקום לצייר עם דיו על הנייר, העט מצייר עם פלסטיק, וזה יוצר חפצים קטנים.

כשמשתכללים אפשר להדפיס דגמים ולבנות עם זה ממש בתלת מימד.

הנה דוגמא-

עט תלת מימד - מובייל

הוא לא מתלונן, נכון? זו את שרוצה פחות מסך ויותר ניצול זמן, נכון?

הייתי משוחחת איתו. הוא גדול. וביחד מאמצים איזשהו סדר יום שכולל זמן מסך מוגבל ומוגדר, ורעיונות לתעסוקות.

אני אוהבת (גם לעצמי...) לתת כותרות, תחום תעסוקה, וכל יום מוצאים משהו מתאים לקטגוריה שמתחשק היום,

משהו כמו:

8-9 תפילה וארוחת בוקר

9-9 וחצי - זמן לימוד (לימוד תורה או לימוד אחר או שתי קטגוריות כאלו).

9 וחצי - 11 - זמן משחק שקט

11 עד 11 וחצי - עזרה בבית

זמן מסך כמובן

הכנת ארוחה

יצירה

קריאת ספר

בכל קטגוריה עושים יחד רשימת רעיונות שאת מציעה והוא מציע, וכמובן אפשר למצוא פתאום רעיונות חדשים.

אני מרגישה שכתיבת סדר יום וקטגוריות עוזרת להם למצוא רעיונות.

רעיונות נוספים לגיל הזה:

שליחויות לדואר או למכולת או לשכנים

ללמוד ליצור משהו אם הוא אוהב. אפשר ליצור דמויות מפלסטלינה, קיפולי נייר וכדומה.

לאפות

לגו

יצירות - לקנות חומרי יצירה חדשים, או יצירה מובנית כמו יצירת יהלומים (אבל רק אם יש לו המון סבלנות)

תשבצים / סודוקו

לגבי קניית חומרי יצירה וכדומה, לפעמים הם לא מנוצלים עד הסוף ויש תחושה שסתם בזבזתי וקניתי,

אז אני מסתכלת על זה כאילו קניתי תעסוקה ולא כאילו קניתי חומרים. התעסוקה נוצלה והייעוד שלה מומש, גם אם לא הגיעו בסוף לתוצרים המצופים, העיקר שהילד נהנה והיה עסוק.

עשית לי סדר.

היא ליצור נפרדות מהם...

זה נראה הפוך מההיגיון - הרי הילדים הם ממש חלק מאיתנו, בטח מהאימהות, שממש גידלו אותם בתוך הגוף! אבל זה חשוב, גם בשבילנו וגם בשביל הילדים. לא נוכל לעזור לילדים שלנו אם נהיה מעורבבים איתם יותר מדי - אין חבןש מתיר את עצמו מבית האסורים...

הרבנית רחל בזק מדברת על זה לפעמים, שווה לשמוע שיעורים שלה...

וצריך לראות אם אפשר לשנות את זה.

ילד צריך להרגיש שההורים הם עוגן ולא יתמוטטו אם קשה לו.

האם זה יושב על רגשות אשמה? או על עצב שיש לך? או חוויות קשות שהיו גם לך בתור נערה? או שגם את רגישה מאוד ופשוט מזדהה איתו?

בני נוער, כמו ילדים ומבוגרים, לא תמיד שמחים... ככה אנחנו כבני אדם.

זה בסדר וזה טבע העולם (אלא אם כן את רואה אצלו משהו קיצוני שדורש התערבות... אבל נשמע מהתיאור שלך שלא).

אז תראי איזו עבודה עצמית את יכולה לעשות כדי להיות שם בשבילו, בלי שזה יערער אותך.

בהצלחה יקרה, זו עבודת חיינו...

תקחי מה שמתאים לך...

קודם כל זה גיל כזה, ההתבגרות מלווה בזמנים כאלה ובדרך כלל זה עובר. אם אנחנו לא נלחצים השדר הזה עובר- וגם הם מקבלים אמון בעצמם. מעבר לזה, מישהי חכמה אמרה לי פעם שאדם צריך ללמוד שהוא אחראי על השמחה שלו, לא בריא להתרגל להיות מסכן ולצפות שמישהו ישמח אותך. מה שכן, לדאוג שהמעטפת טובה לו- שההורים משדרים אכפתיות ואהבה וכו'. אפשר גם לדבר איתו על זה, שהוא נראה לך לא שמח ואיך אפשר לעזור לו, ולהסביר שהכדור אצלו, שהשאלה היא איך הוא עוזר לעצמו ואיך אנחנו יכולים לעזור לו לעזור לעצמו. זה גיל שהאחריות עוברת אליו, לא קל אבל חשוב. ואם צריך אפשר לתת כמה שיחות ייעוץ אצל יועץ/מטפל

הוא אומר שהוא לא שמח מצד שני זה נראה לי ממש דרך לסחוט ממני תשומת לב

כי עם חברים אני רואה שהוא סבבה לגמרי ויוזם איתם מלא דברים

פעם אפילו צחק ממש ואז נעצר ואמר חצי בצחוק אני לא אמור להיות שמח

ילד אינטלגנט בצורה לא נורמאלית

גם רגשית

בע"ה יעבור אני רק חייבת להתנתק ריגשית

לא להתנתק רגשית אלא להתחבר.

אם אני קוראת אותך נכון, החוסר שמחה שלו מעורר בך רגשות בלתי נסבלים, את לא מסוגלת לעמוד בחוויה הזו ולכן את חייבת או שהוא ישמח או להתנתק.

הפתרון הוא דוקא להיפך, להתבונן בפנים מה התעורר? מזה אומר לך, אומר עלייך? מה את רוצה בשבילך ובשבילו בסיטואציה הזו? לעשות עבודה שתרגיע אותך ולא תהיי כ"כ מופעלת, ככה תוכלי להיות בשבילו באמת.

כי זה לא הרבה מלל ויש הרבה ציורים, זה גם מצחיק אם היא מבינה את הבדיחה.

חוץ מזה כל הספרים של אמא של לאהלה, דברה בנדיקט, סיפורים קצרים של מנוחה פוקס.

אני לוקחת אותה לספריה ושם היא בוחרת מה שהיא רוצה.

אבל לאבא שלי יש מלא ספרים. הזכרת לי לחפש אצלו!

אני קניתי אותו למטרה הזו. בסופו של דבר לרוב הקראתי את הסיפורים לילדים.

אבל לאחרונה הבן שלי שסיים כיתה א' התחיל לקרוא אותו לבד לפעמים (הוא ידע גם לקרוא לפני כיתה א', אבל עד עכשיו לא ממש קרא ספרים סתם לעצמו. עכשיו קצת התחיל עם הספר הזה, כי זה יחסית לא הרבה משפטים בכל עמוד אז זה פחות מרתיע).

בעיני זה שווה. זה הרבה סיפורים חמודים בספר אחד, כיף גם להקראה וגם לראשית קריאה.

והסיפורים חמודים ומשעשעים לטעמי...

זה ספרים שתורגמו מאנגלית, אמא שלי הכירה אותם באנגלית בתור ילדה.

ואז לראות אם הסגנון מתאים לכם...

(בהרבה סרטונים אפשר ממש לראות את הסיפור מתוך הספר)

לק"י

לא פירטתי, אבל יותר פרקים/ בהמשכים. אולי ימשוך אותה יותר מספרי ילדים.

אבל תודה. אם הוא מעניין, אולי נקנה אחד.

מקסימום יתאים לקטנים יותר.

שתי אלו גם סדרות קלאסיות מתורגמות מאנגלית.

אצל ההורים שלי יש בבית ספר של דובי דוב באנגלית שאמא שלי קיבלה ליום הולדת 3 שלה🙂

דובי-דוב

כזה. ויש עוד בסדרה...

הם מתוקים. וכיף גם להקריא לקטנים יותר.

ועדיין אני חושבת שזה ספר מתוק ממש.. אבל מתאים באמת גם לגיל קטן יותר. סיפורים קצרים. כמו שכתבו בתגובה אחרת כדאי להסתכל בספריה או בחנות.

ו@בארץ אהבתילא הכרתי את דובי דוב, כיף לשמוע שיש עוד בסגנון, נבדוק גם אותו.

לק"י

אולי כדאי שאלך לחנות ספרים בעצמי ואסתכל שם בספרים.

אז תודה שכתבת!

לק"י

באתרים של סטימצקי וצומת ספרים?

יש שם מחירים טובים עכשיו 

זה מצב בולט מאוש וזה מספיק. לפעמים זה מקרה יותר עדין/מבלבל ואז מעמיקים עוד ועוד...

זה לא ככה

ונכון שזה מובהק אבל תרופה זה לא צחוק

עם כל החוסר תיאבון

20250625094845.pdf

כדי שילד יענה על הגדרה של הפרעת קשב הוא צריך לענות על מספר קריטריונים.

הפסיכיאטר בעצם בודק אם הוא עונה על הקריטריונים האלה.

מה ציפית שיהיה? הוא בעצם עשה 2 מפגשים וגם נתן שאלון, מה חשבת שיהיה יותר.

פסיכיאטר לא עושה אבחון פסיכודידקטי הוא עושה אבחון פסיכיאטרי בודק מה האבחנה המתאימה להתנהגות.

אבחון תקשורת הוא אכן אבחון מעמיק ומקיף יותר מאבחון קשב

זה אותו דבר ו]או יסודי יותר

בכדי לדעת אם לבטל את התור?

מה זה רופא קשב? נוירולוג?

בעקרון אבחון של פסיכיאטר הוא מקיף יותר מאבחון של נוירלוג.

הרבה תלוי באדם עצמו, שמעתי על נוירולוגים עם אבחון חפיף, ועל יסודים.

אפשר לנסות ללכת לפסיכיאטר ותראי איך את מתרשמת ממנו , מהאבחון, מהמקצועיות, עד כמה הוא קשוב ומסביר.

וגם כמה הוא זמין אחר כך, כי גם כשמחליטים לתת תרופה, לא תמיד מוצאים מיד את הטיפול המתאים, וכדאי שתהיה אפשרות תקשורת איתו לשינוי מינון או תרופה.

רופא ילדים עם התמחות בקשב

עשינו אצל כמה אנשי מקצוע ולא הצליחו לשים את האצבע איפה הבעיה ולתת טיפול מתאים

בסוף הגעתי למאבחנת פרטית שנים במקצוע ודייקה בדיוק את האבחנה ואיך נכון לטפל וזה באמת סוג של מקרה שקל לפספס ולא לתת טיפול בכלל תואם

אם תירצי אוכל לתת לך המלצה בפרטי

מחפשת מאוד אבחון, ולא רוצה לזרוק זמן וכסף על מישהו שלא יצליח לאבחן.

מקרה לא קלאסי

לק"י

אז בגילאי תיכון מצידי שיקומו ב-12.

אלא אם כן, הן מתבעסות אחר כך שכל היום שלהן הפוך.

מבחינתי זה חלק מהכיף בחופש, לקום מאוחר.

יכולתי לקום גם ב3 או 4 אחר הצהריים

🤭

קמה המתבגרת לאיטה... מאד מהר עצרנו את הארוע

ואני כן מקפידה גם איתה על שעות שינה תקינות ועל קימה מקסימום עד 9.

זה שומר אותם שפויים יותר

זה נותן שלווה, חוסן וחוזקה.

את לא חייבת להסכים איתי.

בבית שלנו סדר יום וקימה/השכבה בזמן השאיר את כולם שפויים ושמחים

עשינו זמנים לתפילה, יצירה, זמן משחק, קצת לימוד, זמן משפחתי. זמני ארוחות קבועים, זה היה ימים של חוויה

ולא ימים מלאי עצבים. כל אחד ידע מה הוא עושה ומתי וכמובן שהיה לכל אחד גם זמן חופשי לעצמו.

ד"א את סדר היום כל אחד הכין לעצמו כשקבענו עוגנים לכולם כגון הארוחות וזמן יצירה משפחתית.

הם כ"כ עסוקים תמיד שמבחינתם השינה זה בזבוז זמן

גם כשאני רוצה שילכו לנוח זה פשוט בלתי אפשרי.

בגלל שהם ישנים שעות מאד מסודרות הם לא באמת צריכים עוד מנוחה במהלך היום

אז אני רגועה בעניין הזה

אבל לפעמים שוכבים וקוראים וכד'

הבכורה בשבת בד"כ קצת נחה אחה"צ

מוקדם.

הם קמים אצלי עם התרנגולות

ובחופש זה באמת סיוטטטטטט

אבל יודעת שזה משתלם לי בכל שאר השנה

כמובן שככל שגדלים, יותר אוהבים להמרח במיטות

והגדולה יודעת לישון, רק כל הבית על גלגלים ככה שאין לה באמת אופציה להתחפר מדי הרבה זמן

אצלי ברגע שיש חופש ולא חיבים לקום בבוקר למסגרת כןלם ישנים מאוחר יותר, גם הקטנים.

הבית פעיל עד מאוחר  , אז אין אוירת שינה.

וכמובן קמים מאוחר, גם אנחנו יותר אנשי לילה מבוקר.

לא רואה ענין להלחם בזה, גם נשמע שהמתבגרים שלך עוד לא כ"כ גדולים. יש גיל שבו הם מנהלים את עצמם, נפגשים עם חברים עד מאוחר בחופש, והם לא תמיד חלק מההתנהלות של הקטנים בבית.

אני בעיקר זורמת עם זה , שמה גבולות למתבגרים רק איפה שקריטי לי.  

בוודאי שיוצאת וחוזרת מאוחר.

אבל עדיין הולכת לישון בשעה שפויה לכם לא צריכה להמרח במיטה כל היום.

אבל ברור שזה בחירה שלנו איך יתנהל הבית

ובודאי שזה לטוב ולמוטב כמו שאמרתי.

כי גם כשלי מתחשק לבלות במיטה זה בלתי אפשרי כי כולם ערים מוקדם....

מעולה שזורם לכם ככה.

אצלי בגיל  17, אני כבר לא מתערבת בכלל בשעות שינה שלהם. יכולה להמליץ או לומר את דעתי. בעיני זה כבר גיל שבו לא המקום שלנו לשים להם גבולות בענינהם האישים. מקסימום להסביר את גבולות הבית לדוגמא- אם עושים רעש וזה מפריע, או בדברים שנוגעים לאחרים כמו: שאני לא מסכימה לקחת את הרכב בזמנים מסוימים/ מקומות מסוימים.

בענינהם הפרטיים זה יותר שלב בו אני אומרת את דעתי , דנה איתם.

התערבות בשינה בגיל הזה תגרום לה לחכות שתישנו ולצאת מהבית ללא ידיעתכם

אני חושבת שעדיף לשחרר אפילו מגיל 15 ולהיות מעורבים לגמרי במה הם עושים

אני בכלל מכוונת לזה שהתעסוקות שלהם בשעות האלה יהיו בבית שלנו

השבוע כל המרתף שלי היה מזרונים של בני 15 שישנו שם

גם בשעות הלילה וגם בשעות הבוקר

בנים אני מזכירה שיש תפילה ואז אחריות שלהם

הם קמים לתפילה וחוזרים לישון

למה שלא יהנו מהחופש?

( ואני מלעבוד בשקט )

קמנו כולם יחסית מוקדם,

בשעה 8 וחצי כולם לבושים ומתפללים.

זה מאוד עזר לסדר יום שפוי.

אני גם אוהבת את השקט של הבוקר, מאפשר לי קצת לחשוב, לסדר, לעבוד אם אני רוצה. כשכולם ערים זה בלתי אפשרי. אבל הילדים שלי רובם כבר ממש גדולים, כבר מזמן לא אומרת להם מה לעשות עם עצמם. מקסימום מציעה.

הבת שלי המתבגרת הכי קטנה, אומרת שכשהחברות שלה מחליטות שעושים משהו זה תמיד יתחיל מאוחר בערב. ומכיוון שאני מאוד רוצה שהיא תהיה עם חברות אני מאפשרת חופשי. (אנחנו גרים במקום קטן והן ילדות ממש טובות, אני לא חוששת ממשהו)

מבחינתי זה חופש , ולא רואה ענין לומר להן לקום מוקדם.

אלא אם כן אני צריכה משהו, כמו לשמור על אחים קטנים.

לפי דעתי בגיל ההתבגרות כדאי לחשב טוב איפה כדאי לשים גבולות , כי זה חשוב לנו מאוד, ואיפה לא קריטי ונשחרר.

גם בן בגיל ההתבגרות , אנחנו לא מתעקשים להעיר בחופש, כן נכנסים לחדר ומידעים מה השעה, פעם- פעמים. וזהו.

גם אם הוא מפסיד תפילה במנין, זה שלו.

זו מסקנה שהגענו אליה אחרי כמה מתבגרים, ואנחנו רואים שכשהנושאים האלה לא הופכים להיות נקודת ויכוח עם ההורים, בסופו של דבר, הם הולכים להתפלל כי הם רוצים, זה שןוה פי מליון, גם אם זה יקרה עוד שנה/ בישיבה הגבוהה/ הסדר/ מכינה.

אם לא השנאתי את זה בגיל ההתבגרות החיבור והרצון יבואו בפשטות.

אם היא קמה מאוחר, זה כי היא באמת צריכה את שעות השינה האלה... ואם היא צריכה לקום - היא תקום.

הבנים צריכים לקום גם ככה לתפילה, אז אם הם לא יקומו "נעבוד" קשה כדי שהם כן.

עם השאר אני מעדיפה לזרום... (אני עובדת מהבית, אז מבחינתי כל שעה של שקט בחופש הגדול חשובה...)