כתוב שעשו משתה ויום טוב בזמן הנס המקורי

בדרך הפשט זה כנראה בנוי על הפסוק "תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה"

או העניין של זכירת מעשה עמלק בהתבסס על הדרשה "זכרהו על היין" (מה הקשר בין יין לזכירה? שאלה בפני עצמה)

ומכאן העניין לשתות לרוויה

בדרך הרמז זה תיקון למשתה היין של אחשוורוש

השפת אמת אומר שזה מקביל ל"אבוא אל המלך אשר לא כדת" שזאת מהות פורים

אבל "מה קשור" (כמובן, שואל בענווה, זה רק לצורך השאלה) עד דלא ידע? איך זה עולה מסיפור המגילה?

צריך להשתכר. כי עם כל הישועה המופלאה, לא קל לחגוג חג על זה שעמ"י אמנם ניצל, אבל עדיין חי בגלות, ובפרט שהיה יכול לעלות לא"י שם יש בית מקדש עומד על תילו (ויש חולקים) אבל לא רצה.. (וזה שמרדכי ושאר החכמים לא עלו היה בטח בגלל שרצו לשמור רוחנית על העם).

ולמה באמת חוגגים כ"כ? כי זה מראה את עומק החיבור של ה' אלינו, אפילו יותר מאשר בחגים אחרים. או יותר נכון- החיבור המיוחד שראינו בחגים האחרים מתבטא בפועל בהצלה שבגללה חוגגים את פורים.

חז"ל דיברו בלשון גוזמא. כוונתם הייתה שיש לשמוח, ואין שמחה אלא בבשר ויין. באמת? אדם לא יכול לשמוח שנולד לו בן? בוודאי שכן. אלא, שבשר ויין זה דברים משמחים. לכן אמרו חז"ל שצריך לשתות.

לא שרק מתוך שכרות יהיו שמחים, אלא שיעשו דברים כיפיים, יאכלו דברים טעימים, שיחגגו וישמחו.

לפני שנתיים קראתי מאמר נפלא ביותר של הנתיבות שלום על פורים, שזה סייעתא דשמיא מופלאה ביותר שליטבאק כמוני פתח מאמר חסידי, קרא את כולו, וגם נהנה, שבמאמר הוא אומר שבעצם 'לבסומי בפוריא' לא להתבסם מיין, להתבסם מפורים! להיות שמחים מעצם הפורים ושיכורים משמחת הפורים ולא מיין! קיבלתי את דבריו, לא שתיתי טיפת אלכוהול, הלכתי לחלק משלוחי מנות לר"מים שלי, שהיו בטוחים שאני שיכור כלוט, ואצל אחד מהם שתיתי כמה לגימות וויסקי וזה היה כל האלכוהול ששתיתי באותו פורים.

שחזל התבטאו דווקא בפורים בלשון גוזמאית כזו?

לפי מה שאתה טוען, היו צריכים לומר זאת על כל חג, ובמיוחד חגים מן התורה שבהם שייכת שמחה מדאורייתא ("ושמחת בחגך" וכו')

ניתן גם להסביר שבפורים נצרכת ההדגשה הזו, "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כדי להדגיש שהיה פה נס, ולא רק צירוף מקרים וטבעי ומלך הפכפך שאוהב את אשתו, אלא כולם היו כמו 'שיכורים' (ואחשוורוש היה באמת שיכור רוב הזמן ), וצירוף המקרים האמיתי, הנסתר, נעשה בידי הקב"ה (כמו שיכור שהוא נשלט על ידי אחרים וחושב שהוא עצמו שולט במצב... זכור לי שכשהייתי ילדון הייתי באיזה מקום בפורים וראיתי שני אנשים גוררים מישהו חצי רדום שצועק להם מתוך ערפול מוחלט "אני לא שיכור! אני לא שיכור!")

וגם כמו שהזכיר "נוגע, לא נוגע" - פורים הוא חג די עצוב. הכל נשאר כמו שהיה לפני כן, לכאורה לא הייתה התרוממות, וצריכים להשתכר כדי לא לשים לב לזה ולשמוח באמת בנס שעשה עימנו הקב"ה... אם כך זה אולי כן ביטוי מעט גוזמאי של חזל, אך בהחלט יש בו מסר ספציפי לחג הפורים.

מי שהיה חי בתקופת מלחמת ששת הימים יוכל להזדהות עם זה, שהיו בטוחים שכבר זהו, עומדים להימחק, ופתאום נש ופלא הכל השתנה.

חוץ מזה, שהביטוי "אין שמחה אלא בבשר ויין" מופיע בהקשרים של שמחה בשלושת הרגלים. למה דווקא בפורים נקטה הגמרא לשון גוזמא? כי באמת היה פה נס אדיר, וצריך לשמוח על זה. למה בפסח שותים ארבע כוסות? כי באמת היה פה נס אדיר.

יש לך היכרות אישית עם אחשוורוש? איך אתה יודע שהוא היה שיכור כל הזמן? אחשוורוש היה גאון בצורה בלתי רגילה, הוא סובב את כל 127 המדינות שתחת שלטונו כדי שיעשו בדיוק מה שהוא רוצה. כשהוא שולח שליחים לבקש נערה בתולה שתהיה המלכה, הוא מזמין נשים מכל העולם- כל עם יכול לזכות להיות מקורב למלכות, לכולם יש אינטרס להיות בשקט. ואז- הוא מורח אותם, נותן להם לחשוב שיש סיכוי. ובסוף- בוחר מלכה אלמונית, שאיש לא יודע מאיפה באה, וכל עם מייחס אותה לעצמו, וכולם מרגישים מקורבים למלכות. אחשוורוש היה איינשטיין של הדור.

אני לא רואה איפה העצב בפורים. אדרבה, בעקבות פורים עלתה קרנם של היהודים, ונמשכה בניית בית המקדש השני.

אם אתה רוצה לומר על ימינו, אז כל חג לכאורה 'נשאר' אותו דבר ושום דבר לא השתנה.

חוץ מזה, שאלכוהול זה מגעיל.

שלך יש היכרות רבת שנים עם אחשוורוש ;)

אחשוורוש אולי היה גאון, אבל גאון הפכפך, רודף נשים בצע ותאוות. לא סתם נמשלו בני פרס לדב אוכל בשר. בסדר, אז הוא לא היה שיכור, אבל הוא ודאי לא נהג בחוכמה, לשלוח פקידים כדי לקחת (בכוח) נערות מכל הממלכה ולפסול את בתוליהן של נערות רבות שכבודן יהא מחולל וישמשו כפילגשות נשכחות בארמונו של המלך - אולי בהתחלה אנשים הוקסמו מהאופציה לקרבה למלכות, אבל בסוף כבודן של כל כך הרבה בנות חולל, שלא בטוח שכולם שמחו מהקרבה אל המלך, (במיוחד אחרי שעמה של אסתר נודע). גם חז"ל הדגישו את כסילותו של אחשוורוש בעניין (מגילה יב ע"ב). 

כשאמרתי שכולם היו 'שיכורים' - הכוונה הייתה במובן המטאפורי..

אין הכוונה לומר ח"ו ששום דבר לא השתנה בפורים. אלא שעל פניו לא קרה שום דבר גאולי (אחד מהתירוצים של הגמ' לשאלה מדוע לא אומרים הלל הוא "עבדי אחשוורוש אנן" - נשארנו עבדים של אחשוורוש), ויותר מזה, קרנו של מרדכי ירדה בעולם התורה ("מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין"), ובניית ביהמ"ק לא נמשכה עד לימי מלכותו של דרייווש השני (ואחשוורוש עד סוף ימיו התנגד לבניין הבית - "עד חצי המלכות-דבר החוצץ ביני לבין המלכות").

ברור שקרו הרבה דברים טובים, ושהייתה זו אבן דרך בכיוון של תהליך חיובי. נס פורים הוא בהחלט נס מטורף, אבל להגיד שהוא נס של גאולה? על פניו זה קשה. בעומק זה ברור. נראה לי שאנחנו צריכים להיות אנשי עומק, אבל ביומיום, קשה לנו לראות את זה... אולי היין 'מכריח' אותנו להיות שמחים, ומתוך כך באים גם לבירור אמיתי של השמחה?

ואם אתה לא אוהב אלכוהול.. אז עם זה באמת אי אפשר להתווכח

בהחלט הוא היה תאוותן והתכניץ שלו התחילה להשתבש, אבל איפה כתוב שעמה של אסתר התגלה?

ולמה אתה סבור שלהיות פילגש בארמון המלכות זה כל כך נורא? מצבן של הנשים אז לא היה מזהיר ממילא, וכאחת מאלפי פילגשים שנקראת אל המלך פעם בכמה שנים זה חיים די טובים, אוכל על חשבון המלך, בית, יותר טוב כנראה מהחיים שלה כחקלאית בכפר נידח.

שמע, אפשר לומר שגם לא קרה שום דבר גאולי ביום העצמאות, ההר עודנו חרב והיהודים רק הולכים ומתדרדרים. גם היום ביבי מתנגד לבניין הבית, ואף על פי כן, זה שיפור עצום מהמצב שהיה לפני כן,פרעות תח ותט, פרעות קישינב, הקנטוניסטים, יתומי תימן, השואה- כל אלו היו נחלתנו מדורי דורות, ומדינת ישראל הביאה בשורה לעם ישראל, חידוש. יותר דמנו לא מופקר לכל דורש ללא שנוכל להגן על עצמנו, נוכל בהחלט לעמוד על נפשנו.

לכן אומרים הפוסקים שלא אומרים הלל בגלל שהמגילה היא הללה, ולא אומרים שאנחנו עדיין עבדי אחשוורוש. כי האמת היא שיש בהחלט מה לומר הלל.

היין דופק את המוח, אני לא מכיר אנשים ששתו כמה כוסיות והתחילו פתאום לחשוב מחשבות עמוקות כמה הנס אדיר. פשוט רצו חז"ל שנשמח, ובזמנם השתייה הייתה בעיקר יין. היו כמובן עוד סוגי שיכר, וגם חלב, אבל סתם ככה השתייה המשובחת הייתה יין. היום יש קולה, שאילו חז"ל היו מכירים אותה היו אומרים שאין שמחה אלא בבשר וקולה.

מה שמזכיר לי שבישיבת עוד יוסף חי סיפרו לי שכשהם היו בקבר יוסף הם היו מכינים עוף בקולה, וראוי להתבונן בזה, שאין שמחה אלא בעוף וקולה.

אלכוהול זה אכן גועל נפש...

אסתר אמרה את זה גם בגלל שהייתה עם אחשוורוש, הגויים מתייחסים לפילגש בצורה בזויה וכזונה לכל דבר מעניין, אולי הייתה מיועדת למלכות אבל התייחסו אליה בצורה נוראה, זה מופיע בכמה מקומות בגמרא, ובמגילה שרוצים להביא את ושתי ללא בגדים למרות שהיא מלכה,

לגבי אלכוהול זה טעם נרכש, וחוץ מזה יין יקר בדרך כלל טעים, הבעיה ביינות הזולים

הכי טעים לי ולא עושה לי כאב ראש

בניגוד לכל היינות האחרים שניסיתי

ולכן שותים יין כי בזכות זה ירדה ושתי מגדולתה ועלתה אסתר ובזכות זה נפל המן

כמו שכתבתי זה מופיע בכמה מקומות בחז"ל מה זה משתה של גויים כולל במסכת מגילה

כתוב להשתכר ביין,

אני לא יודע מה איתך, אני שאני שותה ב"ה יוצא לי חידושי תורה גדולים ויש לי שמחת פורים הרבה יותר עצומה, וכן הסביבה אוהבת שאני שותה כי אני יותר עדין ושמח וכו'...

ברור שמי שיחטא בגלל שכירות שיעשה כמו שכתוב ברמא שעשתה יותר מהרגלו

חידושי תורה גדולים? חידושי שיכורים.

כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי

יש אנשים מופנמים או עצובים שלא קל להם לפתוח בדברי תורה קולחים ויין יכול בהחלט לעזור

לא ברמה של שיכור כלוט אלא ברמה נחמדה וחביבה

ואני מתאר לעצמי שהחידושים מוכנים כבר מבעוד מועד

זה שאתה לא אוהב אלכוהול לא אומר שצריך להשליך את זה על כל ההלכה והמדרש ופשטם של דברים ולסובב הכל כך שיתאים לתיאוריה הזאת

סליחה @נשוי שמח 

מסכים. דמיינתי שיכור, אני חוזר בי.

ודאי שלא צריך, אבל גם לא צריך לפרש כל דבר כפשוטו, במיוחד כשהוא גוזמא.

אני כותב אותם ואחכ רואה ומראה לרבנים ומשבחים את זה,

עיין ברב קוק שכתב שזה אחת הסיבות לשתייה בפורים

סליחה שזילזלתי.

זה מסתדר לדעתי בעיקר אם הולכים לפי הרמ"א, שצריך לשתות רק יותר מלימודו.

דווקא מצה וסוכה פחות פשוטים לי, עם ישראל אכל מצות כי הקב"ה ציווה את אבותינו להכין מצות. בגמרא יש מחלוקת לגבי הטעם למצוות סוכה וגם שם זה קצת תמוה לי.

כמו כן, לפי הגמרא (ע"פ רש"י) במגילה מרדכי היה המוזג במשתה של אחשוורוש שעם ישראל שתה בו יין.

כשם שנעשה הנס ביין, של הריגת ושתי, 2 משתה היין עם אסתר, ומפלת המן על ידי היין, ומשמע שהיה שכירות, לכן ציוו אותנו להשתכר עד דלא ידע לזכר אותו הנס ושנדע איך נעשה הנס

וכן רשי על הגמרא הזו מפרש את מילת לבסומי, להשתכר ביין.

כל דבר בעולם כולל הסיטרא אחרא חייה מניצוץ אלוקי שבה,

לכן בשביל להפיל את הסיטרא אחרא לחלוטין צריך להוציא את הניצוץ האלוקי הזה שבה ולתקן אותו,

אך אם היה אומר ברוך המן שהוא לא שיכור אז יצא שמברך את החלק הרע שבהמן, לכן שהוא שותה ומתבלבל אומר ברוך המן משיכרות הוא מוציא ע"י כך את החלק האלוקי שבו, ואז נעשה התיקון...

הבן יהודיע הסביר, שהוא יתבלבל בין נס מפלת המן לנס העלאת מרדכי לגדולה, שיגיע למצב שהוא אומר שבזכות המן נעשה לנו נס כל כך גדול, ומפלת המן יותר גדולה מהעלאת מרדכי לגדולה, ובאמת העלאת מרדכי יותר גדולה ממפלת המן.

יש עוד הסברים, זה בקיצור,

ד"א אני זכיתי בעבר להגיע לשתי השיטות האלו 

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!

וממליץ גם על הספר של ליקוטים של תורות ברסלב על פורים

סתם, קראתי את הספר הזה הרבה פעמים ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש. מחפשת ספר שהוא יותר בגדר ספר לימוד...

תודה!

וספר יונה, אז אשמח לשמוע את שם הרב שכתב.

באמת סדרה טובה.

אם יש עוד כאלה אז גם אשמח לשמוע עליהן.

שנה שעברה. מן הסתם אלו אותם עקרונות, אבל בדרך כלל בכל מהדורה חדשה יש יותר דיוקים..
 

יש גם שני שיעורים שהרב גיא אלאלוף העביר שנה שעברה

זה אמנם רק חוברת כזה

אבל אני מאוד אהבתי

כל שנה משתדלת תקרא לפני פורים