כתוב שעשו משתה ויום טוב בזמן הנס המקורי

בדרך הפשט זה כנראה בנוי על הפסוק "תערוך לפני שולחן נגד צוררי, דשנת בשמן ראשי כוסי רוויה"

או העניין של זכירת מעשה עמלק בהתבסס על הדרשה "זכרהו על היין" (מה הקשר בין יין לזכירה? שאלה בפני עצמה)

ומכאן העניין לשתות לרוויה

בדרך הרמז זה תיקון למשתה היין של אחשוורוש

השפת אמת אומר שזה מקביל ל"אבוא אל המלך אשר לא כדת" שזאת מהות פורים

אבל "מה קשור" (כמובן, שואל בענווה, זה רק לצורך השאלה) עד דלא ידע? איך זה עולה מסיפור המגילה?

צריך להשתכר. כי עם כל הישועה המופלאה, לא קל לחגוג חג על זה שעמ"י אמנם ניצל, אבל עדיין חי בגלות, ובפרט שהיה יכול לעלות לא"י שם יש בית מקדש עומד על תילו (ויש חולקים) אבל לא רצה.. (וזה שמרדכי ושאר החכמים לא עלו היה בטח בגלל שרצו לשמור רוחנית על העם).

ולמה באמת חוגגים כ"כ? כי זה מראה את עומק החיבור של ה' אלינו, אפילו יותר מאשר בחגים אחרים. או יותר נכון- החיבור המיוחד שראינו בחגים האחרים מתבטא בפועל בהצלה שבגללה חוגגים את פורים.

חז"ל דיברו בלשון גוזמא. כוונתם הייתה שיש לשמוח, ואין שמחה אלא בבשר ויין. באמת? אדם לא יכול לשמוח שנולד לו בן? בוודאי שכן. אלא, שבשר ויין זה דברים משמחים. לכן אמרו חז"ל שצריך לשתות.

לא שרק מתוך שכרות יהיו שמחים, אלא שיעשו דברים כיפיים, יאכלו דברים טעימים, שיחגגו וישמחו.

לפני שנתיים קראתי מאמר נפלא ביותר של הנתיבות שלום על פורים, שזה סייעתא דשמיא מופלאה ביותר שליטבאק כמוני פתח מאמר חסידי, קרא את כולו, וגם נהנה, שבמאמר הוא אומר שבעצם 'לבסומי בפוריא' לא להתבסם מיין, להתבסם מפורים! להיות שמחים מעצם הפורים ושיכורים משמחת הפורים ולא מיין! קיבלתי את דבריו, לא שתיתי טיפת אלכוהול, הלכתי לחלק משלוחי מנות לר"מים שלי, שהיו בטוחים שאני שיכור כלוט, ואצל אחד מהם שתיתי כמה לגימות וויסקי וזה היה כל האלכוהול ששתיתי באותו פורים.

שחזל התבטאו דווקא בפורים בלשון גוזמאית כזו?

לפי מה שאתה טוען, היו צריכים לומר זאת על כל חג, ובמיוחד חגים מן התורה שבהם שייכת שמחה מדאורייתא ("ושמחת בחגך" וכו')

ניתן גם להסביר שבפורים נצרכת ההדגשה הזו, "עד לא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", כדי להדגיש שהיה פה נס, ולא רק צירוף מקרים וטבעי ומלך הפכפך שאוהב את אשתו, אלא כולם היו כמו 'שיכורים' (ואחשוורוש היה באמת שיכור רוב הזמן ), וצירוף המקרים האמיתי, הנסתר, נעשה בידי הקב"ה (כמו שיכור שהוא נשלט על ידי אחרים וחושב שהוא עצמו שולט במצב... זכור לי שכשהייתי ילדון הייתי באיזה מקום בפורים וראיתי שני אנשים גוררים מישהו חצי רדום שצועק להם מתוך ערפול מוחלט "אני לא שיכור! אני לא שיכור!")

וגם כמו שהזכיר "נוגע, לא נוגע" - פורים הוא חג די עצוב. הכל נשאר כמו שהיה לפני כן, לכאורה לא הייתה התרוממות, וצריכים להשתכר כדי לא לשים לב לזה ולשמוח באמת בנס שעשה עימנו הקב"ה... אם כך זה אולי כן ביטוי מעט גוזמאי של חזל, אך בהחלט יש בו מסר ספציפי לחג הפורים.

מי שהיה חי בתקופת מלחמת ששת הימים יוכל להזדהות עם זה, שהיו בטוחים שכבר זהו, עומדים להימחק, ופתאום נש ופלא הכל השתנה.

חוץ מזה, שהביטוי "אין שמחה אלא בבשר ויין" מופיע בהקשרים של שמחה בשלושת הרגלים. למה דווקא בפורים נקטה הגמרא לשון גוזמא? כי באמת היה פה נס אדיר, וצריך לשמוח על זה. למה בפסח שותים ארבע כוסות? כי באמת היה פה נס אדיר.

יש לך היכרות אישית עם אחשוורוש? איך אתה יודע שהוא היה שיכור כל הזמן? אחשוורוש היה גאון בצורה בלתי רגילה, הוא סובב את כל 127 המדינות שתחת שלטונו כדי שיעשו בדיוק מה שהוא רוצה. כשהוא שולח שליחים לבקש נערה בתולה שתהיה המלכה, הוא מזמין נשים מכל העולם- כל עם יכול לזכות להיות מקורב למלכות, לכולם יש אינטרס להיות בשקט. ואז- הוא מורח אותם, נותן להם לחשוב שיש סיכוי. ובסוף- בוחר מלכה אלמונית, שאיש לא יודע מאיפה באה, וכל עם מייחס אותה לעצמו, וכולם מרגישים מקורבים למלכות. אחשוורוש היה איינשטיין של הדור.

אני לא רואה איפה העצב בפורים. אדרבה, בעקבות פורים עלתה קרנם של היהודים, ונמשכה בניית בית המקדש השני.

אם אתה רוצה לומר על ימינו, אז כל חג לכאורה 'נשאר' אותו דבר ושום דבר לא השתנה.

חוץ מזה, שאלכוהול זה מגעיל.

שלך יש היכרות רבת שנים עם אחשוורוש ;)

אחשוורוש אולי היה גאון, אבל גאון הפכפך, רודף נשים בצע ותאוות. לא סתם נמשלו בני פרס לדב אוכל בשר. בסדר, אז הוא לא היה שיכור, אבל הוא ודאי לא נהג בחוכמה, לשלוח פקידים כדי לקחת (בכוח) נערות מכל הממלכה ולפסול את בתוליהן של נערות רבות שכבודן יהא מחולל וישמשו כפילגשות נשכחות בארמונו של המלך - אולי בהתחלה אנשים הוקסמו מהאופציה לקרבה למלכות, אבל בסוף כבודן של כל כך הרבה בנות חולל, שלא בטוח שכולם שמחו מהקרבה אל המלך, (במיוחד אחרי שעמה של אסתר נודע). גם חז"ל הדגישו את כסילותו של אחשוורוש בעניין (מגילה יב ע"ב). 

כשאמרתי שכולם היו 'שיכורים' - הכוונה הייתה במובן המטאפורי..

אין הכוונה לומר ח"ו ששום דבר לא השתנה בפורים. אלא שעל פניו לא קרה שום דבר גאולי (אחד מהתירוצים של הגמ' לשאלה מדוע לא אומרים הלל הוא "עבדי אחשוורוש אנן" - נשארנו עבדים של אחשוורוש), ויותר מזה, קרנו של מרדכי ירדה בעולם התורה ("מלמד שפרשו ממנו מקצת סנהדרין"), ובניית ביהמ"ק לא נמשכה עד לימי מלכותו של דרייווש השני (ואחשוורוש עד סוף ימיו התנגד לבניין הבית - "עד חצי המלכות-דבר החוצץ ביני לבין המלכות").

ברור שקרו הרבה דברים טובים, ושהייתה זו אבן דרך בכיוון של תהליך חיובי. נס פורים הוא בהחלט נס מטורף, אבל להגיד שהוא נס של גאולה? על פניו זה קשה. בעומק זה ברור. נראה לי שאנחנו צריכים להיות אנשי עומק, אבל ביומיום, קשה לנו לראות את זה... אולי היין 'מכריח' אותנו להיות שמחים, ומתוך כך באים גם לבירור אמיתי של השמחה?

ואם אתה לא אוהב אלכוהול.. אז עם זה באמת אי אפשר להתווכח

בהחלט הוא היה תאוותן והתכניץ שלו התחילה להשתבש, אבל איפה כתוב שעמה של אסתר התגלה?

ולמה אתה סבור שלהיות פילגש בארמון המלכות זה כל כך נורא? מצבן של הנשים אז לא היה מזהיר ממילא, וכאחת מאלפי פילגשים שנקראת אל המלך פעם בכמה שנים זה חיים די טובים, אוכל על חשבון המלך, בית, יותר טוב כנראה מהחיים שלה כחקלאית בכפר נידח.

שמע, אפשר לומר שגם לא קרה שום דבר גאולי ביום העצמאות, ההר עודנו חרב והיהודים רק הולכים ומתדרדרים. גם היום ביבי מתנגד לבניין הבית, ואף על פי כן, זה שיפור עצום מהמצב שהיה לפני כן,פרעות תח ותט, פרעות קישינב, הקנטוניסטים, יתומי תימן, השואה- כל אלו היו נחלתנו מדורי דורות, ומדינת ישראל הביאה בשורה לעם ישראל, חידוש. יותר דמנו לא מופקר לכל דורש ללא שנוכל להגן על עצמנו, נוכל בהחלט לעמוד על נפשנו.

לכן אומרים הפוסקים שלא אומרים הלל בגלל שהמגילה היא הללה, ולא אומרים שאנחנו עדיין עבדי אחשוורוש. כי האמת היא שיש בהחלט מה לומר הלל.

היין דופק את המוח, אני לא מכיר אנשים ששתו כמה כוסיות והתחילו פתאום לחשוב מחשבות עמוקות כמה הנס אדיר. פשוט רצו חז"ל שנשמח, ובזמנם השתייה הייתה בעיקר יין. היו כמובן עוד סוגי שיכר, וגם חלב, אבל סתם ככה השתייה המשובחת הייתה יין. היום יש קולה, שאילו חז"ל היו מכירים אותה היו אומרים שאין שמחה אלא בבשר וקולה.

מה שמזכיר לי שבישיבת עוד יוסף חי סיפרו לי שכשהם היו בקבר יוסף הם היו מכינים עוף בקולה, וראוי להתבונן בזה, שאין שמחה אלא בעוף וקולה.

אלכוהול זה אכן גועל נפש...

אסתר אמרה את זה גם בגלל שהייתה עם אחשוורוש, הגויים מתייחסים לפילגש בצורה בזויה וכזונה לכל דבר מעניין, אולי הייתה מיועדת למלכות אבל התייחסו אליה בצורה נוראה, זה מופיע בכמה מקומות בגמרא, ובמגילה שרוצים להביא את ושתי ללא בגדים למרות שהיא מלכה,

לגבי אלכוהול זה טעם נרכש, וחוץ מזה יין יקר בדרך כלל טעים, הבעיה ביינות הזולים

הכי טעים לי ולא עושה לי כאב ראש

בניגוד לכל היינות האחרים שניסיתי

ולכן שותים יין כי בזכות זה ירדה ושתי מגדולתה ועלתה אסתר ובזכות זה נפל המן

כמו שכתבתי זה מופיע בכמה מקומות בחז"ל מה זה משתה של גויים כולל במסכת מגילה

כתוב להשתכר ביין,

אני לא יודע מה איתך, אני שאני שותה ב"ה יוצא לי חידושי תורה גדולים ויש לי שמחת פורים הרבה יותר עצומה, וכן הסביבה אוהבת שאני שותה כי אני יותר עדין ושמח וכו'...

ברור שמי שיחטא בגלל שכירות שיעשה כמו שכתוב ברמא שעשתה יותר מהרגלו

חידושי תורה גדולים? חידושי שיכורים.

כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילאי דעתאי

יש אנשים מופנמים או עצובים שלא קל להם לפתוח בדברי תורה קולחים ויין יכול בהחלט לעזור

לא ברמה של שיכור כלוט אלא ברמה נחמדה וחביבה

ואני מתאר לעצמי שהחידושים מוכנים כבר מבעוד מועד

זה שאתה לא אוהב אלכוהול לא אומר שצריך להשליך את זה על כל ההלכה והמדרש ופשטם של דברים ולסובב הכל כך שיתאים לתיאוריה הזאת

סליחה @נשוי שמח 

מסכים. דמיינתי שיכור, אני חוזר בי.

ודאי שלא צריך, אבל גם לא צריך לפרש כל דבר כפשוטו, במיוחד כשהוא גוזמא.

אני כותב אותם ואחכ רואה ומראה לרבנים ומשבחים את זה,

עיין ברב קוק שכתב שזה אחת הסיבות לשתייה בפורים

סליחה שזילזלתי.

זה מסתדר לדעתי בעיקר אם הולכים לפי הרמ"א, שצריך לשתות רק יותר מלימודו.

דווקא מצה וסוכה פחות פשוטים לי, עם ישראל אכל מצות כי הקב"ה ציווה את אבותינו להכין מצות. בגמרא יש מחלוקת לגבי הטעם למצוות סוכה וגם שם זה קצת תמוה לי.

כמו כן, לפי הגמרא (ע"פ רש"י) במגילה מרדכי היה המוזג במשתה של אחשוורוש שעם ישראל שתה בו יין.

כשם שנעשה הנס ביין, של הריגת ושתי, 2 משתה היין עם אסתר, ומפלת המן על ידי היין, ומשמע שהיה שכירות, לכן ציוו אותנו להשתכר עד דלא ידע לזכר אותו הנס ושנדע איך נעשה הנס

וכן רשי על הגמרא הזו מפרש את מילת לבסומי, להשתכר ביין.

כל דבר בעולם כולל הסיטרא אחרא חייה מניצוץ אלוקי שבה,

לכן בשביל להפיל את הסיטרא אחרא לחלוטין צריך להוציא את הניצוץ האלוקי הזה שבה ולתקן אותו,

אך אם היה אומר ברוך המן שהוא לא שיכור אז יצא שמברך את החלק הרע שבהמן, לכן שהוא שותה ומתבלבל אומר ברוך המן משיכרות הוא מוציא ע"י כך את החלק האלוקי שבו, ואז נעשה התיקון...

הבן יהודיע הסביר, שהוא יתבלבל בין נס מפלת המן לנס העלאת מרדכי לגדולה, שיגיע למצב שהוא אומר שבזכות המן נעשה לנו נס כל כך גדול, ומפלת המן יותר גדולה מהעלאת מרדכי לגדולה, ובאמת העלאת מרדכי יותר גדולה ממפלת המן.

יש עוד הסברים, זה בקיצור,

ד"א אני זכיתי בעבר להגיע לשתי השיטות האלו 

עצם הצבעת נשים בבחירות, דווקא הרב קוק התנגד לזה (כמו שגם התנגד לבית יעקב).

לתשומת לב, אלו שמנסים להשתמש בו בטענות שצריך "להתקדם" ולהתאים את ההלכה...

שמשפיעה באופן ישיר על כוחה של המפלגה.

ולכן הגיוני לסבור שבאופן עקרוני ראוי שלא לתת לאישה עסק בציבוריות, ומשום עת לעשות לה' כן לקרוא לנשים להצביע

אבל חברות בכנסת ובממשלה היא קצת שונה

זה כן יכול להשפיע על הפופולריות של המפלגה בקרב ליברלים יותר, ופה נכנסת הסוגיה התורנית

אולי @הסטורי או @אריאל יוסף ידעו

(אני רק יודע שהרב עוזיאל והרב ישראלי והרב הרצוג והרב חיים דוד הלוי ועוד התירו הלכתית בספרים שלהם. כמו כן - ראיתי שבמפדל היו טובה סנדרהאי, שרה שטרן-קטן, וגילה פינקלשטיין וכמובן איילת שקד, אורית סטרוק ועידית סילמן)

הרב אבינר לחוטובלי: אם ממילא יש ח"כיות, עדיף לבחור בטובות ביותר - כיפה

(אני חושב שהיה זכור לי משהו כזה במעורפל)

בזמן המנדט הבריטי, כבר בשנת תרפ"א.

חשוב לציין ברקע, שכל המושגים של בחירה דמוקרטית היו יחסית חדשים בעולם וברוב מוחלט של המדינות שכן היו דמוקרטיות - לא היתה זכות הצבעה לנשים (לדוגמא: בשוויץ זכות ההצבעה לנשים ניתנה רק בתש"ל!).

הועברת לדף אחר

בציבור הדתי/חרדי (מושג זהה במונחים של אז) עלתה התנגדות חריפה כפולה - גם שזה אסור תורנית הלכתית/השקפתית וגם שזה פשוט 'נישט שייעך' (=לא שייך) נשים חרדיות (סטייל 'בתי האונגרין' מאה שנה אחורה) - פשוט לא ילכו להצביע ולא יבינו מה רוצים מהן.

רמת הניכור היתה כזאת שרבים מהציבור הדתי האמינו, שגם מפלגות הפועלים לא באמת חושבות שנשים צריכות להצביע, אלא זה בסה"כ דרך להכפיל כח - כי הפועלות ילכו להצביע והדתיות לא...

השלטונות הבריטיים (שגם אצלהם עברו באותן שנים תהליך של נתינת זכות הצבעה לנשים) הכריעו שאמנם תינתן זכות הצבעה לנשים, אך במשפחות שמרניות הבעל יוכל להצביע גם בשביל אשתו. (כן, היום זה נשמע הזוי).

נוצר פולמוס בין רבנים 'מקלים' שטענו שאפשר להתיר, לבין 'מחמירים' שטענו לאיסור גמור. הרב קוק תמך עקרונית בעמדת המתנגדים להשתתפות נשים בבחירות, אבל הקפיד לא לפסוק שזה אסור, אלא רק שזה לא מתאים לאורחות היהדות והצניעות, אה וגם אם נשים יתערבו בענייני ציבור, זה עלול ליצור בעיות בשלום בית.

אגב, הפולמוס הזה היה אחד מכמה עניינים (יחד עם הקמת הרבנות הררשית), שדחף את 'העדה החרדית' לדרוש מהבריטים להכיר בציבור שלהם כ'עדה דתית נפרגת' ולא כחלק מ'הישוב המאורגן' שקיבל סוג של סמכויות אוטנומיות מהשלטון הבריטי כלפי היהודים.

היה ויכוחים סביב חברות כנסת דתיות כמו סביב מזכ"ליות ליישובים?

אבל חידשת לי ששנים קודם היו שתי ח"כיות.

לגבי עצם ההצבעה המציאות ניצחה. ברגע שיש זכות הצבעה, אם נשים לא תצבענה, מפסידים חצי מהכח.

גולדה מאיר היתה בשלב מסויים מועמדת לראשות עריית תל אביב, ולטענתה היא לא נבחרה כי החרדים התנגדו (כידוע, היו בתל אביב אדמו"רים וחסידיהם בהמונים).

אכן כפי שציינו כאן, הרב ישראלי הסביר שמינוי לזמן, שלא קבוע ובוודאי שלא עובר בירושה - אינו מוגדר 'שררה' וממילא מותר שיהיו נשים (וגויים).

גם פה מדובר על אופן שבו התפקיד עובר בירושה?

"ולא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם"

אם אתה רוצה, הרב ישראלי כאן: עמוד הימיני פרק יב אות ח

וסיכום טוב של דעות המתירים ונימוקיהם כאן:

נשים בתפקידים ציבוריים - הרב חיים נבון

"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו" (משנה שביעית י' ט')

פרשת השבוע, פרשת ראה, עוסקת בין היתר במצוות שמיטת כספים. לפי מצווה זאת בסוף כל שנה שביעית שומט יהודי את כל חובותיו. לכאורה במצב זה לא ינתנו הלוואות והכלכלה תשותק, לאנשים לא יהיה כל רצון להלוות ביודעם שהכסף שלהם יילך לטמיון. פתחתי בציטוט: המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו. שכן יש לו חשיבות רבה בהבנת המצווה. לכאורה יגיד אדם בן זמננו אז רוח חכמים נוחה הימנו, האם בגלל זה אחזיר חוב שאני פטור מלהחזירו? אולם יש להבין שלמשמעות רוח חכמים היתה בתקופות קדומות משמעות שונה מזו שאנו חשים כלפי רוח חכמים היום.

היום ובצדק איננו סומכים על אף איש גדול בעיניים עצומות, לא על ראש הממשלה , לא על הנשיא, לא על חברי הכנסת והשרים, לא על מערכת המשפט, לא על ראשי הצבא, לא על אנשי הרוח והפרופסורים ואפילו לא על הרבנים והמקובלים למיניהם. כולנו חשים שהם נגועים באינטרסים. בזמנים עברו עדיין הייתה בעם ישראל תחושה שרוב הגדולים עניינם טובת הציבור ולא טובתם הם, התחושה הייתה שהם באמת היו חכמים.

כאשר אומרים שהמחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו פירוש הדבר בתקופות קדומות היה שטוב לו לאדם שיחזיר את חובו מאשר שלא יחזיר למרות שפטור הוא מכך. הכיצד? ברגע שרוח חכמים נוחה הימנו האדם הוא בחזקת אדם ישר וכדאי לעשות עמו עסקים. המצב היום הוא שאנשי עסקים גדולים נמנעים מתשלום חובם בטענה שמערכת המשפט מתירה להם לעשות כן. לא הכל שפיט, יש טוב ורע ואדם הגון יכול לקלוט זאת. אדם הגון לא יסכים שאיש נוכל ששתיים מקבוצות הכדורגל בהן החזיק פשטו רגל יחזיק גם בקבוצת כדורגל שלישית. אם הייתה הנהגה ראויה למדינה אנשי עסקים שלא משלמים את חובם היו מנודים, לא הייתה להם אפשרות להופיע בקהל ובוודאי לא לקבל כבוד מלכים.

המטרה במצוות שמיטת כספים הייתה לאפשר לאביונים שבאמת לא יכלו להחזיר את חובותיהם לפתוח דף חדש ולא לחיות כחייבים כל חייהם. המטרה לא הייתה לאפשר לאדם שיכול היה להחזיר את חובו להימנע מכך. אולם אנשים מצאו "חכמים" שאמרו להם שהכל שפיט ואם התורה מתירה להם שלא להחזיר את חובם הם יכולים שלא להחזירו. בשל מצב זה תיקן הלל את הפרוזבול שלמעשה ביטל את מצוות שמיטת כספים.

מהמהדורות הישנות)

באיזה איזור בארץ אתה מחפש?

הלכות שבת, מתוך הספר שמירת שבת כהלכתה בהוצאה החדשה (הבנתי שהספר בהוצאה החדשה כולל בתוכו חלקים א-ב ויש נספח- חלק ג, או שמראי-המקומות וההערות מפורטים יותר, בשונה מהמהדורה הישנה)

ההוצאה החדשה (כלומר מהדורה שלישית) היא רק חלק א' של המהדורה השניה+ הטמעה של הערות ונספחים שהרב נויבירט הוציא בקונטרס נפרד כמה שנים אחרי המהדורה השניה.

את חלק ב' (במהדורה הזאת) הרב נויבירט זצ"ל לא הספיק להוציא בחייו. לאחרונה שמעתי שהוא כן התחיל לעבוד עליה ויש מי שעמלים לסיים, אבל ככל הידוע לי עדיין לא יצא לאור.

לא יודע אם מישהו עובד עליו היום.

לערוך ולהוציא אותה.

למי שמכיר את הסיפור עם שש"כ הראשונה. ביררתי פעם (בכובעי כאוצר החכמה) ומסתבר שהמו"ל (והיום יורשיו) לא מרשים להשתמש בשום עותק שלה לצורך שום שימוש, מאימת הצנזורה הפנימית של העולם החרדי.

את השינויים בחלק א' עשה הרב המחבר זצ"ל, לנוכח הביקורת בתוך הציבור.

צריך להיות חצוף מאד מאד, ולהיות בז לזכר הרב המחבר, כדי לשנות ממש.

אמנם, אנו מכירים תופעות של השמטות (צינזורים), כגון באם הבנים שמחה בהוצאת המשפחה ובדברי החפ"ק בעניין יישוב הארץ, אבל לשנות ממש לא מכיר שהעזו.

עיקר העבודה למהדורה החדשה היא פרויקט המפתחות ועריכה גרפית, ללא התערבות בתוכן.

נקווה שלא יחצו גבולות...

יש הבדלי ניסוח, אין כמעט יותר חומרות. כל מה שכתוב במהדורה הראשונה ב'למעלה', מובלע במהדורה השניה והשלישית בהערות.

(חוץ מקולט שמש, שאכן הרב אוירבאך לא הסכים לקולא וגם המציאות השתנתה לחומרא)

בין כך - כמעט כל הלכות מלאכות שבת, כבר נמצאות בכרך א'. כרך ב' זה דיני הדלקת נרות, קידוש, סעודה, תפילות וכד', ממילא יש שם פחות עניין לחומרות/קולות.

אבל אם פסיכולוגית זה עושה לך טוב, אז מומלץ (כותב ברצינות)

זה עובד יפה. פחות בגלל האמונה באדמו"ר שלהם זצ"ל ויותר בגלל המבנה של השיטה שלהם שהופך את זה לעובד פחות או יותר בדרך הטבע.

הדבר הבסיסי שהם עושים זה לכתוב מכתב. אנחנו יודעים ממקומות אחרים שעצם זה שכותבים מכתב ומסדרים לעצמנו בראש את הבעיה זה לבד מספיק הרבה פעמים כדי לפתור אותה באמצעים של השכל.

הרבי דרש בקול (שלא לומר צעק) שלא להימנע מלהצביע מהבחירות

ושזאת החובה הבסיסית של כל אחד

למי? הוא לא אמר

נראה שהציונות הדתית יותר דומה בערכים לרבי מאשר החרדים

אין צורך לחפש תשובות על דברים שהרבי דיבר וביקש עליהם במפורש, ספרים על גבי ספרים, שחור על גבי לבן, ועדיין מחפשים תשובות בכוכבים.

חוץ מזה שאגרות קודש זה מושג של חסידים שוטים, הרבי מעולם לא אמר לחפש שם תשובות או לחפש שם ניסים.

הרבי רק ביקש לאגד בספר אחד תשובות שונות בנושאים שונים, שמי שירצה יוכל להיכנס לראות את דעתו.

חיפוש תשובות בספרי קודש זה מושג קדום, יהודים היו פותחים בתנך או בתהילים עם בקשות וחיפוש כיוון.

חסידים אימצו את זה בלי קשר להוראת הרבי, למי שזה עובד, שיהנה.

… לא להכנס לפוליטיקה?

לא להיכנס לפוליטיקה

זאת אומרת לא להקים מפלגה

מהסיבה שאחת העקרונות שלו היא הקמת חזית דתית מאוחדת ובריבוי מפלגות מאבדים קולות

וכנראה גם כדי למנוע מחלוקות בתוך חבד

אבל להצביע מאז ומתמיד הוא ממש דרש מכולם

אם זה מעניין אותך יש ספרים עם הדעות של הרבי על הפוליטיקה הישראלית ודברים שהוא פעל ודיבר עם ראשי ממשלות לאורך כל תקופתו

היו לו דעות נחרצות מאוד וציוניות מאוד גם בנוגע להתנחלויות והחזרת שטחים וגם בנוגע למדיניות לחימה ובכלל.

זה אחד הנושאים היחדים שהרבי היה הכי הכי נחרץ לגביהם, צעק ואפילו בכה.

שאני מניחה שהרבה דתיים לאומיים יפתעו לשמוע.

אמנם חבד נחשבת ל"אנטיציונית" כי לפני קום המדינה האדמו"רים לקחו חלק עם הדעה האורתודוקסית

אבל הרבי מפריד לגמרי בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה.

א. הרבי כתב במכתבים לאנשים מפורשות להצביע.

ב. זה בכלל לא בסתירה לעמדתו האנטי ציונית

ג. הרבי דיבר מספר פעמים על הסדר של אגרות קודש. דיבר במפורש על כתיבה במכתב. והכנסה לדפי ספר. וגם שפותחים ורואים מה התשובה. איך שעושים היום לא הגיע ממנו ממש. אבל לפועל הדברים עובדים

כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

בקישור ששלחת לגמרי כתוב שזה מנהג חסידים

הרבי מעולם לא הבטיח שיקבלו תשובות בדרך נס דרך אגרות הקודש.

הוא ביקש לכתוב לו פדיון נפש, זה עניין שונה לגמרי

כמו דו"ח שכל חסיד כותב לו על ענינו והתקדמות שלו.

בשנות חייו הוא ענה פיזית לכל מכתב ולאחר הסתלקותו חסידים אימצו מנהגים שונים.

גם אם הוא אמר שימצא דרכים לענות (הוא אמר זאת לפני הסתלקותו) הוא מעולם לא אמר על אגרות הקודש

והרבי מעולם לא דיבר על להכניס דפים לתוך ספר ולצפות לתשובה

תשלח את הקישור ששלחת בעצמך

הוא סותר את כל מה שאמרת

.. בין לפני או בין אחרי קום המדינה. הרבי היה נגד החזרת שטחים שבהשגחה עליונה נכבשו על ידינו כולל שטחים שלא כלולים בגבולות ארץ ישראל. הוא מאוד כעס על בגין והליכוד על החזרת סיני. בתרגיל המסריח אכן הוא חשש שהולכים להחזיר עוד שטחים ולכן הורה לאנשיו בכנסת לטרפד את הצעד. מכוון שבעקבות המשך ממשלתו של שמיר באה עלינו צרת האינטיפדה, צרת הטילים של סדאם שבעקבותיה נולד הרעיון של מלחמת טילים בראשם של אוייבנו הוא כנראה הבין שמעורבות של חסידיו בפוליטיקה לבחור ולהיבחר זה לא היעוד האמיתי של התנועה.

...סיעתא דשמייא לאחר קום המדינה הוא הפריד לגמרי "בין הדעה לפני קום המדינה לבין הדעה של חבד אחרי קום המדינה."

ברגע שעשו הסכם שלום עם מצרים והחזירו את סיני הוא הבין שזה תחילת הירידה במסלול תלול שהביא אותנו עד הלום.

הרבי שליט"א אומר להצביע למפלגה שהכי מקדמת את תורת ישראל עם ישראל וארץ ישראל, כמדומני שזה הביטוי המדויק, ויש מחלוקת בחבד האם ג' או המפדל-הציונות הדתית, בן גביר וכו' בבחירות הקרובות מפלגת 'הקהל' רצה ואפשר לומר הרבה שיש להם הרבה מהמאפיינים האלו.

הרי יש מחלוקות בסיסיות כמו:

עליה להר הבית, אחדות העם מול שלמות הארץ, עניין הציונות מול שלוש השבועות ועוד.

עכשיו אני רואה שרשום המפלגה הכי חרדית, אבל תורף העניין הוא אותו דבר, לא משנה מה עושים כל יהודי צריך לקדם את הגאולה ובשביל זה צריך להצביע למי שהכי מקדם את השם, הרבי לא הכריע כי זה לא משנה בדיוק מי, כל אחד מתעסק במה שהוא יכול לקדם את הגאולה, אם זה בהר הבית או בישיבות, מי שבכללי אכפת לו ממה שהרבי רוצה אפשר לראות וללמוד איזה נושאים העסיקו אותו בחיים ועפ זה להכווין את עצמו גם למי להצביע.

אפשר להסתכל באריכות בחבדפדיה בערך בחירות (לא מצליח להעלות קישור).

שעצם ההצבעה לא הייתה קריטית.

יש סיפור על ר מענדל פוטרפעס נראה לי, שעשה מבצעים מחוץ לבחירות, ושאל שמאלני אחד האם הוא רוצה להניח תפילין, אז הוא אמר לו שאם הוא מצביע עכשיו למרץ הוא מניח ר מענדל לא התבלבל והלך להצביע למרץ כדי שהוא יניח תפילין, כי זו הייתה המפלגה שהכי קדמה את הגאולה, שעוד יהודי יניח תפילין.

יחי המלך!

…. לצערי רוב החבדניקים לא יעשו כדבר וימשיכו לתמוך במפלגות שעל מצחם חקוק החזרת שטחים ופילוג בעם ישראל.

הרב בפרוש לאחר התרגיל המסריח סלד מפוליטיקה ולא בכדי הוא לא חזר לאשר לאף מועמד חסדי להציג מועמדות לכנסת. לעניות דעתי גם לבחור זה כלול אם רוצים להיות עקביים.

אני עדין מנסה למצוא עדות לתמיכתו של הרבי במפלגות שמפרות את שלושת השבועות למשל או מפלגות שמעודדות עליה להר הבית.

ואל תחקור במופלא ממך. בטח שלא להציק לאנשים על מה הם מצביעים.

תעשה את מה שאתה צריך לעשות, ודייך.

היא לא המפלגה עם הזקנים הכי ארוכים ושנקראת בהגדרה מגזרית "חרדית”

חרדית היא מי ששמה את התורה בראש מעייניה (התורה ולא בהכרח לימוד התורה)

לדעת הרבי החזרת שטחים זה פיקוח נפש ממש, הוא עודד התישבות, המדיניות הצבאית הימנית שלו, היא פיקוח נפש ממש.

מפלגה 'חרדית' ככל שתהיה שדוחה פיקוח נפש בשביל לימוד התורה היא לא בהכרח חרדית

לא סתם המון מחבד ורבנים מסוימים הצביעו וימשיכו להצביע לציונות הדתית ולא ל-ג.

לכן הדגשתי שאין הבדל בין המפלגה שדואגת לתורה העם והארץ למפלגה הכי חרדית, צריך לשים לב שהרבי דאג מאד לארץ אבל לא על פני התורה והקדושה.

העיקר לקדם את הגאולה, השמירה על שלמות הארץ היא קריטית כביטחון לעם ישראל והצלת נפשות, ולא כאידאיל עליון.

וכמו שכתבתי בסיפור העיקר צריך להיות תמיד בראש! הדאגה להשם ולתורה ולעם ישראל! דבר ראשון גאולה ומשיח!

משיח נאו

יחי המלך!

גאולה גאולה!

… טוב מאוד למה הכוונה אז כדאי שתחשוב על תשובה רלבנטית. כי המעורבות של חסידי חבד במדינה הציונית ובכל העולם כולו עוד מימי מלחמת ששת הימים היא הדוגמא האמיתית לאהבת עם ישראל . מקרה התרגיל המסריח היה מקח טעות היחידי שיש לו השלכות שליליות עד היום.(הסכם לונדון עם המלך חוסן היה מביא אותנו למצב אחר לגמרי היום).

א. זה לא חוקי להצביע תמורת הבטחה ממישהו.

ב. איך הוא יכול להוכיח מה הוא הצביע.

ג. זה לא היה ליד הקלפי בכפר חבד, לכאורה. אז איך הרב פוטרפס - תושב כפר חב"ד - הצביע שם?

ד. אני לא מאמין שחסיד כלשהו יצביע למפלגה חילונית (ובוודאי לא אנטי-דתית) בתמורה לכל דבר שיהיה - לא משנה אם גשמי או רוחני.

בקיצור: הסיפור כנראה לא היה ולא נברא, ואפילו משל לא היה.

האגרות לא נועדו להחליף את הוראותיו המפורשות של הרבי.

וכפי שהזכירו לעיל - הרבי הורה, ביקש, התחנן, זעק וכו' שלא יילך לאיבוד אפילו קול אחד, אלא שכולם יצביעו "בלי טריקים ובלי שטיקים".

תצביע למה שנראה בעיניך "הכי פחות גרוע", אבל אל תימנע מהצבעה, אם איכפת לך מהרבי.

ראה לדוגמא בחבדפדיה כתיבה לרבי באמצעות האגרות קודש – חב"דפדיה

שמביאים (בציטוט השני בפיסקה זו) את דברי הרבי שמסייג את פתיחת הספרים ל"ענין שלא נתפרשה בתורה הוראה לעשות כך או כך".

הפרשנות של המכתבים באגרות קודש - היא מאוד סובייקטיבית.

וזו אחת הסיבות מדוע אין שום היגיון שזה יחליף את ההוראות המפורשות.

ה' יתברך שומע הכל תמיד.

ותבקש אם לעשות ככה או ככה ויאיר דרכך,

גם תשליך עליו תבטח בו שהוא מדריך אותך בדרך הנכונה.

לפעמים לא טוב לנו בגלל עוונותינו -

וזה עיקר התפילה שנזכה לחזור בתשובה שלימה.

… ולצערי זה עדין רלוונטי. יהודים שלוקחים באופן אובססיבי את מצוות ישוב ארץ ישראל וביודעין גורמים למחלוקת ושנאה (לא אצלי כי אני חושב שבעזרת השם הכל יסתדר) מעכבים את הגאולה ממש.

מצוות זה obvious. הנקודה היא לא להסתפק רק בהן. ומי שמתעלם מהן יורש גיהינום. פשוט מאוד, יהדות זה לא נצרות.

ועלינו רק להתפלל ולבקש.

חוץ לארץ = גלות

ארץ ישראל = גאולה

ואם יש בידיך לעשות? תעשה!

יש סגולה לעלות לארץ ישראל... לארוז מזוודה ולעלות!

עבר קציר כלה קיץ ואנחנו לא נושענו

היום לא.

לצערי? לשמחתי?

לב מי חכם ויבין...