אבל אני לא כזה מתבאסת על זה.

אין מה לעשות. זה חג שמתמקד בגברים.

אני כאמא גם ככה יש לי להיות עם הילדים. זה לא שאם הייתי במקום אחר הייתי שותה ועפה באויר.

אני גם לא מחפשת את זה.

ולגברים זה חשוב.

אז תפאדל. לא מצפה.

בפורים אני לא מצפה לכלום בשבילי.

זה חג שלו מבחינתי.

וזהו.

מהרגע ששיחררתי את זה, אין לי תסביך על זה.

אצל ההורים שלי באמת לא פורימי מספיק, אין שיכורים וגם אין לו חברים שם, אז ברור לי שלא נהיה שם.

אין מה לעשות.

וזה באמת מפריע גם להורים שלי, אבל חושבת שבעלי קודם.

זה שינוי בראש וזהו. אחריו הכל קל.

בהצלחה!!

עם כל הכבוד לגברים החמודים

יש כם קצת הכרת הטוב אפשר גם להנות בלי מניין גברים שיכורים עדלאידא

רוצה שיארגנו לך מסיבת רווקות לדוגמא,

בלי חברות שלך, עם תנאים?

יש נשים מבוגרות, שיושבות על הספה ומדברות דיבורים שמחים.

ויש אוכל טעים.

המוזיקה היא של הגיל שלהן ולא משהו שמוכר לך או מקפיץ אותך לרקוד.

עכשיו עופי באויר, תהני מכל רגע, תחווי את זה שזה הזמן שלך להנות ולהגיע לקצה. עד דלא ידע.

פחות. מלא פחות.

מלא מלא פחות.

ככה אני רואה את זה.

יש מצווה לגברים לשתות. לא לך.

ואני לא אומרת את זה בקטע דוסי. פשוט באמת מבינה שזה הרגע שלו.

כמו שמסיבת רווקות תהיה הרגע שלי.

ואם הוא יגיד לי שהוא יעשה לי מסיבה אבל כמו שציינתי פה לדוגמא,

או שיהיה אבל הוא לא ישמור על הילדים אז אני יהיה עם בייבי ועוד כמה,

וואלה פחות.

כשזה הרגע שלי זה שלי.

כשזה שלך זה שלך.

אין לי כאב על הויתור הזה.

זה תקין מבחינתי.

מבינה?

לדון מה ההגדרות של מצוות השתייה הזו, ועד כמה המצב היום חל בתוך הגדרים של המצווה או התרחב הרבה מעבר. 

אם מתאים לשחרר, אחלה.

אבל זה ממש לא חובה, ובעיניי גם לא מתבקש.

מי הרב שלכם?

לדוגמא הרב מרדכי אליהו היה שותה מיץ ענבים של תירוש, בלי אלכוהול בכלל והולך לישון חצי שעה כדי לקיים עד דלא ידע.

אני חושבת שכך גם קיים הרב סלמן מוצפי (אבא של הרב בן ציון מוצפי) ועוד הרבה רבנים של הדור הקודם 

גם אצלנו בעלי אוהב מאוד לשתות באירועים וחגים, יין ערק וכללל מה שאפשר אבל אפשר לדבר על גבולות בתוך הקושי הזה

היו פעמים שלא רציתי ללכת לחמותי בזמנים מסוימים והחלטתי כן ללכת אז סיכמנו שאחרי שעתיים יוצאים. או שהוא לא יפריז עם השתיה. 

לסכם משהו בינכם כדי שאת חא צהיי לבד באי נוחות הזאת וכדי שתוכלי כן להיות איתו אצל המשפחה שלו 

לא מבינה למה אני צריכה למחוק את עצמי בשביל זה.

גם קשה לי נורא עם אמא שלו עם העצבים שלה, זה עושה לי משו בגוף, בשבת האחרונה שהיינו שם זה גם קרה ופשוט יצאתי בחוץ לשעה לא יכולתי להיות שם

למה מה קרה??? לא מוותרת על זה כל החיים נקודה. 

חשבתי השנה זה יום שישי פורים קצר אא שך בחץץץ אז יאללה נעשה אצליהם שה הבאה ז יום רגיל

הוא יודע מה את מרגישה?

הוא מודע היום בדיעבד למה שקורה אצל ההורים שלו בזמן שהוא לא במודע?

איך הוא מציע לפתור את זה?

אני הייתי באה בגישה של - אני חא רוצה להגביל אותך או לבאס אותך

אבל יש עוד נתוני  בסיפור הזה- אני וההורים שלי

איך אנחנו משתלבים בתוכניות שלך?

את 2 הנקודות שמפריעות לי. 

ועם כמה זאני רוצה לכבד את ההורים שלי יש לי את בעלי ולא בכל מחיר אשים אותו כל שנה אצל ההורים לי רק בשבילם, התחתנתי איתו אחרי הכל והוא מבין את זה גם.

התקשורת שלנו טובה מאוד ב"ה ובדרך כלל אנחנו ממש מסתדרים, השנה זה פשוט לא מצליח לנו משום מה 

הכי טוב, בכל פער זוגי, הוא לדבר על זה ולמצוא פתרון יחד.

אבל אני יודעת שזה לא תמיד עובד, ולפעמים קשה לגשר על הפער, במיוחד בדברים שקשורים להרגלים.

אז מציעה - אולי תתפצלו? את תלכי להורים שלך עם הילדה, ובעלך ילך להורים שלו.

אומנם בדרך כלל זוגות נמצאים יחד בחגים, אבל במובן הזה פורים הוא לצערנו לא חג קלאסי, ולהתפצל יכול לעזור

תסעי עם הילדים להורים שלך, והוא להורים שלו.

תאספי אותו בדרך חזרה או שמישהו יקפיץ אותו הביתה.

זה טרחה של נסיעות, אבל לדעתי שווה את המחיר שכולם ימצאו את עצמם.

השנה כל אחד מכם צריך להבין שפורים לא יהיה כמו שהוא רוצה.

אנחנו לא נוסעים. מפחדת מפקקים בדרך חזרה הביתה לפני שבת, לא בשבילי.

לא חייבים לעשות כל שנה כמו שאוהבים.

מאז שמתחתנים ובטח כשיש ילדים, דברים נראים אחרת.

אני זוכרת בשנה של הסגר קורונה בליל הסדר כולם בהתחלה היו בהיסטריה של איך יהיה, ובסוף ב"ה שמעתי על הרבה שנהנו מהשינוי. וגם אנחנו.

לפעמים צריך לתת לזה הזדמנות אמיתית.

וסליחה שאני אומרת, אבל השנה ובמיוחד שנה שעברה היו הרבה מאוד גברים שעשו פורים לא עם המשפחות אלא בשירות המילואים אז פרופורציות..

לא בקטע של מצפון,

אלא בקטע של הבנה שיש מציאות חיים אחרת ממה שגדלנו עליה כל החיים והכל בסדר.

גמישות זה חלק חשוב באיכות חיים.

להיצמד למוכר ולידוע יש בזה משהו מגן, אבל לאפשר לעצמך להפיק את המיטב גם בסיטואציה חדשה, זה חוסן.

גם בשביל בעלך וגם בשבילך.

בעלך צריך ללמוד לחגוג פורים בלי 8 גברים שתויים

ואת צריכה ללמוד לא להתרגש מחמותך וההתנהגות שלה או מהגיסות שעוזרות או לא,

וגם מהצד של המשפחה שלך, להבין שלפעמים ההורים יהיו לבד או שתזמינו אליכם וזה גם בסדר לפעמים לעשות ככה את פורים, הכל טוב, לא חייבים בלאגן כל שנה. 

והכי זורמת איתם, לי מםריע שהוא רוצה להטיל ווטו על פורים רק אצל ההורים שלו ועליי זה לא מקובל. 

ולגבי המילואים, נכון, יש הרבה שחגגו בלי המשפחות שלהם. 

בכללי אני לא בדיעה של להסתכל יותר מידייי על הרוב ולהנות ממה שיש כי המציאות חיים שלי לא דומה לשלהם, וגם בעלי לא חגים בבית לפעמים כי הוא משרת בחלק מכוחות הביטחון.

ולגבי חמותי, אני עובדת על זה, ממש ממש קשה לי העצבים שלה עליי ועל הגיסות כביכול, לא מוכנה שכל צהריים היא תתלהם כי הבית לא מסודר יש גבול, לא מכונה חהכיל כל סוג של התנהגות, אנחנו לא פרזיטיות שלא עושות כלום וכמו שאני מכבדת אותה כחמותי היא גם צריכה לדעת לכבד אותנו ולשמור על מינימום איפוק וכבוד לכלות שלה, יש גבול, זו דעתי 

אפשר ללמוד גם חכמת חיים, וחלק מזה זה איך להתמודד עם שינויים שקורים בין תקופות.

מי שנתקע על ההשוואה לאחרים אז זה לא טוב,

אבל מי שמפיק השראה ותובנות לביתו שלו מרוויח מכך.

כמו שאומרים אין חכם כבעל הניסיון, ועוד יותר הלומד מניסיונם של אחרים.

הכוונה היא שאי אפשר להטיל ווטו על צורה מסיימתי שרק כך ניתן להנות בחג כפי שבעלך רוצה.

אם הוא נתקע על זה, הוא לא יהנה בשום צורה אחרת.

אבל אם הוא יראה שיש עוד אפשרויות ואנשים נהנים מעוד דברים, ויש שנים שפחות נהנים בהם וזה גם בסדר, אז הוא גם יתן לזה צאנס.

אם הוא מסתכל כל הזמן רק על עצמו ואיך שהוא רגיל לחוות את החג זה לא מאפשר גמישות ואת צודקת שאי אפשר שהוא יטיל ווטו.

לגבי חמותך, את לא חייבת להיות בסביבה כשהיא לא נעימה. הרבה הורים לוקחים על עצמם יותר מכפי כוחם ואז מפילים את המצפון על בני המשפחה.

תלמדי איך את מתמודדת עם זה. כל אחד מפתח אסטרטגיה משלו.

לק"י

ובעלך בלאו הכי משתכר, ולא "צריך" אותך.

ואת מעדיפה להיות אצל ההורים. אולי זה פתרון.

או שהם גרים רחוק מידי בכל מקרה?

(ואם יש משהו מעצבן מאוד בנישואים, זה ההתלבטויות האלה🤦‍♀️).

כן... זה שעה נסיעה 

מירב שמצאנו קהילה שטוב לנו בה ואנחנו עושים עם חברים שנינו יותר מוצאים את עצמנו בחג הזה.. לו יד אחת החברים שלו, לי יש את החברות שלי וזה סבבה

אפשר גם לעשות פורים בבית ולעצב אותו בצורה שמתאימה לכם. 

ולגמרי מבינה אותך באמירה שזה גם חג שלך. 

בעלי ר"מ בישיבה ואנחנו צריכים לארח את התלמידים שלו לסעודת פורים. והסברתי לו בצורה הכי פשוטה את הצד שלי. 

אמרתי לו שמבחינתי פורים זה חג משפחתי. סעודה משפחתית שמחה שהילדים שותפים בה, שאני שותפה בה וכו'. וברגע שהתלמידים מגיעים אליו הביתה, באופן אוטומטי אני והבנות הופכות להיות קישוט ולא נהנות משמחת הפורים בעצמנו. 

אחרי ההבנה המשותפת הזו- חושבים על פתרונות. 

אז שנה שעברה הוא נשאר עם התלמידים בבית ואני נסעתי לסעודת פורים משפחתית אצל אחותי, והשנה התלמידים מגיעים מוקדם אלינו לסוג של ארוחת בוקר ואחכ מאוחר יותר נעשה סעודה עם חברים שכבר יישארו אצלנו לשבת. 

ברגע שזו לא התנגחות ולא הצד שלך מול הצד שלו, ולא התחשבנויות של איפה היינו שנה שעברה- אפשר לבוא פתוחים לפתרונות והצעות שונים מהנחות המוצא שלנו

רעיונות טובים מצאתם לכם

להזמין חברים, להזמין אליכם משפחה.. מה שמתאים לכם

תזמינו אורחים כלבבכם או שתלכו להתארח אצל חברים שגם לך תהיה שםחברה טובה.

מאז שהתחתנתי הייתי פעם אחת בפורים אצל ההורים שלי, כשבעלי היה בסדיר.

מעבר לזה רוב השנים היינו עם חברים ושכנים, ופעמיים אצל אחותי. 

ומשפחתי זה בכלללל לא פורים בעיני סתם משעמם וכמו שבת רגילה

😉 

זכותך כמובן

פשוט סתם מגניב איך זה בדיוק ההפך

Oz Siminovsky

נראה לי שזה לא הענין איפה תהיו אלא שהציפיות שלכם מפורים הפוכות. את רוצה חגיגה נקיה נעימה והוא רוצה להשתכר עם עוד 10 גברים. לי זה נשמע כמו משהו שלא הולך ביחד. 

אם לגיטימי בזוגיות שלכם - הייתי מפרידה כוחות - שישתכר אצל ההורים שלו כמה שבא לו, ואת תהני עם ההורים שלך ותפגשו כשיתפכח (גם ככה במהלך החגיגה מן הסתם אתם לא בדיוק ביחד).

אם לא רלוונטי להפריד אז הייתי עושה תיאום ציפיות רציני מראש לגבי איך החג יראה ורק אחכ לפי זה בוחרת איפה להיות. ולא פוסלת לחגוג בבית אם זה מה שיעזור

האחריות שלה זה לנהל את הסעודה בצורה שלא תשאיר אותה מרוקנת.

ואם היא טורקת דלתות או שוטפת כלים בשיא הרעש- זה עניינה. 

האחריות שלך זה לעזור במה שאת יכולה.

למשל אני הייתי מציעה עזרה בעריכת שולחן ובסלטים, אבל יוצאת עם הילדה כשמתחיל להיות לחץ.

תלמדי לשמוע באוזן אחת ולהעביר באוזן השנייה. 

גם אני מאלה שסופגות ולוקחות לבטן, אבל הבנתי שכדי לחיות בטוב, צריך להחליק...

אני במצב דומה,

רק שאצלנו גם אני וגם הוא לא רוצים להיות אצל ההורים מ2 הצדדים

לא כיף לנו בשום צד בפורים

אז בינתיים עוד לא החלטנו 🤭

אבל יש מצב שפשוט נזמין כמה חברים באותו סטטוס כמונו (זוגות +) ואולי גם רווקים

ונעשה בבית

ככה אצלנו.. פירטתי בתגובה שלי 🙃

לק"י

הן לא נשים בלבוש גברי יהודי🤣

זה מה שאצלינו עושים לפעמים 

כמעט לרוב ההורים שאני מכירה זה מה שקורה עם השנים

כי פורים זה הרבה חג של חברים..

ואם יש רק בנות  ולא הרבה אחיות-אז טבעי שלא כולן יגיעו..ואז באמת לשבת גבר או שניים להשתכר כשזה גיסים ולאו דוקא בקשר קרוב זה באמת פחות כיף

אני אישית חושבת שזה גם תמריץ ךהורים לייצר פלטפורמה של חברים או שכ ים ולא לבנות הכל על הילדים במצב כזה

ואם אין- אז הילדים יכולים להזמין את ההורים אליהם

לדבר על זה ולתאם ציפיות זה הכי חשוב

אני לא הייתי מסתדרת עם זה האמת

ב״ה, בעלי לא משתכר עד כדי כך ורוב השנים פורים זה אצלנו בבית מתוך ההבנה שלהשאיר אותי לבד וללכת להשתכר בחג זו לא אופציה שמקובלת עליי, קל וחומר כשיש גם ילדים (מה אני אמורה לעשית איתם חג שלם לבד..? איך הם ירגישו את החג בדיוק?) וכך גם אני נהנית מהחג ולא צריכה לחפש את עצמי. 

מזמינה זוגות חברים, משפחה, מי שרק מוכן להגיע ונחמד לנו איתו (ויש הרבה אנשים שמחפשים חברה בחג, מבטיחה לך. השנה לא תכננתי לארח וכבר יש לי משפחה וחצי בהולד שרוצים להגיע וכנראה כן נעשה משו בבית בסוף) - הבית פתוח, הילדים נהנים, אני לא נשארת לבד והאווירה של החג לא רחוקה ממני, יש לי אווירה שמחה בבית ב״ה ומרגישים כולנו היטב את החג 

אני לוקחת חופש ומתארגנת על זה מראש וב״ה כולם מרוצים

יום אחד בשנה... זו בהחלט צרת רבות.

לא סובלת לראות חבורת גברים שיכורים עד בחילה.

זה מפחיד אותי. זה לא נעים לי.

אז אני אצל ההורים שלי והוא בישיבה שלו.

בסוף החג עוזרים לי לקחת אותו הביתה והוא עולה למיטה.

כי יש איזה בלתם עם ההורים שלי ולא מתאים לעשות שם.

מה שכןןן נחזור לשבת לבית כך אני לא אהיה חלק מהטרפת שם לפני שבת וזה כבר מקל עליי.

הוא הכי מבין בעולם עם כמה שהתעקש על הפורים כל שנה אמר שיותר חשוב לו שזה יהיה בהסכמה ולא בבאסה.

ומיד כבר השתחרר לי הקפיץ של הדווקא מסתבר...

מבך 

אבל זה לא ייאמן איך הכל בראש.

זה לא אומר ששנה הבאה לא אצל ההורים שלי כן??? חחחח אבל הרעיון.

החכמתן אותי!!!!

שיהיה פורים שמח!

אני מזדהה מאאוווד.... מזמן הפסקתי להשתתף בכל מיני מסיבות. הגברים מצפים מכל הנשים להגיש אוכל כמו מלצריות, ושתתפלנה בילדים לבד, ושינקו את כל הלכלוך ואת כל הגועל שהגברים מקיאים בסוף. אני לא בפנים.  אני בעד לתת לגברים לעשות מסיבת פורים לבדם ולעשות "משתה נשים" בנפרד ממש.  לא כמו ושתי.. אבל כמו אסתר... בכבוד... בטוב טעם.  הרבה אנשים לא יודעים את זה אבל יש רשאונים ואחרונים רבים שאשכרה אוסרים על השכרות בפורים.  זה נכון שמקובל היום ללכת לפי הדעות שמחייבים אבל אף אין חיוב ברמה כזאת כמו שרואים בכל מיני מקומות.  זה גם מאוד לא מכבד את הגברים כי רואים איך שכל אחד מנסה להתבלט ולהתכבד וזה לא מכבד אותם בכלל... אני גם פעם הייתי בלוויה בפורים... תוצאה מיותר מדי אלכוהול. לא נראה לי שזאת היתה הכוונה. צריך שינו בכל הדבר הזה ואם אנשים לא יקומו ויעשו מעשה אז...

לי אין בעיה עם שיכורים

אין לי בעיה שבעלי שותה

ואני גם בשמחה מבשלת ומנקה

בדרך כלל בעלי עוזר לי לפני ואחרי

לא חושבת שמישהו מצפה ממני להיות מלצרית וכל מה שכתבת 

חבל להתייחס לזה ככה

זה עניין של בחירה איך להסתכל על זה

אני נהנית לראות את הגברים שמחים רוקדים מדברים צוחקים ובוכים

לא הייתי רוצה משתה נפרד ממש לא

לק"י

תלוי באיזו רמת שכרות מדובר, מה האופי שלך, מה מביך/ מגעיל אותך ועוד.

זה לא רק עניין של בחירה איך להסתכל על זה. זה גם, אבל לא רק.

@השב שכינתך הגבתי גם לך.

בחירה.

אף אחד לא מצפה ממך להיות מלצרית.

אין לי בעיה עם זה שיש נשים שקשה להן החגיגה הזאת וקשה להן עם שיכורים.

אבל הפריע לי האמירה שגברים מצפים ממנו למלצר ולשמור על הילדים ולנקות 

לק"י

למרות שאם מצפים ממך לעבוד לבד, גם אם לא חושבים שאת מלצרית, זה מעצבן.

בהנחה שלא מתחשק לך לעשות הכל לבד.

(האמת שהתייחסתי להסתכלות באופן כללית, אבל אם דיברתי על זה ספציפית, אני נוטה להסכים איתך. אם כי, ייתכן מאוד שיש מצבים שזה לא רק עניין של הסתכלות).

אז הוא באמת מצפה ממך לארח ולהגיש ולפנות (למלצר) וגם לדאוג לילדים

כי הוא מגיע למצב שהוא לא מסוגל לעשות את הדברים האלה איתך ביחד הרי

אני כבר כתבתי שאני לא מתחברת, וב"ה גם בעלי בדיעה הזו. שותים אצלנו, ועדיין יש הבדל בין להתבשם לבין לבחור לאבד שליטה ולהשאיר את כל הבית על האישה עם הילדים והרבה נשים מתבאסות מזה בצדק. גם אם האישה היא לעזר, יש בפורים מעלה גדולה בתפילה ובבקשות הרבה יותר מהשכרות בוודאי, ואם היא נמצאת רק עם הילדים, זה קצת לחטוף לה את הזכות של היום בראייה שלי, שלא נדבר יל הנאה, ובעיניי חבל להפסיד את זה בשביל לשתות הרבה אלכוהול

בכלל, גבר שמקיא מרוב אלכוהול ולא שולט בעצמו זה ממש מוריד בעיניי האמת.. אבל זה כבר עניין אחר

אם הגברים לא מתפקדים מפאת שכרותם?🧐

בודאי שהנשים יאלצו למלצר ולטפל לבד בתינוקות וכו

וזה באסה רצינית ממש

זה מה שרקאני אומרת.

וואלה אני גם בדעה שלה.

אני בשמחה אבחר לנקות ולהגיש ולטפל בילדים.

כשאת לא מרגישה טוב לצורך הענין - בעלך 'נאלץ' לתפקד? 

הוא בוחר לתפקד כי את לא מרגישה טוב והוא לא רוצה שאת תתפקדי בכח ותרגישי יותר לא טוב.

כשאת יוצאת עם חברות,

בעלך 'נאלץ' לדאוג לילדים לארוחת ערב?

הוא בוחר לדאוג להם כי הוא רוצה שתהני ותתפרקי ותשמחי.

זה שאלה של גישה והסתכלות על העולם.

אני שמחה מאד שבעלי יתפרק וישתה ויהנה. לא מפחדת מיזה ואין לי בעיה עם זה.

לא אכפת לי לנהוג במקומו, להסיע אותו לפה או לשם אם הוא ירצה, לנקות את הבית או להיות עם הילדים.

באותה מידה כשאני ירצה לצאת עם חברות הוא ישמח לעשות את זה בשבילי.

זה מה שרקאני מתכוונת. לגמרי ענין של זוית ובחירה.

תודה

אבל חגים זה משו אחר מבחינתי וצריכה להיות הנאה של שנינו

בעיניי זו לא המאה. ייתכן שבשביל מי שחושבת כמוך זה סבבה, אבל זה לכתחילה מבחינתכן. מי שחושבת כמוני למשל, תתמרמר מאילוץ כזה

בעלי כשהוא משתכר הוא מדבר יותר שטויות, אני לא אתן לו לטפל בילד, אבל הוא בסך הכל בסדר. גם בפעמים שהוא הקיא-הוא ידע שהוא לא מרגיש טוב והקיא בחוץ, בסך הכל הוא מתנהג בצורה סבירה גם כשהוא שיכור.

אבל היו אצלנו חברים שיכורים שהשכרות שלהם זעזעה אותי ולא הבנתי מי בוחר לעשות לעצמו כזה דבר....

אנחנו לא מפרידים כוחות, בעלי מקבל את צורת ההסתכלות שלי ולא משתכר בכלל. אנחנו שותים בירה בלי אלכוהול ומיץ ענבים.

לי בתור אישה לא נעים ואפילו מפחיד ללכת בפורים ברחובות של שכונוצ מסויימות בערים מסויימות, עם כל מיני גברים שניגשים עם כל מיני אמירות ואפילו רק מסתובבים בצורה כזאת

פעם אחת טיפסו לנו על האוטו ולא היה לנו מה לעשות, למשל...

בעיני זה לא לגיטימי בכלל ולא לזאת התכוונו חכמים בכלל

אנחנו חוגגים עם משפחה או חברים שמרגישים כמונו

כבר מזמן יכולנו לעשות לבד. 

אך יחד עם זה אנחנו בוחרים להיות אצל ההורים ולפרגן  להם שמחת פורים יותר טובה גם אם זה פחות יפה ממה שהייתי רוצה שיהיה. 

בואי לא נשכח. המצוות של פורים כולם סביב לשמח ולשמח וכל הפוט יד נותנים לו

אז זה הזדמנות ללמוד לשמוח ולהנות מכל סיטואציה. 

הדברה.

אפשר לנסות קודם תחנת פיתיון שמוכרים בסופרים, שמעתי שזה די עוזר.

אני לא לוקחת סיכונים והולכת על הדברה טובה מראש רק כדי לא לפגוש את היצור הדוחה הזה

לק"י

אנחנו פעם הבאנו, והוא השתמש במזרק של הג'ל.

לא יודעת אם היה לו חומר טוב יותר ממה שמוכרים בחנויות, ובהרבה פחות כסף ממה שהוא לקח🤦‍♀️

ולא ישים ג'ל

אנחנו עושים פעם בשנתיים, וועד הבניין עושה כל שנה לפני הקיץ בבניין והם מתים עוד לפני שהם מגיעים לבית

אני גרה פה 6 שנים ונכנסו גוקים רק פעמיים.

למדביר שמכבד את עצמו כמובן, צריך לחפש המצלות..

או שלא הבנת נכון מה החומר שהוא שם

כששמים מזרק רגיל מהסופר זה עוזר לכמה ימים גג

הדברה של מדביר עוזרת לפחות לשנה שנתיים

לק"י

בפועל גם הדברה לפשפשים הוא סתם עשה משהו לא נכון.

לכן, לא מתפלאת שגם לג'וקים הוא עשה משהו לא מקצועי. אלא אם כן, יש לו איזה חומר ייעודי. אבל מן הסתם שלא...

לכן שאלתי מה מדביר מקצועי עושה.

למה המליצו עליו

ריסס את כל הפנלים- צריך להזיז מיטות

מרסס פתחי ביוב

אדני חלון

ארון מתחת לכיור

ואם גרים בקרקע אז גם את היקף הבית

כל האורחים הבלתי קרויים נעלמו כל עומת שבאו

אנחנו עשינו הדברה ביולוגית שהיה אפשר להיכנס במידית הביתה

(אין לי כרגע תינוק זוחל... עם תינוק ההנחיה היא לחכות כמה שעות)

היה אפשר להעביר סמרטוט עם מים באותו היום

אבל לשטוף עם חומר רק ביום למחרת

מראש ההנחיה היא לא להשאיר דברים פתוחים על השיש

לא זוכרת שהיה איזשהו סיפור עם הנקיון

והוא ריסס מחוץ לבית כשהזמנו+ על המסגרת של המרפסת בחוץ

מרפסות ברור שעושים

בקרקע כושים כם את כל הממשק בין הבית לקרקע...

לק"י

וזה דוחה. בעיקר במטבח.

ותוודאי שאין חורים בקירות

גריקן ירוק בהיר שקונים בסופרים. של ריצפז.

כתוב עליו בגדול מקדימה 'דוחה תיקנים'

ההורים שלי משתמשים. לא יודעת אם בגלל שהיה בעבר תיקנים או שפשוט אין בגללו. לא רואה אצלם שיש.

אני לא כ"כ משתמשת בסבון לרצפה כי זה כנראה גורם לעקבות של סימני רגלים אחרי זה בגלל הסוג ריצוף. לא מצאנו פתרון טוב יותר.

לא מסריח.

אפשר בסופר לפתוח ולהריח לפני שקונים (וכמובן לסגור טוב אחרי זה)

בדברים האלה לא שווה לחסוך

בריאות הנפש ושקט נפשי שווה יותר

במיוחד אם את גרה בבית פרטי/קומת קרקע

לק"י

(יש לי סיוט מהדברות אחרות שעשינו. אומנם שם זה היה בלגן רציני. אבל עדיין אין לי כח לזה).

צריך להרחיק רהיטים שאפשר מהקירות(ספות, מקרר, מיטות.. לא עכשיו ארונות וספריות)

וכמובן להשאיר רצפות פנויות ושיש ריק והכל

זכור לי שאפשר לחזור אחרי כמה שעות ולשטוף אחרי יממה משו כזה

לפני שמזמינים מדביר. סביר להניח שתיקנים מגיעים לארונות מטבח מחורים בקיר. אם לא יטופלו החורים - חבל על הכסף של ההדברה

לק"י

אבל אולי כדאי.

תביאי הנדימן שיסתום לך ?

נראה לי עדיף

ומדביר גם את הבור ביוב החיצוני

חוץ מלצאץ מהבית ל3 שעות אני לא עושה כלום

אחכ 3 ימים לא שוטפים וזהו..

לק"י

ולא שאני שמחה שיש לכם ג'וקים, אבל שמחה שאם כבר יש, אז כתבת על זה.

לפעמים צריך אנשים שיזדהו איתך....

זה כמו שתגידי במצבי לחץ הוא מוריד לי סטירות,

אבל חוץ מזה הוא בעל מהמם.

זו חלק מהדינמיקה של האלימות וצריך לטפל בזה.

משפחתי, לא משפחתי גם הילדים רואים וסופגים את זה,

מישהו צריך לעצור את ההעברה הזאת בתוך המשפחה.

אין מנוס מטיפול, ואם הוא לא מוכן תלכי לפחות את, שתדעי מה האפשרויות שלך ולאן את לוקחת את זה.

תזכרי שאת לא אשמה בכלום!

בהצלחה יקרה!

לשתוק באותו רגע ולסיים את השיחה

ובזמן אחר - נניח בערב, להגיד לו - שומע בעלי? ההתנהגות שלך לא לעניין

אני מצפה ממך להצליח לאסוף את עצמך כשאתה לחוץ ולהתנהל בצורה נורמטיבית. ההתנהגות הזו לא מקובלת עליי ואני לא מתכוונ לקבל אותה.

שאין אפשרות כזאת שמישהו שחייב טיפול ופוגע באחרים מסרב ללכת לטיפול.

תדברי איתו על זה בזמן שהוא רגוע.

מכיר בזה שמשהו ההתנהלות שלו לא תקין?

אני חושבת שזה הצעד הראשון

מה זה 'התפוצצתי עליו'

צעקות?

זה שונה ממה שהוא עושה?

אולי שניכם צריכים ללמוד איך לתקשר אחרת

אין מה לדרוש ממשהו לעשות מה שאת לא מסוגלת

בדרכ אם מישהו אחד מתקשר בצורה רגועה

זה משפיע על השני

אם זה חד צדדי ומתמשך

למרות שצד אחד מתנהל בצורה תקינה

זו בעיה אחרת

בשבילך כאישה.

עוד לפני השאלה איך אתם זוגית.זה שם אותך כל הזמן עומדת על המשמר, בהיכון, חסרת מנוחה במצבי לחץ או משבר, מוכרחה לאסוף את עצמך כשאת בעצמך צריכה משענת חזקה וביטחון.

אני לא חושבת שאת צריכה להכיל את זה.

אבל זה גם לא אומר לפרק את הבית.

זה אומר שבשעת התפרצות כדאי לך לסנן. הכל. פשוט לא להיפגע. להיות בפוקוס על דבר אחד- איך אני מצמצמת מגע ואיך אני שומרת את הכוח שלי לי ולילדים.

מה שהוא אומר זה פשוט פצע פתוח ומדמם.

שכמובן ף הוא *חייב* לטפל בזה או לשלוט בזה

אבל אם הוא מרשה לעצמו להתפרץ קשות, תגני את על עצמך והילדים.

והכי מובן שזה לגמרי קשה לך. בסוף את רוצה שקט בעצמך, ואולי שהוא יעזור בבית עם הילדים,

ובמקום שיעזור ויתמוך, את צריכה להיות חזקה בשביל כולם ועוד לשמוע צרחות וניתוקים.

זה הזוי.

אבל בהינתן שכרגע זה המצב שלך והחלטת לא להתגרש- הדבר החשוב הוא לא להיכנס אצו לפצע או לתהום הזאת. את עכשיו עומדת על האדמה בעוד הוא עמוק בבור. התפקיד שלך זה להיאחז באדמה ששומרת עלייך. להיאחז ביציבות הנפש ולא להיכנס אתו פנימה. זה לא בריא לך ולא מועיל לך.

ואני חושבת שאת צריכה לדבר אתו על מה הוא מפסיד כשהוא בוחר לא לשלוט בכאוס שלו.

הוא מפסיד את הכבוד שלו

הוא מפסיד את היכולת שלך להיות אינטימית אתו

הוא מפסידאת הביטחון של הילדיםשלו

והוא מפסידמול עצמו- באמון שו בעצמו שהוא מסוגל לשלוט בכמנו כאדם בוגר

אני ניחה שכל אחו יהדהדו בלבו.

חיבוק חזק!

אבל רק קאסטות מהסופר.וגם זה בקושי...חחח

אבל לפחות היה נבלע איכשהו

בלי כלום.

לא הכי בריא בעולם,

אבל זה מה שאני מצליחה לאכול,

קורנפלקס עם או בלי חלב גם, על הבוקר לפני שמתחיל ההקאות.

פתיתים/אורז- זה מרגיש 'אוכל'. (ולי יש חשק דווקא לפתיתים קרים😂 משהו נדפק שם בהריון)

אבל שמתי לב שזה לא רק מה לאכול זה גם איך. חדר קר ומאורר ומקומות שלא מעלים לך יותר בחילה.

אני למטבח לא נכנסת, אוכלת רק בסלון.

קורנפלקס עם חלב

מלפפון ככה

נשנושים שמנת בצל

עוגיות או עוגות לא יותר מידי שוקולדיות

ענבים

אבל תנסי קודם סודה.

מבינה אותך ממש עם הצורך למשהו בריא.

אני לא מצאץי ממש משהו בשלב הזה.

לפעמים טונה אם סחטתי לגמרי את השמן ושמתי מלא לימון.

הייתי אוכלת עם קרקרים יבשים, ממש הדיקט. לא הקרקר זהב השומני.

לדעתי תשחררי את הבריא ותתמקדי באפשרות לאכול משהו....

לא בריא, אבל זה החליק לי ומילא קצת את הקיבה.

אפשר גם להכין לבד בבית אם יש מי שיעשה את זה

יעל זקש השם שלה..

וואו היא אלופה!!! אתם תרוויחו המון!!! ממליצה ממש!!

על @נגמרו לי השמות המהממת! מצילה בתים בישראל. מקבלת ברחובות וגם בזום. דוסית וצנועה כפי שביקשת, וגם עדינה ורגישה מאד.

יש בי בהחלט הזדהות עם מה שכתבת.

מחזקת אותך למצוא לך טיפול מיטיב❤️

אין לי עצות, חוץ מלפעמים

שאני מרגישה שברגע שאנחנו מרפות ומקבלות את התקופה הזאת בנחת, אז הכל נהיה הרבה יותר קל.

ברוב הזמן זה פחות ככה.. מותר להתלונן באמת זה קשה🫤

כי הכנות שלך נגעה בי

האמת יש פעמים שהרגשתי בדיוק ככה

אבל פחות עם המילה 'הם' מול הילדים.. אלא מול חוסרים וכאבים אחרים בחיים שלי שמקרינים גם לאמהות שלי..

נגיד מרגישה שבגלל שאין לי משפחה ושייכות אז אין לי כח לילדים כי אין לי על מי להשען אף פעם..

וזה שאין לי חברה קרובה אז אין לי את מי לשתף ..ואז פחות סבלנית בבית..

והרגשתי ש-

אני לא שמחה

לי אין כח

אין לי חשק

אני לא חיה

אני בלי אנרגיות

וכו וכו

הבנתי

שלי חסרה שמחה ואנרגיות בחיים.

והבנתי עמוק בבטן שאני לא מוכנה להיות שם יותר. שזאת תהיה החוויית חיים שלי.

כי זה לא קשור אליהם.או למה שחסר לי.

זה קשור אלי.

להתמקמות שלי מול החיים ומה שהם דורשים.

ראיתי את זה בחוש כי לפעמים דוקא שהכל היה רגוע ובסדר..הלב היה כבוי.

וכשהיה אתגר- לפעמים כן הצלחתי להרגי ש חיוניות ושמחה למרות.

ואז כשזיהיתי את זה

אז הבנתי.שאני חייבתת לחזור לחיות.

עם מה שקשה. ועם מה שאין. ועם כל הטוב.

אז את נורמלית

וחיבוקקקק

וממליצה ללכת לטיפול טוב ישעשה סדר ויתן חיבוק ללב

מה עזר לך לחזור לחיות

ואיזה סוג של טיפול אני צריכה לחפש

תודה יקרה

ניסיתי כמה ולא היה לי מקדם

והמלצות נתנו לי על מטפלות מהממות אבל רחוקות..

לי אישית עוזר לכתוב ולעשות עם עצמי כל יום עבודה פנימית.. עם מטרות ויעדים לממש..ותובנות שמגיעה אליהן..

שמה לב איזה מחשבות מחלישות ומכבות אותי..ולומדת לזהות אותן בזמן אמת.. ואיזה נותנות לי כח..ואיזה תדר אני מחפשת ביום יום כדי להיות מי שאני רוצה

לומדת לנתק בין הנתונים בחוץ של מה קרה ומה הילדים עשו ומה חסר לי לבין איך אני מרגישה ומתנהלת.. לומדת שזה לא מחייב שאם משהו קרה לא לפי התכנון או אם חסר לי משהו - אז אני אכבה ואתנהל בעייפות.. לומדת שיכולה לבחור להיות מי שאני אוצה ושזה לא תלוי בבחוץ

מרגישה שזה המון עבודה כל הזמן מחדש

גם לומדת ימימה וזה מאוד עוזר

ופשוט שמחה זה ממכר

ברגע שגיליתי שאפשר לבחור בשמחה באותה המציאות ממש

אז פשוט בא לי מזה עוד

זה כיף להיות שמחה!!! כיף להרגיש כיף לחיות!!

ושווה להתאמץ עבור זה!

יכולה לשלוח לך בפרטי מס' של מטפלת שהמליצו לי עליה ..וכן ממליצה לך לברר על מישהי טובה באזורך.. ופשוט לקבוע..לתת לזה הזדמנות

רגעים של הנאה מהם? נחת?

שלך הוא תיאור מדויק על ילדים

במיוחד בגיל קטן

זה פשוט מאד קשה

במיוחד אם יש כמה קטנים

אני הרגשתי הרבה שנים

אח"כ הם גדלו והצלחתי להנות מהם

וגם ללדת עוד אחד ולגדל אותו בטוב בלי עומס גדול מדי

יש איזשהי פנטזיה על אמהות מהנה

עם כמה ילדים קטנים ועם העומס

אולי יש כאלו שזה עובד אצלם

אבל אם זה לא עובד

זה לא אומר שמשהו לא תקין

כי זה הכי הגיוני שיש

נראה לי העזרה הכי טובה היא עזרה פיזית של מישהו אחר שיטפל לפעמים בילדים ואת תוכלי לנוח/ לבלות

וגם כדאי לתכנן ילודה קדימה

כדי להנות מהאמהות כשהם גדלים

ואם עדיין אין כלום, אז בודקת בהמשך.

זה תקין דימום 12 ימים מהביוץ. הטווח הוא 12-16 ימים.

ויכול להיות שיבושים בגלל שרק חזר המחזור.

כשהמחזור חוזר אחרי הלידה, במיוחד אם את מניקה, הגיוני שהוא יהיה לא סדיר.

בשלב הזה היו לי גם מחזורים של 45-49 ימים.

הייתי מחכה לאיחור יותר משמעותי, ואז בודקת הריון.

ואם את לא מעוניינת בהריון, כדאי לעבור למניעה יותר בטוחה.

ואז קונה חבילה גדולה של סטיקים שיהיה לי לכל פעם שארגיש משהו או אדמיין שהרגשתי

למרות שהבית שלי לא במצב קשה הפעם. ברוך השם. ואני לא מבשלת הרבה בכלל, מכינה רק דג וחמין ושקשוקה לצהריים

לא יודעת להסביר את זה, אין לי כח בימי שישי כבר הרבה זמן

רוב הפעמים הבעיה היא באמת הציפיות

או שלנו או של אחרים

צריך ללמוד לשים גבול לציפיות לא ריאליות 

לסטטוס שיש להם זמן לבית קפה...

מצחיק

הרף של בעלי יחסית גבוה בשבתות

אני משתדלת להוריד אותו כל פעם

אבל אנחנו מאוד אוהבים להיות בבית, ואוהבים אורחים

וזה פשוט לא הולך

נגיד עכשיו אני בעבודה

אתמול עבדתי קשה בטירוף

והוא עושה פינשיים

וממש באלי בית יותר נקי 😔

ופשוט לא מגיעה לזה 

אבל אין לי עם מי😅

גם הרף שלי גבוה. אני משקיעה הרבה בסלטים וקינוחים. הרבה פעמים עושה את הקניות רק בשישי, ואני עושה. ואנחנו כל שבת בבית. עד שהבנתי שזה בלתי אפשרי מבחינתי להתאבד על זה ביחד עם שבוע עבודה, נקיונות כביסות וגיהוצים, ובעלי בכלל לא נכנס למטבח/ מנקה.

ולכן - מורידה הילוך.

קונה קינוחים לפעמים ולחם תמיד, לפעמים מקפיאה סלטים אם הכנתי כמות גדולה ודואגת לפרופורציות

סעודה שלישית למשל אוכלים פה טונה בקופסא/ סרדינים

עשיתי לעצמי מעין תעדוף

קודם כל אוכל שזה בעיקר דג לערב+ מנה פשוטה למחרת

נקיון אחרי.

קינוחים זה בונוס

ובין לבין מנוחה והרבה.

אבל זה רף שלי, לא שלו

אם זה לא עושה לך טוב הרף שלו - דברי על זה. בטח לא כשאת זו כשנקרעת

לא הייתי מעלה על דעתי לארח ככה 😂

לפחות בחמישי את בבית? 

לפעמים כן ולפעמים לא

פשוט נדיר שמסתדר לנו לארח אותם ספציפית

וכבר הרבה זמן אני רוצה, אז מסתדרים 

ובין הקצר

משהו כיף בשבילה אז כל היום נראה אחרת.

אחת אוהבת בית קפה

אחת קניות

אחרת פילאטיס

אחרת הליכה בבוקר מוקדם.

אין לי כוח ולא התחלתי כלום

בא לי לישון

כי האמת שאם מכינים רק דברים בסיסיים ואת לא בהריון מתקדם/ אחרי לידה

אז אולי זה כבדות בנפש או שיש חוסרים מסויימים בגוף

או משהו בהתנהלות שאפשר לשנות

שבתות קיץ ארוכות ממש אפשר גם לבשל, גם לנקות בסיסי וגם לנוח או לצאת קצת..

שבת בסיסית מבחינתי יכול להיות מרק עוף גדול לער"ש, אפשר גם עם קוסקוס משקית.

לצהריים עוף עם תפו"א בתנור, שעועית ירוקה מבושלת/ בתנור לפעמים עם כרובית/ ברוקולי, הכל ישר מהשקית לזלף קצת שמן זית ולתנור.

ואורז.

סלטים מכינה סמוך לסעודה וגם זה רק בבוקר בד"כ. לא מתעסקת בבישולים בסלטים בכלל.

חלות ונשנושים, פירות, הכל קנוי.

אז אין הרבה לבשל, אפשר גם להשלים עם קנוי אם רוצים בכל זאת עוד משהו כמו סיגרים או מוקפץ או סלטים מוכנים.

סידורים, ארגונים ונקיון יש מי שעוזר לך?

אולי את לוקחת על עצמך יותר מדי בכללי, ובגלל זה בתחושה שיום שישי צריך לעשות המון?

אל תגלי לאף אחד, אבל אני לפעמים מתחילה להכין את השבת כבר מיום ראשון.

מחלקת כל יום קצת, יום אחד חלות ועוגה,

כשאני מכינה דגים זה תמיד בכמות משולשת ואז מקפיאה לעוד 2 שבתות.

את הבשרי גם לפעמים מקפיאה. ואז יום חמישי תוספות, סלטים. וביום שישי בעיקר ניקיונות... אין לי כוחות לעבוד 6 שעות ברצף, תוך כדי יש גם ילדים ב"ה, כביסות, מקלחות, שיעורי בית, מילואים, ארוחות של היומיום... אין רגע דל.

גם לשבת עצמה!

בגלל שאני אוהבת שמושקע וטעים אז מתחרפנת מעבודה לפני, ותוך כדי ולערוך ולהגיש ולפנות וכל השבת לטפל בילדים....

ולהיות איתם לבד שעות על גבי שעות כי בעלי מקםיד על תפילות במניין

לא אוהבת את הקונספט ולא מרגיש לי יום מנוחה

הוא לא לוקח איתו חלק מהילדים לתפילה?

הוא לא שותף להכנות/ להווי תוך כדי?

אולי כדאי לדבר על זה

עוד סיבה שאני נוסעת לשבת.

אני נגיד הולכת לקבלת שבת קבוע..עם כולם.. חלק איתו וחלק איתי וחלק הגדולים עם חברים.

ומקסימום יושבת עם חברות בחוץ אם לא הצלחתי להתפלל.. עדיין יוצר תחושת שבת ותפילה גם אם לא הצלחתי לומר בריכוז וברצף

בבוקר אצלי הוא לוקח את הבנים ולפעמים גם עוד כמה

הם אוהבים 5ת זה ומקסימום משחקים קצת יחד בחוץ

אבל גם אם כולם נשארים- למה זה כל כך הרבה שעות? אולי לשנות מניין למשהו יותר קצר?

ו..למה הכל עליך?למה לערוך לבד? למה לפנות לבד? למה לא להתחלק בטיפול בילדים בשעות הצהרים? ואז לנוח..

להוסיף לשבת משהו שעושה לך טוב.. זמן לקרוא.. להפגש עם חברה ללמוד חברותא עם הבעל?לשחק עם הילדים מהשו שנחמד לל?ללכת לשיעור?

לבשל טעים אבל בכמות סבירה שלא תגמור לך את הכוחות. לבחור משהו אחד שמושקע ומפנק אותך. אבל לא להתפרס על הכל..

לנוח ביום שישי

לתת לילדים תורנויות לפנות ולערוך

אצלי מגיל 3-4 הם עורכים-מפנים-מגישים...לא תמיד ברוח התנדבות חח אבל בשביל 3ינוח הם בדר''כ זורמים

קיצר.. זה היה רק דתם זריקת רעיונות

ומנחשת שמיד תגידי על הכל לא רלוונטי

אבל אולי כן תנסי לפתוח ראש יצירתי קצת איך אפשר לייצר שינוי שעושה לך יותר טוב