אבל אני לא כזה מתבאסת על זה.

אין מה לעשות. זה חג שמתמקד בגברים.

אני כאמא גם ככה יש לי להיות עם הילדים. זה לא שאם הייתי במקום אחר הייתי שותה ועפה באויר.

אני גם לא מחפשת את זה.

ולגברים זה חשוב.

אז תפאדל. לא מצפה.

בפורים אני לא מצפה לכלום בשבילי.

זה חג שלו מבחינתי.

וזהו.

מהרגע ששיחררתי את זה, אין לי תסביך על זה.

אצל ההורים שלי באמת לא פורימי מספיק, אין שיכורים וגם אין לו חברים שם, אז ברור לי שלא נהיה שם.

אין מה לעשות.

וזה באמת מפריע גם להורים שלי, אבל חושבת שבעלי קודם.

זה שינוי בראש וזהו. אחריו הכל קל.

בהצלחה!!

עם כל הכבוד לגברים החמודים

יש כם קצת הכרת הטוב אפשר גם להנות בלי מניין גברים שיכורים עדלאידא

רוצה שיארגנו לך מסיבת רווקות לדוגמא,

בלי חברות שלך, עם תנאים?

יש נשים מבוגרות, שיושבות על הספה ומדברות דיבורים שמחים.

ויש אוכל טעים.

המוזיקה היא של הגיל שלהן ולא משהו שמוכר לך או מקפיץ אותך לרקוד.

עכשיו עופי באויר, תהני מכל רגע, תחווי את זה שזה הזמן שלך להנות ולהגיע לקצה. עד דלא ידע.

פחות. מלא פחות.

מלא מלא פחות.

ככה אני רואה את זה.

יש מצווה לגברים לשתות. לא לך.

ואני לא אומרת את זה בקטע דוסי. פשוט באמת מבינה שזה הרגע שלו.

כמו שמסיבת רווקות תהיה הרגע שלי.

ואם הוא יגיד לי שהוא יעשה לי מסיבה אבל כמו שציינתי פה לדוגמא,

או שיהיה אבל הוא לא ישמור על הילדים אז אני יהיה עם בייבי ועוד כמה,

וואלה פחות.

כשזה הרגע שלי זה שלי.

כשזה שלך זה שלך.

אין לי כאב על הויתור הזה.

זה תקין מבחינתי.

מבינה?

לדון מה ההגדרות של מצוות השתייה הזו, ועד כמה המצב היום חל בתוך הגדרים של המצווה או התרחב הרבה מעבר. 

אם מתאים לשחרר, אחלה.

אבל זה ממש לא חובה, ובעיניי גם לא מתבקש.

מי הרב שלכם?

לדוגמא הרב מרדכי אליהו היה שותה מיץ ענבים של תירוש, בלי אלכוהול בכלל והולך לישון חצי שעה כדי לקיים עד דלא ידע.

אני חושבת שכך גם קיים הרב סלמן מוצפי (אבא של הרב בן ציון מוצפי) ועוד הרבה רבנים של הדור הקודם 

גם אצלנו בעלי אוהב מאוד לשתות באירועים וחגים, יין ערק וכללל מה שאפשר אבל אפשר לדבר על גבולות בתוך הקושי הזה

היו פעמים שלא רציתי ללכת לחמותי בזמנים מסוימים והחלטתי כן ללכת אז סיכמנו שאחרי שעתיים יוצאים. או שהוא לא יפריז עם השתיה. 

לסכם משהו בינכם כדי שאת חא צהיי לבד באי נוחות הזאת וכדי שתוכלי כן להיות איתו אצל המשפחה שלו 

לא מבינה למה אני צריכה למחוק את עצמי בשביל זה.

גם קשה לי נורא עם אמא שלו עם העצבים שלה, זה עושה לי משו בגוף, בשבת האחרונה שהיינו שם זה גם קרה ופשוט יצאתי בחוץ לשעה לא יכולתי להיות שם

למה מה קרה??? לא מוותרת על זה כל החיים נקודה. 

חשבתי השנה זה יום שישי פורים קצר אא שך בחץץץ אז יאללה נעשה אצליהם שה הבאה ז יום רגיל

הוא יודע מה את מרגישה?

הוא מודע היום בדיעבד למה שקורה אצל ההורים שלו בזמן שהוא לא במודע?

איך הוא מציע לפתור את זה?

אני הייתי באה בגישה של - אני חא רוצה להגביל אותך או לבאס אותך

אבל יש עוד נתוני  בסיפור הזה- אני וההורים שלי

איך אנחנו משתלבים בתוכניות שלך?

את 2 הנקודות שמפריעות לי. 

ועם כמה זאני רוצה לכבד את ההורים שלי יש לי את בעלי ולא בכל מחיר אשים אותו כל שנה אצל ההורים לי רק בשבילם, התחתנתי איתו אחרי הכל והוא מבין את זה גם.

התקשורת שלנו טובה מאוד ב"ה ובדרך כלל אנחנו ממש מסתדרים, השנה זה פשוט לא מצליח לנו משום מה 

הכי טוב, בכל פער זוגי, הוא לדבר על זה ולמצוא פתרון יחד.

אבל אני יודעת שזה לא תמיד עובד, ולפעמים קשה לגשר על הפער, במיוחד בדברים שקשורים להרגלים.

אז מציעה - אולי תתפצלו? את תלכי להורים שלך עם הילדה, ובעלך ילך להורים שלו.

אומנם בדרך כלל זוגות נמצאים יחד בחגים, אבל במובן הזה פורים הוא לצערנו לא חג קלאסי, ולהתפצל יכול לעזור

תסעי עם הילדים להורים שלך, והוא להורים שלו.

תאספי אותו בדרך חזרה או שמישהו יקפיץ אותו הביתה.

זה טרחה של נסיעות, אבל לדעתי שווה את המחיר שכולם ימצאו את עצמם.

השנה כל אחד מכם צריך להבין שפורים לא יהיה כמו שהוא רוצה.

אנחנו לא נוסעים. מפחדת מפקקים בדרך חזרה הביתה לפני שבת, לא בשבילי.

לא חייבים לעשות כל שנה כמו שאוהבים.

מאז שמתחתנים ובטח כשיש ילדים, דברים נראים אחרת.

אני זוכרת בשנה של הסגר קורונה בליל הסדר כולם בהתחלה היו בהיסטריה של איך יהיה, ובסוף ב"ה שמעתי על הרבה שנהנו מהשינוי. וגם אנחנו.

לפעמים צריך לתת לזה הזדמנות אמיתית.

וסליחה שאני אומרת, אבל השנה ובמיוחד שנה שעברה היו הרבה מאוד גברים שעשו פורים לא עם המשפחות אלא בשירות המילואים אז פרופורציות..

לא בקטע של מצפון,

אלא בקטע של הבנה שיש מציאות חיים אחרת ממה שגדלנו עליה כל החיים והכל בסדר.

גמישות זה חלק חשוב באיכות חיים.

להיצמד למוכר ולידוע יש בזה משהו מגן, אבל לאפשר לעצמך להפיק את המיטב גם בסיטואציה חדשה, זה חוסן.

גם בשביל בעלך וגם בשבילך.

בעלך צריך ללמוד לחגוג פורים בלי 8 גברים שתויים

ואת צריכה ללמוד לא להתרגש מחמותך וההתנהגות שלה או מהגיסות שעוזרות או לא,

וגם מהצד של המשפחה שלך, להבין שלפעמים ההורים יהיו לבד או שתזמינו אליכם וזה גם בסדר לפעמים לעשות ככה את פורים, הכל טוב, לא חייבים בלאגן כל שנה. 

והכי זורמת איתם, לי מםריע שהוא רוצה להטיל ווטו על פורים רק אצל ההורים שלו ועליי זה לא מקובל. 

ולגבי המילואים, נכון, יש הרבה שחגגו בלי המשפחות שלהם. 

בכללי אני לא בדיעה של להסתכל יותר מידייי על הרוב ולהנות ממה שיש כי המציאות חיים שלי לא דומה לשלהם, וגם בעלי לא חגים בבית לפעמים כי הוא משרת בחלק מכוחות הביטחון.

ולגבי חמותי, אני עובדת על זה, ממש ממש קשה לי העצבים שלה עליי ועל הגיסות כביכול, לא מוכנה שכל צהריים היא תתלהם כי הבית לא מסודר יש גבול, לא מכונה חהכיל כל סוג של התנהגות, אנחנו לא פרזיטיות שלא עושות כלום וכמו שאני מכבדת אותה כחמותי היא גם צריכה לדעת לכבד אותנו ולשמור על מינימום איפוק וכבוד לכלות שלה, יש גבול, זו דעתי 

אפשר ללמוד גם חכמת חיים, וחלק מזה זה איך להתמודד עם שינויים שקורים בין תקופות.

מי שנתקע על ההשוואה לאחרים אז זה לא טוב,

אבל מי שמפיק השראה ותובנות לביתו שלו מרוויח מכך.

כמו שאומרים אין חכם כבעל הניסיון, ועוד יותר הלומד מניסיונם של אחרים.

הכוונה היא שאי אפשר להטיל ווטו על צורה מסיימתי שרק כך ניתן להנות בחג כפי שבעלך רוצה.

אם הוא נתקע על זה, הוא לא יהנה בשום צורה אחרת.

אבל אם הוא יראה שיש עוד אפשרויות ואנשים נהנים מעוד דברים, ויש שנים שפחות נהנים בהם וזה גם בסדר, אז הוא גם יתן לזה צאנס.

אם הוא מסתכל כל הזמן רק על עצמו ואיך שהוא רגיל לחוות את החג זה לא מאפשר גמישות ואת צודקת שאי אפשר שהוא יטיל ווטו.

לגבי חמותך, את לא חייבת להיות בסביבה כשהיא לא נעימה. הרבה הורים לוקחים על עצמם יותר מכפי כוחם ואז מפילים את המצפון על בני המשפחה.

תלמדי איך את מתמודדת עם זה. כל אחד מפתח אסטרטגיה משלו.

לק"י

ובעלך בלאו הכי משתכר, ולא "צריך" אותך.

ואת מעדיפה להיות אצל ההורים. אולי זה פתרון.

או שהם גרים רחוק מידי בכל מקרה?

(ואם יש משהו מעצבן מאוד בנישואים, זה ההתלבטויות האלה🤦‍♀️).

כן... זה שעה נסיעה 

מירב שמצאנו קהילה שטוב לנו בה ואנחנו עושים עם חברים שנינו יותר מוצאים את עצמנו בחג הזה.. לו יד אחת החברים שלו, לי יש את החברות שלי וזה סבבה

אפשר גם לעשות פורים בבית ולעצב אותו בצורה שמתאימה לכם. 

ולגמרי מבינה אותך באמירה שזה גם חג שלך. 

בעלי ר"מ בישיבה ואנחנו צריכים לארח את התלמידים שלו לסעודת פורים. והסברתי לו בצורה הכי פשוטה את הצד שלי. 

אמרתי לו שמבחינתי פורים זה חג משפחתי. סעודה משפחתית שמחה שהילדים שותפים בה, שאני שותפה בה וכו'. וברגע שהתלמידים מגיעים אליו הביתה, באופן אוטומטי אני והבנות הופכות להיות קישוט ולא נהנות משמחת הפורים בעצמנו. 

אחרי ההבנה המשותפת הזו- חושבים על פתרונות. 

אז שנה שעברה הוא נשאר עם התלמידים בבית ואני נסעתי לסעודת פורים משפחתית אצל אחותי, והשנה התלמידים מגיעים מוקדם אלינו לסוג של ארוחת בוקר ואחכ מאוחר יותר נעשה סעודה עם חברים שכבר יישארו אצלנו לשבת. 

ברגע שזו לא התנגחות ולא הצד שלך מול הצד שלו, ולא התחשבנויות של איפה היינו שנה שעברה- אפשר לבוא פתוחים לפתרונות והצעות שונים מהנחות המוצא שלנו

רעיונות טובים מצאתם לכם

להזמין חברים, להזמין אליכם משפחה.. מה שמתאים לכם

תזמינו אורחים כלבבכם או שתלכו להתארח אצל חברים שגם לך תהיה שםחברה טובה.

מאז שהתחתנתי הייתי פעם אחת בפורים אצל ההורים שלי, כשבעלי היה בסדיר.

מעבר לזה רוב השנים היינו עם חברים ושכנים, ופעמיים אצל אחותי. 

ומשפחתי זה בכלללל לא פורים בעיני סתם משעמם וכמו שבת רגילה

😉 

זכותך כמובן

פשוט סתם מגניב איך זה בדיוק ההפך

Oz Siminovsky

נראה לי שזה לא הענין איפה תהיו אלא שהציפיות שלכם מפורים הפוכות. את רוצה חגיגה נקיה נעימה והוא רוצה להשתכר עם עוד 10 גברים. לי זה נשמע כמו משהו שלא הולך ביחד. 

אם לגיטימי בזוגיות שלכם - הייתי מפרידה כוחות - שישתכר אצל ההורים שלו כמה שבא לו, ואת תהני עם ההורים שלך ותפגשו כשיתפכח (גם ככה במהלך החגיגה מן הסתם אתם לא בדיוק ביחד).

אם לא רלוונטי להפריד אז הייתי עושה תיאום ציפיות רציני מראש לגבי איך החג יראה ורק אחכ לפי זה בוחרת איפה להיות. ולא פוסלת לחגוג בבית אם זה מה שיעזור

האחריות שלה זה לנהל את הסעודה בצורה שלא תשאיר אותה מרוקנת.

ואם היא טורקת דלתות או שוטפת כלים בשיא הרעש- זה עניינה. 

האחריות שלך זה לעזור במה שאת יכולה.

למשל אני הייתי מציעה עזרה בעריכת שולחן ובסלטים, אבל יוצאת עם הילדה כשמתחיל להיות לחץ.

תלמדי לשמוע באוזן אחת ולהעביר באוזן השנייה. 

גם אני מאלה שסופגות ולוקחות לבטן, אבל הבנתי שכדי לחיות בטוב, צריך להחליק...

אני במצב דומה,

רק שאצלנו גם אני וגם הוא לא רוצים להיות אצל ההורים מ2 הצדדים

לא כיף לנו בשום צד בפורים

אז בינתיים עוד לא החלטנו 🤭

אבל יש מצב שפשוט נזמין כמה חברים באותו סטטוס כמונו (זוגות +) ואולי גם רווקים

ונעשה בבית

ככה אצלנו.. פירטתי בתגובה שלי 🙃

לק"י

הן לא נשים בלבוש גברי יהודי🤣

זה מה שאצלינו עושים לפעמים 

כמעט לרוב ההורים שאני מכירה זה מה שקורה עם השנים

כי פורים זה הרבה חג של חברים..

ואם יש רק בנות  ולא הרבה אחיות-אז טבעי שלא כולן יגיעו..ואז באמת לשבת גבר או שניים להשתכר כשזה גיסים ולאו דוקא בקשר קרוב זה באמת פחות כיף

אני אישית חושבת שזה גם תמריץ ךהורים לייצר פלטפורמה של חברים או שכ ים ולא לבנות הכל על הילדים במצב כזה

ואם אין- אז הילדים יכולים להזמין את ההורים אליהם

לדבר על זה ולתאם ציפיות זה הכי חשוב

אני לא הייתי מסתדרת עם זה האמת

ב״ה, בעלי לא משתכר עד כדי כך ורוב השנים פורים זה אצלנו בבית מתוך ההבנה שלהשאיר אותי לבד וללכת להשתכר בחג זו לא אופציה שמקובלת עליי, קל וחומר כשיש גם ילדים (מה אני אמורה לעשית איתם חג שלם לבד..? איך הם ירגישו את החג בדיוק?) וכך גם אני נהנית מהחג ולא צריכה לחפש את עצמי. 

מזמינה זוגות חברים, משפחה, מי שרק מוכן להגיע ונחמד לנו איתו (ויש הרבה אנשים שמחפשים חברה בחג, מבטיחה לך. השנה לא תכננתי לארח וכבר יש לי משפחה וחצי בהולד שרוצים להגיע וכנראה כן נעשה משו בבית בסוף) - הבית פתוח, הילדים נהנים, אני לא נשארת לבד והאווירה של החג לא רחוקה ממני, יש לי אווירה שמחה בבית ב״ה ומרגישים כולנו היטב את החג 

אני לוקחת חופש ומתארגנת על זה מראש וב״ה כולם מרוצים

יום אחד בשנה... זו בהחלט צרת רבות.

לא סובלת לראות חבורת גברים שיכורים עד בחילה.

זה מפחיד אותי. זה לא נעים לי.

אז אני אצל ההורים שלי והוא בישיבה שלו.

בסוף החג עוזרים לי לקחת אותו הביתה והוא עולה למיטה.

כי יש איזה בלתם עם ההורים שלי ולא מתאים לעשות שם.

מה שכןןן נחזור לשבת לבית כך אני לא אהיה חלק מהטרפת שם לפני שבת וזה כבר מקל עליי.

הוא הכי מבין בעולם עם כמה שהתעקש על הפורים כל שנה אמר שיותר חשוב לו שזה יהיה בהסכמה ולא בבאסה.

ומיד כבר השתחרר לי הקפיץ של הדווקא מסתבר...

מבך 

אבל זה לא ייאמן איך הכל בראש.

זה לא אומר ששנה הבאה לא אצל ההורים שלי כן??? חחחח אבל הרעיון.

החכמתן אותי!!!!

שיהיה פורים שמח!

אני מזדהה מאאוווד.... מזמן הפסקתי להשתתף בכל מיני מסיבות. הגברים מצפים מכל הנשים להגיש אוכל כמו מלצריות, ושתתפלנה בילדים לבד, ושינקו את כל הלכלוך ואת כל הגועל שהגברים מקיאים בסוף. אני לא בפנים.  אני בעד לתת לגברים לעשות מסיבת פורים לבדם ולעשות "משתה נשים" בנפרד ממש.  לא כמו ושתי.. אבל כמו אסתר... בכבוד... בטוב טעם.  הרבה אנשים לא יודעים את זה אבל יש רשאונים ואחרונים רבים שאשכרה אוסרים על השכרות בפורים.  זה נכון שמקובל היום ללכת לפי הדעות שמחייבים אבל אף אין חיוב ברמה כזאת כמו שרואים בכל מיני מקומות.  זה גם מאוד לא מכבד את הגברים כי רואים איך שכל אחד מנסה להתבלט ולהתכבד וזה לא מכבד אותם בכלל... אני גם פעם הייתי בלוויה בפורים... תוצאה מיותר מדי אלכוהול. לא נראה לי שזאת היתה הכוונה. צריך שינו בכל הדבר הזה ואם אנשים לא יקומו ויעשו מעשה אז...

לי אין בעיה עם שיכורים

אין לי בעיה שבעלי שותה

ואני גם בשמחה מבשלת ומנקה

בדרך כלל בעלי עוזר לי לפני ואחרי

לא חושבת שמישהו מצפה ממני להיות מלצרית וכל מה שכתבת 

חבל להתייחס לזה ככה

זה עניין של בחירה איך להסתכל על זה

אני נהנית לראות את הגברים שמחים רוקדים מדברים צוחקים ובוכים

לא הייתי רוצה משתה נפרד ממש לא

לק"י

תלוי באיזו רמת שכרות מדובר, מה האופי שלך, מה מביך/ מגעיל אותך ועוד.

זה לא רק עניין של בחירה איך להסתכל על זה. זה גם, אבל לא רק.

@השב שכינתך הגבתי גם לך.

בחירה.

אף אחד לא מצפה ממך להיות מלצרית.

אין לי בעיה עם זה שיש נשים שקשה להן החגיגה הזאת וקשה להן עם שיכורים.

אבל הפריע לי האמירה שגברים מצפים ממנו למלצר ולשמור על הילדים ולנקות 

לק"י

למרות שאם מצפים ממך לעבוד לבד, גם אם לא חושבים שאת מלצרית, זה מעצבן.

בהנחה שלא מתחשק לך לעשות הכל לבד.

(האמת שהתייחסתי להסתכלות באופן כללית, אבל אם דיברתי על זה ספציפית, אני נוטה להסכים איתך. אם כי, ייתכן מאוד שיש מצבים שזה לא רק עניין של הסתכלות).

אז הוא באמת מצפה ממך לארח ולהגיש ולפנות (למלצר) וגם לדאוג לילדים

כי הוא מגיע למצב שהוא לא מסוגל לעשות את הדברים האלה איתך ביחד הרי

אני כבר כתבתי שאני לא מתחברת, וב"ה גם בעלי בדיעה הזו. שותים אצלנו, ועדיין יש הבדל בין להתבשם לבין לבחור לאבד שליטה ולהשאיר את כל הבית על האישה עם הילדים והרבה נשים מתבאסות מזה בצדק. גם אם האישה היא לעזר, יש בפורים מעלה גדולה בתפילה ובבקשות הרבה יותר מהשכרות בוודאי, ואם היא נמצאת רק עם הילדים, זה קצת לחטוף לה את הזכות של היום בראייה שלי, שלא נדבר יל הנאה, ובעיניי חבל להפסיד את זה בשביל לשתות הרבה אלכוהול

בכלל, גבר שמקיא מרוב אלכוהול ולא שולט בעצמו זה ממש מוריד בעיניי האמת.. אבל זה כבר עניין אחר

אם הגברים לא מתפקדים מפאת שכרותם?🧐

בודאי שהנשים יאלצו למלצר ולטפל לבד בתינוקות וכו

וזה באסה רצינית ממש

זה מה שרקאני אומרת.

וואלה אני גם בדעה שלה.

אני בשמחה אבחר לנקות ולהגיש ולטפל בילדים.

כשאת לא מרגישה טוב לצורך הענין - בעלך 'נאלץ' לתפקד? 

הוא בוחר לתפקד כי את לא מרגישה טוב והוא לא רוצה שאת תתפקדי בכח ותרגישי יותר לא טוב.

כשאת יוצאת עם חברות,

בעלך 'נאלץ' לדאוג לילדים לארוחת ערב?

הוא בוחר לדאוג להם כי הוא רוצה שתהני ותתפרקי ותשמחי.

זה שאלה של גישה והסתכלות על העולם.

אני שמחה מאד שבעלי יתפרק וישתה ויהנה. לא מפחדת מיזה ואין לי בעיה עם זה.

לא אכפת לי לנהוג במקומו, להסיע אותו לפה או לשם אם הוא ירצה, לנקות את הבית או להיות עם הילדים.

באותה מידה כשאני ירצה לצאת עם חברות הוא ישמח לעשות את זה בשבילי.

זה מה שרקאני מתכוונת. לגמרי ענין של זוית ובחירה.

תודה

אבל חגים זה משו אחר מבחינתי וצריכה להיות הנאה של שנינו

בעיניי זו לא המאה. ייתכן שבשביל מי שחושבת כמוך זה סבבה, אבל זה לכתחילה מבחינתכן. מי שחושבת כמוני למשל, תתמרמר מאילוץ כזה

בעלי כשהוא משתכר הוא מדבר יותר שטויות, אני לא אתן לו לטפל בילד, אבל הוא בסך הכל בסדר. גם בפעמים שהוא הקיא-הוא ידע שהוא לא מרגיש טוב והקיא בחוץ, בסך הכל הוא מתנהג בצורה סבירה גם כשהוא שיכור.

אבל היו אצלנו חברים שיכורים שהשכרות שלהם זעזעה אותי ולא הבנתי מי בוחר לעשות לעצמו כזה דבר....

אנחנו לא מפרידים כוחות, בעלי מקבל את צורת ההסתכלות שלי ולא משתכר בכלל. אנחנו שותים בירה בלי אלכוהול ומיץ ענבים.

לי בתור אישה לא נעים ואפילו מפחיד ללכת בפורים ברחובות של שכונוצ מסויימות בערים מסויימות, עם כל מיני גברים שניגשים עם כל מיני אמירות ואפילו רק מסתובבים בצורה כזאת

פעם אחת טיפסו לנו על האוטו ולא היה לנו מה לעשות, למשל...

בעיני זה לא לגיטימי בכלל ולא לזאת התכוונו חכמים בכלל

אנחנו חוגגים עם משפחה או חברים שמרגישים כמונו

כבר מזמן יכולנו לעשות לבד. 

אך יחד עם זה אנחנו בוחרים להיות אצל ההורים ולפרגן  להם שמחת פורים יותר טובה גם אם זה פחות יפה ממה שהייתי רוצה שיהיה. 

בואי לא נשכח. המצוות של פורים כולם סביב לשמח ולשמח וכל הפוט יד נותנים לו

אז זה הזדמנות ללמוד לשמוח ולהנות מכל סיטואציה. 

זה הפרעת קשב

אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.

את נהינת מהעבודה?

את מסופקת?

יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?

או שאת נורא נפגעת גם מדברים?

פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.

ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.

דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?

גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?

אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.

אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש

אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי

אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.

נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.

אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.

ואני לא מצליחה לצאת מזה

נסי לעבוד מהמשרד...

קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל

אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..

חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.

מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.

חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה

במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור

אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית

אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה

יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך

אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.

אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.

לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.

ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.

מזדהה עם כל מילה

עוקבת

זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.

קשה לך בכללי עם החלטות?

ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.

חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני

אין לי עצות, רק הזדהות

אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.

אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.

מה אני מתכוונת?

היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.

נכון?

נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.

כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).

ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.

ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.

את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.

לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.

על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.

משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.

במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.

זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן

ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)

ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.

אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.

אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.

גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.

רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..

ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה

הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?

ושרשרת אליי בטעות?

מה שעזר לי -

להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.

למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.

לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.

לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק

כי זה ערב חג האנשים בחופש ולא נוסעים על הבוקר.

התור בשעה של פקקים?

שיהיה בהצלחה!!

הקטע שבעלי במאוחדת ואני כללית.

אם נלך למעבדת גבריאל הם מקבלים ישר? הם מבינים את הדחיפות?

מניחה שנגיע בזמן בסוף אבל לא רוצה שזה יפול על זה..

אבל שתדעי שכם למצוא בשערי צדק חניה זה לא פשוט...

זה בסדר גם אם לוקח קצת יותר זמן. אפילו שעתיים כנראה שיקבלו..

אין לנו תור. אמרו לנו לבוא כמה שיותר מוקדם בבוקר. זה היה די מהרגע להרגע כי טבלתי אתמול עשיתי היום בדיקת דם ואולטרסאונד והביוץ מחר כנראה אז לא רצינו לפספס..

אם מגיעים עד השעה 9 אז יחסית עוד פנוי בחניון. אחכ יותר עמוס

ושישי, מקווה שיהיה בסדר

תבדקי גם שיש לך את כל ההתחיבויות הנדרשות

כי בעלי שם.

כן

והאמת שברוב המעבדות יש גם חדר שאפשר להשתמש בו...

וחניה בטוח תמצאי בחניון התת קרקעי..

בהצלחה רבה!!

לנו אמרו שאומרים להביא תוך שעה כדי שזה יהיה בסדר שיבאו תוך שעה וחצי ואפילו שעתיים.

גם אחרי שמטפלים בזרע במעבדה יש 4 שעות שאפשר להשתמש בו. זה הרבה פחות לחוץ.

בהצלחה. ותזכרו שבסופו של דבר עם כל ההשתדלות, הסיכויים של הזרעה לא באמת גבוהים משמעותית מיחסים רגילים בהנחה שאין בעיה ידועה.

בזרע אני מניחה שזה כן מועיל..

יודעת לאיזה מחלקה בכלל מגיעים שם?

אחי וגיסתי נקלטו בהזרעה ראשונה

הבעיה היתה לא ידועה אצלהם הכל היה תקין 😊 בקרוב אצלך שהשנה החדשה תביא לך הריון תקין 🙏

לא מכניסה את זה הביתה בשיגרה ולכן תקוע לי בראש שזה ממש ממש לא בריא

מכירה הרבה שבהריון לא מסתדרות עם מים ומיץ כן עובד להם. נכון שזה לא בריא אבל בהריון זורמים עם מה שהגוף דורש🙂

שתיתי כל יום 3 ליטר פטל,

ואחרי תקופה נהיו לי שיניים ורודות....

ואת עם מניעה?

קטעים שלא תכננת

אחלה מתנה לשנה החדשה

תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️

נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..

מונעת עם דיאפרגמה 😉

חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי

הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן

רק טוב

כאמור, דיאפרגמה 😅

אם אפשר לשאול

איך מנעת עם הדיאפרגמה?

הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?

כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃

מוציאה רק 6 שעות אחרי...

ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉

פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈

ולי בדיקות של לייף היו אמינות.

אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?

בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷

משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה

(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)

במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים

ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...

קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש

אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈

ד"ר רוני איצקוביץ

עם גישה מדהימה לילדים, גם סרבנים

אבל נראה לי שהוא לא זול...

יקרנית בטירוף

אבל שווה כל שקל.

ערבי. באשקלון

עשה סתימות ועקירות לילדים שלי שניה לפני טיפולים בהרדמה,ואחרי אלפי רופאים וניסיונות, ולא מדובר בילד אחד... עובד עם מכבי.

הבנתי בפעם האחרונה שהיינו אצלו שהוריד שעות ועזב את הסניף שם, לא זוכרת את שמו

אבל אם תתקשרי למכבי ותבקשי שמות רופאי שיניים באשקלון- אז שם ערבי...

הערבים שטיפלו בילדים שלי

היו בין הטובים ביותר שטיפלו בהם

וזה תחום קשה

הם היו מקצועיים עדינים ועם תקשורת מצוינת עם הילד

לק"י

אם יש הרבה ערבים, היא לא תדע מי זה.

לק"י

והמליצו לי על ד"ר מרים שלום, היא מומחית לילדים (ולא רק מטפלת בילדים), אבל פחות התרשמתי שהיא ממש ממש נחמדה. לא שהיא חסרת סבלנות או משהו. פשוט יצא לי להתקל ברופאות עוד יותר חביבות.

ויש את ד"ר אנאל חדד שעברה למכבידנט אחר, שהיא ממש ממש מתוקה!

(לא יודעת מה בדיוק ההבדל. אבל יש רופאי שיניים מומחים לילדים, וכאלה שמטפלים בילדים, אבל הם לא מומחים).