הרבה מאוד מפרושי הראשונים, מקורם בדברי חז"ל ומדרשים מדורות שלפניהם. בפירוש רש"י על התנ"ך למשל - כמעט הכל, חוץ ממקומות מעטים בהם כותב לשון של "נראה לי", או "ופשוטו של מקרא" - הוא ציטוט ממקורות שלפניו, מהש"ס, ממדרשי ההלכה או ממדרשי האגדה ומליקוטים קרובים לדורו, כמו ר' משה הדרשן.

הראשונים, ושוב, רש"י הוא דוגמא מובהקת לכך, כמעט לא ציינו את מקורותיהם. כמעט הפוך, כשרש"י מציין את מקורו, כמעט תמיד זה כשיש סיבה ספציפית, למשל כשמביא דעות חולקות יציין: "זו דברי תלמוד שלנו, אבל אגדת ארץ ישראל וכו'".

נכון שיש עניין באמירת דבר בשם אומרו, אבל יש גם עניין בקיצור הלשון, הן כי בדורותיהם כל עותק ועותק, סופר היה צריך לשבת ולכתוב עם קסת דיו אות, אות. ממילא ככל שהפירוש יותר קצר - יש יותר סיכוי שיועתק בכלל וממילא יועיל לאנשים שיגיע אליהם. שנית - לטובת הקוראים. נוחות הקריאה וההבנה היא כשהפירוש רצוף. ככל שהפירוש יותר קצר ותמציתי, הלומדים יוכלו ללמוד אותו יותר בקלות. היום בדפוס, אפשר לכתוב ברצף ואת המקורות לציין בהערות שוליים או באותיות קטנות שהקורא יכול לדלג עליהם.

ממילא מאוד התקבל בעולם, להגיד דברים בשם רש"י או מפרשים אחרים, גם אם מקורם הקדום במדרשים.  במיוחד שפירוש רש"י כפי שהוא התקבל בישראל, עד כדי שהשו"ע פוסק שקריאתו נחשבת כתרגום והאחרונים ממליצים על לימוד קבוע שלו בנוסף לתרגום.

ממילא גם אנשים זוכרים דברים מרש"י, כי עליו עוברים מידי שנה, בעוד על המכילתא, גמרא בזבחים, מכילתא, ספרא, ספרי, בראשית רבה או תנחומא - עברו אי פעם אם בכלל.

ממילא איני רואה שום עניין בהתאמצות להציק לדרשן שמצטט מרש"י ולא מציין את המקור. כמובן, מי שרוצה לעיין יוצר, מומלץ לעיין במקורות.

סתם מרגיש לי טרחני ולא נחוץ, אדם ששומע מדרשן כתוב ברש"י / רמבם/ וכו' וכו' לא באמת ילך ויחפש מאיפה רשי הביא את זה(ואלו שכן הם ממש מעטים ביחס לכלל), הוא ילך לרשי וירווה צמאונו. שוב אשריך דודי ורעי

... לרש"י היו קשיים אובייקטיבים בכתיבה כשמדובר במקורות אבל דרשן שאומר את

הדבר צריך להשתדל לדעת את המקור. הרי יש ענין גם בכל האומר דבר שלא מפי אומרו.....

בכל מקרה הנק של השרשור הייתה האם להעיר לדרשן שמביא פרשן ולא מביא מאיפה הפרשן הביא את הדברים(כמו נניח רש"י) וזה בעיניי טרחני ולא נחוץ.

רשי ידע מה הוא עושה והכל היה מדויק

הוא לפעמים לא פירט מהסיבה הפשוטה שנלך ללמוד אנחנו ..

לכו תלמדו רש"י על התורה תנתחו את הפרשנות שלו

... את רש"י אפשר להבין אבל מדרשן , שבדרך כלל מאריך בדיבורו ואין לו

את האילוצים שלרש"י היו בכתיבתו, הייתי מצפה שידייק ויקיים מה שאמרו חז"ל:

"כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם".

כמובן להעיר בשקט וביחידות.

אם עכשיו אני שומע מדרשן רש"י כותב על פסוק מסוים פירוש כזה וכזה, והפירוש הזה מקורו במדרש מסוים, והדרשן לא ציין שזה ממדרש פלוני, זה טרחני ולא נחוץ ללכת להגיד לו את זה, מה הקטע? עד כדי כך חשוב לכבודו כל האומר דבר בשם אומרו? זה כתוב ברשי והדרשן ציטט רש"י מה בוער לך? ללכת בסוף הדרשה כמו איזה קדוש מעונה ולתפוס אותו בצד "חזק וברוך, רק פירוש x מקורו במדרש פלוני" הייתי מצפה שיענה לך "אוקיי ו...? אני ציטטתי את רש"י.."  סתם טרחני ולא נחוץ כאמור.

ישום האמרה של רבי אליעזר ורבי חנינה.

תקרא מה אומר הרב יצחק לוי בנושא:

המביא דבר בשם אומרו | תורת הר עציון

מפרט עליו אלא רק אומר לנו שהוא קיים ..

רש"י כן כותב לפעמים מקורות . אנשים שפחות ניתחו את רש"י, לא יודעים באמת את הכללים שלו..איך לגשת לאן לגשת וחבל כי הוא היה גאון .

ואתה יודע משהו חבל שלא מלמדים בישיבה איך לגשת לרש"י כי אם היו לומדים לעומק.. היו מבינים שלרש"י יש כללים

למה הוא הביא לפעמים מדרש ולא הלך לפי הפשט, ולמה דווקא בחר את המדרש הזה, ולמה לפעמים יותר ממדרש אחד? הביא כמו שהוא או שינה אותו?

הוא ידע טוב מאוד מה הוא עשה 

המימרא של "דבר בשם אומרו" היא אגדתא. היא לא הלכה ולא מתיימרת לקבוע הלכה. זו אמירה רעיונית שכמו שאתה רואה אף אחד לא הבין אותה ככלל מחייב. מי שרוצה להתאמץ עד כדי כך, יבושם לו. ומי שלא, יבושם גם לו.

....מי שזה לא חשוב לו ראוי שלא יבזבז את זמנו ולא יגיב לשרשור "לא חשוב"

כי הוא עלול להכשל בירידה לויכוח סרק חסר תכלית .

במקום לקבל ביקורת...גם זו דרך להתמודד.

וגם לא הבנתי איפה טעיתי? בזה שחיזקתי את הדברים של הדוד היקר לעיל? מה אתה משטרת המחשבות ? 

לפעמים נדמה לי שיש אנשים שבשבילם לשמוע משהו שמנוגד לתפיסה שלהם גובל ממש ביהרג ובל יעבור..קצת פרופורציות אח.

...1.קודם כל להמעיט בחשיבות הדיון זה ממש לא בקורת, זה משהו יותר מכוער.

2. "לדוד היקר" יש הסטוריה של השמצות כלפי ולכן אני לא מתייחס לתגובותיו. כאחד שמחזק את דעותיו מצאתי

לנכון להעיר לך.

3.אין כאן שום עניין של פרופורציות, ניגוד תפיסה או משטרת מחשבות. לא יודע איך הגעת לזה.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו

גם לפעמים מדובר כבר בגוזלים ממש

הם רוצים לקיים מצווה
 

בגדול יש שתי גישות: אחת שאומרת שהמצווה היא רק סייג כשמתחשק לך לקחת את הביצים או הגוזלים, ואין עניין וחבל להציק לציפורים סתם ככה. הגישה השניה אומרת שיש עניין לקיים את המצווה כעניין בפני עצמו, גם אם לא מתחשק לך לאכול חביתה. בתוך הגישה השניה, יש כאלו שאומרים שמספיק לשלח את האם ולא צריך לקחת את הביצים

הלכה ג - האם מצווה לשלח את האם גם כשאין צורך בביצים | פרק טז - שילוח הקן | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

מחשבה שלי- לפעמים כבר אין לנו מה לעשות, כזה כבר התייאשנו, אתה מרגיש שזה כבר מעבר לך.

אתה כל כך עמוק בתוך, ואין לך שמץ אין יוצאים. באמת.

זה כמו כזה ייאוש עמוק, או פשוט שום שמץ מה לעשות.

ואז נשאר פשוט להגיד לה'- וואלה אני עשיתי את שלי, איפה אתה אבא?! כואב לי, איפה המקום שלך?

למה צריך את זה? בוא דבר.

וזה בא מהמקום הכי עמוק. וצועקים ''איההה'' איפה אתה אבא

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

נחמד מאוד

(מוסיף בעריכה, אחרי בדיקה בכמה ספרים היום: יעויין כאן בשני העמודים הראשונים כנגד ראיותיו מברכות, וכאן כנגד ראייתו מנדרים)

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.