יש מצווה על אוזלת יד?

אולי אפשר להגיד שזה יהיה עבירה להיהרג על ידי יהודי כי בסוף היהודי יענש על זה. וזה יהיה אולי מצווה להרוג את היהודי שמאיים עליו אולי זה שהיהודי נהרג ע"י ערבי יתן לו מעמד של הרוג מלכות?

השאלה האם מותר לגוי להתגונן גם במחיר של לרצוח יהודי.

..

כמו כן, בשום מקום לא כתוב שגויים צריכים סנהדרין כדי לצאת למלחמת הרשות. אז אם בקולקטיב אויב אין הבדל בין הפרטים, מותר לגויים להכריז סתם מלחמה על עיר יהודית ולהרוג את כולם טף ונשים. עושה שכל

צ"ע, אבל פשוט לי שגויים לא יכולים להרוג יהודים גם כמלכות.

להרחבה עיין בתורת המלך, שמרחיבים על כך עם שלל מקורות בפרק רביעי, עמוד קנו' ואילך.

מותר לו להציל נפשו בהריגת הגוי)

מניין שלגוי יש הבדל בין יהודי לגוי. הרי המילים לפני מה שציטטת הם "גוי בגוי אסור" 

(גם בכל הפרק בתורת המלך הם מדברים מצד ישראל. מה גם שיש הרבה לדחות את דבריהם, והאם פוסקים כירושלמי הנ''ל, ראה במאמר המצורף עמודים 124-139. ומה שלמדו ממי שאנסוהו להצלה אחרת נדחה עוד שנים קודם כתיבת תורת המלך על ידי הרב ישראלי)

אסיף

או, מניין שלגוי יש הבדל בין הצלה של יהודי בנפש גוי להצלה של גוי בנפש יהודי (וכן להצלה של גוי בנפש גוי ולהצלה של יהודי בנפש יהודי)

כל המהלך שלך התבסס על זה... והרי שבע מצוות בני נוח עיוורות להבחנה בין גוי ליהודי. מבחינתו יש פשוט אדם שרודף להרוג אדם

אם הירושלמי אומר לך מפורש שישראל יכול להציל נפשו בנפש הגוי, והגוי לא יכול להציל נפשו בנפש ישראל, אז הנה "מנין שיש הבדל"- מהכא.

אבל על זה כבר דיברנו, אז על איזה הבדל אתה מדבר? לאיזה עניין?

(למען הקוראים, הדיון נכפל ונמשך כאן)

אולי לא הבנתי את המהלך שלך? - בית המדרש

המשפט 'גוי בגוי אסור גוי בישראל אסור ישראל בגוי מותר' מתייחס למשפט שלפני כן - 'חמוס את פלוני')

גוי שרודף אחרי גוי, מותר לנרדף להרוג את הרודף. וגם גוי שלישי יכול להרוג את הרודף

מכיוון שההבחנה בין גוי ליהודי לא קיימת בשבע מצוות בני נוח, אז גם כשיהודי רודף גוי כל הגויים צריכים להרוג את הרודף כולל הנרדף עצמו

(התכוונתי כשאלה ולא כהכרעה)

אין שום סיבה או מקור שבמשקפיים של גוי (שבע מצוות) תהיה ליהודי 'עליונות' על גוי

רק ליהודי, במשקפיים שלו (הלכה שנתחדשה בסיני), יש היתר להציל עצמו בנפשו של גוי. (וגם זה רק בהקשר מסויים ורק לפי מקור שנוי במחלוקת, אבל זו לא הנקודה שלי)

אם יש עליונות ליהודי על הגוי, בוודאי שזה נראה גם במשקפיים של הגוי.

תעיין שם בפרק רביעי בתורת המלך, שפתיים יישקו.

אני בכ"א לא מונח בסוגייה, ובאופן כללי אני כבר חצי כופר וזה די רחוק ממני, השרשור היה חצי פרובוקטיבי חצי שאלה, לא בכוונה לפתח דיון. הסתכלתי קצת במה שהבאת מאסיף, וברור לי שהוא טועה, אבל כאמור לעיל אני לא מונח בסוגייה וזה רחוק ממני.

התגובה הראשונה בשרשור 🤷‍♂️

כמובן, אם המטרה של השרשור היא רק לחפש צדדים וצידי צדדים לשפוך דם נקיים ולצודד נפשות ברים אז זה משהו אחר

השרשור נפתח כשאלה, ולא כהכרעה, כיוון שכאמור אני לא מונח בסוגיה ובאופן כללי זה רחוק ממני כאמור.

עכ"פ- תשובתך לא משכנעת אותי.

כי חשבתי שיש אולי מקור שאתה מכיר ופספסתי. אם לא אז לא 🤷‍♂️

ליהודי יש דינים שהתחדשו בו, 'וחי בהם', 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', 'לא תעמוד על דם רעך'. אז נניח שלפי מקור כלשהו הדינים האלו גוברים במקרה כלשהו על האיסור של רצח בן נח

בן נח לא מחוייב בדינים האלו - כלומר אין לו דין לשמור במיוחד על חיי יהודי - וממילא אי אפשר ללמוד משם כלום על מה בן נח צריך לעשות)

יודעים להסביר למה.

פרק תהילים שכתב דוד המלך בשעת צרה מסויימת?

יש נטיה "לברוח" לספרים שמסבירים דברים בצורה יסודית כדי להחדיר לשכל, אבל הרבה פעמים (בפרט בדברים כאלה) הפתרון היעיל יותר הוא החוויה. כשאדם חווה את נוכחות ה' הוא ממילא בוטח. חוויה מזוקקת של נוכחות ה' היא פתרון לעוד הרבה דברים, גם לדברים שלכאורה שכליים כגון איך ללמוד תורה.

אין מצב...

אבל רק בשביל הענווה שלך שלך אכתוב כמה מקורות:

1. הכי קוהרנטי, לוגי, מאורגן - שער הביטחון בספר "חובת הלבבות".

2. יותר רגשי עם עומק, אבל לטעמי קצת פחות לוגי - "אמונה וביטחון" של החזון איש.

3. עומד לי בראש דרשה מאוד יפה עם הרבה מקורות ומשלים וכו, בספר "מאור ישראל - דרושים", של הרב עובדיה (בטח הכותרת שלה קשורה לביטחון/אמונה).

כי הצדיק יודע מה קורה בסביבת קברו, ואם מתפללים שם - הוא רואה בצער המתפלל ומתפלל גם הוא לה'.

תענית כג,ב: 

רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה, אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי. יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.

תוכנית רדיו - שאלות ותשובות - ערב שבת פרשת שמיני • אתר הרב מרדכי אליהו 

דקה 43:48

מצד שני 1. לא בטוח שדנים אי אפשר מאפשר. 2. לא בטוח שאין בזה שום מעלה

אולי הפתח משתנה לקמץ בסוף פסוק/משפט? כמו שסגול משתנה לקמץ

הנה למשל בבראשית א: יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם

... נכון לא רק למים. גם למילה את בסגול וצרה:

וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל

אבל למה? הרי דיקדוקית זה אותה מילה . אין כאן עניין של הברה פתוחה או סגורה.

חייבת להיות כאן סיבה נסתרת

ייתכן ותופעה דומה מתרחשת כאן

בהרבה מילים משתנה הניקוד של ההברה המוטעמת מפתח/סגול לקמץ כאשר הן מוטעמות במפסיק חזק (אתנחתא, סוף פסוק, לפעמים גם בטעם סגול, ולעיתים נדירות יותר - גם בזקף קטון ואפילו בטיפחא).

כגון: מים, שמים, עבד, מרדכי, פלג, סף, טף.

באופן רחב יותר - בלשון הקודש יש למילים "צורת הפסק" ו"צורת המשך", והרבה מילים משתנה הניקוד שלהן כאשר הן נמצאות בסוף משפט (לדוגמא עַמְּךָ לעומת עַמֶּךָ).

בדוגמא של @נקדימון - זה קשור להברה פתוחה.

אבל הקמץ בסוף משפט - יכול להיות גם בהברה פתוחה (כמו טף וסף) וגם בהברה סגורה (כמו מילת השאלה "מה" בפסוק "ונחנו מה" שהיא בקמץ בגלל סוף המשפט).

מדרשה חדשה לבנות בבית אל

מדרשה של אהבה - בבית אל

בגיגול מהיר עכשיו ראיתי שמצאו עוד הרבה מקורות קדומים, כבר מזמן הגאונים והראשונים

ובעוד ספרים

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

להבנתי, הגמרא אומרת ש'ימין' ו'שמאל' בהלכה הם לא מושגים מוחלטים כמו היום, אלא פשוט כינוי ליד החזקה וליד החלשה, כל אחד לעצמו

"תנו רבנן - אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו". רשי: "ימין של אטר הויא שמאל לדידיה (=יד ימין של איטר נחשבת שמאל עבורו), הואיל ורוב כחו בשמאלו"

כולם מסכימים שמניחים על יד שמאל (ההלכתית), כלומר על היד החלשה

אחד לומד את זה מכך שכתוב ידך/ידכה/ידיכם, ולא 'יד ימין' או 'ימין'

אחד לומד את זה מהדרשה 'ידכה' = 'יד כהה'

ואחד לומד את זה בהיקש: 'וכתבתם... וקשרתם' - בעזרת אותה יד שכותבים גם קושרים

והגמרא מסבירה למה כל אחד לא למד את זה מהדרשות האחרות

או "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כדימוי לאדם שאת שמאלו שם על הארץ ואת ימינו טופח איתה על השמים לתקנן