הרב קוק אומר שהקרבנות מבעלי החיים יבטלו ויהיו רק מהצומח (הסנהדרין יכולה לפי הגמרא לבטל מצוות עשה מהתורה ובמיוחד אם נפסוק לעתיד לבוא כדעת רשב"י שדרשינן טעמא דקרא). כי הרי מהפשט ומחזל כתוב שלאדם הראשון היה אסור להרוג חיות ולאכול בשר וזה הותר רק לנוח. ומבקובלים משמע שכך יהיה לעתיד לבוא שנהיה צמחונים.

למרות שאפשר לומר שנביא למקדש בהמות בחיים ונניף אותן לה' ונשאיר אותן בחיים, והן תהיינה שייכות לה'. אולי יש רמז בכבשי עצרת שמניפים אותם חיים ורק אז שוחטים. ומשמע שהבל הביא כבשים חיים לה' ולא הרגם , כי נאמר בהבל "ויפן אל הבל ומנחתו"  כמו מנחה מתנה שמביאים למלך. ולא כתוב "אל הבל וזבחו". רק אצל נוח פעם ראשונה מוזכר מזבח ועולות.

אז לעתיד לבוא יהיו בקרבנות במזבח מנחות רק מהצומח כמו לחם סולת שמן ונסכי יין ומים.

לגבי השאלה איך קרבנות באופן כללי מסתדרים עם האדם המודרני. התשובה היא שכשהיתה נבואה והשראת שכינה אז החיים הרוחניים היו ספוגים בצוך המציאות הגשמית ולא היה הפרש ביניהם, כמו שאין הפרש בין נשמת אדם לגופו בעודו חי, ורק כשהוא מת הם נפרדים. לכן כשהיתה השראת שכינה היתה הרגשה שעבודת ה' חייבת לעבור דרך עניין גשמי. ולכן אם רוצים להביא לה' משהו כדי להתקרב אליו וכי כמו שה' מוריד שפע מלמעלה למטה, כך הנברא מחזיר לו "שפע" מלמטה למעלה , אז מביאים לה' "כביכול" אוכל כמו בשר לחם סולת יין ושמן. כי "בחינת" אכילה רוחנית שייכת גם אצל ה' למרות שאינו צריך זאת "את קרבני לחמי". 

כיום כשאין השראת שכינה ונבואה, הממימד הרוחני נבדל מהגשמי (כמו אדם מת שנשמתו נבדלת מגופו) ואנחנו לא מצליחים להבין בכלל את עניין הקרבנות רגשית, עד שכל עניין חיות הרוחני בגשמי הפך לסוד מסודות תורה ולכן הרמבן בגלות אומר שהקרבנות זה סוד עמוק. כאשר בימי התנך זה לא היה סוד אלא פשוט לכל אדם. לעתיד לבוא כשתחזור הנבואה והשכינה אז נזדהה רגשית עם הקרבנות שוב.

חוץ מזה שעיקר הזבחים היה בזריקת הדם על המזבח, שהוא חידוש של התורה שלא היה אצל הגויים בקרבנותיהם. והוא כדי לא רק להקריב לה' את החומר אלא גם את הנפש. גם את נפש הבהמה שמיוצגת בדם, וגם את נפשינו שלנו לכן סומכים סמיכה על הקרבנות כדי להעביר ולהטעין עליהם משהו מהנפש שלנו ועל ידי הסאת נפשם לה' שגם נפשינו תזרק על המזבח. וכך נתקרב לה' בצורת מחווה גשמית. היינו רוצים להקריב את נפשינו ממש על המזבח ו"להתשאבא בגופא דמלכא" אבל ה' לא רוצה שנהרוג עצמינו למרות שיצחק אבינו רצה להעקד. ולכן אברהם לקח אייל והקריב אותה תחת יצחק. כלומר אנחנו זורקים את נפש הבהמה על קיר המזבח ובעצם על ידי זה גם את נפשנו שלנו , שופכים כמים נפשינו נוכח פני ה'. לכן נאמר בדם "כי נפש הבשר דמו הנפשו הוא, ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר על נפשותיכם, כי הדם הוא בנפש יכפר". לכפר מלשון כופר, לא מלשון כפרה (כי איזו כפרה יש בשלמי שמחה?) כלומר נפש הבהמה נזרקת במקום נפשינו על המזבח. וכופר מלשון החלפה, כמו "אם כופר יושת עליו ונתן פדיון נפשו".

לעתיד לבוא לא יהיה צריך לעשות פעולה קיצונית של המתת נפשינו כדי להתקרב לה' , כי לא יהיה צריך לצאת ולברוח מהחומר כדי להתעלות לה' ולהדבק בו. ולכן יספיק להביא מנחה לה' כדי להתדבק בו, ולא יהיה צורך לזרוק את דם הבהמה על המזבח

הרי גם לנביא אין רשות אלא לפי הוראת שעה, זה נראה לי דורש עיון.

עריכה: אוקיי חיפשתי ראיתי שזה ביבמות, וזה אכן לפי הוראת שעה שם

הנה צילום מלנבוכי הדור פרק יג. הוא כותב שם "כשיש צורך ומטרה כללית נחוצה". 

שיש בדרך הלימוד הזאת (כי זה הכוונה שם) כוח להוציא מקרא ממש מידי פשוטו (הכוונה כשיש סתירה חזיתית, לא כשאפשר לסדר את המקראות גם בדרך לימוד שעל פניה לא עולה מהפשט שזה כמובן יש הרבה. אבל פה זה שונה ונראה לי לא שייך לעניין).

אני מבין שאתה תולה ברשב"י כי זה מדרש להלכה, אבל זה ממש לא משתמע שיכול לעקור דין תורה בזה.

יש לך בקיאות באמת מרשימה. אבל בגופי תורה אי אפשר לרוץ בפלפולים כאלה. כמו שלא נביא פשוט את "מצוות בטלות לעתיד לבוא" ובזה נפתור הכל

בפרשת נוח שרק אחרי המבול הותר בשר ונדרוש שבמצב אידאלי אסור בשר (מכלל הן אתה שומע לאו) יחד עם הפסורים בבראשית א.

אז דרשה זו תיצור סעיף בתוך מצוות אבר מן החי, שלא רק אבר מן החי יאסר, אלא כל בשר מן החי יאסר שהרי תלה הכתוב את אבר מן החי רק בהיתר בשר "כל רמש אשר הוא חי לכם יהחה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל. אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו".

אם כך לא תעשה של איסור "בשר מן החי" גם כתרי"ג מצוות וגם כ7 מצוות בני נח שכולל גם איסור הריגת חיה, ידחה עשה של הקרבת קרבנות מהחי.

אפשר גם לדרוש את "ואמרת אוכחה בשר כי תאווה נפשך לאכול בשר" עיין חזון הצמחונות שם הוא נראה לי מביא את הדרשות לעתיד שסנהדרין תאסור אכילת בשר.

תראה את הצילום מלנבוכי הדור מה הרב קוק כותב שם. צירפתי בתגובה אחרת

1. אני חושב שצ"ע כדי לחזק לימוד של "לשיטתו" גורף לרשב"י (כלומר אם באמת כשהגמרא אומרת "רשבי דריש טעמי דקרא" זה בסתמא (כלומר שיטה שלימה של רשב"י ואז צריך להעמיד את ככה את רשבי בכל המחלוקות בשס וכנראה נגיע לא מעט פעמים לדחוקים קשים. בשונה אם נאמר שזה לא "לשיטתו" גורף ורשבי דריש טעמא במיוחד איפה שהגמרא מציינת את זה, אבל לא העמדה של שיטה שלימה של "טעמא". - רוצה לומר, גם בתוך הסברא (היפה) עצמה שמסתמכת שנפסוק הלכה כרשבי לדרוש טעמא יש דוחק, כי נעמיד "לשיטתו" לכל ההלכות של רשבי בכל השס. (וכן אפשר לומר שנראה יפה לומר רשבי דורש טעם לאור כל ספרות הזוהר. אבל נראה לי שיש הבדל חד בין מדרש אגדה למדרש להלכה למיעשה).

2. (המשך ישיר) נוח ואדה"ר 1. פשוט שמדרש אגדה ולא הלכה. למה זה משנה? לעניין "אם נדרוש טעמא בפר' נח וכו'" - אני לא חושב שהמשמעות פשוט להמיר את המדרש אגדה להלכה, נצטרך לדרוש מחדש לגמרי להלכה מהכתוב. 2. גם אם נעשה זאת, אתה מסתמך על עוד שלב של הבנה שלאדה"ר לא הותר לאכול בשר ולנוח כן מטעמים *מוסריים* (כמו שאתה מסביר והולך), אז נצטרך לבאר דווקא לאור ההבנה הזאת במדרש. אני לא אגיד עוד דוחק, כי זה כבר לא ביטוי מדויק לדיון כל כך רעיוני, אלא רק עוד "קושי" (אפשר שיקרה מתישהו? כן ויש לנו הגות רעיונית לסמוך על זה (עוד לא ראיתי בתוך הצילומים ששלחתם פה), אבל נראה לי עם ההתפתלות הרבה יותר פשוט לומר שזה לא יקרה מיד אלא בשלבים. זה עולה שוב ושוב פה.)

3. נראה לי מובן לאור הנ"ל איך אני רואה את כל המייהלך של ה"אבר מן החי" וכו'. (קטנתי אבל צריך הסברים ארוכים וממש לא פשוט לי כמו שאתה מציג את זה)

צילום של הקטע בלנבוכי הדור

הסדר מהסוף להתחלה

@פצל🤫 

זה נראה לי רחוק מלהיות כוח לעקור מ"ע. ממתי ואיפה ראינו משהו דומה? (ועוד שראינו הפוך) יש לך עוד מקורות? (אולי מחר איה)

ותודה!

בראשית א לאדם הראשון: "הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע ואת כל העץ לכם יהיה לאכלה.ולכל חית הארץ את כל *ירק עשב* לאכלה"

כתוב רק עשב ועץ. ה' לא התיר לאדם בשר.

ואם תאמר אולי זה נתינה בטבע אבל לא איסור?

אז הנה הפסוקים בנוח ט ג: "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה *כירק עשב* נתתי לכם את כל" .

אם הותר בשר לאדה"ר, אז למה צריך להתיר שוב לנוח? ולמה כתוב "כירק עשב"?

לא ראינו דוגמאות כאלו כי לא נפסק מעולם כרשב"י שדרשינן טעמא דקרא. אבל לעתיד לבוא יפסקו הסנהדרין כרשב"י.

לגבי ביטול עשה - אנחנו בשבת לא תוקעים בשופר בראש השנה ולא נוטלים לולב ביום הראשון של סוכות. למרות שמהתורה חייבים. כי סנהדרין ביטלו זאת.

לגבי ביטול לא תעשה - לא נפסק כרב חסדא. הרב קוק אומר שייתכן שלעתיד לבוא יפסקו כמוהו

רק לסוף לעניין שופר ולולב.זה סנהדרין ביטלו?? לא בגלל שאין בית מקדש וגזירת חכמים לא סנהדרין? צריך לראות (אבל אני לא כי חושב ש)ברור שזה לא עיקר מה שאתה סומך עליו,  וכנראה גם יש שם חילוקים. אני שמח מהבקיאות והסברה מהחיזוקים שאתה מביא מפה ומשם, אבל לא השתכנעתי בכל אלה שיש כאן משהו חזק, מקיף, אסמכתא, שיטה. אני לא רואה מה שאתה רואה, החיבור של כל הנקודות האלה..... רחוק לי. צריך עוד מסכת רק בשביל להעמיד על בוריין את הפילפולס (ואולי תזכה להיות מהאמוראים החדשים שיעשו את זה). זה כתפיים לא רחבות, אלא עצומות שלא יכול להחזיק לפי הגות אחת מרכזית אחד או שבע שגם בהיקף יותר קטן (שוב, עוד לא ראיתי את הצילומים פה. אבל מעניין). ועוד 'ייתכן' שנצטרך לפסוק גם כרב חסדא וכו' מצטרף --ואין כאן עוד מקום להאריך בכלל וגם לא יודע אם יש משהו קונקרטי לענות, אני רק מניח הערות ואם למישהו יש הערות על ההערות אני אשמח.

הבאתי את צילום הסברות של הרב קוק בלבוכי הדור לעניין זה.

בסוף זה יהיה להכרעת סנהדרין בעתיד

"עניין זה" אני מבין מתייחס לחידוש שיוכלו סנהדרין לעת"ל לגזור בקום עשה, ולא לומר שיש תקדים בשופר ולולב. זה מה שהבנתי סברת הרב במה שצילמת. אחרת ממש מתבקש להביא את הדוגמא, אבל הרב לא מזכיר מזה. (לא מכיר ככ את אופי החיבור (יש בו חלקים משמונה קבצים אם זכור לי? ויודע שעוד דברים שלא ראו אור) אבל כשעובר הרעיוני לדיון המעשי שם בוודאי צועק להזכיר, אם ההבנה אחרת.)

אם לא הבנתי אותך נכון תקן אותי. כי מהניסוח שלך שהיה "ביטול חיוב דאורייתא" גבי שופר לולב על ידי סנהדרין מבלבל קצת.

עריכה: אוקיי הסתכלתי קצת גבי שופר לולב. זה אכן לא "ביטול חיוב", זה גזירה בשב ואל תעשה.

שכויח

ביטול עשה לשב ואל תעשה.

בפועל משניהם יוצא שסנהדרין יכולים לומר לנו לא לקיים מצוות עשה דאוריתא (נראה לי הנפקא מינא היא שאי אפשר לא לשטית רב חסדא לבטל עשה שהוא בשב ואל תעשה ולומר לנו לעשות את ביטול העשה בקום עשה. למשל סנהדרין לא יכולים לומר לנו להשאיר חמץ ברשותינו אחרי חצות בערב פסח ולבטל עשה של תשביתו, או אי אפשר שסנהדרין יאמרו לנו לאכול ביום כיפור ולבטל עשה של "ועיניתם את נפשותיכם" (לא סגור אם זה עשה או לא תעשה) וכנ"ל כל עשה שמנוסח בתורה בלשון "שב ואל תעשה" הסנהדרין לא יכולים לומר לנו לקום לעשות ולעבור עליו. כי בעצם הסנהדרין יאמרו לנו "קום עשה!" ולא "שב ואל תעשה!"

ולרב חסדא לזכרוני, אפשר גם לומר סנהדרין לנו לקום לעשות משהו כמו מותר לאכול חלב, מותר לאכול בשר וחלב. אבל לא סגור על זה.

כי כמו שהתורה מחלוקת למצוות עשה ואל תעשה, לפי סגנון הציווי אם התורה אמרה לעשות או אסרה ואמרה "לא" "השמר לך" וכדומה. כך יש חלוקה אחרת של "קום עשה" ו"שב ואל תעשה" שם החלוקה לא לפי סגנון הציווי בכתוב, אלא לפי המעשה בפועל , האם אנחנו צריכים לעשות משהו או להמנע.

בדרך כלל כל עשה הוא קום עשה וכל לאו הוא בשב ואל תעשה.

אבל יש חריגים: עשה של "תשביתו" למשל אומר לנו לא להשאיר חמץ וזה שב ואל תעשה.

לא תעשה של "לא תותירו ממנו" אומר לנו לאכול בקום עשה את הקרבן עד הבוקר.

(כבר הבאתי מה שהבנתי במה שראיתי שהגזירה בשב ואל תעשה ולא עקירה מ"ע.) שהתקנה הייתה דווקא אחרי החורבן. אפילו שזה אכן שב ואל תעשה שבא במקום של עשה דאורייתא, נראה לי עולה שגם היא קרובה יותר להיות כעין הוראת שעה, בגלל שאין מקדש.

מצד שני גם כשיהיה מקדש יהיה שבת נכון. 

מצד "שלישי", כשהיה בית היה שבת, ור"ה לדוג - פשוט שהיו תוקעים (לכן טעיתי חשבתי שבגלל שאין מקדש. זה אכן לא הטעם שם, אבל נראה שיש שייכות.)

לומר לנו לא לקיים מצוות עשה דאוריתא.

כנ"ל לפי רב חסדא סנהדרין יכולים גם בקום עשה, אבל זה לא נפסק דעת רב חסדא. כלומר לומר לנו לעשות לאו דאוריתא. הרב קוק אומר שאולי ייפסקו כרב חסדא בסנהדרין לעתיד לבוא.

הרב קוק לא כותב הוראת שעה אלא "לצורך הדור" ראה בצילום שהבאתי.

כמובן שביטול קרבנות מן החי יכול להיות בדרשינן טעמא דקרא אם יפסקו כרשב"י בעתיד. ואז אתה דורש טעמא דקרא מתי אסור בלאו דאוריתא בסעיף של אבר מן החי, לאכול בשר ולהרוג בהמה. ובמילא לאו דוחה עשה של קרבנות.

אפשרות אחרת שלא כתבתי - הרב קוק אומר בחזון הצמחונות על פי הסוד, שבעתידהבהמות יתעלו למדרגת אדם מדבר, או בשינוי הטבע או בטכנולוגיה שתהיה לנו להפוך אותם לכאלה.

אם כך, אז במילא הלכתית יהיה לבהמות גדר אדם, ואסור יהיה לרוצחם מדין איסור הרג אדם. ובמילא או שלאו ידחה עשה של קרבנות, או שבעשה של קרבנות התורה אמרה להקריב בהמה, והם כבר לא יהיו בגדר הלכתי של בהמות

א. לרב קוק יש כמה דיונים על זה, כשהוא מציע שלעתיד לבוא הקרבנות יהיו רק מן הצומח, תוך הסתמכות על כמה מקורות - מהתנך, מהמדרש ומהקבלה. הוא מתמודד בכמה מקומות עם השאלה איך זה אפשרי הלכתית, ובחלק מהמקומות מחלק בין זמנים שונים ב"לעתיד לבוא" כך שאולי בהתחלה הקרבנות יחזרו כרגיל

ב. הרב הנזיר כתב בתשכ"ח:

ג. הרב חיים דוד הלוי, בלי להכיר את דברי הרב קוק, סבר שבתחילת ימות המשיח יחזרו כל הקרבנות; אבל לאחר מכן כל הקרבנות שבאים בשביל חטאים יעלמו, ויתכן שגם הקרבנות הקבועים כמו תמיד יהפכו לצמחונים. הוא מסתמך על הראשונים שכתבו שהקרבנות ניתנו בדיעבד בגלל חטאי ישראל, ועל הפסוק במלאכי 'וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים' (שות עשה לך רב חלק ט שאלה לו)

ולמה אברהם יצחק יעקב ונוח הקריבו קרבנות? ולמה הבל הביא מנחה כבשים?

לכאורה השאלה מתי יבטלו קרבנות מהחי תלויה השאלה מתי האנושות כולה תהפוך לצמחונית. או שמא יהיה מצב ביניים שכולנו נהיה צמחוניים אבל קרבנות עדיין יהיו מהחי, כדוגמת 40 שנה במדבר שאכלו רק בשר קדשים?

ומה סובר הרב הלוי לגבי מנחת חוטא?

"וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמנית: (מלאכי פרק ג פסוק ד)"

תרגום יונתן:

וְיִתקַבַּל קֳדָם יְיָ קֻרבַּן אֱנָשׁ יְהוּדָה וְיָתְבֵי יְרוּשׁלֶם כְּיוֹמֵי עָלְמָא וּכִשׁנִין דְּמִלְקַדמִין :

איך זה מסתדר עם כל מה שנאמר?

להיות מהצומח כמו "קרבן ראשית תקריבו אותם" על 2 הלחם והביכורים

קרבן בפני עצמו. כנל מנחת חינוך. לזכרוני אפשר להתנדב מנחה.

לזכרוני יש מנחת חוטא שלא מתלוות לקרבן אבל לא בטוח.

בכל מקרה מנחה נקראת מפורשות קרבן בויקרא כמה פעמים.

ולעתיד לבוא סנהדרין תבטל את חיוב הבאת הקרבן מהחי, וישאר רק הצומח

שאלו יהיו שני שלבים (בחלוקה גסה) ובהתחלה אכן יקריבו קורבנות ממש מהחי. וקצת דחוק. תוכל לחדד?

הדברים.

אבל מה הבעיה שישר שיבנה המקדש סנהדרין תבטל קרבנות מהחי?

מסברה - אם המקדש יבנה כשכל האנושות תהיה צמחונית אז השאלה אם גם במקדש נהיה ברמה כזאת ואז ישר יבטל מהחי, או שיהיה אסור לאכול חולין בשר אבל קרבנות יהיה אפשר לשחוט. כמו 40 שנה במדבר שבהמות טהורות אסור היה חולין וזה היה נחשב רצח לשחטם "דם יחשב לאיש ההוא דם שפך" אבל קרבנות שחטו ואכלו בשר שלמים.

או שמא זה לא תלוי בבשר אלא בצורך לזרוק את הדם ואת נפשינו.

אם האנושות עדיין לא תהיה צמחונית אלא כמו בימינו. נראה שיהיו קרבנות מהחי כל עוד יש בשר מלחמות ורצח בעולם ומידת הדין עוד בקושי שלה. מצד שני אולי במקדש הסנטנדרט יהיה יותר מוסרי וישר יהיה צמחוני? לא נראה לי כי יהיה עוד צורך בזריקת הדם  

גם מנבואות יחזקאל שאומר שהנשיא (המשיח) יקריב בבית שלישי קורבנות מן החי (הפטרת פרשת החודש).

וגם להסבר שקרבן יכול להיות מנחה מן הצומח ע"פ הלימוד של קרבן ראשית על שתי הלחם הוא נ"ל דחוק. שתי הלחם זה קרבן ציבור. התרגום שהוא ציטט בשאלה אומר איש יהודה ויושבי ירושלים משמע קורבנות יחיד.

ומה עם קרבן פסח?

לבדוק אם ציווי ה' את יחזקאל הוא כפשוטו, מה לגבי "כל אלמנה לא יקחו הכהנים והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו?" וכדומה שנראה כשינוי מדברי תורה, וכל הדינים ביחזקאל שבגללם ביקשו לגנוז את ספר יחזקאל עד שהעלו 300 גרבי שמן לעליה ודרשו אותם? (כמובן אפשר לתרץ שהדינים יהיו כהוראת שעה, או כפשוטם אם סנהדרין תבטל עשה, תגזור גזרות, או אפילו תפסוק כרשב"י שאפשר לבטל לא תעשה).

אבל אם באמת נקבל את יחזקאל כפשוטו בענייני חנוכת המקדש, אז באמת נראה שבתחילת בית 3 יקריבו מהחי.

לגבי מנחות לא הבנתי מה קשה?  אם רואים שמנחה מכונה קרבן אז זה מסתדר עם מנחות לעתיד לבוא. גם נדמה לי שכל מנחה נקראת קרבן "סולת יהיה קרבנו. ואם מנחת מרחשת קרבנך " לא זוכר. תבדוק פרשת ויקרא שני שלישי מה כתוב שם. נדמה לי כל המנחות מכונים "קרבן"

..

איפה מתחילה בכלל הקושיה של "כל האלמנה"? שם הנביא עצמו מפרש את את דבר ה'.

אז *נראה* שיש שינוי מדברי תורה, אבל בכוח הנבואה (שהיא קשר הישיר עם ה') הנביא מבאר שזה לא שינוי דברי תורה.

זה ממש ממש לא באותה רמה ולא דומה ללהוציא מקרא (שביחזקאל) מדי פשוטו על פי רשב"י.

אני מהפלאפון אז אין לי כוח לראות לגבי המנחות, בעז"ה אראה מחר. אבל הבנתי שכן הבנת מה קשה , (קרבן ציבור וקרבן יחיד, איש יהודה וכו')

היא כדברי רבי יהושע שלא פוסקים לפי בת קול. וכן נבואה.

עובדה שביקשו לגנוז ספר יחזקאל עד שהעלו 300 גרבי שמן לעליה ודרשו את כל הפסוקים הבעייתיים. כך כתוב בגמרא.

לא הבנתי מה קשה? גם אם רק מנחת ציבור כונתה קרבן זה לא אומר שמנחת יחיד אינה קרבן

וזה בדיוק מה שיחזקאל לא עושה. הוא לא עושה לימוד של דרש על המקרא בכוח הנבואה. איך הבנת שהוא מפרש? באמת אם זה היה ככה, לא היינו מקבלים את זה. בתוך דבריו הוא הזכיר הלכה שהייתה ידועה, הוא לא בא בנבואה שם לחדש לגבי אלמנת כהן. זה בתוך הדברים בעלמא ולא עיקר הנבואה. זה פסוק וצריך לראות אותו בהקשר שלו ולא בפני עצמו

אין פה לימוד הלכה של הוצאה מפשט התורה לכאורה על ידי מדרש המקרא, זה לא לימוד בגמרא.

כהן הדיוט אסור באלמנה למעט אלמנת כהן.

דרשו חז"ל את הפסוק ביחזקאל כך: "והאלמנה אשר תהיה אלמנה. מכהן יקחו" כלומר יש חלק מה"כהן" שיכול לקחת אלמנות, ואלו כל הכהנים ההדיוטים

נכון לא הבנתי איפה בכלל מתחילה השאלה שלך, 

יש דברים שכן לומדים בגמרא להלכה מהנביאים, התכוונתי שההסבר הוא כזה

לפי התורה כהן הדיוט אסור בגרושה ומותר באלמנה. רק כהן גדול אסור באלמנה

אני צריך להקשיב לעצמי, לראות את הפסוק עצמו ובהקשר חחח אני פשוט לא מכיר את המקור ולא ליד המקור אז רצתי בסברה של הבנה שאתה מתכוון לחידוש אחר מהדברים שלך.

אבל שוב ,מה אתה אומר בעצם? אז יחזקאל לא חידש הלכה, הבנתי. אוקיי, אנחנו מקבלים את האלמנה לכהן לא כפשוטו. ו... ? זה סיבה רק מחזקת דווקא כן לקבל את איפה שהוא לא "חידש הלכה" לכאורה (לגבי הקורבנות). לא סיבה לקבל חידוש הלכה מנביא על ידי מדרש של הפסוקים שלו, לא של התורה, בדרך שמוציאה אותם מהפשט. ומלמדת אותנו על הלכה שלא כפי הפשט בתורה.ף על פי נבואה... ממש כדבריך .אני אומר בילבלתי אבל הכל עדיין מסתדר ממש אליבא דידך שאין לו כוח, בוודאי לא לנו, לעקור בצורה סותרת מהפשט. לא בנבואה ולא בחכמה אין הכי נמי. מקווה שהיה ברור (אני סובל תוך כדי מאיזה כאב פיזי שממש מציק לי אז אני לא מרוכז, האמת שאני ככה מנסה להסיח את דעתי ממנו - הערת אגב, לא להתייחס, אין משמעות לדיון)

תוכל להסביר שוב?

אם ציווי ה' בקרבנות ביחזקאל בחנוכת המקדש לעתיד , שלזכרוני יש שם קרבנות ייחודיים שהתורה לא ציוות (והרי נביא לא יכול גם להוסיף מצווה בנבואה) נחשבת הוראת שעה (ואז נביא יכול לצוות הוראת שעה דבר שלא כתוב בתורה)? או שמא הוראת שעה זה רק אם הנביא אומר לבני דורו הוראה זמנית, או אפילו אומר לדורות אחרים בחד פעמי משהו אבל עם זמן מוגדר. בעוד שכאן יחזקאל לא מפרש באיזה מקדש זה יהיה ציווי חנוכתו עם קרבנות, ואיזה מלך מבית דוד ספציפי מצווה בקרבנות מסוימים. ובחנוכת בית שני לא מצינו שעשו את קרבנות יחזקאל.

ואז חייבים לדרוש את כל הקרבנות ביחזקאל, או שמא זה נבואה שכך סנהדרין יגזרו תקנות על קרבנות.(ואז אולי זה נחשב נבואה רעה שלא חייבת להתקיים)

שנבואה ביחזקאל שנשחוט חיות זו נבואה רעה לעומת מצב אידאלי של צמחונות.

ונבואה רעה לא חייבת לקרות.

נבואת יחזקאל אינה ציווי, אלא נבואה שנביא בעתיד יאמר לציבור כהוראת שעה, או נבואה שסנהדרין תגזור. אז זה רק אמירת "כך וכך יהיה".

אם נהיה צמחוניים, אז מצב בו נשחוט חיה יהיה רע לנו. ונבואה רעה לא חייבת לקרות. בדיוק כמו "ובאו ורננו במרום ציון על בני צאן ובקר" לא יתקיים אם נהיה צמחוניים, כי נמאס באכילת בשר וזו תהיה לנו נבואה רעה. או כמו שנצחון במלחמת גוג ומגוג לא חייב לקרות כי גוג ומגוג לא חייב לקרות כי זה נבואה רעה. ונדמה לי שהבעש"ט אמר שיצאנו ידי חובה בכל הגלויות וכבר גוג ומגוג לא תהיה. וזו נבואה רעה כי מלחמה זה תמיד רע על פני שלום, וכן מות הרשעים זה רע על פני חזרתם בתשובה, וחי ה אם אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה. ורק יתקיימו לעתיד המופתים שנאמרו במגוג אבל לא לרעה אלא לטובה למשל "ושלחתי אש במגוג" יומר לאש טובה שתרד מהשמים. וכן "והגדלתי והתקדשתי לעיני גוים רבים" יהיה באמצעות מופתים טובים.

וכן מצינו שלמרות שמפלת נינוה טובה לישראל שהרי אשור אויביהם, עדיין נבואת יונה "עוד 40 יום נינוה נהפכת" לא התרחשה כי היא רעה לנינוה.

או "כי בנשק יבערו אש" זה נבואה רעה לנו שהרי ביעור אש כיום בעצים זה בזבוז וטרחה(וכנראה זה הומר לזה שבנשק האטומי ממלחמת העולם ה2, שהיא בחינת גוג ומגוג שכנראה לא תהיה מלחמת גוג ומגוג כי נבואה רעה לא חייבת לקרות, אנחנו נבער "אש" כלומר יצירת חשמל לעתיד לבוא(והרב קוק טוען שהלכתית כל חשמל הוא ממש אש). לפחות 7 חדשים. בלי לחטוב מהיער עצים)

2 אפשרויות

או שיחזקאל מצווה אותנו כהוראת שעה.

או שהוא מדווח על מצב עתידי בלי לצוות. רק לדווח. למשל לדווח שנביא בעתיד יורה בהוראת שעה שמקריבים קרבנות שלא כתובים בתורה בחנוכת המקדש (כמו נבואת איש האלוקים בימי ירבעם "הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו וזבח עליך אדם" שכנראה יאשיהו בדורו  זבח את כהני בית אל בהוראת שעה של נביא בדורו שהרי עובדי ע"ז בסקילה ולא בסיף). או לדווח שסנהדרין יתקנו קרבן בחנוכת המקדש. ואז במילא "דיווח על מצב רע" לא חייב להתקיים

הכל מבוסס אבל המצב ש1.אולי זה הוראת שעה + 2.אולי זה נבואת פורענות. וזה כבר מאוד מרחייק. (הגבתי בפעמיים פשוט בטח אתה רואה)

..

נערך

בדברי ירמיהו "הנביא אשר יתנבא ל*שלום* בבוא דבר הנביא יוודע כי אמת דיבר" ומכאן חזל רואים רמז למסורת שנבואה טובה חייבת לקרות, ונבואה רעה לא

אם נגדיר "רעה שהיא הפך השלום"=כפי שאתה מצטט את הפסוק שמבוסס עליו ה-רמז למסורת- . קרבנות מן החי רחוק להיות רע שהוא "הפך השלום" כל כך שהוא כזה שלא חייב להתקיים בגלל שאולי נהיה צמחוניים ונזוע באי נוחות למראה חיות נשחטות בנסיבות? *של הקרבת קורבנות לה'* . זה צירוף כל העניינים המסתמכים האלו שקשה לי... זה לא מרגיש לך פלפול רחוק מאוד במקום שיכול להיות פשט כתובים? אני לא למדתי את הרב שם, לכן אני מרגיש בחסך וזה מעניין לקרוא שם כי מ"מ יש את המדרש לגבי קרבנות בטלים חוץ מתודה. אבל *לכל הפחות* נראה לי ברור שזה יהיה ב' שלבים (שאולי מחולקים עוד בתוכם) ובהתחלה אכן יהיו קרבנות באופן המקורי והפשוט. אבל כן בגדול כמו שהרמב"ם אומר שדברים אלו לא נדע איך יהיו עד שיהיו.

לזכרוני שלעתיד לבוא הרג חיות ייחשב ממש רצח. וכן בתורה על שוחט חולין ב40 שנה במדבר "איש אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה ואל פתח אוהל מועד לא הביאו. *דם יחשב לאיש ההוא דם שפך, ונכרת מעמיו*".

יכול להיות שיהיו שני שלבים באמת.

אולי זה קצת דחוק אבל לא יותר מדי. אם היתה אמורה להיות גאולה באחישנה אז היינו נגאלים מהר מאוד כשהעולם עדיין לא מתוקן וצמחוני. לכן יחזקאל דיבר על הברירת מחדל , ולכן גם כדי לקדש את שם ה' בקרב "העמים אשר לא ראו את כבודי, והגידו את כבודי בגויים" ועקב מוסריותם הנמוכה אז זה יתבטא בהתמרדות שלהם נגד ישראל בגוג ומגוג ובהכאתם כתיקון לרשעים.

אבל מכיוון שלא כצפוי, הגאולה באה בעיתה ולא אחישנה, 2500 שנה אחרי יחזקאל (לא נראה לי שמישהו חשב בימי יחזקאל שהגלות תמשך שני שליש מהיסטורית העם היהודי) , אז העולם לאט לאט מתקדם לתיקונו , כי עבר הרבה זמן. והגיוני שכשיבנה המקדש העולם כבר יעבור כולו לעידן צמחונות. ובמילא אין כל כך צורך במלחמת מגוג ש"העמים הרחוקים אשר לא ידעו את שמי" כי כולם מכירים כיום את האמונה באל אחד אלוקי ישראל, אלא רק מעוותים אותה, וכשיבוא המשיח מייד יודעים ששקר נחלו אבותם וחוזרים להאמין בתורה

בכלל לא מוכח והרבה כתבו דווקא שמקובלנו שייקוים בנו "אחישנה" כמו שמקובלנו (וביותר צריך לומר להסבר שלך) שלא נהיה "דור שכולו חייב וכו' מעמיד עליהם מלך רשע כהצמן" וכו'.

והתלות של מלחמת גוג מגוג והעניינים האחרים שאתה מזכיר, ואוגד את כולם באגודה אחת של "לא זכו בעתה", לא מוחלט ונראה פשוט שיכול להיות "בעתה" עם חילוקים שלא יהיה מגוג וכן יהיה דברים אחרים (לצורך הדיון קורבנות מן החי ממש), ואם רוצים אני בטוח שאפשר להגיד גם ההפך ללמוד הכל על "אחישנה" ולהגיד שאפילו יחד עם זאת יהיה מלחמות (ולהיכנס להבנה נוספת של כל הדברים שציינת) וכו'. רק מניח הערה. אין לנו ראיה או מסורת חזקה על דווקא "בעתה" והכל סברות יפות מאיך שמבינים שעולה מן הנבואות ואיך שהמציאות בפועל

ואין כאן בעיה של נבואה טובה לא יכולה להתבטל. כי זה לא שיחזקאל אמר "כך וכך יקרה" אלא ה' מצווה את ישראל לעשות כך וכך ביחזקאל

למנחות יחיד.

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה', סלת יהיה קרבנו.

וכי תקריב קרבן מנחה מאפה תנור.

ואם מנחה על המחבת קרבנך.

ואם מנחת מרחשת קרבנך.

וכל קרבן מנחתך במלח תמלח.

כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ.

פרק ה מנחת יחיד קרבן עולה ויורד נראה לי:

והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה סולת...והיתה לכהן כמנחה (מביא מנחה ללא קרבן מן החי).

@סיעתא דשמייא1 

ייתכן שיתחדש דין מנחת שלמים לעתיד. שחלקה למזבח וחלקה נאכלת לבעלים.

וכמו שזרקנו את נפשינו באמצעות דם הפסח על המשקוף במצרים, כך נביא את נפשינו לה' באמצעות נתינת מנחה אליו. כי לא יהיה צריך לצאת מעצמינו כדי לפגוש את ה'. או שמא השמן של המנחה יהיה במקום הדם , ורמז לזה שהכהן מזה 7 פעמים את השמן מול המקדש במצורע 

אם תוכל לענות שם. כי אחרת אין שום אפשרות גם להבין "מנחת פסח" וכדו'.

וזהו, אני באמת אסתכל כבר מחר. תודה אבל!

אבל אם אתה רוצה לקרוא התמודדות מעניינת עם נבואת יחזקאל, תסתכל בספר מלכי בקדש עמודים 37-39 (וגם 7-10)

מלכי בקדש - היברובוקס

איזה יופי! אני אסתכל שם. אפילו שאי אפשר בכלל להתחיל להיכנס לפלפל בתוכן הדברים. מעניין אותי אם יש מאמר נקודתי יפה גם אם לא מקיף מאיזה כתב עת או הוצאה של ישיבה בדורות האחרונים. אם גם כזה מישהו מכיר יוסיף ה' לכם ככם אלף פעמים

חוץ מזה יש את הספר 'חי ראי' של משה נחמני, שמאגד את כל ההתחייסויות של הרב קוק לבעלי חיים וצמחונות וכו'

למשל 'אם יתכפר לעון בית עלי בזבח ובמנחה' - 'בנכסת קודשין ובקרבנין'

'הכרת מנחה ונסך מבית ה' ' - 'פסקו קרבנין ונכסין'

@סיעתא דשמייא1 

בנוגע לקרבנות לעתיד לבוא. אז אני מצרף כאן קישורים לכמה מהם:

קבצים מכתב יד קדשו,מחברות קטנות, בויסק א, פיסקה ח (ראו גם פיסקה ט)
 

לנבוכי הדור פרק י

אגרות ראיה אגרת תתקצד

אפיקים בנגב

כמעט כל אלה נדפסו רק בשנים האחרונות. לפני כן, כשהיה רק את השס הלבן, הכירו את הרעיון בעיקר מעולת ראיה:

ברור שהדיונים בעניין קרבנות משקפים אינספור דיונים אחרים שלו - על מעמד המוסר בתורה ובהלכה, על נבואה והלכה, על פסיקה בהתאם לטעמי המצוות (בבית ראשון ובעתיד), על משמעות המושג 'לעתיד לבוא', על מטרת המצוות, על המהות של תורה שבעל פה, על היחס לאידאולגיות מודרניות וכן הלאה

הרב גינזבורג אומר שיהיה קורבנות אבל הם לא יהיו העיקר, הם יהיו כחלק צדדי (אולי אפילו שולי) מעבודת המקדש.

החלק העקרי הוא השירה של הלויים, זה יהיה עיקר העבודה. (האריז"ל כותב שלעתיד לבוא הלויים יהיו כהנים, ולפי הבנתי בדברי הרב גינזבורג הכוונה לא כפשוטה שהם יהיו טכל'ס מי שמקריב את הקרבנות אלא התפקידים ישארו כבתחילה אבל עיקר העבודה תהיה של הלויים בשירה והנגינה [בתפילה]).

זה מהלך שלם אבל פה אמרתי את זה בקצרה. יש לזר סימוך יפה שכתוב: "ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים העמדים שם לפני ה'" ובתרגום אונקלוס מתורגם: "וִישַׁמַשׁ בִּשְׁמָא דַיְיָ אֱלָהֵהּ כְּכָל אֲחוֹהִי לֵוָאֵי דִמְשַׁמְשִׁין תַּמָן בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ" שהעבודה של הלויים תהיה בתפילה (ובדרך צחות, תהיה בנגינה על צ'לו)

לבוא הגשמיות תתקדש לגמרי ותטוהר מסגיה, כך שעניין הקרבנות (מהצומח כמובן כי כבר לא יהיה רצח חיות בעולם) דווקא יהיה יותר משמעותי מבבית ראשון.

וככל שהדבר גשמי יותר שורשו רוחני יותר. לכן הקרבנות נעלים מהשירה הרוחנית בשורשם.

ולכן מצוות מקיימים בידיים ולא רק בלב (להוציא מדעת הנוצרים שטענו שמצוות מקיימים רק כאלגוריה בלב), וכל ההלכה היא על מצוות מעשיות בידיים. וכן ארץ ישראל היא ממש גשמית. והגוף עתיד להזדכך לעתיד לבוא

פרק תהילים שכתב דוד המלך בשעת צרה מסויימת?

יש נטיה "לברוח" לספרים שמסבירים דברים בצורה יסודית כדי להחדיר לשכל, אבל הרבה פעמים (בפרט בדברים כאלה) הפתרון היעיל יותר הוא החוויה. כשאדם חווה את נוכחות ה' הוא ממילא בוטח. חוויה מזוקקת של נוכחות ה' היא פתרון לעוד הרבה דברים, גם לדברים שלכאורה שכליים כגון איך ללמוד תורה.

אין מצב...

אבל רק בשביל הענווה שלך שלך אכתוב כמה מקורות:

1. הכי קוהרנטי, לוגי, מאורגן - שער הביטחון בספר "חובת הלבבות".

2. יותר רגשי עם עומק, אבל לטעמי קצת פחות לוגי - "אמונה וביטחון" של החזון איש.

3. עומד לי בראש דרשה מאוד יפה עם הרבה מקורות ומשלים וכו, בספר "מאור ישראל - דרושים", של הרב עובדיה (בטח הכותרת שלה קשורה לביטחון/אמונה).

כי הצדיק יודע מה קורה בסביבת קברו, ואם מתפללים שם - הוא רואה בצער המתפלל ומתפלל גם הוא לה'.

תענית כג,ב: 

רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה, אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי. יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.

תוכנית רדיו - שאלות ותשובות - ערב שבת פרשת שמיני • אתר הרב מרדכי אליהו 

דקה 43:48

מצד שני 1. לא בטוח שדנים אי אפשר מאפשר. 2. לא בטוח שאין בזה שום מעלה

אולי הפתח משתנה לקמץ בסוף פסוק/משפט? כמו שסגול משתנה לקמץ

הנה למשל בבראשית א: יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם

... נכון לא רק למים. גם למילה את בסגול וצרה:

וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל

אבל למה? הרי דיקדוקית זה אותה מילה . אין כאן עניין של הברה פתוחה או סגורה.

חייבת להיות כאן סיבה נסתרת

ייתכן ותופעה דומה מתרחשת כאן

בהרבה מילים משתנה הניקוד של ההברה המוטעמת מפתח/סגול לקמץ כאשר הן מוטעמות במפסיק חזק (אתנחתא, סוף פסוק, לפעמים גם בטעם סגול, ולעיתים נדירות יותר - גם בזקף קטון ואפילו בטיפחא).

כגון: מים, שמים, עבד, מרדכי, פלג, סף, טף.

באופן רחב יותר - בלשון הקודש יש למילים "צורת הפסק" ו"צורת המשך", והרבה מילים משתנה הניקוד שלהן כאשר הן נמצאות בסוף משפט (לדוגמא עַמְּךָ לעומת עַמֶּךָ).

בדוגמא של @נקדימון - זה קשור להברה פתוחה.

אבל הקמץ בסוף משפט - יכול להיות גם בהברה פתוחה (כמו טף וסף) וגם בהברה סגורה (כמו מילת השאלה "מה" בפסוק "ונחנו מה" שהיא בקמץ בגלל סוף המשפט).

מדרשה חדשה לבנות בבית אל

מדרשה של אהבה - בבית אל

בגיגול מהיר עכשיו ראיתי שמצאו עוד הרבה מקורות קדומים, כבר מזמן הגאונים והראשונים

ובעוד ספרים

הם מביאים פסוקים שבהם מופיע גם 'יד' וגם 'ימין', כדי להראות ש'יד' סתם זה לא יד ימין אלא יד שמאל

למשל, את הפסוק 'אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים' הם מבינים כך: 'אף ביד שמאל יצרתי את הארץ וביד ימין את השמים'. ואת הפסוק על יעל, 'ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים', הם מבינים כך: היא שלחה את ידה השמאלית ליתד ואת ידה הימנית לפטיש

זו שאלה מעניינת, למה אם כן מדרשים אחרים צריכים ללמוד את זה מהדרשה 'ידכה' - 'יד כהה'

(שחלק מהתנאים לא מקבלים את הדרשה הזאת, כי בתורה מופיע הביטוי 'יד ימינו'. אז רואים שלפעמים יד זה ימין. ולכן הם צריכים לדרוש 'ידכה' - 'יד כהה' או דרשות אחרות

ואילו התנאים שכן מקבלים את הדרשה, אומרים שרק כשכתוב במפורש 'יד ימין' ולא סתם 'יד' הכוונה לימין)

… הרי החיזוק לזה מופיע בפרוש בפסוקים.

לא כתוב יד ימין כתוב ימין לבד.

להבנתי, הגמרא אומרת ש'ימין' ו'שמאל' בהלכה הם לא מושגים מוחלטים כמו היום, אלא פשוט כינוי ליד החזקה וליד החלשה, כל אחד לעצמו

"תנו רבנן - אטר מניח תפילין בימינו, שהוא שמאלו". רשי: "ימין של אטר הויא שמאל לדידיה (=יד ימין של איטר נחשבת שמאל עבורו), הואיל ורוב כחו בשמאלו"

כולם מסכימים שמניחים על יד שמאל (ההלכתית), כלומר על היד החלשה

אחד לומד את זה מכך שכתוב ידך/ידכה/ידיכם, ולא 'יד ימין' או 'ימין'

אחד לומד את זה מהדרשה 'ידכה' = 'יד כהה'

ואחד לומד את זה בהיקש: 'וכתבתם... וקשרתם' - בעזרת אותה יד שכותבים גם קושרים

והגמרא מסבירה למה כל אחד לא למד את זה מהדרשות האחרות

או "אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים" כדימוי לאדם שאת שמאלו שם על הארץ ואת ימינו טופח איתה על השמים לתקנן