כלל אמור להיות עונג או תחושת הפנמה והרמוניה עם עשיית רצון ה.

עקידת יצחק באה להראות לדורות שרצון ה' האובייקטיבי הוא מעל הכול, גם מעל ההתענגות על ה'.   אבל בסוף יש סוף טוב ואברהם לא עוקד את יצחק אלא חוזר טוב לב יחד עם ברכה מה' לבאר שבע. כך שה כן מעוניין שנתענג בקיום רצונו

רצון ה' האובייקטיבי הוא מעל הכול, גם מעל ההתענגות על ה'.

הסוף הטוב של אברהם ויצחק לא היה ידוע מראש. אבל איך אברהם ניגש לזה? זו שאלה רטורית.

בסופו של דבר, מצוות לאו להינות ניתנו.

יחד עם זאת, אין איסור להינות ואדרבה זה נותן מוטיבציה ותחושת שלימות, וכדברי האגלי טל שם שם כמפורסם.

יש כאן מתח. לא הייתי מסתיר אותו. 

בסוף ה' ברא את העולם להיטיב לברואיו לפי הרמחל. ושכר ועונש זה מעיקרי האמונה.

זה לא רק שאין איסור להנות, זו המגמה שבסוף עבודת ה' מוליכה אליה   , או כמו שפותח מסילת ישרים את ספרו "האדם נברא כדי להתענג על ה' ".

אתה צודק שבהיררכיה רצון ה' האובייקטיבי הוא מעל העונג על ה' , וזה מה שעקיגת יצחק מלמד אותנו

אם אצליף בך ברצועות לחות ובלחי חמיר, אבל אחר כך תקבל שכר שינעם לך, זה לא אומר שההצלפה היא מתוקה לך.

דומני שעירבבת פה שני דברים שונים.

כדי לטהר אותם מחטאיהם.

העונג הרוחני על ה' הוא דבר מהותי, ולא רק תמריץ לעבודת ה'.

אתה צודק שרצון ה' האובייקטיבי גבוה יותר מהעונג עליו

גם אם לא תמיד נחיה במימד זה.

וחוץ מזה יש גם את ההבנה של רצון ה' כאמת האובייקטיבית הקדושה והמוחלטת ומוכנות למסור את הנפש עליה גם בלי עונג,   ששונה מציות טכני למפקד, לדוגמא

לפי מה שאני יודע הרמבם והמהרל מדגישים יותר את עשיית רצון ה' ולעשות את האמת מפני שהיא אמת.

הרמחל והחסידות מדגישים יותר את העונג על ה' 

מי שרוצה לקיים מצוות כדי להתענג על ה.

למרטת שגם קיום האמת לשם האמת יכולה להשתייך לאהבה, אבל יותר קשורה ליראת הרוממות.

אני מניח שאתה מבין מושגי קוד אלו, אבל אם לא אז אני אפרט את פירושם

לא דיברתי על עונג אגואיסטי.

אלא על כך שאדם שואף שלכל האנשים יהיה שמח מנועם ה' עליהם, כולל הוא עצמו. אבל הוא לא חושב רק על עצמו אלא בעיקר על אחרים.

כמו רצון ה' להיטיב לכל ברואיו

והשאיפה שלנו גם כאן היא לצמצם את המתח כמה שיותר, כך שנזדהה עם רצון ה' מתוך עונג ונעבור ממדרגת "כובש" ל"ישר" ובמיוחד בארץ ישראל.

זה נכון שבעולם הסה תמיד יהיה מתח כלשהוא וצריך לדעת לעבוד את ה' גם כדאין עונג, השאלה לאן המגמה הכללית חותרת

עונג, כובש, ישר, מדרגה, מגמה, רמחל, רמבם, חסידות. הכל מילים מקסימות.

אבל אי אפשר לנהל ככה לא דיון ולא שיחה. אלה לא טיעונים אלא שכנועים. שכנועים שאתה משכנע את עצמך. זה נחמד, אבל מייגע.

מובנות לי ביותר.    לא מדבר בסיסמאות.

פשוט קשה להאריך בתגובות, ואני כותב בראשי פרקים. אם תרצה הרחבה והסבר של מילות הקוד אז אני אכתוב.

לא דברים ששמעתי משיעורים, פשוט כתבתי במושגים קצרים. ואם יבינו יבינו ואם לא אז יבקשו פירוט.

אין לי צורך לשכנע את עצמי שעונג על ה זה דבר מתוק.  זה פשוט הרגשה פנימית.    

רק רציתי להראות לך שעשיית רצון ה והעונג על ה הם 2 מימדים שכבר קיימים בהגות היהודית (ובמציאות הנפשית שלנו) ושניהם נכונים, כאשר כל אחד שם דגש על מימד אחר.

אם אתה רוצה פשוט הסבר שכלי - בלתי אפשרי להתעלם מימד העונג במציאות, ולמחוק את הצד הסובייקטיבי  שלנו המנסה למצוא הזדהות רגשית שכלית או אחרת עם המצוות.   בסוף ה ברא אותנו כחווי חוויות ולא רק כיודעי האמת העליונה האובייקטיבית.

עונג על ה הוא דבר מהותי, ולא רק תמריץ לעבודת ה.

אילו היה מצטייר שאף פעם לא יהיה עונג על ה אז העולם לא היה שווה כלום והיה יכול כבר להחרב, למרות האמת האלוקית.

כובש - אדם שלא מזדהה טבעית עם המצוות וצריך לכבוש את נטיותיו הטבעיות והסורמות כדי לריים מצוות.

ישר- אדם שמזדהה עם עשיית המצוות ובאות לו טבעי.

מגמה - לאן אתה שואף ולאן אתה מתקדם, למרות הראליה החסרה.

לא זוכר מתי דיברתי על מדרגה.

מה עוד מצריך פירוט?

שניהם מהותיים ביותר בעבודת ה.

לא דברים צדדיים.

כל אדם יזדהה עם נטיית ליבו מה יותר מרכזי אצלו, אי אפדר לשכנע בעניינים כאלה. אם כי תמיד אפשר לזכך

אז לאן המגמה הכללית חותרת? למתיקות והתענגות על ה'? ספר את זה למי שנשמתו קרועה. רק הדומם שלם.

תן למתח בין האנושי לנשגב להתקיים. מותר לנשמה ולעפר למשוך לכיוונים שונים. א-ל אמונה ואין עוול, זה בסוף של הסוף. בזמן אמת, תן לבני אדם להיות אנושיים.

עם הקריעה הנפשית בסגנון הרב סולובייציק.

אני יוצר מזדהה עם ההרמוניה של הרב קוק, למרות שגם אצלו היו חלקים קרועים וזה חלק מאתגרי העולם הזה, אך לא המגמה.

הסוף גם הרב סולבייציק חותר לכך שבסוף מגיעה הרמוניה, לזכרוני, אבל הקריעה היא שלב הכרחי.

בכל מקרה לא באתי לדבר על הרמוניה מול קריעה.

התכוונתי להוציא מיד תפיסה שמזניחה את העונג על ה ורואה את הצו המוסרי והעונג כשני הפכים, וכך נוצרת תפיסה של ה' כאל דורסני המדכא את האדם, כי זה או האדם או הוא.  וגם כנגד תפיסה המזניחה את חשיבות העונג ורואה אותו רק כתמריץ ותו לא.

בעניין הקריעה, אני לא מבין את אלה שמשתוקקים להיות קרועים.   נכון שבחיים שלנו זה כך, אבל לא לשם אנו שואפים.    זה כמו שה' מביא על האדם אסונות ומאלץ אותו לצדק את הדין, האם זה ומר שהוא משתוקק לעוד אסונות וברכת דיין האמת?

לעיתים אני רואה אצל אנשים תופעה של הזנחת חשיבות העונג על ה כסוג של בריחה מהשאיפות הגבוהות להרמוניה, בקטע של "אין ציפיות אז אין אכזבות"

הנקודה היא שזו מציאות. תגיד, תספר, תלמד מה שאתה רוצה לאדם שמתמודד עם תשוקה לאיזו עבירה (להטב, מאכלות אסורים, שבת, מה שלא יהיה), ועדיין התנועה נפשית שלו לא תשתנה. לא כי הוא לא רוצה, אלא כי לפעמים זה הטבע של האדם. התשוקה הטבעית שלו גדולה מההסברים. לדעתי, דווקא הכפייה של האדם להרגיש עונג באיסור שהוא כל כך כמה אליו זה אבסורד, זה בדיוק ההיפך ממה שאתה מציג כראוי. לאנוס את עצמו לראות עונג במה שהפנימיות של האדם זועקת הפוך.

צידוק הדין הוא הדבר האמיתי פה. יש מתח בין האנושי לנשגב, גם הגוף אמיתי וגם הרוח אמיתית, והנכון זה להכיר בכך. אל יאמר אדם אי אפשי בבשר וחלב, אי אפשי לבוא על הערווה, אי אפשי במאכלות אסורים, אלא יאמר אפשי ואפשי ומה אעשה שאבי שבשמיים גזר עלי.

אבל יש גם אופנה לפעמים להצדיק את הקריעה ולראות בה דבר אידאלי.

בסוף עבודת המידות מצמצמת לאורך זמן את הקריעה, גם אם מאוד חלקית.

יש גם דברים בחיים שתהיה קריעה ויש תחומים שתהיה הרמוניה.

לעניין "אי אפשי" אגב,  לזכרוני הרמב"ם אומר שזה רק לגבי מצוות שמעיות, אבל לגבי מצוות שמגיעות מהמוסר הטבעי - שם יש עניין שאדם יזדהה רגשית עם המצווה או האיסור, משום מצוות "והלכת בדרכיו" של אימוץ המידות הטובות.  אין עניין שאדם לא יתאווה לעריות לדוגמא, אבל יש עניין ושאיפה שאדם יירתע באופן טבעי מאיסור אשת איש, כמו שהוא נרתע מרצח

לעיתים אדם מזניח את חשיבות העונג על ה לא כי זה הסתכלותו על העולם, אלא מסיבות צדדיות שמפריעות לו

לעצב מחדש רצונות.

קוראים לזה תיקון המידות.

נכון זה לא מושלם וזה תהליך שלוקח זמן.

אבל לפעמים אנשים מקדשים את הקריעה כי מתעצלים/מיואשים מלתקן את המידות שלהם.

כמובן יש גם אחרים שאצלם הקריעה היא המבט על המציאות וזה נובע ממקום מהותי.

איזו תפיסה כדאי לאמץ כדאי להרגיש שרצון ה' הוא הכי מתוק בעולם?

מה שאתה אומר מאוד יפה, אבל מפה עד ליישום נראה לי שהרבה אנשים צריכים הרבה מתווכים לכך שיהיה

היתה מחוברת לעם ישראל אבל לא למצוות, גם בזה יכול להיות טשטוש גדול

של האומה.

כלומר זה שאנחנו עם ה'.

מי שמחובר לעם ישראל באמת בלי זיופים, מחובר גם למצוות

ומכוח זה גם קיום המצוות שלו נראה לו טבעי.

כמו שטבעי לנו שנגור בארץ ולא בחו"ל, כי אנחנו מחוברים לעם ישראל

מתוך הצמאה לשמור.

לא יכול לספק לי את מה שאלוקים מספק,

 עלי אקספרס לא יכול לתת לי את מה שצריך גם לא במחיר רצפה.

מסכים שהאינטרנט מביא איתו רפיון בעבודת ה', ואולי יש מציאות

של אינסטנט באינטרנט כי באמת הגענו למצב שבו אנו רוצים

הכל כאן ועכשיו.

רובו רע ואת הטוב אתה צריך לברור ולעומת זאת הבורא

תמיד טוב.

ולגבי עבודת ה', תמיד יהיו לעבודה עצמה מתחרים

גם אדם בלי אינטרנט אך עובד למחייתו הפרנסה תתחרה בעבודת ה'

הורה שטרוד לגדל את ילדיו יכול להגיע למצב שמזניח את עבודת ה'

וכן על זה הדרך.

לא כולם מצליחים לנהל את השימוש באינטרנט, לרוב הוא מנהל אותם

ואני לא חושבת שאפשר להשוות עוצמה של אינטרנט לעבודה... היצה"ר משתמש בשניהם אבל המסך זה כלי הנשק מס' 1 שלו

דברים בחיים שמוכרחים להשתמש בהם

למרות הדעה הרווחת אינטרנט זה לא דבר הכרחי

אפשר להסתדר בלי זה, אולי זה יהיה קצת קשה בהתחלה

בעיקר לדור שנולד לתוך האינטרנט אך רואים שזה אפשרי.

כך שכלי הנשק מס' 1 כפי שציינת יכול בקלות לא להיות(:

מכוונת להיותך עבד ה'

אבל מה הנושא של השאלה -

איך לעבוד את ה' בצורה בלעדית?

או

איך להתגבר על אתגרי האינטרנט בעבודת ה'?

כי גם מי נכשל ונופל, לא אורמ שהוא לא נותן יחס בלעדי לעבודת ה'.

מממ יש הרבה סוגים של "אלהים אחרים".. יש את הכסף, התאווה, הכבוד.. דווקא קצת רחוק לי לשים את האינטרנט כאחד שעומד לידם

אבל אני לא חושב שזה בכלל בר השוואה.... ה' מול אינטרנט...

אולי התכוונת שזה מחסום ומעכב

 - ככלי לעבודת ה' שלהם.

לשמחתי יוצא לי גם בעבודה וגם בבית לראות איך אנשים מקדישים עצמם לעבודת ה' תוך כדי העבודה, תוך כדי החיים ותוך שימוש בסמארטפון לטובת העניין.

(אם זה לשבת בנסיעה וללמוד את הדף היומי בשמע ואם זה אפליקציות ללימוד, להרצאות ואפילו לכתיבת חידושי תורה ופיתוח אפליקציות שיעזרו למיישיבים....)

זה בחירה אישית.

זה לדעת איך להשתמש בדברים נכון.

וכמו שאומרים בחסידוד- מאיפה לברר את הניצוצות ולהעלות אותם.

והיא היתה פרה אודמה אומנם לא כשרה אבל כן פרה אדומה

הרבה מגדולי החסידות אומרים את זה

שאלתי כדי באמת לראות את זה. כי זה הכי "הרב קוק קלאסי" ובדרך כלל שרואים את המקור עצמו אפשר יותר להרשם וללמוד בצורה יותר מדוייקת

בין העולם הפנימי שלנו לבין איך שאנחנו תופסים אלוקות...

לא רק זה גם המקום של שכר ועונש, יראה ואהבה, תשובה, והמון דברים

דברים ששווים בירור 

לכן חשוב לעבוד על האהבה העצמית 

באיזה קונטרס של הרב ארוש

שאומר מי שלא מאמין בעצמו

יש לו בעיה באמונת הבורא

זה תלוי בזה.

אפילו מהצד הפסיכולוגי זה עיקרון פשוט, שלאו דווקא מתייחס לאמונה דתית, ובטח לא יהודית: אדם שטוב לו עם עצמו, מאמין בעצמו, מרגיש יותר טוב בחברה שבא הוא נמצא ומאמין באלמטנים התרבותיים שבה.

זה לא במילים מדויקות ^, אבל זה הרעיון פחות או יותר.

לגבי ההגות היהודית המתייחסת ל"אמונה שלי בעצמי", קל לשלוף מהחסידות ומהרב קוק רעיונות המתאימים לרוח הדברים.

לעומת זאת, יש מקורות אחרים, כמו בתנועת המוסר, שרואים את הדברים אחרת. ומי שרוצה להרחיב שירחיב.

מתוך הנחה שהדבר שהכי מביא להתבוננות על עצמנו (ובעקבות כך גם לשינוי) זה לימוד,

הייתי מציעה:

*לקבוע לימוד טלפוני קצר וקבוע עם חבר בתחום של עבודת המידות, ככה תוכלו לקבוע יעדים, ולמחרת לשתף אחד את השני כמה התקדמתם וזה ידרבן אתכם.

*לבחור לעצמך כל מוצ"ש פרט קטן בהלכה שעליו אתה עובד השבוע. ובסוף היום לראות אם עמדת בזה ומה אפשר לעשות כדי להשתפר מחר.

*אם יש אחים או הורים, זה הזדמנות לחזק את הקשר איתם וליזום מידי פעם לימוד משותף על משהו שמתאים להם.

בהצלחה!! (: 

עשיתי את זה במשך תקופה וזה ממש עזר

היה שיפור רציני בעבודת השם שלנו

רק צריך להתמיד

( במקרה שלי היא התחתנה ולא המשכתי עם אחרת....)

ובנוסף היא הייתה כזאת שישר עוברת למעשים

למדנו משהו חדש היא הייתה ישר משתדלת לעשות אותו

ואני זרמתי איתה

את יודעת 40 יום של תרגול הופך לקבע.

גם אם זה קשה בהתחלה בהמשך זה הופך לחלק ממך

אל תוותרי באמצע

מותר לפול אבל חייב להמשיך 

יש לי גם קטע בחופשים שאני קם ממש מאוחר (גם בגלל שאין חברה) וזה אחד הדברים שהכי מחלישים אותי

אתה מרגיש שאתה לא מנצל את הזמן וזה מתסכל וגורם לירידות... 

היתה לי תקופה שהיה לי גם קשההה מאוד לקום בבוקר אפילו שפספסתי בגלל זה מבחנים חשובים, ולימודים, ואפילו עבודה וזה שיבש לי את הכל!! ולמרות שכלפי חוץ הייתי נחשבת מוצלחת וחרוצה, זה כל כך ערער אותי מבפנים וגרם לי להרגיש רע עם עצמי.

מה שעזר לי בפועל להתחיל לקום בשעות סבירות,

זה דבר ראשון לדעת שזה באמת התמודדות קשה!! יכול להיות שאצל חלק מהאנשים זה חזק יותר ואצל חלק מהאנשים פחות, אבל למי שכן מתמודד עם זה, זה קשה!! הסעיף הראשון בשולחן ערוך פותח בזה, ולא סתם, זה אומר שגם בדורות קודמים ראו צורך לחזק את זה! והוא כותב על ההשקמה בבוקר "יתגבר כארי", זה אומר שזה דורש באמת גבורה!! 🦁 זה דבר ראשון, לדעת שזה בסדר שזה קשה, כן, מסתבר שיש בנו יצר לישון ;)

דבר שני, אנחנו לא יכולים לצפות מעצמנו להצליח בהתמודדות שלא התכוננו אליה, נכון?

לכן צריך לדאוג שיהיה לנו את כל התנאים שיעזרו לנו ברגע האמת להתמודד: לדאוג מראש לישון מספיק כדי שלא נהיה עייפים, לכוון שעון מעורר חופר שיהיה רחוק מהמיטה, לקבוע משהו קטן נחמד לשעות הבוקר כדי שיהיה לנו כיף לקום, לדאוג שהשינה תהיה איכותית, ועוד דברים.. (:  

הרצון להצליח להתעורר בבוקר צריך להיות ממש ערך עליון כרגע ברא שלנו (כרגע, עד שנתרגל) כדי שבאמת נצליח להתמודד בזמן אמת.

בתור התחלה אל תנסה לקום מוקדם מידי, תקבע לך שעה שנראית לך סבירה ואפילו שהיא לא מוקדמת מידי - עדיין כדאי לישון מוקדם מאוד (אל תדאג, לא לכל החיים, רק כרגע, בשביל ליצור במוח הרגל של שעת קימה קבועה), לעזוב את הטלפון לפני השינה, ולעצור את העיסוקים. כשעוצרים את העיסוקים כדי ללכת לישון (ולא רק נרדמים מתוך עייפות) זה הופך את השינה לבחירה, לא משהו שצללת אליו מרוב עייפות או שיעמום, אלא מנוחה שבחרת בה ולכן גם יקל עליך לבחור מתי להפסיק אותה.

ברגע האמת, כשהתעוררת ואתה מתקשה לקום תחזק את עצמך, תחליט שאתה קם רק לזמן קצר ומקסימום חוזר עוד מעט לישון (אחרי שתקום ותתארגן כבר לא יהיה בך היצר החזק לחזור לישון), אל תתפתה למחשבות שאומרות לך "עוד כמה דקות".. תגיד לעצמך "שלוש ארבע ו.." פשוט תקום (או "מודה אני" ומיד אחריו לקום) , מהר, בלי לתת מקום למחשבות.  

בהצלחה!! 💪

בכללי מה שעוזר לי זה לקבוע עבודה ואז אתה חייב לקום...

יותר קל עם חברים כי זה כוח החבורה שאחד נופל מתייאש השאר דואגים להרים ולעודד אותו

חוץ מזה שיש קנאת סופרים וזה גם מועיל...

תקבע שאתה לומד דף גמרא/ פרק אחד אנאערף

וישר אחכ תפרגן לעצמך במשו שאתה אוהב ממש

ותודה על החיזוק

הקושי הוא התמדת הירידה שלפעמים מטשטשת את גודל המרחק
אבל את צודקת!
עצם ההתנגדות היא הרצון בתשובה כל פעם
ואמן!

אלו כלי עבודה, אם העבודה או העיסוק הנוכחי שלך כגון היותך סטודנט מצריך ממך או מקל עליך בתהליך שאתה נמצא אז מה טוב.

אני אישית עובד בתחום הטכנולוגיה מגיל 13 ויש לי 13 מחשבים בבית.

האם אני בכל רגע צריך את כולם? האם בכל יום אני צריך את המחשב הנייד עלי? לא!

אבל, שוב, אתה צריך להעריך האם יש לך צורך בזה.

לדעתי היום במציאות שאנחנו נמצאים צריך מכשיר סלולרי חכם מספיק כדי לשרת אותך בכמה תחומים מרכזיים.

לדעתי יש אפילו מכשירים מאוד פשוטים שיש בהם וואטסאפ ועוד כמה כלים מאוד חשובים בימינו אבל חוץ מהם לא הכל פתוח.

אני אישית מאמין שצריך האדם להיות בנוי כדי להחזיק סמארטפון מלא עם כל האפשרויות ועם סינון הגנה יחסית בסיסית כמו אנטיוירוס.

מה הבעיה להיות בעולם התחברותי והחול המדע והטכנולוגיה?

לדעתי זאת לא בעיה וצריך לרכוש כלים כדי להתקיים בעולם ובמציאות שלנו.

זה שאתה לא מצליח להגיע לעונג שבת או להתרוממות נפש זה נושא קשור אבל לא לגמרי.

יכול להיות שאתה צריך להכניס ללוח הזמנים השבועי או דו שבועי משהו שירומם לך את הרוח.

אני אישית לא מאמין שלהישאר בישיבה באופן ארוך זו תמיד הבחירה הטובה.

בסופו של דבר אתה צריך מקצוע ואם אין בידך מקצוע אז לפני שאתה בונה בית תדאג לך שיהיה לך מקצוע ביד.

מנגד תקח בחשבון שאישתך תצטרך שתפרנס את הבית גם בתחום התורה והרוח אז צריך לנסות לבנות לעצמך מסלול זה או אחר בחיים שיכיל את שני הכוחות.

מה אומר?

כן מסכים שמקצוע זה חשוב (בדיוק פרסמתי שרשור על זה בפורום סטודנטים) ופרנסה זה אחד מהיסודות של בית מתפקד - לפחות ככה אני רואה את זה.

לא מסכים על ההכרח לכל אחד להיות עם סמארטפון ומחשב על כל גווניו ותכניו, מבחינתי זה כמו המחשבים של פעם - יש מחשבון, יש תוכנת כתיבה, עוד כמה תוכנות וכו'

לא רואה צורך בלהיות בתוך הרשתות החברתיות בערבוביה (ואפילו רואה בזה משהו שקצת מרחיק מקרבת ה' במובנים מסוימים)

אגב, בעקבות תקלה אין לי וואצפ מיום חמישי שעבר - ווואלה, אני סבבה עם זה לגמרי

יש טלפון וגם סמס לחברים ומשפחה, אני לא חייב לעבור באינסוף קבוצות, עדכונים וסטטוסים ולשכוח את המטרה ואת עצמי בדרך לשם..

אני לא יודע מה אנשים עושים בוואסטסאפ, זה כלי תקשורתי חשוב אם כי יש חלופות.

אימייל היום הוא הכרח כדי לתפעל דברים בסיסיים.

זה שאפשר להסתדר בדרך מסויימת אין זה אומר שזהו רצון הקב"ה.

זה שאתה סבבה בלי וואטסאפ מעולה.

בפועל בתור אדם שעובד ומתפקד כאבא לילדים וכפעיל טכנית ברמה מאוד גבוהה בעבודה אלו כלים מעולים.

זה שיש כלי לא אומר שאתה צריך להשתמש בו בדרך מקולקלת...

מנגד לזה אין אתה יכול להשוות את המציאות שבה אנחנו חיים למציאות שלפני תקופה.

המחשב הוא לא מחשבון וזה לא קשור לתכנים אלו או אחרים אלא ככלי בפני עצמו.

אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך מול הקב"ה כדי לתפוס האם ההתעסקות בתכנים אלו או אחרים מקרבים אותך למה שהקב"ה רוצה שתפעל ותעשה בעולם.

באם ובמידה ולמשל לראות תוכנית מצחיקה מקרב אותך להיות אדם יותר טוב אז זה דבר מבורך ולפעמים עדיף בהרבה על פני לקחת כדורים משמחים.

אני מאמין שצריך גם להשקיע כסף ברמה זאת או אחרת כדי לקדם את המטרות השונות בחיים שלך.

יש מאמר מאוד יפה בזוהר "בחכמה יבנה בית", אתה מוזמן להציץ במשהו שכתבתי:

זוהר חדש בראשית – מאמר בחכמה יבנה בית – הדור הבא טכנולוגיה

אני לא מבטיח שזה יעניין אותך אבל בהחלט זה לפחות יעביר לך את הזמן בפחות קבוצות ;)

ההסתכלות היא לא אובייקטיבית-טכנית, מה יש לי ומה אין לי. אם יש לי ווצפ אני רשע ואם יש לי בלטה בלי קליטה ובכיס של החולצה יש לי פנקס אז אני צדיק. ההסתכלות הזו היא הסתכלות חרדית שמקדשת את החפצים ואת הכאן ועכשיו, כאילו משה רבינו לא הלך עם כובע בורסלינו אז הוא כנראה לא רציני ואם אני רק אשנה איזה בגד או איזה ביטוי באידיש אז אוטומטית אהפוך לצדיק או רשע.

ההסתכלות בעיניי היא איפה הראש נמצא ומה עושים עם הכלים שיש. פעם שמעתי מאיזה רב חרדי, כשהרבנים החרגים ניסו להילחם במחשבים (עוד לפני שהאינטרנט היה נפוץ), שאותו רב אמר: "סכין זה דבר מסוכן, אבל יש אותו בכל בית. ועדיין, אדם חכם יודע באיזה גיל לתת לבן דלו להשתמש בסכין". כלומר, לא הווצפ ממית או מחיה, אלא הראש שלך, אם אתה צריך ווצפ תשאל את עצמך למה; ואם זה באמת כלי תקשורת נטו אז הכל טוב ותהנה (האמת אני לא מבין איך אפשר לנסתדר היום בלי ווצפ; אבל באותה מידה, יהיה מי שיגיד שא"א להסתדר היום בלי פייסבוק ואינסטגרם וטיטוק וכו וכו, זה תלוי באנשים והרגלים ועיסוקים). העיקר הוא שאתה עסוק בדברים משמעותיים ולא בקריאת חדשות ובדיחות חסרות תועלת, ושהמעט שטויות לא תופסות לך את הראש (כמו שאמרו על רבי שמעון, שהמעט שהיה שוכח אלו דברים מיותרים- לא זוכר בדיוק את הניסוח בסוף פרק התקבל במסכת גיטין).

מאידך אם הראש נקי וגם הלב, כדאי לזרום עם החיים ולא ליצור מגבלות שאולי חיוניות למידהו אחר. אם לך זה טוב תעשה מה שמתאים לך, אם לאחר זה לא טוב שיימנע מזה. זה לא חזיר.

להגדיר הגדרה אובייקטיבית, רק שיתפתי בתחושות שלי כלפי זה

אני חושב שיש כאלו שזה מועיל להם ויש כאלו שלא, אני לא מבין עם הקביעה שזה כמו סכין כי יש שם דברים יותר גרועים, ובכל מקרה, הבזבוז זמן קורה גם לאנשים בני 40 ו50 ו60 וכו

ואני חושב שתמיד אפשר להסתדר, רק השאלה כמה אני מחפש נוחות והאם זה מוריד אותי ומעכב אותי ולו במעט מהתכלית והייעוד שלי.

תודה על התגובה המחכימה

וכמובן לא באתי למתוח עליך ביקורת באופן אישי.

כל הכבוד לך שאתה משתדל להתחזק ולהישאר מחובר. הרצונות עוד יתגבשו לכדי קרבה וחיבור אמיתיים ויציבים לקודש!!

תלמדו משהו חצי שעה ביום וכדומה. כדי להיות בעליה וכשעולים לא יורדים. בהצלחה.

וכמובן לזכר שהרב קוק כותב באורות התשובה שהצער על הריחוק הוא מדרגה חשובה  בתשובה. אז מצבך לא כזה רע בע"ה תעלה

מעניין למה הקלטות לא בנות ימינו?

יש את ירמיהו שיש לו כמה אלבומים יפים

ויש את דדי בן עמי

איזה בדיוק ניגונים את מחפשת?

תני סגנון? שקט? מקפיץ?

יש אלפים באמת

אבל אני מבינה שאני צריכה רב גם עכשיו כי עולים דברים שאני צריכה להתייעץ לגביהם..

ואני לא מתחתנת בימים הקרובים.. 🙈 

האמת שרבנים להתייעץ איתם דווקא יש. רבנים שיתנו כיוון לחיים... תלוי כמובן באזור ובסגנון של המחפש, אבל רב כזה אפשר למצוא.

רב שאני לגמרי הולך עם הדרך וההשקפה שלו בלי להגיד על חלק מהדברים שהוא אומר שהם לא מתאימים לי, את זה לצערי עוד לא מצאתי.

אלא לבחור ללכת בדרך שלו (:

אם היא בחרה אותו לבעלה, זה אומר כנראה שהיא רוצה גם את הדרך הרוחנית שלו..

יש דרך רוחנית קצת שונה (לא מדבר על אחד חרדי ואחד דתי, אלא בדברים קטנים יחסית)

זה בסדר אם נוח לה להתייעץ לדוגמא עם רבנית אחרת במקום עם הרב שלו, אבל בסוף כדאי שלבית המשותף שלהם יהיה רב,

המטרה היא להקים משהו משותף, לא רק לחיות ביחד, אז גם החיים התורניים צריכים לאט לאט להשתלב אחד בשני (:

סתם.

היא לא צריכה להתבטל לשיטה של הבעל פשוט רוב הבנות רוצות בעל עם שיטה מסויימת שמתאימה להם, ושהבעל יהיה המנהיג הרוחני של הבית.

לא מחייב ששני בני הזוג יהיו באותו שיטה רוחנית בדיוק

כדאי שהאישה תגיע מיושבת מבחינת הדרך הרוחנית שלה ובטח מבחינה הלכתית.

מכמה סיבות:

1. במידה והיא הופכת את עלה ל"רב" שלה, היא מפסיקה ללמוד הלכות שקשורות אליהה, בוודאי שזה טוב וחושב לשאול את הבעל בעניינים הלכתיים ורוחניים- אבל צריך להגיע עם בסיס וידע ורצון להתחזק גם בכוחות עצמנו.

2. אם הרבנים מאותו קו השקפתי, אני לא מבינה מה הבעיה.. וגם יכולה להיות מישהי שיש לה כמה גישות שבעיניה משלימות אחת את השנייה ואין לה "רב רוחני אחד".

3. וצריך להפריד בין רב הלכתי שצריך לבחור ברגע שמקימים בית ולבין רב רוחני, אם הבעל יותר משוייך לרבנים של הרב המור ואישתו יותר לרבי נחמן {חחח דוגמה מצחיקה בפני עצמה}, אז כן אפשר לשלב בין תורת הרב זצ"ל ורבנו וזה לא סותר.

בעיקר גם שהאישה מביאה תורה יותר עדינה מהגבר ולכל אחד מהם יש נקודה של תורה ששייכת לו להביא בהקמת בית וחינוך ילדים.

היו כאלו שיצאתי איתן וזה היה חידוש בשבילן, "למה לא ללכת על פי רב פלוני?" והן הן אלו שטענו באותה נשימה "אני רוצה שהבעל יוביל את הבית בהלכה ורוחניות" כן..בהצלחה.

הן מחפשות בעל שינהיג אותן בדרך הרוחנית שהרב הזה מייצג.

הן לא מחפשות מישהו, ולא אכפת להם מה הדרך שלו העיקר שינהיג, רוצות שינהיג בדרך שהן מאמינות בה.

אם כן אני באה לפרט לך בפרטי 🤓

לפי הסגנון שלי... 

ובמידה ולא, אולי אוכל לעזור.

בואי בשמחה!

ותלכי בדרך שלו.

אם את לא רוצה להתאכזב.

אין היום רבנים ראויים.

אין להם מסוגלות לעזור לאישה ממקום טהור. או שהם נזהרים מידי, או שהם נוטים ליפול.

לא הייתי סומכת.

סליחה שאני ישירה מידי.

גם אני זוכרת שזה ביאס אותי שאין ככ אפשרות לנשים לקבל השקפה ישירות מרבנים אלא יותר בדרכים עקיפות... וגם האפשרות לשאול ולהתייעץ פחות נגישה...

אצלי לקחתי השקפה דרך שיעורי תורה מהרב שהתחברתי אליו... שיעור תורה בהפרדה כמובן עם מחיצה... (אומרת את זה לא סתם כי כבר ראיתי דברים)

ויש גם המון השקפה בספרי מוסר על הדרך הנכונה בעבודת ה'...וסיפורי צדיקים

בנה אותי מאוד...

הלוואי והיתה קהילה לנשים שמדברים על עבודת ה' שואלים מתייעצים ומשתפים...

האמת שזה אחד החלומות שלי...

(בנים בבקשה אם אפשר לא להגיב לי, תודה) 

יש הרבה אנשים שהבחינה הזאת שהצדיק שלהם הסתלק דווקא טובה להם בעבודת ה' ויש כאלה שמעדיפים רב חי...

כל אחד ומה שמתאימים לו.

כידוע ברסלב זה רבי נחמן ורבי נתן,

שהשאירו כ"כ הרבה עצות וכו'..

אם יש רק אחר זה פשוט לא להיות ברסלבר.

ברסלבר אמיתי לא הופך רב מסויים לרב שלו.. אם כבר קוראים לזה "שיחת חברים" והבן אדם לא חייב להיות רב.

כל הקטע של ברסלב, זה רבנו.. ולא רבנים אחרים.

וגם אם יש היום רבנים גדולים של ברסלב, אנשים שהם חלק מהקהילות שלהם- הם לא ברסלברים אותנטים.

ומי שיש לו רב, שהוא לא רבי נחמן- אז הוא לא ברסלבר, פשוט מאוד.

הוא יכול להיות מחובר לסבא, הרב ארוש, ח"ו לברלנד וכו'... אבל זה לא ממש "ברסלב"- כי יש את ההשפעה של אותו רב חי בתור תיווך לתורת רבנו.

ובשביל מה יש ללכת להתייעץ עם רבנים כשרבנו ורבי נתן השאירו כאלה שפעי עולם?

לגבי חב"ד,

זה גם תלוי. להם יש משפיעים, פחןת שמעתי על "רבנים" שהם מאמצים לעצמם... מי שהולך אחרי הרבי- הוא מאוד כזה.

וכנ"ל גינזבורגרים, שהם זרם אחר בחב"ד.

אבל גם בתוכם יש הרבה ניואנסים.

נ.ב.

אני מדברת נטו על גישה והשקפה רוחנית ולא על רב לשאלות הלכתיות.

רבנו השאיר את התורה שלו בשבילנו. בתור הדרכה. אני לא חושבת (באופן כללי גם לשאר החסידויות)  שאם יש למישהו רב לשאלות כאלו ואחרות זה הופך אותו לחסיד לא אוטנטי ואמיתי... בסופו של דבר בואו לא נשכח שרבנו לא היה חי בדור כמו שלנו והדורות שונים מאוד. לדעתי הרבנים בחסידויות כגון ברסלב קובעים את דרכיהם ע"פ תורת רבנו למשל וככה התשובות שהם נותנים הם בעצם ע"פ הדרך של רבנו... 

ככה זה גם בחסידויות אחרות. כל הרבנים של החסידות עונים תשובות ע"פ דרכו של האדמו"ר אבל זה לא הופך אותם לחסידים פחות אוטנטיים...

אפשר לראות כמה כל התורה שלו עוסקת בדור של היום.

אשר להתייעץ עם רב בסגנון "שיחת חברים" ופחות.. שוב לענ"ד בתור הרב'ה שלך, בשביל להיות חסיד של רבי נחמן.

כל דבר שיש בו תיוווך, הורס את האותנטיות.

אפשר לראות את זה בכמה 'רבנים' של ברסלב שעשו מעשים נוראיים וכו'..

ולהבדיל אלפי הבדול לרבנים שמפרשים את תורת הרב קוק,

כל אחד לפי המוחין שלו והגישה שלו.

אבל זה פחות אותנטי לענ"ד

ומוסיפה:

אם שואלים מישהו מי הרב שלו והוא אומר שם של רב שהוא לא רבי נחמן..

אז איך הוא ברסלבר?

מכירה את אור לנוער של הרב רביד?