יש דפוס אחד מאוד ילדותי שפועל באופן מאוד לא ענייני, והוא הצורך להוכיח לכולם משהו חיובי על עצמך.
ככה מגיב שיש לו בעיות בבטחון העצמי, או שהוא לא מאמין לגמרי בדרך של עצמו, או שחסר לו במה שמה שהוא רוצה להראות לכולם.
מי שאומר בקול שהוא ילד גדול, נדע טוב מאוד שהוא ילד קטן.
ולמה אני אומר את זה ערב יום העצמאות?
בגלל הנטיה שמתבטאת ביום העצמאות וגם בשבתות, להוכיח לכולם עד כמה שאנחנו לא חרדים.
לגבי יום העצמאות, זה מתבטא בחולצה לבנה של שבת שאנשים לא יקפידו בחנוכה וחול המועד, או הלל יחיד שמלא בשירים וריקודים ולוקח 3 שעות.
ובשבתות, הרגע היחיד שכולם עומדים בחרדת קודש בלי לדבר הוא בתפילה לשלום המדינה.
האחוז הגבוה בציבור הדתלי של לוחמים בקרבי, ושל הנופלים במלחמה, הוא חשוב בפני עצמו ולכן לא צריך להוכיח שאנחנו לא לוקחים שום חלק בגישה שהצבא נועד רק לחלן, גם בזמן שמחפשים חיילים כשהצורך דחוף ויש חטיבה חרדית.
ובטח שזה מיותר לראות המדינה קודש קודשים, ולכן מי שחושב קצת אחרת או פחות מתחבר לדברים שציינתי ויצאתי נגדם, הוא חרדי בסתר ששונא את המדינה.
