אני חושבת שהגיע הזמן שכל אחד יהיה בטוח בדרכו בלי הצורך לשכנע את השני או לחנך אותו.

הציבור הדת"ל לא צריך לעבוד בלהוכיח שום דבר , במיוחד לא אחרי השנתיים האחרונות.

איך כל אחד מייחצן את זה?

- זה שלו.

חג עצמאות שמח!

למה דווקא המשפט האחרון הוא ילדותי?

בדיוק שם נמצא עיקר הבעיה.

פחות מפריע לי אנשים שדמים חולצה לבנה של שבת ביום העצמאות, אלא אלה שרואים אותי ללא חולצה לבנה ובטוחים שאני שונא את המדינה בסתר.

אמא שלי אמרה לי שאני חרדי ומסתיר את זה כי כשהייתי בצבא הייתי חוזר הביתה על מדי ב.

ואגב חולצה כזאת או אחרת, זה פחות חשוב, אבל אנשים שמייחסים את החשיבות הכי גדולה לתפילה לשלום המדינה, זה בעיה יותר רצינית.

אני אומר את דעתי, ושכל אחד יפעל בדרך שהוא רוצה.

אתה בטוח שזה לא נסיון להוכיח עד כמה אנחנו לא חרדים ששונאים את המדינה?

ומה לגבי תפילה לשלום המדינה שבה כולם פתאום נעמדים וזה החלק שבו הכי מקפידים לא לדבר?

קדיש וקדושה ועמידה לא חשובים?

לקדש את הצבא זה לא מטומטם? הוא חשוב מאוד, אבל המטרה היא שיהיה שלום, והדרך אליו כרגע היא הכרעה מוחלטת של האויב

למעשים שלנו נכנסות כוונות זרות,

ולא הכל אנחנו עושים באמת מתוך מחשבה טהורה.

אבל חשוב לא להוריד מערך הדבר,

אלא פשוט לשאוף לקיים את הדברים מתוך מקום פנימי ולא מתוך רצון להוכיח משהו.

זאת אומרת, אם אתה מרגיש שלפעמים אנחנו מבליטים דברים כדי להוכיח שאנחנו שונים חרדים,  חשוב לזכור שכן, זה דברים חשובים, וצריך לעשות אותם ולהיות גאים, ורק לעבוד על עצמנו לעשות אותם מתוך מקום נכון..

גם לי זה ממש צורם שלעיתים לא רחוקות נראה שמקדשים את העיניינים האלה יתר העל המידה.

זה מעיד על סדר עדיפיות משובש

לגבי הצבא אני חושב שרק בחלקים קטנים מהציבור מקדשים אותו יותר מידי

הזמינו את ההורים שלנו לשבת והקדישו את כל השבת לדבר על עד כמה צה"ל הוא קודש קודשים.

השיא היה כשראש הישיבה אמר שהקדושה של בית כנסת נגזרת ונלמדת מהקדושה של מחנה צבאי

(אני לחלוטין עם זה שיש שכינה היכן שיש מסירות נפש, אך כמו שציינתי, מלחמות אינם היעד והמטרה אליה אנחנו שואפים)

וראיתי שלאחד קוראים "החכם יימח שם ערפת" ולשני קוראים "התם חסום לשעבר" והזמנתי את שניהם לארמון וכו'

מסיפורי המיתולוגיה האוקראינית

אצלי במשפחה ראו בכל פקודה מצווה חשובה מהתורה.

ולכן ראו אותי חוזר הביתה על מדי ב ולכן חשבו שאני שונא את המדינה והצבא בסתר כמו כל החרדים.

מה אתה חושב על זה?

האם לדעתך אגב, קדיש וקדושה חשובים יותר מהתפילה לשלום המדינה?

ואגב, כך או כך, זכותי לומר את דעתי, ושכל אחד יקרא ישפוט ויפעל איך שהוא רואה לנכון.

זה היה נשמע שאתה חושב מה חושבים כי היה לך סיפור אישי במשפחה שדנו אותך אם אתה "שונא" כמו החרדים.

אבל אני לא חושב שרוב האנשים שואלים את עצמם האם הם שותקים בתפילה לשלום המדינה או לובשים לבן דווקא ביום העצמאות *כדי* להוכיח משהו למישהו.

אתה יכול לשאול למה נותנים יחס טוב יותר לעניינים האלה, אבל הקישור ל"ילדותיות" שהצעת הוא מאוד רחוק בעיניי.

שמי שלובש חולצה לבנה או עומד באבינו שבשמיים וכו' עושה זאת בשביל להוכיח למישהו משהו.

תילי תילים של הנחות חסרות בסיס.

ובכלל, נוסח מודרני פחות חשוב שנוסח של אנשי הכנסת הגדולה.

אז למה דווקא בחלק הזה של בתפילה נעמדים והכי מקפידים לא לדבר?

זה אמור להיות הפוך...

ולמה להקפיד על חולצה לבנה ביום העצמאות ולא בחנוכה או בחול המועד?

ולמה לקדש נשק וצבא במקום את השלום שיגיע רק אחרי ההכרעה המוחלטת של האויב?

מה המטרה המקודשת בעיניך, בריאות או ניתוחים ואנטיביוטיקה?

ולכן לדעתי המסקנות שאתה מגיע אליהן פשוט לא נכונות ולא מבוססות

הערך שנותנים בציונות הדתית למדינת ישראל הוא לא תגובת-נגד לחרדים. זו משנה עצמאית.

אתה מוזמן לקהילה שלי, קהילת חוצניקים, שעומדת נרגשת בחולצות לבנות ואומרת את סדר התפילה ליום העצמאות. חרדים? ילדותיות? אלה אנשים שיודעים מה זה כיסופים לארץ. אלה אנשים שאיבדו את בניהם במלחמה הזו, ובאירועי טרור. אולי אתה גר בקהילה שנמצאת על איזה תפר גאוגרפי עם החרדים, אבל רוב האנשים בכלל לא חושבים על החרדים ביום הזה.

כמו שאמרתי קודם, אתה יכול להלין על כך שיש מצוות אחרות שלא מקבלות את אותו יחס אוהב, אבל זה לא קשור להסבר התמוה שלך.

לקדש את הצבא? לראות בנשק ומדים משהו קדוש?

האם אתה מקדש את הבריאות או את הניתוחים והאנטיביוטיקה?

הייתי ב8 גדודים שונים במלחמה הנוכחית ואני להחליף תפקיד ולהגיע לגדוד התשיעי.

אבל זה בשביל להכריע את האויב באופן סופי, בשביל להגיע לשלום.

אני נוסע פעמיים בשנה למערת המכפלה, וקורא הלל מלא בברכה.

אבל זה לא סיבה לאבד את הפרופורציות.

תן לי סיבה הגיונית אחרת לאובדן הפרופורציה (כמו שאתה מציין, אפשר לשאול למה דברים שקשורים לציונות מדינה צבא מקבלים עודף חשיבות)

למושג העצמאות.

לך לאנשים שאתה דן אותם, ותשאל ישירות האם הם מקדשים מלחמה או שלום. האם הצבא הוא כדי להילחם לנצח ולכבוש את העולם, או שהוא כדי להבטיח את עצמאותנו ואת חיינו? לפי ההנחות שאתה מניח פה, כנראה אתה תופתע מאוד.

בנוסף, אבל זה בקטנה ודרך אגב, לצבא יש את היכולת לבטא כבוד לאומי. אולי בגלל הקשר למישג העצמאות כמו שאמרתי. לכן גם בבית המקדש יש משמרות ושוערים וצבא העבודה. ארמונו של ריבונו של עולם "משתמש" ברעיון הצבא כדי להוסיף כבוד, למרות שמלחמה לא שייכת שם.

אבנים שנחצבו בברזל פסולות כי ברזל הורג.

קח בחשבון שמדובר בברזל גם בלי שהפכו אותו לנשק.

(אני לא שמאלני מכפר עזה שלפני הטבח ולא מייחס לאף אחד אהבה למלחמות. אני דווקא מבין שיש דברים שנועדו להוכיח כל מיני עניינים ולכן אנשים מתנהגים בצורה שמסלמת רעיון שהוא גם מסוכן וגם לא משקף את אמונתם הפנימית האמיתית)

אבל דווקא ירושלים שייעת למלחמה.

ירושלים תמיד נכבשה במלחמה כמו בימי דוד,  

המקדש נבנה תמיד מתוך שלום עם האומות, כמו בימי שלמה

לא עושה זאת. (לא בא לי בקטע ההפגנתי, סתם לשבת כמו ביקום פורקן).

פחות מתחבר לפסטיבל המזרוחניקי של זה, במיוחד עם זה במנגינות ציוניות למיניהן.

דווקא בתפילה לחיילי צהל אני עומד באינסטינקט

גורמים לך לשבת?

זה "פרוש עליה סוכת שלומך" או "שלח אורך ואמיתך לראשיה, ותקנם בעצה טובה מלפניך"? או זה בכלל "ונתת שלום בארץ" והמילים "ותוליכם מהרה לציון עירך"? כי זה בטוח לא "ויחד לבבנו לאהבה וליראה את שמך" או "הופע בהדר גאון עוזך".

גם אצלנו יש כמה אבות לגבעונים, חסידי חב"ד, ועוד קטגוריה לא ברורה, שבהפגנתיות מתיישבים ועיניהם משוטטות על התקרה בזמן הברכה המיוחדת הזו.מילא זה היה מעצלנות אז זה תירוץ טוב... לא יודע, מעולם לא הבנתי..

"הגן עליה באברת חסדך" וכן הלאה על זו הדרך.

הברכה המיוחדת הזו? הברכה העלובה הזו, הייתה כוונתך לומר. טקסט עלוב שנועד לרומם קרנה של מלכות רישעה.

כדי לצאת ידי חובה נדחף שם גם "שלח לנו מהרה בן דוד משיח צדקך"

כמשקל מאזן לראשית צמיחת גאולתנו. כי המדינה, לפי תפיסת הטקסט, היא הגאולה, רק צריך לשנות כמה פרטים.

ובכן, לדידי המנדט הבריטי גם הוא היה "ראשית צמיחת גאולתנו" עם צורך לשנות רק כמה פרטים, למעשה פרטים שגן היום נותר לשנות.

תהיה מלכות הרשעה?

אז,זה בדיוק שלח אורך לראשיה, כלומר שיחזרו בצשובה

על מלכות בית דוד העתידית יש כבר ברכות אחרות כמו מגן דוד

הרמבם אומר שיכול להיות מלך לפני המשיח.

ואין איסור גם לרמבן למנות שליט שופט ולא מלך שהוא לא מבית דוד, לזכרוני

אם משום "הווי מתפלל משלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו", מה לי "ראשית צמיחת גאולתנו"? ואם אתה אומר דזוהי גאולתנו, מה לי לברך "מגן דוד"?!

(הרמב"ם אומר שיכול להיות מלך לפני המשיח?אתה מתכוון לחזקת משיח?)

ברור שיכול, אולם הוא נחשב מלך כשר רק בתנאים מסויימים. הראשון והחשוב שהוא עובד את ה' ושומר מצוותיו.

בתקופת השופטים.

"יפקוד ה איש על העדה אשר יבוא לפניהם ולא תהיה עדת ה כצאן אשר אין להם רועה" "קח לך את יהודע בן נון".

אם הם רשעים אז צריך חהתפלל עליהם שיחזרו בתשובה.

וגם אלישע התפלל על יואש מלך ישראל שינצח במלחמה למרות שהיה רשע ועבד את העגלים.

אני לא חושב שיש מישהו שאומר שהמדינה היא כבר הגאולה. ראשית הצמיחה זה כמו הריון מתקדם, אבל ממש לא הילד.

מבחינת הטקסט דווקא מאוד ברור שריבונות של עם ישראל על עצמו היא לא דבר מספיק, ובטח שלא דבר שלם. והפרטים שצריך לשנות הם ממש לא זניחים, בניגוד לאיך שאתה מנסה להציג את זה.

המנדט הבריטי לא היה כלום כי הוא היה שלטון של גויים על יהודים, ובטח שלא האינטרס של עם ישראל עמד לנגד עיניו.

אנחנו רוצים שמדינת ישראל תתמיד ותתוקן, וממש לא שתיעלם (עם מחיר ההרוגים שכרוך בזה) ואז תיבנה, אולי, מחדש אחרי שנחזור מהגלות הבאה שנצא אליה.

בעצם, התפיסה שאתה מציג היא חרדית, אולי חרדית פלג-ירושלמית כזו.

זה מייצג את התפיסה של הגבעות באופן כללי או שאין קשר?

לא יודע בשם מי אתה מדבר שאתה רוצה שתתוקן, אני לא רוצה את המדינה הזו, כי היא רקובה מהיסוד. אני רוצה מלכות בית דוד. אפשר לומר שזה מייצג את התפיסה של רוב הגבעות באופן כללי.

היא כבר מהמשנה ומהגמרא:

חייב אדם לדרוש בשלומה של מלכות.

הרבה תפילות שאנחנו אומרים הם קביעות אחרי:

תחנון, קדושא דסידרא, רוב פסוקי דזימרא, עלינו, שיר של יום.

ולהשוות תפילה על מלכות ישראל למלכות גויים זה מוריד מערכה לדעתי.

ככל שהתפילה עתיקה יותר כך היא מרכסית יותר, גם הלכתית מוותרים על הודו בשחרית די ראשונה כי היא מאוחרת.

בכל מקרה אנו מתפללים ב"תקע בשופר גדול לחירותינו" וב "כסא דוד מהרה לתוכה תכין" על מדינת ישראל. אז אין צורך לעשות תפילה נוספת.

מצד שני גם על יקום פורקן ותפילה לקהל כבר התפללנו ב18 (על התורה וישראל) ועדיין חוזרים ומתפללים.

לדעתי כל עניין נתפילה לשלום המדינה היא שהיא מסמנת בסידור את זה שמדינת ישראל הנוכחית היא הגאולה, ולא מדינה עתידית כלשהי כתפיסת החרדים. מה גם שיש אנשים שבשבילם להיות ציוני דתי מתבטא רק בתפילה הזאת.  

אבל אישית הייתי מוותר עליה, אני אומר אותה כי כל הציבור אומרים וכי כך תיקנו.

לעיתים טני מרגיש שיש אנשים שהתפילה הזאת חשובה להם כל כך כי הם מרגישים שאין מקום בתורה למדינת ישראל, אז צריך לגייר אותה בכוח. מבחינתי ישראל התפללו על מדינת ישראל ב18 כל 2000 השנים אז אין צורך להוסיף

העלית טענה והסברת למה הטענה לא נכונה.

יפה שבמחי יד אתה מוכן לוותר על תקנה של חז"ל, אתה גם מוכן למחוק את חצי מהתפילה כי היא פחות חשובה מתפילה לשלום המדינה שאותה אתה מוכן למחוק?

בכל מקרה גם אם זו תפילה קדומה, דווקא בגלל שהיא חריגה ולשלום מלכות גויים היא זוטרה, כי היא מבטאת את הגלות.

ולהשוות תפילה לשלום המדינה לתפילה לשלום מלכות הגויים זה לדעתי טעם לפגם. מי שמתפלל לשלום מדינת ישראל כאילו היא מדינה של גויים עדיף שכבר לא יאמר אותה (לא טוען שאתה סובר כך, רק אומר טענה כללית).

בכל מקרה גם אם נוסח הנותן תשועה הוא עתיק, נוסח תפילה לשלום המדינה הוא חדש.  זה כמו לומר שמכיוון שאנו מתפללים על התורה ב18 ובק"ש, אז יקום פורקן זו התפילה הכי חשובה כי מתפללת על אותו דבר.

לדעתי פשוט אנו מתפללים כבר על המדינה ב18, אז למה צריך עוד תפילה? דווקא השארת התפילה עליה ב18 מראה שהמדינה היא מימוש חזון עתיק, ולא המצאה "מזרוחניקית" כדעת החרדים (במיוחד אם שרים אותה במנגינת התקווה או בחצי הלילה הם קמו    )

כי חנוכה ופורים הם חגיגות על דברים שאין לנו אותם כעת,

יום העצמאות זה חגיגה על משהו שיש לנו.

ביחס למגילת אסתר, ניצלנו עוד פעמים רבות מאז.

מעל הניסים נשמע שהעיקר הוא הצלת התורה מכליון בחנוכה, ולא מלכות ישראל

כל היהודים חיו תחת מלכות פרס?

והיסטורית, המקדש טוהר ועדיין ירו לכיוונו במשך שנים ארוכות,

דברים הם תהליכים

תקופה חיו בסודן אתיופיה יוון וקרתגו. אבל גם אם כן הם היו מועטים.   פרס שלטה מהודו ועד כוש, על רוב הציויליזציה הידועה באותה תקופה.

השאלה על מה על הניסים שם דגש יותר.  מצד אחד כתוב להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, כמו שבפורים ביקש להשמיד להרוג וכו'.

מצד שני השאלה אם "רבת את ריבם...מעטים ביד רבים וכו' " מדבר על המלחמה למען ביטול הגזרות, או על עצם המרד שהצליח פוליטית ויצאנו משעבוד מלכויות.     כי מלכות וחירות לא מוזכרים במפורש בעח הניסים, דבר האומר דורשני, אלא אם כן "פורקן" הכוונה ליציאה משעבוד.

גם אם ירו על המקדש,   איום כליון התורה בוטל עם כיבוש ירושלים בידי יהודה המכבי וטיהור המקדש

פשוט טיהור המקדש מסמל את הצלת התורה מכליון, ועל זה חוגגים וגם על חזרת המלכות

עיין למהלך האידאות לישראל על בית שני

העיקר הוא שלא השתכחה תורה מישראל.

המן רצה להשמיד אותנו פיזית, ואנטיוכוס רצה להשמיד אותנו רוחנית ולמחוק את עניין העם סגולה.

כתבו לכם על קרן השור אין לנו חלק באלוהי ישראל.

וכמובן הגזרות על תורה מילה קידוש החודש וכו'

מביחנתי העיקר ביום העצמאות זה לא המדינה אלא הקיבוץ גלויות 

"בבית שני, כשמלכי יון גזרו גזרות על ישראל, ובטלו דתם, ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות; ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם, ונכנסו להיכל, ופרצו בו פרצות, וטמאו הטהרות; וצר להם לישראל מאד מפניהם, ולחצום לחץ גדול. עד שריחם עליהם אלהי אבותינו, והושיעם מידם והצילם, וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולים, והרגום, והושיעו ישראל מידם; והעמידו מלך מן הכהנים, וחזרה מלכות לישראל יתר על מאתים שנים, עד החורבן השני.

הלכה ב

עריכה

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ"ה בחדש כסליו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור במקדש אלא פך אחד ולא היה בו להדליק אלא יום אחד בלבד והדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים עד שכתשו זיתים והוציאו שמן טהור.

הלכה ג

עריכה

ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסליו ימי שמחה והלל ומדליקין בהן הנרות בערב על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס. וימים אלו הן הנקראין חנוכה והן אסורין בהספד ותענית כימי הפורים. והדלקת הנרות בהן מצוה מדברי סופרים כקריאת המגילה." (הלכות מגילה וחנוכה פרק ג, הלכות א-ג)

בכל מקרה גם אם הרמבם סובר כך, תפיסת ההיסטוריוסופיה אצל הרמבם  שונה מהותית מאוד מהכוזרי הרמבן המקובלים המהרל והרב קוק, וייתכן שהדגשים האמוניים אצלו שונים לגבי חג ציון היסטורי.

לרמבם גם העיקר זה השכלת המושכלות האלוקיים, וכל השאר - מהממון והצרות עד מלכות ישראל והתורה והמקדש - עניינם רק לסייע לזה

כבר נאמר שכל עוד אנו עבדי אחשוורוש אין אנו עבדי ה'.

ואין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות.

ומצוות ירושת הארץ שקולה כנגד כל התורה "כל המצווה אשר אנכי מצווה אתכם תשמרון לעשות, למען תירשון את הארץ"

האם התכוונת שאתה חוגג את העצמאות משלטון הגויים, אבל לא את הקמת מוסדות השלטון הריכוזי של המדינה?

אני מבינה על מה אתה מדבר שיש אנשים שמקדשים את הלאומיות יותר מאת הדתיות וזה מעוות מאד ואכן נראה כמו התחנפות לחילונים אבל למעשה זה מעיד על בור ערכי שצריך למלא. הרבה בוגרי הממ"ד לא מקבלים בסיס תורני רחב ועמוק דיו וכך יוצא שהערכים הציוניים שלהם יותר חזקים מהערכים הדתיים, והם מרגישים שיש יותר משותף בינם לחילונים מאשר לחרדים.

אחרת למה יש צורך להדגיש "דתי לאומי" ולא פשוט "דתי" אם זה כלול בתורה?

למרות שאני מסכימה שזו הגישה הנכונה, אבל בפועל לא כולם חיים ככה. גם אלה שזה האידיאל שלהם לא תמיד שמים דגש מספיק על התורה.

האמת שזה לא מדויק שיהודים הם דתיים, כי היהדות היא לא דת אלא אומה של קודש.

יותר מדוייק לומר "ציונים תורניים"

פשוט היו מצוות שלא יכולנו לקיים בגלות ועכשיו כן. אבל המצווה של ישיבה בא"י היא חלק מהתורה. התורה כערך- עליונה מישיבת א"י כמו מכל מצווה אחרת. מכוחה אנחנו עושים הכל. 

ולמה ציונים? זה המהות שלנו?? אם כבר "יהודים שומרי תו"מ" 

הציונות היתה תנועה שעמדו בראשה רשעים בעלי סולם ערכים נוראי שעשו פשעים נוראים אני לא רוצה להיות מיוחסת אליהם.

של הארץ.  וכן שותפות למדינה ולתנועה הציונית על אף היותה חילונית.

אין הכוונה הזדהות עם האידאולוגיה החיחונית הציונית של היותינו עם ככל העמים

אוקיי שזו ההשקפה אבל למה לשים על זה דגש?

מבחינה חינוכית זה לשים דגש על ענף במקום על השורש, זה לא פרופורציונלי ובעייתי... 

בעיניי יש לאומיות/ ציונות שהיא החזון החשוב באמת הבנה שאנחנו בנים של הקב"ה וסוג של "גאוות יחידה" ואהבה וכיסופים לא"י כי היא ארץ הקודש. כמובן שמחה שה' השיב אותנו לאדמתנו וכו'... אבל "ציונות" זה כבר החשבת המדינה כמו לאומיות של גויים. זה כבר התנועה הציונית, וזה כבר לקחת חול ולהפוך אותו לקודש... מקווה שהסברתי טוב

מבחינתנו המדינה היא קודש, כי ככה מקיימים את המצווה של ישוב הארץ.

המצווה היא שיהיה שלטון יהודי על הארץ, לא רק שאנשים פרטיים יחיו כאן.

אבל מסכים איתך שיש חלקים בציבור הדת"ל שלא שמים מספיק דגש על לימוד תורה וקיום כל המצוות.

(ובציבור החרדי זה הפוך, מדגישים מאוד את הלימוד תורה ומזניחים דברים אחרים)

לגבי השם "דתי לאומי" זה פשוט כינוי שהשתרש כדי להבדיל מהחרדים. באמת לא צריך בכלל הגדרות, גם לא דתי או חילוני.

בעיניי ככל שמישהו יותר דתי הוא יהיה יותר ציוני, קשה לי שמפרידים בין השניים...

נראה לי שאנחנו באותה השקפה ומה שמפריע לי זה מה שקורה בפועל שזו  ציונות שלא נובעת מתוך קודש אלא פשוט אידיאל שמאמצים כי קל להתגאות בו מול חילונים

וסתם, אתה לגמרי צודק אני חוזרת על זה כי זה משהו שנוגע לי וכואב לי עליו

אני גם חושבת שההגדרות זה משהו טכני

רק חסר שזה יהיה כך בפועל

תראה מה שהגבתי ל@ברגוע

... - צעירים מעל עשרים

דבר שיש בו מצווה, אבל הוא לא העיקר כמו שאנחנו לומדים במסכת אבות:

"שִׁמְעוֹן בְּנוֹ אוֹמֵר:

כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים,

וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה;

וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הָעִקָּר, אֶלָּא הַמַּעֲשֶׂה;

וְכָל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא:" (מסכת אבות פרק א משנה יז)

וכן כתב החפץ חיים בהקדמתו לליקוטי הלכות זבחים שלימוד תורה לשמה זה לשם ידיעת ההלכה.

בפשט המשנה הכוונה היא שעדיף לומר מעט ולעשות הרבה, לא בקטע של מה יותר חשוב הלימוד או המעשה. זה לפי ההקשר שהשתיקה היא טובה.

וכבר פסקו - גדול תלמוד, שמביא לידי מעשה.  כלומר תלמוד שגם רואים שהוא אפקטיבי, סימן שהוא לימוד אמיתי, ובמילא הוא כשלעצמו חשוב יותר מהמעשה

אבל הנפש החיים הוא החריג,

הארחות צדיקים למשל מסכים עם החפץ חיים.

הלימוד באופן הכי ראוי.

על זה נחלקו הפוסקים.

המשנה ברורה כותב שלשמה זה לשם ידיעת ההלכה ולא דברים אחרים. (הקדמתו לליקוטי הלכות זבחים)

הנפש החיים כותב שלשמה זה לשם לימוד התורה ולא ידיעת ההלכה.

אין מה לעשות, זה מחלוקת שכל דעה סותרת את השניה, אין איסור באופן השני אבל כל אחד סובר שלימוד באופן האחר פחות ראוי.

המשמעות המעשית היא כמובן מה ללמוד,

למשל, האם להתעסק בסברות של ראשונים שאין הלכה כמותם או ללמוד את השיטות להלכה ומה ההלכה בסוף.

ומביא את המדרש שאפיחו עם הארץ שקורא בטעות ואייבת את ה אלוקיך, אומר עליו ה ודגלו עליי אהבה, ומשם לזכרוני מסיק שעיקר הלימוד הוא עצם הלימוד, ולא ידיעת הפרטים

הרב קוק באופן לא מפתיע הולך עם דעת הנפש החיים כי הוא למד בוולוז'ין, אבל למשנה ברורה שסובר שלשמה זה לשם ידיעת ההלכה יש ראיה טובה מהמשנה באבות שנותנת סדר מה עדיף:

"רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד תּוֹרָה עַל מְנָת לְלַמֵּד,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד.

וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת,

מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת.

רַבִּי צָדוֹק אוֹמֵר:

אַל תַּעֲשֵׂם עֲטָרָה לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם,

וְלֹא קַרְדֹּם לַחְפֹּר בָּהֶם.

וְכָךְ הָיָה הִלֵּל אוֹמֵר:

וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא, חֳלָף.

הָא לָמַדְתָּ:

כָּל הַנֶּהֱנֶה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה,

נוֹטֵל חַיָּיו מִן הָעוֹלָם:" (מסכת אבות פרק ד משנה ה)

על מה הנפש החיים מסתמך?

(מרב חשוב שמעתי שהוא הסתמך על דיוק, האם יש לך ראיה טובה יותר לשיטתם?)

גם הרב קוק למרות שסבר שעיקר הלימוד הוא לשם הלימוד, מאוד דיבר על חשיבות חיבור הלימוד לשם מעשה שלא קיים מספיק, ועקב זה הקים את מכון הלכה ברורה וכתב על השס את ביאור הלכה

לימוד לשם ההלכה,

כך סברו המשנה ברורה והארחות צדיקים.

הגר"א ותלמידיו חלקו עליהם ואני רואה שאתה אומר שגם הרב קוק הסתייג מהגר"א מעט

בארץ ישראל להעצים את הלימוד לשם פסיקת הלכה.

זה כמו שפיסיקאי תיאורטי יאמר שצריך הרבה מהנדסים, להבדיל

משנה ברורה וארחות צדיקים - לשם ידיעת ההלכה.

הגר"א ותלמידיו - לשם לימוד התורה.

מה אתה מנסה לומר שהרב קוק סבר?

יותר חשוב,

המשנה ברורה והארחות צדיקים מסתייעים ממשנה שמתעדפת לימוד לשם קיום ההלכה על לימוד כדי ללמד או ללמוד.

על מה הגר"א מסתמך?

סוף סוף זה מחלוקת בין המשנה ברורה והארחות צדיקים לגר"א ותלמידיו,

למשנה ברורה וארחות צדיקים יש משנה מפורשת שמסתדרת עם דבריהם, מה יש לגר"א חוץ מדיוק?

מבחינתך יש עודף הדגשה של לימוד תורה?

חשוב ללמוד, אבל במטרה לדעת מה לעשות

כי לדעתי חיי עם ישראל בארצו אמנם חשובים יותר מלימוד תורה, אבל זה לא נובע מקיום התורה, אלא ממעלת עם ישראל שקודמת לתורה.

לכן יש הבדל בין יישוב הארץ לבין מליחת בשר, כי יישוב הארץ הוא לא רק עוד מצווה מעשית, אלא מהות התורה כולה

לבין מצוות מעשיות.

כשיהושע נלחם בעמלק עדיין זה לא היה מלחמת מצווה כי זה היה לפני מתן תורה, וזה עדיין נחשב חשוב

אני יודעת שעל התורה נאמר "כי הוא חייך ואורך ימיך" וכל התנ"ך מלא בפסוקים כמה חשובה מצוות לימוד תורה הרבה יותר מכמה שכתוב על א"י...

אני יודעת שיש מצוה גם על גרסה אפילו בלי קיום

הקב"ה אמר "תורתי אל תעזובו" ולא "ארצי אל תעזובו" 

כנראה מהסיבה שלימוד התורה תלוי בנו ואילו א"י ביד הקב"ה ברצונו נותן וברצונו נוטל והכל בהתאם למעשינו, את א"י אי אפשר לכבוש בכוח הזרוע בלבד אלא בעיקר ע"י "והיה אם שמוע תשמעו אל מצוותיי..."

וירושלים חרבה "על עזבם את תורתי"

אז איך יכול להיות יותר מדי הדגשה של לימוד תורה יותר ממה שהתורה בעצמה כותבת אני לא מבינה

בפסוקים. 

וכתוב שאת התורה צריך לשמור בשביל שנירש א תהארץ.

הארץ היא התוצאה של שמירת התורה, לכן צריך לומר שלא לעזוב את התורה,  ובתקופתם לאף אחד לא עלה בדעתו לעזוב את הארץ לכן לא צריך לומר זאת.

הארץ חרבה על עוזבם את התורה, כלומר מטרתצ קיום התורה היא הישיבה בארץ

אבל אלו לא דברים נפרדים... זה כמו נסיך שצריך להתנהג יפה כדי שיהיה ראוי להכנס לארמון, כי שם יהיה לו תוקף ויקיים את ייעודו... מה יותר חשוב מבחינת הבן- שיתנהג יפה או שיכנס לארמון? הוא צריך לכוון להתנהג יפה מתוך ידיעה שתפקידו הוא להיות בארמון אבל המלך בעצמו יכניס אותו. 

ופחות מתוך מצוות ישוב הארץ.

בימינו ששכחנו את מעלת הארץ עקב הגלות אז צריך להזכיר כל הזמן שהארת היא גם מצווה.

משל לאדם שרוצה להתאבד וצריך להזכיר לו שלחיות זה מצווה בפני עצמה.   בעוד שלאדם רגיל נאמר שיקיים מצוות כדי שיחיה

"כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה אשר נשבע ה' לאבותיך לאברהם ליצחק ליעקב לתת להם"

יש הרבה פסוקים ומקורות  בחז"ל גם על חשיבות מצוות ישוב הארץ שהיא "שקולה כנגד כל המצוות".

והיא גם המצווה היחידה שמותר לעבור בשבילה על איסור שבות בשבת (קניית בית בא"י מגוי בשבת), אפילו מצוות תקיעת שופר וארבעת המינים נדחים בשבת.

וכמובן הגמ' "כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה"

אז מה שווה לימוד תורה בלי ארץ ישראל אם הוא "דומה כמי שאין לו אלוה"?

נכון שבמשך הרבה שנים היינו אנוסים ולא יכולנו לעלות לארץ, אבל זה ממש לא המצב היום.

"שקולה כנגד כל המצוות" נאמר גם על מצוות ציצית לא? ובתלמוד תורה כתוב "כנגד כולם"...

מה כוונת הגמרא כמי שיש לו / אין לו אלוה? 

(סבבה אני בעד ישיבה בא"י... כאן ביתנו הטבעי. יחד עם זאת אני חושבת שהבסיס הוא יראת שמיים. וזה נראה שהרבה פעמים אנשים שמנפנפים במצוות א"י פשוט בוחרים את המצווה החביבה עליהם כשמצוות אחרות שה' ציווה הן רשות בעיניהם.)

א"י היא הרבה יותר מהבית שלנו.

ואני לא בא לדרג עכשיו את מצוות ישוב הארץ מעל יראת שמיים או מעל לימוד תורה (כבר כתבתי שאני מסכים איתך שהחלק מהציבור אין איזון נכון), אלא בא לשים אותם באותה רמה.

אפשר להמשיך להביא עוד הרבה מקורות, אבל בשביל לשנות מבט את צריכה ללמוד את הנושא לעומק (לדוג' מספר "אם הבנים שמחה").

ואסיים רק בפסקה של הרב קוק מתחילת אורות

אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵינֶנָּהּ דָּבָר חִיצוֹנִי, קִנְיָן חִיצוֹנִי לָאֻמָּה, רַק בְּתוֹר אֶמְצָעִי לַמַּטָּרָה שֶׁל הַהִתְאַגְּדוּת הַכְּלָלִית וְהַחְזָקָת קִיוּמָהּ הֶחָמְרִי אוֹ אֲפִלּוּ הָרוּחָנִי. אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא חֲטִיבָה עַצְמוּתִית קְשׁוּרָה בְּקֶשֶׁר חַיִּים עִם הָאֻמָּה, חֲבוּקָה בִּסְגֻלוֹת פְּנִימִיּוֹת עִם מְצִיאוּתָהּ..

...הַמַּחֲשָׁבָה עַל דְּבַר אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא רַק עֵרֶךְ חִיצוֹנִי כְּדֵי הַעֲמָדַת אֲגֻדַּת הָאֻמָּה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהִיא בָּאָה כְּדֵי לְבַצֵּר עַל יָדָהּ אֶת הָרַעֲיוֹן הַיַּהֲדוּתִי בַּגּוֹלָה, כְּדֵי לִשְׁמוֹר אֶת צִבְיוֹנוֹ וּלְאַמֵּץ אֶת הָאֱמוּנָה וְהַיִּרְאָה וְהַחִזּוּק שֶׁל הַמִּצְוֹת הַמַּעֲשִׂיּוֹת בְּצוּרָה הֲגוּנָה, אֵין לָהּ הַפְּרִי הָרָאוּי לְקִיּוּם, כִּי הַיְּסוֹד הַזֶּה הוּא רָעוּעַ בְּעֵרֶךְ אֵיתָן הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.

הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּמִתִּקְוַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ.

באותה רמה זה סבבה

וואי הייתי צריכה לקרוא את הפסקה הזאת מליון פעם כדי להבין... אבל הבנתי בסוף

👍🙏

(הרב קוק הרבה פעמים משתמש במונח "איש הישראלי" ל"יהודי"... זה נראה לי הכי מדויק)

חז"ל אמרו הפוך:

" תנו רבנן (=שנו רבותינו) לעולם ידור אדם בא"י אפי' בעיר שרובה עובדי כוכבים ואל ידור בחו"ל ואפילו בעיר שרובה ישראל שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה וכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנא' (ויקרא כה, לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים וכל שאינו דר בארץ אין לו אלוה אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים וכן בדוד הוא אומר (שמואל א כו, יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים אלא לומר לך כל הדר בחו"ל כאילו עובד עבודת כוכבים" (גמרא מסכת כתובות דף קי עמוד ב)

וכך פסק הרמב״ם בהלכות מלכים פרק ה הלכה יב והסכים איתו מרן השולחן ערוך בפירושו שם בכסף משנה.

מה זה אומר שהם עלו לארץ מתוך ציונות,  את לא תשמעי בתשובה שלהם שום דבר מהשיח הפנים-ישראלי של האידאולוגיה המקולקלת של בן-גוריון.

את תשמעי את התשוקה לשוב לציון, את האושר בריבונות של יהודים על עצמם, את ההודיה על היכולת להגן על עצמנו ולהיות האחראיים המרכזיים בהגנה על חיינו, את אולי רפילו תשמעי את הקלות שבה יהודי יכול לשמור תורה ומצוות ואת הגאווה חסרת הפחד לעשות את זה.

הציונות תיארה את התנועה של בן-גוריון ודורו, ולא התנועה היא זו שתיארה את הציונות.

תגלה לא מעט הרוגים מפיגועים ומלחמות, בעוד שבחו"ל נהרגו בודדים בגלל שהם יהודים.

פיגוע אחד בבית ספר יהודי בצרפת, פיגוע בהיפר כשר בצרפת, פיגוע בבית כנסת בארה"ב ב2021.

פידוע ב2018 בארה"ב וב2023 בתוניסיה.

סך הכל 27 הרוגים.

אלו כל הפיגועים בחו"ל נגד יהודים ב20-30 שנה האחרונות.

בליל הסדר אחד היה פיגוע אחד שבו נהרגו יותר.

אנחנו לא פה בשביל מקלט.

בתור התחלה ניצלו את הדת, את האמונה התמימה של העולים... אח"כ בארץ ניערו מהם את הדת ועיצבו ציונות חדשה

האם החזון שלהם היה ציוני אמיתי? לא, הוא היה לאומי רגיל. 

מה שיצא מזה זה ערבוב ובלבול של המושג ציונות...

להבדיל אלף אלפי אלפים ורבי רבבות הבדלות , אנו מבטאים חגיגה יתרה ועמידה בתפילה לשלום המדינה (למרות שאני לא מת על התפילה הזאת, כבר אומרים אותה בתפילת 18 אז למה צריך עוד פעם) כדי להראות שאנו סוברים שהמדינה יש לה ערך תורני, בשונה מהחרדים.

בניגוד לניסוך המים, שהוא חשוב לא לא פחות משאר דיני החג.

לגבי יום העצמאות, הלל בברכה בהחלט מספיק.

צריך להכניס עוד תוכן ליום העצמאות חוץ מההלל, הרי בפורים וחנוכה יש עוד דברים

למרות ששמעתי על ישיבה ציונית שלא תוקעים בה בשופר בעצמאות כדי לא להנהיג מנהגים חדשים

אז רק ציינתי שזה לא פשוט

גם שלמה מדבר על תפילה בשעת מלחמה ועצירת גשמים, האם זה אומר ש"ועננו בורא עולם" ומי שברך לחיילים אלו תפילות חשובות יותר מ18?

ואני לא חושב שזה לעניין להשוות את תפילה למדינה לתפילה לשלום המלכות.

אלא אם כן אתה לומד בק"ו שאם תפילה למלכות גויים חשובה, אז תפילה למלכות ישראל יותר.  

אבל כבר אמרתי שאנו מתפללים על המדינה במילא ב"כסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין" לדברי המקובלים, וכן כי ירושלים עניינה בירת ישראל ומקום מרכז השלטון היהודי, יהיה אשר יהיה

עבדך מהרה לתוכה תכין". ב18.

בשאר התפילה - "ושבור עולינו מעל צווארינו ותוליכנו קוממיות לארצינו".

בברכת המזון - "הרחמן הוא ישבור עולינו מעל צווארינו וכו'  " ו "רחם על מלכות בית דוד משיחך"

(לעומת צמח דוד וברכת מגן דוד שמבקשת דווקא על מלכות בית דוד ולא על שום שלטון אחר)

במדינה?

או בבקשה לשיפור בעתיד?

תקע בשופר לחירותינו וקבצינו לארצינו - בעיקרון זה מדבר על מה שכבר קרה, אבל גם תפילה לעתיד שהעצמאות תמשך וירושת הארץ תמשך וכל אלו יתחזקו ויתרחבו בכל התחומים שקשורים אליהם, צבאית, מדינית וכו' (כמו אדם בריא שמבקש על רפואה כלומר דבריאותו תמשך).

וכסא דוד לתוכה תכין - מדבר גם על השלטון המרכזי שבירושלים גם שמקדים את מלכות בית דוד, כלומר חיזוק ושמירה וברכה של מוסדות השלטון במדינה, ובמילא שמירה וברכה על הצבא, הכלכלה התרבות וכל מה שמוגדר מדינת ישראל וגם במישור המדיני.  כל מה שיעשה בסיס וכנה למלכות בית דוד - בעצם כל מה שיש במדינה

הרב איציק אמיתי אוהב לדבר על זה (המקור הוא מהאור החיים הקדוש) שכשיש מצווה שהרבה דורות נכספו ולא זכו לקיים אותה, 

כשמגיע דור שכן זוכה לקיים אותה, כל אותן הנשמות שותפות ונוכחות במעשה המצווה הזה.

ולכן כ"כ צפוף בטנק!! 

כי הדורות הקודמים יכלו רק לחלום על להיות שותפים במצווה המיוחדת הזאת שרק בדור שלנו זוכים לקיים. ועכשיו נמצאות איתנו בתוך הטנק כל הסבתות מכל הדורות וכל הגלויות וכו'...

דוק ותשכח

לא עדיף שלא יהיו מלחמות?

אפילו אצל עולי מצרים זה היה בדרך מלחמה, גם אם ניסית.

מכל מקום יש בזה מצווה דאורייתא של עזרת ישראל מיד צר, ולפעמים מצוות כיבוש הארץ, (ועוד כמה מצוות נספחות)

בכל מקרה ברור שזאת זכות עצומה

בכל מקרה המדינה קמה באישור האומות, בשונה ממדינת החשמונאים שקמה מתוך מרד

שלבסוף קיבל אשרור בדיעבד של אומות העולם.

האישור של האומות לא שווה הרבה.

אף אחד לא מכיר בטאיוון באופן רשמי אבל יש לה מטבע עם ערך חיצוני ושער חליפין, ייבוא ויצוא חשובים מאוד. הבריטים עזבו בגלל עלות מול תועלת מהמחיר של ארגוני טרור יהודים לדבריהם.

למרות שאני מעיר שוב שהחלטות בינלאומיות לא שוות הרבה.

האום החליט גם שסהרה המערבית צריכה לקהל עצמאות וזה לא קורה.

אותו הדין לגבי השלטון הטורקי בצפון קפריסין.

האום גם החליט שנגורנו קראבך שייכת לאזרביג׳ן, דבר שלא היה יוצא לפועל רק בגלל החלטתם, והוא יצא לפועל רק כשהצבא האזרי פלש באופן צבאי.

ובואו לא נשכח שהאום החליט שיהודה ושומרון שייכים לעם שנכחד (הפלשתים) ואותו הדין לגבי עזה.

ולטראמפ ולנו יש תוכניות אחרות גם לגבי סהרה המערבית ובמיוחד לגבי עזה.

הבריטים היו עוזבים את הארץ?

האם ברית המועצות היתה מורה לצכסלובקיה לספק לנו נשק במלחמת העצמאות? האם היינו מצליחים לנצח במלחמה? האם היינו בכלל מעיזים להכריז על מדינה?

למה לא צפוף בכלל בנמ"ר, D9, F15 ועוד ועוד?

שזה מצויין אגב כדי לתת חיזוק לתפילה שיש הנמנעים ממנה.

אבל נראה לי שאם לא היו חרדים כלל אז לא היו עומדים בתפילה למדינה

כבוד מלכות.

אבל עובדה שעומדים כשראש ישיבה נכנס, אבל כשמתפללים עליהם ביקום פורקן לא עומדים.  אחרת נעמוד בכל פסוקי דזמרא כי אנו מהללים את ה ומי יעז לא יעמוד לפני ה' ואין לדבר סוף

באשרי או בברכת מגן דוד?

האמת שבאופן פשוט מאוד - אני עומד בתפילה לשלום המדינה, כי הציבור עומד. הציבור עומד במקומות בהם גדלתי, הציבור עומד במקומות בהם למדתי והציבור עומד במקומות בהם אני מתפלל היום.

אם הדיון על 'להוכיח משהו' אז דווקא מי שיושב במקום שהציבור עומד, הוא זה שמתאמץ 'להוכיח משהו'. ה'משהו' יכול להיות שהוא בז למדינה (מכיר כאלו, גם כאן בשרשור), ה'משהו' יכול להיות שהוא סתם עצלן (מכיר כאלו) ו'המשהו' יכול להיות סתם שהוא מרגיש יותר חכם מכל אלו שסביבו (מכיר גם כאלו, כולל פותח השרשור שהחליט על רשימה ארוכה של דברים שאנשים עושים מכל מיני סיבות, טובות יותר או פחות, שהם עושים אותם כדי 'להוכיח משהו').

שהלוגיקה הפשוטה ביותר גורסת שהנוסח של אנשי הכנסת הגדולה עולה על נוסח מודרני.

ומי שמסרב לעמוד, לא רואה את עצמו יותר חכם מכל האנושות לדורותיה, אלא מהסביבה שלו.

מזכיר לי שבפורום נשו"ט חצי מהפורום הסביר לי שחיים בעולם 9 מיליארד בני אדם כיום ו200 מיליארד לאורך ההיסטוריה עם מכנה משותף של שנאת מוות לרעיון של עבודה במשלוחים לטווח הארוך, שגדולה בהרבה מהשנאה של היטלר ליהודים.

מצד שני, אם חצי מאיתנו נרשמים ללימודי תואר ראשון, אז יש את החצי השני+ אנשים שנושרים.

מאחר ואין הרבה אנשים שעושים לימודי תעודה, די ברור שעבודה פשוטה לטווח הארוך היא הנפוצה ביותר.

אבל אם הציבור עומד, לא יפרוש אדם מהציבור

אולי כי לא כולם בפוקוס בשלב הזה.

ואגב יש בתי כנסת של קהילות דתליו"ת בהם אף אחד לא עומד.

ותודה לאל שאני בני ברקי.

מן הסתם הונהג כך כדי לתת חוזק לתפילה שהחרדים מכחישים את לגיטמיותה.  וזה מצויין לעמוד כדי לתת חיזוק. גם אני עומד

אם אנחנו מאמינים בדרך שלנו, אנחנו לא צריכים להוכיח את זה לאף אחד.

כך שזה שיש ציבור שמאמין שחטיבה חרדית נועדה לחלן, זה לא סיבה לקדש נשק וצבא, כך הלחימה שלנו נועדה להביא לשלום.

אותם.  כמו החגיגיה הגדולה בניסוך המים ובקציר העומר.   להבדיל

פעם היו עבירות שמי שעובר עליהן היו מחרימים אותו ולא סופרים אותו למניין בשביל לגרום לו כך לחזור בתשובה.

פעם היו גם משביעים כהן גדול שיעשה מה שאומרים לו מחשש שהוא צדוקי בסתר.

מה שמראה שפעם החשש היה אמיתי בניגוד להיום.

וכמו שציינתי, נוסח מודרני פחות חשוב מנוסח של הכנסת הגדולה, לעומת ניסוח המים שלא פחות משאר דיני החג.

מה גם שהשיקול הזה לא מקדש נשק בניגוד לדין שאבנים שנחצבות בברזל נפסלות למזבח.

בין כך, כשזה ההרגל כבר עשרות שנים רבות - דווקא מי שלא עומד, הוא זה ש'מוכיח משהו'.

דבר שני, תקרא מה כתבתי פה חמוד...

לא כולם עומדים בכל בית כנסת דתל"י - צעירים מעל עשרים

בכל אופן - נתפסתם לנקודה הזאת, אני עומד על דעתי לגבי כל העניינים שציינת בפתיחת השרשור, אפשר לדון לגופם על מה ולמה, אבל ממש איני מסכים שהעושים זאת עושים כדי 'להוכיח משהו', אלא כי הם חושבים שכך ראוי.

אם הספרדים בקדיש לא עומדים, אין סיבה שבשלום המלכות נעמוד.

אבל יש גם הגיון בדבריך, שברגע שמזכירים מלך עומדים. מאותה סיבה שלמלך קוראים בגוף שלישי ואילו ל ה' בגוף ראשון.    בשר ודם (כולל מלכי ישראל) צריך מורא חיצוני , ה' שברור לנו מוראו אינו צריך דיסטנס. לפי זה אטלי יש הגיון לעמוד בשלום המדינה. השאלה אם בשביל זה הנהיגו כך מראש, או שזה פשוט אינרציה של שלום המלכות.   אם כך, למה בברכת מגן דוד לא עומדים לכבודה של מלכות בית דוד? האם בגלל שזו מלכות עתידית ואין מה לעמוד למלך שלא בימינו?

והוא - שכל הערבים מחבלים.

ואיך אפשר בלי לציין זאת בציניות ולטעון שאנחנו לא גזענים ואוהבים את כולם ואת החמאס.

אני מתייחס לאיך אתה היית מעביר נושא ולכן היית דוחף את העניין הזה לכל מקום.

לכן עשיתי לך סימולציה לאיך היית מתנהג.

אתה יכול לעבור על שאר השרשור ולראות איך אני מתייחס ועונה עניינית לטענות כאלה ואחרות שחלקן דומות או דומות מאוד לשלך.

לקחת זכוכית מגדלת ולעוות את התמונה הכללית. שיטה חרדית למהדרין. אז שם אתה נמצא, אם לא אכפת לך. אני לא חרדי בכלל לא. ואת התיאורים שלך תשאיר לעצמך. לא שאין משהו במה שאתה אומר. אבל זה לא מעבר למשהו.

יותר בפוקוס על מה נכון לך (גם רגשית וגם נשמתית) ופחות על מה העולם חושב על זה. רצית לעזור לו? אתה שמח בלעזור לו? הגוף שלך מרגיש טוב אחרי שאתה עוזר לו? מעולה.

אתה מרגיש מרוקן? זה סיפור אחר.

ביחס נותן ומקבל והסובבים, והם מסתכלים על הנתינה שלך בצורה מוזרה, אז פתאום אתה מעלה ספקות בעצמך האם הנתינה שלך היתה נכונה או לא, או שחרגת.

אתן דוגמא שהיה לי בעבר, לא מה שקרה לי בימים האחרונים. פעם הייתי בדייט ונתתי טיפ נדיב, והבחורה אחרי זה התלוננה שלא הייתי צריך לתת את הטיפ ולא ככה עושים בישראל. הייתי בהלם, כי ברור שאנחנו הלכנו לחתוך. אבל זה כן העלה אצלי שאלות באותו זמן אם נהגתי נכון, ואז עם הזמן זה פשוט התיישב על הלב שעשיתי את הדבר הנכון וצחקתי על זה, אבל באותו זמן זה כן העלה אצלי ספקות.

זה עוד יותר מעלה ספקות כשהמקבל אומר לך שזה לא מקובל ומוזר, אבל לוקח את מה שנתת בסופו של דבר.

זה אומר שפשוט ספגת אליך (אדם רגיש? אני טועה) את התגובה שלה. כלומר בעצם במקום השיפוט שלך אז לקחת את השיפוט שלה על המערכת שלך.

זה בסדר לדעת שזה מה שהיא חושבת, בשכל אולי היא צודקת אבל בלב שלך אתה מרגיש פה מתכווץ.

עזוב אותך, תעשה מה שטוב לך ומה שאתה חושב לנכון... אם למדתי משהו בחיים זה לא להתייחס לכל יציאה של מישהו.

עם עצמך. אתה נותן בלב שלם וטוב לך עם זה באמת, אז זה מה שחשוב.

אם זה לחפות, כמו שכתבת, על משהו שאתה לא אוהב בעצמך, הרי אין

זו נתינה אמיתית, ולעתים הזולת מרגיש את זה.

הכי חשוב זה לבדוק עם עצמך, למה, ואיך, וכמה - וממה זה נובע,

ולתת ממקום אמיתי באמת, אפילו אם הוא פיצי פיצי - כי זו האמ

שלך (כרגע, מחר, ויותר...). כי הסתירה בין איך שאנחנו, וכמה

אנו רוצים באמת ( כי בדוגמא הזו, לתת) לבין מה שאנו עושים

בפועל, כתוצאה מהרגשה לא טובה עם עצמנו וחוסר רצון

ויכולת לקבל את עצמנו כך! אז אנו מזייפים ולא כל כך חשוב

ובכלל לא חשוב, מה השני חושב; חשוב איך אנו מרגישים

עם עצמנו, בכנות. 

לפעמים הולכים לשיעורים שמדברים על חסד ו מידות

נעלות ו"נדבקים" בזה לזמן מה. אבל אחר כך, לפעמים

ההתלהבות הזו נושרת, כי אנחנו עדיין לא שם ולא עובדים

על זה נכון.

מאוד קשה לקבל את עצמנו כמות שאנחנו. מאוד.

לפעמים זה מתוך ביקורת שיפוטית וקשה שספגנו

ולפעמים, אולי, אנחנו בעצמנו לא מכירים את עצמנו

כל כך טוב וחיים קצת בדמיונות.

חושבת שדיבור על זה, לא רק בפורום (לא מספיק לדעתי)

אלא עם חבר או מישהו/י קרובים שיכולים לשקף את המצב.

גם אז, לצערי, התכונה הזו לא עוברת כל כך מהר...

צריך לדבר עוד, לקרוא דברים בסגנון (ולא דברים

שמעיפים אותנו למעלה ואחר כך גורמים לנו ליפול

בחבטה קשה על האדמה).

הדרך של ר' אושר, כך שמעתי, מאוד יכולה לעזור,

כך שמעתי. אבל עם הדרכה, אחרת, אם אנו נוטים

להלקות את עצמנו (למשל), נמצא גם שם את

המקום הזה...

הוא מדגיש שכל אדם הוא בעל גאווה, בעל תאווה,

וכו' וכו', ואם יש משהו שאנו עושים טוב, זה כי

הקב"ה עוזר ומרחם עלינו.  אבל זה בקיצור

נמרץ, כי אני לא מכירה היטב את הדרך,

למרות שמכירה אנשים שזה הפך להם את החשיבה

ב350 מעלות. וגם הרגיע.

יש אנשים רבים (כולל אני) שסובלים מהדיסוננס

הזה (אמרתי נכון את הדיסוננס הזה?), וזו

חתיכת עבודה וחתיכת כאב.

וחושבת לקרוא חומר שמדבר על זה.

כמובן ששכחתי, כרגיל, לאמר, שהשאיפה

הזו להיות טוב, לכשעצמה, מראה שאתה

באמת טוב.

אגב, ד"ר יחיאל הררי באתר "התבוננות

פנימית", לבטח מדבר על זה.

ויש עוד, כנראה פוסטים, וזומים וכאלה.

החיים הם גשר צר, כמו שאמר ר' נחמן,

והעיקר, לא להתפחד כלל.... (לא להפחיד את עצמנו...)

זהו זה. שבת שלום לכולכם.

זה נכון, אבל לא לכולם זה כל כך קל. בכלל לא.

תודה

האמת שאני כתבתי טוב לא התכוונתי דווקא לטוב במובן של נכון מוסרית אלא גם לטוב במובן הנעים והמועיל

כלומר גם מסעדה טעימה היא מסעדה טובה למרות שאין בה שום דבר מוסרי

אבל ברור שהמוסריות היא גם חלק מהטוב הזה

כשחיים את האדם שאנחנו בכל המובנים. כשמחים בחלקנו אבל משתדלים

לדייק יותר במה שממלא אותנו סיפוק. בנתינה לעצמנו ולאחרים בצורה מאוזנת,

כשמצליחים להתגבר על משהו אצלנו, ולו אחת ליום ומבחינים בזה.

כשמצליחים לגרום למישהו (במיוחד במשפחה) שמחה. כשמצליחיףם

לבטא את הכשרונות שבנו, כשבסוף היום, כשמתבוננים אחורה, מרגישים

שהיום מוצה. היטב ולא בוזבז. מוצה נכון. כשזוכרים שהשם מלווה אותנו

תמיד בכל זמן ובכל מקום.

מותר לשאול ולתהות כפי שהיא תוהה (בליל סערה...). בטוחה שיש הרבה ספרי קודש שמדברים על זה והוגים בזה.

צריך למצוא אותם.  אולי תנסי לשמוע שיעורים של הרב אהרן לוי בהידברות. מאוד מתקבל על הדעת שגם הנושא

הזה עולה באחד השיעורים, או ביותר.  אפשר גם לשאול אותו בתגובות. הוא עונה, אמנם בקצרה, אבל זה יתן

כיוון מחשבה...

מה עם הרב נויגרשל? אם לא טועה, בימי שלישי בערב (22.00?). שואלים אותו כל מה שמעניין, מטריד,

מעלה תהיות....מאוד ממליצה. הוא גם יכול להפנות לשיעורים ו/או ספרים העוסקים בזה.

הוא עמוק וירא שמים ויודע ה מ ו ן.  

אולי אפשר לחפש גם באינטרנט , כמובן, עם ביקורת ולא לקבל כל דבר  - עם ביקורת ומחשבה.

להשוות לחכמינו, לדרך התורה.

בצורה שטחית אולי, שהטוב הוא הקב"ה. הוא מקור הטוב וכל מה שנובע ממנו הוא טוב.

מו"נ נחשב לספר פילוסופיה, לא?

במשפט אחד, למצוא חן בעיני אלוקים ואדם.

אולי, זה הטוב.

אני מציע לך לקרוא את הדיאלוג האפלטוני הידוע "אותיפרון", או למצער לקרוא את "פרוטגורס". הם עוסקים ממש בנושא הזה.

אני לא בטוח שתצא מהם תשובה חד משמעית, אבל אני בטוח שתירדם די מהר

אבל רוצה להרים לך על המאמץ לחפש פיתרון!

עברת שנתיים מטלטלות וברור שלנפש זה לא קל.

מאמינה שטיפול כזה או אחר יוכלו לעזור.

בהצלחה רבה!!

בס"ד

מאמינה שבעזרת השם (תמיד לבקש מהקב"ה! -  ובמקרה הזה, שהרופא יהיה שליח טוב) תרופות לזמן מסויים בהחלט עשויות לעזור.

מה עם נסיעה קטנה (או גדולה) לאיזו מדינה שקטה, רגועה, שהדבר המסעיר ביותר בחדשות זו הידיעה שהליגה המקומית זכתה

בגביע כסף ב...טניס שולחן? - כדאי ללוות בשביל זה. אבל זה באמת מאוד אינדיבידואלי.  מה עוד, שיש עכשיו בעיה עם כל מיני

מדינות למיניהן.  אבל אולי אפשר למצוא כזו; פינלנד אולי? אמנם קר שם ומן הסתם יש גם אי אלו דובים, אבל יש שם איים

קטנים נחמדים בים, ליד הלסינקי.....באמת. אפילו אנחנו חשבנו על זה.

סתם, מן בטן גב כזה של חורף.... בהחלט אפשר להינות. תגיד שאתה מבהוטן, או מקפריסין - מהחלק התורכי אם  מישהו יפרוץ

במלל יווני ולהיפך - מהחלק היווני, אם מישהו...  בקיצור של ידעו שאתה יהודי.....

ובהוטנית - מאה אחוז שאף אחד לא מבין!

אגב, זו הצעה רצינית (לנסוע מכאן קצת, כדי להשתחרר).

עדיף, לענ"ד, או לבד, או עם האשה, אבל בלי הילדים. רק אתה, או אתה והיא. יש לכם היכן להשאיר את הילדים לזמן מה?

אבל הכי חשוב, אנו חושבים, כן לקחת תרופות לזמן מה.  מכירה אנשים נורמטיבים, אינטליגנטים מאוד, מוכשרים, טובים ונפלאים, שלקחו תרופות בזמנים קשים.

השם חנן את הדעת כדי להמציא רפואה, לנו, כשהנפש שלנו מתערערת. זו מתנה. כן, מתנה!  משהו השתבש, בעקבות מה שעברת ועובר, משהו שנורמלי וטבעי

לחלוטין שיתערער. אז למה לא לתת לה קצת שלווה, קצת רוגע, קצת שמחת חיים, בינתיים? עד שהיא תשוב לעצמה? למה להתאכזר ולהתעלם ממנה?

כל הכבוד שאתם שוקלים אפשרות כזו. הכרתי מישהו (הלום קרב) שלא רצה אפילו לשמוע על כך.  כשהסכים, היה כבר קצת מאוחר...

יש דיעה קדומה נגד תרופות כאלה. מכירה גם מישהו שהיה צריך לקחת תקופה, ואחר החליט שזהו, הוא לא רוצה יותר,  היה מר ועצוב אחר כך.

וגם, שיחות שיחות שיחות עם מישהו שאתה מרגיש אמון כלפיו. ואם זה פסיכולוג, שיעלה כמה שיעלה.

הכי חשוב לחזור להיות באיזון. ו...שמח!

אולי יש דבר מה נוסף שאתה יכול להוסיף למערכת הבריאות שלך? שהיא נפלאה כל מה שאתה עושה (הלוואי עלינו), ואין ספק שהיא מועילה גם לנפש,

אבל כולה טיפול מסור מאוד בבריאות גופנית, בעיקר. אז אולי....

משהו באמנות, למשל?

מה עם לרכוש כן ציור , בד, או נייר, צבעים למיניהם (אקריליק, פנדה עדין, צבעי פסטל, שמן, פחם) ולזרוק הכל על הנייר?

רגע, מה עם לזרוק את המרירות על נייר, פשוט לכתוב, מה שבא, בלי ביקורת, בלי צנזורה, בלי שזה יצטרך לצאת טוב,

פשוט לשרבט  מה שבא?

ויש מיני תראפיות, כמו גשטאלט, תראפיה באמנות, תראפיה בדרמה וכל הסגנונות (NLP ועוד. תלוי למה אתה

מתחבר. יש אנשים שמתחברים דווקא לתראפיה הנושנה והותיקה - לדבר עם מישהו, לדבר, לבכות, לזעוק.)

בני אדם  חווים תקופות קשות מאוד לעתים. מאוד קשות.  מכל מיני סיבות. העיקר - אין יאוש כלל! לא להתייאש!

רב נחמן  ל  א    מ ר  ש   ה!!!

ואם הוא לא הרשה, אז הקב"ה, על אחת כמה וכמה!

רוצים לשמוע ממך עוד. בבקשה.

סבלנות. קודם כל, לעצמך!

תהיה בקשר. בבקשה!

במידה ולא התייאשת לחלוטין מהטיפולים למיניהם, יש מקום בירושלים, ברח' חירם (ליד שמגר, ליד רח' ירמיהו) הנקרא "למרחב".

רק כרטיס קופת חולים.

שמעתי שהם עושים עבודה טובה מאוד. 

אבל יש תורים ארוכים. אלא ש.....הכל מהקב"ה. הוא כבר יסדר לך תור מהר. תבקש ממנו. לא לדאוג.

לא. בכלל לא. לכל מי שמתקשה ורוצה להעזר , כמו שנעזרים בחברותא, כשלומדים. "

אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים..."   לפעמים כן, יש אנשים אולי שיכולים, אבל איש את רעהו יאמרו חזק!

זה גם מקום דיסקרטי וצנוע.

בהחלט.  מקסימום יש מטפל/מטפלת כמה חודשים לפני הרשיון.

מכירה מישהי שהיתה שם והמטפלת היתה מצויינת, למרות

שאת ההסמכה הרשמית קבלה חודשים מספר אחר כך.

למיטב זכרוני, יש לה כבר קליניקה משלה.

אבל, קחי בחשבון תור ארוך. תבקשי מהשם שיקדימו לך.

מתארת לעצמי במצבים אקוטים (את לא נשמעת לי כזו),

הם מקדימים.

טיפול זו מתנה נפלאה שאדם מפרגן לעצמו.

(כל אחד וסוג הטיפול שמתאים לו, שמדבר אליו).

לא מכירה את התכנית הזו. אבל חשבת גם על משרד הביטחון.

אולי גם הוא יוכל לסייע? הם מודעים ל"מצבי הרוח" האלה.

אתה לא היחיד, אבל אפשר לצאת מזה. אם לא היית מושפע

ממה שעברת, א ז   היה מקום לפקפק בשפיותך..... מחילה.

לענ"ד,  א  ס  ו  ר   לך  לצאת למילואים שוב. בשום אופן!

אל תחשוש, לא יעשו לך שום דבר. אל תצא שוב למילואים.

היית......די והותר.  מספיק!

אמיתי על הלום קרב, שהיה משכיל , אינטליגנטי ורגיש בצורה יוצאת מן הכלל.

הבעיה היתה שלא רצה להעזר בשום פנים ואופן, וגם הכחיש את מצבו.

אז מודעות למצב, זה   א ב   ויש לך את זה, ב"ה!

לא לשאול אותי בבקשה מה שם הספר, כי לא אומר. 

אחרי שתרגיש טוב יותר, בעזרת השם, אגלה...

כך לשאר המגיבים: נא לא לשאול.

בתקופה שעליה מדובר בספר, משרד הבטחון התנהל והתנהג איום ונורא.

חוסר מודעות...פחד!

עכשיו, זה אחרת (לצערנו).  אבל זה נסיון. הנשמה שלך גדולה מכל ההרגשות האלה,

לא משנה לה מילואים, כלום, והיא בתוכך. 

רק סבלנות. בראש ובראשונה, לעצמך!

ער"ן - לשיחות טלפוניות כשמרגישים "על הפנים".....

1201

לפעמים הבחירה שלנו, היא כנראה במינימום שבמינימום. בחוט דק יותר מקור עכביש.

והבחירה בחוט הכמעט שקוף הזה, היא הנצחון הגדול; זו טפיחת השכם שלנו. זו

הנחת שאנו עושים בכך לקב"ה....

נמאס לנו, חושך ויגון, די, לא יכולים יותר.....הי, יש חוט שקוף ודק שלנו שממתין

שנראה אותו. שנבטח בו.

יודעת שלא שייך להביא את השואה עכשיו - דור דור והנסיונות שלו, אבל בכל זאת,

אמי ע"ה, שהיתה בת יחידה ומפונקת, הגיעה למחנה ההשמדה וכשחיפשה את

אמה, סבתי ע"ה, הצביעו לה על הארובה....

בסוף המלחמה שוחררה על ידי הרוסים, אם איני טועה ועשתה את המסע המתיש

והארוך לביתה, בהונגריה, בכפר ושם שהתה אצל שכנים גויים 7 חודשים לבית

שלה, לא העזרה להיכנס. בין כך לא היה שם דבר, הגויים השכנים, בזזו את הכל)

פעם, ישבנו יחד, אמי, חברתה (גם ניצולת שואה, אלא מה) ואני. היא הרימה

עיניים ואמרה בפליאה: אני לא מאמינה! אני בירושלים! נולדו לי ילדים!

אני לא מאמינה.

כן. היינו כחולמים. ולכל אחד מאיתנו, שלא נשכח, יש את היינו כחולמים

שלו. בתוך הביצה השחורה, המסריחה (סליחה) הכי נוראית.

יש תקווה. יש חוט של כסף הקושר אותנו לנצח. עכשיו אנו מרגישים

שאין מוצא, אבל "מן המיצר קראתי קה, ענני במרחב ..."

לפעמים מגיעות מחשבות שחורות, מרות, אין לנו שמץ של חיותף

אבל האדם הוא דינאמי!  המצב ישתנה. ללא ספק. כל עוד הקב"ה

קיים (הוא לא יצא למילואים...), יש תקווה. הרי אנו חלק ממנו.

מהנצח.

ובכלל, לקרוא חדשות רעות וקשות, זה לא מוסיף.

אבל מה לעשות, המדיה לא תספר איך פתאום

נולד עוד ילד לאחר שראינו כל כך הרבה מוות,

איך חיבקנו, חובקנו, ליטפנו ולוטפנו, אפילו אם

זה פחות מפעם, איך הצלחנו לחייך למרות שבפנים

היו דמעות....

הלחם שלהם, זה פרסום הקשה, הרע. לא ללמוד מזה

ולא להידבק מזה. אתה, את, אנחנו - קצת יותר חכמים ממנה. לא?

מתארת לעצמי איזה "שפכטל" אקבל אחרי התגובה הזו. אולי

אפילו ימחקו.

הזורעים בדמעה (אוהו, איזו דמעה!), ברינה יקצורו.

איך אומרים באנגלית?

CHEAR UP!  (אולי זה כתוב עם שגיאות. מילא)

רוצה להוסיף כאן פריחה, מעוף של ציפור, שבלול עושה דרכו בכבדות אבל בנחישות

נרקיסים ועוד - אבל לא יודעת איך.

יש לנו חברים, חברה, שבאחת השבתות הרגישה.....רע. רע. רע.

היא הרימה טלפון כדי לשוחח , לדבר. כן. בשבת. 

כשהמצב בתוכנו פנימה אקוטי, חושבת שזה בגדר

פיקוח נפש דוחה שבת. אין ספק שהשם מבין את זה,

מאוד.

מתפלל להצלחתך והצלחת המשפחה, אתם גיבורים וכך הכבוד על מה שעשיתם עד כה.

לא יודע מה לומר מעבר

אחרי כחצי שנה מסבב אחרון התחלנו להרגיש רגיעה.

ועם הזמן רואים שיפור.

לא ידעתי שזה הפיך על הקרובים לי.

כותבת כי יש סיכוי לאור.

זה תהליך ארוך מאוד. מאוד.

כנראה של כמה שנים.

עם תמיכה טובה וסבלנות יש תקווה. 

חיזקתם אותי!

קראתי כל מילה

@נחלת תודה לך במיוחד על ההשקעה. 

לא לשכוח.....לבכות. מאוד חשוב. לבכות. חושבת שזה ירכך את הסינדול של הנפש, שלא יודעת מה. חושבת שההתייפחות, המירור בבכי

יעשו לה משהו טוב... זה ילחלח אותה...

יש לך קבנ של היחידה?

לוקח זמן וזמן ... לא פשוט

תצ'פר את עצמך, תרשה לעצמך להתפרק - אבל לא על המשפחה וחברים

נשמע לי שאתה בטווח הנורמה 

אפשר לפעמים לבכות על הכתף של אשתך. למה לא? היא אמורה להיות האדם הכי קרוב אליך..

לא התכוונו כאן שתשחק בבית את הגיבור, את איך שחיית לפני המלחמה, אלא שבכל זאת, אנשי

מקצוע טובים זה מומלץ.

לא, לא "בכל זאת"; יחד עם זאת. כמה שהיא יכולה להכיל. מרגישים את זה. וזה גם מקרב. אני חושבת.

זו תגובה טבעית למלחמה אבל עשית צעד חכם מאד שפנית לפסיכיאטר. ככל שמטפלים מוקדם יותר סיכויי ההחלמה המלאה עולים מאד.

אין מה לפחד מהכדורים, יאפשרו לך לישון ולא לצאת מאיזון והפעילות הגופנית תעזור מאד, כל הכבוד על המצווה הענקית ועל המודעות.

חנוכה מלא אור וניסים

דבר שני, מה שעזר לי מעבר למה שכתבת בעניין השינה והכושר והתזונה, מה שעזר לי לעבור את החודשים הראשונים אחרי השבעה באוקטובר זה המון המון המון סטנדאפ ומוזיקה ביוטיוב.

בהצלחה

יש דברים שאפשר לראות ולהקשיב. סומכים עליך. מחכים לשמוע ממך , לא חשוב מתי. מאמינה שזה מהר יותר ממה שאתה חושב.

ר' נחמן אמר שבראש ובראשונה האדם צריך להיות סבלני ל....עצמו!

"תעיתי כשה אובד בקש עבדך" 

למה רבנו המאומן, חזר לגלות אחרי 

שהיה חצי שנה 

בארץ הקדושה

לנו עשו שיחת חוסן לקראת סיום המילואים, ואמרו שמי שהוא בתהליך הכרה של פוסט-טראומה, ברגע שהגיש חוות דעת מומחה אז כבר הוא זכאי למימון (מלא, נראה לי) במשך שנה עד לועדה הרפואית שתקבע נכות. הוא אמר שמבחינת משרד הביטחון, אין בעיה שבסוף לא תיגש לועדה - כלומר, האינטרס שלהם הוא לתת לך טיפולים כך שתצליח לצאת מזה בלי צורך בנכות. זה לכתחילה, כך אמר הקבן.

תברר על זה. אולי תבקש לדבר על אחראי חוסן ביחידה שלך. או בקבוצות פייסבוק שהגיוני שמעבירות מידע על זה.

גם מי שלא בטראומה, נורמלי לחלוטין להתקשות לחזור לשגרה אחרי חוויות מטלטלות כאלו בשנתיים... אתה מתאר משבר שקורה להרבה מילאימניקים. יצאתי עם כמה והרגשתי כמה הם מושפעים.. אחד בכלל לא היה במצב לדייט, כי היה באבל על חברים והלחימה הממושכת התישה אותו נפשית.

יש הרבה סדנאות, טיפול רגשי וכד' למילואימניקים בדיוק בגלל הצורך הזה, גם אם אתה מרגיש בסה"כ בסדר ורק מדי פעם צץ קושי..

שווה לך לבדוק בעיני. יש גם קבוצות שיח ע"י אנשי מקצוע וכד'..

ושה' שילח לך רפואה שלימה.

אין לי דברי חכמה לומר לך,

רק להחזיק לך אצבעות להצדיע לך,

ולהתפפל עליך .

למען האומה, למען המשפחה, למען התורה והעבודה

אין לשער דרגת צידקותך במעשיך בצבא

דוד המלך שאתה חייל חשוב בשורותיו, מעלה אותך בדרגה

גם אברהם שלחם ב 4 מלכים, מברך אותך באופן אישי

ויהושע כובש הארץ

ויהודה המכבי

ורב אלוף שמעון בר כוכבא

הכל לצידך ולימינך

עלה והצלח 

אבל זה רק מסתיר דברים מהאדם הספציפי הזה

"i don't want to see this"?

או "I'm not interested"?

לזה הכוונה?

(ובאמת לא ידידותי)

חושבת שכולנו נופלים מדי פעם לבורות שלנו....אפשר לשהות שם כמה זמן, אבל לנסות בכל זאת לרחרח אם אפשר כבר לצאת

( ולו כדי לראות את הגבעול התינוקי והמבטיח שצומח על שפת הבור.. איך לא הבחנתי בו קודם?)

יש לי כזה. אבל כשניסיתי להציע דבר כזה פעם ראשונה היא חשבה שאני קריפ והוציאה לי צו מעצר. 

בתחילה לא תפשתי.......מפחיד!

(מגזין מוצאש, עמ' 18, מקור ראשון, מיום שישי) 

זה כאילו הוא הלך לצאט גיפיטי והכניס בקשה "כתוב לי מניפסט שנאה נגד הרב טאו והר המור. כתיב בסגנון רעיל".

איזה גועל נפש.

מאיפה הוא הביא את השטויות האלו?

אני מכירה את הישיבה מקרוב כולל תלמידים שלומדים שם ובוגרים וזו ישיבה שממש מצמיחה את התלמידים שלה, עושה להם כל כך טוב נפשית ומכל הבחינות.

נכון שהתנאים הפיזיים לא מושלמים (בסוף כסף זה מרכיב מאתגר בציבור שלנו, ותנאים טובים זה עניין של כסף) אבל מכאן ועד ההגזמות שהוא כתב הדרך רחוקה מאד מאד.

היא כל כך קיצונית וחדה, עד שבעייני היא כלל לא מתיימרת לייצג אמת. כלומר ברור שמדובר בשטויות שנובעות יותר מהמצב הנפשי שלו כשהוא כתב זאת, מאשר מהמציאות בישיבה.

זה לגבי הרבה תחומים:

אם למשל אני ארצה לתת ביקורת על המנחה שלי בעבודה, אוכל לכתוב:

קשוחה מאוד, לא מתחברת לעובדים שלה, לא מתחשבת בצרכים האישיים שלהם. לצד זאת היא מקצועית לעילא ובעלת ידע עצום בתחום התמחותה.

אך אם אני אכתוב:

היא נוראית, צורחת כל היום, מסריחה, מתקלחת פעם בשבועיים, האוכל שלה מריח כמו צואה, השיער שלה נראה כאילו לא חפפה אותו מאז התיכון, היא לא מבינה מה זה בני אדם והאף שלה ממש ענק" - אז ברור שהביקורת אפילו לא מתיימרת להיות עניינית, אלא אני סתם שופך רפש בגלל המון זעם שטמון בי.

במילים אחרות:

אני אוהב את הביקורת כי מבחינתי יש בה הרבה כנות. הוא בעצם אומר בכנות, בין השורות, "אל תסמכו עלי. אני פשוט שונא את הישיבה הזאת ואת כל מה שהיא מייצגת". הקיצוניות מעידה על מצבו הנפשי ולא על הישיבה. 

אם הוא היה כותב בצורה עניינית, אז עוד היינו עלולים לחשוב שהביקורת שלו כנה ואמיתית.

ומתלבטת על מי להחיל את הברכה הזו כי יש יותר מידי בחירה 😈

אף אדם שהייתי רוצה להעלים מחיי, ב"ה, אבל הייתי שמחה להעלים את כל שונאי ישראל.

אותי

זקוקים לך!

אמא תהיה קצת עצובה וזהו

אתה (או את?) יודע מי הכי זקוק לך?

הקב"ה!

כי את התפקיד שלך, רק אתה יכול למלא. מי ימלא אם לא תהיה? יהיה בעולם   ח   ו   ר!

אז אנא, תעשה טובה, תיתן  ע כ ש י ו    חיבוק חם וגדול לעצמך....נו...כן. ככה. עם שתי ידיים

חזק חזק עד לגב, ותגיד לעצמך שוב ושוב ושוב:  א  ני   א  ני    א  נ  י

א ו ה ב   א ו ת י!

שמעת?

אוי ואבוי לך אם לא!!!!!

ואחר כך תגיד: הקב"ה אוהב אותי. אני אוהב אותי. ואפשר לתקן!

ואחר כך לך ותקנה לעצמך משהו שאתה אוהב. תן משהו טוב לעצמך. זה לא יפה ככה להתעלל בעצמך, בנשמתך היפה

שמישהו (הקב"ה) החליט להורידה לעולם הזה, לבדיוק המשפחה שלך, העיר שלך, האיפה שאתה.

מה זה?!!!!

חיבקת? עכשיו עוד הפעם!

שלוש פעמים ביום! (רצוי יותר אם אפשר)!  לא פחות!

אנחנו, כולנו, אוהבים אותך. כן, אתה או את נשמה הקשורה לנשמות כולנו. אז אל תעליב אותנו בבקשה עם אמרות כאלה שאמרת!

אני באמת מרגיש כמו חור שחור שמהלך בעולם. ואף אחד לא שם לב.

בעלי שלח לי את זה בדיוק אתמול אז....🤣

אבל מרגיש לי לא נעים

לא נורא עבר לי

תלוי מה הכוונה ב"להעלים"....... אם לא אשמע ממנו לעולם........

אבל לא הייתי מעלימה אף אחד. הייתי אומרת למלאך:  נא להעלים את עצמך, בראש ובראשונה,

ולא להציע עצות "מלאכיות" כאלה יותר....בסדר?   כל טוב לך!

אם הם בחיי, סימן שהם נחוצים לי ואולי גם אני להם....

אבל אחרי מחשבה של חצי שניה, זה לא בוער לי. למדתי לחיות למרות שהוא קיים כאן. 

אבל למה רק אחד?!