שהוא מחליט הוא מוביל הוא קובע,

שהמושכות בידיים שלו בהחלטות בבית.

לאו דווקא טכנית בדברים הקטנים יותר בקבלת החלטות וניהול.

תכונה של גבר.

יש שירצו להיות נשלטים ולא לקחת אחריות והחלטות - ויש שכן ירצו להוביל.  

אישיות.

לא משהו גורף לכל הגברים.

יש גברים שמאוד נוח להם שהאישה היא המחליטה והקובעת, המנהלת.  

האם זה משהו שנח להם מכורח המציאות כי התרגלו, כי גדלו בבית כזה, כי הם בזוגיות כזו? ואם לחפור, היעדר השליטה משפיע על חוסרים ומקומות אחרים בחיים שם הם לא יכולים לבטא את עצמם באמת?

או שזה בכלל לא תכונה גברית?

לפחות ממה  שאני מכיר מסביבתי הקרובה - האופי הזה, חוסר הצורך בשליטה ובהובלה, הנוחות שעושים בשבילך ומחליטים בשבילך, לא באה מהבית ומסביבת החיים בגיל ההתבגרות והיציאה לחיים עצמאיים.  

יש בזה לדעתי, כך משתקף ממה שאני רואה, הרבה מן העצלנות. אפילו הייתי מקצין ואומר - אדם חסר שאיפות בחיים.  לא להזיז לו את הגבינה, לא לעשות שינוים, לא חידושים, לא יוזם, מסתפק במועט מאוד. 

מכיר לא מעט גברים, כולל במשפחה המורחבת שלי, שהם ממש ׳נרפים׳, עצלנים, ולא יעשו דברים אם לא יכריחו אותם. הם הטיפוס ההופכי לגמרי לצורך בשליטה.  

יש כאלה שבא להם יותר טבעי ויש כאלה שלא אולי אבל זה רק בגלל שהעולם התקלקל והכל מבולבל.

זה לא ממקום של אגו שלילי

כלומר לדעתך היה דור כלשהו שבו לכל הגברים ללא יוצא מן הכלל היה דחף לשלוט?

אני לא חושב שיש תכונה כלשהי, ולא משנה איזו, שהיא תקפה על כל הגברים או על כל הנשים או על כל היהודים או על כל הילדים או כל חתך אחר באוכלוסייה.

קלקול?

ברוך ה' שיש אנשים שונים בעולם, אם כולם היו חושבים אותו דבר ורוצים את אותו הדבר העולם לא היה יכול להתפתח.

ויש נטיות טבעיות לנשים זה לא אותו דבר.

לשלוט ולהיות דומיננטי זה יותר גברי מנשי.

כשמדברים על נטיות של גברים ונשים, צריך לשים לב אם אנחנו מנסים לתאר את המציאות הקיימת, ״לרוב גברים לא בוכים מול אנשים״ לבין לנסות להכתיב אותה ״מי שבוכה הוא לא גבר אמיתי״.

ואם נולד מישהו שהוא הפוך מה״נטייה הטבעית הזאת״? אישה פעלתנית ואנרגטית שמתנדבת, מארגנת, ויוזמת, היא ״לא טבעית״? 

ולא מכיר בכך שיש שוני בין אדם, גם אם הם מאותו המין. זה תקף גם לתנועות הפמיניסטיות וגם לתנועות שמרניות קיצוניות.

מה תגיד על אישה פעלתנית ויוזמת שמקימה סטרסטאפ בהייטק ומגיע לתפקיד ניהולי בכיר? היא עושה משהו לא בסדר?

מבחינתי אין שום בעיה גם עם אישה אחרת שמחליטה להיות עקרת בית. הכל לגיטימי בהתאם לכוחות והכשרונות שה׳ נתן לכל אחד.

אין שום סיבה שאנשים יתאימו את עצמם למה שאתה חושב שטבעי, בדיוק כמו שאין סיבה ״למרוד בפטריארכיה״ או מה שזה לא יהיה.

ועם כל השוני עדיין יש הבדלים ביולוגיים והבדלים נפשיים או רגשיים בין גבר לאישה. בין כל זה גם הנטיה לשליטה ודומיננטיות.

כל מה שכתבת לא קשור למה שכתבתי לא רואה שום קשר ולא סותר.

שום מקצוע או תעסוקה שאישה או גבר יבחרו בו לא ישנה את זה. זה לא תלוי בתוכן זה קשור באיך זה יבוצע

מגיבה פה אבל זה גם על מה שאת אמרת @חושבת בקופסא 
בלי להעליב אף אשה ספציפית ואף מקצוע ספציפי,
אשה שמקימה סטארטאפ ומקדמת את עצמה לקדמת הבמה ומנהלת את זה בצורה שבאה על חשבון היכולת לנהל את הבית שלה,
זה הפך תכונות נשיות  טבעיות.
לא להיפגע, מדברת על הרעיון.
או כל אשה בתפקיד ניהולי בכיר בחברה גדולה שיש תחתיה הרבה עובדים בדרגות כאלה ואחרות, בפרט גברים.
לדעתי, זה לא מקום נשי טבעי שאשה תנהל גברים
אם כי כבר ראינו ש"נקבה תסובב גבר"..
זו לא המשמעות כאן.

שוב, פליז שאפחת לא תיפגע

אבל זה לא בהכרח שזה יבוא על חשבון

הרי אם ניקח אמא ממוצעת, רעיה בישראל, היא אכן מנהלת דגולה.

היא מחנכת, היא מג'נגלת, יש לה הרבה תחומי אחריות, היא "מנהלת" אנשים קטנים, היא דואגת לצרכי הבית שזה בפני עצמו המון, היא יודעת לנהל זמן..

גם כשבעלה שותף לה, זה לא תכונות שזרות לה

השאלה היא, האם היא יודעת לעשות את זה ממקום נכון והאם היא יודעת לעשות את ההפרדה בין הכובעים השונים. והערבובייה הזו, היא הפרוגרס שהרבה פעמים פוגע בדינמיקה הזוגית. כי היום אישה יכולה הכל לבד הרי, והגבר מתייתר כביכול ומעמדו נשחק

ההבדל  בין מעמד המנהלת הכביכול כל יכולה, שיש אנשים תחתיה,תחושת החשיבות העצמית הגבוהה, לבין אישה בבית מול בעלה וילדיה - זה מקום אחר.

ויש נשים שעושות את זה.

כולנו שמחים מזה שנשים יכולות להתפרנס לבד. אם מבחירה כמו שאת מתארת ואם מחוסר ברירה (רווקות, גרושות, אלמנות). זה מבורך.

ובמובנים מסויימים זה טוב, אבל במובן הבסיסי של מתח גבר-אישה זה יותר מורכב. זה מייצר אנרגיה שהיא לא נשית וזה לא נכון להתעלם מזה.

מהצד השני - אברכים. לא בדיוק מודל גברי במובן הקלאסי שלו. בלשון המעטה. זה לא  מקרי שבעולם החרדי נשים לוקחות לאט לאט את מטלות העבודה מה שגורר את הגברים לקחת את מטלות הבית.

מי גילה את האנרגיה הזאת? עם איזה מכשיר אפשר למדוד אותה?

יש תכונות אופי שנחשבות נשיות ונמצאות במידה כזאת או אחרת אצל חלק משמעותי מהנשים, נכון. אז מה? זה אומר שנשים מחויבות להתנהג כמו בובת ברבי בכל סיטואציה, אחרת הן כבר לא נשים?

כל זוג והדינימיקה הזוגית שהיא בריאה ומתאימה לו. אם יש זוג שמתאים להם אישה שקטה ומאוד עדינה שלא יכולה להחליט על כלום וגבר מצ׳איסט ודעתן שמוביל אותה, וטוב להם ככה והם עדיין מכבדים זה את זה, אז זה סבבה. אבל מי שזה טיפוס הזוגיות היחיד?

הכל שאלה של אם שני בני הזוג מרוצים מהמצב שהם נמצאים בו. אישה בכיף יכולה לבקש מבעלה להיות גברי וליזום ולהיות פעלתן יותר, אבל אין שום סיבה לאכוף תכתיב חברתי שכולם צריכים להיות מחויבים אליו.

שוב, ההבדלים בין גברים לנשים הן תיאור מציאות קיימת ולא הכתבה של איך היא צריכה להיות.

כל אחד במקום שלו.

קטונתי מלהגיד לך (או לכל אדם אחר) איך להתנהג ומה נכון לו.  יש מציאות קיימת, יש מקצועות עם רוב נשי ויש תכונות אופי גבריות. וכל אחד יכול לבחור (או להיוולד עם) מה שמתאים לו. זה בסדר.

פשוט להבין שיש לזה השלכות. בדיוק כמו שללכת להיות אברך זה אומר שתהיה משכורת נמוכה. זה בחירה מודעת וזה בסדר. אישה שתבחר מקצוע גברי תאמץ תכונות מתאימות ויהיה לזה השפעה  אחר כך.  ככה עובד העולם ולכולנו יש עבודה לעשות.

בתרבויות של המזרח והצ'אקרות אפשר ללמוד די בקלות שאישה "גברית" פשוט לא מושכת גברים "גבריים" אלא גברים ""נשים"" (במרכאות כפולות כי ההגדרה פה ממש לא מדוייקת).

על כך שיש תנועה נשית

ואין הכוונה לאישה שקטה וגבר מאצ'ו, זה יותר סטראוטיפים.

ז"א, יש דפוסי התנהגות שיותר יאפיינו חיצונית אישה שנמצאת בתנועה הנשית הזו, כי כידוע מה שיש בפנים יוצא החוצה.. ואין הכוונה בנראות חיצונית דווקא אלא בביטוי האישיות כלפי חוץ, אבל זה לא בובת ברבי על עקבים וצייד עם רובה ושרירים לצידה

הגישה הזו מכוונת לכך שהעמדה של הגבר היא עמדת משפיע, נתינה, והאישה היא בעמדה של קבלה. זוהי גישה תורנית יהודית לגמרי אגב, ואני לא מתכוונת לפשט של "אישה כשרה עושה רצון בעלה" שהרבה פעמים מלמדים בצורה שגויה, וזה מתבסס על כך שמכירים בצרכים הנפשיים של גבר ואישה במרחב הזוגי האישי

היהודית גם, אבל ממש לא רק. 

אין לי שום בעיה עם אישה ״נשית״ או ״גברית״ אני אפילו בעצמי יחסית ״נשית״ באופי שלי באספקטים מסוימים, אבל אני לא חושבת שהמושג ״נשיות״ או גבריות״ (תקראו לזה גם תדר/ תכונה/ תנועה/ אנרגיה/ גל/ מה שזה לא יהיה) צריך להכתיב את ההתנהגות של אנשים לכתחילה.

למשל לפני כמה שבועות גיליתי שבעלי לא יודע ולא מאוד מתעניין לעשות מנגל בעצמו בבוא היום כשנבחר ללא ללכת להורים. מבחינתו זה לא מאורע כזה מרגש וזה לא מעניין אותו במיוחד להתעסק עם זה.

אמרתי לו (חצי בצחוק חצי ברצינות) שאני מצפה שבתור הגבר בבית הוא ייקח אחריות על הנושא, אבל אם ממש לא מעניין אותו אז אני יכולה לנסות ללמוד לעשות זה.

יש פה תנועה לא גברית או לא נשית? לפי מה שאתם אומרים אז כן, והוא חייב לרוץ להרים מנגל תוך כדי הרמת משקולות ונהמות לא ברורות של מכיניסטים.

התנהגות שני בני אדם אמיתיים לא מוכתבת לפי התבניות האלו. ושוב, אני ממש לא פמיניסטית. 

מול זה

אין איזה רשימה מדויקת של מה גברי ומה נשי, אגב סטראוטיפיים חיצוניים שכתבתי עליהם, השאלה היא מה מגדירים בני הזוג ביניהם ומה ההשפעה של הפעולות היומיומיות האלה על התנועה הזוגית הכללית בתוך המטרייה של משפיע - מקבלת

אם בעינייך זה ענין גברי, אז אל תעשי. תוותרי על המנגל.

להרבה נשים לא מתאים להתעסק עם פחמים,ולנפנף על האש ולהתמלא בעשן. זה שהוא לא מעוניין, לא אומר שאת חייבת לעשות.ולא אומר שאת לא יכולה לעשות.

החשוב הוא מה הרושם הנפשי פנימי שאת מקבלת מזה. 

ומוסיפה -- הרבה פעמים אישה נכנסת לתנועה הגברית כשהיא עושה דברים לאו דווקא גבריים בסראוטיפ, אלא יותר דברים שמגיעים ממקום של ריצוי ו"חייב" בלי להיות קשובה לעצמה ולרצון הפנימי שלה, מה שיוצר מרמור פנימי והתנהלות חיצונית מרחיקה. כשזו סעצם התנועה הגברית -- התגברות למען הנתינה לאשתו.

אם מתאים לך - תעשי. לא מתאים, ממש לא חייבים.

אבא שלי עשה חביתות ושקשוקות מעולות, אבל מעבר לזה לא בישל (וכן, את שאר עבודות הבית הוא עשה לפי הצורך).

אני זרמתי לשם כשבהריון הראשון אשתי לא יכלה להריח את המטבח ומאז גלינו שאני נהנה מזה יותר ממנה.

אגב, אין לי הרבה תחביבים, זה אחת התרפיות היחידות שלי כשצריך הפסקות מללמוד וללמד...

(טוב, גם הפורום🤔)

מה שטבעי לך לא יהיה טבעי לשכן שלך וגם לא לאחיך.

זה שלאחוז גבוה של אנשים יש מכנה משותף, לא אומר שהשונה הוא מקולקל או נוצר בגלל קלקול בעולם וכו'

כשהיינו לקטים-ציידים לא הייתה הבניה חברתית לגבר לצוד. זה פשוט נמצא יעיל יותר שגברים יצודו ממוטות.

"הכל אני עושה בבית!"

"אתה לא יכול לשים גרב בכביסה?!"

אכן הגבר אמור להיות יותר דומיננטי, מטווה דרך, החלטות וכו'

אבל יש גברים (ואני מכיר כאלה) שהם ממש ממש לא דומיננטיים, אפילו אין בהם בכלל והם על גבול הנספחים לאישה שלהם, אין רבים כאלה אבל יש.

יכול להיות בהחלט מצב שהגבר יחליט על דברים מסויימים בבית שהוא חזק וטוב בהם והאישה בתחומים אחרים.

השאלה אם זה כורח המציאות - יש כאלה ויש כאלה,

או שבטבע זה אמור להיות א' ומה שקורה בפועל מסיבה מסויימת שונה.

להיות ככה אבל לא ממקום של אגו או שליטה (במובן הרע של המילה) אלא במובן של הנהגה.

וכמו כל דבר בחיים כדאי שיהיה איזון 

במידה רבה בעולם החילוני גברים כאלה לא מתחתנים. לפחות לא בגיל צעיר ונכנסים למה שמכונה שם "friendzone", כלומר ידידות. בעולם הדתי בגלל איך שעובד דייט הרבה פעמים זה כן מביא לחתונה ואחר כך למה שאתה מתאר.

הצורך לשלוט הוא צורך גברי טבעי.

אבל ההומו ספיינס שאנו היום רחוק מהטבע הטבעי שלו, מהאינסטינקט הפרימיטיבי הטבוע בו.

כמו שלא כל אישה חיה עם אינסטינקטים נשיים, לא כל הגברים חיים בתדר זכרי.

לדעתי זה קשור בעיקר בnurture, פחות בnature.

גבר שיוולד לסביבה שבה גברים חיים לפי התדר שלהם, ונשים לפי התדר שלהן, סביר להניח שיהיה גבר יותר חזק ודומיננטי ונוטה לשולט.

וכן vice versa. 

דייקת את מה שאני חשבתי אבל רציתי לוודא שאני לא טועה

❣️

לק"י

דוקא זה נראה שבתחום הבית למשל, הרבה יותר נשים לוקחות אחריות ומחליטות.

אז כנראה שלקיחת האחריות מתחלקת.

(יודעת שטוענים שגברים נוטים יותר לקחת אחריות ולהחליט. בפועל, אני לא רואה את זה ככה).

לתפקידים הטבעיים של הגברים והנשים

העולם העתיק היה עולם מאוד פטריארכלי, כפי שמשתקף אפילו מהתורה, מההלכות השונות המעגנות את החובות והזכויות, את הגבר שקונה את האישה.

המשנה הראשונה במסכת קידושין מתארת את תהליך הקידושין, ומשתמשת במילה "נקנית", מילה המצביעה על כך שתהליך הקידושין כולל בחובו תהליך קניין ("האישה נקנית בשלושה דרכים").

או ההלכות של הפרת נדרים שאב או בעל יכולים לבצע, בתנאים מסוימים, כדי לבטל את נדרה של הבת או האשה.

פערי ההשכלה המובהקים בין בנים ובנות - החינוך לבנות

בעולם הדתי-חרדי החל רק לפני זמן קצר במונחים היסטוריים.  עם הקמת בית יעקב.  

בעיני החלטות חשובות צריכות להיעשות ע"י שני בני הזוג. או בצורה שכל זוג יחליט מה הכי נוח לו ומי מחליט מה.

הגבתי בהמשך לתגובה למעלה

מרשה לעצמי לענות על אף היותי נקבה - נשואים טריים

שטוענת שגברים ונשים חיים כיום רחוק מהטבע שלנו..

ולכאורה הטבע שלנו, היה זה של העולם העתיק.  

תודה לאל שאנחנו לא שם. 

לטוב ולרע.

היום הרבה קשיים זוגיים מתחילים ונגמרים בדיוק בנקודה הזו.

מוזמן לבדוק את הנושא 

לא התייחסתי לנקודה הזו.

התייחסתי לנקודה הנפשית.

האנרגיה שכל אחד מבני המין מתהלך איתו. העמדה הנפשית שהוא מביא.

לא רשימת מכולת של אקטים שצריכים להיות מבוצעים על יד מי מבן מין כלשהו.

לחלק מהנשים זו תחושת הגשמה- כל עוד הבעל מספר את כל צרכיה הגשמיים, הרוחניים והנפשיים,
היא מעצמה תרצה לתת ולהעניק לו ולבית,
יש כאלה שרק תתן להן לסדר ולנקות את הבית לקפל מצעים ריחניים לפי איך שהן אוהבות ולנקות טיפטופ.
הכל תלוי בתחושת הגשמה,
וזה חוזר לנקודה הראשונה שבגללה פתחתי את השרשור-
גבר שמגשים את ייעודו באמת, יהיה בעמדה של שליטה הובלה והנהגה?
ואוטומטית יקרין על הבית- אשתו שתהיה בחינת מקבלת מהשפע ומשפיעה מהתכונות שלה?
 

תלוי אופי, אישיות, תשוקות, צרכים, שאיפות ומה נחשב תחושת הגשמה.

בנים ובנות למשפחות מהעשירות במדינה, שאין להם דאגות פרנסה, ולא לילדיהם ולנכדיהם - ויכולים בנחת וברוגע להתעסק בהגשמת חלומות ובמה שרק מעניין אותם, להתפתח, לחיות את החיים בצורה אידיאלית מבחינתם -  רבות מהנשים למשפחות האלו רואות בעמדות כוח והשפעה את ההגשמה של חייהן.  

ראי את עופרה שטראוס - הבת של…, דנה עזריאלי - הבת של…, ליאורה עופר - הבת של…,

מנכ״ליות בנקים.. אפילו יפה בן-דוד, מזכ״לית הסתדרות המורים 

אני חושבת שאם ישבו איתן לשיחה בארבע עיניים עם פוליגרף לאמת מה הן חושבות באמת רובן יגידו שזה שוחק והן לא מרגישות באמת מיצוי ואולי מפספסות משהו בדרך.
אולי אני טועה.
 

ונשמע מנשים שכאלה שהן מאוד אוהבות את דרך החיים הזאת שלהן, שהן מובילות, מנהיגות, מנהלות.

זה בהחלט בא עם אופי לזה.

וכמו שכתבת בתגובה קודמת שלך, גבר במהותו על פי הטבע הוא בעמדת הנהגה והובלה ואישה תהיה בעמדה של קבלה, והכלה, אגב זה גם במבנה הפיזי של האיש והאישה.

אני באמת חושב שעם כל זה צריך שיהיה גם איזון מסויים בינהם, כזוג. 

למה אתה חושב שאנחנו צריכים את את כל ההתנדבויות ועזרה ולנשות המילואים? הגברים עוזרים בבית ובלעדיהם מאוד קשה לתפקד בניהול השוטף של הבית.

וגם לטעון  שאם נתחיל לבחון נשים, גברים או חייזרים במכונת פוליגרף ונקרא את המחשבות הפנימיות שלהם הם יסכימו איתך, זה חתרני, נוגד את השכל הישר ואין לה סוף.

אפשר גם לטעון על עקרות בית שהחברה דכאה אותן לעשות את זה ובפנים הן אומללות ומשוועות לעבודה משרדית מרגשת.

אתה לא יכול להיכנס לפסיכולוגיה של אנשים שאתה לא מכיר.

"אישה" במובן מסויים - היא לא.

לפחות בראיה שלי. וזה בהתעלם מזה שהיא ראש ארגון פשע (חוקי, לפי החוקים הדפוקים הקיימים) שבגדול מחזיק את כולנו בגרון והכוח שלו נובע בעיקר משם.

יש הרבה סיבות טובות ל "למה המציאות פועלת כמו שהיא פועלת". אבל הביולוגיה לא הלכה לשום מקום ובמקומות שבהם היא דומיננטית (הקלאסי זה משיכה-מתח מיני, אבל לא רק) - היא עדיין קיימת שם ועושה את העבודה שלה.

אבל זה מתוקף הענקת המקום הביתי לאשה את מבינה מה כוונתי?

ברור שנשים שמבשלות יחליטו מה יהיה לא. צהריים ויתנו את הטון בשיפוץ וגם סיווג לחוגים לילדים וכו'.

אבל לאן הבית הולך ואיך, מי לוקח יוזמה מי מחליט מי מוציא לפועל, האם זה מקומה של האשה?

אבל במינון גבוה מידי, זה כבר נשמע כמו מערכת יחסים בין אבא לבת, ולא בין בני זוג.

וגם בתוך זה יש מרחב תמרון.
בקיצור זה תלוי בהרבה דברים,
השאלה כמה זה נצרך ויש לי שאלת המשך לנשים שבקהל תוהה אם לפתוח שרשור המשך

לא קשור דווקא לגברים/נשים

לא תמיד שאלה של בחירה או הכרח

וגם לא קשור להובלה ולקיחת אחריות

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על עצמם

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על אחרים

זה לא הכרח, כי אפשר לרוב לטפל בזה.

כשיש לאדם צורך לשלוט (על עצמו או אחרים) או להיות נשלט, הרבה פעמים זה לא נובע מבחירה.

הרבה פעמים דווקא השולט הוא חסר אחריות והנשלט הוא זה שלוקח אחריות, ושניהם לא מובילים אלא דווקא מובלים ע"י הצרכים שלהם..

פשוט ממה שכתבת נראה שאת מניחה שיש קשר ישיר בין כל מיני מונחים,

ולי נראה שהמונחים הללו לאו דווקא קשורים זה לזה..

אין לנו שליטה על שום דבר בעולם. אפילו לא על אנשים קרובים לנו (ילדים זה קלאסי).

אנחנו צריכים לקרוא את המציאות ולהתקדם לפיה. זה נכון גם לגברים וגם לנשים.

בצד הגברי גבר צריך להיות יותר עם עין על המטרה ולהתקדם לכיוון שלה. אבל זה לא אומר שהוא "גיבור אני חזק" כי המציאות לא נשלטת על ידו. היא מציאות.

חייל (גבר גבר) צריך לצאת לקרב כדי לחסל את האוייב. אף אחד לא מבטיח לו שהוא יחזור משם חי או בכלל. התוצאה לא בשליטה, אבל הכוונה והמטרה לגמרי כן.

לא משנה מה השם של זה העניין הוא העיקרון-
האם ההובלה, ההנהגה, לקיחת האחריות,
מגיעה מרצון פנימי מהותי שמיוחס לגברים?
או שזו תכונת אופי שאינה תלויה במין אלא באופי של האדם עצמו?

לא נכנסת לעניין אמונה וביטחון או לא משנה מה מה בידייםש לנו ומה לא.
ברור שאנחנו פועלים ובסוף ה' מניע את העולם יכולים לרצות לשלוט והכל מתפרק.
התוצאה לא משנה, התהליך, הדרך המניע זה מעניין אותי.
 

לא מוחלט, אבל לגמרי יש. בעולם קצת יותר קרוב לביולוגיה - לגמרי היינו רואים את זה בולט יותר מאשר בעולם המערבי.

אגב, באופן קטגורי גברים עובדים בכל העבודות המסוכנות. נוטים לקחת יותר סיכונים בעבודה (ולכן להרוויח יותר כסף בממוצע, אבל גם לפשוט רגל יותר בממוצע) ועוד דברים כאלה. זה לא סתם. יש מאחורי זה מרכיב ביולוגי.

בין המרחב הזוגי למרחבים באחרים.

הטרנד הזה של הגדרת תדר הזכרי/נקבי בלי להבין אותו לעומק מביא למסקנות מגוחכות.

באופן כללי תנועה זכרית זאת ההשפעה, מכוון החוצה. יכול להיות השליטה/לקיחת אחריות תהיה תנועה נקבית ודווקא לצמצם/לשחרר תהיה תנועה זכרית.

דוגמא: אם אני לוקח אחריות כי אני קונטרול פריק או כדי שיעריכו אותי שיגידו שאני אחלה גבר, אני לא בתדר זכרי. בדרך כלל זה יגרום לי למאמץ ושחיקה.  

אם אני מסיר אחריות וכך אני נותן מקום למישהו אחר, אני בתדר זכרי.

והיא תכונה שיכולה וצריכה להיות קימת אצל שני בני הזוג, במינון

במובן של שליטה עצמית למשל, זו תכונה שצריכה להיות קיימת אצל שני בני הזוג אבל היא משרתת את הזוג באופן שונה

וכשהיוצרות מתערבבים, מקבלים שליטה במקומות הלא נכונים. כלומר, היא הרבה פעמים בכלל תופעת לוואי של משו אחר עמוק יותר

ומצרפת שיעור מרתק בענייני תפיסת הנשיות והגבריות.

אפילו שפורים עבר לפני חודשיים, אז זה קצת פחות בהקשר, זה עדיין פותח את הראש למשהו אחר לגמרי.

תהנו

תודה רבה

האם באופן טבעי ומהותי בפנימיות של אישיות גברית,
יש תנועה כזו של שליטה טבעית?
לקיחת אחריות, הובלה, איך שלא לקרוא לזה.

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

אז האקסית שלו לא אשכנזית במיוחד.

הכרתי כל כל מיני עם סיומות "יץ' שהן פחד אלהים.

ברקוביץ'

איצקוביץ'

ישראלוביץ'

או ביץ'. אלה הכי מפחידות.

בכמה זה מדובר וכמה יאמינו לגבר כשהוא גבוה וחזק והיא נראית רונה וחמודה אבל מתעללת רגשית ואפילו פיזית.

וגם הבושה לדבר על זה.

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

הנתונים הלא מוכרים של אלימות נשית במשפחה

האם הספר הצד השני של הכאב מסמן את שינוי תפיסה? | אבות למען צדק

זו אלימות.

היא יכולה יכולה להגיד מה מפריע לה גם בלי להפחיד

אם היא מקבלת התפרצויות זעם שבגללן אתה הולך על ביצים איתה, הכי חשוב זה שתיידע מישהו קרוב. רב. הכי טוב איש מקצוע. אל תצטער על הכסף זה לבנות את הבית. אבל אל תלך לרב שאומר לך להבליג ולשתוק אם הנפש שלך סובלת.

היא אמורה לגרום לאווירה נעימה ואם היא מפחידה אותך זה סימן ברור לאלימות

בסד

כל אלימות- גם אלימות פיזית וגם אלימות מילולית או כלכלית וכו יכולה להיות מכל צד.

יש גברים אלימיםצויש נשים אלימות.

לא כתבת מה אתה עובר אבל אם אתה מרגיש לא טוב ושאולי אתה עובר אלימות בהחלט כדאי לפנות לעזרה (מוקד לאלימות במשפחה/מטפל זוגי שייעץ לך איך לנהוג וכו.

אל תישאר עם זה לבד!!

אלימות במשפחה היא תופעה קשה ומסוכנת ויש לטפל בה. פנו למוקד 118 לקבלת סיוע.

תעשה את השאלון

במספר 1203 יש קו סיוע לגברים.

בקישור שצירפתי יש גם מספר לקו סיוע לגברים דתיים אם תעדיף.

מצטערת לשמוע על תחושותיך.

בהחלט קיימת אלימות במשפחה מצד נשים, ובהחלט מגיע לך לחיות בבית ללא אלימות.

תתחיל שם, תנסה להבין אם זו אלימות

אח"כ תפנה לעזרה מקצועית, גם אם זו לא אלימות

שתחיה במרחב נעים ולא מפחיד.

בהצלחה!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה