שהוא מחליט הוא מוביל הוא קובע,

שהמושכות בידיים שלו בהחלטות בבית.

לאו דווקא טכנית בדברים הקטנים יותר בקבלת החלטות וניהול.

תכונה של גבר.

יש שירצו להיות נשלטים ולא לקחת אחריות והחלטות - ויש שכן ירצו להוביל.  

אישיות.

לא משהו גורף לכל הגברים.

יש גברים שמאוד נוח להם שהאישה היא המחליטה והקובעת, המנהלת.  

האם זה משהו שנח להם מכורח המציאות כי התרגלו, כי גדלו בבית כזה, כי הם בזוגיות כזו? ואם לחפור, היעדר השליטה משפיע על חוסרים ומקומות אחרים בחיים שם הם לא יכולים לבטא את עצמם באמת?

או שזה בכלל לא תכונה גברית?

לפחות ממה  שאני מכיר מסביבתי הקרובה - האופי הזה, חוסר הצורך בשליטה ובהובלה, הנוחות שעושים בשבילך ומחליטים בשבילך, לא באה מהבית ומסביבת החיים בגיל ההתבגרות והיציאה לחיים עצמאיים.  

יש בזה לדעתי, כך משתקף ממה שאני רואה, הרבה מן העצלנות. אפילו הייתי מקצין ואומר - אדם חסר שאיפות בחיים.  לא להזיז לו את הגבינה, לא לעשות שינוים, לא חידושים, לא יוזם, מסתפק במועט מאוד. 

מכיר לא מעט גברים, כולל במשפחה המורחבת שלי, שהם ממש ׳נרפים׳, עצלנים, ולא יעשו דברים אם לא יכריחו אותם. הם הטיפוס ההופכי לגמרי לצורך בשליטה.  

יש כאלה שבא להם יותר טבעי ויש כאלה שלא אולי אבל זה רק בגלל שהעולם התקלקל והכל מבולבל.

זה לא ממקום של אגו שלילי

כלומר לדעתך היה דור כלשהו שבו לכל הגברים ללא יוצא מן הכלל היה דחף לשלוט?

אני לא חושב שיש תכונה כלשהי, ולא משנה איזו, שהיא תקפה על כל הגברים או על כל הנשים או על כל היהודים או על כל הילדים או כל חתך אחר באוכלוסייה.

קלקול?

ברוך ה' שיש אנשים שונים בעולם, אם כולם היו חושבים אותו דבר ורוצים את אותו הדבר העולם לא היה יכול להתפתח.

ויש נטיות טבעיות לנשים זה לא אותו דבר.

לשלוט ולהיות דומיננטי זה יותר גברי מנשי.

כשמדברים על נטיות של גברים ונשים, צריך לשים לב אם אנחנו מנסים לתאר את המציאות הקיימת, ״לרוב גברים לא בוכים מול אנשים״ לבין לנסות להכתיב אותה ״מי שבוכה הוא לא גבר אמיתי״.

ואם נולד מישהו שהוא הפוך מה״נטייה הטבעית הזאת״? אישה פעלתנית ואנרגטית שמתנדבת, מארגנת, ויוזמת, היא ״לא טבעית״? 

ולא מכיר בכך שיש שוני בין אדם, גם אם הם מאותו המין. זה תקף גם לתנועות הפמיניסטיות וגם לתנועות שמרניות קיצוניות.

מה תגיד על אישה פעלתנית ויוזמת שמקימה סטרסטאפ בהייטק ומגיע לתפקיד ניהולי בכיר? היא עושה משהו לא בסדר?

מבחינתי אין שום בעיה גם עם אישה אחרת שמחליטה להיות עקרת בית. הכל לגיטימי בהתאם לכוחות והכשרונות שה׳ נתן לכל אחד.

אין שום סיבה שאנשים יתאימו את עצמם למה שאתה חושב שטבעי, בדיוק כמו שאין סיבה ״למרוד בפטריארכיה״ או מה שזה לא יהיה.

ועם כל השוני עדיין יש הבדלים ביולוגיים והבדלים נפשיים או רגשיים בין גבר לאישה. בין כל זה גם הנטיה לשליטה ודומיננטיות.

כל מה שכתבת לא קשור למה שכתבתי לא רואה שום קשר ולא סותר.

שום מקצוע או תעסוקה שאישה או גבר יבחרו בו לא ישנה את זה. זה לא תלוי בתוכן זה קשור באיך זה יבוצע

מגיבה פה אבל זה גם על מה שאת אמרת @חושבת בקופסא 
בלי להעליב אף אשה ספציפית ואף מקצוע ספציפי,
אשה שמקימה סטארטאפ ומקדמת את עצמה לקדמת הבמה ומנהלת את זה בצורה שבאה על חשבון היכולת לנהל את הבית שלה,
זה הפך תכונות נשיות  טבעיות.
לא להיפגע, מדברת על הרעיון.
או כל אשה בתפקיד ניהולי בכיר בחברה גדולה שיש תחתיה הרבה עובדים בדרגות כאלה ואחרות, בפרט גברים.
לדעתי, זה לא מקום נשי טבעי שאשה תנהל גברים
אם כי כבר ראינו ש"נקבה תסובב גבר"..
זו לא המשמעות כאן.

שוב, פליז שאפחת לא תיפגע

אבל זה לא בהכרח שזה יבוא על חשבון

הרי אם ניקח אמא ממוצעת, רעיה בישראל, היא אכן מנהלת דגולה.

היא מחנכת, היא מג'נגלת, יש לה הרבה תחומי אחריות, היא "מנהלת" אנשים קטנים, היא דואגת לצרכי הבית שזה בפני עצמו המון, היא יודעת לנהל זמן..

גם כשבעלה שותף לה, זה לא תכונות שזרות לה

השאלה היא, האם היא יודעת לעשות את זה ממקום נכון והאם היא יודעת לעשות את ההפרדה בין הכובעים השונים. והערבובייה הזו, היא הפרוגרס שהרבה פעמים פוגע בדינמיקה הזוגית. כי היום אישה יכולה הכל לבד הרי, והגבר מתייתר כביכול ומעמדו נשחק

ההבדל  בין מעמד המנהלת הכביכול כל יכולה, שיש אנשים תחתיה,תחושת החשיבות העצמית הגבוהה, לבין אישה בבית מול בעלה וילדיה - זה מקום אחר.

ויש נשים שעושות את זה.

כולנו שמחים מזה שנשים יכולות להתפרנס לבד. אם מבחירה כמו שאת מתארת ואם מחוסר ברירה (רווקות, גרושות, אלמנות). זה מבורך.

ובמובנים מסויימים זה טוב, אבל במובן הבסיסי של מתח גבר-אישה זה יותר מורכב. זה מייצר אנרגיה שהיא לא נשית וזה לא נכון להתעלם מזה.

מהצד השני - אברכים. לא בדיוק מודל גברי במובן הקלאסי שלו. בלשון המעטה. זה לא  מקרי שבעולם החרדי נשים לוקחות לאט לאט את מטלות העבודה מה שגורר את הגברים לקחת את מטלות הבית.

מי גילה את האנרגיה הזאת? עם איזה מכשיר אפשר למדוד אותה?

יש תכונות אופי שנחשבות נשיות ונמצאות במידה כזאת או אחרת אצל חלק משמעותי מהנשים, נכון. אז מה? זה אומר שנשים מחויבות להתנהג כמו בובת ברבי בכל סיטואציה, אחרת הן כבר לא נשים?

כל זוג והדינימיקה הזוגית שהיא בריאה ומתאימה לו. אם יש זוג שמתאים להם אישה שקטה ומאוד עדינה שלא יכולה להחליט על כלום וגבר מצ׳איסט ודעתן שמוביל אותה, וטוב להם ככה והם עדיין מכבדים זה את זה, אז זה סבבה. אבל מי שזה טיפוס הזוגיות היחיד?

הכל שאלה של אם שני בני הזוג מרוצים מהמצב שהם נמצאים בו. אישה בכיף יכולה לבקש מבעלה להיות גברי וליזום ולהיות פעלתן יותר, אבל אין שום סיבה לאכוף תכתיב חברתי שכולם צריכים להיות מחויבים אליו.

שוב, ההבדלים בין גברים לנשים הן תיאור מציאות קיימת ולא הכתבה של איך היא צריכה להיות.

כל אחד במקום שלו.

קטונתי מלהגיד לך (או לכל אדם אחר) איך להתנהג ומה נכון לו.  יש מציאות קיימת, יש מקצועות עם רוב נשי ויש תכונות אופי גבריות. וכל אחד יכול לבחור (או להיוולד עם) מה שמתאים לו. זה בסדר.

פשוט להבין שיש לזה השלכות. בדיוק כמו שללכת להיות אברך זה אומר שתהיה משכורת נמוכה. זה בחירה מודעת וזה בסדר. אישה שתבחר מקצוע גברי תאמץ תכונות מתאימות ויהיה לזה השפעה  אחר כך.  ככה עובד העולם ולכולנו יש עבודה לעשות.

בתרבויות של המזרח והצ'אקרות אפשר ללמוד די בקלות שאישה "גברית" פשוט לא מושכת גברים "גבריים" אלא גברים ""נשים"" (במרכאות כפולות כי ההגדרה פה ממש לא מדוייקת).

על כך שיש תנועה נשית

ואין הכוונה לאישה שקטה וגבר מאצ'ו, זה יותר סטראוטיפים.

ז"א, יש דפוסי התנהגות שיותר יאפיינו חיצונית אישה שנמצאת בתנועה הנשית הזו, כי כידוע מה שיש בפנים יוצא החוצה.. ואין הכוונה בנראות חיצונית דווקא אלא בביטוי האישיות כלפי חוץ, אבל זה לא בובת ברבי על עקבים וצייד עם רובה ושרירים לצידה

הגישה הזו מכוונת לכך שהעמדה של הגבר היא עמדת משפיע, נתינה, והאישה היא בעמדה של קבלה. זוהי גישה תורנית יהודית לגמרי אגב, ואני לא מתכוונת לפשט של "אישה כשרה עושה רצון בעלה" שהרבה פעמים מלמדים בצורה שגויה, וזה מתבסס על כך שמכירים בצרכים הנפשיים של גבר ואישה במרחב הזוגי האישי

היהודית גם, אבל ממש לא רק. 

אין לי שום בעיה עם אישה ״נשית״ או ״גברית״ אני אפילו בעצמי יחסית ״נשית״ באופי שלי באספקטים מסוימים, אבל אני לא חושבת שהמושג ״נשיות״ או גבריות״ (תקראו לזה גם תדר/ תכונה/ תנועה/ אנרגיה/ גל/ מה שזה לא יהיה) צריך להכתיב את ההתנהגות של אנשים לכתחילה.

למשל לפני כמה שבועות גיליתי שבעלי לא יודע ולא מאוד מתעניין לעשות מנגל בעצמו בבוא היום כשנבחר ללא ללכת להורים. מבחינתו זה לא מאורע כזה מרגש וזה לא מעניין אותו במיוחד להתעסק עם זה.

אמרתי לו (חצי בצחוק חצי ברצינות) שאני מצפה שבתור הגבר בבית הוא ייקח אחריות על הנושא, אבל אם ממש לא מעניין אותו אז אני יכולה לנסות ללמוד לעשות זה.

יש פה תנועה לא גברית או לא נשית? לפי מה שאתם אומרים אז כן, והוא חייב לרוץ להרים מנגל תוך כדי הרמת משקולות ונהמות לא ברורות של מכיניסטים.

התנהגות שני בני אדם אמיתיים לא מוכתבת לפי התבניות האלו. ושוב, אני ממש לא פמיניסטית. 

מול זה

אין איזה רשימה מדויקת של מה גברי ומה נשי, אגב סטראוטיפיים חיצוניים שכתבתי עליהם, השאלה היא מה מגדירים בני הזוג ביניהם ומה ההשפעה של הפעולות היומיומיות האלה על התנועה הזוגית הכללית בתוך המטרייה של משפיע - מקבלת

אם בעינייך זה ענין גברי, אז אל תעשי. תוותרי על המנגל.

להרבה נשים לא מתאים להתעסק עם פחמים,ולנפנף על האש ולהתמלא בעשן. זה שהוא לא מעוניין, לא אומר שאת חייבת לעשות.ולא אומר שאת לא יכולה לעשות.

החשוב הוא מה הרושם הנפשי פנימי שאת מקבלת מזה. 

ומוסיפה -- הרבה פעמים אישה נכנסת לתנועה הגברית כשהיא עושה דברים לאו דווקא גבריים בסראוטיפ, אלא יותר דברים שמגיעים ממקום של ריצוי ו"חייב" בלי להיות קשובה לעצמה ולרצון הפנימי שלה, מה שיוצר מרמור פנימי והתנהלות חיצונית מרחיקה. כשזו סעצם התנועה הגברית -- התגברות למען הנתינה לאשתו.

אם מתאים לך - תעשי. לא מתאים, ממש לא חייבים.

אבא שלי עשה חביתות ושקשוקות מעולות, אבל מעבר לזה לא בישל (וכן, את שאר עבודות הבית הוא עשה לפי הצורך).

אני זרמתי לשם כשבהריון הראשון אשתי לא יכלה להריח את המטבח ומאז גלינו שאני נהנה מזה יותר ממנה.

אגב, אין לי הרבה תחביבים, זה אחת התרפיות היחידות שלי כשצריך הפסקות מללמוד וללמד...

(טוב, גם הפורום🤔)

מה שטבעי לך לא יהיה טבעי לשכן שלך וגם לא לאחיך.

זה שלאחוז גבוה של אנשים יש מכנה משותף, לא אומר שהשונה הוא מקולקל או נוצר בגלל קלקול בעולם וכו'

כשהיינו לקטים-ציידים לא הייתה הבניה חברתית לגבר לצוד. זה פשוט נמצא יעיל יותר שגברים יצודו ממוטות.

"הכל אני עושה בבית!"

"אתה לא יכול לשים גרב בכביסה?!"

אכן הגבר אמור להיות יותר דומיננטי, מטווה דרך, החלטות וכו'

אבל יש גברים (ואני מכיר כאלה) שהם ממש ממש לא דומיננטיים, אפילו אין בהם בכלל והם על גבול הנספחים לאישה שלהם, אין רבים כאלה אבל יש.

יכול להיות בהחלט מצב שהגבר יחליט על דברים מסויימים בבית שהוא חזק וטוב בהם והאישה בתחומים אחרים.

השאלה אם זה כורח המציאות - יש כאלה ויש כאלה,

או שבטבע זה אמור להיות א' ומה שקורה בפועל מסיבה מסויימת שונה.

להיות ככה אבל לא ממקום של אגו או שליטה (במובן הרע של המילה) אלא במובן של הנהגה.

וכמו כל דבר בחיים כדאי שיהיה איזון 

במידה רבה בעולם החילוני גברים כאלה לא מתחתנים. לפחות לא בגיל צעיר ונכנסים למה שמכונה שם "friendzone", כלומר ידידות. בעולם הדתי בגלל איך שעובד דייט הרבה פעמים זה כן מביא לחתונה ואחר כך למה שאתה מתאר.

הצורך לשלוט הוא צורך גברי טבעי.

אבל ההומו ספיינס שאנו היום רחוק מהטבע הטבעי שלו, מהאינסטינקט הפרימיטיבי הטבוע בו.

כמו שלא כל אישה חיה עם אינסטינקטים נשיים, לא כל הגברים חיים בתדר זכרי.

לדעתי זה קשור בעיקר בnurture, פחות בnature.

גבר שיוולד לסביבה שבה גברים חיים לפי התדר שלהם, ונשים לפי התדר שלהן, סביר להניח שיהיה גבר יותר חזק ודומיננטי ונוטה לשולט.

וכן vice versa. 

דייקת את מה שאני חשבתי אבל רציתי לוודא שאני לא טועה

❣️

לק"י

דוקא זה נראה שבתחום הבית למשל, הרבה יותר נשים לוקחות אחריות ומחליטות.

אז כנראה שלקיחת האחריות מתחלקת.

(יודעת שטוענים שגברים נוטים יותר לקחת אחריות ולהחליט. בפועל, אני לא רואה את זה ככה).

לתפקידים הטבעיים של הגברים והנשים

העולם העתיק היה עולם מאוד פטריארכלי, כפי שמשתקף אפילו מהתורה, מההלכות השונות המעגנות את החובות והזכויות, את הגבר שקונה את האישה.

המשנה הראשונה במסכת קידושין מתארת את תהליך הקידושין, ומשתמשת במילה "נקנית", מילה המצביעה על כך שתהליך הקידושין כולל בחובו תהליך קניין ("האישה נקנית בשלושה דרכים").

או ההלכות של הפרת נדרים שאב או בעל יכולים לבצע, בתנאים מסוימים, כדי לבטל את נדרה של הבת או האשה.

פערי ההשכלה המובהקים בין בנים ובנות - החינוך לבנות

בעולם הדתי-חרדי החל רק לפני זמן קצר במונחים היסטוריים.  עם הקמת בית יעקב.  

בעיני החלטות חשובות צריכות להיעשות ע"י שני בני הזוג. או בצורה שכל זוג יחליט מה הכי נוח לו ומי מחליט מה.

הגבתי בהמשך לתגובה למעלה

מרשה לעצמי לענות על אף היותי נקבה - נשואים טריים

שטוענת שגברים ונשים חיים כיום רחוק מהטבע שלנו..

ולכאורה הטבע שלנו, היה זה של העולם העתיק.  

תודה לאל שאנחנו לא שם. 

לטוב ולרע.

היום הרבה קשיים זוגיים מתחילים ונגמרים בדיוק בנקודה הזו.

מוזמן לבדוק את הנושא 

לא התייחסתי לנקודה הזו.

התייחסתי לנקודה הנפשית.

האנרגיה שכל אחד מבני המין מתהלך איתו. העמדה הנפשית שהוא מביא.

לא רשימת מכולת של אקטים שצריכים להיות מבוצעים על יד מי מבן מין כלשהו.

לחלק מהנשים זו תחושת הגשמה- כל עוד הבעל מספר את כל צרכיה הגשמיים, הרוחניים והנפשיים,
היא מעצמה תרצה לתת ולהעניק לו ולבית,
יש כאלה שרק תתן להן לסדר ולנקות את הבית לקפל מצעים ריחניים לפי איך שהן אוהבות ולנקות טיפטופ.
הכל תלוי בתחושת הגשמה,
וזה חוזר לנקודה הראשונה שבגללה פתחתי את השרשור-
גבר שמגשים את ייעודו באמת, יהיה בעמדה של שליטה הובלה והנהגה?
ואוטומטית יקרין על הבית- אשתו שתהיה בחינת מקבלת מהשפע ומשפיעה מהתכונות שלה?
 

תלוי אופי, אישיות, תשוקות, צרכים, שאיפות ומה נחשב תחושת הגשמה.

בנים ובנות למשפחות מהעשירות במדינה, שאין להם דאגות פרנסה, ולא לילדיהם ולנכדיהם - ויכולים בנחת וברוגע להתעסק בהגשמת חלומות ובמה שרק מעניין אותם, להתפתח, לחיות את החיים בצורה אידיאלית מבחינתם -  רבות מהנשים למשפחות האלו רואות בעמדות כוח והשפעה את ההגשמה של חייהן.  

ראי את עופרה שטראוס - הבת של…, דנה עזריאלי - הבת של…, ליאורה עופר - הבת של…,

מנכ״ליות בנקים.. אפילו יפה בן-דוד, מזכ״לית הסתדרות המורים 

אני חושבת שאם ישבו איתן לשיחה בארבע עיניים עם פוליגרף לאמת מה הן חושבות באמת רובן יגידו שזה שוחק והן לא מרגישות באמת מיצוי ואולי מפספסות משהו בדרך.
אולי אני טועה.
 

ונשמע מנשים שכאלה שהן מאוד אוהבות את דרך החיים הזאת שלהן, שהן מובילות, מנהיגות, מנהלות.

זה בהחלט בא עם אופי לזה.

וכמו שכתבת בתגובה קודמת שלך, גבר במהותו על פי הטבע הוא בעמדת הנהגה והובלה ואישה תהיה בעמדה של קבלה, והכלה, אגב זה גם במבנה הפיזי של האיש והאישה.

אני באמת חושב שעם כל זה צריך שיהיה גם איזון מסויים בינהם, כזוג. 

למה אתה חושב שאנחנו צריכים את את כל ההתנדבויות ועזרה ולנשות המילואים? הגברים עוזרים בבית ובלעדיהם מאוד קשה לתפקד בניהול השוטף של הבית.

וגם לטעון  שאם נתחיל לבחון נשים, גברים או חייזרים במכונת פוליגרף ונקרא את המחשבות הפנימיות שלהם הם יסכימו איתך, זה חתרני, נוגד את השכל הישר ואין לה סוף.

אפשר גם לטעון על עקרות בית שהחברה דכאה אותן לעשות את זה ובפנים הן אומללות ומשוועות לעבודה משרדית מרגשת.

אתה לא יכול להיכנס לפסיכולוגיה של אנשים שאתה לא מכיר.

"אישה" במובן מסויים - היא לא.

לפחות בראיה שלי. וזה בהתעלם מזה שהיא ראש ארגון פשע (חוקי, לפי החוקים הדפוקים הקיימים) שבגדול מחזיק את כולנו בגרון והכוח שלו נובע בעיקר משם.

יש הרבה סיבות טובות ל "למה המציאות פועלת כמו שהיא פועלת". אבל הביולוגיה לא הלכה לשום מקום ובמקומות שבהם היא דומיננטית (הקלאסי זה משיכה-מתח מיני, אבל לא רק) - היא עדיין קיימת שם ועושה את העבודה שלה.

אבל זה מתוקף הענקת המקום הביתי לאשה את מבינה מה כוונתי?

ברור שנשים שמבשלות יחליטו מה יהיה לא. צהריים ויתנו את הטון בשיפוץ וגם סיווג לחוגים לילדים וכו'.

אבל לאן הבית הולך ואיך, מי לוקח יוזמה מי מחליט מי מוציא לפועל, האם זה מקומה של האשה?

אבל במינון גבוה מידי, זה כבר נשמע כמו מערכת יחסים בין אבא לבת, ולא בין בני זוג.

וגם בתוך זה יש מרחב תמרון.
בקיצור זה תלוי בהרבה דברים,
השאלה כמה זה נצרך ויש לי שאלת המשך לנשים שבקהל תוהה אם לפתוח שרשור המשך

לא קשור דווקא לגברים/נשים

לא תמיד שאלה של בחירה או הכרח

וגם לא קשור להובלה ולקיחת אחריות

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על עצמם

יש גם גברים וגם נשים שיש להם צורך שתהיה להם שליטה על אחרים

זה לא הכרח, כי אפשר לרוב לטפל בזה.

כשיש לאדם צורך לשלוט (על עצמו או אחרים) או להיות נשלט, הרבה פעמים זה לא נובע מבחירה.

הרבה פעמים דווקא השולט הוא חסר אחריות והנשלט הוא זה שלוקח אחריות, ושניהם לא מובילים אלא דווקא מובלים ע"י הצרכים שלהם..

פשוט ממה שכתבת נראה שאת מניחה שיש קשר ישיר בין כל מיני מונחים,

ולי נראה שהמונחים הללו לאו דווקא קשורים זה לזה..

אין לנו שליטה על שום דבר בעולם. אפילו לא על אנשים קרובים לנו (ילדים זה קלאסי).

אנחנו צריכים לקרוא את המציאות ולהתקדם לפיה. זה נכון גם לגברים וגם לנשים.

בצד הגברי גבר צריך להיות יותר עם עין על המטרה ולהתקדם לכיוון שלה. אבל זה לא אומר שהוא "גיבור אני חזק" כי המציאות לא נשלטת על ידו. היא מציאות.

חייל (גבר גבר) צריך לצאת לקרב כדי לחסל את האוייב. אף אחד לא מבטיח לו שהוא יחזור משם חי או בכלל. התוצאה לא בשליטה, אבל הכוונה והמטרה לגמרי כן.

לא משנה מה השם של זה העניין הוא העיקרון-
האם ההובלה, ההנהגה, לקיחת האחריות,
מגיעה מרצון פנימי מהותי שמיוחס לגברים?
או שזו תכונת אופי שאינה תלויה במין אלא באופי של האדם עצמו?

לא נכנסת לעניין אמונה וביטחון או לא משנה מה מה בידייםש לנו ומה לא.
ברור שאנחנו פועלים ובסוף ה' מניע את העולם יכולים לרצות לשלוט והכל מתפרק.
התוצאה לא משנה, התהליך, הדרך המניע זה מעניין אותי.
 

לא מוחלט, אבל לגמרי יש. בעולם קצת יותר קרוב לביולוגיה - לגמרי היינו רואים את זה בולט יותר מאשר בעולם המערבי.

אגב, באופן קטגורי גברים עובדים בכל העבודות המסוכנות. נוטים לקחת יותר סיכונים בעבודה (ולכן להרוויח יותר כסף בממוצע, אבל גם לפשוט רגל יותר בממוצע) ועוד דברים כאלה. זה לא סתם. יש מאחורי זה מרכיב ביולוגי.

בין המרחב הזוגי למרחבים באחרים.

הטרנד הזה של הגדרת תדר הזכרי/נקבי בלי להבין אותו לעומק מביא למסקנות מגוחכות.

באופן כללי תנועה זכרית זאת ההשפעה, מכוון החוצה. יכול להיות השליטה/לקיחת אחריות תהיה תנועה נקבית ודווקא לצמצם/לשחרר תהיה תנועה זכרית.

דוגמא: אם אני לוקח אחריות כי אני קונטרול פריק או כדי שיעריכו אותי שיגידו שאני אחלה גבר, אני לא בתדר זכרי. בדרך כלל זה יגרום לי למאמץ ושחיקה.  

אם אני מסיר אחריות וכך אני נותן מקום למישהו אחר, אני בתדר זכרי.

והיא תכונה שיכולה וצריכה להיות קימת אצל שני בני הזוג, במינון

במובן של שליטה עצמית למשל, זו תכונה שצריכה להיות קיימת אצל שני בני הזוג אבל היא משרתת את הזוג באופן שונה

וכשהיוצרות מתערבבים, מקבלים שליטה במקומות הלא נכונים. כלומר, היא הרבה פעמים בכלל תופעת לוואי של משו אחר עמוק יותר

ומצרפת שיעור מרתק בענייני תפיסת הנשיות והגבריות.

אפילו שפורים עבר לפני חודשיים, אז זה קצת פחות בהקשר, זה עדיין פותח את הראש למשהו אחר לגמרי.

תהנו

תודה רבה

האם באופן טבעי ומהותי בפנימיות של אישיות גברית,
יש תנועה כזו של שליטה טבעית?
לקיחת אחריות, הובלה, איך שלא לקרוא לזה.

במיוחד אם אתם מוכנים להתפשר ( למשל, מוכנים כמה צבעים לספה, או לא קריטי לכם החלוקה של הארון לדלתות/מגירות).

אפשר למצוא דברים ממש ממש טובים בשליש ורבע מחיר.

במוצרי חשמל לא הייתי ממהרת ללכת ליד 2, הרבה יותר סכנה ליפול.

אז לעשות סקר שוק (אפשר מהבית באינטרנט) ולהשוות מחירים. בגלל שכבר נשואים, אתם יודעים פחות או יותר מה הצרכים שלכם לזמן הקרוב (למשל- מה גודל המקרר שאתם צריכים).

אז אין מה לשמור.

אפשר לנסות למכור/ למסור/ לתת מתנות לאנשים אחרים.

דברים שכן אולי תשתמשו בעתיד, אפשר לנסות למצוא מקום לשמור.

זה יכול להיות גם אצל ההורים, אם יש אפשרות.

ואפשר כן להחליט לא לשמור, ובמקרה הצורך תיקנו חדש.

אם כי, לא בטוח שלא תגלו שלפעמים נח שיש עוד שמיכה, ושהיא גדולה יותר.

ואם לא - להשאיר אצל ההורים בינתיים. מתפנה אצלם הרי מקום מהציוד והחפצים האישיים שלכם שיעברו לבית החדש. ותמצאו הזדמנויות להעניק כמתנה לאחרים. 

אם יש לכם חברים שמתחתנים או בגיל מתאים, אפשר לתת להם.

אם יש דברים שאולי תרצו בעתיד וכרגע אין מקום, להשאיר אצל ההורים נשמע לי הגיוני, אם זה מקובל עליהם.

למשל כלים כפולים זה מצוין לפסח כשתהיה לכם דירה גדולה יותר.

שמיכות זה דבר שימושי מאוד כשהמשפחה מתרחבת.

ואגב אני ישנה בכיף לבד עם שמיכה זוגית.

וכמובן אם יש אפשרות להחליף בחנות למשהו שימושי יותר זה בטח טוב.

בכל אופן למכור , למסור מה שלא מתאים לכם או כפול

לפעמים עם הזמן מגלים שכן רוצים אותם

אצלינו בהתחלה השארנו הרה דברים אצל ההורים ועם השנים לקחנו

ויש דברים שהעברנו הלאה 

אולי מגדולי בעלי המוסר הקיצוניים או משהו

ואם קרתה טעות אדם מנסה כמה שיותר לטייח ולהחליק

אז למה לא גם לזולת? למה לא לחיות בעולם סולחני ונעים? שהכל בסוף עובר ומסתדר?

הוא לא "יצעק" כלפי חוץ אבל ביקורת עצמית פנימית זה אחד הכלים הכי ההרסניים שיש.

וקודם כל בינינו לבין עצמינו

ואז בינינו לבין הקרובים לנו ביותר

זה כבר משמעותי מאוד מאוד.

זו הפגיעה עצמה (מה שהיא אמרה)?

או שזה בעיקר זה שזה היה בפומבי? (ואם הייתה אומרת לך ב4 עיניים זה לא היה ביג דיל?)

וכמובן חשוב להבין מה התדירות - זה מאורע חדפ או שהפגיעות מצידה זה משהו שקורה לא פעם ולא פעמיים?

וגם להבין אם יש משהו תקשורתי שאפשר לעשות שימנע פגיעה. למשל- אולי אם היא תדע שא' ב' הן נקודות רגישות, היא תשתדל מאוד סביבן ותהיה באקסטרה רגישות כלפי הנושאים האלו.

הרבה יותר לעומק כדי להתחיל לייעץ.

כל מילה כמעט שכתבת כדאי להתעמק עליה ולהבין לעומק:

"חצי בכוונה" - מדוע? איזה אינטרס יש לה לפגוע בך בכוונה? איך הזוגיות שלכם בכללי? מה עוד יש שם?

"היא ממש התנצלה, עבר קצת זמן, עוד פעם פגיעה" - מדוע? כיצד זה קורה בעצם? איזה מנגנון יש שם אצלה? אצלך? בין שניכם?

אם ההתנצלות ולקיחת האחריות שלמים, כיצד זמן קצר לאחר מכן נוצרת שוב פגיעה?

נשמע שצריך להתבונן *פנימה* *בין שניכם* ולא החוצה. לא החוצה מול כולם שם בפגיעה וגם לא החוצה מול כולם בפיוס ובקירבה המחודשת.

וזה נכון לכל זוג באשר הוא - כאשר יש ביניהם ריחוק מכל סיבה שהיא - ההתמקדות פנימה, ההתקרבות אחד לשנייה, הלעבור דרך המרחק שנוצר, דרך הכאב עצמו, לא לדלג מעליו אלא ממש לעבור בו ובתוכו *יחד* - יכולה להביא לקירבה מחודשת עוד יותר גדולה ולצמיחה גדולה ממש. 

כלומר ישנם מפתחות שאפשר להשיג לזוגיות שלנו דווקא בזכות המקומות בהם אנו בריב / קונפליקט / פגיעה / כאב / ריחוק וכן הלאה.

וחשוב מאוד אכן לאסוף את המפתחות הללו בדרך ולא לאבד אותם ולהמשיך בריחוק או בהימנעות או בבריחות כאלו ואחרות.

לא לצאת מהקשר אם יש ריחוק

אלא להיפך - להיכנס עוד יותר לתוך הקשר. שנינו. אני ואשתי. אשתי ואני.

רק זה הכיוון המצמיח ב"ה.

ב"הצלחה רבה

לדעתי כדאי שלא תדברו ביניכם יותר מעניינים טכניים מול אנשים

זה מאוד קשה.

אבל-

זה יעזור לכם לברר ביניכם לבין עצמכם איך אתם רוצים לתקשר ביניכם בזוגיות

אבל בלי קהל.

הקהל מפריע מאוד לריכוז

אין לי ממש פתרון. אני משתדל כשזה קורה להתעלם ולא להגיב. ללכת הצידה או לקחת כמה דקות בחדר או בחוץ לעצמי.

יכול לשלוח הודעה אם בא לך חיזוק קצת