במרד, כהראה שהיה מוצדק למרוד. ואגב על המטבע של בר כוכבא שמצאו יש 4 מינים כשיטת רבי עקיבא.

אנחנו לא יודעים הרבה היסטוריה על המרד, כי כמעט ואין מקורות היסטורים, בטח לא פנימיים מהיהודים, ורוב המקורות הם נוצרים מוטים ונכתבו 200 שנה אחרי המרד, והחוקרים מסיקים מסקנות בהתאם לאג'נדה שלהם.

כנראה שהיה מאוד ריאלי למרוד.  באותה תקופה הטימפריה החזקה היריבה לרומאים היתה האימפריה הפרתית (קרובים של הפרסים), ששלטה מבבל ועד פקיסטן ורצתה להחזיר את תור הזהב של הפרסים מהודו ועד כוש. היא נלחמה באותה תקופה הרבה מלחמות עם הרומאים. וכבר 3 שנים עם ישראל מרד ברומאים בסיוע פרתי בדור שאחרי המלך ינאי ובניו, והמרד הצליח ומלך 3 שנים המלך מתתיהו אנטיגונוס (נין של ינאי) בחסות פרתית (המנורה שעל מטבע 10 אגורות זה מטבע שלו) עד שהורדוס בא בחסות רומאית וכבש את הארץ ממנו.

הגיוני שגם בר כוכבא קשר קשר בחשאי עם הפרתים שיעזרו לו במרד ובתמורה יהיה מלך בחסות פרתית, כך שתחום השפעתם יגיע לים התיכון וסמוך למצרים.  כנראה שבסוף העזרה לא באה.

...שוב שהאיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

איך אפשר להעריץ אדם שהורג את דודו רבי אלעזר המודעי?

איך אפשר להעריץ אדם שאומר לשם "לא תסעוד ולא תכסוף".

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

הכוונה שהתרחק מההנחיה הרוחנית של דודו.

אגב גם אסא הצדיק זרק נביא לכלא.

אם ר עקיבא אומר שבר כוכבא כנראה יהיה משיח, סימן שהוא היה איש צדיק ותלמיד חכם (בניגוד להרקולס שמנסה הציונות החילונית לצייר), ועובדה שהיה אחיין של גדול הדור.

היו לו אכן חטאים שבגינם המרד כשל, כשם שלשלמה המלך היו חטאים שהממלכה התפרדה, אבל עדיין הוא צדיק , גמרא מפורשת "אמר ר עקיבא: זה הוא המלך המשיח!"

לא תסעוד ולא תכסוף מייצג הלך רוח בעייתי באופן כללי של בית שני, של הפרדת התורה מהפוליטיקה, עיין האידאה הדתית במאמר מהלך האדיאות לישראל, ושם למה חרב בית שני.

אין מה להעריץ את בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא, אבל אם רבי עקיבא אמר שכנראה הוא המשיח, כנראה שהיה ראוי לתואר

...אני מלין על דבר אחר לגמרי שממנו התעלמת .

האיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

לפי הבבלי הם בהתחלה בדקו אם מורח ודאין, כלומר תמכו בו בהתחלה, ורק כשראו דלא אז קטלוהו.

ור עקיבא היה גדול הדור הכי גדול וראוי להביא את נתורה במקום משה, וכל הדור הבא כמעט תלמידיו וכולהו אליבא ד ר עקיבא

מרד בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא העריצו אותו.

בדיוק כמו מצדה. מצדה בכלל לא נזכרה בזכרון של היהודים ולא בחזל.   ואז באה הציונות החילונית וכדי לחפות על אידואולוגית הזהות היהודית הריקה והנבובה שלהם העלו באוב מאורע של מצדה שנזכר רק בכתבים היוונים של יוספוס שהשתמרו בכנסיה רק, והפכו אותו לבסיס האתוס הלאומי יש מאיין ללא שום שורשים. זה נקרא חרס מצופה בסיגי כסף, הבל הבלים שאין בו ממש.    אגב ייתכן שמורדי מצדה היו צדיקים, ויתכן שהיו שודדים ורוצחי אחיהם היהודים מעין גדי. אין לי שום קשר לנרטיב הזה מלבד שהוא מעניין, קצת מרגש כי בכל זאת מראה על ההתעקשות היהודית מול הרומאים (שהיתה גם אצל הסיקריים בירושלים ואחיינו של ריב"ז ששרפו את המחסנים, וגם אצל צדקיהו ויוהיקים), וגם מעניין הנוף הקדוש של ארץ ישראל במצדה, הארמון של מלך ישראל, הבית כנסת העתיק בעולם שהשתמר וכו, שזה אכן מרגש מסיבות אחרות, לא בגלל הנרטיב החילוני השקרי.

אני מעדיף את קבר רשבי ממצדה

אני חושב שדי ברור שאנשי מצדה היו רשעים, די קשה להסביר אחרת את הסיפור עם עין גדי

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום