במרד, כהראה שהיה מוצדק למרוד. ואגב על המטבע של בר כוכבא שמצאו יש 4 מינים כשיטת רבי עקיבא.

אנחנו לא יודעים הרבה היסטוריה על המרד, כי כמעט ואין מקורות היסטורים, בטח לא פנימיים מהיהודים, ורוב המקורות הם נוצרים מוטים ונכתבו 200 שנה אחרי המרד, והחוקרים מסיקים מסקנות בהתאם לאג'נדה שלהם.

כנראה שהיה מאוד ריאלי למרוד.  באותה תקופה הטימפריה החזקה היריבה לרומאים היתה האימפריה הפרתית (קרובים של הפרסים), ששלטה מבבל ועד פקיסטן ורצתה להחזיר את תור הזהב של הפרסים מהודו ועד כוש. היא נלחמה באותה תקופה הרבה מלחמות עם הרומאים. וכבר 3 שנים עם ישראל מרד ברומאים בסיוע פרתי בדור שאחרי המלך ינאי ובניו, והמרד הצליח ומלך 3 שנים המלך מתתיהו אנטיגונוס (נין של ינאי) בחסות פרתית (המנורה שעל מטבע 10 אגורות זה מטבע שלו) עד שהורדוס בא בחסות רומאית וכבש את הארץ ממנו.

הגיוני שגם בר כוכבא קשר קשר בחשאי עם הפרתים שיעזרו לו במרד ובתמורה יהיה מלך בחסות פרתית, כך שתחום השפעתם יגיע לים התיכון וסמוך למצרים.  כנראה שבסוף העזרה לא באה.

...שוב שהאיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

איך אפשר להעריץ אדם שהורג את דודו רבי אלעזר המודעי?

איך אפשר להעריץ אדם שאומר לשם "לא תסעוד ולא תכסוף".

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

הכוונה שהתרחק מההנחיה הרוחנית של דודו.

אגב גם אסא הצדיק זרק נביא לכלא.

אם ר עקיבא אומר שבר כוכבא כנראה יהיה משיח, סימן שהוא היה איש צדיק ותלמיד חכם (בניגוד להרקולס שמנסה הציונות החילונית לצייר), ועובדה שהיה אחיין של גדול הדור.

היו לו אכן חטאים שבגינם המרד כשל, כשם שלשלמה המלך היו חטאים שהממלכה התפרדה, אבל עדיין הוא צדיק , גמרא מפורשת "אמר ר עקיבא: זה הוא המלך המשיח!"

לא תסעוד ולא תכסוף מייצג הלך רוח בעייתי באופן כללי של בית שני, של הפרדת התורה מהפוליטיקה, עיין האידאה הדתית במאמר מהלך האדיאות לישראל, ושם למה חרב בית שני.

אין מה להעריץ את בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא, אבל אם רבי עקיבא אמר שכנראה הוא המשיח, כנראה שהיה ראוי לתואר

...אני מלין על דבר אחר לגמרי שממנו התעלמת .

האיש המכובד מציג תמונה מגמתית ביודעין כדי לפרוס אגנדה עכשווית .

הוא מנצל את חוסר הידיעה של הרבה יהודים יקרים בקירבנו וזאת כרגיל כדי ליצור שיסוי ופירוד.

כל הכתבה הזאת היא גלגול עיניים אופייני.  המראיין אפילו לא ניסה לאתגר את האיש.

לפי הבבלי הם בהתחלה בדקו אם מורח ודאין, כלומר תמכו בו בהתחלה, ורק כשראו דלא אז קטלוהו.

ור עקיבא היה גדול הדור הכי גדול וראוי להביא את נתורה במקום משה, וכל הדור הבא כמעט תלמידיו וכולהו אליבא ד ר עקיבא

מרד בר כוכבא יותר ממה שחזל העריצו או לא העריצו אותו.

בדיוק כמו מצדה. מצדה בכלל לא נזכרה בזכרון של היהודים ולא בחזל.   ואז באה הציונות החילונית וכדי לחפות על אידואולוגית הזהות היהודית הריקה והנבובה שלהם העלו באוב מאורע של מצדה שנזכר רק בכתבים היוונים של יוספוס שהשתמרו בכנסיה רק, והפכו אותו לבסיס האתוס הלאומי יש מאיין ללא שום שורשים. זה נקרא חרס מצופה בסיגי כסף, הבל הבלים שאין בו ממש.    אגב ייתכן שמורדי מצדה היו צדיקים, ויתכן שהיו שודדים ורוצחי אחיהם היהודים מעין גדי. אין לי שום קשר לנרטיב הזה מלבד שהוא מעניין, קצת מרגש כי בכל זאת מראה על ההתעקשות היהודית מול הרומאים (שהיתה גם אצל הסיקריים בירושלים ואחיינו של ריב"ז ששרפו את המחסנים, וגם אצל צדקיהו ויוהיקים), וגם מעניין הנוף הקדוש של ארץ ישראל במצדה, הארמון של מלך ישראל, הבית כנסת העתיק בעולם שהשתמר וכו, שזה אכן מרגש מסיבות אחרות, לא בגלל הנרטיב החילוני השקרי.

אני מעדיף את קבר רשבי ממצדה

אני חושב שדי ברור שאנשי מצדה היו רשעים, די קשה להסביר אחרת את הסיפור עם עין גדי

וממליץ גם על הספר של ליקוטים של תורות ברסלב על פורים

סתם, קראתי את הספר הזה הרבה פעמים ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש. מחפשת ספר שהוא יותר בגדר ספר לימוד...

תודה!

וספר יונה, אז אשמח לשמוע את שם הרב שכתב.

....עוד לא הגעתי לדברים הכבדים אבל קיבלתי השראה מהלכות דיעות

ובתפילת שמונה עשרה בקשתי ממנו שאם נזכה כולנו ביחד לקיים רק את הלכות דיעות בספר המדע להרמבם

הוא יקרב את הגאולה . נראה לי שהוא הסכים כי איך שסיימתי "גאל ישראל" עשיתי הפצי

אולי הפתח משתנה לקמץ בסוף פסוק/משפט? כמו שסגול משתנה לקמץ

הנה למשל בבראשית א: יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם

... נכון לא רק למים. גם למילה את בסגול וצרה:

וְאֶת־כֶּ֣שֶׂד וְאֶת־חֲז֔וֹ וְאֶת־פִּלְדָּ֖שׁ וְאֶת־יִדְלָ֑ף וְאֵ֖ת בְּתוּאֵֽל

אבל למה? הרי דיקדוקית זה אותה מילה . אין כאן עניין של הברה פתוחה או סגורה.

חייבת להיות כאן סיבה נסתרת

ייתכן ותופעה דומה מתרחשת כאן

בהרבה מילים משתנה הניקוד של ההברה המוטעמת מפתח/סגול לקמץ כאשר הן מוטעמות במפסיק חזק (אתנחתא, סוף פסוק, לפעמים גם בטעם סגול, ולעיתים נדירות יותר - גם בזקף קטון ואפילו בטיפחא).

כגון: מים, שמים, עבד, מרדכי, פלג, סף, טף.

באופן רחב יותר - בלשון הקודש יש למילים "צורת הפסק" ו"צורת המשך", והרבה מילים משתנה הניקוד שלהן כאשר הן נמצאות בסוף משפט (לדוגמא עַמְּךָ לעומת עַמֶּךָ).

בדוגמא של @נקדימון - זה קשור להברה פתוחה.

אבל הקמץ בסוף משפט - יכול להיות גם בהברה פתוחה (כמו טף וסף) וגם בהברה סגורה (כמו מילת השאלה "מה" בפסוק "ונחנו מה" שהיא בקמץ בגלל סוף המשפט).

אפרים, מצרים, כנען, פסח (חוץ מבבמדבר ט,א)...

מאוד נפוץ, לא יודע מה הכלל בזה. רק חייב לציין יוצא מן הכלל: המילה נדר לא משתנה.

זה מסתיים בהברה של י, כמו שהם עושים אוי, הם עושים איי בסגול.

ככלל אשכנזים כידוע לא מאוד מדקדקים 😉 אז יש מצב שהם לא שמים לב שזה צרי ולא סגול (זו אגב טעות נפוצה במילה "את", שהכלל הוא שאם יש טעם היא בצרי ואם אין טעם היא בסגול)

שבתיקון קוראים סימנים, נוטה להטעמה של זקף קטן, ומנמק אותה.

לא השתכנעתי מהראיות שלו, אבל יש בזה הגיון, שהפסקה גדולה לא אומר שבאמת יש נתק במשפט. גם הפסוק "וּמְקַלֵּ֥ל אָבִ֛יו וְאִמּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת", אחרי המילה "אביו" יש הפסקה גדולה יותר מאשר אחרי המילה "ואמוה.

דיון בפורום על "צניעות במרחב הציבורי בארץ הקודש"

(אני אישית חושב שדיונים על צניעות בפורום מעורב זה לא צנוע, אבל אני לא אנעל שרשור בגלל זה)

כל צד תורם ומביא את הדברים בעיניים שלו, במיוחד שיש הבדלים משמעותיים בין הראש הגברי והנשי. מה התועלת לדון עם עצמך על צניעות הצד השני? 

לק"י

נשואות בלבד/ גברים נשואים ועוד.

חלקם פעילים יותר וחלקם פחות.

ולכל אחד יש את הקריטריונים שלו להכנסה אליו.

פרק תהילים שכתב דוד המלך בשעת צרה מסויימת?

יש נטיה "לברוח" לספרים שמסבירים דברים בצורה יסודית כדי להחדיר לשכל, אבל הרבה פעמים (בפרט בדברים כאלה) הפתרון היעיל יותר הוא החוויה. כשאדם חווה את נוכחות ה' הוא ממילא בוטח. חוויה מזוקקת של נוכחות ה' היא פתרון לעוד הרבה דברים, גם לדברים שלכאורה שכליים כגון איך ללמוד תורה.

אין מצב...

אבל רק בשביל הענווה שלך שלך אכתוב כמה מקורות:

1. הכי קוהרנטי, לוגי, מאורגן - שער הביטחון בספר "חובת הלבבות".

2. יותר רגשי עם עומק, אבל לטעמי קצת פחות לוגי - "אמונה וביטחון" של החזון איש.

3. עומד לי בראש דרשה מאוד יפה עם הרבה מקורות ומשלים וכו, בספר "מאור ישראל - דרושים", של הרב עובדיה (בטח הכותרת שלה קשורה לביטחון/אמונה).

כי הצדיק יודע מה קורה בסביבת קברו, ואם מתפללים שם - הוא רואה בצער המתפלל ומתפלל גם הוא לה'.

תענית כג,ב: 

רבי מני בריה הוו קא מצערי ליה דבי נשיאה, אישתטח על קברא דאבוה אמר ליה אבא אבא הני מצערו לי. יומא חד הוו קא חלפי התם, אינקוט כרעא דסוסוותייהו עד דקבילו עלייהו דלא קא מצערו ליה.

תוכנית רדיו - שאלות ותשובות - ערב שבת פרשת שמיני • אתר הרב מרדכי אליהו 

דקה 43:48

מצד שני 1. לא בטוח שדנים אי אפשר מאפשר. 2. לא בטוח שאין בזה שום מעלה