כתבת 'שם רואים שזה לא ממחרת שבת בראשית, אלא מהחל חרמש בקמה'
 

אבל מה ההוכחה? הרי התורה אומרת שאת ראשית הקציר מביאים ממחרת השבת

('כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן. והניף את העמר לפני ה' לרצנכם *ממחרת השבת* יניפנו הכהן')

באופן כללי זה מתרץ הרבה דברים נגד הצדוקים. עין תחת עין לא כתוב בדברים, וכן עוד כמה דברים שהצדוקים טוענים

אני מניח שחזל היו דווקא יותר הרמוניים מהצדוקים במובן הזה (כלומר הם לא אהבו לנתק פרשיות בצורה הזאת, אלא להיפך, לתרץ אותן ככה שהן לא יסתרו)

ושם התורה די מפורשות מדברת על שינוי (וגם  שם לפי חלק מהדעות רבי עקיבא חולק)

ולמה יש מצוות שחוזרות על עצמן בויקרא ובדברים?

יש עוד דברים - המקום אשר ייבחר ה לעומת משכן עראי במדבר, דין מלך, סנהדרין, עוד 2 פרשיות תפילין, קריאת שמע, ועוד הרבה דינים מחודשים 

בפשט הכוונה 6 ימים אוכלים מצות (כי אסור חמץ), וביום השביעי לא רק,שאסור חמץ אלא שיש גם יום טוב.

ואז הפרכתי את הראיה הזאת בטענה שמה שחזל תירצו זה רק על הדרש ולא על הפשט

(- איך נוח האכיל את האריה אם הוא היה עיוור?

- נוח היה עיוור?

- בדיוק. אל תניח הנחות ואל תקשה קושיות )
 

אז אם אני מנסה להצרין את השרשור הזה, זה יוצא לי ככה:

- איך נוח האכיל את האריה אם הוא היה עיוור?

- אני לא חושב שהוא היה עיוור. הרי הוא בנה תיבה

- זה לא ראיה! הוא היה יכול להתעוור אחרי זה

-

הם לא מתרצים 'פרשיות חלוקות' ולא 'התורה השתנתה' בשום מקום (חוץ מבשר תאווה נניח), וכן מנסים ליישב בין פרשיות ככה שהם לא יסתרו
 

לכן כתבתי שאני מניח שהם לא אהבו לנתק פרשיות

ואז אתה מביא עוד מקור לזה (הויכוח עם הצדוקים) אומר שזה קושיה עליי?..

האם חזל תירצו אי פעם פרשיות חלוקות ברמת הפשט ולא הדרש?

קודם כל - "החל חרמש בקמה" זה "ממחרת השבת", אתה טוען ש"שבועות" זה לא שבתות, זה ממש לא מוכח. אני די בטוח שיש מקור לזה שדווקא אצל יעקב זה כן היה שבת, אבל בכל מקרה - זה לא משנה - ברור ש"שבועות" לא בא לומר שזה דווקא לא שבתות, ואם כתוב בפירוש ש"ממחרת השבת יניפנו הכהן", ברור ששבעת השבועות מתחילים בשבת.

(כמו"כ - כדי לקבוע ש"שבועות" זה רצף אקראי, צריך מסורת, לצדוקים אין כאלה)

אומר ליעקב לחכות עד שבת, כי לא היה בעולם שבוע במובן של שבוע שלנו, לפני שעם ישראל הכניס את זה (ולכן ה אומר לישראל שהיום השביעי שהם צריכים לשמור הוא השביעי לירידת המן, כי לא היה בכלל יום שביעי לפני זה, למעט השבת הראשונה ב6 ימי הבריאה).

כן היו 7 ימי משתה

אלא מאותן סיבות שהוא יכל לבחור בימים אחרים.

להפך, שבוע זה דבר אוניברסלי בגלל שהוא היה קיים עוד לפני מתן תורה.

ודאי, אלא שאפשר לומר שהם התחילו בשבת.

מישהו. לדעתי הכוזרי, מביא את זה כראיה לבריאת העולם - השימוש בשבוע הוא כלל עולמי - כל הטענה הזו בנויה על זה שהמקור לשבוע הוא בריאת העולם, לא מתן תורה.

גם כשניתנה השבת, זה היה "רק" חידוש לגבי דבר קיים, מה שניתן הוא המצווה, היום והשבוע היו קיימים עוד לפני כן.

א. אם אני מבין נכון, הכוונה היא שבפורים זה נס של הגוף - הפיזי, ולא של הנשמה - הרוחנית. זה רעיון זה בסיסי שכמדומני מופיע בלבוש ו/או בט"ז.

ב. השאלה לא מובנת, אם כוונתך לשאול באופן כללי: מה שמחת הפורים תורמת תשאר השנה, זו באמת שאלה אינסופית שאפשר לשאול על כל דבר ומאידך בטח ניתן ליישב אותה בקלות.

אם כוונתך ספציפית על "עד דלא ידע", אז כמדומני שהרמ"א מסביר שהאדם לא יוכל לשקול אם יותר חשוב הנקמה בהמן או ההמלכה של מרדכי, כלומר שהנס בפורים (ולא רק) מורכב מנקמה ושכר בחדא מחתא, ולשיכור קשה לדעת אם יותר חשוב הדין ברשעים או שיותר חדוב השכר לצדיקים. קראתי שהרב אוירבך אמר שזה ההסבר הכי פשוט לדברי הגמ', וגם אני הקטן מסכים עם האמירה הזו

וזה כמובן תורם המון למחשבה על שכר ועונש.

ג. נדמה לי שההסבר בנגלה מספיק טוב. תקרא את הרמב"ן והר"ן במגילה דף א. מדפי הרי"ף.

בתורה כמוך פה בפורום. חוץ מהיסטורי

א. בשבת וביום טוב, קדושת הגוף (והחומר) יושבת על קדושת הזמן. קדושת הגוף כזו היא "לא חוכמה" כי אתה בתוך זמן שמרים אותך למעלה ונותן לך תחושת בטחון שאתה מסובב בקודש (אותו דבר בסעודת מצווה או בסעודה במקום קדוש).

קדושת הגוף העצמית מצריכה שתהיה שם באמת בתפיסה ובתודעה שלך בלי עזרים. שבאמת תבין שיש לגוף קדושה ובאמת תהיה מחובר חזק לה' כדי להרגיש שזה קדוש ושאתה לא עובד על עצמך. באופן קצת אבסורדי, מי ששמה מחובר יותר מאחרים גם לה' וגם לגוף (בצורה נכונה).

זה כמו שלהגיע להיות נביא כשיש השראת שכינה זה לא הכי חוכמה, החוכמה זה להיות נביא שחצב את כל הדרך מלמטה עד שהגיע לנבואה (וזה לענ"ד ההסבר למה כבר הרבה שנים אין נבואה).

בימי פורים (עוד לפני שהוא היה חג) ובמה שקרה לפני כן, התגלתה הקדושה הזו (נכון שאז זה היה כתוצאה מדחיפה אלהית, אבל לומדים משם את העקרון).

כיום זה יום חג אז יש בו גם את קדושת הזמן, אבל זה הפוך משבת ויו"ט- בפורים קדושת הגוף הובילה לקדושת הזמן, הגוף כל כך קדוש עד שגם הזמן התקדש (ויש בו גם מימד של קדושת המקום- קשור קצת לשאלה ג- יש הבדל בין המקומות מתי חל החג).  

העיקר הוא ללמוד מפורים את היסוד לכל שאר השנה.

ב. כשתופסים שזה לא וורט אלא אמת- כל המבט על החיים משתנה (למי שרודף אחרי האמת ומחפש לחיות אמיתות ולא ריגושים).

מי שלדוג' מבין ש"בידו אפקיד רוחי בעת אישן ואעירה" (לא מבחינה פיזית שזה רק תהליכים פיזיולוגיים במוח, אלא נשמתית), כלומר שבכל לילה הנשמה שלו עולה למעלה, תופס את השינה והקימה אחרת.

או לשיר בשבת "דורשי ה' זרע אברהם אוהבו" ולתפוס שיש בכל אחד מאיתנו "אברהמיות" מוחשית, וזה לא רק וורט או משהו פסיכולוגי או חינוכי, אלא משהו שאכן קיים בתוכנו.

ובכלל לא בשנמהמ.

ב. יום אחד משפיע על כל השנה

ג. מוקף אור מקיף פרוז אור פנימי. איממנטי טרנצננצדני. @צדיק יסוד עלום  מבין בזה

יציאת מצרים מוזכר יותר בתורה/נ"ך.

וסיפור יציאת מצרים לוקח יותר פסוקים מהמגילה.

בסוף אסתר זה סםר קצר.

גם על רות יש ספר שלם, בכל זאת היא לא חשובה יותר מדוד או שלמה או שמואל או משה או יהושע או יעקב שאין להם ספר שלם.

יש תופעה של "משלוח מנות תורני", שהביא לנו ספרים שלמים מדמויות כמעט לא צפויות, על מגילת אסתר.

לדוגמה, "מחיר יין" לרמ"א, ו"מנות הלוי" לר"ש אלקבץ.

זה מקסים בעיניי

אלא רק לשתות מים במקרה הפחות טוב.

שהוא הקדים בחודש

ראה שרשור מיקום מקביל והשווה:

https://forums.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=873061&forum_id=1364

ככה יוצא שיש שלוש חומרות יחד..

חומרא בשיעור כזית, כדעת התוס'

חומרא שהתקטנו השיעורים

חומרא ללכת לפי משקל (זו לא בדיוק חומרא אבל לצורך העניין)

* עוד לא הייתי בחו"ל. לא יוצא מהארץ.

* לא שומע כלל שירים בספירת העומר ובשלושת השבועות.

* אוכל 2 כזית במוציא מצה.

* שנתיים צמתי צום בכורות כמו שכתוב בעולת ראיה. מזל שידעתי לעצור בזמן..😅

(אם אני לא טועה בכל הדוגמאות יש פוסקים שסבורים שזה עיקר הדין ויש פוסקים שסבורים שניתן פחות אז מניח שזה עונה להגדרה של להחמיר.. כמו שכתבו פה על שתיה לפני התפילה.. יש פוסקים שסבורים שזה הדין, ויש שהקלו יותר וממילא לשיטתם זה חומרא..).

ותענית בכורות זה לא חומרה שמביאה לידי קולא?
 

כי בסוף לא מתרכזים במגיד מרוב רעב

מזכירים את בני רב פפא, להראות שאפשר לגדל משפחה של עשרה תלמידי חכמים גדולים.
 

הרמ"א כתב בסוף תשובותיו, שרב פפא היה עשיר גדול ומחזיק תורה ובזכות שעשה לבניו סיומים ושמחה לגמר מסכת, זכה שכל עשרת בניו היו גדולים בתורה. הוא ממשיך ומוצא בהם רמזים לעשרת הדברות ולעשרה מאמרות.

תודה!

וממליץ גם על הספר של ליקוטים של תורות ברסלב על פורים

סתם, קראתי את הספר הזה הרבה פעמים ונהניתי ממנו בכל פעם מחדש. מחפשת ספר שהוא יותר בגדר ספר לימוד...

תודה!

וספר יונה, אז אשמח לשמוע את שם הרב שכתב.

באמת סדרה טובה.

אם יש עוד כאלה אז גם אשמח לשמוע עליהן.

שנה שעברה. מן הסתם אלו אותם עקרונות, אבל בדרך כלל בכל מהדורה חדשה יש יותר דיוקים..
 

יש גם שני שיעורים שהרב גיא אלאלוף העביר שנה שעברה

זה אמנם רק חוברת כזה

אבל אני מאוד אהבתי

כל שנה משתדלת תקרא לפני פורים