הכי חשוב לדעתי זה היכולת לדבר על זה פתוח כשרגועים.

ולעצם העניין - למען האמת התנודות שאת מתארת אצל בעלך נשמעות קצת קיצוניות מהרגיל.

הוא חשב פעם ללכת לטיפול?

נשמע שאת עושה כל מה שצריך כדי לתת לו את המקום שלו, ושהוא שם לב לזה.

אבל אולי גם את צריכה תמיכה רגשית בכל זה. יש לך את מי לשתף חוץ מבעלך? אולי גם לך תעזור תמיכה של טיפול?

אבל אחשוב על משהו לתמיכה 

נשמע שאת מתמודדת עם זוגיות עמוקה ומלאת רגש, וזה מרשים כמה את משקיעה בקשר ובבן זוגך.

 אני מעריכה את הכנות שלך ומשתתפת בתחושותייך—האינטנסיביות והחוסר יציבות יכולים להיות מאתגרים. 

לצד הרצון שלך לתמוך בו, חשוב שגם את תרגישי מוגנת ושיש לך מקום בתוך הזוגיות. 

הייתי ממליצה ללכת לטיפול בעצמך או לשתף חברה קרובה, ולו כדי לשחרר קצת קיטור.

אני כזה. כמו שרובכם יודעים פה. בהתחלה זה נראה כמו גזירת גורל אבל זה לא.

צריך לתת לזה זמן. אפילו הרבה זמן. סביב השעה עד שעה וחצי ביום. שם נותנים להכל לעלות ולא מנסים להצדיק את זה. בשאר הזמן צריך לתפקד רגיל. כשעולה מחשבה מציפה או משהו דומה לזה -  כותבים אותה בצד, וחוזרים אליה כשיש זמן. אנחנו לא עבדים של הרגש, הרגש הוא חלק מאיתנו.

לא כתבתי על כל השאר כי כבר כתבו פה לפניי, וזה נכון. הבעל שלך זכה - זה גם נכון.

יש טיפים איך להצליח? 

וזה לא נכון. כי את לא יכולה לנהל את החיים שלו. רק לנהל את החיים שלך. אם הוא היה כותב פה הייתי מספר לו הרבה דברים שאני עושה בשביל להתמודד עם ה"תיק" שנולדתי איתו ועם איך שהמנגנון (לפעמים בא לי לכתוב "הארור") שלי פועל.

ספויילר: אני מכור כבד למחשב ולמדיה של קריאה (עיתונים בשבת). זה תמיד היה, ואני עושה מאמץ מסויים לשלוט בזה אבל בגדול אני צריך את זה כי בלי זה אני ממש אבוד בהרבה צורות. אני אמנם מספר לכולם שאני עושה דברים חשובים (למי שלא מכיר את מקום העבודה שלי)  וזה גם נכון אבל הרבה פעמים אני "משתמש" בעבודה אפילו בלי לשים לב כדי להדוף דברים שיותר מסובכים לי.

בחזרה אלייך.

העניין זה שצריך להבין איך המנגנון עובד. במקרה שלך, את צריכה להיות את. את צריכה להבין מתי הוא מטורגר ולשים גבול מולו. אי אפשר לשתף אותו במצב כזה כי הוא מתערבב איתך (והוא צריך עזרה בזה). תשתפי מישהו אחר בסביבה שלך. חברה, אמא שלך אם רלוונטית, אבא, ידיד, ווטאבר. הוא לא שם. זה מה יש וצריך לקבל את זה.

אפשר להגיד לו - צא להתבודדות או לזמן של כתיבה אישית.  אבל רק אם זה עובד לכם בדינאמיקה. לא שאת "כופה" עליו להתרפא. זה לא מועיל והוא יהדוף אותך קצת בצדק.

את לא יכולה להגיד לו מה לעשות. זה לא עובד וזה יהיה עוד חזית בניכם. אי אפשר "לתקן" אותו אם הוא לא רוצה באמת גם אם הוא סובל.

עזרה בבית - 

יש מצב שהדבר הנכון זה לבקש ממנו לעשות דברים ולא להגדיר לו מתי. בעדיפות - אולי נוח לו (כמו שאני גיליתי) לעשות דברים כשהוא לבד בבית ואת בחוץ. צאי עם הילדים לגן שעשועים ותתני לו שקט עם משימות בית. אולי זה יעבוד.

קודם כל גם את זכית בבעל רגיש וגם הוא זכה באישה שמכילה אותו.

יש זמנים שהוא קשוב ונוכח רק איתך או עם הילדים בלי לערבב את עצמו?

הוא רואה את הערבוב שאת מתארת כעבודה לתיקון? או שהוא סבבה עם איך שהוא ואז חשוב שתציפי את המחשבות שלך...

בהתחלה הוא היה בעניין לתקן אחרי ששיתפתי אותו מה דעתי אבל אחרי שלא הצליח שוב חשוב אז פחות חושב שזה ישתנה וכבר די מתחיל לצפות ממני לשתף בצורה יותר מתונה, להיות יותר העין טובה וכו. לא שזה לא נכון אבל...

שאת צריכה לדברר את הצורך שלך בצורה יותר ברורה קודם כל.

אם את רוצה חיבוק - תגידי לו "בעלי, אני ממש צריכה חיבוק. היה לי קשה עם מה שקרה"

זאת אומרת,כשאת זורקת לאוויר שאת פגועה, הוא נכנס למצוקה ומאשים את עצמו (זה קלאסי לא לרגישים, רגישים כנראה לוקחים את זה הרבה יותר קשה)

את משתפת ברגש קשה כתותאה ממעשה/ אמירה שלו - תני לו גם את התרופה. את השורה התחתונה. מה הצורך שלך באמת. לא לשלוח אותו לתרגם עם עצמו מה את צריכה, כי הוא הולך לאיבוד בתוך זה ומשליך את זה על עצמו במקום לתת מענה לצורך

דבר נוסף, לגבי מה שכתבת בסוף - שאת לא אומרת לו - אני לא רואה סיבה למה לא להגיד.

חלק מהענין אצלי כרגישה בכל אופן, הוא לא להצליח להביע את הקושי שלי בדיוק.לא ידעתי לדקור נקודה, להגיד למה עלתה אצלי התחושה הקשה. את כן יכולה להגיד לדעתי.

מעבר לכך, נשמע שאת אישה מהממת. באמת.

וזכיתם.

רק טוב❤️

לא התייחסתי לזה בהגדרה להגיד מה צריכה ואנסה חשין לב תודה

לגבי הסוף, בכללי אני כן אומרת דברים שלדעתי יכולים לעזור לו והוא שמח בזה סתם הסיטואציה שנתתי היתה ממש תוך כדי וכשהוא בתוך הקושי לא מרגישה תמיד נכון להגיד... מאמינה שכשתיהיה הזדמנות טובה כן אגיד לו... כן לפעמים אני אומרת דברים שלא היו לו מדוייק ולא קיבל בטוב אבל אני מחזקת את עצמי שהיו לי כוונות טובות ואני לא יכולה לקלוט בהכל... תודה על החיזוק בזה וגם בכללי על הפרגונים

(ברוך ה' הוא גם מעריך אותי ואמר לי כמה אני מדויקת וטובה לו ואיך ה ריחם עליו ו וזה לגמרי הדדי...)

איפה הוא מביא לידי ביטוי את הגבריות שלו?

בהורות? בזוגיות? בלקיחת אחריות?

עושה רושם שאת מחזיקה אותו. לא כתבת מה הוא תורם למשפחה.

את נשמעת אישה מיוחדת מכילה ומאוד טובה עבורו.

הוא זכה

אין לי ספק שיש זמנים של התמודדות מול רגעי המשבר שלו.

דווקא בכלל הרגישות שלו אני מניח שהוא בעד שיח אמיתי מלב אל לב, לכן למצוא זמנים שקטים, בשעת ערב על כוס קפה עם עוגה, אולי אפילו לצאת מהבית למקום שקט ושם להציג לו את הצד שלך.

בסוף זו זוגיות וכמו שיש צרכים שלו יש גם את שלך, נשמע שהוא אוהב אותך ויהיה קשוב לך

איך היה לכם מתחילת הנישואים? 

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.