הכי חשוב לדעתי זה היכולת לדבר על זה פתוח כשרגועים.

ולעצם העניין - למען האמת התנודות שאת מתארת אצל בעלך נשמעות קצת קיצוניות מהרגיל.

הוא חשב פעם ללכת לטיפול?

נשמע שאת עושה כל מה שצריך כדי לתת לו את המקום שלו, ושהוא שם לב לזה.

אבל אולי גם את צריכה תמיכה רגשית בכל זה. יש לך את מי לשתף חוץ מבעלך? אולי גם לך תעזור תמיכה של טיפול?

אבל אחשוב על משהו לתמיכה 

נשמע שאת מתמודדת עם זוגיות עמוקה ומלאת רגש, וזה מרשים כמה את משקיעה בקשר ובבן זוגך.

 אני מעריכה את הכנות שלך ומשתתפת בתחושותייך—האינטנסיביות והחוסר יציבות יכולים להיות מאתגרים. 

לצד הרצון שלך לתמוך בו, חשוב שגם את תרגישי מוגנת ושיש לך מקום בתוך הזוגיות. 

הייתי ממליצה ללכת לטיפול בעצמך או לשתף חברה קרובה, ולו כדי לשחרר קצת קיטור.

אני כזה. כמו שרובכם יודעים פה. בהתחלה זה נראה כמו גזירת גורל אבל זה לא.

צריך לתת לזה זמן. אפילו הרבה זמן. סביב השעה עד שעה וחצי ביום. שם נותנים להכל לעלות ולא מנסים להצדיק את זה. בשאר הזמן צריך לתפקד רגיל. כשעולה מחשבה מציפה או משהו דומה לזה -  כותבים אותה בצד, וחוזרים אליה כשיש זמן. אנחנו לא עבדים של הרגש, הרגש הוא חלק מאיתנו.

לא כתבתי על כל השאר כי כבר כתבו פה לפניי, וזה נכון. הבעל שלך זכה - זה גם נכון.

יש טיפים איך להצליח? 

וזה לא נכון. כי את לא יכולה לנהל את החיים שלו. רק לנהל את החיים שלך. אם הוא היה כותב פה הייתי מספר לו הרבה דברים שאני עושה בשביל להתמודד עם ה"תיק" שנולדתי איתו ועם איך שהמנגנון (לפעמים בא לי לכתוב "הארור") שלי פועל.

ספויילר: אני מכור כבד למחשב ולמדיה של קריאה (עיתונים בשבת). זה תמיד היה, ואני עושה מאמץ מסויים לשלוט בזה אבל בגדול אני צריך את זה כי בלי זה אני ממש אבוד בהרבה צורות. אני אמנם מספר לכולם שאני עושה דברים חשובים (למי שלא מכיר את מקום העבודה שלי)  וזה גם נכון אבל הרבה פעמים אני "משתמש" בעבודה אפילו בלי לשים לב כדי להדוף דברים שיותר מסובכים לי.

בחזרה אלייך.

העניין זה שצריך להבין איך המנגנון עובד. במקרה שלך, את צריכה להיות את. את צריכה להבין מתי הוא מטורגר ולשים גבול מולו. אי אפשר לשתף אותו במצב כזה כי הוא מתערבב איתך (והוא צריך עזרה בזה). תשתפי מישהו אחר בסביבה שלך. חברה, אמא שלך אם רלוונטית, אבא, ידיד, ווטאבר. הוא לא שם. זה מה יש וצריך לקבל את זה.

אפשר להגיד לו - צא להתבודדות או לזמן של כתיבה אישית.  אבל רק אם זה עובד לכם בדינאמיקה. לא שאת "כופה" עליו להתרפא. זה לא מועיל והוא יהדוף אותך קצת בצדק.

את לא יכולה להגיד לו מה לעשות. זה לא עובד וזה יהיה עוד חזית בניכם. אי אפשר "לתקן" אותו אם הוא לא רוצה באמת גם אם הוא סובל.

עזרה בבית - 

יש מצב שהדבר הנכון זה לבקש ממנו לעשות דברים ולא להגדיר לו מתי. בעדיפות - אולי נוח לו (כמו שאני גיליתי) לעשות דברים כשהוא לבד בבית ואת בחוץ. צאי עם הילדים לגן שעשועים ותתני לו שקט עם משימות בית. אולי זה יעבוד.

קודם כל גם את זכית בבעל רגיש וגם הוא זכה באישה שמכילה אותו.

יש זמנים שהוא קשוב ונוכח רק איתך או עם הילדים בלי לערבב את עצמו?

הוא רואה את הערבוב שאת מתארת כעבודה לתיקון? או שהוא סבבה עם איך שהוא ואז חשוב שתציפי את המחשבות שלך...

בהתחלה הוא היה בעניין לתקן אחרי ששיתפתי אותו מה דעתי אבל אחרי שלא הצליח שוב חשוב אז פחות חושב שזה ישתנה וכבר די מתחיל לצפות ממני לשתף בצורה יותר מתונה, להיות יותר העין טובה וכו. לא שזה לא נכון אבל...

שאת צריכה לדברר את הצורך שלך בצורה יותר ברורה קודם כל.

אם את רוצה חיבוק - תגידי לו "בעלי, אני ממש צריכה חיבוק. היה לי קשה עם מה שקרה"

זאת אומרת,כשאת זורקת לאוויר שאת פגועה, הוא נכנס למצוקה ומאשים את עצמו (זה קלאסי לא לרגישים, רגישים כנראה לוקחים את זה הרבה יותר קשה)

את משתפת ברגש קשה כתותאה ממעשה/ אמירה שלו - תני לו גם את התרופה. את השורה התחתונה. מה הצורך שלך באמת. לא לשלוח אותו לתרגם עם עצמו מה את צריכה, כי הוא הולך לאיבוד בתוך זה ומשליך את זה על עצמו במקום לתת מענה לצורך

דבר נוסף, לגבי מה שכתבת בסוף - שאת לא אומרת לו - אני לא רואה סיבה למה לא להגיד.

חלק מהענין אצלי כרגישה בכל אופן, הוא לא להצליח להביע את הקושי שלי בדיוק.לא ידעתי לדקור נקודה, להגיד למה עלתה אצלי התחושה הקשה. את כן יכולה להגיד לדעתי.

מעבר לכך, נשמע שאת אישה מהממת. באמת.

וזכיתם.

רק טוב❤️

לא התייחסתי לזה בהגדרה להגיד מה צריכה ואנסה חשין לב תודה

לגבי הסוף, בכללי אני כן אומרת דברים שלדעתי יכולים לעזור לו והוא שמח בזה סתם הסיטואציה שנתתי היתה ממש תוך כדי וכשהוא בתוך הקושי לא מרגישה תמיד נכון להגיד... מאמינה שכשתיהיה הזדמנות טובה כן אגיד לו... כן לפעמים אני אומרת דברים שלא היו לו מדוייק ולא קיבל בטוב אבל אני מחזקת את עצמי שהיו לי כוונות טובות ואני לא יכולה לקלוט בהכל... תודה על החיזוק בזה וגם בכללי על הפרגונים

(ברוך ה' הוא גם מעריך אותי ואמר לי כמה אני מדויקת וטובה לו ואיך ה ריחם עליו ו וזה לגמרי הדדי...)

איפה הוא מביא לידי ביטוי את הגבריות שלו?

בהורות? בזוגיות? בלקיחת אחריות?

עושה רושם שאת מחזיקה אותו. לא כתבת מה הוא תורם למשפחה.

את נשמעת אישה מיוחדת מכילה ומאוד טובה עבורו.

הוא זכה

אין לי ספק שיש זמנים של התמודדות מול רגעי המשבר שלו.

דווקא בכלל הרגישות שלו אני מניח שהוא בעד שיח אמיתי מלב אל לב, לכן למצוא זמנים שקטים, בשעת ערב על כוס קפה עם עוגה, אולי אפילו לצאת מהבית למקום שקט ושם להציג לו את הצד שלך.

בסוף זו זוגיות וכמו שיש צרכים שלו יש גם את שלך, נשמע שהוא אוהב אותך ויהיה קשוב לך

איך היה לכם מתחילת הנישואים? 

הכוונה למצלמה מקצועית הנדרשת לקורס צילום.  gracias!

כל חברותיי הצלמות קנו שם.

בס"ד

זה לא מנחם, אבל הרבה אנשים סובלים מזה;

האם היית עושה את מה שאתה עושה לעצמך למישהו אחר? באותה עוצמה? אז מה, יש לו דם יותר כחול משלך?

אתה בעצם לא שלך, אתה נשמה מהשם, מותר לפגוע בנשמה שהקב"ה בכבודו ובעצמו מאמין בה? ואוהב אותה?

להרגיש טוב עם החסרונות (יען אני בן אדם, ושכזה, לא ייתכן שלא יהיו לי חסרונות, אחרת כמובן הייתי....מלאך).

ומה עם המעלות?  מותר לשקר ולהדגיש רק את החסרונות? זה כמו להסתכל תמיד על המינוס בבנק, זה קצת..

שקר!

לא מדברת ממרום כסאי. מי כמוני יודע ומכיר את התכונה הרעה והשקרית הזו שמכלה כל חלקה טובה. ממש.

אולי לכתוב לעצמך את המעלות שלך? דבר טוב או שניים שעשית לאחרונה?

אתה שקרן? גנב? רוצח?  מן הסתם, לא. נכון?

אני חושבת שזה הופך לנו להרגל. הרגל רע. קטלני. פעם, עשו לנו את זה, אולי, בגלל בעיה של זה שעשה

את זה, ואנחנו הפנמנו את זה, ומלקים את עצמנו ללא רחם!

כשבא השחור הזה, אתה לא מזין אותו ! שים מייד תמרור עצור! ותחשוב על משהו אחר.

לואיס היי אומרת לעמוד מול המראה ולאמר לעצמך: אני אוהב אותי. הקב"ה אוהב אותי

ואם משהו מפריע, תמיד אפשר לתקן (הסייפא של המשפט הוא משפט מפתח בשיטת המגירות

אם אתה מכיר.

יש ספר באנגלית המדבר על הקול הרשע הזה המלווה אותנו בלי הפסק (ימח שמו!) אבל לצערי

איני זוכרת את שם הספר.

שמע, תפתח ביוטיוב באתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי; לבטח יש לו שיעור על

הבעיה הזו  כדאי מאוד.

חושבת שזה עניין של תרגול. ככל ששקענו והתמכרנו לקול הזה כך הוא מקבל חיות .

צריך אולי לתרגל את זה כל יום. הנה הוא מגיע הרשע הזה, לא אתן לו!

אני אדם, יהודי, ככל האחרים, רק יש לי איזה גו'ק טורדני שלא נותן לי לנשום,

לחיות!

בטוחה שתקבל כאן עצות טובות. אבל העבודה היא שלך. וזו עבודה לא קלה

אבל אפשר. אם השם אוהב אותך (כן!), אז אתה לא?  לא פייר מצידך.

בהצלחה רבה!

אגב, בטוח שאם תכתוב ביוטיוב "ביקרות והלקאה עצמית", תמצא הרבה

שיחות על כך. אבל העיקר, לקבל כלים ולעבוד על זה.

וגם להרפות מהשאיפות הלא מציאותיות. לעולם לא נגיע לשלמות.

אין כזה דבר. לקבל את עצמנו. בשלום.

"

תתחיל מלא לבקר את עצמך על הביקורת העצמית(;

זה נורא קשה וזה מקלות בגלגלים שאנחנו שמים לעצמנו.

לי עוזר לדמיין אותי בגיל של הילדים שלי, לדבר אליי כמו שאני מדברת אליהם.

לא כל הזמן, אבל כשנכנסת ללופ של ביקורת עצמית, אני תופסת את עצמי, עוצרת, מדמיינת אותי קטנה (יש לי תמונה ספציפית בראש)  לפעמים מחבקת את עצמי פיזית.

ואז אני משנה את הדיבור מביקורת לחמלה.

כן, תרחם על עצמך.

לא רחמים של אשמה על הורים ( טוב אפשר קצת) וחוסר לקיחת אחריות, רחמים של עיניים טובות.

אם אתה מדבר ככה לעצמך, כנראה ספגת את זה מילדות, כנראה שמעת הרבה ביקורת או שחסכו ממך מילים טובות.

נעמי. מקסים!!!!

לי עזר ברגעים של הלקאה עצמית- לעצור ולהחליף מחשבות.

ממש במודעות (זה לא קורה מיד, ולפעמים רק באמצע השיטפון שמתי לב מה עוללתי לעצמי)- לעצור ולהחליף את המחשבות.

הייתי מתחילה בשיר, רק להסיח את הדעת.

ולמצוא זמן של שתי דקות ביום ולראות איפה כן עשית טוב. איפה היית מרוצה מעצמך.

וכמובן שיש מלא פודקאסטים בנידון ששווה להקשיב להם, במיוחד בזמן נסיעה חזרה מיום עבודה לחיזוק הביטחון והערך העצמי.

בהצלחה!

Mel Robbins אם מתאים לך אנגלית

חושבים טוב - פרקים מסוימים

אם אזכר בעוד, אוסיף.

דברים מחזקים וחשובים... תודה רבה.

מי שיכול לכתוב עוד עצות אשמח...

תודה לכולכם

קודם - התרגשתי מהתגובות של קודמותי.

אני מאמינה בעבודה מול הילד הקטן שבתוכך.

חפש את אותה הרגשה באירועים וגילאים קודמים, עד שתגיע לילד הקטן שחווה את החוויה הזאת, בדרך כלל מול ההורים, אבל לא בהכרח.

כנס לדמות שלו, דבר את הכאב שלו, תבכה את הבכי שלו.

זה הוא שמפגיש אותך עם הרגש הזה.

הוא מחכה בכאב עצום שתבוא לשחרר אותו.

כמובן שתצרף לזה תפילות ודיבור עם ה' יתברך.

בדוק ומנוסה ועם הרבה הצלחה!

רואים ישועות ומרגישים משם את קרבת ה'.

אתה מתאר בצורה מדוייקת... מוכר וכואב וליבי איתך❤️

היית בטיפול?

אצלי טיפול דרך התת מודע (nlp) ועוד שיטות ממש נתנו ריפוי עמוק, אני מניח שיש לך פגיעות וכאבים שנמצאות בנפש פנימה, בתת מודע שהצטברו אצלך במשך השנים והתנועות שאתה מתאר הם רק ספטומים שלהם,

טיפול ממש יכל לעזור ולרפא את הפגיעות מהשורש.

והמון בהצלחה

כל כך נכון אני מתקשר לסיענים ואפילו לא מצליח לתקשר איתם 

 פשוט תקוע בטראומה ודיכאון, משווע לישועה וולא מה עושים טוב אני אצא החוצה לים לעשות צעדה לנשום אוויר ים ולהרהר מה הלאה בגיל מתקדם

תוהה במזל באלוהים בעצמי במי שפגע בי בבריאות הגיל תקוע בלי אישה חברה מישהו שיעודד ויעזור , לצערי מתיסכול לא שוכח לאכול קצת סלט עם ביתה בבוקר 

לא יוצא לעבודה כי אני בייאוש לא פונה לרשות לבקש עזרה כי אני מבוייש  אפילו לא לקבל עזרה כלשהי ממישהו החסכונות אוזלים וזה עוד יותר מדאיג , תקוע במשפט עם אישה רעה לא פחות משנים מאחיותיי אחת מתה מרעת ליבה ותיסכולה מהחיים והשנייה לא חסר לה כלום וסוחטת אותי 

כך גברים מואסים בנשים למרות הצורך בתמיכה  אחד בשני 

כולנו מתמודדים עם ביקורת עצמית! זה משהו נורמאלי וטבעי שכולם מתמודדים איתו.

ממליצה לך להזכיר לעצמך את כל האור והדברים הטובים שיש בך, אתה יכול אפילו לכתוב לעצמך רשימה של כל הדברים הטובים שאתה מעריך בעצמך.

ולשים את עצמך במרכז.יש לנו נטייה להשקיע באחרים יותר ממה שאנחנו משקיעים בעצמנו. יש משהו שאתה חולם לעשות? לך על זה! ספורט, יצירה או איזה תחביב, פשוט תשקיע בעצמך. 

לימוד אמונה. מודעות עצמית ברוח היהדות לגברים יכול להביא לריפוי שלם. להבין כמהטוב ועוצמה יש בך, שהרי יש בך חלק מה'. בנוסף הבנה שלא הכל תלוי בך, אתה משתדל אבל התוצאה מה' וזה לא בשליטתך.

יש ספריי לכה שהוא כמו ספריי גרפיטי, מרססים.. אולי החומר או הריח שלו ירתיע אותם, או לצבוע את העץ בצבע

אבל זה לא ירעיל אותם?

תודה רבה!

אחרי שזה יתייבש מן הסתם הם לא ינסו לאכול את זה... גם אם כן יאכלו אולי זה כמויות קטנות שלא יהיה להם נורא... מעלה סברה לא בטוח שאני צודק

הפתרונות הם לא מנסיון אלא סתם מסברה כנ"ל

ופסיכולוגיה.

לעיתים הסברה של אופי נפשי בתור פנימיות תורה עלולה לגרום לבעיות במקרי משבר.

למשל דוגמא אחרת שלא קשורה לעניין, אסור שאדם עם אוסידי יחשוב לעצמו שזה בעצם הנשמה הגבוהה שלו יראה מחטאים ולכן זו תופעה טבעית שלו של נשמתו הגבוהה. בעוד שמה שזה באמת זו תגובה פסיכולוגית.

או אדם שמרגיש דיכאון אם לא התפלל בכוונה, זה רע אם יאמר לעצמו שזה בעצם נשמתו הצמאה שלא קיבלה את מזונה הרוחני. לא, אם יש לו דיכאון אז זה דיכאון. לדוגמא

שכל אדם קיבל את מבנה הנפש שלו בתכנון מדויק של הבורא. 

וכן, אם הוא בכנות ומזהה בנפש שלו נטיה, גם היא שונה מהנרטיב המוכר, זוהי נפשו וזו עבודת, בהתאמה למבנה הנפש שלו.

כן, זו תפיסה לא מקובלת, אז אין צורך להוכיח לי את ההפך.. 

זו אמונתי.

שאלה נוספת - יש לך השגות על דברי הרב? סתם, מעניין..

בכל מקרה יישר כוח🙂

ששווה לנסות להבין מאיפה את לוקחת את "הערך" שלך.. כלומר - מרגיש לי מהצד (בלי להכיר אותך אז זה בהסתייגות) שבעצם המחשבות שלך תלויות בכללי למה יחשבו עלייך.

הערך שלך נמדד במה שאת עושה או באיך שאת נמדדת או משהו דומה לזה. כלומר הבעיה זה לא המכה והכינים אלא איך שאת מרגישה ביחס לסביבה שלך ששופטת אותך (אולי רק בדמיון שלך?) על הדבר הזה.

כדאי לך לפתוח את אתר "התבוננות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי ביוטיוב: בין מגוון השיעורים

הנפלאים שלו, יש גם שיעור על נושא זה. הנה הלינק

בקשר לכינים....נפלא! ילד שמעולם לא היו לו כינים....אז או שמעולם לא יצא מן הבית לאף מקום או שהוא מסכן...קרח.

אגב, כינים ותולעים זה סט מושלם...תשאלי את כל האמהות!  מהיכן את חושבת מגיעות הכינים לראשי הילדים?

מחברים וחברות שלהם בגן, בבית הספר, וחוזר חלילה...

בכל אופן, איך מחזקים את הבטחון העצמי - יש לבטח המון שיעורים על זה ביוטיוב. נסי אתר "הידברות פנימית" של ד"ר יחיאל הררי

ולבטח יש עוד ועוד ועוד.

מה שבטוח, את בחברה טובה. מאמינה שכל אחד ואחת מרגישים חסרי בטחון, במינון זה או אחר; זה קשור לעצם היתנו בני אדם, אני מניחה.

באיזה מקום, אנו מרגישים את הקטנות שלנו כבני האדם, הנולדים, חיים והולכים לעולמם. מול הקב"ה אנחנו כלום. ואת זה מרגישים. 

זה בקטן. אבל העבודה זה לחזק את עצמנו; השם ברא אותנו, סימן שהוא מאמין בנו:...רבה אמונתך". אף אחד לא יותר מאיתנו וגם לא פחות

מאיתנו. כולם באותה סירה: בני אדם ויהודים.  אולי תרשמי לעצמך דברים שאת אוהבת בעצמך ותעברי על זה כל יום?

אגב, מבטיחה לך שאת לא האמא היחידה שבתה הסתובבה עם כינים. כ ל, כן,  אין ספק, שכ ל האמהות נמצאות בסיטואציה הזו,

הרבה, מדי פעם, אחת ל....   אי אפשר להמנע ממכת מצרים הזו.  באמת, זה כנראה משמים, המכה הספציפית הזו.

ולכולן (זוכרת שגם לי) הגננת מעירה מדי פעם .....   תודה שהזכרת לי, גננת, אני אבדוק ואשתדל. 

זהו.

קודם כל תודה על התשובה המושקעת)

כל הקטע הוא..  שאני מודעת לכל זה. ותוך כדי גם מבינה שהתגובה הרגשית שלי מאוד מוגזמת ולא תואמת סיטואציה. זה פשוט לא משנה... 

נדבקים בכינים.

זאת המציאות.

זה שיש לבן שלך כינים לא אומר כלום על כמה את אמא טובה או לא טובה.

במיוחד אם לא ידעת שיש לו כינים.

בס"ד

ביוטיוב - התבוננות פנימית. ד"ר יחיאל הררי. יש לו הרבה מאוד שיעורים בנושאים הקשורים לנפש. כדאי.

מכנה אצלי בראש את תחושת חוסר הנוחות שמתעוררת אצלי בסיטואציות חברתיות מורכבות או מביכות, מקומות הומי אדם וכדומה, מין צמרמורת קלה בכל הגוף

לא רק שם, אבל שממש מציק פיזי כשמשהו לא מסתדר.

זה עוזר לפעמים. אבל בעיניי זה רק כלי משלים ולא כלי לזהות את עומק הבעיה.

לשיטת תדרים.

לזכרוני הראשונה קשורה לגלי קול והיא מדעית (ככה נדמי לי לא בטוח), השניה לזכרוני זה תדרים של "אנרגיות חיוביות" והיא רפואה אלטרנטיבית