אני נשואה לאדם רגיש מאד. אשמח לשמוע מכם!!אשת רגיש

ברוך ה נישואים מספר שנים עם ילדים. אוהבים מאד זוגיות בהכ טובה. בעלי היקר מאד רגיש וזה מוסיף לנו המון לזוגיות ולהורות רואה את הדברים הטובים שזה מביא אבל גם מאד מאתגר הרבה פעמים.


 

אשמח בכללי לשמוע מכם איך הייתי מצפים מהבן/זוג שלכם להתיחס לרגישות, לסיטואציות או תקופות קשות וכו.

אבל אשמח גם לשאול ספציפית


 

בעלי- נקרא לו משה, לא מוצא את עצמו ככ בעולם... עבר בין ישיבות, עבודות, רוצה לעבור דירה , צריך חידושים, לצאת לטיולים, פתאום זורק לי בואי נטוס להודו לחודשיים (אנחנו ממש לא מהטסים) , בואי נלך לגור במשאית חח פתאום צורך ליסוע, פתאום חייב לצאת מהבית וכו... אני משתדלת לתת מרחב, ואפילו לדחוף אותו שיצא כשרואה שהוא צריך אבל לפעמים זה בזמנים שצריכה את העזרה שלו בבית או דברים שאני חייבת לזרום איתו ולא יכולה ואז זה מכבה אותו ... ואז הוא מתלונן שאני מכבה אותו אבל גם אומר שהוא בעצמו יודע שלא באמת נגור במשאית אולא באמת הוא יסע עכשיו...קיצור הוא מבלבל אותי אבל בגדול הוא פשוט אבוד. .. ''אני לא יודע מה ה' רוצה ממני'' ''מרגיש ריקנות'' וכו....  הוא הרבה בדיכאון אבל אחרי כמה שעות יחזור מערבית ממש בטוב כי היה דיבור טוב עם חבר..או הפוך, יצא מהבית בטוב ויחזור אחרי שעה גמור מפורק...

מנסה להקשיב, לכאוב איתו אבל זה קשה לי החוסר יציבות הזה ...


 

 

הוא לוקח דברים מאד קשה, אם אשתף שנפגעתי אני ישר קולטת אותו מתחיל להיות מהורהר ומשם זה מדרדר ל. ''אני פשוט דפוק'' ''אני בעל גרוע'' ומנסה גם להצדיק לי למה עשה את זה כדי להרגיש טוב עם עצמו למרות שכמובן שזה לא עוזר והוא פשוט מרגיש רע עם עצמו ונכנס לדכאון..שאני בסך הכל רציתי שיחבק אותי ויצטער על איך שאני מרגישה . ניסיתי להסביר לו ה מ ו ן שאם מישהו נפגע זה לא בהכרח השני עשה משהו לא בסדר אלא מעשה שהוא עשה פגע...ואני למשל מצליחה ברוב מהפעמים להגיד לעצמי ''אוקי הוא נפגע, אני יודעת שאני עשיתי את ההכי טוב שלי, זהלא היה לו טוב וזה קשה לי אז אתנצל באמת ואכאב שהכאבתי  לו אבל בפנים אני יודעת שהיתי בסדר ולא אפול חזק...והוא ממש לא מצליח אז זה גורם שאני ממשיכה להיות פגועה, הוא שונא את עצמו, ושישו ושמחו....


 

ועוד הרבה סיטואציות שהוא לוקח דברים בעוצמה גבוהה והם משפיעים עליו ממש לצרות שלפני רגע היה בסדר והוא אומר ''פשוא נגזר עלי לסבול כל החיים''' ובאלי להגיד לו ''לאאא ממש לא, פשוט אל תקח כל דבר ככ קשה, תפריד מעצמך, אתה מצפה מעצמך יותר מידי, אתה לא עומד בזה כשאתה נכשל'' כמובן שאני לא אומרת לו את זה... 

 

אצייין שיש לנו חיים כיפים ושמחים, הוא גם המון באורות, עושה צחוקים עם הבנים ואיתי שטויות ריקודים אבל יש הרבה קטעים של שבר וזה כבד לי ...

 

אשמח לשמוע את דעתכם .....

איזה מדהימההרמוניה
בעלך זכהזיויק
כמה מסירות נפש עבורו! מדהים.


הכי חשוב לדעתי זה היכולת לדבר על זה פתוח כשרגועים.

קודם כול - את נשמעת אישה מדהימה! אשרייך!מתואמת

ולעצם העניין - למען האמת התנודות שאת מתארת אצל בעלך נשמעות קצת קיצוניות מהרגיל.

הוא חשב פעם ללכת לטיפול?

הוא מטופל ...אשת רגיש
אם ככה אז מצויןמתואמת

נשמע שאת עושה כל מה שצריך כדי לתת לו את המקום שלו, ושהוא שם לב לזה.

אבל אולי גם את צריכה תמיכה רגשית בכל זה. יש לך את מי לשתף חוץ מבעלך? אולי גם לך תעזור תמיכה של טיפול?

תאמת שבאמת אין לי את מי לשתףאשת רגיש
לא רוצה לשתף עליו זה שלו ... ומורכב לי ללכת לטיפול


אבל אחשוב על משהו לתמיכה 

בהצלחה! זה חשוב גם בשבילומתואמת
כדי שתצליחי לתמוך בו...
תודה רבה לכולם!אשת רגיש
לא פשוטשדמות בחולות

נשמע שאת מתמודדת עם זוגיות עמוקה ומלאת רגש, וזה מרשים כמה את משקיעה בקשר ובבן זוגך.

 אני מעריכה את הכנות שלך ומשתתפת בתחושותייך—האינטנסיביות והחוסר יציבות יכולים להיות מאתגרים. 

לצד הרצון שלך לתמוך בו, חשוב שגם את תרגישי מוגנת ושיש לך מקום בתוך הזוגיות. 

הייתי ממליצה ללכת לטיפול בעצמך או לשתף חברה קרובה, ולו כדי לשחרר קצת קיטור.

משהו על המהורהר והמוצפויותמשה

אני כזה. כמו שרובכם יודעים פה. בהתחלה זה נראה כמו גזירת גורל אבל זה לא.

 

צריך לתת לזה זמן. אפילו הרבה זמן. סביב השעה עד שעה וחצי ביום. שם נותנים להכל לעלות ולא מנסים להצדיק את זה. בשאר הזמן צריך לתפקד רגיל. כשעולה מחשבה מציפה או משהו דומה לזה -  כותבים אותה בצד, וחוזרים אליה כשיש זמן. אנחנו לא עבדים של הרגש, הרגש הוא חלק מאיתנו.

 

 

לא כתבתי על כל השאר כי כבר כתבו פה לפניי, וזה נכון. הבעל שלך זכה - זה גם נכון.

ואו זה עבודה ממש קשה !!אשת רגיש
זה מתחבר לי עם זה שמאד חשוב לא למצוא זמן להתבודד זה עושה לו טוב אבל זה נשמע קשה בשאר הזמן לשים בצד ..זה עצה לכולנו תכלס..


יש טיפים איך להצליח? 

עכשיו את מבקשת ממני טיפים בשבילומשה

וזה לא נכון. כי את לא יכולה לנהל את החיים שלו. רק לנהל את החיים שלך. אם הוא היה כותב פה הייתי מספר לו הרבה דברים שאני עושה בשביל להתמודד עם ה"תיק" שנולדתי איתו ועם איך שהמנגנון (לפעמים בא לי לכתוב "הארור") שלי פועל.

 

ספויילר: אני מכור כבד למחשב ולמדיה של קריאה (עיתונים בשבת). זה תמיד היה, ואני עושה מאמץ מסויים לשלוט בזה אבל בגדול אני צריך את זה כי בלי זה אני ממש אבוד בהרבה צורות. אני אמנם מספר לכולם שאני עושה דברים חשובים (למי שלא מכיר את מקום העבודה שלי)  וזה גם נכון אבל הרבה פעמים אני "משתמש" בעבודה אפילו בלי לשים לב כדי להדוף דברים שיותר מסובכים לי.

 

בחזרה אלייך.

העניין זה שצריך להבין איך המנגנון עובד. במקרה שלך, את צריכה להיות את. את צריכה להבין מתי הוא מטורגר ולשים גבול מולו. אי אפשר לשתף אותו במצב כזה כי הוא מתערבב איתך (והוא צריך עזרה בזה). תשתפי מישהו אחר בסביבה שלך. חברה, אמא שלך אם רלוונטית, אבא, ידיד, ווטאבר. הוא לא שם. זה מה יש וצריך לקבל את זה.

 

אפשר להגיד לו - צא להתבודדות או לזמן של כתיבה אישית.  אבל רק אם זה עובד לכם בדינאמיקה. לא שאת "כופה" עליו להתרפא. זה לא מועיל והוא יהדוף אותך קצת בצדק.

את לא יכולה להגיד לו מה לעשות. זה לא עובד וזה יהיה עוד חזית בניכם. אי אפשר "לתקן" אותו אם הוא לא רוצה באמת גם אם הוא סובל.

 

 

עזרה בבית - 

יש מצב שהדבר הנכון זה לבקש ממנו לעשות דברים ולא להגדיר לו מתי. בעדיפות - אולי נוח לו (כמו שאני גיליתי) לעשות דברים כשהוא לבד בבית ואת בחוץ. צאי עם הילדים לגן שעשועים ותתני לו שקט עם משימות בית. אולי זה יעבוד.

תודה על השיתוף הכנהמחפש שם

קודם כל גם את זכית בבעל רגיש וגם הוא זכה באישה שמכילה אותו.

יש זמנים שהוא קשוב ונוכח רק איתך או עם הילדים בלי לערבב את עצמו?

הוא רואה את הערבוב שאת מתארת כעבודה לתיקון? או שהוא סבבה עם איך שהוא ואז חשוב שתציפי את המחשבות שלך...

תודה, לשאלתך-אשת רגיש
כן לגמרי, הוא לא כל הזמן במוצפות.


בהתחלה הוא היה בעניין לתקן אחרי ששיתפתי אותו מה דעתי אבל אחרי שלא הצליח שוב חשוב אז פחות חושב שזה ישתנה וכבר די מתחיל לצפות ממני לשתף בצורה יותר מתונה, להיות יותר העין טובה וכו. לא שזה לא נכון אבל...

דעתי היאהמקורית

שאת צריכה לדברר את הצורך שלך בצורה יותר ברורה קודם כל.

אם את רוצה חיבוק - תגידי לו "בעלי, אני ממש צריכה חיבוק. היה לי קשה עם מה שקרה"

זאת אומרת,כשאת זורקת לאוויר שאת פגועה, הוא נכנס למצוקה ומאשים את עצמו (זה קלאסי לא לרגישים, רגישים כנראה לוקחים את זה הרבה יותר קשה)

את משתפת ברגש קשה כתותאה ממעשה/ אמירה שלו - תני לו גם את התרופה. את השורה התחתונה. מה הצורך שלך באמת. לא לשלוח אותו לתרגם עם עצמו מה את צריכה, כי הוא הולך לאיבוד בתוך זה ומשליך את זה על עצמו במקום לתת מענה לצורך


 

דבר נוסף, לגבי מה שכתבת בסוף - שאת לא אומרת לו - אני לא רואה סיבה למה לא להגיד.

חלק מהענין אצלי כרגישה בכל אופן, הוא לא להצליח להביע את הקושי שלי בדיוק.לא ידעתי לדקור נקודה, להגיד למה עלתה אצלי התחושה הקשה. את כן יכולה להגיד לדעתי.


 

מעבר לכך, נשמע שאת אישה מהממת. באמת.

וזכיתם.

רק טוב❤️

 

לגבי ההתחלה חזק מאד אף פעם לאאשת רגיש

לא התייחסתי לזה בהגדרה להגיד מה צריכה ואנסה חשין לב תודה


לגבי הסוף, בכללי אני כן אומרת דברים שלדעתי יכולים לעזור לו והוא שמח בזה סתם הסיטואציה שנתתי היתה ממש תוך כדי וכשהוא בתוך הקושי לא מרגישה תמיד נכון להגיד... מאמינה שכשתיהיה הזדמנות טובה כן אגיד לו... כן לפעמים אני אומרת דברים שלא היו לו מדוייק ולא קיבל בטוב אבל אני מחזקת את עצמי שהיו לי כוונות טובות ואני לא יכולה לקלוט בהכל... תודה על החיזוק בזה וגם בכללי על הפרגונים

(ברוך ה' הוא גם מעריך אותי ואמר לי כמה אני מדויקת וטובה לו ואיך ה ריחם עליו ו וזה לגמרי הדדי...)

יש ילדים?זיויק

איפה הוא מביא לידי ביטוי את הגבריות שלו?

בהורות? בזוגיות? בלקיחת אחריות?

כן ישאשת רגיש
הוא ממש גבר ואבא טוב!!! 
לקנות את הספר "אדם רגיש מאוד"צלם אלוקים
לא פשוטshindov

עושה רושם שאת מחזיקה אותו. לא כתבת מה הוא תורם למשפחה.

כל הכבוד לךנהג ותיקאחרונה

את נשמעת אישה מיוחדת מכילה ומאוד טובה עבורו.

הוא זכה


אין לי ספק שיש זמנים של התמודדות מול רגעי המשבר שלו.

דווקא בכלל הרגישות שלו אני מניח שהוא בעד שיח אמיתי מלב אל לב, לכן למצוא זמנים שקטים, בשעת ערב על כוס קפה עם עוגה, אולי אפילו לצאת מהבית למקום שקט ושם להציג לו את הצד שלך.

בסוף זו זוגיות וכמו שיש צרכים שלו יש גם את שלך, נשמע שהוא אוהב אותך ויהיה קשוב לך


איך היה לכם מתחילת הנישואים? 

אני קורא משהו במדיהמשה

זה הודעה בפורום, זה יכול להיות סטורי, או כל דבר אחר.

על אדם שההיכרות שלי איתו היא שטחית מינוס מינוס.

ופתאום הבטן ממש מרגיש שאני יודע להגיד מה קורה שם ולמה.

או חושב שיודע (לא תמיד זה נכון)

אני לא אתחיל לכתוב לו (או לה) כי זה יהיה מוזר וגם לא בטוח שנכון לי לעשות את זה. יש לי דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלי.

אבל פשוט זה נמצא שם. ולא מרפה.

ואם אתה יודע?המקורית

איפה זה תופס אותך? שאתה יכול לעזור ולהושיע?

מנסיוני,גם אם אני יודעת, זה לא עוזר לאדם שמולי אם לא הגיעה שעתו לדעת. ואני ממש מאמינה בזה. אני לא יכולה להקדים זמנו של אף אחד. גם אם נדמה לי שאם אכתוב ותהיה תועלת אפילו של הזדהות, לא אכתוב, אאכ ומדובר באדם מאוד קרוב (אישה עמובן) ואז אשלח חיבוק ואגיד שאני פה ותו לא. לפתוח דברים אישיים של אנשים ביזמתי - זה לא. בדגש על ביג לא.

באופן אישי קרה לי פעם שניסו לעשות לי את זה ומחוויה אישית שלי זנ גם לא היה מדויק בכלל וגם בתזמון גרוע וזה עצבן אותי מאוד. לא תמיד אנחנו רואים את המכלול גם אם נראה לנו ש"עלינו על האלגוריתם". לפעמים זה נורא רחוק מהמציאות אפילו.

וגם אם כן - יש אנשים שלא באמת רוצים לדעת וההדחקה שומרת עליהם מהתמודדות שהם לא מסוגלים להכיל

יש אנשים שלא רוצים שידברו איתם על זה

ויש אנשים שרק נדמה לנו שאנחנו יודעים מה עובר עליהם ומה ואיך

והכי - זה נתפס כמתנשא ליזום על זהשיחה כאילו אתה יודע הכל. וככה אנשים ממש לא מקבלים.. פשוט חסר תועלת

קרה לי גם עם חברה שהתייעצה איתי על משו. עבר זמן היא הלכה לטיפול וחזרה עם תובנות של בדיוק מה שאמרתי לה. רק שכשאני אמרתי - היא לא שילמה על זה😅 ויש לי פחות ילדים משלה והיא הייתה מדגישה את זה "אבל את לא מבינה כי יש לך רק 2 ילדים" (אז למה שאלת את דעתי🤷. לא יודעת כמה ילדים יש למטפלת) בקיצור מקווה שהבנת. לפעמים עדיף לשתוק וגם אם נראה לי שאני יודעת,מלבד הפורום שאני יותר מרשה לעצמי, אני לא מייעצת לאף אחד. רק מקשיבה. זה רוב מה שהאנשים רוצים ממילא ממי שהוא לא איש מקצוע ואם הם לא ביקשו אז בכללללל

בקיצור( אחרי חפירה ארוכה😅) לדעתי הדבר הכי טוב לעשות אם יש כח - לבקש מהשם שימצא להם מזור.

תודה על התגובה הזומשה

זה נכון מה שכתבת פה. גם אם כל העולם מסביב (או לפחות מי שפוקח עיניים) רואה, אם הוא "עיוור" לא יעזור שתסביר לו. הוא צריך לעכל את זה בזמן שלו.

אני חושב כמוך שנכון לא לכתוב. אבל בכל זאת, זה הציק לי לכן בחרתי לכתוב בפורום (ולא רק) ולא באישי לדמות הרלוונטית.

ישר כוח על האיפוק. לי זה קשה. מקווה ללמוד מכם.נחלת

אני חושבתoo

שלאנשים לא חסר ידע

בטח לא בעידן של היום

מה שמעכב אנשים זה

אמונות מגבילות/ קושי ביישום/ בהתמדה

אבל בעיקר אין טעם לומר אבחנות

כי הלמידה האמיתית של בנאדם מתרחשת מנסיון אישי מניסוי וטעייה מלמידה מהטעויות

ולא מתובנות/ עצות של אחרים

נכוןמשהאחרונה

ולכן בחרתי לכתוב בפורום ולא לכתוב לדמות עצמה.

בקשר לא הדדי תעדיפו להיות זה שיותר נותןרוכב שמים

או זה שיותר מקבל?

מה מרגיש לכם יותר בנוח?

הכי נוח לא להיות בקשר לא הדדימתוך סקרנות

אבל אם כבר יוצא, אז אם אני יותר נותן חשוב לי שיעריכו את זה ולא ישתמשו בי כטישו מובן מאליו.

ואם אני יותר מקבל, חשוב לי שזה שנותן יתן את זה בלב שלם, ולא יהיו לא ציפיות סמויות שאחזיר לו משהו שאין ביכולתי להחזיר, ושהכול יהיה על השולחן.

תשובה יפה!רוכב שמים

קשר מתחיל הדדיxmasterx

אחר כך הנטיות משתלטות עליו

כל אחד עם הנטיה שלו

הרוב מעדיפים לתת מלקבל

אני 50-50

מענייןמשה

כי נדמה שזה הפוך. כולם רוצים לקחת.

תלויoo

באיזו עמדה נמצאים

יש אנשים ש'שווה' לקחת מהם ויש ששווה לתת להם

זה נכון שבסוף אנשים לרוב (או אולי תמיד) רוצים להרוויח משהו

זה תלוי במנח בנפשמשה

יש כאלה שבאמת מתאים להם להעניק מכל מיני סיבות. אבל זה נכון שרוב האנשים לא כאלה.

אגבoo

אחת הדרכים הכי קלות לקחת משהו

זה לתת משהו קודם

ואז אפשר לקחת בקלות

ככה שקודם כל צריך להבין אם הנתינה היא באמת נתינה או שמא לקיחה

וכנ"ל הפוך

קלאסימשה

אגב, לא רק בני אדם עושים את זה. גם המציאות עושה את זה.

אוליoo

זה מעגל טבעי

דינמיקה כזו

שמי שיודע יכול להשתמש בה

במקרה הטוב בטוב

במקרה הרע בניצול

נכוןמשה

אנשים צריכים הצדקה פנימית בשביל לקחתרוכב שמים

לתת זה מספק (אם אתה לא מרגיש שזה מוחק אותך)

נכוןמשה

וגם צריכים 'רשות' כדי להירגע לפעמים. לנוח.

לקחתxmasterx

זה סטטוס חדש שלא היה בשאלה.

מתחבר יותר למהלכים פוליטיים ולניצול יותר מנתינה או קבלה בקשר אישי.

אם תסתכל על רוב התגובות כאן תראה שהרוב מעדיפים לתת.

הכל בקשר לסיפור בראש שלנו.

זה שהשתמשת במילה לקחת אומרת הרבה, התייחסת למי שמקבל באופן של לוקח שהוא אקטיבי.

אני בסיפור אחר בטח אם ברקע יש קשר.

מכיר את הברכה שהרבה אומרים שתהיה תמיד מהנותנים?

הכל מפחד שהם מספרים לעצמם כאילו יש איזה עסק שנחתם שתהיה או מזה או מזה ואם אתה נותן אז תזכה לא לקבל (לא להתחנן ולקבץ נדבות)

כמו שכתבתי הרוב מעדיפים לתת גם אם הסיבות שונות מאחד לשני.

לקחת זה היה מילה שלימשה

כי יש אנשים שמקבלים (מנותן בשמחה) ויש אנשים שממש לוקחים. וזה סיפור אחר לגמרי.

חוסר הדדיותoo

הוא תמיד נורה אדומה

כי קשר תקין צריך להיות מאוזן

מבחינתי

לתת יותר

לא רלוונטי

אני לא פריירית

ולקבל יותר

גם לא רלוונטי

מי שנותן יותר

הוא או סמרטוט

או ירצה בעתיד תמורה

לא אוהבת להיות חייבת למישהו

את נותנת מקוםxmasterx

די הרבה מקום לצד השני ולאיך שאת תופסת אותו ולאיך לדעתך הוא תופס אותך וזה נשמע כמעט חרדתי הצורך שלך בשוויון ואיזון.

אני משתדל להיות מול עצמי בקטע הזה, אם אני נותן אני מוחק ממני את המתנה ושיעשו איתה מה שיבוא להם, היא שייכת להם. לא רואה ניצול ולא ציפיה ולא פראייר במי שנותן או סמרטוט במי שמקבל.

לא בחתונה שאני לא בודק מי נתן כמה ולא סופר כמה אני נותן ביחס לאחרים ולא בשום קשר.

השיקול היחיד עם הצד השני זה אם אני יודע שהוא בעייתי אז זה כבר שיקול שונה אבל מצידי, לא קיים.

בטח לא בקשר זוגי, בטח לא מול משפחה או ילדים.

אין איזון בחיים ככה הם בנויים ולשם הם מובילים, את לא חייבת לאף אחד שנתן לך מתנה והוא לא אמור לחכות לתמורה זה דפוסי קשר בעייתיים.

נתינה וקבלה זה לא בחפצים וגשמיות זה בזמן, יחס ועוד המון דברים, לא צריך לחשב יחס, שזה מהות הנתינה והקבלה.

קשרoo

זה לא מתנה חד פעמית לחתונה

זו אינטראקציה לאורך זמן

עם משמעות ותועלת חברתית רגשית

אם אין לו תועלת

הוא לא רק מיותר

הוא כנראה גם מזיק

זה כמו פינג פונג

אם אני זורקת והכדור נופל כל הזמן/ אם זורקים עלי כדורים בקצב לא מתאים

זה לא כיף

זה כבר לא משחק

זה מטרד

מדידת קשר כטוב/ בעייתי

זה עניין של סטנדרטים

יש לי מספיק קשרים טובים ותורמים

אין לי עניין בקשרים שלא כאלה

עם ילדים זה אחרת

אני המבוגר האחראי

ללמד ולכוון אותם לשחק נכון

ואז שהם גדלים

להיות גאה במי שהם גדלו להיות

נכוןxmasterx

המתנה היא אולי חד פעמית אבל היא רק נקודה קטנה שמשקפת קשר ארוך ומשמעותי עם העליות והירידות שלו וכמובן עם התועלת שלו לגבייך.

שוב העלית את התועלת, פינג פונג והדו כיווניות הזו ששואבת אותך פנימה לאיזה שיח מאוים שתמיד בוחן את נקודת האיזון והפחד מלצאת פראייר (שזה מאוד ישראלי).

כולנו שם וזה לא תמיד רע רק תראי שלפעמים תועלת היא סתם חיוך או הרגשת הקלה או קשר חברי פשוט.

נתינה וקבלה זה לא פינג פונג גשמי או רגשי שמחובר למחשבון.

מחשבון שבודק כל הזמן את תועלת הקשר

את האיזון

את ההדדיות

האם יש תועלת או שזה מיותר ואז לחתוך את הקשר

להקליל

לא רק קלילות אלא לחיות יותר מול העצמי שלי ולא מול אחרים

אבל זה כל מהותו של קשרoo

להיות ביחד עם מישהו בסיטואציה כלשהי

ליצור דו שיח/ פעילות גומלין

כדי להיות לבד אני לא צריכה קשר

הבדיקה התמידית היא לא חרדה/ בדיקת שוויון

אלא קבלת פידבק

אולי החרדה היא לפחד לבדוק מה השני מגיב/ עושה

במקום להסתכל לו בעיניים ולהגיד מתאים/ לא מתאים לי

בדיוקxmasterx

זה כל מהותו של הקשר

לא היחס לנתינה או קבלה או חישוב שלהם מאחורי הקלעים.

קשר זה דבר הרבה יותר רחב מפעילות גומלין מחושבת ומאוזנת.

למה להיות לבד?

קשרים טובים זה מהדברים הכי טובים שתוכלי לאחל לעצמך.

אין דואליות של קשר במתחים ומטענים פנימיים שנובעים ממתח של ציפיה לקבל אחרי נתינה או הפוך.

בתקשורת אמיתי יש גם שתיקות ואם משהו לא ברור מדברים עליו ולא מחשבים, מצפים או ממתינים שיקראו מחשבות כי כולם אמורים לחשוב כמוני.

זה נכון לא רק לקשר אלא בכלל בחיים. לא לחיות מול אחרים או לחשוב במקומם ומי שחושב במקומי על מה שאני חושב בדרך כלל יטעה ויאכל סרטים סתם.

הפוך מלהיות לבד, לתקשר באמת.

אלהoo

כבר נושאים נוספים

תקשורת תקינה/ לא תקינה

הכלה/ שיפוטיות

קשר מאוזן אינו ציפייה לקבל בדיוק מה שנותנים

אלא שבמכלול הוא היה כזה ששווה עלות תועלת

אגב כל הקשרים הלא מוצלחים שלי כללו

חוסר איזון

תקשורת לא תקינה

ושיפוטיות

והמוצלחים כוללים

איזון

תקשורת תקינה

והכלה

נראה לי זה פשוט הולך ביחד

מסכימה עם זההמקוריתאחרונה

אני מעדיף להיות בצד שנותןרוכב שמים

מעדיף את זה על פני האי-נעימות של להרגיש מפונק

תלוי מול מיהמקורית

לרוב מעדיפה להיות בצד הנותן

לא שיש לי בעיה לקבל גם. אבל כאמור תלוי

ללא ספק מעדיפה להיות בצד הנותןאנונימי (2)

למה להיות בגיהנום וולנטרית?שבורת,לב

הייתי שם והייתי בצד הנותןמה כבר ביקשתי

וזה גמר עליי. מאז הבנתי שמבחינתי אין כזה דבר קשר לא הדדי, ושגם אם מרגיש לי יותר בנוח להיות הנותן, לאורך זמן זה פשוט לא עובד אצלי. חובה ההדדיות.

התדר שלי גבוה מדי לאחרונההמקורית

ואני לא מוצאת איזון

בא לי להתנתק ולחזור להיות בטטה חסרת משימות עם ים זמן פנוי לעיבוד וdownloading

ומצד שני - זה שיעמם אותי😑

זה רק ענין של הרגל? או שז ה אבוד מראש? ימים יגידו

כמה זמן זה לאחרונהנעמי28

וכמה זה קשור אצלך למחזור החודשי?

לא קשור למחזור חודשי. מתחילת החופש הגדול בערךהמקורית

שאז התחלתי לעבוד מהבית בעבודה חדשה ואני משוועת לקצת זמן נורמלי עם עצמי ולקצת פחות עבודה בבית. לא רגילה להכין צהריים כל יום. לא רגילה לאסוף ילדים (רק מפזרת בדרכ), לא רגילה להכל ביחד

בעלי בדרכ מפזר לבד, אבל עד אחרי החגים הם יוצאים בשעות שונות ואם הוא עובד בשעות המוקדמות יותר אצטרך להירתם

אה, וגם הייתה לי עזרה קבועה איתם אחהצ שכרגע לא זמינה לי מכל מיני סיבות

לפעמיםoo

עבודה מהבית

זה לעבוד הרבה יותר קשה

כי אז עושים גם וגם

במקום לשבת במשרד בנחת ולפעמים כבטטה

וגם להתלבש לצאת לנסוע עם מוזיקה לפגוש אנשים

זה אנרגיה אחרת שיכולה לעשות וויב יותר טוב מלהישאר בבית

ובאופן כללי לעבוד להכין אוכל לאסוף ולפזר זה טו מאצ

אני איתךהמקורית

זה באמת טו מאצ

כמו שאמרתי, בימים כתיקונם אני לא עושה את כל זה בדרכ

יש צהרונים לארוחת צהריים

אני רק מפזרת

ויש לי גם עזרה קבועה

כל ה"קביים" האלה נעלמו לאחרונה ונורא עמוס לי.. צפי החזרה לשגרה זה רק אחרי החגים

מנסה להוריד מעליי ובינתיים לא ככ הולך לי

דווקא בעניין היציאה לעבודה - כמה שהיה נחמד לצאת מהבית, זה לא עבד בשבילי ובלונג ראן לא היה לי טוב

גם עכשיו אני מתלבשת ומתארגנת כמובן

מה שחסר לי זה לא לצאת מהבית, זה זמן לעצמי ועזרה

אוליoo

לקחת יום חופש או יותר

או לצאת אחרי העבודה ומישהו אחר יהיה בבית

לקנות אוכל/ להזמין/ לאכול בחוץ

אם אין קביים תייצרי אותם

הם תמיד קיימים

עניין של תיעדוף

בחוץ יש המון גירויים ואני יכולה לצאת מתיהמקורית

שבא לי. אני לא מעונינת בזה.

אוכל זה כן בעיה ולזה אני יכולה למצוא עזרה, פחות או יותר. מקווה שיקל עליי קצת

בטוח אקח יום חופש. צריכה לראות איך זה מסתדר

את יכולה ללכתoo

לשבת מול הים

שעה שעתיים

זה מנקה את השכל והנפש

נשמע באמת מציףנעמי28

לא צריך ללכת לקיצון השני של ימים שלמים בלי עשיה.

קחי יומיים כאלה של חופש מהעבודה.

אני קבוע הייתי לוקחת אחת לכמה זמן יום/יומיים חופש ולא עושה בהם כלום.

אף פעם לא הייתי חולה פיזית אבל הצפה נפשית היא לגמרי סיבה מוצדקת.

לקחתי לא מזמן ואני עובדת בעבודה שיש בההמקורית

פיקים של עומס. וזה בדיוק הזמן הזה עכשיו..

😑

באסהנעמי28

מה זה בעצם אומר

"התדר שלי גבוה"?

זה אומר שאני בעשייה בלתי פוסקתהמקורית

מדבר לדבר ממקום למקום

בלי זמן עיבוד ומנוחה

אני רגילה לקצב אחר

אני עבדתי מהבית הרבה שניםמשה

ושמתי לב פעם שהיה לי ממש "התמכרות חגים". לקח זמן שהבחנתי בדפוס אבל לפני תקופה של חגים או של חופש, הייתי ""ממציא"" כל מיני משימות עבודה כאלה שצורכות המון עבודה ושואבות אותי לימים שלמים של 16 שעות ביום על משהו שהוא מקדם בעולם אבל לא דחוף לעכשיו.

אולי אצלך יש מנגנון דומה שמפעיל אותך. זה שאת לא נותנת לו להשתלט עלייך כמו שאני נתתי לזה אז , זה משהו אחר.

לא לא חחהמקורית

אם זה היה תלוי בי הייתי עובדת 5 שעות ביום וביי

והבית והילדים זה דורש גם🤷 ואני שואפת לאיזון ולזמן לעצמי גם

את צריכה לעשות פעילות פיזיתמשה

הליכה, יוגה, כושר, משהו כזה.

תעשי ניסוי ותראי איך הגוף מרגיש.

אני עושה הליכה (לא ארוכה) אבל עושההמקורית

כמה פעמים ביום. יזום

בניתי על הרשמה לחדכ אבל עם העומס הנוכחי אין לי איפה לנעוץ ביומן. אוף.

ואיך את מרגישה אחריה?משה

בסדר אבל תכלס זו בריחה רגעית מהעומסהמקורית

למה זה בריחה?משה

הגוף צריך פעילות פיזית. זה פשוט מה שהוא צריך.

את מכירה את עצמךxmasterxאחרונה

יש הרבה חשיבות להסחות דעת, גם עבודה

אבל כבריחה זה יכול להיות בעייתי

כל אחת והאיזון שלה תמצאי את שלך מבחינת זמן ומבחינת הכלי שיועיל

הנה תרגיל מעניין שעשיתי כדי להכיר את עצמירוכב שמים

אני משתף את השאלות, וגם את התשובות שעניתי לצורך הדוגמה. תקחו את זה למקום שלכם וגם תשתפו, רק אם תרגישו בנוח כמובן. הרעיון הוא להבין איך הפכנו קושי ליכולת

מה עוזר לי להירגע במצבי לחץ?

להרגיש בשליטה על המצב

איך אני מקבל תחושת שליטה?

אני מנתח את המציאות, מפרק לחלקים את מה שאמור לקרות ומבין איפה בדיוק אני צריך להשתלב

איזה יכולות קיבלתי מזה לחיים? איך זה השפיע על האופי שלי?

להפוך משימות למטלות קטנות ברורות ונסבלות, לא לדחוף את עצמי איפה שלא צריך

עשית את זה בכתב או בעל פה?משה

זה מצויין.

בראשרוכב שמים

אבל בזכות הפורום העליתי את זה על הכתב

זה מעולהמשהאחרונה

אנשים רגישים מאודאנונימי (פותח)

אני כזאת

וכל העניין של תחילת שנה לילדים

ולפעמים שיחות עם המורות להתקשר למורה הזאת והזאת

בשעות הערב - לפעמים צריך לתת רקע על הילדה

או מפגש עם מורים זה פחות רק נכון לאסיפת הורים

אבל בעיקר שיחות של תחילת שנה (שבאמת הכרחיות אחרת הייתי נמנעת)

מציפות אותי כמה שעות או ימים קדימה במיוחד במיוחד מיד אחר השיחה יש איזה שעה שעתיים שאני לא מרוכזת בכלום

חושבת מה אמרתי, משחרזת, ונזכרת אם לא ציינתי משהו כמו שצריך אם נכנסתי לה באמצע לדבריה . אני יוצאת מהשיחה לא מרוכזת

איך אפשר להימנע או להקל על זה

בגדול הייתי מעדיפה שהחופש ימשיך בגלל השקט התעשייתי שיש בדבר.

איך היית בתור ילדה?משה

משהו שם מציף אותך. וזה בסדר.

לא יצא לי לנהל שיח מיוחד אבל אולי תכתבי לךהמקורית

נקודות שאת רוצה וחשוב לך לדבר עליהן כדי שלא תשכחי?

זה בפן הפרקטי

בפן הרגשי - מה יקרה אם לא אמרת או ניסחת משו בצורה x?

למה זה "רודף אותך" גם אחרי? כדאי לעשות בירור

גם אם אמרתי ודיברתי טוב, עדיין אחרי אני קצת מוצפתאנונימי (פותח)

כלומר לא מרוכזת, קשה לענות לילדים שכל שניה קוראים לי אני צריכה את החצי שעה רבע של שקט טוטאלי בד"כ זה לא מתאפשר וקשה לי להיות להכין אוכל לילדים, או להרדים אם זה שעות הערב

אני יודעת שאני צריכה שקט וזה לא מתאפשר לי בבית עם ילדים .

מכירמשה

קורה כמעט אחרי כל פגישה או טלפון

לפעמים מצליח יותר להתאפס. לפעמים לא.

אם היה אפשר להתנהל בתקשורת הכתובהאנונימי (פותח)

היה מצויין כי אז אני יכולה יותר "לפקח" על מה שאני אומרת - כותבת

וגם אי אפשר להפתיע אותי בשאלות שאני צריכה לענות בשלוף, יש לי את הזמן לחשוב קצת לפני ולנסח את התשובה בצורה ברורה נכונה וכנה.

את שייכת לעולם החרדי במקרה?משה

אחד האסונות בעבודה מול בעלי מקצוע חרדים זה שאי אפשר לכתוב להם בווטסאפ וחייבים לדבר איתם. בדיוק מה שאת מתארת.

(אבל יש מעקפים לזה, אם עובדים ארוך טווח).

שאר העולם אני פשוט אומר שאני לא עונה לטלפון וזמין בכתב בשמחה. מתקשרים אליי. לפעמים האינסטינקט שלי עונה ואז אני אומר שאני עסוק ושיכתבו לי. וכשכותבים אני מגיב.

גם אני צריכה שקט והרבה ממנוהמקורית

ויש לי ילדים

זה אפשרי אבל דורש התגייסות של בן הזוג וגם יכולת שלך להציף אחרי שהם ישנים הרבה פעמים. זמן הלבד הכי טוב שלי הוא בערב אחרי שהם ישנים אבל זה הרגל של שנים לפני כבר, שערב זה הזמן שלי לשקט

בכלל נשמע שיש לך קושי במעברים. מוכר לי ולכן אני ממליצה להתאים את הםעולות שאת עושה ומקשות עלייך לזמנים בבית

נכון יש קושי במעבריםאנונימי (פותח)

אני גם כותבת זה עוזר לי

את בטוחה שזה קשור לרגישות?חולת שוקולד

נשמע יותר כמו חרדה

קראתי את הספר אנשים רגישים מידייאנונימי (פותח)

וגם פעם שמעתי פודקאסט מרגישה שזה מתאר אותי

יש סיכוי שיש מאפיינים לא חקרתי עד הסוף

אבל כן כל דבר קטן נוגע אליי ואם יש דברים שאצל אחרים זה עובר ליד או מתמוסס אחרי דקה שתיים אצלי זה נוגע בלב נשאר יותר במחשבות .

זה קורה לך בעוד תחומים?חולת שוקולד

לשחזר את השיחה עושה לך טוב או רע? לדעתי הלא מקצועית אם זה עושה לך טוב זאת רגישות ואם זה עושה לך רע זאת חרדה, וזה גם לא ממש סותר

זה לא העניין של שיחזור שיחה זה לא האישיואנונימי (פותח)

זאת אומרת אני מוצפת אחרי השיחה זה דבר אחד

בלי קשר עם אני אחשוב על זה או לא או ישחזר מה בדיוק היה.

בנוסף, כן אני משחזרת דברים שחוויתי ביום גם טובים מאוד, ולפעמים תוך כדי שאני חושבת מה אמרתי בטלפון נזכרת למשל שפיספסתי את העיקר או משהו שכן רציתי להדגיש

זה לא עושה לי רע

זה גם במובן מסויים משהו טוב אולי

ההצפה בכללי אחרי מפגש או שיחה חשובה

מקווה שהובנתי

יש מצב שזה בכלל צורה של חרדה חברתיתאנונימי (3)

זה באמת סיוטxmasterx

בטח בתור אמא

אני לא הייתי עומד בזה אין סיכוי

תשימי לב אם זה קורה לך מול כל גורם סמכות או רק במקרים כאלה

חוץ מלהימנע מה הדרכים שלך להתמודד?

לא נמנעת כי חייב אבל כןאנונימי (פותח)

משתדלת למצוא פינה שקטה אם מתאפשר

קפה בד"כ עוזר

לשתף בד"כ כלשהי או חברה או סתם לפרוק על הדף

כמובן שלא תמיד יש את הזמן והאפשרות מנסה לבקש מהילדים 10 דקות של שקט ושלא יפנו אליי

זה בד"כ גורם להם הפוך -לפנות יותר 😏

ברורxmasterx

שזה יגרום להם לפנות יותר זה לא באג זה פיצ'ר.

כתיבה ופריקה על הדף זה כלי נפלא, מנקה ומפנה את המוח פשוט לזרוק את כל התודעה פנימה בלי סדר. כל הכאוס שיש, על דף או במחשב, גם כאן יש איזה פורום שאפשר לפרוק בו ובכללי זה פתרון מועדף. בטח עם קפה ובתור הפסקה.

בכללי תקשורת כתובה יכולה לעזור לשיקול דעת, עם זמן לתגובה וחשיבה. אל תעני מיד ותגידי שנוח לך יותר בהודעות.

גם חברה זה עוזר אבל יותר לקטע של "השחזור" ומה יכולנו לומר, לא?

הביצועים אף פעם לא טובים תחת לחץ, אבל אין מה לשים על זה בכלל, הרוב אם לא הכל בראש שלך ולא צריך להיות עם מצפון על זה.

אני מנצח ויכוחים מ-99 במקלחת זה גם עוזר ובכלל לא עובר אף פעם. מה הייתי יכול לומר או מה היה אם

קורה לינעמי28

שתקשורת עם אנשים בטלפון, הודעות, ממש מציפים אותי.

דברים שאנשים עושים בלי לחשוב לוקח ממני המון משאבים.

לא יודעת אם זאת חרדה חברתית (שבודאות לי יש)

או איש רגיש מאוד (שזאת בכלל לא הגדרה קלינית מוכרת)

ההגדרה לא כל כל משנה.

את יכולה להמשיך להימנע אבל הימנעות מובילה לבדידות גדולה.

אני עובדת עכשיו על ויסות רגשי

גם כשדברים מציפים להוריד את ההצפה מ10/10 ל8/10 ולאט לאט יותר יותר.

לא מצפה מעצמי להיות "רגילה"

תלמדי ויסות.

התייעצתי קצת עם הצאט

יש גם שיטה טיפולית שלא ניסיתי אבל שמעתי עליה שנקראת DBT (לא CBT)

יש תרגילים פיזיים שעושים בגוף שמפחיתים את החרדה - נשימות כמובן אבל עוד עיסויים עצמיים למינהם.

תתמקדי בויסות ולא בלהיות רגילה.

זאת ה'מתנה' שקיבלת לטוב ולרע ויש דרכים להפחית אותה וליעל אותה.

אני סאקרית של פסיכולוגיה קלינית אבל במקרה כזה מודעות לא מספיקה וצריך הרגעה פיזית לגוף.

מסכים עם כל מילהמשה

בעיקר כשזה שיחות (או הודעות מוקלטות שמעבירות את האנרגיה)

העניין עם הויסות זה מפתחאנונימי (4)

אתמול היתה לי שיחה בעניין הזה וכמה ויסות הוא משמעותי בעולם מציף... עדיין יש לי מה ללמוד, והזכרת לי את מה שמצאתי לפני כמה שנים...

לגבי dbt , לפני כמה שנים נתקלתי בחנות של גוגל באפליקציה שהיא מעין עזרה ראשונה וכלים יישומיים של השיטה הזו, היא נקראת dbt911 והיא גם תורגמה לעברית.

מעניין אנסה את האפליקציהנעמי28אחרונה

זה באמת משנה חיים

אני בתחילת הדרך עם זה

ילד רגיש מאוד שעולה לגןאנונימי (פותח)

הילד שלי נראה לי רגיש מאוד (אולי אני טועה, אבל ככה נראה לי בהשוואה לילדים אחרים בגיל שלו) בן שלוש ונכנס לגן עם המון ילדים וגננות, הרבה יותר משנה שעברה.

בשנה שעברה היה לו קשה להסתגל למסגרת, כד סוף שנה הוא לא ממש הרגיש שם בנוח.

איך אני יכולה להקל עליו?

מה זה 'רגיש'? במה זה מתבטאמשה

מה את מרגישה עליו?

הוא נסגר במקומות מציפים וגם מאוד אמפטי לסביבהאנונימי (פותח)

הוא גם מאוד ביישן,נסגר ממש עם אנשים לא מוכרים או במקומות המוניים. והוא מאוד נעזר בחפצי מעבר, ממש זקוק להם.

וגם הוא מאוד פגיע וממש לוקח ללב מה שאומרים לו או עושים לו.

וגם הוא מאוד רגיש לסביבה וממש קולט את האחרים ואמפטי בצורה מאוד מיוחדת בגיל שלו.

תקראי פה בפורוםמשה

אמנם נקודת המבט פה היא של המאותגרים ולא של ההורים שלהם. אבל שווה לך לקרוא. יעזור לך להבין אותו.

(יש לי ילד עם חלק מהתסמינים האלה, לא שייך לכתוב פה אבל אפשר בכיף באישי אם ממש תרצי קצת יותר על איך מתמודדים ומה עושים).

איך השינה שלו?

מעניין, לא חשבתי שהשינה קשורה לזהאנונימי (פותח)

הוא נרדם רק לידנו ובאמצע הלילה עובר לישון על שמיכה על הרצפה בחדר שלנו.

לגבי שינה עם ההוריםחולת שוקולד

הבן שלי בן 5! ישן איתנו והמטפלת רגשית של הגן אמרה לי שזה יכןל לפתח פחד/רתיעה/חרדה מינית

קודם כול אני חושבת שכדאי תדבר עם הגננתמתואמת

ככה בקטנה, במפגש הראשון שלכן, לומר לה שהוא ילד רגיש ושתשמחי שהיא תשים לב אליו יותר מהרגיל.

שנית, אם יש אפשרות - תעשי לו היכרות נרחבת עם הגן, עם שלל הפינות שלו, בעיקר השירותים, כולל הסבר מה עושים בכל פינה.

שלישית - הוא משתף אותך בחוויות שלו? אם כן, אז בכל יום אחרי הגן תשאלי אותו בפירוט איך היה היום, מה בדיוק היה בתפילה, במפגש הבוקר, בחצר וכו', ושימי לב לפנים שלו - ככה תוכלי לזהות אם קרה לו משהו קשה ולהתעכב על זה. אם הוא לא משתף - אז אפשר בדרך עקיפה, לשבת איתו ולצייר ומכך להגיע לשיתוף על מה שהיה היום.

וממליצה לך לחפש תכנים של לאה אוירבך, מדריכת הורים בגישה ההיקשרותית שמדברת הרבה על ילדים רגישים. ראיתי שהיא כתבה על הכנת הילדים לשנת הלימודים, אולי זה יוכל לעזור לך.

בהצלחה!

מצטרפת להמלצהאילת השחר

לאה אישה מדהימה ומקצועית, והיא כותבת גם כאמא רגישה מאוד בעצמה וגם כאמא לילדים רגישים מאוד.

איך מגיעים לתכנים שלה?אנונימי (פותח)

אפשר לעקוב אחריה בסטטוסמתואמת

והיא גם כותבת בכל מיני מקומות, כמו בהידברות.

אם את רוצה את המספר שלה אז כתבי לי באישי ואתן לך (ואז תוכלי לכתוב לה שאת רוצה לעקוב אחריה).

תכתבי בחיפוש את השם שלהאילת השחר

היא ההצעה הראשונה שם, באתר שלה מופיע גם מספר הטלפון שלה אם תרצי להתייעץ איתה מעבר או לעקוב אחריה.

הייתי מביאה קישור אבל לא יודעת אם מותר ואם זה לא נחשב פרסום אסור.

קצת מאוחר בשביל זה אבלחולת שוקולד

נשמע שגן קטן, חנמ, יכול חהיות לו נהדר, אם לא השנה אז אפילו לשנה הבאה

לא חובה גן חינוך מיוחדמתואמת

הוא גם לא יתקבל אם אין צורך אמיתי לזה.

הבת הרגישה שלי הייתה בגן רגיל שיש בו יחסית מעט בנות (עשרים או פחות) והגננת שם מהממת במיוחד ויודעת לשים לב לכל ילדה בצורה מדהימה, וב"ה היא פרחה שם. (הייתה שם שנתיים ואז בגן חובה הייתה בגן אחר, גם עם גננת מקסימה, אבל גדול יותר וגם היו בו כמה ילדות 'קשות' באותה שנה - והיה לה ממש לא טוב)

בקיצור, ילדים רגישים הם לא ילדים 'מיוחדים' (אני מכירה מקרוב גם את זה), אבל כן הם צריכים יחס אישי יותר מהרגיל, ולכן אם אפשר (אם יש מבחר בסביבה) כדאי לחפש להם גן יחסית קטן ובעיקר לברר היטב על הגננת, שהיא יודעת להכיל ילדים כאלה.

וכרגע, כשהילד כבר רשום ואוטוטו השנה עומדת להתחיל - אז נותר לעשות מה שהצעתי בהודעה הקודמת...

חינוך מיוחדחולת שוקולד

זה דבר רגיל ונורמלי לחלוטין ומיועד לילדים רגילים עם צרכים ספציפיים

נשמע דווקא שבהחלט יקבלו אותו, במיוחד אם הם יתעקשו, לא צריך להיות עם קושי מיוחד בשביל גן חנמ, אני מצטערת היום שלא ניסיתי להכניס את הבת שלי לחנמ כי חשבתי שלא יקבלו, אולי היה מרכך את הקשיים שיש לה היום בבי"ס

ונכון שיש גנים רגילים קטנים עם גננות מכילות אבל לא קל למצוא אותם (וגננות רגילות לא אמורות להתמודד עם זה, עבדתי השנה בגן רגיל שאיזה רבע מהילדים בו היו צריכים חנמ אבל היו שם כי ההורים רואים בחנמ בעיה במקוםצלראות בו פתרון)

המ... אני יודעת שצריך לעבור ועדה כדי להיכנס לחנ"ממתואמת

והם דורשים שם "הוכחות" בשביל לקבל אישור.

(לצורך העניין - יש לי בת על הרצף האוטיסטי. כשהגענו לוועדה בעירייה הם אמרו שלא רואים עליה שהיא על הרצף, והם מאשרים לנו גן חינוך מיוחד רק מכיוון שהבאנו להם אבחנה ברורה מהתפתחות הילד. ויש לי גם ילדים שהיו בגן שפה - ולא בקלות הסכימו בוועדה לתת לנו אישור לכך. הם בדקו אותם הרבה, רף שהיה ברור שהם לא מדברים בהתאם לגיל, וגם ביקשו טפסים מהגננת בגנון ומקלינאית התקשורת שטיפלה בהם באותה עת.)

ונכון, לא קל למצוא גנים קטנים ומכילים, ולכן נותר לעשות עבודה כאמא מול הגננת ככל האפשר.

אפשר גם לנסות לפנות להתפתחות הילד ולבקש אבחון שיאשר שהילד זקוק לגן מיוחד, אבל זה תהליך ארוך ומתיש, ויש סיכוי שזה לא יעזור בסוף...

לפי התיאור של הפותחתחולת שוקולד

אין סיבה שלא יקבלו אותו, אני רואה בחנמ מלא ילדים, רובם אפילו, שממש לא "רואים עליהם" שום דבר.

וזה לא פרוצדורה מאוד רצינית, בטח לא יותר מפרוצדורות אחרות שברור לנו שלא מוותרים עליהן, וזה אחד הדברים שהכי שווים את זה.

זאת דעתי

טוב, אולי🤷‍♀️מתואמת

אני בהחלט חושבת שגן מיוחד זו מתנה למי שזקוק לו, רק יודעת מהניסיון שלי שלא קל להתקבל אליו...

רעיון מעניין, עבר לי בראש פעםאנונימי (פותח)

את יכולה להסביר על מה יאשרו לו את זה?

פשוטחולת שוקולדאחרונה

על כל מה שכתבת עליו, בעיקר על זה שהוא נסגר במקומות מציפים (כמו גן גדול) עם אנשים לא מוכרים, במקומות המוניים, זאת אחת ה-סיבות לגן חנמ

אנשי מכירות זה לפעמים כזה מעצבןחצי משלם

למה כדי למכור לי אתה צריך בדרך להכפיש אחרים?

אני מקבלת שירות ממך הרי (זה לא נתון לבחירה שלי) למה כחלק מהמכירה שלך בסיטואציה שזה כך או כך בכיס שלך אתה צריך להגיד כמה נותן שירות אחר הוא דפוק?

זה כזה מגעיל...

גם כל ההתנהלות היא של מכירה ולנסות למכור גם מה שאני אומרת שלא צריך. נחליף זה ונחליף זה ונעשה זה, עכשיו אני צריכה ללכת ולהגיד למקבלי ההחלטות את הפער בין ההצעת מחיר שלו לבין מה שאני באמת חושבת שצריך. לא רוצה שיצא כאילו אני התחזרתי😐

וזה יציק לי ויטמטם לי את הצורה עד שאני אצליח להגיע לאנשים הנכונים ולהעביר את הפער בין מה שאני אמרתי שאני צריכה לבין ההצעה שלו בפועל.

כל כך.משהאחרונה

אני שונא את הפורמט של "מכירות". כן מבין למה צריך את זה, אבל איכס.

איך להפוך עצבות לשמחה...נחלת

לא הצלחתי להקשיב בגלל המכשף שלי (בערב, הוא בשיא כוחות הכישוף שלו...)

אבל בטוח שיש כאן עצה טובה:

ד"ר יחיאל הררי. יוטיוב.

שנה טובה חברים!

לרגע חשבתי שאת כותבת משהו מהנסיון שלךמשהאחרונה

אם יש לך לינק ליוטיוב שאת חושבת שרלוונטי אז תעלי אותו לכאן (פשוט להדביק אותו).

אולי יעניין אותך