התנהלות כלכלית שונהנרו יאיר.

אשתי ואני הגענו מבתים עם תפיסה והתנהלות כלכלית מאוד שונה. 

אפשר לקרוא לזה פזרנים וחסכנים. עם מודעות כלכלית וחסרי מודעות כלכלית.

 

עכשיו תמיד יש את השאלה, כמו בכל דבר זוגי, איך מגשרים על הפער.

עכשיו, הנושא הזה יוצר אצלנו מתח כבר שנים.. מרגע החתונה.

 

השאלה - איך יוצרים צורת עבודה והתנהלות משותפת כאשר לי יש קו אדום שאני לא מוכן לעבור אותו והיא לא מוכנה לקבל אותו

(כגון: מבחינתי לעולם לא יורדים למינוס, גם אם זה אומר לאכול שבוע שלם רק לחם עם שוקולד/ חומוס. גם אם זה אומר לקנות רק בגדים יד 2, למשל)

מבחינתה, יהיה בסדר, החיים דינמים. וזה בכלל לא זוגי שאני קובע קו-אדום שאני לא מוכן לדון עליו כלל

 

נשמח לעצות.

שאלה מעולהפשוט אני..

בעז''ה בבוקר אכתוב את דעתי 

אבל פטור בלא כלום אי אפשרפשוט אני..

אז הנה דבר הבינה:

 

 

הסיטואציה שאתה מתאר היא אחת הקלאסיות והמורכבות ביותר בזוגיות – התנגשות בין ערכים וכללי יסוד אישיים, במיוחד בתחומים טעונים כמו כסף. כסף בזוגיות הוא הרבה מעבר לסכומים בחשבון – הוא מגלם תחושות של ביטחון, חופש, אחריות, ערך עצמי וזהות.


 

אז מה עושים כששני אנשים באים מעולמות כל כך שונים?

כמה מחשבות ודגשים:


 

🧭 1. קו אדום בלתי-ניתן-למו"מ – האם זה מחזיק במערכת זוגית?

אם אדם נכנס לזוגיות עם קווים אדומים מוחלטים, שאינם פתוחים לשום סוג של משא ומתן, הוא בעצם לא באמת נכנס למרחב זוגי – אלא נשאר באינדיבידואל.

ברור שלכל אחד יש גבולות – וזה חשוב. אבל בזוגיות בריאה, אפילו קווים אדומים צריכים להיות מדוברים ומוסכמים, לא מוכתבים חד-צדדית.


 

השאלה הקריטית היא: האם אתה מחפש בת זוג, או שותפה לתוכנית כלכלית?

אם אתה מחזיק בתפיסה של “זה לא נתון לדיון”, אל תתפלא שהיא מרגישה ש”זה לא זוגי”.


 

🌀 2. מה באמת עומד מאחורי הקו האדום?

לדוגמה – האם לעולם לא להיכנס למינוס זה עניין של עיקרון (ולמה?) או שזה קשור לפחד כלכלי עמוק, אולי מהעבר?

ומה עומד מאחורי העמדה שלה? האם זו רשלנות או אמונה אמיתית שהחיים זורמים, ושחופש כלכלי חשוב לבריאות הנפש?


 

ברגע שמבינים את המניעים הרגשיים והעמוקים – אפשר לדבר, לא על “האם מותר מינוס או אסור”, אלא על מה באמת מפחיד, ומה באמת חשוב לשניכם.


 

🔧 3. למצוא "מישור שלישי" – לא רק פשרה, אלא שותפות

פשרה זו לפעמים “אף אחד לא מרוצה”. אבל שותפות כלכלית טובה היא יצירת שיטה שמכבדת את שניכם. לדוגמה:


 

תקציב חודשי מוגדר מראש, עם מקום ל"שיגעונות" קטנים של כל אחד.


 

סכום כסף קבוע שהוא "תחום אישי" – כל אחד עושה איתו מה שהוא רוצה.


 

החלטה ביחד על קווים אדומים, ולא “שלי או שלך”.


 

💬 4. תהליך, לא פתרון חד-פעמי

מתח שנמשך שנים לא ייפתר בפגישה אחת. אולי תצטרכו ללכת לדבר על זה אצל יועץ זוגי או יועץ כלכלי-זוגי – לא כי אתם “במשבר”, אלא כי אתם מבינים שזה מקום חשוב ודורש כלים.


 

💡 בשורה התחתונה:

זוגיות טובה לא בנויה על הסכמה, אלא על הבנה.

הפער ביניכם הוא לא הבעיה – אלא הדרך בה אתם ניגשים אליו.


 

אם תצליחו ללמוד לדבר עליו בצורה בוגרת, פתוחה, בלי תנאים מוקדמים – דווקא משם יכולה לצמוח אינטימיות מאוד חזקה.


 

רוצה שאעזור לך לנסח מייל/שיחה שהיא אולי התחלה טובה לגישור על הפער הזה?

 

תגובה מושקעת ומצוינת. תודהנרו יאיר.
כמו כל גבול הזוגיותלאחדשה

כל אחד מתפשר קצת.

לא רוצה להיכנס למינוס וקשה לכם? להוסיף עבודה.

אין אופציה כרגעמוזה ממש מדכא אותה? להתפשר טיפה.

דברים שהם לא חיים ומוות לא שווים את המחלוקת בזוגיות,

יש מספיק קשיים אחרים בלי עין הרע.

השאלה אםנרו יאיר.

אני אהיה מאוד במתח כשנהיה במינוס, מתח נפשי הוא גם קצת חיים ומוות

אין מה להתפשר

למה מינוס גורם לך מתח נפשי כזה גדול?לאחדשה

במיוחד אם זה משהו קצוב קצר וזמני. אני לא אומרת לפתוח את הסכר ולבזבז בלי הכרה.

כדאי לבדוק מה עומד מאחורי ההתניה הזו (ספויילר,עברתי את אותו הדבר בדיוק)

אם זה משהו שאין סיכוי שאת משנה ואתה מחליט שזה ערך ייהרג ואל יעבור- חלה עלייך האחריות לספק לאשתך את מה שהיא רוצה, ולפרנס אותה - יותר ממה שאתה עושה עכשיו (אין לי מושג מה אתה עושה)

יש הבדל מהותי בעניין ההנאה מבזבוזים בין גברים ונשים.

יש מקום להרחיב על זה אבל זה לא סתם. ז"א יכול להיות שאצל זוג אחר זה יהיה ההפך אבל דווקא גבר קל יותר "לשכנע להצטמטם" בחשיבה שכלית וישרה.

שוב, חסרים הרבה פרטים, האם שניכם עובדים? לומדים? סטודנטים, אברכים? מה ההוצאות הקבועות, מה אפשר להןריד? האם יש לצמצם במשהו אחר כדי לאפשר גמישות בתחומים שהיא רוצה?

בקיצור זה ממש תלוי בהרבב דברים אבל שורה תחתונה, מינוס בבנק, במיוחד אם הוא רטן וזמני לא אמור לגרים לאדם מתח נפשי כזה גדול, בד"כ. ברור שיש חריגויות אבל שוב זה הכל תיאוריה בלי לשחות בפרטים.

ואולי בשבילהיראת גאולה

ה'איסור' לקנות גבינה או שמלה או אייס קפה זה מתח נפשי? (ספויילר: להרבה נשים זה מתח נפשי חזק מאוד)

מתח נפשי הוא גם קצת חיים ומוות, לא משהו שאפשר להתפשר עליו.


כדאי להתחיל מלדבר על הרגשות, מה זה גורם לי להרגיש, ולא לצאת מנקודת הנחה שהאמת בכיס שלי, אלא שנינו צודקים, חשוב שכל אחד יהיה מודע לרגשות של השני, ואולי נצליח למצוא פתרון מעשי כך שהרגשות של שנינו יקבלו את הצרכים שלהם.

כדי להמנע ממינוס לטווח ארוךאריק מהדרום

כדאי שיהיה לכם כרית ביטחון של 3-6 הוצאות חודשיות.

האופציה לאכול לחם עם שוקולד שבוע לא נשמעת סבירה וגם לא בריאה למרות שאני פעם חשבתי אותו דבר עם מרק עדשים אבל זה היה ממש בתחילת הנישואין 

מרק עדשים באופן קבוע- אסון לשלום בית במיוחד בהתחלהלאחדשה
ידידינרו יאיר.
תודה על העצה, כנראה לא הבנת שעל זה בדיוק הדיון בינינו.. כרגע זה מורכב להגיע למצב כזה ולכן  יש לנו חילוקי דעות בנושא 
אני הבנתי את הדיוןאריק מהדרום

אבל אתה פשוט לא חושב נכון, היא לא תאכל לחם עם שוקולד שבוע אז תעשה את זה כמו ילדים גדולים.

נשאר לכם כסף מהחתונה? שימו 3-6 חודשי הוצאות ממנו בכרית ביטחון, קרן כספית או אגח או מקמ כדי לא להכנס למינוס אף פעם.

גם אצלנוoo

היו פערים גדולים בהתנהלות כלכלית

אני לקחתי את זה צעד קדימה ודאגתי לעבוד בעבודה מכניסה כדי שיהיה מספיק לכל הצרכים


גם אם בעלי חושב שאני קונה דברים מיותרים, זה בסדר מבחינתו, בגלל שההכנסה שלי גם ככה גבוהה.


אני חושבת שרוב הפערים הזוגיים בנושא כלכלי נובע ממחסור

כדאי לשפר את ההכנסה וככה לפתור את הבעיות מראש

ברור שכדאי, לא תמיד מתאפשרלאחדשה
אםoo

מבינים שזה אחד החלקים המרכזיים בניהול זוגיות וחיי משפחה תקינים

ושמים את זה בעדיפות גבוהה

זה מתאפשר יותר

בוודאי שמבינים ועדיין.לאחדשה
תלכו ביחד לשיחה עם מישהו מ'פעמונים 'העני ממעש
יקרה. תודהנרו יאיר.
ממליצה ללכת יחד לייעוץ כלכלישדמות בחולות

ככה כששניכם תעברו את הליווי יחד- זה יהיה משהו זוגי.

לא ממקום ביקורתי אחד כלפי השני(ה), אלא כדי להיטיב את המצב ולהסתכל עליו בראיה של ניהול משק בית משותף

 

צודקת כמובןנרו יאיר.

אבל כל אחד מאיתנו הגיע מרקע והסתכלות כל כך שונה על כסף שכל המחשבה על לדבר עליו באופן מסודר עושה מתח

לפעמים המתח מלדבר על זה יותר מזיקהמקורית

מלדבר באמת

ממליצה כנל על ייעוץ

יש לי פודקאסט בשבילך-עוד מעט פסח
[יחסינו לאן] איך לא לריב על כסף


ויש לי גם הרבה מה לכתוב, אבל זה יחכה לפעם אחרת כשיהיה לי זמן.

תודה, התחלתי לשמוענרו יאיר.
זה בהחלט לא זוגי לקבוע לאשתך קו אדום בעניין הזהיעל מהדרום

לק"י


היא אשתך, לא הילדה שלך.

אתם צריכים להחליט ביחד על הגבולות.

מצטרפת להמלצה ללכת לפעמונים/ מקימי (ההיסטריה שלך ממינוס קטן וזמני נשמעת קצת מוגזמת).

ועוד דבר- יש לכם ילדים?יעל מהדרום
מינוס קטן הופך להיות מינוס גדולנרו יאיר.

אין כזה דבר לחיות במינוס, זה לחיות ממה שאין..

זה גם בעייתי בעיניי, גם מוביל לעוני (וגם אסור תורנית, ואכמ"ל)

זה לא נכון...יש תקופות שיש מינוס ויוצאים מזהיעל מהדרום

לק"י


אם יש תמיד מינוס, אז בהחלט צריך לבדוק מה כדאי לעשות.


(וחבל שהתייחסת רק לחלק ממה שכתבתי)

אם כבר עדיף לקחת הלוואהנפשי תערוג

כי הריבית שלה טובה משל המינוס.

אבל בלי שום קשר לא רצוי להגיע למצב של מינוס. כי אז זה אומר שיש יותר הוצאות מהכנסות


לא יקרוס העולם. אבל רצוי להמעיט במינוס כמה שאפשר.

מסכימה. אבל בלי לחץ...יעל מהדרום
אני גם כמוךאשמח לעזרתכם

תמיד דואגת שיהיה מספיק כסף מראש בעו"ש.
זה מרגיע אותי, למרות שאולי כדאי היה להשקיע אותו במשהו. אבל רוגע שווה הרבה מבחינתי.
ולאכול לחם עם שוקולד - גם בעלי לא היה מוכן
אבל במשך כל השנים לא היה לנו רכב וגם לא עוד כל מיני הוצאות מיותרות. בעלי היה אברך ואני פרנסתי.

 

הדרך העיקרית שלא יהיה מינוס מבחינתי - היא פשוט שמעולם לא היתה לנו מסגרת של מינוס. המסגרת שלנו היא 0. אז תמיד יש מספיק סכום בעו"ש שהוא ה"0" שלנו.

תמיד תחשוב כמה יעלה לך להיות גרוששוקולד פרה.

ומזה תגזור את הצעדים שלך...

הרבה גברים או נשים אלופים בלשים קווים אדומים,

אבל בסוף הנוקשות חוזרת אליהם בחזרה, כשהאישה/האיש כבר לא רוצים לשמוע על שלום בית.

אתם לא שם, אני מבינה את זה.

אבל המחשבה כמה כסף זה יעלה לי כגרוש,

אמורה לרכך את הקו האדום.

אל תחכה שיגיע הפיצוץ כדי לרכך. רכך אותו עכשיו.


כשהיינו בשיא הקושי הכלכלי שלנו, בעלי נתן לי אשראי פתוח. מעולם לא אמר לי כמה לקנות. מעולם לא הגביל. רק איחל לי שאהנה ושאשמח, ואפילו ההפך- דירבן אותי שלא לקנות ביד 2. לפנק את עצמי ממש.

באותה תקופה הוא שילם מזונות מלאים ומחציות שקרעו לנו את הצורה. בקושי הרווחנו יחד את סכום המזונות,שתבין.

ועדיין הוא ידע שהשמחה של אשתו זה קריטי. חיוני. הכרחי לבית.


עכשיו, הוא אולי המראה ההפוכה ללחץ שלך.

ואולי אתה חושב שזה עניין של אופי, או עניין של איך הוא גדל.

אבל טם אתה בן אדם כלכלי, של חישובי יתרות ורווח מול הפסד ומינוס,

חשוב כמה זה לא כלכלי לאורך טווח הגישה שלך.


כי יופי שקבעת קו אדום,

מה עכשיו? תסתכל לה בפירוט אשראי?

אם קנתה משהו, תגיד לה להחזיר לחנות?

לא... לא בריא בכלל.


קו אדום זה נחמד כהורים לילדים קטנים.

אפילו טינייג'רים מפרים קווים אדומים, כחלק מהעניין שאנחנו בני אדם חופשיים.

מציעה לך לסגת מקווים אדומים למיניהם.

ולהתחיל לדבר.

ולהגיד לה כמה חשוב לך לשמח אותה.

ואתה רוצה לפנק אותה.

ואתה רוצה שהיא לא תרגיש מחסור...


תאמין לי שעם המילים האלו יהיה לה הרבה יותר קל לראות ולהבין גם את הצד שלך.

אמת, ומוסיפהלאחדשה
היא מעצמה תתחיל להתנהל אחרת כי היא תרגיש אחריות ורצון לגרום לך נחת.
כל מילה צריך לפרסם את זה בעשרות עותקיםמתייעצת גירושין
אולי תחשבו יחד על חלוקת ההוצאותזמינה

וככה לכל אחד יהיה ברור כמה מוציאים על כל דבר (קניות בסופר, בילויים, קניות בגדים וכאלה)

אבל חשיבה משותפת ולא מישהו שמכתיב לשני

יש לנו חלוקהנרו יאיר.
שאלה- אתה מרגיש שהעול הכלכלי הוא רק/בעיקר עליך?מתוך סקרנות

לפעמים, במצבים כאלו, הקושי הרגשי האמיתי מאחורי הויכוחים, הוא שהגבר מרגיש שכל העול הכלכלי הוא עליו.

והאישה מצידה, רוצה ליהנות ו"מה אכפת לה אם יהיה מינוס, שבעלה ישבור את הראש"...

יכול להיות שהפיתרון הוא אולי להציע לאישה לקחת על עצמה את העול לסגור את המינוס ובכלל לדאוג שתמיד יהיה מה שצריך, ואז שתרשה לעצמה גם להגיע למינוס וכו'.

במילים אחרות, מי שמוכן להיכנס למינוס, שיקח על עצמו גם לדאוג לסגור אותו.

בוודאי שאני מרגיש שהאחריות עליינרו יאיר.

אבל ככה זה אמור להיות. אני מאמין בזה שהאחריות על הגבר. 

זו תפיסת התורה, וככה זה. אשתי עובדת ומשתתפת בעול הכלכלי אבל בסוף הדאגה לכך שיהיה לנו כסף לשלם שכר דירה ולא נגור ברחוב היא שלי...

לדעתי רעיון ממש לא טוב ולא יהודיהמקורית

גבר צריך להרגיש שכל העול הכלכלי עליו כי זו המציאות ההלכתית בנישואין

וגבר שעוזר בבית זה גם "רעיון לא טוב ולא יהודי"?מתוך סקרנות

ברור שבתפיסה ההלכתית המקורית הגבר אחראי על הפרנסה, אבל כמובן גם מנהל את תקציב הבית (טענה ש"האישה לא ילדה קטנה", ולכן מותר לה להחליט להיכנס למינוס בניגוד לדעתו אינה תקפה).

והאישה אחראית על הבית והילדים (כשכמובן בעידן של פעם, לא נמצאים במוסדות אלא האימא מטפלת בהם 24/7).

 

אבל במציאות של היום הכול השתנה ל-2 הצדדים, ואם נטען פה בשרשור כאמור שה"אישה לא ילדה קטנה ולכן מותר לה לרדת למינוס בניגוד לדעתו", שתתכבד ותיקח על עצמה את האחריות.

 

כל עוד האחריות היא עליו, טבעי ולגיטימי שהוא גם יקבע את הכללים לניהול התקציב (כמובן תוך התחשבות באשתו).

אני איתך לגמרי...אשמח לעזרתכם

בתור המפרנסת העיקרית.. 

תודה, רוצה לחדד באיזו נקודה?מתוך סקרנות

סתם מעניין.

שכיום אי אפשר לצפות מהגבר שיקח את זה על עצמואשמח לעזרתכם

אלא אם זה מתאים לשני בני הזוג...

אם מתאים לגבר להיות אחראי ולאישה לא להיות מעורבת - מצויין. 

אם מתאים לשני בני הזוג להתנהל ביחד - טוב מאוד.

ואם מתאים שדווקא האישה תקח את האחריות הזו, והגבר יעזור - גם זה בסדר.

 

סליחה שאני נשמעת פמיניסטית - אני לא. אבל אצלנו פשוט מאוד מתאים לי להיות אחראית על התחום הכלכלי ושלא מתערבים לי, ולבעלי לא להיות יותר מדי מעורב בזה כל עוד הוא יודע שדברים עובדים כמו שצריך. זה win win. דווקא בנושאים אחרים ששנינו רוצים להיות מעורבים בהם (כמו חינוך הילדים) יש יותר חיכוכים.

ולכן לכתוב שזה לא יהודי שאשה גם תהיה אחראית על הצד הכלכלי, במציאות של ימינו, נשמע לי יומרני מאוד.
כמו שנשמע לי יומרני שהגבר יגיד תמיד את המילה האחרונה בנושא חינוך הילדים. או שהאישה תגיד את המילה האחרונה בנושא תזונה.
יש כאן זוג. וכל אחד מוצא את האיזונים שלו לפי מה שמתאים לאופי האישי ולאופי הזוגי.
אני מגהצת, בעלי מכין ארוחת ערב, אני מבשלת, הוא שוטף לשבת, ויש דברים שגם שנינו עושים יחד (כמו שטיפת כלים) כל אחד לפי כוחו וכשרונותיו. יותר קל כשיש דברים מוגדרים, אבל הם פשוט נהיו עם השנים לפי מה שמתאים לנו, וכמובן גם דינמי כשיש עומסים כאלה ואחרים.

כשיש זוג ששניהם עובדים - הדברים הרבה יותר דינמיים מפעם. 

מסכים איתך עקרוניתמתוך סקרנות

רק שאני מוכן לתת מקום גם לגישה ה"מסורתית", ובלבד שתהיה קוהרנטית (דהיינו - אם מטילים על הגבר לדאוג לכסף, אז ברור שיש לו גם את הסמכות לשימוש בתקציב).

 

אני נותנת מקום לגישה ה"מסורתית"אשמח לעזרתכם

אם היא מתאימה לבני הזוג.

לכתוב (כמו שלא אתה כתבת) זה "לא יהודי" - על זה התרעמתי.

כל דבר שגורם לבני הזוג לחיות בטוב ובנחת אחד עם השני - הוא יהודי בעיני.

כל דבר שגורם לפירוד, כי לא מתאים לאופי ולהתנהלות - פחות יהודי בעיני.

 

וואו, אני נשמעת ממש רפורמית, אבל אי אפשר להתעלם מהשינויים שהחברה עוברת בכל העניין של פרנסה, ושל השכלה של נשים.

ועדיין, ברור, לתת לגבר את הכבוד שלו, וגם לאישה את הכבוד שלה. אבל להגיד "לא יהודי" על גבר שלא הוא האחראי על הכספים...נו, שוין.

נעלבתי בשביל בעלי  

אין לי בעיה עם זה המקורית

אני לא כותבת כדי שיסכימו איתי בהכרח. זו דעתי

הלכתית, גם על בעלך האברך חלה החובה לפרנס אותך, הלא כן?

הדיון עוסק בעניין של האם הגבר חושש שעול הפרנסה עליו ולכןיעביר אחריות לאשתו על הפרנסה

לא על מקרה שבו האישה החליטה להתנדב לתפקיד מעצמה

הדיון *לא* עוסק בהעברת עול הפרנסה לאישהמתוך סקרנות

אלא באמירה שאם היא מתעקשת ש"לא נורא" להיכנס למינוס ושזה "לא זוגי" שהוא קובע קווים אדומים בנושא, שתיקח *את זה* על עצמה.

אתה כן התייחסת לחשש של הגבר מהעולהמקורית

אז איך זה פתאום נהיה לא קשור?

ומי אמר שהמינוס שייך רק לה? או שהקו האדום נכון?

זה הנחות שלך ממה שכתב הפותח אבל לא מדובר בעובדות

כל עוד אנחנו לא באמת יודעים במה מדובר שגורם לה לרצות מינוס (ושונה מאוד רצון בחופשה לעומת אוכל למשל), בעיניי הדיון כן עוסק בהעברת אחריות הפרנסה לאישה. ולא בזה שהיא החליטה שיש קו אדום צודק שהיא רוצה לחרוג ממנו

אם היו לנו דיוקים אחרים, אולי הייתי טועה. אבל לא קראתי כאלה.


התייחסתי לחשש של הגבר מעול המינוס אליו רוציםמתוך סקרנות

לכאורה להכניס אותו, והתייחסתי לזה בלבד.

מבחינה הלכתית יבשה גם אסור להיות במינוסאשמח לעזרתכם

כמו שאחריות הפרנסה היא על הבעל.

 

יש בחינה הלכתית ויש התנהלות זוגית. ואם לתוך ההתנהלות הזוגית מכניסים כל הזמן - ההלכה אומרת שאתה צריך להיות אחראי - אז גם ההלכה אומרת שאסור להיות במינוס...

לא כך פותרים פערים בהתנהלות הכלכלית.

 

באופן כללי - מה שזכור לי מאבא שלי הוא  - לכל אחד יש קו אדום, אך כשהקו האדום הוא מתחת ל0 - אתה מפסיד כסף על הריבית. וככלל - זו לא התנהלות כלכלית נכונה ולא נבונה. אם קרה חד פעמית ויוצאים מזה באותו חודש - מילא, אבל על עצם המסגרת משלמים כסף. ולמה זה טוב? 

 

אבל מי שרגיל להיות במינוס, ומי שהיה חי עם זה שיש מינוס קבוע בבנק והוא "משלם" על זה "מעט"- קשה להסביר לו את ההגיון הזה.

למה הלכתית אסור להיות במינוס?נפש חיה.
הלכות ריבית לפי חלק מהדעותאריק מהדרום
מקור ?נפש חיה.
אני לוקחת אחריות רק על מה שאני כותבתהמקורית

וגבר צריך גם לעזור בבית. לא הבנתי מה הקשר. זה לא לעזור אפילו, זה להיות נוכח ושותף. 

 

בעיניי זה לא יהודי שגבר יטיל על אשתו את עול הבית כי הוא חשש מזה בעצמו למרות שזו חובתו

ומנגד, לא שייך שאישה תחליט על דעת עצמה להיכנס למינוס כשהגבר היסטרי מהרעיון 

והכל תלוי באיזה צרכים מדובר

אם זה הלחם והמים, אז ההתיחסות היא שונה מאשר בגדים ומגדנות 

 

 

מצוין, אז חשוב לשמור על קוהורנטיותמתוך סקרנות

1. זה היה הטיעון שלי, שמי שאחראי על הכסף, לגיטימי שיהיה זה שגם קובע בגדול את הכללים (עם האחריות באה הסמכות, כמו שאי אפשר להגיד לביבי "אתה הראש, אתה אשם", כשכולנו יודעים שניטלו ממנו הרבה מהסמכויות), אם את מסכימה איתי אז מצוין.

2. להיות שותף ולעזור בבית זה ממש חשוב, רק שאם הולכים על התפיסות ה"יהודיות" המקוריות, האישה אחראית על הטיפול השוטף בבית ובילדים, והאיש אחראי בגדול על ענייני הפרנסה, קו חינוכי כללי וכיו"ב.

המציאות היום השתנתה, וכפי שאמרת היום מתאים יותר שהגבר יהיה נוכח ושותף בעינייני הבית והטיפול השוטף בילדים, במקביל, אותו שינוי התרחש גם ביחס לכסף, שהיום שנשים יותר מעורבות בעולם, ופחות מתאים המודל כאילו כל ענייני הכספים שייכים לבעל .
(כולל הסמכות להחליט מה לעשות איתן, עד לפני כמה עשרות שנים היו מדינות מערביות בהן נאסר על נשים לקחת הלוואה מהבנק ללא אישור הבעל).
לכן מתאימה יותר שותפות כולל בעול הפרנסה.

כשהאישה עובדת, היא ממילא שותפה בפרנסההמקורית

לעומת פעם - שממש לא

נראה לי זה מאוזן, ביחד עם העובדה שהבעל שותף

מפה ועד ל-לצפות שהאישה תיקח אחריות על המינוס כאילו היא האחראית להוצאות החורגות ולא מדובר בהוצאות של הבית המשותף או שהבעל יתחמק מאחריותו כי הוא לא עומד בלחץ - יש מרחק גדול בעיניי

הוא לא "מתחמק מאחריותו",הוא רק מבקש לא לרדת למינוסמתוך סקרנות

בשל אחריותו.

 חושב שזה לגיטימי, כל עוד זאת אחריותו כאמור.

תלוי מה הצורך הכלכלי בגינו רוצים לרדתהמקורית

למינוס

ברגע שמסתכלים על זה כשחור או לבן, זה בעייתי

אם זה מפריע לו מאוד - זה הגיונימתוך סקרנות

כל עוד לא רעבים ללחם, ואם חשובה לה הרמה הכלכלית, יכולה להתגייס לעבוד עוד/בעבודה מכניסה יותר ככל שזה אפשרי.

אין שום היתר בהלכה להיכנס למינוס צרכנימשה

(קצת יותר מורכב מזה  אם יש חסכונות וכו', ובכל זאת)

יודע את הבעייתיות מבחינת ריבית וכו', אבל שום היתר?מתוך סקרנות

קצת מוגזם, לא? היתר עיסקה לא תקף?

היתר עסקה תקף כשמדובר בעסקהמשה

כלומר כשאני לווה ממך כסף כדי להשקיע בעסק. גררו את זה עוד קצת הצידה על דירות כי מניחים שמחירי הדירות תמיד יעלו ואפשר לממש את הנכס (כלומר את "העסק" שבו אתה משכיר לעצמך דירה).

נגיד לקנות אוטו כדי ליסוע לעבודה, זה אפשר להגיד שהיתר עסקה תופס.

 

היתר עסקה לא תקף על הלוואות צרכניות.

(יש חריגים לזה, אבל באופן כללי זה הכלל).

מעניין, סחבק עבד פעם כבנקאי ושאל רבמתוך סקרנות

אם כל פעם שנותן הלוואה זאת ממש הכשלה באיסור, והתשובה הייתה שיש היתרים כלשהן ולכן זאת לא ממש הכשלה.

בפועל, ידוע לי שכמעט כל הציבור הדתי/חרדי לא מקפיד על כך, כולל אנשים הנוטים להחמיר בהרבה דברים, מעניין למה.

 

אולי אפשר לטעון שכל מה שקשור לרמת חיים סבירה וסיפוק הצרכים הגופניים והנפשיים, עוזר בדרך עקיפה לעבוד/חוסך הוצאות בהמשך וכיו"ב?

 

 

עריכה: עכשיו מצאתי את התשובה שאותו רב כתב לי בתשובה לשאלה על הלוואות לכל מטרה:

בנוגע לשאלה של רבית, דנו רבים בנושא, ואין לי הרבה להוסיף על הדיונים. מה שכן אומר הוא שאמנם ראוי להשתדל שלא להיכנס אליו, אך מי שחי ב"מינוס" יש לו בהחלט על מה לסמוך. ראשית כל, כיון שמדובר בבנק - חברה בע"מ ולא אישיות פרטית - יש אומרים שדיני רבית אינם חלים. בנוסף לכך, יש צדדים שהיתר עסקה מועיל גם להלוואה מהסוג הזה, בפרט אם הלווה הוא בעל דירה, אך אפילו אם אינו בעל דירה יש צדדים להקל.

מי שחושש לדבר, ונזהר שלא לקחת הלוואות או להיכנס למינוס - אשריו. אבל מי שכן, אין לבוא עליו בטענות ולהעיר לו על כך.

אולי יש בזה דעות, לא מונחת שםהמקורית
כי ב"ה אין לי יד ורגל בסוגייה בחיים האישיים שלי
איזה שיח ארכאיoo

'גבר אחראי על הפרנסה'

'גבר עוזר בבית'


כשהשיח כזה

לא פלא שיש בעיות


בני זוג הם שותפים

כלכלית

ניהול הבית והילדים


יש לא מעט נשים שיכולות לפרנס/ לנהל את כלכלת הבית הרבה יותר טוב מהגבר

כנ"ל בניהול הבית


אין תפיסה הלכתית שאוסרת על אישה לנהל כלכלית ועל גבר לנהל את הבית

לכאורה פספסת את הנושא בו התחיל השיחמתוך סקרנות

אני גם חושב שהמציאות כיום השתנתה, הבעיה היא שלפעמים השינוי קורה רק לצד אחד (דהיינו - האישה יכולה להוציא כהבנתה, אבל הגבר "חייב" להיות זה שדואג לכסות את החובות והשכר דירה), כל מה שאמרתי שכל עוד זה המצב, הגבר יכול להציע לאישה שהוא ישחרר, אבל במקביל יבקש ממנה לקחת על עצמה את הדאגה למינוס.

יש?

ברור שזה נכון שאישה יכולההמקורית

מי אמר שלא?

הדיון לא עסק בזה אבל

לא אוהבת את הגישה הזאתשוקולד פרה.

כי בהנחה שלך (גבר או אישה? אתייחס כגבר) ישר פסקת שהאישה רוצה מותרות והגבר רוצה צרכים בסיסיים.

מי אמר?

אולי האישה רוצה מזרון חדש כי שלה שבור. זה גם מותרות?

או שהיא רוצה לקנות מטרנה כי אין לה כוח להניק ככ הרבה. זה גם מותרות?


וגם מה זה הדבר הזה שמי שאחראי למינוס שידאג לסגור אותו ושהאישה תדאג שיהיה מה שצריך?

אז גם האישה תגיד- בבקשה הבאת תינוק? הנה,תדאג להאכיל אותו. למה דווקא אני?

ככה אפשר לערער הכל, עם הגישה הזאת.

השאלה היא לא לגבי מותרות, אלא האם לרדת למינוסמתוך סקרנות

באופן כללי, פותח השרשור אמר שמבחינתו לרדת למינוס זה קו אדום (בין אם זה לצרכיו ובין אם זה לצורכי האישה).

בסך הכול הצעתי לו שאם האישה מתעקשת על כך וטוענת שהוא לא מתנהג בצורה זוגית מספיק, אז שהיא תיקח על עצמה גם לדאוג לסגירת המינוס שיווצר.

לא דיברתי על מי שאחראי להוצאות עצמן.

כלומר אם היא מתעקשת לקנות מזרון או מטרנהשוקולד פרה.

שתוסיף עוד עבודה?

הוא יכול לעשות את זה,

אבל שלא יתפלא אם הוא ידחה אותה.

כי גבר שלא דואג לאשתו אלא יותר לבנק שלו, אז שלא יצפה שאשתו תחשוק בו.


וחוץ מזה שגם היא יכולה באותה מידה לתת לו את התינוק אחרי הלידה ולהגיד לו קח. אחריות שלך. רצית עוד ילד נכון?

מעניין מה יישאר מנישואין כאלו....

כמו שנאמר כאן, אנחנו לא יודעים את האותיות הקטנןתמתוך סקרנות

כן מציין, שפגשתי יןתר מדי מקרים בהן הויכוחים ה"כלכליים", ישבו על זה שהגבר מרגיש שלאישה לא אכפת שייכנסו למינוס, כי ממילא "זה העול של הגבר", אבל משום מה ההחלטה איך לנהל את התקציב "אינה העול של הגבר"...


הצעתי לו לבדוק אם זה ככה גם אצלו.

זה הכול.

הוא דואג לבנק לצורך אשתו והמשפחהמתוך סקרנות
זאת "חובתו", כפי שנטען כאן לאורך השרשור...
אצלך המינוס קודם לאישהשוקולד פרה.

שזה בעיניי ממש דרך חתחתים שיכולה להביא המון משברים.

ולו יצוייר שהגבר מרוויח 4000 בחודש? אז היא צריכה להוסיף על עצמה עוד עבודה כי היא רוצה מטרנה?


מעניין שאחרי הלידה לא אכפת לגברים לתת לאישה לטפל רוב שעות היום בתינוק, כשהם במשרד עם מזגן...

הם לוקחים בחשבון שזאת אחריותה, לא?

למה בעצם לא אכפת להם מזה שהעול כולו נופל עליה?

האם זה לא אומר שגם הם חושבים שעול הילדים הוא על האישה...?


אז בדיוק כמו המחשבה הזאת, כך גם האישה סוברת שהעול הכלכלי על בעלה 

את ממשיכה להתעלם מכך שהדאגה למינןס היא עבןר האישהמתוך סקרנות

ומימוש אחריותו שכל כך חשןבה לחלק מהמגיבים כאן.

לגבי אחרי הלידה - החברה העניקה לנשים חופשת לידה.

אחרי חופשת הלידה, יש הרבה בתים בהן הגבר מטפל בתינוק כמעט כמו האישה, או אפילו יותר מהאישה.

במקרים בהן האישה המטפלת העיקרית בתינוק, חושב שאם לדוגמה האבא יתעקש לא לדאוג לשמור על בריאות התינוק, בידיעה שאם יחלה האישה תספןג את עיקר הנזק.


רובנו נצפה שיכבד את עמדת האישה, בהיותה זו שסופגת את התוצאות. 

גבר בהחלט יכול להגידשוקולד פרה.

אני לא רוצה להתאמץ כדי לפרנס יותר.

נחיה מ-4000 ואם נגיע למינוס אז בבקשה- תוסיפי עבודה.

אחרי חופשת לידה גברים שמטפלים בתינוק יותר מהאישה? זניח ביותר ומאוד לא רווח ולא מצוי.


הדוגמה שהבאתי עם התינוק זה להראות לך

שהחיים משתנים כל הזמן. והאישה סופגת הריונות ולידות בעוד הבעל לא, נכון?

אז כמו שהאישה נדרשת לעשות חושבים מחדש עם כל תינוק שנולד, לחלק את עצמה בין הילדים לתינוק ולבעל, הבית והעבודה

ככה גם הבעל צריך לעשות חושבים מחדש אם אשתו אומרת שהכסף לא מספיק לה.


רק גבר מאוד לא חכם יגיד לאשתו שאם היא צריכה עוד דברים אז שתוסיף לעצמה עוד עבודה.

זה מראה על ניתוק גברי קלאסי.

על זה שגבר חושב שטיפול בילדים ובבית זה על הדרך כזה... ועוד מדמיין שהיא תעשה את כל זה + 2 עבודות.


אגב, אני עובדת בשלוש עבודות ועם הבית והילדים, אבל זה כי בעלי מפרגן לי בלי סוף.


מאוד מאוד לא חכם ולא גברי ללכת בדרך שהצעת.

גבר חכם שרוצה אישה שמחה, רוצה בית שמח, רוצה יחסי אישות שמחים

כל הזמן שידאג למצב הרוח של אשתו.

זה הבסיס של כל הבית.

פגעת באשתך?

אחזת בחבל חזק מדיי?

הראית לה שאתה גבר?


זה יסתובב לרעתך בסוף.

אשתך אולי תיקח עוד עבודה כי תראה שהבעל העקשן שלה לא מוכן לזוז בשבילה במילימטר,

ואחרי העבודה תהיה כל כך מותשת שלא יהיה לה לא פנאי ולא חשק ולא רצון ליחסים.


אז הנה- סובבת את החרב פיפיות מצד אחד- הכאבת לעצמך בצד השני.


תמיד תזכור שלכל דבר יש מחיר.

ושמחיר בכסף הוא המחיר הפחות כואב מבין המחירים שמשלם הבית.

בסוף זה הולך על יועצים ומטפלים,

ואם לא אז על עורכי דין למיניהם.


גבר חכם לוקח ברצינות תהומית את השמחה של אשתו, ומתייחס לזה כדבר יקר וחשוב מאין כמותו.

זה גבר שירוויח כל חייו.

גבר לא חכם נוהג אחרת ומכניע את אשתו וחוסם אותה.


יש משהו בדברייך, רק שבמקביל חשוב שהאישה לא תדרוש ממתוך סקרנות

תדרוש מהגבר דברים לא מציאותיים, שהיא בעצמה לא הייתה עןשה אם העול והאחריות היו בידיה.

זה בעיקר מה שהתכוונתי לומר.

 

נ.ב., לגבי הניתוק הגברי לדברייך - להגיד ש"לא נןרא להיכנס למינןס", זה ניתוק נשי קלאסי, אז אנחנו "פיתים"...

 

נ.ב. 2 אני עןבד במשרה מלאה ןמגדל ילדים במשמורת משותפת, אז קשה לומר שאני לא יןדע מה זה טיפול בבית...

רק לגבי ה-נ.ב. הראשוןשוקולד פרה.

אישה ניהלה בעבר חשבון בנק אז היא יכולה לא להתרגש ממינוס, כי היא באמת מבינה מה ההשלכות של זה.

מה שאין כן לגבי גבר שמעולם לא יוכל להתנסות בהריון ולידה, ולצערנו רבים חושבים שזה "על הדרך."

גבר מתנסה בטיפול בבית ובילדיםמתוך סקרנות

בתקופה של לידות...

אבל לא משנה, בגדול אנחנו מסכימים.

כמו שאמרה ה@המקורית כולם צודקים 🙂

הכל תלוי איך מעבירים את המסרהמקורית

וכמה זה ישים בחיים שלהם

גם אם הכוונה טובה, לא תמיד מעבירים את זה נכון 

נכון, ולפעמים תלוי גם בבגרות של האישהמתוך סקרנות

יש נשים שלא מוטרדות מהנושא הכספי (ולוקחות כמובן מאליו שזה "תפקיד הבעל").

ומתקשות להעריך ולהבין את משמעות הדאגה לכסף מצידו, וששם הוא מממש בין היתר את אהבתו ודאגתו לאישה ולמשפחה.

אני יכולה להסכים עם זההמקורית
ומהצד השני לומר - לפעמים יש גברים שלא מבינים שהדרך של האישה להרגיש אהובה על ידי בעלה היא בדברים אחרים. ושהרבה פעמים דווקא הצמצום הזה מצידו מכווץ וגורם לה להרגיש שהוא לא מבין אותה.


והרבה פעמים שני בני הזוג צודקים. 

השורה האחרונה בתגובתך הכי נכונהמתוך סקרנות
.
השאלה היא גם למה יש מינוס...יעל מהדרום

לק"י


אם זה נובע מקניית המוני מותרות בלי חשבון או כי ההכנסות קטנות מידי או לא יודעת מה.

ואם האשה "מכניסה" למינוס כי היא אחראית על הקניות בסופר, אז גם מגיע לה עונש לעבוד קשה יותר?...

אומנםכל קול קן כן

אני עדיין רווק

אך כשקראתי מה שכתבת קפץ לי סיפור שקראתי בזמנו

על הארי הקדוש זי"ע ואשתו, הוא לא היה משקיע בעצמו מבחינת לבוש

דהיינו לא רק שלא פזרן גדול אלא אם לא מוכרח לא קונה

ואילו לאשתו היה דואג תמיד שיהיו לה בגדים נאים בכל מצב.

 

לא יודע אם זה עוזר במשהו אך זה מה שקפץ בשנייה הראשונה

יישר כח. תיישם ותהיה לך זוגיות טובהנרו יאיר.

לא אומר בציניות. רק שבפועל במצבנו הכלכלי זה מורכב, ויש שיקולים רבים

כמה דבריםנפשי תערוג

1.הכי חשוב! לערוך יחד טבלה של הכנסות מול הוצאות

להחליט יחד מה הולך על מה.

הכל זה עניין של סדרי עדיפויות.

כמובן נסו להסכים שסך ההכנסות זה סך ההוצאות (עזוב כרגע חסכונות)


 

2. אתה לא יכול להגביל אותה. אתה לא אבא שלה. אתה יכול לייעץ ולהביע את דעתך. אבל פיזית לא להגביל.


 

3. צמצם הוצאות אצלך ואל תגע בהוצאות שלה. לך קל לאכול חודש שלם לחם יבש בשביל המטרה של לא להכנס למינוס. לה לא. קבל את זה בדבר שלא ניתן לשינוי.


 

4. היא כבר קנתה משהו שהוא יקר מדי לטעמך? תנשך את השפתיים ותפרגן לה. הכסף כבר יצא. לפחות שהיא תהנה ממנו.


 

5. ואכן החיים דינמיים. רצוי לחסוך שקל לבן ליום שחור. אבל עדיף לא להביא את היום השחור הזה בשתי ידיים.

גם מבחינתך. שתכנס למינוס זה יום שחור

ומבחינתה ריבים איתך על כסף זה יום שחור.

אז תגיעו לעמק השווה. כדי שיהיה יום טוב.


 

 

חשבתי על רעיוןאשמח לעזרתכם

האם אתה באמת זה שאחראי על הכסף והיא לא יודעת לגמרי מה קורה? (אני לא ממליצה, אבל אם זה המצב אז יש לי רעיון)

אצל חמי וחמותי גם היה מצב דומה למה שאתה מתאר.

מה שחמי היקר עשה - היתה לו תמיד תוכנית חסכון קטנה בצד, שאשתו לא ידעה ממנה.

היא תמיד היתה רוצה לקנות מעל הפופיק, רהיטים באיכות טובה, לשפץ מטבח, בגדים באיכות, אוכל. היה להם הרבה פחות כסף מלהורים שלי, אבל איכות החיים היומיומית היתה הרבה יותר גבוהה (אני ממש אוהבת את חמותי, אבל זה היה המצב, וזה האופי. היום כשהוא נפטר וה"עול" עליה - היא הרבה הרבה יותר מחושבת, ומברכת אותו שהוא דאג לה כל השנים.)

ואז חמי הראה לה את המצב בבנק, ושהם במינוס, אז צריך להצטמצם או לחשוב על איך מתפרנסים יותר. 

אבל בצד הוא תמיד ידע שיש לו איזשהו סכום לעת צרה - וזה הרגיע אותו.

נכון שהם שלמו על הריבית של המינוס, וגם זה סכום שיכול "לעצבן". אבל היה שווה את שלום הבית (שלא היה תמיד קל) ומצד שני הרגיע אותו שאם באמת יצטרך "לכסות" את המינוס יהיה לו ממה.

 

(ואם הבעיה שלך היא שאין לך אפילו סכום כזה של כמה אלפים לשים לך בצד, ותוכיח לי את זה - אשמח לעזור בעניין, לא עשירים, אבל מעשר כספים לשלום בית הוא דבר חשוב)

ואצל אחותי המצב הפוךאשמח לעזרתכם

בעלה הוא הפזרן, היא המחושבת. והוא זה שעושה את הקניות.

כיום המצב הכלכלי שלהם הרבה יותר טוב, הם לא ממש חוסכים אבל לא במינוס.

אבל כשהילדים היו קטנים, היו להם תקופות לא קלות. הוא ניסה לפתור את זה כשקנה רק במזומן, אבל לא היה לו קל. באופיו הוא קונה בשפע ובלי חשבון.

אני זוכרת שהיא אמרה לי שהיא חוסכת קצת כסף בצד שהוא לא יודע ממנו.

לא יודעת איך עשה את זה, כי הוא היה אחראי על הכסף, אבל עשתה. וכשהיה צריך השתמשה בכסף לדברים שהיו חשובים לה.

וגם היום היא אומרת לי - ברור שאנחנו יכולים לחסוך יותר ולעזור לילדים. אבל זה בעלי, יש לו יתרונות ויש לו חסרונות. הילדים שלהם (הנשואים) מאוד אוהבים לבוא לבית כי ההורים מפנקים באוכל ובמתנות בצורה שחבל על הזמן, המיטות מפנקות, החופשות. אבל לעזור להם בלקנות דירה - זה לא משהו שהם עושים. ואי אפשר לשנות את האופי... ואחותי התרגלה...

ההצעה שלך בסוףנהג ותיק

ממש מרגשת ומקסימה


חמיך רצה לשמור על השלום בית ולכן פעל ככה, אבל להיות במינוס, כלכלית זה לא שווה בגלל ריביות מאוד גבוהות.

משפחה צריכה שיהיה לה קרן חרום, סכום כסף שהיא תקבע (מומלץ לפחות שווה ערך של 3 חודשים של הכנסה) ואם יש הוצאה פתאומית יודעים שיש מאיפה לשלם.


ושוב, כל הכבוד לך

יעוץ זוגי עולה יותר מריבית על מינוס של כמה אלפיםאשמח לעזרתכם

ושוב, לכל אחד הקו האדום שלו.

אני חושבת שגם לאישה של הגבר שהתחיל את השרשור יהיה קו אדום - וזו המסגרת של הבנק...

לכן צריך שמראש המסגרת לא תהיה גדולה, ושיהיה בצד חיסכון למקרים ממש קשים שצריך גם לכסות את הקו הזה או לצרכים פתאומיים.

נכון, זה קצת "לעבוד" על האישה או על הבעל. אבל לפעמים זה שווה את שלום הבית.

 

לא מדברת מניסיון בתחום הזה. אבל יש תחומים אחרים שאני לא מערבת את בעלי עד הסוף, כי אני יודעת שזה יביא לחיכוכים שאין מה לעשות מולם. 

לא הרבה דברים, אבל יש דברים לא פתירים ששונים במבט שלנו על החיים ושונים בהתנהלות שלנו. ולפעמים אני גם אומרת לו שיש דברים שעדיף שהוא לא ידע...

לא כל דבר שווה את הויכוח. במיוחד אם זה ויכוח תמידי.

מעניין ויפה, אבל יש נשים שייפגעו מעצם החיסכון בצדמתוך סקרנות

בלי שהן יודעות.

לא?

כפי שכתבתי קודםאשמח לעזרתכם

יכול להיות. אני רואה שחמותי במבט לאחור מאוד מעריכה את בעלה.

אפילו שביום יום, לא תמיד היה לה קל והם לא תמיד שידרו באותו הראש.

מצד שני - הוא כן פינק אותה וקנה לה כשהיה אפשר. אני לא חושבת שהוא התקמצן עליה. רק היה הרבה יותר מחושב ממנה, ולכן חסך בצד בלי שהיא תדע.

רק לקראת סוף חייו כשהתחיל להרגיש לא טוב, התחיל קצת לערב אותה.

האם זה אפשרי כיום? מאוד תלוי. בעלי לא יכול לעבוד עלי. אבל לו - באמת אין מושג מה קורה בחשבונות ובחסכונות שלנו. אם היה לי צורך - יכלתי בקלות שהוא לא ידע מה קורה.

(מדי פעם הוא שואל אותי מה המצב.. ואני יכולה להגיד מה שאני רוצה משתדלת לומר אמת תמיד, כי אין לי צורך אחר, אבל אם היה צורך לשלום בית - השיקולים יכולים להיות שונים. והעיקר שנעשה למען מטרה טובה, כדי לבנות ולא כדי להרוס.)

מעניין, תןדה.מתוך סקרנות

אני מרגיש שהיות וכיום כן מקובלת הרבה יותר שותפות בכלכלה (גם אם לפעמים נראה שיש כאלו שרוצים שותפות בזכויןת בלי החובות), שמירת כסף בצד היא עצמה סוג של פגיעה באמון.

אבל אולי את צודקת.

שלום רב לנרו יאירמתייעצת גירושין

אם תרצה שנרך ימשיך להאיר ושהעיסה בבית תמשיך להיות עם ברכה

בבקשה תקשיב לדבר @שוקולד פרה. החכמה

כי היא מדברת מנסיון.


אם אתה רוצה כסף ושליטה בבקשה תשחרר את אשתך לדרכה

ואל תכבול אותה אליך בקווים האדומים שלך.


גדולי ישראל כיבדו את נשותיהם. תקרא על איש חסיד היה...

תתחזק במסירות ואכפתיות לאשתך ותראה שיש ברכה בבית ובכסף

אם לא מהר מאד תגלה את החיים האמיתים

חכה שיציבו לך גבולות וקווים אדומים...

בוא נראה איך יהיה לך החיים. תתגעגע למצב שיש לך עכשיו.

תודה יקרה.שוקולד פרה.
הסכמתי בגדול עם אלו שדברו על הצורך לתת כוח לאישהמתוך סקרנות

אז מבחינתי לא היה דחוף להמשיך.

אבל, ראיתי תגובןת קצת קיצוניות, שנשבה מהן רוח של איום, כאילו האחריות לא להיכנס למינוס היא סתם "שתלטנות" של הגבר ש"הוא יתחרט עליה".


אז כאן כדי להגיד, שגם תפיסה מצד נשים כאילו הגבר חייב לתת להן הכול, ואם יעז לדאןג למינוס הוא "יתחרט על כך", היא מסןכנת לשלום בית לא פחות מגברים מנותקים, וגם עולה לכדי אלימות כלכלית (במיוחד במקרים בהן האישה כמעט לא עןבדת, ןבכל זאת רןצה כסף מהשמים, לא יןדע מה המקרה שלך)...

אנחנו השתמשנו באקסלרק אומראחרונה

או יותר נכון גליון של google sheets.

 

לקחנו את ההכנסות

הורדנו מהן הוצאות שמוסכם על שנינו שהן הכרחיות (שכ"ד, מיסים, חינוך, חשמל, מים, גז וכד')

הגענו להסכמה כמה אנחנו רוצים לחסוך בחודש (אם אין הסכמה אפשר לגשר/למצע)

כל שאר הכסף חולק לתקציבים מצטברים (כלומר אם הקצבתם לדוגמא 500 ש"ח בחודש לביגוד, אז אפשר חודש לא לקנות ובחודש הבא לקנות עד 1000 ש"ח)

 

כמובן שכדאי להסתכל על זה בתור קריאת כיוון, לגלות גמישות ולא להיות נוקשה מדי,

אם יש הוצאה חריגה בתקציב מסוים או הצטברות מיותרת בתקציב אחר, אז לאזן ביניהם.

אפשר גם בחודש אחד לחסוך פחות ובחודש אחר לחסוך יותר וכד'.

 

העיקר לעשות הכל בהסכמה ומתוך אווירה טובה!

התייעצות מילואיםרק שואלת10

פתחתי משתמש חדש לצורך השאלה

בעלי במילואים והוא עושה שבוע שבוע

כל פעם שהוא חוזר יש לחץ בבית..

מרגישה שאני הולכת על ביצים

תוך רגע מגיעים למריבה

וזה ממש ממש מבאססס

ניסינו לעשות תאום ציפיות בתקווה שזה יעזור

אבל זה לא ממש שינה משהו

זה ממש מתסכל אותי

זה קשה להגיד ואני גם לא לגמרי מתכוונת לזה

אבל לפעמים כבר מעדיפה שהוא יסיים את הכול ברצף ולא יחזור באמצע הביתה..

לא יודע מה לייעץ, אבל כל הכבוד לכםהסטורי

תודה רבה על המסירות שלכם לעם ישראל

תודה רבהרק שואלת10

הוא על ביצים או את?משה

בהסתייגות - אני לא מכיר אותכם. רק תאור כללי של סיטואציה.

מרגיש כמו משהו של הוא מגיע עם אנרגיה אחרת ממה שאת רגילה אליו. התרגלתם להפעיל בית זוגי לפי כל מיני עקרונות. והיה לכם טוב.

עכשיו הוא חזר מהצבא עם דפוסים חדשים. הוא לא יכול להגיד לך שום דבר כי הוא יודע שככה הקמתם בית. מצד שני הוא כבר לא הגבר שהיה לפני חודשיים. הגוף השתנה, הנפש השתנתה.

ו"אסור" לו לבטא את זה כי את אישה גיבורה ומחזיקה הכל ו"צריך" להיות איתך/לעזור לך/ כל הדברים הקודמים.

אז זה מתבטא במריבה.

מריבה לפעמים זה "פיתרון" לא מודע. אם הוא רב איתך, אז הוא "כועס" ואז אתם לא צריכים להיות בקשר. אבל כמובן שזה לא פיתרון לשום דבר.

סביר. שישוחח עם הקבנ ויקבל כליםהעני ממעש

בול כמוךאראחרונה

קשה ככ

עכשיו סיים אחרי תק מאוד ארוכה

בהצלחה לי להתרגל לנוכחות שלו בבית.....

מה זה זוגיות תקינה מבחינתכם?מישהי נשואה

ואני אענה ראשונה כי מן הסתם תצפו ממני לשתף גם.

אז לדעתי זוגיות תקינה:

  1. כבוד הדדי (מדברים הכבוד אחד לשני)

  2. ויתור הדדי. (לא רק צד אחד מוותר)

  3. מעוניינים לבלות זמן ביחד על בסיס רצון חופשי ולא שצריך להתחנן ליחס

יפה מאודאדם פרו+

אני מחלק דירוג

כי מן הסתם תרצי שמישהו

יתן לך דירוג

ואף אחד לא יתן כי את שאלת ומצפים

לפידבק ממך.

כזוoo

שמצמיחה ולא מכבה/ מוחקת

מכילה ומקבלת ולא שיפוטית

מבוססת על דעות/ אמונות/ רצונות משותפים ולא מלאה בקונפליקטים בלתי נגמרים

יפה מאודאדם פרו+

ראיתי תכונות, ראיתי יעדים בזוגיות.

החכמתם אותי.

תנו עוד.

לפרק הבא כבר אגיע מצוייד בע"ה.

בעזרת ה'מישהי נשואה

זה בהחלט הבסיסנפשי תערוג

אני חושב שגם צריך להיות אמון,תמיכה הדדית ותחושת ביטחון. ויחד עם זאת, שהזוגיות תעזור לכל אחד לפתח את עצמו בפני עצמו.

זה הבסיס לדעתי.

בלי זה קשה לנהל זוגיות תקינה

מכאן זה עולם ומלואו.

איך כל אחד/ת מסביר מה זו זוגיות4ne1

לפי תפיסת עולם שלו והמסגרת שבה הוא נמצא.

תכלס, מה שנכתב זה מאוד כללי. זה כמו לכתוב שיהיה החבר הכי טוב שלי

קודם כלמישהי נשואה

ברור שכל אחד מההשקעה שלו

וכן למרות שזה כללי

זה יכול לעזור למי ששואל את עצמו

מה זה זוגיות תקינה

מצד שני

עולה לי חשש עכשיו

שמי שיקרא את זה יתחיל לחשוב שלא תקין אצלו

בזמן שכן תקין אצלו

בקיצר אין בשרשור הזה לקיחת אחריות

לא קשור ללקיחת אחריות4ne1

כל אחד מחליט לעצמו מה ההגדרה שלו לזוגיות תקינה.

בדר"כ אלה שיש להם בעיות בבית נניח יגדירו את זה אחרת ממישהו אחר

אז יש שטועניםמישהי נשואה

בדור הזה אנחנו נוטים להגיד על זוגיות כלשהי שהיא לא תקינה כשבדורות קודמים זוגיות כדוגמה היתה נחשבת תקינה

או שאף אחד לא היה שואל את עצמו בכלל

אמרתי ואחזור שוב כל אחד מגדיר4ne1

מה היא זוגיות תקינה לפי מה שהוא חש וחושב. אין משהו אובייקטיבי

הבייסיקסשבורת,לבאחרונה

חברות

אהבה

כבוד

תקשורת טובה

חשמלית ושמה תשוקה

עזרה בחיי נישואיןאורית595

יש לנו בעיה ביחסי אישות. אנחנו נשואים כבר 10 שנים בהתחלה הייתי מדברת על זה והלך לכמה בדיקות אבל הפסיק. מאוד מתוסכלת מה עושים?

אם את רוצה לשמוע תשובות מעוד נשיםיעל מהדרום

לק"י

מוזמנת לשאול גם בפורום הריון ולידה (אפשר לשאול שם גם דברים נשיים, לא רק שקשורים להריון ולידה).

לא בדיוק מובן על מה מדובר ולא בטוח שצריך שיהיה מובהסטוריאחרונה

מובן בפורום פתוח.

ממליץ:

  1. למצוא עזרה מאיש מקצוע בעולם האמיתי. אם צריך הכוונה לאיש מקצוע - אפשר להתייעץ באנונימיות עם הקו הנשי של מכון פוע"ה בשעות הערב.

  2. לך ולכולם - להזהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות', שהשאלה שלך תביא אותם לשיח בפרטי...

מה עושים כשאין מקום להיות חלשאריה ששכח לשאוג

כשכל חולשה מתקבלת בזלזול וביזוי, בירידות והקנטות, השפלה ועקיצה.

מול הילדים וגם לא מולם.

באמת שכואב לי שרק הג'יפיטי שומע אותי

תלך לטיפולסוסה אדומה

זה מקום מעולה, במובנים מסויימים הרבה יותר טוב מהצאט'.......

נשמע שבלי קשר טיפול יעשה טוב, אבל ככלל, בהרבה מקרים אישה זו לא הכתובת לפרוק אצלה חולשות.

בפרט כשהמצב בינכם הוא כזה.

טיפול.

נותנים גט.אדם פרו+

בן אדם שחי מהחולשות שלך

אתה לא רוצה להיות נשוי לו.

דרך אגב גם להיות גרוש ממנו זה לא הכי נחמד.

או מפציצים אותו באהבה ובחמלה

בתקווה שהוא יצליח להתיישר

כמו שיש לך ילדה שמתחילה להרביץ

ולהתנהג לא יפה

ואז אתה בבת אחת מתעלם מכל זה

ואומר איזה ילדה טובה

ומזכיר את כל הדברים הטובים שהיא עשתה

ואז מרוב הלם היא מוחמאת

וחוזרת לתלם.

אבל ללא ספק יש פה בעיה אצלה

שהיא רואה שלילי וחותרת לפירוד.

דייייייייי די למכונת הרעל הזו!!!חוזר תמיד לאשתי

שמישהו יעשה לזה סוף!!!!!!

^^כְּקֶדֶם

באמת חצה גבולות

אתה מגזים ממש מה קשור מכונת רעלאדם פרו+

הבן אדם בבעיה.

האשה משפילה אותו מול הילדים.

הוא סופג ניכור הורי.

וניכור אישי.

לא נשאר לו תמיכה מלבד הגיפיטי.

מה אתה מציע לו לעשות?

הכי קל להגיד טיפול טיפול טיפול

מבחינתי זו אמירה ריקה

כי אשה כזו ברור לה שהיא מעליו

וכל הבעיה אצלו, והיא משפילה אותו

השכם והערב

אשה כזו לא תלך לטיפול בשום אופן

והיא אולי אולי תשלח אותו לטיפול

לכן תרגיעו.

יש לבן אדם בעיה

תנסו לעזור לו עם עצות אמיתיות

לא עם דיקלומים.

ובטח לו להוציא את התסכול עלי.

בלי קשר. נכון יותר נעים לקרוא

דברים נחמדים על אנשים שטוב

להם בחיים

והם נהנים.

בשביל זה יש פורום גרושים גרושות

שם מכיייפים (:

בחרת להכנס לפורום הקשוח

של נישואין טריים.

אז מה ציפית לקרוא שם על פרחים

ופרפרים. בן אדם מספר לך על בעיה.

תביעה אמפתיה תעזור תייעץ מנסיונך.

מה קשור להתקומם נגדי?

מה אתה מחפש פה?חוזר תמיד לאשתי

נראלי זה פחות מתאים.

זה רק שובר אנשים, ולא מביא אותם לתיקון.

דווקא לדעתימישהי נשואה

אדם פרו

מגיב ממש טוב

(:

תודהאדם פרו+

אני מגיב סבבה

עיינו ב200 תגובות

אחרונות (:

תודה ממש הייתי צריך את העידוד

מידי פעם נוהגים לחבוט בי

בפורום זה או אחר.

הבעיה היחידה שיש בי,

שאני לא סוגד למילה "טיפול" ו"מקצועי"

אני חושב שחבר טוב

שנמצא ועבר דברים דומים,

אם כי לא זהים.

הוא הכתובת לתמיכה.

כי הוא יבין אותך

יודע לתת לך עצה מהזוית שלך

וזה שאין לו אינטרס כלכלי קצת מוסיף בעיני

אם כי לא איכפת לי שיהודים נוספים יתפרנסו

הבעיה עם כל הרבנים והמושלמים

שהם יכולים רק לעשות בכאילו אנחנו מבינים

אותך.

אופס, התחתנת בגיל 20 ואני 30

אבל לא נורא אני אתעודד ממך

אם אתה מתעקש

אני מסכימה איתךמישהי נשואה

אנשים כותבים בפורום

לא כדי שיגידו להם: טיפול.

אגב אני בטיפול רגשי

ועדיין

השיחה עם אנשים על בסיס חופשי

כמו בפורום או עם חברות

יש להם איכות אחרת

טיפול רגשי הוא חשוב מאוד

יחד עם זאת

זה לא הדבר היחיד שעוזר.

כי לא תמיד זלזול והקנטותכל היופי

הם חסרי תקנה והמוצא היחיד הוא גירושים.

אגב להתגרש מאדם שמזלזל ומקטין, אם יש ילדים, יהיה כואב ויתחום קצת את הפגיעה אבל לא יכחיד אותה.

ולפעמים הקטנות וזלזול נובעים מממרמור שנובע מתחושה דלא רואים אותי, מטינה הדדית, מדפוסים כאלה מהבית, דברים שהם ברי טיפול.

אם לא הולך מתגרשים, זו גם אופציה.

אבל כדאי להביא בחשבון שלפעמים יש עוד אופציות.

טיפול זוגי יכול להציל חיים, או לכל הפחות ליצור פרידה סבירה.

אני מכירה כל כך הרבה גרושים/תמישהי נשואה

והמסקנה שלי

באופן מכליל

ואני ממש לא מומחית

בהכללה גסה מאוד

אני משערת

שכמו שאנחנו מתאהבים ולא יודעים לתת הסבר

ככה גם מתרחקים

וקשה להסביר איך הריחוק התחיל

זה יושב על הרבה דברים

אם מתבוננים, בדיעבד יש הסברשבורת,לב

לדעתי לרוב זה לא נכוןכל היופי

זה נכון שאנחנו לא תמיד מודעים למה מישהו מוצא חן או מרתיע אותנו אבל זה בדרך כלל לא מיסטיקה אלא סיבות שניתן להתחקות אחריהן.

למשל זה אדם שנוהג בהתאם לדפוסים שאנחנו רגילים אליהם ומוכרים לנו. אדם שמשלים משהו שחסר לנו. אדם שדומה לנו מאוד בצורה מסוימת (מנטליות, אופי, הרגלים, צורת חשיבה וכו') ימצא חן בעינינו יותר.

יכול להיות שבהמשך נגלה שהוא עושה לנו רע בדיוק בגלל זה (לא כל הדפוסים חיוביים...)

בהרבה זוגותנהג ותיק

בטח כאלה שחיים בזוגיות טובה, יש לא מעט תכונות ואופי של הפכים זה מזה.

רק עצם העובדה שגבר ואישה מתאחדים לבית אחד זה כבר נס ענק כי מדובר על שני בני אדם שונים זה מזה במהות

מחקרים מראים אחרתכל היופי

אבל אני לא כאן כדי להתווכח

וכמובן אנחנו שונים מעצם היותנו גבר ואישה אבל לרוב הדומה רב על השונה.

גם אני לא כאן כדי להתווכחנהג ותיק

ולא עשיתי מחקר אז בהחלט יכול להיות שאני טועה.

מה שהתכוונתי שגם בזוגות שיש בהם הרבה דמיון יש בינהם לא מעט תכונות/תחומי התעניינות/דפוסי התנהגות ועוד שיהיו הפכים זה לזה.

ואחרי שאמרתי את זה אני מקבל את התיקון שלך

נכוןמישהי נשואהאחרונה

גבר ואישה לא אמורים להיות דומים

כתבת נכוןנהג ותיק

על כל האופציות שאפשר וצריך וגם על גירושין. לצערנו לא מעטים המקרים שהגירושין מאוד מכוערים. מתלווה להם, לפני, תוך כדי וגם אחרי משקעים גדולים, מריבות קשות מאוד, לא מעט על חשבון ועל גב הילדים וזה נורא ביותר.

וכמובן שיש גם מקרים של ניכור הורי/ילדים.

כאב עצום ממש

תודה על הארת העיניים

לדעתי להגיד גרושין גרושין גרושין זה לא יותר מועילאורין

מלהגיד טיפול טיפול טיפול

אפשר להחזיר את הגרושה ואז מזכים את כולם בברכותחתול זמני

כואב מאודהסטורי

קודם כל - תשים גבול, אין דבר כזה לדבר בצורה מזלזלת כלפיך, בוודאי שלא מול הילדים.

אחרי זה - תלך לטיפול אישי, שיעזור לך לעמוד על שלך ולזקוף את קומתך.

כדאי גם לקרוא חומרים על 'הקוטביות הבריאה' באתר של יהונתן ומרים קליין. גם הקורס האינטרנטי שלו - 'יצאת גבר', יכול לעזור לך.

בהצלחה רבה, תתאמץ ותצליח לחזור לשאוג

קודם כל אתה צריך ביטחון עצמימשה

יש לך מנגנון כנראה שמתכווץ מולה ומזמין עוד מהרעל הזה. תתעלם ממנה ותתמקד רק בעצמך. במנגנון שלך.

במה מפעיל אותך.

היא דורכת על משהו שהיה שם לפניה. כשהוא יעלם, אתה תהיה אחר.

להישבר זו חולשה - תחזיק מעמד זה חוזקה.שנונימי

תאמין, ותלך בצדקת דרכך.

האנשים הגדולים ביותר בעולם הלכו נגד כולם,

סללו דרך חדשה שהמציאו והאמינו שאפשר אחרת.

ואם הייתה לך אמונה בצדקת דרכך - לא היה לך שום בלבול.

תמשיך לחפש ולבקש את הדרך הישרה לך ללכת בה.

  • אישה וילדים הם בני אדם רגילים כמו כולם, לא שונים מאף אחד בעולם. ויכול להיות שאשתך גם פחות חכמה מהממוצע... האחריות היא עליך להוביל את משפחתך למקום טוב יותר. דאג למשפחתך לא רק בפרנסה אלא גם ברוח ללמד מה טוב ונכון.

ותזכור ש'טוב' אמיתי זה לב טוב נתינה חסד יושרה שמחה. גם להיות אדם טוב זה צדקת הדרך.

בטח בה' הכל ממנו והוא ינחילך למקום טוב.

רק את זה אני לא יכול לספר להחוזר תמיד לאשתי

אוף, קשה לי ממש שעל הכל אני יכול לדבר עם אשתי, לשתף אותה, חוץ מהאתגר של שמירת הברית, התמודדות מול נשים אחרות וכו'.

אני מרגיש בוגד שאני מסתיר ממנה את זה.

ברוך השם אני הולך בתלם, אולי קצת יותר מאותגר מהרבה אחרים, אבל ההתמודדות נשארת בגזרת ההתמודדות וברוך השם לא מעבר.

אבל זה קשה מאוד, כל היום להתמודד עם משהו חזק ממך, והכי קשה שאני לא מעיז לספר לה.

אף פעם לא ניסיתי אבל אני מרגיש עליה שהיא לא תוכל להכיל את זה.

אז אני מרגיש בוגד מעצם ההסתרה הזו.

מה אתם אומרים? אתם מספרים? יצא לכם לספר, ומה היו התגובות?

והנשים - מה אתם חושבות על הנושא הזה? זה אמור להיות שיח פתוח ביניכם או משהו שהבעל סוחב לבד?

מה אתם מצפות ממנו, לספר או לא, ומה נראה לכם יהיו התגובות שלכם כשהוא יספר.

אני תוהה איזה תגובות אתה מצפה לקבלאריק מהדרום

בפורום פתוח שקוראים בו נשים וגברים וניער גם כשחלק גם מכירים אחד את השני אישית.

לקחתי את זה בחשבוןחוזר תמיד לאשתי

פשוט אני קצת נואש, זה מציק לי כבר הרבה זמן.

אולי יהיה מישהו אנונימי שיוכל לשתף

אולי מישהו מכיר איזה רב שיוכל לייעץ לי מה לעשותחוזר תמיד לאשתי

הרב יהושע שפירא והרב שלמה אבינראריק מהדרום

שניהם כתבו ספרים בנושא.

הרבנית נעמי שפירא אשתו של הרב שפירא גם כתבה ספר מקביל לנשים בעניין זה.

מכיר אותם טוב. לא מתחבר לסגנוןחוזר תמיד לאשתי

ולצורת הסתכלות על הנושא.

מחפש רב עם רוח יותר צעירה

הרב חגי לונדין?אריק מהדרום

יש לו שיעור ביוטיוב עם עבודת סאונד לא מוצלחת אבל אפשר להתאמץ להקשיב.

זה כבר יותר בכיוון, אבל הוא מאוד פתוח.חוזר תמיד לאשתי

יותר מידי בשבילי

חחחחח הרב לונדין פתוח??כְּקֶדֶם

טוב

לא יודעת כמה המחשבה שלי בעניין רווחתהמקורית

אבל ביקשת תגובה נשית - לא מעניין אותי איך בעלי מתמודד ואני לא רוצה לדעת

זה שלו עם עצמו ועם בורא עולם ושיהיה לו בהצלחה

בעיניי לא נכון ולא צריך להכניס אותה להתמודדות הזו, זה יכול מאוד לאתגר אותה נפשית מולך ומול עצמה ובשביל מה בעצם? מה אתה מצפה שיקרה אחרי? שהיא תתמוך בך? לא יקרה. זה יחליש אותה

שהיא תהיה אוזן קשבת? היא לא המטםלת שלך ואל תיצור בה תלות כזו, זו ציפייה לא הוגנת

חוץ מזה שזה מאוד לא גברי בעיניי לשתף את אשתף בדבר כזה. שמור על פאסון גם אם זה רק כלפי חוץ

ואין פה בגידה בעיניי

אשתך נושאת אליך עיניים וסומכת עליך. אם היא מציאותית היא יודעת שיש לך התמודדות

אם לא - למה לפרק לה את האשליה?

גם בעלי לא יודע כל מה שאני חושבת ועובר עליי

לא על כל דבר צריך לדבר לדעתי

סתם מעלה שאלהצופה אנונימי

למה אם היא אוזן קשבת זה הופך אותה למטפלת?

כלומר האם אין איזה אלמנט של כנות בנישואין גם בלי מטרה לפתור את הבעיה בה משתפים?

האם אין חשיבות לשיתוף (גם בדברים קשים והתמודדויות בין השאר) בפני עצמו?

באמת שואל מתוך רצון לשמוע עוד דעות ולא מתכוון חס ושלום לתקוף אם זה נשמע ככה

תשובההמקורית
  1. כי זה לא שיתוף בעלמא, זה שיתוף על קושי שגם משפיע על ההסתכלות שלה עליו הרבה פעמים, וכמו שכתבתי יכול לגרום לה לסיבוכים עם עצמה. היית רוצה שאשתך תשתף אותך בזה שיש לה קושי דומה מול גברים אם היה לה כזה? היית מסתכל על זה כשיתוף בעלמא ולא היה פוגע לך בתחושת הבלעדיות מולה?

    אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

  2. כי בהרבה מערכות יחסים יש דינמיקת אמא ילד שגורמת לאישה לרצות לפתור לבעלה את הבעיות. אף גבר לא רוצה שאשתו תיזום לו פתרונות בעניין

  3. בטח שיש עניין של שיתוף.

    גם גברים נופלים בזה אגב, שאישה משתפת לשם השיתוף והפריקה והגבר רץ למצוא לה פתרונות במקום לתת לה אמפתיה ולהכיל

    תלוי מה משתפים ואיך.

    אולי אחרים יענו לך אחרת, שיתפתי את דעתי בעניין

לדעתי, תלוי מאד בסוג הקשר ובדינמיקה הזוגיתפינג פונג

לשאלתך אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד או ליתר דיוק לכל זוג,

זוג שלכל אחד מהם יש את החוסן, ההכלה, האמון והביטחון בקשר ומצליחים לשתף דברים כאלה בצורה טובה, זה נפלא, ויכול גם לעזור בהתמודדות.

אך אני מתאר לעצמי שאצל רוב הזוגות זה לא ככה.

וזה גם בסדר.

אם אתה מרגיש שהיא לא תוכל להכיל - מציע שלא תכניס אותה לזה. מדובר באתגרים שמטבע הדברים אמורים להתמודד איתם כעיקרון לבד.

אבל - זה לא אומר שאשתך לא יכולה לעזור לך בהתמודדות. היא יכולה לעזור גם מבלי לדעת כלום.

מבלי לעשות כלום.

עצם זה שאתה אוהב אותה ומרגיש שהיא היתה לוקחת מידע על כשלונות בצורה קשה - יכול להוות כלי נשק עוצמתי במלחמה זו.

בפרט לפי תיאורך שאתה מרגיש שיש בזה מימד של בגידה בה.

בכל התמודדות, תזכיר לעצמך שאתה אוהב את אשתך יותר מאת עצת היצר השפל הז:

נשים אחרות? מה לך להן שה' כבר נתן לך את האשה הנפלאה בתבל עבורך?

להסתכל על מישהי ברחוב? מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק? כל השאר זה שקר והבל.

אי שמירת הברית? איך תכניס את הפולש הזה למרחב הזוגי - מיני המקודש שאמור להתקיים רק בינך ובין אשתך?

יש מצבי קיצון, (אף אם אולי לא כל כך נדירים למרבה הצער), שבהם צד אחד (לרוב הבעל) ממש נזקק לתמיכה לפחות רגשית מהצד השני (לרוב האשה) על מנת לצאת מבור שהוא לא מצליח להיחלץ ממנו לבד, למרות שניסה שוב ושוב ושוב. אך הכאב והפגיעה עלולים להיות משמעותיים מאד, ולא תמיד הצד הפגוע יצליח באמת להתגבר על הכאב ולסייע.

בכל אופן, נשמע שאתה כעיקרון מתגבר ומצליח, ואם כן אתה אתה ראוי להערצה!

תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה), אך לכן במקום לספר לה - תתחזק על ידה!

בהצלחה גיבור!

אני חולק על התשובה שלךפשוט אני..

תתאר לך אדם שמן מאוד מאוד, שמגיע לדיאטנית.

נניח שהיא תגיד לו ''מה זה בורקס? סתם פחמימות ריקות עם שומן טראנס, פויה!

ומה זה שווארמה בלאפה? אתה לא צריך את זה! אתה יכול להיות שבע ומאושר גם עם אוכל בריא!'' וכיוצ''ב.

עובדתית, היא צודקת בכל מילה שהיא אומרת. אבל בפועל, זה יעזור לו אולי לכמה שעות, מקסימום ליומיים.

בסוף לגוף ולמוח יש רצונות, חשקים, מאוויים ויצרים, והם לא יושתקו על ידי החדרת משפטים מהסוג הזה.

אציין שגם אני עצמי חוויתי משפטים כאלה על נושא אחר כשהייתי נער, ולמעט תסכול, דיכאון והאשמה עצמית - הם לא הועילו בדבר.

בנוסף, יש לך כשלים שפשוט לא מסתדרים עם המציאות (להבדיל מהדיאטנית בדוגמה למעלה שאמרה אמת אבל זה לא מועיל ולא מוביל לשינוי התנהגות, אצלך חלק מהדברים פשוט לא מסתדרים עם המציאות):

''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?'' - אשתו היא לא האחת והיחידה שבה הוא חושק, הוא בן אדם אנושי ולא רובוט, יצרים ומאויים לא נכבים ביום שבו אנחנו מתחתנים.

לתת לו הרגשה כאילו המצב הנורמלי זה להימשך רק לאשתך ואילו הוא יוצא דופן, זה רק מוריד ומשפיל ומכניס לעצב ולא מקדם כלום וגם לא אמת.

ברור לי ששום דבר ממה שכתבתיפינג פונג

לא מנטרל את ההתמודדות.

אך גישה כזאת לדעתי מסייעת למי שרוצה להצליח בהתמודדות יותר מאשר הגישה ההפכית - יצירת ניתוק בין ההתמודדות עם היצר ובין המרחב הזוגי, ובחירה לראות בכשלונות כמשהו אישי שלא נוגע לבת הזוג. התפיסה הנכונה היא שההתמודדויות הדתיות שלנו הן לא רק אישיות אלא כל אחד הוא חלק מכלל, וההצלחה בכל התמודדות מזכה את הכלל, ונפילה פוגעת בכלל.

והכלל מורכב ממעגלים מעגלים, הזוג, המשפחה, הקהילה, האומה, והעולם. זו תפיסה שמעבר לכך שהיא צודקת - היא גם מעצימה, ומסייעת מאד בהתמודדות.

כשכתבתי ''מה זה רלוונטי כשאשתך היא האחת והיחידה שבה אתה באמת חושק?''

הדגש הוא על באמת. חבל שלא הדגשתי במקור.

כשבוחרים בשכל שהחשק לאשה הוא נפלא, מקודש, ואמיתי - וחשקים אחרים הם רעים, רדודים, מתעתעים ושקריים - קל יותר להתגבר.

לא שהם לא קיימים - אך אפשר לבחור להתייחס אליהם בביטול, עם כל הקושי שבדבר.

ממש תשובה יפהאוריןאחרונה

הבגידהסוסה אדומה

היא לא בזה שאתה לא מספר.

בכל מצב אתה לא אשם בהתמודדויות שלך, אבל אם משהו בהתמודדות שלך פוגע גם בה גם בלי שהיא יודעת, אתה אחראי לטפל בזה אצל מטפל. מסכימה עם מי שאמרה שהיא לא המטפלת שלך. אל תצפה ממנה שתחבק אותך עם סכין קצבים ביד.

זה אומנם לא קשור אליה ולא באשמתה בשום צורה, אבל ההשלכות של זה ושל השיח איתה על זה בהכרח קשור אליה.

תודה לכולם על התגובותחוזר תמיד לאשתי

מעריך מאוד שנתתם מעצמכם בנושא רגיש כזה.

@פינג פונג

אהבתי מאוד את המשפט הזה: תחשוב כמה אשתך היתה מעריצה אותך על כל ההצלחות, לו רק היית יודעת ומבינה.

אז נכון, אולי היא לעולם לא תקלוט, ואילו היית מספר לה היתה אולי נתפסת לכשלונות או נגעלת מעצם זה שקיימת התמודדות (מתוך חוסר הבנה).

לצערי מסכים עם @פשוט אני..

בפרקטיקה של החיים מרגיש שיש פה משהו גדול יותר מהרוח החיובית והסיסמאות האלו.

יש פה קושי עמוק של תחושת הסתרה ובגידה. אני הכי בעולם רוצה שהיא תגיד לי שהיא אוהבת אותי גם אם היתה יודעת...

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך...

מרגיש שקרן, בוגד, ולא ממצה כלום מהקשר שלנו.

אני כל כך מנסה להיכנס לראש שלה, לנסות להבין מה היא תחשוב אם תדע.

אשתי יותר פתוחה, יותר משתפת, גם בנושאים האלו. היא צדיקת עולם לעומתי, הדברים שהיא משתפת וזה מה שעובר עליה באמת אני מרגיש שהיא לא מסתירה, זה דברים קטנים ממש ובכל זאת ממש קשה לי להכיל את זה. אז מה היא תגיד כשהיא תשמע מה עובר עליי???

תודה ל@המקורית

על הזווית הנשית בעניין. לימד אותנו הרבה מאוד.

רק אשמח לשאול את כולכם, בסוף כולנו מודים שהדבר הזה קיים, יש משיכות בין שתי המינים גם בקשר הזוגי. האם נכון לטאטא את זה, להטיל וטו על הנושא הזה כביכול על זה לא מדברים.

הרי בסוף הרבה זוגות מאותגרים בזה. אולי הגיע הזמן לפתוח הכל, לחשוף, לעבור כמה ימים/שבועות/חודשים קשים ואז, אחרי המבול נראו ראשי ההרים - אולי אז הקשר בינינו יהיה טוב יותר? עמוק יותר, מודע יותר מכיל יותר נאמן יותר?

לא הרבה זוגות מאותגרים בזההמקורית

הרבה גברים מאותגרים בזה

צריך לעשות הפרדה בין הקשר שלך איתה לניסיון שלך

ולא, זה לא משבר שעובר אחרי כמה חודשים

זה עלול ליצור פצע עמוק של אי אמון לטווח ארוך

לדעתי לא חכם אבל תעשה מה שאתה חושב

מה מטרת השיתוף?נעמי28

אתה או היא?

שאתה תרגיש יותר טוב עם עצמך ופחות בוגד (מילים שלך)

שהיא תנחם ותכיל למרות שהיא במצב הנבגד? (לדבריך)

אם אתה מחפש מקום לפרוק ולהתנחם, תתחיל במישהו שהוא לא ה"נפגע", תטפל במה שאתה רוצה לטפל, וכשאתה בתהליך של טיפול, אפשר לשתף.

אצלנו זה נושא שכן מדובר, אבל לא נחשב כבגידה אלא יותר התמודדות אישית, אבל אתה כן רואה את זה כבגידה, אז מה מטרת השיתוף?

תשובה בפניםחוזר תמיד לאשתי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ח' באב תשפ"ו 18:24

עצם המציאות שאני לא מספר מרגישה לי כבגידה.

זה מה שכתבתי

הבגידה היא לא בזה שאתה מסתירסוסה אדומה

אלא בזה שיש לך משהו להסתיר.

לא כל דבר נכון לומר לבן הזוג. יש דברים שהשתיקה יפה להם.

תפתור את ההתמודדות בדרך אחרת. היא צריכה להיפתר, אבל לא זו הדרך.

אישתך ממש לא צריכה לשמוע ממך שאתה נמשך לנשים אחרות. זה הדבר הגרוע ביותר שאתה יכול לעשות.

תשים אותה במרכז ולא אותךנעמי28

זה שיתוף שיכול לפגוע בה, אל תשתמש בה רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך.

אני לא נגד שיתוף, אנחנו דווקא כן מדברים על זה ואני מאמינה שככל שיש פחות הסתרות בזוגיות הקשר יותר עמוק, אבל לא ממקום כזה שרואה יותר אותך ופחות אותה.

החלטתי לערוךעוד מעט פסח

אגיד רק שאחרי 20 שנה, וכשכבר יש לנו ביטחון מאוד עמוק בקשר, אנחנו בהחלט משתפים אחד את השני, וזה בעיקר עוזר להבין יותר איך השני עובד (למרות שלעולם לא נבין באמת), ויוצר אצלי יותר ויותר הערכה על המלחמה היומיומית שהוא נלחם בה עבורנו.

ושתי עצות בשבילך-

  1. לשתף בצורה כללית יותר (נגיד- 'איזה קשה זה ללכת ליד הים בקיץ'). גם יתן לך קצת אפשרות לפרוק, וגם לגלות איך היא מגיבה לשיתוף כזה כללי (אני מניחה שזה לא משהו שיפיל אותה מהכיסא).

  2. להבהיר בשיתוף שאתה נלחם. מתאמץ. בשבילה ובשבילכם. כי היא זו שבאמת באמת חשובה לך, וכל הפיתויים שמסביב הם רק רגעים חולפים- מול הטוב הנכון, הנצחי והאינסופי שיש ביניכם.

  3. להחמיא לה בלי סוף. להתפעל ממנה. לבנות אצלה את הביטחון שהיא שלך ולא משנה מה. זאת התשתית שבעזרתה תוכל יום אחד לשתף באמת ולקבל את התגובה שאתה רוצה.

תודה. מלמד מאודחוזר תמיד לאשתי

מסכימה מאוד, בעיקר לגבי 3שלומית.

אישה שיודעת ומרגישה שהיא ה דבר מבחינת בעלה, יש לה הרבה יותר כח וחוסן להתמודד עם דברים שקורים ושיתופים מורכבים

כי הרבה מהקושי הוא סביב הרגשה שאולי היא לא מספיק שווה או שיש מישהי יותר ממנה. ברגע שהיא רגועה מהבחינה הזו יכולה להיות לה הרבה יותר פניות להקשבה ותמיכה

אם אתה רוצה להיות צדיק...שנונימי

אז תלך בדרכי הצדיקים ותדבק בהם!

העיצה על הכל היא תפילה!

תקפיד מאוד על תפילות בזמנן זה מגן ומציל חיים.

השכמת הבוקר ותפילת שחרית בזמנה,

כי ללא זה אין טעם לתפילה, וזו ההתחלה ממש.

מקווה כל יום ותיקון הכללי מציל חיים, הטומאה נעלמת.

לגביי שיתוף עם האישה -

היא לא תבין כי אין לה!!!

תשתף את בורא עולם ואת הצדיקים,

רק הם יעזרו לך.

כל אדם הוא בבחינת רצוא ושוב עליות וירידות -

עד שזוכה לחזור בתשובה שלימה ואין לו נפילות.

גם אין יום ללא פגע אז זה מלחמת נצח.

אבל תמיד מנצחים.

יש פה משהו ומתלבט אם אתם רואים?Hakuna.Matata

כרגע, בלי קשר לשאלתך. בהמשך אולי אצליח להתייחס.

"

מטריף אותי לחיות בצילה של מחשבה מאיימת שאם באמת אשתי תדע מה עובר עליי היא לא תרצה להמשיך..

"

"

אצל אישה זה קריטי להיות הכי חשובה בעולם לבעלה, הכי יפה, הכי טובה, הכי הכי בהכל. שיתוף כזה יכול להכניס אותה בעיניה לתחרות מול כל הנשים בחוץ על בעלה ובכנות - תמיד יש מישהי שהיא יותר. אז למה?

"

זה דוגמאות מבחינתי לשני הצדדים. לשני הקצוות שאתה מעלה פה.

מניסיון שלי נשים אינן יכולות להבין את מורכבות ההתמודדות ואת האופי שלה. מצד שני, אנחנו הגברים לא מסוגלים להבין את המורכבות אצלן.

בין אם אנחנו מבינים ובין אם לא, יש משהו שצריך להיות לנגד עיננו תמיד. גם הגבר וגם האישה צריכים לדעת דבר אחד עקרוני. התתמודדות שלך היא לא ההתמודדות שלי.

על ההבנה הזו אפשר לבנות עוד קומה.

הקומה השניה היא - אסביר לאור דברים שלמדתי בספר התניא (אלו הדברים שלי ולא של בעל התניא - לכן אם יש שגיאה או חוסר דיוק זה לא מה שהמחבר התכוון). שאם יש לאדם הרהור עבירה והוא הסיח אותה - הוא צריך 1. לשמוח שהוא בינוני. כלומר, שהצליח בהתמודדות. 2. אם הוא עצוב זה גלל שהוא גס רוח (גאוותו) שהוא חושב שהוא צדיק ולא מגיע לו שייפלו לו מחשבות רעות. (פרק כז בליקוטי אמרים).

הקומה השלישית היא - אמון.

אם בעל בחר לאשתו על התמדדות שלו - היא צריכה לשמוח. שהוא לא מסתיר. שהיא העוגן שלו. הכי יפה בעולם היא לא תהיה - הכי יפה בעיניו - היא כן.

אישית -

כן אספר ואשתף הכל. הכל.

אם אני צריך עזרה. ואם הצלחתי. ואם נפלתי. וכשקמתי. ואני הייתי רוצה לשמוע ממנה באותה מטבע.

נכון - היא לא מבינה. ואני לא מבין. אבל אנחנו שם אחד בשביל השני.

כי

  1. אנחנו לא מבינים את התמודדות

  2. אם נפלה מחשבה רעה זה כי אני בינוני

  3. יש בנינו אמון .

אם באיזה אופן המחשבה שנפלה לא נשארה רק בגדר מחשבה. והיא התגלגלה - למעשה, מחשבה, דיבור.. יש פה משנו אחר.. חציו בגידה בה' חציו בגידה באישה.

.וגם אז יש לדון באופי וברמת השיתןף.

דילמה כלכליתאבי130

אני ואשתי נשואים 8 שנים

יחסינו עלו על עליות וגם ירדו מורדות,

לאחרונה אני מרגיש שלא איכפת לה מהמצב הכלכלי בכלל,

היא כמעט ולא הולכת לעבודה

ולעומת זאת אני מכניס את המשכורת העיקרית

כל חודש אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים הלוואה

וזה הגיע למצב שגם הבנק לא מוכן כבר לתת הלוואה

סיכמנו על תקציב מסוים שגם ממנו היא חרגה

ניסינו לתחום את התקציב לחן בנק שני ואז גיליתי שהיא פתחה אשראי נוסף

אני כבר שוקל להפריד חשבונות, עם כל החובות שהיא צברה אני מעדיף לעזות את זה עכשיו ולא שיהיה מאוחר מידי

כל פעם שאני אומר לה את זה היא עונה לי אם אתה מפריד חשבונות נתגרש וזהו,

לא הבנתי אנחנו נשואים רק כדי שאני אממן אותך?

זה עוד יותר דוחף אותי לעשות את הצעד הזה

מה אתם אומרים?

עוד אשה ששכחה שהיא שותפה בבניית הביתאדם פרו+
עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך ז' באב תשפ"ו 8:50

והחליטה לשים רגל על רגל

ולתת לבעלה לג'נגל את החזקת הבית עליו.

החולשה של הדור.

המפרקת את רוב הבתים.

פינקו אותן, כל הזמן אמרו לה את יפה את שווה.

אני בתור גרוש שמחפש שידוך באתרים האלה

ולא מהיום אומר לך.

הפינוק הזה וההגזמות האלה מוביל אותם לחיי בדידות.

גרושה+6 מקצה הארץ, בת 40

בטוחה שיבוא כבר מבוגר שכבר לא רוצה

ילדים ויקבל אותה ואת ילדיה ויממן אותה.

ואני שואל

אם הוא לא מעוניין בילד משותף,

למה שהוא יעזוב את כל הרווקות 45

שאתרי ההיכרות מלאים מוצפים מהן.

ואת כל הרווקות חוזרות בתשובה 42

גם שמציפות את אתרי ההיכרות.

ויגיע לקצה הארץ בשביל לממן גרושה וילדיה

שכל מה שהיא עשתה זה לריב עם בעלה.

וכל זה בלי ציפייה שיהיה להם ילד משותף.

ואפילו אם תאמר שהיא תמצא את אותו

אדם שיממן בשביל בדל יופי שנותר בה

והולך להעלם בשנים האחרונות.

זה ממש דוחה אותי.

זהו כסף שקונה יופי.??

על זה את מתבססת?

הכל מבוסס על גאווה מטופשת שהביאה את החורבן

המביאה עוד הרבה חורבנות עד היום.

ומי שאחראי לזה הוא מי שנתן לה את התחושה

שהיא שווה והיא שווה, והוא לא שווה אותה.

הביא אותה לחיי בדידות נצחיים.

באלגנט.

חברה אמיתית

שרואה חברה שלה מתקרבת לגיל 36

גיל שממנו אפשר רק לרדת.

בגלל החוסר ביכולת לסיכויי לילדים משותפים.

נותנת לחברה שלה ניעור אמיתי

אומרת לה "תתחתני עם עמוד חשמל ברחוב

מבחינתי" את לא יפה, ולא שווה כלום,

המשפחה שאת עדיין יכולה להקים שווה יותר!!

כאילו שהיופי נועד למטרות מסחר ואגו.

זה נראה כניצול פרצה, בסוף היא תישאר לבד.

באחריות ומנסיון.

רק לידיעה...פשוט אני..

ברגע שאתם נשואים, אתה ערב אוטומטית לכל חוב שלה, וגם להפך כמובן.

כלומר אם היא תיכנס לחוב בחשבון בנק שהוא רק שלה, זה לא ימנע מהבנק לעקל חשבון בנק שהוא רק שלך.

זה לא מדויקנפשי תערוג

להבנתי זה מדויק למצב שלהםפשוט אני..

גרים באותו הבית, חיים מאותה המשכורת.

הפרדת חשבונות תיראה כצעד מלאכותי ולכן לא תמנע מהבנק או מכל נושה אחר לגעת בכל החשבונות.

אפילו זוגות פרודים עם בתים נפרדים מתקשים להוכיח שההפרדה לא מלאכותית, כדי שיהיה אסור לעקל להם נכסים בגלל החוב של השני

מחילה אבלשפוי

פה לא נראה לי המקום לפתור בעיות כלכליות ושלום בית

יש ברוך ה' כיום מלא גורמים מקצועיים שיטפלו בבעיות מהסוג הזה, מציע לך לגבי הנושא הכלכלי לפנות ל'פעמונים', זו עמותה, היא בחינם, ממש בחינם, תנסו! הם קצת (הרבה) יעזרו לכם לצאת מהברוך הזה (אולי גם אם אשתך לא עובדת)

לגבי שלום הבית כמובן שיועצים\מטפלים זוגיים הם המקום לנושא הזה, מאמין ששווה כל שקל.

מזועזע מתגובתו שלחוזר תמיד לאשתי

@אדם פרו+

אתה שופך את כל הלכלוך הזה על בן אדם שעוד יכול לעשות הרבה עבודה עם עצמו כי אתה מחפש חברים לצרה...

אני משתתף בצערך ובקושי, אבל אל תזיק לאנשים אחרים.

איך אני יודע את זה - זה שקוף! אתה מפיל עליו דברים שהוא לא אמר.. דברים שאתה פגשת בזוגיות שלך.. הוא לא דיבר בכלל על היופי של אשתו ועל כל השאר שכתבת.. כל כך לא יפה לדבר ככה... זה יכול ממש להזיק

אני הייתי מוחק את התגובה המזעזת הזו. באמת.

ועכשיו בקשר אליך,

דבר ראשון מצטער שהיית צריך לקרוא כזאת תגובה,

מקווה שלא נגרם לך נזק, ושתתקן אותו, כי זה באמת היה תגובה לא לעניין.

אני שואל אותך, למה אתה כל כך מהר מתייאש. אני במצב שלך בדיוק, הלכנו למקימי, באמצע תהליך, וזה מדהים. מכל מצב אפשר לצאת. בפרט שאתם לא נשמעים במצב הכי גרוע...

הרבה פעמים אנחנו מנסים לגלגל את כל האשמה על נשותנו, זה הכי קל בעולם. אבל תמיד תמיד אם תחשוב יותר טוב תראה איפה אתה גם קשור למצב הזה.

לפעמים הסיבה הכלכלית זה טריגר. יש דברים אחרים שמפריעים ואז גם זה.

תנסה רגע להתנתק, לחזור לרגעים הראשונים של הנישואין. כמה אתם אוהבים, כמה אתם באמת זוג משמיים. לפני שהחיים התחילו לבלוע אותכם.

בסוף האהבה הזאת זה הכי חשוב.

מכאן תתקדמו ביחד לליווי כלכלי. כי מלווה כלכלי הוא לא יועץ זוגי... ולא נעים שזה יתפרץ מולו.. גם לא יהיה לו יותר מידי מה לומר. לכן תיישבו את זה ביניכם SOS ותלכו מהר לייעוץ כלכלי.

כל יום שעובר זה הפסד.

תראה אבי היקרחוזר תמיד לאשתי

נשמע שאתה סוחב את זה הרבה זמן.

בהנחה שכל מה שאתה כותב פה לאורך השנים נכון ואמת, מדובר בסיפור שמתגלגל הרבה זמן.

קודם כל, זה ממש יפה שאתם עוד על זה, זה מראה שיש לך ולה הרבה מאוד כוחות, ואתם עושים עבודה ממש מדהימה.

קטונתי מלייעץ לך, אבל היה משפט אחד שתפס אותי, משהו שכתבת לפני כמה שנים טובות.

"אנחנו זוג נשוי כמה חודשים, אני מאד אוהב אותה"

אתה גם מתאר שם פער בסגנון ובכל זאת התחתנתם מאהבה.

תראה, כשאנחנו מתחתנים זה כי אהבנו, קליק של נשמות.

וזה האמת לעולם.

רק מה, החיים בולעים.

חיים אכזריים שכבר אין אוויר לנשימה.

כל נשוי, בהבטחה, לפעמים חושב - עדיף לי להתגרש, הרבה יותר קל...

כולם ככה.

הלוואי שנצליח להזכיר לעצמנו אהבה ישנה, איך אהבנו פעם עד השמיים, איך אמרנו על הכל עוד נתגבר ביחד, איך הבטחנו לעצמנו שביחד שום דבר לא ישבור אותנו, את אהבתנו.

לפעמים בגלל מה שעברנו הכל כבר מכוסה, הכל חסום. מה שעברנו כיסה את האהבה בתהומות של יאוש, ונדמה לנו שהיא איננה עוד. לא שייך לעורר אותה, להחזיר אותה.

בפרט אתה אחרי כל כך הרבה זמן של התמודדות...

הלוואי שהשם יתן לכם את הכח להאמין שבוודאי ישנו. שעוד לא מאוחר. שבוודאי ישנה אהבה, והיא בבית שלכם, ביניכם, מחכה להתגלות שוב מבין רסיסי הלילה.

הלוואי.

הדילמה אינה כלכלית אלא התנהלותיתהסטורי

בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי, בחלקם גם היחיד. בדורות קודמים זו היתה המציאות הנפוצה ברוב העולם, כשבמקביל כל או כמעט כל הטיפול בבית - הכנת אוכל, נקיון וכד' היו על האשה. כיום מכל מיני סיבות ונסיבות המציאות השתנתה, אבל כן, עד היום בהרבה בתים הבעל הוא המפרנס העיקרי.

יש סוגיא אחרת של התנהלות אחראית. לקחת הלוואה כשלא יודעים מאיפה מחזירים אותה, זה לא אחראי, להתנהל ככה באופן קבוע זו הפקרות.

צריך לשבת ביחד מול דף/טבלת אקסל, לעקוב אחרי ההכנסות ורק לפיהם להוציא הוצאות. זו א', ב' של התנהלות אחראית (ג' זה גם לחסוך, אבל זה שלב הבא).

אם יש מאזן שלילי - צריך לראות איפה מצמצמים הוצאות או מגדילים הכנסות.

בגדול, צריך ללמוד להתנהל בשיח ולא לעשות דברים מאחורי הגב.

היא לא דואגת מחובות?נעמי28

נשמע שאתם צריכים טיפול זוגי, לא רק כלכלי.

לראות את הצורך אחד של השני, לקחת אחריות, לתקשר.

לפן הכלכלי יש עצות פרקטיות, למשל כרטיס דביט או הגבלה של האשראי,

אבל נשמע שזה הרבה יותר עמוק מ"אישה בזבזנית"

להפריד חשבונות לא יתן לך כלום, גם שם היא יכולה להיכנס לבור שלא תהיה מודע עליו והחובות של שניכם.

היא לא דואגת שתתגרשו? היא תצטרך להתמודד עם חצי מהחובות בעצמה.

היא לא עובדת כי יש ילדים קטנים? היא מבזבזת או קונה צרכים בסיסיים?

אתה מצליח לראות את המקום שלה בתוך כל זה?

אם תרצה שיתוף פעולה, השלב הראשון הוא לראות ולהכיר בצורך שלה (לא בהכרח לספק אותו מידית).

איזו תגובה רגישהמשהאחרונה

לא יודע אם פרודוקטיבית, אבל אהבתי את השאלות פה.

דיכאוןחקלאי

האם יש פה מישהי שתחתנה עם אדם שסובל מדיכאון?

האם אני יכול להתייעץ איתה בפרטי?חקלאי

לא. אני לא מתכתבת בפרטי עם גבריםיעל מהדרום

לק"י

אם יש לך שאלות, מוזמן לכתוב כאן.

בהצלחה!!

אוקייחקלאי

אז ככה אני בתוך קשר עם מישהי, והולך ממש טוב ונעים.

אני סוכב איתי מגיל קטן דיכאון, בשנים האחרונות לוקח כדורים.

לאחרונה זה עלה הסיפור הזה של הדיכאון ומה זה אומר לחיות ליד אדם כזה.

ואני די עומד נבוך מול זה, איך אפשר לבקש ממנה לבחור במשהו שכזה? אני יודע בעיקר איך זה משפיע אלי, לא איך לחיות לידי.

בשנים האחרונות התחלת כדוריםאריק מהדרום
עבר עריכה על ידי אריק מהדרום בתאריך ז' באב תשפ"ו 9:28

בכללי איך אתה מתפקד מבחינת מטלות בית? מתפרנס? אושפזת כבר פעם? כל כמה זמן יש לך משבר אם בכלל? או שזה בכלל דכדוך מתמשך? מוכר בביטוח לאומי?

לאחקלאי

התיפקוד שלי די גבוה, שאני בטוב אני מתפקד כמו 3 אנשים ביחד.

לקחתי משהו כמו 4 שנים כדורים שלא היו נכונים לי, שם היה יותר נפילות, בשנה האחרונה אני לוקח כדורים שהרבה יותר טובים לי בפער. אפשר לספור על יד אחת את כמות הימים שפספסתי בגלל זה עבודה.

מעולם לא התשפזתי, הנפילה הרצינית האחרונה היית בין הכדורים, בדיוק במלחמה הראשונה עם אירן.

לדעתי זה מה שאתה צריך לענות לה.אריק מהדרום

היא יודעת את זה?חוזר תמיד לאשתי

מה היא אומרת על זה?חוזר תמיד לאשתי

יצאנו פעם ושם אמרתי להחקלאי

ועכשיו חזרנו וזה עלה עכשיו, בעיקר מצד המשפחה שלה, וזה מאוד הפחיד אותי ואז גם אותה.

כשהיא תהיה שלמה עם זה-סוף טוב

אני מאמינה שהיא תצליח לשדר את זה למשפחה שלה.

המלצה שאני מכירה היא לצאת תקופה, ולתת למשפחות של שניכם להכיר אתכם. שלא יחששו המילה 'דיכאון' אלא יכירו את האדם שמאחוריו.

נשמע שמצבך מצוין, אבל הדברים די טריים.

ממליצה גם לתת לבחורה תכנית גיבוי, למי היא פונה כשרואה שאתה לא בטוב, בהסכמתך כמובן.

תצליחו!!

המשפחה שלה יודעת?יעל מהדרום

לק"י

האמת שקשה לי לייעץ בנושא הזה.

אני רק חושבת שהיא לא חייבת לשתף את כל בני המשפחה שלה. אולי מישהו אחד ספציפי שיידע לכוון אותה.

ובנוסף אם אתה מטפל בעצמך, מאוזן, עובד/ לומד/ עושה משהו עם עצמך, זה מצב פחות מרתיע.

כן צריך לדעת, שלפעמים יש עליות וירידות במצב. אבל גם אדם שבריא לחלוטין לפני החתונה, עלול לחלות פתאום.

אני, אפשר לומרעשב לימון

כשהתחתנו הוא היה ממש בתחילת שנת אבל, וחלק ממנה הוא היה בסוג של דיכאון

אני אבל זה נודע לשנינו רק בדיעבד אחרי.על הנס

אני לא חושבת שאתה לא ראוי אני חושבת שכמו בכל נישואין צריך להכיר את הפלוסים והמינןסים של הבן זוג ולדעת שלפעמים היא תצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה.

ושיהיה לשניכם נכונות לעבודה אישית וזוגית.

..ירושלם.

כן, הוא לא סבל מדיכאון כשהכרנו.

יש לה יתרון עצוםפשוט אני..

היא יודעת מראש חלק משמעותי מהמגבלות שלך, ויודעת שאתה מספיק אמיץ וחכם בשביל לטפל בזה.

לא כל אשה זוכה לדעת על זה מראש (וכמובן נכון גם בהיפוך המינים)

ההיסוס הזה לא נשמע טובHakuna.Matataאחרונה

סה משהו זצריך לבחור.

אם סה רק המשפחה שלה מהססת , זה אולי פחות גרוע..

אבל עדיין יכולה להיות לזה השפעה עליכם.

לצערי המושג הזה דיכאון הוא שקוף ולא מספיק במודעות

בהצלחה.

לכבוד הנשואים הטרייםאדם פרו+

נשואים טריים וותיקים אלופים

לפני כמה שנים נחרב הבית

כל בית שאתם בונים

הזוגיות שלכם המשפחה

היא כמו אבן,

כמו בנייה ושיקום של חורבה מחורבות ירושלים

תמשיכו לנסות ולהשתדל בבניין הבתים שלכם

אתם מביאים את הגאולה

אל תתיאשו

חיזקו ואימצו נשואים.

אני מעריך אתכם על כל העבודה שאתם עושים.

עבודה שאף אחד לא ידע מי עשה.

אבל היא העבודה האמיתית.

והבניין האמיתי של עם ישראל.

כידוע שהבניין הוא לא רק טכני אבנים

אלא הקשר והביחד הנעים שהיה בו

והקרבת אלוהים שהוא ייצג.

כשעם ישראל היה במדרגה טובה

עם דוד ושלמה שהיו מתאימים למצב העם

באותה תקופה.

לכן שימרו על עצמכם יחד.

ותרו זו לזה. תרעיפו באהבת חינם.

על הילדים (קל יותר) ועל בני הזוג (כנראה יש כאלה שמתקשים בכך) ועל עצמכם.

תהנו תשקיעו ותבנו בתים מלאים באהבה.

יפה מאודמתוך סקרנותאחרונה

אולי יעניין אותך