א. בפשטות טומאה הותרה לכל עבודה בציבור לא?

ב. יש ספק ועשינו מה שבידנו.

נראלי פשוט שלעשות מה שיש בידנו זה כל העניין. לחכות לפתרונות לא יקדם אותנו.  עם קצת הסתכלות רואים שה' שמח בעניינים האלה. הם פשוט כל הזמן מתקדמים עוד ועוד. בראש השנה שופר בעלייה הרגילה בפסח שני גדי מאחד השערים ממש עכשיו עבודה מצווה מדאורייתא בעזרה!

אותי זה ריגש ברמות ופשוט לי שזה פועל ישועות מטורפות על עם ישראל. ה' רואה שאנחנו עושים מה שיש בידנו לעשות והוא מצידו פותח לנו לעשות יותר ויותר. ישתבח שמו שאנחנו בכזה דור. 

אבל אם יש ספק כרת (במקרה שיש) אז לא עושים!

ה' שמח בלעבור על ההלכה? מצטער אבל זו גישה נוצרית, שה' שמח אם עוברים על ההלכה לשם כוונה טובה, ועל זה נידו את הנוצרים הראשונים. ולהבדיל על זה שמואל אומר לשאול שאומר שלא הרג את צאן עמלק כנדרש בציווי כדי לזבוח לה' ולשמחו "החפץ לה' בעולות וזבחים? הנה שמוע, מזבח טוב. להקשיב, מחלב אילים. כי חטאת קסם - מרי. ואוון ותרפים - הפצר. כי מאסת את דבר ה' וימאסך".

בית המקדש לא ייבנה מגישה נוצרית או מגישה ההולכת נגד דברי משה רבינו "כל המצווה אשר אנוכי מצווה אתכם תשמרון לעשות". במיוחד שבמקדש נצטוונו אזהרות יתרות שמי שלא נגש בצורת ההלכה הראויה מחלל אותו "והזר הקרב - יומת".

אם זה לא לפי ההלכה, אז זה כבר לא מצווה, כי זה פסול.

לא פוסקים הלכה בעזרת ניחוש. שאם זה הצליח אז ה חפץ בזה וזו ההלכה, לא נכון. אפילו להבדיל כשר' אליעזר מביא מופתים לשיטתו אז לא פוסקים לפיו. קל וחומר בעניין זה.
 

מצטער, אבל לעבור על ההלכה (אם באמת עברו עליה כאן, לא יודע באמת) זה לא מרגש, זה מעציב

מותר להכריע גם בהלכות של כרת.

הדיון הולך להמשיך למקום לא כיף

מה אתה אומר, יש איסור להניף שתי לחם לכהן מחוסר בגדים (כלומר שאין לו תולעת שני וארגמן וודאיים באבנט).   כאילו מה הרמבם אומר? (לא סברתך האישית)

לפי הרב ליאור אין כאן "טומאה הותרה בציבור" כי רוב הציבור לא מעוניין בכך

מצוות יש לנו לקיים, ואם רוב הציבור חוטאים ואינם מעוניינים לקיים מצוות זה חטא שלהם. אנחנו צריכים לקיים את המצוות גם אם רוב העם עובדים את הבעל.

מעוניינים ושלחו את העולים בשמם.   הרי ירמיהו אומר שעוד 70 שנה יחזרו, וישעיהו מנבא על כורש, וכורש מצהיר על בניית הבית. אז ברור שכולם הסכימו עם הבנייה. ומקראא מפורש בעזרא פרק א בהצמהרת כורש "ואחיהם הנשארים בארצות מושבם יעזרום בכסף" משהו כזה פחות או יותר

נכון, מופיע בעזרא שאלו שנשארו נתנו להם כסף, זה מקסים אבל זה לא מראה על רצון ציבורי לבנות את בית המקדש.

כך או כך אין דבר כזה להיבטל מקיום מצוות אם רוב הציבור לא מעוניין לקיימן.

להם היה נוח פשוט להשאר בבבל. ברור שאם אני שולח מישהו לבנות ומממן אותו אז יש רצון ציבורי לבנות.  ובמיוחד שיש נביאים שאומרים לבנות אז כולם יקשיבו להם.

ממה שהבנתי הרב ליאור התתכוון שמכיוון שאין פה ציבור, אז טומאה לא הותרה בציבור כאן

מה זה "אין פה ציבור"?!

דבר ראשון זו שמועה שהביא @ברגוע , שטרם בוססה.

דבר שני בשמועה שהוא הביא זה לא הוזכר, אז אל תמציא.

דבר שלישי אם אכן ככה הוא טוען, שיביא ראיה לדבריו, מכיוון שלא מצינו שאם רוב העם חוטאים רצונם צריך לעניין אותנו.

כיום רוב העם חילונים, ולא רוצים לקיים מצוות באופן כללי. רצונם הציבורי הוא חספא בעלמא.

לפי הרב ליאור אין כאן "טומאה הותרה בציבור" כי רוב הציבור לא מעוניין בכך"

מה אתה מבין?

זה לא עניין רוב חוטאים, זה עניין שזה לא ציבורי אלא קרבן פרטי. תמיד שתי הלחם נקנו ממחצית השקל הציבורית (ואנשי ממלכתצ יהודה נגיד נחשביםצ יבור לעניין זה).

אפילו רוב דתים אין לך

אני מכנה דתי רק מי שעובד את ה' ומקפיד על קיום מצוות.

כמובן במקרה של כהן וודאי ותכלת וודאית אין בעיה כי אין איסור כלאים בבגדי כהונה כשרים 

אתה מחליט שהתכלת היא ספק, למרות שהיא ממש לא, ואז אתה מסתבך.

בכל אופן, הכהן הוריד את האבנט מיד לאחר ההנפה ברגע שהתאפשר לו, רואים בסרטון.

ואז יש את הבעיה של כניסה לעזרה כטמא מת שלא לצורך עבודה, ואיך בדיוק אדם יחיד שנכח שם דקה נחשב כובש מקום? 

אתה לא מבין איך עובד כיבוש, אבל אמרתי לך כבר שאני לא באמת יודע מה סברתו, רק העלתי אפשרות.

אתה ממשיך להידבק לזה, למרות שאמרתי לך שזו רק אפשרות מתוך כמה. ואמרתי לך כבר שאין לי כוונה להסביר לך על מהו כיבוש.

אפשר להמציא ספיקות מפה ועד הודאה חדשה, כרת זה רק אם אתה עושה דבר במזיד, בשוגג אתה לא תחייב כרת אלא קרבן.

כל הקישקושים על ספק כרת של אוסרי העלייה הנם משוללי יסוד, כאשר בשבת הם מתירים להכין קפה.

ממתי אדם מתחייב כרת במילה. 

נגיד הוא דוחה את המילה לשבוע הבא ואז אין לו כוח אז דוחה אותה לעוד חודש, האם התחייב כרת?

האם הוא מחויב למול באפשרות הראשונה שתהיה לו, או שהחיוב כרת זה רק אם הוא מת בלי למול? או שמא רק אם הוא קבע בנפשו שלא ימול לעולם מתחייב כרת, אבל אם רק דחה את זה לעוד 50 שנה אז לא?

הלכות מילה לרמב"ם פ"א ה"ג:

וכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימול את עצמו – הרי הוא מבטל מצות עשה. אבל אינו חייב כרת עד שימות והוא ערל במזיד.

השגות הראב"ד:

אבל אינו חייב כרת עד שימות וכו': כתב הראב"ד ז"ל, אין בזה תבלין וכי משום התראת ספק פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד באיסור כרת עכ"ל:

כך נפסק.  לכן פוסקים שאסור שהמדינה תפעיל תחבורה ציבורית בשבת, למרות שבפועל זה גורם ליותר אנשים ללחוץ על דוושת הגז בשבת

חמורה יותר מעבירה פרטית, ולא חילקו בין כרת או לא.

זו הסיבה שמתנגדים לתחבורה ציבורית בשבת, למרות שבלי ציבורית יותר אנשים יעברו על כרת בשבת דאוריתא

ולכן אם יש עבירה ציבורית קלה או הרבה עבירות של פרטים חמורות,   מעדיפים את השני.

אבל נראה לי שעל סגירת מעגל חשמלי יש מחלוקת אם זה דאוריתא או דרבנן בניגוד לדוושת הגז שזה אסור לכל הדעות. אבל לא בטוח.

והפסיקה על תחבורה תיבורית היתה עוד הרבה לפני הרב קו (לא יודע אם לנקב כרטיסיות שהיו עושים פעם זה דרבנן או דאוריתא, ומה לגבי חפשי חדשי שפעם היו מראים כרטיס לנהג?)

פעם מרב שפסקו כך ראשוני ספרד על מקרה מסוים בו העדיפו שלא יהיה חטא ציבורי של לאו דאוריתא רגיל, למרות שיהיה הרבה חטאי כרת של פרטים רבים.

ולזכרוני זה הטיעון כיום שמוטב שלא תהיה תחבורה ציבורית בשבת, למרות שכך אז יותר אנשים נוסעים ברכב פרטי ויותר אנשים לוחצים על דוושת הגז בשבת

אני גם זוכר איפה זה היה ומי היה אותו רב, וכך הוא נימק למה לומדים מהמקרה הזה שתחבורה ציבורית בשבת זה חמור.  הדבר היחיד שאני לא בטוח אם זה היה ספרד בראשונים, אבל כנראה.

גם אם רב פלוני אלמוני אכן אמר, זה לא מעניין אותי עד שיביא מקור לדבריו.

שזוכר בוודאות? כי עד שלא תביא מקור אז אתה מחויב לקבל את דברי כאמת (לשיטתך)

אני ממש לא מחוייב לקבל את דבריך כאמת, לא כל אחד שעבוא ויתחיל לבלבל את המוח אני אקשיב למה שהוא אומר.

לזכרוני (הלא וודאי), הדבר היחיד שאמרתי שאני זוכר בוודאות, זה הנ"ל וזה שיש אלוקים.

(אחר כך יש אני ישאל אם וודאי לי שלא ודאי לי שלא אמרתי שאני זוכר בוודאות    )

אבל אתה צריך מקור מפסיקה מפורשת של סנהדרין שאני לא יכול ללכת אחרי זכרוני הלא וודאי בהלכות... (לשיטתך כמובן, לא לשיטתי)

אני לא אכתוב שאני זוכר ב*וודאות* משהו אם אני לא זוכר אותו בוודאות, ואין לי בעיות זכרון.

יש כאן מישהו שחושב שצריך להיות תחבצ בשבת?

פרטיות בעלות אותו קנה מידה של חומרה וכמות

בפרשת וירא שער כ

עקידת יצחק כ':א':ה'

מהמילים "וכמה פעמים נתחבטתי..."

כי אני זוכר שהדוגמא של אותו רב באמת היתה על קדשות

כשלא בטוחים אם זה איסור כרת או לא לא מתקרבים. מי התיר לך לעשות ספק איסורים דאורייתא כי אולי יש מצוה? 

זה נראה שאין לך מושג בסיסי בחשיבה של רב ופוסק, ועדיף שלא תדבר ותתערב בדברים שאין לך שום מושג בהם.

כיון שמאד לא בטוח שהם עשו איזו מצוה, אז כנראה הם עשו עברה, א. כנסה למקדש בטומאה שה חילול המקדש ולא מקדם אותנו לשום מקום.

ב. לעשות עבודה שלא כדין גם זה אסור.

הדיון הוא קדם כל מה נכון לפי ההלכה ולכאורה כדאי שבהלכות חמורות וחדשות תהיה זהירות כמו בכל תחום הלכתי משמעותי שלא נערים בני חמש עשרה מחליטים מה לעשות.

גם תלמידי הרב טאו שבורחים מהר הבית וסביבותיו, ולפעמים מסתייגים אפילו מסיבוב שערים מסיבות מחשבתיות, וגם רבני מכון המקדש ודומיו שיורים פסקים מהר מידי, בלי להתיעץ בגדולים מהם,

גורמים נזק ליחס הציבור להקפדה על ההלכה גם בדברים שיש להם נגיעה לעניינים השקפתיים.

לפני שנים אמר מרן ראש הישיבה שהנתונים בהר הבית לא השתנו, וכמו שעבר לא התירו לעלות להר הבית גם היום אין להתיר, ומה שהשתנה זה הזלזול בכרת ר"ל.

נדמה לי שהכותב מוכיח זאת 

תלמידי הרב טאו מסתייגים מסיבוב שערים? מה הנימוק שלהם?

זה שאתה לא בטוח במשהו זו בעיה שלך, אל תטיל את הפגמים שלך על אחרים.

אולי לא שמעת על המושג שעשה דוחה לא תעשה, אז הנה אני מחדש לך. ועוד מושג שלא ידעת הוא שטומאה נדחת בציבור.

נראה שאין לך הבנה כלל בתחומים הנדונים, אז כמו שציינת עדיף שלא תדבר ולא תתערב בעניינים הנדונים כאן.

ההיגיון שלך מאד מעוות, מכיוון שלדעתך מאד לא ברור שהם קיימו מצווה, למרות שאינך בקיא כלל בסוגיית שתי הלחם, ואינך יודע שזוהי מצווה וחובה מן התורה. ככל הנראה הם קיימו מצווה, על כל פנים נכשלו בעת הנסיון. אין עבירה בקיום ההלכה.

א. כניסה למקדש בטומאה לצורך הנפת שתי הלחם מותרת, הטומאה נדחת בציבור.

ב. אינך יודע מה הדין אפילו, מניין אתה מעז להסיק שעבדו שלא כדין?!

חוצפן!!! הרב ישראל אריאל הוא ילד בן 15?!?!?! בלום פיך בער!!!

הנערים הללו עברו הכוונה של הרב ישראל אריאל, אז בלום פיך חצוף בור ושוטה!!!

מי אתה חצוף מחוצף שתאמר שרבני מכון המקדש "יורים הלכה מהר מדי"?!?! אולי הם חכמים ממך, לכן הם פוסקים הלכה מהר ממך, כך יאה וכך נאה, אתה אינך אלא בור חצוף המגיס ליבו בהלכה!!! בלום פיך איש בער, כסיל אשר לא יבין את זאת!!!

עניינים השקפתיים?!?! תורה היא ואותה צריכים אנו לקיים, אינך אלא בור חצוף ושקרן!!!

איני יודע מי הוא ראש הישיבה שלך, יודע אני מיהו ה' יתברך, אותו אני עובד ואליו אני מחוייב, אינני עובד ראש ישיבה בשר ודם ואינני מתחשב בשאינם מעוניינים לקיים את התורה.

בוש לך כסיל מחוצף!

אחרת הוא נכנס לספק כרת.

ואיך יודעים מהו הארגמן המדויק?

יש הרבה ספקות, ומכריעים בהם.

איך יודעים? כי יודעים. מי שחוקר, ובודק, יודע. מי שלא לא. נקודה.

כמו שיודעים מהי התכלת, ורק השוטים מנפנפים בטענות סרק כביכול איננו יודעים, כי לא חקרו ובדקו כראוי.

אני לא בקיא, אבל יכולות להיות כל כך הרבה בעיות, רק לא יודע אם הם מעכבות (כהן מיוחס, נפח הלחם, האם צריך לחם שנקנה מכספי ציבור וכו)

השאלה אם בשני וארגמן המחקר בכלל וודאי בעניין

לא צריך לסים בכלי טהור?

זה גם לגבי הבאת שתי הלחם - "חמישה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה: העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי ציבור, ושעירי ראשי חדשים." (פסחים פרק ז משנה ד).

כמובן, זה בתנאי שהמצווה התקיימה, שזה תלוי בשאר הנידונים ההלכתיים.

הפרובוקציות האלה מעוררות את הציבור לבית המקדש, מחברות אותו, הן הופכות את "בית המקדש" למושג קרוב יותר לאנשים, הנה - "כמעט" הקריבו קרבן פסח, הנה - הניפו את שתי הלחם.

זה מקרב את העם הרב יותר מכל פטפוטי הסרק של רבנים שונים המסבירים על העבודה במקדש, כי כשהם מלמדים זאת, גם למלמדים וגם לתלמידים זה מצטייר כמשהו רחוק מאד ותלוש מהמציאות.

ולמעשה הזה יש אקט חיובי מאד של כיבוש, ויש סברות להקל שייכנס גם לעזרה.

[ואם אני מבין נכון מהתמונות, מניף שתי הלחם אתמול עלה לרמה, שמקובל לזהותה כמקום העזרה].

מה הדין של מי שהניף 2 לחם יותר מכמותם, זו נחשבת עבודה כשרה?

כי אם לא, זה כרת על טמא מת בעזרה

וזה לא כרת על טמא מת בעזרה, כיוון שיש עוד סיבות להתיר את כניסתם. (וזה לא כרת כאמור לעיל, כי זו שגגה בכל אופן)

לא בקיא בסוגיית שתי הלחם. במקום לשאול אותי שוב ושוב אחרי שאמרתי לך כבר כמה פעמים שאני לא מונח בסוגייה, פתח ספרים, תלמד, ותפסיק לחפש פגמים ביהודים צדיקים שמקיימים מצוות.

אולי אצלך זה עורר גיחוך, זו בעיה אחרת.

אצל יהודים רבים זה עורר התרגשות, שמחה, ומחשבות על העתיד המתקרב.

דיברתי עם הרבה יהודים ששמחו והתרגשו מהמאורע, ואתה הראשון שטוען שזה מעורר גיחוך. אולי היהדות מעוררת גיחוך בעיניך, וזה לגיטימי.

דיברת גם עם כאלה שלא עולים להר הבית?

(אני יכול לשלוח לך כמה קישורים לתגובות באינטרנט, אבל נראה שאין טעם)

אלה שלא עולים להר הבית כאנטים יהיו אנטים גם אם תשרוף פרה אדומה ותבנה מזבח כהלכתו, לא דיברתי עם אנטים, דיברתי עם שאינם עולים להר הבית אבל שלא נלחמים בעולים

נ.ב.

גם אני יכול לשלוח לך תגובות של כאלה הפוכים.

לא עולים משום מורא מקדש ועוד כל מיני דברים 

אז זה לא משנה כנראה האפר פרה אדומה ויכול להיות שעדיין יהיו רבנים שיתנגדו

שכל זמן שה' שם לנו מכשולים הלכתיים בלתי עבירים, זה סימן שאנו לא ראוים למקדש.    אבל מורא מקדש הוא לא על פי סימנים, אלא על פי זה שעם ישראל לא ראוי למקדש עדיין (ובמילא מה ששקורה שכעולים להר הבית , מכיוון שאנו לא ראויים עדיין, במילא אין תודעת מקדש מתאימה ויש זלזול בהר על ידי עשיית סלפי כאילו בבית קפה וכו' , ואווירה לא מתאימה).

האם ביום שיפתרו כל המכשולים ההלכתיים זה אינדיקציה אוטמטית שאנו ראויים למקדש? לא יודע.    אבל במקרה שאין מכשול הלכתי ובטחוני, לכאורה יש חובה להקריב קרבנות (שכנראה לא יתאפשר עד השבת הנבואה, כי הרבה פוסקים אומרים שצריך נביא שיעיד על מקום המזבח)

(שטויות, ממש לא הרבה פוסקים אומרים שצריך נביא. הרב קוק העלה סברה שככל הנראה צריך, והיא מופרכת. עיין בספרו של הרב יהושוע פרידמן מזבח אלהים.)

נ.ב. מה הבעיה באווירה של בית קפה?

של בית קפה, אז זה בעיה

גדולי החרדים כבר מתו ואינם? אז הם רוחות רפאים ממש מרוכזות!

ומה אם גדולי רבנים מסויימים בציונות הדתית?  ומה אם הרב יעקב אריאל שנמנע בכוונה מלדווח את דעתו על עלייה להר הבית ולא עולה לשם? (שמעתי זאת במפורש מתלמיד שלו)

ה"גדולים" של הציבור החרדי נמנעים מלעלות כי הרי גדולי הדור כך אמרו. הם אפילו לא ניסו לברר את הסוגייה. כך גם רבים מרבני הציונות הדתית.

הרב יעקב אריאל לא סובר שיש איסור בעליה להר, נקודה.

עובדה היא שאנשים ששאלו אותו האם לעלות הוא שלח לדבר עם אחיו, הרב ישראל.

מלומר מה דעתו? (שמעתי מתלמיד שלו שעקרונית הוא נמנע מלומר את דעתו)

הסביר למה הוא נמנע - הוא טוען שדעתו האישית לא משנה, אלא הר הבית זה מקום כלל ישראלי ולכן רק דעת הרבנות שהיא מרא דאתרא לשיטתו על הארץ, היא קובעת.   דבר שני הוא אומר שכל עוד הרבנות לא קבעה שמותר לעלות, או שהמדינה לא התירה לחדש את הקרבנות, זה סימן שעם ישראל עדיין לא ראוי למקדש והר הבית (ובמילא בגלל זה מצב זה משתקף ברבנות ובמדינה).

דעת הרב שרקי על עליה להר הבית:

עליה להר הבית, הרבנות הראשית   

וראה גם  פודקאסט שהוא דיבר על העניין

כאן ועכשיו - 278 - דעת הרב על הר הבית - פודקאסט עם הרב אורי שרקי

לא עולה בגלל זה.

כמו הורה שרואה שבנו הרווק המאוחר חי עם חברתו אבל כנראה ייתחתן איתה בקרוב, זה מעציב ומשמח בו זמנית.

כך גם כאן, זה עצוב. אבל זה מראה שההשתוקקות למקדש גדלה בציבור, וזה מה שייתן את הכוח לעבור ממדינה חילונית למדינה מסורתית, כשלב ראשון (ממקדש עצמו אנו עוד רחוקים)

עד שקראתי את השירשור הזה ועשיתם לי בלגן בהכול

מסטטוס של חבר שלי, תלמיד ישיבת המקדש.

@קעלעברימבאר 

@ברגוע 

אבל הרב טאו והרב עמי מתנגדים בחריפות!!!! לעליה להר הבית.

זה שהם ראו מישהו מתלהב מעצמו ולא טרחו להגיב לו לא הופך את המעשים שלו למותרים, רצויים או אפילו אפשריים בעיניהם.

פשוט הצגה מעוותת של דמותם על ידי כותב הסטטוס. 

הוא כותב שהם לא הביעו התנגדות, כדרכם בסוגיית עלייה להר הבית, בה הם מביעים התנגדות עזה.

כלומר, כוונתו לומר שהם לא הביעו התנגדות, שלא כדרכם.

ובכל אופן זה פחות חשוב לי, עיקר העניין היה על הרב דב ליאור, שברגוע טען משמו שהוא נגד, וקעלעברימבאר מאד נאחז בכך.

הוא הכניס אותם לטיעון שלו כביכול כסוג של אי התנגדות כשבפועל לא טרחו לענות לו.

ולמען הסר ספק - הם נוקטים שזו לא התכלת וממילא אי אפשר לשמש עם בגדי כהונה. עם כל הנגזרות של זה. 

הם לא נוקטים שזו לא התכלת, הם נוקטים שזהו ספק.

יש ספק ויש ספק. הם נוקטים שזו לא התכלת. 

ואני מכיר את דעותיהם בנושא. 

את הבחור שפרסם את הסטטוס אני לא מכיר אבל מסגנון דבריו נראה שהוא לוקה במחלת ה"כולם איתי חוץ מקומץ" בעוד שהמציאות הפוכה לחלוטין. 

מחיתי על השימוש הבזוי בתלמידי חכמים. מידי חובת מחאה יצאתי.

כשאין תוכן, פונים לעלבונות. 

דיברתי עם אנשים שהיו בעומק הנושא שם, והם אמרו לי שלא היה תיאום מלא עם שום רב

או שבדיעבד ברך אותם אחרי שעשו אך לא התיר להם לפני?   והאם הוא ממש דחף אותם לזה או רק התיר?

סתם סופר לא ברור

"מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין" - הר הבית

ההנפה היתה ממזרח לכיפת השלשלת במקום שלפי שיטת הרב גורן בזיהוי קה"ק הוא עזרת נשים.

ממילא הוא לא נכנס למקום שיש בו כרת וגם לא קיים שום מצווה.

וחוץ מזה, אם זה נכון,  אי אפשר לבוא ככה, כשרב אחד טוען שהמזבח בטוח כרב גורן, ורב שני בטוח כשיטת המסורת.  בשביל מקדש צריך לפחות הסכמה אחידה על מקום המזבח (וזה גם לא מספיק, כי משמע שצריך נביא לפי הרמבם. ואפילו מסורת וודאית אין לנו כיום, עובדה שהרב גורן חולק)

במקום מזבח הרב גורן וחצי מהעם יקריב במקום מזבח המסורתי. (רשי תחילת קורח - אומות העולם יש להם אלוהיות הרבה, לנו אין אלא אלוקה אחד, ומקדש אחד ומזבח אחד) 

ועוד שאלה (מסקרנות) - הנפת שתי בלחם מותרת בכל העזרה או שצריך סמוך למזבח?

"מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין אל יהא לו עסק עמהם"

בדרך כלל אני אפילו לא נכנס לפורומים, אבל ראיתי והבנתי שאף אחד פה לא למד הלכות שתי הלחם.

מה עושים כשאתה לא יודע מה ההלכה בנושא מסויים? 

מתייעצים עם רב שבקיא בנושא.

וזה בדיוק מה שהבחורים האלו עשו.

הנפת שתי הלחם נעשתה בהדרכת הרב אליהו ובר (תלמיד חכם עצום שבקיא גם בקדשים וטהרות. מוכר בעיקר בקרב עולי הר הבית, מכיוון שהוא חרדי- אבל החרדים לא מחזיקים ממנו כי הוא עולה להר הבית בקביעות) ובהדרכת הרב ישראל אריאל, שלהבנתי לא רצה להורות חד משמעית לבחורים להיכנס ולהניף, אך שמח ובירך שהחיינו.

לאחר מעשה- חבר שהוא תלמיד של הרב ליאור שליט"א סיפר לי שהרב ליאור לא רצה לפסוק אם ההנפה היתה כשרה, אבל אמר שהבחורים האלו בכיוון הנכון.

מספר נקודות שברצוני להוסיף:

כרת ודאי אין פה, משתי סיבות:

1) חיוב כרת חל רק במזיד, וגם אם יוכח שההנפה היתה פסולה מסיבה כלשהי- הבחורים טועים בדבר מצווה (פטור, נחשב לאנוס), או מקסימום שוגגים (טומאת מקדש וקדשיו בשוגג=קרבן אשם, לא כרת) . אם קיימו את המצווה- טומאה הותרה בציבור.

2) לשוטר מותר להיכנס לעזרה, כי זה "כיבוש". ובכן, המעשה שהבחורים עשו  תרם לכיבוש המקום בידי יהודים- הרבה יותר מכל שוטר שנכנס לעזרה.

(אגב, אני מכיר אותם אישית. שניהם בחורי ישיבה שיודעים מה הם עושים, לא "סתם משוגעים")

אני לא רוצה לפסוק בכשרות של ההנפה, מכיוון שאני לא פוסק, וגם אני לא בקיא מספיק בסדר קדשים ולא יודע את כל הפרטים של ההנפה ומה היה שם.

ובאמת יש מספר ספקות במה בדיוק היה, ושאלות הלכתיות שיש בהן מספר צדדים.

אבל אם יבוא יהודי לרב וישאל שאלה בטהרת המשפחה- הוא יקבל תשובה.

אם יבוא לאותו רב חייל שלא היה בבית מספר חודשים וקיבל חופשה לשלושה ימים, וישאל אותה שאלה, ייתכן שהוא יקבל תשובה אחרת?

אף אחד לא יכול לעקם את ההלכה. אבל ברור שבשאלה של החייל הרב יעשה כל שביכולתו כדי למצוא צדדים להקל, ויסמוך גם על דעות שבמצב רגיל הוא לא היה פוסק כמותם. 

הקשר בין עם ישראל לה' יתברך דרך בית המקדש משול במספר מקומות לקשר בין איש לאשתו.

קרוב לאלפיים שנה שלא מתקיים הקשר בין עם ישראל לה' יתברך דרך עבודת הקרבנות. אם נבין שעבודת המקדש היא צורך חיוני לעם ישראל- לדעתי המקום שבו אנחנו נמצאים היום הוא המקום של החייל, שכבר חצי שנה לא היה בבית- ואם ילכו על הפסיקה הרגילה של לכתחילה, מי יודע מתי הוא יוכל לפקוד את אשתו בפעם הבאה..

אם מישהו רוצה להגיב ושאני אראה את התגובה-

מוזמן לשלוח לי במייל, את הפורום אני לא אפתח ככל הנראה. 

davidgo1234567890@gmail.com

גוט שבס גוט שבס.. (למה אתה מדבר ביידיש? עיין שם שם)

אם סתם אדם יפטרל ברכבו בעיר בשבת כי טוען שזה שהוא יפטרל זה יכול למנוע מקרי רצח - חייב כרת.   אם שוטר כחלק מסדרי המשטרה מפטרל ברכבו בעיר כי יש נוהל של המשטרה לפטרל בליל שבת כדי למנוע רצח - זה נדחה/מותר מפני פיקוח נפש, גם אם ייתברר שיש מספיק שוטרים מפטרלים ותוספתו מיותרת.

לכן אם המשטרה מורה לשוטר להיות נוכח בהר בעזרה כחלק מסדרי שלטון ישראל בהר הבית - זה נדחה מפני כיבוש, גם אם המשטרה החליטה החלטה מיותרת בעניין.  אבל אדם פרטי לא עושה כיבוש ולכן במילא מה שהכהן עשה, כניסה בטומאה לעזרה לא נדחית מפניו.

והאם אפשר לעבור בעניין ששייך לכל עם ישראל כמו קרבנות, על כל דברי הפוסקים רק כי רב אחד התיר להם, גדול ככל שיהיה?

אין מה להשוות בין נידה לקרבנות ולטומאה בעזרה, האחרון הוא עניין השייך לכל עם ישראל ולא עושים רק על פי היתר פוסק אחד.

לפחות שיחיד עם גדוד או משפחה השתלטו על שטח ומחזיקים בו צבאית (ובדרך כלל מדובר על מדינה יהודית שכבשה אבל לא עם כל התנאים), וודאי שאין קשר בין כיבוש יחיד לבין כניסת אתו כהן לעזרה, לא כבש שום שטח

הוא הגיע לשטח הניף והלך, לא היה שום כיבוש.  אם נכנסתי להר ההר בטורקיה ותקעתי דגל ישראל זה כיבוש יחיד???

אחרת היה לכל תקיעת דגל של תייר יהודי בהר ההר בטורקיה דין סוריא (אולי זה כבר נכלל בסוריא היום, לא יודע)

אתה חושב שכיבוש זה עניין של 'זבנג וגמרנו' - כובשים וזהו.

אתה לא מבין שכיבוש לוקח זמן, טיפין טיפין, וכל דריסת רגל של יהודי בארץ ישראל היא כיבוש.

הרב דוב ליאור מתיר לגנוב לערבים ציוד(אם כי הוא אומר לא להשתמש בו כדי לא להשחית את המידות ולגנוב לצרכך) משום כיבוש, מכיוון שעוד קצת ועוד קצת זה גורם להם לעזוב את הארץ.

הנפת שתי הלחם מבחינת הציבור הערבי מחזקת את ההשתלטות היהודית על המקום, היהודים הצליחו "להקריב קרבן" בהר הבית. הם משתלטים יותר. זה כיבוש. באבו-אבוה כיבוש, יותר משוטר דרוזי שמפטפט עם הוואקף.

כיבוש יחיד זה על חלקים מארץ ישראל שלא נכבשו בידי עולי מצרים ועולי בבל.

אנחנו לא עוסקים לא בזה ולא בזה.

ל @דורין השמיני  וחשבתי שאתה סובר שאותו כהן כבש כיבוש יחיד הלכתית

מחילה על חוסר ההבנה (על אף שמחילות לא התקדשו   )

הרי ישנם כאלה שאומרים שכיבוש המדינה לא נחשב כיבוש.

אבל הם מודים שחלקים מסויימים בארץ ישראל כבושים. למה?

עיין בכך, ותבין שאין כל קשר בין כיבוש יחיד לנדון.

אני יודע שאין שום קשר! רק עניתי למישהו ששאל על זה ואז אמרת גם וחשבתי שאתה סובר שהכהן הנ"ל עשה כיבוש יחיד ועניתי לך שלא.   בקיצור בלאגן

ההיתר של שוטר לנסוע בניידת בשבת הוא לא בכל מצב. הנסיעה בשבת מותרת רק אם נמנעת בכך שפיכות דמים. (מתוך חשבון שאם לא יפטרלו ניידות בשבת- כמובן שהפשיעה בשבתות תעלה באופן דרסטי, ורוצחים יוכלו לפעול בחופשיות).

אם הנסיעה של השוטר לא תורמת שום דבר לשמירת הסדר- לדוגמה, להזיז את הניידת בתוך החנייה של התחנה על מנת שלא תתלכלך- היא אסורה. 

וכן אם שוטר מקבל פקודה לשטוף בשבת את רצפת התחנה- על פי דין תורה אסור לו למלא אותה. (וחייב חטאת בשני המקרים אם עשה)

מכיוון שתוספת ניידות תמיד תורמת להורדת רמת הפשיעה, ודאי שמותר לנסוע, אך לו יצוייר מצב שאינה תורמת כלום, ומטרתה איזשהו צורך שאינו קשור לפיקוח נפש, כגון תוספת משכורת לשוטרים- אזי יהיה אסור להם לנסוע בשבת.

וכן ברור שאם אדם פרטי יכול למנוע שפיכות דמים, ויצטרך לשם כך לנסוע ברכב בשבת- מותר וחייב לנסוע. 

בדומה לכך, ההיתר של שוטר להיכנס לעזרה מדין כיבוש לא נגזרת באופן אוטומטי מתעודת השוטר שלו, אלא מכך שבנוכחותו בעזרה הוא תורם לשליטת ישראל במקום המקדש. 

אם שוטר יקבל פקודה להיכנס לעזרה ללא שום סיבה, בצורה שאינה מחזקת את שלטון ישראל במקום- על פי ההלכה הוא צריך לסרב פקודה.

ויהודי שאינו שוטר, שיכול לקיים כיבוש בעזרה- דומה לאזרח שנוסע בשבת על מנת למנוע שפיכות דמים, אם הדבר ביכולתו.

 (שימו לב, שגם הרבנים הבודדים שהיו נגד סירוב פקודה בגוש קטיף- עשו זאת מתוך עמדה שאין איסור בגירוש במציאות שהיתה אז, אבל לא היתה לאף אחד הווא אמינא שגם אם המקיים את הפקודה עובר באיסור תורה הוא אינו צריך לסרב פקודה)

חילול שבת משטרתי וכן כמה שפחות שוטרים בהר הבית, לפי הצורך.   אבל אין עניין לדקדק במינימום שבמינימום אלא על פי שיקולי המשטרה.

הפוסקים כבר חילקו בין סדר ציבורי בשבת לביו יחיד.  המשטרה מפטרלת כל שבת בערים, למרות שהסיכוי שבאותו רחוב מקרה יקרה רצח הוא קטן, כי באופן כללי פיטרול מוהע רצח סטטיסטית.    אם אדם פרטי יחליט לפטרל בשבת ברכב, גם אם יש סיכוי קטן שפטרולו עלול למנוע רצח עתידי תאורטי - תירוצו לא יתקבל, רק אם יש חשש אמיתי לספק פיקוח נפש.     (במקרה של כיתת כוננות פרטית ביישוב ביו"ש זה כבר לא סיכוי כזה קטן, אלא צעד מניעתי מחייב ולכן יהיה כנראה מותר - אך יש לשאול פוסקים.  אבל אם סתם אדם בעיר רגילה יפטרל ברכבו בשבת כמו המשטרה על דעת עצמו - גם אם פטרולו אכן עשוי לצמצמם מקרי פשיעה זה עדיין אסור)

איזה פוסקים?!?! אתה מחרטט בקצב, ממציא שכל הפוסקים אוסרים, ואז מחליט שנם עברו על דבריהם על פי הוראת רב אחד!!!

ומי אמר לך שהוא היה אחד?!?!?! אולי די כבר עם ההמצאות חסרות השחר שלך?!?!? די!!!! אתה לא מפסיק לשקר ולחרטט!!!!!

סתם אדם שמחליט בתל אביב לפטרל על דעת עצמו כדי שאם חש וחלילה יראה קטטה הוא ימנע אותה ואולי ימנע את הדקירה הבאה. זה וודאי אסור. אחרת כל חילוני יכול לבוא בתירוץ שעצם נסיעתו בשבת ברחוב כך שיהיה הומה אדם ולא ריק מונעת רצח

אתה לוקח את הרכב לתל אביב ומסתובב בין הפאבים למנוע דקירות? על דעת עצמך? וזה לא חילול שבת?

משטרה/כיתות כוננות וכו' לאדם יחיד על דעת עצמו (כמובן ביו"ש זה שונה כי לעיתים חייבים אנשים על דעת עצמם, במייוחד בחוות וכו', אבל כמובן יש שלשאול פוסק על כל דבר כזה).  לא אני חילקתי

אם אני פוסק על דעת עצמי, לכאורה זה מותר לך!

בכל מקרה אמרתי שעל כל מקרה לגופו צריך לשאול פוסק

אני לא מדבר בחוות בודדים ביו"ש שקשה להכריע.  אתה תסע לפטרל בתל אבי בשבת על דעת עצמך למנוע קטטות?!

לפטרל בנוהל בעיר רגילה בארץ בליל שבת ברכבים, אם פטרול כזה מוריד משמעותית מקרי רצח בשנה (נגיד במקומות שיש קטטות או פשיעה) , כמובן בהתייעצות צמודה של רב המשטרה.

מותר לאדם להיות מוקדן משטרתי בשבת, גם אם הסיכוי לרצח בעירו מזערי ביותר

אתה מחרטט מדעתך ללא מקורות, עובדת היות האדם שוטר לא הופכת אותו לחסין מפני הלכות, גם הוא כפוף לתורה.

אם יש אזרח המפטרל במקומות הנצרכים לכך, מותר לו.

אלא האם זה חלק מהתנהלות מערכתית, קולקטיבית או מדינית.

אם היתה חס וחלילה מלחמת אזרחים וישיבת המקדש היתה מקימה מיליציה ושולטת על העיר העתיקה (כמו האצ"ל בשעתו) , אז היה לה מותר להעמיד שומרים בכל הר הבית כולל בעזרה.   אבל זה לא המצב

אתה שוב ושוב ממציא ללא מקורות.

ואם בא לי לפטרל משבת הבאה בתל אביב עם הרכב מתוך ידיעה שאולי אם אעשה זאת כל שבת אז אולי אחוזי הרצח ירדו בשנה, אז מותר יל מיוזמתי לקח תאת הרכב ולעשות זאת?

אל תהיה דביל.

ספק פיקוח נפש זה משהו ממשי ולא חשד רחוק שמא מתישהו יקרה משהו ואתה בדיוק תהיה שם במקום הנכון ובזמן הנכון.

אין לך היתר לטלטל מטף ברשות הרבים שמא תראה בניין עולה בלהבות.

אדם פרטי ספונטנית אסור לו לעשות כך, אלא אם כן זה חלק מדבר מנהלתי-מערכתי (כמו השומר החדש וכו') ועל כל דבר כזה צריך שאלת רב

אמת המים תוכיח. עץ החרוב יוכיח. כתלי בית המדרש יוכיחו.

אתה, דיברת עם רב המשטרה בכלל? למה אתה סצם מקשקש? וממתי ההלכה נקבעת על ידי בעל פיסת נייר שכתוב עליה שהוא יכול להורות והוא עובד במשטרה?

אם יש לך ראיות והוכחות, תביא. אם אין לך, תפסיק לחרטט.

(אני בת קול)

אחרי שהבת קול אמרה אני חייב להסכים לדעתך

@דורין השמיני חרבונא החרוב, אתה מוכיח שהלכה כיש"ע?

כשלמדתי ענייני פיקוח נפש בשבת. בכל מקרה על כל שאלה לגופה יש לשאול פוסק

אם זה כל כך שטויות. יש הרבה קטטות שצריך למנוע בפיקוח נפש, קח מצ'טה ותמנע אותן!

ב. כי אני מעדיף שהם ימותו(סתם חס ושלום).

ג. זה שטויות שיש הבדל בין שוטר לאזרח. אבל אני לא חושב שיש בזה צורך.

לביו יוזמה פרטית ספונטנית. לאו דוקא שוטר או אזרח.

לגבי שמירות בחוות ביו"ש פנה לפוסקים אם זה נחשב כראשון או כשני (מנחש שמותר כי במילא הכל בגדר סכנה במקרה כזה, אבל שאל פוסק)

בנוהל של משטרה ברחובות מסויימים בערים בליל שבת.  ברכבים משטרתיים.   הם לא ידעים על רצח פסיציפי שאולי יקרה, אבל הנתונים מראים שבמקומות שיש פטרל משטרתי- אחוזי הפשיעה בשנה נמוכים יותר. ולכן זה מותר הלכתית למשטרה (כמובן לפי מה שרב המשטרה מורה)

ידעו על זה ויבואו.   אבל כמובן צריך לשאול פוסקים על כל מקרה לגופו 

ואתה פטור ממצווה כמו קרבנות אם אין לך אפשרות הלכתית לעשות אותה

הוא מבסס את שיטת הרב גורן לרמת וודאות די גבוהה, גם אם לא מוחלטת.

ב. אין לי מושג אם הנפה היא עבודה בחוץ.

ג. הקושיה היא עליו...

ד. אכן. כך כתב מרן הראי"ה קוק זצ"ל (גנזי הראי"ה ג'):

"וביחוד מבורר אצלי שבכל הספיקות המעכבים את תכנית בנין ביהמ"ק, מצד התכלת למשל, ומצד יחוס הכהנים, מצד דיוקי המדות של מקום המזבח וכיו"ב, רוח הקודש תסייע לבירור ההלכה ויצטרפו לזה אומדנות ברורות וקיום עפ"י בי"ד גדול ומוסכם".

כשיש 2 שיטות שחולקות על מקום המזבח ושתיהן לא צדדיות.

גם אם נתחשב בדעת הרב ליאור, הרי יש דעות אחרות ואז  יוצא שהכהן כן נכנס לעזרה בטומאה

שאי אפשר לחדש את הקורבנות עכשיו

יכול להיות שזכרוני מטעני ואז @ימח שם עראפת  ירביץ לי 

אבל זה רק אני או שת שני הלחם מניפים על חומות הר הבית או העזרה ולא ליד המזבח

יש שני דברים אך לא זוכר טוב:   יש לחמי תודה שאיתם מקדשים את חומות ירושלים להרחבתם.

יש לחמי תודה פסולים ששמו על חומת הר הבית (אבל לא זוכר מדויק אז אולי טועה) וכשהסירו אותן זה היה סימן לשרוף את החמץ בערב פסח.

אבל שתי הלחם מניפים או בכל העזרה או מול המזבח

אבל שמעתי ממישהו שמבין (הוא לא דיבר על כרת לא כרת אלא דן על עצם העניין האם נחשב כעבודה או לא) ש"אין דרך שירות בכך" (משפט מהגמרא).

הר הבית חדשות - בעניין הקרבת שתי הלחם בזמן הזה

אבל רק עכשיו ראיתי אותו...

בלי להכנס לדיון שהיה כאן לגבי ההכשר של העבודה, כרת הוא ודאי לא חייב כי הוא אומר מותר שזה שוגג.

גם קרבן הוא לא חייב כי הוא טועה בדבר מצווה.

לכתובת: alonbethamikdash@gmail.com

אל הר הבית בשלושת הרגלים 🚍🚆

אבל 

@צחקן 
לא רצית פעם תמונה בדיוק כזאת?

לכתובת: naimlamikdash@gmail.com

לפי הפשט דוד אמר לעצמו בקול רם שמתחשק לו לשתות מהמים מהבור אבל לא התכוון שמישהו יביא לו. הגיבורים שמעו זאת ולקחו ברצינות את זה והביאו לו. הוא לא אבה לשתותם כי הוא לא ישתה מים שנלקחו תוך כדי סיכון חיים , ולכן הוא ניסך אותם לה'

אבל אין סיבה לחשוב שהכוונה למצוות ניסוך המים בחג הסוכות.

הוא הקריב את התשוקות שלו לה', אתה יכול למצוא לזה הרבה הדים, גם ביהדות ואפילו בתקופות שהפולחן היה מאוד מוגדר!

אפשר לנסך מים בנדבה בכל ימות השנה בבמות. או שזו הוראת שעה של נביא

על ניסוך מים בבמות:

ויקבצו המצפתה וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו ביום ההוא ויאמרו שם חטאנו לה' וישפט שמואל את בני ישראל במצפה.

למרות ששם אפשר לפרש כמנהג שפיכת מים כסמל לתפילה וצום, ולא לניסוך על מזבח. בניגוד לדוד ששם כתוב ויסך

אם כוונתך למצוות ניסוך המים, אז אצל שמואח זה במצפה, בעוד אין שום מקור או סיבה לחשוב שמזבח ה' היה אי פעם במצפה...

נסכים מוזכרים רק בקרבנות.

אתה לא יכול לשחוט פרה לשם קרבן סתם כך, ואםילו בכפרות לוקחחם תרנגולים שלא כשרים למזבח שלא יראה כמקדיש קדשים.

צריך לבדוק מה דין המנסך נסכים מחוץ למקדש.

בימי שמואל היו במות מותרות, והיה במה בכל עיר, בספר שמואל מוזכר שמקריבים בגלגל, בית לחם, במזבח שאול במחנה הצבא בפלשת, ברמה, ובעוד הרבה מקומות

https://www.yyl.org.il/single-post/2019/10/11/%D7%A0%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%9A-%D7%94%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%9A

רק לא הבנתי את הסיומת של המאמר.

הרי מפשט הפסוקים, ברור שלא זו הייתה המטרה. דוד מתאווה שישקו אותו מים, ואחר כך לא אווה לשתותם. וכי כולם היו אדיוטים או לא ידעו שצריך מים לניסוך המים? ודברי הרלב"ג שצוטטו, מוכיחים את טענתי דלעיל, שאין מדובר במצוה שגרתית שהייתה נהוגה לפני כן והתקיימה גם אז, אלא להיפך: מכך שדוד (ושמואל) ניסכו מים, הבינו שזו פעולה ראויה.

ועוד תמיהה על הרב שנדורפי היקר, שהוא השמיט את מסקנת הגמ' בתענית שאין מקור לניסוך המים, ואם כן עוד יותר תמוה למה לא הביאו אפילו מקור מהנביאים, ויאמרו שזו הלכה ודוד יישם אותה אותה (כמו שאומרים לגבי הרבה דברים אחרים, ראה כאן: פורטל הדף היומי: יחזקאל הנביא קבע הלכה? (זבחים יח ע"ב) ).

כך שלעניות דעתי, הרבה יותר פדוט לומר שדברי בר קפרא כמשמעם הם אגדה שיוצאת מפשוטו של מקרא, שלא מוכיחים כלום להלכה וגם לא הובאו בבבלי, ואין סיבה לראות בהם פרשנות לתנ"ך.

שניסוך המים הוא פעולה ראויה.

אלא שדוד ניסך כי  כפי שהיה ידוע לו מחג הסוכות ששייך סוג כזה של קרבן. ייתכן שהיו עוד הרבה לפניו ואחריו שעשו כך.

עבורנו, זו הוכחה מהכתובים שקיים מושג כזה של ניסוך מים. עבור בני דורו ייתכן שזה היה דבר פשוט.

בין אם נפרש כבר קפרא, ובין אם נפרש כרלבג, אין לנו מקור לגבי השאלה מתי ניסוך המים נוהג. ובמילא, דברי בר קפרא לא ישמשו מקור לדיעה שניסוך המים כל שבעה, שאת מקורם מנסה הגמרא בתענית לברר, ובמילא אין ללמוד מכך שהגמרא בתענית לא הביאה אותם.

לגבי החלק הראשון של דבריך, אכן מבואר ברלבג שהסיפור עם דוד מוכיח שעוד לפני כן ניסכו (וזה לא רלוונטי לדיון שלנו ולשאלתי, כי גם כשמוכיחים מיחזקטל וכדו, זה אומר שזה היה תמיד ויחזקאל רק ניסח/יישם את זה).

החלק השני לא כ"כ נכון, כי הגמ' מחפשת מקור שניסוך המים הוא שבעה ימים של סוכות בדיוק, לא לפני ולא אחרי, והרלבג מסביר בטוטו"ד שאם יש דבר כזה ניסוך המים, הכי מתאים שהוא יהיה בסוכות. כך שזו עדיין ראיה טובה יחסית.

שאליהו הקריב בהר כרמל בשעת איסור במות. אחרי שהביאו לו את המים נחה עליו רוח הקודש ובנבואה נאמר לו לנסך מים עכשיו.

יש היגיון מסוים שזה היה אגב בסוכות, מה פתאום דוד נזכר בטעמם של המים בבור בית לחם אשר בשער דווקא עכשיו?

הדרך היחידה שמעוררת קושיא על דוד, זה אם מדובר במצוות ניסוך המים. אם סתם היה בא לו לנסך מים לכבוד ה', זה לכאורה גם אתה יכול בברז בבית שלך בכל עת ושעה. כך שלענ"ד אין כאן שאלה (אם לא מקבלים את דברי הירושלמי כפשטם, וככה"נ גם הרלב"ג לא קיבל אותם כפשוטם).

למה לא נראה לי (ולרלב"ג) שדוד מראש רצה לנסך את המים משום מצווה? כי כתוב שהוא התאווה לשתות, והוא ניסך כי הוא לא אווה לשתותם. אם הסיפור היה לניסוך המים, הוא היה מתאווה לנסך והוא היה מנסך בדיוק כי לזה הוא התאווה.

ניתן להציע שדוד שמר את המים האלו (מים חשובים כי 3 אנשים סיכנו את עצמם עליהם) עד חג הסוכות והקדיש אותם לה' והכהנים ניסכו על המזבח, אבל זה גם קצת דחוק בפשט.

אבל בפשט בפירוש מוזכר ויסך אותם לה' כלומר ניסך את המים כקרבן. נסך לה' זה תמיד לשון קרבן, כמו הקטרה לה'

בכל מקרה כיף להקדיש זמן בליל הושענה רבה, לדיונים תורניים, וקצת להניח להתבכיינויות המוצדקות על עסקת החטופים...

שזה היה צריך להתחיל הפוך. מטרת המועדים הם ללמוד תורה, ואז לא משעמם ואז לא מדברים על העסקה

וכמובן אתה (ואני) לא החוטא היחיד, וכבר רבי אבא כאב על כך, בירושלמי מסכת חגיגה...

ששמחת הרגל חוץ מבשר קרבנות, אינה דאורייתא. נדמה לי שיש דיון לגבי "במה משמחן", אם השמחה בבגדי צבעונים וכו מתקיימת בה מצוה דאורייתא.

מה שכן, לא ברור בכלל אם איסור מלאכה בחול המועד הוא מדאורייתא או מדרבנן.

ולגבי למה רבי אבא לא באמת ביטל, זו שאלה מאוד גדולה שנידונה בלא מעט ספרים... הלוואי שזה היה כזה פשוט.

אז זה לא יהיה ברכבת או אוטו

כבר בתור ילד...

כל התיאורים המרגשים בסוף מסכת ביכורים, שהשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב ועטרה של זית בראשו. האם כל זה יהיה גם כשנוכל לעלות בשיירת לימוזינות?

כילד חשבתי שלעתיד לבוא נעלה עם לימוזינות מקושטות. היום אני חושב שדווקא היופי הנקי והטבעי יותר מרגש, גם היום.

לפני שייכנסו יטבלו, אחר־כך יעריב שמשם ולמחרת בבוקר ייכנסו

בית חדש ישן - רינה אזולאי - נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים 

איך מגיעים לאזור ירושלים עם סוג של "פס אלקטרוני". (או עם רחפנים). 

הנה ציטוט של קטע מתוך הספר: (לא גרסה אחרונה אולי, אבל נותן טעימה). 

"פנחס חיפש את שער היציאה. שם, ליד השער, היה שלט גדול ועליו הכיתוב: לישראל, פנה ימינה.

שתי דרכים יש לך להגיע לירושלים, הסבירה לו רובוטית אדיבה. אחת קצרה שהיא ארוכה, והשנייה ארוכה שהיא קצרה. 

את מתכוונת, דרך הפס או דרך הרחפן? שאל פנחס.

כן, בדיוק. אמרה הרובוטית. 

אני אמור לחזור עם הרחפן, אמר פנחס, מחכים לי בירושלים.

הפס האלקטרוני מגיע אל מתחם שמואל הנביא, הסבירה הרובוטית, משם תוכל לקבל הדרכה איך להיטהר ולהגיע לירושלים.

פנחס הוציא את פנקסו והראה לה שהוא בקיא בהלכות טהרה. הרובוטית הנהנה בראשה ותוך חמש דקות הופיע במקום רחפן שייקח אותו אל ביתו. 

תהליך הטהרה הוא מורכב, לכן מוגדר מסלול מיוחד המקל על העולים לישראל לבצע את התהליך כולו, תוך כדי נסיעה בצורה בטוחה, מרווחת, בלי פקקים. הנסיעה היא דרך פס מיוחד, שאליו נכנסים עם יחידות הדיור שלהם, בואכה מרכז הטהרה במתחם שמואל הנביא ומרכזי טהרה נוספים. שם, במרכז הטהרה, מקבלים העולים הדרכה מפורטת, ושם הם עוברים את תהליך ההיטהרות. אבל אנשי ירושלים עצמם, הבקיאים בהלכות הטהרה, יכולים לחזור ישירות לבתיהם ולהקפיד על כללי ההיטהרות שהם בקיאים בהם ומנוסים ביישומם לאורך השנים."

האוטובוסים, הרכבות ועוד...

מה לגבי התחבורה מכל רחבי הארץ - הלוך וחזור? איך זה צריך להראות?

או אפילו יותר מזה?

איפה צריך שייבנו את החניונים? מסביב לירושלים?

צריך שאטלים (אוטובוסים הלוך-חזור) שייסעו לעיר העתיקה?