היי מותר לי לומר לשוה"ר כדי לטהר את שמי?עַלְמָה1

אם מישהו אומר עלי דבר שלא עשיתי כדי לחפות על טעות שלו,

מותר לי לומר ולהוכיח שהוא שיקר,

אפילו שאין לי נזק ממשי מזה שהוא הוציא עלי שם רע? 

כדאי לפנות לפסק הלכה עם הפרטים המדוייקיםהסטורי
הפרום אינו במה מתאיה לפסיקת הלכה.


רק חיזוק גדול. מה שעברת ממש לא נעים, כל הכבוד שאת מסוגלת לשאול בכלל.

^^^^advfb
חפץ חיים מפורשזיויק
לא בטוח, תלוי במה מדוברשוקולד לבן
כדאי באמת לשאול רב או לבדוק בהלכות לשון הרע לתועלת אם יש את המקרה שלך
אם יש לך שאלות על המקרה תשאליאריק מהדרום
מה שהיא כתבה פה מותר חד משמעית.
לצערי אני לא מספיק זוכרת את פרטי ההלכותשוקולד לבן

כך שאני לא יכולה להגיד לה בכל מקרה מה מותר או אסור לעשות

אבל אני כן זוכרת במפורש שהחפץ חיים כותב שלא בכל מקרה מותר להגיד לשון הרע בשביל לצאת נקיים. יש מקרים שבהם צריך לשתוק ולא להגיד כלום, לפעמים אפילו במקרה שזה גורם נזק. זה לא כל כך פשוט.

על פי מה אתה אומר שזה מותר חד משמעית?

נכלל בגדר לשון הרע לתועלתאריק מהדרום
אני מדברת על הלכות לשון הרע לתועלתשוקולד לבן

החפץ חיים כותב במפורש שרק לנקות מאשמה (מלבד מקרים ספציפיים כמו אשמה של חטא) לא נכלל בלשון הרע לתועלת שמותר להגיד, ואסור להגיד

לא כל דבר נכלל בהלכות לשון הרע לתועלת..

תלויקגג

הגר''א בשם המדרש [הובא בהקדמת שמירת הלשון] מציין ש'על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער'. 

לגבי סיפור גנות כדי לפרוק- כשאת חשה צער בעקבות מעשה שעשו לך, נסי לחשוב אם באפשרותך לסנגר על אותו אדם. אין הכוונה לדחוק את הצער אלא לשים לב אמנם לצער אך אח''כ גם לנסות להבין את החבר. לפעמים ,המעשה לא היה בדיוק כפי שהוא משתקף לראשונה. לפעמים יש פרט שחסר שביכולתו לשנות את כל התמונה מהקצה אל הקצה או לפחות להפחית את חומרת העלבון. לפעמים המעשה היה כפי שראינו אותו אך ניתן להבין את אותו אדם כשחושבים על המציאות בו הוא שרוי. בכך גם אפשר להרוויח מצווה גדולה של 'בצדק תשפוט עמיתך' [חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל ו, ז-ח]. לפעמים שייך לדבר עם אותו אדם שעשה את המעשה ולשקף לו את ההרגשה שלך בעקבות מעשהו. שיחה זו יש בה גם כדי להבין את מקומו וממילא לא להיפגע כ''כ ממה שעשה, וגם כדי שהוא יבין את מקומך ויידע שמעשים כאלו הם מחוץ לתחום מבחינתך למען לא יחזור על כך בעתיד. לפעמים חשים צורך כן לספר ולשתף אדם קרוב, אך אפשר לעשות זאת ללא אזכור שם המעליב. אם למרות הכל המועקה נמצאת ואת חשה צורך לפרוק, מותר לדבר עם אדם אחר ובטח עם הבן זוג בתנאים הבאים [חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י,יד ובהגה שם]: 1. את בטוחה בפרטי המעשה כגון שראית זאת בעצמך. אם רק שמעת, את צריכה לסייג זאת בסיפורך שאלו דברים שרק שמעת אותם [גם ע''פ חפץ חיים סוף הלכ' רכילות סע' י]. 2. יש לדייק בפרטים מאוד. לא לשנות ולא להגזים. אם ייתכן ומה שפלוני עשה לך הוא כדין, אז אסור להגדירו כפושע וכדומה. אמנם הדבר הסב לך צער גדול ולכן מותר לך לספרו כדי לפרוק, אך יש לספר במדויק את המקרה ולתאר את התחושה הקשה שלך תוך דגש שכך את מרגישה מבלי להדביק הגדרות לאותו אדם . 3. כפי שאמרנו קודם, כשאין לך אפשרות אחרת להפיג את הצער כגון חשיבה עצמית ו/או שיחה עם אותו שציער. 4. הכוונה שלך צריכה להיות לתועלת הפגת הצער ולא דיבור ופרסום גנות האדם. כדאי להדגיש גם לשני שכוונתך היא כזו [כדי שגם הוא יכוון לתועלת]. 5. השומע לא יעשה בעקבות זה מעשה חריג שלא היה מקבל ע''כ היתר מבי''ד. 6. לשומע אסור להאמין. [משיב שלום עמ' 62. ח''ח הלכ' לשון הרע כלל ו,ג]. שומע משום התועלת שבדבר ורק כדי לחוש לעניין.
 

תודה רבה!עַלְמָה1
כעיקרון מותר. אבל כדאי ללמוד ב'חפץ חיים' את התנאיםחסדי הים
שצריך לעמוד בהם כשמספרים דבר שמותר.
אני מאמין ש"נצור לשונך" יותר מתאים מאשר החפץ חיים.elico

הוא יותר מעשי..

צריך לדון בנושא, ואני חושב שזה דווקא מקום טובelico

אני טוען שהוצאת שם רע כמו שאנחנו לומדים במסכת סנהדרין הוא תחת נפשות ולכן צריך לידון דווקא ב 21 דיינים....
אני מאמין שברוב המקרים אין צורך להגיד לשון הרע בציבור אלא רק במסגרות הדיון ושם הכללים הם שונים לגמרי מכיוון שדיני לשון הרע בדין אינם חלים.
צריך לדעת את כללי הדין והדיון ולהיות ירא שמים אמיתי כדי לעמוד על האמת והיושר שבין אדם לחבירו.

 

אני אתן לך דוגמא:

שדכן שמדבר לשון הרע על משודך שלו, האם זה בסדר?

ואולי הוא רוצה להציל את המשודך מבן זוג שהוא רע? נניח מגיע בן אל שדכן ומסתכל על כרטיסי שידוכים של בנות ישראל הנאות והחסודות ומדפדף בהן כבמוצר מדף שמיוצר בפס ייצור.

שדרכן שרואה את דרכו הרעה של המשודך אולי רוצה להציל את הבנות מאדם כזה, האם זה בסדר שהשדכן יגיד או יעשה דבר שיציל את בנות ישראל מכזה חתן?

 

להוכיח שאדם שיקר זה נושא אחר לגמרי מאשר לספר עליו לשון הרע. זה שאדם אחר זרק עליך בוץ מתיר לך לזרוק עליו בוץ בחזרה?

זאת שאלה מאוד רצינית!!
אני מאמין וחושב שצריך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה כדי לחשוב ולמצוא את הדרך הנכונה לבטא את הדברים.

חשוב מאוד שאיש המקצוע יבין את הצד שלך ואת העומק של הדבר.

 

מבחינתי אם אתה לא תרוץ לפנות לבית דין של 21 זה יהיה הגיוני באופן כללי וזה בדרך כלל אמור לעצור את האדם בצורה רצינית מלהשתלח.
וחשוב להבין שאין בשתיקה הודאה בתחום הזה למרות שיש מעין מסר כזה בציבור ששתיקה כהודעה.
מותר לחשוב ולהגיב אחר כך ואפשר גם להגיד בלי בושה שאתה צריך לחשוב על הנושא ושאתה רוצה להגיב אבל אתה רוצה להתייעץ עם איש מקצוע לפני כן.

 

מה רע?

עדיף להשתמש בחרב שיש לנו בפה בלי חשבון?

אני ממליץ לך לחפש בגוגל:
פנקס חיסונים לטהרת הדיבור הישראלי


יש את הספר המלא באתר שלי העידוד הרב פרץ היינהורן ללימוד ועיון.

ואני חייב לציין "כל הכבוד" על עצם השאלה!!

היי, עכשיו רואה את התגובה שלךעַלְמָה1
תודה רבה!!


אבל שייך לערב איש מקצוע בתחום הלכתי?

התחום הוא לא הלכתי נטוelicoאחרונה

זה נחמד להטיל את מלוא האחריות בנושא מסויים אך ורק על התחום ההלכתי אבל בפועל ההלכה היא הרבה אחרי "דרך ארץ".

צריך בתחילה לנהוג מנהג דרך ארץ ואז להגיע לתחום ההלכתי.

כשאת רוצה לחשוב על משהו עם מי את מתייעצת? עם פוסק הלכתי או עם חברה ומשפחה?

אני מאמין שתחום החשיבה איננו שייך בכלל לעולם ההלכה אם כי יש תלמידי חכמים ופוסקי הלכה שיש בהם הרבה יכולות של חשיבה.

זאת אומרת, יש כלים שמצויים בעולם הפסיכולוגיה שיכולים לסובב לך את כל מה שאת רואה וחושבת.

אתן לך דוגמא: את מכירה את מודל אפר"ת ?

צריך קודם להעמיד על מקומו את היחס שלך לנושא ולמקרה.

צריך להבין את התפקיד של אותו בעל לשון הרע.

יש חובה לעשות עבודה יסודית ולחשוב על היחסים שביניכם ולפעמים גם מאיפה הדברים מגיעים אצלך ואצל הצד השני.

נניח שהצד השני, הפוגע, הוא טיפש, האם צריך לצאת נגדו?

 

חכמים מדברים על שתי דרכים לירושלים "קצרה ארוכה" ו"ארוכה קצרה".

אלו אומנם לא הדרכים היחידות ויש שילובים ומורכבויות שונות, אבל, במקרה של עניינים של לשון הרע הדעה האישית שלי גם מנסיון החיים וגם מבחינה תפיסיתית היא:
קודם לחשוב נניח איזה תקופה ולדגור על הנושא לפרקים.

אחת הסיבות לכך היא שכאשר אדם נוגע בדבר הוא איננו יכול לדון בנושא בצורה הולמת ומיושבת.

ברגע שאת מכירה בזה שאת "משוחדת" יש לך את האוויר לנשום עוד נניח כחצי שנה על הנושא.

 

אני אספר לך על מקרה שהיה לי:

בעבודה דיברו איתי על נושא מסויים שחברה מסויימת שאיתה אנחנו עובדים עשתה איזה שהוא מהלך טכני.

כשאני שמעתי על הצעד הזה אמרתי שלדעתי הצעד הזה מוטעה ואיננו מהלך ישר.

לאחר זמן מה ההחלטה הגיעה ליידי בנושא מקביל והסברתי למנהל שלי שצריך ליידע את הלקוחות על המצב הטכני כאשר מבצעים שינויים.

לאחר דיון פנים חברתי הוחלט על ידי ההנהלה שלא ליידע את הלקוחות מבחינה שיווקית. מה הייתה הסיבה?

בהנהלה אמרו שאם יידעו את הלקוחות בכל מיני מהלכים ותהליכים פנימיים טכניים הלקוחות ירגישו חוסר יציבות של השירות.

דגרתי על הנושא תקופה למרות שדעתי שונה ולאחר שראיתי מה הם הנזקים שנגרמים ללקוחות החלטתי שאני מפסיק לתמוך במהלכי החברה שבה אני עובד.

מה המשמעות המעשית?
המשמעות המעשית הייתה שמכיוון שאני מבין את המחיר הטכני שהלקוחות משלמים על מהלך שלא הושקעה בו מחשבה לטעמי, לכל לקוח ששואל אותי אני אומר באופן אישי:
אל תיהיה לקוח של החברה אלא אם כן אתה לוקח בחשבון שתיתקל בתופעות מסויימות עם המוצר ושזה בסדר לך מבחינה טכנית ואידיאולוגית ושאתה מוכן לסבול בגלל זה.


האם אני הולך ומפרסם את דעתי על המוצר הטכנולוגי הזה? לא.
למה? כי הדבר ידוע ומוכר וכל בר דעת מבין שמוכרים לו משהו שהוא ככל הנראה מתי שהוא לא יהיה מרוצה ממנו מספיק.

 

לפני כשלושה שבועות פגשתי שכן והוא שפך קיטון של רותחים על המוצר של החברה.

אז אמרתי לו: אני איתך...

 

גם לגבי ישיבות, תנועות תורניות ואנשי חינוך שונים אני אומר את אותו הדבר.

ייתכן שלאדם הייתה כוונה טובה אבל הביצוע גרוע.

 

כבר על השוונג אני אספר לך שקרוב משפחה שלי בגיל מאוד צעיר של חטיבה היה בישיבה והוא קיבל השפלה מראש הישיבה מול כל תלמידי הישיבה ללא סיבה הולמת.

אותו ראש ישיבה כתגובה לבירור של ההורים אמר כך: "הוא לא עשה כלום, אבל, עשיתי ממנו דוגמא לכל התלמידים."
ועל זה נאמר "נוול ברשות התורה"

 

יצא לי גם שקיבלתי בקשה מקרובת משפחה שלי לדבר עם המנהל של תלמוד התורה של הבן שלה כי הוא השעה אותו מבית הספר.

הלכתי עם האמא שלו וישבתי איתו במשך כחצי שעה.

כששמעתי מה הוא טען על הסיבה להשעיה במשך משהו כמו 10 דקות שפכתי עליו ערמות של דברי חז"ל בגנות המעשה שעשה.

לאחר זמן מה כשכבר כאב לו הראש מהקול שלי הוא ביקש סליחה ואמר שהילד הוא ילד טוב ושהילדים האחרים פשוט גוררים אותו למעשים רעים ולכן הוא השעה אותו ומכיוון שהוא התחיל לא להרגיש טוב ושהוא צריך ללכת לרופא כי כואב לו הראש.

 

לפעמים לאיש מקצוע חכם בדמות פסיכולוג יש את היכולת לראות את המציאות בהיקף שונה מאשר הרבה אנשים אחרים וכל זאת כמובן בתנאי שהוא ירא שמים.

כנ"ל לגיב עובדת סוציאלית ועוד אנשי מקצוע אחרים.

שיגידו אנשי הלכה מה שהם רוצים אבל תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים...

תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדיםעיתים לתורה

מצרף פסק שנכתב על ידי הרב ירון אליה בעניין תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים

 

ההלכה בקצרה

גילוח - מי שמגלח זקנו בקביעות מותר לו להתגלח בערב שבת זו של ר"ח אייר.

תספורת - בתספורת הראש נכון להחמיר. למעט מי שרגיל להסתפר כל שבוע וכעת נראה פרוע או מצטער. וטוב לחוש לדברי הסוד ולהמנע בכל אופן מתספורת הראש עד שבועות.

 

טעמי ההיתר בקצרה:

  • היתר גילוח בערב שבת ור"ח הובא בכל נושאי הכלים בפירוש בשיטת השו"ע שאוסר גילוח בראש חודש.
  • גם השו"ע עצמו התיר לקצר את ימי האבלות בצירוף של שמחת שבת לשמחת ל"ג בעומר אע"פ שלא יהיו בהם ל"ג יום שלמים.
  • מנהג רבים מגדולי פוסקי ספרד להתיר אפילו בראש חודש רגיל. ודי להחמיר במה שכתב השו"ע בפירוש.
  • גילוח הזקן קל מגילוח הראש לכמה שיטות כנפסק למעשה בחזו"ע ובילקו"י אפילו בראש חודש רגיל.
  • לא נהגו גדולי הדורות לדחות סברא של פוסק רק מצד שאינו שייך למוצא או לחוג הקרוב 'שלנו', אלא היה כבוד הדדי לכל סברא שהיא ישרה.

לדך מקורת מפורט עם הסבר לפסק ראה באתר: תספורת בראש חודש אייר שחל בשבת לספרדים

 

וכן מצורף קובץ PDF עם המקורות וההסבר 20260415130158.pdf

 

כל טוב.

מנהגי ספירת העומרעיתים לתורה

מועדים לשמחה!

 

ההלכות הנוהגות למנהגי ספירת העומר עלו לאתר ומצורפים גם כאן לשימושכם

 

מבוא למנהגי ספירת העומר

מקור הדין - שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם(יבמות סב ב) לכן קיבלו ישראל על עצמם לנהוג מעט מנהגי אבלות בימים אלו שעיקרם נישואין ותספורת (שו"ע תצג א) והוסיפו עליהם ריקודים ומחולות של רשות (מג"א שם א) ושמיעת כלי נגינה (אחרונים).

תקופת המנהג - למנהג הספרדים מנהגי הספירה חלים מפסח עד בוקר ל"ד לעומר (שו"ע תצג ב) ומהאשכנזים יש נוהגים מפסח עד בוקר ל"ג בעומר (רמ"א שם) ומנהג האשכנזים בירושלים מפסח ועד ר"ח סיון למעט ל"ג בעומר (אשרי האיש סה א). ויש מנהגים נוספים (רמ"א תצג ג. משנ"ב יד-טו)

תכלית המנהגים – המנהגים נועדו להרחיק מנפשנו בימים אלה מדת השנאה והקנאה והתאוה והגאוה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענוה והשלום (כה"ח תצג ה בשם האר"י)

שאר מנהגי אבלות – ימים אלו של ימי הספירה אינם ימי פורענות כשלשת השבועות, אלא ימים קדושים וחשובים לקראת חג השבועות ומתן תורה ואף יש בהן בחינה של חול המועד (רמב"ן ויקרא כג לו). ולא נוהגים בהם שאר מנהגי האבלות. 

ולכן מותר בימים אלו לקנות כלים חדשים ואפילו גדולים וכן מותר לברך ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיעהו לזמן הזה' על בגדים ועל פירות חדשים (משנ"ב תצג ב. כה"ח תצ"ג ד. אול"צ ג יז ב. אשרי האיש סה יב. ויש שכתבו שממידת חסידות ימתין לשבת). וכן מותר לכבס בהם ומותר להתרחץ ולרחוץ בים ובבריכה כשאין בהם סכנה מיוחדת (אשרי האיש שם טו). וכן מותר להיכנס לדירה חדשה בימי הספירה, ואף מותר לצייר ולסייד הדירה, או לעשות טפטים לנוי (יחוו"ד ג ל. הלכות חג בחג עמ' נח בשם הגריש"א) וכן מותר לטייל לחזק נפשו וכל שכן בארץ ישראל שיש בזה מצווה (ע"פ מנחת אלעזר ד מד). ויש שנהגו חומרות במקצת מהדברים המותרים.


איסור נישואין בימי העומר

נישואין - נוהגים שלא לישא אשה בתקופה זו, והמנהג לאסור גם למי שלא קיים פריה ורביה (משנ"ב א. וראה שעה"צ א שיש מקלים) אמנם להחזיר גרושתו מותר שאינו שמחה כל כך (משנ"ב שם).

נישואין בשעת הדחק - למנהג האשכנזים יש מתירין להתחתן כבר בליל ל"ג בעומר כאשר הוא יוצא בערב שבת (המועדים כהלכתם עמ' תרנא בשם הרב אלישיב) ויש מתירין בכל שנה כשאין אולמות פנויים במוצאי ל"ג בעומר (שם) ולמנהג הספרדים מותר בשעת הדחק להתחתן בליל ל"ד בעומר (חזו"ע יו"ט רנד).

אירוסין – מותר לעשות מפגש אירוסין ('וורט') שבו מסכמים סופית על שידוך וכן מותר לעשות בו סעודה. אך ללא כלי נגינה (שו"ע שם. מג"א א).

הזמנה לנישואין – אדם שהוזמן לשמחת נישואין, אע"פ שלפי מנהג אבותיו לא נושאים אשה בימים אלו מותר לו להשתתף בשמחת הנישואין כמנהג המזמין בריקודים ובכלי שיר (אג"מ א קנט. הליכ"ש יא יט. אשרי האיש סה ל). וכן מותר להסתפר לשם כך אם ללא התספורת ימנע מלהגיע לשמחת הנישואין, כיון שחל עליו חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ ב צה) ואם המזמין עבר ונשא בזמן שגם לפי מנהגו אין נוהגים להנשא, יש נוטים להתיר כיון שכלפי המוזמן אין איסור אלא חיוב לשמח חתן וכלה (אג"מ שם) ויש נמנעים מלהשתתף (הליכ"ש שם 70).


איסור תספורת בימי העומר

תספורת וגילוח - נוהגים שלא להסתפר בתקופה זו וכן לא לגלח הזקן, והנוהגים על פי הסוד לא מסתפרים עד ערב שבועות וכן לא מקלים בימי שמחה. 

שערות הגוף – איסור הגילוח בימי הספירה כולל בגברים את כל שערות הגוף (אול"צ ג, יז ד ע"פ שו"ע תקנא יב).

ציפורניים – מותר לקצוץ ציפורניים בימים אלה (כה"ח תצג טז).

שפם - שפם שמעכב את האכילה, מותר לגלחו בעומר (שו"ע תקנא יז).

ראש חודש אייר וערב שבת – כאשר ראש חודש אייר חל בשבת יש מתירים בגילוח (משנ"ב תצג, ה) ויש אוסרים (בית דוד רפ"א) ובמקום צער יש מי שהתיר בגילוח הזקן בראש חודש גם לספרדים וכן במקום צורך גדול לגלח הזקן גם בערב שבת שאפשר שדין הזקן קל יותר (חזו"ע יו"ט עמ' רסב).

לג בעומר – מנהג הספרדים להסתפר רק ביום ל"ד בעומר ומנהג האשכנזים ביום ל"ג. ואם חל ל"ג בערב שבת יסתפרו בו גם בני ספרד (שו"ע שם). ואם חל ל"ג ביום ראשון מנהג האשכנזים להסתפר כבר בערב שבת לכבוד השבת (רמ"א תצג ב) והספרדים מסתפרים ביום שני ל"ד בעומר כמנהגם (כה"ח תצג לב)

שבועות – לנוהגים שלא להסתפר עד חג השבועות, אם חל החג בשבת מסתפרים בערב שבת (מורה באצבע רכ"א).

נשים וילדים - למנהג הספרדים נשים וילדים אינם בכלל האיסור תספורת (אול"צ ג יז, ג) ואפשר שלנוהגים ע"פ הסוד יש להחמיר גם להם (רב פעלים ד ס"י טו). ולמנהג האשכנזים ילדים אסורים בתספורת אלא אם מצטערים. וכן נשים אסורות (רמ"א יו"ד שצ ה) למעט לצורך טהרה או צניעות וכן מה שנוהגת לעשות שלא תתגנה על בעלה.

בעלי ברית - אבי הבן הסנדק והמוהל רשאים להתספר לקראת הברית (רמ"א תצג, ב) ואם אין שהות ביום הברית יסתפרו ביום שקודם הברית (דרכ"מ תצ"ג ג) אולם לשאר מוזמנים אין היתר להסתפר לקראת הברית.

חתן – חתן מותר להסתפר בכל שבעת ימי המשתה כיון שהם ימים טובים אצלו (אשרי האיש סה ד)

בר מצווה – נער בר מצווה ביום שמלאו לו י"ג שנים מותר להסתפר (חזו"ע יו"ט רסד, הליכות שלמה שס"ב יז. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ולגבי אביו ואמו נחלקו הפוסקים (חג בחג עמ' עג. שבחוות יאיר תצג ב התיר. והחת"ס קנ"ח אסר). ויש אוסרים גם לנער עצמו (אשרי האיש שם ה).
יום העצמאות – המכירים בניסי ה' וחסדיו בהקמת מדינת ישראל ראוי שיתגלחו לכבוד יום העצמאות (יין הטוב חלק ב סימן יד), ויעשו זאת ביום שקודם כניסת החג כדין בעל ברית. ומי שנמנע מלהתגלח בגלל פסיקת רבותיו יקפיד לפחות ללבוש בגדי חג שלא יראה ח"ו ככופר בטובת ה' על עמו ישראל.

פרנסה – אדם שלצורך פרנסתו נדרש להופיע בפני אנשים חשובים ולא יכול להגיע אליהם כשאינו מגולח מפני כבודם או שיהיה לו מכך הפסד מרובה של ממון יעשה שאלת חכם (ראה חת"ס קנח 'וכיון שכן'. אג"מ ד קב. כה"ח תצג יט) ואם יקלו לו יצטרך התרת נדרים בפני שלשה (כה"ח שם) ויש אומרים שבימינו לא שייכים היתרים אלו כי יש בעולם אנשים רבים שלא מתגלחים ואינו נראה משונה (אשרי האיש שם ו').


ריקודים ושמיעת כלי נגינה בעומר

בימים אלו נוהגים שלא לשמוע כלי נגינה וכן להמנע מריקודים ומחולות.

אירועי מצווה – מותר להשמיע כלי נגינה באירועי מצווה כגון ברית מילה, הכנסת ספר תורה (חזו"ע יו"ט רנ"ט) נישואין שהותרו (אג"מ צה, ב) סעודת שבע ברכות (משנה הלכות ו, קט) וכן בסיום מסכת, ואפילו לא היה רגיל בכך כיון ששמחת התורה אין לה גבול (אשרי האיש סה כב). וכן בר מצווה ששלמו לו י"ג ביום האירוע (חזו"ע יו"ט רנח. אול"צ ג יז א ולא הזכיר שהוא ביומו. ובפת"ש שצא ה כתב אפילו ביום שרק דורש בו) ויש שאסרו כלי נגינה בבר מצווה (הלח"ג כ מו). ויש מי שאסר בכל סעודת מצווה (מבית לוי עמ' עז).

חול המועד – מותר לרקוד ולשמוע כלי זמר בחול המועד כשמכוונים לשם מצווה של שמחת המועד (הלכות חג בחג עמ' צט בשם הגריש"א).

קלטות ילדים - קלטות סיפורים לילדים מותר להשמיע להם בימי העומר אף על פי שמשולבים בהם שירים (הליכות שלמה שם הערה 53).

ילדי גן - גננת שמנגנת לילדי הגן מותרת לנגן לילדים קודם גיל חינוך (חוט שני שם. אשרי האיש תלד).

חולשת נפש - אדם חולני וכן אדם הזקוק לחיזוק הנפש ומועיל לו שמיעת כלי נגינה מותר לשמוע בהם בימי העומר (הליכ"ש שם הערה 54) ויעשה זאת בצנעה.

מורה לנגינה – אדם שמלמד נגינה, מותר להמשיך בעבודתתו אם עושה לפרנסתו ולא להנאתו מהניגון (אג"מ ג, פז).

תלמיד נגינה – תלמיד הלומד לנגן והוא בשלב הלימוד שאינו נהנה מן הנגינה, מותר להמשיך וללמוד בימי העומר אותם ניגונים שטרם התמקצע בהם (ספ"כ ב, יב טז בשם הגריש"א).

שירים שקטים – שירים שאינם מתאימים לרקודים ומחולות כמוסיקה קלאסית יש שהתירו במקום צורך (הליכות שלמה יא הערה כב, 54. הרב יעקב אריאל באתר ישיבה

שירה בפה – מותר לשיר בפה כשהשירה היא דרך הודאה לה' או תפילה ואפילו בשירי שמחה (יחווד ו לד אפילו לענין בין המצרים) ויש מתירים דווקא  בשירי נשמה שקטים המרוממים את האדם ואינם מעוררים לריקוד (הליכות שלמה שסא) או בשירי מוסר שאינו דרך שמחה (חוט שני שבת ד שע"ט).

איסרו חג פסח – יש שכתבו שבאיסרו חג של פסח מותר לשמוע כלי נגינה ויש אסרו (ראה באריכות בספר בירורי חיים ג סימן כט)

 

 

ביעור חמץ שבלב - אתם על זה?זיויק

בלו"ז שלכם?

מה זה אומר בפועל?

באלול ובימים נוראים. כעת זה לא הזמן והאוירה לכךפ.א.
כל השנהadvfb
אלא?זיויק
הלוואיadvfb

ללמוד לפסח, הלכות והכנת הלב

אני מבינה שסיימת את כל המשימות בבית לפסח?לאחדשה
חחחחחחזיויק
שאלה טובהפתית שלג

אני לא על זה בכלל לצערי

תודה על התזכורת🙏הרמוניה
תעדכניזיויק
התקדם?זיויק
😤הרמוניה

אתה צריך להיות מדריך באיזה מוסד גמילה או משהו שאנשים עוברים שם התפתחות אישית וצריכים את המוטיבציה והצעדים המעשיים

אם היית בגיל המתאים גם מדריך בתיכון היה יכול להיות טוב

חחחחחח תודה על ההכוונה המקצועיתזיויק
אבל מה לעשות שאני במקצוע אחר
חחחחהרמוניה

הדפוס התעניינות הזה מתאים יותר למדריך ולא לשאלה כללית בפורום..

תודה על האכפתיות אבל לא התכוונתי לדווח פה

הפחד, כפיות טובהadvfb

נקודות שעלולות להחמיץ ולשים לב אליהם ולטפל בהם. מעשית. הכי מעשית שיש.

חשובזיויק
אבל דווקא זה?
שמעתי פעם בחינה של חברadvfb

שחוסר הכרות הטוב נמשלה לחמץ, שהיא גם תופחת כמו בצק.

שמשהו קצת יכול להעיב על הכל.

ובאמת כתבתי את זה מהמקום שלי.

אויל זה גם מתקשר לפסח ביחס לשירת הים.

שכאמור בחזל חזקיה היה אמור להיות משיח והוא לא היה כי לא אמר שירה.

תן לגמור את החמץ הפיזי קודם ;)נפש חיה.
תכף שבת הגדולזיויק
היום ביערתי חתיכת חמץ רצינית מהלב ומהמציאותזיויקאחרונה

תודה זיויק על החיזוק העצמי בשרשור הזה!

🤭

מי/מה זה בשבילכם ה'?הרשפון הנודד
המקור להכלadvfb

מאוד מתחבר לחשיבה על א-להים לפי המחשבה הפילוסופית עליו, שאי יהיה אפשר להבין אותו אף פעם

מי שנות את הכל ומי שנותן את הערך לכל.

"אילו ידעתיו-הייתיו"נפש חיה.
..אני:)))))

חבר, אבא,מלך.

אבא שאני לא צריכה להתבייש ממנו והוא יכול לתתלי הכלתמימלה..?

אמונה-הסיבה שאנשים מצליחים לחיות במציאות ההוויה הזו.

תורה-דרך חיים שיכולה להפוך גם את היצור הכי גשמי ונמוך היהלום הכי גדול ונקי...

יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רענקדימון
המקור של הכל
איני יודע כללחתול זמניאחרונה

אך זה שאני מתפלל אליו.

יש רגעים מתוקים כאלו שמביניםאני:)))))

שואני קרבת אלוקים לי טוב.

מדהים!!שלג דאשתקד

הרגעים הנעימים הם נקודות שצובעות כל שאר הזמן.

לכן הם חשובים, ועוד יותר - לכן חשוב להבחין בהם!

לגמריאני:)))))
וואו איזה כיף לךפתית שלג

העלית בי געגועים

עוד משהו שעורר בי געגועים לאחרונה:

 

ממש מיוחד!אני:)))))
איזה שיר יפההרשפון הנודדאחרונה
החיים שליכְּקֶדֶם
הם דבר תורה
מענייןאני:)))))
וגם דברי חוליןזיויקאחרונה
ברוך המבדיל
כאב של תשובהתמהון לבב
עבר עריכה על ידי תמהון לבב בתאריך ד' בשבט תשפ"ו 21:44

 

אני מנסה לעודד ולשמח את עצמי, אני מאמין שזאת מצווה.

אבל הצער על מה שעשיתי על מה שעברתי, וחוזר וצף וחוזר וצף,

מפלח את הלב

קורע את הנשמה

איך אפשר ככה?

 

אשריך עליךadvfb

אדבר על מחשבה שאני עושה עם עצמי בתקווה שאולי זה יוכל להיות גם שייך אליך במידה כזו או אחרת

 

על מה הצער שלי?

שציערתי את ה' יתברך?

זה באמת צער גדול.

אך יש לך אפשרות לשמח את אבא! יש לך אפשרות לתקן ולהגיע למדרגה יותר גדולה!

ואתה יודע מה - ה' יתברך שמח על הצער הזה! חח כן זה יכול להשמע קצת מוזר אבל זה נכון.

 

אולי בכלל הצער הוא על זה שאני לא כזה צדיק כמו שחשבתי שאני כזה.

אם כך - זה לא כזה צער חיובי שה' שמח בו.

ולכן המחשבה על הצער והתיקון לא בהכרח יעזרו במצב הזה..

אז מה כן יעזור? המחשבה שהצער הזה הוא לא כזה אמיתי ונכון.

ממה אני מצטער שאני לא כזה צדיק. נו שויין. 

אני במדרגה בה הקב"ה שם אותי בה ומשם הוא רוצה שאני אעבוד אותו!

אין לי מה להצטער על זה שאני במדרגה נמוכה ממה שחשבתי כי מה שמעניין את ה' יתברך זה לא באיזו מדרגה אני, אלא איך שאני עובד אותו לפי כל הכוחות שיש לי במצב הנתון.

 

י"ר שנזכה לרחמי שמיים גדולים ונעלה מעלה מעלה במעלות היראה והאהבה

אחד הדברים שמאוד חיזקו אותי בזמנואריק מהדרום
אורות התשובה ז,ז*


בתחילת הנישואין @יעל מהדרום הכינה לי מעיין יצירה עם הפסקה הזו ותלינו אותה בסלון, אני לא יודע לאן היא נעלמה.

הצער הוא חלק מהעסקשלג דאשתקד

ככל שיש יותר צער, יש יותר בהירות מה לא טוב וזה ממש מוביל לבהירות מה כן טוב.

ממליץ לך בחום לעלעל מדי פעם ב"אורות התשובה", זה ייתן לך עוד יותר אור ועוד יותר אור.


בהצלחה חבר יקר!!!

תודה. אשמח ברשותכם לבקשתמהון לבב

מקורות נוספים (ואולי גם מיקוד פרקים באורות התשובה) מידיעתכם וניסיונכם

בדגש על אותו תת נושא בתוך התשובה של הצער על העבר.

החלק השני בתורה רפ"ב בליקוטי מוהרןאריק מהדרום
יש את פרק ח באורות התשובהפצל"פ

שהכותרת שלו היא

ח – מַכְאוֹבֵי הַחֵטְא וְיִסּוּרֵי הַתְּשׁוּבָה וּמַרְפֵּא הֶאָרָתָהּ

עם כל החשיבות של הצערנרשםכלפעםמחדש

הזמן שבו הצער עולה בטבעיות (זה לא יקרה לנצח) הוא גם הזמן הטוב ביותר לתרגם את התחושה הזו להחלטות נכונות וריאליות לשיפור והתקדמות, שהוא השלב החשוב בתשובה הנקרא "קבלה לעתיד". מה אעשה שלא יקרה שוב, איפה צריך גדרות ובד"כ גם הוספה בלימוד תורה...

אשריך ממשזיויק
אני רק להגידאמאגיבורה

שעם הזמן זה נהיה פחות כואב...

אולי מתבגרים

אולי התשובה עולה קומה

אולי יש פחות זמן...

בכל אופן לי היו לילות בלי אוויר!!! על דברים שעכשיו עוברים כמו גל...

חיספוס?זיויק
הכל יכול להיותאמאגיבורה
למרות שאני לא מאמינה שצער על עבירות יכול להתחספס.. בטח אם אתה עובד על אהבה וקרבה להשם. נראה לי שפשוט עם השנים הקשר נהיה כלכך קרוב ויומיומי ואמרתי שאתה מרגיש שהכל יכול לעבור. אצלי אישות העצות של רבי נחמן היוו ממש חיות בתקופות האלו..
בהמשך לשרשור: אני אשמח למקורות בנושא נוסף:תמהון לבב

הגישה הנכונה ללימוד תורה ולא פחות חשוב מזה הגישה הלא נכונה ללימוד תורה.

אני רוצה לנסות להסביר: אני מכיר כל מיני כיוונים, אני למקד את עצמי מתוך החוכמה של החוויה שלכם דברים שנגעו בכם (משהו שאין ל-AI). אני מחפש רעיונות מפותחים ומתפתחים בנושא למשל על בסיס: "שלא ברכו בתורה תחילה"/ "לא זכה נעשית לו סם"/ "הרבה עשו כר' שמעון ולא עלתה בידם" ועוד.

מקווה שהשאלה וההקשר מובנים תודה.

...advfb

"משל, למה הדבר דומה - לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!"

 

ברכות ס"א עמוד ב' - https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%A2%D7%9C_%D7%95%D7%94%D7%93%D7%92%D7%99%D7%9D
 - התלות בלימוד התורה, זה עניין מאוד יסודי בעיני. זה לא רק צ'ופר, אלא זה זה החיים. גישה לא נכונה ללhמוד תורה מוצאת "אלטרנטיבות" אחרות או פשוט לא מבינה את ההכרחיות של לימוד תורה.

 

יש עוד פסקה של הרב קוק בשמונה קבצים שחזיקה אותי ביחס ללימוד שלא לשמה, פסרמתי אותה פה פעם אחת, לא מוצאת כעת. העתיק אותה לכשאמצא.

תודהתמהון לבב

על הכיוון. באמת חשוב לי החיבור הישיר למדרשים ולמקורות (לא מאמרים מודרנים שונים של ד"ר מנותקים אלא משהו רציני) אבל כמו שאמרתי אני רוצה למקד את עצמי לפי היכרות של רעיונות יותר מפותחים - מהרעיון אל המקור, במקביל למה שאני אישית מתייגע בחיפוש עצמי מהמקור לפירוש.

יחד עם הצער על החטאנוגע, לא נוגע

יש שמחה על ההתקרבות לה'. בזמן שאתה בצער אתה מקיים מצוות תשובה, וממילא אתה דבוק אז בה'.


"מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה. אלהים אלי אתה א‍שחרך צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך".

על אותו משקל, תיקח את הרגשת הכאב על החטא להרגשה כאב כללית ויסודית על הריחוק מה' כשאין השראת שכינה ומקדש. תרגיש כאב על זה שה' נסתר.

אורות התשובההרשפון הנודד

אולי יעזור לך ללמוד קצת את הפרק שבו הרב קוק מדבר על ייסורי התשובה ועל הטוב שצומח מהם(נראלי אזור פרק ט)

אשרייך ממש. מעלה גדולהלאחדשהאחרונה

אבל זה שלב שצריך לעבור כדי להתקדם הלאה

צער ועצבות הם עצת היצר, לדרדר את האדם להמשיך לחטוא...


עיקר התשובה הוא ההתקדמות, אחרי החרטה כמובן.

לא לשכוח עם ישראל חטאו בעגלה, סמוך למעמד הר סיני והנה כולנו כאן. אז קל וחומר שאפשר לעשות תשובה על רוב החטאים רנדומליים ולהתקדם

אולי יעניין אותך