רק חיזוק גדול. מה שעברת ממש לא נעים, כל הכבוד שאת מסוגלת לשאול בכלל.

כך שאני לא יכולה להגיד לה בכל מקרה מה מותר או אסור לעשות

אבל אני כן זוכרת במפורש שהחפץ חיים כותב שלא בכל מקרה מותר להגיד לשון הרע בשביל לצאת נקיים. יש מקרים שבהם צריך לשתוק ולא להגיד כלום, לפעמים אפילו במקרה שזה גורם נזק. זה לא כל כך פשוט.

על פי מה אתה אומר שזה מותר חד משמעית?

החפץ חיים כותב במפורש שרק לנקות מאשמה (מלבד מקרים ספציפיים כמו אשמה של חטא) לא נכלל בלשון הרע לתועלת שמותר להגיד, ואסור להגיד

לא כל דבר נכלל בהלכות לשון הרע לתועלת..

הגר''א בשם המדרש [הובא בהקדמת שמירת הלשון] מציין ש'על כל רגע ורגע שאדם חוסם את פיו זוכה לאור הגנוז שאין כל מלאך ובריה יכול לשער'. 

לגבי סיפור גנות כדי לפרוק- כשאת חשה צער בעקבות מעשה שעשו לך, נסי לחשוב אם באפשרותך לסנגר על אותו אדם. אין הכוונה לדחוק את הצער אלא לשים לב אמנם לצער אך אח''כ גם לנסות להבין את החבר. לפעמים ,המעשה לא היה בדיוק כפי שהוא משתקף לראשונה. לפעמים יש פרט שחסר שביכולתו לשנות את כל התמונה מהקצה אל הקצה או לפחות להפחית את חומרת העלבון. לפעמים המעשה היה כפי שראינו אותו אך ניתן להבין את אותו אדם כשחושבים על המציאות בו הוא שרוי. בכך גם אפשר להרוויח מצווה גדולה של 'בצדק תשפוט עמיתך' [חפץ חיים הלכ' לשון הרע כלל ו, ז-ח]. לפעמים שייך לדבר עם אותו אדם שעשה את המעשה ולשקף לו את ההרגשה שלך בעקבות מעשהו. שיחה זו יש בה גם כדי להבין את מקומו וממילא לא להיפגע כ''כ ממה שעשה, וגם כדי שהוא יבין את מקומך ויידע שמעשים כאלו הם מחוץ לתחום מבחינתך למען לא יחזור על כך בעתיד. לפעמים חשים צורך כן לספר ולשתף אדם קרוב, אך אפשר לעשות זאת ללא אזכור שם המעליב. אם למרות הכל המועקה נמצאת ואת חשה צורך לפרוק, מותר לדבר עם אדם אחר ובטח עם הבן זוג בתנאים הבאים [חפץ חיים הלכות לשון הרע כלל י,יד ובהגה שם]: 1. את בטוחה בפרטי המעשה כגון שראית זאת בעצמך. אם רק שמעת, את צריכה לסייג זאת בסיפורך שאלו דברים שרק שמעת אותם [גם ע''פ חפץ חיים סוף הלכ' רכילות סע' י]. 2. יש לדייק בפרטים מאוד. לא לשנות ולא להגזים. אם ייתכן ומה שפלוני עשה לך הוא כדין, אז אסור להגדירו כפושע וכדומה. אמנם הדבר הסב לך צער גדול ולכן מותר לך לספרו כדי לפרוק, אך יש לספר במדויק את המקרה ולתאר את התחושה הקשה שלך תוך דגש שכך את מרגישה מבלי להדביק הגדרות לאותו אדם . 3. כפי שאמרנו קודם, כשאין לך אפשרות אחרת להפיג את הצער כגון חשיבה עצמית ו/או שיחה עם אותו שציער. 4. הכוונה שלך צריכה להיות לתועלת הפגת הצער ולא דיבור ופרסום גנות האדם. כדאי להדגיש גם לשני שכוונתך היא כזו [כדי שגם הוא יכוון לתועלת]. 5. השומע לא יעשה בעקבות זה מעשה חריג שלא היה מקבל ע''כ היתר מבי''ד. 6. לשומע אסור להאמין. [משיב שלום עמ' 62. ח''ח הלכ' לשון הרע כלל ו,ג]. שומע משום התועלת שבדבר ורק כדי לחוש לעניין.
 

הוא יותר מעשי..

אני טוען שהוצאת שם רע כמו שאנחנו לומדים במסכת סנהדרין הוא תחת נפשות ולכן צריך לידון דווקא ב 21 דיינים....
אני מאמין שברוב המקרים אין צורך להגיד לשון הרע בציבור אלא רק במסגרות הדיון ושם הכללים הם שונים לגמרי מכיוון שדיני לשון הרע בדין אינם חלים.
צריך לדעת את כללי הדין והדיון ולהיות ירא שמים אמיתי כדי לעמוד על האמת והיושר שבין אדם לחבירו.

אני אתן לך דוגמא:

שדכן שמדבר לשון הרע על משודך שלו, האם זה בסדר?

ואולי הוא רוצה להציל את המשודך מבן זוג שהוא רע? נניח מגיע בן אל שדכן ומסתכל על כרטיסי שידוכים של בנות ישראל הנאות והחסודות ומדפדף בהן כבמוצר מדף שמיוצר בפס ייצור.

שדרכן שרואה את דרכו הרעה של המשודך אולי רוצה להציל את הבנות מאדם כזה, האם זה בסדר שהשדכן יגיד או יעשה דבר שיציל את בנות ישראל מכזה חתן?

להוכיח שאדם שיקר זה נושא אחר לגמרי מאשר לספר עליו לשון הרע. זה שאדם אחר זרק עליך בוץ מתיר לך לזרוק עליו בוץ בחזרה?

זאת שאלה מאוד רצינית!!
אני מאמין וחושב שצריך להתייעץ עם איש מקצוע בתחום הפסיכולוגיה כדי לחשוב ולמצוא את הדרך הנכונה לבטא את הדברים.

חשוב מאוד שאיש המקצוע יבין את הצד שלך ואת העומק של הדבר.

מבחינתי אם אתה לא תרוץ לפנות לבית דין של 21 זה יהיה הגיוני באופן כללי וזה בדרך כלל אמור לעצור את האדם בצורה רצינית מלהשתלח.
וחשוב להבין שאין בשתיקה הודאה בתחום הזה למרות שיש מעין מסר כזה בציבור ששתיקה כהודעה.
מותר לחשוב ולהגיב אחר כך ואפשר גם להגיד בלי בושה שאתה צריך לחשוב על הנושא ושאתה רוצה להגיב אבל אתה רוצה להתייעץ עם איש מקצוע לפני כן.

מה רע?

עדיף להשתמש בחרב שיש לנו בפה בלי חשבון?

אני ממליץ לך לחפש בגוגל:
פנקס חיסונים לטהרת הדיבור הישראלי

יש את הספר המלא באתר שלי העידוד הרב פרץ היינהורן ללימוד ועיון.

ואני חייב לציין "כל הכבוד" על עצם השאלה!!

אבל שייך לערב איש מקצוע בתחום הלכתי?

זה נחמד להטיל את מלוא האחריות בנושא מסויים אך ורק על התחום ההלכתי אבל בפועל ההלכה היא הרבה אחרי "דרך ארץ".

צריך בתחילה לנהוג מנהג דרך ארץ ואז להגיע לתחום ההלכתי.

כשאת רוצה לחשוב על משהו עם מי את מתייעצת? עם פוסק הלכתי או עם חברה ומשפחה?

אני מאמין שתחום החשיבה איננו שייך בכלל לעולם ההלכה אם כי יש תלמידי חכמים ופוסקי הלכה שיש בהם הרבה יכולות של חשיבה.

זאת אומרת, יש כלים שמצויים בעולם הפסיכולוגיה שיכולים לסובב לך את כל מה שאת רואה וחושבת.

אתן לך דוגמא: את מכירה את מודל אפר"ת ?

צריך קודם להעמיד על מקומו את היחס שלך לנושא ולמקרה.

צריך להבין את התפקיד של אותו בעל לשון הרע.

יש חובה לעשות עבודה יסודית ולחשוב על היחסים שביניכם ולפעמים גם מאיפה הדברים מגיעים אצלך ואצל הצד השני.

נניח שהצד השני, הפוגע, הוא טיפש, האם צריך לצאת נגדו?

חכמים מדברים על שתי דרכים לירושלים "קצרה ארוכה" ו"ארוכה קצרה".

אלו אומנם לא הדרכים היחידות ויש שילובים ומורכבויות שונות, אבל, במקרה של עניינים של לשון הרע הדעה האישית שלי גם מנסיון החיים וגם מבחינה תפיסיתית היא:
קודם לחשוב נניח איזה תקופה ולדגור על הנושא לפרקים.

אחת הסיבות לכך היא שכאשר אדם נוגע בדבר הוא איננו יכול לדון בנושא בצורה הולמת ומיושבת.

ברגע שאת מכירה בזה שאת "משוחדת" יש לך את האוויר לנשום עוד נניח כחצי שנה על הנושא.

אני אספר לך על מקרה שהיה לי:

בעבודה דיברו איתי על נושא מסויים שחברה מסויימת שאיתה אנחנו עובדים עשתה איזה שהוא מהלך טכני.

כשאני שמעתי על הצעד הזה אמרתי שלדעתי הצעד הזה מוטעה ואיננו מהלך ישר.

לאחר זמן מה ההחלטה הגיעה ליידי בנושא מקביל והסברתי למנהל שלי שצריך ליידע את הלקוחות על המצב הטכני כאשר מבצעים שינויים.

לאחר דיון פנים חברתי הוחלט על ידי ההנהלה שלא ליידע את הלקוחות מבחינה שיווקית. מה הייתה הסיבה?

בהנהלה אמרו שאם יידעו את הלקוחות בכל מיני מהלכים ותהליכים פנימיים טכניים הלקוחות ירגישו חוסר יציבות של השירות.

דגרתי על הנושא תקופה למרות שדעתי שונה ולאחר שראיתי מה הם הנזקים שנגרמים ללקוחות החלטתי שאני מפסיק לתמוך במהלכי החברה שבה אני עובד.

מה המשמעות המעשית?
המשמעות המעשית הייתה שמכיוון שאני מבין את המחיר הטכני שהלקוחות משלמים על מהלך שלא הושקעה בו מחשבה לטעמי, לכל לקוח ששואל אותי אני אומר באופן אישי:
אל תיהיה לקוח של החברה אלא אם כן אתה לוקח בחשבון שתיתקל בתופעות מסויימות עם המוצר ושזה בסדר לך מבחינה טכנית ואידיאולוגית ושאתה מוכן לסבול בגלל זה.

האם אני הולך ומפרסם את דעתי על המוצר הטכנולוגי הזה? לא.
למה? כי הדבר ידוע ומוכר וכל בר דעת מבין שמוכרים לו משהו שהוא ככל הנראה מתי שהוא לא יהיה מרוצה ממנו מספיק.

לפני כשלושה שבועות פגשתי שכן והוא שפך קיטון של רותחים על המוצר של החברה.

אז אמרתי לו: אני איתך...

גם לגבי ישיבות, תנועות תורניות ואנשי חינוך שונים אני אומר את אותו הדבר.

ייתכן שלאדם הייתה כוונה טובה אבל הביצוע גרוע.

כבר על השוונג אני אספר לך שקרוב משפחה שלי בגיל מאוד צעיר של חטיבה היה בישיבה והוא קיבל השפלה מראש הישיבה מול כל תלמידי הישיבה ללא סיבה הולמת.

אותו ראש ישיבה כתגובה לבירור של ההורים אמר כך: "הוא לא עשה כלום, אבל, עשיתי ממנו דוגמא לכל התלמידים."
ועל זה נאמר "נוול ברשות התורה"

יצא לי גם שקיבלתי בקשה מקרובת משפחה שלי לדבר עם המנהל של תלמוד התורה של הבן שלה כי הוא השעה אותו מבית הספר.

הלכתי עם האמא שלו וישבתי איתו במשך כחצי שעה.

כששמעתי מה הוא טען על הסיבה להשעיה במשך משהו כמו 10 דקות שפכתי עליו ערמות של דברי חז"ל בגנות המעשה שעשה.

לאחר זמן מה כשכבר כאב לו הראש מהקול שלי הוא ביקש סליחה ואמר שהילד הוא ילד טוב ושהילדים האחרים פשוט גוררים אותו למעשים רעים ולכן הוא השעה אותו ומכיוון שהוא התחיל לא להרגיש טוב ושהוא צריך ללכת לרופא כי כואב לו הראש.

לפעמים לאיש מקצוע חכם בדמות פסיכולוג יש את היכולת לראות את המציאות בהיקף שונה מאשר הרבה אנשים אחרים וכל זאת כמובן בתנאי שהוא ירא שמים.

כנ"ל לגיב עובדת סוציאלית ועוד אנשי מקצוע אחרים.

שיגידו אנשי הלכה מה שהם רוצים אבל תורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים...

אני חשבתי על זה שהעולם לפעמים כואב ככ

והכל בהרגשת חוסר כזאת.. ואלול כאן כדי שאנחנו נתקן את זה

גם כפרטיים וגם כעם

אם נתקן את עצמינו יותר ונאהב אחד תשני אז הגאולה תתקרב יותר

והעולם יהיה שלם

וזהו הלוואי שתגיע הגאולהה

*כתבתי משו יותר יפה, ונמחק לי לפני שהספקתי לשלוח

אז שיחזרתי חלק(:

השיעורים שלו מלאי חיות ושמחה בעבודת השם

וגם יש כנס בכל לבבך, שאמור להיות בז' תמוז בירושלים. זה כנס על עבודת השם והתחדשות בה. חפש, אולי שם נמצא האוצר שלך.

יש באדם גוף ונשמה, הגוף שואף למטה והנשמה שואפת למעלה, האמת שלנו היא הלמעלה, הקרבה לה'...

לאנשים לוקח זמן להתקרב, מתחזקים בשבת, כשרות, צניעות, לאט לאט, כל אחד בקצב שלו, נופלים וקמים...

כן, זה מוזר, לפעמים גם מרתיע לראות מישהי עם מעט בגדים ששרה שה' תמיד אוהב אותה... אבל הבעיה היא לא המעשה-היא מתקרבת, הבעיה היא שאנחנו רואים את זה-אם מישהו פרטי נופל וקם אף אחד לא יודע מזה, אם הוא משתף את זה ברשתות והכל-כולם רואים את זה וכל אחד יכול לומר מה שהוא רוצה...

אדם שיצא מהארון ועדיין שר שירים של חיבור להשי"ת בעצם מדבר את הקושי שלו, זה הכי לגיטימי שיהיה קושי כזה, זה גם מוזר שהוא משתף את זה עם כל העולם אבל זה כבר עניין שלו...🤷

בנוסף, יש אנשים שאומרים שהאינטרנט כולו רע, יכול להיות (זו דעתי האישית, כן, אבל....) שהקב"ה מנסה להראות להם שבכל דבר שהוא יצר יש טוב, גם במה שנראה הכי טמא....

בקיצור, לדעתי זו התחזקות אמיתית שבע"ה תקרב את המשיח..... 

מסף ריגוש שעולה כל הזמן

מחפשים חוויות משמעותיות יותר

לדת יש משמעות בשפע

וכשזה מגיע בפאן בלי כפייה

זה מתאים בול לאנשים שצמאים לריגושים למשמעות 

סקר חדש: התעוררות זהותית, יותר מאשר דתית - כתבות - משב - מה שיהודי בישראל

קצת באסוש כי הייתי מאוד עייף ובקושי הצלחתי לצאת מהמיטה.

קצת נחמד כי כן בסוף גררתי את עצמי ללמוד קצת, ועשיתי פיקניק חביב.

אוכל בלי פרופורציות, שינה בשעות לא חוקיות, יותר מדי קינוחים, שיחות משפחתיות שנמשכות לנצח, ותחושת של איך כבר מוצאי חג עכשיו?

דב סרטים

לצערי...
 

יצאתי עם החלטה שאת שאר חגי השבועות אני עושה בביתי / בית הורי...

היתה חסרה לי יותר אווירה של חג.

ולא, זה לא שלא טוב שם.

אני מאד מאד אוהבת להיות שם.

רק פשוט, היה קצת חוסר מזל השנה, וכל האחים שלו היו במקומות אחרים, אז היינו לבד, עם עוד שני אורחים שאינם מהמשפחה.

אני רגילה למשפחה גדולה, רועשת עם מלא גיסות וילדים, וזה היה דיי כיבוי אורות בשבילי...

עבר טוב ב"ה, וזה ככה מאז שהפסקתי להישאר ער בלילה.

במקום חג שסובב שינה לפני כדי להתכונן, שינה אחרי כדי להתאושש, ונימנומים בשיעורים שרירותיים שמהם אני לא זוכר כלום - אני פשוט מתנהג כמו בשבת רגילה. ככה השעות שלי מסודרות, התפילות שלי נראות כמו שצריך, וגם כשאני לומד אז זה אמיתי וערני.

התכתבות מקצועית לא אמורה לגלוש לשום דבר אם לא מערבים רגשות בכלל.
לא נימה של צחוק ולא אימוגים למיניהם...

אם הצד השני קצת נסחף, פשוט לא לזרום לכיוון שלו,

לענות יפה על אותו עניין ולסיים אותו, בלי לפתח נושא חדש, אפילו שהוא מאד מעניין.

כי זה לא "נחמדות" זה היסחפות.

(מי שנסחף זה הגבולות שלנו - למקום שלא חשבנו שהם יגיעו...)

"אם לא מערבים רגשות בכלל"

בסוף יש לי רגשות, אני לא מערבת אותם, הם כבר מעורבים בעצמם.

ואני חושבת שגם לבני אדם אחרים יש רגשות חיוביים אחד כלפי השני שהם לא דווקא רומנטיים.

השאלה מה נכון לבטא ועד כמה?

כי אם לדוגמא אני מחזירה פידבק למישהו "וואו, עבודה מעולה!"

יש פה רגש, של התפעלות/של שמחה על זה שהוא בצוות שלי/ של הקלה שהוא כבר עשה את זה מצויין

אבל אין פה נימה של צחוק ולא אימוג'ים ולא קלילות, ולא שיחות נפש.. אז לפי מה את קובעת מה מתאים ומה לא? 

בניסוח מאופק יותר,
תלוי לפי הרמה שאת נמצאת בה...

את המשפט שנתת כדוגמה הייתי משנה ומורידה את ה"וואו" והסימן קריאה.

"עבודה מעולה", ואפשר לנסח "עבודה טובה מאד"

זה מעביר את אותו מסר, ללא רגש אישי.

אני יכול לצחוק קצת עם לקוחות בנות בטלפון או לשים סמיילי במייל כדי לשדר שאני נותן שירות חמוד אנושי וחביב.

אבל לא מדבר איתן על שום דבר שקשור לחיים אישיים או דברים אישיים בשום צורה. נותן שירות נטו.

ובכללי משדר אווירה של ביזנס עסקים וכסף. באמת מעניין אותי הביזנס, אז איני צריך לזייף.

אם זאת לקוחה קבועה אני יותר נחמד איתה אבל זה יותר קטע של שימור לקוחות ורמת שירות.

לשמור על מרחק מסויים

זה לא סתם כי בא לה

אז הייתי רוצה ליישם את העיקרון הזה גם בדברים שאין בהם הלכה מפורשת (או שיש ואני לא יודעת)

לא רואה בעיה בנחמדות/ נימה אישית/ הומור בהתכתבות מקצועית

אני חושבת ששיח (גם כזה שכתוב) צריך להיות אנושי ונעים

בלי קשר למין הגורם איתו אני מתכתבת

הגבולות נמצאים בכוונה במטרת הקשר

אם כוונת הקשר מקצועית

היא תשאר כזו גם אם ההתכתבות תהיה יותר אישית/ יומיומית 

קשר ממושך, רווי בנימות אישיות והומור, גם אם מטרתו היתה אמורה להיות מקצועית, עלול למצוא את עצמו במקום אחר לגמרי מההתחלה...

מישהו/ מישהי מסיטים אותו לשם

אולי יש אנשים חסרי מודעות

שלא שמים לב למה שהם עושים

(לי יש קשרים כאלה של הרבה שנים

מקצועיים שמשלבים קשר אישי חברי

זה אף פעם לא הלך למקום אחר

לא מצידי

ולא מהצד השני)