פעם התפלספתי על זה

שבעת ימי משתה

ו סיון - יב סיון זה דומה לשבע ימי משתה

(שלא אומרים תחנון)

שביציאת מצרים השראת השכינה, הניסים, וההוצאה לחירות הן כנגד 3 הדרכים לעשות קידושין.

ואילו 7 המופתים שמוזכרים במעמד הר סיני (קולות וברקים וכו) הם כנגד 7 ברכות בחופה.

אם אפשר לדייק קצת את דבריך:

לקיחת הזהב והכסף מבתי המצרים זה כנגד קידושי כסף.

ההוצאה לחירות זה לא כקידושי יעוד שהם בכסף או בשווה כסף, אלא כקידושי שטר- הקב"ה נתן לנו שטר שחרור מהמצרים אבל אמר שזה גם שטר עבדות ושטר קידושין אליו (אין רווקות בין לבין..).

הניסים של המכות שלא פגעו בעמ"י זה השראת שכינה שמגינה מהפורענות וזה כנגד קידושי ביאה.

הקידושין צריכים להיות פחות או יותר בזמן היציאה כי לא שייך לקדש כשיש עדיין מרות אחרת. או לפי חז"ל מר"ה שאז בטלה עבודה.

היציאה מעבדות לחרות זה כנגד קידושי הכסף (או שווה כסף בהנאה, החירות מודגשת הרבה יותר מלקיחת הזהב).

הניסים זה כנגד השטר, כי הניסים מראים מול העולם שה' לוקח את ישראל לעם, כמו שבשטר כתוב שפלוני מקדש את פלונית (שטר קידושין הוא לא שטר שחרור, אלא שטר שכתוב בו פלוני מקדש את פלונית).

השראת שכינה (כשה' שרה על בתי ישראל במצרים להגן עליהם) כנגד קידושי ביאה.

ההוצאה לחרות הכוונה שיצאו מעבדות פוליטית לפרעה, לא כשהפסיקו לעבוד בפרך (מה שגם לא היה בכל 210 שנים)

הנקודה היא שבזמן שנעשו הניסים היינו עדיין תחת פרעה אז השטר חייב לכלול גם את השחרור. אתה לא יכול לקדש את מי שנמצא תחת אדון אחר.

והיא היתה ממש סמוכה לכך שפרעה אמר לנו קומו צאו מתוך עמי, ונגרם בגללה. וראה דברי הגמרא על אתחלתא דגאולת מצרים בליל פסח (בברכות נראה לי).

עלתה לי סברה שממכת בכורות עצמה למתי שפרעה שחרר אותנו עברו פחות מ18 דקות, כאשר 18 דקות בחמץ נחשב 0 זמן הלכתית.

חוץ מזה שיהודי יכול לקדש יהודיה שנקנתה על ידי גוי לשפחה גם אם היא עדיין שפחה של אותו גוי, כי אין קשר בין קניין קידושין לעבדות (ובאמה עבריה זה דין יוצא דופן). הגמרא אומרת בקידושין שבניגוד לעבד כנעני שגופו קנוי לאדון, קידושין זה קניין לאיסור ולא קניין גוף.

ייתכן שאפשר להקביל את הנסים לשטר עצמו עם הכתב שלו, ואת השחרור עקב הניסים לנתינת השטר לאשה.

יציאה לחירות זה קידושי כסף, כמו שאדם יוציא אשה מהשבי ויקדש אותה בהנאה הזו שהיא שוחררה

לגבי הקידושין- אתה מדבר מצד הלכתי-טכני. פה זה הרבה יותר מזה. וגם לעצם העניין- בניגוד לאישה, אנחנו גם עבדים של ה' אז ברור שהכל בא יחד, השחרור והקידושין.

קודם כתבת שהיציאה לחירות הכוונה לחירות פוליטית ולא לחירות מעבודת המצרים- אז אני לא חושב שיש פה איזו הנאה כשיש שחרור שאין לו משמעות מעשית עדיין.

מכת בכורות שפגעה במצרים ולא בישראל, שמכריזה כשטר שישרל עם ה'.   ומצה כנגדה וכנגד הניסים שהרי הנס גרם לחפזון ומצה גם כנגד היד החזקה לפי פרשיות התפילין.

השראה השכינה בפסיחה (עיין מדבר שור לרב קוק שפסיחה הכוונה עמידה על הפתח) שהגנה עלינו ממכת בכורות, אבל עיקרה היא עצם החיבור בין ה לישראל, וכנגדה מצוות קרבן פסח.

כמו שאמרתי יש 0 זמן בין בכורות לבין שחרור פרעה. (פחות מ18 דקות אולי).

שחררו פוליטי במילא הוא מעבודת הפרך (אבל חזל אומרים שעבודה פסקה כבר בראש השנה לפני) העניין הוא שכל עוד אנו עבדי פרעה פוליטית אין אנו עבדי ה' (כמו באחשוורוש), ההנאה היא בעיקר לכלל האומה שהיא עצמאית(והרי כלל האומה התקדשה ורק משם זה לכל פרט), וגם לפרט שפרעה כבר לא מחליט עליו. 

לגבי הסוף- נכון. בהתחלה הבנתי אחרת את כוונתך בגלל ההקשר. 

"וארשתיך", כנגד שלשה גליות שגלו ישראל: גלות מצרים וגלות בבל וזה הגלות שאנחנו בו היום.

וכל זמן צאתם מן הגלות היה האל יתברך כאלו מארס אותם. הארוסים הראשונים כשהוציאם ממצרים לא היו לעולם שהרי גלו לפיכך אמר כנגדו "וארשתיך לי לעולם.

הוא כותב שם שהאירוסין הראשונים היו יציאת מצרים, השניים היו היציאה מגלות בבל

והשלישי מהגלות העכשוית.   רד"ק על הושע פרק ב' כא'

ומה זה הנישואין?

משהו אחד שיקרה ביציאה משלושת הגלויות, ומתן תורה (כלומר מעמד הר סיני) היה רק ביציאה מגלות מצרים, אז הוא לא יכול להיות הנישואין לפי זה.

מצד שני לא ברור לי... אם היו נישואים, איך יכולים להתבטל האירוסין גם אם יצאו לגלות. מה צריך אירוסין אם יש נישואין

אולי לדעתו הנישואין זה רק בגאולה השלמה?

(או שאני בכלל לא מבין למה רומז כל המושגים האלה)

היה לי בראש את הפסוק שהנביא אומר "avid;font-size:21.7px;">אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת אִמְּכֶם אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ"

 שהיה זכור לי שאין גירושין אפילו בגלות

אבל אני רואה שזו כנראה מחלוקת במפרשים (בין מצודת דוד למלבי"ם) האם הכוונה שאין גירושין בכלל, או שיש גירושין שאפשר לבטל בתשובה

ראיתי שם עכשיו- לפי המצו"ד זה גט על תנאי, שאם תחזור בתשובה הגט יתבטל. ולפי המלבי"ם, אין בכלל גט אלא היא מרדה בו ולכן הוא משלח אותה עד שתשוב ממעשיה הרעים ("ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו").

אבל זה לא כ"כ משנה כי הגירושין הם רק חיצוניים ולכן אין להם "חלות" בכל מקרה. וממילא גם האירוסין והנשואין השניים והשלישיים הם רק בבחינה של חידוש הברית ולא שבלעדיהם אין נישואין.

לכן הנביא אומר: "אתם טוענים שיש? תראו את הגט! אם אין גט, סימן שלא גורשה אלא שולחה בגלל פשעכם"

לא גרושה, אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום