קווניקים גושניקים.

מכיר דתיים לייט שלא מבינים בכלל את ההבדלים ביניהם

לק"י

ולא גדלנו בכלל על המושגים האלה.

מניחה שהכרתי אותם רק בגילאי העשרים.

אז בייסיק זה בכלל לא (מחזקת את דבריך).

אבל בישיבת ההסדר בה למדתי, בטח בשיעורים א-ב, כמעט אף אחד מהשיעור שלי לא ידע מה זה

אבל אולי סתם לאחיות שלי הייתה מודעות פוליטית-מגזרית גבוהה

האמת כשחושבים על זה, כמה קווניקים ביחד יוצרים גושניק..

אבל האם יש עוד ברים שאתם יכולים לחשוב עליהם בתור דפוס חברתי-דתי..

שמישהו שהוא חוזר בתשןבה יכול להיתקל בו?

בין זה לבין אחריות על המדינה ולא לשבור את הכלים כשלא צריך. אבל נכון שאין קו ברור.

בכל אופן, סמוטריץ וחבריו (וגם בנט בהתחלה) כן לעומתיים וביקורתיים, בפרט בהשוואה למפד"ל של לפני עשרים שנה.

זה לגבי המדינה. לגבי התרפסות בפני שמאלנים- אין לי מושג מאיפה הבאת את זה. הדת"ל הכי יצאו ויוצאים נגד הרצי הלוי, רונן בר ובגץ וכו'.

קווניקים-מרכזניקים.

אלוקים, אני לעולם לא אבין את זה ולא אסכים להבין את זה, כמה שלא יסבירו לי אי-אלו דקויות שעושות את ההבדל בין תורת ה' צ-באות לבין בלבולי שכל.

די, רב המאחד על המפריד.

דרך אגב יש עוד הבדלים. שומו שמיים, מה ההבדל בין נועלי המוקסין לבין נועלי הבלנדסטון?

גושניקים, פתוחים תרבותית ו/או מחשבתית, פחות ממלכתיים, יותר שכלתנים, פחות אידאלים, יותר פרגמטיים.

קוויניקים, סגורים תרבותית ו/או מחשבתית, יותר ממלכתיים, יותר חסידיים, יותר אידאלים וחזון גדול.

כמובן שיש אנשים (וגם ישיבות שלמות) שלא נכנסות יפה לאף אחת ההגדרות האלו, אבל בהחלט יכול להיות גושניק מאוד דוס, שגם קורא ניטשה (ואם נלך ממש על הסטיגמה הוא גם אמריקאי שרואה בייסבול בשעות הפנאי וגם קצת שמאלני).

בעלי שמגיע מישיבה שנחשבת יחסית גושניקית, אבל לא בדיוק, שמע מחבר בישיבה שהופתע בצבא לראות כמה החברה מישיבה שלו בכלל מודעים להלכות כמו עירוב בשבת לעומת אנשים שהיו איתם ממכינת עלי (או משהו בסגנון)  שנחשבים קו.

זה סוג של גרף עם אפשרויות להצלבויות שונות. 

אפשר לערבב: סגור תרבותית, מחשבתית, לא ממלכתי, אידאיליסט- יוצא נוער גבעות. וכל מיני השקפות שונות כאלו.

למדתי על כל הרעיון הזה רק אחרי שהתחתנתי מבעלי, שלא רואה את עצמו באף אחת הקטגריות האלו באופן מוחלט, בגלל ההצטלבות השונה בפרמטרים האלו.

בישיבות הקו הר המור ושלוחותיה הדרך היא על פי הרב צבי יהודה ואיך הוא תפס את ההגות וההשקפה של אביו 

מרכז הולכים יותר עם הרב קוק באופן ישיר.

והגוש הם יותר תלמידים של הרב ליכטנשטיין הם שואבים הרבה מהרב סולבייצ'יק ומבית בריסק באופן כללי 

איפה הניק הוותיק הזה @נשמה כללית שמאוד אהב את הדיונים והחילוקים הבלתי נגמרים האלו?

(בלנ"ד לא ממשיך את הדיון. )

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.

בבחירות

שני המקרים לוקחים זמן והשקעה רבה שכנראה לא החלה אתמול ובלי תאריך יעד, אלא מחפשים ומוצאים.

יש כבוד לחיילינו שמתבטא במציאת גופותיהם והספינה.

אם זה היה גימיק בחירות אז היו מוצאים קרוב יותר לבחירות, עם תדירות האירועים כאן, אף אחד לא יזכור עד יום הבחירות את מציאת אלטלנה.

בין בתקופת בחירות בין אם לאו, מנגד אלטלנה כולם ידעו היכן היא בערך שקעה, איש לא דרש למצוא אותה, התזמון ככל הנראה מתוכנן היטב.

שיש אנשים מוסריים מהם.

אתה יודע כמה זמן לקח להם לחפש?

אתה באמת חושב שמישהו יזכור את זה עד הבחירות?

ואגב, נתניהו יצא בהצהרה מאז ולא התייחס לכך בכלל, אם זה היה גימיק פוליטי היה הגיוני לנצל זאת, לא?

זה לא בגלל הבחירות, זה מהלך מתוכנן של עמיחי אליהו - צעירים מעל עשרים

שהרב שמואל אליהו שולט בעולם באמצעות חייזרים, חיסוני קורונה ופגיעות טקסיות!

פשוט דבריך היו הרמה כזאת מושלמת להנחתה לדבריו, שלא יכלתי להתאפק

קונספירציות שכאילו מסתדרות יופי.

כשם שהרב אליהו לא קשור לאלטלנה, גם העיתוי לא קשור לבחירות

הוא הכריז בתחילת תפקידו כשר המורשת, על שינוי דגשים ב'כתיבת ההיסטריה' של הציונות והמדינה והוא עבד על זה בכל מיני כיוונים כל הקדנציה.

במסגרת זאת, הוא גם ביקש וקיבל מכ"ץ את ההוראה להעביר את 'התותח הקדוש' ממכללות צה"ל למרכז בגין.

בוודאי שיש בזה אמירה ערכית/פוליטית (תלוי איך רוצים להסתכל על זה), אבל היא לא קשורה לבחירות. זה תהליכים של ארבע שנים. אם יש קשר לבחירות - זה הרצון להספיק, את מה שלא בטוח שיתאפשר אחרי.

..

רק נקווה שמתוך זה כל המדומיינים בימין שמקימים מפלגות על ימין ועל שמאל (תרתי משמע), יקלטו את הסיכון במה שהם עושים. אבל לא, הם לא.

מאלטלנה לאחים לנשק: "אותו דפוס"

כמו מציאת העצמות של זכריה באומל הי"ד.

אולי גם מציאת עצמות יהודה כץ זה גימיק? - צעירים מעל עשרים