גם בהמשך החיים הזוגיים תקחי אחריות על מה שאת רוצה שיהיה. אל תחכי ותצפי שיהיה.  

נכון אפשר לבקש אבל! אם זה לא מתממש בגלל מלא סיבות וזה כן חשוב לך אז תביאי את זה בעצמך.

לא נכון כשבוחנים קשר, בעיניי לפחות.

קשר בחיתוליו שמרוקן, זו נורה אדומה.

התקופה הזו של ההתחלה אמורה להיות תקופה של התלהבות.

בעיניי זו פשרה לא סבירה. מסייגת אבל - בכל דבר כזה צריך לבחון בפרטי פרטים במה בדיוק מדובר ואם זה לא יושב על ציפיות יתר מהשלב הנוכחי, או מחיפוש לא מדויק.

זה מדד לחוסר התאמה לפחות בעיניי.

אם מרוקן, משפיע לרעה לא מוכן לבוא לקראת אז ברור שצריך לחתוך. בכל מקרה המקום הזה הממתין ומחכה שהצד השני יגיע בדרך מסויימת סופה לאכזבה. שהרי שני הצדדים שונים ויש לבנות יחד התאמה. מובן שצריך למצוא רצון להסתנכרן כמה שיותר, לבוא לקראת וגוף ושכל ודעת בריאים.

בדרך כלל אנחנו נחפש מישו באנרגיות דומות לשלנו ולא הפוך

ואני לא מסכימה עם השאר. שוב, גם סייגתי את דבריי עם דגשים מסוימים שצאוד משנמם כי בסוף התמונה מורכבת מסך כל חלקיה, אבל לדעתי - זה לא נכון להיכנס לקשר עם תחושות כאלה בתחילתו.

זה קצת להיכנס למקום שממנו אנחנו מצפים שבן הזוג ישתנה עבורנו,וזה פתח לאכזבה גדולה ומפח נפש

כשנפגשים למטרות חתונה, צריך לאהוב ולרצות את הקיים. הסנכרון וההתמזגות זה אקסטרה בעיניי, זה עוד קומה, אבל לא במקום הבסיס החשוב שציינתי

לא אנרגיה גברית בסוף שאני מצפה לה?

את מבינה את הגישור

רק שיהיה אמיתי חייכן עם עיניים טובות וחכם ורציני  וירצה אותי מאוד שלא יעצור אותי שאני מדברת 

בדרישה האחרונה נשברתי

שבכל אחת מהדרישות כביכול, שכולן שיא הלגיטימיות, יש מנעד בין ציפייה למציאות שהאמצע שלו מורכב מהרבה דברים שאנחנו מביאים איותנו והם אינדיבדואליים לכל אחד אבל יש בהם מימד של אמונות מגבילות וחוויות קודמות שחווינו שמשפיעות

למשל שירצה אותי - מה המדד שלך לזה?

שיהיה אמיתי - איך את מודדת את זה? מה גורם לך להרגיש שאדם הוא לא כזה?

חכם - זה אומר תואר? חכמת חיים? אינטליגנציה רגשית?  איש שיחה?

או בקצרה, יש מצב שה"טרן אופים" שאת חווה זה באמת כי לא מצאת מישהו שאת מתחברת אליו. כפשוטו. אבל גם יכול להיות, אם זו חוויה שחוזרת על עצמה הרבה לתחושתך, או בצורה אובייקטיבית,  שזה בגלל שזה מעלה בך איזשהי חוויה קודמת שצריך לעבד כדי לתת צאנס למשו להתפתח ולתת לו סבלנות.

אני כותבת בכלליות לגבי מצב כמו שאת מתארת ולא באופן אישי כי אני לא מכירה אותך כמובן ואני רק קוראת מזדמנת פה (אולי יותר מדי לאחרונה🤭) אפשר לזרוק לפח אם לא רלוונטי

ירצה אותי - שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים ( לצורך העניין אם נגדיר את ההיפוך יויו)

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות ..

אינטליגנציה רגשית - בוודאי בסיסי אצלי.. זה חוסך לנו טאקט

איש שיחה- לא מחפשת בחור חופר או פילוסופי אלא בחור שיכול לנהל שיחה ראויה נעימה כיפית פוריה עם אישה שיכולה להיות האישה שלו .

אבל אני לא שייכת לתחום

אולי כקריירה שלישית. עוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ..

ומכאן, אם עדיין בא לך לקרוא - 

אני שוב חושבת שצריך לפרק לפרטים את הציפיות. 

שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים -  זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות בעיניי. ובאיך הכרתם. לדעתי זה משו שצריך לשים על השולחן מראש - אני לא מעונינת בפגישות שידוכים "לפי הספר" שבין פגישה לפגישה אין שום שיח. אני בציפייה לחיזור ותקשורת בין לבין. קודם כל. 

 ואני מסכימה עם מה שכתבו מתחתיי, לגבי ה- שירצה אותי מאוד, שאם אישה נמצאת בעמדה של בוחנת, היא לא במקום של זרימה ויש דריכות בציפייה של "מתי זה יקרה"  ו"איך זה יהיה" ועמידה עם סטופר כביכול  (שוב, הכל כ study case ולא עלייך אישית כי אני לא מכירה את ההתנהלות שלך ספציפית), זה הורס את הפלואו הטבעי. 

וזה מתחבר לי עם מה שכתבת על אנרגיה גברית שאת מצפה לה.  אנרגיה גברית בהגדרה שלה בגדול היא הובלה והשפעה, אני בטוחה שאת מכירה. אבל כדי שאנרגיה גברית תעבוד ללא הפרעות, מהצד השני האנרגיה צריכה להגיע עם ראש פתוח של זרימה כי זה הפלואו הנכון. לא להיות מקובעת לגבי איך אנרגיה גברית צריכה להיראות, כי זה כבר התאמה אישית אלייך שנבנית עם הזמן, עם ההיכרות, עם שימת לב לפרטים קטנים ולא בדרך של נבואה. קודם כל לראות אם היא קיימת בכלל.  אז שוב, לא יודעת בכמה פגישות היית ועם כמה גברים חווית את זה, אבל אולי זו נקודה שכדאי לחשוב עליה. 

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות -  חייב תואר? או שמספיק שהוא יציב בתחום תעסוקתי עם אופק? סטודנט זה בסדר..?

לא יודעת בת כמה את, אבל האם רלוונטי גבר עם תואר בטווח הגילאים שאת מחפשת.? 

עדינות - מה זה עדינות בשבילך?

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.  - מתי את מצפה לדעת את זה? ואיך את מודדת את זה? כי אם זה בשלב מוקדם מדי בקשר, אז אין לנו באמת דרך לאמוד את זה.. כי זה רק ההתחלה, ולעמוד על אופיו של אדם לעומק, זה רק כשהקשר יותר מתקדם ונחשפים גם לסביבה וכו. ואז צריך סבלנות. 

כל מה שכתבתי פה בעצם, הם דברים שניתנים לפרשנות ומוטים בהשפעת אמונות מגבילות, מלבד אינטליגנציה רגשית ואיש שיחה זה משהו שלדעתי אפשר באמת לעמוד עליו יותר מתוך שיח ופחות מצריך סבלנות. זה חלק מההתאמה של "נשיאת חן בעיניי" שהיא לא רק חיצונית אלא גם בדינמיקה בין שני אנשים

מקווה שיהיה לתועלת. ושוב, לא חייב שיהיה. אבל בכל זאת הנחתי פה

גבר אמיתי יודע שיש לו משאבים רגשיים ומעשיים מוגבלים, והוא לא מבזבז אותם על מישהי שעדיין לא ביססה קשר הדדי איתו.

שימי לב גם שאת לא מנסה אותו כדי לבדוק כמה הוא רוצה אותך – רוב מהגברים לא סובלים את זה. זה עלול לגרום להם להתרחק, ואז את נשארת שוב עם התחושה שהוא לא רוצה אותך מספיק (כמובן שאל תגלי עניין בו גם את יותר מדי, כי גם הם לא מעריכים את מה שבא בקלות)

בקיצור – תני מקום לקצב טבעי, אל תמדדי או תבחני יותר מדי, ומבחינתו של גבר, עצם זה שהוא פינה ערב בשביל להכיר זה מעיד על רצינות.

ממש לא אחכה לכן לא אולי ..

יש בנות שזה מתאים להן .. לי זה לא מדויק 

אני צריכה מישהו שיעוף עלי במעשים .. דיבורים ממש לא מדברים אלי..

חח זה לא נובע מתוך מקום של בחינה אלא מה חשוב לי ומה אני מחפשת.. 

הוא יכול להיות חמוד אבל לא מה שמתאים לי.. וזה בסדר אם זה גדול עליו .. אני בעצמי לא ירצה .

את רוצה בחור שבדייט הראשון יקנה לך בושם בשווי אלפיים שקל?

זה בד"כ פחות משנה כמה כסף זה עולה, ולפעמים (בעיקר בהתחלה) מביך שהבחור מוציא הרבה כסף עלינו. זה העניין של להראות שהוא באמת משקיע. לכן גם משהו פשוט שיעלה ממש קצת זה עלול לפעול הפוך לפעמים… כי אנחנו רוצות להרגיש את ההשקעה. לא רוצות תחושת זלזול. 

ואם הבחור יגיד לכן על הדייט הראשון:

"תשמעי, אני חושב שאת צריכה להיות אשתי, את כל כך מדהימה, יפה וחכמה. מחר נלך לקנות טבעת." מה תגידי עליו?

אני מניח שתגידי שהוא משוגע.

למה שבחור יעוף עליך? מה כבר עשית שהוא אמור? את בקשר איתו כל כך הרבה זמן שנוצר ביניכם חיבור רגשי? בהתחלה בחור אמור לראות אותך ולהגיד לעצמו "היא מעניינת, שווה לנסות לבנות איתה משהו". ואם הוא לא אומר את זה, או שלא אכפת לו או שהוא נואש ונזקק.

זה לא עניין של כסף

יש הבדל בין "בחור שעצם זה שהוא בא לדייט ופינה מזמנו אומר שהוא רציני" - who said? ותודה, באמת.

יש מלא שיוצאים כי חוק המספרים הגדולים. או כדי לצאת ידי חובה, אבל בפנים הם מיואשים וכבר חוששים להראות שהם מאוד רוצים מפחד מדחייה למשל

לבין - מתנה באלפיים שח בדייט ראשון. שזה מביך. גם בדייט שישי האמת. (אאכ וזו טבעת אירוסין נגיד)

בחורה רוצה להרגיש שרואים אותה. שהיא מוצאת חן. שהיא מעניינת. שמחזרים אחריה.

יש גבולות בתוך פגישות מן הסתם. בטח בראשונה שנייה שעוד בוחנים שטח. (ושוב עניין התיאום ציפיות שכתבתי עליו הוא חשוב מאוד)

אבל מרגע שבחורה נתנה קו מנחה של ציפייה לחיזור, לצורך העניין, היא נתנה למי שמולה מתנה. אני פתוחה לקבל ממך.. והתפקיד של הגבר זה לתת עכשיו מעצמו  אז מה אתה יבש כמו קקטוס? (לא אתה, כן?)

תתקשר, תתעניין, תיזום, שלח הודעה מתעניינת, תיזום פגישה מעניינת במקום שמרחיב את הדעת..שלח פרחים אם יש לך כתובת. זה לא כסף גדול.  תראה שאתה בעניין. מתלהב ממנה. שים את הפחדים שלך בצד כי  חיזור ויצירת עניין  זה להלהיב ולהפתיע את הצד שני. וזה לא מלהיב לשמוע שעצם זה שהגעת מראה על רצינות. כי גם היא הגיעה. אז גם היא רצינית. אבל זה יבש ומכבה. וכדי ליצור חיבור רגשי צריך יוזמה. שיח. מחוות.

בעיניי לפחות, בהתחלה, זו העבודה של הגבר.

והאישה - מה שהיא עושה כדי ליצור חיבור רגשי זה להביא את עצמה לתוך הסיטואציה ולקבל. 

ולקבל

לצערי אני מזדהה עם זה :/

תמצאי מישהו לבחור בו, ואז יהיה לך כח אליו

ולדעתי - אם אין לך כח, אז אל.

תני לעצמך את הזמן לנוח, להתרענן, לצמוח, לבנות לעצמך כלים.

אם את לא במקום הזה, בעמדה הנפשית הזאת - חבל לך על הזמן של הדייטים, זה סתם מבאס וגורם להסתובב במעגלים.

ואני עדיין אדע איך להתנהג לצד השני בצורה שתהיה מיטבית בקשר מזה אני לא דואגת ..

אגב גם בחיים לפעמים שלא חושבים על זה בטירוף זה בא.. אז אסור להתייאש 

חוץ מזה אני לא בחורה שנשברת כל-כך מהר אני בוחרת להילחם על הטוב של.אין לי ברירה אלא לבחור לקום מחדש בסוף אני אישה מי יכול עלינו

גם מקום ליצירת מרחק. המרחב הזוגי הוא לא רק דבק..

כי לא תמיד יהיה לנו כח לצד השני, ונהיה עצבנים, וכועסים וכו' וכו'.

ומה שאת כותבת כאן מתייחס לבחור שקיים ..

לא לבחור שלא יצאת איתו עדיין דייט אחד 

בצורה לא יפה למי שאת יוצאת איתו.

ושגם בקשר "האמיתי" בסופו של דבר - לא תמיד יהיה לנו כח, וצריך בשלב הזה לבנות את הכלים כדי לעשות את זה נכון.

לאף בחור

הפי אנחנו איתך תהי חזקה

ממשיך להתפלל עליך!

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה