מה אני אעשההפי
אין לי כוח לאף בחור
לחכות, לטעון כוחות?advfb
מה היית רוצה שיקרה?ראומה1
שהם יביאו אנרגיה קסומה ולא מרוקנתהפי
את יודעת להגדיר אנרגיה מרוקנתמשה
זה כבר טוב. ולא מובן מאליו בכלל.
תודההפי
תביאי את את מה שאת רוצה שיהיה בקשרראומה1

גם בהמשך החיים הזוגיים תקחי אחריות על מה שאת רוצה שיהיה. אל תחכי ותצפי שיהיה.  

נכון אפשר לבקש אבל! אם זה לא מתממש בגלל מלא סיבות וזה כן חשוב לך אז תביאי את זה בעצמך.

זה נכון לתוך הקשרהמקורית

לא נכון כשבוחנים קשר, בעיניי לפחות.

קשר בחיתוליו שמרוקן, זו נורה אדומה.

התקופה הזו של ההתחלה אמורה להיות תקופה של התלהבות.

בעיניי זו פשרה לא סבירה. מסייגת אבל - בכל דבר כזה צריך לבחון בפרטי פרטים במה בדיוק מדובר ואם זה לא יושב על ציפיות יתר מהשלב הנוכחי, או מחיפוש לא מדויק.



להפך אם היא תביא והוא לא מסתנכרןראומה1

זה מדד לחוסר התאמה לפחות בעיניי.

אם מרוקן, משפיע לרעה לא מוכן לבוא לקראת אז ברור שצריך לחתוך. בכל מקרה המקום הזה הממתין ומחכה שהצד השני יגיע בדרך מסויימת סופה לאכזבה. שהרי שני הצדדים שונים ויש לבנות יחד התאמה. מובן שצריך למצוא רצון להסתנכרן כמה שיותר, לבוא לקראת וגוף ושכל ודעת בריאים.

אבל היא מביאה ממילא, כי היא זה היאהמקורית

בדרך כלל אנחנו נחפש מישו באנרגיות דומות לשלנו ולא הפוך

ואני לא מסכימה עם השאר. שוב, גם סייגתי את דבריי עם דגשים מסוימים שצאוד משנמם כי בסוף התמונה מורכבת מסך כל חלקיה, אבל לדעתי - זה לא נכון להיכנס לקשר עם תחושות כאלה בתחילתו.

זה קצת להיכנס למקום שממנו אנחנו מצפים שבן הזוג ישתנה עבורנו,וזה פתח לאכזבה גדולה ומפח נפש

כשנפגשים למטרות חתונה, צריך לאהוב ולרצות את הקיים. הסנכרון וההתמזגות זה אקסטרה בעיניי, זה עוד קומה, אבל לא במקום הבסיס החשוב שציינתי

תראי אני יכולה להביא אנרגיה נשיתהפי

לא אנרגיה גברית בסוף שאני מצפה לה?

את מבינה את הגישור

אני בהחלט קסומההפי
אני חושב שזה תלוי בקשרארץ השוקולד
באיזה שלב בקשר?advfb
בובי איין לי הרבה דרישותהפי

רק שיהיה אמיתי חייכן עם עיניים טובות וחכם ורציני  וירצה אותי מאוד שלא יעצור אותי שאני מדברת 

היי הלו הלו נסחפת עם הדרישותאדם פרו+

בדרישה האחרונה נשברתי

האמת יקירההמקורית

שבכל אחת מהדרישות כביכול, שכולן שיא הלגיטימיות, יש מנעד בין ציפייה למציאות שהאמצע שלו מורכב מהרבה דברים שאנחנו מביאים איותנו והם אינדיבדואליים לכל אחד אבל יש בהם מימד של אמונות מגבילות וחוויות קודמות שחווינו שמשפיעות

למשל שירצה אותי - מה המדד שלך לזה?

שיהיה אמיתי - איך את מודדת את זה? מה גורם לך להרגיש שאדם הוא לא כזה?

חכם - זה אומר תואר? חכמת חיים? אינטליגנציה רגשית?  איש שיחה?


או בקצרה, יש מצב שה"טרן אופים" שאת חווה זה באמת כי לא מצאת מישהו שאת מתחברת אליו. כפשוטו. אבל גם יכול להיות, אם זו חוויה שחוזרת על עצמה הרבה לתחושתך, או בצורה אובייקטיבית,  שזה בגלל שזה מעלה בך איזשהי חוויה קודמת שצריך לעבד כדי לתת צאנס למשו להתפתח ולתת לו סבלנות.


אני כותבת בכלליות לגבי מצב כמו שאת מתארת ולא באופן אישי כי אני לא מכירה אותך כמובן ואני רק קוראת מזדמנת פה (אולי יותר מדי לאחרונה🤭) אפשר לזרוק לפח אם לא רלוונטי

רואים שאת מטפלת ואני מעריכה שזכיתי לחוכמה ממךהפי

ירצה אותי - שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים ( לצורך העניין אם נגדיר את ההיפוך יויו)

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות ..

אינטליגנציה רגשית - בוודאי בסיסי אצלי.. זה חוסך לנו טאקט

איש שיחה- לא מחפשת בחור חופר או פילוסופי אלא בחור שיכול לנהל שיחה ראויה נעימה כיפית פוריה עם אישה שיכולה להיות האישה שלו .

החמיא לי מאודהמקורית

אבל אני לא שייכת לתחום

אולי כקריירה שלישית. עוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ..

 

ומכאן, אם עדיין בא לך לקרוא - 

אני שוב חושבת שצריך לפרק לפרטים את הציפיות. 

שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים -  זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות בעיניי. ובאיך הכרתם. לדעתי זה משו שצריך לשים על השולחן מראש - אני לא מעונינת בפגישות שידוכים "לפי הספר" שבין פגישה לפגישה אין שום שיח. אני בציפייה לחיזור ותקשורת בין לבין. קודם כל. 

 

 ואני מסכימה עם מה שכתבו מתחתיי, לגבי ה- שירצה אותי מאוד, שאם אישה נמצאת בעמדה של בוחנת, היא לא במקום של זרימה ויש דריכות בציפייה של "מתי זה יקרה"  ו"איך זה יהיה" ועמידה עם סטופר כביכול  (שוב, הכל כ study case ולא עלייך אישית כי אני לא מכירה את ההתנהלות שלך ספציפית), זה הורס את הפלואו הטבעי. 

וזה מתחבר לי עם מה שכתבת על אנרגיה גברית שאת מצפה לה.  אנרגיה גברית בהגדרה שלה בגדול היא הובלה והשפעה, אני בטוחה שאת מכירה. אבל כדי שאנרגיה גברית תעבוד ללא הפרעות, מהצד השני האנרגיה צריכה להגיע עם ראש פתוח של זרימה כי זה הפלואו הנכון. לא להיות מקובעת לגבי איך אנרגיה גברית צריכה להיראות, כי זה כבר התאמה אישית אלייך שנבנית עם הזמן, עם ההיכרות, עם שימת לב לפרטים קטנים ולא בדרך של נבואה. קודם כל לראות אם היא קיימת בכלל.  אז שוב, לא יודעת בכמה פגישות היית ועם כמה גברים חווית את זה, אבל אולי זו נקודה שכדאי לחשוב עליה. 

 

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות -  חייב תואר? או שמספיק שהוא יציב בתחום תעסוקתי עם אופק? סטודנט זה בסדר..?

לא יודעת בת כמה את, אבל האם רלוונטי גבר עם תואר בטווח הגילאים שאת מחפשת.? 

עדינות - מה זה עדינות בשבילך?

 

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.  - מתי את מצפה לדעת את זה? ואיך את מודדת את זה? כי אם זה בשלב מוקדם מדי בקשר, אז אין לנו באמת דרך לאמוד את זה.. כי זה רק ההתחלה, ולעמוד על אופיו של אדם לעומק, זה רק כשהקשר יותר מתקדם ונחשפים גם לסביבה וכו. ואז צריך סבלנות. 

 

כל מה שכתבתי פה בעצם, הם דברים שניתנים לפרשנות ומוטים בהשפעת אמונות מגבילות, מלבד אינטליגנציה רגשית ואיש שיחה זה משהו שלדעתי אפשר באמת לעמוד עליו יותר מתוך שיח ופחות מצריך סבלנות. זה חלק מההתאמה של "נשיאת חן בעיניי" שהיא לא רק חיצונית אלא גם בדינמיקה בין שני אנשים

 

מקווה שיהיה לתועלת. ושוב, לא חייב שיהיה. אבל בכל זאת הנחתי פה

תודה מהממת אהבתי ולקחתיהפי
ואם את לא .. אז תדעי שאת בהחלט יכולה מניסיון 
אמנם מנית פה שבע תכונותPaslash
אבל כנראה בעצם מחפשת אופי מסוים שלרוב כולל אותן, וזה לגיטימי. רק דבר אחד בלט לי: הרצון ש"ירצה אותך מאד". הרבה פעמים, כשגבר מראה יותר מדי עניין מוקדם מדי, זה דווקא גורם לבחורה לאבד עניין – אולי כי זה מרגיש לא טבעי או כאילו הוא מנסה "לקנות" אותה.


גבר אמיתי יודע שיש לו משאבים רגשיים ומעשיים מוגבלים, והוא לא מבזבז אותם על מישהי שעדיין לא ביססה קשר הדדי איתו.


שימי לב גם שאת לא מנסה אותו כדי לבדוק כמה הוא רוצה אותך – רוב מהגברים לא סובלים את זה. זה עלול לגרום להם להתרחק, ואז את נשארת שוב עם התחושה שהוא לא רוצה אותך מספיק (כמובן שאל תגלי עניין בו גם את יותר מדי, כי גם הם לא מעריכים את מה שבא בקלות)


בקיצור – תני מקום לקצב טבעי, אל תמדדי או תבחני יותר מדי, ומבחינתו של גבר, עצם זה שהוא פינה ערב בשביל להכיר זה מעיד על רצינות.


תראה .. אם הוא לא רוצה יש אחרים שכןהפי

ממש לא אחכה לכן לא אולי ..

יש בנות שזה מתאים להן .. לי זה לא מדויק 

אני צריכה מישהו שיעוף עלי במעשים .. דיבורים ממש לא מדברים אלי..

 

חח זה לא נובע מתוך מקום של בחינה אלא מה חשוב לי ומה אני מחפשת.. 

הוא יכול להיות חמוד אבל לא מה שמתאים לי.. וזה בסדר אם זה גדול עליו .. אני בעצמי לא ירצה .

אני אשאל אותך שאלה:Paslash

את רוצה בחור שבדייט הראשון יקנה לך בושם בשווי אלפיים שקל?

זה אבל לא מה שהיא אמרה שהיא רוצהמבולבלת מאדדדד
אני מבינה אותה לגמרי. אנחנו רוצות להרגיש שהבחור באמת רוצה אותנו. שזה מתבטא גם במילים, כמובן, וגם בהשקעה מעשית. בין אם זה לתכנן טיולים, לקנות מתנות, וכל אחת עם מה שעושה לה טוב.


זה בד"כ פחות משנה כמה כסף זה עולה, ולפעמים (בעיקר בהתחלה) מביך שהבחור מוציא הרבה כסף עלינו. זה העניין של להראות שהוא באמת משקיע. לכן גם משהו פשוט שיעלה ממש קצת זה עלול לפעול הפוך לפעמים… כי אנחנו רוצות להרגיש את ההשקעה. לא רוצות תחושת זלזול. 

אוקי,Paslash

ואם הבחור יגיד לכן על הדייט הראשון:

"תשמעי, אני חושב שאת צריכה להיות אשתי, את כל כך מדהימה, יפה וחכמה. מחר נלך לקנות טבעת." מה תגידי עליו?

אני מניח שתגידי שהוא משוגע.

למה שבחור יעוף עליך? מה כבר עשית שהוא אמור? את בקשר איתו כל כך הרבה זמן שנוצר ביניכם חיבור רגשי? בהתחלה בחור אמור לראות אותך ולהגיד לעצמו "היא מעניינת, שווה לנסות לבנות איתה משהו". ואם הוא לא אומר את זה, או שלא אכפת לו או שהוא נואש ונזקק.

כל דבר בשלב שלומבולבלת מאדדדד
מסכימה מאודהמקורית

זה לא עניין של כסף

יש הבדל בין "בחור שעצם זה שהוא בא לדייט ופינה מזמנו אומר שהוא רציני" - who said? ותודה, באמת.

יש מלא שיוצאים כי חוק המספרים הגדולים. או כדי לצאת ידי חובה, אבל בפנים הם מיואשים וכבר חוששים להראות שהם מאוד רוצים מפחד מדחייה למשל

לבין - מתנה באלפיים שח בדייט ראשון. שזה מביך. גם בדייט שישי האמת. (אאכ וזו טבעת אירוסין נגיד)


בחורה רוצה להרגיש שרואים אותה. שהיא מוצאת חן. שהיא מעניינת. שמחזרים אחריה.

יש גבולות בתוך פגישות מן הסתם. בטח בראשונה שנייה שעוד בוחנים שטח. (ושוב עניין התיאום ציפיות שכתבתי עליו הוא חשוב מאוד)

אבל מרגע שבחורה נתנה קו מנחה של ציפייה לחיזור, לצורך העניין, היא נתנה למי שמולה מתנה. אני פתוחה לקבל ממך.. והתפקיד של הגבר זה לתת עכשיו מעצמו  אז מה אתה יבש כמו קקטוס? (לא אתה, כן?)

תתקשר, תתעניין, תיזום, שלח הודעה מתעניינת, תיזום פגישה מעניינת במקום שמרחיב את הדעת..שלח פרחים אם יש לך כתובת. זה לא כסף גדול.  תראה שאתה בעניין. מתלהב ממנה. שים את הפחדים שלך בצד כי  חיזור ויצירת עניין  זה להלהיב ולהפתיע את הצד שני. וזה לא מלהיב לשמוע שעצם זה שהגעת מראה על רצינות. כי גם היא הגיעה. אז גם היא רצינית. אבל זה יבש ומכבה. וכדי ליצור חיבור רגשי צריך יוזמה. שיח. מחוות.

בעיניי לפחות, בהתחלה, זו העבודה של הגבר.

והאישה - מה שהיא עושה כדי ליצור חיבור רגשי זה להביא את עצמה לתוך הסיטואציה ולקבל. 

את בגדול צודקתPaslash
רק תחדדי שבחורה צריכה גם להיענות לחיזורים של הבחור ולתגמל אותו על כך (בין אם במילים, ביותר פתיחות בשיחה וכדו'), כדי שירגיש שהוא מתקדם לעברה. בחורה שלא עושה את זה ורק מצפה לקבל, גם אם אותתה לבחור בהתחלה שהיא מצפה לחיזור, הבחור יעזוב אותה מהר מאד כי הוא מרגיש שהוא מכלה את זמנו.
לגמרי. זה פירוט מעולה ל- להיות שםהמקורית

ולקבל

נכוןהפי
וואי לגמריadvfb

לצערי אני מזדהה עם זה :/

מה יש לו זה השתגעהפי
מובן לגמרי!מבולבלת מאדדדד
אלו תכונות בסיסיות שגורמות לנו שיהיה לנו נוח עם אנשים, וכמובן הדברים שאנשים יותר לכל אחת (יש כאלו שנגיד לא אכפת להן בחור חכם. בתור אחת שזה אחד הדברים המשמעותיים מבחינתה, אני מבינה אותך לגמרי)
תודה מושלמתהפי
לצאת עם בחורה הרבה יותר שווהintuscrepidam
חייכי אכלת אותה! ברוך שלא עשני אישה
תגידי לו לכסות את האףחסדי הים
אני מקווה שאתה לא מספר בדיחות בדייטים(:הפי
"בחור" מלשון בחירהלגיטימי?

תמצאי מישהו לבחור בו, ואז יהיה לך כח אליו

 

ולדעתי - אם אין לך כח, אז אל.

תני לעצמך את הזמן לנוח, להתרענן, לצמוח, לבנות לעצמך כלים.

אם את לא במקום הזה, בעמדה הנפשית הזאת - חבל לך על הזמן של הדייטים, זה סתם מבאס וגורם להסתובב במעגלים.

גם שאין לי כוח תמיד יש נקודה של אורהפי

ואני עדיין אדע איך להתנהג לצד השני בצורה שתהיה מיטבית בקשר מזה אני לא דואגת ..

אגב גם בחיים לפעמים שלא חושבים על זה בטירוף זה בא.. אז אסור להתייאש 

 

חוץ מזה אני לא בחורה שנשברת כל-כך מהר אני בוחרת להילחם על הטוב של.אין לי ברירה אלא לבחור לקום מחדש בסוף אני אישה מי יכול עלינו

קשר אידיאלי בעיניי חייב להכיל בתוכולגיטימי?

גם מקום ליצירת מרחק. המרחב הזוגי הוא לא רק דבק..

כי לא תמיד יהיה לנו כח לצד השני, ונהיה עצבנים, וכועסים וכו' וכו'.

 

מה הקשר למה שכתבתי?הפי

ומה שאת כותבת כאן מתייחס לבחור שקיים ..

לא לבחור שלא יצאת איתו עדיין דייט אחד 

מה שאני אומרת זה שאני לא חושבת שאת מתייחסתלגיטימי?

בצורה לא יפה למי שאת יוצאת איתו.

ושגם בקשר "האמיתי" בסופו של דבר - לא תמיד יהיה לנו כח, וצריך בשלב הזה לבנות את הכלים כדי לעשות את זה נכון.

זה ברור לי מאליו מחילההפי
מבינה אותךמבולבלת מאדדדד
אין לי ככ מה להגיד, אבל חיבוק❤️
♥♥הפי
גם לי אין כחחציליםאחרונה

לאף בחור

הפי אנחנו איתך תהי חזקה

ממשיך להתפלל עליך!

איך אתם הייתם מגיבים?אביעד מילוא

נרשמתי לשדכנית ואחרי  תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?

(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)

שומר את המספר שלה ב"לא לענות"אריק מהדרום
שואלת למההרמוניה
הסיבה היא סיבה טובהאביעד מילוא

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

שהיתה אומרת מראש. זה לא לעניין...יעל מהדרום

לק"י


אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

זהמעליב..הרמוניה
הזויה🤦‍♀️יעל מהדרום

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

היא שדכנית ששילמת לה או בהתנדבות?ארץ השוקולד

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

יש דמי רישום ושכר שדכנות כןאביעד מילוא
מה?????????????????אני:)))))

אני בהלם!!

אני אגיד לך משהו אביעדאריק מהדרום

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.


אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.


שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.


שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.


והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.


אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

..הרמוניה

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

נראה לי שאגיב לך בפרטי...מחר בלי נדריעל מהדרום
תודה(:הרמוניה
בהנחה שהיא התכוונה למה שאתה חושבנוגע, לא נוגעאחרונה
(אם המילה "להשקיע" זה עיקר העניין, אפשר לפרש את זה בדוחק גם בלי הקונוטציה הרגשית) - אחרי מעשה כדאי ללמוד מזה לזהות וייב של נשים בסגנון כזה (בכל הקשר) ולהתרחק או להיזהר מראש. כנראה לא סתם הרגשת מראש תחושה לא טובה ממנה.
תכנון חתונה...תודהלכם

אז ככה... מאז השרשור האחרון ברוך ה' התארסתי, ובאמת לכל הרווקים והרווקות, תפילות, תפילות ותפילות, ולא להתייאש, ובסוף זה יגיע ובגדול!

ובקיצור ולעניין אני וארוסתי וגם המשפחות שלנו לא במצב כלכלי מי יודע מה.. ואנחנו מחפשים לעשות חתונה שגם מצד אחת תיהיה מכובדת (לא מרשים אבל גם לא עוף שעשה טבילה במרק...) אז אשמח אם מישהו יכול לייעץ על אולמות ועל אופציות להוריד עלויות, אנחנו מעדיפים לעשות את החתונה אחרי שבועות, אני יודע שזה עונת החתונות והמחירים קצת יותר גבוהים אבל אחרי שבועות זה בהעדפה.

היא מאיזור כפר יונה ואני מירושלים, אז אנחנו מחפשים משהו בין לבין, כמו פתח תקוה מודיעין רמת גן וכו' עדיפות למחיר יותר נוח... בכל מקרה אשמח לשמוע עצות ממה כדי להיזהר, ואיך לחסוך בהוצאות, אני מאמין שסך האורחים יהיה בין 300-450 אנחנו ממש בהתחלה של כל הסיפור אז אנחנו כרגע באמת בניסוי וטעיה בהכל... עדיין לא ראינו אולמות, שמעתי מחירים יקרים למנה שזה 200 פלוס אני באמת לא יודע מה המציאות אבל בהעדפה כמה שפחות, בקיצור ולעניין אשמח לעצות, תודה רבה🙏

באזור נתיבות יש אולמות זולים משמעותיתאריק מהדרום
מה עם קונספט חלופי?שלומית.

מאז הקורונה+ המלחמה, יותר אנשים עושים חתונות בכל מיני מקומות/ סגנונות.

כמובן יש את הקיצוניים של בסיסים/ מקלטים בהתאם לסיטואציה, אבל יש גם בבתים פרטיים/ חוות/ מוסדות חינוך עם חצר גדולה/ אולמות מקומיים- יישוביים או שכונתיים ועוד ועוד. זה דורש לפתוח את הראש, לפעמים ללכת על חתונה קטנה יותר, לפעמים יותר כאב ראש של התעסקות בטכני. אבל זה נותן יותר מרחב לעשות מה שבאמת מתאים לכם הן מהבחינה הכלכלית והן מבחינות אחרות 

יש גם וילות שאפשר בחצר שםמבולבלת מאדדדד

ואז גם יש מקום להקים חופה.

שימו לב שמקום כזה בדרך כלל עם פחות תאי שירותים מאשר אולם. 

אודל אירועים בפתח תקווההרמוניה

ואולי תשאל בפורום נשואים טריים שם יש אנשים עם ניסיון

200 למנה לא נחשב יקר לצערנו…מבולבלת מאדדדד

אני לא מכירה ככ מקומות אבל בבני ברק ובאולמות נוספים של חרדים המחירים זולים. כמובן שהרמה בהתאם למחיר…


ונכון שחתונות קטנות זה משהו שמסובך לעשות אם אין הכרח (כי אתה לא תמיד יכול לא להזמין מעגל אנשים די קרוב, אם לא מכריחים אותך לעשות חתונה קטנה) אבל אני כן מציעה לשקול את זה.

ממה שראיתי חתונות קטנות לא פחות שמחות מגדולות.


ואם רלוונטי, אני יכולה בלי קשר להמליץ על תזמורת די זולה שלדעתי טובה ממש. 

אני חושבת שכשהתחתנו מנה עלתה סביב ה-200יעל מהדרום

לק"י


וזה לא היה מהיקרים.

אז עם כל עליית המחירים זה מחיר סביר לחלוטין. אולי אפילו זול😅


מזל טוב!!

מחירים סטנדרטים כיום הם כ300₪ למנה…מבולבלת מאדדדד
באולמות טובים. היה לנו במשפחה אירוע לפני כמה זמן ובדקנו את העניין.

כמובן אפשר גם לקחת אולם קטן שמיועד לבר מצווה וכדומה, אבל הוא לא מותאם לחתונה, מכל הבחינות…

כל הכבוד על החשיבה הכלכלית של היכולתארץ השוקולד
נראה לי כדאי באמת לחפש קונספט אחר ולצמצן באורחים
בבני ברק ומודיעין עילית יש אולמות זולים יותרשוקולד לבןאחרונה

לא כל האולמות, אז צריך לברר

אולמות כמו היכלי פאר, ארמונות חן, ואני לא זוכרת שמות אבל הייתי באולמות כאלו במודיעין עילית

אני לא יודעת כמה הם עולים עכשיו, אבל כשהתחתנו הם היו זולים בפער גדול מאולמות אחרים.

והיכלי פאר לפחות היה מכובד, גם במודיעין עילית הייתי בחתונות שהיו מכובדות

היא סבבה והכל...חתול זמני

אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).

מה עושים.

זה בסדרadvfb

זה זמני

זה לא אני, זה אתהחתול זמני
תודה על הדאגהadvfb
אה הכוונה היא שהמשפט נאמר כציטוט פסאודואפיגרפיחתול זמני

בשם הבחורה

תודה, למדת אותי מילה חדשהadvfb
טיפות של אוראחרונה
@חתול זמני א. קונים אלרג'יקס. ב. עוברים לכלבים. ג. מגגלים 'חתולים היפואלרגניים' ופותחים על זה שיחה בדייט
שאלה על מקומות מומלצים לדייטיםארץ השוקולד

בקרית ספר (מודיעין עילית),

פתוחים עד מאוחר, עם אוכל טעים.

אפשר בש.א. אם אתם לא רוצים לענות כאן.

יש כמהנפש חיה.

במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)


 

בית קפה "קפוצ'ינו"

חומוס אליהו


 

"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה  מושקעת יחסית.


אין לי מספרים ... סליחה.

ובהצלחה!

 

מעולה, תודה רבהארץ השוקולד
אסתדר עם השמות, לא צריך טלפונים
בהצלחה ! גבריאל.ק.צ
תודהארץ השוקולדאחרונה
עריכות ומחיקותהתלמיד העייף

מה דעתכם על למחוק הודעה או לערוך אותה בשיחת ווצאפ עם בחורה? הבנתי שלמחוק זה באמת לא יפה אבל לערוך מה דעתכם? סה"כ תיקונים קטנים איך הצד השני תופס את זה?

המדיניות שלי:חתול זמני

– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה

– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא

–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר

 

אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום

אישית מעדיף לשלוח הודעת תיקוןארץ השוקולד

ולא לערוך או למחוק.

כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים

בעיניי זה תלוי הקשר,אילת השחר

שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.


אתחיל בתלוי הקשר:


אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.

אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).

בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.


אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.


תלוי שלב בקשר:


בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.


בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.

קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.


דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.


תלוי אדם:


יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.

בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.

לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...

כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,

ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.


בשורה התחתונה,

להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.

לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.


תעשה מה שבא לךintuscrepidam

אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.

אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…

נגעת נסעתadvfb

אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...

אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות

אני חושבת שזה זוטותאני:)))))
יש לי לקוחמישהי נשואה

ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות


אז שישראל

שטויות

זכותי למחוק מה שבא לי

נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן

נו אז

יש חופש ביטוי

צודקתזיויקאחרונה
עוד מעט פסח - אני רוצה להציף כאןלגיטימי?

שני דברים:

דבר ראשון - דברים שכתבי בעבר לקראת פסח:

אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות

השנה אולי המצב יותר קשה ומורכב - אבל אני לדעתי חשוב לדאוג לעצמינו.

 

דבר שני, שני טקסטים שפורסמו ע"י אבינועם הרש. הטקסט השני הוא תגובה לראשון.

באופן אישי, הם גורמים לי לחשוב על היחסים שלי עם המשפחה שלי, עם הסובבים אותי - ועל האפשרויות שלי להתמודד עם המצב הקיים. לבחור מה לעשות.

וזה התחבר לי עם מה שכתבתי בשרשור ההוא.

 

#1

"היי אבינועם.

לקח המון זמן להחליט שאני רוצה ללכת על זה ולכתוב לך ומקווה שהדברים באמת יובנו כפי שרציתי ולא יילקחו למקומות אחרי

בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקה של הכאב:

בתור מישהי שמבלה את רוב היום שלה בעולם הביטוח, אני אלופה בניהול סיכונים.

אני יודעת לחשב הסתברויות, אני מרוויחה מספרים שגורמים לאנשים להרים גבה, ויש לי פוליסה לכל צרה שלא תבוא.

אבל יש "אירוע ביטוחי" אחד שכמה שלא אהפוך אותו, אין לו באמת כיסוי או פרמיה ואין לו שום סוכן שיכול להציל אותי ממנו:

אני מדברת למי שלא הבין עד עכשיו על 'ליל הסדר'.

עוד לא כתבתי אז הנה:

אני בת 45 ובשפה של "הביצה" שנטשתי מזמן, אני כבר לא נחשבת 'פרויקט' אלא יותר 'השקעה' שהמניה שלה לא מבוקשת כמו שהייתה פעם...

עצוב? תדפדפו. אני כבר לא שם.

אלו החיים שלי ואני שמחה בהם בכל רגע ורגע מחדש. רק אל תרחמו עליי.

יש לי חברות מהאולפנה שהם כבר סבתות ויש להם חיים עלובים.

יש לי חברות שמתחזקות זוגיות רעילה רק בגלל ה'מה יגידו'.

אז באמת, תשמרו את הרחמים שלכם למישהי אחרת.

אבל עדיין אני שונאת את ליל הסדר. מתאבת בדם...

אני שונאת אותו בכל נימי נפשי.

בזמן שכולם מחפשים חמץ בארונות, אני מחפשת מקום להחביא בו את הלב שלי כדי שלא יתפורר לי מול הפרצופים המרחמים.

עד לפני חמש שנים, הייתי ה"חיילת" המצטיינת של החג:

הבת המסורה.

הורים היו לוחצים, עושים לי רגשי של "מה, תהיי לבד?" ו'את לא באמת רוצה לפרק את המשפחה שלנו עד שכולם כולל כולם מגיעים נכון? את יודעת שזה החמצן שלנו...".

ואני, תמימה שכמוני, הייתי מגיעה ומתייצבת בבית הילדות שלי, רק שפתאום הבית הזה נהיה צפוף מדי.

לכולם היו חדרים. לאחים הקטנים שלי, לאחיות שלי, לנשים שלהם.

ולי? לי הייתה הספה בסלון. קראת טוב. הספה בסלון.

אני, שהייתי אז בת 40 הייתי מוצאת את עצמי ישנה ליטרלי בסלון.

כותבת ועדיין בלתי נתפס בעיניי.

תנסו רגע לדמיין אישה בת 40, מנהלת בכירה בביטוח, שיושבת בישיבות דירקטוריון, הולכת לישון בפיג'מה בסלון כשמסביב לה פרושים מזרונים של אחיינים שמרטיבים בלילה או בועטים מתוך שינה.

הזיה? טוב, לא בבית של ההורים שלי.

ויודע מה הכי צרם לי?

וואלה זה לא הפריע לאף אחד מהאחים או לאף אחת מהאחיות שלי.

העובדה שאחותם הבכורה, הרווקה, מתכלבת והולכת לישון בסלון ששעון השבת מכבה את האור בשלוש לפנות בוקר ורעש מטורף וכולם שם ואני צריכה ללכת לישון במקום המרכזי של הבית כאשר בכל רגע נתון הבעלים של האחיות הקטנות שלי עוברות שם ואני עם פיג'מה ואולי לא מתאים לי שהם יראו אותי ככה...

אז העובדה שההזיה הזו ממש לא הפריעה לאף אחת...זה פשוט גמר אותי. לגמרי.

אני זוכרת שכל ליל הסדר הזה חשבתי לעצמי:

תגידו יחבורת מופרעים, באמת זה מפריע לכם שאני מושפלת בצורה כזו?

ובכן...מסתבר שלא.

ומה לא עשיתי?

ניקיתי כמו מטורפת אחרי כולם, שטפתי כלים מתי שהנשים הפרינססות של האחים שלי לא נקפו אצבע, הורדתי מהושלחן, הכול.

ממש 'סיפורה של שפחה'. רק שברוב תמימותי לא הרגשתי שפחה.

כאילו ברור שעשיתי את זה לגמרי מרצוני. באהבה. בלב שלם.

בלי מרמור ובלי כלום.

באמת. הייתי ה"דודה המגניבה". זאת שלוקחת את כל הילדים לסיבוב בגינה כדי שהנשים של האחים שלי – ילדות בנות 25 עם מטפחת מעוצבת ועיניים עייפות – יוכלו לנוח צהריים.

עד שהגיע ה"פרצוף".

זה היה בערב חג אחד:

אחי הקטן, זה שפעם הייתי מחליפה לו חיתולים, ביקש ממני "רק לשעה" לשמור על הילדים שלו. הם היו מופרעים, באמת. ואני הייתי גמורה.

אמרתי לו, בפעם הראשונה בחיי:

"לא, אני צריכה רגע לעצמי". וראיתי את אשתו.

ראיתי את המבט שהיא תקעה בו. מבט שאומר: 'נו, באמת, גם ככה היא פה לבד, מה כבר יש לה לעשות?'

באותו רגע משהו בי נשבר. הבנתי שאני לא "דודה אהובה", אני שטיח. שטיח יקר, איכותי, אבל שטיח.

כשהודעתי להורים שלי בשנה שאחרי שאני לא מגיעה, כמו שכבר כתבתי הם הפעילו עליי את כל המניפולציות מהגדות של פסח:

"הכיסא שלך יהיה ריק", וכמה אחים הגדילו לעשות שציינו בפניי ש"אמא בוכה".

אבל הייתי איתנה. אמרתי להם: "אני לא הולכת לסבול יותר כדי ששלחן החג שלכם ייראה שלם בתמונות".

והאמת? שנמאס לי גם לנדוד בין הבתים ולהיות מוזמנת בכל פעם למשפחה חדשה:

נמאס לי מהצעות ה"חסד".

נמאס לי מהתחושה הזאת שמישהו עושה לי טובה כשהוא מזמין אותי, "הרווקה המבוגרת", לשבת אצלו בקצה השולחן ולשמוע דברי תורה על זוגיות וגאולה.

אז שנה אחת עשיתי את הסדר לבד בדירה שלי עם היין הכי יקר שיש, עם האוכל הכי טוב, ועם שקט שהיה רועש מדי.

מאז, החלטתי על אסטרטגיה של הישרדות: הדחקה.

אני לוקחת שבועיים חופש, אורזת מזוודה, ועפה. הכי רחוק שאפשר:

תאילנד, סקוטלנד, ניו זילנד. איפה שלא יודעים מה זה מצה ואיפה שאין לאף אחד מושג שחסר לי חלק מהפאזל.

כן, אני יודעת שאני בורחת. אני יודעת שאני חיה בהכחשה מטורפת.

אבל זו הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות. אם אני לא אדחיק, אני לא אשרוד.

ברוך השם, אני מסודרת כלכלית ואני יכולה להרשות לעצמי את המלונות הכי טובים בעולם.

אבל בתוך הלובי המפואר בבנגקוק, כשמגיע ליל הסדר, אני מוצאת את עצמי בוהה בתקרה ושואלת למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה, כאילו הרי אני כבר מזמן "לא בעניינים".

אולי כתבתי את זה כדי להזכיר לכם, אלו שיושבים מסביב לשולחן העמוס, שיש אנשים שפשוט לא מרגישים חלק מהגאולה הכללית הזאת.

יש אנשים שעדיין הולכים במנהרה חשוכה, והם לא רואים שום אור בקצה, גם אם הקריירה שלהם נוצצת.

כן, אני אישה מצליחה. כן, יש לי משמעות בעבודה. אבל אני עדיין רוצה להיות אמא.

אני עדיין רוצה להיות רעיה. אני עדיין רוצה שמישהו יחכה לי שאני נכנסת לבית שלי מעבר לקירות דוממים.

שיקבל את פניי ביציאה מבית הכנסת ונלך ביחד. כמו שתמיד חלמתי.

כמו שתמיד אחלום.

כל עוד זה לא קורה, הכיסא של ה"בן החמישי" – זה שאפילו לא יודע לשאול, או זה שכבר נמאס לו לשאול – ימשיך להיות ריק.

אז כשאתם שרים "לשנה הבאה בירושלים", תחשבו לרגע עלינו. אלו שנמצאים בגלות פרטית בתוך גאולה שלמה.

ואולי, אולי הגאולה שלי השנה היא לא החתונה (שעדיין לא הגיעה), ולא הילד (שעדיין מחכה בתפילות). אולי הגאולה שלי היא היכולת להפסיק להתנצל.

להפסיק להרגיש "פחות" כי הכיסא שלי ליד השולחן המשפחתי לא נראה כמו הכיסא של אחותי הקטנה.

אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום בעולם, בתוך כל הטיסות והמלונות והקריירה והמספרים, יש "סדר" שגדול ממני.

שיש מישהו שרואה את הדמעות שלי בשדה התעופה ורושם אותן בספר הזיכרונות של הגאולה הפרטית שלי.

אז לכל ה"בנים והבנות החמישיים" שקוראים את זה מהדירה המבודדת שלהם או מהלובי של מלון בחו"ל:

אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם מחוץ למחנה.

אז נכון שאני מצד אחד 'בורחת' אבל מצד שני אני באמת מאמינה שהלילה הזה הוא שלכם לא פחות משל אלו עם הסטים של הכלים היוקרתיים והילדים בבגדי לבן.

כי אני מאמינה שבסוף, בסוף גאולה האמיתית מתחילה כשמפסיקים לחכות למישהו שיציל אותנו, ומתחילים להאמין שאנחנו שווים את כל הטוב הזה – גם כשאנחנו לבד.

ואם כרגע, במצב הזמני הזה ואני מאמינה שזה מצב זמני ושהשאלה היא לא 'אם' אתחתן אלא 'מתי' אתחתן...אלוהים רוצה אותי ככה והוא שם אותי בעולם הזה עדיין רווקה. לבד.

אז כנראה שיש סיבה למהלך הזה.

אין לי באמת מושג למה ואני שיא הכועסת עליו בעולם...אבל בכל זאת, אני מאמינה במקום כלשהוא שיש מישהו שמשגיח ומסדר ומנהל כאן את הדברים והמישהו הזה לא עובד בשבילי. מה לעשות.

ואולי בשנה הבאה אני כבר לא אצטרך לברוח.

אולי בשנה הבאה אני אפתח את הדלת למישהו, והפעם זה לא יהיה רק לאליהו הנביא.

בינתיים, אני לוקחת איתי את הלב השבור שלי לדיוטי פרי לשמח את עצמי בכמה בשמים וכל מיני דברים שגורמים לי להרגיש טוב. מה לעשות, יש לי חולשה לשופינג...

אומרים שגם שם, בין כל המותגים, אפשר למצוא קצת חירות.

ואולי, אולי עד לפסח הבא, אשתף אותך שמצאתי את הנסיך שלי.

כי כל עוד זה תלוי בי, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שהמציאות הזו בעזרת ה' תקרה ותגיע גם אליי.

חשבתי אם לשלוח לך פרטים ושתפרסם אותי אבל אז הבנתי שכרגע, הכי מדויק לי זה פשוט לשחרר כי לא בא לי כל הטיול לחשוב 'מי ראה אותי?' ו'כמה יפנו אליי'.

כרגע אני הולכת להחזיר לעצמי את כל המשאבים שהלכו לי על הדייטים

יאללה, בדרך לנתב"ג לטיסה לניו יורק. שיהיה לכם חג שמח ומאחלת לכל אחת למצוא את הגאולה האישית והייחודית שלה

יעל"


#2

"יעל יקרה,

קראתי את המילים שלך, והלב שלי פשוט נחמץ.

באמת.

לא בגלל המקום שבו את נמצאת – הרי בסוף, כולנו באותה סירה של חיפוש וציפייה:

אני בת 48 לצורך העניין והפסקתי כבר לפני שנים לספור את הדייטים שלי אלא בעיקר בגלל התחושה שעולה מהפוסט שלך, כאילו האופציה היחידה שנותרה היא "לברוח" כדי לא להתמודד.

אני כותבת לך את המילים האלו מתוך המון אהדה, ענווה ואכפתיות ובלי גרם של שיפוטיות.

אני פשוט חושבת שיש עוד דרך או פתרון אחר שמאפשר להישאר כאן, בבית, ולחגוג את החירות שלנו באמת.

אני רוצה לספר לך מה אני עושה כבר כמה שנים, למרות שבניגוד אלייך יעל, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כרווקה שמרוויחה סכומי עתק בהייטק או בקריירה במקצוע חופשי:

ברוך ה' לא חסר לי כלום. אבל אני מחנכת, כבר המון שנים במערכת ומוצפת בסיפוק ומשמעות.

אני חייבת להתנהל באופן מחושב עם הכסף שלי למרות שאני מרוויחה באופן מכבד, אלא שהנושא הזה של "ליל הסדר" מספיק חשוב לי כדי שאחליט להקצות לו את המשאבים הכי משמעותיים שלי:

את הזמן, את הכסף, ובעיקר את הלב.

לפני כמה שנים קיבלתי שתי החלטות חשובות בעקבות שבת נוראית שעברתי בבית של ההורים שלי:

באמצע הארוחה שתי הכלות של האחים הקטנים שלי התחילו לדבר על בחורות רווקות מבוגרות ובנוכחותי, אחת מהן אמרה לי בלי למצמץ בכלל:

"את יודעת מה הבעיה שלך? זה שאת בררנית. אני חושבת שאם תפסייק להיות בררנית כל כך, תוכלי להתחתן הרבה יותר מהר".

הבחורה יכולה להיות אחיינית שלי. היא קטנה ממני באיזה כמעט עשר 11 שנה.

תגידי ייצורה! מי את ומה את שתדברי אליי כה? מה את מבינה מהחיים שלך ובעיקר, איך אחת שהתחתנה בגיל 19 תטיף לי מוסר על רווקות מאוחרת?

באותו רגע שאלתי את אח שלי:

"ואתה מתכוון להמשיך ולסתום את הפה כמו חתיכת דביל כשאשתך מדברת אליי ככה?".

והוא...פשוט המשיך לבהות בי כמו עגל עם חיוך...דבילי.

תקשיבי יעל, אני לא צוחקת ולא מגזימה.

מרוב עצבים לקחתי את הכוס יין שלי, שפחתי אותה על האשה המטומטמת הזו ויצאתי מהבית, לא מבינה איך אף אחד, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא מצא לנכון להעמיד את האינפנטילית הזו על מקומה!

ובאותו רגע ידעתי. אני איתה לא מתכוונת לעשות שוב את ליל הסדר. לא יהיה.

אז קיבלתי את ההחלטה:

הגיע הזמן לקחת את החיים שלי בידיים.

אני לא מחכה שיזמינו אותי, אני לא יושבת בפינה ומחכה שמישהו ירחם עליי או ימצא לי כיסא פנוי.

ואני בחיים לא אלך למקום שהוא לא מדויק לי אבל ברמת גימור של סכין יפנית.

אז אני מארחת אצלי בבית, יחד עם החברות הכי טובות שלי שעוזרות לי בהכול.

בנינו לנו מסורת – אנחנו מזמינות כמה רווקות ורווקים חמודים ומקסימים, חברים, מכרים, מכרות והכול קורה ברוח טובה, אינטימית, בשמחה ובגובה העיניים.

לפעמים יש גם גרושים או גרושות. היה ליל סדר אחד עם אלמנה ויש גם את החברה המדהימה שלנו שהיא אם יחידנית. כולם מגיעים וכולם שמחים ומצפים להגיע.

כי בסדר שלנו אין שיפוטיות ואין ביקרותיות יש רק פסטיבל גדול של לבבות ונשמות והמון המון ביחד וכיף.

לפעמים הדירה שלי קצת קטנה מדי בשביל להכיל את כל החלומות שלנו, אז אנחנו יצירתיות:

פעם אחת שכרנו דירה גדולה יותר, לפעמים Airbnb והגענו למסקנה שאם אנחנו מתארגנים בזמן אז תמיד נמצא פתרונות לוגיסטיים כי כשיש רצון, הקירות מתרחבים.

נכון, זה המון טירחה, אני לא אשקר לך:

לעמוד שעות במטבח, לקנות, לעצב, להכין. אבל אני עושה את זה בשמחה עצומה משתי סיבות עיקריות.

הראשונה היא אובייקטיבית:

פשוט כיף לי. נעים לי להיות עם אנשים שאני בוחרת בפינצטה.

וסליחה, באמת שיסלח לי אלוהים, אבל יש לחלק מהאחים הקטנים שלי נשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול... (והנה עוד סיבה למה תכתוב רק את שמי הפרטי ללא שם משפחה)

בערב הזה, אני לא צריכה להנהן בנימוס מול הערות עוקצניות או מבטים מרחמים.

כשאני שולטת בסיטואציה ומזמינה את האנשים שאני רוצה, אני מוקפת באנשים שרואים אותי באמת.

הסיבה השנייה, והיא העמוקה יותר, היא שאני אוהבת את זה שאני היוזמת:

אני אוהבת לקחת בעלות על החיים שלי. זה פתרון יצירתי שהוא ממש לא "מתקרבן", אלא להפך – זו העוצמה הכי גדולה שיש.

זו היכולת להגיד: "אלו החיים שלי, וגם אם הם לא נראים כרגע כמו התמונה בפרסומות, אני אהיה המלכה של הערב הזה".

יעל, ליל הסדר שלנו הוא לא "סעודה". הוא חוויה שנמשכת עד ארבע לפנות בוקר. אמיתי.

כל אחת וכל אחד שמגיע תורם משהו:

חלק מבשלים, חלק מביאים רעיונות, דברי תורה, שירים, קטעי קריאה.

יש לנו כמה בחורים שמביאים יין יוקרתי במיוחד, כזה שפותחים רק ברגעים של התעלות.

עבורי, זה אחד הפסגות של השנה.

אני כותבת לך כי אני מאמינה שהפתרונות להישאר בארץ, להרגיש שייכת, מתחילים בשינוי של הגישה ותפיסת העולם. זה לא קל, אבל זה אפשרי.

בסוף, יקרה, תמיד כדאי לזכור את המשפט שמלווה אותי כל הרווקות:

"הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה".

הכאב על הלבד הוא שם, הוא אנושי, אבל הסבל – התחושה של הקורבן שחייב לברוח – זה משהו שאנחנו יכולות לשנות.

עכשיו יעל, בשביל שלא תגידי שאני רק יודעת לכתוב ו'להטיף', הנה שלוש נקודות פשוטות שחברה טובה שגם היא הייתה פעם רווקה לימדה אותי וזה בעצם כל הסוד.

אני מאמינה שזה ממש 'יעשה לך סדר 😊':

1. מודל ה Potluck סעודה שיתופית.

אל תנסי לבשל לבד. החוק הוא פשוט:

את נותנת את הגג ואת המנה העיקרית, וכל אורח (או זוג חברות) אחראי על "תחנה". אחד על הסלטים, אחד על היינות (והשקעה ביין זה קריטי!), ואחד על הקינוחים. תאמיני לי שזה יהפוך לכם את הטרחה לחגיגה משותפת כבר מההכנות.

2. תוכן מחוץ לקופסה.

בכדי שזה לא יהיה עוד 'מור אוף דה סיים' של ארוחת ערב, מחליטים על נושא:

כל אחד חייב להביא קטע קריאה, שיר או שאלה שמעסיקה אותו סביב המושג "חירות".

כשהתוכן מגיע מהמשתתפים, הסדר נמשך עד לפנות בוקר בלי שבכלל תשימו לב.

3. ניהול רשימת מוזמנים בפינצטה.

זה הסוד הגדול. אל תזמיני מתוך "לא נעים".

תזמיני אנשים שאת באמת רוצה לשמוע מה שיש להם להגיד.

שעושים לך טוב על הלב. שיש להם קארמה טובה עלייך. שכיף לך לראות אותם וכיף לך לשמוע אותם וכיף לך להיות איתם.

השילוב של חברות טובות עם כמה "פנים חדשות" (הבחורים החמודים שתהילה הזכירה) יוצר דינמיקה מנצחת שאין בסדר משפחתי רגיל, שם חייבים להיתקע עם כל מי שלא רוצים, כולל הטיפוסים הרעילים.

אם את בכל זאת תרצי לעשות את ליל הסדר בארץ, לאבינועם יש את המייל שלי, פשוט תכתבי ונשמח לארח אותך.

את נשמעת כמו אחת שהיינו בוחרות לנו בפינצטה...

יאללה אחותי, לא אברך אותך שיעבור בקלות, כי אנחנו לא רוצות שיעבור.

אנחנו רוצות לשהות בו, לנשום אותו לספוג אותו.

בהערכה רבה ובחיבוק

תהילה.

טקסט לא פשוטadvfb

וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!

חזק. מאד.נפש חיה.
כן האמת אימצתי את אורח המחשבה הזהחתול זמניאחרונה

לאו דווקא בהקשר של לנ"ו אלא בכל־מיני דברים

 

ובכן:

=> הגדיל לי את ההוצאות

=> אך הגדיל גם את ההכנסות

=> בסך־הכל אני מרוצה

אוףלא יודעתת
מי חשב שזה יהיה כזה מסובך
וואי זה ממש מסובךadvfb

לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.

מסובך זה לפעמים משובחזיויק
ועוד משהולא יודעתת
איך מפסיקים להפוך את החיפוש הזה למרדף? 
נכוןלא יודעתת

אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..

נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..

תודה!

יש תופעה כזאתזיויק

של אובר ניהול.

וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.

שאלה מעולהadvfb

אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.

כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)

שמנסים לאחוז במשהו הוא בורח יותרהפי
זה מוכח
הבחורות מסבכות את הכלintuscrepidam
אבל זה מה' יתברך 
די עם השטויותהפי
גברים ונשים הם בני אנוש עם "מערכת הפעלה" שונהפ.א.
מאוד אלו מאלו

תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.


לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.  

בסיסיזיויקאחרונה

אבל היום זה קצת התערבב 

יגעת ומצאת..לגיטימי?
איך לא להתייאש מהחיפוש?ארץזיתשמןודבש
כולם מסביבי מתחתנים ואני מרגישה שאני בלוף מעצבן של דייטים שלא נגמר!
כן, מה שכתבתי זה תגובה אפשריתנפש חיה.
אחרי שהוא רואה את מה שקנית ;)

אולי יעניין אותך