מה אני אעשההפי
זיויק
לחכות, לטעון כוחות?advfb
^^^ארץ השוקולד
מה היית רוצה שיקרה?ראומה1
שהם יביאו אנרגיה קסומה ולא מרוקנתהפי
את יודעת להגדיר אנרגיה מרוקנתמשה
תודההפי
תביאי את את מה שאת רוצה שיהיה בקשרראומה1
גם בהמשך החיים הזוגיים תקחי אחריות על מה שאת רוצה שיהיה. אל תחכי ותצפי שיהיה.
נכון אפשר לבקש אבל! אם זה לא מתממש בגלל מלא סיבות וזה כן חשוב לך אז תביאי את זה בעצמך.
זה נכון לתוך הקשרהמקורית
לא נכון כשבוחנים קשר, בעיניי לפחות.
קשר בחיתוליו שמרוקן, זו נורה אדומה.
התקופה הזו של ההתחלה אמורה להיות תקופה של התלהבות.
בעיניי זו פשרה לא סבירה. מסייגת אבל - בכל דבר כזה צריך לבחון בפרטי פרטים במה בדיוק מדובר ואם זה לא יושב על ציפיות יתר מהשלב הנוכחי, או מחיפוש לא מדויק.
להפך אם היא תביא והוא לא מסתנכרןראומה1
זה מדד לחוסר התאמה לפחות בעיניי.
אם מרוקן, משפיע לרעה לא מוכן לבוא לקראת אז ברור שצריך לחתוך. בכל מקרה המקום הזה הממתין ומחכה שהצד השני יגיע בדרך מסויימת סופה לאכזבה. שהרי שני הצדדים שונים ויש לבנות יחד התאמה. מובן שצריך למצוא רצון להסתנכרן כמה שיותר, לבוא לקראת וגוף ושכל ודעת בריאים.
אבל היא מביאה ממילא, כי היא זה היאהמקורית
בדרך כלל אנחנו נחפש מישו באנרגיות דומות לשלנו ולא הפוך
ואני לא מסכימה עם השאר. שוב, גם סייגתי את דבריי עם דגשים מסוימים שצאוד משנמם כי בסוף התמונה מורכבת מסך כל חלקיה, אבל לדעתי - זה לא נכון להיכנס לקשר עם תחושות כאלה בתחילתו.
זה קצת להיכנס למקום שממנו אנחנו מצפים שבן הזוג ישתנה עבורנו,וזה פתח לאכזבה גדולה ומפח נפש
כשנפגשים למטרות חתונה, צריך לאהוב ולרצות את הקיים. הסנכרון וההתמזגות זה אקסטרה בעיניי, זה עוד קומה, אבל לא במקום הבסיס החשוב שציינתי
תראי אני יכולה להביא אנרגיה נשיתהפי
לא אנרגיה גברית בסוף שאני מצפה לה?
את מבינה את הגישור
אני בהחלט קסומההפי
אני חושב שזה תלוי בקשרארץ השוקולד
באיזה שלב בקשר?advfb
בובי איין לי הרבה דרישותהפי
רק שיהיה אמיתי חייכן עם עיניים טובות וחכם ורציני וירצה אותי מאוד שלא יעצור אותי שאני מדברת
היי הלו הלו נסחפת עם הדרישותאדם פרו+
בדרישה האחרונה נשברתי
האמת יקירההמקורית
שבכל אחת מהדרישות כביכול, שכולן שיא הלגיטימיות, יש מנעד בין ציפייה למציאות שהאמצע שלו מורכב מהרבה דברים שאנחנו מביאים איותנו והם אינדיבדואליים לכל אחד אבל יש בהם מימד של אמונות מגבילות וחוויות קודמות שחווינו שמשפיעות
למשל שירצה אותי - מה המדד שלך לזה?
שיהיה אמיתי - איך את מודדת את זה? מה גורם לך להרגיש שאדם הוא לא כזה?
חכם - זה אומר תואר? חכמת חיים? אינטליגנציה רגשית? איש שיחה?
או בקצרה, יש מצב שה"טרן אופים" שאת חווה זה באמת כי לא מצאת מישהו שאת מתחברת אליו. כפשוטו. אבל גם יכול להיות, אם זו חוויה שחוזרת על עצמה הרבה לתחושתך, או בצורה אובייקטיבית, שזה בגלל שזה מעלה בך איזשהי חוויה קודמת שצריך לעבד כדי לתת צאנס למשו להתפתח ולתת לו סבלנות.
אני כותבת בכלליות לגבי מצב כמו שאת מתארת ולא באופן אישי כי אני לא מכירה אותך כמובן ואני רק קוראת מזדמנת פה (אולי יותר מדי לאחרונה🤭) אפשר לזרוק לפח אם לא רלוונטי
רואים שאת מטפלת ואני מעריכה שזכיתי לחוכמה ממךהפי
ירצה אותי - שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים ( לצורך העניין אם נגדיר את ההיפוך יויו)
אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.
חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות ..
אינטליגנציה רגשית - בוודאי בסיסי אצלי.. זה חוסך לנו טאקט
איש שיחה- לא מחפשת בחור חופר או פילוסופי אלא בחור שיכול לנהל שיחה ראויה נעימה כיפית פוריה עם אישה שיכולה להיות האישה שלו .
החמיא לי מאודהמקורית
אבל אני לא שייכת לתחום
אולי כקריירה שלישית. עוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה .. 
ומכאן, אם עדיין בא לך לקרוא -
אני שוב חושבת שצריך לפרק לפרטים את הציפיות.
שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים - זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות בעיניי. ובאיך הכרתם. לדעתי זה משו שצריך לשים על השולחן מראש - אני לא מעונינת בפגישות שידוכים "לפי הספר" שבין פגישה לפגישה אין שום שיח. אני בציפייה לחיזור ותקשורת בין לבין. קודם כל.
ואני מסכימה עם מה שכתבו מתחתיי, לגבי ה- שירצה אותי מאוד, שאם אישה נמצאת בעמדה של בוחנת, היא לא במקום של זרימה ויש דריכות בציפייה של "מתי זה יקרה" ו"איך זה יהיה" ועמידה עם סטופר כביכול (שוב, הכל כ study case ולא עלייך אישית כי אני לא מכירה את ההתנהלות שלך ספציפית), זה הורס את הפלואו הטבעי.
וזה מתחבר לי עם מה שכתבת על אנרגיה גברית שאת מצפה לה. אנרגיה גברית בהגדרה שלה בגדול היא הובלה והשפעה, אני בטוחה שאת מכירה. אבל כדי שאנרגיה גברית תעבוד ללא הפרעות, מהצד השני האנרגיה צריכה להגיע עם ראש פתוח של זרימה כי זה הפלואו הנכון. לא להיות מקובעת לגבי איך אנרגיה גברית צריכה להיראות, כי זה כבר התאמה אישית אלייך שנבנית עם הזמן, עם ההיכרות, עם שימת לב לפרטים קטנים ולא בדרך של נבואה. קודם כל לראות אם היא קיימת בכלל. אז שוב, לא יודעת בכמה פגישות היית ועם כמה גברים חווית את זה, אבל אולי זו נקודה שכדאי לחשוב עליה.
חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות - חייב תואר? או שמספיק שהוא יציב בתחום תעסוקתי עם אופק? סטודנט זה בסדר..?
לא יודעת בת כמה את, אבל האם רלוונטי גבר עם תואר בטווח הגילאים שאת מחפשת.?
עדינות - מה זה עדינות בשבילך?
אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב. - מתי את מצפה לדעת את זה? ואיך את מודדת את זה? כי אם זה בשלב מוקדם מדי בקשר, אז אין לנו באמת דרך לאמוד את זה.. כי זה רק ההתחלה, ולעמוד על אופיו של אדם לעומק, זה רק כשהקשר יותר מתקדם ונחשפים גם לסביבה וכו. ואז צריך סבלנות.
כל מה שכתבתי פה בעצם, הם דברים שניתנים לפרשנות ומוטים בהשפעת אמונות מגבילות, מלבד אינטליגנציה רגשית ואיש שיחה זה משהו שלדעתי אפשר באמת לעמוד עליו יותר מתוך שיח ופחות מצריך סבלנות. זה חלק מההתאמה של "נשיאת חן בעיניי" שהיא לא רק חיצונית אלא גם בדינמיקה בין שני אנשים
מקווה שיהיה לתועלת. ושוב, לא חייב שיהיה. אבל בכל זאת הנחתי פה
תודה מהממת אהבתי ולקחתיהפי
❤️המקורית
אמנם מנית פה שבע תכונותPaslash
גבר אמיתי יודע שיש לו משאבים רגשיים ומעשיים מוגבלים, והוא לא מבזבז אותם על מישהי שעדיין לא ביססה קשר הדדי איתו.
שימי לב גם שאת לא מנסה אותו כדי לבדוק כמה הוא רוצה אותך – רוב מהגברים לא סובלים את זה. זה עלול לגרום להם להתרחק, ואז את נשארת שוב עם התחושה שהוא לא רוצה אותך מספיק (כמובן שאל תגלי עניין בו גם את יותר מדי, כי גם הם לא מעריכים את מה שבא בקלות)
בקיצור – תני מקום לקצב טבעי, אל תמדדי או תבחני יותר מדי, ומבחינתו של גבר, עצם זה שהוא פינה ערב בשביל להכיר זה מעיד על רצינות.
מדויקכְּקֶדֶם
תראה .. אם הוא לא רוצה יש אחרים שכןהפי
ממש לא אחכה לכן לא אולי ..
יש בנות שזה מתאים להן .. לי זה לא מדויק
אני צריכה מישהו שיעוף עלי במעשים .. דיבורים ממש לא מדברים אלי..
חח זה לא נובע מתוך מקום של בחינה אלא מה חשוב לי ומה אני מחפשת..
הוא יכול להיות חמוד אבל לא מה שמתאים לי.. וזה בסדר אם זה גדול עליו .. אני בעצמי לא ירצה .
אני אשאל אותך שאלה:Paslash
את רוצה בחור שבדייט הראשון יקנה לך בושם בשווי אלפיים שקל?
זה אבל לא מה שהיא אמרה שהיא רוצהמבולבלת מאדדדד
זה בד"כ פחות משנה כמה כסף זה עולה, ולפעמים (בעיקר בהתחלה) מביך שהבחור מוציא הרבה כסף עלינו. זה העניין של להראות שהוא באמת משקיע. לכן גם משהו פשוט שיעלה ממש קצת זה עלול לפעול הפוך לפעמים… כי אנחנו רוצות להרגיש את ההשקעה. לא רוצות תחושת זלזול.
אוקי,Paslash
ואם הבחור יגיד לכן על הדייט הראשון:
"תשמעי, אני חושב שאת צריכה להיות אשתי, את כל כך מדהימה, יפה וחכמה. מחר נלך לקנות טבעת." מה תגידי עליו?
אני מניח שתגידי שהוא משוגע.
למה שבחור יעוף עליך? מה כבר עשית שהוא אמור? את בקשר איתו כל כך הרבה זמן שנוצר ביניכם חיבור רגשי? בהתחלה בחור אמור לראות אותך ולהגיד לעצמו "היא מעניינת, שווה לנסות לבנות איתה משהו". ואם הוא לא אומר את זה, או שלא אכפת לו או שהוא נואש ונזקק.
כל דבר בשלב שלומבולבלת מאדדדד
מסכימה מאודהמקורית
זה לא עניין של כסף
יש הבדל בין "בחור שעצם זה שהוא בא לדייט ופינה מזמנו אומר שהוא רציני" - who said? ותודה, באמת.
יש מלא שיוצאים כי חוק המספרים הגדולים. או כדי לצאת ידי חובה, אבל בפנים הם מיואשים וכבר חוששים להראות שהם מאוד רוצים מפחד מדחייה למשל
לבין - מתנה באלפיים שח בדייט ראשון. שזה מביך. גם בדייט שישי האמת. (אאכ וזו טבעת אירוסין נגיד)
בחורה רוצה להרגיש שרואים אותה. שהיא מוצאת חן. שהיא מעניינת. שמחזרים אחריה.
יש גבולות בתוך פגישות מן הסתם. בטח בראשונה שנייה שעוד בוחנים שטח. (ושוב עניין התיאום ציפיות שכתבתי עליו הוא חשוב מאוד)
אבל מרגע שבחורה נתנה קו מנחה של ציפייה לחיזור, לצורך העניין, היא נתנה למי שמולה מתנה. אני פתוחה לקבל ממך.. והתפקיד של הגבר זה לתת עכשיו מעצמו אז מה אתה יבש כמו קקטוס? (לא אתה, כן?)
תתקשר, תתעניין, תיזום, שלח הודעה מתעניינת, תיזום פגישה מעניינת במקום שמרחיב את הדעת..שלח פרחים אם יש לך כתובת. זה לא כסף גדול. תראה שאתה בעניין. מתלהב ממנה. שים את הפחדים שלך בצד כי חיזור ויצירת עניין זה להלהיב ולהפתיע את הצד שני. וזה לא מלהיב לשמוע שעצם זה שהגעת מראה על רצינות. כי גם היא הגיעה. אז גם היא רצינית. אבל זה יבש ומכבה. וכדי ליצור חיבור רגשי צריך יוזמה. שיח. מחוות.
בעיניי לפחות, בהתחלה, זו העבודה של הגבר.
והאישה - מה שהיא עושה כדי ליצור חיבור רגשי זה להביא את עצמה לתוך הסיטואציה ולקבל.
כתבת יפהמבולבלת מאדדדד
את בגדול צודקתPaslash
לגמרי. זה פירוט מעולה ל- להיות שםהמקורית
ולקבל
נכוןהפי
וואי לגמריadvfb
לצערי אני מזדהה עם זה :/
מה יש לו זה השתגעהפי
מובן לגמרי!מבולבלת מאדדדד
תודה מושלמתהפי
לצאת עם בחורה הרבה יותר שווהintuscrepidam
תגידי לו לכסות את האףחסדי הים
אני מקווה שאתה לא מספר בדיחות בדייטים(:הפי
"בחור" מלשון בחירהלגיטימי?
תמצאי מישהו לבחור בו, ואז יהיה לך כח אליו 
ולדעתי - אם אין לך כח, אז אל.
תני לעצמך את הזמן לנוח, להתרענן, לצמוח, לבנות לעצמך כלים.
אם את לא במקום הזה, בעמדה הנפשית הזאת - חבל לך על הזמן של הדייטים, זה סתם מבאס וגורם להסתובב במעגלים.
גם שאין לי כוח תמיד יש נקודה של אורהפי
ואני עדיין אדע איך להתנהג לצד השני בצורה שתהיה מיטבית בקשר מזה אני לא דואגת ..
אגב גם בחיים לפעמים שלא חושבים על זה בטירוף זה בא.. אז אסור להתייאש
חוץ מזה אני לא בחורה שנשברת כל-כך מהר אני בוחרת להילחם על הטוב של.אין לי ברירה אלא לבחור לקום מחדש בסוף אני אישה מי יכול עלינו
קשר אידיאלי בעיניי חייב להכיל בתוכולגיטימי?
גם מקום ליצירת מרחק. המרחב הזוגי הוא לא רק דבק..
כי לא תמיד יהיה לנו כח לצד השני, ונהיה עצבנים, וכועסים וכו' וכו'.
מה הקשר למה שכתבתי?הפי
ומה שאת כותבת כאן מתייחס לבחור שקיים ..
לא לבחור שלא יצאת איתו עדיין דייט אחד
מה שאני אומרת זה שאני לא חושבת שאת מתייחסתלגיטימי?
בצורה לא יפה למי שאת יוצאת איתו.
ושגם בקשר "האמיתי" בסופו של דבר - לא תמיד יהיה לנו כח, וצריך בשלב הזה לבנות את הכלים כדי לעשות את זה נכון.
זה ברור לי מאליו מחילההפי
מבינה אותךמבולבלת מאדדדד
♥♥הפי
גם לי אין כחחציליםאחרונה
לאף בחור
הפי אנחנו איתך תהי חזקה
ממשיך להתפלל עליך!
שאלה על מקומות מומלצים לדייטיםארץ השוקולד
בקרית ספר (מודיעין עילית),
פתוחים עד מאוחר, עם אוכל טעים.
אפשר בש.א. אם אתם לא רוצים לענות כאן.
יש כמהנפש חיה.אחרונה
במרכז קסם יש - (כותבת מזיכרון, כדאי לברר שעות וכד- במצב העכשוי)
בית קפה "קפוצ'ינו"
חומוס אליהו
"המרפסת" - במודיעין עילית, יש שם פיצריה מושקעת יחסית.
אין לי מספרים ... סליחה.
ובהצלחה!
עריכות ומחיקותהתלמיד העייף
מה דעתכם על למחוק הודעה או לערוך אותה בשיחת ווצאפ עם בחורה? הבנתי שלמחוק זה באמת לא יפה אבל לערוך מה דעתכם? סה"כ תיקונים קטנים איך הצד השני תופס את זה?
המדיניות שלי:חתול זמני
– תוך־כדי־שיחה אין מה לעשות את זה
– שלא תוך־כדי שיחה, למה לא
–אם כי, אם מדובר ביותר מדי מחיקות, יכול להיראות מוזר
אני כל הזמן עורך עריכות מינוריות של ניסוח או מוחק דברים קטנים לא קורה עם זה כלום
אישית מעדיף לשלוח הודעת תיקוןארץ השוקולד
ולא לערוך או למחוק.
כל עוד לא מדובר באינסוף הודעות רצופות של תיקונים קלים
בעיניי זה תלוי הקשר,אילת השחר
שלב בקשר ואדם, אין פה תשובה גורפת שנכונה לכל המקרים. אמנם שאלת על משהו מסויים, אבל המערכת שלי מעלה עוד מידע שאולי יועיל למישהו. אז אנסה לגעת בכמה מקרים שעולים לי במחשבה עכשיו.
אתחיל בתלוי הקשר:
אם תוך כדי התכתבות ומדובר בשינוי של טעות הקלדה - פשוט שזה בסדר, הצד השני ראה ומבין.
אם מדובר בשינוי ניסוח מהותי - הייתי מסבירה את סיבת העריכה אם מצידי (רצון לדייק, וכדו'...) אם במחשבה על הצד השני (שלא יפגע, שלא ישתמע אחרת מהכוונה שלי וכדו'...).
בהירות במקומות האלו יכולה להיות קריטית ומשמעותית עבור מי שמולך. והיא יכולה לקבוע אם התנועה תהיה התקרבות או התרחקות.
אם זה קורה כשהצד השני לא 'בנוכחות' וירטואלית, יכול להיות שזה יהיה רגיש יותר. אומרת יכול להיות, כי יש משהו במערכת שעשוי להעלות מחשבות על מה היה שם ומה פספסתי שאולי היה משמעותי וחשוב. לא הכרחי שכך יהיה, אבל כדאי להיות בתשומת לב לאפשרות הזו ולרגישות שעלולה להתגלות שם.
תלוי שלב בקשר:
בתחילת קשר, כשעולה צורך כזה לערוך או למחוק, זו הזדמנות ללמוד ולברר מה הצד השני מרגיש מול סיטואציות כאלו. עדיף ללמוד כך, באופן שנותן הרגשה שמודעים, שמים לב ורגישים לחוויה של השני מול מצב שיכול לעורר הרגשה לא נעימה או הסתרה. יש אנשים שזה עניין רגיש יותר אצלם, מכל מיני סיבות, וזה יכול ממש להשפיע על החוויה הפנימית שלהם. אז כדאי לדעת מראש כדי להתנהל ברגישות.
בהמשך, כשיש תקשורת עמוקה יותר המצב מצריך יותר רגישות.
קודם כל, חושבת שעדיף להשאיר את המרחב הוירטואלי בעיקר לדברים טכניים ולא לשיחות מהותיות, רגישות ורגשיות. יש משהו שלא עובר בכתב (שגם מי שמצליח לקרוא בין השורות לא תמיד מצליח לפרש נכון ומדויק), ונכון שתקשורת על דברים מהותיים ורגישים תהיה בדרך אחרת.
דבר שני,גם במצב של תקשורת יותר קרובה, ברור שיש הבדל בין מחיקה/עריכה כשנמצאים בתקשורת טובה וזורמת או כשמדובר במשהו טכני ששני הצדדים מבינים את ההיגיון בפעולה הזו, למצבים שנחשבים יותר רגישים וטעונים, ששם עריכה (ועוד יותר מחיקה...) עלולות להחמיר את המצב.
תלוי אדם:
יש אנשים רגישים יותר, לכל מיני דברים ולזה בפרט.
בדר''כ, נשים רגישות יותר לניואנסים קטנים שכאלו.
לא אצל כל אחת ההשפעה תהיה באותו היקף ובאותה עוצמה, ויש מי שתהיה רגישה לזה מאוד ככל שמכירים יותר, ויש מי שדווקא הביטחון בקשר יקל עליה להכיל יותר...
כל אחת עובדת כמו שהנפש שלה עובדת,
ולומדים את הרגישות הזו תוך כדי תנועה והיכרות.
בשורה התחתונה,
להסכים לעבוד גם מול השאלה הזו עם הלב.
לנסות להבין מה מרגיש מי שמולי ולתקשר איתו גם על זה.
תעשה מה שבא לךintuscrepidam
אישית, לא רואה בעיה לערוך הודעות אם זה תיקונים לשוניים וכאלה. למחוק הודעה, פחות נהוג.
אבל אני חושב יותר לפני שאני שולח…
נגעת נסעתadvfb
אבל זאת העדפה אישית שלי, אין פה משהו מיוחד...
אם זאת הודעה שלא חשבת עליה כנראה שזה לא כזה משנה לשנות
אני חושבת שזה זוטותאני:)))))
יש לי לקוחמישהי נשואה
ששאל מה נסגר אחרי שמחקתי כמה הודעות
אז שישראל
שטויות
זכותי למחוק מה שבא לי
נכון שאם מחקו לי הודעה זה מסקרן
נו אז
יש חופש ביטוי
צודקתזיויקאחרונה
אוףלא יודעתת
וואי זה ממש מסובךadvfb
לצערי אני חשבתי כך גם בהתחלה.
מסובך זה לפעמים משובחזיויק
ועוד משהולא יודעתת
נכוןלא יודעתת
אבל בסוף דווקא בגלל שאני נותנת לראש לנהל אני מתחילה לרדוף אחרי זה..
נגיד כשיש כמה הצעות במקביל אז מתחילה לחשב וכו' ואז מרגישה את המרדף הזה..
תודה!
יש תופעה כזאתזיויק
של אובר ניהול.
וצריך לדעת להרפות ולתת קצב נכון לפרויקט.
שאלה מעולהadvfb
אורך רוח, איך משיגים אורך רוח.
כדי לשהות בשאלה קצת ולהרגיש אותה ;)
שמנסים לאחוז במשהו הוא בורח יותרהפי
הבחורות מסבכות את הכלintuscrepidam
די עם השטויותהפי
גברים ונשים הם בני אנוש עם "מערכת הפעלה" שונהפ.א.
תקרא את הספר הישן, שעדיין טוב בכדי להבין את הבסיס לשונות הזו - גברים ממאדים ונשים מנוגה.
לפחות על מנת להבין שהאמירה "הבחורות מסבכות הכל" אינו נכון.
בסיסיזיויקאחרונה
אבל היום זה קצת התערבב
יגעת ומצאת..לגיטימי?
איך לא להתייאש מהחיפוש?ארץזיתשמןודבש
כן, מה שכתבתי זה תגובה אפשריתנפש חיה.
"והבוטח בה' חסד יסובבנו"נגמרו לי השמות
כותבת גם פה בתקווה שנתחזק יחד 🙏💪
מוזמנים להוסיף דברי חיזוק ❤️
"והבוטח בה' חסד יסובבנו"
זה המשפט שאני מנסה לחקוק על קירות הלב כל יום וכמה פעמים ביום.
וזה המשפט שהכי מחזק אותי והכי עוזר לי.
פתחתי את תהילים לראות איזה פרק זה - וזה בפרק לב.
כי זה הלב.
זה הלב של הכל.
הביטחון בה'.
אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
והכל הכל הכל שלו
והכל הכל הכל מאיתו ובידו יתברך
והוא מחיה ומקיים בכל רגע ובכל מאית שנייה את כל העולם ואת כולנו והכל זה אלוקות.
וזה לב.
וזה הלב שלנו. בתוך הלב שלנו.
פרק לב. פסוק י'.
בלב שלנו - שם הוויה - י'.
אם נכניס את הקב"ה ללב שלנו ונבטח בו - חסד יסובב אותנו.
וזה אימון.
ממש ממש אימון.
אני ממש משתדלת לזכור זאת וגם כשנופלת לומר את הפסוק הזה בלילה, ביום, אפילו רק לדמות אותי בעיני רוחי.
ויש ממש תרגיל של דמיון מודרך להכניס ביטחון ואמונה בקב"ה ממש אל תוך הלב (עם נשימות ומילוי הביטחון פנימה אבל קשה להביא זאת בכתב).
אז מכאן זה הבסיס שממנו אני משתדלת ב"ה לצאת ואליו לחזור.
ה' הוא טוב ומטיב
הוא ברא אותנו ואת העולם להיטיב לנו
וממנו הכל.
ומתוך כך אני מנסה להסתכל רגע במבט-על על המאקרו ולראות שאנחנו באמת באמת באמת חיים בניסי ניסים, בתקופה היסטורית, בתקופה תנ"כית, ממש כמו בני ישראל במצרים שאנחנו קוראים עליהם - אנחנו ממש שם! כותבים עלינו עוד פרק!
ממש מרגישה שב"ה ב"ה אנחנו בדור הגאולה.
איך ניסי ניסים שכאלו אם לא לעם האהוב והנבחר בניו של הקב"ה?
תביטו רק רגע מה קורה לנו כאן
אנחנו מדינה פצפונת שתוקפת מדינה פי 80 (כן, פי 80!) מגודלה - ופשוט מחסלת אותם כמו דומינו בזה אחר זה אחר זה כאילו מדובר בצעצוע שלנו בחצר הגינה שלנו...
מביסים. מחסלים. מנצחים.
איזה פלא, כל הרשעים ימח שמם.
חמינאי שבשבת זכור מחינו את זכר עמלק, את זכרו, של המן הרשע הזה בדורנו.
כל הבכירים במשטר האיראני. בכל הנגלות - הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית...
רק לכתוב את כל הבכירים אין מספיק מקום.
וכמובן כל מנהיגי ובכירי הרשעים ימח שמם שנשרפים בגיהנום לנצח סינוואר ימ"ש, נסראללה ימ"ש, הנייה ימ"ש, מוחמד דף ימ"ש, עקיל ימ"ש, שוכר ימ"ש, חארורי ימ"ש, עלי לריג'אני ימ"ש, ועוד אלפי מחבלים ושמות גדולים שבאמת אין אפשרות לכתוב מרוב שהם רבים!!!
והם מנסים,
שולחים כמויות כמויות של טילים פצצות נוראיות בכמויות מטורפות
והקב"ה שומר עלינו! עם כל הכאב העצום על כל נשמה ונשמה מעם ישראל ומהארץ שנאבדה לנו - יש כאן ניסים עצומים בצורה לא פרופורציונלית!!!
כל התחזיות היו שנים שברגע שאיראן תתקוף אנחנו קודם כל נושמד. תהיה ממש ממש שואה חס ושלום.
אח"כ דובר על אלפי הרוגים כל יום ומכל טיל (!!!)
על הפסקות חשמל של ימים ושבועות והיערכות בהתאם (!)
על הפסקות של מים ממושכות
דיברו על לשהות במרחבים הממוגנים רצוף באמת ימים על גבי ימים
כשהכל בחוץ מושבת מושבת.
ואיפה אנחנו ואיפה זה?
הכבישים מלאים, מסגרות נפתחות, אנשים קונים, יוצאים,
מנקים לפסח (!),
מזמינים פיצה, רואים סרטון מצחיק,
כותבים ברשתות,
וממש מנהלים כמעט כמעט מה שהכי קרוב לשיגרה.
נכון, ברור שזו לא שיגרה וקשה מאוד מאוד מאוד
אבל איפה מה שאנחנו חיים ואיפה מה שתודרכנו לצפות לו לפי המציאות...
זה רחוק כרחוק מזרח ממערב
תודה לה' אלף פעמים
זה לא נתפס!
באמת לא נתפס
אנו נלחמים עם צבא ה', צה"ל שלנו, הצבא הכי מדהים בעולם
לצד עוד צבא עצום של ארה"ב, ממש כתף אל כתף! מי היה מאמין
זה ניסים רק להבין את זה
והם מפציצים את הרשע, ואנחנו מפיציצים את הרשע
וכל שעה, בעצם כל דקה יש חיסול אחר, הפצצה אחרת, השמדה אחרת, מיגור הרוע בעולם!
והעם שלנו המתוק?
כמה כמה שהוא מתקרב לקב"ה בשנתיים וחצי האלה!
כמה קירבה, כמה התחזקות, כמה אמונה!
"בדרך אמונה בחרתי"
כמויות רבבות ועוד רבבות בוחרים בדרך אמונה. שומרים שבת. חוזרים לשורשים. חוזרים לאבא.
זה מפעים ומרגש.
וכל העזרה ההדדית שכאן
הערבות ההדדית
איזה יופי של פיקוד העורף יש לנו
כמה הפקת לקחים מרגע לרגע
יש התרעות מסודרות
לפני
תוך כדי
אחרי
איפה אנחנו ואיפה אחים שלנו בחו"ל שנגיד נמצאים בקפריסין או דובאי ורועדים מפחד שפתאום "בום!" נפילה בלי שום אזעקה, בלי שום התרעה לפני, בלי שום ידיעה מתי האירוע הסתיים, כלום.
רק 24/7 של רעד.
אחים שלנו ממש יהודים שחיים שם.
וכאן בארץ?
תראו כמה זה מסודר שאנחנו יכולים לדעת לפני תוך כדי ואחרי.
הכל עובד, דופק כמו שעון,
מד"א, איחוד הצלה, שלא נדע זק"א, בתי חולים, פיקוד העורף, העורף, התרמות דם, מתנדבים
אלפי אלפי מתנדבים
יוזמות מרגשות בלי סוף
לארח ולתרום לקשישים בתי מלון עם ממ"ד צמוד
לתת יד בכל מה שצריך
עוד ועוד ועוד נקראים לדגל ועוזרים
והחיילים האמיצים שלנו הגיבורים המרגשים עלי אדמות קדושי עליון האלה עם האש בעיניים כמה מרגש לראות את האש הזו בהם הם באמת שואגים את שאגת האריה החזק מכל ומביסים את אויבנו!!!
והקב"ה נלחם לנו! ממש ממש כך
כל מה שקורה הוא פשוט לא יאומן
הכל הכל הכל
ההצלה העצומה ב7/10 שלא כל החזיתות באו עלינו והשמידו אותנו כליל כמו שתיכננו, הביפרים, קריסת המשטר של אסד, קריסת סוריה, לקחנו את החרמון הסורי, קריסת כל מנהיגי הרשעים, קריסת המשטר באיראן ב"ה, חיסול החיזבאללה ב"ה
וכמובן החזרת כל כל כל החטופים שלנו מכל השנים!!! שזה נס מעל הטבע בפני עצמו!
ממש כמו שאמרה דיצה אור, אימו של אבינתן אור שחזר מהשבי - שזה ממש נס בדרגה אינסופית והוא רק מהעם הזה שלנו ומכוח האחדות והתפילות שלו שכולם כולם כולם בבית!!!
ובעזה שולטים על חלק עצום וב"ה עד הסוף עוד!
חזרנו לחומש! יהודים גרים בחומש! כמה התרגשתי לפני כמה ימים לקרוא את זה
כל ההתיישבות ביו"ש פורחת, כמויות של בנייה והוספה והתיישבות!
העלייה לארץ פורחת!
אנחנו המקום היחידי שבעת מלחמה כולם גם חוזרים לכאן בטיסות חילוץ לתוך המלחמה
וגם עולים חדשים באים בכמויות לכאן דווקא עכשיו!!!
האחדות המטורפת שקיימת בשנתיים האלו, כן תרבה ב"ה
והדנא שלנו, של העם היהודי, המהות שלנו, המשמעות שלנו בעולם, לקדש שם שמים בעולם
אומת המוסר הצדק ההוככחה החיה לקיום הבורא והבריאה
אנחנו ממש נס מהלך
בגאולת עולם
בהשגחה אלוקית מטורפת
זה באמת לראות ולא להאמין
יש עוד המון המון המון
אבל בינתיים שולחת
ושולחת גם חיבוק ענק
אנחנו עם של אריות ולביאות!!!
"כי חיות הנה"
אנחנו חיות! לביאות! מביאות חיים ממשיכות חיים נותנות חיים
זה הניצחון הכי גדול שלנו
ניצחון הרוח
ניצחנו בעבר ואנו מנצחים שוב
מנצחים אותם!
הם לא יפילו לנו את הרוח!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק
ואישה לרעותה תאמר חזק
חזק חזק ונתחזק
בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו
וננצח!
ואנחנו כבר מנצחים!!!
הכל בידך מלך מלכי המלכים הקב"ה
תודה ריבונו של עולם תודה!!!
והבוטח בה' חסד יסובבנו!
מצרפת את פרק לבנגמרו לי השמות
תהילים פרק לב
א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃
ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּֽה׃
ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַֽׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃
ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ
נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃
ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַֽעֲ֘וֺנִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי
אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַֽיהוָ֑ה
וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃
ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א
רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃
ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי
רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃
ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃
ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין
בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃
י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּֽיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסֽוֹבְבֶֽנּוּ׃
יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
המשךנגמרו לי השמות
יש המון הסחות שמונעות מאיתנו לשים לב לכל הטוב העצום שעוטף אותנו, ובעיקר מאמץ מטורף של איראן ושלוחות הרשע לזרוע בכולנו פחד, תבהלה, דכדוך, יאוש.
אבל אנחנו ה-ר-ב-ה יותר חזקים וחכמים מהם! ולא ניתן להם!
וממש מזמור לתודה!
זה פלא אלוקי מה שקורה כאן.
אני יודעת שכולנו בתוך תוככי הקושי והאתגר וה"קוצר רוח ועבודה קשה"
אבל ממש כך היא גאולתן של ישראל
בתחילה קמעא קמעא וכל מה שהיא הולכת - היא רבה והולכת (ירושלמי, ברכות)
ובניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל
יש לנו כוח על
כל אחת ואיפה שהיא
כל אחד ואיפה שהוא
ונתחיל ממש בנו פנימה.
כי אם יש לי את עצמי -
אז יש לי את עצמי.
ויש לאחרים את עצמי.
וכל אחד ואחת מאיתנו הוא אור אינסוף
רק להביט רגע פנימה ולזכור זאת, להתחזק מכך, להאיר בתוכנו מכוח כך.
"כי יש שכר לפעולתך"
יש שכר לכל פעולה ופעולה שלנו
תחזיקו מעמד
אתם הגאולה עצמה!
וב"ה נזכה לראות בחוש ממש את הישועה השלמה שלנו במהרה, בשלמות, במתיקות ובטוב גלוי!!!
❤️
על משקל "דיינו" 😅נגמרו לי השמות
כַּמָה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!
אִלּוּ הוֹצִיאָנוּ מִהקונספציה וְלֹא עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְלֹא עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ עָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְלֹא הָרַג אֶת־אייתוללותיהם, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ הָרַג אֶת־אייתוללותיהם וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הגנה אלוקית וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְתוך לימוד אמונה וְלֹא שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ שִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם וְלֹא סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ סִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שָׁנָה וְלֹא סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ סיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' וְלֹא נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְלֹא קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ קֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה השלמה, וְלא נָתַן לָנוּ אֶת הביטחון והתורה. דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת־הביטחון והַתּוֹרָה וְלֹא שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דַּיֵּנוּ.
אִלּוּ שמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְלֹא בָנָה לָּנוּ אחדות העם דַּיֵּנוּ.
עַל אַחַת, כַּמָה וְכַמָה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ: שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמהקונספציה, וְעָשָׂה בָמחבלים שְׁפָטִים, וְעָשָׂה בֵמנהיגיהם ובכיריהם, וְהָרַג אֶת־אייתוללותיהם, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הגנתו האלוקית, וְקָרַע לָנוּ אֶת־רוע הגזירות, וְהֶעֱבִירָנוּ בְתוֹך לימוד אמונה, וְשִׁקַּע צָרֵנוּ בְבונקריהם, וְסִפֵּק צָרְכֵּנוּ בַּמלחמה שנה אחר שנה, וְסיפק לנו אֶת־הַחשמל, מים, אינטרנט וכו' גם במלחמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַניצחון, וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הגאולה שלמה, וְנָתַן לָנוּ אֶת־הַביטחון והתּוֹרָה, וְשמר וברך את אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וּבָנָה לָּנוּ אֶת־אחדות העם.
תודה רבה!!!advfb
תפס אותי כהבלי העולם וטרדות היום יום מעסיקות אותי
טוב להגביה עוף ולקבל פרופורציות
מתוך גם תקווה
לדברים הגדולים ולדברים הקטנים
ב"ה 🙏נגמרו לי השמות
ממש משמח לשמוע, תודה רבה 🙏
איזה טקסט מתוק ומחזק!הרמוניה
אוהבים אותך יעל שלנו🤗😘
וואו יקרה איזו מרגשת אתנגמרו לי השמות
תודה רבה מכל הלב 🙏❤️
תודה לך🤗הרמוניהאחרונה
בוטח בה'הפי
עוד מעט פסח - אני רוצה להציף כאןלגיטימי?
שני דברים:
דבר ראשון - דברים שכתבי בעבר לקראת פסח:
אז קנית כבר בגד או תכשיט? - לקראת נישואין וזוגיות
השנה אולי המצב יותר קשה ומורכב - אבל אני לדעתי חשוב לדאוג לעצמינו.
דבר שני, שני טקסטים שפורסמו ע"י אבינועם הרש. הטקסט השני הוא תגובה לראשון.
באופן אישי, הם גורמים לי לחשוב על היחסים שלי עם המשפחה שלי, עם הסובבים אותי - ועל האפשרויות שלי להתמודד עם המצב הקיים. לבחור מה לעשות.
וזה התחבר לי עם מה שכתבתי בשרשור ההוא.
#1
"היי אבינועם.
לקח המון זמן להחליט שאני רוצה ללכת על זה ולכתוב לך ומקווה שהדברים באמת יובנו כפי שרציתי ולא יילקחו למקומות אחרי
בוא נדבר רגע על הסטטיסטיקה של הכאב:
בתור מישהי שמבלה את רוב היום שלה בעולם הביטוח, אני אלופה בניהול סיכונים.
אני יודעת לחשב הסתברויות, אני מרוויחה מספרים שגורמים לאנשים להרים גבה, ויש לי פוליסה לכל צרה שלא תבוא.
אבל יש "אירוע ביטוחי" אחד שכמה שלא אהפוך אותו, אין לו באמת כיסוי או פרמיה ואין לו שום סוכן שיכול להציל אותי ממנו:
אני מדברת למי שלא הבין עד עכשיו על 'ליל הסדר'.
עוד לא כתבתי אז הנה:
אני בת 45 ובשפה של "הביצה" שנטשתי מזמן, אני כבר לא נחשבת 'פרויקט' אלא יותר 'השקעה' שהמניה שלה לא מבוקשת כמו שהייתה פעם...
עצוב? תדפדפו. אני כבר לא שם.
אלו החיים שלי ואני שמחה בהם בכל רגע ורגע מחדש. רק אל תרחמו עליי.
יש לי חברות מהאולפנה שהם כבר סבתות ויש להם חיים עלובים.
יש לי חברות שמתחזקות זוגיות רעילה רק בגלל ה'מה יגידו'.
אז באמת, תשמרו את הרחמים שלכם למישהי אחרת.
אבל עדיין אני שונאת את ליל הסדר. מתאבת בדם...
אני שונאת אותו בכל נימי נפשי.
בזמן שכולם מחפשים חמץ בארונות, אני מחפשת מקום להחביא בו את הלב שלי כדי שלא יתפורר לי מול הפרצופים המרחמים.
עד לפני חמש שנים, הייתי ה"חיילת" המצטיינת של החג:
הבת המסורה.
הורים היו לוחצים, עושים לי רגשי של "מה, תהיי לבד?" ו'את לא באמת רוצה לפרק את המשפחה שלנו עד שכולם כולל כולם מגיעים נכון? את יודעת שזה החמצן שלנו...".
ואני, תמימה שכמוני, הייתי מגיעה ומתייצבת בבית הילדות שלי, רק שפתאום הבית הזה נהיה צפוף מדי.
לכולם היו חדרים. לאחים הקטנים שלי, לאחיות שלי, לנשים שלהם.
ולי? לי הייתה הספה בסלון. קראת טוב. הספה בסלון.
אני, שהייתי אז בת 40 הייתי מוצאת את עצמי ישנה ליטרלי בסלון.
כותבת ועדיין בלתי נתפס בעיניי.
תנסו רגע לדמיין אישה בת 40, מנהלת בכירה בביטוח, שיושבת בישיבות דירקטוריון, הולכת לישון בפיג'מה בסלון כשמסביב לה פרושים מזרונים של אחיינים שמרטיבים בלילה או בועטים מתוך שינה.
הזיה? טוב, לא בבית של ההורים שלי.
ויודע מה הכי צרם לי?
וואלה זה לא הפריע לאף אחד מהאחים או לאף אחת מהאחיות שלי.
העובדה שאחותם הבכורה, הרווקה, מתכלבת והולכת לישון בסלון ששעון השבת מכבה את האור בשלוש לפנות בוקר ורעש מטורף וכולם שם ואני צריכה ללכת לישון במקום המרכזי של הבית כאשר בכל רגע נתון הבעלים של האחיות הקטנות שלי עוברות שם ואני עם פיג'מה ואולי לא מתאים לי שהם יראו אותי ככה...
אז העובדה שההזיה הזו ממש לא הפריעה לאף אחת...זה פשוט גמר אותי. לגמרי.
אני זוכרת שכל ליל הסדר הזה חשבתי לעצמי:
תגידו יחבורת מופרעים, באמת זה מפריע לכם שאני מושפלת בצורה כזו?
ובכן...מסתבר שלא.
ומה לא עשיתי?
ניקיתי כמו מטורפת אחרי כולם, שטפתי כלים מתי שהנשים הפרינססות של האחים שלי לא נקפו אצבע, הורדתי מהושלחן, הכול.
ממש 'סיפורה של שפחה'. רק שברוב תמימותי לא הרגשתי שפחה.
כאילו ברור שעשיתי את זה לגמרי מרצוני. באהבה. בלב שלם.
בלי מרמור ובלי כלום.
באמת. הייתי ה"דודה המגניבה". זאת שלוקחת את כל הילדים לסיבוב בגינה כדי שהנשים של האחים שלי – ילדות בנות 25 עם מטפחת מעוצבת ועיניים עייפות – יוכלו לנוח צהריים.
עד שהגיע ה"פרצוף".
זה היה בערב חג אחד:
אחי הקטן, זה שפעם הייתי מחליפה לו חיתולים, ביקש ממני "רק לשעה" לשמור על הילדים שלו. הם היו מופרעים, באמת. ואני הייתי גמורה.
אמרתי לו, בפעם הראשונה בחיי:
"לא, אני צריכה רגע לעצמי". וראיתי את אשתו.
ראיתי את המבט שהיא תקעה בו. מבט שאומר: 'נו, באמת, גם ככה היא פה לבד, מה כבר יש לה לעשות?'
באותו רגע משהו בי נשבר. הבנתי שאני לא "דודה אהובה", אני שטיח. שטיח יקר, איכותי, אבל שטיח.
כשהודעתי להורים שלי בשנה שאחרי שאני לא מגיעה, כמו שכבר כתבתי הם הפעילו עליי את כל המניפולציות מהגדות של פסח:
"הכיסא שלך יהיה ריק", וכמה אחים הגדילו לעשות שציינו בפניי ש"אמא בוכה".
אבל הייתי איתנה. אמרתי להם: "אני לא הולכת לסבול יותר כדי ששלחן החג שלכם ייראה שלם בתמונות".
והאמת? שנמאס לי גם לנדוד בין הבתים ולהיות מוזמנת בכל פעם למשפחה חדשה:
נמאס לי מהצעות ה"חסד".
נמאס לי מהתחושה הזאת שמישהו עושה לי טובה כשהוא מזמין אותי, "הרווקה המבוגרת", לשבת אצלו בקצה השולחן ולשמוע דברי תורה על זוגיות וגאולה.
אז שנה אחת עשיתי את הסדר לבד בדירה שלי עם היין הכי יקר שיש, עם האוכל הכי טוב, ועם שקט שהיה רועש מדי.
מאז, החלטתי על אסטרטגיה של הישרדות: הדחקה.
אני לוקחת שבועיים חופש, אורזת מזוודה, ועפה. הכי רחוק שאפשר:
תאילנד, סקוטלנד, ניו זילנד. איפה שלא יודעים מה זה מצה ואיפה שאין לאף אחד מושג שחסר לי חלק מהפאזל.
כן, אני יודעת שאני בורחת. אני יודעת שאני חיה בהכחשה מטורפת.
אבל זו הדרך היחידה שלי לשמור על השפיות. אם אני לא אדחיק, אני לא אשרוד.
ברוך השם, אני מסודרת כלכלית ואני יכולה להרשות לעצמי את המלונות הכי טובים בעולם.
אבל בתוך הלובי המפואר בבנגקוק, כשמגיע ליל הסדר, אני מוצאת את עצמי בוהה בתקרה ושואלת למה בכלל כתבתי את הפוסט הזה, כאילו הרי אני כבר מזמן "לא בעניינים".
אולי כתבתי את זה כדי להזכיר לכם, אלו שיושבים מסביב לשולחן העמוס, שיש אנשים שפשוט לא מרגישים חלק מהגאולה הכללית הזאת.
יש אנשים שעדיין הולכים במנהרה חשוכה, והם לא רואים שום אור בקצה, גם אם הקריירה שלהם נוצצת.
כן, אני אישה מצליחה. כן, יש לי משמעות בעבודה. אבל אני עדיין רוצה להיות אמא.
אני עדיין רוצה להיות רעיה. אני עדיין רוצה שמישהו יחכה לי שאני נכנסת לבית שלי מעבר לקירות דוממים.
שיקבל את פניי ביציאה מבית הכנסת ונלך ביחד. כמו שתמיד חלמתי.
כמו שתמיד אחלום.
כל עוד זה לא קורה, הכיסא של ה"בן החמישי" – זה שאפילו לא יודע לשאול, או זה שכבר נמאס לו לשאול – ימשיך להיות ריק.
אז כשאתם שרים "לשנה הבאה בירושלים", תחשבו לרגע עלינו. אלו שנמצאים בגלות פרטית בתוך גאולה שלמה.
ואולי, אולי הגאולה שלי השנה היא לא החתונה (שעדיין לא הגיעה), ולא הילד (שעדיין מחכה בתפילות). אולי הגאולה שלי היא היכולת להפסיק להתנצל.
להפסיק להרגיש "פחות" כי הכיסא שלי ליד השולחן המשפחתי לא נראה כמו הכיסא של אחותי הקטנה.
אני רוצה להאמין שבאיזשהו מקום בעולם, בתוך כל הטיסות והמלונות והקריירה והמספרים, יש "סדר" שגדול ממני.
שיש מישהו שרואה את הדמעות שלי בשדה התעופה ורושם אותן בספר הזיכרונות של הגאולה הפרטית שלי.
אז לכל ה"בנים והבנות החמישיים" שקוראים את זה מהדירה המבודדת שלהם או מהלובי של מלון בחו"ל:
אל תתנו לאף אחד לגרום לכם להרגיש שאתם מחוץ למחנה.
אז נכון שאני מצד אחד 'בורחת' אבל מצד שני אני באמת מאמינה שהלילה הזה הוא שלכם לא פחות משל אלו עם הסטים של הכלים היוקרתיים והילדים בבגדי לבן.
כי אני מאמינה שבסוף, בסוף גאולה האמיתית מתחילה כשמפסיקים לחכות למישהו שיציל אותנו, ומתחילים להאמין שאנחנו שווים את כל הטוב הזה – גם כשאנחנו לבד.
ואם כרגע, במצב הזמני הזה ואני מאמינה שזה מצב זמני ושהשאלה היא לא 'אם' אתחתן אלא 'מתי' אתחתן...אלוהים רוצה אותי ככה והוא שם אותי בעולם הזה עדיין רווקה. לבד.
אז כנראה שיש סיבה למהלך הזה.
אין לי באמת מושג למה ואני שיא הכועסת עליו בעולם...אבל בכל זאת, אני מאמינה במקום כלשהוא שיש מישהו שמשגיח ומסדר ומנהל כאן את הדברים והמישהו הזה לא עובד בשבילי. מה לעשות.
ואולי בשנה הבאה אני כבר לא אצטרך לברוח.
אולי בשנה הבאה אני אפתח את הדלת למישהו, והפעם זה לא יהיה רק לאליהו הנביא.
בינתיים, אני לוקחת איתי את הלב השבור שלי לדיוטי פרי לשמח את עצמי בכמה בשמים וכל מיני דברים שגורמים לי להרגיש טוב. מה לעשות, יש לי חולשה לשופינג...
אומרים שגם שם, בין כל המותגים, אפשר למצוא קצת חירות.
ואולי, אולי עד לפסח הבא, אשתף אותך שמצאתי את הנסיך שלי.
כי כל עוד זה תלוי בי, שום דבר בעולם לא יגרום לי להאמין שהמציאות הזו בעזרת ה' תקרה ותגיע גם אליי.
חשבתי אם לשלוח לך פרטים ושתפרסם אותי אבל אז הבנתי שכרגע, הכי מדויק לי זה פשוט לשחרר כי לא בא לי כל הטיול לחשוב 'מי ראה אותי?' ו'כמה יפנו אליי'.
כרגע אני הולכת להחזיר לעצמי את כל המשאבים שהלכו לי על הדייטים
יאללה, בדרך לנתב"ג לטיסה לניו יורק. שיהיה לכם חג שמח ומאחלת לכל אחת למצוא את הגאולה האישית והייחודית שלה
יעל"
#2
"יעל יקרה,
קראתי את המילים שלך, והלב שלי פשוט נחמץ.
באמת.
לא בגלל המקום שבו את נמצאת – הרי בסוף, כולנו באותה סירה של חיפוש וציפייה:
אני בת 48 לצורך העניין והפסקתי כבר לפני שנים לספור את הדייטים שלי אלא בעיקר בגלל התחושה שעולה מהפוסט שלך, כאילו האופציה היחידה שנותרה היא "לברוח" כדי לא להתמודד.
אני כותבת לך את המילים האלו מתוך המון אהדה, ענווה ואכפתיות ובלי גרם של שיפוטיות.
אני פשוט חושבת שיש עוד דרך או פתרון אחר שמאפשר להישאר כאן, בבית, ולחגוג את החירות שלנו באמת.
אני רוצה לספר לך מה אני עושה כבר כמה שנים, למרות שבניגוד אלייך יעל, אני לא יכולה להגדיר את עצמי כרווקה שמרוויחה סכומי עתק בהייטק או בקריירה במקצוע חופשי:
ברוך ה' לא חסר לי כלום. אבל אני מחנכת, כבר המון שנים במערכת ומוצפת בסיפוק ומשמעות.
אני חייבת להתנהל באופן מחושב עם הכסף שלי למרות שאני מרוויחה באופן מכבד, אלא שהנושא הזה של "ליל הסדר" מספיק חשוב לי כדי שאחליט להקצות לו את המשאבים הכי משמעותיים שלי:
את הזמן, את הכסף, ובעיקר את הלב.
לפני כמה שנים קיבלתי שתי החלטות חשובות בעקבות שבת נוראית שעברתי בבית של ההורים שלי:
באמצע הארוחה שתי הכלות של האחים הקטנים שלי התחילו לדבר על בחורות רווקות מבוגרות ובנוכחותי, אחת מהן אמרה לי בלי למצמץ בכלל:
"את יודעת מה הבעיה שלך? זה שאת בררנית. אני חושבת שאם תפסייק להיות בררנית כל כך, תוכלי להתחתן הרבה יותר מהר".
הבחורה יכולה להיות אחיינית שלי. היא קטנה ממני באיזה כמעט עשר 11 שנה.
תגידי ייצורה! מי את ומה את שתדברי אליי כה? מה את מבינה מהחיים שלך ובעיקר, איך אחת שהתחתנה בגיל 19 תטיף לי מוסר על רווקות מאוחרת?
באותו רגע שאלתי את אח שלי:
"ואתה מתכוון להמשיך ולסתום את הפה כמו חתיכת דביל כשאשתך מדברת אליי ככה?".
והוא...פשוט המשיך לבהות בי כמו עגל עם חיוך...דבילי.
תקשיבי יעל, אני לא צוחקת ולא מגזימה.
מרוב עצבים לקחתי את הכוס יין שלי, שפחתי אותה על האשה המטומטמת הזו ויצאתי מהבית, לא מבינה איך אף אחד, אבל אף אחד מהמשפחה שלי לא מצא לנכון להעמיד את האינפנטילית הזו על מקומה!
ובאותו רגע ידעתי. אני איתה לא מתכוונת לעשות שוב את ליל הסדר. לא יהיה.
אז קיבלתי את ההחלטה:
הגיע הזמן לקחת את החיים שלי בידיים.
אני לא מחכה שיזמינו אותי, אני לא יושבת בפינה ומחכה שמישהו ירחם עליי או ימצא לי כיסא פנוי.
ואני בחיים לא אלך למקום שהוא לא מדויק לי אבל ברמת גימור של סכין יפנית.
אז אני מארחת אצלי בבית, יחד עם החברות הכי טובות שלי שעוזרות לי בהכול.
בנינו לנו מסורת – אנחנו מזמינות כמה רווקות ורווקים חמודים ומקסימים, חברים, מכרים, מכרות והכול קורה ברוח טובה, אינטימית, בשמחה ובגובה העיניים.
לפעמים יש גם גרושים או גרושות. היה ליל סדר אחד עם אלמנה ויש גם את החברה המדהימה שלנו שהיא אם יחידנית. כולם מגיעים וכולם שמחים ומצפים להגיע.
כי בסדר שלנו אין שיפוטיות ואין ביקרותיות יש רק פסטיבל גדול של לבבות ונשמות והמון המון ביחד וכיף.
לפעמים הדירה שלי קצת קטנה מדי בשביל להכיל את כל החלומות שלנו, אז אנחנו יצירתיות:
פעם אחת שכרנו דירה גדולה יותר, לפעמים Airbnb והגענו למסקנה שאם אנחנו מתארגנים בזמן אז תמיד נמצא פתרונות לוגיסטיים כי כשיש רצון, הקירות מתרחבים.
נכון, זה המון טירחה, אני לא אשקר לך:
לעמוד שעות במטבח, לקנות, לעצב, להכין. אבל אני עושה את זה בשמחה עצומה משתי סיבות עיקריות.
הראשונה היא אובייקטיבית:
פשוט כיף לי. נעים לי להיות עם אנשים שאני בוחרת בפינצטה.
וסליחה, באמת שיסלח לי אלוהים, אבל יש לחלק מהאחים הקטנים שלי נשים שאני פשוט לא מסוגלת לסבול... (והנה עוד סיבה למה תכתוב רק את שמי הפרטי ללא שם משפחה)
בערב הזה, אני לא צריכה להנהן בנימוס מול הערות עוקצניות או מבטים מרחמים.
כשאני שולטת בסיטואציה ומזמינה את האנשים שאני רוצה, אני מוקפת באנשים שרואים אותי באמת.
הסיבה השנייה, והיא העמוקה יותר, היא שאני אוהבת את זה שאני היוזמת:
אני אוהבת לקחת בעלות על החיים שלי. זה פתרון יצירתי שהוא ממש לא "מתקרבן", אלא להפך – זו העוצמה הכי גדולה שיש.
זו היכולת להגיד: "אלו החיים שלי, וגם אם הם לא נראים כרגע כמו התמונה בפרסומות, אני אהיה המלכה של הערב הזה".
יעל, ליל הסדר שלנו הוא לא "סעודה". הוא חוויה שנמשכת עד ארבע לפנות בוקר. אמיתי.
כל אחת וכל אחד שמגיע תורם משהו:
חלק מבשלים, חלק מביאים רעיונות, דברי תורה, שירים, קטעי קריאה.
יש לנו כמה בחורים שמביאים יין יוקרתי במיוחד, כזה שפותחים רק ברגעים של התעלות.
עבורי, זה אחד הפסגות של השנה.
אני כותבת לך כי אני מאמינה שהפתרונות להישאר בארץ, להרגיש שייכת, מתחילים בשינוי של הגישה ותפיסת העולם. זה לא קל, אבל זה אפשרי.
בסוף, יקרה, תמיד כדאי לזכור את המשפט שמלווה אותי כל הרווקות:
"הכאב הוא בלתי נמנע, אבל הסבל הוא בחירה".
הכאב על הלבד הוא שם, הוא אנושי, אבל הסבל – התחושה של הקורבן שחייב לברוח – זה משהו שאנחנו יכולות לשנות.
עכשיו יעל, בשביל שלא תגידי שאני רק יודעת לכתוב ו'להטיף', הנה שלוש נקודות פשוטות שחברה טובה שגם היא הייתה פעם רווקה לימדה אותי וזה בעצם כל הסוד.
אני מאמינה שזה ממש 'יעשה לך סדר
':
1. מודל ה Potluck סעודה שיתופית.
אל תנסי לבשל לבד. החוק הוא פשוט:
את נותנת את הגג ואת המנה העיקרית, וכל אורח (או זוג חברות) אחראי על "תחנה". אחד על הסלטים, אחד על היינות (והשקעה ביין זה קריטי!), ואחד על הקינוחים. תאמיני לי שזה יהפוך לכם את הטרחה לחגיגה משותפת כבר מההכנות.
2. תוכן מחוץ לקופסה.
בכדי שזה לא יהיה עוד 'מור אוף דה סיים' של ארוחת ערב, מחליטים על נושא:
כל אחד חייב להביא קטע קריאה, שיר או שאלה שמעסיקה אותו סביב המושג "חירות".
כשהתוכן מגיע מהמשתתפים, הסדר נמשך עד לפנות בוקר בלי שבכלל תשימו לב.
3. ניהול רשימת מוזמנים בפינצטה.
זה הסוד הגדול. אל תזמיני מתוך "לא נעים".
תזמיני אנשים שאת באמת רוצה לשמוע מה שיש להם להגיד.
שעושים לך טוב על הלב. שיש להם קארמה טובה עלייך. שכיף לך לראות אותם וכיף לך לשמוע אותם וכיף לך להיות איתם.
השילוב של חברות טובות עם כמה "פנים חדשות" (הבחורים החמודים שתהילה הזכירה) יוצר דינמיקה מנצחת שאין בסדר משפחתי רגיל, שם חייבים להיתקע עם כל מי שלא רוצים, כולל הטיפוסים הרעילים.
אם את בכל זאת תרצי לעשות את ליל הסדר בארץ, לאבינועם יש את המייל שלי, פשוט תכתבי ונשמח לארח אותך.
את נשמעת כמו אחת שהיינו בוחרות לנו בפינצטה...
יאללה אחותי, לא אברך אותך שיעבור בקלות, כי אנחנו לא רוצות שיעבור.
אנחנו רוצות לשהות בו, לנשום אותו לספוג אותו.
בהערכה רבה ובחיבוק
תהילה.
טקסט לא פשוטadvfb
וואלה, חבורת שווים זה דבר שאין עליו בעולם!!
חזק. מאד.נפש חיה.אחרונה
מזל טוב ל…ברוקולי
מזל טוב!חושבת בקופסא
איזה יופי, מזל טוב!!נוגע, לא נוגע
איזה יופי! הרבה שמחה ונחת!נפש חיה.
מזל טוב!!!אני:)))))
🥳🥳🎉פתית שלג
מזל טוב 🥳🥳אני🙂
מזל טוב!!advfb
מזל טוב!זיויק
מזל טוב גדול 🥳נגמרו לי השמות
בניין עדי עד ב"ה באושר גדול🌹🌟
מזל טוב
ארץ השוקולד
תודה רבה לכולם
אוי טאטע!
תודה להשם ממש
איזה דרך הוא מעביר אותך עד שתגיע לאן שאתה צריך😅
מאחל ישועות נחמות ושמחות לכולם בעזרתו יתברך
מזל טוב!זיויקאחרונה
שאלה קלאסית - מניח שכבר היה, אבל לא מוצאמשווה שלקצת זמן
אני בעז"ה עוד כמה שבועות משתחרר מצה"ל, ומתחיל לחשוב על היום שאחרי, וגם (או בעיקר), על להתחיל להפגש.
אשמח לשמוע מהם 4-5 (סתם כדי לא להכביד, כמובן שמוזמנים יותר) הדברים שהכי חשוב לדעתכם להקפיד בדייטים?
וגם - איך לדעתכם מעמיקים את הקשר? מניח שבשלושה - ארבעה דייטים הראשונים לא אמורים להכנס לדיונים עמוקים, אבל איך בהמשך כן נכנסים לזה, מתוך כוונה?
בונוס - על מה להקפיד בכרטיס?
אשריכם ישראלל
אנסה קצתברגע קטן עזבתיך
קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.
לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.
- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.
- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.
- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.
- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח 
- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.
אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).
אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.
-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.
- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.
לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.
יש עוד מלא מלא
לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב
אל תצא מיד אחרי השחרורארץ השוקולד
קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.
לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.
כל הכבוד על הרצינות!advfb
בעיקר להרגיש את הרגשות שלך. זה לא מובן מאליו שאדם מבחין במה שהוא מרגיש באופן כללי וברגע מסויים. זה דורש התבוננות, ולפעמים זה קורה בצורה תהליכית.
חלק מהחיבור לעצמי קשור גם לסקרנות. בדייטים הראשונים שעדיין לא פותחים דברים מסויימים נוצרת בצורה טבעית סקרנות. סקרנות זה הדבר שהכי חשוב לשים אליו ביחס לדייטים, אי אפשר להתקדם בדייטים (לא משנה איזה שלב) בלי סקרנות.
לא הכל צריך להכניס לכרטיס. כולנו ממוצעים בהרבה דברים לא שקטים מדי לא רעשנים מדי לא פזרנים לא קמצנים. תכתוב את התכונות שהם יותר ייחודיות בך שאתה רוצה שיראו בך וליצור דרכם עניין משותף.
בהצלחה, אשריך!
לבוא לפגישה כדי להתחבר, ואידך זיל גמורintuscrepidam
תודה רבה לכולםמשווה שלקצת זמן
שיהיה לכולנו בשורות טובות!
בהצלחהלגיטימי?אחרונה
דייטים זה בעיניי להיות במוד של בן אדם לחברו.
לצאת קצת מעצמך, ולחשוב על האחר ועל האנחנו.
הדבר הכי חשוב בעיניי בדייטים - זה לנסות לנהל תקשורת תקינה עם הצד השני. תקשורת כזאת היא הבסיס לזוגיות טובה. לתאם ציפיות. לדבר על דברים. פעם ראשונה שאתה יוצא לדייט? תגיד לה את זה. מאחר ברבע שעה? תעדכן.
דווקא שמעתי לא מעט שהמליצו כן להיכנס לשיתופים עמוקים בדייטים ראשונים. לשתף בדברים אישיים ופנימיים. ברור שיש שלבי היכרות - בעיני זה לראות בהתחלה שיש לנו שפה משותפת, שיש לנו על מה לדבר בכלל (ונניח, כמה אחים יש לו זה לא ממש רלוונטי בעיניי לשיח הזה, אז לא אשאל), ומשם להתקדם. יש גם כל מיני משחקים זוגיים שאפשר להיעזר בהם, אבל יכול להיות שזה מתאים רק אחרי שיחת "יחסינו לאן" הראשונה.
הכרטיס לדעתי צריך לשקף מי אתה, ומה אתה מחפש. פחות סיסמאות, ויותר לפרט את המשמעות - כי אנשים שונים מפרשים את אותן הכותרות בדרכים אחרות לחלוטין. הייתי מראה את הכרטיס ל2-3 אנשים שקרובים אליך ומכירים אותך כדי לקבל מהם פידבק. לא להאריך יותר מידי, אבל גם לא לקצר יותר מידי.
