גם בהמשך החיים הזוגיים תקחי אחריות על מה שאת רוצה שיהיה. אל תחכי ותצפי שיהיה.  

נכון אפשר לבקש אבל! אם זה לא מתממש בגלל מלא סיבות וזה כן חשוב לך אז תביאי את זה בעצמך.

לא נכון כשבוחנים קשר, בעיניי לפחות.

קשר בחיתוליו שמרוקן, זו נורה אדומה.

התקופה הזו של ההתחלה אמורה להיות תקופה של התלהבות.

בעיניי זו פשרה לא סבירה. מסייגת אבל - בכל דבר כזה צריך לבחון בפרטי פרטים במה בדיוק מדובר ואם זה לא יושב על ציפיות יתר מהשלב הנוכחי, או מחיפוש לא מדויק.

זה מדד לחוסר התאמה לפחות בעיניי.

אם מרוקן, משפיע לרעה לא מוכן לבוא לקראת אז ברור שצריך לחתוך. בכל מקרה המקום הזה הממתין ומחכה שהצד השני יגיע בדרך מסויימת סופה לאכזבה. שהרי שני הצדדים שונים ויש לבנות יחד התאמה. מובן שצריך למצוא רצון להסתנכרן כמה שיותר, לבוא לקראת וגוף ושכל ודעת בריאים.

בדרך כלל אנחנו נחפש מישו באנרגיות דומות לשלנו ולא הפוך

ואני לא מסכימה עם השאר. שוב, גם סייגתי את דבריי עם דגשים מסוימים שצאוד משנמם כי בסוף התמונה מורכבת מסך כל חלקיה, אבל לדעתי - זה לא נכון להיכנס לקשר עם תחושות כאלה בתחילתו.

זה קצת להיכנס למקום שממנו אנחנו מצפים שבן הזוג ישתנה עבורנו,וזה פתח לאכזבה גדולה ומפח נפש

כשנפגשים למטרות חתונה, צריך לאהוב ולרצות את הקיים. הסנכרון וההתמזגות זה אקסטרה בעיניי, זה עוד קומה, אבל לא במקום הבסיס החשוב שציינתי

לא אנרגיה גברית בסוף שאני מצפה לה?

את מבינה את הגישור

רק שיהיה אמיתי חייכן עם עיניים טובות וחכם ורציני  וירצה אותי מאוד שלא יעצור אותי שאני מדברת 

בדרישה האחרונה נשברתי

שבכל אחת מהדרישות כביכול, שכולן שיא הלגיטימיות, יש מנעד בין ציפייה למציאות שהאמצע שלו מורכב מהרבה דברים שאנחנו מביאים איותנו והם אינדיבדואליים לכל אחד אבל יש בהם מימד של אמונות מגבילות וחוויות קודמות שחווינו שמשפיעות

למשל שירצה אותי - מה המדד שלך לזה?

שיהיה אמיתי - איך את מודדת את זה? מה גורם לך להרגיש שאדם הוא לא כזה?

חכם - זה אומר תואר? חכמת חיים? אינטליגנציה רגשית?  איש שיחה?

או בקצרה, יש מצב שה"טרן אופים" שאת חווה זה באמת כי לא מצאת מישהו שאת מתחברת אליו. כפשוטו. אבל גם יכול להיות, אם זו חוויה שחוזרת על עצמה הרבה לתחושתך, או בצורה אובייקטיבית,  שזה בגלל שזה מעלה בך איזשהי חוויה קודמת שצריך לעבד כדי לתת צאנס למשו להתפתח ולתת לו סבלנות.

אני כותבת בכלליות לגבי מצב כמו שאת מתארת ולא באופן אישי כי אני לא מכירה אותך כמובן ואני רק קוראת מזדמנת פה (אולי יותר מדי לאחרונה🤭) אפשר לזרוק לפח אם לא רלוונטי

ירצה אותי - שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים ( לצורך העניין אם נגדיר את ההיפוך יויו)

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות ..

אינטליגנציה רגשית - בוודאי בסיסי אצלי.. זה חוסך לנו טאקט

איש שיחה- לא מחפשת בחור חופר או פילוסופי אלא בחור שיכול לנהל שיחה ראויה נעימה כיפית פוריה עם אישה שיכולה להיות האישה שלו .

אבל אני לא שייכת לתחום

אולי כקריירה שלישית. עוד לא החלטתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה ..

ומכאן, אם עדיין בא לך לקרוא - 

אני שוב חושבת שצריך לפרק לפרטים את הציפיות. 

שיראה במעשים שהוא רוצה ועקבי לאורך כל הקשר גם יודע לשמר על קשר בין דייטים -  זה מאוד תלוי בתיאום ציפיות בעיניי. ובאיך הכרתם. לדעתי זה משו שצריך לשים על השולחן מראש - אני לא מעונינת בפגישות שידוכים "לפי הספר" שבין פגישה לפגישה אין שום שיח. אני בציפייה לחיזור ותקשורת בין לבין. קודם כל. 

 ואני מסכימה עם מה שכתבו מתחתיי, לגבי ה- שירצה אותי מאוד, שאם אישה נמצאת בעמדה של בוחנת, היא לא במקום של זרימה ויש דריכות בציפייה של "מתי זה יקרה"  ו"איך זה יהיה" ועמידה עם סטופר כביכול  (שוב, הכל כ study case ולא עלייך אישית כי אני לא מכירה את ההתנהלות שלך ספציפית), זה הורס את הפלואו הטבעי. 

וזה מתחבר לי עם מה שכתבת על אנרגיה גברית שאת מצפה לה.  אנרגיה גברית בהגדרה שלה בגדול היא הובלה והשפעה, אני בטוחה שאת מכירה. אבל כדי שאנרגיה גברית תעבוד ללא הפרעות, מהצד השני האנרגיה צריכה להגיע עם ראש פתוח של זרימה כי זה הפלואו הנכון. לא להיות מקובעת לגבי איך אנרגיה גברית צריכה להיראות, כי זה כבר התאמה אישית אלייך שנבנית עם הזמן, עם ההיכרות, עם שימת לב לפרטים קטנים ולא בדרך של נבואה. קודם כל לראות אם היא קיימת בכלל.  אז שוב, לא יודעת בכמה פגישות היית ועם כמה גברים חווית את זה, אבל אולי זו נקודה שכדאי לחשוב עליה. 

חכם - גם תואר וגם כמובן חוכמת חיים עדינות -  חייב תואר? או שמספיק שהוא יציב בתחום תעסוקתי עם אופק? סטודנט זה בסדר..?

לא יודעת בת כמה את, אבל האם רלוונטי גבר עם תואר בטווח הגילאים שאת מחפשת.? 

עדינות - מה זה עדינות בשבילך?

אמיתי- פיו וליבו שווים , אדם טוב עין טובה חי את הפנים שלו , אנשים אוהבים אותו מהלב.  - מתי את מצפה לדעת את זה? ואיך את מודדת את זה? כי אם זה בשלב מוקדם מדי בקשר, אז אין לנו באמת דרך לאמוד את זה.. כי זה רק ההתחלה, ולעמוד על אופיו של אדם לעומק, זה רק כשהקשר יותר מתקדם ונחשפים גם לסביבה וכו. ואז צריך סבלנות. 

כל מה שכתבתי פה בעצם, הם דברים שניתנים לפרשנות ומוטים בהשפעת אמונות מגבילות, מלבד אינטליגנציה רגשית ואיש שיחה זה משהו שלדעתי אפשר באמת לעמוד עליו יותר מתוך שיח ופחות מצריך סבלנות. זה חלק מההתאמה של "נשיאת חן בעיניי" שהיא לא רק חיצונית אלא גם בדינמיקה בין שני אנשים

מקווה שיהיה לתועלת. ושוב, לא חייב שיהיה. אבל בכל זאת הנחתי פה

גבר אמיתי יודע שיש לו משאבים רגשיים ומעשיים מוגבלים, והוא לא מבזבז אותם על מישהי שעדיין לא ביססה קשר הדדי איתו.

שימי לב גם שאת לא מנסה אותו כדי לבדוק כמה הוא רוצה אותך – רוב מהגברים לא סובלים את זה. זה עלול לגרום להם להתרחק, ואז את נשארת שוב עם התחושה שהוא לא רוצה אותך מספיק (כמובן שאל תגלי עניין בו גם את יותר מדי, כי גם הם לא מעריכים את מה שבא בקלות)

בקיצור – תני מקום לקצב טבעי, אל תמדדי או תבחני יותר מדי, ומבחינתו של גבר, עצם זה שהוא פינה ערב בשביל להכיר זה מעיד על רצינות.

ממש לא אחכה לכן לא אולי ..

יש בנות שזה מתאים להן .. לי זה לא מדויק 

אני צריכה מישהו שיעוף עלי במעשים .. דיבורים ממש לא מדברים אלי..

חח זה לא נובע מתוך מקום של בחינה אלא מה חשוב לי ומה אני מחפשת.. 

הוא יכול להיות חמוד אבל לא מה שמתאים לי.. וזה בסדר אם זה גדול עליו .. אני בעצמי לא ירצה .

את רוצה בחור שבדייט הראשון יקנה לך בושם בשווי אלפיים שקל?

זה בד"כ פחות משנה כמה כסף זה עולה, ולפעמים (בעיקר בהתחלה) מביך שהבחור מוציא הרבה כסף עלינו. זה העניין של להראות שהוא באמת משקיע. לכן גם משהו פשוט שיעלה ממש קצת זה עלול לפעול הפוך לפעמים… כי אנחנו רוצות להרגיש את ההשקעה. לא רוצות תחושת זלזול. 

ואם הבחור יגיד לכן על הדייט הראשון:

"תשמעי, אני חושב שאת צריכה להיות אשתי, את כל כך מדהימה, יפה וחכמה. מחר נלך לקנות טבעת." מה תגידי עליו?

אני מניח שתגידי שהוא משוגע.

למה שבחור יעוף עליך? מה כבר עשית שהוא אמור? את בקשר איתו כל כך הרבה זמן שנוצר ביניכם חיבור רגשי? בהתחלה בחור אמור לראות אותך ולהגיד לעצמו "היא מעניינת, שווה לנסות לבנות איתה משהו". ואם הוא לא אומר את זה, או שלא אכפת לו או שהוא נואש ונזקק.

זה לא עניין של כסף

יש הבדל בין "בחור שעצם זה שהוא בא לדייט ופינה מזמנו אומר שהוא רציני" - who said? ותודה, באמת.

יש מלא שיוצאים כי חוק המספרים הגדולים. או כדי לצאת ידי חובה, אבל בפנים הם מיואשים וכבר חוששים להראות שהם מאוד רוצים מפחד מדחייה למשל

לבין - מתנה באלפיים שח בדייט ראשון. שזה מביך. גם בדייט שישי האמת. (אאכ וזו טבעת אירוסין נגיד)

בחורה רוצה להרגיש שרואים אותה. שהיא מוצאת חן. שהיא מעניינת. שמחזרים אחריה.

יש גבולות בתוך פגישות מן הסתם. בטח בראשונה שנייה שעוד בוחנים שטח. (ושוב עניין התיאום ציפיות שכתבתי עליו הוא חשוב מאוד)

אבל מרגע שבחורה נתנה קו מנחה של ציפייה לחיזור, לצורך העניין, היא נתנה למי שמולה מתנה. אני פתוחה לקבל ממך.. והתפקיד של הגבר זה לתת עכשיו מעצמו  אז מה אתה יבש כמו קקטוס? (לא אתה, כן?)

תתקשר, תתעניין, תיזום, שלח הודעה מתעניינת, תיזום פגישה מעניינת במקום שמרחיב את הדעת..שלח פרחים אם יש לך כתובת. זה לא כסף גדול.  תראה שאתה בעניין. מתלהב ממנה. שים את הפחדים שלך בצד כי  חיזור ויצירת עניין  זה להלהיב ולהפתיע את הצד שני. וזה לא מלהיב לשמוע שעצם זה שהגעת מראה על רצינות. כי גם היא הגיעה. אז גם היא רצינית. אבל זה יבש ומכבה. וכדי ליצור חיבור רגשי צריך יוזמה. שיח. מחוות.

בעיניי לפחות, בהתחלה, זו העבודה של הגבר.

והאישה - מה שהיא עושה כדי ליצור חיבור רגשי זה להביא את עצמה לתוך הסיטואציה ולקבל. 

ולקבל

לצערי אני מזדהה עם זה :/

תמצאי מישהו לבחור בו, ואז יהיה לך כח אליו

ולדעתי - אם אין לך כח, אז אל.

תני לעצמך את הזמן לנוח, להתרענן, לצמוח, לבנות לעצמך כלים.

אם את לא במקום הזה, בעמדה הנפשית הזאת - חבל לך על הזמן של הדייטים, זה סתם מבאס וגורם להסתובב במעגלים.

ואני עדיין אדע איך להתנהג לצד השני בצורה שתהיה מיטבית בקשר מזה אני לא דואגת ..

אגב גם בחיים לפעמים שלא חושבים על זה בטירוף זה בא.. אז אסור להתייאש 

חוץ מזה אני לא בחורה שנשברת כל-כך מהר אני בוחרת להילחם על הטוב של.אין לי ברירה אלא לבחור לקום מחדש בסוף אני אישה מי יכול עלינו

גם מקום ליצירת מרחק. המרחב הזוגי הוא לא רק דבק..

כי לא תמיד יהיה לנו כח לצד השני, ונהיה עצבנים, וכועסים וכו' וכו'.

ומה שאת כותבת כאן מתייחס לבחור שקיים ..

לא לבחור שלא יצאת איתו עדיין דייט אחד 

בצורה לא יפה למי שאת יוצאת איתו.

ושגם בקשר "האמיתי" בסופו של דבר - לא תמיד יהיה לנו כח, וצריך בשלב הזה לבנות את הכלים כדי לעשות את זה נכון.

לאף בחור

הפי אנחנו איתך תהי חזקה

ממשיך להתפלל עליך!

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.