וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

ובחלום שלי שבעלי יהיה לפחות כמוני, ויהיה לנו נושאי שיחה משותפים על עניינים העומדים ברומו של עולם.

ואני רוצה בעל מוצלח וחכם שיעבוד במקצוע מפרנס (יותר קל במקצוע אקדמאי בד"כ)

ואם יהיה לי ילד שפתאום יתקשה בלימודים זה יבאס אותי ממש, כי ארגיש שיכולתי להביא לו גנטיקה טובה יותר.

ובסוף שכל זה משהו חשוב...

זה לא מה שהיה מדאיג אותי.

אני לא בטוח שזה המקום להרחיב, אבל בגדול בגדול -

א. אינטליגנציה היא שילוב של אלפי או עשרות אלפי גנים, ולא משהו שעובר בישירות מהורים לצאצאים. זה אומר שגם לשני גאונים יכול להיות ילד עם אינטליגנציה נמוכה מאוד, וגם לשני הורים ממוצעים יכול להיות ילד גאון. ב''יכול'' אני לא מתכוון לסיכוי נמוך, אלא עשרות רבות של אחוזים.

נאמר זאת כך: גם אם תתחתני עם הנין של אינשטיין, ותביאי לעולם 5 ילדים, סטטיסטית חלקם יצטרכו שיעורי תגבור לא בשביל להצליח תואר שני בביוכימיה אלא בשביל להצליח לעבור מבחן חשבון בכיתה ב'.

ב. אינטליגנציה היא רק צד אחד בסיפור של הצלחה לימודית. יש בנוסף הפרעות קשב והפרעות למידה שהיום שכיחות מאוד מאוד, ויש מוטיבציה שיכולה להשפיע לכאן או לכאן (נער עם IQ נמוך יכול בקלות לקבל ציונים גבוהים יותר מנער עם IQ גבוה שלא משקיע בלימודים ובשיעורי בית וכו').

כלומר בסוף באמת שהקשר בין בעל חכם לבין ילדים שמצליחים בלימודים הוא כל כך עקיף ולא ישיר, שלא על זה הייתי שם דגש.

יש קשר הדוק בין ההורים לבין ההצלחה של הילדים בלימודים, אבל הקשר הוא לא ''מה הIQ של ההורים'' אלא כמה ההורים משקיעים בחינוך, בסבלנות, כמה הם שמים דגש חינוכי ערכי על הצלחה בלימודים, וכמה הם מוכנים לשלם על כך בזמנם ובכספם.

לא כולם זה חכמה שכלית.

הוא יכול להיות יותר ממך בהרבה דברים.

אם זה באמת חשוב לך, את יכולה לפסול, אבל לדעתי סיבה לפסול צריכה להיות מספיקה שמבחינתך היית מוכנה לחכות עוד תקופה בשביל האדם המתאים.

אם הסיפור הוא דאגות פרנסה, יכול להיות פרנסה טובה גם אם הוא פחות ממך ולהיות עם תואר מכובד אלא אם כן הפער גדול משאת מתארת ואת לא יוצאת דופן.

לא היה ברור אם ניסית לומר שאת מאוד חכמה והוא פחות או שאת ממוצעת והוא פחות.

איך זה

וגם לגבי תחביבים ןתחומי עניין

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

כתבתי את כל הדברים לאורך השרשור ולא רק, מהמקום שלי בלי קשר לגיל (על הנייר- הנישואין שלי היו מאד בוגרים גם בגלל הגיל המבוגר שלי כבחורה ושלנו כזוג)

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

לדעתי הוא בכיוון של ממוצע מבחינת רמה שכלית.

וכיום אני במקום שדי נותן דגש לרמה שכלית וזו אחת התכונות שאני הכי מעריכה.

הדילמה שלי היא כזו: בגלל שהוא כזה חמוד, אני פשוט חוששת להיקשר יותר מדי ולמצוא את עצמי במקום שיהיה לי נורא קשה לצאת ממנו. אני יודעת שאולי בראש אפשר לעשות סוויץ' ולשחרר את העניין הזה, אבל אני מפחדת שאני לא באמת אצליח לעבוד על עצמי ואז חבל לשנינו. השאלה אם זה משהו שבאמת אפשר ללמוד להשלים איתו, או שזה תסכול שמראש עדיף לחסוך מעצמי?

מה שנקרא "עבודת המידות".

אבל בשביל זה צריך שלושה דברים: מניע אמיתי, רצון אמיתי, וזמן. כשאני אומר מניע אני מתכוון למחשבה שבכלל יש כאן דבר בתוכנו שטעון תיקון. כשאני אומר רצון אמיתי אני מתכוון לבעירה פנימית בנושא (אולי אפילו תחושת סבל מסוימת מהמצב הלא מתוקן בעינינו). כשאני אומר זמן אני מתכוון ששינוי הרגלים, בטח בחשיבה, הוא תהליך שמבשיל כמו שפרי מבשיל (לאורך תקופה, ותחת תנאים מסוימים).

אגב, יש מקום חשוב להבהיר לעצמך מהי בכלל החוכמה עליה את מדברת. אני זוכר חבר גאון (שבאמת עלה מעלה במדרגות המקומות המיוחדים בצבא) שסיפר שאח של גיס שלו למד היסטוריה, והוא סיפר שהוא זילזל בו כי זה לא מקצוע מהSTEM. והוא סיפר שבשבת שבע ברכות אותו אח נשא דרשה/דבר תורה כל כך מחודדת, פלוס קצת שיח שהיה לו איתו אחר כך, והוא הבין שחוכמה לאו דווקא חייבת לבוא לידי ביטוי במקצוע שהאדם ילמד.

לי אישית יש קרוב משפחה שהוא מתווך דירות ואישתו פסיכולוגית, וקרובת משפחה אחרת שהיא מורה ובעלה וטרינר, כך שעצם הפער לפעמים לא משנה בכלל לאנשים, ולפעמים הוא פער מדומיין.

בשורה התחתונה, השאלה שלך מאוד מורכבת וזוקקת באמת המון חשיבה. הלוואי ויש לך מישהם לשמוע את דעתם גם מחוץ לפורום.

הקטע באמת לא רק המקצוע, זאת היתה דוגמא למקום שזה יכול לפגוש אותי בחיים.

ועבודת המידות זה ודאי שהכרחי בכל זוגיות, רק לא יודעת אם שווה לי להצטרך לעבוד הרבה על המידות או שיש בחורים שאיתם אצטרך פחות.

חכמה (בבגרות במתמטיקה 98 5 יח'ל)

אינטלגנטית,גם בשכל

נפגשתי עם בחור שהיה נראה לי ממוצע לא יותר,לא הרדיש לי אינטלגנט יותר מידי אבל הוא היה ממש חמוד🙂.

וכן אני מעריכה ממש אנשים חכמים,ואנשים שפחות חכמים יורד לי מהם ממש...

התחתנו,ולמדתי המון דברים המון.

זה לא שהוא פחות חכם,הוא נביע אחרת את השכל שלו,הוא לא מוציא את האינטלגציה שלו בצורה אחרת לגמרי.

מנטליות שונה ממש משלי,

דרך אגב הוא גם היה צריך ללמוד להעריך את השעל שלי,זאת לא היתה נקודה שממש היתה ברורה לו.

אבל מה שהיה חשוב והכי קריטי בסיפור הזה ששנינו למדנו ענוה,שנינו למדנו להעריך תכונות אחרות בקשר,שנינו למדנו לכבד אחד את דעתו של השני,כי פשוט המח שלו חושב אחרת משלי ואולי כדאי לשמוע דעה אחרת.

למדנו להעריך תכונות שלא קשורות לחכמה אלא למידות,בסופו של יום את חוזרת הביתה את רוצה מישהו שיחבק אותך ויחייך אליך ולא מישהו שיפתור את תורת הקוונטים.

למדנו למצוא תחומי עניין משותפים שלא ממש קשורים לשכל

למדנו ביחד על החשיבות של עבודה זוגית והבנו שיננו(אנחנו חכמים,לא?)את החשיבות להשקיע בעבודה זוגית סיזיפטית ואין סופית וגם להנות ממנה.

ואני חושבת שזה מה שחשוב בתכלס.

המלצה שלי תנסי לראות מה יש בכם מעבר לשכל

בהצלחה

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

מעריך את הבדיקה.

נבדוק אם רלוונטי

שלא יהיה אופציה בפנים?

לא תמיד יש גשם בחורף ולא תמיד כה קר

ונבחר באותו יום או יום לפני

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.