גם היא אחראית על הפרנסה,

וגם הוא אחראי שיהיה אוכל טעים לארוחת צהריים וריצפה נקייה.

האם זה אומר ששניהם בפועל צריכים לעשות את כל המטלות? בוודאי שלא.

אבל ברגע שמבינים שהאחריות היא של שניהם, ובעצם רק נותר למצוא חלוקה הגיונית שתואמת את המציאות (למשל אם האשה בחופשת לידה אז היא לא תלך לעבוד תוך כדי), כל השיח משתנה.

דבר נוסף:

חופשת לידה ואבטלה הם שני מצבים לגמרי שונים.

אשה בחופשת לידה אמורה לטפל בתינוק בן 0, וזאת משימה של 24/7. אני לא חושב שאפשרי לטפל בכל מטלות הבית כשיש תינוק קטן שתלוי בך לחלוטין. 

לעומת זאת באבטלה היא כן אמורה להיות עם יותר זמן פנוי, מה שממילא אמור להיות מתורגם ליותר מטלות בבית בזמן שהגבר עובד.

אבל מרגע שהגבר חזר הביתה מהעבודה, הוא לא אמור להיות שייח שיושב על הספה וגולל בטיקטוק בזמן שאשתו מפרפרת עם ארוחות ערב, מקלחות, הרדמות, כביסה...

איזון, הקשבה והתחשבות - הם המפתח להצלחה.

החלוקה/ אופן הטיפול בבית

משתנה בהתאם לזוג ולצורך.

( בראייה ככה מהצד)

אישה בחל"ד רחוקה מלהיות פנויה לתחזוקה מלאה של הבית.  היא רוב סביב התינוק החדש.  

ותחזוקת בית יכולה להתפרש להרבה כיוונים - קניות שבועיות, השלמות קטנות לדברים שאזלו, בישולים, אפייה, ניקיונות  

תינוק שזוחל מאלץ לשמור על רצפה יותר נקייה לעומת בית ללא תינוק.  

ובמקום אחר התעניינת על פסיכולוג לגבר - אפשר להבין שהבעיה היא יותר מאשר תחזוקת הבית 

זה בנושא אחר.

כמובן שבסוף בנישואין הכל קשור לכל..  אבל זה ממש נושא אחר

העבודות בבית משותפות

אולי עם הזמן אחד יעשה יותר ניקיון והשניה יותר כביסה או הפוך אבל סהכ מתחלקים שניהם במטלות הבית, וב"ה לא חסרות מטלות.

צריך לומר שחופשת לידה היא דווקא סיטואציה שונה כי סביר שהאישה תנוח ככל שאפשר

אני יכול לומר על עצמי שאם הייתי יותר בבית, מסיבה של חוסר עבודה למשל, אני מניח שהייתי משתדל לעשות יותר עבודות בית כדי להקל עליה בהנחה והיא עובדת 

כך או כך בשיח טוב ונעים בין בני הזוג אפשר וצריך למנוע ויכוחים או אי הסכמות בנושא. 

וכאן נכנס עניין התקשורת בינהם 

ואת זה את יודעת לענות אם יש או אין

אבל טבעי (ולרוב הזוגות גם נכון) שאם האישה לא עובדת

תוכל להשקיע יותר במטלות הבית.

לא עובדת הכוונה שהיא לבד בבית

כי להיות עם תינוק/ילדים בבית זה כן לעבוד. לעבוד בגידול ילדים.

כן מאמינה שהאחריות על הפרנסה צריכה להיות על הכתפיים של הגבר( אישה לא בנויה להרגשה של כזה עול)

והעול של בית וילדים על האישה (גבר נולד עם תכונות שזה פחות טבעי לו)

זה בגדול

( ואני עובדת במשרה מליאה ואם זה קשור מרוויחה הרבה יותר)

ואחרי שיוצאים מהנקודת הנחה הזאת והזוגיות היא תקינה שתי הצדדים אמורים לרצות לעזור אחד לשני

אם אחד עבד עד מאוחר והלך לשיעור תורה ואני הייתי בבית בערב אני לא אשאיר לו כלים כדי שיעזור

ואם אישה בתקופה עמוסה עם ילדים קטנים ולא מצליחה לעזור בפרנסה תקופה גם בסדר

שהזוגיות תקינה רוצים שיהיה טוב אחד לשני ופחות מחפשים להתחשבן

ועכשיו יאלה להרוג אותי שאמרתי דיעות לא פופולריות...

מה"התחשבנות" או ה"פינקסנות" אבל בסוף שורה תחתונה אני מתפחלצת בתוכי כשאני מסדרת ומנקה והוא יושב.. נכון הוא לא תמיד יושב וגולל בפייסבוק, הרבה פעמים מתעסק בעבודה, או סתם פתאום חבר מתקשר, או פתאום נזכר באלף ואחד דברים אחרים שצריך לעשות.

בסוף אני מחפשת שותפות בעניין הזה למרות שאני בתכלס כרגע בבית והוא עובד.

לא מצליחה לעשות את המטלות השנואות (על שנינו) בשמחה.

מרגישה באיזה שהוא מקום שיפחה וקורבנית ומאוד לא אוהבת את התחושות שזה מוציא ממני.

לא רוצה להיות במקום הזה.

מנסה להבין האם זה משהו שאני צריכה עבודה עליו או שיש פה איך שהוא שיח זוגי שיכול לקדם אותנו.

כן דיברנו על הנושא והוא הציע להעזר בתשלום וזה לא מספק אותי. לא יודעת אפילו למה.

סליחה על הבלגן 

את מצפה שהוא יתקשר להזכיר לך לעבוד בבית כי הוא עובד בעבודה?

נכון שלא...😊

אז תני לו קצת לנוח בבית ותדברי איתו על הציפייה לעזרה כששתיכם יושבים

גם אני מתעצבנת על סיטואציות כאלה לפעמים

ואז נזכרת שכשהוא קם ב5 לתפילה ושיעור תורה אני עדיין ישנה

אז אין באמת שיוון ...

אם יש מטלות באמת שנואות - כדאי להוציא אותן למיקור חוץ או לקנות מכשיר עזר (מדיח, שואב שוטף). לא באנו לעולם כדי לעשות מטלות שנואות.

אם זה באופן כללי חוסר חשק למטלות הבית האינסופיות - אולי לחפש דרכים להתייעל או לחילופין לחפף.

אם את לא עובדת, אולי חסרה לך חברה? ובכלל הנאה בחיים, תחושת סיפוק, תחושה שיש בשביל מה לקום בבוקר ועוד.

לגבי זה שהוא יושב,

תראי בעיניי אם אישה בבית (ובלי תינוק / ילד), אז כן, היא יכולה לעשות את מטלות הבית בשעות הבוקר, ובערב לשבת יחד עם בעלה לכוס קפה, או סתם לרבוץ על הספה כמותו. אבל כנראה יש סיבה נוספת למה זה לא קורה, ונראה לי כדאי לברר מה באמת עומד שם מאחורה.

אם מדובר על מטלה ספציפית שנואה, שאין איך להוציא אותה - אפשר לשבת לשיחה ולומר לו באופן גלוי שאת ממש שונאת את המטלה הזו, ואם פעם בשבוע תשבו יחד על המשימה השנואה זה יקל מעליך מאוד. (רק שהוא הציע להעזר בתשלום, וזה נשמע לי מושלם מצידו)

אם מדובר על מטלה שנעשית דווקא בזמן הזה, כמו למשל להכין ארוחת ערב - לגמרי לגיטימי לבקש להכין יחד.

אני כן מסתייגת שיש עוד משתנים כנראה שמשפיעים,

לדוגמא סטודנטית שלומדת במהלך היום, או כמו שכתבו לפניי חל"ד, או הריון שדורש מעקבים צפופים.

אני בהריונות ישנה המון. אבל זה באמת צורך של הגוף ולא פינוק של זמן מנוחה... אז גם כשלא עבדתי וישנתי בבקרים, זה היה בשביל התפקוד המינימלי, וכמובן שלא יכולתי לעשות לבד את מטלות הבית.

קודם כל מתחברת לתגובה של @יראת גאולה.

אם את בבית ואין לך חברה, וכל היום סביב המטלות, זה יכול לשעמם ולחרפן. אני, כדי להיות פרקטית בבית, צריכה שהזמן של המטלות יהיה תחום ולא יתפרס לי על פני כל היום. אז כשהייתי בבית, למרבה הפרדוקס, הוא היה מסודר פחות במהלך היום. זה הרגיש לי חסר טעם לרדוף כל היום אחרי הבלאגן והרגשתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות.

כשגדשה הסאה, כבר יצאתי מהבית לעבוד ורווח לכולם

לגבי זה שמפריע לך שהוא יושב ותחושת שותפות - האם את מרגישה שאתם שותפים בדברים אחרים?

הזוגיות שלכם במקום שהיית רוצה שהיא תהיה בו? את לא חייבת לענות כמובן

אבל בגדול, לדעתי, כשאישה לא מקבלת את הצרכים הרגשיים שלה מבעלה, היא תובעת אותם בדרך של "שתלטנות" בתחומים אחרים חיצוניים יותר. 

זה לא מספק אותך כי אם יש עכשיו כילים בכיור אז נביא עוזרת והיא תשטוף אותם? או תפעיל מכונת כביסה כי יש מלא בגדים מלוכלכים?

את מחפשת שותף לא מישהו שישב על הספה כשאת מארגנת את הבית אחרי א. ערב.

עוזרת יכולה בהחלט לעזור אם קשה לך ואת לא מספיקה לנקות ממש את הבית. אבל לתחזוקה שוטפת אם שניכם בבית שניכם צריכים להיות שותפים פעילים.

בעיה כ"כ מוכרת שאני התמודדתי איתה ועדיין מתמודדת.

אני פשוט אומרת "תפעיל בבקשה מכונה" "תכניס כלים למדיח" "תנקה את שולחן האוכל" "תקפל כביסה" אין ברירה זאת הדרך היחידה שמצאתי ..

שותפות כמו באידיאל הקיבוצי (שבקיבוצים כמובן קרס, חברה לא יכולה להתנהל כך, בית כן) כל אחד תורם לשותפות את מה שביכולתו וכחותיו לתרום ומקבל את צרכיו ככל שהשותפות יכולה לתת אותה. אגב, זה נכון לא רק על בני הזוג, אלא גם כלפי שאר בני הבית. גם ילדים שגרים בבית יכולים וצריכים להשתתף במטלות בצורה שמתאימה לכחותיהם ויכולותיהם בגיל וברמה.

אחרי שאמרנו את זה - בתוך השותפות יש סוגי מטלות שיותר מתאימים באופן טבעי לבעל ויש שמותאמים יותר לאשה ככלל ויש שיותר מתאימים לפלוני ולאלמוני. כמובן צריך להתחשב בנסיבות הספציפיות.

המציאויות שהוזכרו בסוגריים - אינן אחידות בכלל. 'חופשת לידה' זו הגדרה מטעה, זה הכל חוץ מחופשה. בשבועות הראשונים אחרי הלידה (בדגש ככלל על ששת השבועות הראשונים, אבל כמובן צריך גמישות לפי הכחות) - אישה לא אמורה לעשות מטלות בכלל חוץ מהטיפול הישיר בתינוק וההתאוששות מהלידה.

כשחיו בחמולות זה היה פשוט - שאר נשות החמולה גיבו. בימינו אין ברירה, אי אפשר שהבעל לא ילך בכלל לעבודה או לימודים שישה שבועות, אז האשה נאלצת אולי לעשות קצת יותר מ0 עגול, אבל בוודאי לא יותר ממה שעושה כשהיא עובדת בחוץ, את מה שהבעל עושה כל שאר הזמן - פשוט שזה המינימום שהוא צריך לעשות ואם יש קושי, להתאמץ להשיג עזרה מהמשפחה או בתשלום.

במציאות שהאשה מובטלת (או הבעל) וכל עול הפרנסה על הבעל (או האשה), פשוט שבאופן כללי מי שבבית אמור(ה) לקחת על עצמו(/ה) יותר ממטלות הבית, בדומה לעקרת בית מאידיאל - שחלק מה'הסכם', גם אם הוא לא רשמי אמור להיות שהחלק שלה בשותפות הוא מטלות הבית.

אמנם צריך זהירות:

ראשית אם המובטל/ת עוסק באופן פעיל בחיפוש עבודה, בירורים, שליחת קו"ח, ראיונות וכו' - הרבה פעמים זה אמנם שקוף, אבל זה לא פחות מאמץ מלעבוד.

שנית - מובטל/ת (בשונה מעקרת בית מאידיאל*) עלול להרגיש פיחות ערך עצמי שלפעמים גם מוביל לדיכאון. חשוב שגם בתקופה כזאת יהיה עם מה 'להרים את הראש' מהרוטינה של כביסה-כלים-החלפת חיתול. שותפות של הבעל (כנ"ל או האשה) ואפילו שדר אמיתי שרואה את המאמצים, יכולה לעזור מאוד לשמור על שפיות.

*גם עקרת בית מאידיאל, ראוי מאוד לענ"ד. עדיין חשוב להיות 'עם יד על הדופק', שאינה טובעת ברוטינה של מטלות הבית ונכנסת לסוג של דיכאון. כלל אצבע - אם אינה נראת חיונית, מתפקדת ושמחה, כדאי לעשות חושבים.

אם מישהו מזהה אשמח לעדכון בפרטי.

בעלי עובד בשעות הצהרים ערב לילה, ואני בזמן הזה עם הילדים והבית לבד.

ואני בבית כי הארכתי חופשת לידה כרגע. 

עכשיו שהוספת פרטים, לדעתי זה שאת המון זמן בבית לבד מאוד משפיע בנוסף

כדאי לחשוב אם זה שווה את זה,או אם יש לך אפשרות ליציאות בבקרים עם התינוק

אני חושבת שבזמן שאת עם הילדים - את עובדת בעבודה קשה ומאומצת. (ובבוקר את עם תינוק?)

לא הגיוני לומר שאת לא עובדת, והבעל כן עובד, ולכן מטלות הבית צריכות להיות עלייך. אלא את עובדת בזמן שהוא בעבודה, ושניכם צריכים לנוח כשמתאפשר.

ולמטלות הבית צריך למצוא פתרון. לדעתי פתרון של מיקור חוץ הוא מוצלח מאוד. ובשאר אפשר להתחלק, ומי שמסוגל יותר - יכול לקחת יותר.

דרך אגב, יש מטלות בית של קניות למשל - מי עושה אותן? כי גם זה זמן ומאמץ, אבל לא שנוא כמו מטלות הבית.

אם את לבד לבד, אני הייתי מצפה מעצמי לעשות את מטלות הבית העיקריות(ז'א, שהבית יראה תקין)

ואם עם ילד, לא הייתי מצפה יותר מידי או חושבת שזה תפקידי הבלעדי

בעיני זאת עבודה בפני עצמה.

ופרגון ושמחה בעשייה של האחר היא קריטית בעיני.

שווה לעבוד על הכיוון הזה ואז ממילא הוא ישמח לשמח אותך ואת לשמח אותו,  שזה כולל גם טיפול בבית, כי בסוף הבית הוא ה"ביחד" והבניין המשותף שלנו, וזה עמוק מעבר לטכני.

לא שזה תמיד עובד , ולפעמים עושים משימות כשלא רוצים או כשלא מוערכים. אבל יש שדרוג גדול אם משתדלים. ככה זה אצלנו, סתם משתפת לפתוח את הראש

להיות בחופשת לידה עם התינוקת זו מעמסה לא קטנה.

ברור שאת גם צריכה לנוח בזמנים שיכולה וזה שאת בבית לא אומר שאת יושבת רגל על רגל ונחה, בכל זאת את מטפלת בה וזה דורש מה שדורש.

בעזרת שיח פתוח בינכם תגיעו להחלטות משותפות על מטלות הבית שיתחלקו בינכם.

הבית לא רק שלך כמו שלא רק שלו.

בעיניי טבעי שהגבר יהיה יותר אחראי ונוטל את אחריות הפרנסה על הבית כמו שאמרה @אור123456 ועדיין כשהוא יכול שיעשה חלק מהדברים כמו כשאת יכולה גם את תעשי חלק

והאמת והשלום אהבו

שגבר חייב להיות אחראי על משהו ממטלות הבית

גם אם הוא עובד קשה

כי זה חלק משותפות

אישה בהארכת חופשת לידה לא צריכה לעשות יותר מהגבר

כי זו עבודה מאד סיזיפית

המצב האידיאלי שלכל אחד יהיו תחומי אחריות בבית ומקסימום לוקחים עזרה חיצונית/ אחד מתנדב לסייע לשני

המצב שאינו אידיאלי שהאישה צריכה לקחת אחריות על הכל

אם זה קורה והגבר לא משתף פעולה אפשר להעביר הרבה למיקור חוץ (עוזרת, אוכל קנוי, חד פעמי, בייביסיטר)

אישה פוגשת את הבעל שלה רק כשהוא נח בערב. הוא יכול לתזז כל היום והוא יכול דווקא למרוח את הזמן בעבודה, אבל בשני המקרים היא פוגשת אותו רק יושב בערב על הספה כשהיא "מתזזת".

מרגיש לי שזה הרקע של הפוסט שלך.  שם זה מתחיל.

זה תחושה. אחר כך אפשר לבדוק אם היא מחוברת למציאות (אולי כן) ואולי לא.

זה קצת שונה. אני פוגשת אותו בבוקר.. לפני שהוא הולך לעבודה..לא בערב כשהוא גמור.

וגם יש ימים שהוא לא עובד בכלל והמצב לא שונה באותו יום. 

אני לא מכיר אותו. אבל יש מצב שהוא באמת יכול לתת קצת כתף. בטח בימים שלא עובד.

ואולי לא.

ואולי אתם צריכים מדיח ורובוט שוטף רצפה, וחבל לריב.

ועדיין לא חסר עבודה בבית של ילדים.. טפו טפו.

יש תמיד ובהמון תחומים

אין סיבה שלא יהיה חלק אם יש לו זמנים שהוא בבית ולא עסוק אלא אם יש סיבה מיוחדת שאנחנו לא יודעים

גאונית.

טוב נו מכונת כביסה יותר אבל זה כבר יותר יישן

רק הטיפול בילדים זה עבודה במשרה מלאה.חד משמעית

וגם - חופשת לידה זה לא דומה לאישה שמובטלת והילדים במסגרות

(ובכלל חופשת לידה ספציפית זה זמן מנוחה לאישה להתאושש ולטפל בתינוק כך שזה רק צריך לשאוף להוריד ממנה  מטלות מה שאפשר )

להיות כל אחה"צ והערב עם הילדים זה לגמרי עבודה כמו בחוץ ויותר (מבחינתי לעבוד במשרד הרבה הרבה פחות מתיש. ואני עובדת תמיד מחוץ לבית בין היתר כדי להתאוורר )

ולכן נראה לי שהבסיס הוא אצלך - להעריך ולהאדיר את מה שאת עושה. לקבל ולכבד את עצמך על כך מה שאת "תורמת" לבית גם לפני הנקיון/כביסה/כלים

להיות שלמה עם הציפיות שלך שהוא יקח חלק במטלה הזו

ומשם לבוא לשיח מול בן הזוג- מה את מרגישה,מה עושה לך טוב ומה לא

ואיך אפשר לחלק בין שניכם את העומס של תפעול הבית

הגיוני שזה לא יהיה שוויוני,גם אין שאיפה כזו,אבל זה של שניכם ושניכם אחראים לו וזה נקודת מוצא חשובה

יכול להיות שההחלטה תהיה יותר מיקור חוץ אם יש יכולת כלכלית

אולי באמת שווה לשקול כן לצאת לעבוד אם זה מה שיעשה לך טוב יותר

ואולי הוא יפנים את החוויה שלך ויקח קצת יותר כדי שתהיה לו אישה רגועה ושמחה

לא יודעת...

בהצלחה!

זה עוד לפני הבקשה ממנו (או לא). זה הדיוק הפנימי שלה.

והוא בהחלט שותף, מלא.

אבל זה שאני בבית לא אומר שאני יושבת רגל על רגל, אני עובדת בבית עם הילדים.

אין משהו שהוא תפקיד בלעדי שלי למעט האוכל שאני משתדלת מאוד שיהיה מוכן כשהוא מגיע.
 

לגיטימי לצפות ממנו שיהיה שותף, אבל מבחינתי יש לו גם את הפריוילגיות שלו בגלל שעובד בחוץ.

(הוא לדוגמא כמעט כל יום מספיק לנוח חצי שעה ויותר, אחרי שמסיים לקלח את הילדים 😅. לי אין 5 דקות לנוח....)

יעסיק את עצמו יותר בזה.

הבית זה עבודה לכל דבר, יש מי שלוקחות על זה כסף הרבה כסף

יותר משקיעי נדל"ן מוכרים את הדירה בהפסד: איזו עיר הכי איכזבה?

אין כמעט חיה כזאת

לשם החישוב הפשוט,

על 300 אלף הון אפשר לקחת כ900 אלף הלוואת משכנתא

נחשב הכי ממוצע. 5% ריבית קבועה.

ל25 שנה.

החזר סביב 5250

אני אישית לא מכיר מקום שיש דירה שעולה 1.2 מיליון והשכירות שלה היא 5250

אולי אולי עם איזה קומבינה של חלוקת דירה והשכרה של 2 היחידות אולי תגיעו ל4000-4500 וגם זה בספק.

קח שככל הנראה תצטרכו להכניס את היד לכיס בכל חודש להשלים את תשלומי המשכנתא.

זה לפני בלאי של הדירה וכו' שיש

הדבר היחידי שאפשר לבנות עליו זה עליית ערך הדירה.

אבל מה שהיה לאו דווקא יהיה.

ולכן לדעתי לא חכם סתם להתבסס על עליה כללית אלא לחפש משהו ספציפי שישביח את ערך הנכס (פיתוח השכונה/הקמת מכללה ליד/פינוי בינוי וכו')

בהצלחה 

שאפשר להסתכל על זה גם כעל הזדמנות -

עיר שכרגע נמצאת במשבר כזה שמוכרים אפילו בהפסד.

וייתכן שבעוד עשור המחירים 'יתקנו' את עצמם ולכן זו דווקא ה-עיר לקנות בה (וכמובן- ייתכן גם שלא).

אם הסיבה למכירות ההפסדיות היא משהו זמני - אז באמת יש כאן הזדמנות לקנות.

אם הסיבה היא משהו שלא עומד להשתנות, אז עדיף להתרחק...

בגדול, הסיבות לירידה במחיר בבאר שבע הן בגלל המון המון משקיעים שקנו בסביבות האוניברסיטה דירות מאוד ישנות, אף אחד לא רוצה לקנות את הדירות האלה למגורים אלא רק להשקעה.

נוצרו שכונות שלמות של דירות ישנות להשכרה (ג', ד') לסטודנטים, יותר דירות ממה שהסטודנטים צריכים (יש להם גם מעונות של האוניברסיטה וגם מבחר עצום של דירות להשכרה).

אם בגבעת שמואל דירה בסביבות אוניברסיטת בר אילן תושכר תוך דקה ואנשים יעמדו בתור בשביל לגור בה,

בבאר שבע המצב הפוך - יש דירות שפשוט עומדות ריקות, או שבעלי הדירה היו צריכים להשקיע המון כסף בשביל להפוך אותה ליותר אטרקטיבית לעומת דירות אחרות.

כלומר בעלי הדירות רבים על השוכרים, במקום שזה יהיה להפך.

אני לא רואה סיבה שהמצב הזה ישתנה בקרוב, ולכן אין סיבה לחשוב שהמגמה תתהפך.

מה שכן, אם מדובר על רכישת דירה רגילה בבניין יחסית חדש שמיועדת להשכרה למשפחות ולא לסטודנטים - אז לדעתי במגזר הזה המחירים דווקא עלו ולא היו מכירות בהפסד. 

אבל דירה כזאת אי אפשר לקנות עם הון עצמי של 300 אלף...

נ.ב.

גם במניות זה ככה. אם מניה נופלת, צריך לבדוק טוב טוב לפני שמשקיעים בה. אולי הנפילה באמת בגלל סיבה שעוד חודש תתהפך ולכן החכם יקנה דווקא עכשיו, ואולי הנפילה היא בגלל שפתאום קמה מתחרה הרבה יותר חדשנית ויעילה ואז כבר לא כדאי להשקיע בסוס מת.

רוצים דוגמה טובה לזה?

טוב נו, כי ביקשתם יפה

הנה גרף של חברה שנסחרת בארצות הברית (צריך לקרוא משמאל לימין)

רואים את הירידה שסימנתי עם החץ האדום?

זה היה כשהתחילה מגפת הקורונה, והמוני אנשים משכו את הכספים שלהם משוק ההון.

אבל היו גם אנשים חכמים, שהבינו שלא תמיד מגפה היא דבר רע.

אם למשל יש חברה שמרוויחה כסף דווקא מזה שאנחנו בבידוד,

מרוויחה כסף מזה שאסור לנו ללכת לעבודה,

מרוויחה כסף מזה שיש לנו פתאום המון זמן פנוי...

דווקא חברה כזאת תגדיל את ההכנסות שלה בתקופת מגפה.

ולכן כמו שאפשר לראות בגרף, המניה של חברת נטפליקס התאוששה הרבה הרבה יותר מהר משאר החברות. ההמון מכר מניות בפאניקה, החכמים השקיעו בחברה שיודעת לעשות ממגפה בוננזה.

שהקטע הקטן מהכתבה בדה-מרקר שהבאת לא מעיד כלום.

כי לפי מה שסיפרת ההגדרה 'באר שבע' היא כללית מדי ולא באמת משקפת את המצב של כלל העיר.

בסוף בנדל''ן כל דירה היא ייחודית.

אני הייתי ממליצה לזוג הנ''ל לפנות לאדם שמכיר את השטח לעומק ולעבוד דרכו (ואם ירצו, יש לי שני מספרים לתת להם- אחד לגבי באר שבע, אחת שעובדת בפריפריה- שדרות-נתיבות- אופקים ומהצד השני בקריות).

את שואלת מה יקרה בעוד כמה שנים, ואת זה אף אחד לא באמת יודע.

נ.ב. 

מי אמר שאתם חייבים לקנות דירה? אפשר להמשיך לחסוך עד שתוכלו לקנות דירה שתגורו בה.

הרוב דירות פח ישנות, יש גם פרויקטים חדשים באזור אבל מעט מאוד, לא להתקרב להשקעה בשכונה ד, אפילו לא בצחוק, אחת השכונות הקשות בארץ.

בכללי דירות לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה מצד אחד זה בטוח מצד שני הסטודנטים באים ל10 חודשים בשנה ולפעמים צריך לרדוף אחרי הצ'קים שלהם, וגם הם מתחלקים בצ'קים בקיצור זה אופי השקעה מסוג מאוד מסוים.

רוב המשכירים ירצו דווקא להשקיע בבדירות למשפחות עם ילדים שיש להם מוסדות באיזור גנים, בתי ספר, גם לא ירצו לעזוב כל כך מהר מה שמקנה שקט (יחסי) לטווח ארוך בלי קפיצות של חודשים בהן הדירה לא מושכרת ואתה אולי יכול לעשות שיפוץ בינתיים כדי להשביח את הנכס ותו לא, אבל השכרה לסטודנטים זה דבר כשלעצמו מצריך מומחיות מסויימת בנדלן שאפשר גם להרוויח יפה ממנה.

בסביבת האוניברסיטה יש גם את העיר העתיקה (מהתקופה העות'מנית) זה אני קורא לה "נחלאות של באר שבע" מלא ברים של סטודנטים ואוירה של מאפרות אל תוך הלילה ומוזיקה, בתים ישנים ומתפוררים עם תשתיות מעפנות, צינורות אזבסט לא עלינו, לוחות חשמל עם רכיבים מלפני קום המדינה (לא צוחק) והדיור יחסית זול, קרוב לכל מקום שווה במרכז באר שבע במרחק רכיבה על אופנייפ, בעיקר קורץ לסטודנטים ושוב השכרה לסטודנטים זה מומחיות בפני עצמה.

אני לא יודע אם קשה למכור בבאר שבע, אני רק קניתי דירה אחת בשכונה ה ואני לא חושב בכלל שבשכונה זו קשה למכור מכיר מלא חברים שמכרו פה דירות, לא נראה לי שהיה להם קשה, אבל קשה זה עניין יחסי, ברור שדירה סבירה במרכז יהיה יותר קל למכור מאשר בפריפריה.

את הקריה החרדית אני לא מספיק מכיר.

אם אתם רוצים להשקיע בנדלן מעבר להון העצמי אתם צריכים גם קרן חירום עמוקה יחסית לתקופות שהדירה לא תהיה מושכרת ולבלת"מים שיפלו עליכם כמו דוד שיתפוצץ, במיוחד אם בא לכם לא להיות משכירים רשעים שתדרשו לא לבטל חוזה גם במקרה של סרטן או גירושין או מילואים וכיוצ"ב כי אתם חייבים חייבים חייבים את התזרים כי אין מי שישלם את המשכנתא ותהיו יכולים לזרוק לרחוב ניצול שואה או אם חד הורית כי צקים חזרו, הקיצור תכינו קרן חירום עמוקה לשקט הנפשי שלכם.

אני לא יודע אם זה חכם להשקיע בנדלן אם יש לכם הכנסות נמוכות, מצד שני יש לכם 300k, שיקול שלכם, אם תרצו אני אתן לכם באישי טלפון של המלווה הפיננסי שלי.

כל עוד זאת דירה ראשונה אין מיסוי אז אפשר בהחלט להצמיד את ההון לנדלן.

ממה שאני מבינה הרבה *משקיעים* הפסידו שמה. אבל אם זאת דירה ראשונה זה לא נחשב השקעה ויכול להשתלם.

1. זה לא אמור להיות ככה
2. זה לא באמת עובד
3. אם עובד לתקופה קצרה, כשאתה 'מדליק' חזרה זה עם ריביות

לפעמים אצל אשה יש חסמים אמיתיים- הורמונאליים\ רגשיים\נפשיים.
האם באמת מיצית את כל האפשרויות?



 

הבעיה שלא ברור איפה הכפתור של הכיבוי והאם אפשר לכבות בלי לכבות עוד חלקים.

הייתי גם במצב הזה. הייתי פשוט צמא לאהבה, למגע. התחלתי לשוטט ברשת כדי למלא את הצימאון אבל הוא רק גדל. נסיתי כמה טיפולים עד שמצאתי מטפלת אחת (דרך סרטון בפייסבוק) שהצליחה לדקור את הנקודה, אחרי תהליך קצר שתפתי את אשתי בשיחות ובמכתבים במה שעובר עלי ושאני בתהליך טיפולי. לא היה לה קל אבל היא הצטרפה גם לטיפול. זאת לא דרך קלה ורומנטית. יש הרבה גלים בדרך, לפעמים ריח ביוב להם.

דברנו הרבה על המרחק שנוצר, על הצורך שלה לקרבה רגשית במילים בהקשבה.

היו כמה נקודות מעשיות שעבדתי עליהם, ועד היום הן נקודות חשבובות ורגישות.

הרעב למגע מייצר הרבה מתח במערכת עד שהופך להיות מניע העיקרי בכל הקשר. גם אם עזרתי וחייכתי והקשבתי, כל עוד המניע הנסתר של "על מנת לקבל" קיים שם, זה דוחה את האשה. היא אמרה באחד הטיפולים ששנאה את זה שהייתי טוב כי זה כביכול חייב אותה לשכב אתי.

דבר שני שמאוד עזר, הייתי אומר שעשה מהפכה יחסית להשקעה, זאת פתיחת קבוצת ווצאפ של שנינו. אני שולח לה שם הודעה יומית בבוקר. כל הנסיעה לעבודה אני חושב מה לכתוב לה. זה מרחב נקי לרומנטיקה  אני כותב לה שירים, לפעמים שולח תמונה יפה שאני מצרף לה משפט כמו "זה הזכיר לי אותך" וכדומה. יוצא שאני מסתכל לעולם ומחפש במה אני יכול לשתף אותה.

הדיבורים העדינים האלה מדליקים אותה גם מינית ברמה שאי אפשר לדמיין. זה קורה לא ביום אחד אבל זה קורה ובגדול.

דבר שלישי ואחרון (כי זה ממש ארוך כבר) אנחנו בשאיפה לעזוב את הניידים בערב כשאנחנו ביחד. אם אי אפשר כל יום אז לפחות 3 פעמים בשבוע (גם זה קשה מאוד). לפעמים רואים סרט ביחד, לפעמים אני מקריא לה ספר (עדיפות לדברים רומנטיים), לפעמים עושים הליכה, מכינים אוכל או ווטאבר. זה לא דייט אלא כמו להתחיל לחיות ביחד. אז יש שיחות תוך כדי, חיוכים, מחוות, נגיעות קלות. זה ממש משנה המציאות.

אני ממליץ לך בחום לקחת את עצמך לטיפול אישי (הגישה שעבדה אצלי קורים לה גישת המובחנות), מצד אחד לשחרר את התלותיות בה ומצד שני להתקרב אליה ולקבל אותה אליך.

אחר הדברים האלה, לא הכל וורוד עדיין ויש נפילות ויש ריבים ויש פגיעות, אבל גם יש תקווה גדולה שנזדקן ביחד בשמחה ובתשוקה

סליחה על האורך, שנים לא הגבתי כאן אבל ההודעה שלך נגעה בי

את הדרך שעברת ועברתם.

זה ממש יפה לראות איך לומדים ומתפתחים ומוצאים את השבילים הנכונים.

אשריך

חושבת שמובחנות תעזור לך ממש ממש.

בעז"ה.

עבר עריכה על ידי אדם פרו+ בתאריך י"ד בחשוון תשפ"ו 15:09

נרשמנו לזה עוד בתקופה שהייתי נשוי.

אז מי שנשוי (: ב"ה

ורוצה להיעזר בקורסים האלה.

אולי יהיה לו לתועלת.

לעיתים יש פערים מובנים מהיום הראשון בין בני הזוג ברמת העניין במיניות ואפילו במגע. זה מושפע מהורמונים וכו' אבל גם שכההורמונים בשיא - עדיין יש פער בנקודת הפתיחה.

צריך להגיע עם מוכנות לכך שאולי יהיו תקופות של יובש וצריך להכיל את זה ולהתעסק בדברים מועילים אחרים. במקביל, כדאי לחשוב האם אפשר לשנות משהו במישור המעשי של איך וכיצד וכמה וכו'. אני מציע גם לדעת שהמנעד שההלכה מאפשרת בהיבט הזה הוא הרבה הרבה יותר רחב ממה שמקובל ללמד. המנעד הזה מאפשר מימוש יחסים אינטימיים באופן יותר מאפשר ויותר נעים (ויותר סביל) למי שאינו/אינה ממש בקטע. מציע לברר עם מורי הוראה מובהקים בעניין (שלא נמנים על אסכולה ספציפית ואכמ''ל). אצלי זה ממש פתר הרבה מהעניין הזה והעלים את התסכולים (שבהחלט היו).

כל אחד ברמת חומרה אחרת וטיפול תרופתי מתמשך אחר - אך שניהם כבר שנים במעקב וטיפול, ביקורות תקופתיות שגרתיות,  במסגרת מרפאת גסטרו של בית חולים גדול.  לא של רופא בקהילה.  

הרופא בקהילה היה רק בשלב המאוד ראשוני וההתחלתי. ברגע שהחלו, כל אחד בנפרד ובזמן אחר, לקבל את הטיפול הביולוגי, עברו להתנהל מול מרפאת גסטרו בבית החולים.  

ואיך זה מתנהל מבחינת קופת חולים ? יש החזר?

באיזה בית חולים מטופלים אם אפשר לשאול?

הוא דיי הזניח את הטיפול בקרוהן , ואני מנסה לעזור לו שיהיה רופא מומחה וטוב לעשות מעקב,  ויטפל בו . 

מחלה כרונית מסוג קרוהן כרוכה במעקב וטיפולים והנחיות רפואיות של רופאים מומחים למחלות מעי דלקתיות.  יודע מהאחים שלי שזה כולל - קולונוסקופיה בתדירות מידי תקופה (מניח שהתדירות תלויה בחומרה של המחלה. אצלם זה מידי שנה), אולטראסאונד למערכת העיכול מידי תקופה, ליווי ופגישות מידי תקופה של דיאטנית קלינית מומחית למחלות מעי דלקתיות שנמצאת במסגרת המרפאה שם. מעקב על בדיקות דם ובדיקות נוספות למעקב אחרי הטיפול הביולוגי (יש מקרים שהגוף מתחיל לפתח נוגדנים לטיפול הביולוגי ואז צריך להחליף תרופות).

אנחנו בקופ"ח מכבי. גרים בשרון / מרכז הארץ 

האחים בטיפול מרפאת גסטרו בבילינסון.  הביקורים והמעקבים מידי כמה חודשים במרפאה, בדיקות אולטרסאונד, קולונוסקופיה,  הדיאטנית,  עם טופס 17 בכל פעם - בהתאם להמלצות הרפואיות של הרופאים בבילינסון.

הטיפול התרופתי במסגרת קופ"ח מכבי.  הטיפול הביולוגי מאוד יקר - יודע שמגיעים לתקרה הרבעונית של הקופה כבר בחודש הראשון לכל רבעון.  

לך לך לעצמך, לפנימיותך

לכי לך לעצמך, לפנימיותך

לך לך אל אשתך, אשת בריתך

לכי לך אל אישך, מושא אהבתך

וגם אם הדרך לשם קשה ותלולה

וגם אם לפעמים נראה שאין אוויר ואין אמון ואין תקווה

וגם אם כל העולם נראה קורס -

אנחנו נהיה אברהם

ושרה

ונמשיך ללכת

להתקדם

רק עוד צעד אחד עכשיו

ומחר עוד אחד

כל פעם קצת

באמונה גם בעצמינו

גם בחצי השני שלנו

בבורא עולם שמשרה שכינתו בינינו

באותה ה' שנוספת לאברם

ובאותה ה' שנוספה לשרי

שם ה' נקרא עלינו!

אנחנו נשמה אחת

וכמו אברהם אבינו

נצעד לעבר האמונה

בא-ל אחד

בה' אחד ושמו אחד

נגד כל העולם

הוא, לבד, יחיד ומיוחד

מלמד אותנו גם היום לצעוד

להמשיך ללכת

להמשיך להאמין

גם באחד שאנחנו - אשתי/אישי ואני.

אנחנו אחד.

ושם ה' אחד נקרא עלינו ❤️

בזמן כזה, 

שמרגישים כ"כ קשה

ובעיקר כזה מפחיד

והכוחות אזלו כולם -

זה הזמן להפעיל בתוך עצמך מצב חיסכון בסוללה 

כן, כמו בטלפון, כך גם אצלנו

להוריד להוריד ולהפחית כל מה שלא דחוף ולא חייב

תוריד/י מעצמך

תקח/י יום חופש / מחלה, או אפילו חצי יום

תזמין/י רגע אוכל מוכן ואל תבשל/י היום,

תבקש/י רגע עזרה עם הבית או הילדים ורק תנוח/י

מה עם שבת קלילה של מנוחה אמיתית ועבודה ממש קטנה של חלה עם שניצלים וזהו? וגם החלה קנויה והסלטים קנויים או האוכל כולו קנוי רק השבת הזו?

תאגור/י טיפה שעות שינה

תוריד/י עוד את כל מה שלא דחוף

הדבר הזה שרצית לעשות? - לא היום!

המחשבה ההיא שהייתה לך שחשובה? - לא עכשיו!

הדבר הזה שכן סובל דיחוי - לא כעת!

תהיה/תהיי בחיסכון בסוללה

כי כשאין סוללה

לפחות עד שנמצא מטען

צריך לחסוך אנרגיה

ומותר לך להיות עכשיו מרוקן/ת לגמרי

לחפש מטען, בהחלט,

לחפש טעינה, בהחלט,

אבל בינתיים - הפעל/י מצב חיסכון בסוללה.

ומחר חשוב/י איך להטעין ולהיטען

בינך לבין עצמך

ובינך לבינו/ה

❤

את/ה עוד תהיי, אתם עוד תהיו - 100% בסוללה!

100% בלב! ❤

אמא רחל

את לימדת אותנו מה זה להיות בדרך

מה זה לצפות כ"כ ולייחל למשהו

מה זה להמתין

מה זה להתפלל

מה זה לקוות

ומה זה לזכות לגאולה שלמה ב"ה

נתת לכולנו כוח לזכור את זה, את הדרך

זוכרת איך הרגשת כאשר בנך יוסף יצא לאוויר העולם?

כמה היו שווים כל התפילות, הדמעות, כל ההמתנה, כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת?

וכמה אור עצום הביא יוסף הצדיק לעולם כולו

ובנימין

ולימדת אותנו מתוך זה לזכור גם אנחנו

כמה היו שווים כל צירי הלידה, כל הדרך המפרכת כאשר החזקנו בפעם הראשונה את הבן/הבת שלנו

כמה אנו זוכרים את הטעם המתוק כאשר הצלחנו להשיג הישג שעמלנו עליו רבות,

איזה אושר זה להרגיש תחושה כזו של מסוגלות ויכולת מתוכנו פנימה - עשיתי זאת בעשר אצבעותיי!

ואת ממשיכה ללמד אותנו גם כאן,

גם בריחוק הגדול הזה, או בריב המכאיב הזה,

גם בפחד הגדול הזה,

גם כאן את לוחשת לכל אחד ואחת מאיתנו -

תחזיקו את זה -

אתם תצמחו!

תהיה לכם גם ממנו קבלה!

קבלה של הצלחה!

ועוד אחת!

תזכרו!

תזכרו מה כתוב לכם על הקבלה של ההצלחה הקודמת הזוגית שלכם

מתי ומה הצלחתם בעבר?

ומה תרצו שיהיה כתוב על הקבלה שלכם היום?

יש שכר לפעולתכם!

אתם בדרך

וצועדים בה יחד

יש לכם ויהיו לכם עוד הרבה קבלות!

אתם רושמים אותן

כל אחת ואחת

יש שכר לפעולתך אמא רחל ❤

ושבו בנים לגבולם

ושב לב איש אל אשתו, ושב לב אישה אל בעלה ❤

איזה תאריך וואו! 

בשעה טובה ומבורכת

שתזכו לרוב נחת ושמחה ולגדלו לתורה לחופה ולמעשים טובים 🎊

נשמע שאת כותבת ממצב של סטרס וקריסה.

במצב כזה אי אפשר לפתור שום דבר.

דבר ראשון קחי לך זמן להירגע.

קחי יום/ כמה ימים חופש מהעבודה או מהמשפחה.

תנוחי, תשלמי שעות שינה או כל דבר שנותן לך אוויר ואחר כך תחשבי או תתייעצי על מה שאפשר לעשות.

חיבוק גדול גדול

ודאי שצריך להעמיק ולשמוע עד הסוף והכל וכך לבחון דרכי התקדמות ודרכי ריפוי, תיקון ואוויר צלול ב"ה,

אך בינתיים רוצה לשאול אותך -

מה יכול לעזור לך עכשיו, היום?

אם תראי שכן יש לך אפשרות להפחית מעצמך כמה שיותר, גם אם לא לכבות, ואפילו רק היום - כדאי מאוד לחתור לכך.

כל עזרה בכל צורה שהיא, גם אם זה אוכל מוכן לשבת / שבת מינימלית / עזרה עם הילדים מנערה או משפחה וכו' / שאר הדברים שניתן להוריד ממך כעת לפחות לזמן הקרוב.

והלוואי שתמצאי טעינה בקרוב מאוד ב"ה 🙏

אומרת עכשיו פרק תהילים ומאחלת לך ישועה שלמה בקרוב ובמתיקות ב"ה 🙏❤️

את מוצפת ממש, ואפשר להבין מהתיאור.

לנשום

לאט לאט

לשתף דמות קרובה שאת יכולה להיעזר בה. אל תהיי לבד.

להקל מעלייך כרגע כל דבר שאפשר, אפילו אוכל לשבת לקנות.

תעשי קודם דברים טובים עבורך שיחזירו לך את הרוגע הנפשי, אפילו במשהו. ואת יודעת מה יעזור.

גם אם למשל שהילדים יהיו אצל סבא וסבתא/דודים בשבת.

רק אח''כ תנסו לדבר ששניכם רגועים, פחות טעונים. 

בגירסה הכי טובה שלך

אז דבר ראשון אסור לך לקרוס!

וזה אומר שאת ובעלך מחליטים לוותר על משהו. לא יודע האם מדובר על היקף משרה, רכב או מחויבות אחרת. אם תמשיכו לנהוג כרגיל גם כאשר הרכב משתנק זה ברור שהוא יקרוס במעלה הדרך. אז אולי אי אפשר לגמרי לעצור בצד הדרך, אבל לנשום אוויר קצת ירגיע את תחושת ההצפה.

זה יעזור כי אם את לא מאושרת גם הוא לא שמח. רוצים להמשיך יחד? צריך למצוא את המקום הנפשי המאפשר התפעלות ממה שיש, צריך פנאי להיזכר ולהנביט שוב את האהבה שהייתה. זה תנאי בסיסי להתקדמות משותפת ולכן את חייבת לשקף באהבה ובעדינות את הצורך הדחוף בשמחה בחיים שלכם. שמחה זה בעיקר קשור באהבה, בתחושה שיש לך מקום בלב של מישהו אחר  אולי הוא עוד לא מספיק מבין את הקושי ואולי לא ישתתף מיד בשינוי ולכן תצטרכי לקצת אומץ הלב, אך לוותר אסור.

לגבי הנושא של הטיפול רק אגיד בקצרה שלפעמים המטופל לא מתאים למטפל, לא להזדרז להרים ידיים . אל תכבי את עצמך, את יודעת שיש בך הרבה לתת ואנחנו זקוקים לך בעולם הזה, ה' בחר בך ולא לחינם.

תבשרי טוב!

אבל. כדי לקבל נגיד פסיכיאטריה. צריך להוסיף התייעצות עם רופא מומחה. זה הרחבה נפרדת

וגם שם יש הגבלה של מספר מימושים בשנה (או לכל אורך הפוליסה)

וגם ברגע האמת. יוציאו לך את המיץ ולא ירצו לשלם עד שרוב האנשים יתייאשו. (לצערי מדבר מניסיון אישי עם כמה חברות ביטוח)

כותב את זה כדי שאנשים יבינו שזה שהם עושים ביטוח פרטי לא אומר שלא יהיה כאבי ראש ברגע האמת. 

מסכים - צריך לבדוק מה הביטוח כולל. אצלי זה דרך הסתדרות המורים כך שהוא מאוד מאוד רחב.

לא מסכים - לפחות אצלנו הם מעולם לא עשו בעיות על שום דבר. שלחנו קבלות וסיכומים ותוך חודש קיבלנו את הכסף בביט. אולי זה תלוי בחברה... אנחנו בהראל בכל אופן.

במשך שנה רציתי להתנתק מהם.

להפסיק את הביטוח.

והם פשוט לא הסכימו להפסיק לחייב אותי.

מיילים.

וואטצאפ.

טלפונים.

כלום.

אומרים לך שיעבירו למחלקת ניתוק.

בפועל לא ניתקו.

רק המפקח על הביטוח עזר

נלחמים על הלקוחות שלהם,

לא מוכנים לוותר על אף לקוח!

והכסף ממשיך לרדת

הם שלחו לי רשמית מסמך שבוטל הביטוח

אבל את הוראת הקבע שכחו להפסיק.

אם חלילה בתקופה הזאת (שאתה משלם למרות שהביטוח מבוטל) קורה אירוע ביטוחי,

האם בית משפט יחייב אותם לשלם לך בגלל שהם עדיין חייבו אותך על הביטוח...

לא יודעת איך זה בחברות אחרות.

(למשל דרך העבודה)

לי יש ביטוח בריאות פרטי דרך עבודה.

השבח לאל לא השתמשתי בו לניתוחים/טיפולים מאוד יקרים

כן השתמשתי לרופאים מומחים וטיפולים אחרים (כולל פסיכולוגיה)

ביררתי ואפילו יש החזרים על פיזיותרפיה פרטית, דיקור וכו

הואיל והדברים שנזקקתי אליהם לא היו דחופים ברמת הלהגיע לטיפול באותו היום, תמיד יצרתי קשר עם החברה שמטפלת לי מול הביטוח כדי לשאול מה כלול בפוליסה, והם ענו במדויק. (למשל - עד x פגישות עם רופא מומחה בשנה, כאשר ההחזר הוא עד %a או סכום של b, הנמוך מבין השניים. יש צורך שהרופא יהיה רשום עם ההתמחות הזו ולהביא הפניה מרופא מטפל). כמובן לא דייקתי, סתם הבאתי לצורך הרעיון

ואז אני יודעת מה מגיע לי ולאילו פרטים אני צריכה לשים לב לפני. מעלה טופס וזה מגיע לבנק…

פרצופים לא קיבלתי.

ומסכימה, אין לדעת במה יהיה צורך. ביטוח זה בערך השירות היחיד שאתה מקווה שאתה משלם סתם ולא תצטרך להשתמש בו…

ומבחינתי, החופש להתייעץ עם כל רופא שבא לי (ובלי המתנה של מיליארד שנה), כנ"ל פסיכולוג… והשקט הנפשי הזה שיש לי גם אופציה לרפואה פרטית בעת הצורך… זה באמת מרגיע. 

במידה ואני מעוניין שאיש מקצוע בלתי תלוי יעבור על התיק הביטוחי שלי ושל המשפחה

האם הביטוחים מתאימים לנו, האם אפשר לשפר עלויות וכו'

האם יש התנגשות עם הביטוח פלטינום של כללית וכו'

מה אני צריך לחפש? 

סוכן ביטוח?

איך אני מוודא שהוא נטו מגן על האינטרסים שלי

וכמה עולה בערך בדיקה כזאת

אז באמת צריך לחפש אדם אמין.

בגדול היום יחסית יותר קל להשוות ולהחליט.

יש רובד בסיס ("קטסטרופות") ורבדים נוספים שניתן להרחיב לפי בחירתך. אפשר שהכיסוי יהיה רק מעבר למה שנותנת קופת החולים, ואפשר "מהשקל הראשון" ששילמת. זה כמובן יותר יקר.

לדעתי האישית, רובד הקטסטרופות כדאי שיהיה. הוא לא יקר באופן יחסי, ואלו קטסטרופות שבמידה וחלילה, לרוב משפחה לא תוכל לעמוד בהוצאה (השתלות בחו"ל, תרופות יקרות שלא בסל וכו')

רבדים נוספים - תלוי בבחירה, ושנאת הסיכון.. תמיד טוב שיש כיסוי נוסף, אבל משלמים על זה בהווה לא מעט..

אבל מכיוון שלא כל הפוליסות זהות. (בזהות והיקף הדברים הנתמכים)

קשה לי להשוות בין תפוחים לתמרים.

במיוחד שכל פוליסה כתובה בצורה משפטית ומכילה עשרות עמודים

הייתי שמח פעם אחת (אחרי לא מעט שנים שאנחנו מבוטחים) לקחת מישהו מקצועי לכך.

כיום אני משלם על המשפחה מעל 1000 שח בחודש ביטוחים (לא כולל ביטוח רכב)

קשה להבין אם באמת הכל נצרך.

פשוט מהסיבה שיש כל כך הרבה התמחויות רפואיות, ואף פעם לא תוכל לדעת איזה צורך ספציפי תצטרך, חלילה, בעתיד, בו הפתרון והתנאים של כללית מושלם, במקרה שלך, יהיה פחות טוב מהביטוח הפרטי - למשל במקרה של צורך בניתוח פרטי, והמנתח הרצוי והמומלץ בתחום ההתמחות, לא נמצא ברשימות של כללית אבל כן בביטוח הפרטי.

לכן טבעי והגיוני שתהיה חפיפה בין שירותים של ביטוחים שונים. אלא אם אתה מוכן להתפשר על המומחים המאושרים בביטוח פלטניום ולא לשלם על כיסויים חופפים. 

שיכיר את כל הביטחים בצורה טובה

ויוכל לתפור לי חליפה שמתאימה לרצונות שלי.

בלי ביטוח יתר וחוסר ביטוחי

כמובן במידת האפשר

@אריק מהדרום יודע יותר פרטים.

ברוך ה’ הצלחתי להשיג עד היום דברים כמעט חינמיים לילדי

אני מבינה גם מחברות אימהות ל... שהעלות גבוהה מאד בפרטי

לצערי

בגלל בעיות שנעשו בדרך על ידי אחרים

הכל יהיה יקר יותר , כולל טיפולים ואבחונים.