גם היא אחראית על הפרנסה,

וגם הוא אחראי שיהיה אוכל טעים לארוחת צהריים וריצפה נקייה.

האם זה אומר ששניהם בפועל צריכים לעשות את כל המטלות? בוודאי שלא.

אבל ברגע שמבינים שהאחריות היא של שניהם, ובעצם רק נותר למצוא חלוקה הגיונית שתואמת את המציאות (למשל אם האשה בחופשת לידה אז היא לא תלך לעבוד תוך כדי), כל השיח משתנה.

דבר נוסף:

חופשת לידה ואבטלה הם שני מצבים לגמרי שונים.

אשה בחופשת לידה אמורה לטפל בתינוק בן 0, וזאת משימה של 24/7. אני לא חושב שאפשרי לטפל בכל מטלות הבית כשיש תינוק קטן שתלוי בך לחלוטין. 

לעומת זאת באבטלה היא כן אמורה להיות עם יותר זמן פנוי, מה שממילא אמור להיות מתורגם ליותר מטלות בבית בזמן שהגבר עובד.

אבל מרגע שהגבר חזר הביתה מהעבודה, הוא לא אמור להיות שייח שיושב על הספה וגולל בטיקטוק בזמן שאשתו מפרפרת עם ארוחות ערב, מקלחות, הרדמות, כביסה...

איזון, הקשבה והתחשבות - הם המפתח להצלחה.

החלוקה/ אופן הטיפול בבית

משתנה בהתאם לזוג ולצורך.

( בראייה ככה מהצד)

אישה בחל"ד רחוקה מלהיות פנויה לתחזוקה מלאה של הבית.  היא רוב סביב התינוק החדש.  

ותחזוקת בית יכולה להתפרש להרבה כיוונים - קניות שבועיות, השלמות קטנות לדברים שאזלו, בישולים, אפייה, ניקיונות  

תינוק שזוחל מאלץ לשמור על רצפה יותר נקייה לעומת בית ללא תינוק.  

ובמקום אחר התעניינת על פסיכולוג לגבר - אפשר להבין שהבעיה היא יותר מאשר תחזוקת הבית 

זה בנושא אחר.

כמובן שבסוף בנישואין הכל קשור לכל..  אבל זה ממש נושא אחר

העבודות בבית משותפות

אולי עם הזמן אחד יעשה יותר ניקיון והשניה יותר כביסה או הפוך אבל סהכ מתחלקים שניהם במטלות הבית, וב"ה לא חסרות מטלות.

צריך לומר שחופשת לידה היא דווקא סיטואציה שונה כי סביר שהאישה תנוח ככל שאפשר

אני יכול לומר על עצמי שאם הייתי יותר בבית, מסיבה של חוסר עבודה למשל, אני מניח שהייתי משתדל לעשות יותר עבודות בית כדי להקל עליה בהנחה והיא עובדת 

כך או כך בשיח טוב ונעים בין בני הזוג אפשר וצריך למנוע ויכוחים או אי הסכמות בנושא. 

וכאן נכנס עניין התקשורת בינהם 

ואת זה את יודעת לענות אם יש או אין

אבל טבעי (ולרוב הזוגות גם נכון) שאם האישה לא עובדת

תוכל להשקיע יותר במטלות הבית.

לא עובדת הכוונה שהיא לבד בבית

כי להיות עם תינוק/ילדים בבית זה כן לעבוד. לעבוד בגידול ילדים.

כן מאמינה שהאחריות על הפרנסה צריכה להיות על הכתפיים של הגבר( אישה לא בנויה להרגשה של כזה עול)

והעול של בית וילדים על האישה (גבר נולד עם תכונות שזה פחות טבעי לו)

זה בגדול

( ואני עובדת במשרה מליאה ואם זה קשור מרוויחה הרבה יותר)

ואחרי שיוצאים מהנקודת הנחה הזאת והזוגיות היא תקינה שתי הצדדים אמורים לרצות לעזור אחד לשני

אם אחד עבד עד מאוחר והלך לשיעור תורה ואני הייתי בבית בערב אני לא אשאיר לו כלים כדי שיעזור

ואם אישה בתקופה עמוסה עם ילדים קטנים ולא מצליחה לעזור בפרנסה תקופה גם בסדר

שהזוגיות תקינה רוצים שיהיה טוב אחד לשני ופחות מחפשים להתחשבן

ועכשיו יאלה להרוג אותי שאמרתי דיעות לא פופולריות...

מה"התחשבנות" או ה"פינקסנות" אבל בסוף שורה תחתונה אני מתפחלצת בתוכי כשאני מסדרת ומנקה והוא יושב.. נכון הוא לא תמיד יושב וגולל בפייסבוק, הרבה פעמים מתעסק בעבודה, או סתם פתאום חבר מתקשר, או פתאום נזכר באלף ואחד דברים אחרים שצריך לעשות.

בסוף אני מחפשת שותפות בעניין הזה למרות שאני בתכלס כרגע בבית והוא עובד.

לא מצליחה לעשות את המטלות השנואות (על שנינו) בשמחה.

מרגישה באיזה שהוא מקום שיפחה וקורבנית ומאוד לא אוהבת את התחושות שזה מוציא ממני.

לא רוצה להיות במקום הזה.

מנסה להבין האם זה משהו שאני צריכה עבודה עליו או שיש פה איך שהוא שיח זוגי שיכול לקדם אותנו.

כן דיברנו על הנושא והוא הציע להעזר בתשלום וזה לא מספק אותי. לא יודעת אפילו למה.

סליחה על הבלגן 

את מצפה שהוא יתקשר להזכיר לך לעבוד בבית כי הוא עובד בעבודה?

נכון שלא...😊

אז תני לו קצת לנוח בבית ותדברי איתו על הציפייה לעזרה כששתיכם יושבים

גם אני מתעצבנת על סיטואציות כאלה לפעמים

ואז נזכרת שכשהוא קם ב5 לתפילה ושיעור תורה אני עדיין ישנה

אז אין באמת שיוון ...

אם יש מטלות באמת שנואות - כדאי להוציא אותן למיקור חוץ או לקנות מכשיר עזר (מדיח, שואב שוטף). לא באנו לעולם כדי לעשות מטלות שנואות.

אם זה באופן כללי חוסר חשק למטלות הבית האינסופיות - אולי לחפש דרכים להתייעל או לחילופין לחפף.

אם את לא עובדת, אולי חסרה לך חברה? ובכלל הנאה בחיים, תחושת סיפוק, תחושה שיש בשביל מה לקום בבוקר ועוד.

לגבי זה שהוא יושב,

תראי בעיניי אם אישה בבית (ובלי תינוק / ילד), אז כן, היא יכולה לעשות את מטלות הבית בשעות הבוקר, ובערב לשבת יחד עם בעלה לכוס קפה, או סתם לרבוץ על הספה כמותו. אבל כנראה יש סיבה נוספת למה זה לא קורה, ונראה לי כדאי לברר מה באמת עומד שם מאחורה.

אם מדובר על מטלה ספציפית שנואה, שאין איך להוציא אותה - אפשר לשבת לשיחה ולומר לו באופן גלוי שאת ממש שונאת את המטלה הזו, ואם פעם בשבוע תשבו יחד על המשימה השנואה זה יקל מעליך מאוד. (רק שהוא הציע להעזר בתשלום, וזה נשמע לי מושלם מצידו)

אם מדובר על מטלה שנעשית דווקא בזמן הזה, כמו למשל להכין ארוחת ערב - לגמרי לגיטימי לבקש להכין יחד.

אני כן מסתייגת שיש עוד משתנים כנראה שמשפיעים,

לדוגמא סטודנטית שלומדת במהלך היום, או כמו שכתבו לפניי חל"ד, או הריון שדורש מעקבים צפופים.

אני בהריונות ישנה המון. אבל זה באמת צורך של הגוף ולא פינוק של זמן מנוחה... אז גם כשלא עבדתי וישנתי בבקרים, זה היה בשביל התפקוד המינימלי, וכמובן שלא יכולתי לעשות לבד את מטלות הבית.

קודם כל מתחברת לתגובה של @יראת גאולה.

אם את בבית ואין לך חברה, וכל היום סביב המטלות, זה יכול לשעמם ולחרפן. אני, כדי להיות פרקטית בבית, צריכה שהזמן של המטלות יהיה תחום ולא יתפרס לי על פני כל היום. אז כשהייתי בבית, למרבה הפרדוקס, הוא היה מסודר פחות במהלך היום. זה הרגיש לי חסר טעם לרדוף כל היום אחרי הבלאגן והרגשתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות.

כשגדשה הסאה, כבר יצאתי מהבית לעבוד ורווח לכולם

לגבי זה שמפריע לך שהוא יושב ותחושת שותפות - האם את מרגישה שאתם שותפים בדברים אחרים?

הזוגיות שלכם במקום שהיית רוצה שהיא תהיה בו? את לא חייבת לענות כמובן

אבל בגדול, לדעתי, כשאישה לא מקבלת את הצרכים הרגשיים שלה מבעלה, היא תובעת אותם בדרך של "שתלטנות" בתחומים אחרים חיצוניים יותר. 

זה לא מספק אותך כי אם יש עכשיו כילים בכיור אז נביא עוזרת והיא תשטוף אותם? או תפעיל מכונת כביסה כי יש מלא בגדים מלוכלכים?

את מחפשת שותף לא מישהו שישב על הספה כשאת מארגנת את הבית אחרי א. ערב.

עוזרת יכולה בהחלט לעזור אם קשה לך ואת לא מספיקה לנקות ממש את הבית. אבל לתחזוקה שוטפת אם שניכם בבית שניכם צריכים להיות שותפים פעילים.

בעיה כ"כ מוכרת שאני התמודדתי איתה ועדיין מתמודדת.

אני פשוט אומרת "תפעיל בבקשה מכונה" "תכניס כלים למדיח" "תנקה את שולחן האוכל" "תקפל כביסה" אין ברירה זאת הדרך היחידה שמצאתי ..

שותפות כמו באידיאל הקיבוצי (שבקיבוצים כמובן קרס, חברה לא יכולה להתנהל כך, בית כן) כל אחד תורם לשותפות את מה שביכולתו וכחותיו לתרום ומקבל את צרכיו ככל שהשותפות יכולה לתת אותה. אגב, זה נכון לא רק על בני הזוג, אלא גם כלפי שאר בני הבית. גם ילדים שגרים בבית יכולים וצריכים להשתתף במטלות בצורה שמתאימה לכחותיהם ויכולותיהם בגיל וברמה.

אחרי שאמרנו את זה - בתוך השותפות יש סוגי מטלות שיותר מתאימים באופן טבעי לבעל ויש שמותאמים יותר לאשה ככלל ויש שיותר מתאימים לפלוני ולאלמוני. כמובן צריך להתחשב בנסיבות הספציפיות.

המציאויות שהוזכרו בסוגריים - אינן אחידות בכלל. 'חופשת לידה' זו הגדרה מטעה, זה הכל חוץ מחופשה. בשבועות הראשונים אחרי הלידה (בדגש ככלל על ששת השבועות הראשונים, אבל כמובן צריך גמישות לפי הכחות) - אישה לא אמורה לעשות מטלות בכלל חוץ מהטיפול הישיר בתינוק וההתאוששות מהלידה.

כשחיו בחמולות זה היה פשוט - שאר נשות החמולה גיבו. בימינו אין ברירה, אי אפשר שהבעל לא ילך בכלל לעבודה או לימודים שישה שבועות, אז האשה נאלצת אולי לעשות קצת יותר מ0 עגול, אבל בוודאי לא יותר ממה שעושה כשהיא עובדת בחוץ, את מה שהבעל עושה כל שאר הזמן - פשוט שזה המינימום שהוא צריך לעשות ואם יש קושי, להתאמץ להשיג עזרה מהמשפחה או בתשלום.

במציאות שהאשה מובטלת (או הבעל) וכל עול הפרנסה על הבעל (או האשה), פשוט שבאופן כללי מי שבבית אמור(ה) לקחת על עצמו(/ה) יותר ממטלות הבית, בדומה לעקרת בית מאידיאל - שחלק מה'הסכם', גם אם הוא לא רשמי אמור להיות שהחלק שלה בשותפות הוא מטלות הבית.

אמנם צריך זהירות:

ראשית אם המובטל/ת עוסק באופן פעיל בחיפוש עבודה, בירורים, שליחת קו"ח, ראיונות וכו' - הרבה פעמים זה אמנם שקוף, אבל זה לא פחות מאמץ מלעבוד.

שנית - מובטל/ת (בשונה מעקרת בית מאידיאל*) עלול להרגיש פיחות ערך עצמי שלפעמים גם מוביל לדיכאון. חשוב שגם בתקופה כזאת יהיה עם מה 'להרים את הראש' מהרוטינה של כביסה-כלים-החלפת חיתול. שותפות של הבעל (כנ"ל או האשה) ואפילו שדר אמיתי שרואה את המאמצים, יכולה לעזור מאוד לשמור על שפיות.

*גם עקרת בית מאידיאל, ראוי מאוד לענ"ד. עדיין חשוב להיות 'עם יד על הדופק', שאינה טובעת ברוטינה של מטלות הבית ונכנסת לסוג של דיכאון. כלל אצבע - אם אינה נראת חיונית, מתפקדת ושמחה, כדאי לעשות חושבים.

אם מישהו מזהה אשמח לעדכון בפרטי.

בעלי עובד בשעות הצהרים ערב לילה, ואני בזמן הזה עם הילדים והבית לבד.

ואני בבית כי הארכתי חופשת לידה כרגע. 

עכשיו שהוספת פרטים, לדעתי זה שאת המון זמן בבית לבד מאוד משפיע בנוסף

כדאי לחשוב אם זה שווה את זה,או אם יש לך אפשרות ליציאות בבקרים עם התינוק

אני חושבת שבזמן שאת עם הילדים - את עובדת בעבודה קשה ומאומצת. (ובבוקר את עם תינוק?)

לא הגיוני לומר שאת לא עובדת, והבעל כן עובד, ולכן מטלות הבית צריכות להיות עלייך. אלא את עובדת בזמן שהוא בעבודה, ושניכם צריכים לנוח כשמתאפשר.

ולמטלות הבית צריך למצוא פתרון. לדעתי פתרון של מיקור חוץ הוא מוצלח מאוד. ובשאר אפשר להתחלק, ומי שמסוגל יותר - יכול לקחת יותר.

דרך אגב, יש מטלות בית של קניות למשל - מי עושה אותן? כי גם זה זמן ומאמץ, אבל לא שנוא כמו מטלות הבית.

אם את לבד לבד, אני הייתי מצפה מעצמי לעשות את מטלות הבית העיקריות(ז'א, שהבית יראה תקין)

ואם עם ילד, לא הייתי מצפה יותר מידי או חושבת שזה תפקידי הבלעדי

בעיני זאת עבודה בפני עצמה.

ופרגון ושמחה בעשייה של האחר היא קריטית בעיני.

שווה לעבוד על הכיוון הזה ואז ממילא הוא ישמח לשמח אותך ואת לשמח אותו,  שזה כולל גם טיפול בבית, כי בסוף הבית הוא ה"ביחד" והבניין המשותף שלנו, וזה עמוק מעבר לטכני.

לא שזה תמיד עובד , ולפעמים עושים משימות כשלא רוצים או כשלא מוערכים. אבל יש שדרוג גדול אם משתדלים. ככה זה אצלנו, סתם משתפת לפתוח את הראש

להיות בחופשת לידה עם התינוקת זו מעמסה לא קטנה.

ברור שאת גם צריכה לנוח בזמנים שיכולה וזה שאת בבית לא אומר שאת יושבת רגל על רגל ונחה, בכל זאת את מטפלת בה וזה דורש מה שדורש.

בעזרת שיח פתוח בינכם תגיעו להחלטות משותפות על מטלות הבית שיתחלקו בינכם.

הבית לא רק שלך כמו שלא רק שלו.

בעיניי טבעי שהגבר יהיה יותר אחראי ונוטל את אחריות הפרנסה על הבית כמו שאמרה @אור123456 ועדיין כשהוא יכול שיעשה חלק מהדברים כמו כשאת יכולה גם את תעשי חלק

והאמת והשלום אהבו

שגבר חייב להיות אחראי על משהו ממטלות הבית

גם אם הוא עובד קשה

כי זה חלק משותפות

אישה בהארכת חופשת לידה לא צריכה לעשות יותר מהגבר

כי זו עבודה מאד סיזיפית

המצב האידיאלי שלכל אחד יהיו תחומי אחריות בבית ומקסימום לוקחים עזרה חיצונית/ אחד מתנדב לסייע לשני

המצב שאינו אידיאלי שהאישה צריכה לקחת אחריות על הכל

אם זה קורה והגבר לא משתף פעולה אפשר להעביר הרבה למיקור חוץ (עוזרת, אוכל קנוי, חד פעמי, בייביסיטר)

אישה פוגשת את הבעל שלה רק כשהוא נח בערב. הוא יכול לתזז כל היום והוא יכול דווקא למרוח את הזמן בעבודה, אבל בשני המקרים היא פוגשת אותו רק יושב בערב על הספה כשהיא "מתזזת".

מרגיש לי שזה הרקע של הפוסט שלך.  שם זה מתחיל.

זה תחושה. אחר כך אפשר לבדוק אם היא מחוברת למציאות (אולי כן) ואולי לא.

זה קצת שונה. אני פוגשת אותו בבוקר.. לפני שהוא הולך לעבודה..לא בערב כשהוא גמור.

וגם יש ימים שהוא לא עובד בכלל והמצב לא שונה באותו יום. 

אני לא מכיר אותו. אבל יש מצב שהוא באמת יכול לתת קצת כתף. בטח בימים שלא עובד.

ואולי לא.

ואולי אתם צריכים מדיח ורובוט שוטף רצפה, וחבל לריב.

ועדיין לא חסר עבודה בבית של ילדים.. טפו טפו.

יש תמיד ובהמון תחומים

אין סיבה שלא יהיה חלק אם יש לו זמנים שהוא בבית ולא עסוק אלא אם יש סיבה מיוחדת שאנחנו לא יודעים

גאונית.

טוב נו מכונת כביסה יותר אבל זה כבר יותר יישן

רק הטיפול בילדים זה עבודה במשרה מלאה.חד משמעית

וגם - חופשת לידה זה לא דומה לאישה שמובטלת והילדים במסגרות

(ובכלל חופשת לידה ספציפית זה זמן מנוחה לאישה להתאושש ולטפל בתינוק כך שזה רק צריך לשאוף להוריד ממנה  מטלות מה שאפשר )

להיות כל אחה"צ והערב עם הילדים זה לגמרי עבודה כמו בחוץ ויותר (מבחינתי לעבוד במשרד הרבה הרבה פחות מתיש. ואני עובדת תמיד מחוץ לבית בין היתר כדי להתאוורר )

ולכן נראה לי שהבסיס הוא אצלך - להעריך ולהאדיר את מה שאת עושה. לקבל ולכבד את עצמך על כך מה שאת "תורמת" לבית גם לפני הנקיון/כביסה/כלים

להיות שלמה עם הציפיות שלך שהוא יקח חלק במטלה הזו

ומשם לבוא לשיח מול בן הזוג- מה את מרגישה,מה עושה לך טוב ומה לא

ואיך אפשר לחלק בין שניכם את העומס של תפעול הבית

הגיוני שזה לא יהיה שוויוני,גם אין שאיפה כזו,אבל זה של שניכם ושניכם אחראים לו וזה נקודת מוצא חשובה

יכול להיות שההחלטה תהיה יותר מיקור חוץ אם יש יכולת כלכלית

אולי באמת שווה לשקול כן לצאת לעבוד אם זה מה שיעשה לך טוב יותר

ואולי הוא יפנים את החוויה שלך ויקח קצת יותר כדי שתהיה לו אישה רגועה ושמחה

לא יודעת...

בהצלחה!

זה עוד לפני הבקשה ממנו (או לא). זה הדיוק הפנימי שלה.

והוא בהחלט שותף, מלא.

אבל זה שאני בבית לא אומר שאני יושבת רגל על רגל, אני עובדת בבית עם הילדים.

אין משהו שהוא תפקיד בלעדי שלי למעט האוכל שאני משתדלת מאוד שיהיה מוכן כשהוא מגיע.
 

לגיטימי לצפות ממנו שיהיה שותף, אבל מבחינתי יש לו גם את הפריוילגיות שלו בגלל שעובד בחוץ.

(הוא לדוגמא כמעט כל יום מספיק לנוח חצי שעה ויותר, אחרי שמסיים לקלח את הילדים 😅. לי אין 5 דקות לנוח....)

יעסיק את עצמו יותר בזה.

הבית זה עבודה לכל דבר, יש מי שלוקחות על זה כסף הרבה כסף

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

הרי אם לא היה לך אכפת בכלל שום דבר, זה לא היה מזיז לך.

וזה שמזיז לך, מעיד על הכל ...

זה חלק מאיך שנבראנו וצריך לעבוד ולהתפלל על זה.

לא סתם ר' נחמן הקדיש לזה תורה (תורה קמא) שזאת זכות להגיע לדרגה להרגיש כאב על העבירות שעשינו.

"אִם יִזְכֶּה שֶׁיַּרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת כְּאֵב חֲטָאָיו, הַיְנוּ כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, כִּי כָּל זְמַן שֶׁלִּבּוֹ עָרֵל וְאָטוּם, אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַרְגִּישׁ בֶּאֱמֶת, רַק כְּשֶׁיָּמוּל אֶת עָרְלַת לְבָבוֹ, וְיִהְיֶה לוֹ חָלָל בַּלֵּב, וַאֲזַי יַרְגִּישׁ לְבָבוֹ בֶּאֱמֶת גּדֶל כְּאֵבוֹ, וְיִצְטַעֵר וְיִתְחָרֵט בֶּאֱמֶת"

ור' נתן מתפלל על זה בתפילה ו' "שֶׁאֶזְכֶּה לְהַרְגִּישׁ כְּאֵב חֲטָאַי וַעֲווֹנוֹתַי הַמְּרֻבִּים, וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ"

אני לגמרי לא חושב שזאת צביעות לבקש סליחה למרות ההרגשה,

אנחנו לא מנסים לעבוד על הקב"ה וגם יודעים שאי אפשר, אלא רוצים שיסלח לנו (מכל סיבה שהיא) למרות שעדיין לא מרגישים רע עם מה שעשינו

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר