למשטר, לאומה הפרסית, לאסלאם?

האומה הפרסית, יש לה ייתרונות וחסרונות כמו שאמרו חז"ל. ובוודאי שאי אפשר לזלזל באומה והיא דבר נכבד (יחד שטוב לעשות ליצנותא מעבודא זרה שלה).

אם זה המשטר - בדיוק חשבתי עד כמה הם אהבלים שהם מתעסקים במלחמה במקום לעשות שלום עם ישראל כמו האמירויות ולהרוויח כלכלית ותרבותית. אפילו את התירוץ שישראל מייצגת את החילונות המערבית במזרח התיכון כבר אין להם כי ישראל כיום מונהגת בידי אוהבי המסורת.

מצד שני קצת מובן הסלידה שלהם מארהב ומהמערב הפרוגרסיבי (לא שהם פחות רשעים, כן).

"הרבה מלחמות עשינו, הרבה כרכים כבשנו, והכל בשביל ישראל" בעוד רומא אומרת "הרבה גשרים ושווקים עשינו, בשביל ישראל" (וכמובן ה אומר להם דלמרות שזה שימש לתועלת ישראל, הם התכוונו לטובת עצמם).

איך מלחמות של הפרסים עוזרןת לישראל? אלא כנראה כוונת הגמרא שזה מלחמות עם רומי. כי בתקופת הגמרא פרס היתה האויבת של רומא, ואז במיוחד יהודי היה לו טוב תחת דלטון פרס מאשר רומא.

אז לרומי (המערב) יש תפקיד לפתח את העולם, אבל זה בא על חשבון ריקנות רוחנית כמו שאומר רשבי "תיקנו שווקים להושיב בהן פרוצות, מרחצות לעדן עצמן".  לכן ה יצר את פרס שתפקידם להיות גוף שבולם את ההתפשטות התרבותית הרומאית. כמו "אשור שבט אפי".

כנל המערב מול אירן-האיסלם בימינו.  שניהם תרבייות של רשע, אבל בשניהן יש ייתרונות כם והן מאזנות אחת את השניה. האיסלאמיזם הקיצוני הוא מחאה רשעה כנגד תרבות חלולה רשעה אחרת - החילונןת המערבית.

אולי אפשר להסיק מזה שככל שנהיה יותר יהודים אותנטיים ופחות תרבות מערבית, כך  נוכל לגבור על אירן יותר בקלות.

או כמו ששמעתי מהרב שרקי: המערב טוען שהאדם הוא המרכז,  האסלאם טוען שאלוקים הוא המרכז ולכן שניהם נאבקים.   תפקידו של עם ישראל לומר - המפגש בין אלוקים לאדם זה המרכז

יכולות רציחה מוצלחות?

נכון שיש בו הרבה חסרונות, טעויות ועיוותים, אבל תשמעי אותו מדבר שיחה של חיזוק.

חוץ מזה אפשר ללמוד מהמסורת הפרסית והשיעית הרבה דברים חיוביים, כמו מסירות נפש ודבקות בקדושים. 

מה טוב בזה?

דבקות בקדושים????

מוחמד?????

נו באמת זה עיוות של כל מה שהיהדות מאמינה בו

כמו שאומר הרמבם.

זה רע כי זה מעוות, וכי זה שונא את התגלותו של אלוקים בעולם (כלומר עם ישראל), ולכן הדיבור על אלוקים נשאר תיאורטי בלבד

לשנוא ולרצות בהשמדתו כי זה הרוע

אבל לא ללעוג כי אין לנו מה להתנשא (אלא אם כן המיקוד זה העלאת מורל)

אנחנו העם הנבחר

הם שפלים מנוולים

במובן של גאווה יהודית ושמחה כן

אבל לא להיות בזחיחות הדעת ולהתרברב מדי על הניצחונות ולזלזל ביכולות של האויבים כמו ששמעתי אנשים מלגלגים,  זה לא עניין של יכולת זה עניין של רוח ושל סייעתא דשמיא

אבל יש שמחה להיות יהודים, ובמיוחד שקרן ישראל עולה בעולם, ויש שמחה על מפלת האויבים...

אויבי ישראל ואויבי ה'...

רק להיות כתר לכבוד הלאומי שלנו?

האם זה מתוך זחיחות דעת או יישוב הדעת זה משנה את כל הפירוש

גאווה היא מידה שכלל ישראל מתרחקים ממנה מאוד מאוד, ולכן אינינו מתגאים, אלא יודעים שעוז ישראל ותפארתו זה בעצם רק עוז ה' וגאותו.

גאווה לאומית במובן הטבעי של המילה שייכת לאומות העולם ולא לישראל. נכון שאצלינו יש "גאווה לאומית" אבל היא רק כינוי לגאוות ה' דרכינו. מכיוון שאנו עם ה' 

אבל להיות גאה ביהדות שלי? בהחלט!

ומה שנקרא "לעוף" על האוייב שלי ולהתנשא- כן!

כדי לא לפתח אשליות מכל סוג שהוא, בין משמאל בין מימין. כשהתחלתי לקרוא אתרי חדשות בערבית, הבנתי עד כמה השנאה כלפי ישראל מושרשת אצלם אפילו ברמה של מינוח.

מגילה ט"ז "אצלכם כתיב על במותימו תדרוך" וודאי שללעוג ואף רצוי להשפיל ולבזות.

הבעיטה שבעט מרדכי בהמן נראה לי מספקת תשובה נחרצת דוד.

ועכשיו אני גם נזכר בכל המהלך שם,שגרם לו לספר ולרחוץ אותו נטו כדי להשפיל ולבזות אותו. אשרינו שזכינו בצדיקי אמת כאלו בעם ישראל שיודעים להכניע את הקליפה ולהיות תקיפים כשצריך.

אבל למלך, ואצל כל עם אחר צריך לחלוק כבוד למלכות. ו ה ציווה את משה שאפילו לפרעה הרשע יחלקו כבוד למלכות. כי על כל עם יש שר בשמים שמשפיע עליו

להשמיד להרוג ולאבד!!

ובשום אופן לא לזלזל!!

הזלזול בערבים עלה לנו דמים מרובים ויקרים.

הם לא טיפשים, הם מתוחכמים, והם רעים כל כך!!

אבל אין לי כח להיכנס לזה אז רק אגיד שהשביעי לא נבע מזלזול באויב, אלו שנמצאים למעלה כמו החטיבה ה"יהודית" בשב"כ ועוד כל מיני לשעברים עלובים ורמטכלי"ם רופסים בעלי הלך רוח תבוסתני של עלובי נפש וכו' רואים באחים שלך אויבי העם מסוכנים, הפוקוס שלהם בכלל לא היה כלפי האויב אלא כלפי היהודים (עיין ערך "היהודים מתחמשים" שאומנם נאמר לאחר השביעי אבל רק מלמד על היכן הפוקוס ואת מי צריך למגר ולשמור שחלילה לא ישיב מלחמה)וזה לא נבע מזלזול אלא מחוסר הבנה מכוונת(?) של מי האויב(שאגב אותו חוסר הבנה מוביל אותם עד היום).

קיצור דוד אם השם לא ישמור עיר, כבר מזמן היינו אובדים עם כל אותם ראשים עלובים

ורק לחדד שהנ"ל זה מעט מזעיר, הרוב זה בגלל היותם רופסים ונוזליים זוחלי חולות ועפר שעליו דרכו כל המי ומי ומנותקים מהיהדות בצורה קיצונית, ואולי היותם רופסים ועלובים גרמה להם לכוון את הפוקוס כלפי העם.

אז אנחנו נלעג. הגמרא נראלי דורשת: בנפול אויבך אל תשמח- דוקא במי שהוא מישראל. אז מי שלא- להוציא את המגנומים מהמקפיא.

לא בכוונה...

תפילה?

גם אותך! 🥰

תודה. אשרייך🙏🏻

והכל עובר חביבי. הכל עובר. ויש דברים כל כך יפים. נראה עכשיו

לא, אבל תראה משהו שמח תעשה משהו משמח. זה עוזר.

אולי תישאר צלקת קטנה, אבל היא תתקטן ותדהה

ועוד יבואו ימים טובים. הכל כל כך גמיש.

מנסיון.

בת, ראיתי בדף שלך, אז  במקום תראה, תראי, כמובן.

לדבר עם חברה טובה, לי זה עוזר.

אמן, בע"ה

תודה

👍🏻 יפה, תודה

מאחל רק טוב.

שבוע מקסים,

ובכיף

אבל לא זה מה שעוזר לי בדרך כלל, לצערי.

זה מוסיף, כמובן, אבל לא רק זה.

אצלי זה מלווה במוזיקה ובשיתוף לאנשים קרובים

התנצלות כנה, בלי הצטדקות, הייתה גורמת לי לסלוח בשמחה ובחפץ לב

אבל הבעיה שאני עדיין עצובה וגם כועסת עליהם.

מה אגיד - זה לא כמו שחשבתי? או: סליחה שכתבתי את זה כך? או: סליחה שהתערבתי?

הכי חשוב זה להתפלל על זה. אבל כשאני שם, ורואה את הילדים (מטופחים, חכמים

עם הרבה צעצועים וחוגים - אם הם רוצים)- וההורים עדיין בעבודה (בתפקיד

בכיר) - נקרע לי הלב. ממש.

ולא שאני הייתי אמא טובה. בכלל לא.

אבל הלב נקרע. בכל זאת.

והם לא מוכנים לשמוע. סוג של טיוח. קשה להם לוותר על העיסוק המאוד אהוב עליהם.

הם כן משתדלים, אבל הרבה פחות (?) ממה שצריך.

תודה על התגובה המהירה. ועל העצה הנבונה (שאיני יכולה להשתמש בה. לפחות לא כרגע...)

סבתא צריכה להיות כמו שלושת הקופים:

לא רואה, לא שומעת, לא מדברת.

אם הנכדים מוזנחים ורעבים זה דבר אחד, אבל כל עוד המשפחה מתפקדת פשוט לא בדרך הנכונה בעינייך - כל התערבות מצידך רק תחמיר את המצב ותרחיק את המשפחה שלך ממך

אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד מקופים

ונורא קשה לי לחקות את התכונות שלהם....

אני חושבת שהם כבר התרחקו.

אולי, פשוט כדאי לא לבוא הרבה

או לזמן קצר.

בס"ד

בדיוק בצהריים, לפני שנסעתי אל הבן, התקשרה אלי

אחת מאחיותי וסיפרה לי על הביקור מרומם הנפש

אצל אחד מילדיה; שמח, המון השקעה רגשית

בילדים.....

שיננתי לעצמי בלב: לא לקנא, לא לקנא, לא...

ב"ה, הצלחתי קצת...כלומר, השם עזר.

ומייד אחר כך, הנסיון שלי. 

חושבת שאולי הנסיון הוא קודם כל:

להיות שמחה בחלקי ולהודות

היה יכול להיות גרוע בהרבה יותר.

האחות הזאת היתה אמא נפלאה

סבלנית, אוהבת..

רואה, אני עושה מעשה זמרי

ורוצה שכר כפנחס.....

שוב תודה לך.

הילדים נשמעים בסדר גמור ואם ה' הביא את הנשמות האלה להורים האלה הוא יודע מה הוא עושה וזה מה שהכי נכון עבורם כי אם לא הם היו נולדים בבית אחר.

לא נשמע קורע לב לראות ילדים מושקעים מסודרים ובית מתפקד...

חושבת אבל שפניות רגשית זה מעל הכל;

גם אם יש באלאגן, והבגדים מיד שניה,

הכי חשוב לילדים, זו פניות רגשית.

ראיתי את זה במשך חיי .

וקשה לי עם : אם השם נתן ...

זה אמנם צריך לנחם, אבל כמה פעמים "השם נתן את הילדים האלה להורים האלה, אז..."

ויוצאים אנשים כואבים ופגועים (למרות שמתפקדים נהדר)?

לא?

אז מכאן אפשר לגלגל את זה הלאה:

כי זה התיקון שלהם...

וכו' וכו'

אני כנראה צריכה להתחזק בהשקפה הזו, כי קצת...

קשה לי עם זה. עדיין.

תודה שטרחת להגיב. זה באמת מחמם את הלב -

כל התגובות המעודדות.  זכו למצוות!

שבת שלום!

תשלימי שעשית הכי טוב שיכולת כשגידלת אותם, שהם עושים את הכי טוב שלהם כדי לגדל את הילדים שלהם.

ובראש ובראשונה שהקב"ה עושה את הכי טוב בשבילם ובשביל הילדים שלהם.

לא הייתי מפסיקה ביקורים או ממעטת בהם, להפך.. זה יגרום למרמור גדול יותר

תודה!

אני חוששת שהם יפסיקו את הביקורים .....שלי.

טוב. אני אלך ללמוד על פסנתר, אצייר, אסע לחו"ל (אין כל כך לאן מפאת המצב), אוכל מלא גלידות (מאוד מנחם)

אקרא קומיקס....בקיצור אעשה סוף סוף משהו לעצמי ולא אדאג יותר....לעולם!

לא היתה תגובה צינית. אהבתי מאוד מה שכתבת. היתה בזה נחמה.

הייתי מדפיסה את זה ותולה על הפריג'ידר . באמת. ולא רק למקרה

הזה. כל יום ולעתים כל היום יש נסיונות הדורשים תגובה יפה

ואמיתית ונכונה, כמו שלך.

זכי למצוות!

הרב הראשי של חולון, בכל יום שישי ברדיו קול חי, ובה הוא היה עונה לשאלות מאזינים.

אהבתי להאזין לתוכנית בגלל 3 סיבות:

א. רציתי ללמוד עוד ועוד הלכות בנושאים שונים

ב. הוא הנגיש את ההלכה בצורה מאוד אדיבה וברורה

ג. הקול שלו היה כמו קול של סבא בסרטים... רגוע, שליו, נעים וסבלני.

זה היה לפני למעלה מ-20 שנים, ובכל זאת יש שאלה אחת שאני לא יכול לשכוח:

שלום הרב,

הבן שלי גדל בבית חם, בית עם הורים אוהבים, בית שבו השקיעו בילדים.

כשאני מגיעה לבית שהוא בנה, אני מתחלחלת לראות איך הילדים חוזרים מבית הספר והאמא לא מקבלת אותם בבית. במקום שהיא תכין להם אוכל חם וביתי, הם מחממים לארוחת צהריים מוצרים קפואים במיקרו.

מה לעשות?

(את השאלה אני כותב מהזיכרון, זה כמובן לא ציטוט מילה במילה. אולם את תשובת הרב אני מצטט מילה במילה, עשרות שנים והיא חקוקה בזכרוני בדיוק מושלם).

כך ענה הרב, בקולו העדין שלראשונה נשמע כועס:

באמת חוצפה גדולה,

באמת לא בסדר בכלל.

מה את דוחפת את האף שלך לעניינים לא שלך?

מה את מתערבת באוכל שהם אוכלים או לא אוכלים?

יש להם מה לאכול?

יש!

יש להם הורים שאוהבים אותם?

יש!

אז כל מה שקורה שם - אינו עניינך כלל וכלל.

ע''כ.

בחיי, המילים ''מה את דוחפת את האף'', דווקא מרב שתמיד מדבר בצורה כ''כ נעימה, נצברו בי עמוק והבהירו לי כמה בנפשו הדבר. כמה חשוב שהסבים והסבתות לא ידחפו את האף, כלשונו, אלא רק במקרי חירום.

הכל נכון (כנראה). אשתדל. אין ברירה. הפתרון הוא מן הסתם באמת רק לבקש מהקב"ה. שיהיו כמה שפחות שריטות...

אבל חכו חכו עד שתהיו סבתא!....

אם אמא שלי הייתה מעירה לי על משהו בהתנהלות שלי מול הילדים

לא הייתי רוצה לדבר איתה תקופה

אין הורה מושלם

אמא שלי לא הייתה מושלמת 

ואני לא מושלמת

וכל אחד עושה לפי היכולות, הרצונות ותפיסת העולם שלו

מאמא קשה לקבל. אלא אם כן היו ויש יחסים יוצאים מן הכלל מכבדים וכנים.

אבל....חכי חכי עד שתהיי סבתא!

תודה רבה לך על התגובה. מקווה שאצליח להתגבר.

שבוע שמח!

ראשית, אני לא יודעת מה זה מבחינתך נוכחות הורית. אם הם חוזרים מהמסגרות והורה מגיע בערך איתם ואין ארוחה מוכנה זה ליפול בין הכיסאות? או שזה בייביסיטר כל יום כי שני ההורים חוזרים בשש וצפונה?

בכל מקום הציפייה ה"בסיסית" שונה.

אני מגיל יסודי הייתי מגיעה הביתה כחצי שעה לפני אמא. חזרנו האחים יחד, עד שאמא באה אכלנו בגדול טוסטים ושניצלים מהמקפיא (במיקרוגל! תנור לא עלה על דעתנו).

אני חייבת להגיד שזה היה לי קסום. איך נהנינו בחצי שעה הזאת. שום ארוחת צהריים מוכנה לא הייתה.

שנית, אני מרגישה שדווקא לבני/בנות משפחה שהם לא ההורים (סבתא, דודה) יותר קל. גם ככה החינוך הראשי לא ממך אלא מההורים של הילדים. ולמה שלא תבקרי ובביקורייך תעניקי לנכדים חוויה אחרת? של מבוגר (סבתא במקרה הזה) שלגמרי עם קשב אליהם. בלי עבודה באמצע או טלפונים.

סבתא שלי עליה השלום הייתה אישה אגדית. אמא מהממת ומסורה. כשהילדים שלה גדלו היא בהחלט היתה מעורבת. אבל לא התערבה בחינוך שלהם את ילדיהם.

מתוך עיקרון. כשגדלנו הנכדים, גם אלינו התייחסה כך. איך היא אמרה? אני וסבא החלטנו שלא מתערבים ולא שואלים שאלות. מקבלים כל אחד כמו שהוא בא, ואם רוצה לשתף מקשיבים בנחת.

ולא שעשו לה חיים קלים. הנכדים מאוד שונים, גם אחד מהשני וגם מדרך החיים שלה. אבל היא למדה לצחוק מזה ועדיין לאהוב, לפעמים אפילו להעריך מאוד על תכונות ששונות ממנה.

(והיו לה דעות. אוהו איך היו. ועקרונות. אבל ידעה לשחרר איפה שלא מקומה)

אם זו רק הכריכה אפשר להכין כריכה חלופית מקרטון צבוע או לקחת ספר ישן ולתפור את הכריכה שלו לספר.

אם זה רק אסטטי ולא מריח רע אפשר פשוט לעטוף את הספר העטיפה אחרת מנייר או טפט.

במקום העמוד המעופש אפשר לשכפל את העמוד מספר זהה, לתלוש את העמוד ולהדביק את העמוד החלופי. לא יוצא מושלם אבל לפחות קריא ולא מפריע כמו עובש

הוא מתפשט לדברים אחרים והורס אותם,

ובנוסף הוא יכול לגרום למחלות אם נושמים את הנבגים שלו

עזרה בבקשה!

 ספר שמלווה אותי 17 שנים.

הופיע בכריכה ובדף האחרון עובש, בגלל שהיה מונח על רטיבות. מה עושים? 

בינתים פתחתי אותו והפעלתי מאוורר קטן

תודה רבה