מה אתם אומרים יותר נכון בלב ללעוג לאויב ולהשפילחסדי הים
אותו או לכבד את האויב ועדיין לשנוא אותו ולהילחם בו?
למי אתה מתכוון?קעלעברימבאר

למשטר, לאומה הפרסית, לאסלאם?

למי שאתה מגדיר אויבחסדי הים
אם זהקעלעברימבאר

האומה הפרסית, יש לה ייתרונות וחסרונות כמו שאמרו חז"ל. ובוודאי שאי אפשר לזלזל באומה והיא דבר נכבד (יחד שטוב לעשות ליצנותא מעבודא זרה שלה).

אם זה המשטר - בדיוק חשבתי עד כמה הם אהבלים שהם מתעסקים במלחמה במקום לעשות שלום עם ישראל כמו האמירויות ולהרוויח כלכלית ותרבותית. אפילו את התירוץ שישראל מייצגת את החילונות המערבית במזרח התיכון כבר אין להם כי ישראל כיום מונהגת בידי אוהבי המסורת.

מצד שני קצת מובן הסלידה שלהם מארהב ומהמערב הפרוגרסיבי (לא שהם פחות רשעים, כן).

איך אפשר לשנוא ולכבד?רקאני
להכיר במעלות שלו אבל לשנוא אותו כי הוא האויב שלךחסדי הים
לפי חזל הפרסים יאמרו:קעלעברימבאר

"הרבה מלחמות עשינו, הרבה כרכים כבשנו, והכל בשביל ישראל" בעוד רומא אומרת "הרבה גשרים ושווקים עשינו, בשביל ישראל" (וכמובן ה אומר להם דלמרות שזה שימש לתועלת ישראל, הם התכוונו לטובת עצמם).

 


 

איך מלחמות של הפרסים עוזרןת לישראל? אלא כנראה כוונת הגמרא שזה מלחמות עם רומי. כי בתקופת הגמרא פרס היתה האויבת של רומא, ואז במיוחד יהודי היה לו טוב תחת דלטון פרס מאשר רומא.


 

אז לרומי (המערב) יש תפקיד לפתח את העולם, אבל זה בא על חשבון ריקנות רוחנית כמו שאומר רשבי "תיקנו שווקים להושיב בהן פרוצות, מרחצות לעדן עצמן".  לכן ה יצר את פרס שתפקידם להיות גוף שבולם את ההתפשטות התרבותית הרומאית. כמו "אשור שבט אפי".


 

כנל המערב מול אירן-האיסלם בימינו.  שניהם תרבייות של רשע, אבל בשניהן יש ייתרונות כם והן מאזנות אחת את השניה. האיסלאמיזם הקיצוני הוא מחאה רשעה כנגד תרבות חלולה רשעה אחרת - החילונןת המערבית.


 

אולי אפשר להסיק מזה שככל שנהיה יותר יהודים אותנטיים ופחות תרבות מערבית, כך  נוכל לגבור על אירן יותר בקלות.

 

או כמו ששמעתי מהרב שרקי: המערב טוען שהאדם הוא המרכז,  האסלאם טוען שאלוקים הוא המרכז ולכן שניהם נאבקים.   תפקידו של עם ישראל לומר - המפגש בין אלוקים לאדם זה המרכז

איזה מעלות???רקאני

יכולות רציחה מוצלחות?

יתקפו אותי. אבל עלי ח'אמנאי דבוק באל.חסדי הים

נכון שיש בו הרבה חסרונות, טעויות ועיוותים, אבל תשמעי אותו מדבר שיחה של חיזוק.

חוץ מזה אפשר ללמוד מהמסורת הפרסית והשיעית הרבה דברים חיוביים, כמו מסירות נפש ודבקות בקדושים. 

אבל הוא עובד את אלוקים בצורה מעוותתקעלעברימבאר
וחוץ מזה מי ששונא את ישראל שונא את הגילוי האלוקי בעולם, כך שלהיות באמת דבוק באלןקים זה להיות דבוק בישראל
שמעתי מהרב שרקי:קעלעברימבאר
המערב טוען שהאדם הוא המרכז,  האסלאם טוען שאלוקים הוא המרכז ולכן שניהם נאבקים.   תפקידו של עם ישראל לומר - המפגש בין אלוקים לאדם זה המרכז


איזה אל? ההוא של מוחמד?רקאני

מה טוב בזה?

דבקות בקדושים????

מוחמד?????

נו באמת זה עיוות של כל מה שהיהדות מאמינה בו

זה טוב כי זה אמונה באלוקים ללא עבודה זרהקעלעברימבאר

כמו שאומר הרמבם.

 

זה רע כי זה מעוות, וכי זה שונא את התגלותו של אלוקים בעולם (כלומר עם ישראל), ולכן הדיבור על אלוקים נשאר תיאורטי בלבד

הם מאמינים באותו אל שלנו. התכוונתי כמו שהםחסדי הים
דבקים בעלי אבן טלאב וכל ה12 אימאמים, אנחנו צריכים להידבק בקדושים אצלנו.
לא בדיוק,קעלעברימבאר
הם מאמינים אמנם בבורא העולם אל אחד, אבל לא מאמינים שהוא אלוקי ישראל, ולכן מפספסים את העיקר
הםקעלעברימבאר
האימאמים לא קדושים, מקסימום רוחניים.   כי מי שתופס את הבורא בצורה מעוותת לא יגיע לקדושה, אלא למעיין אלילות
לשנוא אותו בלי ללעוגהרמוניה

לשנוא ולרצות בהשמדתו כי זה הרוע

אבל לא ללעוג כי אין לנו מה להתנשא (אלא אם כן המיקוד זה העלאת מורל)

למה אין לנו מה להתנשא?רקאני

אנחנו העם הנבחר

הם שפלים מנוולים

כןהרמוניה

במובן של גאווה יהודית ושמחה כן

אבל לא להיות בזחיחות הדעת ולהתרברב מדי על הניצחונות ולזלזל ביכולות של האויבים כמו ששמעתי אנשים מלגלגים,  זה לא עניין של יכולת זה עניין של רוח ושל סייעתא דשמיא

גאווה לאומית יהודית היא רק גאוות ה'קעלעברימבאר
כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו
הרמוניה

אבל יש שמחה להיות יהודים, ובמיוחד שקרן ישראל עולה בעולם, ויש שמחה על מפלת האויבים...

מפלת האויבים היא מפלתקעלעברימבאר
אויבי ה', אלה שמתנגדים לגילוי האלוקי בעולם , כלומר מתנגדים לעם ישראל (גם אם קוראים בשם אלוקים)
נכון אבל זה מחוברהרמוניה

אויבי ישראל ואויבי ה'...

להתנשארקאני
חד משמעית מתוך שמחה בקב"ה שבחר בנו מכל העמים
אז הכבוד הלאומי שלנו זה בשביל כבוד ה' או שה' נועדקעלעברימבאר

רק להיות כתר לכבוד הלאומי שלנו?

נראה לי כל השאלה פההרמוניה

האם זה מתוך זחיחות דעת או יישוב הדעת זה משנה את כל הפירוש

דווקא זה שאנו העם הנבחר עושה אותנו הכי ענווים, כיקעלעברימבאר
כל מעלתינו זה רק מ ה' , ואילו אנו מעצמינו אין לנו כלום.   כנסת ישראל נמשלה ללבנה - לית מגרמא כלום
ענווים ולכן לא יכולים להתנשא על האוייב???רקאני
זה ה' שמתנשא על האויב דרכינו, לא אנחנו.קעלעברימבאר

גאווה היא מידה שכלל ישראל מתרחקים ממנה מאוד מאוד, ולכן אינינו מתגאים, אלא יודעים שעוז ישראל ותפארתו זה בעצם רק עוז ה' וגאותו.

 

גאווה לאומית במובן הטבעי של המילה שייכת לאומות העולם ולא לישראל. נכון שאצלינו יש "גאווה לאומית" אבל היא רק כינוי לגאוות ה' דרכינו. מכיוון שאנו עם ה' 

ממש לא מסכימה איתךרקאני
בנאדם לכשעצמו לא אמור להיות גאוותןרקאני

אבל להיות גאה ביהדות שלי? בהחלט!

ומה שנקרא "לעוף" על האוייב שלי ולהתנשא- כן!

נראה לי אנחנו מתכוונים לאותו דבר בסןףקעלעברימבאר
רק אמרתי שהגאווה שלנו זה רק מ ה, ולכן היא בעצם ענווה
הכי נכון זה ללמוד את האויבshaulreznik

כדי לא לפתח אשליות מכל סוג שהוא, בין משמאל בין מימין. כשהתחלתי לקרוא אתרי חדשות בערבית, הבנתי עד כמה השנאה כלפי ישראל מושרשת אצלם אפילו ברמה של מינוח.

..שפלות רוח

מגילה ט"ז "אצלכם כתיב על במותימו תדרוך" וודאי שללעוג ואף רצוי להשפיל ולבזות.

הבעיטה שבעט מרדכי בהמן נראה לי מספקת תשובה נחרצת דוד.

ועכשיו אני גם נזכר בכל המהלך שם,שגרם לו לספר ולרחוץ אותו נטו כדי להשפיל ולבזות אותו. אשרינו שזכינו בצדיקי אמת כאלו בעם ישראל שיודעים להכניע את הקליפה ולהיות תקיפים כשצריך.

זה לגרום לו השפלה וצער.חסדי הים
זה בגלל שהמן הוא לא מלך ומייצג את עמלק שאין לוקעלעברימבאר
ממשות.


אבל למלך, ואצל כל עם אחר צריך לחלוק כבוד למלכות. ו ה ציווה את משה שאפילו לפרעה הרשע יחלקו כבוד למלכות. כי על כל עם יש שר בשמים שמשפיע עליו

אם הוא נלעג אז לועגים, ואם לא אז לא, לא ככה?טיפות של אור
(נניח היחס לחותים מול היחס לחמאס)
ללעוג, לשנוא, לתעבט'

להשמיד להרוג ולאבד!!

 

 

ובשום אופן לא לזלזל!!

הזלזול בערבים עלה לנו דמים מרובים ויקרים.

הם לא טיפשים, הם מתוחכמים, והם רעים כל כך!!

 

 

וואי יש לי מלא מה להגיד על זהשפלות רוח
עבר עריכה על ידי שפלות רוח בתאריך כ"ב בסיוון תשפ"ה 20:39

אבל אין לי כח להיכנס לזה אז רק אגיד שהשביעי לא נבע מזלזול באויב, אלו שנמצאים למעלה כמו החטיבה ה"יהודית" בשב"כ ועוד כל מיני לשעברים עלובים ורמטכלי"ם רופסים בעלי הלך רוח תבוסתני של עלובי נפש וכו' רואים באחים שלך אויבי העם מסוכנים, הפוקוס שלהם בכלל לא היה כלפי האויב אלא כלפי היהודים (עיין ערך "היהודים מתחמשים" שאומנם נאמר לאחר השביעי אבל רק מלמד על היכן הפוקוס ואת מי צריך למגר ולשמור שחלילה לא ישיב מלחמה)וזה לא נבע מזלזול אלא מחוסר הבנה מכוונת(?) של מי האויב(שאגב אותו חוסר הבנה מוביל אותם עד היום).

קיצור דוד אם השם לא ישמור עיר, כבר מזמן היינו אובדים עם כל אותם ראשים עלובים

ורק לחדד שהנ"ל זה מעט מזעיר, הרוב זה בגלל היותם רופסים ונוזליים זוחלי חולות ועפר שעליו דרכו כל המי ומי ומנותקים מהיהדות בצורה קיצונית, ואולי היותם רופסים ועלובים גרמה להם לכוון את הפוקוס כלפי העם.

הם לועגיםיהודה צדוק

אז אנחנו נלעג. הגמרא נראלי דורשת: בנפול אויבך אל תשמח- דוקא במי שהוא מישראל. אז מי שלא- להוציא את המגנומים מהמקפיא.

..שפלות רוח
לא הבנתי למה שרשרת את זה אליי..עיין ערך תגובתי שלפני זו, זה בדיוק מה שכתבתי
מחילהיהודה צדוקאחרונה

לא בכוונה...

שאלה על אמונהמוריהמ

אדם עם אמונה ברמה הכי גבוהה ואמיתית - כשקורה לו משהו רע, האם הוא יודע שהכל לטובה או מרגיש שהכל לטובה?

לדוגמה - אם מת לו ילד יחיד / נשרף לו הבית והוא מאבד מיליונים / הוא עובר תאונה ומתעוור / מעלילים עליו עלילת שווא והוא נשלח לכלא ל-20 שנה בלי שעשה משהו / כל מיני מקרים ממש רעים אחרים - האם הוא מרגיש ממש רע אבל אומר לעצמו שהכל לטובה וכך לא נופל ממש לדכאון (כלומר - האמונה לא מונעת את התחושות הרעות שנחשבות טבעיות, אבל כן מונעת תחושות מהסוג של דכאון, יאוש וכדומה) או שהוא לא מרגיש שום תחושה רעה כי הוא ממש חי את זה שהכל לטובה?

משל להמחיש את האפשרות השניה - אם למישהו נשרף הבית אבל יש לו ביטוח והוא יודע שיקבל בית יותר טוב - הוא לא ירגיש רע כשנשרף לו הבית ואפילו ירגיש טוב.

אגב, את הדבר שכתבתי לה כאן,בנות רבות עלי

על הקופים שמשקפים את הלך הרוח שלה. אני חושב שזה היה במקום ועוד הייתי עדין.

 

מי שבאופן מופגן, מנסה לרמוז שכל בן הוא בגדר 'חשוד' ומגדיל לעשות וכותב גם משהו שממנו משתמע שהאדם הזה הוא מקסימום .. דבר שאני לא רוצה להזכיר כאן, אז הוא מתנהג בצורה מאוד שפלה. זו הדוגמא שהיא בחרה להביא? .. וכי חסר דוגמאות? על זה נאמר הרצחת וגם ירשת.

 

"הצעת ללוות אותו עד לבית" .. היא מנסה להוציא אותך אדם רע בכוח וגרוע מכך, ודי לחכימא ברמיזא. 

אף על פי שההתחלה של הדוגמא שלה היא המשך למה שאני עצמי כתבתי.. זה לא תירוץ.

 

הרי על מה נסוב הוויכוח שלנו? האחת מסרבת לבקשת הצד השני, בין שהיא צודקת בין שלא, בעצם הסירוב היא בעצם מתייגת אותך כאדם שצריך להיזהר ממנו. ואני יכולתי לשחק על אותה נקודה ולכתוב לה דברים גרועים, כמו למשל- אם את טוענת שאת נכשלת ונפלת, עם גברים, אזי אולי אני זה שצריך לחשוש ממך?.. אני בטוח שזה היה מאוד מעליב אותה. לא עשיתי את זה.. אבל זה בדיוק מה שהיא משדרת כשהיא דוחה בצורה מעליבה אדם שבא לעזור לה ונמצא בנקודה שהוא רק ממשיך את הקו של הנושא הענייני שאנחנו דנים עליו. זו הנקודה... 

 

ודבר נוסף- לא ברור לי למה בנות כאן או בכלל בנות, חושדות בכל מה שזז. הן באמת חושבות שכל היום הבנים חורשים עליהם רעה? אולי זה זר לי ואני לא מספיק בקיא, אבל זה נראה לי מאוד מוגזם. הן מרימות לעצמן כאילו שהן כל כך מבוקשות שכל גבר ירוץ אחריהן כמוצא שלל והן רק צריכות לשבת כל היום בטנק ולוודא שהכל הולך כשורה. זה מצחיק..

 

שבוע טוב! מה שלומכם אנשים?משיח נאו בפומ!

יש פה עוד מישהו מתקופתי?

מוזר.. חשבתי עליך אתמול. אמיתי..בנות רבות עליאחרונה

כאילו נזכרתי בניק שלך..

האם אתם סוברים כרמב"ם שבסה"כ אדם יכול להגיע לשמחהחסדי הים
וסיפוק בחיים או כמסילת ישרים שרוב חיי האדם ייסורים וצער? האם אתם חושבים שזה תלוי באנשים שונים כזוהר או בשלבים שונים בחיים?
מה זה משנה מה אנחנו סבורים, יש מחקריםפשוט אני..
מה המחקרים אומרים?חסדי הים
לא יודע 🤭פשוט אני..
אצלי זה אחרת לגמרי ..בנות רבות עלי

אני בכלל לא חושב בצורה של שאיפות או מילוי סיפוקים.. 

הגעתי לתובנה מאוד עמוקה שהעולם הזה הוא עולם ריקני שאין לו משמעות אמיתית.

 

אני לא יכול לשמוע על להשיג תארים מסוימים או לכבוש פסגות מסוימות.. זה כל כך טפל בעיני..

בכלל כל הצורה שבה העולם בנוי, לנסות לספק צרכים אנושיים ... מגעיל בצורה מסוימת..

בסוף אתה רוצה להשפיע ולהשאיר חותם, והבסיס לזה הואחסדי הים
נוחות ושיווי משקל נפשי ופיזי.
חשבתי על זה במובן מסוים..בנות רבות עלי

כאמצעי ולא כמטרה.. שתוכל לקיים את המצוות המחייבות כמו פרו ורבו וכדומה.

 

אבל בקטע של להשפיע על העולם ולהשאיר חותם?.. לא יודע למה צריך את זה...

לי אין שאיפה להשאיר כאן חותם או להשפיע.. ובכלל אפילו בנייה רוחנית שאפשר להשיג רק בעולם הזה לא מדברת אלי. עצם זה שצריך לבנות משהו לא מדבר אלי..

 

 זה נובע מאיזה תובנה עמוקה כזו שקשה להסביר במילים..

לפעמיים קו המחשבה הזה מזכיר לי את העניין של .. שכחתי את השם .. חנוך .. שמאס בדברים הגשמיים.. אולי אתה יודע על זה דבר או שניים.

@רבי חנינא בן דוסא (ברכות סא ע"ב)חסדי הים
יפה לא חשבתי על זה.בנות רבות עלי
מזדהה מאודים התכלת

נראה לי יש פשוט סוג של אנשים שהמוח שלהם עובד אחרת מהבחינה הזאת

תודה. שמח לראות שיש עוד שחושבים בכיוון הזה.בנות רבות עלי

אני חושב שאצלי זה נבנה בהדרגה, כלומר משהו שנבנה עם השנים ועם מה שהחיים הביאו איתם. אני שואל את עצמי האם זה נובע מסוג של קושי מתמשך או שהייתי מגיע לאותן מסקנות גם בלי הקושי, ואין לי תשובה ברורה. אבל אין לי ספק שיש לזה לפחות חלק בבנייה של התובנה הזו. המאיסה בחיים הארציים יכולה להרגיש סוג של התעלות מצד אחד ונקיות, אבל מצד שני גם התסכול שנובע מכל זה הוא גדול לאין שיעור. קצת קשה לחיות בעולם שכל המהות שלו מנוגדת למה שאתה מאמין בו. בכלל כל התאוות למיניהם, כאילו דברים שפעם היו מרגשים אותי או מושכים אותי, גם בכיוון של זוגיות למשל, פשוט הטשטשו וכביכול לא קיימים יותר.

 

אני מסתכל לאחור לכל מיני אמירות שהייתי אומר במשך השנים, ופתאום מבין למה אמרתי אותם- שהכל זה בעצם חלק מהתובנה הגדולה שלבסוף הגעתי אליה. למשל הייתי מסכם דברים בצורה מאוד החלטית, דברים שאנשים חפרו בהם וניסו להשיג פתרון,  הייתי פשוט מסכם את זה כדבר שלא מצריך פתרון מיוחד. כבר אז כנראה היו ניצנים של התעוררות לכיוון הזה...

 

למשל אמירה שהשתמשתי בה הרבה בשנה האחרונה בתוך המשפחה הייתה - "ראיתי הכל, שמעתי הכל." עד שיום אחד פשוט קלטתי שאני בעצם מדקלם פסוק רק במילים אחרות.. "את הכל ראיתי בימי הבלי" ..

 

אני מניח שעוד אנשים חולקים את זה, רק שאולי אצל כל אחד זה בדרגות שונות. 

אני חושב ששניהם נכונים בו זמניתמבקש אמונה

לאדם תמיד יהיו יסורים וצער (מעט או הרבה), כי יש ייסורים ומחלות ולא הכל הולך כמו שרוצים. זאת עובדה

עם זאת, עם אמונה חזקה שהכל לטובה וזה מסע לעבר העולם הבא שכולו טוב אפשר לשמוח גם עם כל הייסורים והצער

יפה, מחזקתעַלְמָה1
החיים מלאי יסורים, ועם זאת אפשר להגיע לשמחה (: 
אני חושבתהפי

שיש אנשים שסובלים יותר מהממוצע ..

אבל כל העבודה זה להסתדר עם היסורים

לא חושבת שבאנו לעולם לנוח.. אבל גם לא להתייסר

אני סובר כמו הסבא מנובהרדוקים התכלת

שצדיק ורע לו זה צדיק שאינו גמור לאו דווקא מצד זה שלצדיק גמור אין בעיות, אלא שצדיק גמור מרוב שההשקפה שלו על החיים נכונה והוא הולך ביחד עם ה', לא מזיז לו כלום

וצדיק שאינו גמור, בדיוק זה העניין, שהוא עדיין לא גמור, עדיין ההסתכלות שלו לא 100%, אולי 99%, ולכן הוא יכול להרגיש רע ביחס לדברים שקורים לו

לפני 400 שנה באמת רוב העולם היה עלובי החייםאריק מהדרום
לא היו זכויות סוציאליות לא הבטחת הכנסה לא ביטוח לאומי לא שכר מינימום, הרוב היו מתפרנסים בדוחק בקושי מביאים לחם הביתה, מי שהיה יתום אלמנה או נכה היה נדפק כל חייו.


היום יש שפע של מזון, ביגוד ועינוגים, והדיכאון זו מחלה שפושטת בכל פינה.


זה לגבי העולם המערבי והמפותח כמובן.

היום הסבל נפשי, וזה יכול להיות יותר כואב ומחניקחסדי הים
מסבל גשמי.
בכל מקרה רמח"ל דיבר על ימיואריק מהדרום
בפועל בעבר קראתי ספר של פסיכיאטר קנדי שבתרגום לעברית "בוחרים להרגיש טוב" ואני חושב שההרגשה הטובה תלויה בבחירה, בין היתר בבחירה להיות פעיל גופנית ובבחירה לאכול בריא ובבחירה לחיות לצד משפחתך וחבירך ואהוביך ובבחירה להנות ממוזיקה ומספרות ומאומנות משמחת וכמובן מהבחירה לקחת את הכדורים שלך אם אתה נדרש לכך.


זה קצת ר' זושא ורבי אלימלך סטייל.

אני חושב שזה לא רק מסתכם בזה..בנות רבות עלי

המשפט הזה- "בוחרים להרגיש טוב" עלה לי יום אחד באיזה סיטואציה מאוד כואבת (נזכרתי שיש ספר כזה) ואז מרוב שהכאב היה גדול עד שכמעט לא יכולתי להכיל אותו, החלטתי שאני מרפה. ואז ברגע אחד- כל הכאב העצום נעלם. החלטתי פשוט שלא שווה להכאיב לעצמי בגלל משהו שכבר קרה. וזה באמת עבד.. אז לבחור להרגיש טוב.. זה באמת יחסית קל. אולי ברוב המקרים ...

בכל תקופה יש קשיים משלה. יש כאלה שמצליחיםחסדי הים

להתגבר על הקשיים ויש כאלה שלא.

אני יותר מזדהה עם הזוהר שזה תלוי באדם. יש כאלה שהם יכולים לבחור והכל יסתדר להם, יש כאלה שזה יסתדר חלקית, ויש כאלה שרוב הבחירות ישארו תקועות הרבה פעמים לא באשמתם אלא כעין גזירה מלמעלה.


אולי לא תבין אבל זה מקרה אמתי לגמרי. אני מכיר בן אדם שמרוב OCD שהיה לו בצעירותו, זה לקח ממנו כמעט בכלל את כח הבחירה, והוא פועל כמו מכונה, וכל הפסיכיאטרים, הפסיכולוגים והמטפלים לא יכולים לרפאות אותו. 

אני רמבמיסט"ית באורח חיי אז...שדמות בחולות

ברור שאדם יכול להגיע לשמחה וסיפוק בחייו .

במיוחד שזו תולדה ישירה של ביטחון בקב"ה

אבל זה לא רק תולדה של ביטחון. אם אדם סובל הואחסדי הים
לא יכול לשמוח.
באמת?!שדמות בחולות

במחלקות פנימיות בבתי חולים יצא לי לראות הרבה שמחה יותר מאשר בחוץ...

כי באים לשמח ולבקר אותם. מה עם כאלו שמתמודדיםחסדי הים

לבד עם בעיות בריאות כמו למשל זקנים מסויימים.

יש טיעון רדיקלי יותר מהרמב"ם של ר' ברוך מקוסובחסדי הים
בספר עמוד העבודה שבעצם לצדיק ולרשע שיש את אותה שפע, רק הצדיק יודע בחכמתו למצוא בו את הטוב, והרשע בטפשותו רואה רע.
הרמחל לא אמר שרוב חיי האדם מחייבים לצער,קעלעברימבאר

אלא שזה יכול להיות ולכל אדם יש צער ולכן ידע שהחיים זמניים ועיקר החיים הם בעתיד בעולם הבא או בעולם הגשמי אחרי תחיית המתים.

ובעיקר הוא אומר שכל מה שניתן לנשמה בעולם הזה לא יספק אותה, כי היא בת מלך ומהעליונים.

 

החיים משמחים בעולם הזה, אבל צריך לדעת שהם פרוזדור לטרלקין ולדעת שהם חסרים כרדע ולא מושלמים כמו העתיד לבוא

משמע שזה כמעט על כולם:חסדי הים
ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון, (תהלים צ), בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם. 
זה היה בתקופתו ובגלות, כיום זה אחרת חלקיתקעלעברימבאר

להזכיר שהרמחל נפטר בגיל שלושים ומשהו, כמו הארי הרמא ורבי נחמן

והיום אין לאנשים צרות צרורות?חסדי הים
פחות מפעםקעלעברימבאר
מה שציטטת מתחיל במיליםadvfb

"ראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה"

 

הפסקה הזאת מוכיחה שאין לעולם הזה משמעות פני עצמו, ללא קשר לעולם הבא.

הפסקה הזאת ממש לא אומרת שאי אפשר לשמוח בעולם הזה

 

הרמחל חוזר ומדגיש את זה כמה שורות אחרי זה 

"לא עוד אלא שאם תכלית בריאת האדם היה לצורך העולם הזה"

האדם נברא לצורך מסויים שהוא יכול להפיק ממנו סיפוק ושמחה, אבל זה לא לצורך העולם הזה

 

מ.ש.ל

הוא כותב בפירוש: "מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה"חסדי הים
אפשר להגיע לשמחהadvfb

גם בלי להיות שמח ושליו ממש

 

ושים לב שהוא לא אומר מילה על תחושת סיפוק

מסילת ישרים לא אומר את זהadvfb

השאלה איך אתה מגדיר חיים.

המסילת ישרים מגדיר חיים בצורה אחרת.

 

הוא רואה את זה כמלחמה בין הגוף לנשמה

אבל רואה ערך אדיר ומבורך, אפילו בעולם הזה, אם תשים לב -

 

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב.): "כיון שראה אור שגנזו לצדיקים, שמח", שנאמר (משלי יג ט): "אור צדיקים ישמח". ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא:): "אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו"

 

נצחון במלחמה זה סיפוק מטורף

 

משמעות ההשפעה של האדם (מה שמביא סיפוק) מוזכר כמה וכמה מקומות בספר ואכמ"ל.

בעולם הזה זה סיפוק רגעי כי נפשו קשורה בגוףחסדי הים
ו"בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות"
אם זה סיפוק שקשור אך ורק לעולם הזהadvfbאחרונה

אז זה זה סיפוק רגעי.

אם זה סיפוק שמגיע במלחמה המתמדת של האדם זה סיפוק ניצחי.

וכל החיים הם מלחמה בין הנשמה לגוף וכל נצחון במלחמה המתמדת הזאת מוביל לסיפוק נצחי.

איך להיות שמחה?צמאה לאמת

לחץ החיים גובר והמטלות נערמות מבלי להיגמר ואני טובעת בבלאגן ובכללי בכאב שמסביב. המלחמה והחיילים שנופלים פה כל יום לא תורמים לי לשמחה ולשלווה.

אשמח לטיפים..

בעיקר להתנתק, מכל מה שגורם לך לחשוב על הרע..בנות רבות עלי

יותר נכון ... מכל מה שאפשר ולא הכרחי. לעשות לך זמנים של שקט נפשי, פחות להיות מעורבת איפה שלא צריך..

להיות עסוקים רוב הזמן בעיסוקים מעניינים ומרתקיםזמירות

עבודה, קריירה, לימודים, תחביבים, לצאת לבילויים עם חברים/בן זוג - כאשר הראש עסוק בדברים חיוביים, מעניינים, שלא משעמם לך לרגע, באופן טבעי לא שמים לב לדברים האחרים שעשויים להטריד ולהפריע

 

יש לך מטלות שנערמות בלי להיגמר - לעשות רשימות של עדיפות וחשיבות, ולהתנהל לפי רשימות

תעשי דברים שכיף לך ואת נהנית מהםחסדי הים
לעסוק בעשייה ערכית / חיובית / תורמתזיויק
אשרייך על המודעות והרצוןמחפש שם

כבר חצי דרך

את מפנה לעצמך זמנים, אפילו ממש קטנים להרפיה מהעומס והרעש, לחזרה לעצמך, לשקט פנימי?

בעיני זו ממש הדרך לשמחה, היום יום וכל מה שקורה הוא באמת מערבב ואפשר בקלות לטבוע בו, לבנות עוגנים ביום של שקט, נשימות, עבודה עם הגוף, או כל דבר אחר שמחזיר אותך אל עצמך זה פתח גדול לשמחה בעיני

אי אפשר להיות שמחה כשחיילים נופליםאדם פרו+
נכוןצמאה לאמת
מה עושים?? 
יש לך כאב בחיים שלך?הפי
החיים מלאים כאביםצמאה לאמת
אבל גם דברים שמחים.. איך מצליחים עם כל הכאב להיות שמחים??
אפשר ללכת ראש בקיראדם פרו+

ולהגיד שאת ה' עובדים בשמחה

ולא משנה מה קורה


לא ניתן לזה מקום להשפיע

כי צורץ עבודת ה' התקינה היא בשמחה.


אנחנו פה עם מטרות, לא באנו מהאום.

ולא איכפת לנו מהאמת.


מה דעתך?

דבר ראשוןנעמי28

זאת באמת תקופה קשה וכואבת.

יום אחד איום איראני, יום אחרי ציפייה לחזור לשגרה. כבר תקופה ארוכה.

בנוסף, כל אחד וחייו הפרטיים והמורכבים.


זה מאוד נורמלי שקשה לעבור מכאב לשמחה ושגרה בכזאת קלות. (למי שלא הוא כנראה בהדחקה ,שזו גם דרך התמודדות )


אז כשאת בכאב, תני לעצמך לכאוב, באמת.

מי שמצליח להרגיש כאב באמת, יכול להצליח גם לשמוח באמת.

לחוות רגשות עד הסוף. לעזור לעצמך בכל דרך שאת יכולה (לנוח, להוריד עומס, לכתוב את מה שאת מרגישה) ולתת לגל הזה לעבור.


ואחרי זה. להימנע מכל מה שמדכא מידי ולהוסיף במה שמשמח וממלא.

פוליטיקה, חדשות נונסטופ, כל מה שמחליש אותך - אאוט.

ולצאת לטבע, העולם בחוץ מהמם, בתוך ארבע קירות ושגרה קשה לראות את זה.

להיאחז בחדשות טובות (יש המון, יותר מרעות, פחות נותנים להם מקום).

חברות, תינוקות, אנשים שעושים לך טוב.

פעילות גופנית, כתיבה, קריאה, כל דבר שעושה לך טוב, תעשי ממנו יותר.

(אבל טוב באמת, דברים שממלאים אותך, כי פלאפון וג'אנק מרוקנים אחרי שמסיימים איתם)


אם את רואה שאת נשאבת ללמטה, רואה הכל שחור בתדירות גבוהה מידי, שקשה לך רוב הזמן לראות את הטוב, אולי מדובר בדיכאון מסוים.

+2נעמי28
קלף אחרון בידי
את לא ענית על השאלההפי

ברגע שזה לא כאב שלך .. את סתם מאמצת לעצמך כאב של אנשים אחרים .. כי הכי נוח להיות עצובים.

אדם עצוב זה אדם שיש לו משבר מתמשך בחיים כל עוד אין לך ..אין לך סיבה להיות עצובה.

לתת לזולתadvfbאחרונה
מי ערזיויק
me ער😢פצל"פ
כי בלילה ההוא נדדה שנת המלךעַלְמָה1אחרונה
לגבי השרשור שננעל ונפתח בפורום אחרמי האיש? הח"ח!

7 באוקטובר הבא אכן יתרחש, אם הכל יקרה כמתוכנן, תוך 13 שבועות מרגע הפרסום הזה.
כלומר, אני לא בדיוק מכיר דרך שזה לא יתרחש, אלא אם אולי יתחולל קטקליזם רציני בתנועת גרמי השמיים במערכת השמש.
רק שקיים בונוס לגבי היום: זה יהיה בדיוק בתאריך העברי שבו חל יום טוב ראשון של חג הסוכות ה'תשפ"ו. כך, תוכל הקואליציה הישראלית - שלהערכתי תחזיק מעמד מבחינת רוב פרלמנטרי גם במצב של הקטקליזם האסטרונומי שתיארתי - לצלוח השנה בקלות רבה יחסית, את כאב הבטן הקל שמביא עימו היום הקלנדרי, הן העברי [שממילא מצוין ביום החג האחרון] והן הכללי. הרי הבעיה האלקטורלית של הקואליציה איננה מי שאדוקים בטעמם ובהשקפתם. אין שאלת הבחירה תלויה בפסטיבל תקשורת, כשזה נוגע לחרדים, תורניים לאומיים, המחנה הלאומי הבלתי-דתי, או גם מנגד הציבור האינטלקטואלי המערבי, הליברלי או המטריאליסטי-מרקסיסטי. אולם ככל שציבור מסורתי, ממותן וניתן-להנעה (mobilizable) יישב יותר בשולחן הסוכה המשפחתי בבגדי חג וכוסות יין נוצץ [אפילו גביעים חד פעמיים יספיקו] ופחות ליד מסכי המגישים המרצינים והמכורכמים ביום זה בתחנות העוקבות 11, 12, 13, כך תקטן השפעתו של צירוף הקסם "7 באוקטובר" על הבוחר, ועוד בפרוס 2026 הבאה עלינו לבחירה.
לסיכום: אין צורך בהתניות על קיומו של 7 באוקטובר, השתא או בכל שנה אחרת.

אני אומר בוא נעשה עסק. אם בעוד 13 שבועות בדיוקדי שרוט
לא יתרחש 7 באוקטובר נוסף, אתה מתחייב לספק לי ולכל יושבי הפורום ירוק במשך שנה קלנדרית שלמה ושקדי מרק בחורף. הולך?
אני חושב שלא ירדת לסוף דעתופשוט אני..
הוא כתב שהתאריך 7 באוקטובר יתקיים, לא שיקרה בתאריך הזה טבח.


הוא כתב שהתאריך הזה ייצא בסוכות ולכן לא מתאים לקבוע בו את יום הזיכרון.

אהה אוקיי. חבל. חשבתי כבר יהיה לי אספקה שנתיתדי שרוט
אל תצטנעמי האיש? הח"ח!אחרונה

תדרוש אספקת קרמבו בקיץ

השאלה שהוצגה לא היתה אם לקבוע בו יום זיכרוןמי האיש? הח"ח!

אלא האם "יהיה 7 באוקטובר [שתוצאתו קטסטרופלית] נוסף" "תוך כמה שבועות", תחת הנחות יסוד מסוימות.
ניסיתי להמחיש כמה זה נטול משמעות לאיים כזה איום. ושבנוסף, תמיד תימצאנה דרכים לחמוק מהקונטקסט עצמו, ושסביר שתוך שנים ספורות ייעלם אפקט גל ההלם שנלווה לביטוי שהתאריך נקשר בו. ובהחלט מסתמכים על הטענה "חזקה על [ב"מ רח"ל] שישתכח מן הלב". מתנערים מהמשמעות המקורית כמו שכלב מתנער מהמים אחרי טבילה בשלולית חורף.

אגב,קעלעברימבאר
7 באוקטובר הוא התחלת תקופת תשרי לפי ההלכה, במאה שנים הקרובות
צריכים בארץ חוק באגט !!בנות רבות עלי

לחמנייה רכה מוארכת זה לא באגט !

 

צריך חוק כמו בצרפת שיש סטנדרטים לבגט אמיתי. בדיוק כמו שיש על גבינות מסוימות ..כמו פרמזן.

 

אחד הדברים שצריך הכי פחות בארץאריק מהדרום
זה עוד חוקי תקנים למוצרים, אחד הדברים שמעלים את יוקר המחייה לשמיים וגורמים לחסמי יבוא ולמונופולים לשלוט בשוק ביד רמה.
האם לא מגיע לי לדעת מה אני קונה?בנות רבות עלי

אני מדבר על שקיפות לא על חוק שיכול להגביל ייבוא.. מדובר כאן רק על סוג לחם שנאפה במאפיות.. 

שיהיה חוק שאסור לקרוא למה שלא עומד בכללים מסוימים "בגט" . 

 

אפשר לומר שאם אני קונה במקום אני יכול לראות ישר שזה לא באגט אמיתי, אבל אם אני מזמין דרך וולט למשל, זה בעיה.

 

 

מזכיר את לי התקנה לקטשופ שאוסם יצרהחושבת בקופסא

רק בישראל מותר לקרוא למוצר קטשופ אם יש לו לפחות 10% מוצקי עגבניות. התקנה הזאת לא קיימת באף מדינה מפותחת אחרת בעולם ובפועל מכריחה כל חברה חוץ מאוסם לקרוא למוצר שלה "מטבל עגבניות" ולבלבל צרכנים.

הגבלות ממשלתיות כאלו הן מתכון לשחיתות ומונופולים

זה לא רק בישראל.. מכיר את זה גם..בנות רבות עלי

לא בפרטים כמו שהרחבת אבל מכיר.. זה גם בארה"ב ככה.. ולדעתי זה יותר באחוזים..

 

זה חיובי .. קטשופ צריך להיות עשוי מאחוז עגבניות נורמלי.. 

אפשר לעשות כמו סנובינייש פתוח

שקוראת לסבון אל-סבון.

חוץ מזה שיש סיבה למה אוסם רשאית לקרוא למוצר שלה קטשופ. הוא מיוצר במדינת ישראל, וזה טוב לכלכלה. אין קשר לקולנריה.

זה מאוד רע לכלכלהאריק מהדרום

זה שכל חברה ישראלית מגדירה עם לוביסטים את הסטנדרטים למוצרים שהיא מייצרת גורם מרכזי ליוקר המחייה, לחסמי יבוא, ולמונופולים וזה ממש לא רק אוסם זה שיטה ישראלית נאלחת שבגללה הצטברו אוסף חוקים עצום ש"שומר על הייצור הישראלי" ובעצם מונע תחרות וגורם שכל מוצר בישראל יקר בעשרות עד מאות ולפעמים אלפי אחוזים מאשר באירופה וארה"ב.

 

רפורמת מה שטוב לאירופה אמורה למוטט את השטות הזו, לאחר מכן חוק המשך מה שטוב לארה"ב

מה מונע מחברות קטנות לייצר כמו אסם?בינייש פתוח
הבעיה היא לא החברות הקטנות דווקאאריק מהדרום

אלא החברות הגדולות היינץ היתה להם בעיה להכנס לארץ עם הקטשופ שלהם כי אוסם הגדירה מהו קטשופ ובמשך תקופה לקטשופ היינץ היה אסור לקרוא למוצר שלהם קטשופ והם כמובן לא היו מוכנים לשנות את המתכון שלהם בגלל חברה עלובה שהגדירה במדינה קטנטונת את המילה קטשופ בעברית אז הם נאלצו לקרוא לזה מטבל עגבניות וזו שטות.

למרבה המזל השטות הזו תוקנה ועכשיו לקטשופ היינץ מותר להשתמש גם במילה קטשופ בעברית למרות האבסורד שהם מייצרים קטשופ מאות שנים אבל ככה בדיוק עושים חסמי יבוא וככה המדינה יקרה יותר ויותר.

שאין שום סיבה לייצר כמוהםחושבת בקופסא
ובאופן כללי זה מאוד קשה לחברות קטנות לעלות למדפים בסופר במקום שהצרכנים יראו. להגביל אותם ברמת המרכיבים זאת רק אחת מהטקטיקות שהופכות את התחרות הזאת לכמעט בלתי אפשרית.
זה לא קשור לסנו, (כמעט?) אף אחד היום לא מוכר סבוןפשוט אני..

מהו אל-סבון? | מגזין | מכון דוידסון

 

כיף ונקה 7 הם של סנו, אבל אם אני לא טועה - שאר המותגים ששמתי כאן לא שייכים להם.

 

 

 

 

זה רק מחזק את טענתיבינייש פתוח
אם כל החברות כולל הקטנות קוראות לסבון אל-סבון. פשוט חשבתי שיש להם מונופול כי למיטב ידיעתי סנו שולטת בשוק והרבה חברות היגיינה הם חברות בת שלה
שימוש במוצר מקומי לא יותר טוב לכלכלה מאשר יבואפשוט אני..

מה שבאמת תורם לכלכלה זה שכל מדינה תייצר ותייצא את מה שהיא הכי טובה בו, ותייבא את כל השאר.

 

 

חסר עגבניות במדינת ישראל? הם לא איכותיות?בינייש פתוח

זה לא אננס שצריך אקלים טרופי. וזה לא מחשב שצריך מקצועיות שאין לכל חברה פשוטה שרוצה לייצר בעצמה.

חסר תחרות במדינת ישראלאריק מהדרום
דיברתי על קטשופ, לא על עגבניותפשוט אני..

עגבניות כידוע הן רכיב יחסית קטן בתוך הקטשופ...

 

ולגבי עגבניה - מלבד האדמה אין שם שום דבר ישראלי.

 

הזרעים מגיעים מהולנד או יפן (הזרעים הישראליים לא מסחריים),

העובדים הם תאילנדים,

הדשן מיובא מאירופה,

היריעות לחיפוי הקרקע מיוצרות בסין,

הטרקטורים הם אמריקאים (או לא יודע מאיפה אבל בטח לא ישראלי),

הדלק מאזרבייג'ן...

 

ויש סיבה לכך שאין ישראלים שמוכנים לעבוד בזה (או אין מספיק בשביל שהענף הזה לא יקרוס) - ישראלים לא טובים בזה. הם גם לא מוכנים לעבוד כ"כ קשה בשביל שכר כ"כ נמוך.

 

אם החוק לא היה מתיר להביא עובדים זרים, בעלי האדמות היו צריכים לשלם לעובדים ישראלים שכר עצום, ומחיר העגבניה היה בסוף כ"כ גבוה עד שאפילו בן גוריון בכבודו ובעצמו היה קונה יבוא טורקי.

 

בקיצור, 

גם כשאתה קונה עגבניה ישראלית (קל וחומר קטשופ) - אתה מקבל מוצר שארזו אותו יפה יפה בישראל, אבל 90% ממנו מורכב מייבוא.

תגובת סבא ג'פטובינייש פתוח

גם אם רוב המרכיבים או הכלים מיובאים, עדיין יש ערך רב בייצור המקומי, הן מבחינת הכלכלה, העצמאות התזונתית, פיתוח הידע המקומי, והעסקת עובדים.

1. "הזרעים מגיעים מהולנד או יפן"

לא מדויק.

יש חברות ישראליות חזקות מאוד בתחום הזרעים, בראשן "הזרע" (Zeraim Gedera) שבבעלות חברת Syngenta השווייצרית, אך פעילות המחקר והפיתוח בארץ.

ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בטיפוח זרעי ירקות, כולל עגבניות מזנים שונים (גם לעיבוד תעשייתי – כמו קטשופ).

גם אם חלק מהזרעים מגיעים מחו"ל – זה נכון גם לגבי רוב מדינות העולם, זה לא טיעון נגד ייצור מקומי.

2. "העובדים הם תאילנדים"

נכון חלקית.

בעבודות החקלאות עצמן אכן יש שימוש רב בעובדים תאילנדים.

אבל: זה לא שונה מייצור מזון במרבית מדינות המערב (גם בארה"ב ואירופה עובדים זרים עוסקים בחקלאות), וזה לא טיעון רלוונטי נגד ייצור קטשופ בישראל.

כמו כן, עובדים ישראלים עוסקים בכל שלבי הערך שמסביב: ניהול, לוגיסטיקה, שיווק, מחקר, מכונות, תחבורה ועוד.

3. "הדשן מיובא מאירופה"

לא מדויק.

יש בישראל תעשייה מקומית של דשנים, במיוחד באמצעות כיל (כימיקלים לישראל) שמייצאת דשנים לכל העולם, ומקורה בעיקר במפעלי ים המלח.

כן, לעיתים יש תוספות מיובאות, אבל לא הכול מיובא.

4. "היריעות לחיפוי הקרקע מיוצרות בסין"

נכון חלקית, אבל:

יש גם ייצור מקומי של יריעות לחקלאות, למשל חברות כמו פלרם ו־אורבונד, שמייצרות חיפויים מתקדמים לגידולים.

בנוסף, זהו רכיב משני שאינו משפיע מהותית על השאלה אם כדאי לייצר קטשופ בארץ.

✅ דברים שהצד השני מתעלם מהם:

1. עיבוד התעשייתי עצמו (ייצור הקטשופ): זה נעשה בישראל, במפעלים ישראליים, על ידי עובדים ישראליים, עם מכונות, ידע, והנדסה מקומית.

2. פיתוח זנים והתאמה לחקלאות מדברית: ישראל מצטיינת בזה. קטשופ מחייב זני עגבנייה עתירי מוצקים – וזנים כאלה מפותחים בארץ.

3. רווח כלכלי ומעגל תעסוקה: גם אם חלק מהרכיבים מיובאים, עדיין רווח משמעותי נשאר בישראל – דרך חקלאים, משווקים, תחבורה, סופרמרקטים, מפעלים ועוד.

4. עצמאות תזונתית: מדינה שמייצרת את מזונה – גם אם חלק מהרכיבים שלה תלויים בייבוא – היא חזקה יותר.

5. שיקולי איכות וסביבה: עגבנייה שגדלה בארץ ונכתשת למוצר כמו קטשופ בארץ – דורשת פחות שינוע, פחות קירור, פחות זמן מדף.

⚖️ סיכום:

הטיעון ש"עגבנייה זה לא ישראלי אז אין טעם לייצר קטשופ" הוא שטחי, לא מדויק עובדתית, ומתעלם מהתמונה הכלכלית והחקלאית הכוללת.

גם במדינות עשירות מאוד בייצור – יש תלות בייבוא רכיבים כמו דלק, מכונות, או חומרים. השאלה היא לא האם כל רכיב ישראלי, אלא האם יש יתרון לייצור מקומי – והתשובה היא בוודאי שכן.

תשובה סוציאליסטית קלאסיתפשוט אני..

התשובה מבוססת גם על עובדות, אבל בעיקר על ערכים. ערכים שבהם אני חלוק על הצ'אט.

 

רק כדי להראות שלא מדובר בעובדות מוחלטות אלא בערכים, אמרתי לצ'אט "הנה טענות שנכתבו בפורום, תגיב להן לפי תפיסת עולם קפיטליסטית".

 

אז הנה מה שהצ'אט עכשיו ענה לטענות שהוא עצמו הביא קודם:

 

טענה 1: "יש חברות ישראליות בתחום הזרעים, אז יש פה תרומה מקומית"

 

נכון, יש פעילות בישראל. אבל – גם אתה הודית שהבעלות היא שווייצרית (Syngenta). כלומר, הרווחים, קבלת ההחלטות והכוח העסקי – אינם בידיים ישראליות. העובדה שהמשרד יושב בישראל לא משנה את הכלל הפשוט: ההון זורם לפי הבעלות, לא לפי הגיאוגרפיה. 

יתרה מכך, עצם העובדה שאנחנו תלויים בשוק זרעים תחרותי מראה את היופי של שוק חופשי: חקלאי יכול לקנות את הזרע הכי טוב בעולם בלי שפקיד במשרד ממשלתי יגיד לו ממי לקנות. תחרות חופשית יוצרת איכות – לא "תוצרת מקומית".

🔹 טענה 2: "עובדים ישראלים עוסקים בניהול ולוגיסטיקה, לא רק תאילנדים בשטח"

 

שוב, עיקר העבודה הפיזית שמייצרת את המוצר – לא מבוצעת על ידי ישראלים. למה? כי זה לא משתלם להם.

שוק העבודה החופשי עושה את מה שהוא אמור לעשות: מקצה אנשים לתחומים שבהם הם פרודוקטיביים. אם ישראלים מעדיפים לעבוד בהייטק, ניהול, שיווק – זה כי שם התרומה שלהם גבוהה יותר, ולכן הם מתוגמלים יותר.

אם תאסור על העסקת עובדים זרים, תעלה את עלות העבודה, תחסל את הכדאיות, והצרכן יסבול – או שתעלם החקלאות, או שהמחירים יזנקו. אין שום היגיון בלהתעקש על "ייצור מקומי" אם הוא פשוט לא משתלם.

🔹 טענה 3: "יש תעשיית דשנים בישראל, אז לא הכול מיובא"

 

עובדתית – גם כיל (שאתה מזכיר) מייצאת בעיקר. כלומר, לא מייצרת ל"שוק מקומי" מתוך אידיאולוגיה ציונית אלא כי זה משתלם לה. מצוין. אבל גם החקלאים לא קונים דשן מקומי כי זה "ישראלי" – אלא אם זה משתלם להם כלכלית.

אדם רציונלי לא מתעניין בדגל שמודבק על השק – אלא בתועלת הכלכלית נטו. אם מחר הדשן מטורקיה יהיה זול יותר – צריך לקנות אותו. מי שחושב אחרת דוגל בהעדפה מתקנת שמזיקה לכולם.

🔹 טענה 4: "יש ייצור מקומי של יריעות פלסטיק"

 

זה לא רלוונטי לדיון. מה שמשנה הוא לא איפה מייצרים כל רכיב – אלא העלות הכוללת לצרכן. אם ייבוא מסין זול יותר – עדיף לייבא.

התעקשות על "ייצור כחול-לבן" היא סנטימנטלית, לא רציונלית. היא גורמת לבזבוז משאבים ולמחירים גבוהים יותר. וזה – מס פטריוטיות שהצרכן נאלץ לשלם.

 

✳️ טענה: "העיבוד התעשייתי נעשה בישראל, אז יש ערך מוסף מקומי"

 

רק אם זה יעיל כלכלית. אם אפשר לייבא קטשופ מטורקיה ב־40% פחות, אין שום הצדקה לתחזק תעשייה מקומית רק כי "יש עובדים". זו שימור מלאכותי של משרות על חשבון כלל הציבור. במילים פשוטות: אתה מגן על אינטרסים צרים של תעשיינים וחקלאים – ומחייב את כולנו לשלם יותר בסופר.

✳️ טענה: "יש פיתוח זנים ישראליים מיוחדים לעגבנייה תעשייתית"

 

אם הזנים באמת כל כך טובים – תן לשוק להחליט. אל תכפה על מפעל לקנות "עגבנייה ישראלית" בגלל רגולציה. שוק תחרותי יודע לבחור את הזן הכי טוב לפי איכות ותשואה, בלי רגולציה מיותרת.

✳️ טענה: "רווח נשאר בישראל – חקלאים, משווקים, מפעלים"

 

גם בייבוא יש רווחים – לספקים, ליבואנים, לחנויות. כל אחד עושה את תפקידו בשרשרת. השאלה היא לא "איפה הרווח" אלא האם הפעילות יעילה. תעשייה שלא יכולה לעמוד בתחרות בלי תמיכה ממשלתית – צריכה להיסגר. כך פועל שוק בריא.

✳️ טענה: "עצמאות תזונתית"

 

זה פחד פסאודו-ביטחוני שמובילים פקידים שלא מבינים כלכלה. מדינה לא צריכה לגדל עגבניות כדי לשרוד. היא צריכה כסף. ואם יש לה כלכלה חופשית, מגוונת, ומשגשגת – היא יכולה לקנות עגבניות מכל מדינה שתרצה.

כל עוד אין מלחמה עולמית שמשביתה את כל המסחר – אין איום. וגם אז – לוקח שבועיים להקים חממות. חקלאות לא שומרת על ביטחון – חדשנות וטכנולוגיה כן.

✳️ טענה: "העגבנייה המקומית דורשת פחות שינוע – זה סביבתי יותר"

 

אם שיקולי סביבה באמת קריטיים לצרכן – תן לו לבחור. שים תווית "אקו־פרנדלי", אבל אל תכפה עליו לשלם כפול על קטשופ. חוץ מזה – כל הרגולציה הירוקה הזאת מנופחת, לא מבוססת כלכלית, ונעשית לרוב על ידי אנשים שמנותקים מעלות אמיתית לצרכן.

 

 

⚖️ סיכום :

הכותב מתעקש להגן על "ייצור מקומי" כאילו זה ערך עליון. אבל:

הצרכן לא חייב לסבסד תעשיות לא יעילות.

שוק תחרותי הוא המנגנון הכי טוב לייעול המשאבים.

תמריצים מלאכותיים רק מעוותים את המערכת, מעלים מחירים, ופוגעים בפריון.

מי שדוגל בייצור מקומי מתוך אידיאולוגיה – מוכן שכולנו נשלם יותר על מוצרים פחות טובים, רק כדי להרגיש ציוני. זה לא פטריוטיות – זה חוסר אחריות כלכלית.

גם אני מסכים שצריך לשקלל עלות מול תועלתבינייש פתוח

ויש תועלת בפיתוח משרות, פיתוח זנים ישראלי, ולכן אני לא מתנגד לעובדים זרים.

אגב בכל הנוגע לחקלאות הייבוא הוא ממדינות שאנחנו שונאים, ירדן או טורקיה.

אין בעייה לייבא אננס מהרפובליקה הדומיניקנית, שגם האננס שלה טוב יותר.

בלי קשר לדיון עצמוחושבת בקופסא
אני חייבת להגיד שחבל לי שאתה משתמש בכל כך הרבה בינה מלאכותית לאחרונה כדי לכתוב את התגובות שלך. יש לך ידע רחב בהרבה נושאים ואתה מעשיר את הדיונים שאתה משתתף בהם, אבל את הוויכוח הזה של צ'אט שעונה לצ'אט כל משתמש יכול לג'נרט בעצמו...
ספציפית עכשיופשוט אני..

השימוש בצ'אט היה בכוונה, דווקא בגלל שגם בינייש פתוח השתמש בצ'אט, רציתי להראות שזה עניין של ערכים ולא של עובדות - כך שהצ'אט ישנה את תשובתו מקצה לקצה אם אני אכתוב לו לענות בתור קפיטליסט.

 

לגבי דיונים אחרים - מקבל

תקשיב אבאלהבינייש פתוח

אני למדתי ממך להשתמש בסבא ג'פטו, אתה השתמש בו מולי על רצח הארמנים, האם זה רצח עם או לא.

מאז אני משתמש בו הרבה לוויכוחים משפחתיים או מול חברים, גם בווצאפ וגם פנים מול פנים.

אגב באותה הזדמנות לקחת ממנו טענות לא רלוונטיות.

אני טענתי שאסור להוזיל את עניין רצח עם מה שיגרום להאשים אותנו ברצח עם מול חמאס, והוא הסביר שזה לא נכון, כאילו אני מסכים עם הטענה על רצח עם וכאילו אין לי מילואים עוד שבועיים.

אני לדוגמא מחקתי את הטענה הלא רלוונטית שלא על כך שאנחנו מייבאים נפט מעוד מדינות חוץ מאזרבייג'ן 

😆😆😆בינייש פתוחאחרונה
נחמקה פה ביקורת נגד מי שלהנאתה נכנסת על 200 קמ"ש באנשים פה באופן קבוע
אני בשוק!!!בינייש פתוח

הפגנה למען שחרור גלעד שליט, לפני יותר מעשור, עם סרטים צהובים!

מישהו זוכר דבר כזה??

וודאי שזכור - וגם אז קשרו סרטים על ידיות של דלתותפ.א.
מכוניות 
כן.. האקסית שלי השתתפה בזה. זכור היטבבנות רבות עלי
הסרט הצהוב זה סמל עולמינעמי28

לא משהו חדש מה7.10.

הוא נולד בכלל בארה"ב והוא מסמל צפייה להחזרת נעדרים/ שבויים/ תקווה


אז לא כזה שוק.

עשה שוק מהפורום..בנות רבות עלי
אני פשוט לא זוכרבינייש פתוח

לעומת הסרט הכתום שאני מניח שרובנו זוכרים טוב.

וקיבלתי רושם שעובר רובנו 7.10 הוא ההתחלה שהסרט הצהוב הגיע לישראל.

לא רק סרט צהובנפשי תערוג

אלא בצורה של "סמל החטופים"

זה סמל עשרות שנים כסמל לשחרור חטופים 

לא חטופים דווקאשמיניסט באמ"ש
הניפו את הסמל גם אחרי רעידת האדמה בטורקיה, כשהיו נעדרים מתחת להריסות הבניינים 
לא סומכים על ויקיפדיהשמיניסט באמ"שאחרונה

אולי יעניין אותך