אבל מאמין שיש יותר קצרים

וממש לא נראלי שהממוצע הוא חצי שנה

פחות...

הרמ של שיעור ה. דייט ראשון שניהם ביחד, דייט שני בביתה עם הורים שלה, דייט שלישי בביתו עם הורים שלו.

מטורף. והחלק הכי מפתיע שהקשרים שלו שקדמו לו היו ארוכים בהרבה ולא הובילו לשום כיוון.

רוב הקשרים שאני מכיר או כמעט כולם, והובילו לחתונה היו מעל לחצי שנה ופחות משנה. או קצת יותר משנה. מכיר גם כמה מקרים כולל בת דודה שהיו במערכת יחסים יותר מ3 שנים.

תוך חודשיים אפשר גם לסגור (זה תלוי בעיקר בזוג ובאיכות הפגישות).

היום ראש חודש תמוז (:

כמעט נחנקתי .. אבל הם שורדים יופי ולא רק שורדים גם אוהבים 

אבל זה ההורים שלי, אז פחות רלוונטי, כי זה היה לפני יותר מ30 שנה...

חוץ מזה, שבועיים. לא זוכרת בדיוק את הגילאים, באיזור שנות העשרים המוקדמות.

זו הייתה הבחורה הראשונה שהוא יצא איתה, ואחרי 3 שבועות החליטו להתחתן.

אם אני זוכר נכון זה כשהיינו בשיעור ג. הוא היה עילוי כזה, מאזור החיוג הר המור.

(בהנחה שנפגשים רק על מנת לבדוק התאמה לחתונה ואין רצון, אין צורך ואין הצדקה להרבות שיחה עם האשה שלא לצורך בדיקת התאמה לחתונה - זה לא אמור לקחת יותר מזה)

לקחת אחרי החתונה תרופות ללחץ דם, שכמו בווצאפ יש להם וי כחול.

וככה לא נראית מערכת יחסית זוגית טובה.

לא דיברתי על הטווח הארוך או על דברים כמו האם הוא יקנה לה מתנה מיוחדת ליום הולדת 40.

אני מדבר על כמה זמן אחרי החתונה הם יהפכו לזוג

אחרי חופת נידה הם לא חוזרים הביתה יחד. האם יכולים להמשיך לגור אחרי הנידה הראשונה לפני שהספיקו להתייחד באמת?

בגדול אתה צודק. כמובן, לא לסמוך על הכתוב כאן, יש בזה הרבה פרטים. אם צריך לשאול באופן אישי רב.

השאלה הספציפית שציינת תלויה בהרבה פרטים והיא תמיד תוגדר כ'שעת הדחק', ממילא יש מקום שפוסק מובהק שמונח בפרטים הספציפיים יורה יותר לקולא ע"י צירוף שיטות, ממה שנשמע בספרים.

--ע"כ נצלו"ש שלא קשור לנושא השרשור---

אבל זה תלוי בכל מיני דברים

אז כל מקרה לגופו צריך לשאול רב

לק"י

לא לכולם מספיק חודש כדי להכיר מספיק ולקבל החלטה.

ויש כאלה שצריכים זמן לעכל את העניין ולהירגע, כדי לקבל החלטה (אני למשל. לקח לי בערך 3 חודשים עש שנחתה עלי שלווה בנושא).

שלחו הודעה לכולם).

ולט חושב שהממוצע הוא חצי שנה - שנה.

כאילו יש מקרים של קשר של שנה.. אבל לא נראלי שהממוצע הוא שנה. חצי שנה ממוצע נשמע לי נכון.

שמעתי על שבועיים וחצי

לנו לקח פחות משבוע

אבל אנחנו לא דת"ל

זוג סביב גיל 25 אחרי שבוע (נשואים 5 שנים)

וזוג סביב גיל 20 אחרי 10 ימים (נשואים 8 שנים)

אני לא מכיר כמעט אז אכתוב על חרדים

מכיר זוג שהתחתנו אחרי פגישה אחת של 40-45 דק, הם נשואים כבר 4 שנים או יותר עם 3 או 4 ילדים בלי עין הרע.

סביב גיל 20.

באופן כללי בחברה שלי הרבה יותר מקובל בין חודש לחודשיים, ובקצוות בין שבועיים לארבעה חודשים (כשמאוד נפוץ שבועיים). אני יצאתי חמישה שבועות ובאותה תקופה היו כמה חברות שהתחילו לצאת  באותו זמן כמוני והתארסו לפני.

ממה שאני ראיתי, דווקא ככל שצעירים יותר יוצאים פחות זמן, וככל שמבוגרים יותר לוקח יותר זמן להחליט אבל זה לא מדויק...

השפעה חיובית;)

כתבת בפורום הנכון?

אל תתייאש. בע"ה שלך תבוא כמה שיותר מהר🙏

אוח ישע למתולתל ואני יש דודא אליך 

תהיות תמיד יש, לכולם.

אם זה לא על קיומם של חייזרים אי שם, ונוגע ישירות לחיים ולאיכותם,

השאלה מה עושים עם זה. האם זה נשאר ככה,

או מיתרגם ל"איך אני יכול להפוך את זה (עצמי) ליותר טוב"

זאת בדיוק השעה שהוא בר שינוי? לא באופן מיידי, אלא בתהליך.

אני רואה למשל בעצם השאלה/תהייה שלך בשרשור, צעד ראשון לתהליך כזה.

דפוסים מחשבתיים מעסיקים אותי בכלל בחיים ובפרט בדייטים.

בעיני, הרגש הוא לא מי שמחליט.

השכל קולט את הרגש והוא מחליט.

השאלה עד כמה הרגש מגיע מאוזן ואז השכל מגיע ממקום ששולט על הסיטואציה ולא ממקום שנגרר אחרי הרגש.

בטיפולנט | אינטלקטואליזציה

כי זה רגש של הלקאה

כאילו של יכולתי לעשות אחרת

שבפועל מרגיש לי שאני ממש עובדת על עצמי

אז יש גבול גם לזה

ואם בגדול ממש מרגיש לי שאני עדינה עם הצד השני ומכבדת אותו אז לא צריך להיכנס כבר למעגל ..

ולרוב מבין מזה מה מתאים לי להמשך.

כך שזה לא מתוך הבנה מה אני צריך לתקן, אלא יותר צוהר להבין מה אני רוצה/צריך בתת מודע וממילא ללמוד להמשך ולדייק מה מתאים לי יותר.

המון בהצלחה,

העלית נקודות יפות למחשבה

* כן, ראיונות עבודה עלולים להיות מתישים, אבל בסוף לא צריך 100 "כן". גם 99 "לא" ואחריהם "כן" אחד - שווה את ההשקעה, ואולי דווקא אותו "כן" יהיה עבודת חלומותיך לעשרות השנים הבאות.

* אם אתה רוצה לשאול למה קיבלת תשובה שלילית, זה ממש לגיטימי לשאול! אני עצמי שאלתי בעבר, ושואלים אותי היום (וכנראה אשאל שוב בעתיד ). כמובן אל תצפה לתשובה מאוד מאוד ספציפית, אלא יותר תשובות כלליות כמו "חוסר ניסיון" או "היית באמת טוב, אבל בשקלול עם מועמדים אחרים מצאנו מישהו מתאים יותר" (תשובה שלכאורה לא אומרת כלום, אבל בפועל אומרת המון. אומרת שזה היה רק עניין של מזל, לפחות אם היא כנה ולא מסתירה מאחוריה דברים אחרים).

* לא צריך להגיד למישהו "אתה מקסים" אחרי פגישה של 10 דקות איתו, אבל בהחלט אפשר להגיד "היה לי נעים מאוד", ועם הפרצוף הנכון אז הצד השני יבין שזה לא נאמר סתם מתוך נימוס.

בהצלחה!

וואי מזכיר לי יותר מדי את השאלה של "מה אתה מחפש?" מצד אנשים שכל כך רחוקים משידוכים וכו, ומצפים שעכשיו תפתח את הלב(כי לרוב הם דווקא הכי מתעניינים בפרטי פרטים) ותגיד הכל כשתכלס אין להם שום דבר להציע, מבחינתם זה סתם עוד פיסת מידע שתשב להם בראש בלי תכלית. אז פחות אבל תודה.

זה מעצבן ומעיק, אבל כל עוד לא הולכים בדרך של תקשורת ישירה, לא רואה איך נמנעים מזה..

1. לקחת את מעט הפרטים שבגללם החלטתי לשדך ביניכם ולספר מה הם.

2. אם למשל קיבלת את ההצעה משדכן שני, בזמן קבלת ההצעה להבין שהמשודכים רוצים הצעה עם תוכן ולכן לשאול. לפחות פרטים בסיסיים. במקרה שבגללו פתחתי את השרשור, מסתבר שהיה כמעט ברור שלא רלוונטי

3. המשודכים יודעים? להאיץ. ברגע שיש צד שיודע, אפשר להאיץ את כל הסיפור ולספר לכל המעורבים שההצעה נמסרה וחסרים פרטים. ומהמעורבים אני מצפה שיקדישו את החמש שניות לשלוח הודעות נדרשות. גם ביום עמוס, אם קיבלתי הודעה "הבחור רוצה לשמוע פרטים", אני יכול להעביר את ההודעה לבחורה, ואז להעביר את הפרטים בחזרה לבחור. זה ממש קל ולא תמיד נעשה.

ובכל זאת, עובר זמן, אתה שולח הודעה לשדכנית?

לפעמים זה בשגגה ותזכורת יכולה לעזור.

קשה לי להאמין שיש בנות שמבררות חודש שלם על בחור, אלא מסתבר יותר שהן קיבלו את הפרטים באיחור או שמשהו לא עבר אליהן.

אם באמת השדכנית לא רצינית - זה ממש לא כיף

מאד...

תיקון קל-

כמו שהיא בסוף התחתנה עם מישהו אחר -"זיווג שני"- לא משורש נשמתה אבל כן לפי מעשיה,

גם הבחור שחלם והתעורר יכול למצוא מישהי שתואמת למעשיו וזיווגם יעלה יפה.

נראה לי שפעם באמת שברתי קליפס בטעות 😅 

אבל ממש מזמן... כילד

אבל צריך לדעת לא לשבור

כי אז הן רוצות שאקנה להן חדש

אני מאבד את זה שבנות מדברות על כל העניינים שלהן, זר (בן) לא יבין זאת

תופסן כזה מפלסטיק

אני פעם שיחקתי עם לק של אישתי (עוד הרבה לפני החתונה ) מפה לשם שפכתי אותו על הנעל שלה והרסתי לה את הנעל.

וזאת היתה נעל שהיא מאוד אהבה

יש לה במועדפים את הכ"א אישי שלי

אל דאגה, מאז נקנו עוד עשרות נעליים😂😅

כי כבר עברו את השלב של המביך לזכרוני

אבל כן היה לי מאוד לא נעים

אני זוכר שנסיתי לנקות את זה וזה עשה רק יותר גרוע 🫣

לכן לא נוגעים בלק

טיפ לחיים(:

לא מבין אם זה ציני

רק אתה שוכח שלא אני בחרתי את השם של השרשור

שום אגרסיביות לא היתה פה

וקשה לכבד את זה.

אני אפילו לא מדבר עכשיו על התוכן של ההודעה הפותחת בשרשור, זה בצד, גם אם יש מה להגיד, משתדלים לדון לכף זכות, ומאמין לך לא התכוונת לשום אגרסיביות. מקבל, אולי לא המילה הכי מדויקת.

אבל לא עשיתי שום דבר שמצדיק המשך עקיצה סרקסטית כשאת מגיבה ב"לא מותק".  - בדיוק כמו שאת היית מצפה מאף אחד כאן לקרוא לך בכינוי כזה, או דומה לו, כמפגין זלזול במעטה נאיבי גס (תחשבי בינך לבין עצמך מה הייתה התגובה שלך למישהו שהיה מתייחס אלייך בכינוי כזה בביטול ציני).

זה לא מכבד אותי, זה לא מכבד אותך. ברור שלא חשבת לפני שכתבת. ובין אם זאת הייתה המטרה שלך או לא, אני מסיים את הדיון הזה פה, תחשבי מה שאת רוצה על החומר שהנחתי פה (רוצה להאמין שזה ביכולתך, לפני שהמגננות שלך יקפצו ויעוורו היגיון, הגינות וד"א).

ולבנות מגדלים באוויר

להיות אופטימי, אבל לאו דווקא בגלל הסיכויים שתמצא את אשתך

מה שכן בטוח -

בטוח תפגש עם בנאדם,

בנאדם - זה לב ועיניים וטובו

לפעמים האדם שמולך גם כמוך חושש לפעמים עם בטחון לפעמים פחות

אבל המשותף לכל מי שפוגשים - כולם בחיפוש, בכולם יש צמאון.

להאמין בטוב של בני אדם

לא תמיד זה כזה ורוד, 

לפעמים זה משעמם, לפעמים זה פוגע, לפעמים זה מתיש

אבל בסוף, אתה נפגש עם בנאדם.

ככל שמסתכלים על תהליך החיפוש בצורה אנושית יותר

מצמצמים שחיקה, 

באים בראש פתוח

באים בוויב נעים וכיפי

וככה יש יותר סיכוי לממש הפוטניאל הזוגי כשמגיעים לדייט 

הרב מרדכי שטרנברג כתב שלפניי פגישה צריך להיכנס לראש של: "אני הולך לפגוש את אשתי בעזרת ה' (אולי)"

מצד אחד לבוא עם אמונה שזה זה ומצד שני להיות בראש פתוח