אבל מאמין שיש יותר קצרים

וממש לא נראלי שהממוצע הוא חצי שנה

פחות...

הרמ של שיעור ה. דייט ראשון שניהם ביחד, דייט שני בביתה עם הורים שלה, דייט שלישי בביתו עם הורים שלו.

מטורף. והחלק הכי מפתיע שהקשרים שלו שקדמו לו היו ארוכים בהרבה ולא הובילו לשום כיוון.

רוב הקשרים שאני מכיר או כמעט כולם, והובילו לחתונה היו מעל לחצי שנה ופחות משנה. או קצת יותר משנה. מכיר גם כמה מקרים כולל בת דודה שהיו במערכת יחסים יותר מ3 שנים.

תוך חודשיים אפשר גם לסגור (זה תלוי בעיקר בזוג ובאיכות הפגישות).

היום ראש חודש תמוז (:

כמעט נחנקתי .. אבל הם שורדים יופי ולא רק שורדים גם אוהבים 

אבל זה ההורים שלי, אז פחות רלוונטי, כי זה היה לפני יותר מ30 שנה...

חוץ מזה, שבועיים. לא זוכרת בדיוק את הגילאים, באיזור שנות העשרים המוקדמות.

זו הייתה הבחורה הראשונה שהוא יצא איתה, ואחרי 3 שבועות החליטו להתחתן.

אם אני זוכר נכון זה כשהיינו בשיעור ג. הוא היה עילוי כזה, מאזור החיוג הר המור.

(בהנחה שנפגשים רק על מנת לבדוק התאמה לחתונה ואין רצון, אין צורך ואין הצדקה להרבות שיחה עם האשה שלא לצורך בדיקת התאמה לחתונה - זה לא אמור לקחת יותר מזה)

לקחת אחרי החתונה תרופות ללחץ דם, שכמו בווצאפ יש להם וי כחול.

וככה לא נראית מערכת יחסית זוגית טובה.

לא דיברתי על הטווח הארוך או על דברים כמו האם הוא יקנה לה מתנה מיוחדת ליום הולדת 40.

אני מדבר על כמה זמן אחרי החתונה הם יהפכו לזוג

אחרי חופת נידה הם לא חוזרים הביתה יחד. האם יכולים להמשיך לגור אחרי הנידה הראשונה לפני שהספיקו להתייחד באמת?

בגדול אתה צודק. כמובן, לא לסמוך על הכתוב כאן, יש בזה הרבה פרטים. אם צריך לשאול באופן אישי רב.

השאלה הספציפית שציינת תלויה בהרבה פרטים והיא תמיד תוגדר כ'שעת הדחק', ממילא יש מקום שפוסק מובהק שמונח בפרטים הספציפיים יורה יותר לקולא ע"י צירוף שיטות, ממה שנשמע בספרים.

--ע"כ נצלו"ש שלא קשור לנושא השרשור---

אבל זה תלוי בכל מיני דברים

אז כל מקרה לגופו צריך לשאול רב

לק"י

לא לכולם מספיק חודש כדי להכיר מספיק ולקבל החלטה.

ויש כאלה שצריכים זמן לעכל את העניין ולהירגע, כדי לקבל החלטה (אני למשל. לקח לי בערך 3 חודשים עש שנחתה עלי שלווה בנושא).

שלחו הודעה לכולם).

ולט חושב שהממוצע הוא חצי שנה - שנה.

כאילו יש מקרים של קשר של שנה.. אבל לא נראלי שהממוצע הוא שנה. חצי שנה ממוצע נשמע לי נכון.

שמעתי על שבועיים וחצי

לנו לקח פחות משבוע

אבל אנחנו לא דת"ל

זוג סביב גיל 25 אחרי שבוע (נשואים 5 שנים)

וזוג סביב גיל 20 אחרי 10 ימים (נשואים 8 שנים)

אני לא מכיר כמעט אז אכתוב על חרדים

מכיר זוג שהתחתנו אחרי פגישה אחת של 40-45 דק, הם נשואים כבר 4 שנים או יותר עם 3 או 4 ילדים בלי עין הרע.

סביב גיל 20.

באופן כללי בחברה שלי הרבה יותר מקובל בין חודש לחודשיים, ובקצוות בין שבועיים לארבעה חודשים (כשמאוד נפוץ שבועיים). אני יצאתי חמישה שבועות ובאותה תקופה היו כמה חברות שהתחילו לצאת  באותו זמן כמוני והתארסו לפני.

ממה שאני ראיתי, דווקא ככל שצעירים יותר יוצאים פחות זמן, וככל שמבוגרים יותר לוקח יותר זמן להחליט אבל זה לא מדויק...

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.

משמח מאוד!! בניין עדי עד הצלחה וכל הברכות!💓

שמע זה הדבר שהכי משמח אותי. כאילו המשיח הגיע!!!!!!!!!!!!!!

שפע ה' וחסד ה' בכל יום. תנצל א הטוב ואל תתעלם ממנו. זה לא ברור מאליו. גן עדן בעולם הזה

שתזכו לבניין עדי עד באהבה ובשמחת עולם ❤️

תלוי בך

השני שך ושהו. לא מסובך

העיקר זה להיות עם מישהי ולהגיע איתה למרחב אינטימי שתהיו בית אחד עבור השני.

אם הסנטר או האף שלי טיפה עקום או מה אבא שלה עושה זה פחות משנה ולכן לא משנה באמת איזו אופציה תבחר.

תדמיין מישהי שאתה רוצה לשבת איתה על כוס קפה בבוקר ביום שישי, זהו, לא צריך יותר מזה ;)

הכוונה היתה לומר שמה שלא צריך זה כל ההבדלים שיש ברמת הכרטיס.

שהיה לך כיף לשבת איתה ביום שישי בבוקר על כוס קפה. עם ש יחה נעימה, זורמת, טבעית....כיף. לא?

אתה יוצא עם 4 בחורות במקביל?

ממש בחודשים האחרונים התובנה הזאת נפלה לי, באמת שום דבר לא משנה בלי זה, יכול להיות לך הכל מהכל, אבל בעצם אין לך כלום, ומנגד יכול להיות בחור שאין לו רבע מהדברים שיש לך, ועדיין יש לו כל כך הרבה רק כי הוא נשוי.

תובנה כואבת שכזו