אני זו שמתמודדת האמת

מה זה אומר שאת מתחשבת בהם?

ואני סובלת

או לגעת בחומרים ואני סובלת

אז לתת להםצכדלא מפריע לי ולדאוג לעצמי לפיצוי

לק"י

שכל פעם צד אחר יתחשב.

לבן הגדול שלי יש כמה דברים שעושים לו צמרמורת, דברים שלגיטימי לעשות (ציור עם טוש על בלון, חומרי יצירה מסויימים). אז הוא הולך לחדר אם מפריע לו.

זה לא מה שעושים פה כל היום, ככה שהוא כל היום צריך להיות לבד😅

זה משהו קצת מופשט.

זה לא שאני זקוקה ליחס מיוחד...

אבל אנשים שמבינים מהו איש רגיש, מתייחסים יותר ברגישות....

נפגשת מדי פעם כמובן עם שאר בני משפחתי, אבל הם פחות מודעים (וגם יש פחות צורך בזה).

בעלי כבר יודע שכשאני מוצפת - הוא שולח אותי לחדר או משהו כזה כדי שאוכל להירגע. באופן כללי הוא שם לב לדברים שמציקים לי ומשתדל מאוד לזכור אותם ולהתנהל בהתאם.

לילדים כמובן קשה יותר... אבל אלה מהם שבני דעת משתדלים כשהם במודעות לכך (בעיקר לא להרעיש. אבל שוב, לילדים זה קשה).

אני זוכרת מקרה חמוד אחד מלפני שנים, שהבת שלי, בערך בת ארבע אז, ישבה בחלון וצעקה על המכוניות בחוץ: "אוטו אחד! אתה עושה חור בראש לאמא שלי!"

אמנם הצעקות שלה הפריעו לי יותר מהרעש של המכוניות, אבל לא עצרתי אותה, כי זה היה חמוד לראות איך היא כבר למדה מה מפריע לאמא שלה

הם קולטים מה הוא משדר. לדוגמא מישהי עדינה- אוטומטית נפנה אליה קצת בעדינות. 

אז אני לא מרגישה משהו מיוחד... בעיקר אני שומרת על עצמי. מי שעלול לא לכבד את הרגישות אני מתרחקת ממנו.

אני חושב שזה אכן כך. ממש נכון 
יחד עם זה, לדעתי לא תמיד חייבים להתרחק ממי שלא מכבד. מצד האמת אפשר לפתח איזה שלימות פנימית מול עצמנו, שגם אם השני לא מכבד - זה לא יפגע בנו.
זו אכן עבודה קשה שדורשת יציבות מאוד גדולה מבחינתנו. ויש בזה רמות שונות. 
ברור שאני לא ארצה להיות בקשר עם אדם לא רגיש! אבל לפעמים הם מסביבנו, ואין ברירה, והעולם בנוי גם מהם.. ואני לא אמור להימנע מדברים בגלל זה. אז אפשר באיזושהי רמה, ללמוד להישאר רגיש -כי זה אנחנו ברור.. - אבל לא להיפגע מהשני. מה שהוא מתנהל - זה הוא. ולא חייב להיכנס אליי. הלב שלי רגיש ופתוח למי שמכבד אותו. ולמי שלא מכבד אותו - הוא פשוט לא סופר אותו.. משהו כזה.

בתור רגישה בעצמי הבנתי באיזשהו שלב שקודם כל החשוב ביותר הוא מה אני מרגישה כלפי היותי רגישה. וב"ה כבר מזמן הבנתי שזה נושא בתוכו מתנות נפלאות! רגישות, אמפתיה, יצירתיות, עמקות, ועוד. וכשיש רגע שאני אולי מרגישה איזו נחיתות לרגע על היותי רגישה, אני נזכרת בשורת המתנות האלה, ונזכרת שיש ברגישות יתרונות עצומים, ושבסה"כ זה חלק ממה שהופך אותי לאדם מיוחד.

אם האנשים סביבי לא מבינים את זה זה מבאס, אבל לא על זה תלוי הדימוי העצמי שלי.

ואם הסביבה שלי מבינה ומעריכה את זה, אז אדרבה, אפשר אפילו לפרוח!

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי. 

שקשה לך להשתחרר ממנו והוא עדיין כובל אותך... (גם לי יש סיפור כזה)

ממליצה לאמץ מבט נייטרלי על עצמך, כמה שיותר אובייקטיבי. עם עצמנו אנחנו משוחדים, קל לנו להתבוסס ברגשות ולטבוע בהם... אבל זה לופ שפוגע בנו. נסה להפריד רגע בין הקולות בתוכך ולהיות השופט מלמעלה, זה שעושה ביניהם שלום, המבוגר האחראי. לשמוע את קול הרגש, את קול השכל, ולתווך בחמלה. 

אם אפשרי, באמת עדיף ללכת לטיפול. באמת באמת. זה לא חולשה זה חוזק.

אתמול בשבת, רפרפתי מעט ב"עד שליבך יתנגן" - אלומה לב המביאה באופן יוצא מהכלל את

שיטתה של הרבנית ימימה, שהיתה פסיכולוגית וגם , עד כמה שהבנתי, קשורה לתדר רוחני.

ממליצה. יש סדנאות עם מדריכות (אולי גם מדריכים) בשיטה שלה. יש גם מישהי ביוטיוב

שמלמדת. וגם מישהו. איני זוכרת את שמותיהם. מאוד כדאי. מאוד נוגע.

ריגשת, מזדהה איתך, מרגיש את מה שעברת. גם אני עברתי את זה.

וכן, הצהריים קיבלתי תזכורת, אחת מני עשרות, מאז שזה (וזה וזה וגם זה) קרה. אף אחד בעולם לא יבין אותך. אף אחד לא יידע מה אתה מרגיש, מה מניע אותך לפעול, איזו מילה בדיוק מזכירה לך משהו - שאף אחד לא היה חולם בכלל שקרה...

וזה שורף את הלב ואת הנשמה כל פעם מחדש. וה"נחמת שוטים" היחידה היא שכמעט כולם עברו איזה משהו כזה. אז לפחות אני לא חריג. (ובכל זאת הם לעולם לא יבינו אותי).

אז כן, נגעת בי, אחי. (והפעם בהסכמה)

אני יכול להגיד לך שיש משהו שאין לאנשים אחרים.

אתה היית שם ואתה יכול להדריך אנשים איך לצאת מהצרה הזו.

זו דרך מצויינת להפוך מנטל לנכס.

ואני משוכנע שאתה גם לא באמת נטל, גם אם אתה רואה בעצמך ככזה, יש לך מה להביא לעולם.

מאד מקווה שאתה מקבל טיפול רגשי ... מגיע לך להרגיש טוב...

בירושלים - רח' חירם, ליד רח' בשם ירמיהו.