השוואה של נאצים או ערבים לעמלק היא בדרך כלל דרשנית - היא לא מכוונת להריגת פגים גרמניים, אלא ליצירת תנועת נפש 'ניצית'. היא שואבת השראה ממצוות מחיית עמלק כדי לומר שלפעמים יש רוע שצריך להשמיד (שזה משפט שגנדי, למשל, אולי לא היה מסכים איתו)

עמלק הוא בן של העם האדומי אך ללא זכרון הקשר ליצחק.

כך הנאצים הם תוצר של הנצרות, אך כבר ללא זכרון הנצרות והקשר הרוחני לעם ישראל.

…הזאת נגרם לנו נזק בן לאומי עצום.

אחת השקרים הגדולים בעולם הוא שאנו גורמים השמדת עם. הם מוצאים תימוכין בזה שפוליטיקאים מגדירים את הערבים עמלק וממצתים את הצווי להשמדה שקיים בתורתנו ואז לך תסביר להם את ההפך.

אבל זה רק אומר שפוליטקאים לא צריכים להגיד כל דבר. וזה כבר פחות קשור לבית המדרש..

גם אי אמירות בכלל,  גם אמירות שהוכתבו בידי הגויים, גם כל אמירה אחרת.

החץ כבר נורה, והמטרה מסומנת בכל פעם לפי הכלים שיש במיידי.

אם לא טענה מטופשת זו, אז היו טוענים טענה מטופשת אחרת.

גם הם וגם השמאל הבוגדני מבינים שאמירת "עמלק" היא כמו אמירת "איזה נבלה/חרא/ממזר/חמור". האם הכוונה היא שצריך להוריד את את מושא הגנאי באסלה? להכניסו לדיר? או לתיצו לעוף השמיים?

גם הטיפש הגדול ביותר מבין את המליצה.

הרשע, לעומתו, יתפוס על זה טרמפ.

תמיד הם יודעים להוציא דברים מהקשרם, אז דווקא בעמלק הם לא מצליחים לראות מעבר לטקסט עצמו?! שישקרו למישהו אחר.

בצורתו הנקבית עמלק זה הטלת ספק בכל אמת ומוסר עלשהי בטענה הפוסטמודרניסטית שאין אמת. כדוגמת עמלק שהיה עם נוודי מדברי חסר תרבות כלשהי  לעומת עמים אחרים (ולכן עמלקי שמתגייר יכול לבוא בקהל ה מייד, בניגוד למואבי).

כשהערבים מתנהגים בברבריות בהמית נטולת מוסר אז הם כמו הנאצים ועמלק

אבל לא בעולם שלנו. "ראשית גוים עמלק".  נדמה לי שהרב קוק אומר שצריך למחות את עמלק מתחת לשמים, לא מעל  השמים שם יש לנקודת האמת שבו מקום

הוא יהיה פרא אדם, ידו בכל ויד כל בו - אך ישמעאל עשה תשובה בסוף ימיו ומעשה אבות סימן לבנים.

עמלק לעומת זאת, אחריתו עדי אובד.

את הרע יש להשמיד בכל מקרה.

בימינו פרא אדם זה ביטוי שלילי. אבל זה המצאה מודרנית. 

הפשט הוא אדם-פרא, כמו אדם-זאב. פרא זה חמור בר מדברי והוא סמל לחוסר מסגרת וחופש לעומת חמור מבוית שעובד "מי שילח פרא חפשי ומוסרות ערוד מי פיתח. אשר שמתי מדבר ביתו. ישחק להמון קריה לא שמע קול נוגש". רש"י מסביר פרא אדם - אוהב מדבריות. הערבים בתרבותם חסרי מסגרת ומייצגים חסד של אברהם ופריצת מסגרות, שעוותו לטומאה אצלם בתור גזלנות "ידו בכל ויד כל בו" למרות שגם שם יש פירושים שזה מסחר ולא גזל. אפילו בצורת הבניה של כפר ערבי אפשר לראות חוסר מסגרת

כמו שכתוב בפרקי דרבי אליעזר (פרק מד)

"ר' יוסי אומר כשבא סנחריב לארץ ראו כל העמים שסביבות ארץ ישראל מחנה סנחריב ונתייראו הרבה מאד וברחו איש ממקומו שנ' ואסיר גבולות עמים וכו' 

ועמלק נכנס למדבר ונתערבו עם בני ישמעאל וכלם היו עשרה עמים שנ' 'אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים גבל ועמון ועמלק פלשת עם יושבי צור גם אשור נלוה עמם היו זרוע לבני לוט סלה"

יהדות, שיעורים, זמנים | אתר ישיבה

רואים מלשונו שכל החילוק הוא האם יש חיוב גם על היחיד או רק על הכלל. אבל מבחינת שאר הגדרים הכל נשאר אותו דבר.

יש רק מלחמת מצווה (בפיסקה הבאה הרב סולובייצ'יק מציע שזה המקור של הרמבם שעזרת ישראל מיד צר זה מלחמת מצווה)

מצטט מהתשובה באתר ישיבה:

הגאון המפורסם הרב יוסף דב סולובייציק (ראש ישיבת רבנו יצחק אלחנן) הביא בספרו "איש אמונה" (הוצאת מוסד הרב קוק, עמ' 101-102) בשם אביו הרב משה, כי כל מי ומי הקם להכחיד את עם ישראל ללא סיבה מובנת, לא לשם הרחבת גבול ולא לשם אוצרות הטבע, או להשיג נמל ים למען מסחר בינלאומי וכיו"ב אלא "שנאה לשם שנאה", הרי בזה עצמו מוכח עליו כי הוא מזרע עמלק, אשר גם הוא התקיף אותנו לראשונה בימי משה ללא שום סיבה. זו לשונו: "כל אומה המתנכלת לכלות את כנסת ישראל, הופכת ע"פ ההלכה [להיות] עמלק".

העיר הגאון כי בזה מוסבר מדוע כאשר הרמב"ם הזכיר דין "לא תחיה כל נשמה" לענין שבע אומות שהיו בארץ כנען, סיים דבריו בסיכום "וכבר אבד זכרם" (הל' מלכים, פרק ה הלכה ד). לעומת זאת כאשר הזכיר מצות מחיית עמלק, סעיף אחד אח"כ, לא סיכם דבריו "וכבר אבד זכרם". והוא פלא. כי הרמב"ם ידוע בסדרנותו ועריכת דבריו באופן ההגיוני ביותר. אם היה חושב על עמלק שגם הם אבדו מהעולם כאומה ואין אפשרות בידינו לזהותם, מדוע לא המתין בכתיבת המלים "וכבר אבד זכרם" עד סוף הלכה ה, ובזה יכלול יחד גם ז' עמים וגם עמלק באומרו שאין בידינו לקיים מצוה גדולה זו? אלא מובן לנו מדבריו שבאמת אפשר לזהות בימינו מי הוא מזרע עמלק, וקיימת גם בימינו האפשרות לקיים מצות הכחדת אומה שפלה זו.

כותב במפורש בקטע שצילמתי שאין מחיית יחידים בנוגע לשאר האומות הקמות על ישראל

אבל מבחינת האומה בכללותה יש את אותם גדרים.

אין מחיית יחידים זה בסה"כ אומר שבמקרה שהאומה היא לא ביולוגית עמלק אז היחיד לא מצווה להרוג מאותה אומה, וזו מצווה שמוטלת על הציבור.

תקרא שוב את הפסקה השנייה של הדברים ששלחתי ותבין שחייב להבין כמוני.

מציע שתחזור לקטע עוד יום יומיים ותקרא אותו שוב

כנ"ל....

ש"מחיית יחידים" = מחייה של יחידים מעמלק:

"However, the obligation to wipe out individual Amalekites, as set forth in the verse from Deuteronomy, applies only to genealogical descendants of Amalek. Now it is true that Maimonides' ruling also includes the obligation to blot out individuals, an obligation which does not apply to any nation other than Amalek, even if that nation seeks to destroy the Jewish people"

(לא שאני יודע איך אפשר לקרוא אחרת את הררי קדם)

@תות"ח!

זו רק הגדרה לעניין האם מקיימים את מצוות העשה המיוחדת של מחיית עמלק כן או לא. אבל מבחינת הגדרים לפי הגרי"ז הם ממש אותם גדרים כמו עמלק (ואמנם מוכח שהרב שמואל אריאל לא סבר כך, אך ראה בהמשך כל הרבנים שהבינו כפשט הדברים).

ועיין פשוט בתשובה כאן לדוגמא:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/7180

וכן כאן:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/5698

וכן כאן:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/3273

וכן כאן (בסוף):

https://www.yeshiva.org.il/midrash/7281

וכן כאן:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/10868

וכאן:

מלחמה לה' בעמלק - ישיבת הגולן

ועיין בתשובה זו שמגדיר שרק תינוקות קטנים מאוד טכנית נחשבים כחפים מפשע:

https://www.yeshiva.org.il/ask/140953

חלקם בכלל לא מזכירים את הרב סולובייצ'יק או הגרח, חלקם רק מדברים מבחינה דרשנית, ואף אחד לא כותב שזה לא נכון שהרב סולובייצ'יק מחלק בין עמלק הביולוגי - שרק בנוגע אליו יש מצווה להשמיד כל יחיד - לשאר האומות

היחיד שכן זה הרב ון דק. לדעתי הוא טועה ברב סולובייצ'יק, כשהוא לא שם לב לחילוק, ובגלל זה הוא דוחה אותו הלכתית ומעביר את הרעיון לתחום הדרשנות: "אף שהלכתית קשה להכיל בדברי הרמב"ם שמצוות מחיית עמלק – גברים, נשים וטף – תחול על כל האומה הרוצה בהכחדת ישראל, מכל מקום מבחינה רעיונית זה נותן משנה תוקף למלחמה נגד אומה הרוצה בהכחדתנו מן העולם"

כל הקישורים שהבאתי ציטטו (לא בהכרח בלשונו) את הרב סולובייצ'יק (למעט הרב מרדכי אליהו שאמר את זה בשם עצמו ולא בשם הרב סולובייצ'יק). אף אחד לא הביא אותו בהקשר דרשני.

לדעתי הרב ון דק לא טועה, וזה פשט הרב סולובייצ'יק (ונראה לי שאתה יותר מדי תולה את דבריו ברמב"ם ומשום שיש לך הבנה מסויימת ברמב"ם ואתה חושב שזה לא נכנס ברמב"ם, אז אתה גם מסביר שהרב סולובייצ'יק לא חשב את מה שחשב. נקודה למחשבה).

ושאלה, לפי שיטתך, מה שייך הדיוק ברמב"ם? הרי הוא מדייק ברמב"ם שהסיבה שהרמב"ם לא אמר "וכבר אבד זכרם" כדי להגיד שהמצווה לא מעשית בימינו לגבי עמלק היא משום שהמצווה מעשית משום שהיא שייכת כלפי כל עם ששונא בשביל לשנוא את עם ישראל....

הבאת שבעה קישורים. בקישור הרביעי והשביעי הגריד והגרח לא מוזכרים. הקישור השישי זה הרב ון דיק. כל השאר מה שכתבתי ("חלקם רק מדברים מבחינה דרשנית, ואף אחד לא כותב שזה לא נכון שהרב סולובייצ'יק מחלק בין עמלק הביולוגי - שרק בנוגע אליו יש מצווה להשמיד כל יחיד - לשאר האומות") 

הרביעי- כתבתי כבר שהרב מרדכי אליהו לא מזכיר את הרב סולובייצ'יק, אבל הוא בעצמו כותב את אותו דבר מבלי להזכיר את הרב סולובייצ'יק. לגבי השביעי, אני יודע, השביעי רק הייתה הערה שלא כולם מוגדרים כחפים מפשע ומדובר רק על תינוקות קטנים מאוד.

אני לא חושב שהם מדברים מבחינה דרשנית, הם מביאים מקור הלכתי ומשתמשים בו לדרוש (חלקם). הרי גם אתה מסכים שמדובר על מקור הלכתי והרב סולובייצ'יק כתב בפירוש שזה עניין הלכתי, ולא דיבר על דרך הגדה. ובכל מקרה, הבאתי את הקישורים רק כדי להראות שהם הבינו את הרב סולובייצ'יק כפשטו ולא כתבו חילוקים. נכון שהם גם לא שללו באופן חיובי את החילוק, אבל לדעתי הפוך, מי שמחלק חילוקים הוא המחדש....

מהציטוט של אביו אתה מבין שהוא מדבר ברמה ההלכתית.

כן

הרב סולובייצ'יק כדרכו מחבר הלכה ואגדה. בהרבה מספריו שלכאורה אגדתיים הוא מדבר פתאום על דברים הלכתיים. ברור שגם פה הוא לוקח הלכה ומדבר עליה בהקשר אגדתי.

פתאום שמתי לב שזה נשמע תיאור קוקניקי....😅

רק מה שהבאתי הוכחה מהרבנים הנ"ל זה שהם לא עשו חילוקים אלא הבינו אותו כפשטו.

קראת את הסימן בהררי קדם?

מהדיוק ברמב"ם מוכח שהעניין בא להרחיב ברמה ההלכתית את מצוות מחיית עמלק. אם הוא לא בא להרחיב את מצוות מחיית עמלק, אז אכן מצוות מחיית עמלק לפי הרמב"ם תהיה לא מעשית בזמן הזה, והיה צריך להוסיף וכבר אבד זכרם כמו שהוסיף לגבי שבעת עממין. אמנם, המצווה שונה קצת בגדריה (שהיא מוטלת רק על הציבור ולא על היחיד), אבל זו אותה מצווה.

לא.

הפסוק תמחה שמדבר על היחיד לא נשאר, המלחמה לה' בעמלק, מלחמת הציבור, נשארת (בוודאי שמלחמת הציבור היא מצווה של ממש ולא רק משהו אגדתי, וברור שגם יש לה את אותם גדרים שהופיעו לגבי מצוות היחיד).

ובכל מקרה, קראתי את הררי קדם, ולא חוזר בי מדבריי.

לפי ההגדרה שהוא הביא בסוף, הוא מגדיר שגם מלחמת עזרת ישראל מיד צר יהיו לה את הגדרים של מלחמת עמלק.

מזכיר שלפי שיטתך אין הבנה איך החידוש שלו מסביר את השמטת הרמב"ם שלא הוסיף "וכבר אבד זכרם" ביחס לעמלק, וטרם ענית על כך

בנוגע לשאלה שהוספת בעריכה - בית המדרש

(והרב סולובייצ'יק אומר שרק - בית המדרש

שוב, הרמב"ם אומר: ומצוות עשה להכרית זרעו של עמלק, ולא מוסיף וכבר אבד זכרם. לפי דעתך זה בכלל לא קשור לעמלק, זה סתם מלחמת ישראל מיד צר, וממילא הרמב"ם היה צריך להוסיף וכבר אבד זכרם, ולא ברור עדיין מדוע השמיט מילים אלו.

הוא כותב, יש שני גדרים במצווה. מצוות מחיה כלפי עמלק הביולוגי, ומלחמת התקוממות כלפי עמים שבאים למחות את ישראל. הגדר השני לא בטל 

אני לא מקשה, אני מסביר את הרב סולובייצ'יק. לכאורה יש סתירה בין תחילת דבריו לסוף דבריו. אני הסברתי את הסוף בצורה שמתאים להתחלה (לפי דעתי גם ההסבר חלק, זה לא קשה או דחוק), אך לך אין הסבר איך ההתחלה מתאימה לסוף. ההסבר שכתבת פה מסתדר עם הסוף, אך לא עם ההתחלה, כי לפי דבריך לא מובן איך חידושו מסביר את לשון הרמב"ם, ולפי דעתך לא מובן מדוע הרמב"ם השמיט "וכבר אבד זכרם" כשדיבר על עמלק, הרי זה נכון לחלוטין, ומצוות מלחמת עמלק איננה מעשית בזמן הזה.

שאלתי שאלה, תענה עליה.....

איך מסתדר הדיוק בלשון הרמב"ם לפי שיטתך....

ושים לב גם ללשונו: "דין מלחמת עמלק עדיין קיים בכל אומה אחרת הזוממת לכלותנו".

אשאל אותך שאלה פשוטה יותר: לפי שיטתך, מה החידוש של הגרי"ד? והרי ברור שעם שקם על עם ישראל לכלותו אפשר לצאת עליו למלחמה, שזה הרי דין מלחמת עזרת ישראל מיד צר. אז מה החידוש שכשהוא שונא לשם שנאה זה נחשב מלחמת עמלק? מה הוא בא לומר? זה סתם גיבוב מילים מיותר לפי שיטתך....

(כבר כתבתי את זה, אולי כדאי לקרוא מחדש את כל השרשור)

ישראל מיד צר כשני סוגים שונים של מלחמות? לפי שיטתך זו אותה מלחמה.

ואני כבר הסברתי את הקטע שצילמת....

עיין שיעור של הרב ראובן פיירמן "זכר עמלק".

(לא מדבר על כל הערבים באשר הם, אלא על אוייבינו שאנחנו נלחמים מולם כיום).

זכר עמלק | הרב ראובן פיירמן

למחיית זכר עמלק יש סיבה מפורשת בתורה :

"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ וְלֹא יָרֵא אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ה' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ – תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, לֹא תִּשְׁכָּח."

מי שמזנב לא בהכרח רוצה להשמיד (לא שלא חסר כאלה שרוצים להשמיד)

לכן ההגדרה שמי שרוצה להשמיד הוא עמלק לא משכנעת אותי (חוץ כמובן מהמן האגגי שהוא מזרע עמלק)

לכן "העברת התפקיד" ממש לא מעבירה את הצווי.

לכן מכוון שעמלק בא מעשיו ולא מישמעאל אז לערבים אין קשר לעמלק (לא שהם לא בני מוות בהרבה מקרים אבל לא מצווי מחיית עמלק אלה מהגנה עצמית)

גם ערבוב העמים על ידי סנחריב לא יכול לשנות את אפיון עמלק ולשייך כל עם שרוצה להשמיד את עם ישראל למצוות מחיית עמלק  (גם כאן יש מצווה להלחם אבל לא מצווי מחיית עמלק אלה מהגנה עצמית)

אינני חושב שהתיאור: "אשר קרך" בא להגדיר מיהו עמלק, אלא בא להגיד מה תכליתו בעולם. הוא בא לעורר את אותם אנשים ששכחו את יהדותם ולהזכיר להם מי הם (עיין ערך שואה).

ברור מהמדרשים שמתארים איך עמלק בא מרחוק על מלחמה לא לו ובא לקרר את האמבטיה וכו', שהעניין של עמלק הוא השנאה לשם שנאה (וכן זה פשט נבואת בלעם על עמלק, שהוא "ראשית גויים", עיין תרגום אונקלוס שם).

מבחינה גזעית/ביולוגית אתה צודק שאין לערבים קשר לעמלק, אבל שוב, העניין הוא מבחינת הדרך.

אני חושב שהסברה שלו מאוד פשוטה וישרה. די ברור שהסיבה מדוע התורה ציוותה ציווי כ"כ "הזוי" היא משום שעמלק בעל תפיסה אידיאולוגית של השמדת ישראל ואנטישמיות ורע. להגיד שעמלק הוא "שורש הרע מבחינה רוחנית" לא מחזיק מים. צריך להסביר הסבר אמיתי. וההסבר האמיתי הוא כמו שהציג. לפי ההסבר הזה, ברור שהעניין הוא לא גזעי וכל מי שיילך בדרך הזאת גם יהיה לו דין עמלק. גם זה נראה ברור מפשט התנ"ך ששאול איים על הקיני: "פן אוסיפך עמו" אף שהקיני וודאי לא מזרע עמלק.

ובאוייב נלחמים ומשמידים. הבא להורגך השכם להורגו. לא משנה אם הוא עמלק או לא.

היא האם יש שאיפה להימנע מפגיעה באזרחים או שאין שאיפה כזאת, ואדרבה, הפוך (ברגש לכל בן-אדם כנראה יהיה קשה לפגוע באזרחים, אני מדבר על שאיפה מעשית, כמובן)

... לא לבטא את זה  בטפשות בקול רם.

הטיפשות היא ההפרדה חסרת הבסיס בין מפלצת פעילה למפלצת רדומה.

כל מפלץ נדון על שם סופו.

אתה גדול....🤣

אלא אם יתברר שהחיבור לאנימאגים היה עלה תאנה או גרוע מזה עלה גפן (שכידוע הוא מתולע ורבים טועים בו ואכמ"ל).

כאשר מעדיפים להילחם במדינה במקום באויב, להפגין מול ישראל במקום מול שגרירויות העולם, להדהד שקרי חמאס במקום אמת, לרחם על ילדי עזה במקום על הילדים שלנו שחטופים, להפוך את הקורבן לתוקפן, ולשאוף לאובדנה של ישראל מטעמי תאוות שלטון ודיקטטורה משפטית - אז כל הרעל שלך מאבד את המסכה שלו.

מי מהדהד את ה"טעויות" של הפוליטיקאים שלנו בעולם? האם אתה שומע על כל "טעות" של בכירי הנרצים בעזה? או על "טעויות" של נאצים איסלאמיסטים אחרים? או אפילו על "טעויות" של פוליטיקאים מהשמאל הישראלי, או בכללי בעולם?

כמו שאמרתי כבר, השמאל אורב לכל שביב אמירה שאפשר לסלף ולהעצים כדי להביא להשמדתה של ישראל. וכשזה אינו בננצא, אז פשוט ממציאים שקרים מלכתחילה - כמו שרואים יום יום באלג'זירה 12.

.. אמנם ברכות התורה מסתמכות על פסוק מהתורה בפרשת האזינו.:

כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהוָ֖ה אֶקְרָ֑א הָב֥וּ גֹ֖דֶל לֵאלֹהֵֽינוּ: (דברים פרק לב

את ברכת התורה בבוקר לפני עסק בתורה הוא מדאוריתא. לכן מי שספק אם ברך ברכת התורה (לא מדבר על עליה לתורה) , ספק דאוריתא לחומרא, ויברך רק את "אשר  בחר בנו". או שימתין לברכת אהבת עולם ויפטר בה

קראתי השתכנעתי

הבית יוסף (בסימן קלט) מסביר על פי הראשונים שחזל תיקנו לברך תמיד כשקוראים בציבור (גם אם העולה בירך לעצמו רגע לפני כן) משום כבוד התורה

…כנראה כבוד התורה עולה על ספק ברכות להקל.

למשל שאם אין לוי הכהן עולה גם לשני ומברך שוב, למרות שהוא בירך את אותן ברכות לפני רגע

אז אני משער שלכן זה לא היה בשבילם ספק..

… במועד שני של גלויות גם הם לא לבטלה למרות

שמועד שני של גלויות כבר לא נחוץ מאז שלוח השנה קבוע ולא משתנה.

נפש החיים שער ב פרק יב

"והענין כי מלבד זה הצער שנעשה למעלה כשמקבל עונשו ביסורים רחמנא לצלן. אין ערוך ודמיון כלל זה הצער של מעלה נגד עוצם הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון רחמנא לצלן. כענין הבן יקיר שנתפתה ביינו ונפל לארץ ונשבר מפרקתו וגופו והוא מסוכן. והוא עצמו אינו מרגיש אז כלל סכנת נפשו. כמו שכתוב (משלי, כג) הכוני בל חליתי הלמוני בל ידעתי. אמנם אביו לבו מתמרמר מאד על זה וכאשר הרופאים קשרו הנשברים והניחו רטי' ותחבושת מסמנים חריפים. והבן מר צורח על הכאב שלו מהסמנים החריפים האוכלים בשרו.

ועם כי אביו מצטער לצעקתו ורבות אנחותיו עתה. אין ערך כלל הצער של עתה נגד הצער והיגון הראשון שהיה לאביו בעת שנפל ושיבר עצמותיו אשר כמעט נתיאש מחייו אז.

כן ממש על זה האופן. הוא ענין העון רחמנא לצלן. שבעת שהאדם עושהו הוא גורם למעלה צער גדול ועצום לאין ערך. והאדם עצמו אינו מרגיש אז בזה כלל. ולא ידע כי בנפשו הוא. כי הוא נחשב אז כמת חס ושלום כמאמרם ז"ל (בר"פ מי שמתו) רשעים בחייהם קרויים מתים. ויש עוונות שעל ידיהם נפשו נכרתה חס ושלום לגמרי מהתקשרות חבל הקדושה. אבל הוא יתברך שמו אב הרחמן. כביכול בצרתו לו צער. ומרוב רחמיו וחסדיו יתברך שמו שולח לו יסורין אשר המה רטיה ותחבושת למרק עונו ואז האדם מרגיש כאב יסוריו ומצטער. ובזה מתעורר גם כן צער למעלה כנ"ל. אמנם אין ערוך כלל זה הצער נגד הצער שגרם למעלה בעת עשותו העון חס ושלום. ולכן כשכל תכלית האדם לפניו יתברך שמו להסיר מעליו צערו. הוא רק על הצער של מעלה המשתתף עמו בצערו. ושב ומתחרט באמת על עונו שגרם על ידו הצער של מעלה. אז היסורין מסתלקין מעליו ולא עוד אלא שמודדין לו כמדתו וכופלין לו פרנסתו. נגד הב' מיני צער שגרם למעלה ועתה מתחרט על שניהם. זדונות מתהפכין לו לזכיות:"

תחילת פרק ה':
 

יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶם מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶן כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת לִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת. שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מ) "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אבותם וגו': 

ובמשנ"ב (או"ח ס' תקמ"ט, ס"ק א') אחרי שמצטט דברי הרמב"ם - מוסיף:

...ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן, כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר.

 ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:

אבל בפשטות דבר ה' לעגלון היה מותו המיידי...

בכל אופן, אפשר לציין זאת לשבח עגלון, שכיבד את הקב"ה. אולי בזכות זה (לפי חלק מהדעות) יצאה ממנו רות המואבייה...

משום מה היה זכור לי שאמר רק דבר סתר.

עכשיו עיינתי ואת צודקת, אתם צודקים.

מתקפל.

הם כינויים לעשיית דין

ייתכן שהמקרא פשוט לא טרח להזכיר את מה שהוא אמר, ואני מניח שזה מה שקרה.

יכול מאוד להיות שהוא נשא נאום או מסר נבואי קצר, אולי האשמה על כך שהוא שעבד את עם ישראל ושה' נוקם ממנו כעת.

כמובן, אפשר לדרוש שכוונתו שזה דבר ד' - הריגת עגלון

או הכוונה שיש לו ביצוע דבר ה' לעשות

יהוצפן, שאהוד בכלל לא דקר אותו. זה היה חייזרים. הכל תפירת תיק של השבכ המואבי נגד אהוד

שרבי מאיר אומר לו לעשות תשובה

כי לא משנה מה שיקרה בעולם, תמיד מייחסים איזה שהוא קשר ליהודים, והיהודים אשמים.

אנחנו הפנס של העולם 🙂

אבל מתברר שהוא דיי ג'י, ואנס

מה המוסר האמיתי.

למשל להוציא להורג את המחבלים זה המוסר האמיתי, לעומת המוסר הנוצרי המזויף

בטח בבל הייתה ליברלית מדי וזה מה שהפריע לו

זה כנובן היתה תגובה ייעודית לסייעתא. אין ללמוד ממנה

והם יתנו את הדין, כך לפי המדרש.

ואכן יבוא יום ובו הם יכירו בטעותם ויבינו שעם ישראל נשא את חוליים והם חשבונו נדכאים וכו. עיין ישעיה נג.