יותר קשה למצוא התאמה אמיתית מאשר יופי.

כל עוד יש משיכה כמו שכתבת הכל בסדר.

אולי תמיד ישאר לו קווץ' בלב, אבל אם הוא חכם הוא יתרכז במציאות ובזה שיש לו אהבה אמיתית עם משיכה ולא במה שאין לו ולא בדמיונות שהוא היה יכול להשיג מישהי שיש בה גם וגם וגם.

מבחינה אובייקטיבית יופי מתעמעם. אבל קשר טוב, כימיה ואופי נוח נשארים ואפילו משתדרגים. ובעיניי, הרבה יותר חשוב להתחתן עם אדם שיודע להביע אהבה לדוג' מאשר יפה. בנוסף לכך, בעניינים של אופי ומידות תמיד נשארים עם אשליה שאולי הוא ישתנה וזה מתסכל. ועם  זה שאין מספיק יופי משלימים (ובאופן אבסורדי, דווקא היחס לזה יכול להשתנות בהמשך כי זה תלוי "בך" ולא בצד השני).

רק לטובתו ולטובת חיי הנישואין יחד, הוא צריך להחליט באופן נחרץ ומודע עם עצמו- אני מוותר על יופי ברמה שרציתי ולא מתעסק בזה יותר (ולראות אם באמת הוא מרגיש בסדר עם זה). וזה נכון לא רק לגבי יופי אלא לגבי כל ויתור.

ואם זה לא מספיק עוזר, אדם גם צריך להיות אמיתי עם עצמו ופרקטי ולחשוב האם מבחינת הפרמטרים שלו (אופי, מידות, השכלה, גיל, רמה דתית, מראה, מצב כלכלי וכו') הגיוני שהוא מחפש את כל הנתונים שהוא מחפש בצד השני..

מדבר לגבי 2. אולי יש בנים שיהיה להם טיפה קשה עם זה 

אצלי בקשרים כל בחורה היא 4 אעפ שיש מצב שהיא בכלל 3. כי המשיכה שלי בנויה על חיבור בעיקר ואז היופי שלה בעיני מתבדל בפער מכל האחרות ואוטומטית כולן ביכול חודלות להתקיים מבחינתי.

הבעיה שהן עדיין לא קיימות גם זמן מה אחרי הפרידה😪

אני משתדלת לא לחלק אותם אף פעם לא חשבתי על החלוקה הזו .

שאמרתי שמישהו חתיך .. התכוונתי כל המכלול של הדיבור עדינות איך הוא מתבטא איך הוא פועל ..

ופחות חיצוני .

ברור שכן חשוב לי מציאת חן ויש גם לי גבולות

כמו שאמרת - יש לך גבול בנושא של מציאת חן. לא יהיה לך קל לצאת עם גבר שהמראה שלו לא נעים לך, כי היית רוצה גבר נאה שתהני להביט בו, לא? כאן (2) הוא מרחב מעניין שבו הוא כן מוצא חן בעינייך אבל חסר לך יופי ברמה שמפריעה לך.

לא מזדהה?

כי יש גברים שממש נרתעתי מהתמונה שלהם ואז שהכרתי אותם דווקא זה צלח פתאום ראיתי את היופי שלהם כמכלול .

אם תשאל אותי אם הם נחשבים יפים? אז ממש לא

אגב יש גברים ממש יפים שהציעו לי אותם / חלק פנו אלי בעצמם ...

זה לא מרגש אותי זה פלוס אבל בגדול אמרתי להם לא כי ההצעה לא היתה קשורה

שמעתי אפילו על שדכנית אחת לא זוכרת איפה- ששידכה מישהי לבן שלה והיא ידעה שהוא מחפש רק מושלמות חיצונית.... הראתה לו תמונה של מישהי אחרת כדי שיסכים ללכת לפגישה 😂

בסוף הם התחתנו....

לא אני שמוזרה חחחח

בעשיית הסדר של השכל, אלא בחוויה.

כלומר אם פגשת מישהי מסוג 2 ואתה מחובר אליה ואוהב אותה ונמשך אליה, אין סיבה להיכנס לספקות ולדיון בשאלה הנ''ל.

לכן גם יתכן שעצם המחשבות על זה והדיון בזה קצת מזיק כי הוא יכול ליצור בנפש חסימה ותחושה של ויתור, שיבואו לידי ביטוי רגשי במקרה שבאמת תפגוש מישהי מסוג 2, וזה יכול לפגוע ביכולת החיבור אליה, כשבפועל אם לא היית חושב על זה אולי לא היית מרגיש ככה וכן היית מתחבר.

הם למדו באיתמר, והיה לו חבר שבדיונים בנושא השתגע והתעקש: "זה מגעיל לצאת עם בחורה לא יפה, אשתי הולכת להיות הכי יפה, אין דבר כזה לוותר על זה" וכו' וכו' ולא עזרו כל הריכוכים הרבניים על אהבת היופי הפנימי ולעבור תהליך מולה וכו'.

אחרי כמה שנים הם הוזמנו לחתונה שלו. הוא הלך וכשהגיע וראה את הכלה היא היתה נראית בכלל לא כזו יפה. הוא היה מנומס ושמח בשבילו וכשהוא דיבר עם החתן החתן אמר לו: "ראית מה זה? אמרתי לך שאני לא אתפשר".

אמנם זה סיפור די קיצוני אבל אני לגמרי איתך ומסכים איתך, וחס וחלילה שאנשים ידרגו נשים בצורה שטחית ושבלונית בדרך שלהם לזוגיות. יתרה מכך - אני מודה שאם הדיון הזה יקבל בראשו של אדם יותר מדי משקל הוא יכול ממש להזיק ביכולת להתמסר ולהיפתח. צריך לבוא מאוד פתוח ולהרגיש עם עצמו לפני ואחרי האם זה היה טוב או שלא כל כך, בלי סרגלים.

אבל - 

הסרגל הזה נועד להבליט נקודה מסויימת. קודם כל - הוא מתעקש על כך שיופי הוא נושא קריטי, ושבת זוג לא יפה זה חיסרון לא פשוט. יש אינסוף הלכות בתחילת הקשר של הזוג שדואגות מאוד למראה החיצוני של בת הזוג "שמא תתגנה בעיני בעלה". זו נקודה קריטית שאסור לזלזל בה, כפי שמופיע במסכת קידושין (עפתי לשמיים מפליאה כשלמדתי את זה) :

אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו ורחמנא אמר (ויקרא יט, יח) ואהבת לרעך כמוך

לכן נושא היופי מוכרח להיות מורגש (אני מודה שיש קפיצה בין "תתגנה עליו" ובין שהיא צריכה להיות יפה בעיניו, אבל חושב שזה לא הבדל ענק).

עוד הדגשה - אני רוצה להאמין שאם אמצא את "האחת" שיהיו באישיות שלה את כל מה שביקשתי, מצדי גם אם היא תהיה (1) אני אלחם על הקשר איתה. ברור שאופי קודם ליופי, ואם הבחורה הכי יפהפיה בארץ תציע לי לצאת ואני לא אפגוש את האישיות שלה - אני אבקש להיפרד בלי להסס, ואפילו ברור לי שאני אשתעמם בדייטים איתה.

אבל אני יודע על עצמי שבנות נחמדות ומעניינות (= כלומר לא "האחת" דלעיל) שיצאתי איתן והיו (2) הקשו על הנוחות שלי להתמסר לקשר. הגיוני וייתכן שזה סובייקטיבי פר בן אדם עד כמה חשוב לו להיות בקשר עם אישה יפה, אבל מצאתי אצלי שבכל פעם שיצאתי עם בנות שלא היו מספיק יפות בעיניי זה הכאיב לי וגרם לי למאמץ יותר גדול בבירור על המוכנות להתמסר

תודה!

זה מאד מפחיד אותי להתחתן עם מישהי שלא באמת מוצאת חן בעיני.

קשה לי להגיד שחשוב לי שאשתי תהיה יפה, אלא שבנאדם רוצה להימשך למי שמולו בקלות ולא שצריך להילחם עם עצמך.

תמיד אני אעדיף את רמה 3. אלא אם ישכנעו אותי שגם 2 יכול להסתדר

אגב, קרה לי פעם משהו מוזר שלא ידעתי מה לעשות עם זה

התאהבתי באופי של מישהי, כאילו הלב שלי פרפרים כשאני מדבר איתה. אבל היא לא כל כך מוצאת חן בעיני

(בסוף גם ככה לא התאים)  לא ידעתי מה לעשות בחיי

יופי הוא דבר שגם מתפתח עם קשר רגשי:

1. דוחה

2. מרתיע

3.נטרלי

4. נאה

אם יש קשר רגשי עמוק, בדרך כלל גם הנטרלי והנאה יראה בעיני השני כהכי יפה בעולם

הקשר הרגשי בין בני הזוג.

ייתכן שבתחילת הקשר היא תראה נטרלית ואפילו מרתיעה קלות. ובהמשך הקשר כשהקשר הרגשי מתחזק היא תראה הכי יפה בעולם

אני תוהה עד כמה זה זז. לגבי רתיעה או לא רתיעה אין לי שאלה, ברור לי מחברים שלי שבהתחלה לא סבלתי אותם בגלל המופע החיצוני וכיום לא רק שאני לא רואה את המגרעות אלא הם גם נעימים לי (כלומר בלי הדיסוננס המכאיב המוזכר בשלב 2). 

אבל זה עדיין לא פותר את הבקשה שאשתך תהיה יפה בעיניך. כלומר ההפרש בין לכתחילה ובדיעבד מכאיב כאן.

אנערף

שזה באמת פשוט משתנה בין אדם לאדם לפי חשיבות היופי בעיניו, לא במובן מוסרי-רוחני אלא במובן של נטייה טבעית, כמו אצל חילונים סתם?

או שבעיניך זו עמדה ותפיסה רוחנית-מוסרית שאישה עם עולם פנימי טהור תהיה יפה בעיני גבר לא-שטחי שימצא בה יופי ממשי מתוך האהבה שלו אליה?

יש לאהוב מחוץ אל הפנים ויש לאהוב מהפנים אל החוץ.

מישהי נראת כל כך יפה בעיני אז אני אוהב את ההנאה שלי מהמראה שלה.

מישהי שאני כל כך אוהב אז אני נהנה שאני רואה את המראה שלה.

ברור שיש פה קטע של יופי נשי ורצון למימוש צורך מיני, אבל הוא משולב גם עם רגש.

כאשר אין רגש אז גם עם הבחורה הכי יפה אבר זה יהיה חסר תוחלת.

ברור שברגע שמישהו אוהב מישהי אהבת אמת אז גם הצורה שהוא רואה את המראה שלה היא שונה לגמרי.

שמעתי משפט יפה "יש יפות ממנה.. אבל אין יפות כמוה".  תחושת שייכות היא התחשובה המשמעותית שיש בקשר והיא גם משפיעה על היחס למראה.

יש פה גם עוד עניין - כמו כל פרט שאדם דמיין שיהיה בבת הזוג (מצחיקה, חמודה, חכמה וכו' כל אחד ומה שעושה לו את זה), ואז הוא מגלה שאין את זה במישהי שמעניינת אותו - אז נוצר משבר מסויים. הייתי ציפית לזה! אז יש שני אופציות - אחת, להתאכזב.. שנייה, לשנות דפוס חשיבה. לחשוב לעצמי "וואלה אולי לא זה חייב להיות ככה". אולי זה בסדר שזה ככה. אולי מזוית ראיה אחרת אפשר להתרגל לרעיון שזה יפה.

אפשר גם לבחור נגיד 4-5 דברים שאתה לא מתחתן אם אין אותם. (דברים גדולים וחשובים לא נגיד מצחיקה. רמה דתית וכזה)
ואז כל דבר נוסף הוא מתנה ורק תשמח ואין מצב שתתבאס.
בנוסף בחיים אתה לא תמצא משהי שהיא בדיוק מה שחלמת עליה. ברגע שאתה מגיע מנקודה שהיא לא תיהיה מושלמת כל דבר נוסף הוא בונוס

בגדול אני ממש מסכים עם החלוקה ל4 רמות 

וגם אני שאלתי את עצמי מה לעשות ב 2.

נפגשתי עם בחורה והיא הייתה לגמרי במצב 2 לא מושך במיוחד ממש לא, אבל גם לא היה רתיעה,  

אני זוכר ששאלתי חבר מה לעשות הרי אני לא רוצה להתחתן עם מראה כזה , לא שזה מרתיע אבל גם לא כזה יפה, 

הוא אמר לי כזה תשמע זה משתנה וכו' לא באמת האמנתי הרי היא נשארת אותו דבר..

להפתעתי ראיתי את זה לגמרי! שאכן אחרי 5 פגישות השתנה המון, 

ויש לי עוד חברים אמרו לי שגם אצלם זה היה כך.

אז בהחלט אני שם כסף שיכול (לא בטוח) להתשנות באחריות מלאה!

 ההסבר הוא פשוט, יופי זה משהו חיצוני שאנו רואים עם העיינים אבל הפנמיות הלב יכול לשדר לראות בצורה אחרת.

וככל שאתה יותר מתחבר אליה ונהנה להיות איתה אז הלב משדר לעיינים לראות אותה אחרת. 

כך זה לדוג' יופי של ירושלים לכא' הכותל לא כ"כ יפה עם הכבוד אבנים ישנות כאלה וכו' אבל לאור כך שהדבר הוא קדוש 

היופי הפנימי שלו משפיע על היופי החיצוני ואכן ירושלים והכותל מאד יפות.

 כך זה גם בפגישות היופי הפנימי יכול להשפיע על היופי החיצוני.

בהצלחה!

במחילה, היופי האוביקטיבי ממש לא רלוונטי, מלכת או לא מלכת, זה ממש לא חשוב. אולי להפך. שמעתי פעם מתלמיד חכם חשוב חלוקה לשלוש:

1. מוצאת חן בעינך - זה מצויין, עם זה כדאי להתחתן וממש לא רלוונטי מה כל העולם.

2. יש דחיה מהמראה - כאן, עם כל הכאב על זה שהשיקול חיצוני, לא שייך להתחתן כך ואם כן אחר כך מגיעות בעיות שלום בית.

3. יפיפיה ממש - זהירות! לפעמים היופי מסנוור את הבחור והוא לא שם לב למורכבויות ופערים אחרים.

כמובן, מציאת חן תלויה בנפש ולכן כל עוד שאין דחיה חריפה, כדאי להפגש ולבחון, סביר שעם מציאת החן הכללית, תגיע גם מציאת חן בתחום המראה.

ויחד עם זאת, לא דיברתי על יופי "אובייקטיבי" אלא על היופי כפי שהוא נקלט בעיני האדם. יכול להיות שאישה פלונית תהיה מכוערת בעיני שמעון ויפה בעיני ראובן. אבל זה קשור לטעם ולהעדפה שלהם במראה חיצוני ולמידת האנינות.

יתרה מכך - אני מסכים מאוד לגבי סעיף 3, כתבתי עליו ככה גם בעצמי (לא תמיד תוכה כברה).

אני חושב שגם אם "אובייקטיבית" יש לה מגרעות חיצוניות, השאלה המשמעותית היא ההרגשה של הגבר: האם היא מספיק יפה בעיניו או לא? האם הוא שמח שככה תיראה אשתו או לא? האם הוא יוכל להגיד לה שהיא יפה בעיניו ולא להרגיש שזה שקר לבן כי הוא באמת אוהב את האישיות שלה אבל לא עף על המראה החיצוני שלה?

אני מודה שגם הנושא בכללו וגם מידת הישירות שבה אני בוחר לעסוק בנושא גורמת לרמה להישמע נמוכה אבל זו לא הכוונה שלי. יכולתי לנסח את זה אחרת ולהתעכב רק על המהות... 

תודה

דבר ראשון, מאוד קשה לי עם איך שטתה מדרג 1. הכרתי הרבה יפים ומכוערים (פנימית ו/או חיצונית) ברמה קיצונית שהתחתנו זה עם זה והם מאושרים עד הגג.

דבר שני, קורה לפעמים שיש התייחסות למכוערים, או לאלה שלא מתאימים למודל היופי (שמנים/ שעירים/ כהים וכו), שהם הופכים להיות כמו חפץ, ומי שמתחתן איתם זה סוג של רחמים או פשרה. לצערי מההיכרות שלי עם כל מיני זוגות ואירועים, כשגבר/אישה לא נמשכים ממש ליופי זה של זה, נוצר בעיה בדבק ביניהם, ואז כשצצות בעיות מאוד אוניברסליות של בני זוג, פתאום אין את הדבק של "אני אוהב אותך ואוותר על ---" או שמבינים, מכילים וכדו, כי אין בכלל משיכה בסיסית. הבעיה היא כשנזכרים מאוחר, אחרי שמתחתנים, ואז כל הנישואין לא מבוססים על קשר נפשי עמוק. כדאי לשים לב לזה.

דבר שלישי, ממה שאני שם לב, שלפעמים מכוער ויפה זה לא רק אובייקטיבי או חיצוני. בחורה שהיא מחכת הכיתה וכל מי שרואה אותה מסתנוור וכל הנשים בשכונה ובאירועים כבר בונות עליה, ברור שמסלול החיים שלה שונה משל בחורה אחרת. יותר שמים לב אליה, היא לרוב תיאלץ להיות יותר מחוספסת ואסרטיבית ויהיה לה ביטחון עצמי גבוה יותר, וזה די מהר יתפרש כדימוי עצמי גבוה-חיובע, או כאנטיפתיות או התנשאות-שלילי. מצד שני, בחורה שגם ככה נראית לא משהו, איפשהו יוצאת מסכנה ומרוחמת והרבה פעמים תנסה להרים לעצמה על ידי חברויות והשקעה רבה בחברה, וזה יכול להתפרש כבעלת חסד מדהימה (יתכן שזו המטרה של הבחורה  רק צריך לשים לב שזה לא ממש אומר שהיא באמת בעלת חסד!). אז היופי והאופי והתדמים מקיימים כל מיני קורלציות מוזרות וכדאי לא להתעלם מזה.

פשוט 2 מתמזג לטובת 3 כנראה, אך לפעמים זה הופך לסרגל של 2, כי שניהם מתמזגים ל-4 וזהו

1 – יש רתיעה

2 – אין ממש רתיעה אבל אין חיבור למראה

3 – יש חיבור למראה

4 – מאוד יפה

לאנשים שונים יש יחס שונה ליופי, יש כאלה שמראה חיצוני פחות משחק אצלם ויש כאלה שיותר. יש כאלה שמישהי לא יפה במיוחד לא "מרתיעה" אותם.

לכן ההגדרה הנכונה היא האם יש רתיעה / סלידה. במקרה כזה אין בכלל מה לחשוב לצאת מצד ואהבת לרעך כמוך. וגם כגבר, בשום־אופן לא הייתי מוכן לצאת עם בחורה שחושבת שאני מכוער אבל מעוניינת בי בגלל האופי שלי, ממש ממש ממש לא תודה.

לגבי 2 כאן פשוט צריך לבוא עם ראש קצת פתוח ולנסות לתת לזמן לעשות את שלו. הרבה בנות שמתחילה לא התחברתי למראה שלהן אבל אחרי שצוחקים קצת ונקשרים, היא נראית חמודה עד־כדי חמודה מאוד.

לגבי 4 כמו שאמרו צריך להיזהר שזה לא יסנוור.

אם היא לא יפה בעיניו, זה בהחלט מתכון לזוגיות חלשה יותר

אופציה כל כך כרגע

אלא אם כן אתם כבר בקשר עמוק וחברי, וגם אז - לא בצורה של הערה.

לא להעיר, אלא לומר שחשוב לך שזו תהיה רמת הצניעות בבית. ואין בעיה לומר שאתה חושב שזה גם יהיה יותר יפה או יותר מחמיא (בתנאי שהקשר בינכם מאוד מתקדם וקרוב ויש מחשבות של להקים בית ביחד)

זה שגבר אומר לאישה "בא לי שבבית שלי אישתי לבושה כך וכך" זה בסדר? אתה בעצם אומר לה או שאת לא אישתי או שאת צריכה לשנות את הלבוש..

אני מציג את זה כבקשה: "לי זה ממש חשוב שיהיה ככה וככה בבית..." לא להציב תנאי אלא לבקש בקשה

בכאלה נושאים.

כמו שלא אבקש מבעלי להתפלל במניין או לקבוע עיתים לתורה, אם זה חשוב, מתחתנים עם מישהו כזה וגם אז - תמיד יש שינויים.

אבל לבקש משהו שהוא בתחום היחסים של בן הזוג ואלוקים ולא בין בני הזוג עצמם, לא לגיטימי.

ולהגיד לאישה "את יותר יפה כשאת צנועה" זאת מניפולציה לכל דבר, ההפך גם לגיטימי להגיד? את יותר יפה כשאת חשופה?

תשאל את המשדכת ואת החברה שהיא שמה כאשת קשר. אני חושב שיש מקום לדבר על זה בעדינות עם הבחורה כשהקשר יותר מתקדם

https://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9692.pdf

אבל אולי כדאי במקום לדבר על עניין צניעות ספציפית, לדבר על המחויבות להלכה, על תפיסת העולם הדתית והרוחנית שלה, איך היא מקבלת החלטות וכו'.

המשנ"ב אומר לכסות עד סוף המרפק (מ"ב ס' ע"ה סק"ב)

הבית ברוך כותב לכסות את כל היד עד פרק כף היד (בית ברוך ח"א עמ' ק"א)

יש מי שמתיר לחשוף פחות מטפח מעל המרפק וצריך לעיין בזה עוד

לא באתי לפסוק הלכה.

הבאתי פסק הלכה שפוסק שזה עומד בגדרי הצניעות (כיסוי רוב זרוע, שזה פחות ממה שכתבת), של רב פוסק רציני.

אבל שוב, אני לא הבאתי את זה כדי לדון כאן מבחינה הלכתית -

וגם לא טענתי שאין דעות אחרות.

הנקודה היא שסביר והגיוני שבין שני אנשים שגדלו במקומות שונות ותחת השקפות קצת שונות יש הבדל בפרקטיקה ההלכתית - והשאלה היא איך מתייחסים ככלל לעבודת ה' ששונה אצל בן הזוג. האם אנחנו מתחייבים לפעול ולעשות באותה הדרך, או שאנחנו מוכנים לקבל משהו שונה - כל עוד זה עומד בגדרים הלכתיים כל שהם?

את הפסק של הרב.אבל זו לא דעת רוב הפוסקים כיום.. ובתכלס בהרבה מאוד הלכות אפשר למצוא מי שיתיר יותר.. אבל זולא ההלכה שאני מגדיר.

לגבי לדבר על המחויבות להלכה אני מסכים מאוד.צריך לראות איך עושים את זה חכם

כל אדם גם אישה צריך להפשיל שרוולים בשביל לעשות מלאכות.

אשת חיל אמיתית מפשילה שרוולים.

אין מה להתברבר,

תבדוק את העיקר עם מי אתה עומד להתחתן.

וגם אמרה לך את זה ולא תסכים אפילו לדבר על הנושא.

צודק אני או לא צודק אני?

לא הבנתי את כוונתך..

היא יכולה להגיע בצורה לא ממש צנועה וזה בסדר. היא תסביר לך שזה מתאים להלכה. אבל תבהיר שהיא שומרת נגיעה. כי ההלכה אוסרת...

אבל שמירת נגיעה זה אובייס במקום שלי.. לא צריךלדבר על זה בכלל ב"ה.

חולצה מעל המרפק בחום הזה היא דוסה וצנועה.

(זה כמו שתבדוק לגבר בציציות... אז היה קצת חם,

מותר לנשום קצת אוויר לפעמים)

אנחנו לא רובוטים

אם לא יתחתנו ויולידו ילדים,

על מי תשרה שכינה?

על העצים והאבנים?

אם לא יהיו בני אדם לא תוכלו אפילו להתווכח,

על אורך השרוול או על שטויות אחרות.

לכן תתעסק בעיקר וזה חתונה וקיום המצווה פרו ורבו שהיא היסוד לכל התורה.

לי ספק שהכי חשוב להקים בית בישראל זה ברור(:

בסוף אבל יש עקרונות לפיהם כל אדם הולך ובוחר את בת זוגתו.. לא תיקח אישה לבני מבנות כנען- למה? הכי חשוב זה פרו ורבו.. בוודאי שאנחנו צריכים לעשות את ההשתדלות המירבית מצידנו❤️

גבר גם נמדד בציצית צמר שהוא שם בחום.. לא מעקמים את התורה לפי מזג האוויר.

ולא שאני לא מעריך חלילה את אלו שמשתדלות גם כשחם ושמות קצת מעל המרפק! אבל בסוף יש מולי את ההלכה והקו שאני רוצה לבנות איתו בית..

בעניין ציצית רק בגד בעל 4 כנפות חייב בציצית,

זאת אומרת אם בבגד אין 4 כנפות לא חייב בציצית. ויש על זה מחלוקת... (בין מחמירים ומקלים)

אבל ציצית זה עיקר הבגד של היהודי אז צריך ללבוש וזה לא עבירה אם הוריד בגלל סיבה כזו אחרת, כי כבר ברכנו בבוקר על ציצית גדול וקטן.

בעניין אישה שלובשת בגד עד המרפק,

רואים את זרועותיה אבל אין בזה איסור ממש,

כי צריך גם לעשות מלאכות וגם כאן יש מחלוקת... (בין מחמירים למקלים).

בעניין נישואים עם גויים זה איסור חמור מן התורה ואין על זה מחלוקת כלל.

כי עוקר עצמו מכלל עם ישראל לגמרי.

• חס ושלום להוציא שם רע לאישה כשרה!

  כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

אישה כשרה לא נמדדת רק באורך הבגד אלא גם באופי שלה.

נשים רעות עזות וחוצפניות הן ההפך מבושה צניעות וטובות לב.

אם יש לה מידות טובות - אל תוותר.

האם הוא היה "מגרד" את המרפק, או ממש מעליו בכל תנוחה של היד?

אולי זו חולצה גבולית יחסית והיא חשבה שזה בסדר, למרות שבעקרון היא כן מכסה את המרפק?

ברור שקשה עד בלתי אפשרי לדבר ולשכנע בזה. אהבתי את העצה של להעלות באופן כללי את הנושא של מחויבות להלכה (כי בסוף ההלכה לא מסתכמת בלהתלבש בבוקר,),

אבל אם באמת אתה רואה שהכיוון שלה בנושאים האלו שונה משלך, נראה לי סביר לגמרי להיפרד על זה.

בסוף העניין הוא להקים בית עם יסודות משותפים, ואם הצפיות בנוגע לקיום הלכות מסוימות שונה, שום הסברים ושכנועים רציונלים לא באמת יעבדו, וחבל לשניכם על הזמן.

אבל חשוב לדעתי שתהיה הסכמה על הכיוון ההלכתי שם אנחנו מחמירים או מקלים.

לדוגמא, אם היא מקפידה על גלאט ואתה לא, אתה רוצה שהיא תקפיד על אורך השרוולים ולה זה לא חשוב, אז לא יודע מי מקפיד יותר אבל אין התאמה בהקפדות וכנראה פחות מתאים.

השאלה היא האם זה הקפדה שחשובה בעיניך ספציפית או שזה מבחינתך סימן ואם זה סימן אז אולי שווה לבחון אם יש דברים אחרים עליהם היא מקפידה שמתאימים לשניכם.

שאישה צריכה ללכת על פי פסיקת בעלה, הקשר צריך להיות כזה שהאישה מתחתנת כי היא בוחרת גם בשיטת הבעלה בהלכה.

(וגם בעניין הזה יש הגדרה יפה בפוסקים שאישה עד החתונה כל מה שהיא נוהגת זה מצד השייכות לבית הוריה ומרגע שהיא מתחתנת מנהגה כמנהג בבעלה ואין בזה משום ביטול מנהג אבות)

יכול להיות שזה נושא ששווה לבחון אם יש הסכמה לגביו.

בכל מקרה, נראה לי שהניסוח שלי היה לא מובן.

אני דיברתי על אלו מצוות חשוב לנו להחמיר בהם ואלו אנחנו הולכים בעיקר הדין, לדעתי טוב שתהיה התאמה בין הדברים, לא חושב שחובה אבל זה מועיל.

אני אשלח לך פה קישור נחמד לשיעור של מורי ורבי בעניין של מנהג אישה אחרי בעלה. https://www.youtube.com/live/jMKZ9uJzqfo?si=4J8K4ipH37EIAKvW

אתה צריך שאשתך תסכים איתך בזה, לא שאני אסכים איתך ולכן דעתי לא משנה כהוא זה.

אם מעניין אותך, יש תשובה בנושא של הרב חיים דוד הלוי בשו"ת עשה לך רב שבו הוא מקשר בין מחלוקת הראשונים אם עוברים למקום הבעל או מקום האישה לאלו מנהגים מתקבלים אחרי החתונה.

כדי להסביר את הדין

אני לא רואה סיבה להניח שזה לא איך שהיא מתלבשת ביום יום שלה.

לא חושבת שיש מצב שבחורה תצא לדייט בלי שהיא שמה לב מה ואיך היא לבושה.

אם אתה לא מקבל אותה ככה, בלי לרצות לשנות אותה, היא לא בשבילך.

ולא לראות בזה איזושהי אדישות כלפי קיום ההלכה.

1. חם מאוד

2. יש מי שמתיר (אם מדובר על הגבולות האלה)

3. היא נמצאת בסביבה X שבה כולן ככה

4. יש לה התמודדות מסוימת עם ענייני צניעות (אולי כמו לכל הבנות?)

5. אולי היא חושבת שזה בגבולות התקניים, או שהיא קצת מנסה לשכנע את עצמה ככה.

   אם זה מטריד אותך אז כדאי לנסות לבחון את היחס שלה להלכה דרך נושאים אחרים, אבל שרוולים לפה ולשם לקחת בעירבון מוגבל.

   אשריך שהנאמנות להלכה כ"כ חשובה לך!

אם אתה בוחר לחתוך - תחתוך

אם אתה בוחר להמשיך ומתי שתגיעו לפתיחות מספקת לפתוח את הנושא - גם מעולה.

אף אחד, חוץ ממך - לא יוכל להחליט על נושאים ערכיים שחשובים לך.

אפילו אם עולם הערכים שלך זה להקשיב לרב פלוני או אלמוני ולעשות מה שהוא יגיד לך - זה עולם הערכים שלך. זאת בחירה שלך.

בעיני, השאלה שלך עוסקת בענייני ערכים ולא בשידוכים

לכן, תברר טוב את הערכים שלך ותחזור אל עצמך עם תשובה.

אי אפשר לשחק עם ענייני הצניעות.

עם ישראל מצווה להישמר במיוחד בענייני הצניעות יותר משאר העמים.

אני באמת חושב שצריך למצוא דרך לגרום לכך שיתלבשו בצניעות בדרך ראויה שאינה מעליבה.

והכי חשוב - לדעת כי כל מה שכתוב בתורה זה האמת.

במסכת אבות מסבירים לנו כיצד לפעול בעולם הזה בצורה נכונה ע"פ התורה וההלכה.

בקצרה- ייתכן שלפי ההלכות שהיא מכיר/נוהגת - זה אחלה

ויכול להיות שהיא מאוד מחויבת להלכה (ובנושא שרוול זו הלכה שהיא מכירה)

ואז השאלה האם זה תרחיש שסבבה לך?

אם כן, אז אפשר פשוט לדבר איתה בכללי על מחויבות להלכה, איך היא רואה את עצמה, איך אתה רואה את עצמך וכו.

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

זוגות כאלה, אנחנו ביניהם (:

( עם פער של כמעט 5 שנים, אני הייתי בת 19 בחתונה)

בנות בגיל הזה הרבה פעמים כן בוגרות, והרבה מהן גם די סגורות על עצמן.

מה היא עושה שנה הבאה זה משהו שאתה כן יכול לבדוק בבירורים...

קיצור, לא לפסול על הסף

שהתחתנה כשהייתה בת 18

עם בן 24

אפילו תעודת בגרות לא הייתה לה

אבל היא הייתה בוגרת ובשלה

והם התאימו

בגיל 21 יצאתי עם מישהי בת 24, היה הרבה פחות ממה שחשבתי והיא הודתה שגם היא הופתעה.

אני לא בוחר את כל התמונות שמועברים לראשי אבל ספציפית זו בחרתי.

העיקר זה הגיל שלה, אולי לא מתאים לך מישהי בת 19 אבל אני חושב שהפרש הגילאים הוא משהו שלא תייחסו לו חשיבות כשתמשיכו בקשר.

האם אתה מספיק בוגר לקשר זוגי.

אסביר: שאלות כאלו לא מבררים אצל ההמון.

שאלות כאלו שואלים אצל אנשים שאתה יכול לסמוך עליהם.

בפורומים כאלו תקבל מגוון תשובות, ויכול להיות אפילו שמישהו יענה לך שהשאלה שלך מעידה על זה שאתה לא מספיק בוגר.

והוא בכלל לא מכיר אותך...

כדי לדעת שהיא בוגרת. אני מניח שלרוב הבנים הדתיים אין ניסיון עשיר מדי בדייטים בשלב הזה במיוחד לא בעניינים יותר נישתיםי.

לכן לא כזה נורא לשאול.

3 שנתונים זה קלאסי

א' מה זה בדיוק בגרות בשבילך, מהבחינה שאתה מחפש? להיות סגורה על עצמה? מודעות כלכלית? יכולת לקחת אחריות? לא מפחדת מעבודה / מטלות? בגרות רגשית? חוסן נפשי? רצון להתבסס? יציבות? ברגע שזה יותר מוגדר / מפורק לגורמים יותר קל לבדוק.

ב' עד־כמה הגורמים הספציפיים חשובים לך, נניח אם היא בן־אדם מאוד יציב ובוגר רגשית אבל לא כזה סגורה על עצמה מבחינת לימודים כרגע ועדיין צריכה לחשוב, קריטי? או: אם היא פחות מבינה בפיננסים ויותר בקטע שאתה תנהל את החלק הזה, אבל כן יש לה כיוון ברור במה לעסוק? וכן הלאה וכן הלאה.

ג' ברמה הפרקטית מן־סתם יש דברים שאפשר לברר אצל אנשים (אדם צ'יל? או חרדתי ברמות? אחראית מעשית או קצת חולמנית כזאתי? חולמת על משפחה חתונה וילדים או עדיין רוצה להסתובב ולשוטט ברחבי דרום אמריקה? עושה דברים בבית או מחכה שמשהו יקרה?) ויש דברים שאפשר לברר איתה תוך־כדי תנועה (מה רוצה ללמוד/לעבוד? יותר מעניין אותה טיולים או השקעות ב-S&P500 או איך שלא קוראים לזה?)

לראות גם את העומק שלה ולא רק את מה שנראה מבחוץ. הרבה פעמים אישה מבטאת את עצמה דרך רגשות ושם דווקא אפשר להבין מי היא באמת.

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

ברור לי שבחורה שלמדדה באולפנת ראשית תצא משם עם סל ערכים מסוים וזה לא בגלל הסטיגמות זה באמת בגלל שהיא בחרה לבדוק שם ולקבל מהאולפנה

איפה מכירים בוגרת של אולפנת ראשית זה יותר הסגנון שאני מחפש

ששם כנראה יהיה יותר קל למצוא בנות עם טלפון טיפש.

ניסית לפנות לאולפנה? הפרטים קיימים ברשת, לשאול מי שם מתעסק בשידוכים.

אני אנסה לראות

לפנות לראשת אולפנה ולומר לה זה הסגנון שאני מחפש ואיך אני מכיר בוגרות שלכן? (או כל ניסוח כזה או אחר?)

זכור לי שהחמ"ד לקח את זה כפרוייקט, והכשיר אנשי צוות במוסדות להיות שדכנים - כולל האולפנה שבה למדתי, יש שם שדכניות של האולפנה.

ומה יש לך להפסיד מלנסות?

נעשה השתדלות