באוקטובר 2012 הציע הרב פינטו שוחד בסך 200,000 דולר לראש אגף החקירות במשטרה, תת-ניצב אפרים ברכה, לשם קבלת מידע אודות חקירה המתנהלת בעניינו, שעסקה במעילה בכספי עמותת "חזון ישעיה".[8]

לאחר שברכה דיווח על ההצעה למפקדיו, צוידו ברכה ורעייתו במכשירי הקלטה ותיעדו העברת כ-100,000 דולר מרעייתו של פינטו לרעייתו של ברכה.[9]

ב-14 באפריל 2015 הרשיעו בית המשפט במתן שוחד לברכה.[10]

במקביל נפתחה חקירה בארצות הברית בעקבות תלונה של הרב פינטו שנפל קורבן לסחיטה. חקירה נוספת, של ה-FBI, עסקה בקשריו של הרב פינטו עם חבר בית הנבחרים, מייקל גרים, שנחשד כמעורב בפרשת הסחיטה, לשם מימון פעילותו הפוליטית. לדברי הרב פינטו, בעקבות חקירה זו הופעלו עליו לחצים מצד קציני משטרה ושר לשעבר בישראל שלא להעיד נגד גרים.

בסוף שנת 2013 פנו פרקליטיו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, והציגו בפניו חומרים שלפיהם ניצב מנשה ארביב - מפקד יחידת להב 433 (שבה נחקרו הרב פינטו ואשתו) קיבל טובות הנאה מישראלים בניו יורק המקורבים לרב פינטו, בעת שארביב היה נספח משטרת ישראל בארצות הברית.

בעקבות כך נאלץ ארביב להודיע על יציאתו לחופשה.[11] סניגוריו של הרב פינטו דרשו מהיועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק הפלילי נגדו בתמורה לעדותו המפלילה נגד ניצב ארביב.[12] בספטמבר 2014 נחתם הסדר טיעון עם הרב פינטו, לפיו ישמש עד מדינה נגד ארביב, ויודה בעבירות שוחד ושיבוש מהלכי משפט, בתמורה להקלה בעונשו.[13]

בדצמבר 2014 הודיעה פרקליטות המדינה על סגירת החקירה נגד פינטו בעניין עמותת "חזון ישעיה" (כתב אישום הוגש נגד שני חשודים אחרים בפרשה).[14]

ב-14 באפריל 2015 הורשע בעסקת טיעון במתן שוחד לתנ"צ ברכה ובשיבוש הליכי משפט. נגזרו עליו שנת מאסר בפועל, שתי שנות מאסר על תנאי וקנס של מיליון ש"ח.[2]

לאחר ההרשעה הותר לרב פינטו לצאת מן הארץ לצורך טיפול רפואי בארצות הברית, לאחר שהפקיד ערבות בסך 3 מיליון ש"ח. באוקטובר 2015 חזר לישראל לאחר שבית המשפט העליון איים לחלט את הערבות אם לא יעשה זאת.

ב-5 בינואר 2016 דחה בית המשפט העליון את בקשתו להמיר את המאסר בעבודות שירות.[15]

ב-16 בפברואר 2016 החל הרב פינטו לרצות את עונשו בבית המעצר ניצן.

בדברים שנשא בפני ועדת השחרורים האשים פינטו את עצמו כי השתמש במעמדו התורני לצרכים פסולים וכי גרם להתרחקות מהיהדות מצד אנשים שנחשפו למעשיו. הוא הצהיר כי ברצונו לחזור בתשובה, לפרוש מהחיים הציבוריים ולהפסיק לשמש רב.[18] ב-25 בינואר 2017 שוחרר מהכלא.[19]

אני מוצא שבדרך כלל אנשים בעלי נטיה לשלב שכל עם אמונה(שהם שני דברים סותרים לגמרי) מרשים לעצמם לחלוק ולבזות וכו' משל היו מתוקנים או באים במלבוש של "אני סך הכל לטובת הציבור" כאילו ממש טובת הציבור עומדת לנג עיניו של אותו מכפיש וד"ל, לדבריך אין תועלת..מה הועלת למי מקוראי דבריך? ועוד יותר מעניין שאותם אנשים מגיעים מציבור מאוד ספציפי שנוהג לחלוק ציונים על גדולי ישראל כאשר הדברים לא מסתדרים לפי קו חייהם...אולי יש ליתן דעת על מהלכי אותו ציבור ואופיו המאוד שכלי ומבין(אגב..מבין במה?), ובנימה אופטימית זו, אמר רבינו, שהוא מעדיף להיות הפתי הגדול ביותר בעולם מאשר בעל שכל שמטיל דופי באמונה ובדברי חכמים כאשר דברים לא מסתדרים לפי שכלו ועל זה נאמר ממש ביתר שאת ד"ל. שיחות הר"ן אות ק"ג.

ליקוטי מוהר"ן תניינא נ"ב. בהצלחה נראה שאתה ממש צריך אותה כמו כולנו

ורק חייב להוסיף שהתמונה בראשי עם צירוף הפסוק הנ"ל זו תעודת עניות ענקית למנהלי האתר ביזיון אחד גדול אתם אנשים.

אני המצאתי את עבירת השוחד? אני קבעתי שהיא לא מוסרית? אני הכנסתי את ישעיה א' להפטרה שלפני הצום על חורבן בית המקדש?

מתי כתבתי שאין תועלת?

מתי נתתי ציון לגדולי ישראל?

ואם רבי נחמן כתב שהוא מעדיף להיות פתי, זה מחייב אותי בצורה כלשהי?

הגעתי ממשפחה של גור, לא ברסלב, וגם לאדמור מגור אני לא מרגיש מחויב. קל וחומר לרבי נחמן.

אני לא מוכן להיות פתי, לא מוכן להכניס את השכל שלי למצב ''הולד'' בכל פעם שיש מולי אדם עם זקן וכובע, כאשר אין לו ולוּ קמצוץ של יראת שמים והוא חוטא ומחטיא את הרבים ומחלל שם ה' (הוא אמר על עצמו, זוכר? כשהוא התחנן שיורידו לו שליש...).

האם יש עבירה כלשהי, שתגרום לך להגיד על רב מסוים ''עכשיו הוא כבר לא רב ולא צריך לחלוק לו כבוד''?

למשל אונס, רצח?

או שמבחינתך אין שום משמעות לעבירות חמורות מאוד שרבנים מסוימים עושים, ועדיין צריך לחלוק להם כבוד?

יש אנשים שהיו פתיים מול מוטי אלון, כולל רבנים גדולים. 

איך זה נגמר? בעוד נערים שנפגעו מינית. 

יש אנשים שהיו פתיים מול ברלנד, איך זה נגמר? בעוד נשים שנאנסו, גברים שנרצחו, משפחות שהתפרקו.

ולסיכום:

התמונה בסוף מזכירה לי את "אתה הראש אתה אשם" וזה די מסכם את הכל, בהצלחה.

אגב..ה"בוש ונכנע אבוא בשעריך" קצת סותר את עניין החקירה ודרישה אחרי השם ברוך הוא, סתם נק למחשבה. בהצלחה שוב.

שעושה לילות כימים כדי להילחם בתופעת הפגיעות המיניות בציבור החרדי.

לא תשתוק – ויקיפדיה

חבורה קדושה שנלחמת ברוע, שומרת על טוהר המחנה וממש מצילה נפשות.

הם קיימים כעשר שנים, אין להם שום קשר ל''אתה הראש אתה אשם''.

שמתי לב שבתגובה שלך לא ענית על אף אחת מהשאלות ששאלתי... התייחסת לתמונה ולחתימה.

מה קשור פגיעות מיניות לנושא? ממש כמו אותם שצועקים "אתה הראש אתה אשם" בלי קשר לכלום.

ולגבי השאלות שלך..שתשאל שאלה עם טעם יהיה לי מה לענות.

וכבר אמרתי לך בעבר תקדש את התורה לא את התקשורת..בוא ואגלה לך סוד, יש להם אג'נדה להשחיר רבנים ואתה משמש כאידיוט שימושי בידיהם ב"מוסריות" שלך. תחזור לקדש את התורה ונדבר עד אז אתה ממש בחינת..🐑 בהצלחה.

והבחירה שלך לברוח מהשאלות שלי ובמקום זה להאשים אותי שאני עז...

לדעתי לא מחזקת את הטיעון שלך.

ובמקום זה מאשים אותי שאני עז...

פשוט אמרתי שאתה מקדש את התקשורת במקום לחשוב לבד..

התקשרות המציאה את זה שהוא הציע שוחד לשוטר, ואשתו שילמה את השוחד בפועל?

התקשורת המציאה את זה שברלנד הודה ברצח?

והכי יפה:

אתה מאשים אותי על זה שאני לא חושב לבד, אחרי שאתה בעצמך כתבת שהאידיאל זה להיות פתי ולא לבדוק דברים...

עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בתשרי תשפ"ו 13:42

הרי התקשורת סך הכל רצתה לעשות טוב לציבור החרדי המסכן שבו הרבנים הללו "פגעו" אותה תקשורת שמחפשת להמשיץ את הציבור החרדי בכל הזדמנות את הדתיים ואת כל מי שמנוגד לחילוניות גמורה. אז צר לי אני איני שואב מהם כלום ושום דבר, שיגידו שההוא הודה וההוא אמר לא מעניין בכלל הם בחינת עפרא דארע מבחינתי וצריך שיהיו מבחינת כולם. בהצלחה אח

ברלנד הוקלט כשהוא הודה ברצח.

פינטו הוקלט כשהוא מציע שוחד, אשתו הוקלטה כשהיא נתנה את השוחד.

בית המשפט הרשיע אותו, *הוא בעצמו* לא טען במהלך המשפט שההקלטות מזויפות.

*הוא בעצמו* אמר שמעשיו גרמו לאנשים להתרחק מהיהדות.

עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בתשרי תשפ"ו 13:42

זה שאתה בוחר לחקור ולדרוש אחרי השם ואחרי רבנים ולקבל בשלוות נפש דבריהם..ואילו היכן דאכן צריך לדרוש ולחקור אלפי פעמים אתה בוחר להיות פתי זה דווקא באמת מצחיק אחי

ובכלל, דווקא ב'ציבור הספציפי' לומדים מתורתם של כל גדולי ישראל, בעוד בציבורים אחרים מוחקים את ענקי התורה של ה'ציבור הספציפי' ובכלל התארים לגדולי תלמידי חכמים בעיתונים שלהם משתנים לפי כמה הפוליטיקאים חפצים ביקרם.

מה גם..שאיני מבין דעתך..אתה בוחר לחלוק על רבינו בגלל תלמידיו? לא הבנתי איזו טענה היא זו..

אז עם כל הכבוד לאדמו"ר בן ימינו, שאיני יודע מי הוא - קשה שבשם כבודו אתה מוחה על התופעה שחסידי ברסלב מובילים בה.

"השימוש שלך בתואר 'רבינו' סתם משייך אותך לציבור שבהחלט מודד רבנים ופוסל רבים מענקי הראשונים." - על מה כבודו מדבר? אני משתמש בתואר "רבינו" כי זה ישירות מקשר אליו..אם אתה מכיר עוד רבינו, תבקש פעם הבאה ואציין 'רבי נחמן' מה גם שציינתי אז אין לי מושג מה עוד אפשר לעשות.

ועוד, שאתה מוציא דיבה על ציבור שלם כשאינך מכירו בכלל, או את חסידיו, אני איני חסיד ברסלב עדיין לצערי, אבל מכיר משם רבים וטובים שמעבר להשגתם בתורה שהיא השגה מעל שכל אנושי, יש בהם מידות משובחות, ובהרף עין הוצאת דיבתם רעה כנגד כלל הפורום..

ועדיין לא הצלחתי לרדת לסוף דעתך הקדושה דעת עליון(אמיתי לא בצחוק, להבדיל מרבים וטובים פה בפורום אכן אני מחזיק מכבודו, לא שאני ראוי לחלק ציונים ח"ו פשוט ניכרים דברי אמת ברוב הודעותיו), באיזו תופעה מדובר? אכן רבינו היה נגד ספרי חקירות באמונה, אינני יודע אם דיבר על ספרי הרמב"ם בצורה ישירה, אבל גם אמר שלעתיד בימות המשיח הלכה תהיה כרבינו הרמב"ם, ועוד רבנים עצומים מברסלב אמרו שזוהי הנהגה קדושה ללמוד כל יום הלכות רמב"ם, אז תשאל מדוע רבינו היה נגד ספרי חקירות? אענה לך את תשובתי הדלה והעניה ממוחי הקודח, בפשטות, אין שכלינו מגיע למאית משכלו החריף של הרמב"ם, בעוד רבים עלולים להכנס לספרי חקירות ולסיים שעוד שאלות בראשם ובמוחם(הקודח יש לציין) על אף תירוציו ויישוביו של הרמב"ם לשאלות, כי כאמור אין שכלנו משיג מאית משכלו, אז רבינו בא ואמר, לא ללמוד ספרי חקירה, אלא להיות באמונה תמימה גם אם לכבודי לא ניחא עניינים שונים ומשונים, אין זו מלאכתי להבין ולחקור אחריהם, בחינת "תמים תהיה עם השם אלוקיך" וכו..

האם הוא חלק על הרמב"ם? לא..האם הוא אמר דבר כנגדו ח"ו? לא. ההפך, אמר שלעתיד בימות משיח הלכה כרמב"ם מה יותר מזה? ועוד מכיר רב עצום מברסלב בדורינו זה, שאמר שכל אדם יזהר לצאת מהעולם לפני שסיים ספר היד החזקה לרמב"ם עם מפרשיו. והבוחר יבחר.

'רבינו' בכל בית מדרש, זה מי שזה הרב שלו.

אתה בחרת להסיק באיזה ציבור מדובר..לא עזרתי לך. ועוד דודי ורעי..לא, צר לי לבשרך שלא בכל בית מדרש "רבינו" זה מי שזה הרב שלו..

לכל מי שיגיד שזה ביזוי תלמידי חכמים וכו':

הוא אמר על עצמו שהוא פשע,

הבנאדם לקח שוחד, אחת העבירות הכי חמורות, שאנחנו מזכירים אותה בכל שבת חזון לפני חורבן הבית:

כא אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה, קִרְיָה נֶאֱמָנָה; מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ--וְעַתָּה מְרַצְּחִים.  כב כַּסְפֵּךְ, הָיָה לְסִיגִים; סָבְאֵךְ, מָהוּל בַּמָּיִם.  כג שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים, וְחַבְרֵי גַּנָּבִים--כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד, וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים; יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ, וְרִיב אַלְמָנָה לֹא-יָבוֹא אֲלֵיהֶם.  {ס}

הוא אמר שהוא גרם לאנשים שנחשפו למעשיו להתרחק מהיהדות,

והוא הצהיר שהוא לא יעסוק עוד ברבנות, הצהרה שנשכחה ברגע שיצא מהכלא.

ובכן,

יש דרך לתקן את מעשיו כך שמעשיו לא ירחיקו אנשים מהיהדות:

להבהיר שהוא לא מייצג את היהדות, וחטאיו הרבים אינם דרכה של תורה.

מי שטוען שהוא רב גדול וכו', בעצם *גורם בעצמו* לכך שאנשים יראו את המעשים ויתרחקו מהיהדות.

ואת זה הוא אמר על עצמו, לא אני...

בינתיים, חסידיו בטוחים שהוא ישב בכלא לא כי הוא עבריין צמרת אלא כדי לכפר על עוונות הדור, ממש כמו האמונה הנוצרית כלפי ישו.

שיתרחק מעמדת הכוח ומעשרות מיליוני הדולרים של העמותות שלו.

אם הוא עצמו אמר שמעשיו מרחיקים אנשים מהיהדות, אז גם החזרה בתשובה עליהם צריכה להיות פומבית כדי לתקן.
 

על רבנים אמנם מוסריים, אבל עם פגמים מהותיים מאוד בתפיסת עולמם. אמנם הם בני אדם טובים, אבל רבנים הם לא יכולים להיות. הם יוצרים הרבה יותר בעיות בדור שלנו, שנקי משחיתות

איך המשפט העברי מכנה רב שמשלם לשוטר 200 אלף דולר בשביל לקבל מידע על חקירה שמתנהלת בעניינו?

מכל מקום, ברור שהמשפט העברי לא "עומד בקצב" של העולם המודרני... למשל שימוש במצלמות, במשפט העברי אין עבירות מין שלא כוללות מגע וכו'.

אבל בתורה איסור שוחד זה לתת לשופט לא לחוקר משטרה

נראה לי שעקרונית גם לתת לשופט בערכאות זה לא באמת בהגדרה ההלכתית לשוחד

אגב,

גם זה כמובן לא מקור לפסיקת הלכה אלא למוסר,

אבל ישעיה דיבר בכלל על שרים שלוקחים שוחד, לא על שופטים.

"דין לא ישפוטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם".

זו אמנם שאלה למה ישעיהו לא קרא להם שופטים, אבל וודאי שהוא מתייחס אליהם.

זו רק הערת אגב, לא באתי להיכנס לכל הדיון שלכם.

יש שחיתות ויש שחיתות בשם התורה, זה כבר שלב מעבר.

מכירה אנשים שממנים אותו ומאמינים שהם מוגנים מכל רע.

ובכללי כשרב מרוויח סכומים עצומים מהרבנות שלו זה דגל אדום.

בזמנו הרב חיים נבון כתב בחשבון הפייסבוק שלו, מספר דרכים לזהות מתי רב הוא לא באמת רב אלא זיוף.

אם אני לא טועה, הוא כתב את זה סביב פרשת פינטו.

אחת הדרכים לזהות רב מזויף, היא כאשר הרב הוא מולטימיליונר, בכסף שהוא קיבל דרך הרבנות שלו ולא בירושה או דרך עבודה אחרת וכו'.

למשל האדמור מגור מיליונר בזכות השקעות נדלן טובות של סבא רבא שלו, ומן הסתם אין בזה פגם.

מצד שני יש אנשים מכל המגזרים שבשעת משבר נמשכים לבעלי מופתים לכאורה, כמו אנשי עסקים שנמשכו לניר בן ארצי וכדומה, אז אולי כן צריך לכתוב

הסכנה האמיתית היא מפני רבנים שאמנם מוסריים בהתנהגותם, אבל מעוותים מהותית בתפיסתם. אחריהם קל להתפתות גם למי שעיניו בראשו

ומה הכוונה מעוותים בתפיסתם, זה שנוי במחלוקת, לא כל מי שחושב אחרת ממך מעוות בתפיסתו.

מי שלא מכיר את הדמות ואת כל מה ששייך אלי - מה זה יעזור לו לדעת?

מי שמכיר ומסכים איתך - מה הוספת לו?

מי שמכיר ולא מסכים איתך - כנראה שלא יסכים איתך גם עכשיו אחרי שאמרת..

בגלל שמדובר פה ברפש רואה צורך לעסוק בזה רק מתי שממש נצרך. חבל סתם ככה לעסוק בלכלוך בלי תוחלת. 

איפה כתבתי שזה הכי חמור?

מתי כתבתי דירוג?

ראיתי היום כתבה, היא הקפיצה לי את הלב, זהו. 

בעולם המעשים זה קשה לשמוע על כל מקרה ומקרה של פגיעות, בודאי של דמות רוחנית

ייתכן אדם פרטי שבגלל מקרים כאלה יעזוב את הדת, וגם לזה מתלוות סיבות יותר מרכזיות בדרך כלל. ואם כך, כל דבר יכול להטות אדם לעזוב את הדת, כולל ההתנהגות של המורה שלו למשנה בכיתה ב

מדובר בפגיעה שהיא דבר חמור כשלעצמו. מספיק שזה משפיע על אדם אחד שהוא עולם ומלואו זה כואב נורא.

הוא הורשע במתן שוחד לקצין במשטרה בתמורה למידע על חקירה שמתנהלת נגדו (שבסוף יצא בה זכאי)

לא סתם מזכירים אותה בכל שנה לפני תשעה באב.

נכון שאין אדם מסוים שנפגע, אך יש השחתה של המערכת השלטונית. אם המערכת השלטונית מושחתת לכל האזרחים נהיה רע.

אתם רוצים לחיות במדינה שבה המשטרה  עוזרת למי שמשלם לה, ומתעללת בכל השאר?

שוחד מהווה כרסום של היסודות החשובים ביותר לבניית חברה, ומהווה את המדרג החמור ביותר מבין כל עבירות השחיתות.

אבל הוא דיבר על פגיעה אישית באדם מסויים

השוחד שדיברו עליו הנביאים זה שכל מערכות המדינה לא מתפקדות בגלל שוחד, כמו בהודו או אפריקה.  העולם המערבי חי בגן עדן מהבחינה הזאת. נכון שישהולילנד פה הולילנד שם שצריך לתקן, אבל בגדול העסק נקי. נכון שחביב דין פרוטה כדין מאה.

אבל הטהרנות של הרל"ביסטים וצאצאיהם הקפלניסטים שבחרו לקרוע מדינה שלמה בגלל קומץ סיגרים ושמפניות, גרמה לשביעי באוקטובר ולכל המצב הבטטה שאנחנו נמצאים בו היום.

בקיצור - הם טהרנים מטומטמים.

אבל כשאין ערכים ויש רק פרוגרס וכל המבנה החברתי מסואב אצל הפרוגרס,אזכל היום צועקים על איזה שטות צדדית כמו שמפניה כאילו היא האיום הקיומי של המדינה, ולא חונטת בגץ הדיקטטורית והקרן החדשה. או בלעז: איסתרא בלגינא קיש קיש קרייא.

הערה - זה מכוון לקפלניסטים ולרל"ביסטים, לא אליך. למרות שנראה לי שכולם מושפעים בטעות מאווירתם המרעילה, כשגגה היוצאת מאת השליט

אם אדם מסוים רוצח, אז העובדה שאין הרבה רוצחים בסביבתו אמורה להפחית מחומרת מעשיו?

אם אדם מסוים נותן שוחד, אז העובדה שהמדינה ככלל לא מושחתת אמורה להפחית מאשמתו?

אם כבר אז להפך...

לאווירה ציבורית שקיימת היום  בחוגים מאוד מסויימים לשים דגש מוגזם על עבירות שוחד ולהוציא אותן מפרופורציה ביחס לבעיות הדור, כאשר זה תמיד בא על חשבון ערכים אחרים. (מתוך תופעה של איסטרא בלגינא במקרה הטוב). כאשר שמים דגש רק על ערך אחד חשוב ככל שיהיה - זה סרטן רוחני, כלומר דבר טוב שמתבטא יתר על המידה ובא על חשבון דברים אחרים.

אולי השופעת מהאווירה הזאת בלי בכלל ששמת לב.

לא עסקתי בחומרת אשמתו , אלא בצורך לצעוק דווקא על זה.

הדבר דומה לכבאים שמכבים שריפה קטלנית, ומישהו יעבור ויצעק להם שהם מבזבזים יותר מדי מים

לדעתך זה לא חמור? אחלה, אל תפתח על זה שרשור 🙂

אני פשוט לא חושב שהנימוק של זה זה בגלל ששוחד הוא חמור זה נימוק מוצדק, אבל כבר נידנדתי לך מספיק😅 בקיצור תפתח שרשורים על כל מה שמתחשק😉 אני סתם מנדנד

ביחד עם זאת, מבחינה ערכית לא נראה לי נכון לפרסם אלא לפרוק את הרגש בצורה אחרת.

מקבל את המציאות שאתה לא מסכים איתי וזה מעולה

כשהרב דרוקמן הכשיר את מוטי אלון ונתן לו ללמד בישיבתו, אחרי שהוא הורשע בעבירות מין ואחרי האזהרות המאוד מאוד חריפות של פורום תקנה, אני כתבתי במקומות והתרעתי והתקשרתי לחבר כנסת שהגיע לברך (יהודה גליק) ודיברתי עם אנשי ציבור וכו'.

לצערי אפילו אחד מהם לא השתכנע לחזור בו מהתמיכה, אבל כשעוד נערים נפגעו ממנו אני יכולתי להגיד בלב שלם ''ידי לא שפכה את הדם הזה''.

אגב, יהודה גליק אמר לי ''בית המשפט לא אסר עליו ללמד תורה, אז מי אנחנו שנאסור? גם אם הוא באמת עשה מה שאמרו עליו, מותר לאדם לפתוח בחיים חדשים''.

כל ההסברים שלי על כך שמדובר בעבריין מין מסוכן שמעולם לא עשה תשובה, לא הועילו. כל המחקרים על כך שעברייני מין תמיד ממשיכים לפגוע אם לא עברו תוכנית שיקום מסודרת, לא עזרו.

יופי, נתנו לו לפתוח בחיים חדשים עם תלמידים חדשים, יפים וצעירים, בדיוק כמו אלה שבהם פגע בפעמים הקודמות. וואו, איזה שוק שהוא באמת חזר לסורו ופגע בהם... אבל לא צריך לכעוס, בית המשפט לא אסר עליו אז מי אנחנו שנאסור 🤦🏼‍♂️

מה אתה רוצה להשיג בשרשור הזה? - צעירים מעל עשרים

חובה לזעוק, אסור לנרמל.

זכותך להתעלם

כתבתי למה למרות שאף אחד לא ישתכנע,

ולמרות שמדובר ברפש,

אני לא יכול להתעלם.

לא התייחסת לזה.

כל מה שספרת ביחס למוטי אלון, נשמע מבורך מאוד אבל לא קשור לענייננו, כי כאן אנחנו מסכימים (לכאורה) שאין תועלת בזעקה הזאת ובמקרה של מוטי אלון היה נשמע שהיית גם מאוד פרקטי ופה אני לא שומע פרקטיות.

הפעם אין לי למי להתקשר, אבל כן היה חשוב לי להזכיר שאסור לנרמל עבריינים, גם אם במקרה יש להם זקן וכובע.

אז כנראה כדאי לתזכר במקום אחר שיש יותר פוטנציאל של היכרות או זיקה לבנאדם 

באמת שואלת.

אנשים פה פותחים שרשורים על טעם מועדף בחמצוצים.

שכל אחד יפתח על מה שבא לו, אם לא מתאים לך, תמשיך הלאה.

א' - מה אכפת לך? - יש לי דעה בנושא ואכפת לי מכך שאני מבין שיש חשיבות לנושא. השאלה מבחינתי מתי כדאי להזהיר את הציבור ומה להגיד בנושא רגיש כמו פגיעות מגורמי סמכות היא שאלה קריטית. 

ב' - שכל אחד יפתח על מה שבא לו, אם לא מתאים לך, תמשיך הלאה - את צודקת במאה אחוז, אבל לא מבין למה מפריע לך שאני מגיב. אני אמרתי את דעתי בצורה יפה ומכבדת. אסור לי להגיד את דעתי? לא עלה על דעתי לומר לכותב השרשור מה לכתוב או מה לא לכתוב, בודאי שיכול לכתוב ככל העולה לרוחו, וחופש בחירה הוא דבר מעולה. אמרתי שלדעתי עיסוק ברע ללא תוחלת יש בו פסול ערכי ולענ"ד זה המקרה. יש בזה פסול? למה שיעשה רע למישהו שאגיד את דעתי? אם למישהו לא נעים לקרוא את דעתי הוא יכול להמשיך הלאה

נכון שצריך להוקיע רבנים מושחתים, אבל ההשפעה של זה לכאן או לכאן היא די שולית.

ולא, זה לא משניא את הדת בעיני החילונים. מי שכבר מרוחק מהדת ימצא עוד תירוץ למה לשנוא אותה, זה לא שהוא עמד לחזור בתשובה אבל רק בגלל ששמע על רב מושחת אז ביטל זאת

ושם כן כתוב "בשיתוף שובה ישראל".

מעניין אם יש חוק שחייבים להצהיר על כתבה ממומנת.

מה יגרום לי ללכת לקצה השני? שאני אראה צורך לאזן

כלום לא ישנה את דעתי.

הרצון שלי לחיים פשוטים

אבל עם השנים צצו הזדמנויות ודברים מעניינים

שעשו אותם לפעמים יותר סוערים

וזה נותן הרבה עניין ומשמעות בחיים

כשזה מתאים בקצב 

בנויים

מתנועות

תהליכים

בחירות

אינטרקציות

סוערים יותר או פחות

תלוי בקצב ובסגנון שבוחרים

הדברים המעניינים לרוב יותר סוערים 

על בסיס רוגע ושלווה.

ואולי כשאזדקן אעדיף את השקט

בית שכיף לחזור אליו וטוב להיות בו

אבל לא שגרה אפרורית אלא הרבה יציאות, שמחה וכיף. 

מקווה שזה נקרא מספיק סוער

כמה אחריות יש לך על הכתפיים כיום

ואם זה אמור להשתנות בקרוב

ככה בתחושה שלי לפחות, וזה ילך ויפחת ככל שאתמקצע ואקבל ביטחון בעז"ה.

זה לגבי העבודה.

לגבי החיים עצמם, אז כן, אני רווקה הוללת כמו שאוהבים לומר ואין לי אחריות על משפחה/ ילדים

יהפכו את הכל לפשוט יותר.

אם אתה מחפש ריגוש אז שיהיה מוצלח וחיובי.

אם אתה מחפש פשטות מה זה אומר? לחיות כמו האמיש או מורמוני? לחיות כמו נזיר בודהיסטי או לחיות כמו פועל סיני במפעל לייצור מקלות אוזניים כדי להתקיים מחופן אורז ביום? לדוג דגים באנטרטיקה ולאבד תחושת זמן כמו אסקימו?

גם זה לא, אם אתה מחפש חיים פשוטים שיהיו מוצלחים.

לחיים פשוטים , לוותר על טכנולוגיה שעשויה לעזור. על האינטרנט אגב, הייתי מוותרת. כן. בהחלט.

גם לא חושבת שזו היתה הכוונה בשאלה; - פשוטים או סוערים.

יהיה קל יותר לענות אם יפרטו את הכוונה בשאלה.

לדידי, חיים פשוטים הם חיים הקרובים לטבע. להרגיש את האדמה, הצמיחה.

להתלבש פשוט, לאכול פשוט, ללא יומרות שצריך לרדוף אחריהן, לא לרוץ

אחרי דברים עד שהנשימה מתקצרת. להעריך כל יום ולהיות יכולים להנות

ממנו, מהמתיקות שבו....

כן. לא להתערבב באנשים אחרים, להיות יכולה לחיות עם עצמי, למלא

את עצמי, להספיק לעצמי.

ואם אפשר בבקתה פשוטה עם עץ ענק גדוש עלווה, בסמוך, 

ובעלי חיים נחמדים בגינה (שאני הכנתי), ולשבת באכסדרת

העץ הנוחה עם כוס קפה או משהו, בערב, להקשיב למלמול

העלים, לציוצים מנומנמים של ציפורים שהופרעו קצת

משנתם......הרי זה משובח.

מובן שאני לא חיה כך. אבל זה מאוד מושך אותי. מעורר

בי געגוע למשהו כזה.

אולי זה יהיה, אחרי 120, גן העדן שלי....

החיים קצת....מעייפים לפעמים. שוחקים...

"שירים פשוטים", שלמה גרוניך.

עיין שם והטה ליבך למוזיקה.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

אם אתה מסכים להרחיב קצת איך מגיעים לזה, 
אני אשמח, תודה ממש.

מקלדת של מחשב זה אחלה. גם עט ונייר. גם זמן שבו אתה מדבר בחופשיות עם הבורא או עם אדם שלא נמצא לידך אבל אתה מדמיין שהוא שם. זה לא  כל כך משנה מה אתה עושה, העיקר זה להוריד את המחסום של היום יום ולנסות להבין באמת איך  הדברים אצלך עובדים ומה גורם לך להתקדם או מכשיל אותך.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

אני זוכר שכבר שדיברתי איתך פה על החיים שאתה חווה כחתול זמני,
אז אני יכול להגיד לך שזה נשמע הרבה עצות בסגנון כזה.

זה עצות מאוד חשובות, אבל נשמע לי שהם רק טיפים לחיים,
ובשבילי חסר פה קצת משהו יותר עמוק לחיים מאשר כסף וכיף...

אלה פשוט מקומות שנפלתי בהם חזק וחבל שלא ייעצו לי (או שלפחות לא הפנמתי את העצות) מראש. אולי חוץ מהקטע של הרכב (אין לי רישיון ולא מתכוון להוציא).

איזה סגנון עצות היית רוצה?

העצה הכי טובה שאני חי לפיה היא לחיות את החיים שלי בדיוק כפי שאני רוצה. לבנות עולם משלי בדיוק לפי הסגנון שמוצא חן בעיניי.

לחיות את החיים בדרך שאני רוצה, זה באמת חשוב מאוד. תודה

שהאדם מצווה להידמות לבוראו,

וכשם שהקב"ה ברא את העולם, כך האדם עצמו צריך לברוא עולם (בעזרת התורה ויכולותיו האישיות)

מתי שהוא....לחתור ולהשקיע באיזון הנכון בין הגשמיות לרוחניות,

לזכור תמיד את המטרה, כיהודים.

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

בעבר יצא לי לקרוא כתבה על אנשים שמעדיפים לחיות בדרך חיים הזאת, והאמת שאהבתי ממש.

גם מי שמרוויח הרבה ועובד מעט יחסית- עדיין יכול לעבוד פחות

ככל שמשקיעים יותר בקריירה בין אם ברמה של יותר שעות נוספות / זמינות אחרי שעות העבודה / כו' (או לחילופין לימודים השתלמויות) ככה לרוב מטפסים בסולם

ודי קל להגיע למצב של יותר מדי עבודה ביחס לרמת ההשתכרות שבאמת נדרשת ככה שה"פינוק" עולה בזמן ובבריאות יותר ממה שהוא שווה

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

הדרכה שהייתם נותנים.
נראלי שזה גם מה שהתכוונתי,
וענית על זה יפה, תודה

את יכולת ניהול הרגשות, דחיית סיפוקים.

לקחת את החיים ברצינות, להשקיע ולהתמיד. אבל לא לשכוח לרגע לכייף ולשמוח בכל הטוב שיש לנו.

ולקבל את מה שה' שולח לנו באהבה(:

במדדים רחבים ותנצל את הריבית דריבית.

תלמד מקצוע שיפרס אותך ולא תחביב יקר שיקטלג אותך כחכם.

בכל מה שנוגע לדייטים, תלך יד ביד עם ה', הוא יכוון אותך.

אפילו בתחום זניח כלשהו, כי לניירת יש משמעות אצל הרבה מעסיקים, בדגש על המגזר הציבורי.

וגם לשמור על הבריאות - בכל מקרה, החל מגיל 35 פחות או יותר, הגוף מתחיל להישבר, ולקראת גיל 40 מרבית האנשים יסבלו מבעיה כרונית אחת לפחות. אז למה להעמיס?

נ. ב. תתחתנו בגיל מוקדם, בגבולות הסביר. לקראת גיל 50 עדיף להיות הורה לבני 20+ ולהשקיע בעצמך (ע"ע מצב הבריאות) מאשר להמשיך ולהתרוצץ עם הילדוד'ס.

שזה מעט מאוד משרות במדינה ששואפת לקפיטליזם.

דווקא את זה הייתי מייעץ לא ללכת כי רוב האקדמיה היא בזבוז זמן וכסף בשוק החופשי למעט תחומים מאוד מסויימים STEM, משפטים וראיית חשבון, זה בגדול.

הוראה ורפואה ופרה רפואה גם כן אבל הם מכוונים למגזר הציבורי.

רוב רובה של האקדמיה מיותרת ואנשים כדי להתפרנס עדיף שילמדו אשכרה מקצוע מעשי.

שפותחת דלתות נוספות. אותו בעל מקצוע מעשי יכול לחוות פיטורין/למאוס במקצוע, ואז התואר שבידיו יאפשר לו להוציא תעודת הוראה, לעשות הסבה וגם להתברג אל תוך המגזר הציבורי שעדיין מונה מאות אלפי עובדים.

כאשר פסיכולוג עובר מסכת עינויים של 9 שנים לפחות (אם הוא מתקתק שני תארים ומתאם והתמחות לא כולל פסיכומטרי) כדי להרוויח פחות מאינסטלטור או שליח וולט הוא ישאל כמה פעמים בחייו האם זה היה שווה את זה? להתחיל עשור לתוך הקריירה ולהפסיד חצי מהפנסיה שהיתה יכולה להיות לו כשליח וולט בגללל אפקט הריבית דריבית, הוא צריך להיות פסיכולוג עם סופר אמביציות  ותודעת שליחות מטורפת כדי לענות כן.

אני לא נגד האקדמיה אבל חוגים שלמים ומחלות הפכו מיותרים לחלוטין, מתי בפעם האחרונה ראית מודעת דרושים שמחפשים בעל תואר במנהל עסקים תואר ראשון? ועדיין זה אחד התארים הראשונים הכי נחשקים בשוק, למה? אילון מאסק אמר שסוחרי סמים מבינים במנהל עסקים יותר מ95 אחוז מהמרצים למנע"ס.

מסגר או מעליתן קודם כל לא יפטרו אותו כל כך מהר כי השוק לא מוצף במסגרים ומעליתנים מה שאין כן בבעלי תארים מיותרים וגם אם יפטרו אותו הם ימצאו עבודה חדשה תוך זמן מאוד מאוד קצר.

ואם ימאס במקצוע תמיד אפשר לעשות הסבה, לא חייבים תואר בעבור זה.

בגדול אני מסכים איתך שתואר הוא כמו ביטוח, אבל כמו ביטוח של מכונית חדשה מהמפעל, אתה מקבל ביטוח על השנה הראשונה אבל אתה מפסיד 60 אחוז מהערך של המכונית תוך 4 שנים, זה ביטוח שממש כדאי לא לקבל אותו, אתה חושק במכונית חדשה אין בעיה אבל יש לזה מחיר, אל תצא פראייר, להיות בעל תואר מיותר זה להיות פראייר ברמה מטורפת.

לצבור חוויות, משמעויות וגם כאלה שהן סתם לכיף.

לא להתרגש מנפילות ומדברים, ללמוד לקום להתנער ולהמשיך הלאה.

אף אחד לא חי את החיים בשבילך, תבחר ותלך לאן שהלב והראש גם יחד מושכים.

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

אגב, חז"ל מתארים בדיוק כך מה שקורה לנשמה לאחר המוות;

והם אמינים עלי יותר מכל מחקר מדעי איזה שהוא.

אגב, חברה שעברה ניתוח קשה ראתה מלמעלה 

את כל פרטי הניתוח, שמעה את חילופי הדברים

בין הרופאים, הצוות. הכל.

היא היתה רופאה בעצמה.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

הוא מדבר על חלום אבל חלום שכאילו נותן הצצה לעולמות עליונים ולא מוות קליני, אבל חוויה דומה.

הוא ראה את חמיו, עומד על הרגליים, כשלהבה יוצאת לו מהחזה.

כלומר חיזיון של עולם רוחני, עם תיאור של גוף גשמי לגמרי,

למה שחמיו בעולם הבא יהיה בגוף גשמי לגמרי?

לא יותר הגיוני שהוא חלם עליו כי הוא ביקר אותו כמה שעות לפני?

וכמו שפשוט אני כתב, כדי שיחשב כהוכחה שקרה משהו על טבעי, גם אם כפופים למגבלות השכל בתיאור שלו, לפחות משהו מזה צריך להיות לא ידוע בעולם ומעולמות נסתרים.

אני לא מתחברת לסיפורים האלה, הם לא שקרנים אבל הפרשנות שלהם לחוויה לא בהכרח אמת.

בעלת האוב של שרול העלתה את שמואל והוא נראה לה כאדם. נשמה רוחנית שהחיים קלטו אותה בדרכם שלהם.

כנ"ל לחזיונות של הנביאים.

כמו שכבר הבאתי מהרמב"ן, כל זמן שיש לגוף לאדם החווה אז זה יעבור דרך הרשמים האלה. מה גם שאולי אין הכי נמי הנשמות והעולם שלהן דומה לעולם החומרי באיזה אופן, כמו שאפלטון הציע שהעולם הוא צל של עולם האידאות. מה זה אימר על האידאות? איך הן נראות?

ייתכן והתיאור של האדם הוא מהירהורי ליבו, מעורבב בהזיות וכדומה - אבל העירעור לא יכול לבוא מצורת התיאורים.

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

וואו.

בהמרת המתח הדרמטי בשעמום קיומי

​בגרוויטציה רגילה, דוקים הוא משחק של עצבים מתוחים, נשימה עצורה ואצבעות רועדות. בגרוויטציה אפס, המשחק הופך רשמית לדבר הקל ביותר ביקום כולו.

​אפס אחוזי פסילה: אתה יכול לגשת לדוק הצהוב, להעיף אותו עם האגודל, לתפוס אותו בשיניים או לעשות איתו ג'אגלינג. מכיוון ששאר הדוקים נמצאים כעת במרחק של שלושה מטרים ממנו ונעים לכיוון המטבח, אין שום דרך פיזית להיפסל.

​

ניצחון מובטח: המשחק מוגדר כהצלחה מוחלטת ב-100% מהמקרים. אתה תמיד מנצח. הבעיה היא, שברגע שאתה מבין שאתה לא יכול להפסיד, אתה נאלץ להתמודד עם העובדה שאתה פשוט אדם בוגר שרודף אחרי חתיכות פלסטיק צבעוניות שצפות בחלל.

לאסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית.. 😃
 

בינתיים יש תיעוד של משחקים אחרים בתנאי חוסר גרוויטציה…

Gemini אומר:
 

למרות שלוח הזמנים של האסטרונאוטים בתחנת החלל הבינלאומית (ISS) עמוס ומחושב בדיוק של דקות, יש להם גם זמן פנוי (בעיקר בסופי שבוע ובערבים). פסיכולוגים של נאס"א מעודדים אותם מאוד לשחק, שכן משחקים קבוצתיים חיוניים לשמירה על בריאותם המנטלית, הפגת השעמום וחיזוק הגיבוש החברתי.

התנאים הייחודיים של חוסר כבידה (מיקרו-כבידה) שינו לחלוטין את הדרך שבה הם משחקים, והובילו לכמה המצאות ומשחקים מרתקים:

## 1. משחקי קופסה (בגרסת החלל)

משחקי קופסה רגילים הם סכנה בחלל – חייל שנופל או קובייה שנזרקת עלולים לרחף לתוך מערכות אוורור או מכשירים רגישים. לכן, המשחקים עברו התאמה מיוחדת:

* **שחמט חלל:** משחק השחמט פופולרי מאוד בתחנה (במיוחד בקרב הקוסמונאוטים הרוסים). לוחות השחמט בחלל אינם מגנטיים (כדי לא להפריע למערכות האלקטרוניות בתחנה), אלא משתמשים ב**ולקרו (צמדן)**. כל כלי וכל משבצת מצוידים בולקרו כדי שהכלים יישארו במקומם. בעבר אף נערכו משחקי שחמט היסטוריים בין אסטרונאוטים בחלל לבין אנשים על כדור הארץ.

* **סקרבל (Scrabble):** האסטרונאוט הקנדי המפורסם כריס הדפילד לקח איתו גרסת נסיעות של סקרבל. גם כאן, כל אות קטנה הוצמדה ללוח באמצעות ולקרו. הדפילד סיפר שאם אות אחת הייתה מתעופפת, לרוב היו מוצאים אותה בסופו של דבר במסנני האוויר של התחנה.

## 2. משחקי וידאו

מכשירים אלקטרוניים קטנים וקלים הם אידיאליים לחלל:

* **טטריס ו-Game Boy:** בשנת 1993, הקוסמונאוט אלכסנדר סרברוב לקח איתו מכשיר גיים בוי ומשחק טטריס לתחנת החלל "מיר" (קדם-תחנת החלל הבינלאומית). בכך הוא הפך לאדם הראשון ששיחק במשחק וידאו בחלל. הגיים בוי הזה נמכר מאוחר יותר במכירה פומבית בלמעלה מ-1,200 דולר.

* **StarCraft:** האסטרונאוט דניאל בארי לקח איתו עותק של משחק האסטרטגיה המפורסם *StarCraft* לתחנה בשנת 1999, וסיפר שזו הייתה דרך נהדרת עבורו להתחבר למשפחתו שנשארה מאחור.

* **מציאות רבודה (AR):** בשנים האחרונות נאס"א שלחה לתחנה משקפי *HoloLens* של מיקרוסופט (לצרכי עבודה). האסטרונאוטים ניצלו אותם גם כדי לשחק במשחקי מציאות רבודה כמו *RoboRaid*, שבו הם "יורים" בלייזרים על חייזרים וירטואליים שפורצים מקירות התחנה האמיתיים.

## 3. ספורט ומשחקים פיזיים מומצאים

החלק המאושר ביותר של הפנאי מוקדש לניצול חוסר הכבידה כדי להמציא משחקים שאי אפשר לשחק בכדור הארץ:

* **"חץ וקשת" ודרטס חלל:** כריס הדפילד המציא גרסת דארטס (חיצים) בטוחה לחלל (שכן חיצים חדים מסוכנים מדי). הוא בנה חץ באמצעות סוללת מצלמה כבדה כראש, אזיקונים כגוף החץ, ונייר כנפיים. החיצים הללו ריחפו באטיות ובאלגנטיות מקצה אחד של הקבינה לקצה השני.

* **אולימפיאדת החלל:** בעת שנערכו משחקים אולימפיים בכדור הארץ, האסטרונאוטים קיימו "אולימפיאדת חלל" משלהם. אחד המשחקים הפופולריים היה **"כדור ללא ידיים"** (No-hand ball) – האסטרונאוטים היו צריכים להעביר כדור פינג-פונג מצד לצד או דרך חישוקים, אך ורק באמצעות נשיפת אוויר מהפה, מבלי לגעת בו בידיים.

* **בייסבול וכדורגל לשחקן בודד:** האסטרונאוט היפני סאטושי פורוקאווה הדגים כיצד בחוסר כבידה אפשר לשחק בייסבול לבד – הוא חבט בכדור עם מחבט, ואז ריחף במהירות עצומה לקצה השני של החדר כדי לתפוס את הכדור שהוא עצמו חבט בו.

> **בונוס היסטורי:** המשחק הפיזי הראשון מחוץ לכדור הארץ לא היה בתחנת החלל, אלא על הירח! ב-1971, האסטרונאוט אלן שפרד (במשימת אפולו 14) הבריח איתו ראש של מחבט גולף ושני כדורים, חבר אותם לכלי איסוף דגימות, וחבט בכדורי גולף על פני הירח. בשל כוח המשיכה החלש, הכדורים עפו למרחק של מאות מטרים.

>

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

האם הייתי ממשיכה להחזיק עד אמצע 2024? לא בטוח בכלל

ובכל מקרה, אם היית נכנסת לפני 13 שנה, אז היית ברווח עצום וחסר פרופורציות, לא משנה מתי בשנים האחרונות היית יוצאת... 

החלק שקשוח וצריך להאמין שזה שווה את זה, לא כזה עולה. זה קל

וכן, לקנות לפני 13 שנה כנראה היה צעד חכם

איפשהו לפני המסיבת סיום של כיתה ו', הייתי צריכה לקנות קצת ביטקוין.

צודק. מה חשבתי לעצמי

אנבידיה הרבה יותר

בשנת 2010 לצורך העניין, ביטקוין אחד היה שווה פחות מחצי דולר. אפילו פחות ב40 סנט.

היום, עם שווי של 64 אלף דולר, הוא גדל פי 160,000

זה כמובן תלוי באיזה יום מדויק בשנה אתה מסתכל, אבל זה הסדר גודל.

מניית טסלה הייתה שווה אז כ-1.3 דולר, היום 400 דולר, כלומר בערך פי 300.

160,000 זה הרבה יותר מ-300. זה 533 פעמים 300.

כלומר אם היית משקיע חצי מהכסף בביטקוין וחצי בטסלה, החצי של הביטקוין היה שווה היום פי 533 לעומת החצי של הטסלה, שכבר מזמן לא היה שווה חצי מההשקעה אלא שברירי אחוזים מההשקעה שלך מרוב שהביטקוין גדל בטירוף. 

את טסלה הכירו כבר בשנת 2010, כנ"ל את אנבדיה

אתה הכרת את ביטקוין בשנת 2010? 

אני אישית לא, לכן בכלל לא היה לי התלבטות האם להשקיע בו או לא

לניהול פורום שכיום נטוש

להיכנס עמוק, לרבדים הנוגעים בחיים. בכללי וגם של היום.

הקישור מוביל לדיון בפורום של ערוץ 7 שכותרתו **"מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות"**. בפוסט הפותח המשתמשת מבקשת רעיונות למיתוג או סלוגן לטיול צוות מורות, עם חיבור לנושאים של **גאולה, צמיחה וחינוך**. ([ערוץ 7][1])

אם המטרה היא למצוא רעיונות למיתוג כזה, הנה כמה כיוונים אפשריים:

* **מצמיחות גאולה**

* **צועדות אל האור**

* **מחנכות עתיד, בונות תקווה**

* **זרעי חינוך – פריחת גאולה**

* **בדרך לצמיחה משותפת**

* **מאירות את הדרך**

* **מחיבור לצמיחה**

* **משורשים של אמונה לפירות של עשייה**

* **גאולה מתחילה בחינוך**

* **יחד מצמיחות דור של אור**

אם תספר/י:

* גיל התלמידות,

* אופי הצוות (יסודי/תיכון/אולפנה וכו'),

* האם הטיול הוא יום גיבוש, סיכום שנה או פתיחת שנה,

* והאם רוצים סגנון רציני, מרגש או קליל,

אפשר להציע סלוגנים וקונספטים ממוקדים יותר.

[1]: מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות - צעירים מעל עשרים "מחפשת סלוגן/ מיתוג/ קונספט לטיול צוות מורות | ערוץ 7"

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

מה עומד ביסוד התחושה הזאת?

– אם יש לך מחשבות לא מאורגנות, אז אוקיי, שיחה זאת אחת מיני דרכים רבות לסדר אותן (ובכלל, לא כל המחשבות צריכות סידור, לפעמים עדיף פשוט לתת לעצמך לחיות את ההווה).

– אם זה כדי ש"יבינו אותך", מה בעצם נותנת העובדה ש"מבינים אותך"? יש בזה תועלת מטפיזית, מעבר למה שאתה מייחס סובייקטיבית לעובדה הזאת?

– אם זאת תחושת בדידות, האין משהו אחר, כיפי, שתוכל לעשות כדי למלא את החלל הריק?

קראתי פעם בספר של פסיכיאטר נחשב שחלק גדול מהחוסן שלנו הוא היכולת ליצור מעין "הורה פנימי" או "מדריך פנימי" או איך שלא תרצה לקרוא לזה. בן־זוג פנימי. קבוצת מעודדות פנימית. לא ממש כדמות, אלא כפונקציה שדוחפת אותך, נותנת לך כוחות, אתה יכול לדבר איתה (יענו, לא במובן של חבר דמיוני, אלא פונקציה פנימית בתוכך שמסוגלת לנתח – גם לאו דווקא לנתח, אלא יותר כמו "לסדר" את עולמך הרגשי).

זה נושא שהזכיר אותו בדרך אגב בהקשר של הפרעת אישיות גבולית כמדומני כך שלא היה שם הסבר אבל בגדול אפשר לגשת לזה מכמה כיוונים שונים.

במסגרת הכללית, האדם הוא כמו חֶברה בע"מ קטנה. כשהוא נולד, אין לו מושג מכלום וכל הפונקציות שלו הן במיקור חוץ (חום ביטחון מזון היגיינה תשומת לב צרכים רגשיים). בהדרגה ככל שאדם צובר ניסיון בחיים ככה הוא יכול לבצע יותר ויותר פונקציות לבד, עד שהוא מגיע לאיזשהו אקוויליבריום מסוים שבו הדברים "עובדים" (גם אם לא בהכרח באופן אופטימלי).

אז נניח אקוויליבריום לא אופטימלי: בן־אדם חי לבד אבל לא יודע לנקות ולא יודע לבשל. זה אומר שאו שהוא חי רעב בזבל, או שהוא מבזבז המון כסף על שירותי משק בית + אוכל בחוץ (=מיקור חוץ). אלא שאוכל בחוץ יכול להיות יקר ולא תמיד זמין. ולפעמים המנקה מבטלת. אז אם בשלב מסוים נמאס לו הוא פותח את ספר ההוראות של המטאטא ומתחיל לטאטא. וגם לומד איך מכינים חביתה בסיסית. כן זה קשה ומטורף אבל אנשים עושים את זה מי היה מאמין. ככה זה גם בהרבה חברות, בתור התחלה קונים כל־מיני שירותים במיקור חוץ עד שזה נהיה יקר ולא משתלם וכבר יותר קל להכניס את הידע הזה לתוך החברה ו"לעשות זאת בעצמך".

היות ורבים צרכי האדם, לכל אחד יש איזה עניין שמצריך דגש מיוחד. למשל יש אנשים שמאוד קשה להם לקבל החלטות. אז או שהם יכולים "להתעלק" על מישהו החלטי (אם זה עובד זה עובד אין לי בעיה, אבל אם זה לא עובד אז...) או להתחיל להעסיק בתוך המוח שלהם "יועץ אסטרטגי פנימי". פשוט ללמוד לקבל החלטות.

או מישהו אחר שמאוד סובל משעמום. אז אפשר להציק בלי הפסקה לחברה הכי טובה... או להקים מערכת בידור פנימית אצלך בתוך הראש! זה הרעיון. וברגע שיש לך כל הכוחות הנפלאים האלה, ממילא אתה חושש פחות כי אתה יכול לעשות הכל ולהתגבר על הכל.

זה נשמע כמו פסיכולוגיה בשקל אבל האמת לא ממש רציני קראתי על זה וגם דיברתי על זה עם אנשי מקצוע בשיחות מטא והתלהבו מזה מאוד.

אז ראשית תתחיל מלשאול את עצמך: איזה איש מקצוע פנימי הייתי צריך? או מה הייתי רוצה לדעת לעשות? הזכרת לצורך העניין חרדה, דע לך, יש הרבה מאוד דברים שאפשר לעשות עם חרדה – אם בהקשר של מיינדפולנס/קרקוע/תרגילים פיזיים/קוגנטיבי. נושא שנחקר המון. לא הכל בהכרח עובד מושלם, אבל למה לא לנסות לחקור את הנושא? מה עוזר לחרדה? במקום שתהיה תלוי לחלוטין בחסדי מישהו שיצטרך "להכיל" אותך ולהקשיב לך כו' למה לא תכיל את עצמך? או בנושא של קבלת החלטות: לקפוץ למים, לפתח כל־מיני כלים שעוזרים לקבל החלטות (רשימת בעד ונגד ו־CUTOFF או דברים בסגנון), או בנושא של בדידות: להיות אתה החבר הכי טוב שלך.

בקיצור תחשוב לגבי זה אני לא יכול לומר לך בדיוק מה אתה צריך או איך בדיוק תיראה הפונקציה של "החבר הפנימי" אצלך אישית אבל חושבני שזה כיוון פצצה.

אבל תודה בכל אופן.

התגובות שלך נוטות להחכים (או לפחות לתת תחושה כזו).

כן ידוע שתגובותיי נכתבות בחכמה חתולית זמנית מופלאה (או לפחות נותנות תחושה כזאת).

מה יקרה כשייגמר הזמן. מה אז יעשה החתול? או למה הוא ייהפך...

אבל עזוב.. אסור לנצל"ש שירשורים של אחרים.

חתולים אחרי שהם מגיעים לגיל מופלג הזנב שלהם מתפצל לשניים והם הופכים לנֶקוֹמַטַה.

Nekomata - Wikipedia

בלי קשר לפותח השרשור מרגישה שזו זעקה שמבקשת להיזעק, ולי יש עכשיו מילים עבורה אז מניחה אותן פה :

למה צריך מישהו?

בהכי פשוט - כי ככה.

וביותר מילים - כי ככה העולם בנוי.

העולם בכללותו, בטבעו, בנוי על מערכות יחסים (בין אם מערכות גומלין הדדיות, טפיליות או במערכות אחרות).

גם היצורים הכי סוליסטיים בעולם, גם בעולם הצומח וגם בעולם החי, מנהלים מערכת יחסים עם יצורים אחרים בסביבתם.

מייצרים תקשורת מסויימת, בפרט עם בני מינם.

ואם הם כך...

על אחת כמה וכמה בני אדם.

בני אדם בנויים לחיות בסביבה של חברה וקהילה כזו שמאפשרת תמיכה ועזרה הדדית.

ועם כמה שאפשר למצוא מיליון סיבות למה אנחנו לא באמת זקוקים למישהו, ושיש פתרונות אחרים, בפועל בחיים עצמם אנחנו לא בנויים ללבד הזה לאורך זמן.

לא אני אמרתי, התורה מלמדת אותנו.

הרבה מאוד מהמצוות שאנחנו לומדים עליהן בתורה ומבקשים לקיים בחיינו, נוגעות לבין אדם לחברו ולדרך לייצר חיי חברה וקהילה תקינים ובריאים, מחברים ומחוברים לנשמה שלנו, הפרטית והכללית.

הן נוגעות ומלמדות אותנו לגבי ההיבטים הרגישים והעדינים ביותר במרקם החיים המורכב, מתוך תשומת הלב לפרטים השונים שמרכיבים את הכלל. ואת זה לומדים גם מהנהגותיהם של אבותינו ומנהיגינו לאורך הדורות.

הבחינה של לא טוב היות האדם לבדו, היא בסיס ויסוד לא רק בהיבט הזוגי, אלא גם בהיבט החברתי העמוק.

להתהלך בעולם תקופות ארוכות בתחושה של אין עם מי לדבר, אין מי שיקשיב... זה נורא.

קשר עם אדם קרוב שנמצא שם, פשוט נמצא שם גם אם אין לו דברים חכמים מדי לומר, זה צורך בסיסי.

שכשרוצים לשתף במשהו שמח או סתמי, או לפרוק מהלב, יש מי שנמצא שם לשמוע ולאסוף, ולחזק... והוא עושה את זה מהלב (ולא צריך לשלם ולפנות זמן ביומן כדי שזה יקרה).

שכשרוצים לחלוק זמן איכות שנותן כח וממלא, יש עם מי לתכנן ולעשות וליהנות.

וזה הרבה לפני שבכלל מגיעים לניתוחים פסיכולוגיים, טיפולים, בניית חוסן פנימי, תקשורת מיטיבה של ההורה עם הילד הפנימי ודומיהם.

כי זה הרבה לפני ה'תבינו'.

זה עוד ברמת ה'תראו'.

פשוט תראו אותי, במובן הכי פשוט ובמובן הכי עמוק.

אי אפשר לאמוד בכלל את הערך של חברות אמת נוכחת בחיים של האדם וכמה זה בפשטות נותן חיים.

יש לנו כח לתת חיים בהתעניינות פשוטה וכנה,

אז בואו ניתן חיים!

ולא צריך ללמוד רפואה או פסיכולוגיה בשביל זה...

אלא פשוט להיות שם עם הלב בענווה.

ורק להקשיב ללב שזועק שזה כל מה שהוא צריך עכשיו.

נוכחות והקשבה.

(חשוב לי לומר שאין בדברים שלי כדי להפנות אצבע מאשימה כלפי אי מי, במיוחד לא כלפי כותב התגובה. נעזרתי בתגובה הזו כדי להמשיך לעולם את המילים שביקשו לצאת ולעורר על מה שהתבקש).

אפשר לתת מקום ללב לזעוק את בדידותו כמה שרוצים גם לקבל את המקום הזה באהבה ובהכלה.

השאלה שלי היא האם זה משהו שמזיז קדימה.

אם חברויות אמת משמעותיות וזמינות אכן יכולות לתת מענה הולם, אז למה לא, אם זה עובד זה עובד.

אלא שעל־סמך המצב שמתאר פותח השרשור, מה אפשר לייעץ בכיוון הזה? לפנות לאנשים ברחוב? לעבור על האלפון מבית הספר ולנסות לחדש חברויות נשכחות? לחפש חברים במרשתת? כאילו, אין בעיה, אם זה עובד, זה עובד...

כשהמשאבים האלה אינם זמינים אפשר אכן להיות שקוע במשבר קיומי, אבל חושבני שאין זו גזירת גורל כי אפשר לעשות גם מסע אל הנפש פנימה ולמצוא שם באר מים חיים. אם אין לחם נאכל עוגות.

במקור קראתי את הרעיון ביחס להפרעת אישיות גבולית שזה מצב שבו הצורך לא יודע שובע לכן בלתי־פתיר באמצעים חיצוניים ברמה הגיונית. מה שמצריך שינוי מערכתי. כלומר אם הדרך הזו חסומה אז מנסים משהו אחר. לא באתי לשלול שום גישה או רעיון אחר אלא רק לתת את הכיוון שלי בתקווה שהוא יכול לעזור כחלק ממגוון רעיונות.

///

במאמר מוסגר כחתול זמני איני חברתי במיוחד לכן "פשוט תראו אותי" פשוט לא אינטואיטיבי בשבילי ברמה שזה לא ממש אומר לי כלום. כאילו, אני מבין שלאנשים אחרים זה כן מובן מאליו... אבל זאת דווקא ההזדמנות שלי לנצל את מקומי המוזר כנקודת ארכימדס להציע מבט שונה גם אם הוא קצת מתכתי ופרגמטי מהמצופה.

הכתיבה שלי נבעה ממקום אחר, ולא ממקום שמבקש לתת עצה או פתרון מעשי. אם הייתי רוצה להשיא עצה הייתי עושה את זה באופן מכוון ומדוייק לשואל, ובמרחב שמאפשר לו להרגיש בנח לשתף באמת מה שיושב על הלב ולא בפורום ציבורי.

הכתיבה שלי באה לעורר אותנו להיות יותר ברגישות ותשומת לב שכשפוגשים אדם שזועק אני צריך מישהו אנושי שיהיה בנוכחות, לחפש את הדרך איך להיות עבורו באופן שייטיב איתו באמת, כמו שהוא צריך.

לא כמו שאנחנו חושבים שהוא צריך להתמודד בלעדינו.

ובמחילה מראש, אני לא אכנס לניתוחים לגבי כל העניינים שהבאת, למרות שיש לי מה לומר, מהסיבה הפשוטה שזה לא העניין שלי כרגע.

העניין שלי הוא לומר שמעבר לכל הניתוחים והכלים הנפלאים שיכולים להיות בעולם לתמיכה אישית ופנימית במצבים שונים, והם אכן יכולים להיות משמעותיים ותומכים, בנקודת היסוד יש לכולנו לב ורגש וצורך אנושי... ושנזכור את זה.

כחתול זמני אני מציג צד מסוים

צד אחד זה שאנחנו צריכים להיות מדוייקים. ולא "תלויים" בצד השני. שיש לנו ביטחון עצמי ועמידה בעולם.

והצד השני - אדם באמת נולד רוצה וצריך את החברה שלו, וההתפתחות הרגשית שלנו היא דרך מערכות יחסים. ופה כתבת את זה מאוד מאוד יפה וטוב בהרבה ממני.

והאמת היא שאנחנו מטיילים בין שניהם. מצד אחד לרצות בת זוג, מצד שני לא להיות תלוי בה ולא להתרסק רגשית אם היא מרגישה רע.

מצד אחד לרצות חברים, מצד שני להציב להם גבול כשהם נהיים מנצלים ולדעת להרגיש ולנווט מה טוב לי ומה לא.

מצד אחד להיות "ילד טוב" להורים. ומצד שני לא לאבד את עצמי בריצוי שלהם. להציב להם גבולות ולזכור שכיבוד אב זה משל אב.

@אילת השחר  התגובה שלך פה הייתה מטורפת בדיוק שלה. אני תמיד אכתוב שיש שני צדדים בגלל שבאמת יש שני צדדים ובגלל הרקע שלי שחייב לשים דגש על הצד המנוגד. אבל לפני כן - וואו.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

בעיקר הכוונה הדרכה וגם אוזן קשבת.

אני חושבת שכל עוד תולים את ה"הצלה" שלנו במישהו אחר, אנחנו אומללים.

חבר קרוב זה מנחם, אבל הוא לא יכול להיות הצלה, גם לא בן זוג.

גם כמה כובד זה מפיל עליהם, להציל אותנו.

לכן יש מטפלים, שגם הם לא יצילו אותך אבל ידעו להדריך אותך איך לעזור לעצמך.

בין השאר, יכולת הדיבור, ניתנה לנו גם בשל כך;

לענ"ד, שלושת התשובות נכונות. זה תלוי גם באדם, עד כמה יש לו אותו עצמו בפנימיותו.

ואפילו אם כן, כל אדם זקוק למישהו שיוכל להשיח את ליבו לפניו. אני חושבת.

תלוי גם בנסיבות, במה האדם עבר וכו'.

גם באישיות שלו, אולי. יש אנשים סגורים יותר שמיטיבים או לא), להתמודד עם

רגשות וסיטואציות שונות בעצמם, ושאין או לא יכולים להרגיש שיש להם צורך

במישהו נוסף.

וכמובן, אפשר לכתוב לעצמך ולנסות להבהיר לעצמך למה וממה החרדה וכו'.

אבל ללא אדם אמין וקרוב שאפשר לבטוח בו, זה קשה, לרוב בני האדם,

נדמה לי.

אין כמו חבר/ה טובים שמכילים ויודעים גם לתת כיוון מחשבה קצת

שונה.. אבל העיקר הוא עצם ההקשבה; יש מישהו שאכפת לו ממני,

שמכיר אותי, שלא ישפוט אותי, שיקבל אותי כמות שאני.

ואולי זה מצריך כוח פנימי וחוסן פנימי ומשמעת עצמית רגשית

חזקה מאוד, כי להיות יכולים להסתדר לבד.

מה עם לשוחח עם השם? לא יכול יותר, אני חרד, אני בודד,

עזור לי..

אין בכלל ספק שהוא יענה, יפנה....צריך רק לנסות להקשיב

ולראות איך הוא עושה זאת.

במאמר מוסגר~  מישהו קרא את "בדד" של חוקר הקוטב

ריצ'רד בירד?

שם הוא הלך להתבודד מתוך בחירה, באי שם, בקוטב

הדרומי (אם איני טועה).

הוא "עבד" על עצמו חזק אבל זה היה...ק ש ה.

ולבסוף נזקק לאנשים. אמנם לא רק בקטע הרגשי,

אבל נזקק. ועוד איך.

חייב למצוא מישהו לדבר איתו. לדעתי.

כמו לקחת את עצמך לטיול. בחוץ. זה מכניס קצת לפרופורציות.

מה עם נשימות? יש מישהו באינטרנט שמדבר על 4 נשימות

כדי  להרגע. איני זוכרת מיהו. מדען העוסק במדעי המוח נדמה לי.

כדאי לחפש טיפים ועצות בעניין הזה.

וגם לא להיבהל מהחרדה כשהיא מגיעה.  אפשר לקבל

אותה בסבר פנים יפות, בלי להיבהל, ואולי היא תימוג.

אבל אולי,  זה לא במקום לדבר עם מישהו. מקצועי או שמבין ומכיל.

ויכול לשפוך נקודת אור על הרגשות הלא נחמדים האלה.

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים