כרגע כל העיניים צריכות להיות נשואות לעזה.
בתוך שבועיים מגיעים לכאן גם טראמפ החדש, גם סגנו, וגם שר החוץ שלו.
זה לא מובן מאליו.
ברור שמשהו מסוכן מתבשל לנו מתחת לאף, אבל אף אחד לא רואה את הפיל הגדול שבחדר.
ואחד, אבי מעוז שמו, במקום לתאם מהלכים מועילים עם כל החברים, מביך אותם פוליטית וגורר אותם להצבעות בכנסת שנכון לעכשו לא יצא מהן דבר וחצי דבר.
הרי כל עוד אין ריבונןת אין בירוקרטיה. אפשר לבנות חפשי איפה שבא. ברגע שיש ריבונות יש רגולציה כבדה יותר על הבניה היהודית.
השאלה אם ריבונות ללא בניה יהודית בפועל תשפיע משהו. אם רשמית על הנייר יש ריבונות במפה, אבל בפועל אבו מאזן ממשיך עם תכנית ההשתלטות שלו בבניה ערבית ביו"ש ושום דבר לא ישתנה. אז מה עשינו בריבונות? במה זה יהיה שונה מ"ההכרה" במדינה פלסטינית של מספר מדינות?
בסופו של דבר גם היום אי אפשר לעשות 'מה שבא', המנהל הוא מסורבל מאוד ובניה מסודרת לוקחת זמן והרבה בירוקרטיה גם היום. בצלאל אמנם עבד קשה מאוד לקצר ולפשט הליכים ועדיין המצב בו מפקד צבאי צריך לאשר בניה או הריסה אינו תקין.
המנהל מסורבל בבנייה ביישוב מוכר, אבל לפי מה שהבנתי דווקא חוסר ריבונות זה טוב לבנייה לא מוכרת בהתיישבות צעירה חוות וכדומה.
אחרי תום מלחמת ששת הימים.
האוייב הערבי המובס היה בהלם, ולא הגיב.
והיום זה לא אותו הדבר.
הארץ מלאה בקפלניסטים ומלשינים שמובילים החלטות אנטי ישראליות ויהודיות מידי יום.
לספח בהחלטת ממשלה ולא חייבים את הכנסת, וכך עשו בסיפוח מזרח ירושלים
סיכול תכנית המאה של טראמפ היא בכיה לדורות.
בחכמת הבדיעבד היה צריך להכניס בה כמה תיקונים משמעותיים, ולא לפסול על הסף.
עם טראמפ המקורי, זה היה בר השגה, אבל לא עם טראמפ החדש.
יתרה מזו, עם הימין המסוכסך והמדוכדך שלנו, ועם האח הגדול בג"ץ, אנחנו באירוע אחר ובתקופה אחרת.
אפילו בנט התנגד לה בזמנו.
שיורקת על חיילנו מעבר לאוקיאנוס.
כיום יש ריבונות בשטח בכמעט כל התחומים האפשריים (אולי חוץ משקיות בתשלום בסופר 
). עד כה, לאורך השלוש השנים האחרונות זה עבד חלק מבחינה בינלאומית, גם עוד לפני שהעיניים הופנו לעזה. החשש שכעת, בעקבות העברת החוק בטרומית, העיניים שוב יתרכזו בנעשה ביו"ש ואז ינסו לתקוע גם את זה.
אגב, מעוז הגיש את הצעת החוק לריבונות כבר בסוף כנס הקיץ של הכנסת. אלא שאז המטרה שלו הייתה להטריל ולתקוף מימין את הממשלה. לכן ברגע שבעוצמה יהודית הודיעו שהם מפירים משמעת קואליציונית ויצביעו בעד - הוא מיד הסיר את החוק, כי זה הורס לו את כל ההטרלה.
…זה כמו מצד אחד החמס הוא נכס ומצד שני הנצחון המוחלט.ככה מנהלים מדינה עם מפלגה שלטון כמו הליכוד. זה קורה עוד מימי בגין זכרונו לברכה.
מצד אחד אף שעל ומצד שני פינוי ישובים וגירוש.
המדינה בצרות.
בנידוננו הוא ודרעי הם מאותו דבר. שניהם "מתייעצים" עם הרב שלהם למראית עין בלבד.
פעם הוא דיבר על זהות יהודית.
...."אתה מטורף", אמר טראמפ לנתניהו - לדברי המקורות. "בלעדיי היית בכלא. אני מציל את הישבן שלך, כולם שונאים אותך עכשיו, כולם שונאים את ישראל בגלל זה". מקור נוסף שתודרך על תוכן השיחה אמר כי טראמפ היה "זועם" וכי בשלב מסוים צעק על נתניהו: "מה לעזאזל אתה עושה?".
בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.
האיש המוזר והקפריזי הזה הוכיח כבר 900 פעם את יכולתו וכישוריו לומר דבר והיפוכו באותו יום ולעיתים קרובות באותו משפט.
סימן ההיכר הבולט ביותר שלו הוא שפת הביבים.
הראשונים שלמדו לפענח את הג'ינג'י הטיפש הזה הם האירנים, ומאז הם עושים לו בית ספר על בסיס יומי ושעתי.
בית הספר האירני נמצא ברובע הדחיה בבירות ולא במיצרי הורמוז. "האירנים מתחננים להסכם" מחרטט טראמפ, אבל את האמת כולנו יודעים, ואת דברי ההבל שלו, לא ניתן לתרץ הלכה למעשה.
האירנים מבעירים אש בגבולנו הצפוני, ובצדק מגיבה ישראל, אבל לאירנים זה מספיק כדי לנפנף את טראמפ ולשלוח אותו ללחוץ על ישראל לנצור אש, בטרם שיח רציני על סיום הסכסוך במפרץ.
למי שעוד לא ברור, לאירנים יש זמן, בניגוד לטראמפ שבחירות נובמבר נמצאות מתחת לחלון שלו בבית הלבן.
בינתים מצליח נתניהו להרגיע את הג'ינג'י, ולהוציא את הרבידים מדעתם לא בלי מחיר בטחוני משמעותי וחיי אדם יקרים.
ומצד שני, את תומכיהם ועוזריהם בחצי הכדור הדרומי, הוא מצליח להרגיז.
כי:
א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה
ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.
ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.
ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?
ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו.
"בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה, ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש; הוא יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל". כך סיכם אמנון אברמוביץ' בשנת 1999 את הסיבוב הראשון של נתניהו כראש ממשלה. מאז נתניהו שב, נפל וקם, וחוזר חלילה. ב־29 ביוני 1996 נבחר נתניהו לראשונה לתפקיד ראש הממשלה לאחר שגבר בפער זעום על שמעון פרס. שלושים שנה (ויומיים) לאחר מכן, נתניהו עדיין כאן - וממש לא כהערת שוליים.
גם עבור מי שחושב שנתניהו הוא גדול המדינאים שקמו לישראל וגם מי שמשוכנע שהוא האחראי לרבות מבעיותיה, יתקשה להתווכח עם עובדה אחת: מדובר באחד הלוחמים הפוליטיים העיקשים ביותר שידעה מדינת ישראל. הקריירה הציבורית שלו אינה בנויה רק מניצחונות, אלא בעיקר מהיכולת להתאושש מהפסדים וממשברים. בעוד שפוליטיקאים רבים נעלמו לאחר מפלה אחת או שתיים, נתניהו הפך את החזרה מהקרשים לאחד מסימני ההיכר המרכזיים שלו.
הדבר בלט כבר במערכת הבחירות הראשונה שלו לראשות הממשלה. חודשים ספורים לאחר רצח יצחק רבין נדמה היה כי הרוח הציבורית נושבת באופן מוחלט לטובתו של שמעון פרס. הסקרים, התקשורת והאווירה ברחוב הובילו רבים להעריך שנתניהו עומד בפני קרב אבוד. אלא שהוא מצידו המשיך לחרוש את הארץ, לנהל קמפיין אגרסיבי ולשכנע מצביעים עד לרגע האחרון. בסופו של דבר, בניגוד לרוב התחזיות, הוא ניצח והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות ישראל.
גם ההפסד בשנת 1999 לא סיים את דרכו. אהוד ברק הביס אותו בבחירות, ונתניהו אף הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. רבים האמינו כי מדובר בסוף הדרך עבור מי שהיה אז רק בן 49. פרשנים, יריבים פוליטיים ואפילו חלק מתומכיו העריכו כי הוא לא ישוב עוד למוקד קבלת ההחלטות. אלא שכפי שהתברר בהמשך, עבור נתניהו גם הפרישה הייתה לבסוף רק הפסקה זמנית.
כאשר אריאל שרון השתלט על הליכוד, נדמה היה שאין עוד מקום לנתניהו בצמרת. שרון נהנה מפופולריות אדירה והוביל מהלכים דרמטיים ששינו את סדר היום הישראלי. נתניהו, שנאלץ לפעול בצילו של מנהיג חזק ופופולרי ממנו, המתין בסבלנות להזדמנות, כולל ויתור על הובלת הרשימה כשכוחה בכנסת עמד על 19 מנדטים. לאחר ההתנתקות, הפילוג בליכוד והקמת קדימה, הוא שב בהדרגה למרכז הבמה והחזיר לעצמו את הנהגת המחנה הלאומי.
אלא שהמבחן הגדול ביותר שלו הגיע דווקא לאחר מכן. בבחירות 2006 התרסק הליכוד ל־12 מנדטים בלבד, תוצאה שנחשבה באותם ימים לאסון פוליטי של ממש. מפלגת השלטון ההיסטורית הפכה למפלגה בינונית, ורבים העריכו שנתניהו יתקשה לשקם אותה. היו שהאמינו כי דור חדש של מנהיגים יחליף אותו וכי זמנו חלף. ארבעה מחברי הכנסת של הליכוד אף דרשו את התפטרותו המיידית, אלא שנתניהו, כהרגלו, סירב לקבל את פסק הדין של והמשיך לבנות מחדש את כוחו הפוליטי.
שלוש שנים בלבד לאחר מכן הוא כבר חזר ללשכת ראש הממשלה. משם המשיך לכהן במשך תקופה חסרת תקדים כמעט במונחים ישראליים, והפך לראש הממשלה שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות המדינה. גם במהלך השנים הללו לא פסקו ההערכות בדבר סופו הפוליטי הקרב. פעם אלו היו מחאות חברתיות, פעם משברים קואליציוניים, ופעם יריבים חדשים שהוצגו כמי שעומדים לשים קץ לעידן נתניהו.
העשור האחרון רק חיזק את התופעה. כתבי האישום, ארבע מערכות בחירות בתוך זמן קצר, הקמת ממשלת השינוי והפסדו בשנת 2021 נראו בעיני רבים כנקודת הסיום הבלתי נמנעת. גם אז נשמעו קולות רבים שהכריזו כי הפעם הסיפור באמת הסתיים. אלא שבתוך זמן קצר הוא הצליח לאחד מחדש את המחנה הפוליטי שסביבו ולחזור פעם נוספת ללשכת ראש הממשלה.
ייתכן שזו התכונה המרכזית שתיזכר מנתניהו, גם הרבה אחרי שהוויכוחים על מדיניותו יישכחו. לא רק היכולת לנצח, אלא בעיקר היכולת להמשיך להתמודד כאשר הסיכויים נראים קלושים. פעם אחר פעם הוא הוכיח שהוא אינו מקבל את ההנחה שהפסד אחד, ואפילו כמה הפסדים, אמורים לסיים קריירה פוליטית. איש אינו יודע כיצד יסתיימו הבחירות הקרובות ומה יהיה גורלו הפוליטי של האיש שמלווה את הפוליטיקה הישראלית כבר שלושה עשורים. גילו המתקדם, האתגרים הביטחוניים והמציאות הפוליטית המשתנה מציבים בפניו מכשולים שלא הכיר בעבר.
אבל אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד משלושים השנים האחרונות, הרי שהוא זה: גם בבחירות האלו, כשהוא בשנתו ה־76 ומצבו לוט בערפל, נתניהו מסרב להרים את ידיו. ייתכן שינצח וייתכן שיפסיד, אבל דבר אחד כמעט בטוח - הוא ימשיך להילחם על מקומו עד הרגע האחרון, בדיוק כפי שעשה במשך שלושים השנים האחרונות.
תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה
לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות
"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...
גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.
זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.
לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.
במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.
בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות.
בבקשה שזאת פעם אחרונה🙏
מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק
ע''ע הבליץ על לונדון
טיל אחד למדינה שלימה
שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.
הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל
כמו שהעוטף היו הרבה שנים
מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול
זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי
הריני להבהיר כי אינני שומר על זכויות יוצרים כלשהן לגבי הרעיונות והטקסטים המופצים על ידי. כל אדם רשאי לעשות בהם שימוש מלא – להעתיק כפי שהם, לערוך, לשנות ולפרסם בשמו שלו.
שליחת קישור המציג את הפרסום החדש אינה חובה, אך תתקבל בברכה ותסב לי נחת. תודה מראש.
כל כך הרבה שמאלנים מקבלים כספים ומשרות מפנקות בעמותות השונות, עד שאני כבר מתפלא: האם נשארו בכלל שמאלנים שפועלים אך ורק למען האידאולוגיה? אלו שאני קורא להם **"אידיוטים שימושיים"**. כנראה שלא, או שנשארו מעט מאוד.
הרי הוכח מעל לכל ספק שמדיניות הנסיגות - סימן ההיכר של השמאל - חושפת את תושבי מדינת ישראל להיות ישירות בחזית, במקום המתיישבים שהשמאל כל כך מנסה להשניא. זה בדיוק מה שקרה בשביעי לאוקטובר. לפני ההתנתקות ולפני אסון הסכמי אוסלו, פיגוע מפלצתי בהיקף כזה פשוט לא היה יכול להתאפשר.
**אני פונה בזה לאותם אידיוטים שימושיים שעוד נשארו שם:** תסרבו! תסרבו להמשיך להיאבק למען האג'נדה הזו בחינם, בזמן שהחברים שלכם גוזרים קופונים ומקבלים בוכטות של כסף, ואתם נשארים סתם אידיוטים.
**אבל גם למקבלי השלמונים, שלא מסוגלים לעמוד בפיתוי הכספי, יש לי מסר:** תזכרו תמיד שאתם אנוסים, ועושים את זה רק בשביל הפרנסה או מתוך פחד. ממש כמו אנוסי ספרד, בהזדמנות המתאימה אתם תחזרו בגלוי לעם ישראל. אבל גם עכשיו – כשיגיע יום הבחירות ותיכנסו אל מאחורי הפרגוד בקלפי, איפה שאף אחד לא רואה אתכם חוץ מבורא עולם – תצביעו עם הלב והנשמה אך ורק למפלגות שמתנגדות לנסיגות.
תזכרו תמיד שהקדוש ברוך הוא #לצד_הזה ותבורכו בכל הברכות!
מזימת הפיגוע בהופעות של טיילור סוויפט בווינה: המחבל נשלח ל-15 שנות מאסר
באוסטריה על תכנון של פיגוע שלא יצא לפועל הוא קיבל 15 שנות מאסר,
וכאן על פיגועים שיצאו לפועל מקבלים לפעמים פחות משנה.
וכל זה אחרי 20 שנים שביבי בשלטון ולא שינה כזה דבר פשוט ואלמנטרי.
כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)
אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.
יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.
למרות שיד צה"ל על העליונה, זו מלחמת התשה, ובכל זאת אסור לנו להיבהל ולהפסיק.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת התשה קשה פי כמה במשך 3 שנים, אבל אז התעייפנו והסכמנו על הפסקת אש, וזה היה אסון, כי אחרי 3 שנים פרצה מלחמת יום כיפור.
היה עדיף 10 שנים מלחמת התשה מאשר מלחמת יום כיפור.
גם עכשיו זה נכון, ופי כמה.
כרגיל לפני בחירות שוב מתלבטים, סמוטריץ? בן גביר?
ואחרי הקדנציה הזו באמת יש להתלבט, כי לכל אחד מהם יש הרבה 'קבלות'
אם הכיוון של סמוטריץ זה להתחנף לשמאל ולבנט, ולהצטרף ל'נאורים' שלא נכנעים לחרדים
אז כבר ברור למי אצביע..
למה הם נמנעו בחוק המעונות?
ועלול להעמיק את הבור התקציבי?
זו לא דוגמא להתחנפות לשמאל.
באופן אישי בכלל לא חושבת שסמוטריץ מתחנף לשמאל...
זה אינטרס של השמאל שחרדים ייצאו לעבוד?
זה אינטרס של השמאל שחרדים יתגייסו?
זה אינטרס של השמאל שהמדינה לא תשלם מיליארדים על מימון מעונות כאשר האבא לא עובד?
אלה *בדיוק*, אבל ממש *בדיוק*, הערכים של הימין.
הקמפיין של השמאל עכשיו נגד החרדים זה רק כדי לפרק את גוש הימין-חרדים. במיוחד מתוך ידיעה שהרבה מהמילואימניקים שקורסים הם דתיים וכך ניתן לפתות אותם להצביע לגוש שמאל-בנט.
לא מן הנמנע שהשמאל בהזדמנות הראשונה ייקח את החרדים אליו לגוש
הם אומרים במפורש שיקחו את הערבים, לצערנו זה או ביבי ושות או ממשלת שינוי.
הם משתמשים בחרדים, זה כן, לפרק את הממשלה, משבים את היועמשית. אבל אחרי הבחירות הם יתנו להם אצבע משולשת. גם אם יש הסכמים חתומים. איפה החרדים יתבעו אותם, בבג"ץ?
אבל למה להניח שההסבר הוא רצון להתחנף למישהו?
באותה מידה אני יכול לטעון שנתניהו והליכוד, שהצביעו בעד החוק למרות שהוא נוגד את האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו - עשו את זה "כדי להתחנף לחרדים".
אני לא טוען ככה. אני מקבל שבמכלול השיקולים נתניהו מעדיף קואליציה עם החרדים, על פני השיטה הכלכלית שלו. אבל שים לב לרמת הטיעון.
שהאיום הזה מדגיש כמה פוליטיקה היא דבר משחית.
אתה חושב שצריך ועדת חקירה ממלכתית?
אז תצביע בעד, זה פיקוח נפש, בלי שום קשר למימון מעונות.
אתה חושב שלא צריך לעשות ועדת חקירה?
אז תצביע נגד, בלי שום קשר למימון מעונות ובלי איומים.
ממש מזעזע בעייני.
יש מקומות שבהם בוודאי שייך להתנות הצבעה בהצבעה אחרת, למשל אם חבר כנסת חרדי היה אומר ''אני אצביע בעד תקציב לליגת העל בכדורגל רק אם אתם תצביעו בעד תקציב להופעות תרבות לציבור החרדי'', זה דבר מובן והגיוני.
אבל להתנות ועדת חקירה, נושא מהותי וקריטי לטוב ולרע, בנושא שאין לו שום קשר? ריקבון מוסרי
והאמת שאני לא בטוח שהפוליטקה משחיתה
לדעתי כדי להצליח בפוליטקה צריך להיות מושחת מראש. אחרת לא שורדים במקום הזה.
בס"ד
או כמו שכתב היועץ האסטרטגי ישכר זלמנוביץ:
הוויכוח בין אתמול הוא ויכוח סרק - בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.
הציונות הדתית מרוויחה מצג של מאבק נגד חוק הגיוס ואולי תחזיר מצביעים הביתה. החרדים משדרים שהם עומדים מול לחצים כבדים גם מול שותפים טבעיים
ובסוף? שניהם יתיישבו יחד בממשלה הבאה, כי לשניהם אין באמת אופציה טובה יותר.
והאמת שאני טענתי ככה גם על ההכרזות על 'פירוק הגוש' -
ממילא יוצאים לבחירות. דגל מרוויחים ב'מאבק נחוש נגד הגיוס', את הקולות הצפים בינהם לבין העדה והורדת הלחץ של הפלג והמפלגות הציוניות בזה ש'לא נכנענו לחרדים, עד שהם פירקו את הגוש' - מרוויחות הורדת לחץ מצד בנט/אייזנקוט/ליברמן.
אבל כשאני רואה את הממאמצים של נתניהו להעביר בכל זאת את חוק הגיוס, למרות שהוא ישלם עליו מחיר אלקטורלי - אני תוהה אם טעיתי והוא באמת חושש שהגט של ג' אמיתי.
