האם אצלכם כשהילדים מגיעים הביתה מהלימודים:
1. מחכה להם שולחן ערוך וארוחת צהרים חמה.
2. האוכל מוכן, רק דורש כמה דקות של חימום והתארגנות.
3. נזכרים ש"אה, צריך לאכול היום", מתחילים להכין. עד שהאוכל מוכן הילדים מתמלאים משטויות.
4. אחר (פרטו)
תודה על העזרה
ובחצי השני של השבוע אנחנו מכינים להם אוכל טרי.
במקרים קיצוניים כאשר לא מספיקים, הם אוכלים בצהריים "ארוחת ערב" (טוסטים, חביתות וכו') ואז בלילה תהיה ארוחת ערב בשרית טרייה.
מאז שגיליתי את נפלאות הסירים החשמליים, ממש קל לדאוג להם לאוכל טרי.
בבוקר זורקים כמה דברים לתוך הסיר, מגדירים בישול איטי של 8 שעות, ובצהריים יש ארוחה חמה וטרייה עם כל טוב.
עם בישול איטי, בישול בסיר לחץ, תנור, טיגון באוויר חם, אידוי...
אני יכול למשל לזרוק לתוכו בבוקר עוף עם אורז, פרגיות עם אורז וכיוצ"ב. יוצא אומאמי בטירוף! העוף ממש מתפרק מהעצם אחרי 8 שעות של בישול איטי והאורז סופג את כל הטעמים.
עוף עם תפוחי אדמה,
בשר עם ירקות שורש,
קציצות ברוטב אדום עם אורז או פתיתים...
באמת יש אינסוף אפשרויות, לפי מה שיש בבית ומה שהילדים מבקשים בבוקר.
4 דקות עבודה בבוקר, לא יותר, ובצהריים האוכל מוכן חם וטרי.
למשל:
2 כוסות אורז,
מעל זה מניחים כרעיים,
מעל זה שופכים בגסות קצת רסק עגבניות, קצת מלח פלפל, אפשר גם סילאן או טריאקי או כל דבר שאוהבים,
מעל זה 5 כוסות מים רותחים,
וזהו. סוגרים את המכסה ובעוד 8 שעות זה מוכן.
יש כאן יחס עלות/תועלת מאוד מאוד גבוה בהתחשב בכמה שהמתכון פשוט להכנה וכמה שהוא יוצא טעים.
אפשר גם להשקיע יותר ולקבל אוכל טעים יותר, למשל לטגן בצל או להוסיף אפונה וכיוצ"ב, אבל אז הילדים שלי לא יגעו בזה... לכן אני מכין פשוט פשוט בלי התחכמויות.
גם תפוחי אדמה זה לא הכי מהיר כי צריך לחתוך אותם, אז זה תלוי כמה זמן יש לי בבוקר...
אם תרצי להכין עם תפוחי אדמה, זה מתכון פשוט מעולה שגם מתאים לפסח לאשכנזים שלא אוכלים כלום, ומתאים לצליאק...
מניחים את העוף בתחתית הסיר
מעליו פרוסות תפוחי אדמה
מעל זה רסק עגבניות, קטשופ, טריאקי, כל דבר שאוהבים
ו...
זהו!
בלי מים אפילו!
סוגרים את הסיר ואחרי 8 שעות יש רוטב אדום טעים טעים טעים, העוף רך ומתפרק מהעצם, תפוחי האדמה רכים וממכרים.
אשמח ממש לעוד רעיונות לבישול בסיר הזה, ואיך עושים בו קציצות?
הדגם שלי הוא OP500, ויש בו הרבה מאוד פונקציות.
בהקשר של קציצות:
הסיר מגיע עם רשת ברזל פנימית דו קומתית, להכנסה לתוך הסיר.
אז אני מכניס אורז בתחתית, מעל זה מכניס את הרשת הדו קומתית - כשעל כל קומה יש קציצות (לפי איזה מתכון שאת רוצה. אצלי זה מתכון פשוט כי הילדים לא יאכלו אם יהיה בצל וכו').
מפעיל תוכנית בישול איטי והולך לעבודה...
כשחוזרים מהעבודה האוכל מוכן, אבל אפשר לעשות שהסיר יעבוד נניח 5 דקות במצב גריל או במצב טיגון באוויר חם, ואז הקציצות יהיו קריספיות והן לא יהיו מאוד רכות. תלוי במה שהילדים אוהבים או רוצים באותו רגע...
לא הבנתי איך הארוחה יכולה לחכות על השולחן אם הלכתי להביא אותם מהמסגרות... מי עורך את השולחן?
ממש מהיר כמו אורז ונקניקיות.
ומשתדלת עד שהאוכל מוכן להביא פרי או מקסימום בסקוויטים.
אמא טובה---דיה!אשכרה יש משפחות שאצלם שני ההורים בבית בצוהריים... חחח
אני מכינה בערב את ארוחת הצהריים למחרת, וכשחוזרים מהמסגרות נותר רק לחמם לכל אחד מה שהוא רוצה על הצלחת במיקרוגל ובתיאבון
אני מביאה את הילדים אני ואז שאני מגיעה מוזגת להם לצלחות
מסייגת את ימי חמישי שזה בדכ אכול מה שתמצא חח
תלוי האם יש הורה בבית באותו הבוקר (יום חופשי/עבודה מהבית).
האוכל מוכן זה בתחילת שבוע שאריות משבת, ובשלישי בערב אני מכינה אוכל לרביעי-חמישי (ואני חייבת שיהיה אוכל חם מראש, כי יש כאלה שצריכים לקחת קופסאות לדרך).
ברור שלא קשורה לנישואים טריים… ולא להריון ולידה …
אני הולך לבית שלך ואומר להורים שלך שהיה עדיף להם ילד אחר?
לחילופין, כדאי להתאים ולעדכן את שמות הפורומים
אל תאמין לאף מילה שכתובה בעיתון,
מלבד לתאריך והמחיר,
וגם בזה תמיד תהיה ספקן
פ.א.או במקרר( קציצות שניצלים רוטב בולונז וכו')
ואז נשאר רק להכין פסטה או אורז.
בתחילת שבוע הרבה פעמים יש משבת.
אז לרוב זה 2.
יש אנשים מתחת לגיל 70 שאומרים פריזר???
ממש חידשת לי!
כשסבתא שלי אומרת לי להכניס משהו לפריזר או לפריג'ידר, אני אף פעם לא זוכר מה זה מה...
האמת עד לא מזמן זה היה "אה צריך אוכל"
עד שהבנתי שהיא מגיעה רעבה ואוכלת שטויות ואני משתדלת במקסימום האוכל יהיה מוכן כשהיא מגיעה כי היא מגיעה רעבה
חוזרים אצלי ממש רעבים (למרות שאוכלים צהריים במסגרות)
אם קורה שאני לא מספיקה להכין חבריים אני אקנה משהו/ אפשיר פיתות עם ממרח בזמן שאני מכינה
ביום חופשי שלי, משתדלת 1 (הילדים מאושרים מזה...)
וזהו חסל סדר ארוחות צהרים.
החיסרון הוא שאני ובעלי נשארים רעבים...
ואז זה בדכ 3... או כלום ..ואוכלים רק ארוחת ערב. ץחוזרים בארבע הביתה גם ככה...
הבעל מאוחר יותר
זו נראית לי פריבילגיה שחלק גדול מהציבור לא יכול להרשות לעצמו, כש2 ההורים עובדים עד מאוחר..
יש גם הרבה ילדים שאוכלים בצהרון.
@פשוט אני.. דיבר על סיר חשמלי, אבל אני על זו הדרך הייתי מכינה בתנור/ סיר רגיל אוכל מהבוקר. ומגיעים בצהריים ויש אוכל חם. אם יש ביקוש אפרט בשמחה..
אבל לא מתמלאים משטויות בנתיים..
הוא לא חוזר מורעב רוב הימים
ואם כן אז מספיק לו איזה ירק או מקסימום פריכית להחזיק אותו את החצי שעה עד שמוכן
בנוסף זה לא שאז אני נזכרת מאפס, בדרך כלל, אלא הוצאתי מההקפאה בערב או בבוקר את החלבון וכבר יש לי בראש בגדול מה אני מכינה ורק הביצוע בפועל עוד לא קרה/התחלתי כי קלטתי מה השעה אבל זה עדיין לא מוכן..
**אני עצמאית ולרוב עובדת מהבית
**ארוחת הצהריים צריכה לשרת אותי וילד אחד בן 7 שחוזר מבית הספר עמוס גירויים וגם כשהאוכל מוכן לא תמיד הוא פנוי לאכול עדיין עד חצי שעה-שעה אחרי. הקטנה ובעלי לרוב אוכלים מהאוכל הזה כשהם מגיעים או לוקחים(בעלי) ליום למחרת...
המצרכים בבית, אם יש כאלה שצריך להפשיר מפשירים מראש
איך שאני חוזרת עם הילדים בשעה 16 אני 10-15 דקות מעמידה סירים / תנור
לרוב שעה אחרי האוכל מוכן
הילדים אצלי קטנים ולא חוזרים מורעבים, מקסימום אוכלים פרי או ירק עד שהכל מוכן
יש הזנה בבית הספר ובגן
תחי הפריפריה
לפעמים 3.
אבל לא מתמלאים משטויות.
אוכלים נגיד תפוח או מלפפון, שעורי בית, ואז האוכל כבר מוכן.
אם עובדים מהבית או מגיעים זמן ממושך לפניהם הביתה. כנראה ש1 או לכל הפחות 2
אם לא. בדרך כלל 2
אבל גם 3 זאת לא מילה גסה שעובדים מחוץ לבית ומגיעים יחד איתם. לא תמיד יש אפשרות ערב לפני לבשל.
אפשר לבשל גם באותו הרגע
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
הסתכלתי קצת בדוחות של האשראי, וראיתי שירד לי החודש וגם חודש קודם חיוב מאיזה מקום שלא מוכר לי, משהו בירושלים ואני לא הייתי בירושלים ממזמן. לא משהו פסיכי רק 17 שקל, אבל עדיין מאוד מוזר לי. חיפשתי את שם החברה בגוגל (וונד פיי) ועוד יותר לא הבנתי. מישהו יודע איך אני מבררת מה זה החיוב הזה? יכול להיות שזה פשוט דמי כרטיס או משהו?
או שעבר פס מגנטי בפועל
האם יש בפירוט מס' טלפון של החברה
האם חיוב מוכר שעבר בעלות
האם מישהו שנתת לו לשלם משהו דרכך
תכחישי עסקה דרך חברת האשראי. הם מאוד מקפידים על הדברים האלה.
לא מקבלים קנס מחברת אשראי כל כך מהר. בתור מי שמתפעל כמה עסקים שסולקים ומקבלים הכחשות.
ומה שלא יראו לנו בכל הסרטים והמדיה,
גם כי אין לזה רייטינג,
זה שאפשר לחיות *בטוב* ובטוב גדול בתוך חיי הנישואים.
ומה שצריכים ללמד וללמוד
זה איך להיות בתוך קשר
איך לבנות קשר
איך להישאר בקשר בטוב
איך להחזיק, לתחזק, לחזק, ולהתחזק בתוך קשר.
לא חתונה ממבט ראשון וזה השיא
לא תוכנית היכרות / שידוכים בלבד
לא סדרה עד כמה נישואים הם בערך ופשרה והתבוססות באומללות ולית ברירה
אלא בתוך
ותוך כדי
ומתמשך
ומלא חיים
וחזק, ואוהב, ועוצמתי יותר מהכל
בתוך חיי הנישואים
שנה ראשונה
עשר שנים ראשונות
עשרים שנים
מה עושים אז?
מה עושים ששלב הפרפרים הראשוני נגמר?
איך עוברים לשלב הבא, שטומן בחובו עוד הרבה יותר טוב אהבה אפילו?
מהי בכלל מהות הנישואין?
איך אפשר להעצים אותם עוד ועוד ועוד?
איך פותרים קונפליקטים?
מה עושים כאשר פערים צצים?
איך לריב נכון?
וכן הלאה עוד המון לימודים שהם בעצם לימוד החיים עצמם.
את זה צריך להראות.
את זה עלינו ללמוד וללמד
וגם לשמור ולעשות ולקיים
ולזכור שכל דבר בטבע זקוק לאנרגיה כדי להתקיים.
גם קשר. גם זוגיות. גם נישואים.
תהיה לו אנרגיה - יתקיים
לא תהיה לו - יתקשה להתקיים.
אלו לא חיים של בערך
ולא כמעט
לא ליד
ולא בצל או בצד
אלא אלו החיים עצמם
בדיוק
בהכי הכי הכי עוצמה הנאה צמיחה אהבה קירבה ועומק שלהם.
והמתמידים מרוויחים
כמו לפני לידת תינוק - פלא הבריאה שדורש הריון, לידה, גידול אינטנסיבי
כמו בשיא גופני שדורש התמדה
כמו בהשגת חוכמה / הישג / כל דבר שעמלנו עליו רבות
וכמו בכל דבר טוב שצריך להשקיע בו כדי שיהיה הגירסא הכי טובה ומטיבה של עצמו
נישואין הם לכתחילה המקום הכי בטוח לאהבה אמיתית לנצח
לא תחליפים, לא בערך, אלא הכי נכון, הכי מדויק והכי פשוט שיש.
החיים עצמם - בשיא אושרם ומהותם.
סליחה על השליליות, אבל האם יש לדעתך הרבה זוגות שמצליחים לחיות בצורה האידיאלית עליה את מדברת?
נראה שכל כך הרבה זוגות מסתבכים, וגם אצל אלו שלא, נראה שיש יותר מדי מקרים שכלפי חוץ נראים מקסימום כבינוניות, ולא כמשהו מספק מספיק.
הם בד"כ לא יפרסמו זאת בראש חוצות או אפילו בפלטפורמה מצומצמת.
ויש עוד הרבה המון אחרים שיכולים בהחלט להגיע לשם. ואם לא מצליחים לבד אז עם העזרה הנכונה והמותאמת אליהם ביותר.
ויותר מהמילה "אידיאלית" שכתבת הייתי מגדירה זאת כ"השקעה", "לימוד", "כיוונון המשאבים למקום הנכון", "עבודה הכי מתגמלת" וכן הלאה...
כי זה לא "פוף" קורה או שלא
זה לא ש"אנחנו זוג "דפוק" והם לא"
זה לא ש"אין לנו את זה" ו"להם יש"
זה לא "לחיות בחלום ורוד על ענן כל החיים בלי להשקיע"
אלא זה באמת באמת לימוד
ואף אחד מאיתנו לא נולד יודע זוגיות
כולנו
ותורה היא ולימוד היא צריכה
וכלל שיותר נלמד ויותר ניישם נגדל לתוך זה ונצמח עוד ועוד, גם בתור האדם האינדיבידואל שאנחנו וגם בתור הזוג שאנחנו ב"ה.
יוצאים קצת לנופש, בקטע של ממש להתפנק, להנות, להתקרב אחרי תקופה אינטנסיבית.
חשבנו על ירושלים, אבל קפואא.
על מה ממליצות?
נצא מן הסתם לסיור דרך עיר דוד/הקרן למורשת הכותל אבל מחפשת עוד רעיונות במיוחד בכפור שבירושלים.
תודה רבה מראש!
הכל בראש, באמת.
מיליארדי אנשים חיים באסיה, אירופה ובאמריקה עם טמפרטורות נמוכות בעשרות מעלות צלזיוס לעומת ירושלים, והחיים שם נמשכים כרגיל, ילדים הולכים לגני השעשועים אחר הצהריים, אנשים עושים הליכות וריצות בשביל הכושר, ילדים במעונות יוצאים לחצר אם לא גשום או מושלג...
אין להם dna שונה שמגן עליהם מהקור, הם פשוט רגילים אליו ויודעים שהוא חלק מהחיים. הכל בראש. אם מחליטים שטמפרטורה נמוכה היא חלק מהחיים ופשוט ממשיכים כרגיל, אז זה קורה.
בקיצור, אל תוותרו בגלל הקור על אף אטרקציה או משהו שאתם רוצים לעשות. תתלבשו חם וצאו ליהנות!
ואסביר:
ארון הבגדים של כל אחד מאיתנו מותאם לצרכים האישיים, מושפע ממזג האויר שרגילים אליו.
בארץ - ארון הבגדים ומגוון הפריטים של תושבי הערבה ואילת בהכרח שונה מהמקביל לו של תושבי ירושלים, גוש עציון, הגליל העליון והגולן.
בחו"ל, אופנת החורף מותאמת למזג האויר המקומי. בגדים הרבה יותר חמים מהמקובל בישראל.
שכנים שלנו (אנשים מבוגרים) שעלו לישראל לפני לא מעט שנים, היו עכשיו בטיול של שבועיים בארה"ב. בביקור משפחתי לרגל יום הולדת לסבא שם. בניו ג'רזי. סיפרו שקפאו מקור !! נאלצו לקנות שם מעילים כי המעיל שהביאו מהארץ לא הספיק 🥶 - וזה מזג אויר שהם היו רגילים אליו בילדות ובשנות הנעורים עד שעלו לארץ. פשוט הביגוד שיש להם היום כבר לא מותאם לסביבה הקודמת.
גם שאנחנו מטיילים בחו"ל ונכנסים לעשות שופינג - הרבה מאוד מהאופנה לא מתאימה למזג האויר בארץ.
אבל הקור הירושלמי הוא לא הקור האירופאי, ולא דורש ביגוד מיוחד...
פליז ג'וזף קאופמן שיש לכל תלמיד ישיבה תיכונית ומלווה אותו עד שאשתו זורקת לו בגיל 50, בהחלט עושה את העבודה.
אם אתם בקטע של יינות גם את יקב גוש עציון וגם את יקב פסגות שיש סיורי טעימות.
מוזיאון אסירי המחתרות מהמם אם אתם אוהבים היסטוריה.
אני אנסה לחשוב על עוד רעיונות...
כלומר, אני צריך לצאת לשלוש תפילות ביום.
חוץ מזה בפעם האחרונה בשלושה ימים עשינו טיול קצר בחוץ ושאר הזמן נתנו לעצמינו, לדבר, להקשיב ולהתפנק ביחד בלי 'כוננות ילדים' נון סטופ. בהנחה שיש חימום במקום שמתארחים בו - זה לא בעיה.
למען האמת, אולי ישתנה השבוע, נכון לכרגע עוד לא באמת התחיל החורף. שבוע שעבר בירושלים בשעות היום היה אפשר להיות קייצי לגמרי, בערב היה צריך סוודר.
לבדוק באתר של עיריית ירושלים.
או להתקשר ל106 לברר.
יש בירושלים מבחר מקומות בילוי .מוזאונים,אתרי מורשת.
שוק מחנה יהודה .שכונות כמו ימין משה או נחלת שבעה.
מוזיאון המדע בלי ילדים זו חוויה אחרת וממש מומלצת!
הגן הבוטני.
יש סדנת יצירה בקרמיקה השכונת מקור ברוך- 5 דקות הליכה מהשוק. אני רואה שם מלא זוגות.
מוזיאון המוזיקה- ממש קרוב למדרחוב.
מכון המקדש.
יש הרבה הופעות, חפשו לכם משהו שאתם אוהבים ושיתאים לכם (נדמה לי שאבו טבלה בירושלים בזמן הקרוב)
היי כתבתי את זה בהתחלה בלנ"ו אבל אז הפנו אותי לכתוב כאן
שאלה שיושבת עלי כבר תקופה היא איך אנשים שעד אתמול היו ילדים שגרים אצל ההורים ובקושי עבדו פתאום אחראים לתפעול משק בית
כאילו להתחתן יחסית צעיר זה אחלה וזה גם מה שאני רוצה אבל איך מתמודדים עם ההוצאות? אני גם רוצה שבעלי לעתיד יהיה אברך כמה שנים ואני באמצע לימודים אבל יקח זמן עד שאסיים את התואר ועד שתהיה הכנסה נורמלית אבל זה מרגיש לי פשוט לא נכון לא לצאת בגלל זה כאילו אם מישהו בוגר ומבין שיש לו בית לתפעל אז גם אם אין לו הכנסה קבועה זה כבר משהו אבל תכלס מה עושים? כל הזוגות הצעירים נסמכים על ההורים בהתחלה? אני לא מאמינה בקסמים ונראה לי שלהתחתן מתוך מחשבה שה' יעזור זה קצת זריקת אחריות כלפי שמיא אבל מצד שני יש הרבה אברכים בעם ישראל ברוך ה שנשותיהם מרויחות מינימום ובכל זאת הכל נראה טוב
חח מקוה שיצא ברור מה דעתכם?
אני לא רואה את זה כך.
בוקר טוב לכולם, קצת רקע:
נשואים כ7 שנים + 3 ילדים בגילאים קטנים.
לצערנו עשינו טעויות בתחילת הנישואין, מה שגרם (בין היתר) לזה שאנחנו לא מקיימים יחסים בכלל.
ניסינו במשך שנים ללכת לסקסולוגים, ייעוצים זוגיים ואחרי שזה לא עזר, סוג של התייאשנו ולמדנו "לחיות עם זה".
אנחנו חיים סבבה, מסתדרים טוב, יוצאים לדייטים יחסית באופן קבוע ונותנים תמיכה אחד לשניה, פשוט בלי יחסי אישות.
אחד הדברים שאנחנו מרגישים זה שאנחנו לא באמת יודעים להעריך "מה הנזק" כי מעולם לא היו לנו חיי נישואים עם יחסים כדי להשוות אליהם וזה די מסתמך על מה שאחרים מספרים שזה כדאי ונחמד.
אשתי טבלה אתמול אחרי המון זמן שהיינו מותרים ובלילה הייתה שיחה קצת עצובה שהיא לא מבינה למה היא טובלת: זה מציק, מטריח ושבתכלס גם ככה אין איזה מגע מטורף שזה שווה לעשות את זה בשבילו ושמבחינתה הקושי העיקרי זה שהמיטות מופרדות כשילדים רוצים להיכנס בינינו בלילה.
המשכנו לדון בנושא, אבל אשמח לשמוע ולהבין:
מכיוון שאיני אישה ואני באמת לא זוכר את החוויה של לחיות ככה כל חודש - האם חיי האישות זה באמת מה שנותן מוטיבציה לטבול? גם אחרי מלא זמן?
היא תיארה את כל המהלך ההלכתי כעניין שממש מוריד לה ושאם הייתה נחסכת הטבילה והריחוק, אז לא היה לה כזה נורא.
מכיוון שכנראה יעלה בהמשך העניין של טיפול זוגי - הייאוש אתמול נבע מזה שניסינו כמה שנים ללכת לאנשי מקצוע (כולל מיכל פרינס שאשתי מאד התרשמה מהספר שלה) אבל בגלל שזה לא עזר והעלות הייתה ממש גבוהה (וההצלחה לא מובטחת), אז אשתי לא בקטע.
חשבתי אולי אם ננסה ללכת לאיזו רבנית שאידיאולוגית עובדת בזה ולא לוקחת מחירים גבוהים (או בכלל), אז זה יוכל לתת לאשתי מוטיבציה.
אין לי בעיה להוציא את הכסף על זה, אני מבין שיש כאן חשיבות שאני לא מבין.
אם יש המלצות לאיזור חיפה והקריות - נשמח
תודה ושבת שלום.
איני טוען שאין כאלו שיש להם קשיים, אבל הניחוש שלך שאתם נורמטיביים (למרות שבתחום הזה ספציפית, אתם ממש לא!) וממילא הניחוש שלך שכנראה הרבה חברים הם כאלו (לא, זה לא המצב!) ואינכם צריכים טיפול.
בגלל שזה פורום ולא לוח מודעות, עדיף לכתוב כאן את הדברים ולא להסתפק בקישור חיצוני שלא יוביל לשום דבר...
ולא שאחת יודע הכל ומסתכל בעליונות על השני
צריך כמה שיותר החלטות משותפות.
שלושה *שותפים* באדם.
הוא לדבר ב"אנחנו", להתייעץ, להחליט יחד, להסתכל על השני להרגיש אותו.
יש תמיד שתי תנועות במקביל, אחת היא האנחנו, לראות את המשותף, לראות את השני ולהעניק לו, להחליט יחד, להתמסר זה לזה. לא לתת לאגו להיות מעל הזוגיות, כי אנחנו אחד.
השנייה היא אני - מי אני בתוך האנחנו הזה. איפה הצורך והרצון שלי. לא לתת לו להירמס.
וכמובן כל אחד צריך לדייק איפה הוא צריך להיות כרגע בשתי התנועות האלה. ולהגיע בלב פתוח ועם אמון...
בהמשך לשרשור ארוחות הצהריים שהיה בפורום פה ולא בהו"ל...
מה קורה בארוחות הערב?
מה אתם מכינים?
מרגישה כל יום ממציאה את עצמי מחדש ומאכזבת מחדש.
המגוון מצומצם,
אשמח לרעיונות יצירתיים להכדיל את המגוון.
ובאיזו שעה אוכלים אצלכם? אתם מתיישבים עם הילדים?
ברכת השם עליכם וכל הברכות על ראשיכם וחנן הגנן בעגלה עם פעמון נוסע הפוך ושר לו פזמון
