וכמה כולנו לומדים ממך.

אני לומדת ממך לשאול את עצמי כל יום: "במה את עובדת?"

ולרצות לענות לעצמי: קודם כל בלשמוח ולשמח. קודם כל בלהרגיש אמת ושלמות בבית פנימה. לעבוד בזה. זו עבודה. זו משרה מלאה. 24/7.

המשרה הכי חשובה.

העבודה הכי יקרה.

לעבוד בלבנות בית, משפחה

לעבוד בלאהוב, בלבנות זוגיות

לעבוד בליצור חיים במהות וחיים בפשטות

לעבוד בבסיס שממנו יוצאים ואליו חוזרים

לעבוד בלזכור את זה תמיד - מה הכי הכי חשוב

לא החוץ, לא תדמית, לא קריירה, לא פרסום, לא לייקים, לא כבוד מדומה,

אלא הפנים

הבית

"למשפחותם"

אם נעבוד בחוץ ונשכח את המהות - נפספס את מהות החיים

אם נעבוד בבית, או יותר נכון - על הבית, ואת שאר המיקוד נשקיע גם החוצה מתנועה של פנימה ורק אז החוצה ולא להיפך - נחייה את המהות

נוכל מתוך המלאות שלנו גם לתת החוצה

קודם מעגלים פנימיים

לחיות אותם, לחיות בהם.

ומתוך החיות הזו - אנו יכולים גם לתת הלאה, לשאר המעגלים

תמיד תמיד בתנועה הזו של פנימה ורק אז החוצה.

ואני גם לומדת ממך הדר היקר והקדוש

כמה חשוב עוד להביט פנימה, למי שאנחנו באמת

כמו שכתבת במילות הזהב שלך: 

"... בחיי היומיום אנחנו רואים בעיקר את העולם סביבנו, טועמים אותו, חווים אותו, אבל כמעט לעולם איננו רואים את הנפש שלנו. 

סביבנו יש המון מסכים והסתרות שבעצם מסתירים מהאדם את נשמתו, את אישיותו, את עצמותו.

אם אשקע בתענוגים שכל הזמן מתחלפים ומשתנים, אחמיץ את האפשרות לתענוג מתמיד, שמשמעותו גילוי עצמי."

איזה לימוד!

איזה מבט!

איזו הסתכלות!

ללמוד ממך!

כולנו!

אני רוצה ללמוד ממך להסתכל יותר למי אני אומרת בוקר טוב כל יום דבר ראשון, ולוודא שזה לא יהיה הטלפון.

לברר למי אני אומרת אחרון כל לילה לילה טוב, ולוודא שזה לא הטלפון שוב.

לוודא שאני לא עם 3 ידיים במקום 2, וכל היום הראש בתוך קוביה קטנה של טלפון. איזה מראה מוזר זה באמת...

לוודא שאני זוכרת להביט למעלה, לשמים, לבורא, לבריאה, לפאר היצירה

לוודא שאני זוכרת לנשום את האוויר הטהור שהקב"ה נותן לנו

לוודא שאני מריחה פרחים וריחות של הטבע

לוודא שאני מביטה על אנשים ולא על מסכים כל הזמן

לוודא שאני במהות שלי, ולא של מיסוך ומסך ודברים שאינם מתאימים לי

לוודא שאני יכולה לומר תפילה מכל הלב כאשר ממתינים לאוטובוס או רכבת או סתם הולכים, ולא חייב בכל שנייה להיות עם ראש תקוע במסך שממסך

לוודא כמה אני נהנית בשבת או חג כשאין את המסך, המיסוך, כשיש רק הווה, עולם, בריאה, חיים.

לוודא שבכלל מתאים לי ואם כן כמה ואיך להיות במדיה מסכית,

וכמה היא עדיין לא תהיה שלמה ולא תחליף לעולם פנים מול פנים, 2 נשמות שנפגשות ומדברות, וכמה זה יקר הנשמות האלה והפנים,

הפנים שרואים

והפנים מבפנים שמתגלה מתוך הפנים.

אני רוצה לזכור את כל זה ב"ה.

תודה לך הדר היקר והאהוב והקדוש שלנו על הלימוד שלך, עליך, 

אני בטוחה שאתה במקום הכי הכי גבוה שיש, נהנה מזיו השכינה,

וממשיך לחיות ולהחיות את כל העם שלך כל רגע על ידי כל הטוב והאור העצום הזה שהשפעת והשארת.

אתה חי בתוכנו!

עם ישראל חי, והמון בזכותך ❤️

ותודה

תודה.

קראתי השבוע ראיון שהיה פעם עם ארוסתו דאז. הוא באמת אדם מיוחד.

אגב, יוצא לפי מה שהוא מסביר שה' אומר לנו- תעבדו כדי שהציוייים שלי יתאימו לעולמכם הדתי ככה שתתענגו מהם.

אמנם הרמח"ל אומר שמקום העונג זה בעולם הבא, אבל אפשר לקחת את זה גם לעולם הזה כמו שהדר עשה, בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא.

תוכל בבקשה להרחיב על המילים האחרונות: "בהתאם לתפיסה שלנו את עולם הבא, שזה עולם מתוקן פה שהולך ובא"?

אשמח לשמוע עוד הרחבה והעמקה, נשמע חזק

עולם הנשמות (רמב"ם).

אבל הדעה הרווחת היא שעולם הבא זה פה בעוה"ז אחרי שהוא תוקן (ואחרי תחיית המתים). זה לא סותר שגם עולם הנשמות נקרא עוה"ב. אבל המשמעות המרכזית של השם היא כנ"ל.

ובעומק, עולם "הבא" נקרא כך לא רק כי הוא אחרי העוה"ז הרגיל, אלא כי הוא הולך ובא אלינו (כמו לשנה הבאה בירושלים הבנויה).

כלומר זה תהליך הדרגתי, שאנחנו בונים ובונים אותו (גם כשיש ירידות הן לצורך בניין). אנחנו מתקדמים ומקדמים את העולם לעבר עוה"ב. לא רק בזה שאנחנו צוברים יותר מצוות וקדושה ואז בבום יקרה איזה משהו גדול, אלא באופן מהותי ועצמי יותר- אנחנו מתקנים את העולם (מכל הבחינות האפשרויות) ומביאים אותו למצבו השלם.

לדוג'- היום הרבה מהמוזיקה המיינסטרימית היא דתית/אמונית. זה כבר לא ז'אנר מסויים- "שירים דתיים", אלא זה חלק אינטגרלי מהעולם התרבותי. זה מראה שהנפש של האדם המסורתי/חילוני הממוצע שצורך את זה נמצאת במקום גבוה יותר ממה שהיה האדם הממוצע לפני כן. זה מעיד על שינוי פנימי.

אז אם האדם נברא כדי להתענג על ה', והעונג הוא חשיפת הנפש כדברי הדר הי"ד, והעונג צריך להיות גם כאן בעוה"ז כי הוא חלק מעוה"ב שהולך ובא ואלו לא שני דברים נפרדים, זה אומר שאדם צריך להיות בדרגה שהוא מרגיש שהתורה על כלל ציוויה משקפת את חשיפת הנפש והגילוי העצמי שלו שגורמים לו לעונג.

לדוג'- אדם שעבד עם עצמו והוא לא רוצה לדבר או לשמוע לשון הרע. הוא שמח ומתענג מזה שהנפש שלו שם, שהוא חשף את נפשו עד למקום שלא רוצה בזה. אז עכשיו האיסורים של התורה בעניין מתאימים לעולמו והוא מתענג מהם.

תודה רבה על הפירוט 🙏 

קראתי כמה פעמים, ממש מחכים, מלמד ועמוק. 

שתי שאלות בבקשה:

1. האם תוכל לכתוב גם את המקורות לדברים הללו? או שהם בעצם לימוד שהוא רק שלך?

(בעיקר על משמעות עולם הבא)

2. האם אפשר לצטט את התגובה הזו שלך בשמך גם בפורומים של נשו"ט והו"ל (כתבתי גם שם את הפוסט הזה עם שינוי קל )?

אלו בהחלט דברים שכדאי לקרוא ולהתחזק מהם.

2. כמובן.. זכות היא לי

1. יש רב צעיר בשם הרב דניאל כהן (נראה לי שהוא מוכר בעיקר באולפנות, מדרשות והסדר, ולא בגילאים מבוגרים יותר. נחשפתי אליו דרך אחותי. יש לו כשרון הסברה מעולה לתורת הרב קוק והוא ממש מוריד אותה לפרטי המציאות ופרטי המצוות). ממנו שמעתי את זה. הוא הביא בקבוצת הווצאפ שלו צילום של המקורות (אני לא יודע מאיפה הוא צילם, אם מספר שלו או של מישהו אחר).

(וצירפתי את דבריך גם בפורום הו"ל )

ומדהים שבדיוק בפרשת השבוע, חיי שרה, בה לומדים על כל חייה של שרה אמנו דווקא בפרשה בה מסופר לנו על פטירתה - ללמדנו שצדיקים במיתתם קרויים חיים וכל השפעתה ופועלה ואורה של שרה אימנו חיה וקיימת ומפעמת בלב כל יהודי וכל יהודיה עד סוף כל הדורות!

וכך גם אתה, הדר בנה, מכוחה ומאורה מאיר גם על כולנו, חי וקיים ופועם גם במותך מן העולם הזה.

צדיק אתה

וצדיקים במיתתם קרויים חיים.

איזו עמקות!!

לתחושתי אלה מילים שמתאימות לדורות

ממש עומק ואוצר אמיתי במילותיו שמתאימות לדורות!

אדם עצום וקדוש הי"ד. שיהיה הלימוד לזכותו לעילוי נשמתו ושיהיה מליץ יושר על כולנו ב"ה 🙏

קודם כל שיהיה במזל טוב ובהצלחה. שינוי משמעותי מאוד להשתחרר.

לא לפי סדר חשיבות או סדר כל שהוא.

- ריבונו של עולם מוביל אותך בתהליך הזה. אני מאמין שכשעושים את כל המאמצים שאנחנו יכולים, אפילו דברים שמאוד לא טריוויאליים עבורנו- זה נותן מקום לשפע. השורה התחתונה והמאוד מאתגרת ליישום בשמחה- זה יבוא בזמן הכי מדויק. ותגיע האישה הכי מדויקת (לא מושלמת, אבל מדהימה והכי מדויקת לך בעולם!). תקופה לתרגל ביטחון והשתדלות ולסמוך.

- התקופה הזאת, לרוב האנשים, היא תהליך. לוקח זמן להבין מה בדיוק אתה מחפש ולדייק את החיפוש שלך. צריך לזה גם הרבה הקשבה ופתיחות למציאות וגם ניסיון אקטיבי לדייק וללמוד ולהשתפר.

- לבוא להיפגש ממקום שאמנם מודע לפוטנציאל של חתונה, אבל ממקום פשוט פשוט. לזכור שלא משנה מה יקרה אתה מכיר מישהי נחמדה וטובה, והטבעיות הזאת מכניסה הרבה טוב לתהליך.

- לנסות להיות רגיש לדברים שיותר משמעותיים לנשים- שנפגשים במקום שהיא מרגישה בנח, שלא קר/חם מידי, שיש איפה לעשות שירותים נורמלי. (לא כמו בצה"ל אח

- לגבי המדרג של בניית הקשר. יש הרבה שמסבירים איך תהליך בריא של קשר נבנה, כמובן באופן כללי. יש סרטון של מיכל וולשטיין שמסביר על זה ולדעתי עושה שכל.

אבל בכל מקרה- בסוף כשמכירים בת זוג זה אותה צורת עבודה כמו שמכירים כל אדם אחר. מתחילים מדברים יחסית חיצוניים, נתונים כמו כמה אחים יש לך, איך גדלת וכו. כדאי שאם זה דבר שלא בא לך טבעי שתחשוב מראש או תעשה לעצמך /תחפש רשימה של דברים לשאול בדייטים. (בזרימה! ובנחת! אין בזה חוקים וכל קשר וכל דינמיקה בין אנשים שונים היא שונה בהגדרתה).

אבל בקיצור מתחילים מהדברים האלה, ולאט לאט כשמרגישים בנח, השיח באופן טבעי מעמיק. אםשר לגרום לשיח להיות יותר עמוק ע"י שאילת שאלות/העלאת נושאי דיון יותר מעמיקים. כמובן שלא לשאול בדייט ראשון אם בא לך להתחתן איתי זה נחשב מדרג סביר.

-טיפ קטן להביא איתך משהו טעים קטן לאכול/לשתות לדייט ראשון לפחות.

- להשתדל בהתחלה להגיע אליה לאן שנח לה. לוודא שהיא הגיעה הביתה. לא לחכות אם העבירו לך מספר! זה הרבה פעמים משהו שהצד השני מחכה שכבר תיצור קשר.

לשלוח הודעה יום אחרי איך היה. ולא למרוח. אם אתה רוצה לסיים- ביעילות ובנעימות. לציין את הדברים הטובים ובו זמנית להגיד בצורה בהירה שאתה חושב ש*עבורך* זה פחות מתאים. ולהדגיש תמיד (לא בצורה חיצונית חייב להאמין בזה) שזה לא בגלל שמשהו בה לא בסדר אלא שאתה מחפש/צריך משהו אחר.

יש עוד מלא מלא

לפני ואחרי הכל- רק תפילות אחי. אין שום דבר אחר. חוץ מזה הכל מסביב

קודם תתאפס על עצמך, מה שתרצה לעשות, תתחיל את זה ואז תתחיל לצאת.

לדעתי חשוב לצאת ממקום יציב ולא ממקום שעדיין מחפש אחיזה ועוגן במציאות.

בעיקר להרגיש את הרגשות שלך. זה לא מובן מאליו שאדם מבחין במה שהוא מרגיש באופן כללי וברגע מסויים. זה דורש התבוננות, ולפעמים זה קורה בצורה תהליכית.

חלק מהחיבור לעצמי קשור גם לסקרנות. בדייטים הראשונים שעדיין לא פותחים דברים מסויימים נוצרת בצורה טבעית סקרנות. סקרנות זה הדבר שהכי חשוב לשים אליו ביחס לדייטים, אי אפשר להתקדם בדייטים (לא משנה איזה שלב) בלי סקרנות. 

לא הכל צריך להכניס לכרטיס. כולנו ממוצעים בהרבה דברים לא שקטים מדי לא רעשנים מדי לא פזרנים לא קמצנים. תכתוב את התכונות שהם יותר ייחודיות בך שאתה רוצה שיראו בך וליצור דרכם עניין משותף.

בהצלחה, אשריך!

רק רוצה לציין שהציבור החרדי הולך ונפתח במובנים האלו [לא מדבר על הקבוצות הסגורות...], ואשמח לשמוע את דעתכן על השינוי הזה האם הוא מבורך או לא...

זה כמו שבמגזר החילוני-מסורתי,

מתחתנים בממוצע אחרי שנתיים (?).

גם לזה יש חסרון ויתרון.

חסרון - אתה יכול להיות עם הצד השני במשך שנתיים, מכל הבחינות וכו' ובסוף מתברר שהוא לא באמת באמת רוצה להתחתן. שנתיים נשרפו.

יתרון - אם אתה עושה את זה חכם ( הבהרה - כמובן שזה לא על פי ההלכה, כי זה במגזר החילוני-מסורתי), אז תגיע לחתונה בלב שלם מאוד

כשאתה יודע מי הבן אדם שאיתו תבלה את רוב חייך. מינימום הפתעות (לעומת האפשרויות האחרות).

אין לזה סוף.

בסופו של דבר, צריך ביטחון, אמונה ושכל ישר. כשיש את זה, גם 3 חודשים מספיקים לפני חתונה. אני מאמין בזה בלב שלם.

ברור שבשיטה של החרדים יש מעלות ויש חסרונות.

ברור שבשיטה של הדתיים לאומיים יש מעלות ויש חסרונות.

השאלה מה אנחנו רוצים להרוויח ועל מה אנחנו מוכנים לשלם מחיר.

מה הסיכונים והסיכויים אותם אנחנו בוחרים בצורה מושכלת.

גם בדתי לאומי יש טווח מאוד גדול של גישות מבחינת דייטים, כמו שציינת שיש אצל החרדים.

אין מודל של מגזר "מושלם" שהוא חף מבעיות.

כל מגזר בוחר על מה הוא לא מתפשר ועל מה מוכן לשלם את המחיר ומכך הוא גוזר דפוסי התנהגות.

מהצד הדתי לאומי אני יכול להגיד לך שסיכון זה עניין שלוקחים בחשבון. בגלל שנוצרת הכירות יותר משמעותית לפני החתונה צריך סופר דופר לשמור על גבולות של הקשר בצורה קנאית. אכן כן.

מהצד החרדי אני יכול להגיד לך שגם אצל דתיים לאומיים לא יודעים הכל לפני החתונה.

נ.ב

לכן אני אומר - אתה עצמך פרט בודד ואתה לא קבוצה. תנצל את היתרון הזה. 

יש לך חופש לחשוב איפה אתה "דתי לאומי" ואיפה אתה "חרדי"

אין שום סיבה שבעולם שתקח מודל חברתי כלשהו ותקבל אותו כקודש קודשים.

את ההלכה תקבל כקודש קודשים לפי מי שאתה הולך אחרי הפסיקה שלו.

אבל נורמה חברתית - תנסה להבין את ההגיון ולחשב את הסיכונים והסיכויים בעצמך. אין שום דבר שמונע ממך את זה.

המוקד של השאלה שלך מתעסק על מגזר כזה או מגזר אחר - אבל בסוף ההתמודדות האישית של כל אחד מאיתנו היא אישית וצריך לקחת את זה בחשבון.

היא תוכל לראות אותו רק בריקודים לחופה ולחדר ייחוד, ובמעגל שעושים באמצע סבב ראשון.

ואם הוא יבוא להגיד שלום או משהו כזה…

אבל כן, נשמע שבאירוע כזה מגיעים רק לחופה.

תכלס אפילו בכסא כלה הוא לא ישתתף בטח כי זה רק של בנות…

אני נגיד במקומו לא הייתי מגיעה בכלל. יפה שהוא חושב על ללכת 

ובלי שנשארו משקעים של עוגמת נפש - מבחינתה  הקשר הסתיים בצורה בוגרת, והיא מרגישה כלפיך הערכה הדדית.

לפעמים הראש אומר "סיימנו יפה", אבל לראות את האקסית בלבן תחת חופה זה אירוע עם מטען רגשי שלא תמיד צופים מראש. אם אתה מרגיש שלם לחלוטין ואין לך צביטה בלב מהמחשבה עליה עם מישהו אחר, אני הייתי הולך. 👰‍♂️

ונקודה נוספת בשיקולים: מעבר לחופה האם יהיו שם עוד אנשים שאתה מכיר? יהיה לך עם מי לדבר ולשבת?

אם לא, הייתי מגיע רק לחופה, שם מתנה קטנה, ועוזב בסיום החופה.  

גם אני הייתי מגיע רק לחופה והולך. או דומה לזה.

ואלו היו אנשים שנפגשנו בדייט/ שיחות יותר עמוקות

לראות אנשים שאתה אוהב זה נעים.

אם ההזמנה לחתונה הזאת מגיעה ממקום טוב ושלם

ואם הרצון ללכת לחתונה כמוזמן מגיע ממקום טוב ושלם

למה לא?

בברכת

"ובשמחתך

ישמח לבנו גם אנו"

המערכת. 

אלא אם כן, אתם ממש באותו מעגל חברים שבו המשכתם להיות גם אחרי שבחלטתם שנישואין זה לא משהו שמתאים בין שניכם.

אבל - כשאתה קורא לה "חילזונית" אז ניכר שיש לך עדיין רגשות כלפיה, ובמצב כזה בוודאי לא הייתי ממליץ ללכת. 

וגם אז- רק להגיד מזל טוב 

כמו שכתבו לפני, נראה שאתה עדיין מרגיש כלפיה ולראות אותה בחתונתה רק יעשה לך רע על הלב והרגשות יתעצמו לכן נראה לי שתחסוך את זה מעצמך ותנסה להתקדם הלאה בלב שלם כמה שאתה יכול

אני כאילו מנסה לדמיין מה זה היה עושה לי אם הייתי בחתונה של מישהו שאני עדיין מרגישה כלפיו וזה קצת עושה לי נאחס בלב

אין לי שום רגש כזה כלפיה אני אוהב אותה כמו אחות

אבל יכול להבין למה זה נשמע מופרך

בכולופן תודה על התגובות של כולכם

משה נעץ את השרשור

אולי עוד מעט היא תגיב לך בעצמה

אם אתה רוצה לכבד, תגיע לחופה תגיד מזל טוב. וזהו. תקבל V. אם תרצה להישאר תשאר. תלוי איך תרגיש. אולי תמצא שם מישהי... אבל לא בונים על זה. בכל מקרה זו השקעה בניוטרל.

האם יהיה נעים לחתן שהאקס של כלתו מגיע?

לי נשמע ממש לא קשור ולא מכבד את החתן.

ועיקר הביקורת שלי מופנית דווקא לכלה בנושא זה.

נראה לי לא רגיש.

ולדעתי האחריות של האקס היא לסרב בנימוס ובלבד ולשמור על רגשות החתן.

או אם ארחיק לכת קצת, אני החתן הייתי רוצה לשמוע אם כלתי הזמינה אקס שלה.. זה היה מעורר בי הרבה מחשבות לגבי עומק הקשר שלי עם הכלה ולגבי מה היא חושבת על העבר שהיה ולגבי העתיד המשותף שלנו ללא אקסים. זה היה גורם לי להרים שתי גבות ואולי אף לחשוש מאד.

אבל כך לתחושתי..

מה יש לך לעשות שם?

גם ההזמנה שלה לא תמימה תהיה בטוח

אם אתה מרגיש שאתה רוצה להתחתן כדי לתת ולהוסיף טוב, או כדי לקבל

מרגישים את זה שונה

גם לרצות לתת שאין לך למי זה כמו צמא, אבל אחר

מצטרפת להרמוניה בשאלתה כדי להבין יותר.

ורק אומר שעלתה לי מול זה זו המחשבה שאנחנו לא פועלים רק עם מידה אחת במערכות במציאות, ובפרט במערכות יחסים, אלא עם מכלול שילובי המידות (מה שאנחנו פוגשים לאורך ספירת העומר).

ובהקשר הספציפי של נתינה, חלק מהעניין הוא הלמידה להשפיע על האחר גם מתוך הקשבה ליכולת ההכלה שלו ולכלים שלו. ואפילו יותר מזה, להקשיב לרצון שעולה ממנו כדי להיות מדוייקים יותר.

צריך שם יכולת התגמשות ותנועה דרך מכלול המידות המתגלות במציאות באופנים שונים.

מכיוון שזכיתי שגמלו איתי חסד התחדד לי ההבדל.

נראה לי שניתן להבין את הרעיון מהמקור המפורסם בנושא בדברי הרב דסלר:

"הורגלנו לחשוב כי הנתינה לתולדת האהבה, כי לאשר יאהב האדם- ייטיב לו. אבל הסברה השניה היא, כי יאהב האדם את פרי מעשיו, בהרגישו אשר חלק מן עצמיותו בהם הוא- אם בן יהיה, אשר ילד או אימן, או חיה אשר גידל, ואם צמח אשר נטע, או אם גם מן הדומם, כמו בית אשר בנה- הנהו דבוק למעשי ידיו באהבה, כי את עצמו ימצא בהם… כי כך שנינו במסכת דרך ארץ זוטא (פ"ב) 'אם חפץ אתה להידבק באהבת חברך, הוי נושא ונותן בטובתו"

כלומר על ידי הנתינה וההשקעה באחר האדם מרגיש שהשני חלק ממנו ולכן אוהב את עצמו בזולת. העניין הזה מצוי הרבה בקשר של הורים וילדים ובפרט ההתבטאות השלילית של תוצאות הנתינה.

אני התייחסתי יותר בהיבט של הנותן, אפילו בלי להיכנס לצד המקבל כי זה אולי פחות רלוונטי לנושא מצד התוצאה, אבל ייתכן בהחלט שחוסר ההתאמה למקבל קשורה לגישת הנותן.

ואם כבר הזכרת את המידות של ספירת העומר, הקשר הזוגי עיקרו אינו החסד אלא הקו האמצעי…

אז כנראה שיש לך חלל כזה ורק אתה יכול למצוא אותו.

לדוגמה אני לא מרגיש שיש לי חלל כזה, לכן השאלה הזו לא מעסיקה אותי (בעבר זה כנראה יותר העסיק).

השאלה איפה החלל הזה פוגש אותך.

לק"י

איסוף/ פיזור מהמסגרות.

הרמת משקולות

וכו'

ייפגע בבריאות ובכושר?

אבל גם לא חושבת שזה באמת כושר

מה שכן זה ממש לא נכון להגיד שגברים שמתחתנים כבר לא דואגים לבריאות ולכושר הגופני

הרבה פעמים דווקא בתור רווקים אוכלים מלא ג'אנק פוד ולא ממש דואגים לגוף

וכשמתחתנים בד"כ יש יותר ארוחות בריאות ויותר כוח (וסיבות גם) לדאוג לעצמך

רווקים מתאמנים כי הם רוצים להראות טוב בעיני בחורה. אבל נשואים מבינים שהיחידים שמתרשמים מהמראה שלהם זה גברים אחרים בחדר כושר…

לעניות דעת בסופו של דבר האישה תעדיף שהגבר יקדיש לה ולבית עוד כמה שעות בשבוע מאשר שילך להתאמן.

+עליה וירידה במדרגות.

יכול להיות חוסר טכני אבל מבפנים האדם שלם

קח לדוגמא אדם נכה, הוא יכול להגיד שיש לו חוסר ממשי, חוקי המשחק לא הוגנים עבורו. אבל הוא יכול גם להיות שלם עם ה"חוסר" הזה. להבין שהכל מכוון ויש סיבה ולחפש הזדמנויות לממש את הטוב שבמצב.

אף פעם אין מושלם במציאות שלנו... תמיד יש משהו שאנחנו צריכים להשלים אנחנו.

תנסה להגדיר את שני החללים האלה, מה כל אחד רוצה שימלאו בו. ואז נוכל לדבר מה אתה ממלא בעצמך ואז היא.

עקרונית, נראה שכל מה שקשור לעצמך לבדך צריך שאתה תמלא בעצמך וכל מה שלא תלוי בך כלל - שמישהי תבוא ותמלא אידך זיל גמור.

שרק אתה/את יכולים לדעת את זה. לשבת בשקט, לחשוב את זה

אולי לכתוב את זה. לשאול את עצמך שאלות. מה היית למשל

עונה לחבר שהיה מתלבט באותו נושא?

מה החבר היה עונה  לך?

אולי לנסות למצוא את החוסר האישי על ידי ניסוי של דברים

שאתה/את אוהבים, או להיפך, נדחים מזה?

מה היית רוצה לעשות שאינך עושה?

מה באמת באמת היית רוצה לקבל שאין לך?

לשבת בשקט בשקט עם עצמך ולהקשיב.

ואם מאוד קשה, אולי ללכת לברר עם מישהו

שיוכל לשקף לך את עצמך; רצונותיך, חסריך,

חששותיך וכו'.

אולי תדמיין את עצמך נשוי. יש לך אשה אוהבת

ואהובה, כל בוקר אתה מנפנף לה לשלום...

היא מכינה אוכל אהוב עליך וכו' וכו'....

זה היה מספק אותך?

ולבקש מהשם שידייק אצלך את הדברים

בחינת, "תעיתי כשה אובד, בקש עבדך".

עם סבלנות. לא להיבהל מהבלבול.