זה נושא שמעסיק אותי, מן הסתם הרבה דברים שכתבתי בפורום קשורים לזה ולהרבה פעמים אני לוקח את השיח למקום הזה.
אשתף מקרה שקרה לי ממש עכשיו.
יצאתי השבוע עם בחורה לדייט. בחורה שפעם התכתבנו דיברנו ובסוף ביטלה לי את הדייט.
הבנתי בשלב מסויים שהיא לא חושבת שמתאים והמשכתי הלאה.
קרה מה שקרה ואחרי שנה בערך, היא שלחה לי הודעה שהיא מעוניינת כעת לצאת איתי. מעולה, אני אישרתי ואכן נפגשנו.
פגישה סה"כ סטנדרטית. לא קרה שם משהו מיוחד במחינתי, לא טוב ולא לרע.
בשיחה הטלפונית אחרי הפגישה סיכמנו שאנחנו ממשיכים, קבענו שעה וסיכמתי איתה שאשלח לה מקום.
אממה, יום אחרי שולחת לי הודעה ושואלת אותי אם אני יכול לדבר, דיברנו וכמובן היא רוצה לחתוך לפני שנפגשנו.
עד כאן - הכל טוב. אני מבין.
גם לי היו מקרים שביטלתי פגישות שקבעתי ועשו לי את זה בעבר - האם זה נעים? לא. אבל עם התנצלות כנה זה בהחלט יכול להקבל.
בסוף ללב שלנו אין איזה נוסחת קסם ובנאדם יכול להתלבט ובסוף להתחרט. טבעי לגמרי. וזה גם מה שאמרתי לה קודם כל - אני מבין אותך. אני רואה אותך והצרכים שלך.
אממה, שיתפתי אותה בשיחת הטלפון אחרי הדייט שהרגשתי שבשיחה שבה קבענו להפגש איתי, הרגשתי משהו מוזר, הרגשתי שהיא לא איתי, הרגשתי שהיא היתה "חצי קלאצ'".
שיתפתי אותה את התחושה הלא נעימה הזאת, כי סמכתי עליה שאם נפגעתי היא יכולה להכיל את הפגיעה. הרגשתי שלא נכון להשאר עם התחושה הלא נעימה לבד.
ואז היא ענתה לי בצורה נונשלאנטיט - "כן, אני עכשיו בעוד הרבה דברים בחיים חצי קלאצ'". ברגע שהיא אמרה את זה, נפגעתי.
סליחה, כרגע באת להתנצל בפני, ועכשיו את מנסה להצדיק את ההתנהגות שלך? לא, כרגע זה המקום של הפגיעה שלי לקבל מקום. תני לה את המקום הזה בצורה מכובדת.
זה ממש לא נעים לבנאדם לשמוע הצדקה לכך שמתייחסים לשיחת טלפון איתו ב"חצי קלאצ'" ובעצם מתייחסים אליו בצורה של "חצי קלאצ'".
אהה זה אני "מהעוד דברים האלה" בחיים שאת מתייחסת אליהם ב"חצי קלאצ'".
אם את מבקשת סליחה, תבקשי סליחה בצורה אמיתית, בלי "אבל".
בקשת סליחה פירושה לקיחת אחריות, לא הצדקת החולשה שפגעה.
מממ וכל העניין הזה פותח לי פתח לתהיה כללית.
מאמין שיש משהו מאוד "לא אנושי" בתפיסה הנפוצה ביחס לדייטים.
אתאר את זה במשל ששמעתי פעם מהרב אייל ורד ביחס לנסיעה בכביש.
בכביש אנחנו לא רואים אנשים, אנחנו רואים רכבים.
אנחנו רואים המון קופסאות על גלגלים שמונעות מאיתנו להגיע ליעד שלנו.
ולכן הרבה פעמים אנשים מתעצבנים בכביש בקלות יותר.
אנשים יותר נוטים לצפור בחזקה, למרות שבחיים שמחוץ לכביש - אנשים היו הרבה יותר סבלניים.
ככה, גם בדייטים -
לצערנו, יוצאים עם המון אנשים שבסוף הם לא הזיווג שלהם וגם עם רובם לא מגיעים לרמת היכרות יותר מדי גבוהה.
לכן, טבעי שיש שחיקה ביחס לאדם שמולנו בדייט.
אממה, לראות אדם בתור פוטנציאל לבן זוג בלבד, זה מצמצם את מי שהוא.
הוא קודם כל אדם, עצמאי, בעל רצונות שונים ועולם פנימי אישי.
לכן, מבחינה אידיאלית צריך להתייחס לכל אדם כעולם ומלואו.
וכן, גם לפקיד בסניף הבנק, וגם לקופאית בסופרמרקט.
אדם הוא קודם כל אדם. זכאי לכבודו כאדם.
כמובן, היחס שלי לפקיד ולקופאית הוא יחס מאוד ענייני וממוקד, אבל צריך להיות גם יחס אנושי המתלווה לכך.
עכשיו, הבחורה שיצאתי איתה עכשיו, היא בחורה סופר איכותית ועם לב טוב שהלוואי עלי.
בהחלט אם היה לי רעיון להציע בחור בשבילה הייתי מציע לה בשמחה.
והיא בעצמה אמרה לי "כן, לא היה לי כוח להסתיר את זה (שהיא חצי קלאצ' בשיחה)" ואמרתי לה "לא צריך שתסתירי" והיא ענתה "כן, אני גם חושבת".
אני לא מצפה שתתנהגי בצורה לא אוטנתית. אני מצפה ממך שתראי אותי ומתי שאת מדברת איתי תביאי את עצמך. איך את היית מצפה שמישהו איתך "חצי קלאצ'"?
ואם את לא רוצה להביא את עצמך, תחתכי, אין לזה סיכוי ממילא.
מה דעתכם?
הציפיות שלי ראליות?
אולי אני נפגע סתם?
הגיוני לבקש ולצפות ליחס אנושי בדייטים ולהתאכזב מתי שהוא לא מגיע?
