ולעשות כך בחתונה שלך.

ולדעתי אין קשר בין ישיבה מעורבת

לבין ריקודים מעורבים.

יכול להעיד שהייתי לא פעם בחתונות עם ישיבה מופרדת.

אבל הריקודים היו מעורבים (היתה מחיצה. באיזה שלב מישהו הוריד אותה)

ומנגד. אצל רוב חבריי (וגם אצלנו בחתונה) היתה ישיבה מעורבת ולא היו ריקודים מעורבים.

ברור שברוב החתונות שההפרדה רק ברחבת הריקודים היא בהחלט תופסת, אבל משום מה אתה מתעלם ממה שכתבתי בהתחלה על כך שהאוכלוסייה שוכחת להתלבש ועלולה לרקוד במעורב.

הייתי בחתונה נפרדת לחלוטין והיו שתי כניסות שונות ומחיצה קבועה מקיר לקיר, להוריד את זה זאת חוצפה של ממש, ואי אפשר להיערך לכל תרחיש. אבל כדאי לעשות השתדלות עבור רוב הדברים.

כמו שאי אפשר להיערך לקריסה של האולם (אסון ורסאי) או למחבל שישחט את כולם.

בחתונה של הציבור הדתי לאומי,

יושבים כולם ביחד, אבל רוקדים ב 2 רחבות נפרדות ?

ואצל החרדים, גם הישיבה נפרדת ?

הבנתי נכון ?

בחתונה חרדית (בכל זאת, החרדים והמסורתיים יותר קרובים משום מה)

לא זוכר שהייתי בחתונה של דתיים-לאומיים.  ואחרי בנט-לפיד, אני גם לא מתכוון ללכת גם אם יזמינו ( מהמגזימים)

כמובן שיש חתונות של דתיים לייטים שהם המחיצה נופלת בשלב כלשהו, וחרדלניקים שבהם הישיבה נפרדת כמו אצל חרדים.

ויש גם ניואנסים של האם ההפרדה ברחבת הריקודים כוללת הסתרת עזרת הנשים מהיושבים המעורבים בשולחנות, או רק הפרדה באמצע רחבת הריקודים והכל פתוח. (אני אגב בעד להסתיר ולהפריד גם את עזרת הגברים. כל רחבת הריקודים יוצרת מלא רעש ובלאגן שמעצבן אנשים שבחרו לא לרקוד.)

איך שלי מסתדר בראש,

זה או שזה נפרד לגמרי או שזה מעורב לגמרי.

מה "שבאמצע" נראה לי יותר מעצבן ויותר מוזר.

ככה מרגיש לי.

גם ישיבה מעורבת ואז ריקודים ב 2 רחבות נפרדות, נשמע לי בסדר.  מסתדר לי.

העיקר שיהיה שמח בכל האפשרויות.

אבל לא חד משמעי, יכול לקרות מקרה שגם דתיים לאומיים יושבים נפרד.

אצל חרדים עד כמה שידוע לי זה כן מוחלט שהישיבה נפרדת

לדעתי

זה הארוע של הזוג, שיעשו מה שבא להם ומי שלא מתאים לו שלא יבוא

ויש ערך חשוב לכל צד,

השאלה היא מה חשוב יותר.

האם הזוג מוכנה לוותר או המשפחה מוכנה לוותר?

בשני המקרים זה בסך הכל כמה שעות ולכל צד יש לא מעט על מי לסמוך.

האיסור לדעת האוסרים מסתמך על פירושים לדרשות ולא מימרות מפורשות של חז"ל שאסור, ההיתר מסתמך על קריאה שונה של הדברים.
 

בסופו של דבר, אם מישהו מהמשפחה הקרובה לא מגיע זה יזכר עוד שנים רבות.

הארוע, זו דעתי. 🤷

זה תקף לגבי תפריט, מיקום האירוע, קונספט, תזמורת/ דיג'יי ומה סוג המוזיקה, וגם האם תהיה הפרדה או לא במה שנראה להם

משפחה קרובה שבוחרת לא להגיע - זה בעיה שלהם לא של הזוג בעיניי

גילוי נאות - האמת היא שנהגתי כך גם בעצמי למרות שאמרו לי שאולי יהיו אנשים שלא יבואו. בתכלס הגיעו יותר אנשים ממה שהזמנו גם, למרות שמעל 80 אחוז מהאורחים לא היו על הסקאלה הדתית בכלל

ושידע שהוא לא יכול לרצות את כל העולם ואחותו.

במיוחד כאשר כאמור החלופה היא ריקודים מעורבים אליהם החתן והוריו נקלעים בעל כורחם.

ככה זה היה נראה. אורחים הורידו את המחיצה והתחילו לרקוד באופן עצמאי בנים ובנות יחד לפני שבכלל התחיל הסבב השני.

אם אורחים היו מוכנים לבוא בצניעות ולנהוג בצניעות אפשר היה לוותר על הפרדה מלאה, אבל לא חושב שאפשר להשיג לכך ערובה אמיתית.

כמאמר רבותינו, השטן מרקד במקום תערובת אנשים ונשים משוררים ומרקדים.

וכידוע השטן הוא יצר הרע, ויצר הרע הוא אש, אז השטן הוא שליט האש. וכל הנלחם בשליט האש שוכח את המכנסיים.

רק הצדיק העליון השולט בארבעת הטורים יכול להביס אותו, אבל באירועים כאלה הוא נעלם.

שמעתי על זה רק לפני כמה שבועות בפעם הראשונה.

הייתי גם בחתונות של חרדים וגם של דתיים ומעולם לא נתקלתי בזה…

אבל שאלה, סליחה על הנצלוש, אפשר להעביר לשרשור חדש אם מפריע. אתם חושבים שצריך להתחשב באורחים? כלומר אם יש הרבה אורחים חילונים, אני אמורה להתחשב בזה ולעשות חתונה עם ישיבה מעורבת (אפילו באופן חלקי) או שברור גם לחילונים שאם הישיבה נפרדת הם יכבדו וישבו בנפרד? זה יגרום לאנשים (קרובי משפחה) לא להגיע?

שמעתי שבדתי לאומי יש הרבה פעמים ישיבה נפרדת ומעורבת, כלומר שמשפחה וזוגות חברים נשואים יושבים בחלק המעורב, ורווקים בנפרד. אתם באמת חושבים שזה מחזיק? אני מבינה את ההיגיון אבל זה מרגיש לי ממש מוזר. גם מה העניין שחברים יגיעו עם הנשים שלהם וישבו יחד, לא עדיף שישבו עם חברים אחרים? תכלס לנשים של חברים של החתן אין באמת קשר לחתונה (וכנ"ל בעלים של חברות)

בד"כ חברים/חברות של החתן והכלה לא מגיעים עם הבני זוג שלהם.

לפעמים גם עושים פשוט נפרד למי שרוצה, בלי החלוקה של רווקים/נשואים.

אם אנחנו באים בתור זוג, אנחנו רוצים להשאר ביחד. 

הלכתי לכמה חתונות של חברים של בעלי, ובעלי הלך איתי לחתונה של חברה טובה שלי, שגילינו בדיעבד שהייתה עם ישיבה נפרדת.

לא ראיתי אותו כל החתונה כמעט, אין לנו תמונות משותפות משם (את זה קלטתי רק לאחרונה) והוא לא הכיר אף אחד*. באמת היה מיותר שיבוא.

אני אנסה להסביר. ללכת חתונה בתור זוג יכולה להיות חוויה זוגית. יושבים עם עוד זוגות, מכירים אנשים וגם נהנים מהאירוע ביחד.

כשבאים כזוג אפשר להחליט תוך כדי האירוע האם לדבר עם חברים או להיות ביחד שנינו. לא תמיד אתה יודע מי יגיע והאם תרצה לדבר רק איתם.

גם זה די מבאס להישאר לבד בבית כשהשני הולך לאירוע.

כמובן שאנחנו לוקחים אחד את השני רק לחתונות של חברים מאוד קרובים, לא למישהי מהמדרשה שאני בקושי זוכרת את השם שלה. ושהנסיעה לא ארוכה מידי.

בחתונה שלנו רחבת הריקודים הייתה באמצע האולם, השולחנות הקיפו אותה במעין מעגל. החברות ישבו בצד של הנשים, והחברים הרווקים שלו בצד של הגברים, וכל המשפחות, זוגות, חברים מהעבודה של ההורים ישבו באמצע. זה סידור שתכלס יצר הפרדה למטרות צניעות, בלי לפלג משפחות ובלי להרגיש מאולץ. אני בטוחה שאף אחד מהמוזמנים לא שם לב.

(כמובן, השאלה היא אם מפרידים את הרווקים מהרווקות איך יצא משם משהו? (-: )

*עם חוק הדתיים השלובים הוא בסוף יצא מהאירוע כשהוא הבין שהוא מכיר את אבא של הכלה, וכל מיני חברים של החתן בקשרים דיעבדים. הוא לא סבל שם. אבל זאת לא רמת קרבה שהיית מראש הולך לאירוע הזה)

חוץ מזה שאני לא מכיר אף חתונה שנוצרה בעקבות חתונה קודמת.

זה סתם מטומטם לשים את כל החברות של הכלה ליד החברים של החתן.

ודווקא בחתונה שלנו אחד החברים של בעלי פנה אליו בנוגע לאחותו. בסוף הקשר שלהם לא המשיך, אבל אלו דברים שכן קורים.

ואפשר להביע דעה בצורה יותר רגועה.

ב. ולמה לבוא לבד? אצלנו היו כמה חברים שהם זוגות נשואים (כולל 3-4 זוגות פורום. אנחנו בעצמנו זוג פורום). למה להפריד בניהם בישיבה?

גם הבעל וגם האישה חברים שלנו. 

דבר ראשון, תפסיק לשכנע אותי לא לא להפריד ישיבה בחתונות, אתה סתם מתעקש לא להבין שגם לדעתי רוב החתונות יכולות להיות עם ישיבה ביחד, וצריך להפריד לחלוטין חתונות מאוד מסוימות.

אמרתי את דעתי מה לעשות אם מישהו כבר מוזמן לחתונה שכזאת ואחד הצדדים לא מכיר שם אף אחד.

דבר שני, בכל חתונה יש לפחות 40 רווקים ו40 רווקות, וכל אדם בוגר ממוצע היה ב20-50 חתונות בחייו (תלוי בן כמה הוא...) ואני מכיר 0 זוגות שהכירו בחתונה ושמעתי ממקור ראשון על אולי 3 כאלה בלחץ...

לכן חישוב מתמטי גורס שהסיכוי לחתונה להוביל לעוד חתונה נמוך מ5% והסיכוי למי שבא לחתונה למצוא את האחת של חייו שווה פחות מ0.5%

את כל הגברים שלא רוצים להסתכל על נשים, בפרט באירוע שהן מגיעות חגיגיות, ובפרט כשיש חילוניות.  זה שאותם אנשים בכל מקרה יבואו כדי לא לפגוע וכדי לשמח, לא אומר שלא צריך להתחשב בהם.

צריך גם לשקול את המציאות הנתונה שלא מעט גברים מסתכלים, והאישה שלהם רואה את זה ונפגעת.

אז נכון שהפרדה גם יכולה ליצור בעיות כמו שתיארת, ונכון גם שיש זוג שמבואס שעד שיש לו יציאה, והוא גם משלם הרבה, הוא לא יכול לשבת יחד. זה באמת מבאס.

אבל בסופו של דבר לא כדאי לבטל את ההפרדה בגלל זה (למעט מקרים יוצאי דופן). שב ואל תעשה עדיף (תרתי משמע..)

שאני אשכרה מתבטא כמו ההורים שלי...

עוד חתונה שהייתי בה אתמול, ובסבב השני הריקודים התחחלו להיות מעורבים.

נשארה מחיצה, אבל חלק מהבנות רקדו ברחבה שלנו.

האם מה שהיה בשתי החתונות באותו החודש מראים מגמה, או שזה היה צירוף מקרים?

אולי עם הזמן נצטרך הפרדה מלאה כמו בציבור החרדי?

היו פורצים אותה.

אם רוצים. מצליחים לפרוץ

ואם לא רוצים. גם סדין של בד יכול להפריד

אם הם רוצים הם יכולים לומר ללהקה/דיג'יי שאם יש ריקודים מעורבים שיפסיקו את המוזיקה

בעיניי חתונה חייבת להיות טהורה לחלוטין בכל מחיר.

ומבחינת המשפחה שלי זוג שמתחתן חייב לחתן את כל החברים של החתן עם כל החברות של הכלה.

יכול להיות שבזכות ההודעה הזאת, הצלחת למנוע נישול עתידי שלי מהירושה.

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.

דבר שני די כבר עם האין 

יש הכל גם גברים יציבים 

אם מצידך, אז זה מזעזע שאתה כותב את זה. רוצה להוריד כי היא לא יפה בעיניך? עניין שלך. אבל לכתוב שבגלל שהיא מכוערת היא רווקה, זה לא לעניין.

אם מצידה, זה עדיין לא בסדר שאתה כותב ככה על עצמך.

(וסליחה על ההבדל בין איך אני מגיבה כשזה קשור לבנות או לבנים. פשוט יופי זה משהו מולד ושאפשר טיפה לשחק איתו עם איפור וכדומה, אבל כמה תפילות אתה מתפלל ביום זו לגמרי בחירה שלך, וזה פשוט אומר שאתם לא באותו מקום ולא מתאימים)

ויש הרבה מאד בחורות יפות שהן רווקות, וגברים יציבים שהם רווקים. וכמובן מכוערות וגברים לא יציבים שנשואים. אז לא להכליל.

ואל תדאג, בע"ה שלך תגיע בקרוב🙏 המושלמת שלך☺️

אנחנו מדברים על המקרה הסטנדרטי. 

ואני מבינה שעל השאר אתה מסכים איתי, אם לא הגבת על זה?

בכל מקרה לא מדברים ככה לא על הצד השני ולא על עצמך.

בואו נוריד לרמת הפרקטיקה..

אני אתחיל

די לאיפור

מוזמנים להמשיך

אנשים עוד לפני שהם קולטים מראה חיצוני הם קולטים עם איזו אנרגיה הגעת לפגישה. מכיוון שאנחנו לא באמת מצליחים להגדיר "אנרגיה" (למרות שהגוף קולט אותה נהדר) אז אנחנו אומרים דברים אחרים.

למשל "היא מכוערת"  או "לא היה לי חיבור איתה" או "אני מרגיש לא נעים לידו". זה הכל שמות של אותו דבר. הצד השני לא עשה שום דבר רע במודע אבל אנחנו לא רוצים להיות שם. אז אנחנו צריכים להסביר לעצמנו משהו אחר.

רק לא הצלחתי להבין איך זה קשור ליופי כל כך, אם מישהי יפה בעיניי אז היא יפה ואם לא אז לא, בלי קשר לאנרגיה שלה, יכולה להיות מישהי עם אנרגיה וואו אבל לא כזאת יפה-נכון שפה יש כאלו שיגדירו אותה כיפה כי היה להם כיף איתה וכו על זה אתה מדבר?

וכל השמות האחרים שלה. של אנשים שנותנים לתחושה הזו שמות אחרים.

אבל יש הבדל בין "היא יפה" שהכוונה שהיא באמת יפה בעיניי לבין להגיד שהיא יפה כי אני לא יודע איך לתאר שכיף לי איתה..לא חושב שיש בחור שיתאר ככה מישהי אבל איני מכיר ויודע כל אז יכול להיות שאנוכי טועה.

ולכן, וכו.

אבל גברים יציבים, לא חושב שזה כל כך נכון…