שבענו מכוכבים שעולים בצורה מטאורית ונופלים באותה צורה.

היו קודם חברי מועצה, מזכירי ישוב וכד'.

מי שעולים לי בשלוף זה ניר ברקת ובעבר צבי הנדל ורון נחמן, דוד לוי, משה קצב (בעעע).

איציק בונצל מצטרף לפוליטיקה. לא בתור שק אלא בתור חבר כנסת. אם יתברר שזה היה מהלך מוצלח, שיקבל תפקיד שר בבחירות העוקבות.

אבל אני אשמח שיכנס לפוליטיקה בגלל הדעות הכלכליות (המאוד ימניות) שלו

אם אני זוכר נכון הוא נוטה שמאלה מדינית וימין כלכלי.

לגיטימי לומר שאחד המרכיבים הללו חשוב יותר מהשני,

אני לא חושב ששמאל זה פסול אוטומטי.

מבחינה מדינית. 

צריכה להוביל את הציונות הדתית.

היא אשת חינוך.

היא אשת ארגון.

תוכה כברה.

היא תחזיר את עטרת הציונות הדתית ליושנה.

או משהו כזה.

יש מצב שעשתה שם דברים גדולים

אבל אני לא יודע אם הייתי רוצה לראות אותה בפוליטיקה ארצית. אני בעיקר חושש מהשאלה "איזה ציונות דתית" היא. לא צריך עוד חילי טרופרים, אלעזר שטרנים, ונפתלי בנטים. 

למען הסר ספק, אני לא קובע שהיא כזו כי אינני מכיר מספיק.

תנוחי

להוות גורם משפיע ודומיננטי בשדה הפוליטי המאוד קשוח

כדי להגיע להישגים לציבור הבוחרים של מפלגה - צריך להיות

חזקים במאבקי כוח, בפוליטיקה מלוכלכת - לא משהו שאשת חינוך נקייה מתאימה להיות הקטר שמוביל אחריו את קרונות

הרכבת של הציונות הדתית לאומית, הציבור הלא החרד"לי של סמוטריץ' או ימני-רדיקלי שמזוהה עם בן גביר 

הרב דרוקמן.

הרב רפי פרץ

ועוד רבים וטובים

לעשות סיבוב על הבוחרים. 

לרדת משנים עשר מנדטים לשמונה, ואחר כך לא לעבור את אחוז החסימה.

הגיוני בסך הכל.

כמו הנציגים של המפלגות החרדיות שדואגים היטב לאינטרסים המאוד ספציפיים שלהם.  

כל עוד אנחנו במשטר מרובה מפלגות, שכל מגזר מיוצג על ידי מפלגה משלו בכנסת - צריך מנהיגות שבאמת דואגת לציבור הבוחרים ולא בדיוק מעניין אותם יחסי הציבור שלהם בציבור הכללי. 

הרב דרוקמן (לפחות בפעם השניה) אמר שבועיים לפני הבחירות של סוף הקדנציה, שהוא רק מחכה להשתחרר מהתפקיד הזה.

הרב רפי פרץ לא התאים, עשה כל טעות אפשרית, לא רשם שום הישג ובסוף מצא את עצמו באופן טבעי בחוץ.

וכולם, אכן, הו/ברחו מהתפקיד.

לא יודע אם זה בגלל שהם אנשי חינוך, או בגלל שהם אנשי ערכים ואידאולוגיה

חייב להבהיר - פוליטיקה זה מקצוע, כמו כל מקצוע צריך להתאים אליו. יש תלמידי חכמים ואנשי חינוך מובהקים, שנכנסו למקצוע ועשו זאת טוב -

לדוגמא: הרב חנן פורת, הרב יצחק לוי, הרב בני אלון ועוד.

לעומת זאת, היו רבים וטובים שהוצנחו לפוליטיקה משדה הרבנות והחינוך ונכשלו, לא כי הם לא ערכיים או לא אידיאליסטים - אלא כי לא התאימו למקצוע. וכן, תלמיד חכם שנכנס לפוליטיקה, צריך 'לפשוט את הפראק' מטאפאורית, על כל המשתמע מכך. הרב בני אלון, למרות שעבר לפוליטיקה מראשות ישיבה הודיע לעיתונאים להפסיק לקרוא לו 'הרב'.

אגב, זה נכון גם על המפלגות החרדיות - הרב רביץ באמת היה תלמיד חכם והרב שך זצ"ל זיהה בו כחות וקטף אותו למפלגה והוא תפקד שם מעולה. לעומת זאת היו כמה וכמה תלמידי חכמים אמתיים שהוצנחו לרשימות (בעיקר בש"ס, חוזרים על הטעות פעם אחר פעם) לא השיגו היישגים מהותיים ונפגעו מאוד בעצמם ובתורתם.

אגב, זה שפוליטיקה זה מקצוע, זה חלק מזה שאיני מתלהב מ'קטיפת הכוכבים' בכלל. זה מקצוע, ועבודה בתוך הכנסת או הממשלה, זה תת מקצוע ספציפי. כמובן, כל מערכת היא דינמית, לכן יהיו תמיד חדשים (וגם להם כדאי שיהיה נסיון בתחומים קרובים), חלקם יצליחו וחלקם יפלטו. אבל הדמיון של כל מיני אנשים ש"אם רק נחליף את כל ה... יפתרו כל צרותינו", הוא מגוחך ומזיק.

יש את אלו שכבר בגן הובילו את הילדים, שהיו וועד כיתה בכיתה ג', שהיו קומונרים לא כי הסניף תקוע והכריחו אותם אלא כי הם פשוט היו.

רוצה דוגמא מובהקת מהפוליטיקאים היום?

קח את יצחק ווסרלוף. הצלחה מטאורית, נכנס לכנסת בגיל שלושים, מייד נהיה שר וכל מי שעובד איתו מרוצה. הוא איתגר בתקשורת (איני זוכר באיזו תוכנית) שיביאו ראש מועצה אחד מהנגב/הגליל שידבר נגדו והם לא מצאו, למרות שכל ראשי המועצות לא רק שעולם המושגים שלנם רחוק מעולמו ת"ק פרסה אלא שהם גם כמעט כולם יכלו להיות ההורים שלו.

אבל, זה לא שהוא 'התחיל בגיל שלושים', כבר בגיל 17 היה במקביל קומונר סניף הרובע (סליחה, 'סניף בין החומות', שלא כל הבוגרים יטרפו אותי) ובמקביל יו"ר ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי, וזה וזה בנוסף ללימודים. לפני שנכנס בגיל שלושים לכנסת - הספיק להיות המנכ"ל שהרים את מוסדות 'עז ואמונה' למה שהם.

לא אומר שכולם צריכים להיות כאלו דווקא. יש כאלו שבגיל מסויים עשו תפנית לפוליטיקה. אבל זה חייב להיות עם הרבה ענווה. עם הרבה 'שימוש' של אלו שהיו שם לפניך ולא לחשוב ש"הגעתי, כולם דום!". עם ידיעה שכולם בהתחלה אוכלים הרבה חצץ וחלק גדול מאוד ממי שניסה, נפלט.

לעניין זה ווסרלאוף אינו שחקן חדש.

אבל בהחלט, יש לו מזג פוליטי שחסר מאוד במחוזותינו. לא רק שכל ראשי המועצות גומרים עליו את ההלל, גם בכנסת הוא זוכה לאהדה מימין ומשמאל.

ככזה, האם נראה אותו אי פעם מוביל את המחנה האמוני בכנסת?

דומה שאין צורך להשיב.

שיא האבסורד במסע אל הכוכבים, היה בפריימריז השני לבית היהודי - כשהעיתונות המגזרית היתה מלאה בנהי על כך שהמתפקדים בחרו 'רשימה משעממת'. המשעממת הזאת היתה כשכולם עם רז'ומה של קדנציה מצ'וקמקת אחת של שנה וחצי. אפשר לטעון לגופם, אבל האכזבה מזה שאין 'חדשים' היתה מביכה והראתה 

היא צברה מספיק ניסיון בתור ראש עיר. זה לא שהיא באה מהחינוך ישר להובלת מפלגה.

הם יפסלו פה כל מי ששמו לא מתחיל באות ב' ולא מסתיים באות ץ'

ממה שאני יודע הוא לא בעניין, אבל אני חושב שהוא הביא לעם ישראל קול אחר וחשוב והייתי שמח לראות אותו ממשיך להביא את הקול הזה בעשייה ציבורית בכנסת (מי שאולי יש יותר סיכוי, וגם אדם מאוד ראוי, זה חברו להקמת פורום תקווה - אליהו ליבמן).

כי מעבר ל'קול האחר', יש לו נסיון פוליטי ממשי. צביקה מור המדהים, רק עבד מול הפוליטיקה, מעולם לא עסק בפוליטיקה.

כפי שכתבתי כאן:

הרב נריה אמר בעצמו, שהכניסה לתפקיד היתה טעות - אקטואליה וחדשות

פוליטיקה זה מקצוע וצריך לדעת אותו לפני שנכנסים לליגה הלאומית.

יש הרבה דוגמאות אחרות, מהעבר ומההווה של שחקנים חדשים שהתגלו כפרלמנטרים מעולים. לרב נריה ספציפית זה לא התאים, לאחרים כן. זו לא תורה מסיני.

מנהיג ראוי, לדעתי, הוא מי שמסוגל לרתום ראשי מפלגות אחרות לשיתופי פעולה בתחומים שונים, גם כשזה לא מחליק טוב בגרון.

ברקע זה נבצר מבינתי להבין מדוע יכולות להתקיים שיחות מאחורי הקלעים בין חרדים לרע"ם והמשותפת על תמיכה בחוק הגיוס, ומאידך ניסיונות לתאם מהלכים עם הציונות הדתית לא יקומו ולא יהיו.

תמיד סיפרו לנו שהציונות הדתית היא גשר בין חילונים לדתיים, אבל מסתבר שהגשר הזה הוא בדיחה.

סמוטריץ' וסופר אינם פטריוטים יותר מביסמוט, אבל בשונה משני הראשונים ביסמוט מבין שאם חוק הגיוס שגיבש לא יעבור בכנסת בשלוש קריאות (ויעצר בבג"ץ), הכנסת תתפזר במהלך חודש מרץ, וכעבור חצי שנה סמוטריץ' וחבריו האידיאולוגים בעיני עצמם, יראו את הכנסת הבאה בדיגיטל.  

אבל יש גם רבים, אידיאליסטים באמת ועם רעיונות יפים באמת - שנפלטו החוצה אחרי קדנציה או שתיים, בלי להשאיר חותם במקרה הטוב ואם הרבה בזיון במקרה הנפוץ. זה נכון באופן כללי ונכון שבעתיים על רבנים שבזיונם הוא כביכול בזיון התורה. כשנכתבו כאן בזמנו ביקורות על הרב פרץ, כל פעם היו שטענו שככה לא כותבים על רב. הבעיה היתה שהוא לא היה בתפקיד של רב, אלא של פוליטיקאי והתפקיד לא התאים לו.

אלו שכן נכנסו והצליחו, כמעט תמיד הם היו קודם בעסקנות הפוליטית/מפלגתית, אם זה במוניציפלי, אם זה בתוך המערכת המפלגתית או בתפקידים בכירים במשרדי הממשלה.

יש גם שצברו את הנסיון המקדים, בפעילות חוץ פרלמנטרית מול הכנסת והממשלה. עדיין גילה פינקלשטיין, שאין להטיל ספק בכישורי ההנהגה והניהול שלה, העידה על עצמה שהיה לה פשוט שהיא דג במים בוועדת חינוך ומכירה את החדר ועבודתו יותר מרוב הח"כים - ובפועל לקח לה כמעט שנתיים להבין איך כח"כית היא מזיזה שם דברים.

אז מי שחושב שיש לו לא רק רעיונות אידיאליים יפים, אלא גם כשרון ביצוע, מרפקים מתאימים וסבלנות לשבת בפיליבסטרים של דיקדוקי עניות של הסתייגויות על הסתייגויות לשמן - נאחל לו בהצלחה רבה, מערכת מוצלחת צריכה גם דם חדש, אבל שיבוא עם הרבה ענווה וסבלנות.

הרי בכל בחירות יש כאלה שנפלטים מהמערכת, וזה לא תמיד בהכרח קשור לפעילות שלהם. שמחה רוטמן, לדוגצה, הוא אחלה של פוליטקאי, אבל מאוד יכול להיות שהוא יפלט מהכנסת, גם במציאות שהציונות הדתית תעבור את אחוז החסימה. אותו הדבר בנוגע למיכל וולדיגר. 

אתה שואל במושגי בית דין של מעלה, כולם טובים, כולם אהובים, כולם ברורים.

חלק מלהיות מתאים למערכת פוליטית, זה להיות מסוגל להתנהל עם חבריך לדרך, כולל לדעת מה להגיד ומתי להגיד וכו'. לא אומר, יתכן שיש כאלו באמת מוצלחים שנפלטו מכל מיני סיבות, אבל בגדול חלק מההתאמה היא היכולת להחזיק.

אגב, זו אחת הסיבות שאני מאוד מסתייג מכניסת תלמידי חכמים לפוליטיקה. יש פער מהותי בין הבירור הנוקב של בית המדרש (גם בו צריך לדעת מתי "מצווה שלא לומר וכו' ובכ"ז...), לבין התנהלות פוליטית שדורשת פשרות הכרחיות ולא פעם בחירה ברע במיעוטו - מעטים מאוד מסוגלים להחזיק את שני הצדדים בלי להסתבך.

ספציפית - אני מאוד מקווה ששמחה רוטמן יהיה גם בקדנציה הבאה. לגבי וולדיגר, בפעם הקודמת הצבעתי לה, גם בפריימריז, לא בטוח שהייתי חוזר על זה אם היה שוב.

איש ארגון מעולה שעשה חיל בהנהלת בתי הדין הרבנים, וכעבור זמן הצטרף לפוליטיקה כנציג תקומה, ושם לא היתה לו תקומה, ועבר לבית היהודי, וגם בליכוד הוא היה... ועכשו הוא שוב בבתי הדין הרבניים.

בבתי הדין הרבניים יש לו משרה מוגדרת ומטרה מוגדרת, כך לדבריו, ויש יותר מרמז שלציונות הדתית, כמפלגה בכנסת, אין מטרה (ואין חזון), ואין יעדים מוגדרים, והדברים נכתבים בצער. 

בזה צריך לטפל, ולא בהצנחת כוכבים מהחלל החיצון, ובעיקר מהצבא.

כשהזכרתי למעלה את שמה של עליזה בלוך, לא בכדי הזכרתי, ודי לציין שהיא לא אשת צבא בדימוס.

בגלל זה הוא עזב את תקומה, למרות שיכל להכנס דרכה גם לכנסת הבאה, כשהוא מתנשא על חבריו שהוא "מוותר על השריון ומתמודד בפריימריז" ורק 'שוכח' לספר שבעוד לו יש כסף לפריימריז, משנים ארוכות של תפקידים בכירים בשירות המדינה, חבריו לסיעה אורית סטרוק שעשתה שנים רבות בהתנדבות למען העם והארץ, זבולון כלפא שהיה חבר מושב שיתופי וכו' - לא מסוגלים כלכלית להתמודד בפריימריז כזה.

בלילה שבנט הכריז על עריקתו - מוטי יוגב הציע לדרוש מנתניהו שהיות ובנט ושקד פרשו מהסיעה, שיפטר אותם מהממשלה ויתן את התפקידים שבהסכם הקואליציוני לחברי הסיעה - מה שהיה משפר את ההתמודדות לכנסת הבאה. משום מה הרב בן דהן מיסמס זאת בטענות על 'דרך ארץ' ואנחנו לא נקמנים.

אני חושב ששמחה רוטמן הוא דוגמה מאוד טובה, אז אני אמשיך איתו. היום הוא ציין 100 חוקים שעברו אצלו בוועדת החוקה בשלוש השנים האחרונות, ובכל זאת, ייתכן מאוד והוא לא יהיה בכנסת הבאה.

האם הכישלון הוא שלו? לא חושב שזה נכון לקבוע כך. קורה בפוליטיקה הישראלית שמפלגה קיבלה בבחירות מסויימות X מנדטים והכניסה הרבה חברי כנסת, ובבחירות. לאחר מכן היא קיבלה מעט פחות מאלף ואחת סיבות (התנהלות מפלגתית, מפלגת אווירה חדשה, קמפיין לא מוצלח), והוא מוצא את עצמו בחוץ. בטח במפלגה שבה אין פריימריז והוא לא יכול לשפר את מעמדו בכוחות עצמו.

אני לא חושב שאפשר להאשים את רוטמן בזה שהמקום שלו נהיה בבחירות האלה, כפי המסתן בכתיבת שורות אלו, כפחות ריאלי. במציאות שכזאת אין לו בכלל את האפשרות להחזיק, כי זה לא תלוי בו.

וזה לא רק רוטמן, זה הרבה אנשים טובים ואחרים שנדחקו עם השנים החוצה, בין היתר על ידי כוח רענן שבא מבחוץ (כצ'לה, אורי אריאל). כך עובדת השיטה הפוליטית בישראל. 

בנוסף, גם כתבתי שממה שאני מכיר - הוא לא בעניין (לעומת זאת, אישתו בריאיון לישראל היום אחרי השחורר של איתן היא אמרה שהוא צריך להמשיך בעשייה הציבורית)

אני, אגב, הבנתי שהשאלה מבקשת להיות ריאלית במידה מסוימת - ולא סתם ציון שמות שהייתי רוצה לראות. כנראה הבנו את השאלה באופן שונה.

שרקי במקום שני בזהות אחרי פייגלין.

סתם... אני נגד זהות.

אבל באמת פייגלין הציע לו לפני 5 שנים לרוץ בזהות במקום שני ברשימה, והרב שרקי סירב (ובאופן כללי הוא נגד לגליזציה של כל סוגי הסמים)

במערכת קשוחה שדורשת הרבה מרפקים?

הדתית לאומית- כמובן.

אני קורא בין השורות, אי אמון גורף ומוחלט בשחקנים דהיום, אחרת אין להבין מדוע שרשור זה עלה לאויר. 

למה קפצת

על שאלת דוד פסיג שלי

לא שמעתי על זה. למי הוא מייעץ?

אם כי, בכל מקרה, לא כל יועץ הוא גם מוכשר להיות פוליטיקאי. אלה לא דברים חופפים.

הגבורה/אם תרצו.

ואם נלך על שמות:

צביקה מור,

אורית מרק אטינגר,

שרה העצני כהן,

שי מימון,

גיל ברינגר,

דוד פטר,

אבידע בכר,

חיים ביבס,

יאיר אנסבכר

גם ככה כולם בכנסת לא עושים כלום, אז לפחות שיהיה מי שיגרום להם לעשות התעמלות ושיהיו שם קצת צחוקים. 

בס"ד

אי אז בבחירות 2013 ומפלגת כלכלה הזכורה לטובה עם הג'ינגל שלה

התבלבל? יובל המבולבל יתמודד על מקום בכנסת - וואלה חדשות

יושב לך במשכן הכנסת עם בגד ים ואוכל בננה לא מקולפת... 

זה בכל מקרה קרקס, אז לפחות שיהיו ליצנים טובים. 

הבוז הציבורי (שהתשקורת מהדהדת במודע) לנציגים שלנו, אלו שאנחנו שולחים, זה חלק ממה שיוצר את האווירה שמאפשרת לגורמים הלא נבחרים להשתלט על עוד ועוד תחומים.

(נ.ב. אין לי @ספק שאותך זה לא ישכנע, אבל מקווה שאחרים כן יהיו קשובים)

המשכורת הנפוחה שלהם שעבורה הם מציפים אותנו באג'נדות שלהם ובהרבה רוע.

זה באמת לא שכנע אותי. 

רק ג'ובים עוד ועוד.

זרח וורהפטיג מתהפך בקברו.

(לא פותח ישראל היום, אבל קפץ לי):

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/19671662&ved=2ahUKEwiz6rvgjYqSAxVt3wIHHSerJV8QFnoECCgQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw2od0jDvOtjPmDJRcN9uARl

היא מובילה את החינוך היהודי - תשאל כל ראש ישיבה בציבור (שמעתי באוזני מכמה וכמה), כל ראש אולפנה, כל מנהל בית ספר.

היא מובילה את יישוב ארץ ישראל - בזמן שאתה מקשקש על אנטנות, יהודה אליהו מקים עוד ארבע חוות.

היא מובילה את שמירת שבת - כולל קידום הכלכלה על ידי לדוגמא פתיחת הבורסה עד שעתיים לפני שבת.

היא מובילה ואתה באובססיה וכפיות טובה מקשקש כאן בפורום. בהצלחה.

וחוזרים הביתה במקרה הטוב כעבור 4 שעות

בשעת ברכת המזון בכל בית יהודי.

"יהדות ליברלית".

הרב קוק מתהפך בקברו.

אני לא מבין גדול בבורסה, אבל ככל הידוע לי כמעט כל המסחר היום הוא ווירטואלי, זה לא שבשביל לקנות/למכור מניות צריך להגיע פיזית.

נשמח לתגובת המבינים:

@משה

@אריק מהדרום

@פשוט אני..

@איתן גיל, תתאמץ לבסס את ההשמצות המגוכחות שלך, לפחות על איזשהו רקע מציאותי...

לפעם אחת- לפחות.

במקום לקשקש...

וכך זה עובד: עמך ישראל שקונה ומוכר מניות בסכומים קטנים, נותן הוראות דיגיטליות לנציג שלו בבנק או בבית ההשקעות.

ואפילו אין לו דריסת רגל בבורסה.

ויש את הסוחרים והמשקיעים הבינוניים והכבדים שנפגשים בבורסה וסוגרים עסקאות/ קומבינות בארבע או בשש או בשמונה עיניים.

כמו עם סיעת הציונות הדתית בכנסת.

שאל את סמוטריץ', הוא מבין בזה.

כמה וכמה ענו לך שאנשים לא צריכים להגיע פיזית.

אם אתה מדבר על פגישות שמתקימות ב'מתחם הבורסה', הן יכולות להתקיים בכל מקום אחר.

(וכפי שענו לך, מגיעים מרמת גן לחיפה בהרבה פחות זמן)

ספר לנו ממקור ראשון איך זה עובד.

קרא שוב מה שכתבתי קודם.

בכ"מ המסחר נגמר בשעה שתיים, ככה שאין סיבה שלא יספיקו לחזור הביתה לשבת.

למה נסיעה מתל אביב לחיפה אמורה לקחת 4 שעות?

למה אמורים להיות שם עובדים מחיפה?

וב-4 שעות מגיעים לאילת, לא לחיפה

מעניין. צריך לבדוק את זה יותר.

בס"ד

יש חשש. אין אידיקציות.

בתגובה אולי הם יתקפו אותנו, אבל כנראה שבעיקר בסיסים של ארה"ב. ואולי הם יפחדו לתקוף בחזרה כדי לא לתת לנו או לטראמפ תירוץ לתקוף יותר חזק.

חוץ מזה יש חשש שכשהשלטון שם ירגיש שזה הסוף, הוא ינסה כלפינו בחינת 'תמות נפשי עם יהודים'.

צריך להיות מוכנים, אך לא להכנס לפניקה. ד' איתנו, עם ישראל חי קיים ועומד על נפשו.

מנגד, בצלאל לא מבין.

ולכן מקומו באופזיציה

כי משם מבינים...

צריכה אבחון מקצועי.

אתה יודע טוב מאוד, שהסיבה שהחוק עוד לא עבר היא, שהמקסימום שהליכוד יכול לתת, נמוך בהרבה מהמינימום שהחרדים מוכנים לקבל וממילא גם חוק שיעבור, הוא רק קניית זמן עד שבג"ץ יפסול אותו. אבל משום מה אתה מתגולל על בצלאל.

השבוע היה נראה שהחרדים קיבלו סוף סוף קצת שכל והודיעו שיאפשרו לקואליציה להעביר את החוקים שנוגעים לתיקון מערכת המשפט. אם לפני שלוש שנים הם היו מבינים שזה צריך להיות על ראש שמחתם - כל שאר המורכבויות, שלהם ושל כל עם ישראל, היו הרבה יותר פשוטות. 

היה מגיש לחרדים דף ריק- חתום בחתימת ידו, ואומר להם: בסוגית חוק גיוס תכתבו מה שאתם רוצים.

אם הקפלניסטים יתקפו, הוא יענה להם: למדתי מכם.

באותו עניין, כדאי שיתעסק במה שציונות דתית צריכה להתעסק באמת:

נכון- יידישקייט.

או שיחבור עם קבוצתו לליכוד במקום לשרוף 3.5 מנדטים לימין.

במהות - בני גנץ יכול להסכים ל'חלוקת עבודה', ניתן לחרדים לעסוק ביידשקייט של גלות - ד"א של הלכה בלבד (ונעצום עיניים מאלפי בטלנים שבמקרה הטוב עובדים בשחור ובמקרה המצוי מלסטמים את הציבור או מפגינים באלימות) ושהחרדים יתנו לבני גנץ לנהל את המדינה.

(ואז יום אחד נתניהו והחרדים מגלים שאחרי שניסו שנים לתת לאהרון ברק וכנופייתו שקט תעשייתי, זה מתהפך הכי חזק עליהם)

התורה שלנו, הרבה יותר גדולה וכוללת את ארץ ישראל, את המלחמה עליה, את הצורך והחיוב ההלכתי להחזיק בארץ כלכלה מפותחת כדברי החתם סופר ועוד תחומים רבים שמשום מה לשיטתך אינם 'יידישקייט'.

לא זו אף זו, סיכויו העתידיים להיות ראש ממשלה הם פחות או יותר כמו סיכויו של בצלאל...

כך או אחרת, נבצר מבינתי להבין איזה תועלת עניינית תצמח לציונות הדתית מריצה עצמאית לכנסת ברקע הסקרים הלא מחמיאים בלשון המעטה.

לצד זה, אם בצלאל יחבור לליכוד בתמורה לתיק התקשורת הוא יציף את יו"ש באנטנות, ללא הגבלה כמובן.

הוא היה ראש ממשלה.

מציע לכם בדוברות הליכוד לטפל בבעיות הפנימיות במפלגה שלכם, ולא להפריע למי שכרגע מציל את מדינת ישראל מאסון המדינה הפלסטינית.

שאורחות חייו לא עולים בקנה אחד עם דת משה וישראל.

הוא שותף טוב בשביל גפני, דרעי, וסמוטריץ' כמובן, אבל לא בשבילי.

אני כן יודע שמשום מה את עסוק באובססיה, בהשמצת אחד הנציגים הכי מוצלחים של הורדת התורה הגואלת למציאות הפוליטית הממשית מאז קום המדינה.

כזוג, שאפילו אבי מעוז בסדר עם קריאה לאוחנה ובו זוגו בכל טקס רשמי, יותר מכל מה שהורביץ עשה.

כי זה הרבה יותר קיצוני תפיסתית מהמקום של בנט בצד המדיני והכנסת רע"מ לקואליציה.

כשהתורה מגדירה את אורחות חייו במילה: תועבה- איך אפשר לא להזדעזע.

זה לא נאמר על אח ואחות, בן ואימו, וכו'.

דומה שכתבתי את זה כאן מתי שהוא, אבל אתה וחבריך מתלהבים מכמה אנטנות ביו"ש, ונרדמים בשמירה.

על אלה אני בוכיה.

הנושא הזה לדבריך הוא קו אדום, שבו צריך לאמץ את עמדת 'העדה החרדית'/'נטורי קרתא' ולנתק קשרים?

איני יודע לפי מה קבעת את המדרג. לענ"ד מתוך עיון במקורות, הרבה יותר צריך להסביר איך משתפים פעולה בכלל ובוודאי ממנים עלינו לתפקידי הנהגה - מחללי שבת בפרהסיא.

לענ"ד הכרעת רבותינו (שאחרי כל ההתפתלויות בנושא, גם הציבוריות החרדית ברובה קיבלה דה-פקטו, אם לא דה-יורו) שכשלא מדובר על "יחידים הפורשים מדרכי ציבור", אלא על נורמות ש(לצערינו הרב ולחולשתינו בתורה ומצוות )התקבלו בציבור - משתפים פעולה עם עם ישראל במקום שהוא נמצא. זה נכון בנושא הזה כמו שזה נכון על מחללי שבת ונואפים עם אשת איש.

העניינים על נתניהו ידועים ומפורסמים ולפחות בחלקם הוא הודה בפומבי. גם על כמה וכמה מקודמיו הדברים ידועים ומפורסמים ולכן איני רואה בנתניהו מקרה חריג לצערינו הרב.

האיש הספציפי לא מעניין בדיון הזה.

מה שרלוונטי הוא שההחלטה מאז שהרב מוהוליבר הסכים לפעול עם פינסקר ב'חובבי ציון', מה שהרחיק לא מעט מיראי ד' שהיו עד אז בעניין ובהמשך ההחלטה של הרב ריינס להצטרף להסתדרות הציונית, למרות שראשיה היו רחוקים מתורה ומצוות - היא שאנחנו פועלים לטובת עם ישראל ואר"י עם מי שיהיה, אפילו שאורחות חייו המוצהרים רחוקים מתורה ומצוות.

גם אגודת ישראל, שרשמית קמה על רקע ההיבדלות מהציונות - אחרי השואה החליטה לשתף פעולה עם החילונים (הפיצול בין 'אגודת ישראל' לבין 'העדה החרדית', היה על רקע זה שבלוי החליט להצטרף לוועד הלאומי).

עם כל הצער שבדבר, איני רואה את ההבדל בין מחללי שבת, נואפים עם נשות איש או כאשת איש לבין אמיר אוחנה.

Null