שבענו מכוכבים שעולים בצורה מטאורית ונופלים באותה צורה.

היו קודם חברי מועצה, מזכירי ישוב וכד'.

מי שעולים לי בשלוף זה ניר ברקת ובעבר צבי הנדל ורון נחמן, דוד לוי, משה קצב (בעעע).

איציק בונצל מצטרף לפוליטיקה. לא בתור שק אלא בתור חבר כנסת. אם יתברר שזה היה מהלך מוצלח, שיקבל תפקיד שר בבחירות העוקבות.

אבל אני אשמח שיכנס לפוליטיקה בגלל הדעות הכלכליות (המאוד ימניות) שלו

אם אני זוכר נכון הוא נוטה שמאלה מדינית וימין כלכלי.

לגיטימי לומר שאחד המרכיבים הללו חשוב יותר מהשני,

אני לא חושב ששמאל זה פסול אוטומטי.

מבחינה מדינית. 

להמציא את השמאל מחדש: הדרך אל השלטון לא רצופה בגנרלים - עידן ארץ

נותן כיוון אך לא מחייב

צריכה להוביל את הציונות הדתית.

היא אשת חינוך.

היא אשת ארגון.

תוכה כברה.

היא תחזיר את עטרת הציונות הדתית ליושנה.

או משהו כזה.

יש מצב שעשתה שם דברים גדולים

אבל אני לא יודע אם הייתי רוצה לראות אותה בפוליטיקה ארצית. אני בעיקר חושש מהשאלה "איזה ציונות דתית" היא. לא צריך עוד חילי טרופרים, אלעזר שטרנים, ונפתלי בנטים. 

למען הסר ספק, אני לא קובע שהיא כזו כי אינני מכיר מספיק.

תנוחי

להוות גורם משפיע ודומיננטי בשדה הפוליטי המאוד קשוח

כדי להגיע להישגים לציבור הבוחרים של מפלגה - צריך להיות

חזקים במאבקי כוח, בפוליטיקה מלוכלכת - לא משהו שאשת חינוך נקייה מתאימה להיות הקטר שמוביל אחריו את קרונות

הרכבת של הציונות הדתית לאומית, הציבור הלא החרד"לי של סמוטריץ' או ימני-רדיקלי שמזוהה עם בן גביר 

הרב דרוקמן.

הרב רפי פרץ

ועוד רבים וטובים

לעשות סיבוב על הבוחרים. 

לרדת משנים עשר מנדטים לשמונה, ואחר כך לא לעבור את אחוז החסימה.

הגיוני בסך הכל.

כמו הנציגים של המפלגות החרדיות שדואגים היטב לאינטרסים המאוד ספציפיים שלהם.  

כל עוד אנחנו במשטר מרובה מפלגות, שכל מגזר מיוצג על ידי מפלגה משלו בכנסת - צריך מנהיגות שבאמת דואגת לציבור הבוחרים ולא בדיוק מעניין אותם יחסי הציבור שלהם בציבור הכללי. 

הרב דרוקמן (לפחות בפעם השניה) אמר שבועיים לפני הבחירות של סוף הקדנציה, שהוא רק מחכה להשתחרר מהתפקיד הזה.

הרב רפי פרץ לא התאים, עשה כל טעות אפשרית, לא רשם שום הישג ובסוף מצא את עצמו באופן טבעי בחוץ.

וכולם, אכן, הו/ברחו מהתפקיד.

לא יודע אם זה בגלל שהם אנשי חינוך, או בגלל שהם אנשי ערכים ואידאולוגיה

חייב להבהיר - פוליטיקה זה מקצוע, כמו כל מקצוע צריך להתאים אליו. יש תלמידי חכמים ואנשי חינוך מובהקים, שנכנסו למקצוע ועשו זאת טוב -

לדוגמא: הרב חנן פורת, הרב יצחק לוי, הרב בני אלון ועוד.

לעומת זאת, היו רבים וטובים שהוצנחו לפוליטיקה משדה הרבנות והחינוך ונכשלו, לא כי הם לא ערכיים או לא אידיאליסטים - אלא כי לא התאימו למקצוע. וכן, תלמיד חכם שנכנס לפוליטיקה, צריך 'לפשוט את הפראק' מטאפאורית, על כל המשתמע מכך. הרב בני אלון, למרות שעבר לפוליטיקה מראשות ישיבה הודיע לעיתונאים להפסיק לקרוא לו 'הרב'.

אגב, זה נכון גם על המפלגות החרדיות - הרב רביץ באמת היה תלמיד חכם והרב שך זצ"ל זיהה בו כחות וקטף אותו למפלגה והוא תפקד שם מעולה. לעומת זאת היו כמה וכמה תלמידי חכמים אמתיים שהוצנחו לרשימות (בעיקר בש"ס, חוזרים על הטעות פעם אחר פעם) לא השיגו היישגים מהותיים ונפגעו מאוד בעצמם ובתורתם.

אגב, זה שפוליטיקה זה מקצוע, זה חלק מזה שאיני מתלהב מ'קטיפת הכוכבים' בכלל. זה מקצוע, ועבודה בתוך הכנסת או הממשלה, זה תת מקצוע ספציפי. כמובן, כל מערכת היא דינמית, לכן יהיו תמיד חדשים (וגם להם כדאי שיהיה נסיון בתחומים קרובים), חלקם יצליחו וחלקם יפלטו. אבל הדמיון של כל מיני אנשים ש"אם רק נחליף את כל ה... יפתרו כל צרותינו", הוא מגוחך ומזיק.

יש את אלו שכבר בגן הובילו את הילדים, שהיו וועד כיתה בכיתה ג', שהיו קומונרים לא כי הסניף תקוע והכריחו אותם אלא כי הם פשוט היו.

רוצה דוגמא מובהקת מהפוליטיקאים היום?

קח את יצחק ווסרלוף. הצלחה מטאורית, נכנס לכנסת בגיל שלושים, מייד נהיה שר וכל מי שעובד איתו מרוצה. הוא איתגר בתקשורת (איני זוכר באיזו תוכנית) שיביאו ראש מועצה אחד מהנגב/הגליל שידבר נגדו והם לא מצאו, למרות שכל ראשי המועצות לא רק שעולם המושגים שלנם רחוק מעולמו ת"ק פרסה אלא שהם גם כמעט כולם יכלו להיות ההורים שלו.

אבל, זה לא שהוא 'התחיל בגיל שלושים', כבר בגיל 17 היה במקביל קומונר סניף הרובע (סליחה, 'סניף בין החומות', שלא כל הבוגרים יטרפו אותי) ובמקביל יו"ר ההנהגה הצעירה של האיחוד הלאומי, וזה וזה בנוסף ללימודים. לפני שנכנס בגיל שלושים לכנסת - הספיק להיות המנכ"ל שהרים את מוסדות 'עז ואמונה' למה שהם.

לא אומר שכולם צריכים להיות כאלו דווקא. יש כאלו שבגיל מסויים עשו תפנית לפוליטיקה. אבל זה חייב להיות עם הרבה ענווה. עם הרבה 'שימוש' של אלו שהיו שם לפניך ולא לחשוב ש"הגעתי, כולם דום!". עם ידיעה שכולם בהתחלה אוכלים הרבה חצץ וחלק גדול מאוד ממי שניסה, נפלט.

לעניין זה ווסרלאוף אינו שחקן חדש.

אבל בהחלט, יש לו מזג פוליטי שחסר מאוד במחוזותינו. לא רק שכל ראשי המועצות גומרים עליו את ההלל, גם בכנסת הוא זוכה לאהדה מימין ומשמאל.

ככזה, האם נראה אותו אי פעם מוביל את המחנה האמוני בכנסת?

דומה שאין צורך להשיב.

שיא האבסורד במסע אל הכוכבים, היה בפריימריז השני לבית היהודי - כשהעיתונות המגזרית היתה מלאה בנהי על כך שהמתפקדים בחרו 'רשימה משעממת'. המשעממת הזאת היתה כשכולם עם רז'ומה של קדנציה מצ'וקמקת אחת של שנה וחצי. אפשר לטעון לגופם, אבל האכזבה מזה שאין 'חדשים' היתה מביכה והראתה 

היא צברה מספיק ניסיון בתור ראש עיר. זה לא שהיא באה מהחינוך ישר להובלת מפלגה.

הם יפסלו פה כל מי ששמו לא מתחיל באות ב' ולא מסתיים באות ץ'

ממה שאני יודע הוא לא בעניין, אבל אני חושב שהוא הביא לעם ישראל קול אחר וחשוב והייתי שמח לראות אותו ממשיך להביא את הקול הזה בעשייה ציבורית בכנסת (מי שאולי יש יותר סיכוי, וגם אדם מאוד ראוי, זה חברו להקמת פורום תקווה - אליהו ליבמן).

כי מעבר ל'קול האחר', יש לו נסיון פוליטי ממשי. צביקה מור המדהים, רק עבד מול הפוליטיקה, מעולם לא עסק בפוליטיקה.

כפי שכתבתי כאן:

הרב נריה אמר בעצמו, שהכניסה לתפקיד היתה טעות - אקטואליה וחדשות

פוליטיקה זה מקצוע וצריך לדעת אותו לפני שנכנסים לליגה הלאומית.

יש הרבה דוגמאות אחרות, מהעבר ומההווה של שחקנים חדשים שהתגלו כפרלמנטרים מעולים. לרב נריה ספציפית זה לא התאים, לאחרים כן. זו לא תורה מסיני.

מנהיג ראוי, לדעתי, הוא מי שמסוגל לרתום ראשי מפלגות אחרות לשיתופי פעולה בתחומים שונים, גם כשזה לא מחליק טוב בגרון.

ברקע זה נבצר מבינתי להבין מדוע יכולות להתקיים שיחות מאחורי הקלעים בין חרדים לרע"ם והמשותפת על תמיכה בחוק הגיוס, ומאידך ניסיונות לתאם מהלכים עם הציונות הדתית לא יקומו ולא יהיו.

תמיד סיפרו לנו שהציונות הדתית היא גשר בין חילונים לדתיים, אבל מסתבר שהגשר הזה הוא בדיחה.

סמוטריץ' וסופר אינם פטריוטים יותר מביסמוט, אבל בשונה משני הראשונים ביסמוט מבין שאם חוק הגיוס שגיבש לא יעבור בכנסת בשלוש קריאות (ויעצר בבג"ץ), הכנסת תתפזר במהלך חודש מרץ, וכעבור חצי שנה סמוטריץ' וחבריו האידיאולוגים בעיני עצמם, יראו את הכנסת הבאה בדיגיטל.  

אבל יש גם רבים, אידיאליסטים באמת ועם רעיונות יפים באמת - שנפלטו החוצה אחרי קדנציה או שתיים, בלי להשאיר חותם במקרה הטוב ואם הרבה בזיון במקרה הנפוץ. זה נכון באופן כללי ונכון שבעתיים על רבנים שבזיונם הוא כביכול בזיון התורה. כשנכתבו כאן בזמנו ביקורות על הרב פרץ, כל פעם היו שטענו שככה לא כותבים על רב. הבעיה היתה שהוא לא היה בתפקיד של רב, אלא של פוליטיקאי והתפקיד לא התאים לו.

אלו שכן נכנסו והצליחו, כמעט תמיד הם היו קודם בעסקנות הפוליטית/מפלגתית, אם זה במוניציפלי, אם זה בתוך המערכת המפלגתית או בתפקידים בכירים במשרדי הממשלה.

יש גם שצברו את הנסיון המקדים, בפעילות חוץ פרלמנטרית מול הכנסת והממשלה. עדיין גילה פינקלשטיין, שאין להטיל ספק בכישורי ההנהגה והניהול שלה, העידה על עצמה שהיה לה פשוט שהיא דג במים בוועדת חינוך ומכירה את החדר ועבודתו יותר מרוב הח"כים - ובפועל לקח לה כמעט שנתיים להבין איך כח"כית היא מזיזה שם דברים.

אז מי שחושב שיש לו לא רק רעיונות אידיאליים יפים, אלא גם כשרון ביצוע, מרפקים מתאימים וסבלנות לשבת בפיליבסטרים של דיקדוקי עניות של הסתייגויות על הסתייגויות לשמן - נאחל לו בהצלחה רבה, מערכת מוצלחת צריכה גם דם חדש, אבל שיבוא עם הרבה ענווה וסבלנות.

הרי בכל בחירות יש כאלה שנפלטים מהמערכת, וזה לא תמיד בהכרח קשור לפעילות שלהם. שמחה רוטמן, לדוגצה, הוא אחלה של פוליטקאי, אבל מאוד יכול להיות שהוא יפלט מהכנסת, גם במציאות שהציונות הדתית תעבור את אחוז החסימה. אותו הדבר בנוגע למיכל וולדיגר. 

אתה שואל במושגי בית דין של מעלה, כולם טובים, כולם אהובים, כולם ברורים.

חלק מלהיות מתאים למערכת פוליטית, זה להיות מסוגל להתנהל עם חבריך לדרך, כולל לדעת מה להגיד ומתי להגיד וכו'. לא אומר, יתכן שיש כאלו באמת מוצלחים שנפלטו מכל מיני סיבות, אבל בגדול חלק מההתאמה היא היכולת להחזיק.

אגב, זו אחת הסיבות שאני מאוד מסתייג מכניסת תלמידי חכמים לפוליטיקה. יש פער מהותי בין הבירור הנוקב של בית המדרש (גם בו צריך לדעת מתי "מצווה שלא לומר וכו' ובכ"ז...), לבין התנהלות פוליטית שדורשת פשרות הכרחיות ולא פעם בחירה ברע במיעוטו - מעטים מאוד מסוגלים להחזיק את שני הצדדים בלי להסתבך.

ספציפית - אני מאוד מקווה ששמחה רוטמן יהיה גם בקדנציה הבאה. לגבי וולדיגר, בפעם הקודמת הצבעתי לה, גם בפריימריז, לא בטוח שהייתי חוזר על זה אם היה שוב.

איש ארגון מעולה שעשה חיל בהנהלת בתי הדין הרבנים, וכעבור זמן הצטרף לפוליטיקה כנציג תקומה, ושם לא היתה לו תקומה, ועבר לבית היהודי, וגם בליכוד הוא היה... ועכשו הוא שוב בבתי הדין הרבניים.

בבתי הדין הרבניים יש לו משרה מוגדרת ומטרה מוגדרת, כך לדבריו, ויש יותר מרמז שלציונות הדתית, כמפלגה בכנסת, אין מטרה (ואין חזון), ואין יעדים מוגדרים, והדברים נכתבים בצער. 

בזה צריך לטפל, ולא בהצנחת כוכבים מהחלל החיצון, ובעיקר מהצבא.

כשהזכרתי למעלה את שמה של עליזה בלוך, לא בכדי הזכרתי, ודי לציין שהיא לא אשת צבא בדימוס.

בגלל זה הוא עזב את תקומה, למרות שיכל להכנס דרכה גם לכנסת הבאה, כשהוא מתנשא על חבריו שהוא "מוותר על השריון ומתמודד בפריימריז" ורק 'שוכח' לספר שבעוד לו יש כסף לפריימריז, משנים ארוכות של תפקידים בכירים בשירות המדינה, חבריו לסיעה אורית סטרוק שעשתה שנים רבות בהתנדבות למען העם והארץ, זבולון כלפא שהיה חבר מושב שיתופי וכו' - לא מסוגלים כלכלית להתמודד בפריימריז כזה.

בלילה שבנט הכריז על עריקתו - מוטי יוגב הציע לדרוש מנתניהו שהיות ובנט ושקד פרשו מהסיעה, שיפטר אותם מהממשלה ויתן את התפקידים שבהסכם הקואליציוני לחברי הסיעה - מה שהיה משפר את ההתמודדות לכנסת הבאה. משום מה הרב בן דהן מיסמס זאת בטענות על 'דרך ארץ' ואנחנו לא נקמנים.

אני חושב ששמחה רוטמן הוא דוגמה מאוד טובה, אז אני אמשיך איתו. היום הוא ציין 100 חוקים שעברו אצלו בוועדת החוקה בשלוש השנים האחרונות, ובכל זאת, ייתכן מאוד והוא לא יהיה בכנסת הבאה.

האם הכישלון הוא שלו? לא חושב שזה נכון לקבוע כך. קורה בפוליטיקה הישראלית שמפלגה קיבלה בבחירות מסויימות X מנדטים והכניסה הרבה חברי כנסת, ובבחירות. לאחר מכן היא קיבלה מעט פחות מאלף ואחת סיבות (התנהלות מפלגתית, מפלגת אווירה חדשה, קמפיין לא מוצלח), והוא מוצא את עצמו בחוץ. בטח במפלגה שבה אין פריימריז והוא לא יכול לשפר את מעמדו בכוחות עצמו.

אני לא חושב שאפשר להאשים את רוטמן בזה שהמקום שלו נהיה בבחירות האלה, כפי המסתן בכתיבת שורות אלו, כפחות ריאלי. במציאות שכזאת אין לו בכלל את האפשרות להחזיק, כי זה לא תלוי בו.

וזה לא רק רוטמן, זה הרבה אנשים טובים ואחרים שנדחקו עם השנים החוצה, בין היתר על ידי כוח רענן שבא מבחוץ (כצ'לה, אורי אריאל). כך עובדת השיטה הפוליטית בישראל. 

בנוסף, גם כתבתי שממה שאני מכיר - הוא לא בעניין (לעומת זאת, אישתו בריאיון לישראל היום אחרי השחורר של איתן היא אמרה שהוא צריך להמשיך בעשייה הציבורית)

אני, אגב, הבנתי שהשאלה מבקשת להיות ריאלית במידה מסוימת - ולא סתם ציון שמות שהייתי רוצה לראות. כנראה הבנו את השאלה באופן שונה.

שרקי במקום שני בזהות אחרי פייגלין.

סתם... אני נגד זהות.

אבל באמת פייגלין הציע לו לפני 5 שנים לרוץ בזהות במקום שני ברשימה, והרב שרקי סירב (ובאופן כללי הוא נגד לגליזציה של כל סוגי הסמים)

במערכת קשוחה שדורשת הרבה מרפקים?

הדתית לאומית- כמובן.

אני קורא בין השורות, אי אמון גורף ומוחלט בשחקנים דהיום, אחרת אין להבין מדוע שרשור זה עלה לאויר. 

למה קפצת

על שאלת דוד פסיג שלי

לא שמעתי על זה. למי הוא מייעץ?

אם כי, בכל מקרה, לא כל יועץ הוא גם מוכשר להיות פוליטיקאי. אלה לא דברים חופפים.

הגבורה/אם תרצו.

ואם נלך על שמות:

צביקה מור,

אורית מרק אטינגר,

שרה העצני כהן,

שי מימון,

גיל ברינגר,

דוד פטר,

אבידע בכר,

חיים ביבס,

יאיר אנסבכר

גם ככה כולם בכנסת לא עושים כלום, אז לפחות שיהיה מי שיגרום להם לעשות התעמלות ושיהיו שם קצת צחוקים. 

בס"ד

אי אז בבחירות 2013 ומפלגת כלכלה הזכורה לטובה עם הג'ינגל שלה

התבלבל? יובל המבולבל יתמודד על מקום בכנסת - וואלה חדשות

יושב לך במשכן הכנסת עם בגד ים ואוכל בננה לא מקולפת... 

זה בכל מקרה קרקס, אז לפחות שיהיו ליצנים טובים. 

הבוז הציבורי (שהתשקורת מהדהדת במודע) לנציגים שלנו, אלו שאנחנו שולחים, זה חלק ממה שיוצר את האווירה שמאפשרת לגורמים הלא נבחרים להשתלט על עוד ועוד תחומים.

(נ.ב. אין לי @ספק שאותך זה לא ישכנע, אבל מקווה שאחרים כן יהיו קשובים)

המשכורת הנפוחה שלהם שעבורה הם מציפים אותנו באג'נדות שלהם ובהרבה רוע.

זה באמת לא שכנע אותי. 

המפלגה של וינטר היא מפלגה הזויה.

לא בגלל האנשים - אישית אפשר להסכים או לא להסכים על כל מיני פרטים עם כל אחד מהם, אבל בסופו של דבר, הם אנשים טובים וראויים שעשו והובילו מהלכים חשובים בעם ישראל בשנים האחרונות ובכלל.

יחד עם זאת, הם, מהראשון עד האחרון, עם 0 נסיון בפוליטיקה. הם אולי פוטרים בעיה למצביעים כמו @אריק מהדרום , שמחפשים רק אנשים שלא היו, אבל אין להם סיכוי להצליח. השאלה אינה הסקרים של מחר (ד"ש מבנט סבב א'), אלא תוצאות האמת. אם בגללם הגוש יפול - הזכרון הציבורי יזכור אותם כמו שזוכרים את הרב לוינגר. כחצי יובל היה המנהיג המוביל של כל מהלך ההתישבות מכפר עציון וליל הסדר במלון פארק וכל גוש אמונים - אבל הזכרון הציבורי זוכר לו את נפילת הימין בתשנ"ג (למרות שמספרית זה אפילו לא מדוייק).

אבל גם אם יעברו, גם אם יהיו הפתעת הבחירות, בחינת 'מפלגת הגמלאים' מהדורת תשפ"ו, הם גם יסיימו כמוה - קדנציה, מקסימום שתיים ויתפזרו לכל עבר.

אין שם אחד שאי פעם ישב במו"מ קואליציוני, לא רק בארצי אפילו לא במוניציפלי. איש מהם מעולם לא עמד במקום שבו צריך להימרח בפיליבסטר עד השעות הקטנות של הלילה, בשביל איזו הצבעה קטנונית על משהו שלדעתך בכלל לא חשוב, אבל הוא תנאי קואליציוני לדברים אחרים. וינטר קיבל הרבה החלטות קריטיות תחת אש, אבל מעולם לא עמד מול ראש ממשלה שדורש ממנו להעביר משהו שלא ראוי, כי אחרת לא יהיו לנו תרופות (קרה בצוק איתן). אפשר להמשיך, הרעיון ברור.

כולם ראויים. אם כל אחד מהם חושב שהתחנה הבאה שלו היא בפוליטיקה, שיכנס כסטאז'ר - שיבוא כעוזר פרלמנטרי, כמנהל לשכה של מישהו. מתעקש להבחר - שיכנס כח"כ זוטר. רובם יכולים להשתלב בליכוד, חלקם גם בצה"ד או בעוצמה - שיכנס במקומות הגבוליים ויוכיח שאנשים יצאו להצביע בגללו. שיתחיל בבימים הארוכים בוועדות, ובדיונים הליליים במליאה. שיוכיח שהוא מקדם דברים - בקדנציה השלישית שידרוש תפקידים ושרים.

כי הסביבה של וינטר טוענת שהוא רוצה את נתניהו ראש ממשלה.

הקפיד לדבר על ימין ולא על אנשים.

שמוכן לשבת רק תחת ממשלת אחדות שאייזקוט לא ראש הממשלה

והם מודעים לשלל הסיכונים, לכשלון שעלול להרשם על שמם ולחוסר הנסיון שלהם -

היפותזה שלי:

דקה ורבע לפני הגשת הרשימות עושים איחוד טכני עם הציונות הדתית, איחוד כזה הוא ווין-ווין. את הטענות על חוסר נסיון פרלמנטרי, דוחים עם הנסיון המוצלח (שגם מתנגדיהם מודים בו לצערם) של סמוטריץ', סטרוק ורוטמן. את הטענות על 'לא מספיק שירות', לא מספיק גיוון' וכו' דוחים עם וינטר, חדד וכו'. את הטענות על לא מספיק חברתי, לא מספיק פריפריה - ללי דרעי, סיגל קורניק וכו'.

רשימה מאוחדת כזאת יכולה לנגוס מאוד בארדן ושות' (שמחוייבים ל'ממשלת אחדות'), וודאי לנטרל את השימוש שלהם בחזי נחמה ואפילו בטרופר והנדל, שקורצים לגבול הדתי לייט. וודאי שהיא תבהיר לפייגלין שהסיפור נגמר.

נ.ב.

לא בטוח שאישית אצביע לאיחוד כזה, אבדוק טוב איפה האנשים שהאצבע שלי מכניסה עומדים מבחינה דתית.

עופר וינטר הזכיר שם שמים לפני כניסתו לעזה והסתבך עם איזנקוט, וכל צמרת צ.ה.ל.

בהמשך נקשר שמו עם בנט ועם ליברמן, שני חובבי שם שמים ידועים.

ברשימה שהשיק יש כמה שומרי מצוות, אבל רשימה דתית היא לא.

מעריכים שהמפלגה של וינטר תנגוס בסמוטריץ', כי שתי המפלגות פונות לכאורה אל אותו קהל יעד.

סמוטריץ' וחבריו טעו בענק כשזנחו את הנרטיב ה (ציוני) דתי, ורכבו על הימין שמימין לימין.

בזמן הקצר שנותר עד לבחירות הוא יכול לעשות הרבה ולבדל את עצמו מוינטר.

סמוטריץ' צריך לשים בצד את המחלוקות עם הר המור, ועם החרדים, ולרוץ איתם בבלוק טכני כזה ואחר.

החרדי מוטי לייטנר השיק מפלגה ששווה 50 אלף קולות. מעוז שווה 20 אלף קולות, וסמוטריץ' שווה 4 מנדטים ביום טוב.

בלוק טכני כאמור ירחיק את שלושתם מאזורי סכנה. הבעיה היא עם האגו הנפוח, ועל זה אין ולא יהיה מענה מניח את הדעת.

וינטר שמחוייב לבנט ולליברמן, משווק את עצמו כאיש ימין, ואני לא מפקפק בימניות שלו. הבעיה היא שהיא תיסוג מפני שותפות פוליטית עם המשולש בנט-ליברמן-עבאס, וסביר שיחבור אליהם.

אם יתמקד באנשי ימין שלא רוצים להצביע לנתניהו, ולא בחבירה אל בנט וליברמן, וסמוטריץ' ישחק במגרש הדתי, ממשלת ימין טובה ויציבה למשך 4 שנים תובטח לנו.

וגם זאת יאמר, וינטר הקפיד שלא להזכיר אתמול את נתניהו אפילו ברמיזה. היו לא מעטים ששמו לב, והוציאו מסקנה שהוא רוצה להשלים מנדטים לשמאל באופן שייתר את עאבס.

ובמילים אחרות, וינטר שייך לימין, אבל לא לגוש הימין.

מערערים מישהו אחר (במקרה הזה סמוטריץ', במקרים אחרים זה ג' וש"ס עם מוטי לייטנר) כדי לכפות עליו "איחוד" עם מקומות בכנסת.

אני יודע שזה קורה בפוליטיקה לפעמים, אבל מה קרה שם ספציפית?

על המנהרות ועוד.

בנט ירד לשטח פעם ביומיים והגיע לקבינט עם מידע, שלא עבר בצינורות המקובלים. לפי הטענות המידע הגיע מוינטר ועל זה אנשי 'המערכת' לא סלחו לו.

(אגב, בדיוק כמו שבסיבוב הזה, אנשי 'המערכת' זרקו על ארז וינר, את זה שלסמוטריץ' היה ידע מהשטח שלא עבר דרכם. כמו שאמר זה יכל להגיע מכל בית כנסת ציוני דתי.)

הסיפור של המנהרות אני יודע שהמערכת מסמסה ועוד זוכר קריקטורה לועגת של בנט עומד על השולחן על מדים ונשק בישיבת קבינט כשהתקשורת זלזלה בו.

היה בצוק איתן (ואולי בעופרת יצוקה, כבר לא זוכר) טענות לפשעי מלחמה ולכן איגוד הבריאות העולמי החרים את ישראל ו48 שעות לא נכנסו לארץ תרופות בכלל עד ששכנעו אותם.

במצב כזה לפעמים אין מנוס מלהחליט על נסיגה גם אם היא מסוכנת, או להחליט על המשך הלחימה, בידיעה ברורה שחולים ימותו בגלל ההצבעה בקבינט.

יש כאן רשימה שלמה, שאף אחד מהם וכנראה גם לא מהסובבים אותם, היה צריך לעמוד בפני דילמות כאלו.

אבל בזמן קצר אין הרבה מה לעשות נגדו. בטווח הארוך אפשר יותר. קצת מה שקורה עם איראן והורמוז שבהתחלה היה מכה ולאט לאט לומדים להסתדר.

אני מתקשה להאמין שוינטר שילם אותו מכיסו.

אילן שילוח, ועוד בעלי ממון מהצד השמאלי של המפה מיהרו לברך, ואולי גם הקדימו לממן, אם כן ואם לא- סביר שנדע בימים הקרובים.

קרבתו לבנט מחד, ולליברמן מאידך מבשרת שתכנית העבודה שלו היא ללכת על הראש של נתניהו בדווקא.

מצד שלישי, חברים יש בפייסבוק ולא בפוליטיקה.

והוא עלול להפיל את כל הימין

נראה שבשלב הזה יתאים יופי למנהל תיכון

גם חולדאי התחיל כך.

מוקדם מדי לפוליטיקה הארצית.

לא פחות מ- 8 מנדטים יתנו לו, כדי ליצור מומנטום.

יראו גם שגוש הימין מתחזק בשנים שלושה מנדטים, ובדברי הפרשנות יאמרו שהוא נכס לימין.

אתה זוכר למה הוא התחייב בפאתוס, בשידור חי רגע לפני הבחירות הקודמות?!

אם לבנט יהיה כח, כשהוא יקים ממשלה שבה אי אפשר להפגיז בעזה בלי אישור ממועצת השורה ויאיר גולן סוגר את כל מי שלא מיישר קו, הבעיה הקטנה תהיה איזה שר יהיה אייזנקוט.

ואנחנו נהנים מהתוצאות של ההחלטות שלה כל פעם שאנחנו הולכים לאושר-עד לקנות חיקויים של מונופולים ישראלים או מוצרי חשמל בעודף מ100₪.

בצד הבטחוני הוא היה ביבי פלוס מינוס. רק הטרור החמאסי חייב אותנו לשנות צורת חשיבה. אגב בנט - מרתיח אותי ממש שהוא לא אמר כלום על עסקאות החטופים. לא בעד ולא נגד. כלום. (אבל זה גם ברור למה).

ביבי עם כל החולשות שלו, תמיד שמר על 'עלה התאנה' של המלצת גורמי הביטחון. בנט החליט להכניס עשרות אלפי פועלים/מרגלים מעזה נגד החלטתם.

ביבי כל השנים המשיך בערי יו"ש את 'כיסוח הדשא' היום יומי של אירגוני הטרור. בנט אפשר לגנץ להפסיק כניסות לערי יו"ש לתשעה חודשים, מה שהביא לגדודי גוב האריות וגל טרור בערי המרכז, שכמותו לא היה שנים.

נתניהו יצא למבצעים בעזה, כשהחליט - בנט היה תלוי בעבאס, שאמר בפירוש שהמבצע יצא רק כשהממשלה נפלה, כי הוא לא היה נותן.

בנט מסר לחיזבאלה שטח ימי מטורף, שנתניהו סירב למסור כל השנים למרות לחצים כבדים.

ממשלות נתניהו חיזקו את יו"ש (גם אם לא מספיק) בממשלת בנט יובשו כל כבישי היהודים ביו"ש.

נתניהו שנים החרים את אבו מאזן שר"י. בממשלת בנט שר הביטחון אירח אותו בביתו ושר הבריאות הבריז מישיבת קבינט הקורונה בשיא הכאוס - כדי לעלות אליו לרגל.

רשימה חלקית...

(אבל אנחנו עכשיו נהנים מהתוצאות שלו עם התרסקות מחירי הדיור, צריך לדעת שדברים כאלה יש להם עוד השלכות לא רק בטחוניות)

בנט טיפל קצת יותר ברצינות בעפיפונים. מה שכתבת על מבצע בעזה כנראה נכון. בנט לא מסר את השטח הימי לחיזבאללה זה היה לפיד וזה היה חלק מהממשלה ההיא.

בנט הביא את מרבה מיכאלה בתור שרה. אני חייב לה הכרת הטוב על הנת"צ בכביש 1 שחסך לי 30-40 דקות כל יום ראשון בבוקר, והיא עשתה עוד הרבה דברים חשובים מהסוג הזה. מה שכתבת על כבישי יו"ש נכון.

בנט החרים את אבו מאזן. מה שכתבת על שרים אחרים - נכון.

נתניהו הרג אותנו עם סגרים ומסכות. בנט שחרר את הכל. אני לא יודע מה איתך אבל יש לי ילד בבית ששילם מחיר מאוד יקר על סגרי הקורונה. ואולי בלתי הפיך. במובן הזה הממשלה שבאה אחריה הייתה הצלה של ממש.

עודד פורר היה שר נפלא, ליברמן הוכיח את עצמו כשר אוצר נפלא ולראשונה הממשלה סיימה את השנה עם מאזן חיובי. זה בתורו עזר לשר האוצר שבא אחריו לעשות את העבודה שלו נאמנה ולהשקיע כספים במקומות שאתה ואני רוצים שישקיעו בהם.

העולם מורכב. באסה.

לולי המהלך הנכלולי של בנט, לפיד לא היה ראש ממלה, גנץ לא היה יכול לתת לאבו מאזן הבטחה שצה"ל לא יכנס לערים, השטח הימי לא היה נמסר לחיזבאלה (ואגב, גם כשלפיד היה בראש לבנט היתה זכות ווטו והוא לא השתמש בה), מירב מיכאלי לא היתה שרת התחבורה, מרצ היתה ממשיכה לשנת ה-22 באופוזיציה ולעבאס לא היה ווטו על החלטות ביטחוניות.

סליחה, לכלכלה יש חשיבות, אבל כסף זה ממש לא הכל בחיים.

בעיניי היא הצילה את הכלכלה הישראלית אחרי שנות ההפקרות של הקורונה ובלעדיה מצבנו אחר כך היה רע ומר. אתה חולק עליי. זכותך

(בגדול היו שם הרבה משרדים שפעלו דבר והיפוכו, איילת שקד ועודד פורר היו נפלאים, ניצן הורוביץ היה נוראי, מירבה מיכאלה הייתה טובה לעירוניות שאני מאמין בה מאוד ורעה להתיישבות שאני מאמין גם בה)

מעבר לחומר: גילוי הניצוץ האלוקי כציר הגאולה התודעתי

במרכז התודעה היהודית עומדת האמונה כי הגאולה תלויה בחשיפת הנקודה הנשמתית שבכל אדם. דמות המשיח מייצגת דביקות עילאית בבורא, המעוררת את הניצוץ האלוקי בכל יהודי ומחברת אותו לשורשי נשמתו.

תהליך זה מקרב את מימוש נבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ב-ג).

התגלות המשיח תביא לשלום עולמי וליציבות: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (שם, ד).

באור הניצוץ האלוקי, יתברר כי רדיפת החומריות הייתה רק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א', ב), והמציאות תזדכך לרוחניות צרופה.

כפי שסיכם הרמב"ם (הלכות מלכים י"ב): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". העולם יתאחד סביב ההכרה באחדות הבורא, כנאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט).

בו. בנט היא איש של דיבורים ולא של עשייה.

בעצם הוא ילד בכיין שמחפש כבוד ותשומת לב, וחושב שהוא עדיין בתקופה שהוא היה עולה על הכסא בגן הילדים וכולם היו מוקסמים ממנו.

מפתיע מאוד שדווקא אתה תומך בבנט.

מעבר לחומר: גילוי הניצוץ האלוקי כציר הגאולה התודעתי

במרכז התודעה היהודית עומדת האמונה כי הגאולה תלויה בחשיפת הנקודה הנשמתית שבכל אדם. דמות המשיח מייצגת דביקות עילאית בבורא, המעוררת את הניצוץ האלוקי בכל יהודי ומחברת אותו לשורשי נשמתו.

תהליך זה מקרב את מימוש נבואת ישעיהו: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם" (ישעיהו ב', ב-ג).

התגלות המשיח תביא לשלום עולמי וליציבות: "וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" (שם, ד).

באור הניצוץ האלוקי, יתברר כי רדיפת החומריות הייתה רק "הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל" (קהלת א', ב), והמציאות תזדכך לרוחניות צרופה.

כפי שסיכם הרמב"ם (הלכות מלכים י"ב): "ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה... ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה' בלבד". העולם יתאחד סביב ההכרה באחדות הבורא, כנאמר: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיהו י"א, ט).

והנח לנו

אבל לא לנהל מדינה שדורשת התמקצעות מסוג אחר.

גדי בן אסתר הוא עוד אדיוט שימושי של מועצת קפלן שלא למד כלום מאפסיותם של חבריו הגנרלים הקודמים בפוליטיקה: מופז, יעלון, אשכנזי, וגנץ.

איזנקוט הנהנה מכריזמה של צנון, ילמד בדרך הקשה שהפנסיה התקציבית המשולמת לו, נועדה בשביל שישב בבית.

… אנחנו מצורעים בכל העולם., הרתעה אפס ערבים מתנפלים בידיים ריקות על חיילים לוקחים מהם נשק והורגים אותם, מדינה יקרה , עומס מילואים לא נורמלי, בקיצור צריך להחליף שלטון.

ולכן החמרת על עצמך ויצאת לא רק מערי חומה, אלא מהארץ כולה.

מדינת ישראל במצב מעולה ומעורר השתאות בכל העולם. מספיק עם הנהי.

מדינה ארורה, אפילו גבול משותף אף אחד לא רוצה איתכם.

שב בשקט ואל תתערב לנו בחיים.

שנאמר "בא לי דגנרלי". גנרל בכנסת זה מחזה מרענן שלא ראינו כדוגמתו המוצלחת כבר שנים רבות וארוכות.

מה המילה שהשמאל משתמש בה בשביל המריונטה התורנית? זה גדי גרביים או גרביים איזנקוט?

כל רופא שלמד בחו"ל וחוזר צריך לעבור בחינות הסמכה ישראליות, ככה שבמינימום - הם עומדים בסטנדרט ישראלי

בחינת ההסמכה היא 220 שאלות,

עובר ציון 60%.

מותר לטעות ב40% - שהם 88 שאלות מתוך 220.

2. צריך לפתור את מצוקת המחסור העצום בתקנים לתואר ברפואה בארץ. כל עוד אין תגבור ופתיחת אפשרויות חדשות - המצב הזה ימשיך

3. יש רופאים רבים ערבים מעולים - ויש רופאים ורופאות עוד יותר רבים, יהודים, גרועים, אנטיפתים, לא שירותיים ולא נעימים.

אלא בתקנים להתמחות

הערבי נולד לתרבות האיסלאם ספג אותה מלידה,

התחנך על ברכיה, אביו אימו סביו סבתו אחייו אחיותיו גייסיו אחייניו וכל החמולה,

מתוך ישראל ומחוצה לה.

השנאה ליהודים גדולה מאוד.

הכרתי ערבים נחמדים מאוד,

שהיו נחמדים לתקופה מאוד ארוכה,

ובסוף התגלה ויצא הנוכל.

ולסיום תדברי עם הרופא הערבי על הפשע והבנייה הלא חוקית והכיבוש - ותגלי ערבי ממוצע פלסטיני שמחכה ליום שיזרקו אותנו לים.

רפואי ערבי, או שאתה מדבר על סטיגמות באופן כללי?

מסיפורים וחוויות מתמשכות שאני שומע סביבי, חברים, משפחה קרובה, אבא שלי במקרה של רופא גסטרו, סבא וסבתא שלי עם רופא המשפחה הקבוע שלהם - מקרים רבים של יחס אישי ומקצועי מעולה וראוי להערכה מצד רופאים ערבים.

אני מקווה ומייחל שהעם יצביע נכון בבחירות.

וקולך לא יישמע.

חייב לעבור מבחן רישוי קשוח מאוד.

אם אין לו את הידע הוא לא יעבור.

הרופאים שבוחרים ללמוד בחו"ל עושים זאת בגלל תנאי קבלה מחמירים עד בילתי אפשריים בארץ - מעט מקומות ביחס לצורך.

אבל רמת הלימודים עצמה לא בהכרח נמוכה יותר בחו"ל.

ובהחלט יש משרד שמפקח על לימודי הרפואה בחו"ל שמאשר או שולל את המוסדות.

על גבולות המדינה, על יו"ש, על הנגב והגליל,

על שטחי C, על הרשות, על עזה,

על האוהל של חיזבאללה, על גבול ירדן הפרוץ,

על גניבות הרכבים, על הנשק הבלתי חוקי - שם ביו"ש וכאן בתוך ערביי ישראל (ואין שום הבדל ביניהם).

מי מפקח על הרופאים הערבים בישראל?

מי מפקח על הגדוד הבדואי שהבריח במיליונים לחמאס?

מתחת לאף שלנו אין פיקוח.

אז איך נפקח על מה שמעבר לים?

אפשר לטפל בהקלות שנותנים להם בארץ, אפשר להגביר את האכיפה על רופאים שתומכים בפה מלא בחמאס או מתבטאים נגד המדינה.

אבל הטענה שלך על הרפואה בחו"ל לא קשורה.

יש תנאים דומים גם ליהודים שלומדים בחו"ל, אם להם הרמה מספיקה אין סיבה שלערבים היא לא תהיה מספיקה.

אגב דווקא מוסדות שעם השנים לא נחשבים מוכרים ולא מאושרים בארץ הם במדינות ממזרח אירופה, ששם לומדים בדר"כ יותר ערבים.

כמו שאמרו, רופא מחו"ל עובר בחינות כדי לאשרר את הרישיון שלו בארץ, ולמרות שבהחלט יש הבדלים בין מדינות ואוניברסיטאות עדיין יש רמה משותפת שכולם חייבים להיות בה.

הבעיה היא האם אפשר לסמוך על אותו רופא שימלא את תפקידו נאמנה. זו שאלה זהה ביחס לרוםאים קפלניסטים שחשםו את עצמם בזמן המחאה. האם כאדם דתי, ימני, מתנחל אני אקבל מהם טיפול אמיתי?

שמאפשר לערבים ללמוד ולעבוד כרופא בישראל.

בזמן שיהודים צריכים לבזבז זמן על צבא או לטוס לארץ זרה ללמוד רפואה וגם שם סובלים אנטישמיות וכו'...

וכשאני מעלה את הפצע - אני מקבל תגובות

כמה הסטנדרט גבוהה

ושיש ערבים יותר טובים מיהודים.

ואם זה התגובות שלכם - הבעיה לא תיפתר.

אבל מה תעשה? איך במדינה תבדיל בין יהודי שהלך ללמוד בחו"ל לבין ערבי? לבין גוי שקיבל חוק שבות? לבין יהודי שעלה לארץ?

האפליה בישראל שהינודים מרבלים בלימודי רפואה היא אכן מחפירה והזויה. לא חושב שיש מישהו שחולק עליך.

אני, אגב, באופן אישי לא הולך לרוםאים ערבים (אלא אם כן זה במיון כשאין לי בחירה). כי אני לא סומך עליהם, כמו שאמרתי. אגב, יכול להיות שהם מקצועיים ברמת הידע, אבל אני לא סומך בגלל האיבה.

בכל ארצות ערב,

בכל כפרי הערבים החיים בתוך גבול ישראל,

או ביהודה ושומרון שתיוושע במהרה.

אבל ראיתי רופאים ערבים שיש להם עבודה בישראל, על חשבון רופא יהודי.

ולמה זה ככה?

כי מספרים לנו סיפור שיש רק קומץ ערבים גזענים שבגללם מיליארד ערבים סובלים.

איך לטפל בבעיה?

יודע שטרם המלחמה הרגשנו בנוח בתור אזרחים להלין על הכלה כי הרגיש לנו שמכילים כשלא ראוי, כנראה צדקנו.

למה להניח שכעת אנחנו לא מבינים?

כל מה שיש לנו כרגע זה ידיעה אחת בנושא.

מה שעוד ידוע זה שהמדינה כרגע נמצאת במצב היברידי בו מצד אחד שולטים במעל חצי מהרצועה, נמצאים בלבנון, בסוריה וכו'. ומערכת הביטחון הפכה להתקפית אך מחושבת.

ומצד שני, יש יחסים מסובכים עם ארה"ב ויש את הבסיסים האמריקאים בקריית גת ויש סיכולים ממוקדים ויש את המועצה הערבית של טראמפ.

גם יש בחירות על הראש (בישראל ובארהב), ופתאום גם קצת טורקיה. ואיראן שוב מאיימת, וטראמפ הפך לסביבון.

ואנו אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמיים. אבל לא הייתי ממהר להפוך את עצמי לפרשן פאנל חמור חמורתיים. היום כל פרשן קופץ בראש. ואז מתברר שליהג את עצמנו ואותנו לשווא.

יש מציאות שמלמדת על הרתעה שנשחקת.

יש מורכבות במציאות, תמיד הייתה, כמו שהגירוש מגוש קטיף הגיע כתוצאה ממורכבות דיפלומטית ולהבנתנו כאזרחים היה לא נכון ולכן הפגנו בנושא, גם כאן אולי כאזרחים יש דרך ללחוץ בנושא.

גם ביומים הללו (וגם בשעות האחרונות) צה"ל תוקף בעזה ומסכל מחבלים. די התרגלנו, אבל נזכיר שלפני שלוש שנים, כל פעם שהחלטנו שאין ברירה ותקפנו מחבל בעזה - מליונים בגוש דן רצו למקלטים. כיום, אחרי כל הטענות וצמצום הליחמה העצימה - צה"ל תוקף ומחסל בעזה על בסיס יום-יומי.

האם באמת ההרתעה נשחקת, או שמא יש כאלו (ששנתיים צעקו בגרון ניחר: "בכל מחיר!!!" הנה, המחיר לפניכם, נמוך בהרבה מזה שהסכמתם לשלם!) שנח להם כרגע להציג שהחזית פתוחה ואנחנו נכשלים?!

המציאות עכשיו טובה יותר מהמצב בערב המלחמה,

אבל האם ההתנהלות שלנו מאפשרת חזרה למצב טרם הטבח?

בטח שההרתעה נשחקת, אם הצד השני יכול לשלוח לעברנו עפיפונים בלי תגובה זה שוחק את ההרתעה כי הרתעה היא שהאויב חושש לנסות לפגוע בנו, אם הוא מנסה כנראה שהוא פחות חושש.

מעולם לא קראתי לבכל מחיר ולכן אני חושב שצריך להבחין בין אלה שקראו לכל מחיר שלא יועילו לכאלה שקראו לניצחון (אדלשטיין, וינטר וכד')

נ.ב. זה לא יומיים, אלא כמעט שבוע כבר, התקיפות ברצועה באופן רשמי אינם תגובה על כך, כלומר, באופן רשמי ישראל אומרת שעפיפונים יכולים להישלח מהרצועה בלי תגובה מלבד ציוצים בטוויטר.

והנהי בחלק מכלי התקשורת, הוא פוליטי לגמרי

חזרנו כמה שנים לפני כן, כך שיש יותר מקום לעצור את ההידרדרות לשם חס ושלום.

אכן, הרבה מהתקשורת צבועה ומוטה פוליטית

מהגירוש עד הטבח, בד"כ תגובה ישראלית היתה ירי על דיונות או מקסימום על מפקדות ריקות, אחרי שדאגנו שהמחבלים יברחו.

ירי לחסל מחבלים, וודאי מחבלים בכירים - הוביל אוטומטית לירי על גוש דן. 'עמוד ענן' התחיל, כי חיסלנו מחבל בדרג שהיום מחסלים כמה כאלו בשבוע. אנחנו שולטים במעל חצי מהרצועה ויש אזור משמעותי בשליטת צה"ל בין האויב לאזרחים.

האם אנחנו במצב אידיאלי? ממש לא, זה לא מה שאני טוען. שנתיים טרללו כאן מדינה, רוב כלי התשקורת, כל האופוזיציה וארגוני מחאה עתירי ממון, עם "להחזיר את החטופים בכל מחיר", אז בסוף הממשלה לצערי הרב נשברה והמחיר אמנם נמוך בהרבה ממה שאותם כלי תשקורת דרשו לשלם - אבל כן, המגבלות על פעולותינו, הן חלק מהמחיר.

אבל לא, ממש לא חזרנו. מצבנו בעזה לא אידיאלי, אבל הכי טוב מאז הגירוש.

באופן מוצהר לפחות, כך שבאופן מוצהר כאן אפילו לא תוקפים דיונות בתגובה

נגלה בקרוב כנראה

נתנו 3 ימים לגוף ששמו על עזה לטפל בזה, אחרת יממשו את האיומים, נחיה ונראה

אבל נראה לי פשוט, שהעפיפונים אינם נושא לעצמם, אלא חלק מהמאבק באויב העזתי.

המאבק נמשך כל הזמן, גם היום (ואתמול ושלשום וכל יום) צה"ל חיסל מחבלים ותחמושת בפעולות יזומות.

האם זה מספיק? ממש לא. לצערי הרב מאבק האופוזיציה המופקרת וכלי התשקורת ל'שחרור החטופים בכל מחיר!' הצליח חלקית. אמנם הממשלה הצליחה לצמצם את המחיר, אבל חלק מהמחיר שכן שולם זה הנסיגה מאיזורים שכבר שלטנו בהם והפסקת הלחימה העצימה.

חלק מהשלכות הנסיגה זה פרוייקט הזרבוב: אם ניסוג משטח שעלה לנו בדם אנחנו נהרוס אותו ואז לא יהיה כואב לחזור וגם לא יהיה להם לאן לחזור.

לא משנה אם זה עפיפון, רובה או מסתנן, אם אתה מכיל אז ההרתעה נשחקת

על מרדף אחרי היתושים, הרבה יותר חשוב להשקיע את המשאבים בלייבש את הביצה.

כמובן - הדרך הטובה ביותר לייבש את הביצה, היא גירוש העזתים עד האחרון. הדרך המסובכת יותר היא כיבוש השטח, הקמת ממשל צבאי ומעבר של כוחותינו מבית לבית עד איסוף כל הנשק וחיסול כל המחבלים.

לצערינו בגלל שלל אילוצים, אנחנו עובדים היום עם יד קשורה ומגבלות בין לאומיות קשות. גם במסגרתן יור חשוב להשקיע את המשאבים בחיסול האויב וגדיעת כוחו, יותר ממרדף אחרי עפיפונים.

היא החשיבה שאפשר לייבש את הביצה ולא לטפל ביתושים, נתניהו החליט להתמקד באיראן כדי לייבש את הביצה של חמאס, אבל הנשק של חמאס היתושים הספיק לפגיעה משמעותית.

אי אפשר להתמקד רק בביצה ולא לטפל ביתושים.

הביצה אינה אירן, הביצה היא הערבים שביננו.

כרגע צה"ל פועל נגד הערבים הללו (ואכתוב שוב: פועל לא מספיק, בגלל אילוצים מדיניים שהגורם המרכזי להם הוא קמפיין החטופים!), לא מאפשר להם להתארגן ולהתעצם.

לעזה עפיפונים של אהבה. רק באהבה ננצח.

יש פה מישהו שמאמין לו?

בלי להצדיק את גנרלי הקונספציה.

וינטר עשה בצוק איתן את המוטל עליו, ודאג שלדרג המדיני יהיה מידע מהשטח, שלא עובר דרך המסננת של גנרלי הקונספציה - הרמטכ"ל בני גנץ, סגנו אייזנקוט וראש אמ"ן כוכבי.

יש חשיבות להיררכיה פיקודית, אבל במדינה דמוקרטית יש יותר חשיבות לכך שהממשלה תוכל למשול. זה גם החוק במדינת ישראל (כמו בכל מדינה שאינה בשליטת חונטה צבאית) - "הצבא נתון למרות הממשלה".

אם היה מישהו כמוהו, בכל המעגל של מקבלי המידע בליל שמחת תורה, מישהו שמבין שחובת הקצונה להודיע לדרג המדיני, כנראה הטבח היה נמנע כולו או לפחות חלקו.

העובדה שגנרלי הקונספציה לא אהבו קצין שדואג שלדרג המדיני יהיה מידע שלא עובר דרכם, אינה לרעתו, אלא להפך. העובדה שהם בחרו שלא לקדם אותו, זהה לאיומים על הנגדת בכלא, להשתקת התצפיתניות ולשאר כיבוי אותות האזהרה. כבר וועדת ארגנט העירה על התרבות הארגונית הזאת ומאז נקבע בפירוש שמותר וחובה להעביר מידע לדרגים גבוהים.

העובדה שגם כשהיה צריך תגבור, תוך כדי לחימה קשה הרצי חסם אות הגנרל שהכיר הכי טוב את גזרת עזה ולא מינה אותו לפקד על אחת האוגדות הלוחמות ובהמשך לאלוף פיקוד דרום - היא בושה וחרפה.

כל זה לא אומר שהוא מתאים לפוליטיקה. המחשבה של אנשי צבא, אם הם הובילו בצבא, התחנה הבאה היא הובלה פוליטית, נובעת מראיית מנהרה. פוליטיקה ועשיה מדינית היא מקצוע, שצריך ללמוד אותו.

אם הוא באמת חושב שהתחנה הבאה שלו בעשיה למען עם ישראל היא בפוליטיקה - שיכנס כח"כ זוטר דרך אחת הרשימות, שילמד מלמטה את העבודה, שיוכיח שהוא באמת מצליח שם, בקדנציה השניה או השלישית יוכל להיות סגן שר או יו"ר וועדה ואם יוכיח כמה שנים של הצלחה, יועמד באופן טבעי בראש.

אני עדיין מקווה, שחבר טוב יצליח ללחוש לו באוזן שחבל, שיעזוב את העיסוק בפוליטיקה. אם לא יכנס למגמנה הפוליטית, בעז"ה בממשלה הבאה שר הביטחון בצלאל סמוטריץ' יוכל למנות אותו לאלוף פיקוד דרום, כהכנה לרמטכ"ל הראשון שקורא בשם ד'.

להערכתי, חברו הנוכל מריץ אותו כדי לשרוף מנדטים קריטיים לימין, ועתודה נוספת לצד הנדל, ארדן, מעוז, גנץ, ועוד שמות שקשה לזכור את כולם. כולם רוצים לנגוס בימין וכל אחד מסיבותיו.

מצד שני לא בלתי אפשרי שנתניהו דוחף אותו למירוץ כדי לנגוס בסמוטריץ' ולאלץ אותו לרוץ עם בן גביר.

אתמול שמעתי שסביבת נתניהו הולכת על הראש של בן גביר, ולשם כך גייסה למערכה את עמית סגל.

לפי סקרים מאתמול, וינטר לוקח שני מנדטים מש"ס, שניים מבן גביר, ואחד מסמוטריץ', שמוריד אותו אל מתחת לאחוז החסימה.

וינטר כשליחו ושלוחו של בנט, לכאורה, אמר דברים לא פשוטים על נתניהו, אבל לך תדע, האויב שלך אתמול הוא האוהב שלך מחר.

בניגוד לבן גביר, סמוטריץ', דרעי, וגולקנופף, שלא שירתו בצבא, ולמצער לא בשרות משמעותי, על וינטר קשה יותר ללכלך.

לנתניהו הערמומי והמתוחכם נמאס מ"השותפות הטבעיות" שמיררו לו את החיים, כל אחת בדרכה. כתבתי על זה בהרחבה בשרשורים קודמים.

בשבועות האחרונים הוא מדבר יותר ויותר על ממשלה רחבה, כאשר כוונתו מן הסתם לרוטציה עם איזנקוט, ועם הנוכל המקרטע בסקרים שיוצע לו להצטרף במחירי רצפה.

הבחירות יתקיימו בעוד כחודשיים ומשהו, ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

אתה רוצה את סמוטריץ' בלשכת שר הבטחון, כאשר נתניהו רוצה אותו ספון בביתו מול המחשב. מטבע הדברים, מישהו משניכם יאכל את הכובע.

עם אייזנקוט?! להעריך שבגלל שהיה מורכב עם השותפות הטבעיות, הוא מעדיף בקבינט את אלו שהיו אופוזיציה בתוך הממשלה בתקופה הכי מורכבת של המדינה?! שהוא רוצה את אלו שכל משפט שאמר בקבינט, הדליפו לנחום ברנע בצורה שמוציאה אותו רשע?!

הוא מדבר על ממשלה רחבה, כדי להחזיר לליכוד מצביעים שקונים את הסיפורים של ארדן, טרופר ודומיהם. מבחינתו זה ווין-ווין, הוא יחזיר לליכוד מצביעים שהמפלגות שיצביעו להן, עלולות ללכת עם השמאל, ואם בגלל זה ימניים יעזבו אותו - זה יהיה לשותפות הטבעיות.

אני לא טוען שדבריו הם שקר מוחלט, ברור שהוא רוצה ממשלה רחבה, מי לא רוצה. הרבה יותר קל לרה"מ בממשלה רחבה, בה לא כל גולקנוף+טסלר+מעוז או גלנט+אדלשטיין, יכולים להפיל הצעות של הקואליציה. יותר מזה, ברור שהוא מייחל לאיזו כנף שמאל בקואליציה, כמו שעשה תמיד עד שהחרימי אותו, כדי שיהיה את מי להאשים בחולשות שלו. בקדנציה הזאת כולם רואים שכל השותפות וגם רבים מהליכוד דרשו להתעלם מהמפוטרת שהושארה בהוראת בג"ץ, ורה"מ המשיך להכניס אותה לישיבות קבינט כשאין מישהו אחר להאשים...

לגבי בן גביר - יתכן שבאמת הגזים עם הקשיים שעשה לקואליציה, כולל ההתפטרות למראית עין, שכמעט הביאה לדינמיקה שהיתה עלולה להפיל את עם כלביא. אבל, כאחד שעוקב אחרי סגל, אני בכלל לא משוכנע שהוא 'עובד' אצל רה"מ.

לענ"ד בניגוד לרה"מ סגל באמת מתעב את בן גביר ובאמת רוצה ממשלת אחדות, כמו שבאמת תומך בוועדת חקירה שעמית ימנה ב'התייעצות' עם סלברג...

כעבור שנתיים, באוקטובר 2028, פחות משלושה חודשים לפני העברת השרביט לקמלה, או דומה לה, הוא יפרוש ויותיר את הזירה לאיזנקוט, ובלשון לואי ה- 14: אחרי המבול.

אתה אומר שהוא מייחל לכנף שמאלית, ואתה צודק, כי כאמור בן גביר הגזים, אבל לא רק הוא. סמוטריץ' לא היה שה תמים, ולא יהיה. עם 4-5 מנדטים שמנבאים לו הסקרים הוא ימשוך את נתניהו עד לקצה אם לא יקבל את תיק הבטחון, וכבר היו דברים מעולם בכנסת היוצאת, ולכן הדעת נותנת להציע תיק זה לאיזנקוט עם 22-24 מנדטים, תמורת ראש שקט.

למה הדבר דומה, לעובד שמירר את החיים למעסיקו לפני שעזב, ואחרי שעזב הוא רוצה לחזור, ומבטיח שמעכשו הכל יהיה בסדר. לא יהיה!

ושוב, נתניהו לא מאמין ל"שותפות הטבעיות" שלו, לאף אחת מהן. לצד זה אפשר מצידו לפתוח דף חדש בתנאים מסויימים, שאחד מהם יהיה לגבש הסכם קואליציוני עקרוני, כבר עכשו, בכפוף לתיקונים פה ושם לאחר הבחירות, שיגזרו מתוצאות האמת.

יאמר לזכות נתניהו שהוא לא ממהר להרים ידיים, והוא מאמין באמת ובתמים, שחמאס יפורק מנשקו במהלך החודשים הקרובים, וכך גם המשטר האירני שקורס לתוך עצמו. את הקרדיטים הוא רוצה לשמור לעצמו בדברי ימי ישראל.

לגבי המפוטרת מיארה, היא מחזיקה בהרשאה מטעם בג"ץ להוציא את נתניהו לנבצרות, שתוקפה יפוג עם השבעת הכנסת החדשה, לכן הוא מתאמץ שלא להרגיז אותה- בינתיים.

יעביר את השרביט - הייתי עשיר. נתניהו לא אחד שבונה על להעביר למישהו, הוא משוכנע שהוא גדול מהרעיון.

לגופם של דברים, הצרות שאייזנקוט עשה בחודשים הספורים שהיה בממשלה והנזק שגרם לניהול המלחמה - היו יותר ממה שכל האמסלמים והגולדקנופים עשו ביחד 4 שנים.

והוא מתמודד על הכהונה השביעית.

והוא בן 76.

את הבחירות הקודמות הוא לא לקח בהליכה, והפעם נקודת הפתיחה שלו קשה יותר.

פחות משהוא חושש מן היריבים שלו, הוא חושש מהשותפים שלו.

אם הוא לא יעביר את השרביט, השרביט פשוט ילקח ממנו, והוא ישאר עם הרעיון, ועם הספרים שהוא יכתוב.

נתניהו לא חושש מהשותפים יותר מהיריבים. זה שתגיד את אותו משפט בעשר וריאציות לא ישכנע אותנו בנכונותו.

וודאי שבאופן טבעי נתניהו יסיים יום אחד טת תפקידו, אבל הוא ממש לא האיש שיפרוש מרצונו.

אה, הכרזות על תם עידן? קח:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.youtube.com/watch%3Fv%3Dig_pGqwozOk&ved=2ahUKEwiHiO3XjLmWAxU9VkEAHfMtLYkQwqsBegQIFhAB&usg=AOvVaw0fnep701pVaGAVh9kayKvI

אבל אף אחד חא יכול להמלט מגיל 120, ויש כאלה ש- 120 שלהם חל מוקדם יותר

את הרצי הלוי וכל אלו שלא דיווחו לדרג המדיני אחרי כמה שבועות ולמנות אנשים ראויים.

אם וינטר באמץ יעשה את הטעות, ובגללו לא תהיה ממשלת ימין, וכל התיקונים שאמורים לקרות בכנסת הבאה ידחו או יתבטלו (וגרוע מכך)- הנזק שהוא יגרום רב על התועלת שהוא הביא בכל שנותיו כקצין מצטיין.

וגם אם הוא ירוץ ויעבור וגם סמוטריץ' יעבור ותהיה ממשלת ימין- זה עדיין מראה שמחוץ למערכת הצבאית הוא לא יודע לשקול סיכונים בצורה נכונה.

מה כבר שווה את הסיכון לרוץ לבד ולא להיות משוריין אצל סמוטריץ'? מה הוא כבר ישנה שסמוטריץ' בעצמו לא מנסה לשנות? כמה קולות הוא כבר חושב שהוא יכול להביא מחוץ לגוש הנוכחי? הרי בסוגיית גיוס חרדים הוא לא ניצי אלא פרקטי, אז הוא לא יקח קולות משמעותיים מארדן והנדל וכל אלו.

ובמיוחד אם באמת סמוטריץ' יחזיר אותו לצבא בתפקיד ראוי, שם הוא יתרום הרבה יותר. אבל נראה שאחרי שהוא יצא לאור הזרקורים הוא כבר לא רוצה לחזור. ואם הוא זה שיפיל את ממשלת הימין או קרוב לכך, הוא גם לא יוכל לחזור.

במיוחד בכל הקשור למערכות המדינה.

ומפיל את עצמו ואת הימין איתו, אם אכן הוא יעשה את הטעות.

ולא להיפך.

וינטר נזרק מהצבא, ועכשו מנסה להתקדם בפוליטיקה שדורשת התמקצעות מסוג אחר.

וינטר הוא תואם אפי איתם, אותן טעויות ואותה טרגדיה פוליטית.

נתניהו של אחרי השבעה באוקטובר למד מטעויות שלו ושל אחרים, ובעט החוצה את הרצי, ואת רונן בר, וחליווה, ועוד כמה מוחות עקומים והזויים.

אם הציבור הדת"ל לא ילך שבי אחרי החלילנים מהמלין, וינטר ופייגלין, תהיה לנו גם ממשלת ימין טובה ומבטיחה, וגם חברה בריאה יותר.

המטרה (הלא מוסתרת) של סגל בטור הזה, היא להוציא את 'עוצמה' מאיזור הלגיטימציה, כדי לאלץ ממשלת שיתוק, שתקרא 'אחדות'.

כיוון ששתי המשימות הקריטיות לקדנציה הקרובה, שההשלכות שלהן הן מצד אחד המשך ההתבססות של עם ישראל בארצו ומצד שני טבח ח"ו בכל עוטף יו"ש הן:

• המשך הלחימה הסזיפית בכל החזיתות וההתישבות במלא רוחב ארצינו

• המשך תהליך החזרת השלטון לעם באמצעות נבחריו, מידי החונטה המשפטית-פקידותית.

מוכרחים שהקואליציה הנוכחית תמשיך, למרות ביקורת מוצדקת על חלק מחבריה, לדוגמא הרעש והצלצולים שבן גביר משקיע בהם המון במקום להעמיק את ההישגים האמתיים שיש לו.

נזכיר שלפי הסקרים, פרס תמיד ניצח, קלינטון ניצחה את טראמפ ובריטניה נגד הברקזיט...

יש סוקרים הזויים ומנותקים שנותנים גם לממשלה הנוראית הזאת 61 מנדט.

לא לדאוג גם לסוקרים ההזויים והמנותקים כי תכף מגיע וינטר להושיע את ישראל ולהוריד את סמוטריץ מתחת לאחוז החסימה בעז"ה וגם החרדים כורתים ברית עם אייזנקוט.

יוצא שנכון לכרגע אין מה לדאוג.

או לכה"פ בפעם הקודמת, לא הם היו המנותקים...

היה ארוע נדיר שמרצ ובלד לא עברו חסימה וזה אף סוקר לא צפה וזה מה שהקנה לנתניהו את ה64 מנדטים.

כי מי שמתלבט לא בהכרח יצביע כמו מי שענה,

יתכנו שינויים גדולים

תחת שקט, מאשר תחת רעש וצלצולים.

אבל זה נכון שזה יותר מורכב בבחירות.

בס"ד

הנקודה המרכזית של הטור היא שלטענת סגל, בו גסיר עושה למדינת ישראל נזק בעולם - ולכן אסור שהוא יהיה שוב שר. לטענה הזאת בן גביר ענה לו בצורה שלדעתי נכונה וזה שגם מפעל ההתיישבות לא מתקבל יפה בעולם, אז זו סיבה לעצור אותו?

מפעל ההתיישבות זה משהו אחר לחלוטין שאני לא מבין איך זה בכלל עולה לכלל טענה.

בס"ד

סגל הרחיב והסביר אתמול בפגוש את העיתונות שיש דברים שגם הוא מוכן לשלם עליהם מחיר בינלאומי והביא לדוגמה חיסול מחבלים בעזה ובניה ב-E1 (שזה הקשר להתיישבות-שגם היא פוגעת במדינת ישראל בזירה הבינלאומית). אבל הוא אמר שעל אירוע המשט לעזה וסיכת חבל התליה זה לא משהו שמבחינתו צריך לשלם עליו את המחיר.

אם נבחן את הטענה הזאת, נראה שגם פה בסוף בן גביר צדק. בבוקר המשט האחרון, שנערך ממש בסמוך לארוויזיון, סגל פרסם באינסטגרם שלו "ההטרלה של חיל הים: השמיע את "מישל" לפעילי המשט הפרו-פלסטינים". בפועל מאז המשט הזה - נעצרו המשתים לעזה (ואם משהו רוצה להגיד שזה בגלל תנאי מזג האוויר - בשנה שעבר היה משט גם ביולי). האם זה בגלל ההטרלה של השייטת שהמשמיעו את מישל, או דווקא מה שקרה עם בן גביר?

בפועל אנחנו רואים שגם ההתנהלות הזאת של בן גביר (שבאה לידי ביטוי גם בסיכה, גם ברעיון התנינים) בסוף מביאה את התוצאה הרצויה. הוא משדר שבעל הבית השתגע - וזה עובד יותר מכל דיפלומטיה אחרת שניסו לעשות בדרך.

אז עמית סגל חושב שבניה ב-E1 ובעפרה זה שווה את הפגיעה בייחסים הבין לאומיים, ובן גביר מותח את הקו האדום שלו במקום אחר. בסוף זה הסיפור. עמית סגל יודע להסביר לחברים שלו בארה"ב למה בניה ב-E1 זה חשוב, ואם הוא ממש ירצה הוא גם יצליח להסביר להם איך צעד אחד קיצוני עצר פגיעה עקבית בריבונות של מדינת משראל, או איך סיכה מסכנה על דש חולצת השר הובילה לכך שאויבנו יבינו שבעל הבית השתגע, וכבר פחות שווה לפגוע באזרחי ישראל.

אולי היה עדיף משטים על פני נזק דיפלומטי של הטרלות? מה שעמית סגל טוען שאנחנו משלמים מחיר דיפלומטי כבד מידי כשיש לנו טרול כשר בכיר, לדעתי הוא צודק אבל לא זו הסיבה שאני רוצה אותו ואת כל פושעי ה7.10 מחוץ לחיים הפוליטיים אם לא בכלא, אבל בטח לא בעמדת מקבלי החלטות.

יותר בעשיה ופחות ביח"צ,

אבל ספציפית לגבי ארועי שמיני עצרת תשפ"ד - בן גביר הוא אחד האנשים שפעולותיו בשנה שלפני, נגד כל ה'מערכת', הצילו חיים באותו יום. שמעתי בפירוש ראיון עם אדם מאחד ממושבי העוטף, שהוא ובנו, עם האקדחים שהיו להם בזכות הרפורמה של בן גביר חיסלו מחבלים והצילו את עצמם ואחרים.

מעבר לכך - גם ברמה המינסטריאלית, כל העדויות מעידות שהמשטרה שתחת אחריותו, תפקדה כמצופה ומעל המצופה באותו בוקר, לעומת כוחות אחרים שכשלו לחלוטין.

'פושעי ה7.10'.

• ב6:42 כשבצבא עוד לא הבינו מימינם ומשמאלם, מפקד המחוז במשטרה הכריז 'פרש פלשת', בזכות זה הוקמו מחסומים רבים שמנעו את המשך התפשטות המחבלים ובמיוחד זכור המחסום ביד מרדכי, שהציל גם את הקיבוץ הסמוך (שרובו ניצולי שואה) אבל בעיקר מנע את הגעת המחבלים צפונה מקו זה, בדרכם לאשקלון ומשם למרכז.

• השוטרים בנובה, שבסה"כ היו אמורים להכווין תנועה ולפקח, נלחמו בגבורה, והצילו מאות רבות.

• גם בשדרות רוב הלחימה שמנעה את כיבוש העיר היתה של המשטרה (יחד עם אזרחים).

• יש עוד מקומות, תבדוק

בגדול - המשטרה (חוץ מיחידות מאוד ספציפיות) לא זאת שאמורה להלחם במחבלים. בתנאים שהיו המשטרה עשתה מעל ומעבר

הם הפכו את עצמם, ולא זו בלבד שהפכו את עצמם גם זרקו אחריות מעצמם ולא התפטרו ב8.10 שזה חמור יותר ומשכו את הממשלה עד הנה להוסיף חטא על פשע.

אבל לא לדאוג, כשם שמרצ ובלד לא עברו חסימה כי הם היו מפורדים אז מהעבודה ומהרשימה המאוחדת כך יקרה עכשיו גם לימין כי הימין מתחלק באיזה 7-9 מפלגות קטנות שמגרדות את אחוז החסימה ובזכות זה ממשלת הדמים הזו תיפול ולא תשוב לשלוט.

היידה וינטר, תוריד על סמוטריץ את המים, צריך עוד מפלגות ימין וחרדים חסרי אחריות, בא לי גם לפתוח מפלגת ימין אבל אני חושש שאבחר לכנסת.

יש לו התייחסות מאוד לא לויאלית למערכת וזה בעייתי.

שעמית סגל תקף את איתמר בן גביר והביא בדיחה על הערבי שביקש להצביע למאיר כהנא,

הוא פספס את הנקודה המרכזית: דווקא הבדיחה הזו חיזקה את עוצמה יהודית.

כי אם מסתכלים על העובדות והמספרים היבשים בלבד ב-4 השנים האחרונות (2020–2024):

* פער בנפגעים: ברצועת עזה נהרגו פי 56 יותר ערבים מאשר ביהודה ושומרון (יו"ש).

* שקלול לפי אוכלוסייה: כשמנרמלים את הנתונים לפי גודל האוכלוסייה, הפער קופץ יחסית לרמה של פי 86 לטובת עוצמה קטלנית יותר בעזה.

מהו ההבדל המרכזי בין שני התאים השטח הללו?

בעזה בוצעה התנתקות מלאה ונעקר נוכחות צבאית ואזרחית ישראלית, בעוד שביהודה ושומרון לא הייתה התנתקות ונשמרה השליטה והאחיזה בשטח.

היחידים שהתנגדו למהלך ההתנתקות באופן עקבי, ללא זיגזגים, פשרות או "שטיקים" פוליטיים, היו אנשי עוצמה יהודית — והנתונים בשטח מוכיחים את חזונם.

<נזכרתי בבדיחה על הערבי ששקל להצביע כהנא, האב הרוחני של בן גביר, "כי הוא היחיד שהבטיח לטפל בערבים".>