אני כן משקיעה גם בדירות זמניות, לא המון כסף ובחכמה, לרובנו לוקח זמן עד שמגיעים לדירה משלנו, ולי חשוב שתמיד יהיה נעים בכל בית.

זה משפיע על איכות החיים, המצב רוח שלי ושל שאר הבית (ובסוף לדעתי גם על ההכנסות לבית החדש)

מחסור בכסאות וארון שבור, אם לא מדובר בכמה שבועות / גג כמה חודשים עד למעבר, היית קונה לפחות ביד שניה.

ריהוט מלא לדירה זמנית (פחות משנה)

והעבירו לי את הכל בלי שריטה לדירה החדשה

הריהוט של חדר השינה עבר 3 דירות והוא עדיין במצב מצויין (למעלה מ2 עשורים)

כנ"ל שולחן וכסאות סלון

אפילו מזנון סלון עם דלתות זכוכיות עבר דירה

הייתי קונה חופשי מה שצריך

אי אפשר לחיות בלי תנאים טובים בבית גם אם הם זמניים

ארון זה תלוי איזה ארון ובאיזה מחיר.

בין ארון עץ מלא בנגרות אישית לפי גודל או עיצוב החדר, לבין ארון מפורק, יש המון באמצע.

חוץ מזה שנשמע שמאחורי השאלה עומדת גם הרגשה כללית,

ובית נאה מרחיב דעתו של אדם

ודעה רחבה של אישה (במיוחד אחרי לידה)

יש בזה מן הדיני נפשות,

אז אם יש איך, כדאי להתפנק ולו במקצת להקל על תהליך ההחלמה.

זה לא משהו שנהרס במעבר...

ארון קיר גדול באמת לא כדאי, אבל אפשר לקנות ארונות קטנים פשוטים (יש כאלה ב-300 ש"ח).

שמרוב כמויות הדירות דיברנו ונהרסו לנו ממש הרהיטים

הוא בטראומה לקנות רהיטים ואז במעבר זה נהרס

חשבתי לקנות כיסאות יחסית פשוטים העיקר ישלימו לי מראה סלוני נורמלי

ברמה שנגעלת מהשירותים והאמבטיה ברמות...

גם לא עושה כל כך חשק להשקיע בדירה עצמה כי בעלת הדירה קמצנית ברמות

המכירות את המשפט "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה"?

ברגע שמבקשים ממנה משהו היא תוקפת ולא נותנת להשחיל מילה

גם אם זה משהו שרשום בחוזה 🥺

החלפנו שירותים בדירה שכורה.

זו היתה דירה משופצת כולל ריצוף, דלתות וצבע. אבל השירותים והכיור בחדר אמבטיה היו ממש ישנים ומגעילים.

פירקנו את הישנים, קנינו שירותים עם ניאגרה צמודה, כיור, ברז, וארון עליון ותחתון לכיור באיקאה. יצא הכל ביחד בערך 1000-1500 שקל, אם מחלקים את הסכום הזה לשלוש שנים שגרנו שם זו ממש לא תוספת משמעותית כל חודש לשכירות, והבדל ענק באיכות חיים והרחבת הדעת. החדר אמבטיה היה נראה פתאום חדש ממש.  לא היה לנו אז שקל מיותר וזה היה הון עבורנו אבל הבנו כמה זה חשוב.

בסייל של איקאה (שמתחיל ממש עוד כמה ימים) קנינו וילונות וגופי תאורה יפים, שהעברנו אח"כ איתנו לדירה הבאה.

מחזקת אותך להיטיב את המצב שלך כמה שאפשר ולדאוג לך שיהיה לך נעים בבית שלך. לא חייבים לקנות ריהוט באלפי שקלים בשביל זה.

בדירה שכורה

בהסכמת בעל הדירה כמובן, אבל הרבה אנשים משקיעים בבתים שכורים

יש כאלה שצובעים ומחדשיןץם מטבחים גם

בית שכור הוא גם בית 

לא הייתי משקיעה במשהו יקר, אבל כן כיסאות או ארון זה משהו בסיסי בעיני שאפשר גם לקנות בזול.

אם תמצאו משהו טוב למסירה אז אחלה, אבל לא הייתי מחכה עם קניה עד שמשהו יצוץ, רק אם יש משהו מתאים עכשיו.

אי אפשר להסתדר בלי כסאות, ובלי ארון הכל יותר קשה ולא נעים

כי זה לא משהו שבפוטנציאל לההרס במעבר דירה

לעומת זאת ארון הייתי קונה יד 2

למה שכיסאות אוכל לא יעברו איתכם הלאה?

כנ''ל לגבי ארון 

יושבת על יד2

אתר אגורה או קבוצות מסירות שכונתיות (לא יודעת אם יש לך באזור, אצלינו יש)

אנחנו לא נהיה בדירה הזאת יותר מעוד שנתיים. ועדיין, צריך נוחות מסויימת. 

אני לא יכולה לעשות שינויים כי לא נישאר בדירה הזו עוד הרבה זמן

וממש חבל לי על הכסף...

אבל האמת שריהוט זה לגמרי מינימום..אני צריכה לשכנע את בעלי

שדי חי בסרט שקונים הכל כשעוברים כי זה לא אפשרי מבחינה כספית בכלל

של קניות הוא מאד נפוץ

הבסיס של פתרון קונפליקטים הוא ראית הצרכים של 2 הצדדים ומציאת הפתרון הנכון ביותר

בעיקרון הקונפליקט הזה מבוסס בעיקר על חוסר בכסף

אני מנעתי אותו אצלנו ע"י הכנסה מספיקה

אז חוץ ממציאת הפתרון למקרה הספציפי הזה

ממליצה לחשוב לטווח ארוך להגדיל הכנסה

להבין את החשיבות של הגדלת הכנסה לטובת איכות החיים והזוגיות 

וכן את צודקת,אנחנו כל הזמן במירוץ להגדלת ההכנסות

פשוט שיש בעל שחושב שלא צריך וצריך לשכנע אותו למה כן 😋

בעלי חושב שלא צריך הרבה דברים שאני קונה

אבל אני לא צריכה לשכנע אותו

אני מחליטה בעצמי

הוא לא מחליט בשבילי מה אני אקנה

מקסימום מעדכנת מראש אם זה גם קשור אליו כמו רהיט אולי הוא רוצה בצבע אחר

כי יש לו כאלה נגדיים משל עצמו

דברי אל הלב. לדעתי יותר יעזור

לשאול את מי שקונים ממנו אם היו לכם פשפשים...

ואם כן לא לקחת!

חברה נפלה בזה לאחרונה וזה קשוח ממש...

רובו במצב טוב+

רק נדרש לנסוע להביא את זה

לא לנסות יד 2. אצלינו בבית כל הריהוט ( למעט דברים בודדים ממש) יד 2 וב"ה הכל מעולה.

מה שכן כדאי ללכת לראות ולשאול שאלות לפני שלוקחים.

בסוף זו פלטפורמה שיכולה להיות מאוד משתלמת 

לא מבין איך אפשר ליפול בזה.

נוסעים עם הרכב.

רואים את המוצר,

לא מתאים. לא מעמיסים.

נדיר שיש מזיקים.

וגם אותם בדרך כלל אפשר לראות אם בודקים טוב

אנחנו אישית לקחנו (בחינם)

כסאות. שולחן. מקרר. ארונות. ארונית*2. מיטה ועוד כל מיני דברים קטנים מיד שניה

וכמובן מסרנו עוד הרבה מאוד דברים.

לא כאן לפרט. אבל מסרנו ב"ה הרבה.

בסופו של דבר זה לא עניין רק של חיסכון

זה גם עניין של הרבה יותר נוח (מבחינה רגשית) אחרי זה להחליף/למסור

כיסאות- למה שלא יעברו לדירה הבאה? זה לא קשור בעיניי, אז אם צריך קונה.

ארון - עוד לא התנסיתי במעברים עם ארונות רציניים אבל אם זה בקטגוריה של רק לעכשו - לשקול לקנות משהו יותר פשוט וזול / יד 2.

קשה לי להשקיע במה שרלוונטי רק לדירה הזאת ולכן זה שיקול בבחירה האם/כמה להוציא.

אבל דברים שיוכלו לעבור איתנו הלאה - לגמרי כן.

מזכירה לעצמי שגם בדירה זמנית צריך להיות לי נעים ונוח.

ומנסה לשקלל בהתאם.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...