אני בד"כ רק צופה מהצד, קורא ושואב הרבה כוחות מהטיפים והעצות של כולם..
מנסה עכשיו גם לשתף. אז ככה, תקופה ארוכה שאשתי לא מעוניינת במגע. עצבנית. כועסת.
חסרה לי האינטימיות הזאת האמת, אני אדם חם, רגיש, וצריך לומר שלא עשיתי לה כלום. זה בעיקר נובע מלחץ בעבודה, ילדים וכו'..
לאחרונה יש משהי בעבודה שממש מתקרבת אלי. אני אדם נאה, עם כישורים חברתיים מאוד טובים. היא גם מוצאת חן בעיני ומטבע הדברים בגלל המצב שלי אני לא שמתי מעצורים יותר מידי..לפני כמה ימים היא ביקשה שניפגש, נהפוך את זה לרשמי ו"נצא מהארון".
נקרעתי מבפנים, לא ידעתי מה להחליט, הריק הזה שסוף סוף מתמלא, השמחה, האהבה שכל כך חסרה לי.
קבענו להיפגש. אבל בדרך לשם התאפסתי על עצמי, חשבתי על אישתי, על הילדים, עשיתי פרסה ונסעתי לקנות לאשתי מתנה. משהו ממש יקר ומושקע שהיא רצתה הרבה זמן.
הודעתי לחברה מהעבודה שזה לא מתאים ואשמח לחתוך. שמחתי שעשיתי את הדבר הנכון. ואז אשתי חזרה הביתה, וקיבלתי ממנה את התגובה הכי יבשה בעולם... בקושי אמרה תודה. היא התעצבנה עלי שלא עשיתי משהו שדיברנו שאעשה בבית (עבדתי מהבית). ואז כשעניתי לה בחזרה היא אמרה "אתה יכול לקחת את המתנה בעצמך, לא צריכה את זה"..
אמרתי לה שאין בעיה והלכתי.
יצאתי מהבית. עם דמעות בעיניים. ועכשיו החברה מהעבודה נראת כל כך נכונה, יותר מתמיד...
לא נשואים טריים. היינו בטיפול בעבר שלא הניב כלום. מה עושים עכשיו? לחיות את החיים ככה? להתגרש לא בא בחשבון בגלל הילדים..