א. ברוך הטוב והמיטיב - העובדה שכל החטופים חזרו או הוחזרו לקבורה ולא נשארנו עם עוד כמה 'רון-ארדים', היא נס גמור וגלוי למרות כל ההשתדלויות והוכחה למאמץ עצום של כל הגורמים מלמעלה ועד למטה. אז קודם כל - הכרת הטוב והודאה עצומה לקב"ה, יחד עם הערכה רבה לכל העוסקים במלאכה החל מראש הממשלה והעמידה שלו על העניין, חברי הקבינט, הממשלה, חברי הכנסת, ראשי זרועות הביטחון וכל החיילים ושאר העוסקים במלאכה עד האחרונים חביבים - צוותי היס"ר של הרבנות שכבר שנתיים וחצי כמעט מוסרים את נפשם על מציאת חללינו ושרידיהם.
ב. רק לחץ צבאי החזיר את החטופים. נכון שרוב החטופים חזרו בעסקאות ורק בודדים במבצעים צבאיים, אבל שלושת העסקאות הגיעו, רק כשהחמאס הבין שהוא עם הגב לקיר, הראשונה כשחייליו התחילו להתמרד מרוב רעב, השניה כשהבינו שהאיום בשערי הגיהינום בפתח והשלישית כשהעיר עזה עמדה להפוך לפירורים.
ג. מחיר שחרור החטופים כבד, כבד מאוד.
כבר שילמנו מחירים כבדים, על עצם העמדת השבת החטופים כמטרת מלחמה ראשית שסותרת מהותית את הכרעת חמאס, כולל בדם עשרות מחיילנו הי"ד ובהמנעות מחיסול מחבלים באיזורים שהיה חשש שמא אולי עלול להפגע חטוף.
ד. בנוסף שילמנו מחירים כבדים בשחרור המחבלים, שרובם ככמעט כולם יחזרו לעסוק בטרור ולפגוע בנו. מומלץ מאוד להכנס לאתר 'המחיר' של הקול היהודי ולהבין על אלו מפלצות מדובר.
ה. יותר מכל אויבינו למדו היטב, שמכל השיטות של הטרור - חטופים, כאלו שיש להם שם ופנים, הם הדרך הכי יעילה לקרוע אותנו מבפנים ולערער את הלגיטימציה שלנו.
ו. שחרור החטופים הראשון חייב אותנו להכניס סיוע לוגיסטי לאוייב והשחרור הסופי חייב אותנו להפסקת אש כשעזה היא עדיין איום (גם אם פחות) והחמאס עדיין קיים ושולט חלקית, גם אם מוחלש.
ז. יחד עם הנאמר לעיל, יש גם הישגים מאוד משמעותיים מהמלחמה בכלל בכל הגזרות וגם בעזה עצמה יש שמירה על הישגים ששנתיים האשימו את כל מי שמסרב לוותר עליהם בהפקרת החטופים.
(לוקח זמן לכתוב כזאת רשימה, חייב להפסיק, המשך יבוא)