הכי בטוחה!

הכי שמחה!

הכי אופטימית!

הכי מרגשת!

הכי מתלהבת!

של החיים.

לשאול את עצמך: אם נוריד את המשיכה והרומנטיקה ליום אחד, האם זה האדם שהייתי בוחרת כחבר הכי טוב שלי?

כמו עם חברה טובה - את צריכה להרגיש בנוח להיות במצבים  פחות נוחים ונעימים לידו. (כאשר את מרגישה פגועה, כועסת, חלשה, עצובה)

ואם אני לא מרגישה משיכה ורומנטיקה?

אני דתי כיפה סרוגה.

בלי משיכה ורומנטיקה, אין סיכוי לקבל החלטה שזה זה.

מאידך, במגזרים החרדיים, כמה משיכה ורומנטיקה אפשר לפתח בכמה מפגשים בודדים, ומחליטים להתחתן? 

תרבות חברתית, נורמות, הרגשה פנימית, אופי, תכונות וחיבור לצד השני, השקפה וייעוד בחיים 

שגם אחרי שהם מתחתנים ומגלים שזו היתה טעות מבחינתם להתחתן עם x או מגלים שלא טוב להם...

ובוחרים להישאר עם הבעל/האישה ולא מתגרשים

תגובות שונות, תלוי באורח החיים, השקפה דתית/אמונית, איפה נמצא/ת מי שעונה בסקלה של הדתי-מטר….

(יש כאלו שיסתפקו בהיכרות קצרצרה של מספר מועט של מפגשים על פני כמה שבועות, לעומת מי שצריכים חודשים של זוגיות כדי להגיע להחלטה)

אני פחות מכירה ומתחברת למהירות הזאת.

יכולה לכלכל משפחה לבדך?

בתכלס. המשכורת שלך עתידה להיות לפחות כמשכורת הממוצעת  במשק?

בהתחלה אפשר קצת פחות

בהמשך, עוד שנה וחצי מיום החתונה, זה אמור להיות.

ההורים די עוזרים בהתחלה ובינתיים הזוג בונה את עצמו.

ככל שעוברות השנים גם הגבר מוצא כל מיני עבודות, רשמיות או לא רשמיות, שתורמות חלק לכיס המשפחתי.

לא אומר אם זה טוב או רע, אבל עובדתית משפחות חיות ככה וזה בסדר.

בחוויה שלי, ההורים מאוד רוצים לממן כי גם הדרך שלהם לשלוט בילדים שלהם...

כמה בפועל הם נותנים? אין לי מושג, אבל נראה לי שזה סכומים גבוהים יותר מהדלים

וזהו בערך

ואף אחד לא שולט באף אחד

אצלינו:

1. בחיים ההורים לא נגעו בכסף של המתנות. בשונה מהרבה מגזרים/עדות.

2. בין האחים שלי, 3 קיבלו דירה ראשונה בלי משכנתא ו2 קיבלו מהוריי עזרה בשכירות+סכום לא הגיוני לדירה (הסיבה שהם היו צריכים להוסיף: 1- כי הם רצו וילה 3 קומות עם חצר; 1- כי הצד השני לא חרדים ולא נתנו כלום). השאר גם קיבלו עזרה הרבה מעבר למקובל במגזרים אחרים (השונה הוא אני, שתמיד העדפתי "פת חרבה ושמחה בה", ואכמ"ל).

לגבי שליטה, ברור שההורים לא קוראים לילד לשיחת נזיפה עם רשימת חובות מול זכויות. אבל זה בדיוק העניין, שלא באמת צריך את זה.

כשלוקחים ילד/ה ללא כל השכלה, ניסיון והבנה בחיים, מממנים לו כל מה שהוא צריך לתקופה מסוימת - זו הדרך להעביר מסר, שמי שהולך בתלם יוכל להתקיים ומי שלא לא. וכמובן שכשמממנים אז נהיים מעורבים. כשמממנים חלק גדול בדירה ובשכירות, קובעים במידה מסוימת איפה יגורו וזה משליך במישרין על איפה ובמה יעסקו וכו וכו.

כלפי חוץ זה רצון טוב, וברור שהרבה אנשים באמת רואים בזה מידה טובה, אבל ראיית המכלול מבהירה מעל לכל ספק שזו פרקטיקה של שליטה.

סליחה אם הרסתי תזות 🙏

נתנו הרבה מעבר למקובל

אצלנו

ההורים של בעלי חרדים מיינסטרים

ל2 אחים שלו הגדולים נתנו דירה בפריפריה בלי משכנתא חצי חצי עם הצד השני

ההורים שלי לא נותנים דירה אז לא קיבלנו אבל גם לא רצינו

ההורים שלי מממנים לי תואר ככה שלא ממש שלחו אותנו בלי השכלה, ניסיון והבנה בחיים

לא קבעו לנו איפה לגור (שילמו שכירות שנה ראשונה איפה שבחרנו לגור)

ו2 הצדדים תמכו בבחירה שלנו איפה לגור למרות שזה לא מקום קלאסי בכלל

דירה בלי משכנתא, זה המוןןןןןן. גם בפריפריה (ודאי בפאיפריה שחרדים יכולים לגור בה). גם אם זה מתחלק בין שני ההורים. בפרט אם מדובר במחירי הדירות של 10 השנים האחרונות.

לפחות אצלינו ההורים מימנו תואר לחלק מהאחים שלי, אבל זה היה עם ככ הרבה תנאים שלא הייתי קורא לזה "עזרה לחיים" (אחד התנאים למימון רשיון-תואר, זה שהכל יקרה אחרי החתונה. איך שלא תסתכלי על זה, זה שם יפה ל"החזקה פסיכולוגית". בפרט, שלבנאדם כמוני שסיים תואר ראשון בפחות זמן ממה שסיים לימודי נהיגה 🤣🤣 זה לא באמת הוביל לעצמאות - בלי קשר שאני לא קיבלתי מהם שום מימון לשום דבר אבל זה אני החריג).

כנל לגבי דירה, אני מנסה להסביר: לרוב, כשמממנים אותך ואת גדלה לתוך זה, מראש הרצונות והאפשרויות שלך מוגבלות. אז ברור שמראש תבחרי במרחב שגם הם רוצים אותו.

התחלתי את התואר לפני החתונה

ולא היו שום תנאים (חוץ מזה שהם ישמחו שאנסה להשיג מלגות)

דירה בלי משכנתא זה בהחלט המון ולכן אנחנו לא מעוניינים לקחת

אבל זה לא כמו מה שההורים שלך נתנו

וזה לא נותן להורים שום שליטה בילדים 

לא הבנתי את המשפט האחרון

המשפט האחרון אומר שבסוף יש מסר סמוי: תעשו כמה שפחות בעיות - תקבלו כסף. אז עד גיל 20 את כבר לומדת את הסיסטם ומראש לא מגיעה לחיכוכים.

אני לא בא ללכלך או לקטרג, רק לחזור למשפט הראשון שעתבתי והכל התחיל ממנו: "ההורים מאוד רוצים לממן כי גם הדרך שלהם לשלוט בילדים שלהם".

אצלנו לא התערבו במגורים, בלימודים, למרות וההחלטות ממש לא תאמו את ההשקפה או הרצון שלהם.  

הדינמיקה היא דו כיוונית, הורה מתערב וילד בוגר מרצה - ילדותי שנותן שיתערב.

המצב הבריא הטבעי כאדם בוגר הוא לעבור ממצב מתקרבן ומאשים למצב של אחריות. במקום להאשים את ההורים המתערבים כדאי לעשות תהליך התבגרות פנימי עמוק, מעבר מילד לבוגר נפרד מההורים (אך מכבד), הצבת גבולות, ולא לבחור בתלות. 

כתבתי 100 פעם כאן ובפורומים נוספים ששנינו משוטטים בהם: בכל הקשור לעזרה של ההורים, אני מתאר את הדינמיקה בבית ולא אותי. אני לא מתקרבן, מגיל צעיר מאוד העדפתי שהם לא יתנו ותמיד הם שמחו לא לתת לי. אני מדבר על 8 אחים שלי, עם דינמיקות שכוללות צד שני וכו (ומי כמוך יודעת כמה פעמים יכולים להתחתן 9 אנשים 😉).

אני גם לא מדבר על מסכנות ולא חושב שזה רע. אני מתאר פרקטידה לשימור קהילה, שזה מאוד בסיסי אצל חרדים: המפתחות אף פעם לא נמצאים אצל האדם עצמו, ובדרך כלל המבוגר מחזיק בדרך זו או אחרת בזכות ווטו, ולרוב קיומה של זכות ווטו מונע מלכתחילה את החיכוכים. זה כל הסיפור.*

למה זה המצב? החרדים יגידו לך שהמבוגר הוא אחראי וחכם יותר וגם רואה את הדברים בהסתכלות רחבה; וגם, ככל שיותר מעורבים אצלך כך קונקרטית יותר עוזרים לך וכו וכו. אולי הם צודקים, אבל בראיה סוציולוגית זה נראה יותר כפרקטיקה של פחד, כלומר הקהילה מאוג מפחדת שאם יהיה לך שכל וכסף את תברחי משם (ועל זה ייאמר המשפט של הגשש: "אם אתה לא מאמין בסחורה של עצמך, למה שהקונים יאמינו?").

אבל זה נושא בפני עצמו ובוודאי לא באתי כאן להטיף לקהילה של מאות אלפי אנשים. כוונתי כטן זה רק להסביר עובדות ומניעים.

* אם את רוצה להכיר את הנושא יותר לעומק, מציע לך לקרוא את הדוקטורט של שרונה נתן. כמדומני שיש אותו בגוגל.

מיותר.

נדמה לי, על פניו לפי מה שכתבת, שדווקא תיארת על עצמך שהצבת גבולות שמתאימים לך. 

לתת ככה כשיש לך 8-9 ילדים כפי שכתבת… מניחה שזה לפחות מיליון לילד.

אפילו באוכלוסיה הכללית זה לא סכום שקיים אצל רוב האנשים, אז אצל חרדים כשיש מפרנס 1 בגדול?

וזה ככה גם היה בשאר הקהילה של ההורים או שהם היו החריגים?

דירה בלי משכנתא…

כשאלו שלא קנו להם דירה שלמה זה כי הם רצו וילה מפונפנת

לכו שאלתי…

גם לי נשמע לא הגיוני ברמה של קהילה/חברה שלמה…

דבר ראשון, רוב אחיי ואני, התחתנו כשמחירי הדירות היו הרבה הרבה יותר שפויים, והיה גם יותר קל למצוא דירות בזול (לצורך העניין, אחד מאחיי קיבל דירה בבני ברק(!!!) ב60,000$, שזה בערך ×4 בשקלים).

דבר שני, לרגע לא אמרתי שרק הוריי נתנו את כל הסכום. זה התחלק בין המחותנים, חצי חצי בערך (אין לי מושג בדיוק). חוץ מחתונה אחת שהצד השני הם משפחה מאוד עשירה ובאמת הם נתנו הכל (אז הוריי לא נתנו כלום לדירה!). רק פעם אחת הוריי נתנו את כל הסכום לדירה, וזה כבר היה במחירי הדירות היותר גבוהים וזה באמת לא הספיק להכל...

דבר שלישי, מאיפה הכסף כשרק האמא מפרנסת. שאלה טובה. אני גם לא יודע. ככלל רוב השנים שני הוריי עבדו ואחד מהם במשרה די בכירה, אבל באמת אף פעם לא נכנסתי להם לכיס... (ואגב, רוב הגברים החרדים עובדים בשונה מהסיפורים ברחוב. זה נכון שחלקם עובדים רק חלק מהיום, ורובם מכניסים סכומים נמוכים יחסית לשוק העבודה, אבל גם אברכים - לרוב משלבים גם עבודה קטנה או גדולה).

דבר רביעי, האם זה היה נורמה או חריג - בזמני זה לא היה חריג, ולפחות לפי מה שבחורי ישיבה סיפרו, חלק גדול מאוד קיבלו דירה יפה רק מצד הכלה (החישוב הוא שהורי הכלה מקבלים דירה על הבנים שלהם אז זה יוצא חצי חצי, כך או כך אנשים היו נותנים חצאי דירות ולא בירוחם 😉). אני שב ומציין שזה תקופה שמחירי הדירות הן פחות מחצי מהיום, אבל גם השכר נמוך יותר ואל תשאלו אותי מאיפה - לפחות בסיפורים, אנשים היו נותנים סכומי עתק לילדים.

נשמע הרבה יותר הגיוני. באמת הזוי השוני במחירי הדיור. (ברור שיש אינפלציה, אבל גם ביחס למשכורות ההבדל עצום).

מעניין אם עדיין זה נורמה אצלם שרוכשים דירה לזוג שמתחתן. (כי נניח אותו אח שלך שרכשו לו דירה בבני ברק, גם אם ימכור את ביתו ויגור בירוחם, קשה לי להבין איך יתן חצאי דירות לילדיו).

אני יודעת שחרדים גברים גם עובדים, אבל ממה שאני מבינה (אולי אני לא בעניינים), זה עבודות שהן לא שיא השכר. (אין השכלה גבוהה לרוב, וכמה אחוז מהאוכלוסיה יכולים להיות אנשי עסקים ממולחים?)

והנשים החרדיות מכירה בהחלט שעובדות בהייטק וכו, אבל גם מכירה שלפעמים 80% משרה בגלל המסגרות של הילדים וכו.

אני יכולה להבין שיש משפחות שיכולות להרשות את זה לעצמן, אני מתקשה להבין איך זה קורה ברמת האוכלוסיה. מבין?

אולי אכן הדברים השתנו, אבל זוג חרדי בני 19-20, שמתחתן היום, ממה מתקיים? מהיכן הפרנסה למשל בעשור הראשון לנישואים?

(כי הם הדור השלישי כבר. הסבא והסבתא יכלו אפילו לקנות להורים דירה. ההורים לא היו צריכים לשלם שכ"ד או משכנתא אז הצליחו להתקיים כלכלית. אבל מה הם יעשו?)

אין ספק שההכנסה החרדית היא נמוכה יחסית. ברור שהגבר החרדי בדרך כלל לא מכניס הרבה (לפעמים עובדים קשה ובשחור וכדו, אבל לטווח הארוך זה לא רווחי כידוע). זה גם ידוע ומדובר שנשים חרדיות, גם בהייטק, מרוויחות הרבה פחות מעמיתיהן באוכלוסייה לא חרדית (יש לזה הרבה סיבות, אבל הנושא העיקרי הוא ביקוש והיצע - כל עוד הן מגיעות עם תעודות פחות נחשבות ויש להן הרבה תנאים של צניעות, הן תאלצנה להסכים לתנאי שכר פחות טובים).

אני מניח שהמשתנה שמאפשר להורה החרדי את ההוצאה הגהוהה יותר לנישואי ילדיו, זה שבסך הכל הבית החרדי הוא צנוע יותר ודורש פחות הוצאות (והרבה פעמים יש כל מיני עזרות קהילתיות ודרכים לרכישות מרוכזות וכדו). קשה לאמוד את זה בדיוק, כי הדרישות החברתיות במגזר החרדי מצריכות גם המון הוצאות שלא קיימות במקומות אחרים (שכר לימוד גבוה משמעותית מבתי ספר ממ'/ממ"ד, ילדים שיותר תלויים בהורים להוצאות, ביגוד מאוד מסוים שלפעמים הוא יקר ולא מאוד איכותי וכו וכו). אבל יתכן שעדיין במאזן, ההוצאות נמוכות יותר לנפש.

עם זאת, אני מציין שאין לי מושג כמה חרדים נותנים היום בחתונות ילדיהם. אני עצרתי לפני כמעט שני עשורים, עם מחירי דירות שונים לחלוטין, וזה מקסימום הידע שלי (את אחיי לא נעים לי לשאול על נישואי ילדיהם. ככלל אלו דברים שנסגרים בצורות נסתרות וסודיות 😆). מצד שני ברור לי שנותנים הרבה יותר מעדות אחרות ובזה התמקדתי.

נ"ב, לא ציינתי לאורך כל ההודעות - אני מדבר על אשכנזים (שהם איכשהו ה"הארדקור החרדי"). אצל ספרדיים הכל שונה.

בגלל מחירי הדירות שעלו

אלה שנותנים הרבה זה נע באיזור

לבת 500-800 אל"ש

לבנים 100-200

(יש כאלה גם במיינסטרים שנותנים הרבה פחות וגם כמעט ולא נותנים)

גם זה לא בהכרח נותנים בסוף

אלא בעיקר מתחייבים

ואז מנסים לעמוד בזה

(ההורים ממשכנים/ מוכרים את הדירה שלהם

לוקחים חובות ענק מגמחים/ בנקים

מגייסים כספים מאנשים/ משפחה

ונמצאים במצוקה כלכלית נוראית)

הגברים החרדים היום

גם במיינסטרים

חלקם עובדים בקטנה כבר במקביל לישיבה לפני הנישואים

המצוקה הכלכלית עושה את שלה

(בישיבה של הבן שלי

חרדית מיינסטרים פתוחה יחסית

חלק מהבחורים עובדים בקטנה היום

וכ50% מאלה שנישאים יוצאים לעבוד בעבודה כלשהי לאחר שנה בכולל

אלה נתונים מצוינים שלא היו קיימים לפני 20 שנה

זה אחד התהליכים שהציבור החרדי עובר מהשטח ללמעלה

כלומר הציבור מצביע ברגלים ולא מחכה שרב יגיד לו מה לעשות)

שמתחתן לא צריך הרבה כדי להתפרנס

האישה עובדת במקצוע שלמדה בסמינר

הבעל אברך ובאיזשהו שלב יוצא גם לעבוד במקביל בכל מיני עבודות

הרבה הורים נמצאים בחובות

שכירות. ועד בית. ארנונה. חשמל. מים. אוכל. ביגוד

לדעתי גם לזוג המינימום להצליח בזה זה סביב 6 אלף נטו שזה בערך משרה מלאה בעבודה בשכר מינימום

שמגיע ילד ראשון זה יכול להגיע לפי 1.5 ויותר

ועם הילדים ההוצאות גדלות...

אני היתי בלימודים שנתיים לנישואים. לא עבדתי רציני.

עבדתי פעם בשבוע בחנות. עשיתי כמה אלפים.

בעלי היה בכולל למד. עשה הסעות של ילדים מיוחדים בבקרים.

עשה עבודות מה שהגיע.

ההורים שילמו לנו שנה ראשונה שכירות של יחידונת.

אחריה עברנו לקראוון שעלה לנו 1700 בחודש. כולל הכל קח 2000.

אין אוטו. אין מידי בילויים שעולים כסף.

לא מקמצנות. באמת כי זה שלב שאתה נהנה מהדברים הפשוטים.

מיפה לשם עברו שנים וכמה ילדים. התיצבנו. אני עובדת. בעלי חצי יום לומד וחצי עובד.

וחיים מעולה.

ההורים לא נתנו לנו שקל ב"ה. ולא לאף אחד מהאחים שלי. והם חרדים.

ההורים של בעלי אותו דבר. חרדים ולא נתנו כלום.

כמובן שילמו לנו את החתונה, בסיסית ורגילה.

מתנות קילבנו גרושים גם ככה. אשכנזים.

וחיים טוב.

הינו בתקופה שלא עבדתי מכניסים אולי 4000 או 5000 בחודש.

ומצד שני כתבת שהם לא נתנו כלום

ואם כבר.

כתבת שבעלך היה עושה הסעות של ילדים.

יש לו רישיון מתאים? יש לרכב רישיון מתאים? יש ביטוח? הוציא קבלה?

כי אם לא.

אם חס וחלילה היתה תאונה

הביטוח חובה (או קרנית) היו מפצים את הילדים.

אבל היו מוצצים לכם את הדם עד השקל האחרון + ריבית והצמדה

ואז מס הכנסה ומע"מ היו מצטרפים לחגיגה והיו מוצצים לכם את שאריות הדם שלא נשארו לכם.

זה היה נגמר ככל המראה בפשיטת רגל שהיתה לא מאפשרת לכם להמשיך חיים נורמלים

אז לא הייתי מתגאה בזה

כי זה סיכון עצום

וממש לא הייתי ממליץ לחבריי לעשות כך...

שלא היה להם רכב.

משערת שהיא התכוונה שהיה מלווה בהסעה.

ומתנשא?

אתה מסיק מסקנות ותוקף

ולכן לא נפגעתי

אבל זה צורם

וואו עפת רחוק מאד. מאד ממש מאד.

תנסה לקרוא בצורה קצת יותר רגועה וחיובית ותבין דברים אחרים.

א. התכוונתי שלא נתנו דירה. לא שלא נתנו כלום מכל וכל. הם גם אירחו אותנו שבתות ב"ה וקנו לי מתנה לחג פסח.

ב. בעלי היה מלווה בהסעות של ילדים מיוחדים. זה מוסדר ורישמי.

אפילו קיבל אישור ממשטרת ישראל שאין לו עבר פלילי עם ילדים. 

אתה מסכים? מאשר לי לנשום? לחיות? לתפקד?

אפילו שאני חרדית בעיניך.

איזה מגזים אתה.

המשכורת של האישה מספיקה להכל בשנים הראשונות

לא כולן עובדות בשכר מינימום

וחיים חיים צנועים בלי הרבה מותרות

זוג חרדי לא הולך הרבה למסעדות למשל

כלומר, כבר יש מקצוע שלמדת שאפשר לעבוד בו. (תארים במכללות/אוניברסיטאות זה לרוב לא פחות מ3 שנים, אבל לא מכירה איך זה בסמינרים)

תראי, אני מסכימה איתך שזוג צעיר לא צריך הרבה. אם אני מורידה את הוצאות הרכב שלנו (כי לא חייב), אז אנחנו מוציאים פחות מ3 בחודש על כל מה שהוא בנוסף לשכ"ד. (בשכר דירה המנעד גדול כי זה מאוד תלוי מיקום מגורים)

ואני בטוחה שאפשר בפחות מאיתנו.

משהו שלחלוטין משכורת אחת התחלתית יכולה לכסות (כלומר, מפרנס אחד בתחילת הקריירה שלו).

אבל השלב של זוג בלבד עובר די מהר, לא? ככל שנולדים יותר ילדים כך צריך דירה יותר גדולה, ההוצאות גדלות (מסגרות חינוך, חיתולים, תמ"ל, בכללי יותר אוכל לבית וכו).

ובנוסף- צריך מישהו שיוכל להיות בבית בשעות שאין לילדים מסגרות.

שם הבעיה. לכן שאלתי על עשור ראשון לנישואים. כי זוג לבדו יכול להסתדר (אני רואה למשל על זוגות סטודנטים. גם להם אין יותר מדי כושר השתכרות באותן השנים).

אני ממש לא חושבת שחייב להחזיק דירה בבעלותך. אבל אין ספק שדיור זה מרכיב גדול בהוצאות משפחתיות (שכר דירה או משכנתא. כי ארנונה וכו בכל אופן צריך לשלם).

וזוג יכול לחיות ביחידונת של חדר וחצי או 2 חדרים. משפחה עם כמה ילדים לא יכולה. 

לומדים מקצוע במשך שנתיים

ככה שמסיימים בגיל 20 (מיד אחרי התיכון לומדים שנתיים מקצוע)

רוב הבנות מתחתנות רק אז, כשמסיימות

חלקן כבר עובדות

מיעוט מתחתנות תוך כדי הלימודים ואז באמת יותר קשה 

אבל בסמינר יש הקלות לנשואות בלימודים (לא חייבות להשתתף בשיעורי קודש שזה הרבה שעות)

וכשמגיעים הילדים לאט מגדילים הכנסה

זה מאוד תלוי גם במקצוע של האישה

הרבה משפחות הבעל האברך נמצא בצהריים בבית עם הילדים בין 13:00 ל16:00 ואז האמא חוזרת והוא הולך לכולל לסדר ב

ובאיזשהו שלב האבא גם יוצא לעבוד, הרבה פעמים בעבודות תורניות

(ר"מ בישיבה, מלמד בחיידר, וכו)

ומשפחות חיות הרבה שנים בדירת שניים וחצי חדרים

היום הרבה מהזוגות הולכים לגור במקומות קצת יותר זולים

ואז גם מתאפשר דיקות קצת יותר גדולות

אני יכולה לומר רק מהניסיון שלי ומההיכרות שלי עם כמה משפחות (חמי וחמותי למשל)

שיש המון סיעתא דשמיא

ויש לכולם תקופות יותר לחוצות ותקופות פחות לחוצות

ומוסדות החינוך החרדים לא עולים הרבה?

או שיש הנחות משמעותיות לרוב האוכלוסיה?

באמת מתעניינת. לא בקטע מתריס בכלל.

(אני גדלתי עם לא מעט אחים, משפחה דתית לאומית, שני ההורים שלי עבדו אבל. ההוצאות על המסגרות העל יסודיות היו גבוהות מאוד. ותכפילי בטפו חמסה ילדים… כלומר, היסודי לדעתי עלה סכום סביר לחלוטין, מעט אלפים בשנה לילד. אבל היה שלב שהם הוציאו רק על חינוך הרבה אלפים בחודש.

להם זה התאפשר כי שניהם עבדו, ובמשכורות בהחלט מעל המממוצע. אבל אפילו להם זה לא היה כל כך קל).

וזוגות חרדים מבוגרים, כלומר מעל גיל פנסיה, מצליחים להסתדר? כי אם חסכו לפנסיה רק את ההפרשות שחייבים בחוק, נראה לי קשה מאוד…

אין לי תשובות לכל השאלה שלך

אני לא מכירה מספיק מקרוב

עולה הרבה פחות מפרטי דת"ל.

לישיבות קטנות יש מתן

לישיבה תיכונית יש עלית הנוער,

בית יעקב וחיידרים ש"ל נמוך מממ"ד. 

לשניהם יש סבסוד. 

והמקצוע בסמינר עולה המון

ואין מלגות....

מה זה מתן?

בית יעקב זה משרד החינוך זה באמת כמו כל יסודי

וגם חיידרים לא נראלי יקר לא יודעת מקרוב

אבל בפועל יש עוני מאד גדול בציבור החרדי

לקבל אוכל לחג זה נפוץ מאד

מכירות במחירי צדקה זה כבר סטנדרט

זה לא מחזיק בגלל מה שכתבת

אלא בגלל צדקה וערבות הדדית 

לא אמרתי שלא

היום גם בדת"ל יש מלא. יש המון ישובים עם נקודות של משנת יוסף.

זה לאו דווקא נזקקות הדברים האלה, או תרומות.

זה פשוט יותר בזול.

כמובן שיש גם תרומות וחלוקות בחינם.

לא מכירה מקרוב כי אצלנו לא קיים, אבל יודעת שנפוץ מאד בציבור החרדי. 

לא מדברת על מכירות מוזלות (אם כי מכירה מוזלת של אוכל זו מראה על עוני גדול

שמשפחה לא יכולה להרשות לעצמה ללכת לסופר ולקנות אוכל

אלא רק במכירה מוזלת)

אני מדברת על תרומות/ צדקות

לחיות על צדקה זה בעיה

להתמך

לא לקחת אחריות אישית

והחיים נראים בהתאם

בין מי שנתמך למי שקונה בזול

לא רואה שום חסרון בלקנות בזול

לא בטוח שזה בא ממקום שלא יכולים להרשות לעצמם

אלא עניין של התנהלות של חיסכון איפה שאפשר

מסכימה איתך שלחיות על צדקה זה לא תקין

בטח שלא קבוע ולא להסתמך על זה

מהמכירות הזולות בציבור החרדי מסובסדות

מסובסדות =צדקה

על חלוקות חינם

צדקה של מזון

משנת יוסף למשל, זה לא מסובסד

ואפילו ללכת לקניות מרוכזות באושר עד ולא למכולת השכונתית

זה לקנות בזול

עמי אני יושבת

לפני חגים זה מאד בולט

כל השכונה שלי (החרדית)

מלאה במכירות/ חלוקות של צדקה

לא משנת יוסף

לא אושר עד

צדקה

אני מכירה את זה

לא מקרוב כי ההורים שלי לא היו לוקחים

לא אמרתי שלא קיים

קיים ונפוץ

רק אמרתי שאני בעד לקנות בזול 

בגלל הסוגריים שלך פה אני - נשואים טריים 

אם קונים כדי להתייעל בסדר

אם קונים כי אין כסף לקנות אוכל בסופר זו בעיה 

לא מתכוונת לדברים שהם צדקה,

אלא לדברים שזה לנצל את הכוח הצרכני, או להוציא בצורה מחושבת יותר.

גם בציבור הכללי העובד יש כל כך הרבה משפחות שחיות במינוס, או בלי חסכונות כמעט בכלל (לפנסיה, לתקלה הבאה ברכב, וכו).

והרבה מהם זה בגלל התנהלות כלכלית לא משהו.

מה זה לנצל את הכוח הצרכני?

רכישות מרוכזות, כמו למשל שעושים לספרי לימוד בבתי ספר (את באה וקונה 100-200 ספרים ישירות מההוצאה לאור, אז זה יוצא פחות יקר לכל הורה, ולפעמים אפילו יותר כסף להוצאה לאור- שבדרכ מוכרת לחנויות הספרים)

זו לא צדקה, זה על אותו העיקרון של לקנות בסיטונאות.

באמת אפשר לעשות את זה על הרבה דברים (בעיקר בקשר לדברים שהביקוש מרוכז בזמן אחד- תחילת/סוף לימודים, חגים וכו)

אגב זה כן קיים גם בקהילות שהן ממעמד בינוני-גבוה, אבל בדברים מפונפנים יותר. למשל מכירה מרוכזת של ירקות ופירות אורגניים ישירות מהחקלאי. כזה…

לעשות תחשיבים על ההוצאות למשל.

מי שיש לו מספיק כסף ולא צריך לחשוב על הוצאות שוטפות- נהדר.

אבל יש המון אנשים שבלחץ כלכלי בעיקר בגלל התנהלות (וזה מחריף ככל שהמשכורת גבוהה יותר אגב).

באמת המון ישראלים חיים מעל לפופיק, וזה סתם חבל. 

שאמרה שכיוון שחמותה מממנת אותם היא חייבת לקרוא לבת שתיוולד לה על שמה.

לפי דבריה לא מדובר בדבר חריג במגזר.

אבל אני לא יודעת האם היא מייצגת

הורים חרדיים עם הרבה ילדים, שחיתנו ילדים, האבא, כמקובל, לא עובד, וההורים נמצאים בעצמם עמוק בחובות בגלל החתונות ובריתות ושמחות במשפחה הברוכה. 

הסבא והסבתא אפילו נאלצים לתמוך 

אבל לא הייתי מגדירה את זה כבסדר

עוני גדול מאד

מצוקה קיומית

גם אלה שאינם עניים מרודים נמצאים קרוב לשם

גם אם מצליחים בהמשך להכניס יותר

רוב המשפחות כבר עם מלא ילדים

וההכנסה בקושי מספיקה לבסיס

יצאה לי כותרת קיצונית אולי. אני כנראה בצד ה"פתוח" של הפורום (מעידה על עצמי)

את רואה אותו, ככה, כמו שהוא. האם את מוכנה ורוצה לחיות איתו את חייך? האם את מוכנה ורוצה לעבוד על הזוגיות שלכם גם כשהוא יעלה לך על העצבים? האם את מוכנה ורוצה שהוא יהיה לצידך במסלול חייך? ושאת תהיי לצידו במסלול חייו? האם אתם, שניכם, מודעים לזה שעוד 5 שנים (וגם פחות, וגם יותר…) סביר ששניכם תהיו שונים מאיפה ששניכם היום (כל אחד לחוד, וגם ביחד כזוג), אבל עדיין תרצו להיות יחד?

זה נשמע אולי חוזה? לא יודעת איך זה נשמע מבחוץ. אני יכולה להגיד עליי, שהוא הרגיש לי בית. (קשר יותר ארוך מ2-3 פגישות…)

כאילו. בית. משהו בי נרגע לצידו. וגם קצת יותר אהבתי את מי שאני כשאני לידו.

(וגם אותו אני אוהבת ואהבתי, כן?)

1. הרבה תפילה להשם שיכוון את הדבר הכי מדוייק

2. התאמה למה שאת מחפשת בחיים- תכונות, שאיפות, מקום/שלב בחיים והשקפה

3 משיכה ומציאת חן. פרפרים, רצון לשהייה ממושכת יחד, געגוע. לא חייב נצנצים זיקוקים ובלאגן, אבל שיהיה משהו.

אולי נכון גם לציין שלא ממש יש כללים.

מצד שני זו החלטה חשובה לכל החיים

צריך פה איזון נכון של שכל ורגש והרבה אמונה ותפילה.

בע"ה בחירות טובות ומשמחות והרבה סיעתא דשמיא!

אני לא חושבת שחייב משיכה ורומנטיקה ופרפרים

כן רצון לקרבה

לחשוב עליו כשאת לא איתו

מנסה לענות באופן עקרוני, וכמובן שחשוב לזכור שכל מקרה, כל זוג, כל אישה, כל איש - הם עולם ומלואו ואינדיבידואלים ולכן חשובה הרגשת הדיוק, הבהירות והשלמות עבור כל אחד בפני עצמו.

בבואנו לעשות החלטה כה חשובה של האם להתחתן איתו/ה, חשוב מאוד לבחון מהם הצרכים העיקריים שלנו.

לא סתם אומרים שהדבר החשוב ביותר בראש ובראשונה הינו הלב הטוב.

האישיות הטובה. שהאדם כאדם טוב.

ישנם כמובן גם ערכים נוספים ותכונות נוספות שיכולות לעלות לנו כחשובות עבורנו, כגון: ראיית האחר, עזרה לזולת, יכולת הכלה, אינטלגינציה רגשית, מה שנקרא "חוכמת הלב", נאמנות, בלעדיות, כנות, תקשורת טובה, הבנה עמוקה וכו'

אז אם לסכם ולנסות לראות מה בעצם הכיוון אליו נשאף במציאת החצי השני שלנו,

אני חושבת שצריך להקשיב גם ללב וגם לשכל וגם לגוף.

למצוא אדם עם לב טוב ומידות טובות.

שנעים לנו בחברתו/ה

בהמשך ולאט לאט בהתקדמות הקשר למצוא גם את התקשורת הטובה,

את ההתאמה בערכים, במה חשוב בחיים, בתפיסות כלליות על העולם בכלל ועל חיינו שנבנה בפרט (עם ידיעה שגם פערים שם יכולים להיות פתירים, מאוד אינדיבידואלי ותלוי הסתכלות על התמונה השלמה),

שאני יכול/ה להיות אני לידו/ה, 

שאני אפילו רוצה להיות הגירסא היותר טובה שלי לידו/ה,

שיש נשיאת חן ומשיכה הדדית,

שאנו יודעים גם איך לריב וגם איך להשלים (לגמרי נבנה ונקנה בעמל ובלימוד. זה לא בא סתם כך. כלומר אם נמצא אדם טוב כנ"ל אפשר לפתח את זה עוד ועוד ב"ה).

מה שגם חשוב לזכור שכל הנ"ל לא יכול להתגלות ישר. כלומר כדי להכיר אדם, עולם ומלואו צריך להכיר אותו

כמו שמי שמכיר אותנו, ידרש לו זמן לפגוש את כל החלקים העמוקים שבנו, את כל המקומות בנו, את המורכבות, את היופי, את החוזקות, את החולשות וכן הלאה.

לכן צריך גם לדעת בכל שלב של קשר מה מתאים שם ומאוד יכול להיות שאותה היכרות ברגע נתון היא מותאמת שלב. ובהמשך ההיכרות הולכת ומעמיקה.

אני בדעה שצריך לקחת את כל הזמן שאנו מרגישים שאנו צריכים להיכרות.

בין אם זה חודש ובין אם זה שנה.

כל אדם הוא עולם ומלואו

וזה מאוד מאוד אינדיבידואלי.

אבל הרגשת הלב הזו, שהגעתי לבית,

שזה זה,

שאני נמצא/ית במקום הנכון,

אותה שלמות בבחירה, בהחלטה, 

בהחלט חשובים כאשר מגיעים לנישואים עצמם.

אז כל אחד וכל אחת שיקחו בצורה המותאמת והמדויקת ביותר עבורם את כל הזמן שהם זקוקים לו כדי להגיע באמת לשלמות בבחירה.

הידיעה שבחרתי בלב שמח ובשלמות באיש שלי/באשתי מאוד חשובה.

וכמובן שלא נוכל לדעת זאת בהתחלה, אבל לשם כך בדיוק יש את ההיכרות. לפגוש את הנשמה שמולי ולהתחיל להכיר אותה עוד ועוד.

לפעמים זה אפילו רק ב"אנרגיות" או ב"אינטואיציה" או ב"תחושת הלב" בהתחלה, שיש כיוון, בלי לתת לזה הגדרות או כללים או אפילו מילים. וזה בסדר גמור.

לאט לאט בונים משהו טוב.

חשוב גם לזכור שאין באמת אף אדם אפילו אחד מושלם. לא גבר ולא אישה.

רק רק הקב"ה לבדו מושלם.

אנחנו כולנו בני אדם.

ו"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". אין.

כלומר לכולנו יש יתרונות, לצד חסרונות.

וכדאי לראות את האדם שמולנו כמכלול.

האם את המכלול הזה אני רוצה?

האם במכלול הזה אני בוחרת?

(והאם הוא/היא רוצים אותי ואת המכלול שאני? האם הוא/היא בוחרים בי ובמכלול שלי?)

עוד דבר מהותי מאוד מאוד הוא *העבודה תוך כדי תנועה* כלומר ההבנה שנישואין, זוגיות, הוא דבר של תחזוקה מתמדת והשקעת אנרגיה מתמדת. 

לכן שני בני זוג שמגיעים גם עם שלמות בבחירה, 

גם עם רצון אמיתי להיות יחד ולעבוד על כך כל הזמן, 

גם בוחרים אחד בשנייה כל יום מחדש ומבינים שהשקעה תמיד תמיד צריכה להיות - 

הסיכויים שלהם להצלחה וחיי נישואין מאושרים עולים בצורה ענקית.

זו באמת תורה שלמה וקשה לשים הכל על הכתב.

מצרפת כאן הודעה ארוכה שכתבתי בעבר שיש בה הרחבה גם בנושא זה:

✨ איגרת לכל הרווקים והרווקות היקרים והיקרות ✨ - לקראת נישואין וזוגיות

שתהיה המון ברכה והצלחה, בהירות שלמה ונחת עצומה בלב ב"ה 🌹🙏

כמובן שאפשר להמשיך להגיב.

בעז"ה מקווה שיהיה בשורות טובות בקרוב(:

שלוריא הציע, מציע ומן הסתם יוסיף להציע - אבל מהיציע... - במערכת, ללא שינוי באספקטים נוספים. אינך יכול לעשות את התקציב הישראלי למכונת "ביטחון" אינסופי במאות ביליונים, ולייצר בד בבד גם מערכת חינוך מושקעת ומתוקנת ושיוויונית לעילא. אינך יכול לשנות את סדרי התעסוקה של מורים ומורות ("עובדי ההוראה" כלשון המסגרת המארגנת הייצוגית שמונחתת עליהם), למשל חוזים אישיים בקנה מידה נרחב, בלי להציג תוכנית לשינויים כאלו לעיון ולאישור כלשהוא של הציבור, ממשאל עם ועד בחירות כלליות. וקצרה כאן היריעה מלפרט את כל היקף השינוי הדרוש ותשומת הלב הפוליטית והמנהיגותית לנושא. זה דורש שינויים ברמת לוח השנה הציבורי והתעסוקתי הישראלי, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי והעיסקי. זה דורש משהו בסדר הגודל של קומיסר בברית המועצות או מזכיר בסגל הבית הלבן באמריקה. אולי משהו בסגנון טריבון רומי, משהו שיש בידו את מלוא הסמכות, מלוא האחריות ומלוא המשאבים לחולל פעם אחת ולתמיד כזה שינוי. בלי זה אין טעם אפילו לעשות צעד ראשון.

הייתי מעדיף יותר שקיפות בנושא.

מציין איזו מפלגה פרסמה בכלל מצע.

מה הניקוד ולמה.

הכל מפורט לפרטי פרטים.

מה לעשות שמפלגות הקואליציה טרם פרסמו מצע בנושא חינוך, אף אחת מהן ומפלגת אל הדגל היא המפלגה היחידה שדיברה על ארגוני המורים במצע החינוכי שלהם שזה בעיני טל לוריא עיקר הבעיה.

הדודות הלא צנועות, שאתה כ''כ חושש מהן, מהוות 0.0001% מהחינוך של הילדים.

השאלה אם ילד יבחר לגדול ולהיות אדם דתי תלויה במיליון גורמים, הרבה מהם תלויים לגמרי בך ובחינוך שלך, אף אחד מהם לא תלוי בשאלה מה אורך השרוול של הדודות.

ביום יום של חיי נישואין וחיי משפחה והורות, יש אינספור סיטואציות מורכבות שהשאלה מאיזו משפחה היא הגיעה כלל לא קשורה אליהן.

ויש משפחות מאוד דתיות שמתנהגות בצורה נוראית, תראה כמה מריבות או מתחים בין בני זוג קשורים ישירות למשפחה המורחבת וההתנהגות שלה, האמא הנדחפת, האב השתלטן...

בקיצור,

אפילו עוד לא הכרתם ואתה רץ למחשבות על משהו שלדעתי יהיה כמעט חסר השפעה על החיים שלך.

וזה יותר מהשרוול של הדודה. בסוף אני לא ארצה להרגיש בבית של ההורים של אישתי כמו "הדוס הזה", שכל הגיסים והגיסות יישבו לשחק בשולחן ויהיה דאחקות וקלות ראש, וכשכולם ייכנסו ביחד לבריכה בחופשה המשפחתית, וכשכולם ייתחבקו ביחד בתמונה המשפחתית - לא בא לי להיות מוזר בסביבה שלי ולשבת בצד ולפתוח ספר, או להימנע מלהגיע לדברים מסוימים

זה המחשבות שלי, החששות, אבל תמיד יש גם את הצד השני של היתרונות שיש בה

מאוד מבולבל.

אבל לדעתי אתה חושב על פסיק אחד קטנצ'יק מתוך חיי נישואין, וגם את הפסיק הזה אפשר לפתור בקלות ברוב הפעמים.

שזה הפוך

דוקא זה שרואים את שתי הצדדים

זה מכריח את השני לעמוד על העמדה שלו

חוץ מזה שהיא זה היא

ואם היא צדיקה היא צדיקה

יותר גרוע משפחה עאלק דתיה

שמתחנחנת מאשר משפחה חילונית-מסורתית

שלא עושה בשביל למצוא חן

אם תודאג,

לא מדברים נקודתיים

אלא מהווי כללי

שעלול להיות נוכח

ועלול לצוף בגיל מבוגר אצל מי שכך גדל

אני התחתנתי עם משפחה דתית

אבל להרגשתי היה שם מרכיב של שנאת הדת

או הדתיות שלי

והוא גרם ביום מן הימים בני משפחה

להביא לפירוד להרגשתי

תדברו על הנקודה.

היא צריכה להיות מודעת לזה.

ולהבין שאכן יש השקפות עולם שונות

והיא בחרה בהשקפה אחרת מהוריה.

ועשויים להיות מתחים.

כמו שאתה עושה מזה.

כמובן שיהיו התמודדויות עם הילדים אבל התמודדות היא לא בהכרח דבר רע.

יותר חשוב לבדוק שהם אנשים נורמלים ובריאים בנפש.

אנשים בריאים מגדלים ילדים בריאים,

אנשים בריאים מפתחים מערכות יחסים שיכולות להכיל גם שוני.

בעיניי יש כל כך הרבה דברים לבדוק לפני ולפסול לפני המצב הדתי של המשפחה כשהילדים העתידיים שלכם יפגשו איתם פעם בחודש.

אתה תהיה "הדוס הזה" אם זה כל מה שתעשה מעצמך.

אני חברה מאז ומתמיד של חילוניות גם כשהייתי דוסית ומעולם לא הייתי ה"הדוסית הזאת".

ההורים של בעלי פחות או יותר מסורתיים אבל מאד מכבדים ותמיד מיידעים אותו אם עלולה להיות לו בעיה (פירות לא מעושרים נגיד). אמא שלו הולכת ביום יום כמו חילונית אבל תמיד באה אלינו עם שמלה צנועה וכיסוי ראש.

ההורים שלי משפחה דתית אבל אנחנו צריכים לבלוש אחריהם במקרר אם באמת הבשר חלק, וזה למרות שיידענו אותם שאנחנו ספרדים אז זה הכרחי עבורינו. למרות שאמא שלי תמיד עם חצאית אחרי הברך וכיסוי ראש.

רמה דתית שונה של המשפחה זה בהחלט משהו שניתן להתגבר עליו. אנשים עם אופי רע זה מוקש לכל החיים.

בסוף מתחתנים גם עם המשפחה, לפחות במצב נורמלי. הסבא והסבתא בוודאי יהיו חלק משמעותי, או לפחות אמורים להיות, מהחיים של הנכדים שלהם. והדודים והבני דודים הם אמנם דבר רחוק יותר, אבל לא משהו להתעלם ממנו. אם אתה רוצה לגדל ילדים בחממה, או כמה שיותר חממה שאפשר (ואני אישית בעד), אז המשפחה בהחלט מהווה כאן שיקול. הדבר יהיה גם תלוי בתחושה שלך וביכולת שלך "לשאת את זה", ביכולת להסתדר עם האוכל, עם עניינים באמונה, עם פוליטיקה (מגוחך, אבל קיים), עם שבתות (איך עושים אצל הסבאסבתא?), עם צניעות, עם תמיכה בדרך (בהנחה ותהיה אברך, למשל) וכו'.

יש גם משמעות לכאורה לשאלה עד כמה בן/בת הזוג נכנסו עמוק ויציב לעולם הדתי. איך היה התהליך שלהם (עם/בלי ליווי), וכדומה.

קשיים יהיו, ועיקר השאלה היא איך אתה מעריך שתוכל להתמודד איתם. אחרי הכל, יש הרבה אנשים - גם רבנים כידוע - שעשו תשובה והתחתנו ויש להם חיים נפלאים וחזקים מבחינה דתית.

מי אמר שאתה בכלל מוצא חן בעינה? למה לדמיין כזה עתיד מפורט איתה?

אני ובעלי קצת יותר דוסים מהמשפחות שלנו. אף אחד מאיתנו לא חשב בכלל שהוא בעמדה לדרוש דבר כזה. כדאי שתחשוב אם המשפחה שלך כזו מציאה לפני שאתה בא בדרישות כאלו...

בהחלט קרו לנו מקרי חיכוך, בעיקר סביב מסכים או כשרויות. (מצחיק איך בחופשה משפחתית לאחרונה חמותי מאוד דאגה מבעיות צניעות בשמורת טבע שהיינו בה, יום לפני שהיא לקחה אותנו לקפיטריה עם כשרות מאוד מפוקפקת וכמעט לא אכלנו שם) בסך הכל שני הצדדים מכבדים ומנסים להסתדר. אם הבחורה מתאימה לך, זו לא סיבה לוותר עליה, במיוחד אם המשפחה בסך הכל דתית ומכבדת. אבל ממש מוזר להתחיל לחשוב על עוד לפני שפגשתה אותה.

כלומר, בוודאי שלמשפחה יש משמעות,אל תאמין למי שאומר לך אחרת.

מצד שני, יש עוד דברים רבים שיש להם משמעות, את חלקם אתה יכול לדעת מראש וחלקם עלולים להתגלות לך בבום אחרי החתונה, או אחרי הרבה זמן. מכיר כמה וכמה שלכאורה 'משפחה טובה', אבל הקשר הסתבך מכל מיני סיבות וההשלכות קשות.

ממש לא חושב שזו סיבה לפסול על הסף. כן אם הקשר מתקדם, צריך לראות בייחד איך מגדירים את העקרונות שלכם, שיהיו מכבדים מצד אחד ושומרים מצד שני.

בכך שמשפחה לא דתית זו מורכבות.

מצד שני, זו מורכבות שיחסית קל להתמודד איתה, אם אתה ובת הזוג שלך באותו קו מחשבה (כלומר- כל עוד זה שניכם מתמודדים יחד עם המצב, ולא אתה מול אשתך ומשפחה שלה יחד).

אני יכולה לחשוב על המון המון מצבים מורכבים הרבה יותר לחתונה (למשל- בת להורים גרושים, בעיני יותר מאתגר, כי זה משפיע על תפיסת הזוגיות הבסיסית שלה. ועדיין לא הופך אנשים אוטומטית ל'פסולי חיתון'). משפחה מסורתית אבל לא תורנית- לגמרי משהו שחיים איתו בשלום.

בקיצור, לשאלתך-

טוב שאתה מודע לאתגר, אבל זה לא שיקול משמעותי. כן משמעותי לראות איפה היא עצמה נמצאת בתהליך, האם האמונה והמחויבות ההלכתית שלה מבוססות.

יעקב התחתן עם רחל ולאה אבא שלהן לא היה משהו. גם אביה של רבקה לא היה משהו. ושרה הייתה אחותו של לוט. בכלל לא משהו. אז לבדוק באחיה ממש צריך. הכרחי? לא. אם הבחורה ראוייה והכל מסתדר, זה מה שקובע. ובכלל צריך למצוא את הטוב שבכל אחד ואחת. כמה שנאמר: ואהבת לרעך כמוך גם אם הוא לא כמוך.

וכמובן שהיא אישה טובה ואוהבת אותך.

כל השאר תפתרו את זה יחד.

הורים שהם אנשים טובים ומכבדים. מכבדים את האחר והדעות והצרכים שלו (ומתוך זה את עצמם גם).

אם הם יכבדו, אז יהיה לך אוכל שאתה יכול לאכול, לא ישתמשו מולך בפלאפון בשביל, וכן על זו הדרך.

פחות נראה לי מהותי אם יש דודה אחת שעדיין לא תכבד. זה קורה. מצמצמים מפגשים כשעם הילדים. אבל אם ההורים שלה יכבדו אותך, לדעתי שווה להתקדם.

יתכן מאוד שאין, אבל גם אם יש - בגדול אנשים כאן לא משתפים מחייהם הפרטיים, אלא משתדלים לענות על מה שנשאלים באופן כללי.

ממליץ מאוד למצוא כתובת מתאימה בעולם האמיתי, שתוכל לתמוך בהליכים הלא פשוטים שעומדים לפנייך, הן רגשית, הן בירוקרטית והן רפואית.

וחוץ מזה - לך ולכולם, להיהר מאוד מכל מיני 'נשמות טובות' שמנסות 'לעזור' בפרטי.

בברכה

נשמע כואב מנשוא. הלוואי ותמצאו מענה ומזור

זה קשה בטרוף. אני שנה וחצי לאחר הגילוי.

שולחת חיבוק חם!

ממליצה מאד על טיפול פסיכולוגי. בזכות זה אני מחזיקה מעמד ומקבלת כוחות

אבל רציתי לשמוע ממישהו שחווה ולא רק מהמטפל

אז בשלב הראשון חשוב מאד לתת מקום לכאב. העולם התמים והישר עליו גדלתם ספג מהלומה ולא נכון לברוח מהתובנהנ הזו. צריך לשבת ולהתאבל על מה שהייתם לפני שמרימים את החיים מחדש.

לפעמים נכון לאחות את השברים, לפעמים טוב לטאטא אותם החוצה. לעיתים רחוקות מצליחים לייצר מיצג אפילו מוצלח משהיה ולעיתים פשוט דורכים על הזכוכית מחדש כל בוקרו של יום.

זו שאלה לשלב הבאה, וכדאי לעשות אותה בליווי איש מקצוע. אם אתה גבר יכולה להתווסף בעייה הלכתית. ואם את אישה בוודאי חשוב לברר מה יגרום לך להישאר אהבה? פחד מהעתיד? הילדים? לקיחת אחריות?

יש כאן כל כך הרבה מה לעשות. אני מאמין בך שאת או אתה תצליחו. אבל אל תמהרו, הכאב הוא חלק מהחיים עתה וצריך ללמוד איך גדלים מתוכו. זה יקרה, לא לפחד להיישר מבט אל המציאות ויהי ה' הטוב בעזרכם!

זו שאלה שאת תצטרכי לענות עליה בהמשך. כרגע את צריכה להתמודד עם הגילוי. להתאבל, לכעוס...

בגדול אם יש אהבה ורצון של 2 הצדדים בהחלט יש על מה להילחם.

שולחת לך חיבוק ענקי. מאמינה שתעברי את זה!

ואפילו אמרתי שנלך לטיפול ונעבור את זה, אבל אחרי כמה טיפולים היא לא רצתה כבר

ובכלל לראות מה את מקבלת שאולי מיותר ואפשר להוריד ולחסוך,

ומצד שני מה כן חשוב לך ולא מופיע שם.

וגם - יש לי אפשרות להוזיל על ידי הפחתת כל מיני דברים.

בביטוח ההגדרה היא שאתה מפסיד.

לכן אין תועלת ב"ביטוח שיניים" וכל מיני שטויות כאלה. זה פשוט פרישה יקרה לתשלומים ואחר כך מגבילים אותך את איזה איש מקצוע לקחת.

גם ניתוח של 20 אלף שקל זה לא סוף העולם. עדיף במקום ביטוח פשוט לבחור את איש המקצוע. בעבר היה לנו ביטוח משלים שהיה אמור לתת את זה אבל לא נתן את הרופא הספציפי שרצינו. אז שילמתי פרטי וביטלתי את המשלים.

מה שכן, צריך לבטח בפני אסונות.

תרופות במליון שקל

ניתוח בחו"ל

אובדן כושר עבודה לתקופה ארוכה

להרוג מישהו על הכביש (ביטוח חובה של מכונית).

מוות של מפרנס כשיש ילדים שצריכים לאכול.

בעיניי, כל השאר, לא צריך. אם אני אצטרך לשלם חוות דעת שניה ב2000 שקל לרופא, אז אני פשוט אשלם לו. הכל בסדר.

ותרופות מחוץ לסל בסכומים גבוהים זה לא דרך הקופה הרי..

אכע זה דרך קרן הפנסיה ואני שכירה אז אני מבוטחת

וביטוח לרכב ברור שיש

גמני לא חשבתי דווקא על התייעצות מומחה שאת זה דווקא יש דרך הקופה ובאמת אם נצטרך מעבר אעדיף לשלם חדפ

הביטוח שהחה לי כאמור היה ממש מסובסד וגם קולקטיבי, הפעם אני יכולה לבחור על מה לשלם ולקבוע את המחיר ולכן אני מתייעצת

אכע זה דרך הפנסיה וזה מאוד חשוב (ולכן מדינת ישראל כופה עלינו את השירות הזה).

ביטוח לרכב - חשוב גם צד ג'. למקרה שתפגעי במרצדס שעולה חצי מליון שקל. השאלה לגבי מקיף היא בהתאם לסיכון/סיכוי של הרכב הספציפי.

אז עכשיו תבחרי (בעיניי) סיכונים גדולים מדי. כלומר ניתוחים בחו"ל, תרופות למחלות קשות. ולשקול אם שייך/רלוונטי ביטוח תאונות אישיות.

(אם את מפרנסת יחידה עם משכנתא, גם 3 חודשי אכע על תאונה מפגרת במטבח או החלקה על הרצפה שהביטוח הרגיל לא מממן יכול להיות בעיה).

במקרה אתמול שוחחתי אם הסוכן שלי וזה מה שהוא בנה:

הורדתי בסוף את ייעוץ ובדיקות ואת אבחון מהיר, ניתוחים משלים שב"ן. רק השלושה הבסיסיים. זה בעצם כיסוי של קטסטרופות קיצוניות.

ב'ה מפרנסת משנית

יש אחד שיוכל להוציא סכום גדול בבת אחת ולהימנע מהביטוח, ויש אחד שיהיה עדיף לו "לפרוס" לתשלומים.

חוץ מזה שיש פה גם אפקט פסיכולוגי שמקל על אנשים לא מעט

ונגמר העניין. יש לך "ביטוח" לכל הבעיות האפשריות שעולות בסכומים האלה.

ראשית קרן חרום אמורה להיות הוצאות של 3-6 חודשים, אם אתה מפרנס יחיד למשל או אם אתה עצמאי ההמלצה היא על 6 חודשים או אם אתה עצמאי, אם אתה מוציא סך הכל 2500 שקל בחודש זה אמור להספיק.

זה נועד אם במקרה פוטרת או נשארת בלי הכנסה יציבה או אם נפצעת שתוכל לחיות בלי הלוואות כך תוכל גם להשקיע בשקט.

אם אתה משקיע מאות עד אלפי שקלים בחודש בהשקעות נזילות זה יכול לכאורה להחליף ביטוח ברמת העיקרון אבל אין לזה קשר לקרן חרום ויש צורך בהרבה יותר מ15 אלף שקל.

במקום ביטוח להחזיק כסף שנועד לסתום את החור שיקרה לכשיקרה. זה כמו להחזיק כסף בבנק ב"הכנה" לרכב חדש כשהרכב הנוכחי עדיין נוסע אבל הוא על זמן שאול ואולי ימות מחר.

יש לי ילדה אחת שעליה הביטוח "מפסיד" מלא התייעצויות עם רופאים, רצף של ניתוחים ( ותאמין לי שכשבביקורת, פרטי כמובן, הוחלט שהיא צריכה מחר(!!!) ניתוח, שמחתי מאוד שהביטוח מכסה הכל ולא נכנסים לי שיקולים כלכליים מאיפה אביא עכשיו עוד אלפי שקלים), טיפולים משלימים, אבחונים, היו תקופות שעברו אלינו מאות שקלים כל חודש החזרים מהביטוח. גם הוצאה עבור טיפול של 350 שח בשבוע * חצי שנה זה סכום משמעותי מאוד, 15 אשח פשוט לא יכסה את כל ההוצאות האלו.

מעדיפה לשלם כל חודש, מושלמת הרבה, בשביל שתהיה לי יכולת לעמוד בכל הטיפולים והבדיקות בלי לחשוש יותר מידי מהצד הכלכלי. וכידוע אם תבטח רק בדיעבד הביטוח לא ישלם על זה

אבל על אנשים בריאים בדרך כלל זה לא משתלם. אחרת זה היה מתייקר.

לגבי 350 לחצי שנה - אני חושב שזה עדיין נבלע לאורך השנים. בתקופה שהייתי זקוק לשירות כזה הציעו לי כל הזמן להתקדם לפלטניום של קופת חולים ולקבל את השירות ב100 שקל במקום ב250. תמיד העדפתי לשלם להן מחיר מלא.

זה אכן עלה כמה אלפי שקלים לאורך תקופה של שנה. אבל מאז עברו עוד חמש שבהן לא שילמתי שקל בודד. אז בגדול ביטוח משלים זה פשוט דרך לפרוש את העלות על יותר שנים.

במיוחד אם הוא מתחיל להסתבך עם מחלות, יש צורך לשבת באופן פרטי עם אדם שמבין בזה, שווה להשקיע כמה מאות שקלים כי בכל מקרה החיסכון הוא יותר מזה.

זה היה מאוד משתלם. על אותו כיסוי היום אני צריכה לשלם כפול לצורך ההשוואה

יש לי סוכנת ואני בקשר איתה גם היום בנוגע להצעה חדשה. אבל לא הכל מאוד נחוץ בעיניי

הכיסויים האלה זולים מאוד בגיל 20 וקופצים למעלה כשמתקרבים ל40+, בין השאר בגלל שהסיכון לכל מיני מחלות עולה דרמטית.

זה היה מסובסד פשוט

שווה להשוות מחיר עם עוד סוכן. וכמו שאמרתי - לבטח רק נגד קטסטרופות. זה זול יותר אם מודעים למשמעות.

והחלטתי לא לבטח את הכל, הסוכנת שלי עובדת עם כל חברות הביטוח אז היא תוכל להשוות לי

תודה!

מלפני כמה שנים אבל מתיישן נהדר כהרגלה בקודש.

פוסט אורח: איך לגדר סיכונים עם ביטוחי בריאות? - הסולידית

לא הייתי סומך על מטבח שמארח בשנה ממוצעת 200 אנשים שונים (ובשונה ממטבח של מלון או מסעדה למשל, אין משגיח כשרות שמפקח על מי שמשתמש בו).

מצד שני זה לא כזה סיפור להכשיר מטבח, יש הרבה מדריכים באינטרנט למשל באתר של כושרות.

אבל לא הייתי נכנס להכשרת מטבח. זה בדיעבד

וזה גם לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע.

אולי סכו"ם אפשר.

שאר הדברים כמו סירים ומחבתות זה יותר מורכב ולא נוח.

הרבה יותר פשוט לסחוב סיר ומחבת (בשרי/חלבי לפי מה שצריכים) וסכין (בשרי/חלבי) ותרווד אם רוצים לעשות חביתה.

שאר הדברים אפשר להשתמש בחד"פ שמביאים.

ואם רוצים לעשות על האש להביא רשת ומלקחיים מהבית

לזוג ותינוק אפשר לדעתי להסתפק במנגל חד פעמי.

התכוונתי בעיקר לכיריים...

סירים וכפות לבישול אני תמיד מביא מהבית, האכילה נעשית בכלים חד פעמיים.

המוח שלי דפוק, גם אם משה רבנו בעצמו יגיד לי שמזלג שאכלו בו חזיר יהיה כשר למהדרין אחרי הגעלה, אני עדיין לא ארצה לאכול בו...

חשבתי שזה לא משנה כי האוכל לא נוגע בזה

הכיריים שלי הם גם חלבי וגם בשרי

זה בעיה?

אבל אם אוכל גולש מהסיר אל הכיריים, אסור להחזיר אותו לסיר או לאכול אותו... בדיוק בגלל שלא מפרידים בין חלבי לבשרי

זה מה שאני יודעת

לכן חשבתי שגם ככה זה בחזקת טרף

לפי רוב הפסיקות ניתן לכסות את החצובות בנייר אלומיניום. אבל תשאלו את הרב שלכם.

ובלי קשר. לוודא שיש כיריים טובים

שנה שעברה היינו במקום והיה שם כירת חשמל פשוטה. היה על גבול הבלתי אפשרי לבשל עליה. היא לא היתה מספיק חמה כדי לבשל טוב.

אבל הן נחשבות טרף בהגדרה, ולכן כל מה שנוגע בהן, נופל אליהן וכו' הולך ישר לפח.

הכיריים לא חייבות להיות "כשרות" כדי להניח עליהן סיר. לפחות לא שמעתי על כך מעולם.

כאן זה ספק טרף. אז אולי יש שמקלים.

אני לא מכיר את ההקלה הזאת

פשוט מה שנופל או נוגע בכיריים הולך לפח.

תשאל את הרבנים שפסקו את ההלכה הזאת

וגם חיפוש בגוגל לא מצא לי אותם.

הלכה י - מדריך להכשרת מטבח טרף | פרק לג - הכשרת כלים ומטבח | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

הלכות כשרות הנחוצות לנופשים בצימרים או במלונות - הרב דוד יעקב | קו ההלכה הספרדי

https://www.yeshiva.org.il/midrash/1371

וגם זה

הלכה יג - כיריים | פרק כה - בשר בחלב | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

אני לא מבין על מה בעצם הוא מדבר במדריך שצירפת.

בטרף מקפידים יותר

עכשיו אני מבין שהמילה "טרף" משמשת כאן לבשר אחר, בעוד שאני התכוונתי למשמעות של בשר/חלב...

מעניין במה זכה איסור אחד לכבוד רב יותר מהאיסור השני

אם היו מבשלים בשר וחלב באותו הסיר, זה היה מטריף את הכיריים בדיוק כמו בשר חזיר.

זה לא שאיסור חלב ובשר "פחות מטריף", אלא שכל עוד מבשלים בנפרד חלבי ובשרי, בסירים שונים ובזמנים שונים, אז זה לא דומה לבישול של מאכל אסור על הכיריים.

בקיצור ההשוואה לא נכונה...

אם כי עדיין לא ברור למה בכלל צריך כיריים כשרות כדי להניח עליהם סיר. זה לא שהסיר בולע מהחצובות דרך גב הכלי אל תוכו.

אבל הוא לא אוהב שאני מכנה אותו כך...

@טיפות של אור זה אתה?

במה הן שונות מכיריים כשרות?

אנחנו בבית מבשלים חלבי ובשרי במקביל (בסירים שונים על אותם כיריים).

את מה שנשפך עליהן או לא - הכוונה האם הם כמו מוטות עגולים צרים, או שיש להן רוחב.

אבל אני לא פוסקת הלכה

לגבי רמות בין המשפחות

בדכ זה 70 30 כל כשרות/ מחפוד

הסדר נוח ונגיש ביותר

לגבי משפחה חילונית

מה הבעיה להחליט בעצמכם לבד ו או עם רב, את הג.ג שלכם

ולהודיע להם כעובדה מוגמרת

מה זה מקלים? משתנה בין רבנים כמובן

מה זה משפחה שתיעלב? גם משתנה. זה לפעמים גם בשביל המשפחתיות (נניח משפחה שהם גם דתיים ומקפידים אבל ספרדים ואוכלים קטניות בפסח ואתם לא, מה עושים כשמתארחים- אפילו ברמת הכלים)

אם הרב נתן תשובה מקלה בנוגע למשפחה החילונית- הייתי סומכת עליו. אם התשובה שלו העבירה את העול לבעלך וזה לא מתקיים במציאות- אפשר לפנות שוב לרב.

כשרות בתוך הבית של עצמנו אנחנו עשינו לפי ההורים, לא היתה התלבטות כלשהי עבורנו

שאין ממש רב שמלווה..

למרות שגם אם היה, אני באמת מתקשה לראות איך אפשר לצאת מזה. כי גם אם הוא אומר לבקש מהם משהו אני הרבה פעמים ראיתי אותם עושים אחרת.

עכשיו אין לי עניין להיות שוטרת, ומאמינה שהרבה זה מתום לב, וגם מחוסר ידע, אפילו שמדובר במשפחה מסורתית

אני מכירה הנחיה שאם האדם מעיד שזה כשר ויש בסיס שהוא מכיר הלכות סה"כ וכו- אז לסמוך על זה (כשהוא הכין)

בנוגע לקציצות שכתבת- ירק שהוא קצוץ (וגם מבושל) זה פחות בעייתי מירק חי (מדברת על עלים למיניהם)

(נראה לי קשור לזה שגם אם היו מזיקים למיניהם הם לא שלמים, לא נראים בעין, לא חיים בשום צורה)

הרעיון שרבנים רבים הולכים לפיו הוא שההקפדה בביתכם היא יפה וטובה, וגם כשאתם קונים אוכל בחוץ וכו, ושכשזה בא למשפחה לפעמים להעלים עין ולמצוא איזושהי דרך להתיר לאכול בשביל לא לפגוע, זה עדיף.

כמובן לא מנחה אותך הלכתית, רק מסבירה את הקו שיש לפעמים. שיש לכתחילה בביתך ויש ב"שעת הדחק"

גרים בסוג של קהילה, אבל לא מרגישים חיבור לרב והוא לא מכיר אותנו מספיק..

אז איך מתקדמים מפה?

מהישיבה בה בעלך למד למשל

רב שמתאים לו שישלחו לו הודעות עם שאלות, ואולי יתקשרו כשזה להסביר לראשונה

אפשר גם במייל אם זה יותר מתאים לרב

אני אימצתי לי רב שגר רחוק וגם לא באמת מכיר אותי (עכשיו כבר מכיר, כי אני שואלת לעיתים)

בגדול ייתכן גם שלכושרות יש אפשרות לפניה אישית לרב באתר/מייל/טלפון או משהו

החיסרון זה אם זה כל פעם רב אחר, כי זה להסביר את הסאגה מחדש

(הרי הלכות בתוך הבית בטוח כתוב באופן די ברור, ולשאול על כפית בשרית שהיתה בספל חלבי זו שאלה כללית שלא קשורה אליכם אישית וההנחיה לרוב כללית)

באתר כיפה (או ישיבה?) יש מדור שאל את הרב, אבל זה תלוי אם אתם סומכים בענייני כשרות גם על רבנים שהם לא בהכרח הולכים לפי כושרות (כשזה מקרה עם נסיבות אישיות)

אחרי קצת מחקר ובירור שבעלי עשה.

כשקונים לבית או כשקונים אוכל בחוץ לעצמנו - מקפידים על זה מאוד.

כשאוכלים אצל בני משפחה אנחנו לא חוקרים אותם באילו כשרויות המוצרים שלהם, אלא פשוט אוכלים (אבל כן בהנחה שהם משתדלים שיהיה הכשר מהודר כלשהו). אם אנחנו רואים בפירוש את ההכשר והוא לא מתאים לנו, אז ננסה להחביא את זה שאנחנו לא אוכלים (ובדרך כלל הילדים שמתחת לגיל מצוות כן יאכלו), או אם מדובר בירקות עלים שאנחנו לא בטוחים מה מקורם (זה האוכל הכי בעייתי, נראה לי) - אנחנו משתדלים שלא ישימו לב שאנחנו לא אוכלים את מה שיש בו ירקות עלים.

לא תמיד זה מצליח... אבל משתדלים לעשות את זה בלי לפגוע.

ואם מביאים לנו אוכל מבושל הביתה שאנחנו לא בטוחים בכשרותו - עם כל כאב הלב אנחנו זורקים אותו... אין פה פגיעה למי שבישל, כי הוא לא יודע על כך.

(המשפחות שלנו דתיות, אבל לא בהכרח מקפידות על מה שאנחנו רוצים להקפיד. לרוב אין בעיה ב"ה...)

והתחיל לברר על הנושא של הקפדה על כשרות לפני החתונה. גם הוא קיבל המלצה ללכת עם כושרות, למרות שהם קצת מחמירים.

סומכת עליו במאה 100% בנושא הזה, אני יודעת שהוא עשה את הברור. בגדול אמר שהדברים בהם צריך לקפיד בהם במיוחד על כשרות זה בשר וירקות עלים, שאר הדברים בעיקרון יש פחות איך להסתבך בהם.

לגבי אוכל ממשפחה לא דתית זו שאלה שצריך לברר לפי המקרה.

אם יש לכם רב שמלווה אתכם, תלכו לפיו.

פעם סבא שלי שהוא לא דתי נתן לנו בשר אוכל מוכן שהוא קנה, אחרי שלקנו אותו בעלי ניסה להתקשר למשגיח במחלקת האוכל מוכן בסופר הזה כדי להבין מה הכשרות על הבשר, ואחרי הרבה הסתבכות וטלפונים לא ברורים, בעלי הגיע למסקנה שכל עוד הסבא לא רואה אותנו הוא לא יעלב אם לא נאכל מהבשר הזה, אז בעצם ההפסד לא כזה גדול אם נימנע. יכול להיות שיתאים לך לקחת את האוכל ולא לאכול אותו והם לא ידעו. או אולי רק דברים בעיתיים כמו בשר?

ובאמת מדובר בהשקעה כספית גדולה מעבר לזמן, באמת במקפיא יש לנו שקיות שיכולות להאכיל משפחות שלמות.

זה סגנון כזה שאם יראו את אחד הילדים אוהב משהו פעם הבאה יכינו פי חמש כדי שיהיה לקחת .

הסבתא נחשבת בשלנית מדופלמת ובאמת רוצה לפנק

מהדרין היא יכולה להכין גם בלי או שאני לא יאכל והיא עכולה לבקש ממני להביא לה כי היא שכחה לקנות. לגיטימי.

זה לא חייב לעבור דרך עלבון או פגיעה בכבודם. אפשר להציב גבול בצורה נעימה ואוהבת

שבו הוא דיבר על מקרה שבו ההורים של האמא מעמיסים אוכל לזוג אחרי כל שבת, אבל הם לא ממש אוהבים את האוכל. הרב לבנון פסק שמותר להם לקחת כדי לכבד את ההורים ואז לזרוק את זה לפח בצורה מכובדת. אפילו לא מימד כשרותי.

לדעתי יש לי במקפיא כרגע שווי של 1500 שקל

הנקודה שם הייתה ששלום בית עדיף על זריקת אוכל.

זה טוב ומצויין לשמור מהדרין למי שיכול.

רק לשים לב שזה לא פוגע בהורים

כי עדיף לאכול טרפות (ואת לא אוכלת טרפות ב"ה) מאשר לעבור על כיבוד הורים או על הלבנת פנים.

כמובן שאם אפשר ובתחבולה ובדרכי נועם לא לאכול ולא לפגוע בהורים. זה עדיף.

לדוגמה. אם אתם חושבים שמה שהם מביאים לכם לא טוב לכם. אפשר:

1. להגיד להם שאין לכם מקום במקפיא/מקרר כי בדיוק אתמול עשיתם קניה גדולה.

2. אתם לא רוצים לקחת כי אתם ממש לא רוצים להטריח. אז הפעם תקחו אבל ממש מבקשים שפעם הבאה לא להכין לכם.

3. להאשים את הילדים שלא רוצים לאכול בשרי

4. למסור את האוכל (הרי בסוף זה כן כשר. אבל לא מתאים לכשרות שלכם)

אתם תחשבו יחד איך להתחמק.

רק חשוב שלא לפגוע בהורים כי זה חמור יותר

חלק גדול מהבעיות בכשרות נובעות ממסעדות וכו', בגלל שיש להם אינטרס לחסוך כסף על חשבון כשרות.

בעולם של משפחה שמכינה מתוך אהבה, זה לא שיקול.

עוד נקודה: אנחנו מקפידים על הפרדת כלים בגלל שהכלים של פעם היו בולעים טעם. באמת בולעים. היום הכלים לא בולעים כי הם פשוט טובים יותר. יש לנו סבון טוב יותר ואם יש מדיח כלים אז הלכלוך נשטף היטב במים חמים. לא הייתי פוסק את זה להלכה "הרגילה" אבל תקראו קצת ואולי יעזור לכם להקל בשביל שלום בית מורחב.

אגב: צה"ל לא מבשל חלב במטבחים. בכלל. כדי שאם בטעות יאכלו בשרי בכלי חלבי יהיה אפשר פשוט לשטוף אותו וזהו.

לדוגמה.

חבילה פטרוזיליה בשוק עולה 3-4 ומקבלים חבילה יפה מאוד

לעומת זאת פטרוזיליה מהדרין עולה 6 שח ומקבלים חבילה קטנה מאוד (בערך רבע מאשר זאת שבשוק)

כנ"ל גם חסה.

יש לא מעט כאלה שקונים את הפטרוזליה בשוק.

משרים במים מלח וסבון.

וככה מנקים אותה מחרקים.

האם יכול להיות שנשארו חרקים אחרי הניקיון? כן יכול להיות

האם בגלל היכול להיות הזה צריך לבייש את ההורים.

לדעתי ממש ממש לא.

ויש עוד דוגמאות

אני בכוונה לא רושם על הלכה.

זה שישאלו את הרב שלהם מה עושים.

אני מדבר על דרך ארץ שעדיף (לדעתי ) לנהוג בה.

סטייל משנים מפני השלום.

אתן לך דוגמה.

לפני כמה שנים. העברתי הרצאה לחבר'ה מבוגרים

הם הביאו כיבוד כי עשו מסיבת חנוכה או משהו דומה.

רוב הכיבוד היה עוגיות וכו' שהכינו בבית.

ממש ביקשו ממני להתכבד. אני לקחתי קצת עוגיות קנויות ושתיה קלה.

פתאום באה אליי גברת מרוקאית מבוגרת וממש מבקשת ממני שאטעם מהספיינג' (כמו סופגניה מטוגנת אבל יותר טעים) שהיא הכינה לבד.

אמרתי לה תודה. אבל לא צריך.

היא הבינה שאני נמנע בגלל כשרות.

"אתה מבייש אותי. אני דתיה ושומרת כשרות. באמת. יש לי אפילו נכדים בישיבות. זה כשר. אתה יכול לסמוך עליי"

אז כן. לקחתי מהספיינג' ואכלתי.

כי חזקה על ישראל שנראה שיודע הלכות בסיסיות כמו בשר/חלב וניפוי קמח (מה גם שרוב הקמח היום בחזקת נקי) ומעיד שזה כשר. שכנראה שזה בסדר.

ואני לא רוצה לפגוע בה שאני מפקפק בכשרות שלה.

לעומת זאת.

מקולגות חילוניות שלי אני לא מתכבד בעוגות

כי אני יודע שהן כנראה לא יעלבו (ויש באמת סיכוי שזה לא עבר ניפוי. תנור טרף וכו'

הן גם מבינות עניין. ויודעות שהמטבח לא כשר.

אבל עד לפני כמה (עשרות) שנים כמעט כולם בדקו פטרוזיליה וכאלה ושטפו במים וסבון ובדקו מדגמית. גם מקפידים על כשרות. כל ההמצאה של גוש קטיף לא הייתה לפני כן. אפשר לסמוך על זה גם היום.

(אצלנו גם, אנחנו מגדלים לבד על הידרו כל מיני עלים).

בעקרון אני בדעה שלך.

אבל לפעמים זה כן יכול להגיע לאזורים דאורייתא.

למשל- אם אותה גברת מרוקאית הכינה 2 ק''ג ספינג' ולא הפרישה חלה.

אז כן יש כאן בעיה הלכתית קשה מאוד.

גם לי עצמי אין תשובות בנושא.

האם צריך להפריש חלה מבצק שעומד לטיגון?

ואספר לך עוד סיפור.

לפני כמה שנים. שכנה שלנו דופקת אצלנו בבית.

מספרת שהבת שלה הכינה חלות ויצא לה הרבה חלות והם החליטו לתת לנו 2 חלות.

אמרתי לה שלא צריך ותודה.

היא ממש התעקשה.

לקחתי על דעת זה אני לא הולך לאכול את החלות האלה, אבל היא לא תדע את זה. אז זה לא יבייש אותה.

למה אני לא הולך לאכול את החלות האלה?

הייתי אצלם כמה פעמים בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק כיור אחד בבית

אני יודע בוודאות שיש להם רק תנור אחד בבית

הפרדה בין בשר לחלב. אין לי מושג.

ואם הכינו הרבה חלות כנראה התחייבו בהפשרת חלה דאורייתא. ואין לי מושג אם הפרישו

אין לי אפילו מושג אם ניפו את הקמח

לצערי הם מסורתיים ולא יותר. נוסעים בשבת וכו'

אבל שניה לפני שאני עוטף את החלות בשתי כיסויים ושם בפח. אמרתי שאעשה שאלת רב.

בכל זאת השחתה של לחם.

שאלתי בקבוצת ההלכה של הרב שמואל אליהו.

סיפרתי את הסיפור כולל מה שאני יודע,

נפלה לי הלסת. לא רק שאמרו שמותר לאכול את החלות. אמרו שגם שכדאי לבצוע עליהם המוציא.

לא הכרתי (ואני גם אשכנזיה, לא מטגנת כאלה כמויות 😅).

אשתי מכינה בדרך כלל חצי קילו.

וזה מספיק די והותר

אם היא מכינה קילו. צריך לחפש למי לתת.

אם מכינים כבר 2 ויותר. זה נס פח השמן. כמה שתאכל ותתן לא יגמר

היה במסיבת חנוכה.

בדיוק ההזדמנות למרוקאית אמיתית לעמוד ולטגן כמה שיותר בצק.

יש כיור אחד בבית ותנור אחד בבית.

לי עצמי יש תנור אחד (אני לא אופה חלבי בכלל) אבל בבית קודם הייתי אופה וממתינה.

אומנם אצלי דירה שכורה, אבל אני חושבת שזה מאוד מקובל תנור אחד גם לדתיים

אבל דתי עם כיור אחד בבית יודע את ההלכות ומפריד.

מי שלא דתי ויש לו כיור אחד בבית. יש ספק אם יש הפרדה של בשר וחלב.

אני לא מכירה הכל כמובן (גם לא את הרוב), וגם לא עם סמכות הלכתית

אבל בטח היום כשחילוני הוא לא האחד שהתנתק לחלוטין מהיהדות והקהילה, אלא לרובנו יש אח / דוד / בן דוד / גיס וכו שלא שומר כשרות

וברמות שונות… יש מסורתיים שמבחינתם כשר אבל אם אני אסתכל על מה קורה במטבח שבוע שלם אני אמצא אי אלו בעיות

אז הרבנים מוצאים מה להתיר ואיך להתיר במקרים כאלו. וזה דברים שהרבה פעמים אי אפשר לפרסם לקהל הרחב כי זה תלוי מקרה…

אז שווה לשאול

(כמובן יש גם חילונים למהדרין או דתל"שים שמבינים וזה סבבה להם לגמרי שאצלם זה רק קנוי וחד"פ. זה מקרה אחר. מדברת על כאלו שמצפים שנאכל אצלם)

(בעיקרון לא הגבתי בשרשור, כי בדיוק כמו שבשאלה איזו אנטיביוטיקה לקחת שואלים רופא ולא פורום - בשאלה איזה אוכל לאכול הלכתית, שואלים רב במציאות ולא פורום)

אסור לאכול טרפות גם אם ההורים יפגעו, הלכה פשוטה שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה - אין שומעין לו. כמובן, צריך להשתדל בנועם ובהסבר שבד"כ מתקבל - אבל מה שאסור, אסור!

אני בהחלט מסכים, שכדאי להתייעץ עם רב מובהק ובעל הבנה בייחסי אנוש מורכבים, להבין מה באמת אסור מוחלט, ומה הידור או חומרא שננהג בבית או אפילו עיקר הדין, אבל יש מקום להקל בשעת הדחק.

אני רואה שעולה כאן הרבה בהפרשת חלה

ניתן לפתור בקלות

ללא התייחס לשאר עניינים שהוזכרו

תתפלאי לשמוע שיש חלק לא קטן שהוא החמרה בלבד.

מה נראה לך כל החרדים הכי גדולים עושים בחו"ל ללא חסלט?

אפילו ניפוי קמח הוא דבר שחרדים גדולים לא בהכרח מקפידים עליו בחו"ל.

בארץ יש אפשרות להוסיף החמרות ללא סוף, עד למים ולמוצרי חד פעמי הגיעו.

תבררי עם רב לדעתי תופתעי מאוד.

מעיקר הדין, לא צריך להקפיד על הפרדה בין כלים חלביים ובשריים, פשוט לא לבשל בשר או חלב 24 שעות, לנקות אותו היטב, ובגלל שבימנו אין בליעה בכלים, האוכל שתכיני מאותו הסיר יהיה כשר.

רק מה? זה כאב ראש גדול לזכור באיזה סיר השתמשו מתי, ואם תכניס סירים חמים לכיור שאריות אוכל חלבי חמות עלולות ליפול על כלי בחזקת בשרי, אז והרבה יותר קל פשוט להפריד כלים וזהו.

מה שנקרא "אם יש ספק, אין ספק". להחמיר באופן גורף הרבה פעמים עושה את החיים קלים ומרחיק מאיסור.

את בעצם שאלת שתי שאלות טובות -

הראשונה הינה שאלה גנרית - לפי מה מחליטים רמת כשרות?

ושאלת שאלה נוספת - איך מתמודדים עם שאלות הכשרות שעולות כשמתארחים אצל משפחה מסורתית?

לגבי השאלה הראשונה - לגבי עצמי, התייעצתי עם רב בקיא שאמר לי אילו כשרויות טובות יותר ואלו פחות. אני מצד עצמי לא מבינה בזה מספיק, לכן אני שמחה לשמוע ממישהו שכן מבין בזה.

לגבי השנייה - צריך ממש ליווי של רב לדעתי, על כל צעד ושעל, ולפרט לו את כל הניואנסים. הוא יידע לומר איפה אפשר להקל ואיפה לא.

עשה לך רב וצא מן הספק!

זה עוד קשה לנו ולא זורם

אני ממש מאחלת לכם סיעתה דשמיא ושתצליחו בכ"ז למצוא מישהו שידריך אתכם ויאיר לכם את הדרך בעז"ה