כל משלוח הוא הכי טוב כי משמח אותי שחושבים עליי האמת

הייתה שנה שהכנתי איזה 8 סוגי עוגיות ועטפתי יפה בצלופנים קטנים ושמתי בקופסא מעוצבת יפה עם סרטים יפים

שנה שעברה זה היה בירה,פיצוחים, זיתים ועוגיות אלפחורס

לא יודעת להגיד האמת מה הכי

מה שבטוח העטיפה עושה הבדל משמעותי

לק"י

וזה היה ממש נחמד (וטעים).

חבל שהם עברו דירה😂

של משלוחי מנות

אף פעם לא עניין אותי

יותר כמו מטרד

אז פחות מעניין אותי מה מביאים

אני מביאה רק למי שטורח להביא

דואגת שיהיה פה משהו מכובד להחזיר

נטו בשביל לכבד

(לצערי מביאים פה הרבה מדי)

גאוותני. לא מכוונה ואני ממש לא כזו☺️)

אני לא מסוגלת להביא מוצרים קנויים(לא מזלזלת במי שכן כמובן אלא זה שלי)

אז אני אופה בעצמי . מאוד אוהבת לאפות.

בדכ כמה סוגי עוגיות וכו'

לגבי משלוח שקיבלתי.

זוכרת שכנה שהכניסה לי בבוקר וופל בלגי חם עם תוספות.. הילדים עדיין ישנו ואני ישבתי על זה לבדדד. היה מושלם!! 

יש לי מכשיר בבית, אבל אין ספק כשכיף יותר שמפנקים אותך.

אנחנו מטעמי כשרות זורקים/תורמים כל משלוח מנות שהוא לא קנוי..

כך שהכי משמח זה משלוח מנות שהוא קנוי.

(סליחה) מגעיל לאכול ממשפחות אחרות

חצי מהמשלוחים שמגיעים לפה בהכנה ביתית

ורובם הולכים לפח

כי אנחנו לא מגלגלים הלאה דברים ביתיים 

בתור אחת שגדלה בסופר משפחתי מה שנקרא ושוקלד רבע לשבע מבחיל אותי (לא מגעיל אבל ממש לא מרגש🙈 ויוצא מהאף)

חלום שמישו יביא לי ביתי☺️

אחרי לידות שנשים פה מבשלות ארוחות בוקר ליולדת אין טרי וטוב כזה עבורי

אני חושבת וזה מיועד לפותחת,

שאם זה משלוחים לאנשים חדשים  שאנלא מכירה זה משו אחד

ואם זה לאנשים שאני מכירה זה משו אחר.

ויש קהילות שיותר הולך שם קנוי ויש שיותר ביתי

וזה מאוד סביבת המקום ואיפה גדלת ולכן לאחת זה ברור שלא לאפות ביתי ולאחת ממש לא קנוי..

ואין נכון או לא נכון🤷

וכל אחת מה שעושה לה טוב

בכללי כל משלוח מראה שמישו חשב עלי בין אם מיחזר ובין אם לא כי הוא הכניס לי משהו וכולם ראויים להערכה 

זה ארוחת בוקר,

זוכרת שהביאו לנו משהו כזה וזה ממש שימח אותי,

כמה דקות בכל הבלאגן לעצור ולאכול אוכל נורמלי.

לצערי לא תמיד יש לי זמן להכין ולכן רב הפעמים הבאתי דברים קנויים אבל שעטופים יפה עם ברכה בכתב יד.

מתלבטת מה לעשות השנה כי אני עם תינוקת ולא בטוחה שיהיה לי הרבה זמן

אני הרבה פעמים שמה רבע לשבע עם עוד משהו. קנוי ומשובח😉

אני דואגת להכין כמעט הכל מראש, קמה מוקדם מאוד, הולכים לקריאת מגילה ומתחילים לחגוג

לק"י

אני גם קמה מוקדם יחסית, והולכת לשמוע מגילה.

מכינה ספינג'ות לארוחת בוקר.

משלוחי מנות של הילדים, לחלקם יש חברים שלא גרים צמוד, אז זה ללכת איתם. לשלוח גם את שלנו.

לבשל, לא תמיד או בכלל אני מכינה הכל מראש. אבל אולי כדאי....

יום עליז, אבל יש בו כמה מצוות שדחוסות ליום אחד, וזה מעמיס.

יש עומס כזה להספיק,

בעלי הולך לקריאת מגילה ואז כשהוא חוזר אני הולכת והוא עם הילדים ואז צריך להספיק משלוחי מנות ובד"כ אנחנו גם נוסעים, אז לחוצים להספיק מהר הכל כדי לא לצאת מאוחר מידי..ואז להתקע בפקקים

אני לא מוכנה אחרי שנה אחת שהיה לי סיוט. לא עצמאות ולא פורים.

על משלוחי המנות בעלי אחראי בגדול וגם באים אלינו אז זה על הדרך

ספינג'ות

טוב שאת לא מכינה ברקוקש מסולת ביום פורים🤣

זה בהחלט מעמיס להתעסק עם בצק. עשיתי שנה אחת לאפות במחבת אחת אחת והצטערתי על היום שנולדתי חחחח

מכינה בשבילנו. לא כמות גדולה.

זה מה שגדלתי עליו לארוחת בוקר בפורים😅

אבל לא מצליחה בעצמי חח אז יצרתי לנו אחת אחרת משלנו

אבל יש עומס וריבוי משימות שצריכות לקרות אחת אחרי השניה ברצף..

זה בוקר עייף כי בערב לפני עוד עושים כל מיני דברים ולפעמים יש מסיבה וכו

וצריך תפילה(ארוכה, עם קריאת התורה ומגילה והכל) וכשהוא חוזר אני צריכה לצאת לקריאה גם(אין לך קטנטנים, אבל אצלי מישהו מאיתנו צריך להישאר בבית כי לקחת את הילדים לקריאת מגילה זה לא רלוונטי ויפגע במצווה של כולם)

ולסגור את משלוחי המנות אם עשינו משהו שצריך לסיים בבוקר, וכמעט תמיד זה ככה(בדכ ברמת להוציא מהמקרר ולהדביק את הצלופן, אבל עדיין זה עוד משהו)

וארוחת בוקר כי חשוב לי שיאכלו נורמלי לפני השטויות של פורים

ולחלק משלוחי מנות ואנחנו אוהבים להסתובב בנחת בישוב אצל החברים שלנו ושל הילד

ובעלי אוהב לשבת אצל הרב שלו כמה דקות

ומנחה לפני ששיכורים, זה גם ממש חשוב לבעלי

וסעודה שאו שנוסעים נסיעה קצרה למשפחה או שאוכלים פה בישוב אבל בכל מקרה מתחילים באיזור 14

קיצר זה יום כזה שאין זמן לנשום...

רק שנה שעברה הם באו איתנו לראשונה למקרא מגילה אז עשינו תורות בהחלט

אני מניחה שאצלנו סדר היום הוא שונה כי אנחנו נשארים בבית ואנשים באים אלינו. אנחנו פחות בקטע של להסתובב מלבד להורים של בעלי לכבד אותם במשלוח והם גרים 2 דקות נסיעה מאיתנו

ובעלי לא משתכר ב"ה

ואני מכינה הכל הכל לפני כי אני מאחרת בדרכ גם את הסעודה של פתיחת הצום

לחוץ לי קצת ביום תענית אסתר, וגם לפני, אבל ביום פורים עצמו אני משתדלת להנות 

וכנראה כאן נעוץ ההבדל..

מבחינתי זה המצווה והאווירה של פורים ומתאמצים על זה...

וברור שחלק זה בחירה..

וב"ה נהנים מאוד למרות העומס! זה לא סותר

נראה לי משעמם להסתובב בחוץ בפורים. לא מתחברים פה ככ. מה מצווה בזה בעצם..? מלבד התפילה כאילו ?

מחליפים לחיים וכאלה..

לא יודעת, אווירת שמחת פורים פשוט

 לו בכל ליבי. זה מראה לי שאוהבים אותי...
מה שכן טכנית אם אהייה כנה משלוחי המנות שאני הכי אוהבת הם משלוחים עם מצרכים סגורים.(תה צמחים, חפיסות שוקולד, בקבוק שתיה...
בעלי אוהב משלוחים של אוכל שהכינו בבית בקטנה, הוא אוכל הכל לארוחת בוקר...

קיבלתי פעם קערת מרק קוסקוס וזה היה מעדן.

ספינג' טרי

סלט מושקע

ארוחת בוקר

אני מכינה משלוחים משתדלת לפי נושא- דברים לשבת, אוכל מהמגילה, גרעינים וזרעונים...

ובזה משקיעה גם בעצמי.

בשנים האחרונות יש לנו תחפושת משפחתית, אז אנחנו מנסים שהמשלוח יהיה בקונספט שלה והברכה (מחורזת כמובן) תהיה קשורה ובעצם תסביר את התחפושת והמשלוח.

אני בעיקר זוכרת את הברכות המחזקות שכתבו אנשים בפורים תשפ"ד...

ובפורים תשפ"א, בקורונה, לא שלחנו כמעט משלוחי מנות בגלל החשש מהדבקה, אז שלחתי את הברכה (שהייתה בסגנון פורים-קורונה) לכל השכונה

(לרוב אנחנו לא מכינים אוכל בעצמנו, כי אני לא טובה בזה, ולפעמים גם לא אוכלים את המשלוחים מעשה בית שמביאים לנו, הן מטעמי כשרות והן מטעמי איסטיניסטיות... אז אלה שכאן שמכינות בעצמן - קחו את זה בחשבון🤭)

אלא אחרי אחת הלידות שאמא שלי שלחה לי מארז פרלינים ותמרים. זה החזיק אותי בחיים לכמה שבועות 😅 (טוב לקטגוריה הזו אפשר להכניס גם ארוחות ושבתות שחברות שלחו אחרי לידה)

המשלוח הכי טוב שנתתי: סלט חי עם רוטב ארוז ליד ובקבוק מיץ תפוזים שסחטתי לבד. (יש לציין שהייתי רווקה והכנתי רק כ3-4 משלוחים לחברות הקרובות 😅 פרט חשוב)

עוד משלוח שהתלהבו ממנו: שיפודי ירקות טריים עם מקלוני שומשום, חומוס וממרח טונה. 

קנויים,

על פני משלוח מנות ביתי

כל מה שבהכנה ביתית לא נעים לומר אבל, טוב עזבו. בכל מקרה אני לא משתמשת.

לדעתי חטיף עם בירה לגמרי נחמד.

זה מה שאני עושה השנה. חבילת רבע לשבע ובירה בטעמים (שניהם בצבע ירוק). עם מבצעי אושר עד יצא לי 14 למשלוח.

היה לי נחמד פעם לקבל משלוח מנות של עוגיות שוקולד צ'יפס (קנוי!) עם בקבוק אייס קפה, משהו כזה. היה נחמד לנשנש את זה במהלך היום.

אני עכשיו נזכרת ששנה שעברה, הייתה לי מכרה ששלחה קופסה קטנה עם הרינג ביתי וקרקרים, זו אחת שאני סומכת עליה ככה שהרגשתי בנוח לאכול אבל בעלי למשל - לא היה סיכוי. 

לק"י
 

נניח אותי בירה לא משמחת בכלל. ולא בטוחה שבעלי ישתה... אולי בתור המשקה המשכר של פורים (הוא נוהג לשתות קצת).

(וגם לא גרנולה, שאני לא מבינה מה טעים בזה😅 לא קשור להודעה שלך. זה פשוט רעיון שנותנים הרבה פעמים למשלוחי מנות).

אבל באמת משהו ביתי אולי עדיף לתת כשיודעים שרוב הסיכויים שזה ייאכל. כי חבל על העבודה, אם לא.

לכל העולם..

שכנים ומשפחה בעיקר וחברות

ולפי הודעות שמקבלת אחכ ובקשות מתכונים אז אני מניחה שנאכלו(יכולה לחיות בהרגשה של אולי משקרים עלי וסתם שלחו אבל פחות כזו..)

אבל באמת זה כאלה שמכירים אותי כבר שנים ויצא גם שביקשו ממני להכין עבור שמחות כמו בריתות וכו'

אני לא עובדת בזה אבל מסייעת למשפחה קרובה עם המתוקים.

מה שכן באמת צריך לציין כשכאני מכינה לאחרים אני מקפידה על הכשרים הכי מהודרים וגם כותבת בפתק מה ההכשר שהשתמשתי בו

זה בדיוק מה שחיפשתי!

לק"י

או שגם 2 דברים שונים באותה ברכה זה בסדר.

באמת צריכה לברר.

שנים רציתי להכין משהו בייתי והבאסתי על עצמי שזה םרויקט גדול מידי בשבילי..

ואז גיליתי שהרבה אנשים ממש לא אוהבים דברים בהכנה ביתית מאז אני נרגעת;)

כריכוני קוראסון עם גבינת שמנת וסלמון מעושן/ חביתה וירקות.

הכי טוב שקבלתי- ספינג' עם פתק חנוכה שמח 😂

שעל הבוקר היו מביאים פיצה רותחת

וזה היה כל כך במקום לאנשים שחוזרים מהמגילה מורעבים

כשהילדים מאתגרים באמת קשה לראות את הטוב שבהם...

יש לי כמה הצעות (מודה שלפעמים הן קשות ליישום):

* ליצור רגעים של אחווה משפחתית - טיולים משפחתיים, פעילויות משותפות, למשל עכשיו בפורים אפשר תחפושת משפחתית, להרים 'פרויקטים' ביחד...

* ביום-יום - לנסות להסתכל במודע על הדברים החמודים שבילדים, גם על הדברים המצחיקים. גם אם הדברים המצחיקים נובעים מהקושי שהילדים מייצרים (למשל, ילד שמתוך טנטרום של כעס צועק "אתם עולים לי על הצבים" במקום "העצבים" - זו כבר בדיחה חמודה שאפשר לצחוק עליה). כשמנסים להתמקד בטוב, במיוחד אם עושים את זה ביחד כזוג, זה כבר מעצים אותו יותר...

* אם יש קשיים מהותיים לילדים, שבגללם הם מחרפנים אתכם, כדאי ללכת להדרכת הורים טובה שתעשה סדר ותעזור לכם לטפל בהם. ברגע שתדעו איך לעזור להם, כבר רמת החרפון קצת תרד...

הרבה כוח!❤️

הזדמנויות להתמלא ולעשות דברים שעושים לך טוב ואת אוהבת.

אישה לא יכולה להיות כל הזמן במצב נותן ועושה בשביל אחרים ולהתמלא מזה

ובמיוחד עם ילדים קטנים שלא יודעים להעריך ולהוקיר את העבודה שאנחנו משקיעים עבורם.

כי אז אנחנו עצבניות, והם מרגישים את זה

מגיבים בהתאם

ואז זה לופ שלא נגמר.

לדעתי ומהניסיון שלי, זאת הנקודה.

למלא את עצמך שיהיה לך כוח לתת.

או עבודה שמחת אותך, תדירות גבוהה יותר של יציאות, ספורט, כל דבר שממלא אותך ולא שם אותך רק במצב של נתינה ושחיקה.

לי.

*גיליתי ששבת אצל ההורים מדי פעם עושה להם ממש טוב, פתאום אני זוכה לקצת נחת מהם.

*לשחק עם הגדולים במשחק של גדולים. הקטנים בד"כ מאבדים עניין ולוקחים משחק לעצמם.

לגמרי הגיוני

ילדים זה סיזיפי

במיוחד כשהם קטנים/ כשיש עומס

הסוד הוא לצמצם עומסים בחיים

לתכנן אותם לטווח ארוך

ככה שהעומס יופחת

ואז אפשר יותר להנות מהחיים/ מהילדים

ולא הולך

וכבר אין לי מוטיבציה

אני כל כך מקנאה בנשים שמחות ואופטימיות שעושות צחוקים ושטויות עם הילדים

מרגישה פסימית ועייפה

פתיל קצר ממש

מתחברת כרגע רק להומור של רביטל ויטלזון

אבל לא בקטע טוב

רק "סתמווווווווו"

דיכאון לגמרי יכול לכבות את הרגשות השמחים ואת הרצון לעשות כיף (עם הילדים ובכלל)...

לפעמים עוזר לי פשוט להרפות (שהחדר ישאר מבולגן, שלא יתקלחו כל יום ויקחו בעצמם אחריות על שיעורי בית).

ולפעמים מאמץ וחשיבה מראש (למרות שאין לי כחחחחח) מונע הרבה בלגאן ובעיות בהמשך (למשל אם אני אשחק עם הגדול משחקי קופסא בשבת (במקום לקרוא עיתון) אז הסיכויים שהוא יריב עם הקטנה מאד יפחתו. ואם אני אזמין לה חברה למרות שאין לי סבלנות לזה, תהיה לה תעסוקה והיא לא תציק.

אני רוב הזמן משדרת להם שפשוט לא בא לי לשמוע אותם

והם כל כך שואבים אותי

הם אלופים בזה

ואני רק חושבת על כמה אני דופקת אותם עם התחושה שהם מעיקים עליי כל רגע שהם פה

אם הם פחות יריבו כנראה שאת תהי פחות עצבנית ואז יהיו לך קצת יותר כוחות בשבילם ואולי זה יגרום להם קצת פחות לריב וככה לאט לאט המצב ישתפר. זה לא קסם ולא יקרה בבת אחת אבל חייבים לשבור את הלופ הזה. אם את מודעת למצב וחשוב לך לפתור אותו זה כבר צעד ראשון בדרך לשיפור.

אל תתמקדי ב"כמה אני דופקת אותם" אלא ב"איך אני עוברת את הערב הספציפי הזה עם קצת יותר נחת". כל פעם צעד קטן.

הייתי ממש במקום הזה ואני רק יכולה להגיד לך שזה יכול להשתפר (אצלנו היה מעורב בזה ריטלין אבל כל ילד וכל משפחה עם הסיפור שלה…)

הם לוקחים בכח.

אני למדתי כלל ממש חשוב- אם אנחנו נותנים לילד מעצמנו בלי שהוא ביקש עכשיו- הילד מרגיש מלא. הילד מקבל ומתמלא מזה, והצורך שלו התמלא וזהו.

אם הוא מבקש ואת נותנת- הצורך שלו לא נגמר ולא מתמלא...כי הוא לקח ולא את נתת.

אז ליזום כאלה נתינות, גם של יחס. זה גם נחשב.

למשל- את באה אליהם ואומרת - עכשיו אני מחלקת משהו טעים. הם קיבלו, ולא ירצו עכשיו עוד ועוד ועוד...

או ביחס- תשבי בסלון בצהרים ותזמי שיחה עם אחד הילדים איך היה.

או רעיון אחר- להכין לכולם שתיה נחמדה (תה? או אפילו סתם מים... מה שבא) ומשהו טעים ויושבים כולם יחד בסלון או בפינת אוכל. וככה את יוצרת להם חוויה נחמדה ואפשר לדבר בכיף.

בכלל- להגדיר זמן לדברים האלה ממש ממש עוזר! ככה יש פחות כאוס, הילדים גם בעצמם מגיעים רעבים ועייפים מהמסגרות, צריכים רגע אוזן קשבת או זמן רגוע בבית. אז במקום שיקחו ממך- את נותנת להם, בתנאים שלך וביכולת שלך.

זה באמת שווה את זה כשאני מצליחה וזוכרת לעשות.

לא תמיד הולך ולא תמיד אני על זה... 

פעם הרגשנו כמו שאת מתארת, לחץ עומס ואין שמחה ואין סבלנות.

יצאנו, כל המשפחה הגרעינית, לאכסניה לשבת.

שבת שלמה שבעלי ואני לא הגשנו, פינינו, ניקינו.

היה זמן להתפלל בנחת, לצאת עם הילדים לטיול קצר אחרי הארוחה... להיות בנחת.

וגם אמרנו לילדים שנוסעים לשבת לנוח, להתפנק ביחד.

וזה החזיר את הנשימה.

אני קצת חששתי לשלם כל כך הרבה "רק על שבת" והתלבטתי עד שבעלי לקח את ההחלטה והזמין.

אחר כך כבר לא התחרטתי בכלל...

כשאני במוד הישרדותי "רק לעבור את אחה"צ הזה, שנגיע לשלב כבר שילכו לישון" אז אני עצבנית יותר, והן מצליחות לשגע אותי, וכל שניה נוצרת מריבה, או שהן מחפשות מה לעשות או משהו כזה..

וכשאני משנה פאזה והופכת לאקטיבית "בואו נעשה עכשיו ככה וככה" דברים נראים אחרת.

עכשיו אפילו אם אני אקטיבית ל10 דק אז הילדים זכו ל10 דקות של משהו כיף, נעים וחיובי.

רעיונות לדברים שאפשר לעשות-

מוסיקה ולרקוד יחד- לכמה דקות, במיוחד עם ילדים קטנים. חודש אדר זה תירוץ מצויין להתחיל את זה.

לשבת לשחק איתם משחק קצר- לבנות מגדל במגנטים/ להרכיב פאזל לא גדול, סבב אחד של משחק כלשהו

לשתף במטלות הבית בצורה חוויתית- לפרוש את כל הגרביים היחידניות ולעשות תחרות מי מוצא יותר זוגות. או להעביר ביחד כביסה מהמכונה למייבש.

עכשיו שוב, ממש ממש לא תמיד אני מצליחה להכנס למצב הזה. אבל כשאני מצליחה להגיד לעצמי, יאללה עכשיו 10 דק, רבע שעה את עושה משהו ביחד איתם, גם אני בסוף נהנת יותר מהזמן הזה

חיבוק ענק!
את לא מוזרה,
את לא הזויה,
את לא חריגה,
את לא אמא רעה, אישה רעה, אדם רע
חשוב ממש לשמוע את זה ולשהות רגע במציאות הזאת!

לרוב, המציאות טופחת לנו בפנים. אנחנו שומעות מהצד ורוצות בית שמח של תורה קדושה ושמחה יהודית,
כשבפועל זה ילדים שרבים, כביסות כלים מחלות טיטולים ועבודה.
זה הפך הטבע, זה צריך לעבוד ולחפש את השמחה והאושר, לרוב האנשים,
במקום הסזיפי הזה.

יש דרכים לפעול ולבודק, האם את במצב של הנעה לפעולה, או של שיתוף ופריקה?

כן אניח פה דבר אחד שחשוב לדעת,
הרבה פעמים זה משהו טכני, כמו גלולות הורמנליות שמשבש את כל המערכת,
אומרת מנסיון אישי.

ועוד דבר שממש ממש ממש חשוב,
דווקא מהמקום הזה,
לא לחשוב איך לעשות טוב לילדים אלא איך למלא את עצמך.
מה ממלא אותך, מה משמח אותך?

הצפת אותי עם המילים החמות והמכילות

כן אולי אני גם הורמונלית

ובתקופה שפחות אוהבת את העבודה שלי

מנסה למלא את עצמי

לא כל כך מצליחה

לפעמים זו עבודה בפני עצמה

ואין מספיק משאבים

צעד קטן כל פעם.
תניחי לייסורי מצפון ואידיאלים בצד.
תחשבי איך את מפנה לעצמך זמן כל שבוע, זהוא רק שלך וממלא רק אותך והכל מחכה.
שעה או שעתיים או ערב שלם.
את תראי איך רק עם הצעד הזה דברים יתחילו להסתדר.
ואז תהיה לך גם פניות לחשוב לעומק על כל דבר בנפרד

וכמה כנות יש בך.
אני מרגישה ממך שאת רוצה לדעת שאת לא היחידה ככה, שיש עוד איתך בסירה.
אז שולחת לך חיבוק חזק חזק
וגם אני מרגישה לפעמים שקשה לי מאוד.
בעיקר כי האמצעי שלי הוא באמת נכנס לקריזות, בוכה וזועק עד לב השמיים

צאי איתם לגן השעשועים, שיוציאו קצת מרץ
וגם- לראות כל יום בקטן, בקטנטן ממש

לא- בית שמח
אלא- אני יותר רגועה היום.
אני מחפשת משהו נחמד שמישהו עשה (הכי בקטנה שיש)- ואני נותנת נשיקה\אני מודיעה לכולם על המעשה הטוב\אני משבחת אותו בפני בעלי

משהו שלך יש שליטה עליו.
ילדים- טווח שהליטה שלנו עליהם הוא מוגבל
אבל על עצמנו אנחנו יכולות לשלוט

יכולה להגיד לך שלפעמים האמצעי שלי מביא אותי עד הקצה ממש. ממש.
וזה לא פשוט. כי הגדולה צריכה עזרה בש"ב, והקטן גם שובב ומצייק לי על הקירות
בקיצור, שישו ושימחו

ותדעי שבאותו מקום ממש, שבא לך להתפרץ, לצרוח, לבעוט, לברוח
זה גם המקום שבו את יכולה להתהפך ולחזור לשורש
אני מגיבה ברוגע, כי אני מבינה שמרחב השליטה שלי מוגבל
ואני מבינה שזה לא יימשך לנצח
והילד כבר לא יזכור למה הוא בכה, אבל הוא יזכור שאמא היתה רגועה.

וגם זה לא תמיד קורה!!
אנחנו בני אדם, ואנחנו נשים, ואנחנו צריכות בעצמנו ביטחון, הכלה, חיזוק, מילים טובות
כדי שהמיכל שלנו יתמלא ונוכל לתת לילדים.

מבעלך את שומעת מילים טובות? חיזוק והערכה?

זה בהחלט מחזק מאוד

עם בעלי היחסים טובים

והוא כן מפרגן ותומך

אבל לפעמים זה מרגיש כאילו זה רק דוחק הצידה עוד את הילדים

כאילו הם גם מכבידים על הזוגיות ושנינו חסרי סבלנות אליהם ורק רוצים שיתנו לנו להיות לבד

אולי בעלי מושפע קצת מהאנרגיה השלילית שלי בעניין הזה

כי סך הכל רוב הזמן אני איתם

אבל הוא בא וממשיך מאיפה שעצרתי 🤦🏻‍♀️

כשאני תופסת את עצמי אז המחשבות שלע הן כאלה-

* כשאני עייפה מדי או רעבה- אני ממש חסרת סבלנות ואז אין אווירה רגועה... זה מבאס לילדים , במיוחד לקטנה... אז כדאי לנוח קצת, אפילו בספה לידם, ולאכול!

* כשאני רוצה לתקתק הכל כדי שישנו מוקדם והם לא מקשיבים - לשים לב להתחיל הכל מוקדם כדי שיהיה בנחת. להכניס למקלחות מוקדם לפני האוכל או שחלק ככה חלק ככה ואז לא יהיה עומס וצערות וגערות... אצלי הם לא מסיימים אף פעם לאכול ארוחת ערב אז מעדיפה ככה. עדיין עובדת על זה.

אבל מאז שמגיעים הביתה כבר תחליטי בליבך מתי את מכינה א.ערב ומתי מקלחות כדי שהכל יהיה בנחת ובלי צורך לתקתק. הרצון הזה לתקתק הכל מהר פשוט מוציא את כל האווירה.

* להיות במודעות על זה. כשאנחנו מודעים אז אפשר במקום- לעשות שינוי אפילו קטן. לחייך, לשאול איך היה בגן או בכיתה היום, להתעניין בש"ב או במשהו שהילד הכין.  

בהצלחה!! 

ונפשית

וכשאת לא בטוב קשה מאוד לייצר סבלנות ורוגע לילדים, ככל שאת תהיי יותר בטוב ויותר שמחה יהיה לך יותר נחת פנימית ואנרגיה לייצר תגובות נינוחות וסבלניות יותר

יש לך זמן לעצמך?

את עובדת?

את מתפנה לדברים שממלאים אותך?

יש משפחה קרובה שיכולה לעזור?
חברה שאפשר לשתף לה?
אנשים בד"כ מאוד אוהבים לעזור ליולדת...

ויש כאלה ששואלים אבל זה נראה כל כך מנימוס ולא מבאמת רצון לעזור בפועל. אז זה לא נותן לי פתח להגיב בחיוב כשגם ככה זה לא משהו קונקרטי אלא "אם תצטרכי משהו תגידי"

המשפחה לא הכי יכולה לעזור ואם כן אז זה טרחה גדולה בשבילם כי זה כמה שעות נסיעה אז בוחרת בקפידה את הבקשות

תודה על החיבוק. מרגישה שכל מה שאני צריכה זה להרגיש שלמישהו אכפת ממני

למישהי אם את צריכה משהו אני כאן

אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות

ואומרת רק כשבאמת יש לי אפשרות לעזור

אולי יש לך מישהי שיכולה להעביר את המידע שילדת לנשים בשכונה?

שזה לא יצא שאת מבקשת עזרה

אלא שמישהי אחרת תפרסם "מזל טוב לפלונית שילדה בשעה טובה מי שרוצה לעזור לה זה המספר:05...."

תזכרי שהכי נורמלי להרגיש ככה… כולל הריבים עם האיש…

שקלתי בכל זאת לנסוע אבל זה לא יתאפשר

ולבד זה יהיה להם קשה מידי 

וחיבוק...את לא צריכה להרגיש לבד

וסערת רגשות אחרי לידה זה ממש נורמלי.

יקרה, אחד הדברים שהכי עוזרים להתייצב זה תמיכה והרגשה שאת עטופה.

תנסו רגע לעשות סטופ, תנסי לבקש מבעלך שיפנה אותך למנוחה נורמלית. ותקבלי את הצעות העזרה שמציעים לך..

למרות שכן כל מי ששואל איך אני אני משתפת שלא בטוב

@שמעונה תודה

כרגע אין לי מספיק אומץ לצערי

אולי נוכל אנחנו לעזור?

לפעמים הגדולה זה להתגבר על הבושה... למרות שזה קשה.. ויש נשים שבאמת רוצות לעזור.

פיטריה, גירוי?

יכול להיות שלא מנקים טוב כשמחליפים טיטול?

אפשר לנסות לשים משחה, לראות אם זה עוזר.

ואולי כדאי לבקש הפניה לבדיקת שתן, אולי יש דלקת.

משחה לא עוזרת, אני מורחת קבוע

הרופאה אומרת שבדיקות שתן בגיל כזה זה ממש בלתי אפשרי לבצע טכנית

אן יש דלקת יראו את זה בבדיקות דם גם בלי בדיקת שתן

אצלנו עשו בדיקת שתן מגיל שנה וקצת עם פיפיה

ורק אחרי שהיה חשד לקחו קטטר כדי שתהיה בדיקה סטרילית וישלחו למעבדה. היה דלקות בשתן כמה וכמה פעמים .. זה לא טוב בכלל.

אבל אצלנו היה גם חום. וזה סימן קצת מובהק יותר. 

ולנסות לתפוס את השתן.

ואז לשלוח למעבדה.

עשינו כמה פעמים לצערי גם לילדים רכים יותר.

היא צריכה להדביק מתחת לטיטול על הפיפי שקית סטרילית לשתן.

היא מדביקה את זה סביב הפיפי.

מסתןבבים קצת מחכים שהשקית תתמלא.

אני בהלם שהרופאה לא הציעה את זה מעצמה. 

כשנתת ורמוקס היא קיבלה את כל המנות? הייתה אח"כ הפסקה בבכיות? באמת לא ראיתי שחוזר כ"כ מהר אבל אולי כן?

עזרה. ניסינו לעשות בדיקת שתן ולא הצלחנו..

היא ממש התקפלה כל פעם שעשתה פיפי.. נתנו אנטיביוטיקה ותוך 24 שעות הכל עבר.. כמובן בליווי של הרופאה..

לא הייתי שוללת לנסות לבדוק דלקת בשתן.. 

לגבי התולעים, מצטרפת לדעה שאם ורמוקס כן עזר לחודש זה נשמע מאוד כמו תולעים, שלא מוגרו לגמרי ולכן חזרו שוב. דווקא אופייני 

בנרתיק.

תבדקי עם פנס, אם יש הן מיד יוצאות כשמאירים עליהן.

נשמע ממש תולעים

כמו T מתלבש בין במזרונים.

בהתחלה היה ממש נח אבל בגלל שהמזרונים זזו זה עשה יותר רווח אז הפסקנו להשתמש.

שהתרחק עם המיטה?

הוא נרדם פחות משעה אחרי זה בסדר?

הגיב כרגיל כמובן בכה בהיסטריה ונרגע כשבאתי 

כשהתינוקת שלי נפלה והייתה צריכנ להתאשפז - היא לא הפסיקה לבכות גם כשניסיתי להיניק אותה... (והיא גם התחילה להקיא, שזה מה שסימן לנו שאנחנו צריכים לעוף למיון)

תעקבי אחריו בשעתיים הקרובות. אולי אל תתני לו לישון יותר מדי, כדי שתוכלי לעקוב אחר התגובות שלו.

וחיבוק

אבל תחשבי על זה שזו פעם ראשונה בכל שנות הורותינו שהיינו צריכים להתאשפז עם תינוק - וזו לא הייתה פעם ראשונה שתינוק אצלנו נפל...

אז צריך להיות מאוד-מאוד זהירים, אבל לזכור שב"ה ברוב הפעמים הנפילה לא חזקה מאוד...

לק"י

לא זוכרת כמה בדיוק.

הוא נפל על הפנים או אחורה?

אחורה זה יותר בעייתי.

וחיבוק. כי זה מלחיץ שזה קורה 

מצאתי אותו על הגב בוכה

וזה לא גובה פי 2 זה מהמיטה היא קצתת יותר ממנו

בכל אופן הוא הפסיק לבכות מיד שבאתי והיה נראה רגיל נרדם כי היה עייף ממש

נראה כרגע בסדר גמור ב"ה

אני עוד בשוק שזה קרה לי!!! 

גם אחרי שמתעורר ולוודא שאין תופעות מוזרות או לא רגילות. שהוא מגיב כמו שאת מכירה.

אם עד מחר הכל כרגיל סביר להניח שעבר בשלום.

וחיבוק בשבילך על החוויה המטלטלת..

ראיתי אותה לפני תקופה באליאקספרס וממש התלבטתי אם להזמין.

כמה זמן עבודה יש לה אחרי טעינה מלאה?

ניקיתי איתה לפחות 20 דקות ועוד עבדה. הסוללה ירדה בנקודה אחת רק

 עכשיו החזרתי לטעינה כדי להעיף את הילדים לישון😅

חוץ ממה שכתבתי

שולחן אוכל יסודי

קירות מקלחת

מקלחון

מקרר

חזית מטבח

זה מתאים גם לחלונות אגב

ורוצה לנסות לנקות איתה מזרנים לפני שאני מזמינה שואב ייעודי לזה

לדעתי כל מה שמשפשפים - היא מיועדת לו

לא ניסיתי האמת כי את המסילות שלי אני שואבת ומנקה עם קיטורית

ואיזה מחיר שווה

במחיר הזה

כל מה שמעבר - בונוס מבחינתי 

אבל הוא באמת נראה איכותי, חייבת לומר

שכל הבית הפווךך עדיין משבת, מליון כביסות לקיפול, ואני מנקה קירות🤣

אין לי תקנה חחח

הייתי שופכת עליו מים עם קומקום משפריצה אקונומיקה ומנסה

הכי הרבה תשתמשי במברשת לדברים אחרים גם. והיא יותר זולה מתיקון קיר נראה לי

שאלתי עוד לפני שעשיתי הפסק

ואמר שאם אין מצב לטבול ביום החתונה (ואין מצב מבחינתי)

אז לדחות את ההפסק

כי יותר קל לדחות הפסק מלדחות טבילה.

אחותי סיפרה ששאלה רב שאלה דומה

ואמר הפוך. בכל מקרה לעשות את ההפסק

אם מצליחים לטבול מצוין אם לא אז לדחות טבילה.

כמובן שאני לא פוסקת הלכה וכל אחת תתייעץ עם הרב שלה.

בעיניי צריך להיזהר מהאזהרות החמורות של אסור בשום אופן לדחות טבילה.

יש הרבה אילוצים בחיים ואני חושבת שלא צריך להשתגע.

כן לעשות השתדלות ככל שאפשר אבל אם ממש ממש מורכב וזה בהסכמת שני בני הזוג, אז למה לא לדחות?

כי כל זמן שיש אפשרות לעשות הפסק ובדיקות כדאי ללכת על זה

שמא אחכ תתעורר בעיה, כתמים וכד' ויפריע לספירה

ברגע שספרת 7 נקיים את יכולה ללבוש כהה עד הטבילה וזהו..

פעם הייתי בחו''ל 

והרה הורה לי לעשות הכל כרגיל ואז לטבול כשחוזרת

שלמדתי שאחרי שעושים הפסק

יותר קשה להתיר את הדחיה

זה נחשב דחיה ממש של הטבילה

ולפני הפסק זה לא דחיה של הטבילה עצמה אלא של הספירה ולכן יותר קל