לכל שורצי הפורום השלום והברכה.
התלבטתי אם לכתוב כאן או בהו"ל אבל התשובה בגוף השאלה, נקודת המבט הגברית קריטית.
היום שיתפתי את בעלי היקר שיחיה בקושי התקופה (מלחמה קיומית, טילים בליסטיים, זאטוטים שלרובם זומים, ממני מצופה לעבוד משרה מלאה + אירוע מאוד לא נעים מול הבוסים, אנחנו מתארחים אצל ההורים שלי יש פה ממ"ד וזה מוסיף מורכבות ובלה בלה בלה)
והייתי להוסיף שאני בלחץ מפסח.
ממה את בלחץ?
הבית שלנו מבולגן תמידית ברוך השם והילדים אוכלים חמץ בכל מקום. (כל המתוקים שעצתם תהיה "מה הבעיה, תאסרי לאכול בחדרים, אבק זה לא חמץ והאהוב עליי מכולם- תרתמי את הילדים לנקות" תודה על העזרה, אבל לא תודה).
אני עובדת עד פסח ממש,
ולא ברור אם המסגרות יחזרו או לא.
בעלי יוכל לקחת יום או יומיים חופש לכל היותר
והדובדבן שבקצפת- אנחנו לא מוכרים חמץ בכלל.
ברור לי שנגיע לפסח והכל יהיה נקי וכשר.
למה אני מפרטת? יש מקרים קשוחים משלי, למשל בעל במילואים נוסף לכל האמור לעיל, או אישה אחרי לידה או שאין ממד ואין אפשרות להתווכח וכו'.
נחזור לדיון- הוא ניסה לשכנע אותי בשכל שאין ממה להילחץ ותעשי עבודה על עצמך היהודים במשך 3000 שנה עם ילדים קטנים התארגנו לפסח. שהשם לא רוצה שנילחץ (אה וואו, פיו, מזל יודעת שזה רצון השם 🙄)
טענתי שהשכל שלי מבין מצויין ועדיין הלב מרגיש ככה. ויש לי עבודה אולי אבל מצב נתון, כך מרגישה.
כשאמרתי לו שזו לא תגובה שעוסקת טען- את רוצה שאני אזייף? זה מה שאני מאמין.
לי התגובה הזו רק הפריעה.
ואז נחתה לי ההבנה שרוב הנשים לחוצות, או חרדות (הרבה מסביבי לפחות) וגברים זה לא מעסיק אותם.
ומי ששרד עד לכאן,
(ובלי טיפים לייעול הנקיון, אני יודעת לחלק אותם.)
האם הלחץ מנקיון לפסח הוא עניין מגדרי?
אני חושבת שכן כי תכלס האחריות בראש שהכל יקרה בד"כ אצל האישה, והבעל במקרה הטוב "ממלא הוראות".
תאירו את עיניי?...
