או בלשון הרמב"ם:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אני אפילו לא נכנס פה להלכות תלמוד תורה, שם דברי הפוסקים חריפים יותר נגד עולם האברכות.

(למעוניינים להסתכל, הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו בסוף. הלכות משא ומתן באורח חיים סימן קנו בטור ובנושאי הכלים שם - בית יוסף והב"ח, המשנה ברורה על השולחן ערוך שם)

השאיר את אשתו בלי כלום והלך 12+12 שנה ללמוד תורה

בסוף אם זה משהו ששני בני הזוג רוצים בו אין בזה שום בעיה

לא צריך לחכות ליכולת כלכלית כדי להקים בית.

ביחד עם ההקמה מגיע היכולת.

אחרת אתה מגיע לגיל 35 ומגלה שאתה עדיין 'חסר יכולת'

זה היחס שלו לכתובה?

כי זה מה שאתה אומר

כן אני ידאג לה להכל ויעשה כל מה שיהיה צריך כדי שזה יקרה.

מי אמר שצריך שיהיה לי צעדים טכניים איך ומה?

בכתובה החתן אומר שטכנית הוא ידאג לכך גם אם זה אומר למכור את בגדיו, אז מי שאומר זה החתן שחותם בכתובה

זה לא אומר שצריכה להיות לו תוכנית כלכלית ברורה מול העיניים.

או תוכנית חיסכון מספקת.

לא הכל מתחיל ונגמר מיכולת כלכלית. אני הגעתי לנישואין עם כמה אלפים בודדים (בודדים ממש) בבנק והיום אנחנו במצב כלכלי מעולה (וממש בלי קשר למה שבעלי הגיע איתו בבנק).

זו בכלל לא הנקודה. אפשר ללמוד להתנהל כלכלית נכון ולהצליח גם אם התחתנת מוקדם ובלי בסיס כלכלי יציב. 

זה בהחלט חשוב, ולהקים בית דורש מקסימום יכולת לקיחת אחריות, אבל להטיח לו את הנושא הכלכלי כדבר ראשון זה פשוט מטופש סליחה. זו ממש לא המהות של הקמת בית. ויותר מזה אני אגיד- אין לשאלה הזאת סוף. בן אדם ששם במרכז את השאלה הזאת יכול להגיע בקלות לרווקות מאוחרת, כי מאוד קשה להרגיש שיש לך יכולת כלכלית להחזיק בית, אז מה, לא תתחתן עד אז רק בגלל זה?

סליחה, זה קומם אותי.

ואני מרשה לעצמי להגיב ככה כי אני יודעת שזאת התשובה הקבועה שלך לשאלה הזאת שעולה פה מידי פעם. אז באתי לתת פה קונטרה.

רוצה להתחתן - עוף על זה.

שמעת קול מתחת לחלון הרגשת זה הזמן
עוטה מעיל אל הקור
כמה חפצים בתיק קטן
פתק על המקרר כתבת
יוצא לדרך לא יודע לא לאן

כשזה קורה זה קורה

לא צריך להתבלבל

לא הכל כלכלי, יש עוד שיקולים רבים, אבל כשמישהו מתחתן הוא מתחייב למשהו, האם הוא מסוגל לעמוד בהתחייבויות?

ובכלל, אם הוא רוצה לחיות ברמה נמוכה ומסוגל לכך זה בסדר, לא דיברתי על רמת חיים מסוימת.

זה סתם מבהיל ולא קשור למהות של חיפוש זוגיות.

(שוב, לא אומרת שזה לא חשוב. אבל מזה ועד שזה הדבר הראשון והיחיד שאתה אומר לו- זה רחוק.)

אבל זה כן משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

(זה תנאי הכרחי אך לא מספיק כמו יכול נפשית לדאוג לאחרים)

אני חושבת שיותר חשוב מיכולת כלכלית בפועל זאת תוכנית כלכלית.

זוג צעיר יכול לחיות בקראוון דולף ולחיות על כלום ושום דבר, אבל אי אפשר להתמיד במצב הזה הרבה זמן, במיוחד כשיש ילדים.

לא צריך לחכות למשכורת של בכיר בהייטק בשביל להתחתן, אבל חשוב מאוד להתכונן ולדעת איך אתה מתכנן להגדיל הכנסה.

למשל זה הגיוני ומחושב לחיות שנה או שנתיים כאברך וסטודנטית באותו קראוון דולף על משרות חלקיות, בתום השנה האישה מסיימת את התואר ומתחילה לעבוד, ובנתיים הבעל מתחיל את התואר שלו. אחרי 3-4 שנות נישואים הם יתייצבו ויתחילו גם לחסוך לדירה וגם בשביל המתוקים שבטח הצטרפו למשפחה.

מי שיודע שזאת התוכנית שלו, גם אם אין לו יכולת כרגע לפרנס, אבל בקרוב מאוד תהיה לו, לדעתי הוא מספיק בוגר ואחראי ולא צריך לחכות עד שהוא מתחיל לעבוד בפועל כדי להתחתן. אבל מי שאין לו שום מושג מהחיים שלו בנושא, בהחלט לא כדאי שיחתום בכתובה על התחייבות שאין לו איך לעמוד בה.

את לא חושבת שלפחות הוא צריך להיות מסוגל להחזיק קראוון דולף?

ולא רק תוכנית איך לשפר?

זה סטיקר יפה, וזה גם תובנה יפה לחיים. אבל לא בגלל שהיא התחדשה לנו פתאום צריך לנפנף בה בכל מקום אפשרי

במצב הזה, ויש תוכנית מסודרת איך לשפר את התנאים עוד יותר, אני חושבת שזה בסדר גמור.

אברך לא בהכרח אומר שהוא חי רק על חשבון אשתו. חוץ מהמלגה ושטיפת חדרי מדרגות (כמובן), יש גם דרכים להרוויח כסף בתוך הישיבה. רק כמה מעבודות אברך ששמעתי עליהן: קלדן בבית הדין הרבני, מסדר הזמנות באתר של ספרי הישיבה, אחראי לוגיסטיקה של חדר אוכל, עוזר מחקר לספר תורני (זה מאוד ספציפי וכנראה לא סביר שמישהו יפול שוב על ההזדמנות הזאת).

עבודות של כמה שעות בודדות בשבוע שמוסיפות עוד כמה מאוד שקלים בודדים, ביחד עם משכורת של האישה זה מספיק לזוג צעיר. לפעמים אברכים מקבלים הנחה על המגורים באברכיה. 

גם מי שההורים רוצים לעזור לו יכול להשתמש בעזרה הזו. 

בסופו של דבר יש שיקולים כמו שיותר קל להתחתן בגיל צעיר יחסית, ויש ערך בלימוד תורה. בסוף כל אחד עושה את השיקולים שלו וכל עוד יש לו תוכנית מסודרת והוא לא הופך לנטל על הציבור, אני חושבת שזה הגיוני ואחראי.
אחרת בחורים שעשו הסדר לא יכולים לצאת עד שיסיימו גם תואר ויתחילו לעבוד בגיל 27-8?

באמת מעניין את מישהו אברך צעיר שאין לו מה לאכול?

כל אחד עסוק בלשרוד

"האברך החשוב בעל 11 ילדים שחיים כולם בצפיפות בדירת חדר וחצי, ויש לו 4 בנות גדולות לחתן.

אבא שלו נפטר לפני 12 שנה, והוא יתום ועני ומסכן ואין לו איך לשרוד.

אנא אל תתעלמו משוועתם של עמלי התורה".

באופן בסיסי, אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולדאוג לעצמו ולא לצפות שאחרים ידאגו לו. 

גם אם כן זה מאוד מכובס [יש שיאמרו מכבד]

ממש לא כמו שתיארת.

זה נשמע תיאור שלקוח מקופת העיר, וועד הרבנים נדמה לי.

אני ממש רוצה לשמוע מישהו כמו כולנו, שקשה לו ולפעמים אין אוכל בבית, שבאמת זה היה משנה למישהו ומישהו דאג לו.

יש לך בחירה אם לייחס לזה שלוק חשיבות או לא.

הציבור החרדי ואפילו קיצוני הייתי אומרת מייצר כאלה מודעות גיוס תרומות,

והם היחידים שבאלהם לעזור אחד לשני בצורה הזאת.

את לא צריכה לתרום אם זה נטל עלייך.

ולא להביא לי עכשיו שזה אותם אנשים שמקבלים מלגה בכולל וזה כן כספי מיסים. הנושא נטחן עד דק. ולא מדברת על זה. מדברת על הטענה שלך על הקמפיינים המוזרים האלה.

ברוך ה' שזה לא נפוץ בציבור שלנו (אם כי בציבור החרד"נליקי זה בהחלט קיים, אבל הם בדרך כלל נתמכים בהורים ולא באנשים זרים, וגם הם בסוף עובדים במקצוע תורני).

ברור שעדיף שזה יגיע מקופות צדקה שממומנות ברצון ולא בכפייה, אבל זה עדיין אותו עיקרון.

אדם צריך לעמוד על רגליו בזכות עצמו ולא בזכות אחרים. המצב הכלכלי של כל המדינה ישתפר ככל שיותר אנשים יעסקו במקצועות יצרניים ולא ימומנו בידי אחרים.

וכמו שכתבתי, יש הבדל בין כמה שנים ראשונות ויש תוכנית איך להתפרנס בהמשך, לבין לחיות חיים שלמים בלי שום תוכנית ובלי אחריות. 

אבל מה הקשר למה שהוא שאל?

הוא ממש לא חייב להתחיל בתוכנית כלכלית.

את זה גם אפשר לעשות אחרי אירוסין עם ארוסתו, כשהעתיד יהיה קצת יותר בהיר (וכמובן זה בונוס נחמד אם עד אז הוא יעבוד ויחסוך, וזה יכול לעזור מאוד). אבל מה הקשר להציב את זה כדבר ראשון?

אם חברה טובה שלך הייתה באה ושואלת אותך איך מתחילים את התהליך של הקמת בית זה מה שהיית עונה דבר ראשון? באמת?

הייתי אומרת שהיא צריכה תוכנית לפני שהיא מתחילה לצאת לדייטים.

כנ"ל לבנים, במיוחד אם הם לא מתכננים לעבוד בשנים ראשונות.

כמובן שהפרטים המדוייקים יכולים להשתנות אחרי האירוסים, אבל במינימום צריך לדעת איזה תואר את רוצה לעשות וכמה שנים זה ייקח, מה האופציות לעבודה פחות או יותר, ולהיות מוכנה עם פסיכומטרי וכדומה.

ומה היא זקוקה לשמוע.

היא באה לדבר איתך על צורך נפשי-רגשי עמוק ואת הולכת איתה כדבר ראשון להכי טכני וקר. חבל בעיני.

אני אישית הייתי הולכת אחר כך להתייעץ עם חברה אחרת. 

"איך מתחילים את התהליך של הקמת בית?" זו שאלה מאוד כללית שאפשר לקחת לכל כיוון. בגלל שדברנו על נושא כלכלי עניתי מה אני חושבת מבחינה כלכלית.

חברות ששאלו אותי על נושאים רגשיים של מה שחשוב לחפש בבחור מבחינת אופי ומידות, דברנו על זה. 

וכן, לא הייתי ממליצה לחברה להתארס עם בחור כליל המעלות שלא לו מושג מה הוא רוצה לעשות בחיים ובנתיים פשוט ומתכנן ללמוד בישיבה עד אינסוף. לא חושבת שצריך לפסול על זה את הבחור, אלא פשוט לשאול אותו על העתיד ולגרום לו לחשוב על זה ברצינות. 

אחריות ובגרות הן תכונות אופי שחשובות מאוד להקמת בית, והביטוי של התכונות האלו מגיע בחשיבה ותכנון בנושאים האלו. 

מי שלא חושב על זה ברצינות לא מוכן עדיין להקמת בית.

זה דיי ברור שהוא התכוון איך מתחילים בעולם הדייטים. זאת לא הייתה שאלה פילוסופית של איך מקימים בית, הוא ממש כתב 'עם מי מדברים? מה עושים?'

מסכימה איתך שאחריות ובגרות הן תכונות אופי חשובות בהקמת בית, אבל זה לא מה שהוא חיפש לשמוע. הוא לא חיפש לשמוע איזה תכונות הוא צריך לבנות בעצמו כדי להיות מוכן. הוא אמר שהוא מרגיש בשל ושאל טכנית מה עושים עכשיו, איך מתחילים לצעוד בעולם הדייטים.

זה פשוט חוסר הבנה של השאלה לדבר איתו עכשיו על אחריות וכסף, זה טרחני ברמות, סורי.

זה גיל מאוד צעיר שבדרך כלל לא מספיקים בו אפילו לסיים צבא. אם בחור רוצה לצאת הנורמה המקובלת הוא צריך לוודא שהוא מוכן מבחינה הכלכלית במיוחד שהדרך שלו להגיע ליציבות תהיה ארוכה יותר. אני מנחשת שאם הבחור היה בן 24 הנושא הזה לא היה עולה באותה אינטסיביות.

וחוץ מזה שלא העלתי את הנושא מיוזמתי, אני הגבתי לך לארץ השוקולד.

אני מנסה להבין מה כל כך מפריע לך בזה, שאת קראת לי חברה לא להתייעץ איתה וטרחנית? 

כשיצאתי לדייטים מה שהכי הוריד לי מבחור זה אחד שלא יודע מה הוא עושה עם עצמו. לאנשים שונים דברים שונים משפיעים על הרגש וזה בסדר גמור.

לא אמרתי בשום מקום שאסור להתייחס לאופי ולהתאמה ולכל הרגשות שבעולם. זה נראה כאילו יש עניין אישי עם זה.

כשבחור שאל שאלה תמימה.

במילים אחרות את חושבת שזה לא אחראי להתחיל לצאת בגיל הזה- זה שלך. אבל זה לא הוגן להשליך את זה על בן אדם ששואל איך מתחילים בעולם הדייטים. הוא לא שאל לדעתך עד כמה זה אחראי מצידו ומה הוא צריך לעשות עם ההשלכות של זה. הוא שאל אותך איך מתחילים בעולם הדייטים, זה סתם טרחנות בעיני וחוסר רגישות ללכת לכיוון הזה.

לא קראתי לך טרחנית, אמרתי שלהעלות את הנושא הזה כתשובה ראשונה על השאלה הזאת זה טרחני.

גם לא אמרתי שאת לא חברה להתייעץ איתה, אמרתי שאם היו עונים לי דבר כזה הייתי הולכת להתייעץ עם חברה נוספת.

יש הבדל בין הדברים, זה הרבה יותר ענייני מאיך שהצגת את זה.

ואני יודעת שהתגובה שלך הייתה לי לארץ השוקולד אבל אחר כך שאלתי אותך בגלל זה אם זה גם הדבר הראשון שהייתי עונה לשאלה כזאת ואמרת שכן, אז התייחסתי לזה 🤷

אם הוא יהיה אחראי ומתוכנן, אין עם זה שום בעיה.

זאת נקודה לקחת בחשבון כשיוצאים לדייטים בדיוק כמו כל נקודה אחרת. 

למה את קוראת לזה חוסר רגישות? אם אחריות כלכלית היא נושא רגיש אצל אדם מסויים, זה מראה שנושא לא פתור אצלו והוא צריך לפתור את הבעיה שמסתבר שיש לו. בין אם זה חוסר ביטחון רגשי או שבאמת אין לו תוכנית בחיים.

באמת שאני לא רואה למה זה כזה עניין גדול מבחינתך, לא ראיתי בשום מקום שפותח השרשור נפגעו הרגשות בגלל הדיון הזה. מה שהיה צריך להיאמר על הנושא הזה נאמר, להמשיך לדון על רגשות תאורטיים שאולי נפגעו זה אם כבר יותר טרחני.

זה עולה אצל ניקים מסוימים כל פעם מחדש כתשובה יחידה וראשונית בכל שרשור בסגנון הזה שבן אדם פותח.

אז חלאס עם זה.

אתם רוצים לדבר על כמה הנושא הכלכלי חשוב כשבונים בית? אחלה, תפתחו שרשור חדש. זה לא קשור לתוכן השאלה.

הוא לא התייעץ איתך האם הוא מוכן או לא. הוא בסך הכל התייעץ איתך איך מתחילים לצאת בפועל.

אבל חבל שכל שרשור של הסדרניק לקראת זוגיות מוסת לדיון על אם טוב ומותר להיות אברך או לא.

המציאות יותר מורכבת מזה, ויש הרבה נקודות שיכולות לסדר לו את הסעיף הכלכלי, והרבה על מי להיסמך כדי לדבוק באורח חיים של אברך.

ודוקא מבחינת ההתחייבות בכתובה זה הכי פשוט

עם נשק נגד חרדים ולא נגד אדם רגיל מהציבור שלנו.

לפי דבריך יוצא שלעולם לא יהיו אברכים בציונות הדתית.

מבחינה ממונית מותר לאישה לוותר על התחייבויות ממוניות כלפיה (או להתנות בתרחישים וכדומה).

מבחינה הלכתית יבשה, זו לא אשמתנו שהכתובה אחת היא וחז"ל קבעו שזה הנוסח היחידי.

מבחינה מעשית, בדרך כלל יש סיוע מההורים לאברכות בשלביה הצעירים + מלגה קטנה מהישיבה/כולל + עבודת האישה + לפעמים חלטורות של האברך (או קצת הוראה וכדומה).

כשאדם רוצה להקים בית, השאלה הכלכלית היא חשובה בהחלט אבל היא לא הראשונה.

ולכן צריך האדם לדבר עם רבו או רבותיו, וכמובן ובלי ספק עם הוריו.

ג. מסכים שהשאלה הכלכלית איננה שאלה ראשונה.

ומן הסתם יש בישיבה שלך אברך שמתמקד בשידוכים. אז אתה יכול להראות עניין מולו ולהתייעץ איתו על זה.

בכל מקרה כשהסביבה שלך תדע שאתה בעניין הם גם כנראה יזמו וינסו לעשות חיבורים..

בהצלחה רבה!!❤️

קודם כל- איזה כיף! מזל טוב! איזה תקופה מיוחדת במינה אתה הולך לעבור(:

הייתי מתחילה בלשבת ולחשוב- מה אני מחפש? איזה בית אני רוצה להקים? מה חשוב לי שיהיה בו? מה מאפיין את החברה הכי טובה שלי? מה צריך להיות בה כדי שיהיה לנו חיבור הכי עמוק שיכול להיות? מה אני צריך בשביל זה? על איזה ערכים חשוב לי לא להתפשר וחשוב לי שיהיו נוכחים בזוגיות שלי ובבית שלי?

ממש כדאי לעשות לעצמך רשימה ולמקד את עצמך מה אתה מחפש.

אחר כך הייתי מנסחת כרטיס שידוכים- מי אני, מה עשיתי עד כה בחיים, מה מאפיין ומייחד אותי כאדם. ובסוף- מה אני מחפש.

עם הכרטיס הזה הייתי מתחילה בלפנות לאנשים שקרובים אליי ומכירים אותי טוב (משפחה, חברים, רבנים וכו') - "היי, אני בתקופה שבא לי להתחיל לצאת לדייטים, שולח לך את הכרטיס שידוכים שניסחתי, אשמח ממש אם תוכל לחשוב עלי בתחום הזה" (:

אם זה מרתיע אותך אפשר גם לפנות לשדכנים (אפשר שדכנים כלליים, אפשר שדכנים של מוסדות מסוימים שנראים לך מתאימים, אפשר תוכניות שידוכים למיניהם כמו שגרירים בלב ועוד).

אחר כך בע"ה תגיע הצעה, תראה כרטיס שידוכים תראה אם זה תואם בגדול את מה שכתבת לעצמך שאתה מחפש, ואז כדאי להתקשר לברר עם חברים קרובים שלה איך הם חווים אתה ולשאול שאלות על דברים שחשובים לך ואתה מחפש ולא היו מספיק ברורים מהכרטיס.

אחרי הבירורים משיבים בחיוב או בשלילה, שולחים הודעה לבחורה לשיחת היכרות ראשונית, קובעים פגישה, ומשם מתגלגלים(:

בהצלחה רבה!

מעריך ממש את כל העונים.
מאחל לכולנו תקופה טובה ושוולה וכל אחד ימצא את זיווגו בקלות ובשמחה.

(שמעתי סגולה נפלאה להגיד כל יום את פרק קיט בתהילים + שיר השירים, שמעתי על כמה חבר'ה שזה הריץ להם את הענינים)

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.