או בלשון הרמב"ם:

"דרך בעלי דעה שיקבע לו אדם מלאכה המפרנסת אותו תחילה ואח"כ יקנה בית דירה ואחר כך ישא אשה שנאמר מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה אבל הטפשין מתחילין לישא אשה ואח"כ אם תמצא ידו יקנה בית ואחר כך בסוף ימיו יחזור לבקש אומנות או יתפרנס מן הצדקה וכן הוא אומר בקללות אשה תארש בית תבנה כרם תטע כלומר יהיו מעשיך הפוכין כדי שלא תצליח את דרכיך ובברכה הוא אומר ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו."

(הלכות דעות פרק ה הלכה יא)

אני אפילו לא נכנס פה להלכות תלמוד תורה, שם דברי הפוסקים חריפים יותר נגד עולם האברכות.

(למעוניינים להסתכל, הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמו בסוף. הלכות משא ומתן באורח חיים סימן קנו בטור ובנושאי הכלים שם - בית יוסף והב"ח, המשנה ברורה על השולחן ערוך שם)

השאיר את אשתו בלי כלום והלך 12+12 שנה ללמוד תורה

בסוף אם זה משהו ששני בני הזוג רוצים בו אין בזה שום בעיה

אבל אני לא מכיר פוסק שחולק על האמירה שזה לא אידיאלי להיות אברך.

יש להעיר שהתשב"ץ מתיר כהוראת שעה כי "עת לעשות לה' הפרו תורתך" וממש לא ברור שזה מותר כיום עם כל הישיבות והלימודים היומיים, די ברור שהתורה לא תישכח

לא צריך לחכות ליכולת כלכלית כדי להקים בית.

ביחד עם ההקמה מגיע היכולת.

אחרת אתה מגיע לגיל 35 ומגלה שאתה עדיין 'חסר יכולת'

זה היחס שלו לכתובה?

כי זה מה שאתה אומר

כן אני ידאג לה להכל ויעשה כל מה שיהיה צריך כדי שזה יקרה.

מי אמר שצריך שיהיה לי צעדים טכניים איך ומה?

בכתובה החתן אומר שטכנית הוא ידאג לכך גם אם זה אומר למכור את בגדיו, אז מי שאומר זה החתן שחותם בכתובה

זה לא אומר שצריכה להיות לו תוכנית כלכלית ברורה מול העיניים.

או תוכנית חיסכון מספקת.

לא הכל מתחיל ונגמר מיכולת כלכלית. אני הגעתי לנישואין עם כמה אלפים בודדים (בודדים ממש) בבנק והיום אנחנו במצב כלכלי מעולה (וממש בלי קשר למה שבעלי הגיע איתו בבנק).

זו בכלל לא הנקודה. אפשר ללמוד להתנהל כלכלית נכון ולהצליח גם אם התחתנת מוקדם ובלי בסיס כלכלי יציב. 

זה בהחלט חשוב, ולהקים בית דורש מקסימום יכולת לקיחת אחריות, אבל להטיח לו את הנושא הכלכלי כדבר ראשון זה פשוט מטופש סליחה. זו ממש לא המהות של הקמת בית. ויותר מזה אני אגיד- אין לשאלה הזאת סוף. בן אדם ששם במרכז את השאלה הזאת יכול להגיע בקלות לרווקות מאוחרת, כי מאוד קשה להרגיש שיש לך יכולת כלכלית להחזיק בית, אז מה, לא תתחתן עד אז רק בגלל זה?

סליחה, זה קומם אותי.

ואני מרשה לעצמי להגיב ככה כי אני יודעת שזאת התשובה הקבועה שלך לשאלה הזאת שעולה פה מידי פעם. אז באתי לתת פה קונטרה.

רוצה להתחתן - עוף על זה.

שמעת קול מתחת לחלון הרגשת זה הזמן
עוטה מעיל אל הקור
כמה חפצים בתיק קטן
פתק על המקרר כתבת
יוצא לדרך לא יודע לא לאן

כשזה קורה זה קורה

לא צריך להתבלבל

לא הכל כלכלי, יש עוד שיקולים רבים, אבל כשמישהו מתחתן הוא מתחייב למשהו, האם הוא מסוגל לעמוד בהתחייבויות?

ובכלל, אם הוא רוצה לחיות ברמה נמוכה ומסוגל לכך זה בסדר, לא דיברתי על רמת חיים מסוימת.

זה סתם מבהיל ולא קשור למהות של חיפוש זוגיות.

(שוב, לא אומרת שזה לא חשוב. אבל מזה ועד שזה הדבר הראשון והיחיד שאתה אומר לו- זה רחוק.)

אבל זה כן משהו שצריך לתת עליו את הדעת.

(זה תנאי הכרחי אך לא מספיק כמו יכול נפשית לדאוג לאחרים)

אני חושבת שיותר חשוב מיכולת כלכלית בפועל זאת תוכנית כלכלית.

זוג צעיר יכול לחיות בקראוון דולף ולחיות על כלום ושום דבר, אבל אי אפשר להתמיד במצב הזה הרבה זמן, במיוחד כשיש ילדים.

לא צריך לחכות למשכורת של בכיר בהייטק בשביל להתחתן, אבל חשוב מאוד להתכונן ולדעת איך אתה מתכנן להגדיל הכנסה.

למשל זה הגיוני ומחושב לחיות שנה או שנתיים כאברך וסטודנטית באותו קראוון דולף על משרות חלקיות, בתום השנה האישה מסיימת את התואר ומתחילה לעבוד, ובנתיים הבעל מתחיל את התואר שלו. אחרי 3-4 שנות נישואים הם יתייצבו ויתחילו גם לחסוך לדירה וגם בשביל המתוקים שבטח הצטרפו למשפחה.

מי שיודע שזאת התוכנית שלו, גם אם אין לו יכולת כרגע לפרנס, אבל בקרוב מאוד תהיה לו, לדעתי הוא מספיק בוגר ואחראי ולא צריך לחכות עד שהוא מתחיל לעבוד בפועל כדי להתחתן. אבל מי שאין לו שום מושג מהחיים שלו בנושא, בהחלט לא כדאי שיחתום בכתובה על התחייבות שאין לו איך לעמוד בה.

את לא חושבת שלפחות הוא צריך להיות מסוגל להחזיק קראוון דולף?

ולא רק תוכנית איך לשפר?

זה סטיקר יפה, וזה גם תובנה יפה לחיים. אבל לא בגלל שהיא התחדשה לנו פתאום צריך לנפנף בה בכל מקום אפשרי

במצב הזה, ויש תוכנית מסודרת איך לשפר את התנאים עוד יותר, אני חושבת שזה בסדר גמור.

אברך לא בהכרח אומר שהוא חי רק על חשבון אשתו. חוץ מהמלגה ושטיפת חדרי מדרגות (כמובן), יש גם דרכים להרוויח כסף בתוך הישיבה. רק כמה מעבודות אברך ששמעתי עליהן: קלדן בבית הדין הרבני, מסדר הזמנות באתר של ספרי הישיבה, אחראי לוגיסטיקה של חדר אוכל, עוזר מחקר לספר תורני (זה מאוד ספציפי וכנראה לא סביר שמישהו יפול שוב על ההזדמנות הזאת).

עבודות של כמה שעות בודדות בשבוע שמוסיפות עוד כמה מאוד שקלים בודדים, ביחד עם משכורת של האישה זה מספיק לזוג צעיר. לפעמים אברכים מקבלים הנחה על המגורים באברכיה. 

גם מי שההורים רוצים לעזור לו יכול להשתמש בעזרה הזו. 

בסופו של דבר יש שיקולים כמו שיותר קל להתחתן בגיל צעיר יחסית, ויש ערך בלימוד תורה. בסוף כל אחד עושה את השיקולים שלו וכל עוד יש לו תוכנית מסודרת והוא לא הופך לנטל על הציבור, אני חושבת שזה הגיוני ואחראי.
אחרת בחורים שעשו הסדר לא יכולים לצאת עד שיסיימו גם תואר ויתחילו לעבוד בגיל 27-8?

באמת מעניין את מישהו אברך צעיר שאין לו מה לאכול?

כל אחד עסוק בלשרוד

"האברך החשוב בעל 11 ילדים שחיים כולם בצפיפות בדירת חדר וחצי, ויש לו 4 בנות גדולות לחתן.

אבא שלו נפטר לפני 12 שנה, והוא יתום ועני ומסכן ואין לו איך לשרוד.

אנא אל תתעלמו משוועתם של עמלי התורה".

באופן בסיסי, אדם צריך לקחת אחריות על חייו ולדאוג לעצמו ולא לצפות שאחרים ידאגו לו. 

גם אם כן זה מאוד מכובס [יש שיאמרו מכבד]

ממש לא כמו שתיארת.

זה נשמע תיאור שלקוח מקופת העיר, וועד הרבנים נדמה לי.

אני ממש רוצה לשמוע מישהו כמו כולנו, שקשה לו ולפעמים אין אוכל בבית, שבאמת זה היה משנה למישהו ומישהו דאג לו.

יש לך בחירה אם לייחס לזה שלוק חשיבות או לא.

הציבור החרדי ואפילו קיצוני הייתי אומרת מייצר כאלה מודעות גיוס תרומות,

והם היחידים שבאלהם לעזור אחד לשני בצורה הזאת.

את לא צריכה לתרום אם זה נטל עלייך.

ולא להביא לי עכשיו שזה אותם אנשים שמקבלים מלגה בכולל וזה כן כספי מיסים. הנושא נטחן עד דק. ולא מדברת על זה. מדברת על הטענה שלך על הקמפיינים המוזרים האלה.

ברוך ה' שזה לא נפוץ בציבור שלנו (אם כי בציבור החרד"נליקי זה בהחלט קיים, אבל הם בדרך כלל נתמכים בהורים ולא באנשים זרים, וגם הם בסוף עובדים במקצוע תורני).

ברור שעדיף שזה יגיע מקופות צדקה שממומנות ברצון ולא בכפייה, אבל זה עדיין אותו עיקרון.

אדם צריך לעמוד על רגליו בזכות עצמו ולא בזכות אחרים. המצב הכלכלי של כל המדינה ישתפר ככל שיותר אנשים יעסקו במקצועות יצרניים ולא ימומנו בידי אחרים.

וכמו שכתבתי, יש הבדל בין כמה שנים ראשונות ויש תוכנית איך להתפרנס בהמשך, לבין לחיות חיים שלמים בלי שום תוכנית ובלי אחריות. 

רק להיות מוכן להתאמץ

אבל מה הקשר למה שהוא שאל?

הוא ממש לא חייב להתחיל בתוכנית כלכלית.

את זה גם אפשר לעשות אחרי אירוסין עם ארוסתו, כשהעתיד יהיה קצת יותר בהיר (וכמובן זה בונוס נחמד אם עד אז הוא יעבוד ויחסוך, וזה יכול לעזור מאוד). אבל מה הקשר להציב את זה כדבר ראשון?

אם חברה טובה שלך הייתה באה ושואלת אותך איך מתחילים את התהליך של הקמת בית זה מה שהיית עונה דבר ראשון? באמת?

הייתי אומרת שהיא צריכה תוכנית לפני שהיא מתחילה לצאת לדייטים.

כנ"ל לבנים, במיוחד אם הם לא מתכננים לעבוד בשנים ראשונות.

כמובן שהפרטים המדוייקים יכולים להשתנות אחרי האירוסים, אבל במינימום צריך לדעת איזה תואר את רוצה לעשות וכמה שנים זה ייקח, מה האופציות לעבודה פחות או יותר, ולהיות מוכנה עם פסיכומטרי וכדומה.

ומה היא זקוקה לשמוע.

היא באה לדבר איתך על צורך נפשי-רגשי עמוק ואת הולכת איתה כדבר ראשון להכי טכני וקר. חבל בעיני.

אני אישית הייתי הולכת אחר כך להתייעץ עם חברה אחרת. 

"איך מתחילים את התהליך של הקמת בית?" זו שאלה מאוד כללית שאפשר לקחת לכל כיוון. בגלל שדברנו על נושא כלכלי עניתי מה אני חושבת מבחינה כלכלית.

חברות ששאלו אותי על נושאים רגשיים של מה שחשוב לחפש בבחור מבחינת אופי ומידות, דברנו על זה. 

וכן, לא הייתי ממליצה לחברה להתארס עם בחור כליל המעלות שלא לו מושג מה הוא רוצה לעשות בחיים ובנתיים פשוט ומתכנן ללמוד בישיבה עד אינסוף. לא חושבת שצריך לפסול על זה את הבחור, אלא פשוט לשאול אותו על העתיד ולגרום לו לחשוב על זה ברצינות. 

אחריות ובגרות הן תכונות אופי שחשובות מאוד להקמת בית, והביטוי של התכונות האלו מגיע בחשיבה ותכנון בנושאים האלו. 

מי שלא חושב על זה ברצינות לא מוכן עדיין להקמת בית.

זה דיי ברור שהוא התכוון איך מתחילים בעולם הדייטים. זאת לא הייתה שאלה פילוסופית של איך מקימים בית, הוא ממש כתב 'עם מי מדברים? מה עושים?'

מסכימה איתך שאחריות ובגרות הן תכונות אופי חשובות בהקמת בית, אבל זה לא מה שהוא חיפש לשמוע. הוא לא חיפש לשמוע איזה תכונות הוא צריך לבנות בעצמו כדי להיות מוכן. הוא אמר שהוא מרגיש בשל ושאל טכנית מה עושים עכשיו, איך מתחילים לצעוד בעולם הדייטים.

זה פשוט חוסר הבנה של השאלה לדבר איתו עכשיו על אחריות וכסף, זה טרחני ברמות, סורי.

זה גיל מאוד צעיר שבדרך כלל לא מספיקים בו אפילו לסיים צבא. אם בחור רוצה לצאת הנורמה המקובלת הוא צריך לוודא שהוא מוכן מבחינה הכלכלית במיוחד שהדרך שלו להגיע ליציבות תהיה ארוכה יותר. אני מנחשת שאם הבחור היה בן 24 הנושא הזה לא היה עולה באותה אינטסיביות.

וחוץ מזה שלא העלתי את הנושא מיוזמתי, אני הגבתי לך לארץ השוקולד.

אני מנסה להבין מה כל כך מפריע לך בזה, שאת קראת לי חברה לא להתייעץ איתה וטרחנית? 

כשיצאתי לדייטים מה שהכי הוריד לי מבחור זה אחד שלא יודע מה הוא עושה עם עצמו. לאנשים שונים דברים שונים משפיעים על הרגש וזה בסדר גמור.

לא אמרתי בשום מקום שאסור להתייחס לאופי ולהתאמה ולכל הרגשות שבעולם. זה נראה כאילו יש עניין אישי עם זה.

כשבחור שאל שאלה תמימה.

במילים אחרות את חושבת שזה לא אחראי להתחיל לצאת בגיל הזה- זה שלך. אבל זה לא הוגן להשליך את זה על בן אדם ששואל איך מתחילים בעולם הדייטים. הוא לא שאל לדעתך עד כמה זה אחראי מצידו ומה הוא צריך לעשות עם ההשלכות של זה. הוא שאל אותך איך מתחילים בעולם הדייטים, זה סתם טרחנות בעיני וחוסר רגישות ללכת לכיוון הזה.

לא קראתי לך טרחנית, אמרתי שלהעלות את הנושא הזה כתשובה ראשונה על השאלה הזאת זה טרחני.

גם לא אמרתי שאת לא חברה להתייעץ איתה, אמרתי שאם היו עונים לי דבר כזה הייתי הולכת להתייעץ עם חברה נוספת.

יש הבדל בין הדברים, זה הרבה יותר ענייני מאיך שהצגת את זה.

ואני יודעת שהתגובה שלך הייתה לי לארץ השוקולד אבל אחר כך שאלתי אותך בגלל זה אם זה גם הדבר הראשון שהייתי עונה לשאלה כזאת ואמרת שכן, אז התייחסתי לזה 🤷

אם הוא יהיה אחראי ומתוכנן, אין עם זה שום בעיה.

זאת נקודה לקחת בחשבון כשיוצאים לדייטים בדיוק כמו כל נקודה אחרת. 

למה את קוראת לזה חוסר רגישות? אם אחריות כלכלית היא נושא רגיש אצל אדם מסויים, זה מראה שנושא לא פתור אצלו והוא צריך לפתור את הבעיה שמסתבר שיש לו. בין אם זה חוסר ביטחון רגשי או שבאמת אין לו תוכנית בחיים.

באמת שאני לא רואה למה זה כזה עניין גדול מבחינתך, לא ראיתי בשום מקום שפותח השרשור נפגעו הרגשות בגלל הדיון הזה. מה שהיה צריך להיאמר על הנושא הזה נאמר, להמשיך לדון על רגשות תאורטיים שאולי נפגעו זה אם כבר יותר טרחני.

זה עולה אצל ניקים מסוימים כל פעם מחדש כתשובה יחידה וראשונית בכל שרשור בסגנון הזה שבן אדם פותח.

אז חלאס עם זה.

אתם רוצים לדבר על כמה הנושא הכלכלי חשוב כשבונים בית? אחלה, תפתחו שרשור חדש. זה לא קשור לתוכן השאלה.

הוא לא התייעץ איתך האם הוא מוכן או לא. הוא בסך הכל התייעץ איתך איך מתחילים לצאת בפועל.

אבל חבל שכל שרשור של הסדרניק לקראת זוגיות מוסת לדיון על אם טוב ומותר להיות אברך או לא.

המציאות יותר מורכבת מזה, ויש הרבה נקודות שיכולות לסדר לו את הסעיף הכלכלי, והרבה על מי להיסמך כדי לדבוק באורח חיים של אברך.

ודוקא מבחינת ההתחייבות בכתובה זה הכי פשוט

עם נשק נגד חרדים ולא נגד אדם רגיל מהציבור שלנו.

לפי דבריך יוצא שלעולם לא יהיו אברכים בציונות הדתית.

מבחינה ממונית מותר לאישה לוותר על התחייבויות ממוניות כלפיה (או להתנות בתרחישים וכדומה).

מבחינה הלכתית יבשה, זו לא אשמתנו שהכתובה אחת היא וחז"ל קבעו שזה הנוסח היחידי.

מבחינה מעשית, בדרך כלל יש סיוע מההורים לאברכות בשלביה הצעירים + מלגה קטנה מהישיבה/כולל + עבודת האישה + לפעמים חלטורות של האברך (או קצת הוראה וכדומה).

כשאדם רוצה להקים בית, השאלה הכלכלית היא חשובה בהחלט אבל היא לא הראשונה.

ולכן צריך האדם לדבר עם רבו או רבותיו, וכמובן ובלי ספק עם הוריו.

ג. מסכים שהשאלה הכלכלית איננה שאלה ראשונה.

כמה חלטורות מהצד. שטיפת כלים במטבח מוסדי בערב, שטיפת חדרי מדרגות פעם בשבוע, נקיון במוסדות חינוך בשעות הערב או שאר מיני חלטורות. מכניס לא רע.

צריך רק מוכנות לעבו, גם קשה.

זה נכנס להגדרה של מספיק שאמרתי.

בכוונה לא כימתתי, אלא שהוא יגדיר מה זה מספיק.

ומן הסתם יש בישיבה שלך אברך שמתמקד בשידוכים. אז אתה יכול להראות עניין מולו ולהתייעץ איתו על זה.

בכל מקרה כשהסביבה שלך תדע שאתה בעניין הם גם כנראה יזמו וינסו לעשות חיבורים..

בהצלחה רבה!!❤️

קודם כל- איזה כיף! מזל טוב! איזה תקופה מיוחדת במינה אתה הולך לעבור(:

הייתי מתחילה בלשבת ולחשוב- מה אני מחפש? איזה בית אני רוצה להקים? מה חשוב לי שיהיה בו? מה מאפיין את החברה הכי טובה שלי? מה צריך להיות בה כדי שיהיה לנו חיבור הכי עמוק שיכול להיות? מה אני צריך בשביל זה? על איזה ערכים חשוב לי לא להתפשר וחשוב לי שיהיו נוכחים בזוגיות שלי ובבית שלי?

ממש כדאי לעשות לעצמך רשימה ולמקד את עצמך מה אתה מחפש.

אחר כך הייתי מנסחת כרטיס שידוכים- מי אני, מה עשיתי עד כה בחיים, מה מאפיין ומייחד אותי כאדם. ובסוף- מה אני מחפש.

עם הכרטיס הזה הייתי מתחילה בלפנות לאנשים שקרובים אליי ומכירים אותי טוב (משפחה, חברים, רבנים וכו') - "היי, אני בתקופה שבא לי להתחיל לצאת לדייטים, שולח לך את הכרטיס שידוכים שניסחתי, אשמח ממש אם תוכל לחשוב עלי בתחום הזה" (:

אם זה מרתיע אותך אפשר גם לפנות לשדכנים (אפשר שדכנים כלליים, אפשר שדכנים של מוסדות מסוימים שנראים לך מתאימים, אפשר תוכניות שידוכים למיניהם כמו שגרירים בלב ועוד).

אחר כך בע"ה תגיע הצעה, תראה כרטיס שידוכים תראה אם זה תואם בגדול את מה שכתבת לעצמך שאתה מחפש, ואז כדאי להתקשר לברר עם חברים קרובים שלה איך הם חווים אתה ולשאול שאלות על דברים שחשובים לך ואתה מחפש ולא היו מספיק ברורים מהכרטיס.

אחרי הבירורים משיבים בחיוב או בשלילה, שולחים הודעה לבחורה לשיחת היכרות ראשונית, קובעים פגישה, ומשם מתגלגלים(:

בהצלחה רבה!

מעריך ממש את כל העונים.
מאחל לכולנו תקופה טובה ושוולה וכל אחד ימצא את זיווגו בקלות ובשמחה.

(שמעתי סגולה נפלאה להגיד כל יום את פרק קיט בתהילים + שיר השירים, שמעתי על כמה חבר'ה שזה הריץ להם את הענינים)

לא נשאר הרבה זמן ביום אחרי זה😬

הקשרים שהיו ונגמרו

-הלוואי שהייתה בי תיכולת הקרה והנכונה הזאת להתנתק מהם מהר ולהמשיך הלאה

חלום כי באמת כל רגע שעדיין יש חיבור זה בזבוז זמן יקר

אם כשמגיע וכשהולך ללימוד תורה הם ישנים? ומתי הוא ואישתו זוכים לזמן זוגי אישי רוחני נפשי היות וכשהוא מגיע הביתה זה למקלחת שינה ואוכל?

מה זה שונה מאדם שהולך לעבודה ונמצא מחוץ לבית 9 שעות לא כולל נסיעות? או מאדם שמשמש כקצין קרבי ונמצא רוב זמנו בפעילות צבאית? או טייס אזרחי שנמצא הרבה בשמיים ובמדינות אחרות, או באיש עסקים שעסוק ומתרוצץ בניהול העסק?

אצל אברך, להיפך, אין לו נסיעות כמעט כי הוא פשוט יגור בקהילה ליד הישיבה/כולל.

לא שונה מהרבה מקצועות אחרים, כמו שכתבו מעליי.

בלי איזשהי מטרה או או הישג במשך עשרות שנים.

יש המון דרכים להתפתח בלימוד תורה, לימודי רבנות, כתיבת מאמרים תורניים, העברת חַבּוּרוֹת ושיעורים בישיבה, לימודי דיינות, כתיבת מאמרים תורניים, וכולי.

מי שסדר היום ומטרות הלימוד שלו במשך עשרות שנים נראות בדיוק כמו בשיעור א', שווה למי שנשאר קופאי בסופר בעולם העבודה ולא מחפש להתפתח בזה.

הרבה דרכים להתפתח בלימוד התורה גם מביאות בסוף למשרות תורניות שגם מביאות פרנסה, למרות שמאוד קשה להתקבל אל הדברים הרציניים באמת.

אני מסכימה שבחור שרוצה לצאת לדייטים ואין לו מושג מהחיים שלו, לא רק לפרנסה שהיא מחוץ לישיבה, אלא לפחות מטרות ויעדים בתוך עולם הישיבות, כנראה שהוא לא בוגר מספיק ולא בשל לנישואים.

מה שכתבת בסוף על לאסוף בחורות זרות ברכב לצורך נישואים, נראה לי כדאי שתשקול בתרחיש המדומיין שלך מה תעשה כשהבנות החביבות שפחות זורם להן להיות מכונת ילדים, יתקשרו למשטרה.

השני יועץ משכתנאות כל יום (באמת יועץ משכנתאות) ו..זהו. כאן זה נגמר. הוא לא יהיה משהו מעבר לזה.

השנה הוא קם בוקר, הלך לייעץ לאנשים, חזר בערב.

בעוד 30 שנה, הוא יקום בבוקר, ילך לייעץ לאנשים ויחזור בערב. אפילו הקפה והבדיחות מסדרון יהיו קבועים ועוד מלא דברים אחרים.

קשה לקרוא את ההודעה הפותחת

כי היא כתובה עם המון תפיסות ברורות של הכותב

הלוחם שכרגע עובד בעבודה רגילה,

הולך לעבודה כל יום וחוזר בערב? למה הוא לא נשאר קבוע עם אותם וופלים?

סגנון הר המור.

אמרו שלצערם במשך שנים טיפחו את עניין הצבא ושבנות יעדיפו מישהו שעושה צבא מאשר אברך.

לענ"ד,

לא סותר שאפשר גם וגם. ואם הבחור תלמיד חכם אז שיתגייס בחוק טל וכו'

יש עניין בלהביא את התורה לחיי המעשה.

ואין לזה באמת תשובה של שחור לבן, זה תלוי בהרבה משתנים.

דבר אחד ברור לכולנו, תורה מצלא ומגנה וזה עיקר חיינו.

ואת זה המדינה והצבא וכו' צריכים לזכור, שלימוד תורה הוא מה שמחזיק אותנו ולא להפך.

לעומת דברים אחרים.. זה וודאי לא פרדוקס, אלא עובדה- תורה קדמה. תורה תישאר.

וזה העיקר.

שקדמה לתורה?

דרך ארץ=עבודה.

יש הנחה לא מבוססת שאם כולם ילמדו תורה אז לא יהיו מלחמות. הבעיה המרכזית היא שיש שלל ראיות הופכיות מהמציאות, מהמצוות ומהתנך לכך שזה שגוי.

מילא היו אומרים "כולם יקיימו צורה ואז לא יהיו מלחמות" עוד היה אפשר להבין, כי לכאורה זה יהיה גאולה - וגם זה עוד טעון ראיה שהרי הרמבם כותב במפורש שמלך המשיח יילחם לישראל. אבל להגיד שהלימוד הוא הקובע? מוזמנים לשאול את חזקיה ורבשקה אם הלימוד לבד מועיל.

שהציל את דורו בזכות הכפייה הדתית

מקור?

הקב"ה במפורש אומר "וגנותי את העיר למעני ולמען דוד עבדי", קרי חסד גמור ושמירת הברית לדוד - וגם זה לאחר שכל יהודה נחרבה תחת כיבוש רבשקה. אותה יהודה שכל ילד ידע בדיני טהרות וכו'.

כדאי לחזור לתחילת ישעיהו ולקרוא על אותו הדור. לימוד התורה הוא רק מצוה אחת, והיא לא הכריעה כלום.

לא לימוד תורה הציל אותם. ממש לא.

זה לא אומר שאין ערך ללימוד תורה חלילה. זה רק אומר שאין קשר בין לימוד תורה להיעדר מלחמות.

גם 1 מכל 8 יהודים ממלכת ישראל ברחו לירושלים. העיר בתקופת חזקיהו גדלה אסקפונציאלית, יש לזה גם הוכחות ארכיאולוגיות.

וכן חדמשמעית שניצלו בזכות התורה

בזכות דוד העונש נדחה לדור אחר

מילים כמו "חדמשמעית" או "אקספוננציאלית" זה לא ראיה, כידוע. זה רק נשמע טוב.

אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד? ואם זכותו של דוד הצילה - כמו שהנביא אומר - אז לימוד התורה לא הספיק? לא יכלו להוסיף עוד אמירת תהילים או עוד חצי שעה של העמקה הסוגית רוב וקרוב? וכיוון שלמדו ללא הפוגה, עד שאפילו רוכבים לסוסים לא היו להם - למה עונש? וכי יש נעלה יותר מזה? הרי זה בדיוק הפנטזיה החרדית שאתה מציג?

אלא, שפשוט וברור שלימוד תורה אינו העניין בכל הנוגע למלחמות ישראל. לשיטתך, אחזיה מרד במלך אשור ורצה ליטול עצמאות בחזרה לעם ישראל למרות שידע שאין לו צבא (כי כולם לומדים) וכי חשב שהלימוד מספיק כדי שהמציאות תתיישר... שלא לדבר על השוחד הכושל שהוא שלח לסנחריב. וכל זה למה? הרי לימוד התורה מגנא ומצלא?

בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים, הנביא מיכה מתאר "כי אנושה מכותיה, כי באה עד יהודה, נגע עד שער עמי עד ירושלים", הנביא ישעיה מתאר את המצב של כל אותם לומדי תורה של יהודה.

גם במלכים וגם בישעיה מדובר במפורש על השארית ועל הפליטה.

במצבות הפאר של סנחריב הוא מתאר את כיבוש יהודה ומדבר שם על מאות אלפי בני אדם, איש ואישה, קטן וגדול. התנך מתאר בפועל את כיבוש ערי יהודה. האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם?

זה השיבוש החרדי. העירבוב בין קיום תורה ללימוד תורה. בעוד אחד הוא כל המצוות וכל האמונה, השני הוא מצווה אחת ואמונה מומצאת.

כשיש מלחמה אז מלהגים על הכרח הלימוד, אבל כשיש חוק גיוס אז צריך לצאת לרחובות ולימוד לא מספיק.

כשאחד מגדולי הדור החרדיים נמצא על ערש דווי אז חשוב לעשות גם עצרות תפילה לקרוע את השמיים, אבל כשאלף איש נרצחים ביום אחד ומרחפת סכנת השמדה על מדינת ישראל אז מספיק רק לכוון יותר (מבלי לומר מה זה אומר בכלל ואיך עושים את זה).

למזלנו, זהו מעוות שכן יוכל לתקון. אם ירצו. היום. אם בקולו תשמעון.

אבל יש בליל גדול מאד של שטוית ובילבולים ואני חייב להעמיד את הדברים על דיוקם כי זה גובל בחרפה.

א. אמרת שאחזיה מרד באשור? אחזיה היה עבד נרצע שלהם. אז כנראה שהתבלבלת והתכוונת לחזקיהו (אלף אלפי הבדלות) לא ברור לי איך אפשר להתבלבל בין משיח השם לבין אחד המלכים הגרועים שלנו (מתלבט אם ראוי לומר עליו יימח שימו)

ב. "אם הדור ניצל בזכות לימוד התורה אז מה לנו צורך בזכותו של דוד" נראה לי שכאן שורש העיוות שלך. זה לא שדוד הוא איידול. שרק בזכותו לבד נינצל חלילה. זה בזכות הברית שהשם כרת איתו (שהייתה על תנאי) שים לב למה שדוד המלך אומר בעצמו :"וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְוֺתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְוֺתָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל אֵת כָּל-אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם לְמַעַן יָקִים ה אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם-יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת-דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל-לְבָבָם וּבְכָל-נַפְשָׁם"

"למעני ולמען דוד עבדי" - רוצה לומר למען כבוד שמי ובעבור בריתי עם דוד עבדי שאם ישמרו בניו את מצותי לא תסור מלכות מהם" (רלב"ג)

כזכור על חזקיהו הכתוב מעיד שעשה הישר כדוד אביו ולא היה אחריו ולא לפניו מלך (לבד דוד) שעשה הישר בעיני השם כמוהו .

"בַּה אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל, בָּטָח; וְאַחֲרָיו לֹא-הָיָה כָמֹהוּ, בְּכֹל מַלְכֵי יְהוּדָה, וַאֲשֶׁר הָיוּ, לְפָנָיו"

ובדברי הימים מפורט יותר פועליו בחנוכת המקדש ובפסח שחגג כל העם.

"עַתָּה, עִם-לְבָבִי, לִכְרוֹת בְּרִית, לַה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"

כלומר בזכות הברית שחזקיהו חידש בין עם ישראל והשם הברית שהשם כרת עם דוד יכלה להתקיים. אחרת כדבריך, אם זה לא התנאי ומספיק להיסמך על דוד כאדם איך תסביר שנחרב הבית הראשון והשני? הרי היה דוד המלך. שנניצל בזכותו. לא?

אגב, חז"ל לומדים גם שברית אבות עמדה עד דורו של חזקיהו ולא כולל (כלומר לדור של חזקיהו לא היה זכות אבות כי היא תמה)

ג. "בפועל התנך מתאר שרבשקה כבש את כל ירושלים" כאן הכעס שלי כבר באמת גבר מאז שהדלקת אותי אתמול "מוזמנים לשאול את חזקיהו ואת רבשקה אם לימוד התורה מועיל" לפני שאתה מוכיח אחרים בלימוד תורה תעשה טובה קטנה ובדוק את הדברים שאתה כותב. כי אתה מבולבל. מאד. רבשקה לא היה מלך והוא בטח שלא כבש את ירושלים... רבשקה היה יהודי מומר שהשמיץ את השם בנוכחות יהודים רבים שהיו בחומות ירושלים. "אל דבר איתנו יהודית" זוכר? ואז ויגבה קולו. אתה לא שמת לב אבל כל הדברי נאצות שרבשקה אמר שם במודע או שלא במודע אתה ציטטת והבאת כראיה...

"וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-ה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ ה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר"

בחזקיהו עסקינן, ולא בחורבן הבית. ירושלים לא נחרבה. היא ניצלה בזכות חזקיהו ודורו שהיו צדיקים (חז"ל בפסחים כמדומני) אומרים שלא היה כדורו של רבי שמעון בר יוחאי וכשל חזקיהו שלא נראתה הקשת בימיהם.

רק ערי המטרופולין של ירושלים נחרבו, כלומר לכיש, גזר וכן הלאה

וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּה, עָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עַל כָּל-עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת--וַיִּתְפְּשֵׂם (לא ירושלים!!!)

אך לא לפני שכל הגולים עלו לירושלים (כולל ממלכת שומרון ) וזה מביא אותנו לנושא הבא שגם בו גילית בורות.

בימי המרד באשור ירושלים גדלה ויש לזה הוכחה כמובן גם בארכיאולוגיה ראה ערך חומות חזקיהו

וכן יש לזה רמז בכתובים "יוְאֶת־בָּתֵּ֥י יְרוּשָׁלַ֖͏ִם סְפַרְתֶּ֑ם וַתִּתְצוּ֙ הַבָּ֣תִּ֔ים לְבַצֵּ֖ר הַחוֹמָֽה" וכן בדברי הימים "והוא יְחִזְקִיָּ֗הוּ סָתַם֙ אֶת־מוֹצָ֞א מֵימֵ֤י גִיחוֹן֙ הָֽעֶלְי֔וֹן וַֽיַּישְּׁרֵ֥ם לְמַֽטָּה־מַּעְרָ֖בָה לְעִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּצְלַ֥ח יְחִזְקִיָּ֖הוּ בְּכׇֽל־מַעֲשֵֽׂהוּ" כלומר ציון שממערב לעיר יבוס.

אם אתה לא מודע לאסכולה השלימה הזאת בארכיאולוגיה אז אין לי דרך וכוונה להמשיך להסביר. פשוט תלך לרובע היהודי ותראה את החומה הרחבה שנבנתה בימיו.

וההוכחה שגם ממלכת שומרון עלו לירושלים : " בפאת מטה אלו קצת עשרת השבטים שנסמכו על חזקיהו מלך יהודה ופלטו עמהם בפאת מטה מלמד שלא פלטו מישראל אלא אחד משמנה שבהם " (רד"ק עמוס ג יב)

ועכשיו לדובדבן שבקצפת

ומצטער אם אערער לך מעט את האידיאולוגיה "האנטי חרדית" שלך. במחילה אבל זה לא אידיאולוגיה חרדית. זו פשוט אידיאולוגיה יהודית. זה הבסיס של הבסיס של הכל ועצוב לראות קוקניקים שקצת התבלבלו בדרך. התורה היא הכל. כמובן שצריך לעשות את מה שבחלקנו אבל התורה היא המגינה. והנס בדורו של חזקיהו שבאופן אירוני הבאת הוא ההוכחה הגדולה לכך. וכן כן ידוע לי מה הרב בעין איה אומר על הניסים באותו דור, וזה נכון, ושוב אין סתירה.

"וַיִּתֵּן שָׂרֵי מִלְחָמוֹת עַל-הָעָם וַיִּקְבְּצֵם אֵלָיו אֶל-רְחוֹב שַׁעַר הָעִיר וַיְדַבֵּר עַל-לְבָבָם לֵאמֹר

חִזְקוּ וְאִמְצוּ--אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תֵּחַתּוּ מִפְּנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר וּמִלִּפְנֵי כָּל-הֶהָמוֹן אֲשֶׁר-עִמּוֹ כִּי-עִמָּנוּ רַב מֵעִמּוֹ !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

עִמּוֹ זְרוֹעַ בָּשָׂר וְעִמָּנוּ ה אֱלֹהֵינוּ לְעָזְרֵנוּ וּלְהִלָּחֵם מִלְחֲמֹתֵנוּ וַיִּסָּמְכוּ הָעָם עַל-דִּבְרֵי יְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה "

ובכך ניצלה הממלכה. ואותו מלך דגול היה מועמד להיות המשיח שלנו.

אגב, הרב איפשהו באגרות כמדומני אומר שהתברר לו שהוא משורש נשמתו של חזקיהו מלך יהודה

א. אכן נפלה טעות תחת ידי, טעות סופר. זה קורה לפעמים כשמגיבים באמצע היום.

התכוונתי לחזקיה ולא לאחזיה, וכמו שכתבתי נכונה בתגובה הראשונה. וכמו שהמעשים שתיארתי שם היו מעשיו של חזקיה. וכמובן שהתכוונתי ליהודה ולא לירושלים, כמו שציטטתי נכונה את הפסוק.

מיהרת לכעוס ידידי, או שחיפשת אמתלאות כדי להוסיף פסקה או שניים לתגובה שלך.

ב. לפני שניכנס לפרטים נצטרך להבהיר שוב, כי זה שורש המרי, יש קיום תורה ויש לימוד תורה. כל הראיות החרדיות - כולל אלה שלך כאן - עוסקות בקיום התורה אך במסקנתה שלהן מוחלפת המילה "קיום" במילה "לימוד". זהו שורש האמונה שהוא שורש המרי.

ייתכן והמוח החרדי רואה זהות מוחלטת בין המילים הללו והוא מאחד אותם לעניין אחד, וזה באמת עיוות חמור.

ג. במה שקשה לך על לימוד תורה וזכותו של דוד: ראשית, "זכות אבות" זה ביטוי שמור ומשמעותו היא זכות 3 האבות ולא זכותו של דוד. וזה לא מענייננו, גם לא הזכרתי את האבות.

שנית, אם לימוד תורה מגן מצד עצמו אז אין צורך בזכות של אף אחד שהרי זכותו של הדור עצמו בגלל הלימוד מספיקה כי בכלל מאתיים מנה. וכל זה לשיטתך, או לשיטת החרדים שאת שיטתם אתה מייצג להבנתי בדיון הזה.

ג.2. ומה שהבאת מרלב"ג יפה ונחמד אך אינו יוצא מכלל דברי האברבנאל (בפסוק לג): "היה הש"י מגן ומחסה על העיר להושיעה, לא בזכות העם היושב בה כי אם למען כבוד שמו ית' ובעבור הברית אשר כרת לדוד עבדו, שאם ישמרו בניו את מצוותיו לא יסור המלכות מהם... והעיר הנביא בזה שזכות חזקיהו וצדקתו תגין על העיר". בעברית מודרנית אומר האברבנאל שחזקיהו הוא זה שניצל, והעם ניצל אגב חזקיה.

ד. לגבי הרחבת העיר, אני לא רואה איך זה משנה משהו בטיעון או שאני לא מבין את האמירה הארכאולוגית. האם כל שטח ממלכת יהודה התרוקן מיושביו ונס לתוך ירושלים? אם כן אזי שאלתי מקודם עומדת בעיניה: האם אתה רוצה לטעון שלומדי התורה הפקירו את הארץ וברחו לירושלים ונתנו לצבא אשור להשתלט על ערים ריקות? לומדי התורה לא האמינו בכוח הלימוד שלהם? למה יאמרי הגויים איה אלוהיהם?

ואם השטח לא התרוקן אזי בוודאי רבים מלומדי הצורה גם לא ניצלו אלא חוו את הכיבוש על נזקיו, שבוייו, פצועיו והרוגיו. וביניהם בוודאי הנמצאים בערי הבצורות.

ה. הדובדבן שבקצפת הוא קצת רקוב לדעתי, בכל הנוגע לכוחו בטיעון. הרי אתה רוצה לומר שלימוד תורה בהיקף החרדי של היום הוא מה שמציל ולצורך כך מביא ראיה את דברי חזקיהו הנהדרים, אך מה כתוב באותו פסוק שציטטת? שמא נעלם ממך במודע או שלא במודע אך כתוב שם "ויתן שרי מלחמות על העם". קרי, חזקיה יצר צבא. ובפשטות אלה דברי חיזוק לעם היוצא למלחמה, ואחרי נבואת ישעיהו נאמרו (או שאני טועה?).

מצד עצמו הוא רעד עד אימה מהצלחת סנחריב לבקוע את העיר, כמו שידוע לנו ממאמר חזל על כך שלא היה לו כח לא לרדוף, לא להרוג ולא לומר שירה. כל זה למה לו? הרי למדו תורה בכמויות!

אלא, ושוב הדברים חוזרים לפשוטם הפשוט, לימוד אינו ממלא את הפונקציה שהטענה החרדית רוצה שהוא ימלא.

אם תגיד לי שאתה רוצה לדבר על קיום תורה, כאשר לימוד הוא מצווה מהמצוות שיש לקיים, זה כבר יהיה דיון אחר.

ודרך ארץ קדמה לתורה ב26 דורות לפני המעמד

עד מתי נביא "הוכחות" מפילפולי דרש?

משנה מסכת אבות פרק ב משנה ב:

"רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר:

יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁיְּגִיעַת שְׁנֵיהֶם מְשַׁכַּחַת עָוֹן. וְכָל תּוֹרָה שֶׁאֵין עִמָּהּ מְלָאכָה, סוֹפָהּ בְּטֵלָה וְגוֹרֶרֶת עָוֹן. וְכָל הָעֲמֵלִים עִם הַצִּבּוּר, יִהְיוּ עֲמֵלִים עִמָּהֶם לְשֵׁם שָׁמַיִם; שֶׁזְּכוּת אֲבוֹתָם מְסַיַּעְתָּן, וְצִדְקָתָם עוֹמֶדֶת לָעַד. וְאַתֶּם, מַעֲלֶה אֲנִי עֲלֵיכֶם שָׂכָר הַרְבֵּה כְּאִלּוּ עֲשִׂיתֶם:"

רש"י בפירושו שם:

"שיגיעת שניהם משכחת עון. שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה ובסחורה להתפרנס אינו חומד וגוזל ממון אחרים:

לסוף בטלה לגרור עון. כך כתוב במשנה לפי שא"א לו בלא מזונות והולך וטורח ומלסטם את הבריות ומשכח את תלמודו:"

הרמב"ם בפירושו על המשנה שם:

"רוצה לומר בדרך ארץ הנה - העוסק בפרנסה.

ואמרו וגוררת עון - כמו שבארנו במקום אחר, אמרו "סופו, שהוא מלסטם את הבריות"."

הרב עובדיה מברטנורא בפירושו שם:

"דרך ארץ - מלאכה או סחורה:

שיגיעת שניהם משכחת עון - שהתורה מתשת כחו של אדם, והמלאכה מפרכת ומשברת את הגוף, ומתוך כך יצר הרע בטל ממנו:

וכל תורה שאין עמה מלאכה - ואם תאמר יהא עמל בתורה תמיד ויגיעתה תהא משכחת עון, ומה צורך למלאכה, לכך הוזקק לומר וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה, לפי שאי אפשר לו בלא מזונות, ומלסטם את הבריות ומשכח תלמודו:"

משנה מסכת אבות פרק ג משנה יז:

"

רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר:

אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה. אִם אֵין חָכְמָה, אֵין יִרְאָה; אִם אֵין יִרְאָה, אֵין חָכְמָה. אִם אֵין בִּינָה, אֵין דַּעַת; אִם אֵין דַּעַת, אֵין בִּינָה. אִם אֵין קֶמַח, אֵין תּוֹרָה; אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין קֶמַח. הוּא הָיָה אוֹמֵר:

כָּל שֶׁחָכְמָתוֹ מְרֻבָּה מִמַּעֲשָׂיו, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מְרֻבִּין וְשָׁרָשָׁיו מֻעָטִין, וְהָרוּחַ בָּאָה וְעוֹקְרַתּוּ וְהוֹפְכַתּוּ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו יז, ו): "וְהָיָה כְּעַרְעָר בָּעֲרָבָה, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבוֹא טוֹב, וְשָׁכַן חֲרֵרִים בַּמִּדְבָּר, אֶרֶץ מְלֵחָה וְלֹא תֵשֵׁב". אֲבָל כָּל שֶׁמַּעֲשָׂיו מְרֻבִּין מֵחָכְמָתוֹ, לְמָה הוּא דּוֹמֶה? לְאִילָן שֶׁעֲנָפָיו מֻעָטִין וְשָׁרָשָׁיו מְרֻבִּין, שֶׁאֲפִלּוּ כָּל הָרוּחוֹת שֶׁבָּעוֹלָם בָּאוֹת וְנוֹשְׁבוֹת בּוֹ – אֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ מִמְּקוֹמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שם): "וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל מַיִם, וְעַל יוּבַל יְשַׁלַּח שָׁרָשָׁיו, וְלֹא יִרְאֶה כִּי יָבֹא חֹם, וְהָיָה עָלֵהוּ רַעֲנָן, וּבִשְׁנַת בַּצֹּרֶת לֹא יִדְאָג, וְלֹא יָמִישׁ מֵעֲשׂוֹת פֶּרִי"."

רש"י בפירושו שם:

"אם אין תורה אין דרך ארץ. כמ"ש לעיל יפה תלמוד תורה עם ד"א:"

הרמב"ם על המשנה שם:

"רוצה לומר בזה, שכל שנים מאלו, כל אחד משניהם מועיל במציאות האחר ומשלים אותו."

הרב עובדיה מברטנורא על המשנה שם:

"אם אין דרך ארץ וכו' - סוף שתורתו משתכחת ממנו נג:"

עיקר תוספות יום טוב על המשנה והרב עובדיה מברטנורא:

"אם אין תורה אין דרך ארץ וכו'. פי' הר"ב דרך ארץ משאו ומתנו יפה וכו' ואם אין דרך ארץ סוף שתורתו משתכחת ממנו. ולא בא התנא לומר על קדימה ואיחור שצריך שיקדם האחד לחברו שאם אתה אומר כן אין גם אחד מהם יהיה במציאות. שאם אין האחד אלא א"כ שיקדם לו האחר. וכל אחד יש לו דין קדימה על חבירו נמצא שאי אפשר שימצא המאוחר בלא הקודם ושניהם מאוחרים נמצא ששניהם אינם נמצאים. ועוד שודאי שיש לדרך ארץ קדימה זמנית על התורה. וכמ"ש במ"ב פ"ב. אלא שכוונת התנא שאם אינו לומד אע"פ שנושא ונותן לא יהיה יפה עם הבריות. כי לא ידע כדת מה לעשות כענין חז"ל בפרק המניח [דף ל'] האי מאן דבעי למיהוי חסידא לעיין במילי דנזקין וכן אם אין דרך ארץ כלומר שאינו נושא ונותן יפה וכו' סוף שתורתו משתכחת ממנו על העון אשר חטא שהוא מחלל שם שמים שאומרים אדם זה שלמד תורה כמה מקולקלין מעשיו [יומא דף פ"ו] וכו':"

כי הרמב"ם, הטור והרמ"א פסקו את זה בהלכות תלמוד תורה. (הלכות תלמוד תורה פרק ג הלכה י, בטור ובשולחן ערוך בסוף סימן רמו ביורה דעה)

הטור, הבית יוסף והב"ח הביאו את הדברים להלכה בהלכות משא ומתן (אור חיים סימן קנו)

בכלל, אחת התופעות התמוהות זה החשיבות הגדולה המוענקת ללימוד תורה במקומות רבים ועדיין לא לומדים שם הלכות תלמוד תורה. מובן לנו שצריך ללמוד הלכות שבת כדי לדעת איך לנהוג בשבת והלכות חנוכה לקראת חנוכה, למה לא לומדים הלכות תלמוד תורה לפני שלומדים כל היום תורה?

הם לא קראו לזה עבודה, אני קראתי לזה עבודה, הם כתבו פרנסה כפי שהבאתי פה למטה:

אגב מה שלומך??? קטע שאת פו

בגדול -

1. לא סביר שלשתי הדמויות שהצגת, יש את אותו אופי.

2. בהנחה שהציבור כאן הוא בגדול 'דתי לאומי' ואם יש חרדים שגולשים בערוץ 7, הם לא 'מיניסטרים' - יש מעט מאוד אברכים שעונים על התיאור שהצגת.

3. כמעט כל האברכים בציבור הדתי לאומי, (למעט עשרות בודדות) עשו שירות צבאי כזה או אחר ומשרתים במילואים בשגרה ובוודאי במלחמה.

4. כמעט כל מי שמתחתן בציבור הדתי לאומי על דעת שהוא אברך בתקופה הקרובה ולא מתחייב להמשך. יש מי שכבר עם תכנית יציאה (עד סוף ההסדר/התעודת הוראה וכד') ויש מי שעדיין לא, אבל גם הוא, כמעט אף פעם לא חותם קבע.

5. רוב מי שנשאר אברך מעבר לגיל שלושים - זה או עם תכנית ספציפית (כולל דיינות וכד'), או בסוג של מחקר תורני - כמו מכון הלכה ברורה, המכון של הרב רימון, הר ברכה וכד'.

אם כן, לכי על זה, זה יבנה אותך, וכשתפגשי את בעלך הוא יפגוש אותך כשמימשת את הפוטנציאל שלך.

קשה להבין את ההקשר המלא, אבל בסופו של דבר זה הכל עניין של סדרי עדיפויות. זה לא משנה אם את לומדת רפואה ובקושי יש לך זמן, השאלה מה החלק החשוב מבחינתך. על גבי זה כמובן שצריך תקשורת בריאה…

לפי דעתי יש כשל בהיגיון של בני האדם,

בכל עבודה תהיה ככל שתהיה, אם זה שכיר כמו רה"מ, רמטכ"ל, שופט או בעל עסק מקטן ועד גדול, משרת אנשים, נושא באחריות קשוב לצרכנים וממלא את רצונותיהם (יש גם עבודות יוצאות מהכלל כמו משקיעים, חלפנים או מהמרים), המקום היציב יחסית בו הם נמצאים הגיעו אחרי שנים של עבודה קשה מאוד וצבירת מוניטין (אמינות).

כגודל האחריות, ההתחייבות והמאמץ מגיע גם הכסף בהתאם להוצאות - וכשאנשים רואים אדם מצליח,

חוקרים על כבודו, המדינה מגיעה לגבות ממנו כסף, אנשים מנצלים, מבקשים עזרה, ועוד...

אין דבר כזה עוצמתית - אנחנו חיים בחברה ואחד תלוי בשני.

ועל הקרקע, כמה את חושבת להרוויח?

כירושלמים ההוצאות גדולות -

ולרוב מי שמרוויח טוב - לוקח משכנתא או מימון לרכב ונעשה בעל חוב.

בסוף אדם עובד כל ימיו בשביל להגיע לדירה ואז הוא כבר זקן (כמעט כמו שכירות) [יש הבדלי מחיר בין ירושלים ליו"ש וכו']

לכן המילה "עוצמתית" היא ממש לא נכונה.

בדרך כלל אישה רגילה שבעלה עובד קשה,

היא בסוף תגיעה תמיד בדרישה לקבל חצי ממה שבעלה הזיע. [והאם ההפך גם עובד?]

ואם כבר ברסלב...

ההצלחה היא מאת ה',

מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם,

בטחי בה' ולא בכוחי ועוצם ידי.

ונעשה מה שצריך לעשות למען עם ישראל.

מאחל לך הצלחה גדולה -

בעולם הזה ולעולם הבא בל נשכח.

לסיום:

לכי על זה!

בין שני דברים שנאמר במפורש שהם משמיים - זיווג וריש גרגותא...

אז פחות נראה שזה יפגע בך אם העבודה באמת מתאימה לך ותצליחי ותועילי בה.

יותר מסתבר שה' יעזור לך עם מה שנצרך כדי להצליח בשליחות, ובכלל זה להתחתן (וככל שאת מחוברת יותר לשליחות, זה נותן יותר מקום לברכה לחול).

ולגבי האם נכון שאישה תעבוד בעבודה כזאת בשנה ראשונה - אם סדרי העדיפויות ברורים (מה שעצם ההתלבטות מעידה עליו שכן), אז גם אם יש פחות כמות של זמן זוגי, אפשר להשלים באיכות.

עבודה אידאליסטית גם בונה את הבית סביב דבר גדול ששותפים אליו וזה מחבר מאוד (כל עוד יש איזון כמובן), אז השאלה היא רק האם גם הצד השני ירגיש ככה, וזו בעצם אותה תהייה של ה"עוצמתית מדי".

ועם מוכנות שתתחילי את העבודה גם אם לא תמצאי את בעלך עד ההתחלה.

אנחנו מאחלים שתמצאי, אבל אין הבטחה שתמצאי ותתחתני תוך חצי שנה.

כמה העבודה הזו אינטנסיבית, מה המחיר שאת מוכנה לשלם מבחינת זמן וכד' לטובת העבודה הזו?

בהצלחה רבה!!!

נשמע שאם קיבלו אותך לעבודה, זה אומר שמבחינת מי שמכיר את התפקיד ואת הדרישות שלו, עצם התפקיד לא מחייב בהכרח להיות נשואה.

ולכן הייתי מנסה רגע להפריד בין השאלה האם התפקיד מחייב בעל, לבין התחושה שלך שאת לא רוצה להחזיק דבר כל כך גדול לבד.

אם הצורך הוא בעוגן, בשותפות, במישהו לחשוב ולשתף איתו - שווה לבדוק האם אפשר לייצר את זה גם בתוך מרחב העבודה או מחוצה לו: דמות שמלווה אותך, אדם שאת סומכת עליו, מישהו שאפשר לשתף ולהתייעץ איתו לאורך הדרך. זה כמובן לא מחליף בעל, אבל גם בעל לא בהכרח אמור להיות העוגן המקצועי היחיד שלך.

כמו שכתבו לך, הייתי שואלת גם שאלות מאוד פרקטיות של סדרי עדיפויות: מה יקרה כשהעבודה והחיפוש יתנגשו? מה יעלה על מה? האם התפקיד משאיר לך בפועל זמן, פניות וכוחות להכיר ולהשקיע בקשר? ובהמשך- האם הוא מאפשר את סוג הבית שאת רוצה לבנות ואת המקום שאת רוצה לתת ללימוד התורה של בעלך?

את מכירה את עצמך ותדעי האם תוכלי להחזיק את שני הדברים יחד. בסוף את צריכה לעשות את ההשתדלות שלך לזיווג, אבל חלק מההשתדלות בחיים הוא גם לא לעצור אותם עד שהזיווג יגיע, ולהמשיך להתקדם ולממש כוחות שהקב"ה נתן לך.

ולגבי החשש שזה יבהיל משודך בעיניי לא נכון לקבל החלטת חיים משמעותית לפי משודך שעוד לא פגשת. כן נכון לחשוב האם החיים שאת בונה משאירים מקום אמיתי לאדם נוסף להיכנס אליהם.

ויש לך חצי שנה, שזה דווקא מאפשר לא להכריע מתוך לחץ. לקבל החלטות נכונות עבורך גם בזוגיות וגם בקריירה, ולא לבנות אותן סביב דד־ליין של "אולי עד אז אתחתן" לכאן או לכאן.

בהצלחה

בהצלחה

רשימת שדכנים מתעדכנת - לקראת נישואין וזוגיות

אבל גם את פרסמת עכשיו.

לשאלתך.

זה חשש טבעי,

אבל אם אלה דברים חשובים, אז בסופו את צריכה לומר את זה.

וכן, לקחת בחשבון שהוא "יפגע" או לא ירצה לשנות כלום, כי זה קו אדום שלו או כי לא בא לו.

זה חלק מהזוגיות, ללטש את הפערים ולגלות את הקלפים.

העניין הוא שלפעמים הצד השני (וגם את )לא יודע מה באמת הקווים האדומים שלו,

וכמה באמת הוא מוכן לעשות עבור הצד השני.

וזה החלק המעניין : הקו האדום והמעשים יכולים להשתנות מאוד כאשר ההפסד מאי המשך הקשר לא ישתלם לו.

אז אם למשל את אומרת לי דברים שמפריעים לך, אבל הקשר בינכם עדיין לא פלדה, את לוקחת סיכון.

מצד שני, אולי את חייבת לומר עכשיו את הדברים שמפריעים לך כדי שבסופו של דבר הקשר יהיה פלדה ?

מה למדנו מזה ?

1. אין כאן חוקים ברורים. כל מקרה לגופו ובפורום יהיה קשה מאוד לדעת את תמונת המצב שאת רואה מולך.

2. הכי חשוב שאת באה באמת באמת מכוונה טובה ואת מסתכלת באמת על שניכם ולא רק עלייך. אם זה המצב, לכי על זה ותגידי לו מה שמפריע לך.

בהצלחה.

מה מהותי בעינייך?

נראה שזה בעיקר חשש, זה לא קל, יהיו טעויות בדרך , אבל בשלב מסוים בקשר מתגברים עליו ולוקחים סיכון כזה כדי שהקשר יתפתח🌷

כי בקשר זוגי שחיים יחד, ברור שלפעמים ניפגע ונפגע, מה שמייחד את הקשר זה האהבה והיכולת לנהל שיח ולהתגבר על טעויות שיהיו.

המון בהצלחה!

בפרט בציבור הדת"ל, המתאפיין בשיעור ניכר של זוגיות ונישואים בין עדתיים.

(לעומת המצוי אצל חרדים - נדיר ביותר למצוא נישואין מעורבים)

ואיזה כייף להיות בהרגשה שהקשר רציני והולך בכיוון טוב 🙂

מציע שתשתפי אותו בקושי עצמו, תגידי לו: יש משהו שיושב עלי ואני קצת חוששת להעלות אותו כי חשוב לי לא לפגוע, אבל אני רוצה שנוכל לדבר על הכל באמת.

תתחילי מהנקודה שהכי מפריעה לך - כשקורה X, קשה לי כי אני רגילה ל-Y..

תשאלי אותו איך הוא רואה את הפערים האלו, לפעמים כשהצד השני מדבר ראשון זה מוריד את ההגנות.

ופתיחות היא לא קסם של רגע, היא עבודה בהמשכים. ככל שתעברו שיחות כאלו בשלום, הפחד ייעלם.

בהצלחה רבה!

לאט לאט ליצור אמון ולא להיבהל, בהלה לוקחת 50 אחוז מאנרגיה שלנו. זה יבוא.

בסופו של דבר העיקר זה הקשר עצמו. אם הקשר שלכם בוגר וטוב, אז כדאי לנסות להתגבר על הפערים, ותמיד יש פערים כלשהם.

מכיוון שאתם עוד בשלב גמיש בחיים, כדאי לנסות לבדוק את ההתאמה בשאיפות וערכים. וגם אם יש פערים, אולי השאיפה להתחזק יחד חשובה יותר מהיעד. שהרי בסופו של דבר כשהתחיל הקשר החולשות האלה היו קיימות.

מה זאת אומרת ההתייחסות לתחילת הקשר? אני לא לגמרי בטוח שזה התחיל מהמקום הכי רציונלי ונכון מהבחינה הזו

קצת, זה מתלווה לאיזו מין הרגשה של התפשרות, ואולי מצד אחד אני לא נמצא במקום שצריך להתפשר (הן הגיל וזה שאני לא מבקש איזה משהו מטורף מידי) ואולי מצד שני כן כדאי וחשוב להתפשר ואני זקוק לכלים ולהבנה של הסיבה והנושא

"נכנסתי לזוגיות הזו בעקבות מורכבות במשפחה". ממליץ מאוד להיזהר בזוגיות שמגיעה בסיטואציה כזו.. באופן אישי הקשרים הארוכים והלא טובים שלי היו בתקופות כאלו בחיים, כשהבית לא עשה לי טוב ונשארתי בקשר עם הבחורה למרות שזה לא באמת הלך, ולא נהנתי. כנראה מתוך תחושה בתת מודע של זה העוגן שלי בתקופה הזו והקרן אור לעתיד היותר טוב שבחוץ.

אתה בחור צעיר ועומד בפני החלטה משמעותית לכל החיים, וצריך לקבל אותה בשיקול דעת. לא מתוך מפלט שאחרי כך נצטער עליו..

חשוב לי לומר שזה לא יוריד לך מהבחורה, יכול להיות שהיא האחת שלך לגמרי! בטח אם הולך לכם טוב. רק שים לב למצב, אל תגרר לקשר הזה רק כי יש משהו ביד. תמיד יכולה לבוא אחת אחרת. תפתח עוד עין בהחלטה הזו כי המצב שלך יותר רגיש מאחרים.

ולגבי רמה דתית, נראלי בגיל הזה עדיין לא סגורים על השאיפות התורניות לטוב או לרע. ייתכן מאוד שאם אתה תוביל טון תורני יותר בזוגיות היא תלך בעקבותיך (קרה אצל הורים שלי) , בטח אם היא הולכת למדרשה וכו'. אז יש שמקום לאופטימיות שהמצב גמיש. אבל ככלל זה כן נקודה חשובה בעיניי רמה דתית שמשפיע על איך נראה הבית חינוך ילדים וכו'.

הצלחה גדולה אחי! מעריך אותך על היכולת שלך להיות בקשר בגיל צעיר גם כשמורכב.

ומקשר שהוא בריחה.

אתה לא מספיק מכיר את עצמך.

מצד אחד יש לך מקום בטוח, מקור חום, קבלה, שיח נעים. מאוד קשה עד מרגיש בלתי אפשרי להיפרד ממקום כזה.

ומקום כזה חד משמעית הוא גם מקום מרכזי בזוגיות בריאה וטובה. חברות היא הבסיס הכי טוב לזוגיות.

אבל, מצד שני עלה בך קול משמעותי וחשוב (שמעיד על בגרות!) ששואל את עצמו- רגע, האם זה שייך לבית שאני רוצה להקים?

אני חושבת שזו שאלה סופר קריטית. שקריטי לעצור ולהתבונן בה. חברות וכו' זה אמנם קריטי, אבל הערכים וסגנון הבית שאתה רוצה להקים זה חשוב לא פחות, בעיני (ובסוף אגב יכול להשפיע גם על החברות ויכולה ליצור לא מעט תקלים שקשה מאוד להתמודד איתם).

הישיבה זה מקום מצוין לעצור רגע, לנשום, להכיר את עצמך יותר, לבנות לעצמך תפיסת עולם יציבה יותר, ו-להתבונן מחדש על הקשר הזה. הייתי אולי אפילו לוקחת איזה הפסקה בקשר, רק כדי להתבונן עליו רגע מבחוץ, עם פחות עירבוב רגשי.

יכול להיות שיש בקשר הזה משהו שממשיך קצת מכוח האנרציה, כי פשוט טוב. גם אם הוא לא נכון לך באמת. וזה שלב טוב לעצור רגע ולהבין מי אתה באמת ומה אתה רוצה, ומתוך כך איזה סוג בית אתה רוצה להקים והאם הפערים האלה שציינת ימנעו ממך להקים בית כזה.

אחרי שלב הבירור אני חושבת שנכון לשתף אותה, לשמוע מה יש לה לומר בנושא- אולי היא מזדהה עם הערכים שאתה מחפש? אולי היא מחפשת להיות במקום אחר מהמקום שהיא נמצאת בו עכשיו?

בהצלחה רבה! בע"ה שתהיה בהירות הדרך

לעשות את שלהם (וגם בלי קשר לעניין, כדי שהישיבה תחדור מומלץ כמה שיותר להיות עם הראש בישיבה).

יכול להיות שאחרי כמה זמן כבר יהיה ברור לכם לאיפה זה הולך. ואם תהיה פרידה, טוב שזה יבוא ככה, בהדרגתיות, ולא בבום של פרידה.

זה תלוי גם לאיזו מדרשה היא הולכת. אם היא הולכת למדרשה שהקו שלה דומה למה שאתה רוצה, יש יותר סיבה לתת הזדמנות.

המקום הנפשי שממנו נכנסת לקשר.

כל דבר שמשמש מעין בריחה הוא שלילי

נכון, אנחנו לא אמורים לבוא לקשר מושלמיםץכל אחד והשריטות שלו. אבל קשר שהוא בסופו של דבר מעין בריחה זה לא נכון לך וזה לא פייר גם כלפי הצד השני (במידה והיא באמת בונה עליך)

רק כששני הצדדים לא רציניים לחתונה אני יכול להבין את ההיגיון במהלך כזה כי מלכתחילה זה לא רציני. אבל גם זה שלילי, רק פחות

אגב העניין עם הצניעות הוא מאד חשוב, אבל הוא יותר גמיש ודינאמי.

טוב שאתה נכנס לישיבה והיא למדרשה. תדאג לתת לעצמך זמן להיבנות בישיבה, ותנצל את הליווי הרוחני והדמויות שתפגוש שם.

ותזכור לא נכנסים לקשר ולא מתחתנים בשביל לפתור בעיות. קשר טוב יכול לתת הרבה כוח וטוב, אבל הוא לא אמור להיות הפתרון לקשיים שכל אחד מביא איתו.

כדאי מאוד שיהיה לך ליווי מיטיב של אדם שאתה סומך עליו, שמכיר אותך ויכול לעזור לך להסתכל על הדברים גם מבחוץ ולא רק מתוך הסיטואציה.

ומסכימה עם מה שכתבו לך @מדרשיסטית20 ו @נוגע, לא נוגע

מאוורר USB, כל מיני שטויות כאלה שיש להן שימוש,

ותחשוב טוב על מה שכתבת.

ובלבד שבקיר הזה יש שקע חשמל

כלי ששת, תבניות, פיירקס, ספלים, וכו'

תיק איפור

מחזיקי מפתחות

נרות ריחניים

מסגרת לתמונה

או קשרים שפשוט לא עוברים פגישה ראשונה.

לפעמים אנחנו מגיעים אליהן (או אליהם) כדי לסמן שעשינו משהו. בלי קשר למה שקורה באמת בעולם.

יש הרבה אנשים שמאמן בשבילם יהיה חסר תועלת. כן. אגב לא רק לחתונה.

תוהה אם זה אומר שיש טעות בדרך

כל מאמנת מביאה את הנקודות שלה וחלקן חוזרות על אותם הדברים.. כל צעד ומאמץ מהכיוון שלנו באמת מקדם.

אבל צריך לזכור שאף מאמן או מאמנת לא מחליפים אותי, הכוונה- אם יש לי פחד עמוק, או משהו כלשהו שתוקע אותי, האחראיות היא עליי לעבוד על זה, להשתחרר, להשליך, לקבל.

מאמנת טובה תדע איך לקדם אותי בזה, אבל העבודה היא עליי.

ולא תמיד בפנים אנחנו מספיק רוצים לעבוד על הנקודה שתוקעת אותנו (לפעמים אנחנו אפילו לא מודעים לזה!), אבל זה קורה.

אני חושבת שצריך להיות עם מישהי שבאמת רואה אותך ועוזרת לך לפתח ולהגדיל את הביטחון העצמי שלך, שמעודדת אותך לעבוד ובלי קשר לכמה כסף יצא לה מזה.. מישהי שאת מתחברת אליה ומוכנה להשליך את עצמך למסע אמיתי של בירור הנקודה התוקעת.

וחוץ מכל זה, לא יודעת אם באמת נגעתי וזה שייך..

אני חושבת שאת אלופה, שאת נמצאת בכלל במקום שמתייעץ.

אני פתאום לא מבין מה בעצם מיוחד במאמנים לחתונה? בעצם אגם צריך אימון אישי באופן כללי (או יותר מזה?), בלי קשר לחתונה...?

הרבה אנשים עוברים כל מיני דברים מאוד קשים בחיים שלהם ומגיעים לחיי נישואין בלי שהם עברו תהליך אחד של עיבוד וחושבים שהנישואין יפתרו הכל.

מאמנים ופסיכולוגים זה חשוב, זה עובד.. אכל צריך רצון של האדם, במיוחד בכל האימונים למינהם שגם בינהם יש הרבה שרלנטנים.

היום כל מי שעושה קורס של חמישה חודשים קורא לעצמו מאמן ומטפל.

מה שאני אומר זה שנשמע שאם אדם צריך להתמודד עם בעיות של תקיעות או קשיים כאלה ואחרים אז הוא צריך פשוט איש מקצוע. מה הדבר המיוחד במאמן ל"חתונה"? מה הייחודיות של המאמנות האלה? מה ההסמכה הקלינית שלהן?

שאם יש לאדם תקיעות או משהו הוא צריך איש מקצוע..

שהן מתעסקות יותר בעניין של חתונה ופחות בדברים גדולים של טיפול נפשי, כמו ליווי כזה.. של עצות וכו'.. ככה מהחוויה שלי.

לרובן אין הסמכה קלינית (של פסיכולוגית/עוס), בדרך כלל קורס אימון לחתונה

אין להם הסמכה קלינית רשמית (קורסים כאלו ואחרים, אבל למשל אין רישיון - זאת בניגוד לעו"ס ופסיכולוג)

מה מיוחד במאמנת "לחתונה"? שזה התחום שהיא בחרה להתעסק איתו.

קצת כמו שיש פסיכולוגים שמתעסקים בעיקר בחרדות. או בעיקר באובדן ואבל. כזה…

*אסייג- הואיל ולמאמנים אין רישיון כלשהו, ולכן גם אין פיקוח. כמו גם העובדה שלרוב הבסיס הלימודי-הכשרתי שלהם מצומצם משל עוסים קליניים או פסיכולוגיים - מומלץ שבמקרים של קושי יותר "רציני"- ללכת לאיש מקצוע עם תואר שני טיפולי. (נניח - דיכאון- ללכת לאיש מקצוע מוסמך. תקיעות בחיים וקושי בקבלת החלטות- הייתי מוכנה ללכת למאמנת)

מומחה לחרדה מטפל בבעיות חרדה, מומחה לאובססיביות מטפל באובססיות, מומחה לטראומות מטפל בפוסט-טראומות, וכו. המשותף זה שהוא פותר את הבעיה שנתנה לו את שמו...

אבל מה זה מומחה לחתונה? מה הבעיה שהוא מטפל בה שלא מצריכה התמקצעות קלינית?

אני באמת שואל

נגיד מומחה לדימנציה, מומחה סכרת

מה כן עושה מומחה? מטפל באותו תחום או עוסק בו (נגיד היסטוריון מומחה בית שני)

מאמן לחתונה זה מאמן שבוחר להתעסק בתחום חתונה, וזה אומר שהאנשים אותם הוא יאמן יבואו לרוב בגלל קושי/תקיעות מול נושא החתונה.

לא הייתי אצל כזו בעצמי, אבל למשל: מישהי שמרגישה שקשה לה להביע את עצמה בדייטים ראשונים, מישהי שמפחדת להמשיך כשזה נהיה רציני אז חותכת, מישהי שמרגישה שנמשכת דווקא לבחורים שלא מתאימים לעולם הערכים שלה.

למשל…