זה תלוי בסטנדרטים שלכם.

לא לכל זוג זה היה חורה.

כנראה שגם הוא לא חושב שחצה גבול, כי הוא לא היה מספר לך אם כן.

אם זה מאוד מפריע לך, כדאי שתגדירו גבולות גזרה כי זה לגמרי לא גבול שמובן מאליו.

די בסיסי לשתף דבר כזה.

אתה

רוצה

?

היתה כאן דוגמה לכך 

החלטתי למחוק כי אולי מישהו מכיר את מי שכתבתי עליו.

אז לא משנה

זה עובד בכל סוגי מערכות היחסים,

ככל שההורה / מנהל / בן־זוג מציג תגובה קשה יותר לשיתוף בעיות/כשלים/כיו"ב

ככה קטן החשק לשתף

מחשבה של חתול זמני: כרווק, למה שארצה להתחתן אם ירתחו עליי מעצבים על סיטואציות אקראיות שהשליטה שלי עליהן נמוכה? הלך חשיבה של חתולים זמניים, אבל אני חושב שיש בזה משהו.

ואם הם עשו משהו לא בסדר שמצדיק כעס?

אגב כעס זה לא בהכרח רגש שלילי.

אבל עצם זה שיש כעס, ברוב המקרים (חוץ מאצל מעטים כמו אריק) יוביל לזה שיש סיכוי נמוך יותר לשיתוף בהמשך.

כאן זה אפילו לא המצב.

אני בטוח שלא הוא ארגן את זה.

"אני רותחת מעצבים. איך להגיב?"

אם היא רותחת מעצבים לא עליו, למי היא צריכה שיקול איך להגיב?

הרי אם היא לא כועסת עליו אין לה דילמה בכלל איך להגיב. לא?

את צודקת בכך שכעס הוא בסך־הכל רגש, כמו פחד, תסכול, כו' שכרגשות הם... פשוט רגשות. הם הפלט הראשוני של הלב שלנו אחרי שהחושים והמוח עיבדו את המציאות.

המוח שלנו באופן אינסטינקטיבי מקשר בין רגשות מסוימים לדרכי פעולה מסוימות (כמו flight fight freeze, או ביטויים אינסטינקטיביים של כעס וכן הלאה).

לעיתים אין דרכי הפעולה האינסטינקטיביות משרתות אותנו לא בטווח הקרוב ולא בטווח הרחוק.

ובכן, מה את מתכננת לעשות? ומה את חושבת שתשיגי בדרך הפעולה הזאת?

הכעס יכול להיות חיובי כנורת אזהרה פנימית שמשהו לא בסדר ולא תקין. ומכאן אפשר לחשוב באמת מה עושים. אולי מדברים על זה, אולי מנסים לחשוב על זה מנקודת מבט אחרת, אבל אלה כבר תגובות מתונות ומושכלות.

שום דבר חיובי לא יוצא מתגובה שהבסיס שלה הוא לרתוח מעצבים, מהסיבה הפשוטה שברגע שצועקים על אנשים הם נוטים להתגונן, להתכנס, להרים חומות, או להשיב מלחמה שערה, אני לא רואה בזה שום תועלת שאפשר לדמיין חוץ מתחושה זמנית של צדק. כאילו, אפשר להיות צודק, אבל מי שצודק יותר מדי בסוף לא רוצים לשחק איתו, נראה לי. עכשיו, זה יכול להיות מאוד מתסכל, אבל נראה לי שפשוט ככה אנשים עובדים ואפשר לבחור מה התוצאה המועדפת.

בדיוק מה שגורם לי היום כמעט ולא לשתף בטעויות או קשיים או כאבים או פדיחות שלי.

למי יש כוח לשמוע שוב ושוב ושוב כמה הוא דפוק או גרוע או אפס?

ומה מודיעים למפקד מראש.

מכיר את זה מהמילואים שלי.

להסביר למפקד שאתה לא מוכן לישון עם חיילת באותו הרכב

אבל זה צריך להיות מראש וברור.

כמו שאם יתנו לך אוכל לא כשר לא תאכל. ככה גם כאן.

בדרך כלל יש התחשבות בגבול האפשרי

וכן. לפעמים זה גם לא אפשרי. נדיר אבל קיים

אני חשבתי שהאפשרות השנייה היתה

שהחיילת תהיה היחידה שתישן בחוץ

לא יקרה.

יותר סביר ש3 חיילים ישנו בחוץ מאשר חיילת תישן בחוץ

זה המציאות שאני מכיר מהצבא

אלא בגלל שיש חוסר באנשי רפואה בכירה (פראמדיקים ורופאים) והוכח (זה גם הגיון בסיסי) שאם יש מענה מיידי של רפואה בכירה במקרה של פציעה. זה משפר משמעותית את סיכויי ההישרדות.

איפה זה אג'נדה? שיריון/סיירות וכו'

ששם זה בדרך כלל ברור שגבר יעשה עבודה טובה יותר, כי ה' חנן את הגברים בכוח פיזי גדול יותר. ונדרש שם בעיקר כוח פיזי (כן. גם צריך מעבר. אבל בלי כוח פיזי זה פשוט לא ילך) 

את כועסת עליו? על הצבא?

אילו חלופות טובות יש לך להציע? אם הוא לא בחר בהן, אולי תשתפי אותו?

בכל־מקרה, התשובה שלי היא: כפי שהיית רוצה שיגיבו לך לוּ היית מוצאת את עצמך באותה סיטואציה.

אישית לא יכול להזדהות עם העצבים אבל OK,

עם כל התסכול שבדבר הבחירה הטובה לדעתי היא לפעול באופן פרגמטי שיועיל למערכת היחסים ולא יזיק.

לאו דווקא הבלגה והדחקה, אבל נניח לדון בזה באופן בוגר. כעס לא מוביל לשום מקום.

במהלך שירות צבאי ישנם קווים אזרחיים שזזים , בכמה תחומים,  ומכמה סיבות

למעשה זוהי אינה בדווקא עבירה, במובן של שוע יורה דעה,  למרות שאכן זהו מצב לא נעים, וזה מצב שעלול לקרות וקורה ויקרה,

לא פחות חמור,  מה ההווי היומיומי / הפרדה בתעסוקה, עם החיילות, דיבורים התנהלות התנהגות וכו . בשעות תעסוקה ובשעות הפוגה ובחדר אוכל

לגבייך שאת פגועה

א נכון. מהמשקפיים שלך זה ממש פגיעה

ב באם אתם זוג צעיר,  כנראה מגביר את ההרגשה שלך

ג תשוחחו . תראו מה נכון לכם, וכו

בהצלחה רבה, ניסיתי להאיר נקודות 

עם אווירה של חברה מעורבת, היה מטריד אותי הרבה יותר מנקודת קצה של הכרח שנגרמה.

השאלה כמובן אם זה נקודת קצה שנגרמה או שזה מעיד על כל מה שקורה שם.

קודם כל באמת מצטרף למי שאמר תעריכי שהוא סיפר. זה שהוא מספר לך הכל זה מראה שהוא שומר לך אמונים.

באמת זה אתגר מטורף. תהיי בטוחה שכל חייל שנמצא במסלולים מעורבים עובר אותו.

מציעה לך להתייעץ עם דמות תורנית אמיתית ויראת שמים [אולי אפילו ללכת ביחד איתו].

אבל אל תחכי רגע עם התחושות האלו.

תמיד כדאי לשאול אותם הפוך-

האם הייתם כועסים אם האשה שלכם היתה במילואים

והיתה ישנה עם חייל ?

זהו

קל

פשוט

שאשה תישן עם חייל

אין מצב שתגיבו אותו דבר

אתה בא להגיד שנשים דעתן קלה

וגברים מה?

לגברים יש חסינות נגד היסחפות בטנק?

לא הבנתי

אבל לא הייתי נופל מהכסא בגלל שיצא מאילוצים שהיו צריכים לישון לילה אחד בתוך האמר.

מי שרוצה ליפול בצניעות. לא צריך לחכות לשינה בהאמר כדי ליפול

ומנגד. גם מי ששומר על צניעות יכול להמשיך לשמור על צניעות כך

ברור שזה לא המצב הרצוי

וברור שהייתי מעדיף שלא

אבל חד משמעית הייתי מעדיף את זה מאשר הגברים יצטרכו לישון מחוץ לרכב

וכמובן שלא אתן שהאישה תצטרך לישון לבד מחוץ לרכב

כי כנראה זאת היתה האלטרנטיבה

ולהשאיר אותם ערים רק כדי שלא ישנו יחד. לדעתי אפילו גרוע יותר

לכן ההצעה הפרקית לדעתי

זה לוודא שלא מגיעים למצב הזה

לראות את תכנון המשימה מראש, מתי צפי לסיום.

מי ישן איפה ומתי.

ולזכור שתמיד יהיו בלת"מים

וגם בלת"מים אפשר לנסות לנהל

לא תמיד מצליח.

וכן. לצערנו כל עוד יש שירות משותף. דברים כאלה יכולים גם לקרות.

וכן. אם אישתי היתה נקלעת לסטוצאיה הזאת.

הייתי סומך עליה בעיניים עצומות.

והייתי אומרת לבעלי שישנתי בחוץ בקור רק כדי לא לישון עם חיילים אחרים (לא מדובר בחייל אחד)

הוא היה כועס עלי 

על מי את רותחת?

לדעתי להיות ערים במשך שעות ארוכות ולהעביר את הזמן בחברה מעורבת, גרוע בהרבה מלישון באותו מקום. (מה כבר עושים בשינה ?)

בטוחה שהסיטואציה הזאת לא נוחה גם לבעלך ולכן דיבר על זה. בטח לא ציפה שיכעסו בגלל הסיפור הזה.

המצב הזה בצבא הוא סופר בעייתי, אבל מה החייל במילואים שאין לו שום יכולת השפעה יכול לעשות?

 השיח הציבורי ניפח את זה למימדים דמיוניים. 

שמענו על מקרה בודד או שניים, וזהו. וכולם יודעים שחוץ משינה כלום לא קורה, וגם זה בסביבה מאוד קשה ולא נוחה ובלית ברירה כשכולים עייפים. אבל ברגע שנרטיב נכנס לתודעה קשה להוציא אותו. ואני תוהה, אם למשל מישהו היה ניגש לחיילת להתחיל איתה בלי לישון, הוא היה מקבל תווית של מטריד ובטוח שלא היה שיתוף פעולה מצידה. אז מאיפה פתאום הפחד מקרבה? אנשים שבחיים לא היה ביניהם שום קשר, פתאום צריך לדאוג שהם יתקרבו סתם כי הם ישנים באותו מרחב? הפחד הזה לא מגיע מהשטח. הוא מגיע בעיקר מהשיח הציבורי.

תשאל את עצמך אם היית שולח את אשתך

לכתחילה לסיטואציה כזאת.

זה כנראה היה אילוץ

וכן. יש אילוצים בצבא.

יש אנשים שנפצעים ונהרגים, זה קורה.

כל מי שהולך למילואים מבין שזה יכול לקרות.

זה צריך לקרות? לא. אבל לצערנו זה קורה.

ויש גם דברים לא כל כך נחמדים.

כמו שצריך לישון ברכב עם אישה

אני משער לעצמי (בגבול הסביר) שאף אחד לא רצה שזה יקרה.

אבל זה אילוץ

זה לא אמור לקרות. אבל כל מי שהולך למילואים מבין שיש אילוצים.

כשמבינים שזה בדיעבד אז בסדר אין ברירה

אבל יש כאלה שהגיבו כאן:

למה כל כך כועסים וכו'.

מי ששירת בצבא יודע שהתנאים הם בלתי אפשריים וכל מה שמעניין אותך הוא לשים את הראש לנוח בשביל המשימה הבאה. אף אחד לא עסוק עכשיו ביצירת קשר אינטימי עם חיילת

במיוחד שסתם כך בשירות הרגיל אין אינטראקציה אז לא סביר שדווקא באותה סיטואציה יקרה משהו. ולכן השאלה אם הייתי שולח את אשתי היא לא רלוונטית כי אפשר לשאול את זה על כל מקום שיש בו גברים. צריך להפסיק עם החשש המדומה ולהיכנס לסרטים. ברור לי שאם גבר זר היה פונה אלייך סתם ככה לא היית מגיבה (במקרה הטוב) בדיוק מאותה הסיבה. בטח זה לא מוצדק לרתוח מעצבים

או לידה .. מאחור

קצת מציק.. אבל למה את לא סומכת עליו .. לא ברור ..

אם הוא ישן לידה לא מתאים בשום צורה

אבל אם הוא מקדימה או שהיא מקדימה זו סיטואציה אחרת .

מוציאים את פותחת הקשור כלא בסדר

בזמן שהסיטואציה היא זאת שלא בסדר

אם מבינים שזה בדיעבד אז זה יותר קל.

לא אמרתי שזה הופך את הסיטואציה למבורכת

אבל לא ייתכן שנותנים לפותחת השרשור תחושה שהיא הלא בסדר כאן כשהיא כועסת

זה אכן מכעיס!

בסך הכל זה סיטואציה בדיעבד ולא לכתחילה

וכן מותר לה שזה יפריע לה מאוד מאוד מאוד

אין קשר ל"לא סומכת על בעלה"

אין אפוטרופוס ליריות

זה לא אני אמרתי

רק היתה התייחסות לאפן הצגת הדברים על ידה והתחושה שבלי הרעש שנעשה מסביב היא לא היתה מגיבה ככה. כמו שלא הגיבה ככה שבעלה הולך לעבודה עם נשים וכו'

לבין קרב

בין עבודה

לבין שינה

רוב המקרים של הבגידות והקרבה וכו' נוצרו במקומות העבודה. בשונה ממילואים שגם אותם שישנים יחד מבינים שזה בלית ברירה ומכורח המציאות

זה באמת אירוע לא פשוט בכלל!

הבעיה - לצבא לא נמצאת קדושת המחנה, הלכות צניעות והתורה בכלל בראש סולם הערכים.

אם שניכם מסכימים על כך שמדובר בקו אדום - יש מקום לבחון ביחד את השירות במילואים... (ואני יודעת שיסקלו אותי פה על האמירה הזו...)

אם אתם לא מסכימים על כך שמדובר בקו אדום - יש מקום לדבר (ואולי עדיף בנוכחות איש מקצוע חיצוני...) על הגבולות של כל אחד מכם ואיך מתנהלים עם הפער

בכל מקרה - ברור מאוד שמדובר בעניין לא פשוט שפוגע בך...

חייל לא בא לצבא בכדי לריב עם הקדוש ברוך הוא או עם אשתו.

הייתי מכריזה שהוא מפסיק מילואים וחוזר הביתה

מוזמנים לזרוק עלי עגבניות

אבל אם אין את היסוד הבריא והשמור של טהרת הבית והזוגיות

לא ננצח בשום מלחמה!

זה לא קשור לאמון וסומכת/לא סומכת!!

נעים להתחבא מאחורי סיסמאות אבל האמת הפשוטה היא שרק התורה היא המנחה של חיינו וכשיש מציאות שהיא היפך של ההלכה

אין פה שום דיון מבחינתי (וגם מבחינת בעלי ב"ה)

התורה קודמת לחוקי המדינה והצבא!

ואז כדאי שהם ידברו על גבולות קווים אדומים...

תחילי את זה על מקומות עבודה ??

זה לא איסור הלכתי

קלות ראש וקירוב דעת והערות ביניים

הם כן

יש יותר מדי חורים בכיפה הסרוגה שלך.

אולי הגיע הזמן להחליף כיפה

כי אם לא

רבים וטובים נפלו בפח הזה שקוראים לו עריות

ועכשיו הם רבים טובים וגרושים

זה מה שנר לרגלינו ולא שום "הלכות" שהמדינה או הצבא מחליטים.

אנחנו עבדי ה' ולא עבדי הממלכתיות!

ויוצא לנו לעבוד במקומות מעורבים שבהם אפשר לשמור על ההלכה

וכאן בהחלט נכנס השיתוף והאמון בין בני הזוג.

יש יותר מדי חורים בכיפה הסרוגה שלנו.

אולי הגיע הזמן להחליף כיפה

כי אם לא

רבים וטובים נפלו בפח הזה שקוראים לו עריות

ועכשיו הם רבים טובים וגרושים

גם אותי זה היה ממש מכעיס..

דווקא זה ששיתף זה סימן טוב שהוא פתוח איתך וכנראה גם לו זה הפריע או היה מוזר.. כנראה לא הייתה ברירה. זה שהיו עוד חייל/ים ברכב זה דווקא מרגיע. אבל ברור שלא שייך בכלל. הייתי מדברת על זה עם בעלי ואומרת לו מה אני מרגישה לגבי זה.. ואולי גם יוצרת קשר/מבקשת שהוא יצור קשר עם הדרגות הגבוהות יותר שזה לא יקרה שוב..

שאם תבקשי מהם יעיפו את כל הנשים מהצבא.

מספיק כבר עם הטרלול הזה.

לא מדובר בתופעה רחבה, מדברים על חיילים שהיו 3 ימים במבצע צבאי ללא שינה ויצאו לשטח כינוס לנוח. הדבר האחרון שמעניין אותם זה עכשיו עם מי ישנים ואיפה.

במקומות עבודה יש יוצר בגידות וקשרים בין המינים מאשר בגיפ צבאי.

זה שיש יותר אפשרויות לחטוא בעבודה מאפשר לזלזל בהלכה בחיי הצבא?

איזו מחשבה עקומה!

יש נפילות. אנחנו בני אדם עם יצר טוב ויצר רע

אבל לנרמל ולהקטין מעשה אסור זאת הבעיה החמורה פה!

הדבר האחרון שמעניין אותו אם האוכל כשר או לא!

נו באמת!

גם בקרב החייל לא צריך לישון עם חיילת

רגע אם זה מפריע לחיילים אז כן תקבל את זה?

למה אתה לא מקבל את הביקורת (לא כלפיך)

שזה לא מצב תקין?!

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

נמאס לו לבקש ממנה את האוטו כל הזמן ולכן הוא קנה לעצמו "אוטו" בתקציב שלו?

אבל זה כלי מסוכן מאד.

מניסיון מר של תאונת דרכים (בעלי נדרס כשהוא עליהם).

והוא נוסע רק על מדרכות שבילים

לא על כבישים.

הכי בזהירות.

וגם לא הכי מהר.

אז ניחא.

אני בעיקר מפחד מטעויות של נהגים אחרים

שרואים אופניים מנסים לעקוף בצורה אובססיבית

ואם יבוא רכב ממול מי יאכל אותה?

בתוך העיר יש יתרון לאופניים.

והאובססיה לעקוף אותם לא מוצדקת.

בכל אופן אני מציע שהוא יסע

אותו בעל של אותה חברה

בדרכים צדדיות שאין כל כך

השפעה של טעויות של אחרים.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

של תקשורת נכונה וביריאה תתיעצו אחרכ עם הרב או הרבנית אם אתם סומכים על הדעה שלו

תנסה גם מטעם הידברות אם אתם בקטע.. אני פחות אוהבת את הארגון ..

תתקשר להתייעץ איתם יש שם מספר למטה .

אבל אף שיעור לא מחליף טיפול כשצריך טיפול.

אבל יש לפעמים ליווי

לפעמים בשיעור של הרב שמואל או הרב יגאל הם נותנים לפנות אליהם במקרים שצריך עזרה וזה המקרה פה

הם לא יכולים להחליף טיפול

להחליף טיטול

אם חלילה הייתם צריכים ניתוח מציל חיים בעלות גבוהה הייתם לוקחים הלוואה או משהו אחר והייתי עושים אותו?

תתייחסו לטיפול באותה צורה...

מרכזי שילוב, תחנות לטיפול זוגי/משפחתי. מגיעים דרך מחלקת הרווחה, והעלות יכולה להיות 50 שח למפגש (לפעמים תלוי ברמת הכנסה)

כדאי לבדוק. כמו שהזכירו, יש עמותות שמסייעו בזה..

בהצלחה!

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אנשים מבוגרים מדברים ביניהם,

חלקם גם נשואים,

שלא לדבר על זה שהשאלה הועלתה בפורום שאמור לעסוק בענייני נישואין,

וכאשר מישהו מציע לעשות שינוי משמעותי בחייו (וזה לא משנה אם השינוי הוא ללמוד בישיבה או לעשות הסבה להוראה או לעשות רילוקיישן לאיטליה) - הגיוני מאוד שחבריו לדיון ידברו על כך שגם אשתו צריכה להיות חלק מההחלטה.

אילו התשובה העניינית לדבריו הייתה העיקר, והתוכחה המאלפת טפל או לפחות שניה בסדר התשובה.

טענו בחיטים והשיב לו בשעורים.

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

הרבה אנשים שלומדים בישיבות אחרות ואז אחרי החתונה עוברים מטעמי נוחות לירושלים ולהר המור..

יש שם בכללי המון אנשים מבוגרים, אז אנשים שכבר לא מוצאים את עצמם בישיבות שכולם צעירים מהם גם מגיעים להר המור..

אני יודעת שגם מגיעים לשם כל מיני אנשים לא ממש "הרהמורניקים" רק כדי ללמוד שם.

אולי יתאים לך גם

אוי לנו כי חטאנו! שוד ושבר בחוצות הפורום!

​הנה כי כן, הגיעה השמועה המרעישה והמטלטלת את כל קירות הוול, כי הבחור החשוב והמופלג, עמוד התווך של השרשורים וראש ישיבת הניקים, החתן היקר למזל טוב ארעא דשעקלעד בלע"ז, אשר ישב בדד שנים רבות באוהלה של תורה ובאפליקציית "שליש גן עדן"-נלכד.

ואתם הרווקים זעקו זעקה גדולה ומרה כזעקת מרדכי היהודי למען לא תיכחד נפשכם בריתחא דהשכינה, "נמות ולא נתחתן!". די לנו במוסד השמד המלא מרעין בישין הרוצים להשמידנו בכל דור ודור על ידי הבאת איש ואישה ביחד כמעשה צבא השמד לישראוייל בטנקים! רצונו של הקודויש בורכו בהפרדה מוחלטת בין ז' לנ' ואסור בתכלית האיסור לבוא בקהל מוסד הנישואין תק' פרסה על תק' פרסה!

ואתה ארעא דשעקעלד, שהשם ירבה לכם מטל השמיים ומשמני הוולט ושהברכה והאהבה תשרה תדיר בינכם ושהמריבות לא יהיו תדיר שנאמר תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם.

​

אמן וגם לך ומשפחתך, תודה רבה
 

כרגיל, נהניתי לקרוא, הראיתי לארוסתי והיא נהנתה מאוד מדבריך

תמסור לה שכתוב באבחון הפסיכודיאגנוסטי שלי שאני נורמלי.

תוהה אם היא תשתכנע

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה