באמת - שהרוב המכריע של הלידות ב"ה מסתיים טוב!

דבר ראשון, מתפללים ללידה קלה. תפילות עצמן מחזקות את האמונה!

תזכרי שהרבה מהסיבוכים יכולים להימנע אם האמא רגועה ורפויה במהלך הלידה.

אז תתחילי לתרגל הרפיות, במיוחד כשאת מרגישה כל מיני מיחושים, כדי ללמד את הגוף לבודד את הכאב ולא לצרף את כל שאר השרירים לכאב שנמצא במקום ספציפי.

וגם הספר של דפנה חסדאי..

ומתפללים!

גם אם לא התחברתי לכל מה שיש שם- זה בהחלט עשה לי שינוי תודעתי כלפי הלידה ובכלל לחיים...

כל פעם שעולות מחשבות שליליות- לבטל אותן!!! להגיד " בטל ומבוטל"...

זו עבודת חיים לא רק לקראת לידה, לקבל את המציאות כי יש מי שהכין בעבורנו את התסריט גם אם הוא קשה ביותר.אין לו לאדם אלא מה שעניו רואות ולכן מה שנוכל להתכונן מבחינה רפואית/נפשית/טכנית וכו' נעשה השתדלות ומה שלא תלוי בנו נזכור שהוא מדויק לנו. כלום לא קורה בלי ש-ה' החליט. 

קל לכתוב לך את זה, כמובן שזו עבודה יומיומית שמאד מתגברת בהריון ואני גם עסוקה בכך. בהצלחה ושתהיה בע"ה לידה נפלאה וטובה ובידים מלאות. 

דווקא בלידה מרגישים עד כמה אנחנו חסרי אונים ותלויים בה'!

כפי שכתבו - תפילות ושוב תפילות!
וגם בלידה עצמה - המון תפילות, שעת רצון. שאנחנו מרגישות כאלה קטנות.

בהצלחה!!!

את עושה שליחות לכל עם ישראל!

תפילה = לא דווקא משהו כתוב.

לדבר מהלב לקב"ה!

לפוך לפניו את כל מחשבותייך ומצוקותייך..

לידה זה זמן שבהחלט רואים בו השגחה גלויה.בלידה האחרונה,וגם בלידות קודמות,הקב"ה ענה לתפילותי בדיוק מדהים למרות שהייתי לבדי,בלי בעלי,לא הרגשתי לבד בכלל.

נכון שזה נסיון לא קל,פיזית ונפשית אבל השכינה איתך למראשותיך וההשגחה נכרת בהחלט.

כדי להרגע,לי עזר שהצתיידתי בכל הסגולות האפשריות (היה פה שרשור סגולות פעם) ובברכות צדיקים ובתפילות-כמובן.רשמתי את כל המשאלות שלי על דף והתפללתי על זה...וזה היה מדהים,אני שומרת את הדף עד היום,כמה שזה התקבל אחת לאחת למרות שלא חשבתי בכלל ומתתי מפחד

וההשתדלות הכי מעשית זה להתחזק באמונה ובטחון כי כמה שתהי יותר רגועה זה יותר טוב אפילו פשוט מהבחינה הפיזית וזה מושך חסד על האדם.

יהי רצון שיתקיים בך "והבוטח בה' חסד יסובבנו"

בס"ד

דבר שהוא נכון לגבי כל מצב בחיים, ובמיוחד בלידה, להעמיק את הביטחון בה', לדעת שה' יעשה את הטוב ביותר, ובאופן גלוי.

מוסבר בחסידות שכשיהודי בוטח בה' באמת, גם אם כיבכול "לא מגיע" לו מצד הדין הפשוט, בזכות הביטחון גם מידת הדין מסכימה לתת את הטוב.

ה' רוצה עבורינו את הטוב, וה' רוצה שנחווה את זה כטוב. כשאנחנו בוטחים בו באמת- זה הכלי לכל ברכות ה'.

בהצלחה! 

זמנים גורליים ונשגבים שצריך להתכונן להם כראוי.אז חז"ל הדריכו אותנו ב"ה מה לעשות ח נ ה  חלה נידה הדלקת הנר.להשתדל ככל יכולתינו במצוות האלה שמיוחדות לאישה,להדר בהן  כדי שגם כלפינו ינהגו לפנים משורת הדין,לכן נשים נוהגות בחודש תשיעי להפריש חלה,לטבול ולקבל את השבת מוקדם יותר...אין שום חובה לעשות את זה,אבל זאת הסיבה למנהג.חז"ל גם אמרו שנשים צדקניות לא סבלו בלידה מפתקא של חווה."ותצחק ליום אחרון.." מי שהולכת עם ה' ,ה' הולך איתה.ה' אוהב אותנו ומחפש רק להטיב ולא חלילה להפך,הוא הביא את הנס של ההריון והוא גם מחולל את נס הלידה,הוא ולא מלאך,כי כל מה שקשור בנתינת חיים, ה' עושה בעצמו,ואת שמקדישה עצמך כרגע לנתינת חיים,הופכת לשותפה לה' לקיום רצונו,בטח שהוא ידאג לחיילת שלו,ועל אחת כמה כשנשמה יהודית יורדת לעולם בזכותך,הכל בהשגחה.

הדין הוא תמיד מסובב בחסד.לומדים את זה מפסוק שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.אלוקים- מידת הדין ושם ה' -מידת הרחמים.מידת הדין תמיד מסובבת במידת הרחמים,גם אם יש דין הוא עטוף ברחמים,ורואים את זה מאוד בלידה-יש צירים,הם כואבים אבל ברחמים,באופן נסבל,הציר מתחיל חלש מתגבר ,כשהשיא שלו הכואב נמשך מעט זמן ואז נחלש עד שמפסיק ואז יש הפסקה למנוחה והתאוששות של הגוף ושל היולדת,ובכלל רוב הצירים הם לרוב בהחלט נסבלים,ומתי שהם כבר לא אז זה כבר צירי הלחץ שמבשרים את הסוף הקרב,וככה זה בעוד הרבה נסיונות שכשמרגישים שנגמר הכח זה סימן שגם הנסיון הולך להגמר,כי עם כל נסיון ה' שולח את הכח לעמוד בו.

בס"ד

קודם כל מזל טוב על ההריון...

ולשאלתך, ממליצה בחום, שכבר מעכשיו,

במשך ההריון, תתפללי על כל פרט, ולו הכי קטן בלידה.

עד הדברים הכי קטנים, שלא יהיו תפרים וכ'. 

אחד הדברים שהכי צמררו אותי בהריון זאת מחשבה שגבר עלול להיות נוכח בלידה שלי. התפללתי שתהייה לי מיילדת בלבד. אפילו דבר כזה בחסדי ה' התקיים.

(וכן שאר התפילו, שכמובן היו משמעותיות יותר)

אבל חשוב לבקש מה' כל דבר שעולה על דעתך, ולדעת ולבטוח בו, שה' רוצה לתת לך חווית לידה הכי טובה שבעולם.

לפני הלידה הראשונה הייתי מפוחדת מאד. לצערי לאורך כל שנות ילדותי שמעתי דברים מזעזעים על לישות, וכ'.

בהשגחה פרטית התגלגל לידי הספר "להיות לאם" של אביבה רפרופורט.

ממליצה הכי בחום שבעולם. 

הספר הזה עוסק נוסף לכל ההדרכות הצמעשיות רפואיות וכ', בפן היהודי רוחני של הלידה.

הרגשתי שהספר הזה פשוט בנה בתוכי הסתכלות אמיתית, ונסך בי בטחון.

פשוט פתיחת עיניים.

(לשם המחשה, עד סוף חודש שמיני לא רציתי לדעת שום דבר על לידה מרוב פחד, ורק אז חברה שלי שכנעה אותי לקבל את הספר הזה סוף סוף)

2 משפטים שזוכרת עד היום:

1 ה' ברא את גוף האישה ככה שלאמיתו של דבר היא יכולה גם ללדת לבד. (ואגב היא גם מוכיחה את זה)

2 אף אחד לא יספר לך יותר טוב מהגוף שלך מה נכון לך כעת. (צריך לפתח הקשבה לגוף. לסימנים ולאותות שלו)

היא גם נותנת הרבה הדרכה מעשית מה ואיך לעשות, בכל זמן, בכל שלב בהריון, בכל שלב בלידה, ואפילו בהנקה וכ'. ממש ממש ממליצה לכל אחת.

בהצלחה, בשורות טובות!

זה להוריד שליטה,לדעת שבלידה זה לא כוחי ועוצם ידי.

מפתח הילודה בידיים של הקב"ה רק להתפלל ולהאמין שהכל לטובה.

ומכל לידה אני רק יצמח ויגדל.

מומלץ בחום!

נעה- 0506045000

אתר "בראשית"

מגיעה לכל מקום שמתארגנת קבוצה.

וברוך ה' היו להן לידות טובות

אחת -בלידה שניה - הייתה חוויה מתקנת ללידה הראשונה

והשניה - הספיקה להתפלל מנחה בחדר לידה כשחיכו לפתיחה מלאה

אני אישית אופטימית לגבי הלידה בע"ה

תפילות. לימוד על הלידה וכל מה שמסביב. לעשות הכנה עם מישהי

ויש כאלה שממליצות על דולה (אני אישית לא נעזרתי בלידה הקודמת בדולה אבל יש שמתלהבות מהחוויה שהייתה להן עם הדולה)

בשורות טובות, ישועות ונחמות.

ואפשר ורצוי להוסיף הרבה דמיון מודרך שבו את מדמיינת לעצמך את חווית הלידה המושלמת שלך שתהיה במהירות וללא כאבים והתינוק יוצא בריא ושלם!

מנסיון זה עוזר!

לפני לידת הילד השלישי, אני לא יכולה לתאר במילים את העוצמות שהגעתי איתם ללידה הזו, חיכיתי לה כמו למעמד הר סיני, כל הכאבים / סיבוכים (והיו דווקא...) התגמדו/ נעלמו ונשארה רק תחושת התעלות עצומה שהולכת איתי עדיין עשר שנים אחרי. ומעבר לזה... כנראה שההשפעה על הנפש של הילד גדולה כי הוא באמת משהו  מיוחד מאוד מבחינה רוחנית.

בקיצור אני ממליצה על החוברת "הכנה רוחנית ללידה" של דפנה ומשה חסדאי מ- א- ו- ד- !

אגב שנים אי אפשר היה להשיג אותה ועכשיו ראיתי שיש אותה ב"דברי שיר".

חידה קלה!ושתצאי בידיים מלאות!

לפני הלידה השלישית שלי הייתי לחוצה חבל"ז.. כשחשבתי עליה רציתי לבכות. אז לילה אחד הרגשתי שאני לא יכולה לשמור את ההרגשות לעצמי וישבתי עם בעלי לשיחה אל תוך הלילה.. הוא חיזק אותי שהקב"ה הוא אבא שלנו והוא אוהב אותנו ועושה רק מה שטוב לנו, גם אם אנחנו לא מרגישים. תחשבי על אבא שלך. נכון שהוא יעשה לך רק מה שטוב לך?? גם אם כשהיית קטנה לא הרגשת את זה, למשל כשהוא לא הרשה לך דברים מסויימים או כשהחזיק אותך חזק שיעשו לך זריקה.. עכשיו את יודעת שהוא דאג לך כי הוא אוהב אותך. אותו דבר.

דבר שני, להאמין!! לאמונה יש כח מיוחד שבזכות זה שאנחנו מאמינים שיהיה טוב, באמת נהיה טוב!! הרבי מליובאוויטש כתב את זה באחד המאמרים שלו (אני יכולה לחפש אם תרצי). תחשוב טוב יהיה טוב זה לא רק סיסמא! זה לגמרי אמיתי!!

ועוד משהו, לפני הלידה אמרו לי משהו נכון. בלידות הקודמות הרגשתי חסרת אונים לגמרי וחוסר שליטה על חיי בגלל הכאבים הנוראיים שהרגשתי, אבל בעצם, מה שאמרו לי, הכאב הוא ספציפי! לא להרגיש שכל הגוף כואב. זה לא נכון, וזה מרגיע!

וגם... (סליחה על האורך..) בדרך ללידה (ולפני) אין צורך להילחץ. כל הזמן אמרתי לעצמי :כואב לך עכשיו? לא. אז למה את לחוצה??. ואח"כ כשהתחיל לכאוב אבל נסבל, הודתי לד' שהסבל סביר. ב"ה כשכבר היו כאבים חזקים, מיד ילדתי.. ממש הרגשתי נס איך בכל התהליך הייתי יחסית רגועה עם אמונה (אפילו נרדמתי קצת בין ציר לציר..  )

 ד"א, השיחה עם בעלי הייתה ממש בזמן, כי אחריה, לפנות בוקר, התחיל תהליך הלידה...

אה, ונזכרתי בעוד משהו.. כמובן להתפלל, אבל להיזהר בלשון!! שמעתי שמישהי התפללה שלא תרגיש את הלידה, וילדה בקיסרי..

שהלידה תהיה בעיתה ובזמנה ובנקל!!

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

וגם אנחנו עם קטנים (ורוב הפעמים הייתי בהיריון)

שינה באוהלים, הילדים שלי מחכים לזה כל השנה!

בשנים שלא היה אפשר לצאת פתחנו להם אוהל בסלון 😂

הייתי שואלת רופא

אם את רוצה אחרי שנה לא צריכה אישור רופא, פשוט מפסיקה

לגבי ההידבקויות אין לי מושג..הייתי שואלת את המרפאה בעיסוק ןאפ היא לא יודעת את הרופא

גם לא בטוח שעל החודש הראשון תיקלטי

אם קריטי לך להפסיק את המניעה, במקומך הייתי מפסיקה.

אגב כשאני ילדתי קיסרי לפני 14 שנה אמרו לי למנוע לפחות חצי שנה אז לא חושבת ש11 חודש זה קריטי

אני לא יודעת לומר על הצלקת כי אותי לא שלחו לריפוי בעיסוק. זה די חדש ששולחים ממה שאני מבינה.

הייתי פשוט מפסיקה למנוע ואם תוך כמה חודשים לא עובד (נגיד חצי שנה, אם לרוב את נקלטת זריז) מבקשת היסטרוסקופיה. כי לפעמים יש הדבקויות ברחם שיכולות לפגוע בקליטה. אישית לא היתה לי בעיה לא אחרי קיסרי אחד ולא אחרי שניים. אז לא הייתי יותר מדי חוששת. לגבי מניעה, אמרו לך ספציפית שנה בגלל מה שראו או סתם ככללי? כי לי משום מה זכור שנה וחצי עד לידה חוזרת. אבל זה באמת ישן ואולי שינו את ההנחיות. אם את על גלולות לפעמים לוקח למחזור חודשיים שלושה להגיע, לא לוקחת אחריות אבל לא נשמע לי דרמה 11 חודש במקום 12. אלא אם את אולי יודעת שלרוב נקלטת מיידי.  

לא קריטי לי להפסיק כמו שלא קריטי לי למנוע...

סתם אני מתעצלת ללכת לקנות כדורים בשביל חודש

ובכל מקרה תיכננתי להפסיק ברגע שאפשר

@אורוש3 שמעתי את זה מכמה, זאת כנראה הנחייה ישנה. (המרפאה בעיסוק אמרה לי שבזמן שלה אמרו שנתיים)

לא הייתה סיבה מיוחדת שאמרו לי למנוע אלא רק בגלל הניתוח.

בפעמים קודמות נקלטתי מהר; אבל אני לוקחת בחשבון שבטח הפעם זה יקח זמן כי בטח אחרי כמעט שנה של כדורים יהיה דימום יותר רציני ממחזור רגיל, לא?

שנה וחצי עד הלידה הבאה זה 9 חודשי מניעה...

בסבב האחרון לי לא היה דימום רציני. אם לקחת כדורים של הנקה הם מדקקים את הרירית, לקח למחזור איזה חודשיים לחזור. והיה חלש בהתחלה. אבל מן הסתם משתנה מאחת לאחת. וגם כן בעבר הרחוק כשהייתי על גלולות כאלה ובאמצע עברתי להתקן היה לי דימום רציני יותר, אז קשה לדעת. 

אני אחרי שנה של גלולות נקלטתי תוך חודש

אני דווקא מרגישה יותר פוריה אחרי הפסקת הורמונים 

בגדול אם היית על סרזט או גנריות שלו אז זה ממש אינדוודואלי החזרה של הדימום, ויש אפשרות גם להקלט לפני שיגיע מחזור בכלל..

גלולות משולבות מונעות ביוץ וכשמפסיקים אותם מגיע מחזור "דמה" ורק אחריו הגוף חוזר למחזוריות רגילה

גלולות פרוגסטרון לא מונעות בהכרח את הביוץ וכשמפסיקים אותן, זה פשוט שאלה של כמה זמן ייקח לגוף שלך לחזור לעצמו. אצלי למשל כשהפסקתי- אחרי שבוע מההפסקה זיהיתי ביוץ ואחרי שבועיים מהביוץ הגיע הדימום. הוא לא היה שונה מהרגיל. ותיאורטית יכולתי להכנס להריון עוד לפני הדימום בכלל (בפועל לקח 7 חודשים מהפסקת הגלולות)

ואני גם חושבת שלא קריטי להפסיק אחרי 11 חודש במקום שנה.

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.