אני מתלבטת אם לשלוח את הבת שלי ללמוד הנדסת חשמל. אבל הייתי רוצה שיהיה לה אפשרות לעבוד גם במשרה חלקית בתקופות עמוסות יותר. תמיד חשבתי שכדאי ללמוד מקצוע שיש בה אפשרות לפחות למשרה חלקית
מה אתן אומרות?
אני מתלבטת אם לשלוח את הבת שלי ללמוד הנדסת חשמל. אבל הייתי רוצה שיהיה לה אפשרות לעבוד גם במשרה חלקית בתקופות עמוסות יותר. תמיד חשבתי שכדאי ללמוד מקצוע שיש בה אפשרות לפחות למשרה חלקית
מה אתן אומרות?
בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,
את לא אמורה לשלוח אותה,
היא אמורה לבחור ולהחליט,
את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).
יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.
למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.
מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.
מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -
רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין..
אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר
זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה
לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.
שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת
כמו:
ניהול מוצר
ניהול לקוח
עיצוב
ניהול מכירות
אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.
ושם קוצרים את הפירות.
אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע
לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,
לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,
אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.
עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'
שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.
כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.
בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.
יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.
אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.
כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.
היא מעוניינת בפיתוח עצמו.
אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד
זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.
אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.
זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.
כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.
כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,
אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!
אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.
המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)
אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.
אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.
מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.
בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.
רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.
בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה
ונשמע שבאמת עשית בדיקת עומק.
אבל אם להיכנס לפרטים, אני חושבת שמה שאת מכירה מקרוב נשמע לך קשה יותר,
לעומת מה שאת מכירה מרחוק שנשמע קל יותר.
אני לא חושבת שזה ככה.
יש גם וגם בהכל, ושום דבר לא פשוט, והכל עביר.
בסוף זה תלוי בפרטים ובהזדמנויות ופחות בכל השוק.
אני למשל בכל השנים שעבדתי בהייטק (לא בתפקיד טכנולוגי)
מעולם לא נתקלתי באמהות צעירות מהנדסות בתחום החומרה שהיו צריכות בייביביטר גם בבוקר וגם בצהריים. בתפקידים הקלאסיים עבדו 8:00-16:0 כזה.
ועבדתי עם נשים מוכשרות מאוד שקיבלו קידומים והעלאות שכר יפות.
בתפקידים האחרים שיש יותר גמישות אבל גם יותר אחריות
היו כאלה שיצאו ב15:00 קבוע וממש עפו עליהן!
(אני חשופה לנתוני נוכחות ושכר באופן גורף אז זה לא מפרשנות או השערות) החיסרון שצריך להיות זמין מחוץ למשרד במקרה הצורך.
לגבי מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד' אני באמת לא יודעת מה המסלול שעשו כדי להגיע לזה, רק יודעת שיש להם תואר בהנדסה והן צעירות.
לגבי חוסר יציבות, זה נכון. באמת זה תחומים שקל לחתוך בהם תקנים.
למה ללכת ללמוד הנדסה ולא רפואה או משפטים או כלכלה,
מניחה שיש לזה חסרונות, אבל מי שיש לה נטיית לב חזקה דווקא לזה, שם היא תצליח יותר.
אני מכירה את זה רק מנשים שבקושי ראו בית. על עצמי אני יכולה לומר שלא היתה לי בייביסיטר לפיזורים ואיסופים ולא יכלתי לעבוד יותר מ6 שעות ביום (הגנים נפתחים ב7 וחצי ונסגרים ב16 וחצי, יש ביניהם מרחק נסיעה וצריך גם לנסוע לעבודה שעה וחצי מינימום בהלוך שעה מינימום בחזור), אז זה היה הרבה מעבר ללבוא ב8 ולא ב15 אלא יותר כמו לבוא בין 9 ל10 ולצאת ב14. אין לי מושג איך עשו את זה הנשים אצלכן.
אני חושבת שכמו שכתבת הכל קשה אין דבר כזה עבודה קלה. אני פשוט מכירה אישית מהסביבה הקרובה (משפחה קרובה חברות טובות) אנשים ממספר מקצועות שרשמתי ואני רואה שבמקצועות האלה השנים הקשות הן הראשונות, והן קשות, אבל אחכ יש ממש הקלה והעסק די רץ. לעומת כל המהנדסים בסביבה שלי כולל אותי, שישר מקבלים שכר יפה אבל קשה עד בלתי אפשרי להוריד את הרגל מהגז אם רוצים להישאר רלוונטיים.
אישית אני מעדיפה לתת מאמצים בהתחלה ואחכ להיות בנחת, אבל אני גם לא קרייריסטית באופי שלי אז זה בטח משפיע
זה כן אפשרי, אבל צריך להיות מעולה ולעשות שיווק טוב כדי למשוך לקוחות כעצמאי.
גם צריך להתאים את שעות העבודה לפעמים ולפתוח גם אחהצ.
בכל מקרה אין לי ניסיון עם המקצועות האלה, אבל נקודה חשובה בעיני זה שבמקצועות ההנדסה המשכורת גבוהה מההתחלה, ומי שחי באופן מחושב וחוסך ומשקיע חלק משמעותי מהמשכורת כבר בגילאי ה20 המוקדמות, יצבור פער גדול על מי ש10 שנים לפחות ירוויח משכורת שאי אפשר לחסוך ממנה ורק אז יתחיל להרוויח ולחסוך (אפקט ריבית דריבית).
אני לא חושבת שכל החיים זה רק ריבית דריבית וכמה כסף מספרית נצליח לחסוך. בסופו של דבר לדעת שאת צריכה להשקיע בהתחלה כמה שנים קשות ואחכ קל יותר, לי אישית נראה הרבה יותר קל מאשר להצטרך לעבוד קשה כל החיים רק כי ככה במשך כמה שנים מוקדמות היה אפשר לחסוך כמה אלפים יותר. גם לשמירה של האנרגיה שלנו יש משמעות
אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...
זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...
למשרה חלקית יש חסרונות רבים.
עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.
משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,
ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.
משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות
ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.
הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.
הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.
לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,
לצבור שם טוב.
לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)
בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.
ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.
היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.
אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.
את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.
לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.
אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.
למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,
יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,
או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.
יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.
רוב מי שלמד איתי לא למד לתוארים מתקדמים.
לגבי האופציות ממה שאני יודעת רוב המשרות הם משרה מלאה לגבי כמה דורשים מעבר לזה זה תלוי במקום עבודה עצמו. אם קריטי לה לעבוד פחות ממשרה מלאה היא יכולה לעבוד במשרה ציבורית ואז עובדי מדינה עם ילדים עובדים רק 8 שעות (כמובן שהשכר נמוך יותר אבל עדיין יותר גבוה ממקצועות שמוגדרים מתאימים לאמהות). לא מכירה חצי משרה. אם היא בכיוון יותר של עבודה מול מחשב ולא פיזית בידיים אז יש משרות היברידיות שמאפשרות לעבוד מהבית.
במיוחד בתעשייה בטחונית, אבל ממש לא רק.
בעיני זה פספוס גדול (לא רק בהנדסה)
להתקבע על ההגדרה הזו.
הרבה פעמים אחרי שיש ניסיון אפשר לקבל גמישות דומה בלי לוותר מראש על השכר.
אצלנו בתחום אחר, גייסנו למשרה מלאה, סגרנו עם עובדת על 8 שעות וזמינות מהבית במקרים דחופים,
בפועל היא עושה 7 שעות+ השלמות מהבית *רק אם צריך* ככל שהיא צוברת וותק לא צריך השלמות, אולי רבע שעה אחת לשבוע.
מי שהגישה קו"ח מראש עם דרישה ל7 שעות, נפסלה מיד כי המשרה הוגדרה משרה מלאה.
חוץ מזה שמשרה חלקית בהגדרה היא עם קיזוז מובנה בשכר.
גמישות היא ללא קיזוז בשכר לרוב, ומתאפשרת אחרי שמכירים את העובדת מספיק טוב ולא רוצים לוותר עליה.
בעיני זאת פשוט טעות לגשת מראש למשרה חלקית אם השאיפה היא ל7-8 שעות במקום משרה מלאה שהיא 8.5 שעות+חצי שעת הפסקה כפי שמקובל.
חצי משרה זה סיפור אחר.
צריך להבין איך עולם התעסוקה מתנהג ולא להתקבע על הגדרות.
את אומרת שסגרתם על איקס שעות ובפועל את יודעת שהיא עושה פחות וזה סבבה לך.
בהגדרה אתם עובדים לפי תפוקה ולא לפי שעות? או שכמדיניות מעלימים עין כל עוד העובד רציני?
פשוט אני כעובדת מראש לא אגש למקומות שאני יודעת שלא יכולה לתת את כל השעות, אלא אם מראש זה מקום שאני מכירה ונאמר לי בפירוש שגמישים ולא מקפידים. אז תוהה אם זה טעות ויותר הגיוני לגשת למשרה מלאה ולעשות פחות. בסופו של דבר ביקשתם משרה מלאה, התגמשתם איתה ל8 שעות ובפועל היא עושה 7. זה פער של שעה או שעתיים מהדרישות שלכם, תלוי איך סופרים, וזה מגיע לחצי יום/יום שלם בשבוע. כלומר ממשרה שפורסמה למשרה מלאה יש לכם עובדת ב80 אחוז. אם זה ככה למה לא מראש לפרסם ל80 אחוז או לאפשר למי שמבקשת 7 שעות?
לא שואלת בביקורת, פשוט באמת מפתיע אותי שכמנהלת את רואה את זה ככה, כי כעובדת לא הייתי מעלה בדעתי לעשות דבר כזה
וכן בדיוק בגלל מה שאת כותבת, כתבתי איך זה נראה מהצד המגייס.
אז התשובה מתחלקת ל2:
בשלב הגיוס היא ביקשה לעבוד 8 שעות בשכר שהיה בטווח המוצע למשרה.
ביקשתי ממנהלת הגיוס לתת לזה צאנס.
במהלך הגיוס הבנתי שהיא מועמדת רצינית שתתן לי תפוקה יותר מעובדת שתגיע 9 שעות למשרד ותמרח.
מבחינת ההנהלה הרשמית, הם הסכימו ל8 שעות (אמרו לי זה כאב ראש שלך- לא מתערבים לך)
אבל בתנאי של נרמול השכר לעומת 9 שעות.
כלומר לקחתי את השכר שהיא ביקשה, חילקתי ב8 והכפלתי ב9.
יצא שציפיות השכר שלה היו קצת יותר מהרף שתכננו והיה צריך לדון על זה.
אבל מבחינת שלב הגיוס היא הייתה אחרי ראיון הנהלה (ומעט מועמדים עוברים את השלב הזה בד"כ)
לחצתי לקבל אותה כי מבחינתי היא עובדת טובה ב8 שעות, לא בעיה שלי השכר שלה. (לא משפיע עלי הנרמול שהם עשו, זה לא יורד לי מתקציב המחלקה)
ההנהלה הסכימה כי היא אמנם מעט יקרה לפי החישוב שלהם אבל המלצתי לסגור איתה אז השתכנעו.
לא אכפת להם ה8 שעות כי זה בעיה שלי.
ככה סגרנו איתה.
מבחינת גמישות של השלמת שעות מהבית, זה נוהל מקובל לכולם. גם גמישות מהבית ימים שלמים אם צריך (רשמית עובדים יום אחד מהבית)
החלק השני זה עניין ה7 שעות.
בהתחלה ראיתי שהיא לא עושה את כל השעות וכן הערתי לה כי חשוב לי הנראות ולשמור על גבולות. אנחנו לא קייטנה.
במקביל בחנתי את הרצינות שלה במשימות כי מבחינתי, עם משמעת ושעות אפשר להגיע לעמק השווה.
אם עובד לא רציני עם משימות ואחריות הוא לא עובד לשימור בכל מקרה.
בנוסף עוד הייתי צריכה להתרשם מהמקצועיות.
ככל שהיא הציגה יותר אחריות, שחררתי עם השעות, ככל שהיא יותר הקטינה ראש דרשתי שעות ועקבתי ואיממתי אותה מול השעות ולא ויתרתי על עשר דקות.
נגיד היא הייתה צריכה לעקוב אחרי איזה משהו והרגשתי שהיא לא "על זה"
אז שאלתי אותה איך היא פספסה, אז היא אמרה שנשלח לה אחרי שסיימה לעבוד.
אז אמרתי לה את השעה שהיא הגיעה באותו יום ושאלתי אם עברו 8 שעות מאז שהיא הגיעה ועד שנשלח אליה המייל.
לא היה לה מה לענות.
בד"כ אני ממש לא כזאת, אבל עובד שרוצה גמישות שיראה רצינות. אם אני צריכה לעבוד במקומו כי הוא חתך מוקדם, שם הוא אוכל אותה.
מבחינתי זה היה נושא שהיא חייבת לטפל גם אם הגיע אליה אחרי שעות העבודה (משהו מאוד נקודתי שהיה ברור לכל שהוא חשוב , נדיר ברמת קורה אחת לחודשיים אולי)
היא הייתה בשוק, אבל הבינה שאי אפשר לסבן אותי.
מאז זה לא קרה יותר והיא מוכיחה גם מקצועיות וגם אחריות. זה לא תמיד בא ביחד.
עובד מקצועי זה עובד לשימור.
עובד אחראי זה עובד שלא צריך לספור לו שעות כי מה אכפת לי מתי ואיפה, העיקר שיקרה.
המקצועיות בסוף משרתת גם אותה כי זה מה שמאפשר לעמוד במשימות בפחות זמן.
נקודת המבחן הייתה בשאגת הארי כי כולם עבדו מהבית, עם ילדים, בלאגן.
נדיר שעובד באמת הצליח למלא את כל התפוקה, אבל ידעו לתעדף משימות ולטפל במה שחשוב.
היו לי בעבר עובדים שבעת שיבוש שגרה הפילו חופשי משימות, ולא רק שנפל עלי בסוף, נפל ברעש גדול כי זה היה כבר אחרי אסקלציה.
וגם לי יש טילים וילדים (ובנוסף גם בעל במילואים) ומשימות משלי. ממש לא חסר לי לטפל באירועים שנגרמו בגלל חוסר אחריות שלהם.
זה הרבה יותר גרוע מעובד ש"משלים מהבית" בלי באמת להשלים אם אין באמת מה, אני לא מחפשת משימות מתחת לאדמה.
מבחינת דיווח נוכחות, כולם יודעים שכולם עוקצים וכולם מעלימים עין. זה לא האישיו.
יש מנהלים שהעובדים שלהם מדווחים קבוע 9-18 ושלום על ישראל.
מה שכן, כשעובד מגזים,
אני רואה יותר מדי דיווחים על עבודה מהבית שלא באמת (מנהלים יודעים מתי עובד באמת עובד ומתי הוא רק "מגיב" ולא יוזם ומתי גם זה לא..) וזה כבר הופך לתופעה מוגזמת,
אז אני אומרת לעובד, האם באמת עבדת את כל השעות מהבית?
אם כן, אין לי בעיה, פשוט ההתקדמות נמדדת בהתאם לזה, אז אם הספקת x משימות ב5 ימים, אז זה הקצב שלך
אבל אם יום אחד לא עבדת אז x משימות ל4 ימים זה קצב טוב.
אני אומרת לו רק שיעדכן אותי מה לדווח להנהלה (אם הוא עבד איטי או לקח חופש)
עכשיו ברור שזה לא מדידה ודיווח שבועי, אבל זה הרעיון ככה זה מחזיר למסלול (בסוף כשאתה עושה את כל השעות מהמשרד גם אם אתה לא מספיק רציני באותה תקופה ההספק שלך עולה ואין סיבה למעסיק לוותר על זה)
וגם וותק הוא פקטור כמה אפשר לסמוך על העובד, וגם כמה שווה להתגמש איתו אם הוא מספיק מקצועי (בדיוק כמו ששווה לתת לו העלאת שכר)
לגבי למה לא מראש לפתוח את המשרה ל7 שעות- כי אין לי סיבה מראש לוותר על תקן של משרה מלאה בלי לדעת מה אני מקבלת.
בסוף יש לי מספר תקנים, וזה אחוזים מצטברים. וגם מי מבטיח לי שעובד של 7 שעות לא ירד ל6 ול5? עדיף לי ללכת על הצד הבטוח ולחתום על יותר, ואז לראות מה קורה בשטח ובעת הצורך יש לי "מקל" להשתמש בו.
גם עכשיו זה לא ש"הסכמתי" ל7 שעות,
פשוט השעות לא מעניינות אותי. לא קיצצתי מהמשימות לתפקיד. אף אחד לא מבטיח לי שכל עובד ובכל זמן יצליח לעשות את המשימות האלו ב7 שעות. כרגע זה עובד, אז אני בסדר עם זה.
עכשיו נניח עוד שנתיים ימאס לה לעבוד קשה ולתת תפוקה של 8 ב7 שעות.
היא תרצה גם להתפנן ולהרגיע קצב.
נניח היא תבוא לי בבקשה לרדת ל7 שעות רשמית מבלי לפגוע בשכר.
מבחינת ההנהלה הבקשה תימדד כמו העלאת שכר.
מבחינתי מה שעומד על הפרק:
הורדת משימות, אבל הבטחה ששאר המשימות בידיים טובות
או לפתוח גיוס חדש ואז אי אפשר לדעת מה נקבל. או שחילוף יצליח או שלא.
גם יש עניין של שימור ידע, וזה חוסך לי הכשרה מחדש.
לכן תמיד אני אומרת, קודם כל לצבור ניסיון, להיות מקצועיים, אח"כ להוכיח את עצמך במקום העבודה במסגרת הגמישות הקיימת, אח"כ לבקש גמישות נוספת. לא מראש כשאף אחד לא מכיר אותך ובמקומך אפשר לגייס עובד אחר בתנאים על הנייר נוחים יותר למעסיק.
ועוד משהו, הרבה פעמים מעסיקים שמתהדרים בגמישות כי אצלם מוגדרות משרות חלקיות שמאוד מתאימות לאמהות, או משרה מלאה "אבל אנחנו מאוד אוהבים אמהות" במתק שפתיים
זה לא משיקולים של רוחב לב, זה פשוט אומר שהתקציב שלהם למשרה נמוך אז הוא פונה לקהלים שמבקשים פחות..
כשאני הייתי בראיון עבודה, ניסו מאוד למכור לי שהם מאוד מעריכים דתיים (חשבו שאני חרדיה)
וכו וכו והיה לי ברור שלא ישלמו לי את ציפיות השכר שלי.
כשדיברתי עם המגייסת למה בכלל הזמינו אותי לראיון אם ביקשתי שכר גבוה יותר, אז היא ענתה, אה, אבל שווה לך, את גרה ב.. את אמא לילדים, יהיה לך נוח אצלנו..
תודה נשמה אל תחליטי לי מה אני מחפשת ואם אסכים לרדת בשכר בשביל זה.
ממש עצבן אותי אבל לימד אותי על השוק.
גם היו לי מקרים שהתראיינתי למשרות בתל אביב ואז הציעו לי משרות בסניף שפתחו ליד הבית, בפער מטורף נמוך בשכר.
אמרתי שאני לא מעוניינת במשרות ליד הבית ובואו נחזור לדבר על המשרה בתל אביב שעניינה אותי.
אמרו לי אבל שווה לך, יש לך ילדים, יהיה לך צוות של בנות.. חצופים למה שארד בשכר כי החלטתם שאפשר להוריד אותי כי בטח חשוב לי דברים אחרים גם, שלא עולים לכם כסף ואתם מקבלים אותה תוצאה בדיוק!!
בקיצור זה עלול לסמן קהל יעד מסויים.. תבדקי את זה טוב.
אגב עם סטודנטים זה בדיוק הפוך, מנסים למשוך את המוכשרים בתחילת דרכם עם הטבות של משרה חלקית.
תודה על הפירוט. את נשמעת מנהלת מדהימה.
ואיזה מעצבן ההנחות האלה מראש.. אני גם רואה את זה המון. גם בשכר כמו שאת מתארת, אבל גם במהלך העבוד תמיד אנשים חדשים שלא מכירים אותי מופתעים מהמקצועיות או מזה שיש לי חוש הומור, כי אם את עם מטפחת מה הסיכוי שאת מבינה מה את עושה או שאת מסוגלת לספר בדיחה 🥴
הייתי משתפת אותה במחשבות שלך ובחששות שלך
פותחת אותה לעוד מקצועות שיכולים לדעתך להתאים לכישורים ונטיית הלב שלה.
ושתחשוב על זה..
בסופו של דבר שילוב בין בית לעבודה הוא אף פעם לא קל, והיא תמצא את האיזונים שמתאימים לה.
ואני מסכימה שגמישות היא שיקול משמעותי, אבל גם משכורת מאוד משמעותית, שלרוב תהיה הרבה יותר גבוהה בהייטק מאשר בתחומים יותר גמישים.
שאלה נוספת שאנונימית ואמאשומי כתבו על זה קצת זה אם יש אופציות של פחות שעות במשרות של הנדסת חשמל
קרוב משפחה סיים תואר בהנדסת חשמל לפני שנה, ולא מוצא עבודה. כרגע בהסבה להוראה.
מכר אחר עבר להיות מתקין מכשירי חשמל (בלי תואר), מתוך השערה שAI לא הולך להחליף את זה בקרוב.
שוק העבודה היום שונה ממה שהיה לפני חמש שנים, ומי יודע מה יהיה עוד 5 שנים כשהיא תסיים..
הוא בן 5 וחכם ומקסים.
אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.
מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.
אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.
אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו
ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.
אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.
בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.
מה אני אמורה כן לעשות?
מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔
והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.
אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.
אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.
באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.
ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.
בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה
העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.
העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

מה הכוונה לא בשליטתו?
הוא מציק כי משהו מציק לו...
אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):
היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?
אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?
אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?
כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...
למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?
שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:
משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?
אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...
אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.
אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?
זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️
ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...
נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,
אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...
נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.
בעז''ה.
לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר
אני ממליצה להתעכב על זה
מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?
אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?
אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?
אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?
לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.
עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏
מתואמתשההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...
❤️מתואמתממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.
אבל באמת אני רוצה.
אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.
היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.
תחשבי על זה
את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.
וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️
שמוקד ההפעלה הוא בציפייה
את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה
אבל ילדים
גם יותר גדולים
לא צריכים סיבה להציק
(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה
שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)
אם יוצאים מנקודת הנחה
שילד רשאי להציק
כי הוא צריך לעבור דרך
כדי לראות את העולם במבט רחב
יותר מנקודת המבט שלו
אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה
וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות
לדבר איתו אחכ
לשמוע אותו
את נקודת המבט שלו
להסביר לו למה זה מציק
להציע דרכים אחרות לפעולה
אבל להשאר איתו
בצד שלו
להיות ההורה התומך והמנווט
לא השוטר
היתי צריכה לשמוע את זה.
זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.
אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.
תודה.
אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.
אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.
בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך
באמת זה מה שמפריע לי.
שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.
ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.
לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?
אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא
מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.
ילדים צריכים נוכחות הורית.
לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.
זה דבר ראשון.
דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.
אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.
בהצלחה, והרבה נחת מהם!
כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)
אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...
תודה.
חושי.
לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.
אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים
אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש
אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,
והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!
אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה
ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)
וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..
ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!
אין לי ניסיון (רק חלום ;))
מקפיצה לך
ברכה כפולה:)האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅
לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.
אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.
יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.
סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.
ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.
אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.
רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.
שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?
ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..
הפה שלי מלא פצעים-
כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-
כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער
תנסי חלב עיזים
אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.
ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.
לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?
לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)
יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?
תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...
הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️
כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.
רפואה שלמה♥️
אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה
כמו שצריך. תרגישי טוב!
שאמור לעזור לפצעים בפה…
החלמה מהירה!!
אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו
חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר
היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר
ברמה שלא יכולתי לדבר
באותו יום הכל נעלם
הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.
איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר
מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים
אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....
גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב
הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים
אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר
לפירות וירקות.
הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.
המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.
מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.
האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?
לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.
כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...
מכירה מאוד את מה שאת מתארת
ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.
ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
לק"י
אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.
וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.
ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.
ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.
2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.
בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.
ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....
(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
ההחלמה היתה קשה קשה קשה
מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.
השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה
מה היה ב2 הלידות האחרות?
יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.
הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת
שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..
קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא
מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק
במיוחד אם זה מחמיר
ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2
לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול
בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו
לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל
כאב בסדר הזה
תפרים
הנקה
צירים ולידה
בכל הלידות אני יולדת על הגב.
חלק עם אפידורל חלק בלי….
הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.
מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.
לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.
חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?
לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.
שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר
לק"י
יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.
לק"י
לא פירטו איזה בדיוק.
לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה
ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.
אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,
בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה
בלי להיות היסטריים.
אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד
יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.
אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.
פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.
ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.
אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.
סליחה על החפירה ותודה על ההכלה
תודה!!!
למה להעמיס סתם?
אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…
מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.
הלוז אצלנו:
16- חוזרים מהצהרון
עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק
18- ארוחת ערב
19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת
20- זמן התמרחות לצערי…
21- לישון
לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח
(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)
מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.
אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.
גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?
זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?
זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?
אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?
ולמה?
באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.
אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.
הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'
רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.
היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.
כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?
לילדים פי כמה.
אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.
חוזר ב16 מהצהרון
זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם
חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.
18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה
מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום
ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.
פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר
מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.
אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.
אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום
אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד
וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.
אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.
אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.
מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??
מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד
לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.
לק"י
אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.
חוזרים ב16
מסספרים איך היה, מנשנשים משו
משחקים
לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)
ארוחת ערב+ מקלחות
זמן פטפוטים
20 לישון וביי
אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.
לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי
הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי
בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות
זהו
המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי
אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו
אז מסתבר שאני בהריון.
לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...
והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..
השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?
אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲
התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט
להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי
ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.
בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.
הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)
וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק
כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה
כן זה לא קל
גם הריון עם תינוקת זה לא קל
ובסוף הם כן דורשים שניהם
אבל זה ממש בסדר
הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה
ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊
זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן
בשעה טובה♥️
בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.
אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.
היום?
הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.
המון כוחות!
עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.
ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10
אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.
ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.
אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.
לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...
ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!
צמודים היה קשוח מדי
על סף הבלתי אפשרי
והעצות שלי
לדעת שזה קשה מדי
לא לצפות להסתדר לבד
לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית