את כל מי שנותן ביקורת, גם אם בלשון בוטה.

החסידות שיצא לי להכיר היא של דרכי נועם וסבלנות.

של תוכחה עניינית, עדינה וזהירה.

לא של שליחות רסן והרביית מדון.

יש לך דברים נכונים לומר -

תעשה את זה בצורה שעשויה להתקבל, במקום "לשרוף את המועדון".

אין מה לכעוס. היא לא שמעה מעולם על המנהג הזה. היא לא ידעה שמחשיבים אותו אצל החסידים.

(לדעתי)

בלשון העברית- מה משמעות הביטוי "לא מקובל עלי"?

אני לא מסכים עם..

אבל מה הקונוטציה של השימוש בביטוי הזV?

שפיטה, עמידה במקום של התנשאות על-- כדי להביע את דעתי עליו

ניסוח יותר הולם כנראה את דעת הכותבת יהיה משוהא כמו

"לא כך אני קיבלתי"

לא-מקובל-עלי.

אני-לא-מקבלת-את-הענין.

משמע- קשה לי איתו.

לא מתישב לי בלב.

אולי הייתי צריכה לכתוב "|רגוע|" כי בטון הזה הדברים נאמרו.

אך בזה הביטוי חשקתי ולא באחר.

(מישהו טרח להסביר לי באישי שאנשים כנראה קפצו בגלל הביטוי הזה)

חלקם חדשים לגמרי... אתה לא מצפה שאכבד כל מנהג שמוקרץ ע"י עוד משועמם...

היא טעתה וחשבה שזה משהו כזה כנראה...

וחלק נכבד מאוד מהמשתמשים כאן במשך חודשים רבים,

גם לא מעידה על צדקות יתרה.

(ההלכה ביחס למנהגי ישראל שונה ממה שכתבת, דינה.

בירושלמי מובא למשל: "מנהג מבטל הלכה" [ויש להאריך ולא כאן המקום]).

ב"ה שחב"ד האמיתית היא שמיים וארץ מגישתך מחרחרת הריב.

פשוט לי שהריי"צ זצוק"ל היה מתוסכל שאתה מנפנף במימרא שלו כקורא תיגר.

לא חסרות לו פנים שוחקות לקרב כל יהודי לתורת החסידות ולרבש"ע -

וזה מה שאתה בחרת להציג...

זה לא אתה שירדת ראשון לפסים אישיים? (כלפי עוגי, לא כלפיי)

אבל למי התכוונת ב"וכסיל לא יבין את זאת..."?

הטענה שלך נכונה לחלוטין, כפי שכבר אמרתי בפירוש לעיל, כלפי לצים אמיתיים.

לא ברחתי לשום מקום.

חוסר הזהירות שלך באיסור תורה מפורש: "ולא תישא עליו חטא" - מצער.

"מאחר וברגע זה נתקלתי בנוהג זר ומוזר לי- נראה לי בסדר גמור לחלוק עליו ולא לקיימו. וכאן נכנס שיקול דעתי.

ומאחר וזה נוהג שהתפתח עם הזמן, אני דוגלת בכך שאדם יפעיל את שיקול דעתו ויחליט האם הנוהג הזה רלוונטי"

גם על מנהגי ישראל אחרים- תגידי ככה?

לא מוזר לך ש... (כל מיני מנהגי ישראל שאת רגילה לעשות אבל למביט מהצד ייראו ממש מוזרים)?

ואיפה תשימי את הגבול- בין מנהג שמקובל עלייך למנהג שלא?

הגיל שבו נתקלת לראשונה במנהג? האנשים שמהם שמעת עליו הסימוכין האקדמי שיביאו לך שיש לו סיבה גם היום? אם זה מתיישב על דעתך? אם זה לא בדיוק מפריע לך לזרום בסבבה?

להגיד על מנהגים "זה לא רלוונטי היום לדעתי"

זו אמירה חצופה

ומסוכנת

לעיונך:

סוגיית- בטל טעם לא בטלה תקנה

אם הבנתי נכון את דבריך, אני מציע לך ללמוד מחדש את הנושא של חשיבות המנהגים.

מציע לשאול רב מהמדרשה בנושא, או שיפנה לספר שמרחיב.

הנושא איננו פשטני כפי שאת מציגה.

(שימי לב - לא כל מנהג התקבל להלכה, יש מנהגים שבוטלו על ידי הפוסקים.

המפתח הוא - להגיע מתוך גישה שמודעת לפסיקה ביחס למנהגים,

למקום של מנהג בהלכה.)

את מדברת על מנהגים בכלל או על מנהגים חדשים דוקא?

אם מנהגים לא מקובלים עלייך למה את מקיימת את מנהג אבותייך?

כשאת נתקלת במנהג אבותיי- שאבותייך לא נהגו בו- את בוחנת אם לאמץ אותו לפני שיקול הדעתך שלך.

האם זה כל ההבדל?

מנהג שבא מבית אבותייך- לא תפעילי עליו שיקול דעתך- רק בגלל שהוא בא מהבית שלכם ולא מהבית של השכנים?

זו שאלה עקרונית על מקור התוקף של מנהגים

למנהגים יש בהחלט כוח עצום מזה שהם- מנהג נהגנו מאבותינו ואין לשנות -הרבה יותר מכוח השכל וההיגיון,

ובוודאי יותר מכוח הבנת הטעם למנהג ובדיקה אם הוא רלוונטי היום- שהרי יש לנו כלל במנהגים ותקנות- "בטל טעם לא בטלה תקנה" -מתוך הבנה שהטעם שאנחנו רואים הוא לא כל הסיבה למנהג- יש בו עוד טעם עליון שמחייב את המשך קיומו.

כשאני נפגשת עם מנהג חדש-לי שנהגו בו אחרים מדורות ואני צריכה להכריע אם אני מתחילה לנהוג בו-

יש הרבה יותר שיקולים להחלטה מאשר רק שיקול דעת- אם זה מנהג עם טעם הגיוני

למשל - כמה מעמ"י נוהגים בו? אם רוב עמ"י נהגו במנהג הזה- יש לו תוקף מחייב ביותר

איזה חכמי ישראל נהגו וכתבו על המנהג הזה, מתי הנהיגו לנהוג בו

איזה מסורת יש על המנהג- מי בקהילות שמרו אותו? האם שבירת מסורת המנהגים בעקבות קטסטרופות המאה ה20 השפיעה על קיום המנהג הזה?

אם אני אנהג במנהג- יהיו לי הפסדים ממנו? למשל-  זה יעלה יותר כסף ממה שיש לי? יטריח אותי יותר מהכוחות שיש לי? זה ייראה כיוהרה? זה יבזה את ההורים שלי שייראו "פחות דוסים ממני"? זה יצא נגד נוהג מפורש של הרב שלי? זה יגרום לי לריחוק מקרובי משפחה שייפגעו מאוד מהעיניין?

האם אני רואה במציאות צורך לגדור ולתקן על ידי קיום המנהג הזה? האם יש לי אמונת חכמים שגם ת"ח שהיום נוהגים במנהג הזה- כנראה הם ראוי שיש בו צורך- גם אם נאי לא הבנתי את זה?

ויש עוד

דינה

אני ממליצה לך מאוד, באמת -מניסון חיי

ללמוד לעומק ולהבין את הנושא הזה של קבלת מנהגים

ושל קבלת עול של מסורת ישראל דין

בעז"ה כשתבני את הבית שלך יהיה לך צורך גדול בידע, ויותרח שוב- בתפיסה פנימית מוצקה- בנושא הזה

למה כתבת ש"מנהגים זה לא דבר שמקובל עלי?"

יש עניין בהמשך המסורת, לפעמים גם כשהשורש נעלם, מה גם שצורת חיים מסויימת הופכת לחלק מהעניין.. מהתרבות וכו'...

מצויין, אבל אנשים הבינו אותך אחרת.

מנהג קשור למצוה- יש בו יותר מתגובה להתרחשות היסטורית

(שלומי תודה על הדיוק.

ובאמת הנושא רחבי ותר מכל מה שאפשר לכתוב בפורום)

גם בדברים שאת או אני לא רואות היגיון-

צריך לראות כבוד

כבוד להיודים שכן נוהגים ככה, כבוד לת"ח שמורים לנהוג ככה

יש מעלה גדולה בדביקה במנהג אבות- מסורת תורה שבעל פה

מנגד אנחנו בדור של תשובה וקיבוץ גלויות- צריך להתאחד עם מנהגי אבות של משפחות אחרות

ידעתי שר' חיים קנייבסקי חתך ניירות כל כך מעצבן אותך...

מביא מקורות מעניינים.

לנוהג הזה?

למה להתנהג כך ולהפסיק מלימוד התורה?

"ליצנותא דעבודה זרה שרי" - רלוונטית לכאן.

כאשר האלילות מהדהדת בעולם - 

מושג מעוות ומושחת של רעיון עבודת הא-ל -

יש עניין להפגין חולין, שאליבא דאמת אין לאותה אלילות עניין עם הקודש.

וכן להפגין זלזול כלפי הרצינות בה היא כביכול מופיעה באותו זמן.

אי אפשר להתעלם ממצבו של העולם.

עם ישראל ערב בו, וערב לתיקונו.

קשה להיות אדישים לנוכח התגברות האלילות, גם אם ליום אחד.

לא יודע מה עם המינים, מצד הסגולה וכו'.

יש פה לימוד גדול בעצם המעשה וההרגל.

(גילוי נאות: לא זכיתי להיות חסיד.)

מה ששלומי כתב,

בשם הרצי"ה.

המ"ה

את עצמי בערך..

אני יודעת שבלילה הזה לכוחות הטומאה יש חזקה מסוימת, והם גם אוכלים את כל כח הקדושה שמופק באותו לילה.

וזה מחייה אותם כפל כפליים.

אני זוכרת ששמעתי רב אחד אומר את זה ברדיו לפני כמה שנים..

(אני לא בטוחה שאני מדייקת אבל זה הרעיון..)

המ"ה

מדובר רק על הלילה הזה, ויש משהו מעבר להולדת של ימ"ש

והתורה יוצרת כח,כח טהור וקדוש.

יש לנו את כל שאר השנה, לפעמים צריך לדעת מתי להרפות כדי להתקיף בC העצמה והחוזק

ולדעתי זה ממשיל כאן

המ"ה

בציפייה לגאולה השלמה בע"ה

אבל אין לי כוח לחפור הרבה

הדת שהתייאשה מעולם החומר

בדיוק למולה

אנשי קודש עסוקים רק בחומריות פשוטה -ומקדשים את כל העולם

אבל אני הבנתי שהכיוון של היום הזה איננו הוראה אידיאלית.

הוא יותר בכיוון של התמרמרות, הפגנת קלון וחוסר הזדהות.

פחות של הצעת מרכולתנו.

שבהודעת הפתיחה

שני רביים ענקיים בתורה וחסידות

בתמונה הם לא עם טלית ותפילין

או עושים מצווה

זו תמונה שהם משחקים. שחמט

אם הם ראו לנכון לדעת את המשחק מספיק כדי לשחק בו -

כנראה שיש פה משהוא

הרבה יותר ממה שאני יכולה להבין שיש פה- ברור שיש פה..

אבל אני רואה -

שחמט זה אומנות משחק, חלק מהחשיבה האנושית העליונה

ומפעים אותי לראות תמונה של רביים צדיקים שמתעסקים באומנות וחשיבה אנושית "עויילם הזה"

לו יכולתי "להכנס לתמונה" ולשאול איזה תיקוני עולם הם עושים מה"לא ללמוד"

ללכת בנתיבתם של גדולי ישראל זה מעמד לא פשוט.

וגם הנפת הדגל של הריחוק מאלילות - היא אמירה של גאון.

לא של התקפלות והתפחדות.

אגב, תזכרי שאני חייב לך למצוא מאמר מרתק ממש,

מאחד הקבצים התורניים, שמרחיב ביחס לגדולי ישראל ששיחקו והתמקצעו בשח-מט.

(למשל הרב ציטרון מפתח-תקווה)

הצחיק אותי עכשיו שהבנתי-

עשיתי ניתוח של תמונה של רבי חבדי- לפי "שיר" של הרב קוק באורות הקודש  (על 4 דתות והייאוש שלהן.. לא נזכרת כרקע בשם הפיסקא)

היה יותרמעניין אותי מאמר על מהות הפנימית של השח-מט

איך כל מהלך וכלל במשחק- משקף מהלך או כלל בעולם הרוחני של העולם שלנו

התשובה הייתה נשמעת הגיונית..

אך מכיוון שישנו הבדל ברור בין יהודי לגוי,

למה להתנהג בהתאם לנהוג אצלם?

למה להחשיב בכלל את מה שיש אצלם?

לי זה נשמע להפך: הם נוהגים כפי שהם נוהגים- עניין שלהם עלינו להתרחק מכך

את חובתנו נמשיך ליישם, כי בינינו ובינם אין יחס וקשר

יש לנו אחריות כלפיהם.

אנחנו שואפים להורות לגוים את הדרך, מעל הכל בגישה לעבודת ד'.

כל עוד עולמו של הקב"ה, האנושות שנבראה בצלם, היא חדורת אלילות -

זה מתסכל, אי אפשר להיות אדישים. אי אפשר לנוח.

מה גם שעצם הניטל בא לבטא את הריחוק שלנו.

אמירה של ריחוק.

זה מנהג. ההורים שלך נהגו? נהגי, לא נהגו - אין סיבה שתנהגי.

אלא אם כן את מתקרבת לחסידות או משהו...

אבל זה לא כל כך שייך... מה שייכת דעתו? זה עניין של הנהגה, לא דעת.

בטח של הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

אבל מה לכל הרוחות הקשר?

או גדול דור אחר....

(ח"ו, לא מזלזלת באף רב!)

אני באה טוב 

והמסך לא יכיל כל מה שיש לי לכתוב

ברררררר

יום ט' בטבת הוא יום תענית צדיקים (שו"ע או"ח סימן תקפ סעיף ב).

ויש מהלך ארוך (שיעור של יותר משעה)

איך תרגום התורה ליוונית שקרה בח' בטבת

פטירת עזרא הסופר שקרה בט' בטבת

ועשרה בטבת שהתחיל המצור

קשורים בצורה מופלאה

ולמה בכל הימים הנ"ל נהגו להתענות

היו גם כאלה שסברו שביום הזה נולד אותו האיש

אם כבר, אין ללמוד בט' בטבת

ולא בתאריך הלועזי שבו הוא נולד

ממתי אנחנו מתייחסים לתאריך לועזי?

שהרי בגמרא אמרו שכל המבטל תורה מאכילים אותו גחלי רתמים, 

ואותו האיש בליל ניטל מבטל הרבה יהודים מתורתם, ואם אוכלים גחלי רתמים אז מה יוצא...

(שמעתי אומרים בשם ר' אברום)

זה רק עד חצות לא?

ילה בלי תירוצים..

ובארץ ישראל, במדינת ישראל בכלל השלטון הוא של היהודים.

אבל גם אם מתעקשים, גם בין הגויים הנוצרים הם במיעוט.

וזה לשונו של הרבי:

http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/13/4391&search=%d7%a0%d7%99%d7%98%d7%9c

לשמועתו שבארה"ק ת"ו אין נוהגין בזה כלל (ובטח שמע זה מבר סמכא ביותר) - אם נכונה השמועה אולי אפ"ל הטעם, שכיון שפשטה שם (מלבד תקופות קצרות, כידוע) ממשלת הישמעאלים, ותלוי בשר של מעלה, לא הי' מלכתחילה ענין לניטל שם, ובמילא אין החשש דלהוסיף חיות. ועפ"ז יומתק ג"כ הענין שבכל מדינה צ"ל ע"פ נוהג או"ה שבמדינה, כנ"ל. - ולהעיר מס' דרכי חיים ושלום סתתכ"ה.

ואוי למי שיצייץ נגד

גם הנוצרים מודים בכך שיש"ו לא נולד ביום הזה ויש גם הוכחות מדעיות והיסטוריות

חוץ מזה : האחד באפריל הוא יום השקר ולמה?

אם יש"ו נולד בחג המולד אז אימו נכנסה להריון באחד באפריל והרי הם טוענים שהיא נכנסה להריון מ"רוח הקודש"

והם יודעים בעצם שזה שקר ולכן האחד באפריל הוא יום השקר

אבל לא יודעים מתי הוא באמת נולד אז קבעו את היום הזה

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

כנראה אתה פשוט גולש על רשת לא חסומה.

לכן חשוב לשים חסימה על המכשיר עצמו, כי אחרת זה מאבד את התועלת.

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)